פרשת האזינו

פרשת האזינו - שירת  האזינו - התחזית לעתיד

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו נאמרת ב : "שבת שובה" - שבת  קודם  יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.

פותחת במילים: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי- פִי". 

אך כדאי להתייחס לסוף פרשת וילך:

"וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם.  וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת -הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִיתְ-ה' לֵאמֹר לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִיתְ-ה' אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד.  כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת- מֶרְיְךָ, וְאֶת -עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה; הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם-ה', וְאַף, כִּי-אַחֲרֵי מוֹתִי.  הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת-כָּל-זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם, וְשֹׁטְרֵיכֶם; וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם, אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָעִידָה בָּם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ.  כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם; וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים--כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה', לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם". [דברים ל"א, כ"ד- ל']

השאלות הן:

א] כיצד מתחברת שירת האזינו - לפרשת "וילך" ?

ב] מדוע מזמין משה ,דווקא, את השמים ואת הארץ לעדות?

ג] מה תכלית - שירת האזינו?

תשובות.

הקשר בין פרשת "וילך" לפרשת: "האזינו"

מפרשים רבים, מסכימים שהכוונה בפרשה  הקודמת היא: ל"שירת האזינו"

בדרך זו ישנה אחדות דעים בין רש"י והרמב"ן ועוד מפרשים אחרים.

הרמב"ן רואה בשירה זו נבואה ממש לכל מה שעתיד לקרות לעם ישראל מאז ומקדם ועד ימינו ממש וההוכחה לכך שנאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם":

המילה: "כל" מרמזת-כי השירה כוללת את כל העתידות .הכתיבה אומנם תמציתית ,אך מרמזת על כל מה שעתיד להתרחש.

הרמב"ן  מרוב התפעלותו מדגיש: "אילו הייתה השירה הזאת, מכתב אחד מן החוזים בכוכבים- שיגיד מראשית, ועד אחרית, כן היה ראוי להאמין מפני שהתקיימו בו כל הדברים עד הנה ,לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי אלוקים, מפי נביאו הנאמן בכל ביתו,[הכוונה למשה] אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום"

על פי דברי הרמב"ן: ניתן  להבין כי הוא רואה בשירה - נבואה ממש על מה שיקרה לעם  ישראל מהרגע שיכנסו לארץ עד בוא הגאולה. ובסופה של השירה  - הסבר לעונש שה' ישלם לאויבים. שהציקו לעם ישראל –הם ייענשו- למרות שהם היו שליחיו של ה' להעניש את ישראל- אשר עברו על המצוות. ה' השתמש באויבים כדי להשיב את עם ישראל לדרך הטובה. אך שנאת הגויים הייתה לה' יותר מאשר כלפי ישראל. מנקודת מבטם של האויבים - שנאתם  הייתה לא בגלל שישראל סרו מהדרך, אלא  כי קיבלו את התורה  לעבוד את ה'.

לכן על כך ה' ינקום בגויים והנקמה הזו  נועדה לגאולה האחרונה שעדיין לא התקיימה עד היום, אבל היות וכל מה שכתוב בשירה התקיים- ברור שגם הגאולה בעתיד בוא תבוא.

ספורנו סובר: כי באחרית הימים יבוא כיליון על עם ישראל ותישאר ממנה רק פאה וגם נותן רמז כי עם ישראל ינצלו בארץ אבותם כפי שכתוב: "בהר ציון תהיה פליטה".

עדות השמים והארץ.

על פי  רש"י: אמר משה: אני בשר ודם ועתיד למות ואם יאמרו ישראל: אנחנו לא קיבלנו את הברית, כלומר- לא קיבלנו את התורה? מי יבוא ויגיד שאין זה נכון? לכן העיד  את השמים  ואת הארץ שהם נצחיים וקיימים לעולם.

