|
|
עם ישראל ותורתו
שיר מאת: אהובה קליין ©
הוא נצר לדור ישרים
דבוק בליבו לאלוקים
בעבותות מצוות וחוקים
מזה שנים ודורות רבים .
על הר סיני קיבל תורה
פה אחד נעשה ונשמע
עם סגולה מרומם בעמים
שותה בצמא מן הכתובים.
נשגב ועליון על הגויים
כארי שואג ,ממנו יראים
כשמן זית זך טהור
ממרחקים , יאיר לכול.
הערה: השיר בהשראת פרשת כי תבוא [חומש דברים]
פרשת כי תבוא-יתרון עם ישראל על אומות העולם.
מאת: אהובה קליין .
אחד הציוויים החשובים בתורה- לשמור ולקיים את התורה הלכה למעשה- בכל עת ובכל מקום:
"הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. יוַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹקיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר". [דברים כ"ו, ט"ז- י"ט]
ועוד נאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה...." [דברים כ"ח, א-ג]
השאלות הן:
א] "הַיּוֹם הַזֶּה.." משמעות הזמן בציווי?
ב] במה חשיבותה של התורה?
ג] מה המשמעות של : "עם סגולה"?
תשובות.
"הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ ..."
רש"י מסביר: בכל יום יהיו דברי התורה בעינך חדשים כאילו בו ביום נצטווית עליהם.
ועל כך אומר תנחומא:
"וכי עד עכשיו לא ציווה הקב"ה את ישראל? והלא אותה שנה שנת ארבעים הייתה, שנאמר: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, אֲלֵהֶם". [דברים א, ג]
אלא כך אמר משה לישראל, בכול יום תהא התורה חביבה עליכם כאילו היום קבלתם אותה מהר סיני"
רבינו בחיי מבהיר: מדוע יש להסתכל על מצוות התורה, כאילו ניתנו היום בהר סיני לעם ישראל?
לפי שהדורות חולפים ולב האדם הולך אחר עיניו בדבר הנראה, כי בעמדו בין עיניו יזכרנו ובהסתרו מעיניו ישכחנו, והאותות והמופתים אינן עומדים לעולם, לכך יזהרו שתהיה האמונה קבועה בלב, עומדת לעד בזמן ההסתר כמו שהייתה בזמן ההתגלות, ויהיו דברי התורה חביבין אצלנו שלא נעבור עליהם ויהיו גם כן חדשים בעניין זיכרון האותות והמופתים שלא נשכחם מליבנו בהתעלמם מעיננו, אך יהיה אצלנו מעמד הר סיני בנפלאותיו בחידושו תמיד.
במילים אחרות, היות ומעמד הר סיני הוא דבר שהתרחש לפני דורות רבים, והרי האדם מטבעו צריך לראות משהו מוחשי נגד עיניו תמיד. לכן ישמור מקום לאמונה בלב – באופן קבוע ובכל יום יראה את התורה כאילו ניתנה היום!
מוסיף ואומר רבינו בחיי: הסבר נוסף: על סמך המילים: "הַיּוֹם הזֶּה..."ובהמשך כתוב - "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"
באה הוראה לאדם שימסור נפשו על המצוות בכל הזמנים – ממש כמו ביום מתן תורה, כי כשם שהיה מוכן למסור נפשו למען ה' ביום מתן תורה - כאשר ראה במו עיניו אותות ומופתים ואש בראש ההר- כך ראוי למסור נפשו למען ה' בכל הזמנים!
בעל הטורים סבור: במילים: "הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת" ישנו רמז לדברי דוד המלך:
"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו-- וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ."
דעת מקרא מפרש: "הַיּוֹם הַזֶּה.." כיוון שמשה פירש את התורה והמצוות בכל הפרשיות הקודמות- כעת עם ישראל נדרש לקיים את המצוות באופן מעשי.
חשיבותה של התורה.
נאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו"
בספר :"מטה שמעון"- ראיתי הסברים יפים על חשיבות התורה:
אמר רבי שמעון בן חלפתא: כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים- עונשו חמור יותר בהשוואה למי שלא למד כלל את התורה.
משל: מעשה במלך שהכניס שני פועלים לתוך הפרדס שלו, האחד היה נוטע עצים , אבל גם מקצץ אותם. השני לא היה נוטע וממילא גם לא קוצץ. על מי היה המלך כועס יותר? לא על אותו פועל שהיה נוטע עצים, וגם מקצץ אותם?
הנמשל: כל מי שלומד תורה ויודע- אך אינו מקיים את מצוותיה- עונשו קשה יותר - מאשר אדם שלא למד כלל תורה וממילא גם לא קיים.
