פרשת כי תבוא

פרשת כי תבוא - התורה, ארץ ישראל ותקופתנו

פרשת כי תבוא - התורה, ארץ ישראל ותקופתנו.

מאת: אהובה קליין

פרשה זו  פותחת  בפסוקים הבאים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם           וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹקיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.." [דברים כ"ו, א'- ד']

השאלות הן:

א] מה הקשר בין הכניסה לארץ ולמצוות הבאת ביכורים?

ב] מהי מידת השמחה וכיצד ניתן להשיגה?

ג] כיצד מתבטא הקשר בין הפרשה לתקופתנו?

תשובות.

הקשר בין הכניסה לארץ והבאת הביכורים למקדש.

"ספר החינוך" כותב :

"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו  לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו  תוצאה של : "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג   לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם, אומנם הם פרי עמלו, אך בעזרתו של  ה' הדואג לו תמיד.

הרמב"ם: מפרש  באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות - הגאווה והתאווה הטבועות בו. וגם אם האיש הוא מלך, או שליט, או, שר חשוב - נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה- עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה [חצר המקדש] הוא ולא משרתו.

ואשר לקשר לארץ ישראל הסבר יפה ומעניין:

הרב מאיר צבי גרוזמן מסביר: כי כבר  בפתיחה לפרשה נאמר משפט שאינו מופיע  אפילו באחת מן המצוות התלויות  בארץ.

במצוות שמיטה נאמר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם..."

במצוות "חלה" נאמר:"בְּבֹאֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה".[במדבר ט"ו, י"ח]

במצוות "ערלה": "כִי- תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל"  [ויקרא י"ט, כ"ג]

ואילו במצוות ביכורים בפרשתנו כתוב: "וְהָיָה, כִּי - תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. 

הקורא פסוקים אלה מבחין בדגש על ביאת הארץ, נתינתה לעם ישראל, הנחלתה, הורשתה והישיבה בה.

מעניין לציין כי בפרשת "המלכת-מלך" נאמר משפט דומה:

"כִּי- תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ"  [ לעיל: י"ז, י"ד] אך חסרה המילה החשובה: "נחלה"

מכאן ניתן להסיק: כי מצוות ביכורים  קשורה - קשר עוצמתי בירושת הארץ ובקבלתה כנחלה.

המילים: "ארץ" ,"נתינה", "ביאה" "ושבועת ה' "- מוזכרות בפרשה זו פעמים אחדות: "אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ". "אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ"

כמה משמעותי הפסוק שאומר מביא הביכורים לכהן:

"כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ"

מתוך כל המילים שהוזכרו לעיל ניתן ללמוד: כי מצוות ביכורים - למרות שהיא תלויה בהבאת הפירות לבית המקדש ואף גורמת שיתברכו פירות האילן [על פי  תוספתא ראש השנה פ"א, הי"ב], אין היא מביעה רק תודה על היבולים  של  האיכר, אלא בעיקר על הארץ הטובה אשר הובטחה מאת ה' להעניק לעם ישראל.

 [ספר "על פרשת השבוע"/ מאת: הרב  מאיר צבי גרוזמן ]

ערכה של השמחה

מתברר כי  בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?

המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה - שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "-  זה  מורה על לשון  צער.

לעומת זאת: המילה  :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר איין , העתיד עדיין  ,ההווה כהרף עין" - המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו ההווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.

בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה  הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.

לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה  מהפכה, כשמדברים על העבר - זה במובן כאילו זה עומד להתרחש.  ועל דבר שעתיד להיות - כאילו כבר היה !

זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה' הגורמת לשמחה.

הנה כאן  השמחה  מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי - האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך  שם לב רוגז" [דברים  כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת  כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]

גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה  בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות - כל דבר חדש משמח את האדם.

הקשר בין הפרשה לתקופתנו:

פרשת "כי תבוא" נקראת בחודש אלול כאשר המלך ממתין לבניו בשדה.. ואנחנו קרבים  לראש השנה בצעדי ענק.

נמצאים אנו בתקופה מאתגרת במיוחד - מלחמה רב זירתית , למרות הניסים שאנו רואים - עלינו לעצור ולחשוב כיצד הגענו לטבח כה אכזרי באופן כה מפתיע ,ללא שום התראה מוקדמת.

נראה ,לעניות דעתי, להסביר: ישנו חלק  לא גדול בעם - אשר אינם מחוברים כלל לתורה הקדושה  ואינם יודעים כי התורה וארץ ישראל – אחד הם!

הרי ארץ ישראל אשר הובטחה לנו - שונה היא מיתר הארצות בתבל- כי התורה והארץ שלובים זה בזה כנאמר:

"הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת - הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.  וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל - מִצְוֺתָיו.  וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹקיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".[להלן כ"ו, ט"ז- י"ט]

רש"י מסביר: "הַיּוֹם הַזֶּה",- הכוונה בכל יום יהיו בעיני עם ישראל המצוות חדשות כאילו התקבלו באותו היום.

בפרשה מופיעות ברכות ומנגד קללות נוראות. זה הזמן שכל אדם הרוצה להיכנס לשנה  טובה ומבורכת - יקיים את מצוות התורה בפועל – ובשמחה ! היהודי חייב לקיים מצוות בין אדם  למקום - אך גם מצוות בין אדם לחברו !  בימים אלה ממש אם היהודי יודע בוודאות  שפגע בחברו - עליו לבקש  סליחה ולהתנצל בפניו. כי אין ה' מוחל לאדם שפגע בחברו ולא ביקש את סליחתו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להבחין כי  קיים קשר   עוצמתי בין מצוות הבאת ביכורים – להבטחת הארץ  לעם ישראל - כך גם התורה, ארץ ישראל והעם  היהודי מחוברים - כגוש אחד.

מי ייתן ועם ישראל ישוב להיות עם מאוחד כאיש אחד בלב אחד ויתחבר מחדש  לתורה הקדושה ויזכה להיות :"עֶלְיוֹן, עַל כָּל- הַגּוֹיִם"

וגם לחזות  במהרה בגאולה  השלמה. ויתגשמו במהרה דברי ישעיהו הנביא:

"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר". [ישעיהו  ס', כ"א]

 

לבוא לארץ להאיר

לָבוֹא לָאָרֶץ לְהָאִיר.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

עַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל תּוֹרָה

שְׁלִיחוּתוֹ הֲפָצַת אוֹרָה

כָּל יוֹם זוֹכֶה מֵחָדָשׁ

לָבוֹא לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.