המיוחד בעדים נצחיים אלה, אם עם ישראל יקיים את המצוות- הוא יקבל שכר  משמים- כדברי זכריה הנביא: "הַגֶּפֶן תִּיתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּיתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם, יִתְּנוּ טַלָּם"[מלשון- טל]; [זכריה ח, י"ב]

ואם חלילה יחטאו- ויתחייבו בעונש - יענשו על ידי שמים כדברי הכתוב:

"וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִיתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר ה', נֹתֵן לָכֶם".

בתחילה ה' יעצור את השמים – לא יהיה מטר ואם ימשיכו לחטוא האומות יגרשו אותם מארץ ישראל.

רש"ר- [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: השמים והארץ הם מתמנים להיות עדים וכערבים על ברית ה' [קבלת התורה]ועל מה שיאמר אודות עתיד עם ישראל.

קיים הבדל בין המילה: "להאזין" לבין המילה "לשמוע":

"להאזין"- הפירוש - להטות אוזן. יש כאן עניין של הקשבה מצד המאזין אל האיש שמדבר.

אך "לשמוע" - אפשר לשמוע - גם אם לא מעוניינים בכך.

לדוגמא: איש  הולך ברחוב ופתאום שומע צעקות  - בוקעות מחלון של בית. השמים והארץ נדרשים לייצג את ברית ה' הייצוג הזה מתבצע בעיקר על ידי השמים. ורק בעקיפין על ידי הארץ.

השמים הם הפעילים ואילו הארץ בעיקרה - בלתי פעילה. בגלל שכל הברכה והקללה בהתפתחות הפיזית של הארץ, ובענייניי בני האדם- התלויים בהתפתחות זו, מתרחשות כתוצאה מהשינויים בחלל העולם המתרחשים והם במסגרת "השמים" .מחוץ ל"ארץ" ואלה כלולים במושג "השמים" לכן נאמר:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" הדרישה  העיקרית מופנית אל השמים- והם נדרשים "להטות אוזן" כדי לקלוט את הדברים שיאמרו, בניגוד לכך נאמר על האדמה: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ" וזוהי תוצאה עקיפה ל"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם",

בספרי משווים את שירת משה לנבואת ישעיהו: "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" [ישעיהו א', ב']

כך הסבירו: כיון שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" ולפי שהיה רחוק מן הארץ, אמר: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ..."בא ישעיהו וסמך לדבר ואמר: "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ". "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם" שהיה רחוק מן השמים. "וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ"- שהיה קרוב לארץ.

מכאן שהשמים הם הפעילים-  המעניקים את המתנות- ואילו הארץ היא בעיקרה בלתי פעילה-המקבלת. ומשה היה קרוב לשמים מפני ששליחותו הייתה דומה להשפעתם הפעילה והמעניקה - [טל, גשם, שמש].הוא נשלח אל שדה -ההתפתחות של האנושות- את זרעי האור והחום, האמת והחיים. השפעותיו הצפויות מלימודיו והבטחותיו של משה נמשלו למתנות שבאות - משמים. הגורמות לארץ- פוריות ושפע. לכן, משה היה רשאי לראות עצמו קרוב לשמים.

על כן, הוא היה מכוון  את דבריו לאוזני השמים. לעומתו ישעיהו הנביא - ניסח את דבריו על פי צורת הביטוי של רבו-  משה שעמד גבוה מאד מעליו. ישעיהו ראה את עצמו קרוב לארץ שהיא בלתי פעילה. הוא אינו אומר "ואדברה" אלא: כ"ִּי ה' דִּבֵּר" לכן הוא אומר:

"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" 

תכלית שירת האזינו.

ה"נתיבות שלום" מסביר: "שירת האזינו"- היא חשובה מאד בתורה הקדושה.

כמו שכתוב בפרשת "וילך":

"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  כִּי- אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל- אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי.  וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ"![דברים  ל"א, י"ט- כ"ב]

על פי ספר החינוך- הציווי לכתוב ספר תורה אשר בה כתובה השירה הזאת - משמע- שהשירה הזאת- היא עיקר התורה –שכל התורה קרויה על שמה. והיא מהווה למצב של הסתר פנים גדול- כלומר כשלא יבינו עם ישראל מדוע מתרחשים דברים קשים? יקראו את התשובה בשירה  הזאת!

