|
|
ארץ מבורכת.
מאת: אהובה קליין ©
ברית בן הבתרים
קורמת עור וגידים
עם ישראל נצבים
בפני גדול השערים.
הפתח לארץ קדושה
מרוממת נשגבה ושונה
גדושת פירות מגדים
מבורכת תירוש ודגנים.
כנהר העולה על גדותיו
נערמים בה דבש וחלב
ארץ רבת פלאים
ישראל ברגביה נאחזים.
עשרת הדברות מקיימים
אור לגויים משמשים
מעשיהם בספר נכתבים
לשלום ושלוה נכספים.
הערה: השיר בהשראת פרשת עקב [חומש דברים]
פרשת עקב, מאין לנו כי הבטחת ה' לאברהם תתקיים?
מאת : אהובה קליין
בפרשה זו התורה מזכירה לנו את טיבה של ארץ ישראל ואת איכותה המיוחדת וכיצד יש לשמרה באופן שנוכל לחיות בה בעודנו מבורכים: "כי ה' אלוקיך מביאך אל- ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר: ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ- זית שמן ודבש: ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת:" [דברים ח, ז-י]
השאלות הן
א] מאין לנו כי הבטחת ה' לאברהם בברית בן הבתרים עתידה להתקיים?
ב] מה המשמעות במילים: "ארץ טובה" ?
ג] מדוע עם ישראל לא יוכל לכלות את אויביו במהירות?
תשובות
הבטחת ה' לאברהם אבינו.
בברית בן הבתרים נאמר : "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת: את הקיני ואת- הקנזי ואת הקדמוני: ואת החיתי ואת הפריזי ואת הרפאים: ואת האמורי ואת- הכנעני ואת הגרגשי ואת- היבוסי": [בראשית ט"ו, י"ח- כ"א]
המפרשים מסבירים: כי המילה: "ארץ" מוזכרת שבע פעמים בפרשתנו [דברים ה, ז-י] מתוכם שש פעמים המילה: "ארץ" ופעם אחת המילה: "הארץ" מכאן הרמז, שבני ישראל עתידים לרשת את ארץ של שבעת העמים בהתאם להבטחת הקב"ה – בברית בן הבתרים- לאברהם אבינו.
רבינו בחיי גם מדגיש , כי המילה: "ארץ" המופיעה בפרשה שש פעמים ובפעם השביעית: "הארץ"- כנגד הנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"
שש פעמים הכתוב מזכיר את המילה: "ארץ" כנגד שישה סוגי אקלים בכדור הארץ- היוצאים ומתפשטים מנקודתה של עולם - שהיא ארץ ישראל והאקלים השביעי- הוא בירושלים, עליו אמר דוד המלך: "יפה נוף משוש כל הארץ" . המילה: נוף מוסברת על ידי רבינו בחיי- במובן- אקלים, כל נוף שונה ממשנהו, לפי קרבתו לגלגל החמה, והעובר מאזור אחד לאחר- ניזוק, אך ירושלים מורכבת מכולם, ולכן האקלים שלה טוב ובריא במיוחד ועל זה נאמר: "וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה"
ארץ טובה- המשמעות.
על פי חז"ל - לאחר שהתורה מזכירה את שבעת המינים- היא מסבירה מה המשמעות של ארץ טובה-"ארץ אשר לא במסכנות [בעניות ובצמצום]- תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה" מכאן שבארץ ישראל ,לא חסר דבר.[ על פי מסכת ברכות ל"ו, "ב]
ה"כלי יקר" מסביר: כי לעומת מצרים- ששם היה צורך לאגור מזון במחסנים לשנות הרעב- הרי ארץ ישראל אינה זקוקה לערי מסכנות -כי יש בה שפע מזון תמיד והיבול בה מבורך תמיד.
אור החיים נותן הסבר מעניין: בדרך כלל העשירים מקמצים בכספם וזאת משני טעמים:
א] אינם רוצים להראות למכריהם, או לילדיהם שהם בעלי אמצעים- מהחשש שיבקשו מהם, או יתקנאו בהם.
ב] חוששים שמא, באחד הימים יתהפך עליהם הגלגל והם יתמוטטו.
אולם בארץ ישראל האדמה נחלקת באופן שווה בין התושבים והחברה לא תהיה מחולקת בין עשירים לעניים.
אין שום סיבה שאחד יצליח יותר מרעהו בענייני מסחר ויבוא- מהטעם: שזוהי ארץ: "לא תחסר כל בה"
בארץ ישראל ישנם אוצרות באדמתה- נחושת וברזל- ועל כן העשיר במקום כזה לא יצטרך לאכול "במסכנות" הוא יוכל להראות את עושרו - כי יתר התושבים- מצבם יהיה דומה.
