- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תבוא
-
פורסם בחמישי, 11 ספטמבר 2025 20:18
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 204
פרשת : כי תבוא - כיצד נגיע אל שערי שמחה?
מאת: אהובה קליין .
הפרשה פותחת בפסוקים: "וְהָיָה, כִּי ־ תָבוֹא אֶל ־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל־ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" [ דברים כ"ו, א'- ג']
מעניין להדגיש – כי פרשה זו מופיעה אחרי הסיומת של פרשת: "כי תצא"- המתארת: את מחיית עמלק :
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹקים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה’ אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת ־ זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים כ"ה, י"ז- י"ט]
השאלות הן:
א] מה רומזות לנו המילים: "וְהָיָה, כִּי־ תָבוֹא"?
ב] מה הקשר בין מחיית עמלק - להבאת ביכורים לבית המקדש?
ג] האם יש קשר בין מצוות ביכורים לשאר המצוות בתורה?
תשובות.
"וְהָיָה, כִּי־ תָבוֹא אֶל־ הָאָרֶץ"- הרמזים.
מתברר, כי המילה: "והיה" היא לשון שמחה- אחת מיסודות היהדות. השמחה הכרחית עבור האדם למען אורח חיים תקין.
להודות כל יום מחדש על כל נשימה ונשימה וכל מה שיש לו וגם על מה שאין לו - כי הכול לטובתו מאת ה'.
השמחה תופיע אם נפתח לה את שערי המחשבה. מחשבה - בחילופי אותיות-בשמחה.
בזמן שיהודי עובד את ה' בשמחה - הוא מבין : מאין בא ולאן הוא הולך? כמו שמזכירים בתפילה את המילים: "שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם".[שחרית לשבת]
אומר שלמה המלך:".. כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ.." [קהלת ה', ט"ו] הדבר תלוי במחשבתו של האדם: אם ילך בשמחה-הכול יבוא בשלום. אם תבוא בשמחה - יפתחו לך שערי שמחה.
כנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה’ אֱלֹקיךָ—וּלְבֵיתֶךָ" [להלן ,כ"ו, י"א] אדם השמח – בטוב שבשלמות -בכל הטוב שה' העניק לו- גם שמח בחלקו ואדם השמח בחלקו - שמח גם בשלמות המוחלטת. היות ויודע כי הכול מאת: ה'.
כל מי שמבקש את קירבת ה' תמיד- מגיע לשמחה, כדברי דוד המלך: "יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ בְּךָ֗ כָּֽל־ מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ" [ תהלי .מ', י"ז] [בהשראת ספר: "התמצית" / מאיר ינאי]
יהודי בעל אמונה שמח גם במה שיש לזולת בן אם זה אחיו, או אחותו, אינו מקנא בו – היות ומבין -כי אלוקים מעניק לכל אדם כישרונות מסוג שונה מאשר לזולת ועל כן ישמח גם במה שיש לחברו.
דוגמת אהרון ששמח בהצטרפות משה אליו להנהגה בתקופת עבדות מצרים.
כדברי ה' אל משה - שחשש מתגובת אהרון אחיו שהיה מבוגר ממנו ׃שנים: "וַיִּֽחַר־ אַ֨ף יְהֹוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי ־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה ־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ"׃[שמות ד', י"ד]
בפרשה זו ישנה הבטחה לעם ישראל: שאם ילכו בנתיב האמונה וקיום המצוות – הם יזכו לברכות וישמחו . לא כן אם לא ישכילו, חלילה, לשמוע בקול ה'.
המילה: "תבוא"- בחילופי אותיות: "אבות" והם אברהם, יצחק ויעקב נקראו "איתנים" מהטעם: כי היו איתני העולם. וזכות האבות עומדת לעם ישראל לאורך כל הדרך!
עוד רמז יפה למילה: "תבוא" = תורה, בטחון, ואמונה, אבות.
עם נבון וחכם יודע להעריך את נחלת ארץ ישראל שה' העניק לבניו- ארץ נחלת אבות- ארץ זבת חלב ודבש- לכן ישמח במתנת ארץ ישראל ויקיים את מצוות התורה בשמחה ובטוב, לבב,
הקשר בין מחיית עמלק להבאת ביכורים לבית המקדש.
מעניין להבחין: כי פרשת: "כי תצא" מסתיימת במצוות מחיית עמלק.
מה שבולט במיוחד , כאשר היהודי היה עולה לרגל ומגיש את הביכורים לכהן היה אומר:
"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹקיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל ה’ אֱלֹקי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה’, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--בְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים..". להלן. [כ"ו - ה'-ט']
לבן הארמי היה אביהן של רחל ולאה, יעקב שהה אצלו עשרים שנה- בתום תקופה זו ה' מצווה את יעקב לנטוש את המקום עם כל פמלייתו ולעלות לארץ המובטחת. ואז נודע ללבן כי יעקב ברח.
