דבר החסידות – פרשת האזינו

פרטים

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:44

נכתב על ידי Super User

כניסות: 530

ב"ה

דבר החסידות – פרשת האזינו

איזו שירה?

השבת אנו קוראים את "שירת האזינו", כפי שהיא נקראת בתורה (וילך לא, ל) "השירה הזאת". ותמוה מדוע נקראים דברי תוכחה אלה בשם שירה? ובפרט שזו היתה שירת הלויים בביהמ"ק על מוספי שבת (ר"ה לא, א) ולכאורה שירה באה מתוך שמחה שזהו היפך עניין התוכחה!

ולכאורה, התשובה טמונה בדברי הרמב"ן (בסוף פרשתנו) ש"השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה", כלומר, שלקראת סיום השירה (לב, לו) נאמרו דברי ניחומים "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם . . מחצתי ואני ארפא וגו'".

אבל עדיין קשה, כי זה מיישב רק את סיום השירה, אבל איך אפשר לקרוא לדברי התוכחה שבתחילת השירה (ורובה) בשם שירה?

ויש לומר, שלימוד גדול יש כאן: שעל האדם לדעת שכל דברי הפורענות המתוארים בפרשה אינם אלא לשם תכלית אחת – לזכך את בני ישראל שיהיו ראויים לגאולה האמיתית באחרית הימים, ולפיכך צריך אדם לומר את הפרשה הזו מתוך שירה ושמחה, כי חייב הוא להרגיש שגם הייסורים הבאים עליו הם רק בשביל הנחמה שתצמח על ידן.

ויהי רצון, שאחרי שעם-ישראל כבר עבר ר"ל את כל הפורענות המתוארת בפרשה, לא תקום פעמיים צרה, נזכה כבר לסיום השירה – (לב, מג) "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" בעגלא דידן בקרוב ממש!

שבת שלום וחג שמח!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כד, האזינו-שובה (עמ' 229 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 272 ואילך) וע"ש הקשר הנפלא לשבת-שובה שבה קורין פ' האזינו ברוב השנים.

____________________________________

דבר החסידות – פרשת האזינו  (תשע"ו)

שמים וארץ – עדים כשרים?

על הפסוק "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" מפרש רש"י "האזינו השמים – שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר . . וכן ותשמע הארץ". אומר הרבי שבדברי רש"י כאן טמון דיוק נפלא (בדרך הדרוש):

דהנה בספרי בפרשתנו נאמר: "כשהעדים מעידים, אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד עדותם קיימת ואם לאו אין עדותם קיימת, כך אילו אמר משה 'האזינו השמים' ושותק – היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה, [ואילו אמר רק] 'ותשמע הארץ' – היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה, בא ישעיהו וסמך לדבר 'שמעו שמים והאזיני ארץ' – ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ".

פירוש הדברים: ישנה הגדרה הלכתית ששני עדים צריכים לראות את העדות כאחד, וממילא כיון שהשמים 'האזינו' והארץ 'שמעה' לא התקיימה העדות עד שבא ישעיהו ואז הארץ גם האזינה והשמים גם שמעו.

אבל לרש"י, המפרש לפי פשוטו של מקרא (רש"י בראשית ג, ח ועוד), היה קשה הדבר: היתכן שמזמן נבואת משה רבינו עד הנביא ישעיהו לא היתה העדות מכוונת? הרי בפשטות הכתובים משמע שהם נעשו מיד עדים (כשרים)!

לכן סובר רש"י שהשמים עצמם הם עדים כשרים, כיון ששמים הם רבים, כפי שרש"י כבר פירש (ואתחנן ד, לה) שיש "שבעה רקיעים", וכמו כן הארץ כוללת ארצות רבות כמפורש בפרשת נח (י, ה), וממילא נמצא שהשמים והארץ הם "שני כיתי עדים" שאינן זקוקות אחת לשניה, ולפי הפשט* הם עדים כשרים!

וזה מדייק רש"י באומרו "האזינו השמים . . ותהיו אתם עדים בדבר וכן ותשמע הארץ" כלומר – כל אחד מכם תהיו עדים בנפרד, ולא תצטרכו זה לזה וכך תתקיים העדות!

שבת שלום וחג שמח!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, האזינו שיחה א' סעיף ח' (עמ' 336 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 361). הרעיון בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קסד.