"שפתי כהן" מסביר: לחמה של ארץ ישראל - צפוי להיות עשיר בטעם ולא יהיה צורך להוסיף עליו מזונות אחרים.
עם ישראל יתקשה להשמיד אויביו במהירות.
נאמר:" ונשל ה' אלוקיך את הגויים האלה מפניך מעט, מעט: לא תוכל כלותם מהר, פן תרבה עליך חית השדה" [ז, כ"ב]
רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ מתפלא: מדוע אין אפשרות להרוג את כל האויבים במהירות? היד ה' תקצר להתגבר על חית השדה שתתרבינה במקומות העזובים- כפי שעשה ניסים לעם ישראל במצרים?
אלא הסיבה היא: ההודעה שעם ישראל לא יוכל לכלות את אויביו במהירות- היא לטובתו ,שאילו היו נכחדים האויבים בבת אחת- היה הדבר גורם לעם ישראל להידבק בקשיחות ואכזריות- תכונות הטבועות בבעלי חיים שבשדות ולכן בזמן שהקב"ה יעשה דין באויבים- מנגד ישמור על בניו באופן שתדבק אצלם מידת הרחמים כלפי האחר וזאת בניגוד לתכונה הקיימת בחיות השדה.
הרמב"ן מסביר: בסופו של דבר ה' ישמיד את כל האויבים ואלה שיישארו- הוא ישלח בהם את הצרעה, אבל לא יכלה אותם ביום אחד ולא יגרש אותם בשנה אחת- כי אז צפוי שהארץ תהיה שממה וירבצו בה חיות השדה. וגם אם האויבים יושמדו, הרי לא יכלו לגמרי עד שעם ישראל ינחל את הארץ.
וישנו פירוש מעניין על פי –אור צדיקים השם [המגיד מקוזניץ זצ"ל]
הרי הקב"ה יכול הכל- כולל גם לדאוג שחיות השדה לא יזיקו ,אלא אנחנו רואים כי לא תמיד התפילה שלנו נענית כולל תפילתם של צדיקים, המטרה היא לבחון את עניין הבחירה החופשית, היות ואם התפילה שלנו הייתה נענית מיד- התוצאה תהיה שכולם יהפכו לצדיקים ולא תהיה עוד בחירה חופשית כלל.
וחז"ל אומרים: בשעה שמשה עלה למרום לקבל את התורה, באו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו מה יילוד אישה- עושה בתוכנו? הרי התורה הייתה קיימת קודם ארבעה דורות לבריאת העולם ,הייתכן להעניק את התורה לבשר ודם?
מיד אמר ה' למשה להחזיר למלאכים תשובה: אמר משה: כי עם ישראל יצא ממצרים, לאחר שהשתעבד שם - הוא מצווה לא לעבוד אלילים ,הוא מצווה לשמור שבת, כתוב בתורה: ,לא תישא" וכי המלאכים נוהגים במשא ומתן ביניהם? האם מצוות כיבוד הורים ,או כל עשרת הדיברות מתאימה למלאכים?, מיד השתכנעו והודו לה'.
מכאן ,שאלמלא הייתה בחירה חופשית לאדם ,היו המלאכים מנצחים בטענתם: שאין בשר ודם ראוי לקבל את התורה ,לכן נאמר: שעם ישראל ידע שלא תהיה באפשרותו לכלות את האויבים במהירות ללא קשיים, שהרי אם יחסלו את הקמים עלינו באופן חלק ומהיר, מיד תתבטל הבחירה החופשית – כי יראו שהכל מתנהל באופן ניסי ואז ממילא: "תרבה עליך חיית השדה"- כלומר כל חיות הקודש, שרפים ואופנים ינצחו באמירתם כי אין לתת את התורה לבן אנוש.
לסיכום, לאור האמור לעיל: הבטחת הקב"ה לאברהם ולבניו אחריו- קורמת עור וגידים וכיום יש לנו ארץ משלנו- ארץ זבת חלב ודבש וגם אם יש קשיים ומהמורות בדרך , בסופו של דבר יבואו ימים טובים ובא לציון גואל. אמן ואמן.