ומי גילה ללבן זאת?
"בעל הטורים" מבאר: [בשם המדרש] זה היה עמלק- בנו של אליפז- ונכדו של עשיו הרמז טמון במילים : "כי ברח" –בגימטריא - "עמלק".
"וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בָרַח, יַעֲקֹב". [בראשית ל"א, כ"ב]
כשבני ישראל יצאו ממצרים נאמר:
"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם"; ומי גילה זאת לפרעה?
על פי המכילתא [פרשת בשלח, שמות] :"עמלק הגיד לו"
עמלק - בנו של אליפז - האריך ימים מעל שלוש מאות שנה.
על פי המדרש [ילקו"ש רמז- תתקלו] מכאן שעמלק ראה את יעקב יורד למצרים, ראה את ישראל משועבדים במצרים, וגם את יציאתם ממצרים. בשני המקרים שהיה כתוב: "כי ברח" הלך ופירסם זאת עמלק - כדי למנוע את הבריחה.
עמלק הפריע פעם ראשונה ליעקב- במטרה שלבן לא ייתן לו לצאת כדי להגיע ולהיכנס לארץ ישראל.
רבי אברהם אזולאי בספרו: "חסד אברהם" מתאר: כי לבן תכנן להרוג את יעקב- ואם לא היה מצליח להורגו לפחות שאף לפגוע ביעקב כדי שיהיה ,בעל מום.
בכל המקרים עמלק הפריע – הן ליעקב והן לישראל - כדי למנוע את כניסת ישראל לארץ ישראל.
לכן בתחילת פרשת כי תבוא : מבחינים אנו - שעמלק רצה לעקב את כניסת עם ישראל להגיע לארץ ,אך נכשל. לכן בא הציווי למחות את עמלק.
אומר ה"ספרי" עשה מצווה האמורה בעניין שבשכרה תיכנס לארץ ישראל.
אך ה"חתם סופר" מקשה על הסבר של - "הספרי": הרי את מצוות הביכורים מקיימים רק בארץ ישראל! לכן איך אומר הספרי: כי בזכות מצוות ביכורים- הרי בחוץ לארץ לא קיימת מצווה זו?
מיישב זאת: הרב יצחק אליהו לנדא: דברי הספרי אמורים רק על מצוות מחיית עמלק- ונוהגת בכל מקום !
אך קיים עוד קשר בין הבאת ביכורים למצוות "מחיית עמלק"
על פי מדרש תנחומא:- נאמר: "יבוא עמלק כפוי הטובה ויפרע מעם כפוי טובה"
ישראל היו כפויי טובה כלפי ה'- שהיו מתלוננים לפני משה במדבר , ולא העריכו את כל מה שקיבלו מה' ומנגד גם עמלק היה כפוי טובה- כי אליפז[בנו של עשיו – הוא עמלק] למד שנים תורה אצל יעקב ואחר כך נשלח להורגו - אך בעצת יעקב - לא הרגו אלא לקח את כל ממונו וניקב את בגדיו.
לכן בעוד שאת עמלק יש למחות הרי ישראל מצווים להביא ביכורים לבית המקדש - כהכרת הטוב לה' שהציל אותם מעמלק! [בהשראת הספר "דורש ציון" [מאת: הרב ציון מוצפי]
הקשר בין מצוות הבאת ביכורים למקדש- לבין שאר המצוות.
כאשר עם ישראל מביא ביכורים לה' : הוא לומד להתגבר על מידת התאווה- לפי שאינו אוכל מהפירות טרם יביאם אל המקדש.
הוא מבין - כי כל היבול בזכות מעשה ה'-הדואג לטיב האדמה ,לאקלים המותאם לצמיחת העצים ומתן הפירות לאדם.
הוא מתקן את כפיות הטובה שהיה בעבר ומעתה- מכיר טובה לה'
לומד להודות לה' על כל הטוב. וכך מתגבר על מידת הגאווה ומקבל עול מלכות שמים. הוא רוכש את מידת הענווה- לפי שמכין את כל הביכורים בעצמו ולא על ידי שליחים- מידות אלה מופיעות גם בשאר מצוות התורה. וכך זוכה להיכנס לשערי השמחה.
לסיכום לאור האמור לעיל: יהודי הזוכה להיכנס לארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש"- מצווה לקיים את מצוות התורה ולהודות על כל הטוב שאלוקים מעניק לו ולדעת כי רק אם ילך בדרך הישר ויתחבר למצוות התורה וגם יקפיד לחנך את ילדיו בכך יזכה לשפע ברכות ושמחה רבה.
יהי רצון וכל עם ישראל- ישכיל לבחור את מסלול הדרך הטובה של קיום המצוות וכך יזכה בע"ה לברכות וישועות-בשנה החדשה..
