פרשת עקב

פרשת עקב – התורה ,עם ישראל, ארץ ישראל-הקשר?

פרשת עקב – התורה ,עם ישראל, ארץ ישראל-הקשר?

מאת: אהובה קליין

הקורא פרשה זו מבחין – כי אין זו פרשה בפני עצמה, אלא - המשך לקודמתה , פרשת ואתחנן.

כך נאמר בפתיחת הפרשה: "וָהיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ ה' אֱלֹקֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת ־הַבְּרִית֙ וְאֶת הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶֽיךָ׃ וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵֽרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי ־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי ־אַ֠דְמָתֶךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר ־אֲלָפֶ֨יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר ־נִשְׁבַּ֥ע לַֽאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃ בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכָּל ־הָֽעַמִּ֑ים.." [דברים ז', י"ב- ט"ו]

בהמשך אלוקים דורש מעם ישראל: "וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹקק֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵֽעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם ־לְ֠יִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל ־דְּרָכָיו֙ וּלְאַֽהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת ־ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל ־לְבָֽבְךָ֖ וּבְכָל ־נַפְשֶֽׁךָ׃ לִשְׁמֹ֞ר אֶת ־מִצְוֺ֤ת יְהוָה֙ וְאֶת ־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃ הֵ֚ן לַֽיהוָ֣ה אֱלֹקיךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל ־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃ רַ֧ק בַּֽאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק יְהוָ֖ה לְאַֽהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַֽחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל ־הָֽעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃ כִּ֚י ה' אֱלֹקיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹקי הָֽאֱלֹקים וַֽאֲדֹנֵ֖י הָֽאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹֽא ־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד"׃ [להלן ,י', י"ב- י"ח]

ארץ ישראל מיוחדת בהשוואה ליתר הארצות:

"וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹֽבְרִ֥ים שָׁ֨מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה ־מָּֽיִם׃ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר ־ה' אֱלֹק֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹקיךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַֽחֲרִ֥ית שָׁנָֽה"׃[להלן, י"א, י"א]

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה פרשת עקב לפרשת ואתחנן?

ב] מה הטעם בבחירה, בעם ישראל כעם נבחר?

ג] במה ייחודה של ארץ ישראל?

תשובות

פרשת עקב נסמכה לפרשת ואתחנן.

הגאון  רבי אליהו מווילנא מסביר: יש טעם לסמיכות הפרשיות: בסוף פרשת ואתחנן  נאמר:

"וְיָדַעְתָּ, כִּי-ה' אֱלֹקיךָ הוּא הָאֱלֹקים:  הָאֵל, הַנֶּאֱמָן--שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָו, לְאֶלֶף דּוֹר".[דברים ז', ט']

ישנו חשש  שיאמר האדם: מדוע עלי לקיים מצוות?  כבר אבי שמר מצוות וה' משלם לבניו עד אלף דור- אם כך כבר בזכות אבי – מובטח לי שכר בזכותו.

מסתבר כי אותו אדם טועה בדיבורו - לפי שפרשו הקדמונים: [עיין דעת זקנים מבעלי תוספות] כי "שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו" המשמעות כמו:"  וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר".[בראשית ל"ז, י"א] דבר הנאמר על חלום יוסף אשר שיתף את אביו - יעקב בסיפור חלומותיו.

יש לדעת , כי הקב"ה  הוא ממתין עם שכרו של הצדיק עד לרגע הנכון, ורק אם יזדמן מצאצאיו מי  שראוי לקבלו, אז ה' מעניק לו, גם את שכר זקנו, כלומר: אם הבן אינו הולך בדרכי אביו - ממתין ה' עם השכר  לנכדו, ואם גם הנכד אינו זכאי אזי ה' שומר את השכר לדור הרביעי - וכך הלאה - עד אלף דור. לכן נאמר בפתיחת הפרשה:

 "וָהיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙.."

"וְשָׁמַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹקיךָ לְךָ֗ אֶֽת ־הַבְּרִית֙ וְאֶת הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶֽיךָ"׃

פרושו של המשפט: אם אתה  תשמור את המצוות - התוצאה תהיה: שה' יעניק לך את שכר אבותיך ולא ישמור את השכר לבניך כי  אתה, על פי מעשיך ראוי  לקבלו.

על כך דוגמא אצל יוצאי  מצרים שה' קיים עימם את החסד - שהבטיח עוד לאברהם למרות  שלא היו ראויים  לנסים גדולים אלא :

"לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה". [דברים, ח', ח']

כוונת הדברים:  מחמת זכות אבות לבד לא היה די ,אבל גם מחמת זכות עצמם לא  היה די - אלא רק בזכות שניהם  יחד  היו ראויים לחסד. אך הדורות הקודמים להם לא  היו ראויים כלל לחסד לכן ה' לא זכר  להם את ברית אבותיהם לגאול אותם  בימיהם !

אלוקים בחר  את עם ישראל- כעם הנבחר מכל העמים.

נאמר: "רַ֧ק בַּֽאֲבֹותיךָ חָשַׁ֥ק יְהוָ֖ה לְאַֽהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַֽחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־ הָֽעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה"

רש"ר מסביר: כי ה' לא התקרב אל שום יצור כפי שהתקרב  אל עם ישראל, כי הוא בחר באבותינו מתוך כל משפחות האדמה והוא מצא אותם ראויים לאהבתו והוא בחר בהם "ובזרעם אחריהם" מכל העמים - כדי לשרת את מטרותיו המיוחדות למען  האנושות, ועל כן חובת עם ישראל  להיות ראויים לכך! וזה מחייב אותנו  להסיר כל פגם המנוגד לקשר זה.

זו הכוונה במילים הבאות.

"וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם" ועליכם להתנגד למרי של ליבכם -

עליכם לדאוג שליבכם ישמע לכם - ואתם תישמעו לה'- יש להתנגד למרי ופריקת העול של לבבכם עליכם לשלוט על מחשבותיכם ותאוותכם.

"וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד" - שחררו את עצמכם מכל עקשנות. של הרוח והרצון. עליכם להקשיב לדברי ה' והסירו מעליכם כל פגם העשוי להפריע לרצון ה'.

יש להישמע רק לה' שהוא מלך מלכי המלכים.

רש"י מסביר: כי עם ישראל הם חשוקים מכל העמים בידי ה'.

לכן ה' אומר לעם ישראל: הסירו את אוטם לבבכם - את האטימות –הכיסוי מהלב- כדי שיהיו פנויים להישמע לצוויי ה'..