 

הָאָרֶץ נוֹתֶנֶת יְבוּלָהּ

יָפְיָהּ אַרְמוֹן מְלוּכָה

עָלֶיהָ שׁוֹרָה שְׁכִינָה

הֻבְטְחָה לַאֲבִי הָאֻמָּה.

 

עַם נָבוֹן וְחָכָם

רוֹאֶה פִּלְאֵי עוֹלָם

מְחֻבָּר לְשָׁורְשֵׁי אָבוֹת

מִזֶּה יָמִים כְּלֵילוֹת.

 

שָׁנָה חֲדָשָׁה בַּפֶּתַח

לְמַלְכֵּנוּ  מְלוֹא הַשֶּׁבַח

מֵאוֹצְרוֹתָיו יַרְעִיף בְּרָכוֹת

לְאוֹהֲבָיו שׁוֹמְרֵי מִצְווֹת.

 

לְפֶתַע  תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה

אָז יַחְגְּגוּ  כֻּלָּם שִׂמְחָה

לַמִּקְדָּשׁ יָבִיאוּ בִּכּוּרִים

פִּיהֶם  שִׁירָה וּמִזְמוֹרִים.

הערה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: כִּי תָּבוֹא [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]        

הרועה הנאמן

הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מַעֲשֶׂה בְּרוֹעֶה נֶאֱמָן

אִישׁ צָנוּעַ , עַנְוְתָן

מְחֻבָּר לְמִצְווֹת הַתּוֹרָה

הוֹגֶה בָּם יוֹמָם וָלַיְלָה.

 

הִתְנַחֵל בְּנַחֲלַת אֲבוֹתָיו

מֵהֶם שׁוֹאֵב כּוֹחוֹתָיו

לְאוֹרָם יֵלֵךְ תָּמִיד

בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ יַתְמִיד.

 

חָשׁ  בְּרָכָהַּ בעֲמָלוֹ

מַיִם בְּשֶׁפַע לְעֶדְרוֹ

זוֹכֶה לְרִיבּוּי צֹאנוֹ

מוֹדֶה בְּכָל יוֹם לְבוֹרְאוֹ.

 

הַשִּׂמְחָה מְחוֹלֶלֶת  פְּלָאִים

בְּהַשְׁרָאַת בִּרְכַּת אֱלוֹקִים

הַמִּרְעֶה שׁוֹקֵק חַיִּים

הַכְּבָשִׂים אוֹתוֹ סוֹבְבִים.

 

לְפֶתַע גִּלָּה שֶׂה חָדָשׁ

מִמֶּנּוּ  לֹא מָשׁ

נָשָׂא אוֹתוֹ  בִּזְרוֹעוֹתָיו

מִזְמוֹר שִׁיר –זִימֵּר לְאֶלּוֹקָיו.

הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: כִּי תָּבוֹא, [ חֻמַּשׁ דְּבָרִים].

פרשת כי תבוא – ארץ ישראל והתורה תלויים זה בזה?

פרשת כי תבוא – ארץ ישראל והתורה תלויים זה בזה?

מאת: אהובה קליין .

נמצאים אנו בעיצומם של ימי חודש אלול- חודש הרחמים והסליחות.

לאור המחלוקות בעם - זקוקים אנו ,דווקא עכשיו , בדחיפות לפתוח דף חדש לקראת השנה החדשה אשר עומדת בפתח וכפי  הידוע לרבים מאתנו : המלך כעת בשדה, היינו, מלך מלכי המלכים- מאפשר שניגש אליו ונבקש ממנו בקשות למען  ייטיב  עמנו - כדי  שנוכל להגשים את משאלות ליבנו  לקראת שנה חדשה טובה ומבורכת:

הפרשה פותחת  במילים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" [דברים  כ"ו, א'- ג']

עוד כתוב כי ביום הכניסה לארץ ישראל יש לכתוב את כל דברי התורה על אבנים גדולות:

"וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בְּעָבְרֶךָ:  לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ".[דברים כ"ז, ב'- ד']

התורה  מגישה לנו את המתכון - כיצד להשיג ברכות?

"וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת - כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ.  בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.  בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.  בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.  בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.  יִתֵּן ה' אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ:  בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ.  יְצַו ה' אִתְּךָ, אֶת-הַבְּרָכָה, בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ; וּבֵרַכְךָ--בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ" [להלן פרק כ"ח, א'- ט']

אכן, אם אדם רוצה לגשת למלך בשר דם, או לרב מכובד לשאול שאלות וגם להתברך ,הרי אותו אדם יעשה שעורי בית  לפני כן ויתכונן: אילו פעולות עליו לעשות-קל וחומר לפני שניגש למלך מלכי המלכים!

השאלות הן:

א] מה הקשר בין ירושת הארץ לביכורים?

ב] מה המכנה המשותף - בין  כתיבת התורה  לירושת ארץ ישראל?

ג] כיצד נזכה להתברך  בכל הברכות כולל עניין המשילות בארצנו?

תשובות

הבאת ביכורים והקשר לירושת הארץ.

רש"י מסביר: שלא התחייבו עם ישראל במצוות ביכורים , אלא רק לאחר שכבשו את ארץ ישראל וחילקוה בתוך השבטים.

הרמב"ם בספר המורה פרק ל"ט מסביר : כי מטרת הבאת הביכורים למקדש - להביא את היהודי למידת ההכנעה מתוך זכירת העבר - טרם זכה להיכנס לארץ המובטחת , יזכור שהיה עבד במצרים ועליו לדעת  שאלוקים גאל אותו משם – ומה חשיבות יש בכך? התשובה: שלא יגיע, חלילה למידת הגאווה ,כך יזכה להגיע להיכנעות בפני ה'.

"בעל העקדה " סבור: כי אחרי  שהיהודי זוכה לרשת את הארץ וליישב אותה ולהשתקע בה תקופה ארוכה, יש חשש ,שמא יבוא לידי מחשבה: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" והרי הוא צריך לדאוג גם להמשך הדורות - על ידי מצווה זו כדי להוכיח שאינו שוכח את ה' המעניק לו את כל השפע!

ה"נתיבות שלום"  סובר:

גם בימים שהמקדש אינו קיים. אם  יהודי מוסר לה' ראשית מכל דבר בעולם הזה - הרי על ידי כך הוא מעלה את כל ענייני  העולם הזה – לקב"ה.

הכוונה : "בכל דרכיך דעהו" שכל מעשיו של היהודי – יהיו לכבוד ה'- כל פעולה את  תחילתה יעשה לה' ואז ממילא  הכול  נמשך אחרי ההתחלה.