כדברי דוד המלך: "בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה; הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ. כִּי טוֹב ה’, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תבוא
-
פורסם בחמישי, 11 ספטמבר 2025 20:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 197
לָבוֹא בְּשַׁעֲרֵי שִׂמְחָה.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן. ©
הִגִּיעַ הָעֵת הִגִּיעָה הַשָּׁעָה
לָבוֹא יַחְדָּיו לִמְקוֹם הַנַּחֲלָה
בְּתֹם גָּלוּיוֹת צַעַר וְיִיסּוּרִים
עַתָּה זוֹכִים בְּמַתְּנַת אֱלוֹקִים.
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ
כָּל יוֹם לְהִתְבָּרֵךְ מֵחָדָשׁ
לְהִתְחַבֵּר לְמַעֲשִׂים טוֹבִים
הוֹשָׁטַת זְרוֹעַ לָרְחוֹקִים וּקְרוֹבִים.
מִלּוֹת תְּפִלָּה לְמֶלֶךְ הַמְּלָכִים
לְהוֹדוֹת עַל הַטּוֹב וְהַחֲסָדִים
שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה הַיְשַׁר נִפְתָּחִים
בָּרָקִיעַ גַּם מַלְאָכִים מְרַנְּנִים.
זוֹהִי אֶרֶץ מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ
מֻשְׁגַּחַת הֵיטֵב יוֹמָם וָלַיְלָה
בָּהּ דָּרִים רַק בְּנֵי מְלָכִים
מַרְבִּים בְּמִצְווֹת כָּל הַחַיִּים.
אַהֲבַת הַתּוֹרָה חֶלְקָם
בָּהּ טְמוּנָה אוֹצֵר אָשְׁרָם
עַם חָכָם וְנָבוֹן מִכֻּלָּם
מַכִּיר טוֹבָה לַבּוֹרֵא עוֹלָם.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת כִּי תָּבוֹא [חֻמַּשׁ: דְּבָרִים].
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תבוא
-
פורסם בחמישי, 19 ספטמבר 2024 14:10
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 747
פרשת כי תבוא - התורה, ארץ ישראל ותקופתנו.
מאת: אהובה קליין
פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹקיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.." [דברים כ"ו, א'- ד']
השאלות הן:
א] מה הקשר בין הכניסה לארץ ולמצוות הבאת ביכורים?
ב] מהי מידת השמחה וכיצד ניתן להשיגה?
ג] כיצד מתבטא הקשר בין הפרשה לתקופתנו?
תשובות.
הקשר בין הכניסה לארץ והבאת הביכורים למקדש.
"ספר החינוך" כותב :
"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו תוצאה של : "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם, אומנם הם פרי עמלו, אך בעזרתו של ה' הדואג לו תמיד.
הרמב"ם: מפרש באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות - הגאווה והתאווה הטבועות בו. וגם אם האיש הוא מלך, או שליט, או, שר חשוב - נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה- עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה [חצר המקדש] הוא ולא משרתו.
ואשר לקשר לארץ ישראל הסבר יפה ומעניין:
הרב מאיר צבי גרוזמן מסביר: כי כבר בפתיחה לפרשה נאמר משפט שאינו מופיע אפילו באחת מן המצוות התלויות בארץ.
במצוות שמיטה נאמר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם..."
במצוות "חלה" נאמר:"בְּבֹאֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה".[במדבר ט"ו, י"ח]
במצוות "ערלה": "כִי- תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל" [ויקרא י"ט, כ"ג]
ואילו במצוות ביכורים בפרשתנו כתוב: "וְהָיָה, כִּי - תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
הקורא פסוקים אלה מבחין בדגש על ביאת הארץ, נתינתה לעם ישראל, הנחלתה, הורשתה והישיבה בה.
מעניין לציין כי בפרשת "המלכת-מלך" נאמר משפט דומה:
"כִּי- תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ" [ לעיל: י"ז, י"ד] אך חסרה המילה החשובה: "נחלה"
מכאן ניתן להסיק: כי מצוות ביכורים קשורה - קשר עוצמתי בירושת הארץ ובקבלתה כנחלה.
המילים: "ארץ" ,"נתינה", "ביאה" "ושבועת ה' "- מוזכרות בפרשה זו פעמים אחדות: "אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ". "אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ"
כמה משמעותי הפסוק שאומר מביא הביכורים לכהן:
"כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ"
מתוך כל המילים שהוזכרו לעיל ניתן ללמוד: כי מצוות ביכורים - למרות שהיא תלויה בהבאת הפירות לבית המקדש ואף גורמת שיתברכו פירות האילן [על פי תוספתא ראש השנה פ"א, הי"ב], אין היא מביעה רק תודה על היבולים של האיכר, אלא בעיקר על הארץ הטובה אשר הובטחה מאת ה' להעניק לעם ישראל.