דעת מקרא מסביר: אלוקים בחר בנו כעם- מתוך שבחר באבותינו מתוך אהבה וגם בזרעם אחריהם- "כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה" –זה מלשון קיום ואימות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: עם ישראל חייב שיהיה לו יראת שמים. רק על ידי היראה ניתן להתגבר על כל המכשולים כדברי דוד המלך:  "יִרְאַ֤ת יְהוָ֨ה ׀ טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד" [תהלים  י"ט, י']

ייחודה של ארץ ישראל

נאמר על ארץ ישראל: "אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר ־ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י.. "ואחרי זה נאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺתַי,.." [להלן  יא, י"ג]

הגאון מווילנא שואל: מדוע  נסמכו שני מקראות אלה?

תשובתו: אלוקים הבדיל בין ארץ מצרים לארץ ישראל - שהרי במצרים הנילוס עולה ומשקה אותה – באופן תדיר.

אבל ארץ ישראל התלויה במטר השמים - היא ארץ שה' דורש אותה תמיד ולכן מכאן עלינו להבין כי השגחת ה' על ארץ ישראל - היא תלויה - אם מקיימים את התורה בפועל, או ,חלילה, לא!

את התנאי הזה אנחנו אומרים בקריאת שמע:

"וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹקיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.  יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ..." [להלן י"א, י"ג]

אך אם ,חלילה, אין מקיימים את המצוות. נאמר בהמשך:" וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר"

אדם הרוצה באמת להשיג את מימוש משאלותיו  מאלוקים - עליו להתפלל תפילה מתוך בקשה ותחנונים..

אמר רבי לוי:"אתה  מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם, וברר [ובחר] לו אחד מהם [אחד מכל סוג] ברא שבעה ימים- בחר לו   הקב"ה- שבת, שנאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ":

ברא ארצות וברר לו אחת מהן: ארץ ישראל, שנאמר: "תמיד עיני ה' אלוקיך בה.." וכן הקב"ה קורא אותה: "ארצי"

שנאמר:"  וְאֶת-אַרְצִי, חִלֵּקוּ" [יואל ד', ב'] ברא אומות וברר לו אחת מהן - אלו ישראל שנאמר:

"וּבְךָ בָּחַר ה', לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה"[דברים י"ד, ב']

לסיכום, לאור הנאמר לעיל - ניתן להסיק: כי עם ישראל הוא  עם נבחר אלוקים – ועל מנת לחיות בארץ ישראל המובטחת עוד  מימי אבותינו -עלינו להתחבר לתורה ומצוותיה ורק כך ניתן להגיע אל חיים טובים ורגועים.

"כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת -כָּל- הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--לַעֲשֹׂתָהּ:  לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו--וּלְדָבְקָה-בוֹ.  וְהוֹרִישׁ יְהוָה אֶת -כָּל- הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם". [דברים  י"א, כ"ב-כ"ד]

 

 

ארץ ישראל נדרשת

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִדְרֶשֶׁת.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

דִּבְרֵי אֱלוֹקִים מִתְמַמְּשִׁים

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ נִכְנָסִים

הִיא בְּעֵינֵיהֶם  - כְּאַרְמוֹן מְלוּכָה

מִיְּמֵי קֶדֶם לַאֲבוֹתֵינוּ הֻבְטְחָה.

 

שִׂמְחָתָם מַרְקִיעָה  שְׁחָקִים

תּוֹרָתָם  בִּידֵיהֶם  אוֹחֲזִים

מְחִישִׁים צְעָדִים כְּאַיָּלִים

מִיְּמִינָם וּשְׂמֹאלָם סְלָעִים .

 

הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים

עֲדַת מַלְאָכִים אוֹתָם מְלַוִּים

שִׁירָה  לִכְבוֹדָם מְזַמְּרִים

קוֹלָם בְּאַהֲבָה מְסַלְסְלִים

 

אֶרֶץ מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ

לִמְטַר הַשָּׁמַיִם זְקוּקָה

ה' דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד

יָמִים כְּלֵילוֹת בָּהּ יַבִּיט.

 

עַם הַדָּבֵק בֶּאֱלוֹקִים

מִתְבָּרֵךְ בַּהֲגָנָה וְנִסִּים

אֵינוֹ יָרֵא מֵאוֹיְבִים

עָלָיו שׁוֹמֵר אֱלוֹקִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת עֵקֶב [חֻמַּשׁ דְּבָרִים] 

פרשת עקב -- כיצד להתמודד עם מלחמה רב מערכתית?

פרשת עקב -- כיצד להתמודד עם מלחמה רב מערכתית?

מאת: אהובה קליין

בימים אלה ממש - נשאלת שאלה: כיצד עם ישראל - מסוגל להתמודד במלחמה רב מערכתית ?

ידוע - שהתורה היא: מלשון הוראה - יש בה את התשובות  לכל השאלות - הן מהעבר - הן על ההווה והן על העתיד.

כמו שנאמר במסכת אבות: "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ,דְּכֹלָּא בַּהּ" [מסכת אבות: ה', כ"ב]

כך נאמר בפרשה:  "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם.  לֹא תִירָא, מֵהֶם:  זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹקיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.  הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, ה' אֱלֹקיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם.  וְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה, יְשַׁלַּח ה' אֱלֹקיךָ, בָּם:  עַד-אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים--מִפָּנֶיךָ.  לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-ה' אֱלֹקיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא.  וְנָשַׁל ה' אֱלֹקיךָ אֶת- הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ--מְעַט מְעָט:  לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.  וּנְתָנָם ה' אֱלֹקיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם.  וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ, וְהַאֲבַדְתָּ אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:  לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ, עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם". [דברים  ז', י"ז- כ"ה]

השאלות הן:

א] מהם החששות של עם ישראל בימים אלה?

ב] מה יהיה מנת חלקם של האויבים?

תשובות.

חששות בקרב העם מפני מלחמה רב מערכתית.

אומנם החששות המופיעות בפרשה - הן לגבי כיבוש הארץ – טרם כבשו עם ישראל את ארץ ישראל- כלומר לפני הכניסה לארץ המובטחת. - אך כאז כן עתה. האיומים של אויבנו לא פסקו  וכדי ללמוד ולדעת כיצד מתמודדים במצב זה - אנו מוצאים בפרשתנו תשובה לכך :    "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם.  לֹא תִירָא, מֵהֶם:  זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹקיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.  הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, ה' אֱלֹקיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם.... ..."

