פרשת כי תבוא

ברכת המלחמה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

ברכת המלחמה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עם יושב בארצו

 לב אחד אחדותו

תורתו דבש  מגדים

חוסה בצל אלוקים.

 

עטור ברכת שמים

כים רחב ידיים

אינו ירא מסכנות

ערוך מוכן להפתעות.

 

ויהי היום בשורה

 אויב יציפו במהרה

 בדרך אחת יגיח

שמא ניצחונו יבטיח.

 

השמים עוטים ערפילים

החמה נחבאת לכלים

שעטות סוסים ממרחקים

אבק פורח ברגבים.

 

 השנאה מרקיעה שחקים

חרבות מונפות באוויר

לפתע האויב בוש ונכלם

בשבעה שערים נעלם.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תבוא [חומש דברים]

 

 

 

 

 

 

פרשת כי תבוא - מהו הסוד בהבאת ביכורים?

פרשת כי תבוא - מהו הסוד בהבאת ביכורים?

מאת : אהובה קליין

פרשת כי תבוא פותחת במילים: "והיה כי תבוא אל- הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה: ולקחת מראשית כל- פרי האדמה אשר תביא מארצך  אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל- המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם: ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת  אליו: הגדתי היום לה' אלוקיך   כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח  ה' אלוקיך: וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד וירד מצרימה ויגר שם במטי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב::וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ונצעק...ויוציאנו ה' ממצרים...ויביאנו אל המקום הזה,,  ועתה הנה הבאתי את- ראשית פרי האדמה אשר—נתת לי ה'..  ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" [דברים כ"ו- א- י"ב]

 השאלות הן:

א] איזו שמחה מתגלה בהבאת הביכורים?

ב] מהו הסוד הטמון בהבאת ביכורים?

תשובות.

השמחה במצוות ביכורים.

בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?

מתברר כי המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה- שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "-  זה  מורה על לשון  צער.

לעומת זאת: המילה  :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר אין העתיד עדיין והווה כהרף עין"- המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו הווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.

בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה  הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.

לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה  מהפכה, כשמדברים על העבר- זה במובן כאילו זה עומד להתרחש.      ועל דבר שעתיד להיות- כאילו כבר היה !

זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה'.

בעצם ישנו כאן סוד אלוקי- כל מציאות האדם בעולם הזה- קשורה לזמנים וכאשר העתיד נהפך לעבר-יש צער- וזה במובן - כי העתיד הוא תקוותו של האדם. העתיד לבוא- המצב האידאלי שאדם שואף אליו הוא הדבר שמעניק לו שמחה- בחיים.

מנגד, בעבר התרחשו דברים שאנו  צריכים בלית ברירה להתפשר איתם וכאשר אותו עתיד אידאלי שאנו מייחלים לו -  מתהפך לעבר, זו מן רשעות – העתיד נראה לא כלום- על כל מרכיביו ותקוותיו, אמונותיו ורצונותיו ונחמותיו- זה מכאיב מאד לאדם ולכן המילה: "ויהי" מבטאת צער כי כל הציפיות לעתיד  נהפכו אצלו לעבר, לעומת זאת המצב הפוך  לגבי העבר- דבר שחשבנו שהיה וחלף ,ואותו עבר מקבל משמעות של עתיד- על כך נאמר כי ריבונו של עולם: "קורא הדורות מראש" [ישעיהו מ"א, ד]

מה שנראה בעין אנושית לגבי  מה שהיה-  בעבר, לא כן  אצל הקב"ה: העבר מתגלה כעתיד. וזה  שיא  השמחה ומתי הכוח האלוקי הזה מתגלה כאשר- ישנה תשובה מתוך אהבה , התשובה הופכת את העוונות לזכויות.

והנה כאן  השמחה  מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי- האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך  שם לב רוגז" [דברים  כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת  כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]

 גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה  בראשיתה" [הושע ט]     במילים אחרות- כל דבר חדש משמח את האדם.

הסוד הטמון בהבאת ביכורים.                                                  

נשאלת השאלה  מדוע היהודי ,המביא  ביכורים - מזכיר את כל ההיסטוריה שהיה עבד  במצרים  – בעודו מגיש את הביכורים לכהן?