בספרי נאמר: "גדולה שירה זו- שיש בה: עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא. יש בה מהעולם הזה ויש בה מהעולם הבא.

יש בה הבטחה מבוארת לגאולה העתידית.

הגאולה מובטחת לעם ישראל ללא שום תנאי!

הנקמה באויבים בוא תבוא כנאמר:

"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם;  וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" [דברים ל"ב, מ"ג].

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם ב21 ספטמבר 2023

כניסות: 1494

• אהובה קליין
• פרשת האזינו

פרשת האזינו – שירת האזינו , שירת דויד וחג הסוכות

מאת: אהובה קליין

פרשת האזינו פותחת בשירה: שירת האזינו –הנה קטע מתוך  שירה זו: 

הַֽאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַֽאֲדַבֵּ֑רָה - וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי ־פִֽי׃

יַֽעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י - תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י

כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־ דֶ֔שֶׁא - וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי ־עֵֽשֶׂב׃

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א - הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵֽאלֹהֵֽינוּ׃

הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ - כִּ֥י כָל־ דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט

אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃

שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל"׃

[דברים ל"ב, א'- ו']

ההפטרה לפרשה נקראת בספר: שמואל ב, [פרק  כ"ב]

להלן  קטע הפתיחה להפטרה - שירת דויד:

וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת,  בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ 

מִכַּף כָּל-אֹויְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל.  וַיֹּאמַר:  יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי, 

וּמְפַלְטִי-לִי. אֱלֹוהֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ;  מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, 

מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי,  מֹשִׁעִי, מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי. 

מְהֻלָּל, אֶקְרָא יְהוָה;  וּמֵאֹויְבַי, אִיווָּשֵׁעַ. 

כִּי אֲפָפֻנִי, מִשְׁבְּרֵי-מָוֶת;  נַחֲלֵי בלייעל, יְבַעֲתֻנִי. 

חֶבְלֵי שְׁאוֹל, סַבֻּנִי;  קִדְּמֻנִי, מֹקְשֵׁי-מָוֶת. 

בַּצַּר-לִי אֶקְרָא יְהוָה, וְאֶל- אֱלֹוהַי אֶקְרָא;  וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי, וְשַׁווְעָתִי בְּאָזְנָיו". [שמואל כ"ב, א'- ח']

פרשת האזינו צמודה לחג הסוכות.  את חג הסוכות אנו  מצווים לקיים על פי התורה:

החג נקרא גם בשם: חג האסיף –בו מצווים  אנו לחגוג - במשך: שבעה ימים – כפי  שנאמר בתורה  במקורות הבאים:

א] "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה.  בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.  לו שִׁבְעַת יָמִים, ......... אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.  וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים.  וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.  בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת.  לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".  [ויקרא  כ"ג, ל"ג- מ"ד]

ב] "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ".... " [דברים ט"ז, י"ג- י"ד]

ג] "שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה:  כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ"[שם, ט"ו]

השאלות הן:

א]  מהי חשיבות השירה בפרשת האזינו?

ב] מה הקשר לשירת דוד ולפרשת האזינו?

ג] מה המטרה במצוות חג הסוכות?

תשובות.

חשיבות השירה בפרשת האזינו.

"נתיבות שלום: סובר:  כי  השירה מאד חשובה בתורה הקדושה.

אמר כבר רש"י בפרשת "וילך" שהכוונה  לשירה המופיעה בפרשת האזינו, כאשר יבואו הצרות על עם ישראל - השירה הזו תענה להם - כי ה' הזהיר את עם ישראל מפני הצרות – האלה אם יחטאו, שהרי ישנה הבטחה שהתורה לא תשתכח  מזרעם לגמרי.

על פי ספר החינוך: מצווה היא לכתוב  את התורה אשר בה כתובה השירה הזו.

מכאן נבין: שהשירה הזו היא עיקר  התורה - לפי שכל התורה קרויה על שמה והיא גם מספקת תשובה למצב שבן אדם מרגיש , גם כאשר יש הסתר פנים.