על פי רש"י: החשש אצל עם ישראל מכמות האויבים, אל תגיד זאת אין לך מה לפחד מהם - יש להיזכר ולהביט בכל הנסים שה' עשה לעם ישראל בעבר - נסים  מעל הטבע - ה' הוציא את עם ישראל ממצרים והביא את עשרת המכות על המצרים..

כך יעשה ה' לכל העמים שעם ישראל  חושש מפניהם!

עתיד ה' להביא על האויבים את הצרעה - מן שרץ - עוף  השולח ארס לתוך עיני האויבים ומסמא אותם - כלומר  גורם להם לעיוורון.

עוד נאמר:

"לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-ה' אֱלֹקיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא"

על פי דעת מקרא - הכוונה: לא תישבר רוחכם מפני גויים רבים - כי הקב"ה נמצא בתוכנו.

השל"ה הקדוש - [רבי ישעיה הלוי הורוביץ] מסביר: משה  מדריך את העם שלא יסמכו רק על כוחם וגבורתם  - אלא יבטחו בקב"ה ובזכות כך יצליחו לנצח את האויבים גם בעתיד.

אם עם ישראל יגיע להכרה שלמרות שהאויבים רבים   - רק אלוקים יוכל להושיעם - על כך נאמר: "לֹא תִירָא, מֵהֶם" כי ה' תמיד יעמוד לימין עם ישראל ויושיע.

רבי שלום מרדכי שבדרון [המהרש"ם] : אומר רעיון דומה: אם עם ישראל יגיד בכנות: כי אינו יכול להתגבר בדרך הטבע – היינו - לנצח את האויבים, אלא בעזרת ה'. אז: "לֹא תִירָא, מֵהֶם"- כי ה' יכניע  את כל האויבים - כפי שעשה–זאת לפרעה ולמצרים.

אבל, אם חלילה  יחשוב העם שהוא מסוגל להוריש  את הגויים בכוחו ובעוצם ידו - יש סיבה לפחד מהם - כי במצב זה העם סומך על כוח  בשר ודם - ואין זו, אלא "משענת קנה רצוץ" שאין היא יכולה להחזיק מעמד  בשעת מבחן.

נאמר: "לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-ה' אֱלֹקיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא". 

דעת מקרא מסביר: לא תישבר רוחך מפני הגויים הרבים בדומה למילים: "לֹא תִירָא, מֵהֶם":  היות וה' נמצא בקרבך ולכן, רק את מוראו תיראו ואותו תעריצו!

ב"חובת הלבבות"-  מסופר על חסיד אחד כי בוש ונכלם הוא להתיירא מפני מי בעולם, פרט לאלוקים.

ההסבר: אם אדם מחבב את הזולת ומכבד אותו ומודה לו על דברים טובים שעשה למענו אין הדבר פוגם באהבת ה' וכבוד ה'. אך אין הדבר אמור לגבי יראה,  שאם אדם מתיירא מאדם - בשר ודם - זו הוכחה שיראת ה' אצלו אינה שלמה ותמימה - כי אם האדם מתיירא באמת  מפני אלוקים   -  בוודאי לא יפחד מהיצור של ה'!

לכן נאמר: "לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם – אין לירא מהעמים - כי ה' הוא גדול ונורא ואם בכל זאת אנחנו נפחד מהעמים המאיימים עלינו יהיה זה פגם במורא שלנו  מפני בורא עולם! [הכתב  והקבלה בשם מהרי"ל מרגליות ז"ל]

גורלם ומנת חלקם של האויבים המאיימים עלינו.

נאמר: "וְנָשַׁל ה' אֱלֹקיךָ אֶת- הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ--מְעַט מְעָט:  לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.  וּנְתָנָם ה' אֱלֹקיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם.  וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ,..."

נשאלת השאלה: "הלא יכול היה ה' לעשות כך, שלא תוכלנה החיות להזיק?

פעמים רבות קורה שאנחנו מתפללים  למען בקשה מסוימת ואיננו נענים ! תופעה זו נמצאת גם אצל  צדיקים גדולים - שאינם נענים, הדבר קורה - כדי שלא תתבטל הבחירה החופשית אצל האדם שהרי אם כל תפילה של אדם, או צדיק תענה מיד – יהפכו כולם לצדיקים ולא תהיה קיימת הבחירה החופשית!

חז"ל מספרים: "בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם: מה לילוד אישה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא, אמרו לפניו: חמדה [חמדה- תורה] גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות, קודם שנברא העולם, אתה מבקש לתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו... אמר לו הקב"ה- למשה: אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים- אמר להן:

למצרים ירדתם, לפרעה - השתעבדתם – תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, בין עמים אתם שרויים שעובדים עבודה זרה? שוב מה כתיב בה? זכור את יום השבת לקדשו- כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות ? [לשבות] שוב מה כתיב בזה: לא תישא - משא ומתן יש בינכם  ?... כבד  את אביך ואת אמך - אב ואם יש לכם? לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב - קנאה יש בינכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו לקב"ה". מכאן לומדים אנו: שאילו לא הייתה כוח בחירה לאדם - היו המלאכים צודקים ומנצחים בדעתם: שאין לתת את התורה לאדם - ילוד אישה. לכן נאמר:  "לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר.." לא תוכל לכלות ללא כל קשיים שהרי אם כן , אז תתבטל הבחירה החופשית - כשיראה העולם שהכול מתנהל שלא כדרך הטבע , ואם לא תהיה בחירה אז ממילא:  " תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה".  חיות הקודש, שרפים ואופנים שבשמים- ירבו ויתגברו בטענתם - כי אין לתת את התורה לבשר ודם.

שוב לא יהיה  מקום  לתירוץ שיש יצר הרע לאדם..  [ מתוך אור- צדיקים בשם המגיד מקוזניץ]

לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן להסיק : כאשר עם ישראל חש סכנה קיומית במצב שרבים הגויים הבאים להילחם נגדו, יבטח בה' ,יביט אל העבר - לאור כל הנסים שה' הוציאם ממצרים והציל אותם מכל מיני אויבים - ולא יבטח בכוחו ובעוצם ידו , אז יהיה ראוי  העם  להבטחה: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" [שמות י"ד, י"ד] 

לא תירא מהם

לֹא תִּירָא מֵהֶם

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הַנְחָיַת בּוֹרֵא עוֹלָם

לְמֹשֶׁה מַנְהִיג הָעָם

הַרְגָּעַת בָּנִים  תּוֹעִים

מֵאִיּוּם סוּפַת אוֹיְבִים.