כך גם לגבי מעשרות – שנאמר: "ראשית  דגנך"- יהודי מתחייב לתת מצוות חלה שנאמר: "ראשית עריסותכם" בזכות – מצוות אלו של ראשית - ברא ה' את העולם ,כל הבריאה -  נבראה  עבורן יוצא מזה שכך בכל הנאותיו ימסור היהודי -  את ראשיתן , באופן זה - הוא מרומם את כל ענייני העולם !  זו הסיבה להשתחוות לה'.

הרב יצחק ברויאר   כותב בספרו "נחליאל":"הביכורים מידי שנה בשנה, הם הפגנה , מאין כמוה - על אומה מאושרת ומבורכת היושבת על אדמתה בהשקט ובטח. הפגנה למען הריבונות האלוקית על האומה המקבלת כל שנה ושנה מחדש בשפל ברך ובהשתחוויה –את הארץ מיד אלוקיה ואשר השמחה האלוקית העצומה - מוציאה "ווידוי" מתוך פיה.. מתוך שמחה  לאומית"

הציווי לכתוב את התורה על האבנים טרם הכניסה לארץ.

"אוזניים לתורה" [הגאון מלוצק] מבאר: מדוע הצטוו ישראל ביום שחצו את הירדן ללכת אל הר עיבל מרחק של שישים  פרסה  מהירדן ובלב ארץ אויב, לבנות שם מזבח, ולכתוב על האבנים את התורה וגם לשוב באותו יום אל הגלגל?

על כך שלושה טעמים:

א] להודיע לכל באי העולם: שישראל באים לארץ לא ככובשים זרים, אלא מתוך ציווי ה' אליהם ובתורתו החקוקה על אבני המזבח במרכז הארץ בשכם, הצטוו על כך ביום הראשון שעברו  את הירדן,  טרם הוצאת חרב מנדנה.

ב] כאשר הגיע אברהם בציווי ה' אל ארץ כנען ,תחילת דרכו הייתה ממקום שכם עד אלון מורה, שם בנה  מזבח לה'  הנראה אליו, לכן רצה ה' שגם בני בניו ההולכים בדרכו - ילכו באותה הדרך יבואו עד שכם ויבנו שם מזבח על קיום הבטחתו.

ג] הם באו עד שכם-מקום שהובטחה הארץ – לאברהם כדי להדגיש ולהפגין שהבטחת הארץ כרוכה ותלויה בקיום התורה ומצוותיה.

הרמב"ן מבאר: תחקוק את דברי התורה על האבנים, למען תדע אתה וידעו כולם, כי לשם קיום התורה – באתם לארץ וזו זכותכם  על הארץ אשר כבשתם!

"קדושת הלוי" אומר: בכך יבינו מדוע התורה נחקקה בשבעים שפות על האבנים - כדברי חז"ל: "באר היטב - שבעים לשון" ? כי התורה משמשת מסמך - על  יסוד זה ניתנה הארץ- למען יבינו כל יושבי תבל כי ארץ ישראל נועדה אך ורק לעם ישראל ! ולא לשום עם אחר- כי רק עם ישראל קיבל את התורה.

הזכות להתברך בברכות הכתובות בפרשה.

כפי שנאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל -מִצְוֺתָיו,.........

בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.  בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.  בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.  בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.  יִתֵּן ה' אֶת- אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ": 

מכאן נלמד: כי התורה ומצוותיה ניתנו לעם ישראל - קיום התורה וירושת הארץ  קשורים זה בזה. ומכאן החשיבות להיות מחוברים לתנ"ך וללמוד את תוכן המצוות והחוקים- אך מנגד הדבר אינו נעשה בכפייה ,אלא על ידי בחירה חופשית, כדברי שלמה המלך:

"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם."[משלי ג ,י"ז]

אך אלוקים יודע הכול מראש על כל אדם ודרכו ,כפי שנאמר:

"הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן והְכֹּול לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה". [מסכת אבות ג', ט"ו]

לאור האמור לעיל. יהי רצון שעם ישראל יתחבר בייתר שאת לתורה הקדושה - כדי לקיים את מצוותיה וחוקיה - למען נזכה לחיות בארץ ישראל המבורכת בכל הברכות - בשקט ובבטחה -  כאיש אחד בלב אחד וכך נזכה גם לאור הגאולה כדברי ישעיהו הנביא:

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח".[ישעיהו ס', א]

כְּבוֹד ה' בְּצִיּוֹן

כְּבוֹד ה' בְּצִיּוֹן  

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

בַּת צִיּוֹן שְׁרוּיָה בָּאֲפֵלָה

לְפֶתַע , קוֹלות נֶחָמָה

רָקִיעַ עֲטוּר תִּפְאָרָה

נְבוּאַת גְּאֻלָּה מַפְתִּיעָה.

 

קוּמִי אוֹרִי בָּא אוֹרֵךְ

הָסִירִי  צַעֲרֵךְ וְאֶבְלֵךְ

שֶׁאִי  סָבִיב עֵינַיִךְ

כֻּלָּם  נִקְבְּצוּ אֵלַיִךְ.

 

כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרַח

חִישׁ זֶרַע נָבַט צָמַח

בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ מִתְקַבְּצִים

לָךְ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים.

 

לְאֹרֶךְ  חֵיל גּוֹיִים

בְּרֹאשָׁם שָׂרִים מְלָכִים

מֵעַתָּה  אוֹתָךְ מְשָׁרְתִים

לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ הוֹלְכִים.

 

כְּהֶרֶף עַיִן פְּנֵי צִיּוֹן

לֵב שָׂמֵחַ גִּיל שָׂשׂוֹן

שִׂמְלָתָהּ צְחוֹרָה כְּכַלָּה

פָּנֶיהָ זוֹרְחוֹת כְּחַמָּה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תָּבוֹא-בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ –[פרק ס']

פרשת כי תבוא - מהי שמחה אמתית ומה הקשר להפטרה

פרשת כי תבוא - מהי שמחה אמתית ומה הקשר להפטרה?

מאת: אהובה קליין..

פרשה זו פותחת  בפסוקים הבאים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלקיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלקיךָ.  וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-ה' אֱלקי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ ה', מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.  וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".  [דברים  כ"ו, א- י"א]

השאלות הן:

א] מה תכלית מצוות הבאת הביכורים?

ב] כיצד ניתן להגיע  למידת השמחה?

ג] מה הקשר להפטרה?

תשובות.

תכלית מצוות ביכורים.

חז"ל מדגישים את המטרה החינוכית המופיעה  במצוות הזאת:

רבי אהרון  הלוי  ב "ספר החינוך" מבאר : "משורשי המצווה כדי  להעלות את דבר ה' על ראש שמחתנו ונזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא - יגיעו לנו כל הברכות בעולם"

תכלית מצוות ביכורים: לעקור מלב האיכר את הדמיון והתחושה של: " וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח, י, ז] בשעה שאוסף את יבול שדהו.