[ספר "על פרשת השבוע"/ מאת: הרב מאיר צבי גרוזמן ]
ערכה של השמחה
מתברר כי בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?
המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה - שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "- זה מורה על לשון צער.
לעומת זאת: המילה :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר איין , העתיד עדיין ,ההווה כהרף עין" - המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו ההווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.
בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.
לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה מהפכה, כשמדברים על העבר - זה במובן כאילו זה עומד להתרחש. ועל דבר שעתיד להיות - כאילו כבר היה !
זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה' הגורמת לשמחה.
הנה כאן השמחה מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי - האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך שם לב רוגז" [דברים כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]
גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות - כל דבר חדש משמח את האדם.
הקשר בין הפרשה לתקופתנו:
פרשת "כי תבוא" נקראת בחודש אלול כאשר המלך ממתין לבניו בשדה.. ואנחנו קרבים לראש השנה בצעדי ענק.
נמצאים אנו בתקופה מאתגרת במיוחד - מלחמה רב זירתית , למרות הניסים שאנו רואים - עלינו לעצור ולחשוב כיצד הגענו לטבח כה אכזרי באופן כה מפתיע ,ללא שום התראה מוקדמת.
נראה ,לעניות דעתי, להסביר: ישנו חלק לא גדול בעם - אשר אינם מחוברים כלל לתורה הקדושה ואינם יודעים כי התורה וארץ ישראל – אחד הם!
הרי ארץ ישראל אשר הובטחה לנו - שונה היא מיתר הארצות בתבל- כי התורה והארץ שלובים זה בזה כנאמר:
"הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת - הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל - מִצְוֺתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹקיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".[להלן כ"ו, ט"ז- י"ט]
רש"י מסביר: "הַיּוֹם הַזֶּה",- הכוונה בכל יום יהיו בעיני עם ישראל המצוות חדשות כאילו התקבלו באותו היום.
בפרשה מופיעות ברכות ומנגד קללות נוראות. זה הזמן שכל אדם הרוצה להיכנס לשנה טובה ומבורכת - יקיים את מצוות התורה בפועל – ובשמחה ! היהודי חייב לקיים מצוות בין אדם למקום - אך גם מצוות בין אדם לחברו ! בימים אלה ממש אם היהודי יודע בוודאות שפגע בחברו - עליו לבקש סליחה ולהתנצל בפניו. כי אין ה' מוחל לאדם שפגע בחברו ולא ביקש את סליחתו.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להבחין כי קיים קשר עוצמתי בין מצוות הבאת ביכורים – להבטחת הארץ לעם ישראל - כך גם התורה, ארץ ישראל והעם היהודי מחוברים - כגוש אחד.
מי ייתן ועם ישראל ישוב להיות עם מאוחד כאיש אחד בלב אחד ויתחבר מחדש לתורה הקדושה ויזכה להיות :"עֶלְיוֹן, עַל כָּל- הַגּוֹיִם"
וגם לחזות במהרה בגאולה השלמה. ויתגשמו במהרה דברי ישעיהו הנביא:
"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר". [ישעיהו ס', כ"א]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תבוא
-
פורסם בחמישי, 19 ספטמבר 2024 14:09
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 788
לָבוֹא לָאָרֶץ לְהָאִיר.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
עַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל תּוֹרָה
שְׁלִיחוּתוֹ הֲפָצַת אוֹרָה
כָּל יוֹם זוֹכֶה מֵחָדָשׁ
לָבוֹא לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.
הָאָרֶץ נוֹתֶנֶת יְבוּלָהּ
יָפְיָהּ אַרְמוֹן מְלוּכָה
עָלֶיהָ שׁוֹרָה שְׁכִינָה
הֻבְטְחָה לַאֲבִי הָאֻמָּה.
עַם נָבוֹן וְחָכָם
רוֹאֶה פִּלְאֵי עוֹלָם
מְחֻבָּר לְשָׁורְשֵׁי אָבוֹת
מִזֶּה יָמִים כְּלֵילוֹת.
שָׁנָה חֲדָשָׁה בַּפֶּתַח
לְמַלְכֵּנוּ מְלוֹא הַשֶּׁבַח
מֵאוֹצְרוֹתָיו יַרְעִיף בְּרָכוֹת
לְאוֹהֲבָיו שׁוֹמְרֵי מִצְווֹת.
לְפֶתַע תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה
אָז יַחְגְּגוּ כֻּלָּם שִׂמְחָה
לַמִּקְדָּשׁ יָבִיאוּ בִּכּוּרִים
פִּיהֶם שִׁירָה וּמִזְמוֹרִים.
הערה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: כִּי תָּבוֹא [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תבוא
-
פורסם בחמישי, 31 אוגוסט 2023 20:37
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 963
הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
מַעֲשֶׂה בְּרוֹעֶה נֶאֱמָן
אִישׁ צָנוּעַ , עַנְוְתָן
מְחֻבָּר לְמִצְווֹת הַתּוֹרָה
הוֹגֶה בָּם יוֹמָם וָלַיְלָה.