פרשת עקב- מהו הסיכון הטמון בשכחת הבורא?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת עקב היא אחת מפרשיות התורה המדריכות את עם ישראל את הדרך הטובה שילכו בה ושתזכה אותם בברכות ובכל טוב . ומנגד האסון הטמון בשכחת הבורא:
"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם? לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים: המסות הגדולות אשר- ראו עינך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלוקיך כן יעשה ה' אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם.." [דברים ז, י"ז]
בהמשך ישנו דגש על חשיבות שמירת המצוות: "כל המצווה אשר אנוכי מצווך היוםתשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע לאבותיכם: וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא...כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם." [שם ה', ח, א-ד]
השאלות הן :
א] מה טמון בזכירת ה' לאורך כל הדרך בחיי האדם?
ב] מהו האמצעי המעניק לנו את היכולת לרשת את ארץ ישראל ולחיות בה?
ג] מה הקשר בין תוכן ההפטרה לפרשת עקב?
תשובות.
הכוח הטמון בזכירת אלוקים ופעולותיו.
על פי פשוטו של מקרא, ניתן להבין, כי עם ישראל אינו צריך לחשוש מהאויבים הרבים סביבו- המאיימים על חייו לאורך כל הדרך -מהטעם שהקב"ה משגיח על עמו.
השל"ה הקדוש-[רבי ישעיה הלוי הורביץ ] מסביר: כי על עם ישראל מוטל לא לסמוך על כוחו בלבד, אלא להאמין בה' ולבטוח רק בו וזה המפתח להצלחת העם להתגבר במלחמות נגד האויבים תמיד, על כן, אין לחשוש ממספר הגדול של האויבים, שהרי ה' יעמוד לימינם של בניו וישגיח עליהם.
רבי שלום מרדכי שבדרון [המהרש"ם] מסביר: כאשר עם ישראל יאמר בלבבו: שאומנם בדרך הטבע לא ניתן לנצח את הגויים- אלא בעזרת הקב"ה, אז לא תהיה סיבה לפחד מהם, כי ה' ילחם בהם כשם שנלחם במצרים ובני ישראל יצאו באותות ומופתים מעבדות לחירות. הבעיה קיימת רק כאשר עם ישראל חושב כי יוכל לנצח את אויביו בכוחו ובעוצם ידו, אז יש סיבה להתיירא מהגויים ההישענות על כוח בשר ודם זוהי: "משענת קנה רצוץ" שאין יכולים לעמוד בה בשעת מבחן.
ולעניות דעתי, שכחת כל הניסים שהקב"ה עשה לעם ישראל, הן במצרים והן במדבר על ידי שלא עזבם אפילו לרגע אחד, אלא דאג להם לבגד ,מזון ומים ללא הרף, הבגדים היו גדלים איתם, ענני כבוד ה' היו מעל ראשיהם -המשמעות שכבוד ה' היה בתוכם כך נדחו כל המזיקים, כי אין להם מקום במחיצת השכינה ובני ישראל לא ניזוקו בבגדיהם וברגליהם[דברי רש"י]- בשכחה זו יש כפיות טובה כלפי הבורא, ואילו זכירת כל הניסים שהקב"ה עשה עמנו לאורך כל הדרך- יש בה הכרת הטוב.
את נושא הכרת הטוב למדנו כבר אצל משה, כאשר במכת הדם לא הלך להכות את היאור- מפני שידע כי היאור הגן עליו בהיותו מוסתר שם בין קני הסוף- בעודו בתיבה ולכן אהרון הלך להכות את היאור, מכאן שאם יש הכרת הטוב כלפי הדומם-במקרה זה היאור, בוודאי שעם נבון חייב להכיר בכל הטוב של ה' בעבר, הווה ועתיד.
המפתח לירושת הארץ.
עניין שמירת המצוות יש בו כוח רוחני עמוק.
רש"י מביא שני פירושים:
א] לפי הפשט, הכוונה לשמירת כל מצווה שנצטווינו עליה, כפי שנאמר:" והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם". [שמות כ"ד, י"ב]
ב] מאחר ולרש"י קשה המילה: "היום" בציווי שמירת המצוות, שהרי ה' לא ציווה את עם ישראל לקיים את כל המצוות ביום אחד, לכן רש"י מביא מדרש אגדה:
המצווה - מצווה אחת בשלמותה- לקיים את כל המצווה- כלומר התחלת את המצווה עליך גם לסיים אותה. שאינה נקראת מצווה עד לסיומה. ההוכחה: שנאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם"- והלא משה לבדו התעסק בהעלאת עצמות יוסף, אך היות ולא הספיק לגמור מצווה זו ,אלא ישראל גמרו מצווה זו- לכן מצוות העלאת עצמות יוסף נקראת על שמם של ישראל.
ספורנו אומר: על ידי קיום המצוות זוכים באורך ימים,"רביתם"- ריבוי הבנים, "ובאתם וירשתם"- שתשיגו עושר וכבוד בירושת הארץ..