*) ואף שבפירושו של רש"י לנ"ך (ישעי' א, ב) הביא רש"י דרשת הספרי – כבר נתבאר במ"א (לקו"ש חי"ד עמ' 87) שרש"י בפירושו לנ"ך אינו בדיוק בתכלית ע"פ פשוטו כמו בפירושו עה"ת (ע"ש כמה דוגמאות לזה) ונקודת החילוק ביניהם: שאת החומש לומד "בן חמש למקרא" ולכן נוגע יותר שהפירוש יהי' ע"פ פשט, משא"כ כשמגיע הילד ללימוד נ"ך הוא כבר שייך ללימוד יותר מפשש"מ לבד. ולכן גם בפירש"י על הגמרא הוא לא רק פשט (אף שאינו ע"ד השקו"ט כהתוספות).

שמים וארץ – עדים כשרים?

פרטים

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 13:40

נכתב על ידי Super User

כניסות: 437

שמים וארץ – עדים כשרים?

על הפסוק "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" מפרש רש"י "האזינו השמים – שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר . . וכן ותשמע הארץ". אומר הרבי שבדברי רש"י כאן טמון דיוק נפלא (בדרך הדרוש):

דהנה בספרי בפרשתנו נאמר: "כשהעדים מעידים, אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד עדותם קיימת ואם לאו אין עדותם קיימת, כך אילו אמר משה 'האזינו השמים' ושותק – היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה, [ואילו אמר רק] 'ותשמע הארץ' – היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה, בא ישעיהו וסמך לדבר 'שמעו שמים והאזיני ארץ' – ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ".

פירוש הדברים: ישנה הגדרה הלכתית ששני עדים צריכים לראות את העדות כאחד, וממילא כיון שהשמים 'האזינו' והארץ 'שמעה' לא התקיימה העדות עד שבא ישעיהו ואז הארץ גם האזינה והשמים גם שמעו.

אבל לרש"י, המפרש לפי פשוטו של מקרא (רש"י בראשית ג, ח ועוד), היה קשה הדבר: היתכן שמזמן נבואת משה רבינו עד הנביא ישעיהו לא היתה העדות מכוונת? הרי בפשטות הכתובים משמע שהם נעשו מיד עדים (כשרים)!

לכן סובר רש"י שהשמים עצמם הם עדים כשרים, כיון ששמים הם רבים, כפי שרש"י כבר פירש (ואתחנן ד, לה) שיש "שבעה רקיעים", וכמו כן הארץ כוללת ארצות רבות כמפורש בפרשת נח (י, ה), וממילא נמצא שהשמים והארץ הם "שני כיתי עדים" שאינן זקוקות אחת לשניה, ולפי הפשט* הם עדים כשרים!

וזה מדייק רש"י באומרו "האזינו השמים . . ותהיו אתם עדים בדבר וכן ותשמע הארץ" כלומר – כל אחד מכם תהיו עדים בנפרד, ולא תצטרכו זה לזה וכך תתקיים העדות!

שבת שלום וחג שמח!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, האזינו שיחה א' סעיף ח' (עמ' 336 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 361). הרעיון בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קסד.

*) ואף שבפירושו של רש"י לנ"ך (ישעי' א, ב) הביא רש"י דרשת הספרי – כבר נתבאר במ"א (לקו"ש חי"ד עמ' 87) שרש"י בפירושו לנ"ך אינו בדיוק בתכלית ע"פ פשוטו כמו בפירושו עה"ת (ע"ש כמה דוגמאות לזה) ונקודת החילוק ביניהם: שאת החומש לומד "בן חמש למקרא" ולכן נוגע יותר שהפירוש יהי' ע"פ פשט, משא"כ כשמגיע הילד ללימוד נ"ך הוא כבר שייך ללימוד יותר מפשש"מ לבד. ולכן גם בפירש"י על הגמרא הוא לא רק פשט (אף שאינו ע"ד השקו"ט כהתוספות).

ראש השנה ופרשת האזינו

פרטים

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 08:11

נכתב על ידי Super User

כניסות: 781

ראש השנה ופרשת האזינו

יהא השיעור להצלחת והצלת עם ישראל /לרפואת הרב זאב בן רות (קרוב)/ יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) וכל החולים והפצועים בעם ישראל / לע"נ שלושת החטופים:אייל בן אורי,גיל-עד מיכאל בן אופיר,יעקב נפתלי בן אבי הי"ד /לע"נ החיילים הגיבורים שלחמו באומץ,במסירות ובאמונה ולהרבות בעם ישראל אמונה ובטחון/ אהבה ואחוה ושלום ורעות

                                    לשנה החדשה - לשמוע ולהאזין היטב

       משה אמר:"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים ל"ב,1) וישעיהו (א',10) אמר משפט דומה,אך בשינוי סדר הפעלים "שמעו שמים והאזיני ארץ,כי ה' דיבר".לפי הפשט יש בפסוקים הללו פניה לשמים ולארץ לשמש כעדים לדברים הנאמרים.