 

הַפַּחַד כְּיָם סוֹעֵר

הוֹלֵךְ , עוֹלֶה  גּוֹבֵר

שׁוֹטֵף חַדְרֵי לִבָּם

מֵקִיץ מֵעוֹרֵר מוֹחָם.

 

עַתָּה יְרַעַנְנוּ זִיכְרוֹנָם

כְּהֶרֶף עַיִן  מִי הוֹשִׁיעָם

ה' גְּאָלָם - יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם

הַיָּם נִבְקַע חִישׁ לַשְּׁנַיִם.

 

עַם חָכָם וְנָבוֹן

דָּבֵק בְּמֶלֶךְ עֶלְיוֹן

הוּא מַלְכֵי הַמְּלָכִים

אוֹהֵב , גּוֹמֵל חֲסָדִים.

 

נְשָׂאָם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים.

הֶרְאָה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים

מֵהֶם – אֵלָיו יִרְאָה דּוֹרֵשׁ!

מֵהָאוֹיֵב - לֹא תִּירָא - מְבַקֵּשׁ.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת  עֵקֶב [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]                                                                     

צִיּוֹן מֻופְתַּעַת

צִיּוֹן מֻופְתַּעַת

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

צִיּוֹן שְׁטוּפַת הִרְהוּרִים

שֶׁמָּא עֲזָבַנִי אֱלֹוקִים

לָעַד בָּנָי מְשֻׁעְבָּדִים?

נַפְשִׁי מְיֻוסרֶת גַּעְגּוּעִים.

 

מוֹחָהּ דִּמְעָה מִפָּנֶיהָ

לַמֶּרְחַקִּים נוֹשֵׂאת עֵינֶיהָ

לְפֶתַע ,  שׁוֹמַעַת בַּת קוֹל

הָסִירִי יְגוֹנֵךְ  צְאִי בְּמָחוֹל.

 

הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה  עוֹלָלָהּ

אֱלֹוקִים שׁוֹאֵל שְׁאֵלָה

חֲבִיבָה צִיּוֹן בָּעֶלְיוֹנִים

בִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת לְעוֹלָמִים.

 

 מֵעַל רֹאשָׁהּ שְׁכִינָה

 פָּנֶיהָ נְסוּכוֹת שִׂמְחָה

לְאָזְנֶיהָ  קוֹל  שָׂשׂוֹן

שְׁאוֹן הֲמֻלָּה פִּתְאוֹם.

 

 נוֹשֵׂאת עֵינֶיהָ  סָבִיב

מַרְאֶה סַסְגּוֹנִי מַרְהִיב

בָּנֶיהָ שָׁבִים מֵהַגָּלוּת

לֹא עוֹד - יָגוֹן וּבָכוּת.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה [יְשַׁעְיָהוּ מ"ט] לְפָרָשַׁת עֵקֶב [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]     

פרשת עקב - מה טמון בכוח האמונה?

פרשת עקב - מה טמון בכוח האמונה?

מאת :  אהובה קליין.

בפרשתנו מגלה התורה - מה נדרש מעם ישראל לעשות? ומדוע אין  ישראל צריכים לפחד מהגויים?

הפרשה מתחילה בפסוקים הבאים:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ". [דברים ז', י"ב- י"ד]

"כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם.  לֹא תִירָא, מֵהֶם:  זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.  הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם.  וְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה, יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּם:  עַד-אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים--מִפָּנֶיךָ.  לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא.  וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת -הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ--מְעַט מְעָט:  לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.  ּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם.  וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ, וְהַאֲבַדְתָּ אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:  לֹא -יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ, עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם. [דברים ז, י"ז- כ"ה]

בהפטרה אומר ישעיהו הנביא : "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי.  הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד.  מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה.  כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ:  כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ.  עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ:  צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה.  וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה?וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם".  [ישעיהו מ"ט, י"ד- כ"ב]

השאלות הן:

א] מה המשמעות של: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם.."?

ב] מדוע אין לפחד מהאויבים?

ג] מהו החוט המקשר- להפטרה בספר ישעיהו?

תשובות.

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם.."?

"נתיבות שלום" שואל: מדוע  יש גם לשמור על המצוות ואין די בציווי "וַעֲשִׂיתֶם.."? ומדוע התורה כותבת את השכר? הרי יהודי מחובתו לקיים את המצוות - שלא על מנת  לקבל פרס, כמו כן צריכים להבין מדוע התורה מציינת  רק את השכר הגשמי - כמו המטר ואינה מציינת את השכר הרוחני כלל ?

הוא מביא תשובה [על פי ספר "מים חיים" של רבי מיכל מזלוטשוב ]: היהודי צריך לקיים את מצוות התורה - כדי לעשות נחת רוח לה' . אך לא יעשה זאת לצורך עצמו וגם לא למען שכרו בעולם הבא - במטרה ליהנות מזיו השכינה ולכן  נאמר גם -."וּשְׁמַרְתֶּם"  - כלומר: יש לשמור על קיום המצווה בלי פניות כלפי עצמו –ואם יעשה רק לצורך טובתו שלו-  כך המצווה שמקיים - אין בה שלימות. לכן אין עשיית המצווה צריכה להיעשות ,אלא בתנאי שהוא שומרה  עבור ה' בלבד-ורק כך תהיה בזה שלמות!

מהטעם הזה  בהמשך נאמר: "וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד..." ואין בפסוק זה כוונת מתן שכר עבור המצוות ,אלא סימן ואות שהיהודי קיים את המצווה באופן מושלם בלי שום פניה עצמית ועל ידי זה מיושב מדוע נאמר בתורה רק ייעודים גשמיים ולא שכר רוחני .לכן נכתב השכר הגשמי בעולם הזה- כדי שזה ישמש לאדם סימן אם אכן- הוא מקיים את המצוות בשלמות!

הרי את מתן השכר בעולם הבא  ואת  ההנאה מזיו השכינה - אין אדם בשר ודם יכול לראות בעיניו.

הכוזרי מציין [מאמר ב, נ"ב] שהיהודי ישמח בכך שמקיים את המצווה באהבה מתוך גודל האהבה  לה'  ועל דרך זה ניתן להסביר את המילים:

"אִם- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". [ויקרא  כ"ו, ג]

גם כאן הכוונה:  לקיים את המצוות למען ה' ולהישמר מפניות אישיות. כתוצאה מכך יתקיימו גם הברכות שה' מבטיח. ואין זה בגדר שכר - אלא בגדר מציאות זהו גם הרעיון  בחלק  מקריאת שמע - המופיע בפרשה: "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺתַי,"

הרמב"ן טוען: אם יקיימו: "וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם". הכוונה: לקיים את המצוות מתוך אהבה שלמה אל ה' -  אז יזכו לכל הנסים שה' מבטיח.