הִתְנַחֵל בְּנַחֲלַת אֲבוֹתָיו
מֵהֶם שׁוֹאֵב כּוֹחוֹתָיו
לְאוֹרָם יֵלֵךְ תָּמִיד
בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ יַתְמִיד.
חָשׁ בְּרָכָהַּ בעֲמָלוֹ
מַיִם בְּשֶׁפַע לְעֶדְרוֹ
זוֹכֶה לְרִיבּוּי צֹאנוֹ
מוֹדֶה בְּכָל יוֹם לְבוֹרְאוֹ.
הַשִּׂמְחָה מְחוֹלֶלֶת פְּלָאִים
בְּהַשְׁרָאַת בִּרְכַּת אֱלוֹקִים
הַמִּרְעֶה שׁוֹקֵק חַיִּים
הַכְּבָשִׂים אוֹתוֹ סוֹבְבִים.
לְפֶתַע גִּלָּה שֶׂה חָדָשׁ
מִמֶּנּוּ לֹא מָשׁ
נָשָׂא אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו
מִזְמוֹר שִׁיר –זִימֵּר לְאֶלּוֹקָיו.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: כִּי תָּבוֹא, [ חֻמַּשׁ דְּבָרִים].
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תבוא
-
פורסם בחמישי, 31 אוגוסט 2023 20:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 934
פרשת כי תבוא – ארץ ישראל והתורה תלויים זה בזה?
מאת: אהובה קליין .
נמצאים אנו בעיצומם של ימי חודש אלול- חודש הרחמים והסליחות.
לאור המחלוקות בעם - זקוקים אנו ,דווקא עכשיו , בדחיפות לפתוח דף חדש לקראת השנה החדשה אשר עומדת בפתח וכפי הידוע לרבים מאתנו : המלך כעת בשדה, היינו, מלך מלכי המלכים- מאפשר שניגש אליו ונבקש ממנו בקשות למען ייטיב עמנו - כדי שנוכל להגשים את משאלות ליבנו לקראת שנה חדשה טובה ומבורכת:
הפרשה פותחת במילים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" [דברים כ"ו, א'- ג']
עוד כתוב כי ביום הכניסה לארץ ישראל יש לכתוב את כל דברי התורה על אבנים גדולות:
"וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בְּעָבְרֶךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ".[דברים כ"ז, ב'- ד']
התורה מגישה לנו את המתכון - כיצד להשיג ברכות?
"וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת - כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ. יִתֵּן ה' אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ: בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. יְצַו ה' אִתְּךָ, אֶת-הַבְּרָכָה, בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ; וּבֵרַכְךָ--בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ" [להלן פרק כ"ח, א'- ט']
אכן, אם אדם רוצה לגשת למלך בשר דם, או לרב מכובד לשאול שאלות וגם להתברך ,הרי אותו אדם יעשה שעורי בית לפני כן ויתכונן: אילו פעולות עליו לעשות-קל וחומר לפני שניגש למלך מלכי המלכים!
השאלות הן:
א] מה הקשר בין ירושת הארץ לביכורים?
ב] מה המכנה המשותף - בין כתיבת התורה לירושת ארץ ישראל?
ג] כיצד נזכה להתברך בכל הברכות כולל עניין המשילות בארצנו?
תשובות
הבאת ביכורים והקשר לירושת הארץ.
רש"י מסביר: שלא התחייבו עם ישראל במצוות ביכורים , אלא רק לאחר שכבשו את ארץ ישראל וחילקוה בתוך השבטים.
הרמב"ם בספר המורה פרק ל"ט מסביר : כי מטרת הבאת הביכורים למקדש - להביא את היהודי למידת ההכנעה מתוך זכירת העבר - טרם זכה להיכנס לארץ המובטחת , יזכור שהיה עבד במצרים ועליו לדעת שאלוקים גאל אותו משם – ומה חשיבות יש בכך? התשובה: שלא יגיע, חלילה למידת הגאווה ,כך יזכה להגיע להיכנעות בפני ה'.
"בעל העקדה " סבור: כי אחרי שהיהודי זוכה לרשת את הארץ וליישב אותה ולהשתקע בה תקופה ארוכה, יש חשש ,שמא יבוא לידי מחשבה: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" והרי הוא צריך לדאוג גם להמשך הדורות - על ידי מצווה זו כדי להוכיח שאינו שוכח את ה' המעניק לו את כל השפע!
ה"נתיבות שלום" סובר:
גם בימים שהמקדש אינו קיים. אם יהודי מוסר לה' ראשית מכל דבר בעולם הזה - הרי על ידי כך הוא מעלה את כל ענייני העולם הזה – לקב"ה.