שאלה למחשבה:מדוע משה אמר לשמים "האזינו" ולארץ "תשמע",ומדוע אצל ישעיהו הפעלים שונו וישעיהו אמר לשמים "שמעו" ולארץ "האזיני"?

הצעת תשובה:האזנה נאמרת בקשר לדבר (בפסוקים הללו:שמים וארץ,או בן-אדם) שנמצא קרוב לדובר ושמיעה נאמרת בקשר לדבר או אדם שנמצא רחוק.

לפי הדרש  יש בפסוקים הללו פניה לסוגים שונים של אנשים.הצדיק ר' יעקב יוסף מפולנאהפירש שיש אנשים תלמידי חכמים,שנחשבים כאנשי "שמים" ויש אנשים המוני העם שעסוקים בעיקר בעניינים ארציים ולכן הם נחשבים כאנשי ה"ארץ".ומשה וגם ישעיהו התכוונו לדבר עם כל הקבוצות שבעם ישראל ולומר שכולם חייבים לשמוע (להטות אוזן לדברים) ולהאזין[=להקשיב היטב,ובלשון העגה (="סלנג"):"כולי אוזן"].

במוסף של ראש השנה,בחתימת ברכת השופרות נאמר:"כי אתה שומע קול שופר ומאזיןתרועה ואין דומה לך.ברוך אתה ה' שומע תרועת עמו ישראל ברחמים"
שאלה למחשבה:מדוע בקשר לקול השופר (=תקיעה) נאמר הפועל "שומע" ובקשר לתרועה-נאמר הפועל "מאזין"?

האר"י הקדוש אמר שהתקיעה שנקראת קול "שופר", מסמלת את הצדיקים שמעשיהם משופרים ואותם ה' "שומע" (כביכול הם נמצאים במרחק מ-ה') והתרועה מסמלת את האנשים,שעוברים עבירות ומתחרטים על כך וחוזרים בתשובה,להם ה' "מאזין" (כביכול הם נמצאים קרוב ל-ה').היחס לאנשים שרחוקים יותר מ-ה' בהתנהגותם,כאילו הם קרובים אליו והאזנה להם, זו מידה מיוחדת ל-ה' "ואין דומה" לו.מידה זו של ה' באה לידי ביטוי גם בפסוק "שלום שלום לרחוק (הוא מוזכר תחילה) ולקרוב (הוא מוזכר לאחר ה"רחוק",בעוד שהדבר המקובל הוא שייאמר קודם "שלום לקרוב" ורק אח"כ "שלום לרחוק") אמר ה' ורפאתיו"(ישעיהו נ"ז,19).ה' מקרב גם את הרחוקים ממנו ומאזין להם,למרות שהם לא מצייתים לדבריו כל הזמן,בעוד ששליט בשר ודם יקרֵב אליו יותר את הנתינים שממלאים את דבריו ויעדיפם.

שאלה למחשבה: ואנו-שרצוננו שדברינו יישמעו,ואנו מבקשים בסליחות "אמרינו האזינה ה'" ורוצים אף שדברינו ייענו על ידי ה'  וגם ביחסינו לאנשים,אנו רוצים שבדַברֵנו-השומעיםיקשיבו ויגיבו-האם אנו בעצמנו יודעים לשמוע ולהאזין?!  

נכון  שבתגובה מיידית רצוננו לומר:בודאי שאני שומע ומאזין ברוב קשב ועניין,אך במחשבה שניה-לא תמיד המצב כך.יש דברים רבים שעלינו להאזין להם ולא תמיד אנו עושים זאת:

*להאזין לדברי ה' אלינו.ה' יצר את העולם ואת האנשים ונתן לנו את ספר התורה ובו הוראות היצרן להפעלה טובה ונכונה של היקום וכל היצורים שבו וכדאי לנו ללמוד את החוקים כדי למַקסֵם את הצלחתנו, לעתים אנו שוכחים דברים אלו ,מסיבות שונות, ומתנהגים לא לפי ההוראות ואף בניגוד להן,ותמהים לאחר מכן מדוע דברים משתבשים בחיינו... בנוסף לכך ברור שבכל מערכת - יחסים צריך ורצוי שתהיה הדדיות ואנו שרוצים ומבקשים מ-ה' "שמעה תפילתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש" (תהלים ל"ט,13)"האזינה אלקים תפילתי"(תהלים נ"ה,2),"האזינה קולי בקראי לך"(תהלים קמ"א,1) ועוד- צריכים תחילה לשעות (=לשים לב) לנאמר לנו,למשל :"האזינו תורת אלֹקינו" (ישעיהו א',10)אך הנביאים אומרים פעמים רבות שבני העם לא שועים לדבריהם.יחזקאל אמר:"אזנים להם לשמֹע ולא שמעו"(י"ב,2).ברור שיש לאנשים אוזניים,בהן הם שמעו את המלים,אך כוונת הנביא היא שלפי התנהגותו של העם נראה כאילו לא שמעו דבר,כי העובדה היא שהם לא שינו את התנהגותם,מכיוון שהם לא האזינו לדברי הנביא שדיבר אליהם.אך אנו צריכים ללמוד כןלשמוע אל דברי ה' ,שאם לא כן-כיצד נוכל לבקש מ-ה' שישעה לדברינו?!