על כך  קראתי  בספרו של הרב אליהו שלזינגר - "אלה הדברים" :     כעת היהודי מרגיש - הרגשה של רעננות  והתחדשות עם הבאתו את ביכורי  הפירות שבידו, אך למרות זאת הוא מדגיש לכהן שהוא יודע כי ההיסטוריה  היהודית היא ארוכת שנים ומכילה הרבה תחנות: גאולת מצרים , היציאה   מארץ מצרים,, ואחר כך מתן תורה על הר סיני שעל זה נאמר: "היום הזה נהיית לעם ". ועד הכניסה לארץ ישראל שבעצם התחילה- לא עם  הצהרת בלפור. אלא: "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו  ט"ו]

לא רק שאנו איננו שוכחים את העבר שלנו אלא שכל העוצמה העתידית שלנו  נובעת מהעבר שלנו , לכן היהודי מצהיר: "עשיתי ככל אשר ציוויתני" [שם כ"ו, י"ד] עכשיו אני מצפה ממך ה' שתעשה גם אתה את המוטל עליך: "השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.."[שם כ"ו ט"ו]

וכאן טמון הסוד  החשוב בפרשתנו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: כל עניין הביכורים מלווה בשמחה גדולה על עצם היותנו בארץ ישראל ועל היבול  החדש שבידנו - בו זכינו בסייעתא דשמיא ,תוך כדי עמל ויגע בארצנו המובטחת.

מי ייתן ובזכות קיום המצוות נזכה בע"ה לחיות בארץ ישראל מתוך שמחה תמיד והשכינה תשרה עלינו. אמן

הבאת ביכורים /שיר מאת אהובה קליין©

 הבאת ביכורים /שיר מאת אהובה קליין©

 הוא איכר נלהב

שמחתו מעמלו שאב

בידיו טנא מגדים

עטרת שבעת  מינים.

                

יוצא משדהו בחיפזון

בנשמתו חש  צימאון

כאייל העורג למים

נושא מבטו לירושלים.

 

לקול צלילי נגינה

צועד בזמרת רינה

בוא יבוא להודות לאלוקים

על כל הטוב והחסדים.

הערה: השיר בהשראת פרשת : כי תבוא [חומש דברים]

 

פרשת כי תבוא- כיצד לבוא למקור הברכה והשמחה ?

פרשת כי  תבוא- כיצד לבוא למקור הברכה והשמחה ?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו המשופעת בנושאים רבים ומגוונים-  נקראת מידי שנה בחודש אלול וכוללת בתוכה גם את הברכות ואת הקללות .

על כך  ניתן למצוא רמז במאמר במסכת מגילה[ל"א,ע"ב]:"עזרא [הסופר] תיקן להם לישראל.שיהיו קוראים קללות שבמשנה- תורה -קודם ראש השנה, כדי שתכלה השנה וקללותיה"

הכוונהבמאמר חז"ל זה - לרמוז לנו שאם חלילה  נגזרו על ישראל גזרות קשות  מהשמיים - קיומן יהיה  באופן הבא: "ונשלמה פרים שפתינו"[הושע י"ד ,ג] וכך יתקיימו בנו בראשית השנה החדשה האיחולים:

"תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה"

הפרשה פותחת בכניסה לארץ ישראל והבאת  ביכורים לבית המקדש- מראשית פרי האדמה:"והיה כי- תבוא אלהארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה:ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם.."[דברים כ"ו,א-ג]

השאלות הן:

א] מצוות הבאת ביכורים לשם מה?

ב]כיצד מתבצעת מצווה זו?

ג]מה הקשר בין ההפטרה לפרשת כי תבוא?

תשובות.

מצוות הבאת ביכורים.

על הטעם בהבאת ביכורים רבו הדעות בפי הפרשנים, הנה כמה מהן:

רבי אהרון הלוי כותב ב"ספר החינוך":

"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו  לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו  תוצאה של: "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג   לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם,אומנם הם פרי עמלו,אך בעזרתו של  ה' הדואג לו תמיד.

הרמב"ם: מפרש  באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות- הגאווה והתאווה הטבועות בו.וגם אם האיש הוא מלך, או שליט,או, שר חשוב -נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה-עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה[חצר המקדש] הוא ולא משרתו.

"בעל העקדה", מסביר: כי קיימת סכנה אצל היהודי, שמא, לאחר כמה שנים שהוא מתיישב בארץ ישראל והשדה מניב לו יבול, ישכח  כי כל אשר יש לו– הוא מאת ה'. על כן ברגע שעולה לירושלים עם הביכורים הוא נזכר –כי לה' הארץ ומלואה ויש בכך הכרת הטוב לבורא עולם- על כך שכול השפע ממנו בלבד.

מכאן גם המנהג להביא את הביכורים בקול המון חוגג כפישאומרים חז"ל- כדי לפרסם ברבים את קבלת עול מלכות שמים.

ה"כלי יקר" מפרש: כי בשתי מצוות ישנו חשש של התנשאות:

אצל  המצווה: "שום תשים עליך מלך", מלך בשר ודם עלול להגיע למצב של:

"וירשת וישבת בה"

וגם במצוות ביכורים ישנו החשש של : "וישמן ישורון ויבעט"

לכן בשני המקרים – גם המלך וגם האיכר   נדרשים על ידי התורה להפגין את השתעבדותם למרותו של אלוקים.

אופן מצוות הבאת הביכורים.