בספרי נאמר: "גדולה שירה זו  לפי שיש בה: עבר הווה ועתיד.

יש בה  את העולם הזה ואת העולם הבא ומתפלא ה"נתיבות שלום" מדוע הקטע הזה  בפרשה נקרא שירה בזמן  שלכאורה הוא תוכחה ועונשים?

אלא הביאור של הרמב"ן: שירת האזינו היא משהו נצחי ומתארת את כל מה שמוצאות אותנו , יש בה גם  הבטחת הגאולה העתידית.

השירה מתארת גם את כל הטוב והחסד שה' גמל לעם ישראל וכל הנסים בהיותם נודדים במדבר למרות שהיו כפויי טובה וחטאו - לכן ה' כעס עליהם ושלח בארצם דבר ,רעב , חיה רעה וחרב ופיזר אותם בכל רוח ועוד עונשים שונים וקשים. אך בסוף השירה  מתואר- איך הי יתנקם בגויים וזו תהיה בגאולה העתידית . אין הכוונה לא לתקופת בית שני –לפי שעליה לא נאמר:

"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם ְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".

הנקמה בגויים תבוא רק בזמן הגאולה הקרובה.

הגאולה הזו מובטחת ללא כל תנאי שה' דורש מעם ישראל. גם אם לא יעשו תשובה - הגאולה בוא תבוא - כהבטחת ה'.

כל העונשים שבאו על ישראל - הם במטרה: לטהר את ישראל לקראת הגאולה.

הרמב"ן מסביר: שעיקר השירה הוא - ההבטחה על נצחיות עם ישראל והגאולה.

כאשר ה' ינקום בכל הגויים הרשעים שהציקו לישראל ,אז יראו כל הגויים שישראל הם עם ה' ונחלתו לנצח. ולכן השירה משמשת שטר עדות לכך.

שירת דוד והקשר לפרשת האזינו.

המלב"ים מסביר: דוד  שר את השירה הזאת כמה פעמים, ביום שה' הציל אותו מכף כל אויביו, ובכל פעם שהוא היה נושע- היה שר וגם כאשר ניצל משאול - היה שר את השירה.

רש"י סובר: כי דוד היה שר את השירה לעת זקנתו לאחר שעברו עליו כל  צרותיו וניצל מכולם וגם מכף שאול. שאול היה רודף אותו יותר מכולם.

דוד משבח את ה' על התקופות שבהם  ישב בשלווה ללא צרות.

הישועה מיד ה' מכילה שלושה חלקים:

א] הימלטות מהאויב.

ב] בריחה אל המצודה.

ג] המקום שעליו עומדת המצודה- סלע גבוה וחזק באותה מידה גם ה' מהווה לדויד סלע - וממלט  אותו מיד האויב.

באותם ימים לא רק שהאויב לא השיג אותו ,אלא דוד  ניצח אותם וזאת בזכות ה' שהגן עליו - ה' הושיע אותו מהאויבים שהם אנשי חמס.

בזמן שאינו נמצא בצרה לא יצטרך להתפלל אל ה' שיושיע אותו. אלא יקרא לה' בשם "מהולל" לפי שיש להלל את ה' על רוב טובותיו ועל ידי שיהלל את ה'  יוושע מאויביו..

אך כאשר האויבים ילחמו בו אז יצטרך להתפלל  ולקרא אל ה' שיסייע לו.

הנקודה המרכזית  בשירת דוד -: האמונה בה' והדבקות בו לאורך כל הדרך בכל מצב. דוד  מקיים את הקשר באמצעות שירה, ודברי הלל.

לעניות דעתי, השירה שמופיעה גם בפרשת האזינו – מסמלת את הקשר ההדוק בין ה' לעם ישראל בכל מצב - ואת אהבת ה'  אל העם הנבחר.

המטרה בחג הסוכות.

בחג הסוכות אנו מצווים לשבת שבעה ימים בסוכות.