על כך אומר ישעיהו הנביא: "יֻחַן רָשָׁע בַּל-לָמַד צֶדֶק",
אבל אם למד ולא קיים אינו נחנן. וזו הכוונה: "לשמור ולעשות את כל מצוותי" [דברים רבה, ז, ד]
ישנו חשש, יכול אדם לטעון: עדיף שלא אלמד תורה ולא אקיים וכך העונש שיוטל עלי לא יהיה גדול. הוא יהיה קטן יותר ממי שכן לומד תורה, אך אינו מקיים.
אבל אומרים חז"ל: לאחר פטירתו של אדם- הוא נשפט במרומים ושואלים אותו: "נשאת ונתת באמונה"? "קבעת עיתים לתורה"? מכאן למדים אנו, כי האדם אינו יכול להימלט מהדין - אפילו בעולם הבא.
כל איש מישראל חייב ללמוד תורה, בין אם הוא עשיר ,או עני בין - אם הוא שלם בגופו, או בעל ייסורים, בין אם צעיר, או זקן, איש שנשא אישה ויש לו בנים – חייבים לקבוע עיתים לתורה, את זאת לומדים מדברי ה' אל יהושע:
"לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל".
עם סגולה- המשמעות.
נאמר: "אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ".
רבינו בחיי מסביר: באמצעות שני פירושים:
א] "הֶאֱמַרְתָּ" - לשון מעלה וגובה ,הכוונה שעם ישראל רוממו את ה' על ידי שקיימו ומקיימים את מצוות התורה- בדומה לראש אמיר- שהוא הענף העליון של העץ- כמו שאומר הנביא ישעיהו:
"בְּרֹאשׁ אָמִיר" [ישעיהו י"ז, ד]
ב] אמרו בשם ר' יהודה הלוי: "הֶאֱמַרְתָּ"- מלשון "ויאמר" אתה עם ישראל עשית את הישר על ידי שקיבלת את התורה ,עד שבאופן זה סיבבת שתגובת ה' הייתה שאמר : שהוא יהיה ה' אלוקיך.
וכנגד זה נאמר על ה':
"וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" ה' עשה לעם ישראל הרבה נסים עד כי עם ישראל אמרו שהם יהיו עם סגולה, כלומר ה' אמר לעם ישראל בסיני:
"וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ".
מכאן שאין מעלת ישראל להיקרא בשם עם סגולה - אלא בתנאי שיקיימו את המצוות וישנה הבטחה שאלוקים ייתן אותם:
"עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת"
בניגוד לעובדי אלילים שאינם נתונים לתהילה ולתפארת, אלא הם נתונים לחלק הכוכבים והמזלות. ואילו ישראל נתונים לתהילה ולשמו הגדול" כפי שכתוב: "הוּא תְהִלָּתְךָ, וְהוּא אֱלֹקיךָ--אֲשֶׁר-עָשָׂה אִתְּךָ, אֶת-הַגְּדֹלֹת וְאֶת- הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ" [דברים י', כ"א]
הכתב והקבלה סובר: ה' נתן לעם ישראל גדלות וחשיבות בזה שהטיל עליו לשמור ולקיים את מצוות התורה וזה היתרון גדול לעומת יתר אומות עולם,
רש"י אומר: כי עם סגולה הוא אוצר חביב כמו שנאמר: "וסגולת מלכים"[קהלת ב, ח]- כלים יקרים ואבנים טובות שהמלכים מצפינים אותם, כך גם עם ישראל הם עם סגולה לעומת שאר אומות העולם.
האדמו"ר רבי דויד'ל בידרמן מללוב אומר: המילה "סגולה" היא: כמו הניקוד סגול, היינו- שלוש נקודות היוצרות צורת משולש - כך עם ישראל לאיזה צד שהופכים אותו-הוא שומר על צורתו הקבועה לנצח וגם אם חלילה חוטאים, בשורש - הנשמה שלהם קבועה –תמיד קיימת הגחלת היהודית.
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא : עם ישראל- השומר תורה ומצוות- הלכה למעשה- זוכה להיות מרומם מכל העמים, עליון על אויביו , נקרא עם סגולה – עתיר ברכות .
עליו נאמר:
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו]
פרשת כי תבוא- ביכורים- "מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי"-מדוע ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במצוות הבאת ביכורים ובתיאור אופן הכנת המצווה:
"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם".
[דברים כ"ו, א-ג]
השאלות הן:
א] ממתי התחייבו ישראל להביא ביכורים לבית המקדש?
ב] מה החשיבות בהבאת ביכורים מראשית הפירות – דווקא?
תשובות.
מצוות הבאת ביכורים.
על פי דברי הספרי: ישנה הוראה לעם ישראל להביא ביכורים לבית המקדש -
ובשכרה יכנסו לארץ.
המלבי"ם מסביר: לא התחייבו ישראל להביא ביכורים ,אלא לאחר שהתיישבו כבר בארצם- "לאחר ירושה וישיבה" ועצם העניין שעם ישראל קיבלו עליהם כבר מעכשיו לקיים את מצוות הבאת הביכורים לכשיכנסו לארץ המובטחת – הדבר היווה זכות בידם- להיכנס לתוך ארץ הקודש.