על פי דברי הרמב"ם[בהלכות ביכורים ב,י"ז]:"הביכורים אין להם שיעור מן התורה: אבל מדבריהם[על פי דעת חז"ל] צריך להפריש אחד משישים"[קצת פחות משני אחוזים]

רבינו בחיי מסביר: כי מצוות ביכורים  חלה על עם ישראל מהרגע שהתנחלו והיו יושבים בארץ ישראל,מצווה  על האיכר לקחת מפירות שבעת המינים כפי שכתוב[דברים ,ח]: "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש"

החיוב חל רק על שבעת המינים,דבש- הכוונה לתמרים.והמצווה נוהגת אך ורק בזמן שבית המקדש קיים.ומה שכתוב:"וירשת וישבת בה"- הכוונה לאחר שהארץ נכבשה מהאויבים ונחלקה בין השבטים.

הפרשת הביכורים נעשית באופן הבא-על פי רז"ל: "אדם יורד לתוך שדהו רואה תאנה שביכרה[שהבשילה]או אשכול ענבים שביכר,כורך עליהם גמי ואומר: הרי זה ביכורים.."הוא חייב להביא מן המובחר שבפרי ולכך כוונת התורה בלשונה:"מראשית" בדומה למה שנאמר: "וראשית שמנים ימשחו"[עמוס ו] וכל דבר אחר שהאדם מקריב לה', חייב להיות מן המובחר.

כמו שראינו אצל הבל שהביא "מבכורות צאנו"  מן המובחר- דבר שגרם לקנאה מצד קין אחיו.

האדם שמביא ביכורים יעשה זאת בעצמו ללא שליחים ,או משרתים,אלה שקרובים לירושלים  מביאים תאנים וענבים לחים. והרחוקים- "גורגרות וצימוקים" יש להביא את הביכורים בעצרת [חג השבועות] ולא לפני כן.שלוש פעמים בשנה היו עולים לרגל: שהם שלושת הרגלים- חג סוכות,חג הפסח וחג השבועות.

רבינו בחיי מוסיף: כי בזכות מצוות הבאת הביכורים- היו הפירות מתרבים וגם המזונות בעולם מתברכים.

כמו כן ישנן שבעה דברים הקשורים למצוות הבאת הביכורים:

הבאת מקום- הכוונה להביאם לבית המקדש בירושלים.

כלי-"ושמת בטנא"

ומצווה מן המובחר לסדר כל  סוג של פרי בקבוצה נפרדת ולא לערבב את הפירות ויש שהיו תולים  בצידי הסל- תורים  ובני יונה כדי לעטר את הביכורים.

קריאה:  כאשר מביא את הביכורים  לכהן-יקרא את הפרשה:"ארמי  אובד אבי"

קורבן-היו מקריבים קורבן שלמים.

 שיר- הלוויים היו שרים בזמן הבאת הביכורים בזמן שמגיעים לעזרה.

 תנופה- הכהן היה מניף את סל הביכורים כשהיה לוקח אותו מהבעלים.

לינה-מביא הביכורים היה לן באותו לילה בירושלים וזאת מהטעם שנאמר:

"ופנית בבוקר והלכת לאוהלך" [דברים ט"ז]

הקשר בין ההפטרה לפרשה.

הנביא ישעיהו מנבא על הימים הטובים שיבואו על עם ישראל באחרית הימים

היינו- הגאולה- כולם יתקבצו אל ירושלים לחזות באור הגדול שיזרח על עם ישראל.

ישעיהו מזכיר בנבואתו  את בית המקדש:

" כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי"הכוונה שמן האילנות האלה יתקינו  קורות  לבית המקדש והדבר יתרום לפאר בית הבחירה.

לעניות דעתי:המשותף לפרשה ולהפטרה : הוא הזכרת בית המקדש באחרית הימים.

אם בתחילת הפרשה התורה מדברת על הבאת ביכורים למקדש בשלושת הרגלים, הרי מצוות הביכורים  שרירה וקיימת ,אך ורק בזמן שבית המקדש קיים.

וכאן בהפטרה על פי נבואת  הנביא -באחרית הימים שוב יבנה בע"ה המקדש.

לאור האמור לעיל: ניתן להסיק ,כי כאשר האדם מעריך כי כל יבולו-  הכול מאת ה' ומתרחק מהגאווה והתאווה-שהן מידות רעות ומודה לבורא עולם  על כל הטוב שחלק לו ע"י - הבאת הביכורים- אזי יזכה לשמחה וברכה ממלך מלכי המלכים.

מי ייתן  ויתגשם בנו הפסוק: "השיבנו ה' אליך ונשוב  חדש ימינו כקדם".

[איכה ה, כ"א]

אמן ואמן.

ביכורים/ שיר מאת: אהובה קליין©

 ביכורים/ שיר מאת: אהובה קליין©

 

הוא איכר מאושר

אושרו מגביה כהר

מתיישב בארץ האבות

עמל ימים כלילות.