הרמב"ם מסביר - קו דומה  : המטרה במצוות הבאת  ביכורים היא: ההכנעה וההשתעבדות אל ה' ושבירת מידת הגאווה והתאווה.

החכם עזריה פיגו בספרי "בינה לעיתים" מבאר: התועלת הבאה במצוות בכורים היא: לשבור מידת הגאווה ותאוות האכילה שכן , אף על - פי שעברה שנה תמימה שבעל השדה לא אכל פרי חדש וכשרואה בעיניו את התאנה הראשונה שביכרה הרי היא  חביבה  עליו - מכול מקום ,הוא כובש יצרו ותאוות גופו ואינו אוכלה, אלא כורך עליה גמי [קנה- עשב- כמובא במשנת ביכורים ג, א']כמו שכתוב: "קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים".

 בזה הוא מדריך את עצמו שלא להיות זולל וסובא: שכן תאווה היא: מידה מגונה מאד-כמאמר חז"ל:

"רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם":  [מסכת אבות פרק ד', כ"א]

האדם שהיה מביא את הביכורים ,היה שובר בעצמו את מידת הגאווה - כי גם אדם גדול ומכובד דוגמת שר שעומד  בראש כמה עיירות וישובים וגם מלך ישראל בכבודו ובעצמו - היה חייב להראות את מידת הענווה - באופן שהיה הוא לוקח את טנא הביכורים על כתפו ונושאו מהר הבית עד העזרה- [חצר המקדש] בכבודו ובעצמו ולא נעזר על ידי שליח - הוא מביא לכהן שנמצא באותו זמן במשמר ולמרות שהכהן הזה היה עני ופרנסתו ממנו - למרות זאת היה המלך עןמד מול הכהן  - מתוך ענווה ושפלות רוח והיה קורא לפניו את פרשת ביכורים ועל ידי זה היה שובר את מידת  הגאווה ונעשה בעל ענווה ובמידה זו היו ידועים אברהם, משה, אהרון ודויד המלך.

ה"נתיבות שלום" מסביר [על פי רש"י,- שמות ל"ד וספורנו בפרשתנו] הרי נאמר:

"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא";

"ראשית"- הכוונה לפרי המשובח והמובחר ועוד יש לדעת כי מביאים ביכורים מתוך שבעת המינים - שהשתבחה בהם ארץ ישראל, אם כן,  מתעוררת  השאלה: מדוע לא נאמר: "ולקחת משבח פרי האדמה?

במדרש [בר"ר] נאמר: שבזכות מצוות ביכורים נברא העולם. ואין ראשית, אלא  ביכורים, שנאמר:

"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלקיךָ " [שמות  ל"ד, כ"ו]

ומעניין: מהי המעלה הגדולה של מצוות ביכורים - שכל הבריאה נבראה בזכותה? ובמיוחד שהיא מצווה קלה  שאינה עולה ממון רב וגם מענייו שהוא צריך להשתחוות לה' ולא מצאנו  דבר כזה בשאר  הבאת הקורבנות למקדש.

בהמשך מביא ה"נתיבות שלום" מה שנאמר בספר "תולדות יעקב יוסף"

שהוא מקשה: שהקב"ה הוא נצחי: היה, הווה ויהיה. וגם המצוות הן נצחיות, אך כעת שאין מקדש ואין מצוות הבאת ביכורים, האם, חלילה, בטלה  מצווה זו?

התשובה: המצווה הזו : המצווה: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" כוללת: הכול - כל ענייני האדם והנאותיו-שמכל דבר- תיקח הראשית ותביא לה' אלוקיך.

וכמו שיש לאדם הנאות רבות ומגוונות - חוש הראיה, השמיעה והמישוש.. הרי בכל הנאות שבאדם- ימצא להביא ראשית לה' ומכאן נסיק:

שכל התורה כולה - נכללת במצוות ביכורים שמכל דבר שיש לו - ימסור את הראשית לה'.

עוד כתוב : "ה'--יִסְפֹּר, בִּכְתוֹב עַמִּים"[ תהלים  פ"ז, ו']

הכוונה: כאשר  אדם כותב מספרים  -  כותב שורה של אפסים. זה לבד לא נחשב למספר, אך כאשר מוסיף מספר בראש האפסים המרובים - זה מגדיל את החשבון למספר גדול מאד.

כך זה מבחינה רוחנית:  אם  יהודי מוסר לה' ראשית מכל דבר בעולם הזה - הרי על ידי כך הוא מעלה את כל ענייני  העולם הזה – לקב"ה.

הכוונה: "בכל דרכיך דעהו" שכל מעשיו של היהודי – יהיו לכבוד ה'- שכל פעולה את  תחילתה יעשה לה' ואז ממלא  הכול בהמשך נמשך אחרי ההתחלה.

כך גם לגבי מעשרות – שנאמר: "ראשית  דגנך"- וגם יהודי מתחייב לתת מצוות חלה שנאמר: "ראשית עריסותכם" בזכות – מצוות אלו של ראשית - ברא ה' את העולם ,כל הבריאה -  נבראה  עבורן ויוצא מזה שכך בכל הנאותיו ימסור את ראשיתן , באופן זה - הוא מרומם את כל ענייני העולם! וגם זו הסיבה להשתחוות לה'.

ההגעה למידת השמחה.

נאמר:"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". [להלן כ"ו, י"א]

רבי משה ליב מסאסוב מסביר: מתי יהודי יכול לשמוח בכל טוב? רק כאשר מקוים בו הפסוק :" אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ" כאשר הוא מבין שה' מעניק לו שפע מהמרומים והוא אינו נזקק לעזרתם של  הבריות "כי עדיף קב אחד הבא בשלווה ובנחת מאת ה'- מעשרה קבים - המושגים בעמל וביגיעה מידי אדם.

רבי נחמן מברסלב [נינו של הבעל שם טוב] מסביר את אופן השמחה: שאפילו הבכיות של אדם לפני ה'- צריכות להיות  מתוך שמחה- ולא מתוך עצבות והוא מוצא לכך רמז בראשי תיבות של המילה: " בִּכְיָה" :"בְּשִׁמְךָ, יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם" [תהלים פ"ט, י"ז]

הגאון מווילנה מסביר: נאמר: חייב אדם לברך על הרעה כשם  שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את.. "- בכל מידה ומידה שהוא מודד לו" [מסכת ברכות נ"ד א]

עוד  אמר הגר"א מווילנא: שאם תבוא לאדם איזו רעה - ידמיין לעצמן שהיא טובה, והטובה היא לפי ערך הרעה כגון: שאם אבד ממנו  סלע  אחד, ידמה בעצמו שמצא סלע אחד, ואם אבד שני סלעים- ידמה בעצמו כאילו מצא שני סלעים וכך בכל דבר רע ידמה לעצמו שהרעה  היא בעצם טובה - ולפי ערך הרעה - כך היא ערך הטובה.