רבינו בחיי מפרש: "כל המצווה אשר אנוכי מצווך היום" התורה כתבה את עניין קיום המצוות ליד איסור עבודה זרה- מכאן שכל המשקץ ומנתץ עבודה זרה - כאילו קיים את כל מצוות התורה.
ורז"ל אומרים: כי כל הכופר בעבודה זרה- כאילו מודה בכל התורה כולה ואילו כל המודה בעבודה זרה- נחשב לכופר בכל התורה כולה.
ה"כלי יקר" אומר : כי בנוגע למה שנאמר לגבי עם ישראל:" למען נסותך לדעת את אשר בלבבך.."
לנסותך- מלשון הרמת נס כמו שנאמר: "נסה עלינו אור פניך"[תהלים ד, ז] כאילו הלב של העם הונח על נס גבוה- על עמוד גבוה, ומסביב עיניים רבות צופות בו וכך כל דבר יוודע לגויים מה מתרחש בליבו של עם ישראל- האם ישמור את מצוות התורה, או לא. שהרי אם יעמוד בקיום המצוות -אזי יצליח ויתגבר על כל העמים , במצב זה יתלוננו וישאלו גויי הארץ : מדוע גם הם לא זכו להצלחה שהרי גם הם יוצאי ירך אברהם ,תגובת ה' תהיה:כי עם ישראל הוא היחיד אשר עמד בניסיונות והלך אחרי ה' בארץ לא זרועה.
ואם חס ושלום עם ישראל יחטאו ולא יקיימו את המצוות, אז ישאלו הגויים, כאשר יראו שעם ישראל נענשים במיני מחלות: מדוע ה' הביא על עם ישראל צרות? ה' יענה להם: כי העונש בא עליהם היות ולא היו שלמים עם ה', וזו הכוונה לנסות את עם ישראל, בדומה לניסיונות שה' הביא על אברהם אבינו.
מטרת הניסיון להוכיח לכל העמים את אשר בלבבו של העם, האם ילך בדרך הישר, או לא.
על כן על ידי קיום המצוות – עם ישראל יזכה בארץ ישראל.
הקשר בין ההפטרה בישעיהו לפרשת עקב.
נאמנות ה' לעם ישראל- העם הנבחר- לעולם אינה נשכחת, והנביא ישעיהו אומר, כי בעוד שעם ישראל נדמה לו כי ה' שכח אותו, הרי חשש זה לא יתכן, והוא שואל: האם יתכן שאישה יכולה לשכוח את בנה שהיה ברחמה? בדומה לכך גם ה' אינו שוכח את עם ישראל.
בפרשת עקב ישנה אזהרה לעם ישראל לא לשכוח את מעשי ה' ונסיו במצרים ובמדבר. ואילו כאן בהפטרה מוכח ה' כי גם הוא אינו שוכח את עמו ומבטיח לעמו גאולה.
גם ברגעים קשים של ייאוש, יש לדעת כי הקב"ה צופה על עם ישראל ועל ארץ ישראל והיא כאילו מונחת על כף ידו ובבוא העת תגיע הגאולה ,ועם ישראל יזכה לישועה גדולה וכל מקומות השממה יהפכו לשטחים פורחים מלאי שמחה וששון.
גם בהפטרה זו בדומה לקודמתה, [בפרשת ואתחנן]דמות האישה מופיעה להמחיש את הגאולה בדברי הנביא:"התשכח אישה עולה מרחם-בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכח"- כשם שהאישה אינה שוכחת את בנה כך אלוקים אינו שוכח את בניו לנצח.
יהי רצון שנזכה בע"ה לגאולה בקרוב בימינו. אמן ואמן.
הפטרת פרשת עקב- ישועת ה' בציון-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
ההפטרה פותחת בדבריה של ציון- הלוא היא ירושלים הקדושה וגם כנסת ישראל וארץ ישראל:
"ותאמר ציון עזבני ה' ואלוקים שכחני:"
ולשאלתה זו הנביא ישעיהו עונה:" התשכח אישה עולה מרחם בן ביטנה? גם-אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך:הן על כפיים חקותיך חומותייך נגדי תמיד:מהרו בנייך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו: שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו- לך חי אני נאום-ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה:[ישעיהו מ"ט,י"ד-י"ט]
ובהמשך בשורה נפלאה:"והיו מלכים אומניך ושרותיהם מינקתיך אפיים ארץ ישתחוו לך ועפר רגלייך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קווי"[שם מ"ט,כ"ג-כ"ד]
השאלות הן:
א] מה המשותף בין פרשת עקב להפטרה?