 

תמיר כארז ארזים

מחובר לספר הספרים

אדמתו חורש בדמע

יישר תלולית וגבע.

 

משהבשילו  פירותיו

לא שכח אלוקיו

ימלא הטנא מגדים

המשובחים-משבעת המינים.

 

יחיש צעדיו כאיילה

אל בית הבחירה

לאלוקים יודה ביראה

על הטוב שנתן  באהבה.

הערה:השיר בהשראת פרשת כי תבוא[חומש דברים]

 

 

 

 

אור הישועה/ שיר מאת: אהובה קליין©

אור הישועה/ שיר מאת: אהובה קליין©  

ציון נושאת עיניה לשמים
מתברכת בברכות כמים
רבים נוהרים לירושלים
אוצרות נושאים בידיים.   
 
שפעת גמלים ממרחקים
באבק דרכים טובעים
לראשיהם עננים ורודים
בזהב ולבונה עמוסים.
 
אורות גנוזים מתגלים
עימם סודות ורזים
את החשכה מניסים
יום ישועה וניסים.
 
גויים רוזנים ומלכים
בנים מגלויות חוזרים
גם צאן לרוב  מתקבצים
על מזבח המקדש עולים.
הערה: השיר בהשראת פרשת כי תבוא והפטרת הפרשה [ישעיהו,ס]
 
 

פרשת כי תבוא- מהו סוד כוח ההרתעה בפני האויבים?

פרשת כי תבוא-  מהו סוד כוח ההרתעה בפני האויבים?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

[המאמר  לעילוי נשמת  אמי - חיה ז"ל בת בן- ציון]

פרשה זו  נותנת מענה  נפלא -לשאלה המתבקשת בימים אלה: כיצד ניתן להגביר את כוח ההרתעה כנגד האויבים סביבנו?

"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ: ובאו עליך כל הברכות האלה והישיגך כי תשמע בקול ה' אלוקיך:ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה: ברוך פרי- בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך:ברוך טנאך משארתך: ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך:

ייתן ה' את אויבך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך...וראו כל—עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.."[דברים כ"ח,א-ז]

הברכות לעם ישראל מקבלות חיזוק בדברי ישעיהו הנביא בהפטרה: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח: כי הנה החושך יכסה- ארץ וערפל לאומים יזרח וכבודו עליך יראה: והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך: שאי- סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו- לך בניך מרחוק יבואו ובנותייך על- צד תאמנה: אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי ייהפך עליך המון ים חיל גויים יבואו לך: שפעת גמלים תכסך בכרי מדיין ועיפה כולם משבא יבואו זהב ולבונה יישאו ותהילת ה' יבשרו: כל צאן קידר יקבצו לך אילי נביות  ישרתונך יעלו על- רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר.."[ישעיהו  ס,א-ח]

השאלות הן:

א]  באיזה אופן  יתברכו עם ישראל בברכות המובטחות?

ב]  מהו סוד כוח ההרתעה כנגד האויבים סביבנו?

ג] כיצד נבואת ישעיהו הנביא- מעצימה את הברכות המובטחות בפרשת כי תבוא?

התשובה לשאלה א]

כל הברכות המובטחות לעם ישראל- הם בתנאי אחד: שמירת המצוות- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.

כאשר עם ישראל מחובר לתורה הקדושה ומקיים את המצוות מתוך שמחה- זוכה לשפע כלכלי:

לזכייה מיוחדת :"עליון על כל גויי הארץ"

אבן עזרא אומר על כך: זוהי ברכה כללית לעם ישראל-שלא תהיה עוד אומה בעולם  אשר תדמה לה.

הספורנו אומר דבר מדהים ביותר: כי כדי להגיע לשפע כלכלי זה, עם ישראל אינו חייב להתאמץ והנוסחה היא: להיות קשובים לקב"ה "וזה כשתהיה תורתך קבע ומלאכתך עראי" -כך הברכות ישיגו את העם ללא השתדלות.

ולעניות דעתי, יש כאן משהו פלאי , בעוד שהאדם  נענש בעבור אוכלו את הפרי האסור בגן העדן- לעמול כל ימי חייו על מנת להתפרנס, כמו שנאמר: "בזיעת אפיך תאכל לחם" באה התורה ואומרת דבר אדיר!

כי הברכות ירדפו אחר האדם וישיגוהו ללא התאמצות מצדו.

הצדיק רבי יששכר דוב מבלז נותן הסבר מיוחד: הברכות מקורן בשפע האלוקי ובעוד שהאדם עלול לברוח מברכות אלה מחוסר הבנה ודעת- ישיגו אותו הברכות בכל מקרה.

השפע הכלכלי יורגש  בכל מקום, הן בעיר והן בשדה.