על פי דעת מקרא: "וְהָיָה, כִּי"-הכוונה כי כבר נהיה כמו שכתוב:
"וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיהוָה הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו".[שמואל-ב, ז', א']
כלומר- לאחר שעם ישראל המליכו עליהם מלך- כמו שנאמר במסכת סנהדרין:
"תניא: רבי יוסי אומר: שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זכרו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק", הווי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין 'כסא' אלא מלך, שנאמר (דהי"א כ"ט, כג) "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ".
רש"י מסביר על סמך הגמרא [קדושין ל"ז] שישנן שתי מצוות בלבד שעם ישראל התחייבו בהן רק אחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה והן: מצוות הבאת ביכורים והמלכת מלך עליהם. וההוכחה לכך שבשתי מצוות אלה נאמר:
"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי". [דברים י"ז, י"ד]
בעל העקדה טוען: שלאחר שעם ישראל יכנסו לתוך הארץ המובטחת ויהיו יושבים בה כבר ימים רבים ,קיים החשש שהם יזקפו את כל הצלחת פירות ארץ ישראל לזכותם וכוחם הבלעדי- בבחינת- כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, שמא ישכחו את הדברים הנפלאים והניסים שעשה עימם ה' , לכן בכך שהתחייבו לקחת ביכורים לאחר שהשתקעו בארץ - הדבר יזכיר להם- כי לה' הארץ ומלואה והוא אשר העניק לנו את מתנת ארץ ישראל והוא אשר משפיע על כל הצלחת העם.
בעל הטורים מפרש את המילה: "וְלָקַחְתָּ"- בגימטריא- "בשבעה מינין"
רבינו בחיי אומר בדומה לדברי רש"י: מצוות ביכורים חלה על עם ישראל לאחר שירשו את הארץ והתיישבו בה- היינו- לאחר כיבוש וחילוק הנחלות.
" וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה "
על פי דברי רש"י: נאמר: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית ..." ולא כל ראשית- אין כל הפירות חייבים במצוות ביכורים- אלא- שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל,
כגון זית- זית משובח- דבש- תמרים משובחים.
וכיצד מבצע היהודי את המצווה- הלכה למעשה? על כך מתארת לנו המשנה:
"כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים.
ורבי שמעון אומר: אף על פי כן חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע".
[מסכת ביכורים פרק ג, א]
דעת מקרא מבהיר: כמו שנאמר: "רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ " [שמות כ"ג, י"ט] הכוונה לפירות משבעת המינים- מובחרים.
וכאשר עם ישראל כבר מיושבים בארצם ,עליהם לזכור שפירות אלה הם מתנה מה' ויניחו את הפירות בטנא כפי שמסביר אונקלוס: לשם כבוד- כמו שמובילים שי למלך- אל בית המקדש ששם נמצא ארון הברית- ושם שורה השכינה.
וראיתי בספר: "מטה שמעון" הסבר דומה לדברי רש"י- שמביאים ביכורים אך ורק משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, כמו שנאמר:
"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ".[דברים ח, ח]
ובהמשך מספר מקרה מעניין:
על פי מסכת תענית: "פעם אחת גזרה מלכות על ישראל שלא יביאו עצים למערכה,ושלא יביאו ביכורים לירושלים, והושיב שומרים על הדרכים כדרך שהושיב יורבעם בן נבט- שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו עשרין של אותו הדור ויראו חטא? הביאו כלי ביכורים וחיפום בקציעות [כלומר- כיסו את הביכורים בתאנים יבשות] ונטלום ועלי על כתיפהן [הכוונה- מכתש] וכיון שהגיעו אצל השומרים, אמרו להם השומרים: להיכן אתם הולכים? אמרו להם: לעשות שני עיגולי דבלה במכתשת שעל כתיפנו, כיון שעברו מהן, עיטרום בסלים והביאום לירושלים" עולי הרגל כאשר ראו שהשומרים בדרכים –כוונתם להערים עליהם מכשולים במצוות הבאת ביכורים- הסבירו להם: שהם לוקחים איתם מכתש ,שני עיגולים של תאנים מיובשות וכך הצליחו לעבור את הביקורת של שומרים אלה.
רש"ר מוסיף ואומר: נאמר:
"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ"
כשם שהמילה: "מראשית" מורה על מבחר מפירות הארץ, הרי המילה: מארצך
מורה: יש להביא מפירות שבעת המינים הצומחים בחבלי הארץ המתאימים ביותר לגידול פירות אלה.