*להאזין לתקיעות השופר.לפני תקיעת שופר נאמרת ברכה:"לשמוע קול שופר" המצוה היאלשמוע,להקשיב.לחשוב מה המסר שתקיעות השופר מעבירות אלינו.בעת מלחמת המפרץ הראשונה היה דרשן שאמר:"תקיעת שופר-אזעקת אמת" הרמב"ם אמר:"תקיעת שופר רמז יש בו עורו ישנים משנתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו את בוראכם" השופר קורא לנו לשפר את מעשינו.

 *להאזין לקול הפנימי שבתוכנו ,לקול המצפון,לקול הנשמה.

*להאזין לקולות האנשים הדוברים אלינו (האזנה אמיתית ולא בחוסר סבלנות לנאמר )-לעתים אנשים שואלים:"מה שלומך"?"מה נשמע"?ועוד טרם נאמרה התשובה,הם ממשיכים בדרכם ואינם ממתינים לשמוע את התשובה / לעתים אדם שמשוחח עמנו בטלפון או אף פנים מול פנים מספר דבר מה ואנו לא מקשיבים בריכוז לדבריו ואז האדם שואל דבר מה ואיננו יודעים מה לענות. יהודה אטלס הדגים זאת בספרו "והילד הזה הוא אני" בשיר: כשאני מספר לך משהו ואתה כל הזמן רק "יופי,יופי" משיב,אני יודע שאתה בכלל לא מקשיב.

*להאזין לקולות שלעתים לא נאמרים במפורש (אלא בין המלים)

*להאזין לקולות שבטבע /להאזין לשקט ועוד

אז אולי לשנה החדשה שעוד מעט מתחילה,נשעה יותר לדברים שאומרים לנו,נקשיב עם כל הלב

ונהיה ראויים לכך ש-ה' ישעה לתפילותינו ובקשותינו.

אנו מבקשים שתהיה שנה טובה ומתוקה,וכדי שהשנה אכן תהיה כזו,עלינו לעשות מספר דברים:

לרצות ולהסכים להאזין לדברי ה',להאזין גם לעצמנו וגם לסובבים אותנו ולקוות שגם הםירצו ויסכימו להאזין לדברינו

כפי שכתב יהונתן גפן בשירו "יותר": יותר הקשבה...יותר הבנה ביני לבינך

חג שמח. שנה טובה ומבורכת. כתיבה וחתימה טובה!
      עדנה ויג     This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרשת האזינו - מה מגלה לנו השירה?

פרטים

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 715

פרשת האזינו -  מה מגלה לנו השירה?

מאת: אהובה קליין.

פרשת האזינו נקראת ב"שבת שובה" - שבת שלפני יום כיפור הבעל"ט.

כך פותחת הפרשה במילות שירה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. "  [דברים ל"ב, א]

"כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; 

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. 

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; 

יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". [שם ,ל"ב, ט-י"ב]

השאלות הן:

א] כיצד בנויה - "שירת האזינו" ?

ב] התייחסות ה' לעם ישראל וציפיותיו - כיצד?

ג] מהו משל ה"נשר" ? כנשר יעיר קנו ....

תשובות.

מבנה "שירת האזינו"

דעת מקרא מסביר:

שירה זו , מילותיה נאמרות בכפילות לשון: וגם אופן כתיבתה כפול, שיטותיה חלוקות לחצאים, וחצאיה, הדלתות, כתובות זו כנגד זו, הדברים כפולים, דוגמת הכפילויות הבאות:

"הַאֲזִינוּ" וכנגד: המילה: "וְתִשְׁמַע"

"וַאֲדַבֵּרָה";   וכנגד המילה: "אִמְרֵי-פִי".

בדומה לסגנון כתיבה זו אנו מוצאים גם בדברי דוד המלך: 

"אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים" [תהלים  י"ט ד]

בתוכן השירה - משה מציב את השמים כנגד הארץ, ונשאלת השאלה: מה תפקידה של כפילות זו? וכי לא היה די במילה אחת, או דיבור אחד?

אלא שסגנון כפילויות זה נאמר במטרה: שיכנסו תוכנם ללב  המאזין וישמרו היטב בליבו. אך יתכן ששירה זו נקראה בשני אנשים, או שתי קבוצות.