אנו יוצאים מדירת קבע אל דירת עראי וכאן אנו מביעים את ביטחוננו ודבקותנו אך ורק בקב"ה. מבחינה חינוכית - הישיבה בסוכה מלמדת אותנו להסתכל על העולם בו אנו חיים כיושבים בו בדירת ארעי.  יפים דברי רבי יעקב:

"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין": [מסכת אבות ד, ט"ז]

כלומר, היהודי צריך בעולם הזה לעסוק בתורה ומצוות – כדי  להכין את הקרקע לקראת הטרקלין בעולם הבא – לאחר מותו.

כידוע, חג סוכות נקרא גם בשם: חג האסיף - היות ובתקופה זו כאשר האיכר אוסף את יבולו, צריך להיזהר ,לא לתלות את הצלחתו בכוחותיו  בלבד, ואל  יגיד: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" לכן  בזמן הזה היהודי נדרש לשבת בסוכה, השמחה עליה התורה מצווה אותנו בחג הסוכות- היא שמחה של הודיה לה' – הכרת הטוב על כל מה שדאג לנו בעבר- במדבר הושיב אותנו בסוכות.

וגם על כל מה שדואג לנו בהווה,

כאשר אנחנו יושבים בסוכה והסכך מעלינו הוא: "פסולת גורן ויקב" – הדבר מעיד כי מי שמגן עלינו באופן תמידי – הוא: הקב"ה בכבודו ובעצמו, כמו שנאמר:

"כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני".[תהלים כ"ז, ה]

בזמן זה. האיכר אוסף את תבואתו בשדה, אך כאן עליו לזכור כי הצלחתו ביבול  היא: מאת ה' ואין הוא יכול לזקוף את ההצלחה על כוחו שלו בלבד.

זוהי שמחה של שביעות רצון, של אמונה בה' כי הכול מאתו יתברך. בסוכה שהיא - דירת ארעי  כדי להמחיש לעצמנו: שכל חיינו כאן ארעיים.

לסיכום לאור האמור לעיל: בשירת האזינו , בשירת  דוד  ובמצוות הישיבה בסוכה בחג הסוכות - – ישנו  קו משותף אחד:

הקשר הנצחי  בין עם ישראל:  בעבר,  הווה  ועתיד- לקב"ה. ויפים  דברי דוד המלך:

"וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי".

 [תהלים  י"ג, ו']

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם ב06 אוקטובר 2022

כניסות: 1755

• אהובה קליין
• סוכות
• פרשת האזינו
• דוד המלך

שִׁירַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

בְּיוֹם הַצָּלַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ

שַׁר שִׁיר תְּהִילָּה בַּדֶּרֶךְ

שִׁירָה בּוֹקַעַת רְקִיעִים

מַרְעִידָה חוֹמוֹת לְבָנִים.

פָּנָיו מוּעָדוֹת אֶל הַמְּצוּדָה

עַל סֶלַע נִצֶּבֶת זְקוּפָה

חָשׁ רוֹמְמוֹת וְהַכְנָעָה

מִילּוֹתָיו מִלּוֹת  הוֹדָיָה.

עַתָּה עַל סוּסוֹ רוֹכֵב

עַל יְשׁוּעַת  ה' חוֹשֵׁב

חָשׁ  שַׁלְוָה וְרֹגַע

צוּר הָעוֹלָמִים כְּסֶלַע.

מְחֻבָּר אֶל בּוֹרְאוֹ

בְּרָמָ"ח אֲבָרָיו וְנִשְׁמָתוֹ

בְּכָל עֵת וְכָל זְמַן

בּוֹטֵחַ בַּמֶּלֶךְ הַנֶּאֱמָן.

שִׁיר חָקוּק בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים

לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת יְעוֹרֵר הַקּוֹרְאִים

לְמַעַן יִלְמְדוּ גְּדֻלַּת אֱלֹוקִים

לָעַד אֵינוֹ נוֹטֵשׁ הַבָּנִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת:  שִׁירַת דָּוִד [הַפְטָרָה לְפָרָשַׁת "הַאֲזִינוּ"] שְׁמוּאֵל-ב, כ"ב]  

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם ב06 אוקטובר 2022

כניסות: 1741

• אהובה קליין
• פרשת האזינו
• דוד המלך

פרשת האזינו - מסרים ונבואות לישראל בשירת האזינו.