בעל הטורים מסביר: כל "ראשית – מיועדת לה' כמו שנאמר:
"ֹקודֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" [ירמיהו ב, ג]
רבינו בחיי אומר: מכאן ניתן ללמוד: שכל מצווה וכל דבר שנועד לאלוקים- צריך שיהיה מן המובחר כמו שהתורה מתארת את הבל הצדיק - שהביא קורבן מן המובחר כפי שמתואר:
"וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן" [בראשית, ד, ד]
"שפת אמת" מסביר רעיון יפה: אומנם כיום אין מקיימים מצוות ביכורים, אלא ישנה תפילה לה', ואותה צריכים לתת ראשית בכל יום כמו הביכורים, שהרי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל יום יש להסתכל על הבריאה בצורה מחודשת, למרות שכלפי חוץ קיימת קליפה המסתירה את ההתחדשות הזו כמו שנאמר:: "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" [דברי שלמה המלך, קהלת ,א, י"ט] האדם חייב למצוא בכל יום מחדש את התגלות האור וכך כל אדם צריך לזכור את הראשית שלו מחדש- את שורשיו ואת כל מה שעשה ה' למען עם ישראל כאשר הוציאם ממצרים.
באופן זה יגלה את האור- ואין אור אלא שמחה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק- כי מצוות ביכורים נועדה להזכיר לעובד האדמה: כי כל ההצלחה בפירות שגידל- היא הודות לה' ואין אדם רשאי לזקוף זאת להצלחתו הבלעדית ומתוך כך ילמד לראות את ההתחדשות בחיי היום- יום- להתחבר אל בוראו ולהתמקד באור הגנוז במעשה הבריאה ויזכה לשמחה.-
ויפים דברי דוד המלך:
"עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה." [תהלים, ק, ב]
מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי - שיר מאת: אהובה קליין ©
הוא התנחל בארץ אבות
בזיעת אפו עמל רבות
התגבר על מהמורות
כארי עמד בניסיונות.
משהבשילו הפירות
אורו עיניו מהמראות
הביט בשבעת המינים
התפעלותו הרקיעה שחקים.
מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי ייקח
ימלא הטנא וישמח
יחיש צעדיו למקדש
להודות לה' על החדש.
הערה: השיר בהשראת פרשת כי תבוא [חומש דברים]
פרשת כי תבוא - מנוסת האויב בשבעה דרכים,מדוע?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו נקראת תמיד בחודש אלול- שהוא החודש האחרון לחודשי השנה - על כך ניתן למצוא רמז במאמר במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]
"עזרא הסופר תיקן להם לישראל- שיהיו קוראים קללות שבמשנה תורה [צ"ח קללות שבפרשת כי תבוא] טרם ראש השנה, במטרה שתכלה השנה וקללותיה"
הרעיון הטמון בזה הוא: שאם חלילה נגזרו על ישראל גזירות קשות מן השמים יהא קיומן אך ורק על ידי קריאת פרשת הקללות שבחומש דברים - בבחינת: "ונשלמה פרים שפתינו" [הושע י"ד, ג]
באופן זה יקוים בנו דברי הפייטן: "תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה"
לאחר אזכרת הקללות, התורה פותחת בנושא הברכות: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ. יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ: בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...." [דברים כ"ח, א-ח]
השאלות הן:
א] באיזה אופן יגיעו אלינו הברכות?
ב] כיצד ננצח את אויבינו הקמים עלינו?
תשובות.
אופן הגעת הברכות.
בפסוק: נאמר: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ"- יש כאן כפל לשון: "וּבָאוּ עָלֶיךָ"- "וְהִשִּׂיגֻךָ"
אבן עזרא מבהיר: כי הברכות מעצמן:" וְהִשִּׂיגֻךָ"- יגיעו אליך ללא מאמץ.
ספורנו אומר רעיון דומה: למרות שלא תשתדל להשיג את הברכות- הן תבואנה אליך ומוסיף, בתנאי שתעשה תורתך קבע ומלאכתך עראי- לפיכך תזכה שהברכות ישיגוך בלי השתדלות.
הצדיק רבי יששכר דוב מבלז טוען: כי ישנה הבטחה לישראל שהברכות יניבו תוצאות טובות - מתוך השפע האלוקי וגם אם האדם יברך מהברכות מחוסר מחשבה, או שכל טוב, הברכות ישיגוהו כפי שהתורה מבטיחה.
רבי משה חיים מסאדילקוב- [נכדו של הבעל שם טוב] כותב בספרו: "דגל מחנה אפרים"- קורה שאדם אינו יודע בדיוק מה טוב לו ויכול להיווצר מצב שהוא דווקא מנסה לברוח מהטוב מתוך שיקול דעת מוטעה בחושבו שהוא בורח מהרע. התורה מבטיחה: כי גם אם האדם יברח מהברכות, מתוך שיקול דעת מוטעה - הברכות ישיגוהו על כורחו.
לזה גם התכוון דוד המלך באומרו : "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" [תהלים כ"ג, ו] גם כשאיני יודע מהו "טוב וחסד" עבורי ויברח מהם בטעות , הם ירדפוני.