על פי "תפארת שלמה" אדם שמקבל מתנה מן המלך , הוא אינו שמח על ערך המתנה כפי שהוא שמח שהמלך העניק לו את המתנה - כלומר החשיבות של נותן המתנה - היא גורמת לו לשמוח.

לכן נאמר: "ְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב" לא רק בגלל שזה טוב ,אלא בעיקר מפני: "אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ"- כי מי שנותן את המתנה - זה אלוקים בכבודו ובעצמו.

לכן גם בתפילה אומרים: "שמחנו בישועתך" [תפילת שבת] השמחה היא: כי הישועה נובעת  מישועתך...

רש"י מסביר: נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ"

מכאן אמרו [במסכת פסחים ל"ו, ע"ב] מכאן למדו: שאין קוראים מקרא ביכורים, אלא בזמן שמחה: מעצרת ועד  החג , שאדם מלקט את תבואתו, פירותיו ויינו ושמנו, אך מן החג ואילך - מביא ואינו  קורא.

בעל הטורים מסביר: שבשביל  המעשר שהיהודי נותן - ישמח בכל הטוב - כפי שדורשים: "עשר בשביל שתתעשר"

הקשר להפטרה.

קוראים בספר ישעיהו פרק: ס. להלן קטע מתוך דברי הנביא:

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה.  אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ:  כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ". [ישעיהו ס, א-ו']

לאור האמור לעיל: נראה: כי הקו המקשר בין הפרשה להפטרה - זוהי מידת השמחה והשכינה.

במצוות ביכורים התכלית להדבק בקב"ה - להודות לו על כל הטוב ומתוך כך להגיע למידת השמחה - כאשר יהודי מבין שכל השפע שהוא מקבל- מאת ה', לכן כאשר מביא ביכורים למקדש - הוא שמח בכל אשר ה' מעניק לו וכך ביתר המצוות.

בהפטרה - הנביא מתאר את הגאולה ואת השמחה של ציון - כאשר היא רואה שכולם באים אליה וכבוד ה' עליה זורח.

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה".   

יהי רצון שנזכה במהרה  לגאולה שלמה ודברי הנביא יתגשמו במלואם.

יפים דברי דוד המלך:

שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי--    בֵּית ה' נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ--    בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם. יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה--    כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו".[תהלים קכ"ב[

 

 

 

 

 

 

דבר החסידות – פרשת תבוא

ב"ה

דבר החסידות – פרשת תבוא

 

אור חדש ויכולות חדשות

 

הנכד של החסיד ר' שניאור זלמן יפה סיפר:

סבי הרב זלמן היה מקבל כל שנה ברכה מהרבי לשנה טובה ומוצלחת.

שנה אחת הייתה בשבילו מוצלחת מאד, ובשנה הבאה הוא אמר לרבי שיברך אותו שהשנה הבאה תהיה כמו השנה שעברה.

-         אמר לו הרבי (בזה התוכן): הרי אתה סוחר. בכל שנה יורד אור חדש ויכולות חדשות, איך אתה מבקש שהשנה תהיה רק כמו שנה שעברה?

(סיפר בזום העולמי דכינוס השלוחים ה'תשפ"א)