ב] באילו אמצעים אומנותיים משתמש הנביא ישעיהו בנבואת הנחמה?
ג] כיצד מתאר הנביא את יום הישועה?
התשובה לשאלה א]
בפרשת עקב נאמר:"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית"[דברים י"א,י"ב]
מכאן, שארץ ישראל היא ארץ מיוחדת וגם עם ישראל נחשבים לבניו של אלוקים,לכן הקב"ה משגיח ומביט תמיד על הארץ ובניו.
ובמקביל לכך- בהפטרה נאמר:
"הן על- כפיים חקותיך חומתיך נגדי תמיד"
[ישעיהו מ"ט,י"ז]
כוונת הנביא להגיד: כי כמו שאדם חורת את דמות אהובתו על כף ידו - על מנת שלא ישכח אותה-כך גם אלוקים מביט בחומות ירושלים תמיד ואינו שוכח את ציון,אלא דואג לה.
מכאן שגם בפרשה וגם בהפטרה אלוקים מביט באופן תמידי על בניו בארץ ישראל וזוכר אותם.
התשובה לשאלה ב]
האמצעים האומנותיים בהם משתמש הנביא ישעיהו הם:
1] דימויים.
2] ניגודים.
3]"האנשה"
4] שאלה רטורית.
5] לשון נופל על לשון.
דימויים:
הנביא משתמש בדימויים כדי להמחיש את דבריו:את ציון הוא מדמה לתינוק-האהוב על אימו,ומסביר: כשם שאימא לא תשכח לעולם את תינוקה,כך גם הקב"ה אינו שוכח את בניו לעד.
יש בדבריו של הנביא:"האנשה"-הכוונה שהוא מדבר על ציון כפי שמדברים על אדם:"ותאמר ציון עזבני ה' "או, בפנייתו אל ציון נאמר:"שאי- סביב עיניך וראי.."
ניגודים: "גם- אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך"?- הנביא אומר: גם אם יש בכל זאת אמהות העלולות לשכוח את ילדיהן,הרי אלוקים לעומתן אינו שוכח!
שאלה רטורית-היא שאלה שהתשובה שלה מובנית מאליה כדוגמת שאלת הנביא:
"התשכח אישה עולה מרחם ביטנה?- האם יתכן שאימא תישכח את תינוקה?
לשון נופל על לשון:"מהרסייך-ומחריבייך"
התשובה לשאלה ג]
הנביא פונה ישירות לציון ואומר:"מהרסייך ומחריביך ממך יצאו, שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך, חי-אני נאום ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה"
ביום שהבנים שבים לציון ,כל המחריבים והמהרסים יצאו ויעזבו את ירושלים.
הנביא מדמה כאן את ציון לצופה-המסוגל להביט בעיניו-כדי לראות את כל המתרחש סביבו ביום הישועה, בדומה לדברי ה' אשר נאמרו לאברהם:
"שא נא עינך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה:כי את כל הארץ אשר-אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם"[בראשית י"ג,י"ד-ט"ו]
דוגמא נוספת,כאשר משה מתחנן לה' על רצונו להיכנס לארץ ,אלוקים עונה לו:
"עלה ראש הפסגה ושא עינך ימה צפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך.."[דברים ג,כ"ז]
ובהמשך הנביא אומר:"כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה"
גם כאן יש שימוש בדימוי יוצא מהכלל:כל השבים אל הארץ יהיו כתכשיט המהדר את המקום,כלומר כל הבנים השבים מהגלות ישמשו כתכשיט לציון בכך שהם יבנו אותה
כלילת יופי והדר.ציון תצמיד את התכשיטים בקישורי חוטים- כדוגמת הכלה המקשרת את עדייה לגופה.
הנביא מבשר:"והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותייך אפיים ארץ ישתחוו לך ועפר רגלייך ילחכו וידעת כי-אני ה' "
מסתבר שהגולים לא ישובו לבדם לארץ הקודש,אלא בסיוע המלכים- מלכי הגויים,הנביא מדמה אותם לאומנים המטפלים בתינוקות, והשרים של אותם מלכים יהיו כביכול המניקות של הבנים,הם ישתחוו לכבוד ציון וילחכו את העפר לרגליה.
המטרה הסופית תהיה,כי ציון תיווכח כי כל חששותיה,שמא הקב"ה שכח אותה-היו לשווא,כמו שנאמר:"אשר לא יבושו קווי"-כלומר: כל הבוטחים בה' אינם מתאכזבים מתקוותם כי ה' יגאל אותם- וזאת בדומה לדברי דוד המלך :"גם כל קוויך לא יבושו"[תהלים כ"ה,ג]
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן לראות בברור קו משותף לפרשת עקב ולהפטרה-בה מוכח כי הקב"ה אינו נוטש בניו,הוא מביט על ארץ ישראל מראשית השנה עד אחרית.