משל יפה [מתוך ספר משלי יעקב/ רבינו יעקב דובנא] מעשה בזקן שהיה לו בן יחיד - קטן והיות והבין שלא נותר לו זמן רב לחיות  . מה עשה?

מינה אפוטרופוס עבור בנו - כדי לגדלו ולשומרו וכאשר גדל הילד - נתן  האפוטרופוס לנער זה לעבוד בחנותו, יום אחד נודע לנער על הכסף השמור עבורו מאת אביו – פנה אל אדונו וביקש שייתן לו את הכסף וכך יוכל לדאוג ולפרנס את עצמו.

ענה לו האיש: אני יכול לתת לך את הסכום השמור לך - אך אני ממליץ להמשיך לסעוד ולעבוד אצלי ואילו את הכסף תשמור, שמא תבזבז ולא יישאר לך מאומה וכספך יהיה אצלי עד " וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן."

הנמשל: אבותינו הקדושים הפקידו את זכותם כדי שישמר למען בניהם בהמשך הדורות ואם ה' יעניק את את כל זכויות אבותינו –  בבת אחת - יש חשש שינצלו הדורות הבאים עד תום את כל  הזכויות טרם עת.

רבותינו במדרש לפרשה זו הסבירו: את המילה: "ושמר":

"אמר רבי שמואל בר נחמן: כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכוח ברכות שברכם בלעם  הרשע, אבל ברכות שברכו אותם האבות  , משמרם לעתיד לבוא."

כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם.

כאשר מתעורר פחד בתוך עם ישראל מתוך איומי האויבים - נאמר: "לֹא תִירָא"

רש"י מסביר: כפשוטו, אין מה לפחד מכל האויבים משום שהם רבים- כי אלוקים משגיח עלינו.

השל"ה הקדוש [רבי ישעיהו הלוי הורביץ] מסביר: עם ישראל לא יסמוך רק על כוחו וגבורתו - אלא יבטח בה' ובזכות זאת  תהיה הצלחה לעם ישראל בכל המלחמות בעתיד.

רבי שלום מרדכי שבדרון [המהרש"ס] סובר: עם ישראל יכיר בזה, שבדרך הטבע אינו יכול להוריש את הגויים, אלא בעזרת הקב"ה בלבד וזאת יש לדעת על סמך הנסים שקרו לעם ישראל בעבר- כמו שנאמר: "זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם". 

על סמך זכירת כל הנסים שה' עשה בעבר, אבל כל עוד עם ישראל סבור שיוכל לרשת את הגויים  בכוחות עצמו , יש  לו סיבה  טובה להתיירא. כי אם אין סומכים על ה', אלא על כוח בשר ודם אין זה, אלא מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ! משענת שלא  תחזיק מעמד!

הקשר להפטרה בספר ישעיהו

נאמר: " וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי.  הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם - אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה",

דעת מקרא מסביר: ציון חוששת שה' נטש אותה  ולא יבוא שנית  לשכון בתוכה  וה' חלילה הסיח את דעתו מעם ישראל.

ציון היא: ירושלים, כנסת ישראל וארץ ישראל, ציון משולה לאישה שבעלה נטש אותה.

התשובה לחשש זה:

"הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ".

האם יתכן שאישה תישכח את תינוקה? זוהי שאלה רטורית. הרי הדבר הוא נגד טיבעה של האם שעלולה לשכוח את בנה.

הנמשל: כך גם ציון - היא חביבה על ה' כתינוק  על אמו , כך מובן שה' אינו שוכח את עם ישראל.

והנה בזמן הגאולה ישובו כל הבנים  מהגלות  אל ציון ומה שיקרה בפועל:  "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" הכוונה למושלים בארץ ישראל מטעם המלכות שגרמה לחורבן - כל אלה שהזיקו וגרמו להרס ירושלים - יצאו ממנה כאשר יראו את הבנים שבים מהגלות אליה. לא רק הם יצאו, אלא כל הגויים שהתיישבו בארץ וגם כל השודדים וההורסים שפגעו בה.

אז ציון תישא עיניה ותראה את כולם מתקבצים אליה ותשתומם מאד ותשאל:  "מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם"? 

כמובן שאלוקים בכבודו ובעצמו עתיד להביא את הגאולה לעם ישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- הן מהפרשה והן מההפטרה - מדברי ישעיהו הנביא: כמה חשובה האמונה של עם ישראל באלוקים  - בהיות עם ישראל - העם הנבחר וגם ארץ ישראל ניתנת לו  על ידי הבטחת ה' עוד מימי אברהם - אבי האומה ולכל הבאים אחריו, ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים  י"א, י"ב]

וכדי לזכות בה לנצח - עם ישראל חייב להידבק בה' מתוך אהבה  וכשם שה' אינו שוכח לעולם את בניו - כך בניו מצווים לא לשכוח את כל הנסים שנעשו לו מאז יציאת מצרים, מתן תורה וכל המופתים במדבר! ויהי רצון שנזכה במהרה לגאולה המיוחלת - כדברי בנביא ישעיהו:

"שְׂאִי - סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ - לָךְ; חַי - אָנִי נְאֻם - יְהוָה",

 

 

 

דבר החסידות – פרשת עקב – כ"ף מנחם אב תשפ"ב

ב"ה

דבר החסידות – פרשת עקב – כ"ף מנחם אב

 

הפעם נקדיש את הטור לסיפור ודבר-תורה מהגה"ח המקובל וכו' רבי לוי יצחק שניאורסאהן זצ"ל אביו של הרבי זי"ע, שהיום יום ההילולא שלו. ת.נ.צ.ב.ה.

 

"ואחת לשנה הבאה..."

מספר הרב מנחם בורשטיין, יו"ר מכון "פועה":

קרוב משפחתנו, ר' ברוך קופרמן נולד באוקראינה בשנת תרצ"ב. בלידתו היו פניו כחולות והרופא איתר אוושה בליבו. בדיקות נוספות העלו שסיכוייו לשרוד קלושות והרופאים אמרו בצער להורים כי זו שאלה של שעות או אולי ימים עד שישיב את נשמתו לבוראה.