"ברוך  אתה בבואך וברוך אתה בצאתך"

רש"י מסביר על- פי חז"ל: "שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא-כביאתך לעולם"

כלומר כשם שתינוק נולד זך וטהור ללא עבירות-כך בסוף ימיו יצא מהעולם נקי ללא חטאים[בבא מציעא ק"ז, ע"א] זו סייעתא דשמיא מיוחדת לשומרי המצוות.

אבן עזרא מפרש: כי הברכה תהיה לשומרי המצוות בכל מעשה ידיהם בכל צעד ושעל.

תרגום יהונתן בן עוזיאל אומר:כי ברכה זו כוללת הן את התחום הרוחני והן את הגשמי

ובלשונו: "ברוכים אתם בבואכם לבתי מדרשיכם וברוכים אתם בצאתכם  למסחרכם".

רבי רפאל הירש מפרש: כי הברכה מובטחת בתוך הבית-במסגרת המשפחתית וגם בחוץ-בציבור.

התשובה לשאלה ב]

מתוך שעם ישראל ילך בדרך התורה הקדושה, הדבר יגרום לכוח הרתעה  כנגד  האויבים השואפים בכל דור ודור לכלותינו, כפי שנאמר: "וראו כל- עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך  ויראו ממך"

לעניות דעתי, במילה: "ויראו"  נמצאת המילה: "אור" והכוונה ברגע שעם ישראל יקיים את התורה ככתבה ולשונה- הוא ימלא את ייעודו  הקדוש וישמש אור  לגויים- אותו אור יהווה  כוח הרתעה

כנגד אותם אויבים החפצים לפגוע בישראל.

רבינו בחיי מסביר זאת בדרך משל: מי שהוא עבד לאחד השרים של המלך אין מעלתו מרוממת

כמו  אחד שהוא עבד המלך ישירות.

מפני שעבדו של מלך אפילו  השרים והסגנים של המלך יראים  מפניו, מפני אימת המלך, היות והעבד ההוא - הוא כאדון עליהם.

בדומה לכך עם ישראל -עבדי ה'. כול  האויבים יראים מהם - לפי שה' משגיח  עליהם וישראל הם מיוחדים עבורו.

רבי יוסף שאול נתנזון מבאר:

אך, אם בכל זאת יקומו אויבים כנגד  עם ישראל ,בדרך נס, הם יבואו מכיוון אחד בניגוד לתכסיסי מלחמה  מקובלים של אויבים המתקיפים מכמה כיוונים.

כך יקל לעם ישראל להדוף אותם  כשינוסו משבעה כיוונים .

התשובה לשאלה ג]

הנביא ישעיהו משתמש רבות במוטיב: האור-"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח"

עם ישראל ההולך בדרך ה'- משמש אור לגויים וכאן יש ,לעניות דעתי, מידה כנגד מידה.

כי ברגע שהעם מקיים את ייעודו כעם  סגולה ומשמש אור לגויים- האור הזה גם מרתיע את האויבים ,ממילא גם הקב"ה מאיר את עם ישראל מלמעלה ומביא לו ישועה, כמו שנאמר: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. הופיע מהר פארן, ואתה מרכבות קודש"[דברים ל"ג, כ]

ונאמר גם: "והנה כבוד אלוקי ישראל בא.. והארץ האירה מכבודו.[יחזקאל מ"ג, ב]

הנביא גם מדבר על העושר הכלכלי: "שפעת גמלים תכסך בכרי מדיין ועיפה כולם משבא יבואו זהב ולבונה יישאו ותהילת ה' יבשרו: כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות  ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר" העושר הרב שהגמלים מביאים יכסה את כל הארץ, צאן רב יגיע לארץ וישמשו להקרבת קורבנות במקדש.

במקביל לדברי  הפרשה:"ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל  גויי הארץ".או:"ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית למעלה ולא תהיה  למטה" אומר הנביא: "ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור"-כלומר עם ישראל יגיע לרוממות עולם- נעלה ונשגבה- במקום גבוה מאד.

לסיכום ,לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי על מנת  לזכות בכל הברכות המובטחות, עם ישראל  מצווה לשמוע בקול ה', כנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"[דברים ד, ד]

ובע"ה ,במהרה נזכה לגאולה שלמה כדברי הנביא ישעיהו: "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלוקיך לתפארתך"

אותו אור אשר נברא ביום הראשון וה' גנז אותו לצדיקים בוא יבוא ביום הישועה. אמן ואמן.

הפטרה לפרשת כי תבוא:כיצד נהיה לראש ולא לזנב?

הפטרה לפרשת כי תבוא:כיצד נהיה לראש ולא לזנב?
מאמר מאת: אהובה קליין.