ועל כן אין לחשוש לשכחה,מסירות ה' אל בניו היא כמסירות נצחית בין האם לבניה.
יהי רצון ובקרוב נזכה,בע"ה לגאולה שלמה.
אמן ואמן.
ציון ביום גאולתה
שיר מאת: אהובה קליין ©
כהרף עין הנה היום
מציאות רוקמת חזון
ציון מוחה דמעותיה
חיש פוקחת עיניה.
שיכורה ולא מיין
שטופת שמש וקרניים
מסירה מעליה אפר
עוטרת בראשה כתר.
לאוזנה המולה ושאון
גיל שמחה ששון
ים רוזנים ומלכים
את גאולתה חוגגים.
בית הבחירה עוטה תפארה
לבוש מלכות וענווה
הכול חפצים לחסות בצילו
ליהנות מנוגה וזיו שכינתו.
הערה: השיר בהשראת ההפטרה לפרשת עקב,[ישעיהו]
טיהור הארץ/ שיר מאת: אהובה קליין ©
שערי הארץ נפתחים
בניה לרגביה מייחלים
לא עוד מן ושליו
אלא עמל ויגע רב.
המה יטהרו כל פינה
מאלילים אשרות ומסכה
בעזרת פטישים ואזמלים
התרמית מנפצים ומעלימים.
אלוקים בוחן כליות ולב
חטאים ופשעים מתעב
את בניו יאמץ לחיקו
כנשר הסוכך על גוזלו.
הערה: השיר בהשראת פרשת עקב [חומש דברים]
פרשת עקב- מהו המקור לאיסור עבודה זרה?
פרשת עקב גדושה בנושאים רבים,אך ישנו איסור אחד - אשר מופיע בפרשה ובמקומות רבים ושונים בתנ"ך והנושא הוא: איסור עבודה זרה.
וכך התורה מתארת את הנושא:"פסילי אלוהיהם תשרפון באש: לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך,פן תווקש בו,כי תועבת ה' אלוהיך הוא: ולא- תביא תועבה אל ביתך-,והיית חרם כמוהו: שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא"
השאלות הן:
א] מהו המקור האיסור לעבודת אלילים בתורה?
ב] היכן נפגשים אנו בראשונה עם האלילים במקרא?
ג] באילו מקומות בתנ"ך מצאנו דוגמאות לעבודה זרה?
התשובה לשאלה א]
המקור לאיסור עבודה זרה הוא בעשרת הדיברות:"אנוכי ה' אלוקיך...לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני: לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ: לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי ה' אלוקיך.." [שמות כ,ב-ו]
על המילים:"אנוכי ה' אלוקיך" מביאים חכמנו מדרש יפה המרמז כי התורה היא אמת וההוכחה לכך:
עשרת הדיברות מתחילות באות: א' –"אנוכי ה' אלוקיך"
האות הראשונה במשנה היא: מ'-"מאימתי קורין את שמע בערבית"?
האות הראשונה בתלמוד הבבלי היא: ת'-"תנא היכא קאי"?"
ועל כך יש רמז בתהלים:"ראש דבריך אמת"[תהלים קי"ט,ק"ס]
התשובה לשאלה ב]
עניין עבודה זרה כבר מוזכר בבראשית רבה[ל"ח,י"ג]
אברהם אבינו בעודו צעיר נתבקש על ידי אביו- תרח לשמור באחד הימים על חנותו שהייתה מקום ממכר לפסלים.לפתע הגיעה אישה אחת והביאה עימה קערת סולת ואמרה לאברהם שיקריב את מנחתה זו לפסלים,בתגובה על כך, אברהם תפש במקל והרס את כל האלילים,פרט לפסל גדול במיוחד אשר שם בידו את המקל,כשאביו שב לביתו,שאל את אברהם לפשר ההרס בחנות,ענה לו אברהם שאישה אחת הביאה סולת להקריב לפסלים, באותו רגע היה רעש ומהומה בחנות,האלילים רבו ביניהם,זה אומר: אני אוכל ראשון,השני אומר:לא! אני אוכל קודם.
עד שהפסל הגדול קם והרס את כולם במקלו.
שאל אותו אביו: האם אלילים יכולים לדבר?
ענה לו אברהם:"שמע מה פיך אומר":כלומר :אתה בעצמך חי בספק גדול-לגבי אותם אלילים.