בצר להם מיהרו ההורים לבית רבה של יקטרינסלב, רבי לוי יצחק שניאורסון, ולאחר ששמע את המצב, אמר להורים: "אל תדאגו. הוא יחיה" וחזר ואמר: "הוא יחיה 70 שנה!".

ואכן באורח פלא התינוק החלים וגדל לתפארה. השתתף בתחרויות שחמט בחבר העמים, והיה כרוך שם אחרי האדמו"ר מריבניץ זצ"ל. אח"כ זכה לעלות לארץ הקודש, ובשנים האחרונות לימד יהדות במכון לב לתלמידים שעלו מחבר העמים.

משעבר את גיל 70 היה אומר: "כל יום נוסף שאני חי זוהי מתנה מהקב"ה". בשנה האחרונה [תשס"ב] לקה במחלה הארורה, ונפטר ביום שלישי האחרון [שבט תשס"ג] והוא בגיל 71...

 (ע"פ מאמרו של העיתונאי שאול שיף, "הצופה", שבט תשס"ג, ששמע מפיו של הרב בורשטיין, מבני משפחתו הקרובה של ר' ברוך ז"ל. בסיוע אתר חב"ד fm)

 

~~~

שלושת התפילות ושלושת ה'אשרי'

 

בפרשתנו (יא, יג) נאמר "ולעבדו בכל לבבכם" שעליו דרשו רז"ל (תענית ב, א ובספרי עה"פ, הובא ברש"י): "איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפלה".

והנה בגמרא בברכות (ד, ב) איתא: "אמר רבי אלעזר בר אבינא: כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא".

ומפרש רש"י: "שלש פעמים – כנגד שלש תפלות".

וצריך להבין מה הקשר בין שלושת התפילות לשלש פעמים תהלה לדוד?

 

מבאר רבי לוי יצחק, אביו של הרבי:

בזהר פרשת פינחס (רכו, א) נאמר מאמר דומה: "כל מאן דאמר תהלה לדוד בכל יום תלת זימנין איהו בר עלמא דאתי". אלא שבזהר מוסיף, ש"תרי זימני" [=פעמיים] מחוייבים לומר תהלה לדוד – "בגין מזונא ופרנסה בכל יומא" [=בשביל המזון והפרנסה בכל יום], והפעם השלישית היא "לאו בגין חובה [לא בשביל חובה, בגלל בקשות הנ"ל] . . אלא בגין שבחא".

ועל פי דברי הזהר אלה יובנו היטב דברי רש"י שאמירת תהלה לדוד שלש פעמים הוא "כנגד שלש תפלות", כי כשם ששתי התפילות שחרית ומנחה הם חובה ותפלת ערבית רשות (ראה ברכות שם) – הרי כך גם בקשר לתהלה לדוד: שני פעמים הם "חיובא על בר נש" ופעם אחת "בגין שבחא" שזה על דרך "תפלת ערבית רשות".

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי לוי"צ לזהר ח"ב ע' תמד. לקוטי שיחות חלק חי, פינחס שיחה ד (עמ' 351. ובמתורגם ללה"ק עמ' 380). ובהמשך השיחה שם מאריך איך מקבילים שלשת ה"תהלה לדוד" לשלושת התפילות –  בכמה אופנים ע"ש.

 

לע"נ מו"ח הרה"ת ר' אהרן יצחק ב"ר חיים חנוך העניך ז"ל לייכטר, משלוחי הרבי לביסוס היישוב החבד"י בעיה"ק צפת ת"ו. שם מת אהרן בחודש החמישי בתשעה עשר לחודש, בקיץ המר ה'תשנ"ד ושם נטמן, בחלקת חב"ד שע"י התנא רבי פינחס בן יאיר זי"ע. ת.נ.צ.ב.ה.

– כ"ח שנים לפטירתו –

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

סיפור של פיקוח נפש - לכבוד שבת פרשת עקב - עם הרב ישראל אשלג שליט"א

סיפור יפה לשבת
הרב ליהמן נותן עצה ליהודי "פיקוח נפש"
והרב עצמו ניצל.
וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל.
מאת הרב ישראל אשלג שליט"א
0504182631

 

פרשת עקב - הקשר לנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו

פרשת עקב - הקשר לנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו.

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בחשיבות שמירת התורה ומצוותיה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים...": [דברים ז, י"ב- ט"ו]

בהמשך  התורה  מתארת את ייחודה של הארץ המובטחת-לעם ישראל:

הנה כמה דוגמאות:

"כִּי ה' אֱלֹקיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.  אֶרֶץ חִיטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.." [דברים, ח, ז-ח]

"וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל- הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.  וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ.  כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם:  אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.  וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, ח ח-י"ג]

יחד עם זאת, התורה מצווה אותנו להיאחז  בשורשי אבות ,לזכור את כל הנסים והנפלאות שה' עשה לנו  במדבר - כולל מתן תורה.

בפרשה זו: התורה  מזכירה לנו - להיות נאמנים לה' מתוך אהבה - בלב ובנפש ומופיע  חלק שני  של "קריאת שמע" , בעוד שחלקו הראשון הופיע בפרשת -ואתחנן:  " וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺתַי, .........וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר ה', נֹתֵן לָכֶם".[י"א  י"ג- כ"ב]

ההפטרה בשבת-  היא  גם אחת מהפטרות: "שבע דנחמתא"- מתוך ספר ישעיהו   [מ"ט, י"ד- נ"א, ג].

הנה קטע קטן מתוך ההפטרה:

"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ה'; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ.  הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד.  מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-ה', כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה.  כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ:  כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ.  עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ:  צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה.  וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם". 

"כֹּה-אָמַר ה' אלקים הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה.  כג וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי ה', אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי".[ישעיהו מ"ט, י"ד- כ"ד]

 השאלות הן:

א] מה המשמעות של המילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה"?

ב] כיצד קשורה ארץ ישראל לתורה הקדושה?

ג] מהו המכנה המשותף של  פרשת: "עקב"- להפטרה - דברי ישעיהו הנביא?

תשובות.

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה"

"נתיבות שלום "מביא את דברי רש"י: אם המצוות הקלות - שאדם דש בעקביו- שומר אותן - לעומת אחרים – הדורכים עליהן ומזלזלים בהן - אזי יזכה שה' ייטיב עמו בברכות המפורטות בפרשה.

דוד המלך אמר: "לָמָּה אִירָא, בִּימֵי רָע--    עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי"- הכוונה: שהיה דוד המלך חושש מיום הדין ואומר: ריבונו  של עולם אינני מתיירא ממצוות חמורות שבתורה - אלא אני מתיירא מהמצוות הקלות שבני אדם משליכים אותן מתחת עקביהם. יש לשאול: מהן המצוות הקלות שאדם דש בעקביו-כלומר מזלזל בהן- מדוע נכתבו מצוות אלה בלשון עקב?