אחת מהברכות המופיעה בפרשתנו,היא  מאד משמעותית:
"ונתנך ה' לראש ולא לזנב והייתה רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצוות ה'..."[דברים כ"ח,י"ג]
רעיון זה מופיע גם בהפטרה:"קומי  אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח: כי הנה החושך יכסה- ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו יראה: והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך:שאי-סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו- לך בניך"[ישיהו ס,ב-ה]
מצב אידיאלי זה מכוון כלפי עם ישראל -לפי דברי הנבואה בפי ישעיהו הנביא:

השאלות הן:
א] מה הכוונה: "לראש ולא לזנב"?
ב] כיצד רעיון זה  בא לידי ביטוי בהפטרה?
ג] על איזה אור מדבר הנביא ישעיהו  בנבואה?

התשובה לשאלה א]
לפי דברי הרמב"ן:הכוונה שעם ישראל יהיה לראש לכל העמים ולא לזנב לאחד  מהגויים,שהרי יתכן מצב להיות לראש על עמים רבים ,אבל עם זאת - זנב לעם אחר הנכבד ממנו.
ולכן הכוונה שעם ישראל יהיה ראש ולא לזנב לעד בכל הזמנים.
ותמיד מקומו יהיה למעלה ולא למטה.
לפי דברי אורח חיים:הכוונה שעם ישראל יהיו נשלטים על ידי ראש העולם-שהוא הקב"ה בכבודו ובעצמו.
ולא יהיו זנבות לשרים אחרים וכך יהיו תמיד בדרגה עליונה.
בדומה למה שנאמר  ליעקב אבינו,כאשר חלם את חלומו המפורסם: ראה מלאכים עולים ויורדים,חשש יעקב,שמא, פתרון החלום הוא:
 שתחילה הוא יעלה ,אבל אחר כך ירד.על כך הרגיע אותו אלוקים ואמר לו:"אל תירא עבדי יעקב.."-שלא יהיה למטה,אלא על ידי שמירת תורה ומצוות תמיד יתעלה.
והבטחה זו היא גם כלפי עם ישראל כשכר על שמירת המצוות.
אבן עזרא מדגיש כי מצב זה של התעלות יכול להתקיים,רק כאשר-עם ישראל הולך  בדרך התורה ולא עובד עבודת כוכבים כלל.
לפי פירושו של:"העמק דבר":עם ישראל יהיה בראש  ויעלה על אומות העולם  בכל מצב,מבחינה רוחנית וגם גשמית.
המילים  :"ראש,ו"זנב"- מבטאות את המישור הרוחני.
כמו שנאמר במשנה:"והווי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים"[מסכת אבות ד,ט"ו]
הכוונה: להגיע למצב-"שישמש תלמידי חכמים וידבק בחברתם" ועדיף שיהיה תלמיד למי שגדול ממנו בחוכמה ולא ההפך,מפני שאז יוצא שהוא לומד ומוסיף על חוכמתו ,יום,יום.[לפי פירושו של רבנו יונה]
המילים: "למעלה"."למטה" מבטאות:את המישור הגשמי,ומדוע הקדימה התורה את המעלות הרוחניות למעלות הגשמיות?
כי אצל ישראל העיקר הוא:הצד הרוחני- הדבקות בתורה הקדושה וקיום מצוותיה,אבל אצל אומות העולם- ההפך הוא הנכון- החומריות-היא העומדת אצלם בראש הסולם.

התשובה לשאלה ב]
מתוך הקריאה בפסוקי ההפטרה, דברי הנבואה פונים לציון- הלוא היא ירושלים, ארץ ישראל, כנסת ישראל –הנחשבים לישות אחת ,הכול נאמר בלשון פיוטית .
עם ישראל יהיה בראש הסולם,ואליו יבואו גויים,מלכים  מכל הארצות.
כמו שנאמר:"שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו- לך בניך".
הוא ישמש אור לגויים,בעוד שלהם יהיה חושך.
הגויים יעשו את המלאכה לישראל,כמו שנהוג להגיד:"צדיקים מלאכתם  נעשית על ידי אחרים".
הם יסייעו להשיב את הגולים ארצה ויזרימו גם עושר רב לירושלים.
כנאמר:"מדין ועיפה כולם משבא יביאו זהב ולבונה יישאו ותהילות, ה' יבשרו,[ישעיהו ס,ז]
הגויים יכבדו את עם ישראל בניגוד לנעשה בגלויות -ששם השפילו אותם.
כנאמר:"..והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על- כפות רגלייך כל- מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל"[ישעיהו ס,י"ד- ט"ו]
עם ישראל יהיה לראש ולא לזנב.