התשובה לשאלה ג]
הנה כמה דוגמאות בתנ"ך:
1] מעשה עגל הזהב,כאשר בני ישראל ראו כי משה בושש לרדת מן ההר מיהרו ובקשו מאהרון שיעשה להם אלוהים אחרים.
כפי שמסופר בתורה:"וירא העם כי בושש משה לרדת מן- ההר ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלוך מארץ מצרים..." [שמות ל"ב,א-ג]
ובהמשך מסופר שהם תרמו את תכשיטיהם ואהרון יצר מכך עגל מסכה ובני ישראל אמרו:"אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" [שם ל"ב,ד]
כאשר משה ירד מההר הוא השליך את לוחות הברית ושבר אותם מרוב כעס.
2] עיר נידחת:"כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבת שם לאמור:יצאו אנשים בני –בלייעל מקרבך וידיחו את-יושבי עירם לאמור:"נלכה נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעתם:ודרשת וחקרת ושאלת היטב,והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת מקרבך:הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי-חרב...ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלוהיך,והייתה תל עולם,לא תיבנה עוד".[שםי"ג,י"ג-י"ט]
3] אביו של גדעון היה עובד עבודה זרה,ואלוקים ציווה אותו שיהרוס את אלילי אביו:"ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר- השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את- מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרות:" [שופטים ו,כ"ה]
4] דוד המלך לועג לאלילים:"עצבי הגויים כסף וזהב,מעשה ידי אדם: פה להם ולא ידברו,עיניים להם ולא יראו:אוזניים להם ולא יאזינו אף אין-יש רוח בפיהם:כמוהם יהיו עושיהם,כל אשר בוטח בהם: [תהלים ק"לה,ט"ו-י"ט]
5] שלמה המלך-לעת זקנתו חטא בעבודה זרה כפי שהכתוב מעיד עליו:"ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו לבבו אחרי אלוהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלוהיו כלבבת דוד אביו:וילך שלמה אחרי עשתורת אלוהי צידונים ואחרי מילכום שיקוץ עמונים:ויעש שלמה הרע בעיני ה' ולא מילא אחרי ה' כדוד אביו[מלכים א,י"א,ד-ז]
לסיכום:
לאור האמור לעיל ניתן להסיק,כי עבודה זרה אסורה מן התורה,וכאשר בני ישראל נכנסים לתוך ארץ ישראל הם חייבים לנפץ את האלילות ולא די בכך,אלא חייבים גם לשרוף את המקום כדי לטהר את אדמת הארץ.
עבודה זרה היא אחת משלוש עבירות החמורות-היינו-שלושה לווין:
א] עבודה זרה.
ב]גילוי עריות –ניאוף.
ג]שפיכות דמים.
עבירות- אילו אסורות גם במקרה שאדם נמצא בסכנת חיים, וביצוע העבירה עשוי להצילו,על זה נאמר:
"יהרג ובל יעבור"
בית המקדש הראשון נחרב בעבור שלושת עברות אלה.
יהי רצון ועם ישראל, כאיש אחד בלב אחד, יחזרו בתשובה ובית המקדש השלישי יבנה במהרה.
ובקרוב מאד יתקיים בנו הפסוק:"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה" [עובדיה,א,כ"א]
ממדבר לארץ חמדה
שיר מאת: אהובה קליין (c)
ארבעים שנות נדודי מדבר
אלוקים ישמרם מכל משמר
כנשר הנושא גוזליו
כן ינצור בניו.
מזון על מגש הכסף
אש וענן ללא הרף
בגדיהם אינם בלים
כעור לגופם תואמים.
בהיכנסם לארץ חמדה
לא עוד זרי דפנה
עמל ויגע מנת חלקם
ישתו בצמא מעיין תורתם.
יחסו בצל השכינה
יאכלו רימון ותאנה
דבש חלב בכל פינה
יודו למלך רם ונישא.
הערה: השיר בהשראת פרשת עקב [חומש דברים]
פרשת עקב-אורח חיים בארץ ישראל- במה שונה מהמדבר?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוקים הבאים:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך והרבך וברך פרי—בטנך ופרי—אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר—אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך ברוך תהיה מכל העמים..." [דברים ז,י"ד]
ובהמשך נאמרים פסוקים בהם התורה מתארת את חיי נדודי המדבר:
"וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא....ויענך וירעבך ויאכילך את- המן...שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה" [שם ח,ב-ה]
השאלות הן:
א] מה פירוש המילה:"עקב"?
ב]מה ההבדל בין אורח החיים במדבר- לבין החיים בארץ ישראל?