"בעל נתיבות המשפט" מצטט את דברי חז"ל במסכת קידושין [ל"ט,ע"ב] "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא"- הכוונה ששכר המצווה אינו משולם לאדם בעולם הזה, מכאן המסקנה שהשפע שה' ממטיר על מקיימי המצוות- נועד לאפשר להם לקיים מצוות נוספות- מתוך רוגע ללא קשיים מיותרים.
בעל החפץ חיים- מסביר: באמתחתו של ה' ישנן ברכות רבות, אך הברכה החשובה ביותר היא: "כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" ומאושר האיש שזוכה בברכה זו - שכן הוא זוכה ממילא גם לשאר הברכות.
הרב יצחק ניסנבוים אומר על המשפט: "כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". – זוהי אחת מהברכות לישראל, היות שבדרך כלל כאשר לאדם טוב הוא עלול לשכוח את ה' כפי שנאמר: "וישמן ישורון ויבעט" [ [דברים ל"ב, ט"ו]
לכן כאן מבטיחה התורה: שגם במצב שעם ישראל יחוש את כל ברכת ה'- הוא ימשיך לדבוק בה' ולקיים את המצוות בימים הטובים כמו בימים הקשים.
הרש"ר-הירש מוסיף: כי ברכות ההצלחה והפריחה- באות מאליהן- בלי שתבקש אותן. הן משיגות אותך ואינך משיגן - וברכות אלה רודפות אחריך מהטעם שאתה רוצה לעבוד את ה'.
ניצחון האויבים.
נאמר: "יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ: בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."
רבי יוסף שאול נתנזון [רבה של לבוב] כותב בספרו: "דברי שאול" -בדרך כלל כאשר יוצאים למלחמה, אין מרכזים את כל החיילים במקום אחד, אלא מפזרים אותם . באופן זה לא יצליח האויב להפתיע את הצבא משום צד, כי אם ינסה יותקף מנגד.
כאן התורה מבטיחה שהנס הגדול יהיה: שהאויבים יבואו מכיוון אחד וכך יהיה ניתן להביס אותם במכה אחת ובזמן שינוסו לכל עבר –עם ישראל בקלות יוכל להכותם מכל הצדדים ולנצחם.
הרש"ר- הירש מסביר: עם ישראל לא יזדקק לשום עזרה של מדינה אחרת, אלא האמצעי היחיד לנצח את האויב הוא - לשמוע בקול ה'.
כי הכל מאת הקב"ה- כל השפע שהוא מבטיח.
רש"י מסביר:" וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...." זוהי ברכה לעם ישראל- כי כך דרכם של הנבהלים- המתפזרים לכל עבר.
ומשמעות: "שבעה"- רבים ביותר- כמו: "וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד"
[ויקרא כ"ו, כ"ו]
ה"כלי יקר" טוען: מיד כאשר האויבים יראו שעם ישראל מוצלחים וברוכים בבואם וצאתם- הדבר יגרום אצלם קנאה ויצאו נגד עם ישראל במלחמה- במטרה לגרשם מהארץ הטובה ולכן נאמר:
"בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."
המעיין בנאמר בחומש ויקרא בפסוק: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַחבְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"- [ויקרא, כ"ו, ה-ו]
ישאל עצמו: כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין הנאמר שם לבין המשפט כאן בפרשה: בנושא המלחמה: "בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."
הרי אם התורה מבטיחה: שעם ישראל ישב לבטח בארצו, מדוע מדובר בתוך הברכות על מלחמה?
הרש"ר- הירש אומר על הנאמר: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". הכוונה לשלום פנימי של עם ישראל בתוך ארצו.
ודעת מקרא מסביר: כי הכוונה לביטחון כלכלי של העם בארצו ושה' בירך את לחמם שיהיה בשפע.
"אבי עזר": מתמקד במספר שבע: שהוא חשבון שבעת הימים בשבוע- השנה השבעית- כשנת שמיטה שבע שנות שמיטה- הן יובל. בכינור של המקדש היו שבעה מיתרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן להסיק כי המפתח להצלחה והשגת הברכות תלוי באמונה ובטחון בקב"ה- ומילוי מצוות התורה- הלכה למעשה כמו שנאמר:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
[דברים י ,י"ב] מי ייתן ונזכה למלא את רצון ה' והברכות ישיגו אותנו ובמקרה והאויב ינסה להילחם בנו ולגרשנו מארצנו המובטחת, הדבר לא יעלה בידו וינוס בשבעהדרכים כשהוא מבולבל ומבוהל ונזכה לישועת ה' –
לעניות דעתי, המספר שבע מזכיר גם את המנורה בעלת שבעת הקנים שזכה זכריה הנביא לראות ולא הבין את המשמעות, אלא רק לאחר שהמלאך הסביר לו ואמר לו:
"לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".[זכריה ד, ו]רעיון זה היה מכוון למלך זרובבל [ממלכי יהודה -אחד ממנהיגי שיבת ציון שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, אשר בנה את בית המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס].