יש לדעת כי בלשון השירה יש כמה משמעויות למילים, וכך גם לגבי  הדברים המליצות, הוראות, הבנות ורמזים עד כמה שניתן.

יחסו של ה' אל בניו:

רבינו בחיי  מבאר:

"ודע כי כלל הפרשה הזאת שהיה משה מתווכח לישראל ומגיד להם מראשית עד אחרית את כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בעניין המשיח וזהו שאמר:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר" [שם ל"ב, ז]

על פי דברי רבינו בחיי, משה בימיו האחרונים מנבא לעם ישראל את עתידו על פי מעשיהם.

בהמשך הוא מבהיר: כאשר ה'  הנחיל את  אומות העולם והפריד את לשונם,  בחרלחלקו את עם ישראל בלבד -  זו הכוונה במילים: "כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ": 

שמר עליהם במדבר – מפני חיות רעות -  כאישון עינו - עשה עמהם חסדים רבים, אך הם הכזיבו אותו לפי ששכחו זאת ובכך התגלו ככפויי טובה.

במדרש  מסופר:  אמר ה' למשה: אמור לעם ישראל: התבוננו בשמים שבראתי שמא הם שינו את מידתם ? שמא טענה החמה: שאינה עולה יותר מהמזרח להאיר את העולם? התבוננו בארצכם-שמא שינתה את מידתה, זרעתם בה ולא הצמיחה צמחים, זרעתם חיטים  והעלתה שעורים? או שמא סירבה הפרה לבצע את תפקידה ואמרה: איני חורשת ואיני דשה היום? או שמא יגיד החמור: טוען ואיני הולך היום?

יש כאן קל וחומר מה אלו שזוכים- אין מקבלים שכר ואם חוטאים- אינם מקבלים עונש ונשארו לעשות תפקידם הטבעי. אבל אתם עם ישראל ,אם אתם מקיימים את המצוות- זוכים ומקבלים שכר, אבל אם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה.

מכאן, שעם ישראל -שהוא בעל בינה ודעת - חייב להבין שאם הדברים הטבעיים שה' ברא - מקיימים את תפקידם הטבעי באופן מסודר, דוגמת הים שלעולם אינו פורץ את גבולותיו  וכך אינו מחריב את העולם, קל וחומר שעם ישראל אינו צריך להפר את הברית עם הקב"ה- ולהפר את התורה ומצוותיה.

רשי"י  מפרש את המילים: "יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" : חלקו של יעקב- היה כבוש עם אנשי דור הפלגה- יעקב היה שלישי באבות- המשולש בשלוש זכויות, זכות סבו- אברהם, זכות אביו- יצחק וזכותו שלו- סה"כ שלושה דורות. בחבל זה שמורכב משלושה גדילים- ולא כלולים בו- ישמעאל- בנו של אברהם ולא עשיו- בנו של יצחק,

הספרי מציין: "מה חבל זה  משולש שהוא עשוי בשלושה גדילים –  היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם"- כחבל המורכב משלושה גדילים, כל גדיל הוא משני חוטים- כנגד אברהם ושרה, יצחק ורבקה.

ראיתי בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן :כביכול כל עם ישראל קשורים באמצעות חבל אל מקורם - אל ה'.

רבינו בחיי טוען: כי ה'  בחר את ישראל מכל אומות העולם – להבדילם שיהיו בחלקוואילו על אומות העולם ממונים י"ב מזלות כמספר  שבטי ישראל- מה שאין כן אצל עם ישראל- כי הם מעל המזל והכוכבים-  ולמעלה זו לא זכתה שום אומה בעולם!

רש"ר מסביר: יעקב היה נדחה על ידי מועצת העמים - בגלל עוניו ומראהו הדל וכך כביכול נפל בחלקו של ה', ולעומתם שהם היו עובדי אלילים- יעקב קיבל את התורה ,לפיכך רק הוא נועד להכריז בפני  האומות על גדולת ה' ועל הכנעתו שלו  על ידי קיום המצוות לה'.

הצדיק- רבי משה מקוברין אמר על הפסוק: "יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"  סגולתו של חבל עבות- שהוא מורכב  מכמה חוטים וגם עם חוט אחד יחסר- עדיין החוזק של החבל אינו נפגם ניתן להמשיך איתו הלאה וגם לא תמיד מבחינים שחסר משהו ממנו, או נפגם איזה חוט. והוא הנמשל גם לגבי עם ישראל- כאשר הם מאוחדים ומלוכדים יחדיו, הם עומדים בפני האויבים המנסים להשמידם, חלילה.

משל הנשר.

נאמר::"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". 

