חומש דברים
דבר החסידות – פרשת תצא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:47
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 347
דבר החסידות – פרשת תצא
יש דורשין אותו לשבח...
הקשה אחד מגדולי ישראל דדורינו:
איך אפשר בדור מפונק כמו שלנו להסביר את הפסוק "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, ויסרו אותו", וכבר הסכימו לזה כל המחנכים, שבימינו הילדים לא מתחנכים ע"י ייסורים?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה:
יש לקרוא את הפסוק בפיסוק דלהלן: "כי יהיה לאיש בן, סורר ומורה איננו, שומע בקול אביו ובקול אמו". אבל אם "ויסרו אותו" – אז "ולא ישמע אליהם"!...
(שמעתי פעם בהרצאה של חינוך, ואיני זוכר ממי)
~~~
למה "בית חדש"?
בפרשתנו (כב, ח) מצווה התורה: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו".
ויש לדייק:
א) מדוע נאמר בפסוק "בית חדש" דווקא, הרי ההלכה היא (ספרי עה"פ) שחיוב מעקה הוא גם בבית קנוי או שכור, ולא דווקא כשבונים בית חדש?
ב) מדוע מתבטאת התורה "כי יפול הנופל ממנו", כאן הרי מדובר על מניעת נפילה, כלומר שזה לפני הנפילה, ומדוע קוראת לו התורה "נופל" בלשון עבר*?
ויש לומר, שרמז יש כאן, מיוסד על דברי המשנה (ריש יומא) "ביתו זו אשתו" – כשאשר אדם נושא אשה, ומטבע הדברים זה גורם ירידה מסויימת בדרגתו הרוחנית, כמרומז בדברי חז"ל (יבמות סג, א) "נחית דרגא, נסיב איתתא", ובפרט כאשר עול הפרנסה מוטלת עליו, "ריחיים על צווארו".
– על כך מצווה עליו התורה: "כי תבנה בית חדש" – כאשר אתה מתחיל חיי נישואין, אז "ועשית מעקה לגגך" – עליך לעשות לעצמך גדרים וסייגים חדשים, גם כאלה שלא נהגת בהם לפני זה, ואז "ולא יפול הנופל ממנו" – שלמרות שיש 'נפילה' רוחנית, הרי באמצעות ה'מעקה' יוכל אדרבה לעשות מה'גשמיות' רוחניות, שזוהי תכלית ירידת הנשמה לגוף להעלות את העולם הגשמי ולהכניס בו קדושה.
שבת שלום!
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, תצא שיחה ב בתחילתו (עמ' 208 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 225 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' רעו-ז.
______________
*) הגמרא (שבת לב, א הובא בפרש"י ואב"ע כאן) משיבה על זה: "ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית . . אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב", אבל לכאורה אין זה 'חלק' בפשוטו של מקרא, כי "נופל" פירושו (לא ראוי ליפול, כי אם) לשון הווה ושם התואר – "נופל" ממש.