אך בהחלט הרעיון משקף גם את עם ישראל היושב בארצו , כאשר הולך בדרך ה' – ומשמש אור לגויים כאור המנורה עם שבעת הקנים [שהיא סמל המדינה] זוכה ברוח ה' ובסייעתא דשמיא להביס את אויביו.
ברכת המלחמה/ שיר מאת: אהובה קליין ©
עם יושב בארצו
לב אחד אחדותו
תורתו דבש מגדים
חוסה בצל אלוקים.
עטור ברכת שמים
כים רחב ידיים
אינו ירא מסכנות
ערוך מוכן להפתעות.
ויהי היום בשורה
אויב יציפו במהרה
בדרך אחת יגיח
שמא ניצחונו יבטיח.
השמים עוטים ערפילים
החמה נחבאת לכלים
שעטות סוסים ממרחקים
אבק פורח ברגבים.
השנאה מרקיעה שחקים
חרבות מונפות באוויר
לפתע האויב בוש ונכלם
בשבעה שערים נעלם.
הערה: השיר בהשראת פרשת כי תבוא [חומש דברים]
פרשת כי תבוא - מהו הסוד בהבאת ביכורים?
מאת : אהובה קליין
פרשת כי תבוא פותחת במילים: "והיה כי תבוא אל- הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה: ולקחת מראשית כל- פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל- המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם: ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו: הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלוקיך: וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד וירד מצרימה ויגר שם במטי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב::וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ונצעק...ויוציאנו ה' ממצרים...ויביאנו אל המקום הזה,, ועתה הנה הבאתי את- ראשית פרי האדמה אשר—נתת לי ה'.. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" [דברים כ"ו- א- י"ב]
השאלות הן:
א] איזו שמחה מתגלה בהבאת הביכורים?
ב] מהו הסוד הטמון בהבאת ביכורים?
תשובות.
השמחה במצוות ביכורים.
בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?
מתברר כי המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה- שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "- זה מורה על לשון צער.
לעומת זאת: המילה :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר אין העתיד עדיין והווה כהרף עין"- המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו הווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.
בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.
לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה מהפכה, כשמדברים על העבר- זה במובן כאילו זה עומד להתרחש. ועל דבר שעתיד להיות- כאילו כבר היה !
זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה'.
בעצם ישנו כאן סוד אלוקי- כל מציאות האדם בעולם הזה- קשורה לזמנים וכאשר העתיד נהפך לעבר-יש צער- וזה במובן - כי העתיד הוא תקוותו של האדם. העתיד לבוא- המצב האידאלי שאדם שואף אליו הוא הדבר שמעניק לו שמחה- בחיים.
מנגד, בעבר התרחשו דברים שאנו צריכים בלית ברירה להתפשר איתם וכאשר אותו עתיד אידאלי שאנו מייחלים לו - מתהפך לעבר, זו מן רשעות – העתיד נראה לא כלום- על כל מרכיביו ותקוותיו, אמונותיו ורצונותיו ונחמותיו- זה מכאיב מאד לאדם ולכן המילה: "ויהי" מבטאת צער כי כל הציפיות לעתיד נהפכו אצלו לעבר, לעומת זאת המצב הפוך לגבי העבר- דבר שחשבנו שהיה וחלף ,ואותו עבר מקבל משמעות של עתיד- על כך נאמר כי ריבונו של עולם: "קורא הדורות מראש" [ישעיהו מ"א, ד]
מה שנראה בעין אנושית לגבי מה שהיה- בעבר, לא כן אצל הקב"ה: העבר מתגלה כעתיד. וזה שיא השמחה ומתי הכוח האלוקי הזה מתגלה כאשר- ישנה תשובה מתוך אהבה , התשובה הופכת את העוונות לזכויות.
והנה כאן השמחה מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי- האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך שם לב רוגז" [דברים כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]
גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות- כל דבר חדש משמח את האדם.
הסוד הטמון בהבאת ביכורים.
נשאלת השאלה מדוע היהודי ,המביא ביכורים - מזכיר את כל ההיסטוריה שהיה עבד במצרים – בעודו מגיש את הביכורים לכהן?
על כך קראתי בספרו של הרב אליהו שלזינגר - "אלה הדברים" : כעת היהודי מרגיש - הרגשה של רעננות והתחדשות עם הבאתו את ביכורי הפירות שבידו, אך למרות זאת הוא מדגיש לכהן שהוא יודע כי ההיסטוריה היהודית היא ארוכת שנים ומכילה הרבה תחנות: גאולת מצרים , היציאה מארץ מצרים,, ואחר כך מתן תורה על הר סיני שעל זה נאמר: "היום הזה נהיית לעם ". ועד הכניסה לארץ ישראל שבעצם התחילה- לא עם הצהרת בלפור. אלא: "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו ט"ו]
לא רק שאנו איננו שוכחים את העבר שלנו אלא שכל העוצמה העתידית שלנו נובעת מהעבר שלנו , לכן היהודי מצהיר: "עשיתי ככל אשר ציוויתני" [שם כ"ו, י"ד] עכשיו אני מצפה ממך ה' שתעשה גם אתה את המוטל עליך: "השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.."[שם כ"ו ט"ו]
וכאן טמון הסוד החשוב בפרשתנו.