 

~~~

מה התועלת ב"בת קול"?

בפרשתנו, בסיום מצוות ביכורים נאמר ברש"י (כו, טז) "ושמרת ועשית אותם – בת קול מברכתו: הבאת ביכורים היום, תשנה לשנה הבאה".

יש להקשות:

מהי התועלת של ה"בת קול" הזו, וכן של כל הכרוזים שמכריזים מלמעלה כדי לעורר את בני האדם לתשובה [כמו ה"בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי כו'" (ברכות ג, א) וכיו"ב], והלוא רוב בני האדם כאן למטה אינם שומעים כלל את הבת-קול!?

מבאר מורנו הבעש"ט:

לנשמה היהודית יש שני חלקים: חלק אחד נשאר למעלה ואינו מתלבש בגוף והוא נקרא ה"מזל" של האדם, וחלק שני יורד למטה ומתלבש בגוף האדם.

ועל כך אומרת הגמרא (מגילה ג, א)* "אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי" [=אע"פ שהוא אינו רואה – המזל שלו רואה], כלומר, יש דברים שהאדם אינו רואה כאן למטה, אבל הנשמה שלו למעלה כן רואה וזה משפיע גם על הנשמה שלמטה.

ומזה מובן, שכאשר יש הכרזה של בת קול – אמנם הנשמה שלנו כאן בגוף לא שומעת, אבל ה"מזל" שלנו, והוא חלק הנשמה שנשאר למעלה, כן שומע והוא שולח 'איתותים' לנשמה שבגוף ("מזל" הוא גם מלשון נוזל, על שם הפסוק "ונוזלים מן לבנון" – שה"ש ד, טו).

וכפי שרואים במוחש, שלפעמים נופלים לאדם פתאום הרהורי תשובה בלי כל הכנה והתבוננות מצדו, וזה רק בהשפעה של ה'כרוזים' שנשמתו שלמעלה שומעת.

 

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

 

מבוסס על: לקוטי תורה (לאדמו"ר הזקן) תצא לו, ד. לקוטי שיחות חלק ט, דברים שיחה ג (עמ' 25 ובמתורגם ללה"ק: עמ' 26).

 

______________

*)  דברי הגמרא נאמרו על הכתוב (דניאל י, ז) "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא". שואלת הגמרא: "וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו? [=וכי מאחר שלא ראו, מדוע נבהלו?" ומשיבה: "אף על גב דאינהו לא חזו – מזלייהו חזו"  [=אע"פ שהם לא ראו – המזל שלהם ראה]. וממשיכה: "אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אף על גב דאיהו לא חזי – מזליה חזי" ] רש"י (בדניאל שם) "אע"פ שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו – מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת"].

 

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

 

תשובההעברה

ציון ויום הגאולה

ציון ויום הגאולה

מאת: אהובה קליין ©

לְפֶתַע , מוֹפִיעַ הַיּוֹם

כְּהֶרֶף עַיִן פִּתְאוֹם

צִיּוֹן בְּהֶיסַּח דַּעַת

הֵדֵי גְּאֻלָּה שׁוֹמַעַת.

 

קוֹמִי אורִי מֵאֲפֵלָה

הָסִירִי מְעַיְּנַיִךְ דִּמְעָה

כבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח

אוֹתָךְ לָעַד לֹא שָׁכַח.

 

שאי סבִיב עֵינַיִךְ

כֻּלָּם נִקְבְּצוּ באו אֵלַיִךְ

הָסִירִי יָגוֹן ועצב מֵעָלַיִךְ

מְלָכִים רַבִּים לְרַגְלַיִךְ.

 

כְּהָמוֹן יָם-קָהָל אַדִּיר

טַף זָקֵן וְגַם צָעִיר

בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ מַפְתִּיעִים

אוֹרוֹת גְּאֻלָּה חוֹגְגִים.

 הֶעָרָה: השִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַפְטָרַת יְשַׁעְיָהוּ [פֶּרֶק ס'] –

לְפָרָשַׁת : כִּי תָּבוֹא [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]

 

 

 

פרשת- כי תבוא - הדרך הסלולה-לשמחה וגאולה - כיצד?

פרשת- כי תבוא - הדרך הסלולה-לשמחה וגאולה - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

פרשת כי תבוא פותחת – במצוות ביכורים החלה על עם ישראל בארץ המובטחת:

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, ......וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק, אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ ה', מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן- לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- ַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" [ דברים  כ"ו, א-י"א]

המילה: "וְהָיָה" – לשון שמחה - היא אחת מיסודות היהדות ,השמחה היא חיונית לאורח חיים ראוי ובריא.

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה פרשת ביכורים - לנושא: מחיית עמלק לפרשת: כי תצא?

ב] במה חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים למקדש?

ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר ישעיהו לפרשתנו?

 תשובות.

מצוות הבאת ביכורים והקשר למצוות מחיית עמלק.

אופן קיום מצוות ביכורים מופיע -  במסכת ביכורים ג, משנה א ובה נאמר:

"כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּכּוּרִים?

יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר,

ְקוֹשְׁרָן בַּגְּמִי וְאוֹמֵר: "הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים". בהמשך נאמר [משנה ו']:

"עוֹדֵנוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה'  אֱלהֶיךָ" (דְּבָרִים כ"ו, ג)

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". (דְּבָרִים כ"ו, ה)

הִגִּיעַ לַ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",  מוֹרִיד אֶת הַסַּל מִכְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו,

וְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. הִנִּיחוֹ בְצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲווָה וְיָצָא".

מיהו אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי? ידוע שהיה אביהם של רחל ולאה - יעקב היה עובד אצלו במשך  תקופה של עשרים שנה- עד שהצטווה על ידי ה' לשוב לארץ המובטחת- ארץ ישראל. יעקב לוקח את נשותיו ורכושו ובורח מביתו של לבן לכיוון ארץ ישראל. ברגע שדבר עזיבתו של יעקב נודע ללבן - הוא רודף אחריו. כפי שנאמר: "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בָרַח, יַעֲקֹב".[בראשית ל"א, כ"ג]

בעל הטורים אומר בשם המדרש: כי מי שגילה  ללבן על בריחת יעקב- הוא עמלק בכבודו ובעצמו - שהיה בנו של אליפז ונכדו של עשיו והרמז לדבר:

"כי ברח"- בגימטרייה- "עמלק"

מתברר כי גם כאשר עם ישראל יצאו ממצרים נאמר:

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיּיֵהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם..." [שמות י"ד. ה]

ומי סיפר זאת לפרעה מלך מצרים?

המכילתא עונה  לשאלה זו: "עמלק הגיד לו"

על פי המדרש  [ ילקו"ש, רמז תתקלו] עמלק- בנו של אליפז- האריך ימים מעל שלוש מאות שנה ,לכן עמלק ראה כשיעקב ירד למצרים, ראה את בני ישראל משעובדים במצרים וראה אותם גם כשיצאו ממצרים, תחילה נקבע שהם ילכו במשך שלושה ימים - כדי להקריב קורבנות ואחרי כן ישובו למצרים, אך כשראה עמלק שהם אינם חוזרים, אלא מתקדמים לכוון ארץ ישראל, הלך עמלק וסיפר זאת לפרעה.