מנקודת מבט  מדעית: ידוע כי הנשר שייך לסוג העופות הדורסים, אוכל נבלות ומקורו בנוי  בצורה מעוקלת. צווארו ארוך ,רגליו קצרות וחזקות, מכוסות  פלומה לבנה.

בתנ"ך, הנשר מוזכר 28 פעמים, הנשר נחשב למלך העופות, המקור לכך מופיע בגמרא: ".... מלך שבחיות: ארי, מלך שבבהמות: שור, מלך שבעופות: נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו" (חגיגה, י"ג ע"ב).

הנשר נמצא בתורה בראש רשימת העופות הטמאים:

"ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם , את הנשר..." [ויקרא י"א, י"ג]

הנשר משמש סמל של כוח, קלות מעוף ,מהירות  ורעבתנות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" [שמות י"ט ,ד]

במשנה -מסכת אבות נאמר: "יהודה בן תימא אומר: הווי עז  כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגיבור כארי.." [אבות  ה, כ]

על שאול ויהונתן נאמר: "שאול ויהונתן הנאהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו" [שמואל-ב, א, כ"ג]

שלמה המלך מתפעל מהנשר ואומר: "כנשר יעוף השמים" [משלי כ"ג, ה]

עוד אומר שלמה : "שלושה המה נפלאו  ממני דרך נשר בשמים" [משלי ל, י"ח]

באיוב נאמר על הנשר : "באשר חללים שם הוא" [איוב ל"ט, כ"ח]

"ופני הנשר לארבעתן" [יחזקאל א, י]

הנביא ישעיהו מזכיר את הנשרים ומדגיש את כוחם: "וקווי ה' יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים ירצו ולא ייגעו ילכו ולא יעפו" [ישעיהו, מ, ל"א]

בפרשתנו: הנשר מוזכר  כעוף הדואג  ומסור לגוזליו, כפי שנאמר: "כנשר יעיר קינו" [דברים ל"ב, י"א]

רש"י מסביר:  כי הקב"ה מתייחס לבניו  כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו אינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו.

בספרי נאמר: "מה נשר זה אין נכנס לקינו עד שהוא מטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לחברו, בין סוכה לחבירתה, כדי שיעירו בניו ויהיה  בהם כוח לקבלו, כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל- לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא מארבע רוחות." כלומר-  גם הקב"ה לא נגלה בבת אחת כאשר נתן לעם ישראל את התורה ולא בא אליהם מכוון אחד, אלא מארבע רוחות השמים.

דעת מקרא מסביר: כשהנשר רוצה להעביר את הקן למקום אחר, הנשר ניגש בעדינות אל גוזליו וטוענם על כנפיו ,משום כך מרחף מעל הקן ופורש את כנפיו כדי שהם יעלו  לשם ,וכך הוא נושא אותם למקום אחר שבחר.

זהו משל: על יציאת מצרים שהסיע אותם משם ונחה אותם במדבר על ידי משה ואהרון-  דאג להם לאורך כל הדרך ושמרם מכל מיני אויבים והעבירם -

כמו שנאמר:" לשלום וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה".[דברים א,ל"א]

לסיכום ,לאור האמור לעיל,  השירה מתארת לנו את כל אהבת ה' אל עם ישראל ומסירותו הרבה לאורך כל הדרך, את צפיותיו מעם נבחר זה  ומגלה דברי נבואה עתידית             - חזון אחרית הימים.

פרשת האזינו- הקשר בין הטל ומטר והתורה.

פרטים

קטגוריה: פרשת האזינו

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:53

נכתב על ידי Super User

כניסות: 353

פרשת האזינו- הקשר בין הטל ומטר והתורה.

מאת: אהובה קליין

פרשה זו פותחת במילים:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  {ס}  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי.  {ר}

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  {ס}  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי,  {ר}

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,  {ס}  וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב.  {ר}

כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  {ס}  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ.  {ר}

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  {ס}  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט:  {ר}

אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,  {ס}  צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.  {ר} [דברים ל"ב, א-ה]

השאלות הן:

א] מה המשמעות בהאזנת השמים והארץ?

ב] "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב" – מה הפירוש?

תשובות.

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי". 

השמים והארץ מוזכרים כבר בתחילת השירה: לפי שהם נצחיים והם עדים לשירה לנצח, לא כמו  משה המנהיג - היותו  אדם בשר ודם  שאינו חי לנצח. אך גם הירח והשמש  נצחיים, ובכל זאת לקח משה דווקא את השמים והארץ שישמשו עדים, לפי שבכוחם  לא רק להעיד, אלא גם להעניש את  עם ישראל  במידה ולא יקיימו את התורה.