לסיכום, לאור האמור לעיל: כל עניין הביכורים מלווה בשמחה גדולה על עצם היותנו בארץ ישראל ועל היבול החדש שבידנו - בו זכינו בסייעתא דשמיא ,תוך כדי עמל ויגע בארצנו המובטחת.
מי ייתן ובזכות קיום המצוות נזכה בע"ה לחיות בארץ ישראל מתוך שמחה תמיד והשכינה תשרה עלינו. אמן
הבאת ביכורים /שיר מאת אהובה קליין©
הוא איכר נלהב
שמחתו מעמלו שאב
בידיו טנא מגדים
עטרת שבעת מינים.
יוצא משדהו בחיפזון
בנשמתו חש צימאון
כאייל העורג למים
נושא מבטו לירושלים.
לקול צלילי נגינה
צועד בזמרת רינה
בוא יבוא להודות לאלוקים
על כל הטוב והחסדים.
הערה: השיר בהשראת פרשת : כי תבוא [חומש דברים]
פרשת כי תבוא- כיצד לבוא למקור הברכה והשמחה ?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו המשופעת בנושאים רבים ומגוונים- נקראת מידי שנה בחודש אלול וכוללת בתוכה גם את הברכות ואת הקללות .
על כך ניתן למצוא רמז במאמר במסכת מגילה[ל"א,ע"ב]:"עזרא [הסופר] תיקן להם לישראל.שיהיו קוראים קללות שבמשנה- תורה -קודם ראש השנה, כדי שתכלה השנה וקללותיה"
הכוונהבמאמר חז"ל זה - לרמוז לנו שאם חלילה נגזרו על ישראל גזרות קשות מהשמיים - קיומן יהיה באופן הבא: "ונשלמה פרים שפתינו"[הושע י"ד ,ג] וכך יתקיימו בנו בראשית השנה החדשה האיחולים:
"תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה"
הפרשה פותחת בכניסה לארץ ישראל והבאת ביכורים לבית המקדש- מראשית פרי האדמה:"והיה כי- תבוא אלהארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה:ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם.."[דברים כ"ו,א-ג]
השאלות הן:
א] מצוות הבאת ביכורים לשם מה?
ב]כיצד מתבצעת מצווה זו?
ג]מה הקשר בין ההפטרה לפרשת כי תבוא?
תשובות.
מצוות הבאת ביכורים.
על הטעם בהבאת ביכורים רבו הדעות בפי הפרשנים, הנה כמה מהן:
רבי אהרון הלוי כותב ב"ספר החינוך":
"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו תוצאה של: "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם,אומנם הם פרי עמלו,אך בעזרתו של ה' הדואג לו תמיד.
הרמב"ם: מפרש באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות- הגאווה והתאווה הטבועות בו.וגם אם האיש הוא מלך, או שליט,או, שר חשוב -נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה-עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה[חצר המקדש] הוא ולא משרתו.
"בעל העקדה", מסביר: כי קיימת סכנה אצל היהודי, שמא, לאחר כמה שנים שהוא מתיישב בארץ ישראל והשדה מניב לו יבול, ישכח כי כל אשר יש לו– הוא מאת ה'. על כן ברגע שעולה לירושלים עם הביכורים הוא נזכר –כי לה' הארץ ומלואה ויש בכך הכרת הטוב לבורא עולם- על כך שכול השפע ממנו בלבד.
מכאן גם המנהג להביא את הביכורים בקול המון חוגג כפישאומרים חז"ל- כדי לפרסם ברבים את קבלת עול מלכות שמים.
ה"כלי יקר" מפרש: כי בשתי מצוות ישנו חשש של התנשאות:
אצל המצווה: "שום תשים עליך מלך", מלך בשר ודם עלול להגיע למצב של:
"וירשת וישבת בה"
וגם במצוות ביכורים ישנו החשש של : "וישמן ישורון ויבעט"
לכן בשני המקרים – גם המלך וגם האיכר נדרשים על ידי התורה להפגין את השתעבדותם למרותו של אלוקים.
אופן מצוות הבאת הביכורים.