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בשירת "האזינו":

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. 

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, 

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,  וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. 

כִּי שֵׁם ה', אֶקְרָא:  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹקינוּ. 

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.......

כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; 

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. 

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. 

ה', בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר". [דברים ל"ב, א- י"ג]

השאלות הן:

א] מה מהותה של שירת האזינו?

ב] אילו מסרים מופיעים בשירה זו - לגבי עם ישראל?

תשובות

מהותה של שירת האזינו.

שירת האזינו נחשבת לשירה פיוטית מרוממת ונשגבה – גדושת ציורים עוצמתיים  - המבטאים רגש ומחשבה.

היא מעוררת  את התפעלותם של משוררים וכאלה אשר הבנתם בשירה מקור כישרונם לאורך כל הדורות. מופיעים בה שבעים חרוזים- שירה הבנויה באומנות עילאית.

לעניות דעתי, המספר שבעים - רומז בשירה: שבעים פנים לתורה!

גם שבעים עצי התמרים באילים שבמדבר- לשם הגיעו בני ישראל במהלך נדידותיהם - כפי שכתוב:

"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם." [שמות ט"ו כ"ז]

על כך אומר הרמב"ן:

"ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. ויספר הכתוב זה , כי חנו עליהם כל שבט על מבועו , והזקנים ישבו בצילם -לשבח לאל- עליהם שהכין להם כן בארץ צייה. ועוד לרבותינו במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (הבהיר קס"א) בכתוב הזה פירוש , נפלא ענינו".

הכול תמימי דעים - כי אין עוד שירה דומה – לשירת "האזינו"- בעוז  המסרים ועומק המחשבות וציוריה. היא נחשבת גם לשירה במובן המודרני של המילה.

הרמב"ן סובר: [דברים ל"א, י"ט]: היות ישראל יאמרוה תמיד בשירה ובזמרה, לכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה"

עוד מוסיף הרמב"ן: כי הוא רואה בשירת האזינו נבואה לכל מה שיתרחש לעם ישראל - מאז ומקדם ועד היום. ומהטעם הזה נאמר:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם" [דברים ל"ב, מ"ד]

"כל"- כוללת את כל העתידות לעם ישראל- הכתיבה היא תמציתית ומרמזת על כל ההתרחשויות שיקרו לעם ישראל-בפרטי פרטים ,הרמב"ן מביע את התפעלותו כל כך מהנבואה המופיעה בשירה  ואומר:

"כי אילו הייתה השירה הזאת-מכתב אחד מן החוזים בכוכבים- שיגיד מראשית –אחרית, כן היה ראוי להאמין, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי אלוקים, מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום" כוונתו לדברי משה אשר היה  אבי הנביאים וצפה הכול מראש לגבי עתיד ישראל.

בהמשך טוען הרמב"ן: זוהי שירה נצחית שמהותה אמת ונאמנות היא בתחילתה מזכירה את ההיסטוריה של עם ישראל- את כל ההתרחשויות שקרו לעם במדבר ואת חסדי ה' אל עמו.- אך מרוב הטוב והעושר והנחלת ארצות גויים שה' העניק לישראל- הם מרדו בה' ופנו לעבודת כוכבים! לכן העניש אותם באמצעות מגפה ורעב, חיה רעה וחרב  ואחר כך התפזרו בגלות. וזה כבר התקיים. אך בסוף ה' ישיב נקמה לאויבים כי כל פגיעתם בעם ישראל הייתה  מתוך שנאה לקב"ה! לכן ה' ישיב להם בעונש-כנקמה בהם.

