שאלה מעשית: בנו של יחזקאל חזר בשבת מחברת התהילים ובידו ספר, הוא סיפר לאביו כי עשו הגרלה בין כל המשתתפים והוא זכה. ברוב התלהבותו הוא סיפר לאביו בדיוק איך עשו הגרלה, המשגיח הביא פתקים כמספר המשתתפים, ורק על אחד היה כתוב "ספר" וכל אחד מהילדים הוציא פתק אחד. כששמע זאת יחזקאל הרצין לרגע והחל לחשוב אם היה מותר לעשות כך בשבת. אכן, מה הדין ומדוע?
תשובה: אסור. מקור הדין כתוב בשו"ע (שכב, ו) המחלק לבני ביתו מנות בשבת יכול להטיל גורל לומר למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו, והוא שיהיו החלקים שוים, ואינו עושה אלא להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם. אבל עם אחרים אסור כיון שמקפידין זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל. וכתב הרמ"א שאסור להטיל גורל בשבת אפי' ע"י עכו"ם. וכתב המשנ"ב (ס"ק כד) שזהו אם הוא לחלק איזה דבר, ואסור אפילו במקום שיבואו לריב, אבל להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי יעלה לתורה מותר, שהרי היו מפיסין בשבת במקדש מי שוחט מי זורק. ובנזר הקודש הביא בשם שבות יעקב שמשמע שאין מותר רק להטיל גורל מתוך ספר כנהוג, אבל ע"י פתקאות שנכתבו מערב שבת שם כל אחד עליו ומטילין בקלפי ומוציאים פתקא מי שיעלה לס"ת אסור.

שאלה מעשית: בבית הכנסת שבו התפלל מנחם היו מביאים בשבת בשמים, והמתפללים היו מברכים עליהם ומריחים. שבת אחת נפל לבנו של מנחם חלק של משחק לתוך חריץ שבקיר סמוך לרצפה. וכדי להוציאו היה צריך דבר קשה ודק. הוא שאל את אביו האם יוכל לקחת ענף אחד של בשמים ולחתוך ממנו חתיכה לצורך זה. אכן, מה הדין ומדוע?

תשובה: אסור. מקור ה דין כתוב בשולחן ערוך (שכב, ה) מותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה. וכתב המשנ"ב (ס"ק יז) והסכימו הרבה אחרונים שמה שמותר לקטום בקשים, היינו דוקא ביד אבל לא בכלי אף דהוא קוטם להריחו ואינו מכוין כלל לעשותה כלי, ולכך אסור לקטום ההדס בסכין וכו'. ואפילו ביד אינו מותר לקטום בקשין רק להריח אבל לחצוץ בו שיניו אסור לדעת הכל.

 

שאלה מעשית: סמוך לברז במרפסת ביתו של מרדכי עומד כלי ישן ובו אדמה. בעבר שימש הכלי כעציץ, אבל זה שנים מספר שהוא עומד שם בלא שימוש. מרדכי שם לב כי תמיד כשנוטלים ידים בברז נוטפים מים לתוך הכלי עם האדמה, וכיוון שלמד הלכות שבת החל להסתפק האם כיון שודאי נוטפים לשם מים יש בכך איסור. אכן, מה הדין ומדוע?

תשובה: כתב המשנה ברורה (שכא, נז) כתב המ"א נראה שאסור להשתין על טיט משום גיבול. וכונתו אפי' לרוב הפוסקים הסוברים שבדבר שהוא בר גיבול אינו חייב עד שיגבל, מכל מקום יש איסור גם בזה, וכן הוא הדין בעפר תיחוח ובחול, ואף שאינו מכוין ללישה, מכל מקום פסיק רישא הוא. וכלי שרוקק בו או רוחץ בו פיו בשבת ותחתיו יש חול הדק או גס, יש לעיין אם הוא אסור או מותר. דאולי הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, ומצאתי בספר בית מאיר שמתיר מטעם זה במקום הצורך אפי' להשתין על טיט. ונראה שיש לסמוך על זה במקום שהטיט אינו שלו שאז בודאי אין נח לו בלישתו.

שאלה מעשית: גברת לוי מכינה לסעודה השניה סלט גזר,שהיא דואגת לערבב בו מיץ לימון וסוכר ממש לפני הסעודה. (על מנת שישאר בטעם משופר). את הגזר היא חותכת מבעוד יום במקסר לחתיכות ארוכות ורחבות. ערב שבת אחד לא שמה לב, והגזר במיקסר נטחן לחתיכות קטנות מאד. בשבת לפני הכנת הסלט כהרגלה, נזכרה בשינוי מראה הגזר ותהתה אם יכולה להכינו כדרכה. בעלה היה עדיין בבית הכנסת והיא המתינה לבואו על מנת שיורה לה איך להכין את הסלט במתכונתו הנוכחית. אכן, מה הדין ומדןע?

תשובה: כתב המשנה ברורה (שכא, סח) אם שכח לשפוך חומץ בערב שבת לתוך הקרי"ן, צריך שיעשה בשבת בלילה רכה, ונותן החומץ ואחר כך הקרי"ן שלא כדרך שעושין בחול, ויאחוז בכלי עצמו וינענע אותו. (בדרך כלל סלט גזר הוא בלילה עבה).

שאלה מעשית: כשחזר אפרים בליל פסח שחל בשבת מבית הכנסת, אמרה לו אשתו כי למרות שהזכיר לה כבר בצהרים להכין את מי המלח לכרפס, שכחה לעשות זאת מרוב טרדות ההכנות לליל הסדר, וכעת שאלתה האם גם עכשיו מותר לה להכין מי מלח. אכן מה הדין ומדוע?

תשובה: מותר לעשות מעט, ובלבד שלא יהא שני שלישי מלח ביחס למים. ואם נותנים שמן על המלח ואח"כ מים מותר אפי' שני שלישי מלח. מקור הדין כתב השו"ע (שכא, ב) אין עושין מי מלח הרבה ביחד לתת לתוך הכבשים משום דדמי לעיבוד. אבל יכול לעשות ממנו מעט לתת לתוך התבשיל ואם נתן לתוכו שני שלישי מלח אסור לעשות ממנו אפי' מעט. וכתב המשנה ברורה (ס"ק י') שאם נותן שמן למים קודם שנותן המלח לתוכו או שהמלח קודם לנתינת המים לתוכו יש מקילין בזה, משום שהשמן מחליש את כח המלח מלהיות עז, ואין עליו שם מי מלח.