הכוונה : "בכל דרכיך דעהו" שכל מעשיו של היהודי – יהיו לכבוד ה'- כל פעולה את תחילתה יעשה לה' ואז ממילא הכול נמשך אחרי ההתחלה.
כך גם לגבי מעשרות – שנאמר: "ראשית דגנך"- יהודי מתחייב לתת מצוות חלה שנאמר: "ראשית עריסותכם" בזכות – מצוות אלו של ראשית - ברא ה' את העולם ,כל הבריאה - נבראה עבורן יוצא מזה שכך בכל הנאותיו ימסור היהודי - את ראשיתן , באופן זה - הוא מרומם את כל ענייני העולם ! זו הסיבה להשתחוות לה'.
הרב יצחק ברויאר כותב בספרו "נחליאל":"הביכורים מידי שנה בשנה, הם הפגנה , מאין כמוה - על אומה מאושרת ומבורכת היושבת על אדמתה בהשקט ובטח. הפגנה למען הריבונות האלוקית על האומה המקבלת כל שנה ושנה מחדש בשפל ברך ובהשתחוויה –את הארץ מיד אלוקיה ואשר השמחה האלוקית העצומה - מוציאה "ווידוי" מתוך פיה.. מתוך שמחה לאומית"
הציווי לכתוב את התורה על האבנים טרם הכניסה לארץ.
"אוזניים לתורה" [הגאון מלוצק] מבאר: מדוע הצטוו ישראל ביום שחצו את הירדן ללכת אל הר עיבל מרחק של שישים פרסה מהירדן ובלב ארץ אויב, לבנות שם מזבח, ולכתוב על האבנים את התורה וגם לשוב באותו יום אל הגלגל?
על כך שלושה טעמים:
א] להודיע לכל באי העולם: שישראל באים לארץ לא ככובשים זרים, אלא מתוך ציווי ה' אליהם ובתורתו החקוקה על אבני המזבח במרכז הארץ בשכם, הצטוו על כך ביום הראשון שעברו את הירדן, טרם הוצאת חרב מנדנה.
ב] כאשר הגיע אברהם בציווי ה' אל ארץ כנען ,תחילת דרכו הייתה ממקום שכם עד אלון מורה, שם בנה מזבח לה' הנראה אליו, לכן רצה ה' שגם בני בניו ההולכים בדרכו - ילכו באותה הדרך יבואו עד שכם ויבנו שם מזבח על קיום הבטחתו.
ג] הם באו עד שכם-מקום שהובטחה הארץ – לאברהם כדי להדגיש ולהפגין שהבטחת הארץ כרוכה ותלויה בקיום התורה ומצוותיה.
הרמב"ן מבאר: תחקוק את דברי התורה על האבנים, למען תדע אתה וידעו כולם, כי לשם קיום התורה – באתם לארץ וזו זכותכם על הארץ אשר כבשתם!
"קדושת הלוי" אומר: בכך יבינו מדוע התורה נחקקה בשבעים שפות על האבנים - כדברי חז"ל: "באר היטב - שבעים לשון" ? כי התורה משמשת מסמך - על יסוד זה ניתנה הארץ- למען יבינו כל יושבי תבל כי ארץ ישראל נועדה אך ורק לעם ישראל ! ולא לשום עם אחר- כי רק עם ישראל קיבל את התורה.
הזכות להתברך בברכות הכתובות בפרשה.
כפי שנאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל -מִצְוֺתָיו,.........
בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ. יִתֵּן ה' אֶת- אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ":
מכאן נלמד: כי התורה ומצוותיה ניתנו לעם ישראל - קיום התורה וירושת הארץ קשורים זה בזה. ומכאן החשיבות להיות מחוברים לתנ"ך וללמוד את תוכן המצוות והחוקים- אך מנגד הדבר אינו נעשה בכפייה ,אלא על ידי בחירה חופשית, כדברי שלמה המלך:
"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם."[משלי ג ,י"ז]
אך אלוקים יודע הכול מראש על כל אדם ודרכו ,כפי שנאמר:
"הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן והְכֹּול לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה". [מסכת אבות ג', ט"ו]
לאור האמור לעיל. יהי רצון שעם ישראל יתחבר בייתר שאת לתורה הקדושה - כדי לקיים את מצוותיה וחוקיה - למען נזכה לחיות בארץ ישראל המבורכת בכל הברכות - בשקט ובבטחה - כאיש אחד בלב אחד וכך נזכה גם לאור הגאולה כדברי ישעיהו הנביא:
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח".[ישעיהו ס', א]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תבוא
-
פורסם בחמישי, 15 ספטמבר 2022 09:04
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1011
פרשת כי תבוא - מהי שמחה אמתית ומה הקשר להפטרה?
מאת: אהובה קליין..
פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלקיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלקיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-ה' אֱלקי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה', מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". [דברים כ"ו, א- י"א]
השאלות הן:
א] מה תכלית מצוות הבאת הביכורים?