בעל הטורים אומר: פעמיים נכתב בתורה " כִּי בָרַח"- האחד: "כי ברח יעקב" והשני:" כִּי בָרַח הָעָם"- בשני המקרים סיפר זאת עמלק- כדי למנוע בריחה.

כאן נשאלת השאלה: מדוע רצה עמלק למנוע את בריחת יעקב? התשובה לכך: היות והשתוקק שלבן לא יניח ליעקב להיכנס לארץ ישראל.

רבי אברהם אזולאי זצ"ל (אביו של החיד"א) בספרו: "חסד לאברהם" כותב: כי לבן תכנן להרוג את יעקב, גם אם לא יעלה הדבר בידו, לפחות יעשהו –בעל מום, וכך לא יתאפשר ליעקב להיקבר במערת המכפלה.

מה הטעם שרצה עמלק למנוע את בריחת ישראל  מפני פרעה? היות ורצה שבני ישראל לא יכנסו לתוך הארץ המובטחת- ארץ ישראל.

לכן סמכה התורה את מחיית עמלק למצוות הבאת ביכורים- כדי לרמוז- שעמלק ניסה לעכב את כניסתם לארץ הקודש ומשום כך הצטוו עם ישראל במצווה :

"תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה,י"ט]           ויכוח מעניין מתנהל בין  גדולי הפרשנים:                                                 ה"ספרי" טוען: בתחילת הפרשה: "עשה מצווה האמורה בעניין, שבשכרה תיכנס לארץ ישראל"                                                                                        ה"חתם סופר" שואל: הרי את מצוות הבאת הביכורים מקיימים רק בתוך ארץ ישראל, לכן מדוע סובר הספרי: שבזכות מצוות הבאת ביכורים יכנסו  לארץ ישראל- הרי בחוץ לארץ לא קיימת מצווה זו?

רבי יצחק אליהו לנדא, אומר: דברי ה"ספרי" אינם מכוונים אל מצוות הבאת הביכורים למקדש- אלא על מצוות מחיית עמלק שבסוף פרשת: "כי תצא" ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן.

"ספרי" אומר על כך: בזכות שתקיים את מצוות מחיית עמלק- תזכה להיכנס לארץ.

חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים

"נתיבות שלום" מביא כמה מסרים חשובים על חשיבות מצוות ביכורים- הנה כמה מהם:

א] ה' ציווה שכאשר היהודי מביא ביכורים לבית המקדש -הוא קורא את כל הפרשה על התהוות עם ישראל- איך שנהיו לעם  נבחר, דבר שלא מצאנו במצוות אחרות.

ב] העניין של השתחוות של המביא הביכורים - כפי שנאמר: "וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ" גם זה דבר שלא נאמר במצוות אחרות.

ג] "נתיבות שלום" מביא -את דברי חז"ל: אשר לומדים מהפסוק:

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ"- שאין קוראים את מקרא ביכורים, אלא בזמן של שמחה- מעצרת ועד החג שאדם מלקט את פירותיו, אבל מהחג ואילך, מביא ביכורים ואינו קורא ,לפי שזה כבר לא זמן של שמחה.

וזה עניין מיוחד שרק נאמר במצוות ביכורים.- שאינה אלא בזמן של שמחה.

ב] במסכת ביכורים [פרק ג'] מתארת המשנה: כיצד היו עולי הרגל לירושלים מביאים ביכורים.- כל היהודים היו מתאספים יחדיו- משום ברוב עם הדרת מלך. דבר שלא מצאנו בשאר מצוות-כתרומות ומעשרות.

ג] כמו כן, עולי הרגל זכו לכבוד שהגזברים היו יוצאים לקראתם וכל בעלי  האומניות מקבלים את פניהם – תחושה מאד מרוממת וחשובה.

ד] על פי תנחומא: נתאווה ה' שתהיה לו דירה בתחתונים-כלומר בעולם הזה על ידי היהודים כאשר שם שמים מתקדש ממעשיהם ,הרי עניין זה חביב מאד בעיני  אלוקים.

על פי הגר"א- בזמן הבאת הביכורים כאשר עולי הרגל היו אומרים:  את הפסוק:

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.."   מכך אנו למדים כמה נסים ה' עושה לנו. שהרי בזמן שיעקב ופמלייתו עזבו את חרן ולבן רדף אחריהם, ממבט ראשון- עדיין לא היה מובן מהי מטרתו האמתית של לבן ,אך בזמן שעולי הרגל היו אומרים את:

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.." אז מבינים את המשמעות הגדולה - מה  הייתה הכוונה האמתית של לבן- לעקור את כל השורשים  של היהדות והכניסה לארץ המובטחת ,והקב"ה עשה לנו נסים בכך שלבן נכשל במשימתו זו!

וכך הקב"ה עושה לנו נסים בכל רגע נתון, אלא שלא תמיד אנו מרגישים בכך.

רש"י אומר: שעם ישראל התחייב במצוות הבאת  ביכורים  לבית המקדש רק לאחר שכבש את ארץ ישראל וחילק אותה.

מתוך כך   ניתן להסיק :כי ישנו  קשר הדוק בין הבאת ביכורים לארץ ישראל ומצווה זו באה  במטרה להכיר טובה לקב"ה- על אשר זיכה אותנו בארץ מיוחדת וקדושה ואין הדבר מובן מאליו, כי הרי ארץ ישראל היא ארץ אשר כל טוב בה ,כפי שכתוב :"...וייתן לנו את—הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו, ט]

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר ישעיהו.[פרק ס']

הנה קטע מההפטרה:                                                                            "קומי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה.  ה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ:  כִּי- יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ.  שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה--כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ..."     

הקשר בין הפרשה וההפטרה- זו השמחה שעתידה להצמיח גאולה ואורה. 

חז"ל [סנהדרין צ"ז, ע"א] אמרו שהגאולה עתידה להגיע בהיסח הדעת ועוד נאמר: "אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו" התגברות חשכת הגלות והצער- משמש סימן  - לגאולה שאכן עתידה להגיע.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי הדרך הסלולה לשמחה וגאולה: היא הדבקות המתמדת בבורא עולם וקיום המצוות - הלכה למעשה.

יהי רצון ונבואת ישעיהו הנביא על בשורת הגאולה- תתגשם  במהרה:

"שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה " אמן ואמן.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 

רואה תאנה שבכרה - נקודה למחשבה

רואה תאנה שבכרה

נקודה למחשבה

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

אחד מאישי המוסר בדורינו אמר דבר נפלא: לאנשים העסוקים עם הציבור, מעורים איתם ומסייעים להם, יורד כח הדמיון ההרסני שיש לכל אדם רגיל, שפחות מעורה עם הבריות.

והוא הסביר: אדם מן הישוב חושב כל הזמן ש'אם היה לי את זה- הכל היה מסתדר לי'. 'אם היה לי יותר כסף- הייתה לי שלוות נפש'. 'אם היה לי יותר שקט בבית- הייתי אדם יותר רגוע', 'אם המנהל/הבוס/הראש כולל שלי היה אדם נינוח יותר- החיים שלי היו טובים יותר', וכן הלאה. הבריות חיים בדמיונות שאם משהו היה משתנה, הכל היה טוב יותר, הנסיונות היו נעלמים, הייתה להם שלוות נפש והם היו לומדים בשקט, בעיון גדול, את כל התורה כולה.