ראיתי בספר: "באר משה על התורה" : תמוה שהתורה פותחת במילה: "האזינו" בלשון נוכח- מדוע אין פניה בלשון נוכח גם אל הארץ באופן הבא: "ותשמעי הארץ", או: "ושמעי הארץ" כפי שאמר ישעיהו הנביא:

"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" [ישעיהו א, ב]? והמילה "ותשמע"- היא מרמזת על העתיד בעוד שהמילה: "ושמעי"- היא בלשון הווה?

יש כאן רמז לצדיקים שרוצים להשפיע לטובה ולהחזיר את בני הדור למוטב אך כשהם פונים אל הדור- הם נתקלים בקשיים, היות וליבם נעשה קשה כאבן מרוב עבירות ,לכן במקום לדבר אל הקליפה- אל הגוף הגשמי, יש לפנות אל שורש הנשמה וזו הכוונה במילים: "האזינו השמים ואדברה" שורש הנשמה- מכונה בשם "שמים" וממילא "תשמע הארץ"- היינו האדם הגשמי.

לכן, השמים והארץ           - הם גוף ונשמה, כמו שנאמר [מסכת סנהדרין צ"א, ב']

שהשמים היא הנשמה והגוף הוא הארץ- והורה לנו הכתוב: כי ניתן לדבר אל הנשמה בלשון נוכח: "האזינו השמים" ואז: "ותשמע הארץ"- כלומר  ואז ממילא בעתיד גם הגוף ישמע. וכול זה ניתן לצדיקים- מורי הדור- בהוראת משה רבינו ולפי זה מתברר דיוק נוסף, שלגבי השמים נאמר:"ואדברה"-  שזוהי לשון קשה ולגבי הארץ נאמר: "אמרי פי"- בלשון רכה, אל הנשמה פונים בלשון מחייבת יותר וקשה, אך אל הגוף הגשמי פונים בלשון רכה יותר.

מסרים לעם ישראל.

נאמר בשירה: "כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ".

בספר: "פנינים משלחן הגר"א על התורה" מתואר: כי הגאון רבי חיים מוולוז'ין היה מתקשה בהסבר של התנא - דבי אליהו רבה [פ"א] : האומר שאחת ממידותיו של ה' היא המידה: "השמח בחלקו" מה יש לומר על ה' שהוא שמח בחלקו?- הרי  לה' הארץ ומלואה?- עניין  זה  שאל את הגאון אליהו מוילנא ועל כך השיב הגאון אליהו מוילנא: הכוונה שהקב"ה שמח בעם ישראל בכל המצבים שהם נמצאים ,גם אם פעמים קורה שהם יורדים ממדרגתם הרוחנית. גם אז הוא שוכן בתוכם  כשהם נתונים בטומאתם ,  אינו עוזבם ואינו נוטשם - אלוקים שמח בחלקו בכך שבחר את עם ישראל  לנצח. לא ייטוש אותם ולא יחליפם בעם אחר.

רש"ר מסביר:  לעומת עמים אחרים, עם ישראל נעשה לעם ,טרם ירשו את ארץ ישראל ,הארץ כבר נבנתה קודם על ידי עמים אחרים .תפקיד בני ישראל היה לשמור על עיבוד האדמה ועל בניין הערים שהיו שם. וכל זה מהטעם שעם ישראל הוא עם ה'!- הוא נרכש על ידי ה' ועם הפיכתו לעם- הוא ייעשה לחלקו של ה'.

רש"י מפרש: מיהו עמו?

הכוונה ליעקב- השלישי באבות- המשולש  בשלוש זכויות- אבי אביו, זכות אביו, וזכותו- הרי שלושה-כחבל הזה שהוא עשוי בשלושה  גדילים - הוא ובניו  קיבלו נחלה ולא ישמעאל בן אברהם ולא עשיו בן יצחק.

הצדיק  רבי משה מקוברין מסביר: סגולתו של חבל עבות - שהוא שזור ממספר של חוטים וגם אם נפגם אחד החוטים, אין הדבר פוגם בחוזק הכללי של החבל והנמשל כאשר עם ישראל מלוכדים כאיש אחד-וכל ישראל ערבים זה לזה - אין האויב יכול לנצחם!

 נאמר עוד:

"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן;

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ". 