ב] כיצד ניתן להגיע למידת השמחה?
ג] מה הקשר להפטרה?
תשובות.
תכלית מצוות ביכורים.
חז"ל מדגישים את המטרה החינוכית המופיעה במצוות הזאת:
רבי אהרון הלוי ב "ספר החינוך" מבאר : "משורשי המצווה כדי להעלות את דבר ה' על ראש שמחתנו ונזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא - יגיעו לנו כל הברכות בעולם"
תכלית מצוות ביכורים: לעקור מלב האיכר את הדמיון והתחושה של: " וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח, י, ז] בשעה שאוסף את יבול שדהו.
הרמב"ם מסביר - קו דומה : המטרה במצוות הבאת ביכורים היא: ההכנעה וההשתעבדות אל ה' ושבירת מידת הגאווה והתאווה.
החכם עזריה פיגו בספרי "בינה לעיתים" מבאר: התועלת הבאה במצוות בכורים היא: לשבור מידת הגאווה ותאוות האכילה שכן , אף על - פי שעברה שנה תמימה שבעל השדה לא אכל פרי חדש וכשרואה בעיניו את התאנה הראשונה שביכרה הרי היא חביבה עליו - מכול מקום ,הוא כובש יצרו ותאוות גופו ואינו אוכלה, אלא כורך עליה גמי [קנה- עשב- כמובא במשנת ביכורים ג, א']כמו שכתוב: "קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים".
בזה הוא מדריך את עצמו שלא להיות זולל וסובא: שכן תאווה היא: מידה מגונה מאד-כמאמר חז"ל:
"רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם": [מסכת אבות פרק ד', כ"א]
האדם שהיה מביא את הביכורים ,היה שובר בעצמו את מידת הגאווה - כי גם אדם גדול ומכובד דוגמת שר שעומד בראש כמה עיירות וישובים וגם מלך ישראל בכבודו ובעצמו - היה חייב להראות את מידת הענווה - באופן שהיה הוא לוקח את טנא הביכורים על כתפו ונושאו מהר הבית עד העזרה- [חצר המקדש] בכבודו ובעצמו ולא נעזר על ידי שליח - הוא מביא לכהן שנמצא באותו זמן במשמר ולמרות שהכהן הזה היה עני ופרנסתו ממנו - למרות זאת היה המלך עןמד מול הכהן - מתוך ענווה ושפלות רוח והיה קורא לפניו את פרשת ביכורים ועל ידי זה היה שובר את מידת הגאווה ונעשה בעל ענווה ובמידה זו היו ידועים אברהם, משה, אהרון ודויד המלך.
ה"נתיבות שלום" מסביר [על פי רש"י,- שמות ל"ד וספורנו בפרשתנו] הרי נאמר:
"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא";
"ראשית"- הכוונה לפרי המשובח והמובחר ועוד יש לדעת כי מביאים ביכורים מתוך שבעת המינים - שהשתבחה בהם ארץ ישראל, אם כן, מתעוררת השאלה: מדוע לא נאמר: "ולקחת משבח פרי האדמה?
במדרש [בר"ר] נאמר: שבזכות מצוות ביכורים נברא העולם. ואין ראשית, אלא ביכורים, שנאמר:
"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלקיךָ " [שמות ל"ד, כ"ו]
ומעניין: מהי המעלה הגדולה של מצוות ביכורים - שכל הבריאה נבראה בזכותה? ובמיוחד שהיא מצווה קלה שאינה עולה ממון רב וגם מענייו שהוא צריך להשתחוות לה' ולא מצאנו דבר כזה בשאר הבאת הקורבנות למקדש.
בהמשך מביא ה"נתיבות שלום" מה שנאמר בספר "תולדות יעקב יוסף"
שהוא מקשה: שהקב"ה הוא נצחי: היה, הווה ויהיה. וגם המצוות הן נצחיות, אך כעת שאין מקדש ואין מצוות הבאת ביכורים, האם, חלילה, בטלה מצווה זו?
התשובה: המצווה הזו : המצווה: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" כוללת: הכול - כל ענייני האדם והנאותיו-שמכל דבר- תיקח הראשית ותביא לה' אלוקיך.
וכמו שיש לאדם הנאות רבות ומגוונות - חוש הראיה, השמיעה והמישוש.. הרי בכל הנאות שבאדם- ימצא להביא ראשית לה' ומכאן נסיק:
שכל התורה כולה - נכללת במצוות ביכורים שמכל דבר שיש לו - ימסור את הראשית לה'.
עוד כתוב : "ה'--יִסְפֹּר, בִּכְתוֹב עַמִּים"[ תהלים פ"ז, ו']
הכוונה: כאשר אדם כותב מספרים - כותב שורה של אפסים. זה לבד לא נחשב למספר, אך כאשר מוסיף מספר בראש האפסים המרובים - זה מגדיל את החשבון למספר גדול מאד.