תשובה לשאלה ג]
בנושא האור ישנן כמה דעות:
לפי "מצודת דוד": ישנה פניה לירושלים  לקום ולהאיר -לפי שהיא קיבלה הארה –משל לשמחה ולטובה  שבאו עליה והשכינה שורה עליה.
לפי רדק: המפרש בדומה לדברי מצודת דוד,הפניה לירושלים לקום ולהאיר.
והאורה היא המשל לשמחה ולטובה.
ולפי דעת מקרא: אין הכוונה לאור השמש,אלא לאור מיוחד של כבוד ה' שהוא זורח כנוגה,או כאש,כמו בדוגמאות הבאות:
"ה' מסיני בא,וזרח משעיר למו,הופיע מהר פארן,ואתה מרבבות קודש"[דברים ל"ג,ב]
ועוד דוגמא:"והנה כבוד אלוקי ישראל בא...והארץ האירה מכבודו"
[יחזקאל מ"ג,ב]
ולעניות דעתי:הכוונה בנוסף לאור ה' גם אור התורה,כפי שנאמר: "..כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".[ישעיהו ב,ג] והתורה היא אורה!
ואולי הכוונה לאור מימי בראשית –אשר נברא ביום הראשון והקב"ה גנז אור זה לצדיקים לעתיד לבוא.
כפי שנאמר:"ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור:וירא אלוקים את האור כי טוב.."[בראשית א,ג-ד]
לסכום, לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה: כי כדי להגיע למצב בו עם ישראל יהיה לראש ולא לזנב, עליו להידבק בתורה ולקיים את המצוות הלכה למעשה, באופן זה, ישמש אור לגויים ובעתיד –באחרית הימים,כדברי הנביא,ינהרו כל הגויים והמלכים אשר בארצם חשכה וערפל ויבואו לחזות באור התורה וזיו השכינה וזוהי הגאולה הנכספת.
יהי רצון ובקרוב יתגשמו דברי הנביא ישעיהו.אמן ואמן.
 
 

ציון לובשת חג/שיר מאת: אהובה קליין.(c)

ציון לובשת חג/שיר מאת: אהובה קליין.(c)

 

עורי ציון לבשי חג

שוש  תשישי מעל הגג

האירי פנייך לארצות תבל

השקועות  באפלה וערפל.

 

על ראשך כתר מלכות

לא עוד דמע ובכות

ממך תצא תורה

כנוגה תזרח  אורה.

 

אלייך ינהרו  לאומים

שרים רוזנים ומלכים

לחזות בזיו השכינה

להידבק ברוחך הנאמנה.

 

הערה: השיר בהשראת הפטרת פרשת כי תבוא[ישעיהו ס]

 

ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

 

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" [ישעיהו ס,א] 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת כי תבוא- באילו תנאים ישיגו הברכות את עם ישראל?

פרשת כי תבוא- באילו תנאים ישיגו הברכות את עם ישראל?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו ישנה הבטחה אלוקית לעם ישראל שהברכות ישיגו את העם וזאת במידה ויקיימו את מצוות התורה כפי הנדרש.
וכך התורה מתארת זאת:
"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את-כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום,ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ:ובאו עליך כל- הברכות האלה והשיגך,כי תשמע בקול ה' אלוקיך:ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה:ברוך פרי-בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך,שגר אלפיך ועשתרות צאנך:ברוך טאנך ומשארתך: ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" 
[דברים כ"ח,א-ז]

השאלות הן:
א] מה המשמעות לכך שהברכות ישיגו את עם ישראל?
ב] מדוע התורה מברכת גם בעיר וגם בשדה וכי יש הבדל בין שני המקומות?
ג] מדוע התורה הקדימה בברכות :ראשית את- פרי הבטן ורק אחר כך את ברכת הפירות והלחם,לעומת זאת בקללה,תחילה באה קיללת המזון ורק אחר כך קללת הבנים?

התשובה לשאלה א]
לפי דברי  רבינו בחיי:הכוונה שעם ישראל לא יצטרך לרדוף אחר הברכות,אלא הן תרדופנה אחריו ותשגנה  אותו.
האבן עזרא מפרש דברים דומים:הברכות תבואנה בעצמן:"והשיגוך"-בלי לגעת בהן.
רבי עובדיה ספורנו מסביר:גם כשעם ישראל לא יעשה השתדלות להשיג את הברכות,אלא יעשה את תורתו  קבע ומלאכתו עראי-הברכות יגיעו ללא מאמץ מיוחד.
רבי יששכר דוב מבלז אומר:גם אם עם ישראל יברח מהברכות מחוסר שכל  טוב ,או מחשבה- הברכות ישיגוהו כפי שהתורה מבטיחה.
רבי משה חיים מסאדילקוב[נכדו של רבי ישראל בעל-שם-טוב] מפרש:
ישנו מצב שאדם אינו יודע מה טוב לו והוא מתרחק מהטוב בחושבו שזה  דווקא רע,גם במצב כזה ישנה הבטחה אלוקית כי הברכות יגיעו אליו וישיגוהו,על כך גם התפלל דוד המלך:"אך טוב וחסר ירדפוני כל ימי חיי"[תהלים כ"ג,ו]
בעל:"נתיבות משפט:[רבי יעקב לוברבוים מליסה]מצטט:  את דברי  חכמים ז"ל במסכת קידושין[ל"ט,ע"ב]:"שכר מצווה בהאי עלמא ליכא"-כלומר שכר המצוות אינו משולם לאדם בעולם הזה ולכן כל השפע האלוקי אשר ה' נותן  למקיימי המצוות –מטרתם  לאפשר לקיים מצוות נוספות,כי ברגע שאדם רגוע,ולא חסר לו דבר -זה נותן לו את הכוח להמשיך בקיום מצוות רבות ושונות.
בעל:"חפץ חיים" אומר:ברכות רבות מצויות בידי הקב"ה.  מי שזוכה בברכה זו:"כי תשמע בקול ה' אלוקיך" באותה דרך מרעיפים עליו משמים  ברכות רבות.
הרב  יצחק ניסנבוים אומר:"כי תשמע בקול ה' אלוקיך" זוהי ברכה בפני עצמה,מפני שבנוהג שבעולם מרוב טוב ושפע -האדם עלול לשכוח את הקב"ה המעניק לו את כל צרכי מחייתו כמו שכתוב:"וישמן ישורון ויבעט" וכאן ישנה הבטחה שגם בזמנים טובים עם ישראל ימשיך להיות דבק בה' כמו בימים קשים.