הרש"ר מסביר: כי ה' בכוונה הוליך את עם ישראל במדבר- מקום של שממה   ללא ישוב ושדות מרעה - מקום המשולל מכל גירוי חיצוני, כי  רק שם אפשר לשוב לפנימיות , שם הוא שרוי עם ה' מבחינה רוחנית וזאת בניגוד לעמים אחרים אשר מחפשים את הנאתם הגשמית , אך במדבר ה' מצפה מעם ישראל - שכל יחיד ויחיד יבנה את חייו על בסיס הערכים הפנימים בלבד!

ה' מסובב ומקיף את עם ישראל מכל צד כחומת מגן וכך מספק לו את ההגנה הרצויה  והמילה: "יְבוֹנְנֵהוּ"- הכוונה - לאחר שעם ישראל יתחזק מבחינה פנימית ה' ילמדהו דעת - כדי שיבין את התורה.

רש"י מסביר: ה' הוליך את בני ישראל במדבר ,במקום יללת תנים ובנות יענה, וגם במקום כה שומם  נמשכו אחר האמונה בה' ולא אמרו למשה: כיצד נצא לדרך של מדבר?-  כדרך שאמר הנביא ירמיהו בדברי שבח לעם ישראל:

"כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִיךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.." [ ירמיהו ב, ב]

 על המילה: "יְבוֹנְנֵהוּ"- הכוונה לתורה הנקראת גם בינה כמו שנאמר: "כי היא חכמתכם ובינתכם"

המילים:" יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ".   מבטאות את דאגת ה' השומר  על עם ישראל כאדם השומר   על בבת עינו.

במסכת אבות נאמר :" חמשה קניינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן, תורה קניין אחד, שמים וארץ קניין אחד, אברהם קניין אחד, ישראל קניין אחד, בית המקדש קניין אחד". [מסכת אבות ו', י']

 לקראת סיום הפרשה נאמר:

"וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל".

 [דברים  ל"ב, מ"ה]

על כך אומר הגאון מוילנא: שכל התורה נכללת בשירה זו ושקולה גם  כנגד עשרת הדיברות.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי שירת האזינו  כוללת בתוכה את כל עשרת הדיברות- ואת כל הנבואות  על עם ישראל- לדורות- וכן את המסר החשוב: כי עם ישראל הוא עם נבחר ה'- אלוקים הוציאם ממצרים  והוליכם במדבר- כדי שיתרכזו בפנימיותם ולא יהיו נתונים להשפעות חיצוניות- ושם ה' הגן עליהם מפני חיות רעות.

ויפים וחשובים  דברי משה:

"שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם:  אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ". 

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם ב16 ספטמבר 2021

כניסות: 1829

• אהובה קליין
• פרשת האזינו

שִׁירָה לָעָם הַנִּבְחָר.

 מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

עִם נִבְחַר אֱלוֹקִים

הִזְדַּכֵּךְ בְּחֶשְׁכַת יִיסּוּרִים

מִכּוּר בַּרְזֶל יָצָא

לֶחֶם עֹנִי נָשָׂא.

חָצָה יַם סוּף בְּנִסִּים

מִיְּמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ גַּלִּים

נָדַד בַּמִּדְבָּר שָׁנִים

אוֹתוֹ נָצַר אֱלוֹקִים.

קִבֵּל תּוֹרָה מִשָּׁמַיִם

קוֹלוֹת רָאָה בָּעֵינַייִם

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע הִבְטִיחַ

שַׁעֲרֵי טֻמְאָה הִזְנִיחַ.

צְלִילֵי שִׁירַת "הַאֲזִינוּ"

מְעוֹרְרִים זְקֵנֵינוּ וְיַלְדֵּנוּ

הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מַאֲזִינִים

דִּבְרֵי מֹשֶׁה בָּהֶם חֲקוּקִים.

הערה: השיר בהשראת פרשת האזינו [חומש דברים]

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם ב16 ספטמבר 2021

כניסות: 1873

• אהובה קליין
• פרשת האזינו