השמים יעצרו את המטר והאדמה תצמיח קוץ ודרדר. לעומת זאת אם יקיימו את המצוות כראוי - האדמה תעניק להם את הגפן ופירותיה  והשמים יתנו טל.

הדשא והעשב, הגשם והטל מוכיחים את הימצאותו של הקב"ה בעולם.

הרי כל ילד וכל בר בי רב המתבונן בבריאה יבין  כי יש מנהיג לתבל.

בעל: "חובת הלבבות" אומר: כשם ששעון מראה לנו את שעות היום ובנוי מחלקיקים זעירים, לא יתכן שנוצר מעצמו, כך לא יתכן שכל הבריאה נעשתה מעצמה, כל תינוק מבין כי יד הקב"ה בדבר.

לכן אחרי שעם ישראל מבין דברים בסיסיים אלה, כיצד אפשר לסור מהדרך שה' ציווה אותנו?

חז"ל שואלים: מדוע פונה משה לשמים בלשון נוכח:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" ולארץ פונה בלשון נסתר: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ"?

ותשובתם: נאמר במסכת סנהדרין [כ"ג, ע"א]"כך היו נקיי הדעת [האנשים בעלי המידות הטובות] שבירושלים עושים: לא היו חותמים על השטר, אלא אם כן יודעים מי חותם עימם: ולא היו יושבים בדין, אלא אם כן יודעים מי יושב עמהם: ולא היו נכנסים לסעודה, אלא אם כן יודעים מי מסב עמהם.

באופן דומה פנה משה בלשון נוכח לשמים והזמין אותם לעדות ובאותו זמן הודיע להם שגם הארץ תצטרף לעדות עמהם. כמו שכתוב: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי". 

רבי  יעקב יוסף מפולונאה: [ מתלמידי הבעל שם טוב] מסביר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם"- הכוונה לתלמידי חכמים השקועים יומם ולילה בענייני שמים, ואילו: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ": הכוונה להמוני העם הנתונים  במהלך חייהם בעיקר בדברים  גשמיים ולכן קודמת הפניה לתלמידי חכמים לפנייתו ליתר בני העם. וכוונתו: שאם תלמידי החכמים- שהם  המנהיגים הרוחניים- יאזינו לדבריו ממילא ישפיע הדבר גם  על יתר חלקי העם וגם הם יקבלו את הדברים המושמעים לאוזניהם.

רבינו חיים בן עטר בעל "אור החיים" מסביר: כוונת משה הייתה: לדבר עם כל השכבות בתוך עם ישראל:

א] עם המנהיגים הרוחניים- המכונים בשם "שמים"- בעבור דרגתם הגבוהה- "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם"-

ב] עם  המון העם. שכינה אותם בשם :  "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ" המוני העם  ישמעו  מעצמם הנמשלים ל"ארץ" כאשר המנהיגים הרוחניים הולכים בדרך ישרה ומשמשים להם דוגמא  אישית.

"יערוף כמטר לקחי - תיזל כטל אמרתי"

אברבנאל מפרש את המשפטים בדרך הבאה: משה  מסביר לעם: הדברים שאני אומר לכם אומנם  מעטים כטל בכמות, אבל באיכות יש להם משקל רב- לקח רב, ממש כמו הגשם שיורד בשפע ומועיל לכל.

מכאן למדו חז"ל: "לעולם ישנה[ילמד] אדם לתלמידו דרך קצרה"[פסחים ג, ע"ב]

רבי חזקיהו בן מנוח-"החיזקוני" אומר: כי דברי משה הם ממש  תפילה והוא מייחל לעם:  שדבריו יהיו מועילים כטל השמים והמטר ,המרווים את האדמה ובעקבות זאת מצמיחה פירות וירקות לברואים.

הגר"א [הגאון מווילנא] מסביר רעיון מעניין:  אם מדובר בתלמיד חכם הגון – עליו נאמר: "תיזל כטל.." ואם לאו- ערפהו כמטר, והטעם שמדמה למטר-  כשם שהמטר יורד והוא משקה גם את הצמחים הטובים וגם את הרעים ובמיוחד העשבים הרעים נעשים גדולים יותר על ידי המטר- כך גם דרכה של  תורה- מי שאינו הגון בתוך ליבו תיווצר גדלות  התכונות  הרעות.

רבינו בחיי מבאר : משה מתפלל  שירד כמטר לימודו, כלומר הוא מבקש - שיהיו דבריו  נשמעים ונקבעים בלב השומעים ופירוש המילה: "לִקְחִי"- מה שלקחתי וקיבלתי מלמעלה – שיהיה כמו המטר המשקה את האדמה ומצמיח יבולים חדשים.

במדרש מפורש: כמו שהמטר מביא חיים לעולם- כך דברי התורה מביא חיים לעולם. ומה טל כולם שמחים בו - כך גם דברי התורה.