כך זה מבחינה רוחנית: אם יהודי מוסר לה' ראשית מכל דבר בעולם הזה - הרי על ידי כך הוא מעלה את כל ענייני העולם הזה – לקב"ה.
הכוונה: "בכל דרכיך דעהו" שכל מעשיו של היהודי – יהיו לכבוד ה'- שכל פעולה את תחילתה יעשה לה' ואז ממלא הכול בהמשך נמשך אחרי ההתחלה.
כך גם לגבי מעשרות – שנאמר: "ראשית דגנך"- וגם יהודי מתחייב לתת מצוות חלה שנאמר: "ראשית עריסותכם" בזכות – מצוות אלו של ראשית - ברא ה' את העולם ,כל הבריאה - נבראה עבורן ויוצא מזה שכך בכל הנאותיו ימסור את ראשיתן , באופן זה - הוא מרומם את כל ענייני העולם! וגם זו הסיבה להשתחוות לה'.
ההגעה למידת השמחה.
נאמר:"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". [להלן כ"ו, י"א]
רבי משה ליב מסאסוב מסביר: מתי יהודי יכול לשמוח בכל טוב? רק כאשר מקוים בו הפסוק :" אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ" כאשר הוא מבין שה' מעניק לו שפע מהמרומים והוא אינו נזקק לעזרתם של הבריות "כי עדיף קב אחד הבא בשלווה ובנחת מאת ה'- מעשרה קבים - המושגים בעמל וביגיעה מידי אדם.
רבי נחמן מברסלב [נינו של הבעל שם טוב] מסביר את אופן השמחה: שאפילו הבכיות של אדם לפני ה'- צריכות להיות מתוך שמחה- ולא מתוך עצבות והוא מוצא לכך רמז בראשי תיבות של המילה: " בִּכְיָה" :"בְּשִׁמְךָ, יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם" [תהלים פ"ט, י"ז]
הגאון מווילנה מסביר: נאמר: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את.. "- בכל מידה ומידה שהוא מודד לו" [מסכת ברכות נ"ד א]
עוד אמר הגר"א מווילנא: שאם תבוא לאדם איזו רעה - ידמיין לעצמן שהיא טובה, והטובה היא לפי ערך הרעה כגון: שאם אבד ממנו סלע אחד, ידמה בעצמו שמצא סלע אחד, ואם אבד שני סלעים- ידמה בעצמו כאילו מצא שני סלעים וכך בכל דבר רע ידמה לעצמו שהרעה היא בעצם טובה - ולפי ערך הרעה - כך היא ערך הטובה.
על פי "תפארת שלמה" אדם שמקבל מתנה מן המלך , הוא אינו שמח על ערך המתנה כפי שהוא שמח שהמלך העניק לו את המתנה - כלומר החשיבות של נותן המתנה - היא גורמת לו לשמוח.
לכן נאמר: "ְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב" לא רק בגלל שזה טוב ,אלא בעיקר מפני: "אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ"- כי מי שנותן את המתנה - זה אלוקים בכבודו ובעצמו.
לכן גם בתפילה אומרים: "שמחנו בישועתך" [תפילת שבת] השמחה היא: כי הישועה נובעת מישועתך...
רש"י מסביר: נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלקיךָ"
מכאן אמרו [במסכת פסחים ל"ו, ע"ב] מכאן למדו: שאין קוראים מקרא ביכורים, אלא בזמן שמחה: מעצרת ועד החג , שאדם מלקט את תבואתו, פירותיו ויינו ושמנו, אך מן החג ואילך - מביא ואינו קורא.
בעל הטורים מסביר: שבשביל המעשר שהיהודי נותן - ישמח בכל הטוב - כפי שדורשים: "עשר בשביל שתתעשר"
הקשר להפטרה.
קוראים בספר ישעיהו פרק: ס. להלן קטע מתוך דברי הנביא:
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ: כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ". [ישעיהו ס, א-ו']
לאור האמור לעיל: נראה: כי הקו המקשר בין הפרשה להפטרה - זוהי מידת השמחה והשכינה.
במצוות ביכורים התכלית להדבק בקב"ה - להודות לו על כל הטוב ומתוך כך להגיע למידת השמחה - כאשר יהודי מבין שכל השפע שהוא מקבל- מאת ה', לכן כאשר מביא ביכורים למקדש - הוא שמח בכל אשר ה' מעניק לו וכך ביתר המצוות.
בהפטרה - הנביא מתאר את הגאולה ואת השמחה של ציון - כאשר היא רואה שכולם באים אליה וכבוד ה' עליה זורח.
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה".
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ודברי הנביא יתגשמו במלואם.
יפים דברי דוד המלך:
שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי-- בֵּית ה' נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ-- בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם. יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה-- כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו".[תהלים קכ"ב[