עוד יש לברר את משמעות הברכה:" וְשָׁמַר ה' אֱלֹקיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ" השכר: אהבת ה' את עמו- שכר רוחני ולא שכר גשמי..

מוסיף ואומר:"נתיבות שלום"

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן..."- "והיה"- לשון שמחה וראשי תיבות של "והיה"- "ישמחו השמים ותגל הארץ"

המילה: "עקב" מורה על הדורות האחרונים –- של עקבתא דמשיחא"

הטעם הוא: כי נשמות ישראל הם קומה שלמה, וכשם שאצל האדם - יש ראש גוף ורגליים, כך גם בנשמות ישראל.

הראש כולל את הראיה והשמיעה השכלית - וגם המוחשית.  

הגוף בו משכן הלב, שאין בו ראיה ושמיעה מוחשית, אבל יש בו ראיה ושמיעה שכלית, כמו שנאמר: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ.." [מלכים –א, ג', ט']

אך ברגליים אין ראיה ואין שמיעה - לא מוחשית ולא שכלית.   כך גם בנשמות של הדורות - לפי שהדורות הקדומים היו נשמותיהם בבחינת-ראש-שכלל ראיה ושמיעה—כלומר שראו אלוקות ושמעו את דברי ה'. ואילו הדורות המאוחרים יותר - היו בבחינת הגוף - לב שומע, כבר לא היה  אצלם ראיה ממש ,אבל היה בהם –בבחינת  תא - ראיה ושמיעה שכלית ,לעומתם הדורות האחרונים - הם בבחינת רגליים שאינם - רואים ושומעים.- ברגליים החלק הנמוך ביותר- העקב, לפי שהם נחשבים לדורות של עקבתא דמשיחא שיש בהם הסתר כה גדול - שאינם רואים ואינם שומעים דבר.

אך מה שנשאר לדור הזה - הוא: כוח האמונה בה' וזה גורם לשמחה בעיני ה' שאפילו  בדורות של קץ וסוף הגלות בתקופת עקבתא דעקבתא  דמשיחא- האמונה בה' תשמור על כוחה.

על פי זה מבואר השכר של ה' :" וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ..."-שהיא מידה כנגד מידה- כי דרגת האמונה בדורות האחרונים - מוכיחה את גודל אהבת עם ישראל אל האלוקים ועל ידי אהבת ה' של הדורות האחרונים -מתעוררת חזרה אהבת ה' אל עם ישראל.

הרבי מקוצק מאיר את עיננו : כי מצווה שאדם דש בעקביו - היא מצוות -יישוב ארץ ישראל , ישנם רבים החושבים כי מצווה זו  הכוללת הליכה וישיבה בארץ -נחשבת לקלה והם עשויים לא להחשיבה, אך היא מצווה מהתורה.

לכן בא לשון הכתוב:" והיה עקב תשמעון" אם  תקפידו לשמור גם על מצוות שנוהגים לקיים בעקב-היינו בהליכה על אדמת ארץ הקודש-התוצאה תהיה כי ה' יקיים את חסדיו  ויברככם בכל הברכות.

ארץ ישראל ותורת ישראל.

הרשב"ם  סובר : "כי הארץ אשר אתה בא שמה, אינה כארץ מצרים שאינה זקוקה  למטר"

כי במצרים בין אם חוטאים ,או אין חוטאים - יש לכולם לחם לאכול.

ארץ ישראל - אם שומרים בה את המצוות- ניתן לפנות לרחמי שמים - כי ה' אל רחום וחנון והוא מתבונן בנו כפי שכתוב: "אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ.."

בארץ ישראל ה' משגיח מראשית עד אחרית - אם עם ישראל שומר את המצוות  הגשם יורד בכמות הרצויה בכל מקום בהתאם לצורך.

ראינו דוגמא מוחשית לגבי סדום שנאמר עליה: "כגן  ה' בארץ מצרים היא הייתה כולה משקה". הקשר בין סדום ומעשיה והעונש - הוא אינו מקרי, הדבר מזכיר לנו את תועבת מצרים, אלא שבמצרים למרות התועבות שלהם הם נשארו בארצם , אבל בארץ ישראל שהיא נחלת ה' – מקיאה את החוטאים כפי שכתוב :"ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם"

אמר רבי לוי: "אתה מוצא דברים הרבה  ברא הקב"ה בעולם וברר לו אחד מהם [אחד מכל סוג]: ברא שבעה ימים ובחר לו הקב"ה שבת, שנאמר:

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ.." [בראשית   ב',ג']

 ברא ארצות וברר[בחר]  לו אחת מהן: ארץ ישראל, שנאמר:

"עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". וכן הקב"ה קורא אותה "ארצי" שנאמר: "וְאֶת-אַרְצִי, חִלֵּקוּ" [יואל ד, ב']

 

ברא אומות וברר [ובחר ] לו אחת מהן - אלו ישראל שנאמר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹקיךָ; וּבְךָ בָּחַר ה', לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" [דברים י"ד, ב]

המכנה המשותף לפרשה ולדברי הנחמה של ישעיהו הנביא.

גם ההפטרה הזו היא מתוך-[ישעיהו מ"ט, י"ד- נ"א, ג] – מדברת על נושא: הגאולה - לפי שהיא  אחת מהפטרות הנחמה מתוך שבע - [שבע  דנחמתא ]  בספר ישעיהו, הנביא מנחם את  עם ישראל שנמצא בגלות - במצב של ייאוש, אינו רואה תקווה להיוושע מהמצב בו הוא נתון. הנביא מנסה לשכנע את הגולים    לבל יפלו ברוחם - כי הגאולה מובטחת והיא עוד תגיע.

בראש ההפטרה הוא מציין את דברי ציון - הסבורה כי ה' שכח אותה ונטש  אותה, אך זוהי טעות - כי הגאולה, בע"ה - בוא תבוא ,אלוקים עתיד ,כביכול, להרים את דגלו –כשר צבא הפוקד על חייליו לבוא - והגויים האלה  יגיעו אל ציון אשר יסייעו ליהודים לצאת מהגלות ולהגיע לארץ המובטחת. והעמים יישאו את הבנים של ישראל בחוצן - בקפלי הבד של מלבושיהם. ואת הבנות על הכתפיים. ומלכי הגויים ישמשו כאומנים ויטפלו בבנים - כאומנים המטפלים בתינוקות.

מלכים אלה - בהגיעם לציון ישתחוו אפיים ויגעו בפניהם בקרקע ובשעת ההשתחוות ילכחו את עפר רגלי ירושלים. כל זה כאות להכנעה והערצה וכל המקווים לישועה לא יתאכזבו.

הקשר בין הפרשה להפטרה -  לפי דברי ה"נתיבות שלום" מדובר בדור של עקבתא דמשיחא- אחת מהדורות האחרונים שנחלש בדרכו הרוחנית- אך מנגד- ממשיך להאמין באלוקים ויודע כי הגאולה- בע"ה עוד תגיע- ויפה הפסוק מבין י"ג העיקרים:

 "אנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא"

דבר החסידות – פרשת עקב

ב"ה

דבר החסידות – פרשת עקב

מוקדש לע"נ מו"ח הרה"ת ר' אהרן יצחק ב"ר חיים חנוך העניך ז"ל לייכטר, משלוחי הרבי לביסוס היישוב החבד"י בעיה"ק צפת ת"ו. שם מת אהרן בחודש החמישי בתשעה עשר לחודש, בקיץ המר ה'תשנ"ד ושם נטמן, בחלקת חב"ד שע"י התנא רבי פינחס בן יאיר זי"ע. ת.נ.צ.ב.ה.

– ז"ך שנים לפטירתו –

 

סיפור חייו של השווער

 

לפני שבע שנים, לרגל היארצייט העשרים של מו"ח הר' אהרן לייכטר ז"ל התפרסמה בעתון 'כפר חב"ד' כתבה קצרה על סיפור חייו מלאי התוכן (וגם צרפתי שם איזה מילי מעלייתא ששמעתי משמו מיבלחט"א הרי"י זלמנוב שי' – ראה תענית כב, א במעלת הני "אינשי בדוחי").

לכן, הפעם במקום סיפור, מצורף קישור לכתבה הנ"ל. לקריאה לחץ כאן

 