אך עסקנים שמסייעים לאחרים במגוון תחומים, רבני קהילות או כל אחד שאנשים מתייעצים עימו ושופכים את הלב בפניו, רואה כמה צרות ובעיות, נסיונות וקשיים, יש לאחרים. כמה הבעיה הפרטית שלו לא תפתור לו את מכלול הנסיונות, כי הדשא של השכן לא קשור לנסיון הפרטי שלו, ובכל זאת, הדשא של השני לא ירוק יותר....

"יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול ענבים שבכרו, רמון שבכר, קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים" (רמב"ם הלכות ביכורים פ"ב).

תאנה אחת בכרה, אשכול ענבים אחד, רימון אחד, והנה האדם מתמלא בהודאה, שמחה והכרת טובה, ומכריז: "הרי אלו בכורים"!!!

ואת ההמשך כולנו למדנו. שיירות של שמחה, מעטרים את הסלים בבני יונה, והשור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב ועטרה של זית בראשו, והחליל מכה לפניהם, בהמון אדם, ברוב עם הדרת מלך, וכל בעלי האומנויות בירושלים עומדים לפניהם, שרים ומנגנים וקוראים פסוקים, הכל כפי המתואר במשנה וברמב"ם. תאנה אחת, וכזאת שמחה גדולה של הכרת טובה והודאה.

פרשת הביכורים מלמדת אותנו להביט בדבר הקטן שיש לך, להאיר לעצמך את המתנות הנפלאות שקיבלת מהקב"ה, להכיר טובה על מה שקיבלת, ולעבדו בנתונים המיוחדים שלך, ללא דמיונות ומחשבות של 'איזה טוב היה אילו'....

֎֎֎

רבים מנקיי הדעת מקדישים את התפילות האחרונות בשנה בכדי להודות להקב"ה מקרב לב עמוק על השנה שחלפה. נכון, היתה קורונה ועדיין היא ממשיכה, ירחם ה'. ממשלה רעה הוקמה כאן והביאה בכנפיה גזירות רעות. אך הנה, למרות שלא היינו מושלמים בשנה שעברה, קיבלנו מהקב"ה שנה נפלאה של חיים ומזון, תורה ודעת, ילדים טובים, בריאים ושובבים. שמחה וצחוק, אושר ואידישע נחת. אם נביט על השנה שחלפה, נראה כמה רגעים טובים היו בה. וכן, אפילו על כוס קפה טעים וחם, אותו שתינו בכל יום, אולי פעמיים ביום, צריך להודות מכל הלב.

הילדים בריאים. ברוך ה', יש אוכל במקרר. ברוך ה', הילדים לומדים תורת ה' בחיידרים ובישיבות והבנות מתעלות בבתי הספר. נושמים, חיים, לומדים, שמחים, רואים נחת, נהנים, מתרגשים, צוחקים, ואפילו חולמים. אז תודה רבה לך, אבא שבשמים, על כך שהבעת בנו אמון ונתת לנו עוד שנה, כמתנת חינם.

בפרשת הביכורים בפרשתנו נאמר: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את כל החוקים האלה ושמרת ועשית אותם... את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו".

אמר על כך הגאון הגדול רבי חיים פנחס שיינברג זצוק"ל: הפסוקים הנאמרים לאחר פרשת ביכורים, מתמקדים בהמלכת ה'. כלל ישראל מקבל את מלכות ה' בעולם והקב"ה מפריש את כלל ישראל להיות לו לעם. לכן נסמכה פרשת ביכורים לפרשת המלכת ה' בעולם, כי רק אם אדם מכיר ומוקיר טובה להקב"ה ולכל מי שגמל איתו טובה, יכול לקבל את מלכות ה' בעולם, כי כפוי טובה, כך אמרו חז"ל, אינו יכול לקבל עול מלכות שמים.

כדאי לפקוח עיניים ולהכיר במעלתם של כל אלו שעוזרים לנו כל הזמן. ראש וראשון, בבן/בת הזוג שלנו, שכל כך טורחים ומתמסרים בעבורנו, בהורים שדואגים לנו בכל נימי נפשם ושכל כך דאגו לנו כל חייהם, לראש הכולל, המכתת את רגליו כדי לאסוף שקל לדולר- כדי שתהיה לנו משכורת בסוף החודש. לחברותות שלומדים איתנו, למנהל הגמ"ח שהעניק לנו הלוואה חינם אין כסף, לנהג האוטובוס שמסיע אותנו למחוז חפצנו, לאברך הנחמד שהשאיל לנו ספר "מראי מקומות" והביא אותו מביתו ועד הכולל. למגיד השיעור ב"דף היומי", שמכין כל יום שיעור במשך שעות ומגיע בכל ערב לשיעור, מבלי שהוא חייב לנו דבר. למנקה הרחוב האיכפתי, לחבר העירייה שכל כך טרח בעבורנו, למרות שהוא משמש בתפקיד חבר עירייה מבלי לקבל שום משכורת, לשכן שלקח השבוע פעמיים את בתנו מהגן ולשכן ממול, שמסביר לנו בסבלנות בכל פעם מחדש על תיקוני בדק-בית ומייעץ לנו מה לקנות ב"טמבור" ואיזה חומר טוב למה ואיזה צבע לא כדאי לקנות. אנחנו מוקפים בכל כך הרבה אנשים טובים שעוזרים לנו בכל כך הרבה תחומים, והלא חז"ל אמרו לנו ש"כל הפותח פתח לחבירו- את נפשו הוא חייב לו"!!.

כשהמשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל שוחח עם תלמידיו על חשיבות הכרת הטוב, היה מספר להם את הסיפור הבא: "פעם נזדמן לי ללכת עם ה'סבא' מסלבודקא זי"ע. לפתע עברה מולנו קבוצה של קוזקים. ראיתי כי ה'סבא' נבהל, והרגעתי אותו: ב"ה שעכשיו המשטרה הקומוניסטית שולטת במצב, ואין כבר סיבה לפחד מהקוזקים.

"ה'סבא' נרגע והחל להודות לי על שהשבתי את רוחו בדברי הנבונים. הייתי נבוך, וכי מה עשיתי שאני זוכה לשבחים כאלה מפי הסבא?

"הגענו לבית המדרש, והנה נעצר ה'סבא' והורה לי להיכנס לפניו מתוך הכרת הטוב. סירבתי כמובן, כי מי אני שאכנס לפני הרב? אך הוא לא ויתר ועמד על כך בתוקף. לא נותרה לי ברירה, נאלצתי להיכנס לפניו".

 

֎֎֎

בגמרא מסופר על רבי חייא "הווא קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה (תרגום: אשתו היתה מצערת אותו, ובכל זאת כשהיה מוצא דבר מה היה מביא לה), אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר (והרי היא מצערת אותך). אמר לו: דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא". הוי אומר, הבעל חייבת הכרת טובה גדולה לעזרתו.

וכה כתב מרן הגרי"י קניבסקי זצוק״ל: "כִּי הִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ, שֶׁיַּחַד לָהֶם עִנְיָנִים מְשֻׁתָּפִים וְכָל אֶחָד מְסַיֵּעַ  וּמִסְתַּיֵּעַ זֶה מִזֶּה. וְכֵן אַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִצַּד הַכָּרַת הַטּוֹב, שֶׁיְּצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ אִלּוּ לֹא הָיָה מַשִּׂיג אִשָּׁה וְהָיָה נִשְׁאָר גַּלְמוּד, כַּמָּה צַעַר וּכְאֵב הָיָה לוֹ מִזֶּה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לוֹ שֶׁעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ הוּא מְסֻדָּר בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ. וְעִנְיַן הַכָּרַת הַטּוֹב- אֵין שִׁעוּר לְגֹדֶל חִיּוּבָהּ וּמַעֲלָתָהּ, וְעַל אַהֲבָה כָּזֹאת חִיּיְבוּ חֲזַ"ל".

כי כן, כמו כל נושא בין אדם לחבירו, תמיד צריך להתחיל מהבית פנימה.

(קטעים מתוך הספר החדש 'מחשבה בפרשה', שיכלול לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. השי"ת יזכני שתניחו בס"ד את הספר על שולחנכם בחודש תשרי הבעל"ט).

הספר כעת מודפס ויימכר בחנויות יפה נוף בכל רחבי הארץ לקראת שבת בראשית.

כמו כן ניתן להשיג אצל המחבר ב0548416418