התשובה לשאלה ב]
אומנם  לפי הפשט ישנה הבטחה לשומרי המצוות ברכות והצלחות בכל עמלם:
בעיר- בתחום המלאכה והמסחר ,ובשדות- בתחום הזריעה הנטיעה והקצירה. כפי שאמר זאת משה:"כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך" [דברים ב,ז]
לפי דעתו של :"החתם סופר":מסתבר שאכן קיים הבדל בברכות בין העיר לשדה:בעיר יש קשר בתוך הקהילות-הן קשרי מסחר והן קשר תורני ,לפי שהרבנים  מלמדים ומפיצים תורה בקרב התושבים.
ואילו השדה הנמצא בכפרים: מסמל שלווה,אויר צח והרבה רגיעה.והתושבים מכירים זה את זה ומסייעים איש לרעהו בעת הצורך מתוך אהבה לזולת.
נאמר במסכת:בבא מציעא[ק"ו,ע"א] שנינו משמו של רב:"ברוך אתה בעיר"
על כך אומר:בעל "תורה תמימה"[רבי ברוך אפשטיין]:
כאשר אדם רוכש דירה, טוב יעשה אם יקפיד לגור  בקרבת בית הכנסת.לפי שהדבר יקל עליו  להיות בין עשרת  המתפללים הראשונים במניין, כך שגם אם יבואו אחריו מאה איש,הרי הוא מקבל שכר כנגד כולם.
בנוסף לכך,עצם השכנות שלו עם בית הכנסת תורמת גם לחייו הגשמיים בכך שבמהלך היום אינו שוכח את בית התפילה הנמצא לידו.

התשובה לשאלה ג]
רבינו בחיי אומר: כי בברכות- התורה הקדימה את פרי הבטן  לברכות המזון,אך בקללות התורה נהגה הפוך,תחילה הזכירה את המזון ורק אחר כך את פרי הבטן,ללמדך שאם אדם חייב להיענש על חטאיו העונש בא עליו בהדרגה,תחילה על ממונו ואחר כך אם לא יחזור למוטב,חס ושלום –על גופו.
הרמב"ן אומר:כי בברכות-  התורה הקדימה פרי בטן[ברכת הבנים] ורק אחר כך:"טנאך ומשארתך" שזוהי ברכת הלחם והפירות- היות ופרי הבטן חביב יותר על האדם מאשר ברכת מזונו ואילו בקללה -התורה הקדימה תחילה את הקללה על המזון ורק אחר כך את הקללה על ברכת הבנים ,כי תחילה העונש מכה ברכושו של האדם ואם לא ישוב לדרך התורה ייענש בפרי בטנו שזו  מכה קשה יותר מאשר הקללה במזון.
לאור האמור לעיל,ניתן להגיע למסקנה כי גם בימינו אנו,כאשר נושבות רוחות מלחמה בארצנו ונשמעים איומים מידי פעם מהאויבים סביב ,הרי התורה מבטיחה שאם נהיה כולנו דבקים במצוות,אלוקים ישפיע עלינו שפע ברכות וייתן את עם ישראל עליון על כל הגויים.
אך עם כל זה ,עלינו להתכונן מבחינה צבאית כפי שראינו זאת אצל יעקב אבינו,
כאשר התכונן לקראת  פגישת  עשיו וארבע מאות אנשיו אשר באו לקראתו, בשלושה מישורים:דורון,תפילה,מלחמה.
מי ייתן ועם ישראל ישכיל לקיים את מצוות התורה: מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו ואז יתקיימו בו כל הברכות המובטחות בתורה.