~~~

בין גשמיכם למטר ארצכם

בפרשתנו, בפרשת "והיה אם שמוע" נאמר (יא, יג-יד) "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי גו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו'".

מפרש רש"י: "ונתתי מטר ארצכם – עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי". וממשיך: "בעתו – בלילות, שלא יטריחו אתכם. דבר אחר: בעתו – בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם".

וצריך להבין:

א)    בפרשת בחוקותי (בתחלתו) כבר נאמר "אם בחוקותי תלכו . . ונתתי גשמיכם בעתם", ומדוע צריכה התורה לחזור על אותה הבטחה שוב?

ב)  בפרשת בחוקותי מפרש רש"י "בעתם – בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי שבתות", ומדוע כאן מביא רש"י פירוש נוסף – "בעתו – בלילות" [ועוד מביאו בתור פירוש ראשון, שמשמע שהוא העיקר*]?

 

ויש לומר: שרש"י בא לבאר את הבדל הלשונות שבין הפרשיות:

בפרשתנו נאמר "ונתתי מטר ארצכם" – כלומר, שהברכה מופנית לארץ ולגשמים שלה היא זקוקה.

ואילו בפרשת בחוקותי נאמר "ונתתי גשמיכם" – הגשם של בני ישראל.

ועל כך מבאר רש"י שכל אחת מהפרשיות מדברת על רמה אחרת של קיום המצוות:

בפרשתנו מדובר על קיום המצוות ברמה הבסיסית וההכרחית – על פי "שורת הדין", כלשון רש"י: "עשיתם מה שעליכם – אף אני אעשה מה שעלי", ולכן הברכה מוגבלת לדרך הטבע – "מטר ארצכם", כמה שהאדמה צריכה.

ואילו בפרשת בחוקותי מפרש רש"י "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה", כלומר שתתאמצו מעבר לטבע הרגיל, ולכן גם הברכה היא "ונתתי גשמיכם", מעבר לצרכים של האדמה, או של בנ"א בכלל, אלא כפי שמגיע לבני ישראל, מעל לטבע.

 

על פי זה מובן גם שינוי הפירוש של "בעתם":

בפרשתנו שמדובר על "מטר ארצכם" – שהירידה של הגשם היא לארץ, הרי מבחינת ההסתכלות של עבודת האדמה – הזמן המתאים לגשם הוא בלילות, כדי שהגשם לא יפריע תוך כדי עבודת האדמה ("שלא יטריחו אתכם").

אבל בפרשת בחוקותי העוסקת ב"גשמיכם" של בני ישראל – הזמן הטוב ביותר לירידת גשמים ממבטם של בנ"י הוא "בלילי שבתות" שאז היא ההפרעה הכי מועטת כי "אין דרך בני אדם לצאת" בכלל**.

  •  

מכאן נמצאנו למדים את חשיבות העמל והיגיעה בתורה, מעבר לרגילות שלו הטבעית.

כי יכול אדם לטעון: הרי הוא 'דמות' של קדושה – לומד תורה ומקיים מצוות, ומדוע עליו דווקא לשבור את הרגליו, ולעבוד מעבר לטבעו ורגילותו?

מלמדת אותנו התורה: שאם חסר את העניין של "בכל מאדך" – אז אי אפשר להיות בטוחים בעבודת ה' ונזקקים לאזהרה "השמרו לכם פן יפתה גו'", ויתרה מזו: עבודה ללא שינויי ההרגלים נקראת "לא עבדו" (ראה חגיגה ט, ב. תניא פט"ו).

ועל ידי עבודה באופן של "בכל מאדך", יורד גם השפע מלמעלה ללא הגבלות ומדידות, עד ל"השקיפה ממעון קדשך..." שגם לשון שהוא היפך הברכה ['השקפה'] הופך ללשון ברכה (ירושלמי מע"ש בסופה וראה רש"י וירא יח, טז) – "וברך את עמך את ישראל".

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, עקב שיחה ד (עמ' 115 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 122 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים עמ' קלו-ח.

 

______________

*)  ראה ספר "כללי רש"י" (ר"ט בלוי שליט"א. קה"ת תש"מ) בארוכה [הרבי מקשה כאן עוד כמה וכמה דיוקים. ולשלמות העניין כדאי לעיין בפנים השיחה].

 

**)  אבל גם לא כתב "שאין יוצאין" (כלל), כ"א "שאין דרך כו' לצאת" – שהרי הולכים לביהכנ"ס כו'.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

אזור קבצים מצורפים