"בעל הטורים " מסביר: "לִקְחִי"- אין "לקח", אלא תורה שנאמר:  "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". [משלי ד, ב]

נאמר במסכת אבות  [ג, י"ז]: "אם אין קמח אין תורה". כמו שה' נותן מטר לזון ולפרנס את האדם צריכים גם ללמוד תורה.

רבי בונם מפשיסחה מסביר: דברי התורה קדושים כמו הגשם שיורד על האדמה ואין לראות מיד את השפעתו על הצמחייה ורק אחרי זמן מסוים כשהשמש מופיעה  מבין העננים וזורחת ושולחת קרניה על האדמה- רק אז ניכרים תוצאות  הגשמים ,כך גם התורה  הקדושה, למרות שכאשר מאזינים לתורה אין מבחינים מיד  בהשפעתם, למרות זאת ,כן יבחינו בתוצאות החיוביות מאוחר יותר.

ספורנו סובר:  ה' אומר: הנה תורתי תבוא בשטף ממש כמו המטר לאלה המבינים ומוכנים לקבל מבוע- מקור חכמה.

ה"כלי יקר" מסביר את המילים :

"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" : משה אומר: הם הדברים שלקחתי מאת הגבורה, היות והקב"ה אמר ליהושע שהוא יכניס את עם ישראל לארץ ישראל אפילו בעל כורחם- טול מקל....

ואלו דברים קשים ומהקב"ה לקחתי ולמדתי  לדבר קשות,, אלא אין לדבר כך עם כל אדם, כי הדברים הקשים דומים מכל צד למטר היורד בגבורה,

אך לא כולם שמחים לקבל דברים קשים., אנשים ברמה גבוהה שמחים בהם- אבל לא רוב העם. לכן מנהיג המוכיח את עם ישראל, צריך למעט בהם מפני כבודם של עם ישראל. ומן הראוי להשתמש בדברים הקשים, זעיר  שם וזעיר שם – לומדים זאת מהמילה: "יַעֲרֹף "- לשון טיפה.

לעומת זאת ,בַטַּל- כולם שמחים.

"חיזקוני" מסביר באמצעות שני פירושים:

א] הדברים שאני אומר לכם  אינם דברים בטלים ,,אלא כשם שהמטר יורד ולא ניכרים מיד תוצאותיו, אלא רק בסוף ניתן לראות את הפירות על העצים, כך לקחי ואמרתי- כך גם דברי תורתי.

ב] לשון תפילה, יהי רצון שדבריי  לא ישובו ריקם ,אלא יעשו פירות בלבבות השומעים.- כמו המטר והטל שגורמים בסוף לצמיחה.

מוסיף ואומר: "חיזקוני"  כמו שה' העיד לעם ישראל  את השמים והארץ- כך העיד להם את ארבע רוחות השמים של העולם.

 שאם ישמרו את התורה ינשבו להם  רוחות טובות

 "יַעֲרֹף כַּמָּטָר"- זוהי רוח מערבית  שבאה מערפו של עולם ומטרתה להביא מטר.

"תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי",  -- רוח צפונית  שהיא נוחה כטל.

"כִּשְׂעִירִם"- רוח דרומית שמסתערת כשעירים.

"וְכִרְבִיבִים"-  רוח מזרחית שהיא מרבה  זרעים וגורמת לגדל בכך  צמחים.  רוחות אלה מנשבות בכל יום: רוח מזרחית- בבוקר.

רוח דרומית- באמצע היום,

רוח מערבית בתחילת הלילה ורוח צפונית בחצי הלילה.

רוח צפונית יפה בימות החמה ואך  בימות הגשמים- היא קשה.

רוח דרומית- למפרע., מערבית- לעולם קשה. ואילו רוח מזרחית- לעולם יפה.

רש"ר מסביר: "יַעֲרֹף .." ה"עורף" הוא פרק בצוואר - החלק הנוח ביותר בגוף האדם כדי להתכופף ובתנועתו הוא מהיר להישמע לרצון האדם.

אך בניגוד לכך- "קשה עורף". לכן הפועל  "ערף" פעולת המטר לפרק רגבים קשים של עפר- לגרגירים קטנים והמילה: "לִקְחִי"- מלשון לקח- לימוד שנלמד, או לימוד שצריך להיקלט.

לסיכום, לאור האמור לעיל: משה מזמין לעדות- לא רק את השמים והארץ, אלא גם את ארבע רוחות שמים.

כל אלה נצחיים ומשמשים לעדות התורה- לעד ויפה הקשר בין המטר , או הטל לתורה הקדושה.

ויהי רצון שדברי  הנביא עמוס יתממשו במהרה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'".[עמוס, ח', י"א]