על פי דברי הרמב"ם[בהלכות ביכורים ב,י"ז]:"הביכורים אין להם שיעור מן התורה: אבל מדבריהם[על פי דעת חז"ל] צריך להפריש אחד משישים"[קצת פחות משני אחוזים]
רבינו בחיי מסביר: כי מצוות ביכורים חלה על עם ישראל מהרגע שהתנחלו והיו יושבים בארץ ישראל,מצווה על האיכר לקחת מפירות שבעת המינים כפי שכתוב[דברים ,ח]: "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש"
החיוב חל רק על שבעת המינים,דבש- הכוונה לתמרים.והמצווה נוהגת אך ורק בזמן שבית המקדש קיים.ומה שכתוב:"וירשת וישבת בה"- הכוונה לאחר שהארץ נכבשה מהאויבים ונחלקה בין השבטים.
הפרשת הביכורים נעשית באופן הבא-על פי רז"ל: "אדם יורד לתוך שדהו רואה תאנה שביכרה[שהבשילה]או אשכול ענבים שביכר,כורך עליהם גמי ואומר: הרי זה ביכורים.."הוא חייב להביא מן המובחר שבפרי ולכך כוונת התורה בלשונה:"מראשית" בדומה למה שנאמר: "וראשית שמנים ימשחו"[עמוס ו] וכל דבר אחר שהאדם מקריב לה', חייב להיות מן המובחר.
כמו שראינו אצל הבל שהביא "מבכורות צאנו" מן המובחר- דבר שגרם לקנאה מצד קין אחיו.
האדם שמביא ביכורים יעשה זאת בעצמו ללא שליחים ,או משרתים,אלה שקרובים לירושלים מביאים תאנים וענבים לחים. והרחוקים- "גורגרות וצימוקים" יש להביא את הביכורים בעצרת [חג השבועות] ולא לפני כן.שלוש פעמים בשנה היו עולים לרגל: שהם שלושת הרגלים- חג סוכות,חג הפסח וחג השבועות.
רבינו בחיי מוסיף: כי בזכות מצוות הבאת הביכורים- היו הפירות מתרבים וגם המזונות בעולם מתברכים.
כמו כן ישנן שבעה דברים הקשורים למצוות הבאת הביכורים:
הבאת מקום- הכוונה להביאם לבית המקדש בירושלים.
כלי-"ושמת בטנא"
ומצווה מן המובחר לסדר כל סוג של פרי בקבוצה נפרדת ולא לערבב את הפירות ויש שהיו תולים בצידי הסל- תורים ובני יונה כדי לעטר את הביכורים.
קריאה: כאשר מביא את הביכורים לכהן-יקרא את הפרשה:"ארמי אובד אבי"
קורבן-היו מקריבים קורבן שלמים.
שיר- הלוויים היו שרים בזמן הבאת הביכורים בזמן שמגיעים לעזרה.
תנופה- הכהן היה מניף את סל הביכורים כשהיה לוקח אותו מהבעלים.
לינה-מביא הביכורים היה לן באותו לילה בירושלים וזאת מהטעם שנאמר:
"ופנית בבוקר והלכת לאוהלך" [דברים ט"ז]
הקשר בין ההפטרה לפרשה.
הנביא ישעיהו מנבא על הימים הטובים שיבואו על עם ישראל באחרית הימים
היינו- הגאולה- כולם יתקבצו אל ירושלים לחזות באור הגדול שיזרח על עם ישראל.
ישעיהו מזכיר בנבואתו את בית המקדש:
" כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי"הכוונה שמן האילנות האלה יתקינו קורות לבית המקדש והדבר יתרום לפאר בית הבחירה.
לעניות דעתי:המשותף לפרשה ולהפטרה : הוא הזכרת בית המקדש באחרית הימים.
אם בתחילת הפרשה התורה מדברת על הבאת ביכורים למקדש בשלושת הרגלים, הרי מצוות הביכורים שרירה וקיימת ,אך ורק בזמן שבית המקדש קיים.
וכאן בהפטרה על פי נבואת הנביא -באחרית הימים שוב יבנה בע"ה המקדש.
לאור האמור לעיל: ניתן להסיק ,כי כאשר האדם מעריך כי כל יבולו- הכול מאת ה' ומתרחק מהגאווה והתאווה-שהן מידות רעות ומודה לבורא עולם על כל הטוב שחלק לו ע"י - הבאת הביכורים- אזי יזכה לשמחה וברכה ממלך מלכי המלכים.
מי ייתן ויתגשם בנו הפסוק: "השיבנו ה' אליך ונשוב חדש ימינו כקדם".
[איכה ה, כ"א]
אמן ואמן.
ביכורים/ שיר מאת: אהובה קליין©
הוא איכר מאושר
אושרו מגביה כהר
מתיישב בארץ האבות
עמל ימים כלילות.
תמיר כארז ארזים
מחובר לספר הספרים
אדמתו חורש בדמע
יישר תלולית וגבע.
משהבשילו פירותיו
לא שכח אלוקיו
ימלא הטנא מגדים
המשובחים-משבעת המינים.
יחיש צעדיו כאיילה
אל בית הבחירה
לאלוקים יודה ביראה
על הטוב שנתן באהבה.
הערה:השיר בהשראת פרשת כי תבוא[חומש דברים]