ג]מה המיוחד והפלאי בארץ ישראל?
התשובה לשאלה א]
לפי הרמב"ן: פירוש המילה:"עקב"- בגלל :כמו שנאמר בבראשית:"עקב אשר שמע אברהם בקולי" [בראשית כ"ו,ה] רבנו חיים בן עטר,בעל "אור החיים" מפרש:המילה:"עקב" יש בה רמז למידת התורה- הכוונה שהאדם ירגיל עצמו ללכת – עקב בצד אגודל ויש בזה מידת השפלות והענווה- הליכה בדרך זו תגרום לו להבין את דברי התורה ויתכן כי האות: נו"ן אשר מופיעה בסוף המילה :"תשמעון" מרמזת על השגת חמישים שערי בינה.
רבי יהושע בן הלוי אומר:כי יש כאן עניין של תנאי: אם עם ישראל ישמור את המצוות אזי לא יסבול ממחלות-"חש בראשו, יעסוק בתורה:חש בגרונו- יעסוק בתורה....[עירובין נ"ד, ע"א]
התשובה לשאלה ב]
בתקופה בה נדדו בני ישראל במדבר- הייתה הנהגה ניסית- משה היה שליח ה' יחד עם אחיו אהרון- מנהיג שלא היה כמותו בשחר ההיסטוריה-הוא הצטיין במסירות נפש אדירה למען העם, איש אמת-אוהב צדק ויושר.
ולא קם עוד נביא כמשה.
כפי שניתן ללמוד מהכתובים ,במדבר עם ישראל קבלו הכול על מגש הכסף: בלילה- עמוד אש שהאיר להם את הדרך, ביום:עמוד ענן שהראה להם את הנתיב הנכון.
מזון רוחני- מן שמראהו היה כזרע גד לבן והיה נספג בגופם, שליו- בשר לאכילה, מים מן הסלע,הבגדים היו תואמים לגופם תמיד ולא ניזוקו באקלים המדברי,כל ההליכה במדבר -היה ניסיון אחד גדול לעם ישראל.
אומנם, היו מקרים שהם נשברו ונפלו ברוחם וגם בחטאיהם, אך בגדול אלוקים זוכר לטובה את נדודיהם באזור המדברי כמו שנאמר: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו ב,ב]
לעומת אורח החיים במדבר, בארץ ישראל- עם ישראל חייב לעבוד על מנת להתפרנס, לא עוד מזון משמים. וכמו שכתוב זוהי ארץ מיוחדת:"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא, אשר יצאתם משם..." [דברים י"א,י]
לפי הסבר הרמב"ן הכוונה : ארץ ישראל היא משהו יוצא מהכלל-
אם העם לא ישמור מצוות- המטר ייעצר והאדמה לא תיתן יבולה.
אומנם ביסודה -ארץ זבת חלב ודבש, ארץ ובה שבעת המינים, אך כדי ליהנות מטובה- יש לקיים את מצוות התורה,זוהי ארץ שמימיה נוצרים מהגשמים- גשמי ברכה.
לא כארץ מצרים שעשירה ביאורים ואגמים.
הרשב"ם [רבי שמואל בן מאיר] אומר:כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות- כאשר העם שומר מצוות.אך רעה לעומת יתר הארצות בזמן שהעם מתרחק מהתורה ומצוותיה.ואם שומרים מצוות-"עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחריתה" [שם י"א,י"ב]
התשובה לשאלה ג]
המיוחד והפלאי בארץ ישראל: ארץ אשר ה' מביט עליה תמיד וכמו שנאמר:"ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד..."[שם י"א,י"ב]
על כך אמר הרב חרל"פ[רבה של שכונת-"שערי צדק" בירושלים]:
כשם שאסור ליהודי להסיח את דעתו מהתפילין – כך אין להסיח דעתו מארץ הקודש.
מעניין כי יש לכך רמז בגמרא- במסכת יומא:"והיה על מצחו תמיד" [שמות כ"ח,ל"ח]כשם שהכהן הגדול אינו מסיח דעתו מהציץ שעל ראשו כך אין להתעלם מארץ חמדה.
וגם ה' אינו מתנתק לעולם מארץ ישראל.
-דברי רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש-[ חתנו של הרב חרל"פ.]
לאור האמור לעיל, עלינו להסיק כי חיי עם ישראל בארצנו הקדושה שונים מחיי המדבר- בהם הכול ניתן על מגש הכסף,כאן על האדם לעמול ולהיות דבוק לתורה ומצוותיה.
יהי רצון שדברי דוד המלך יתגשמו תמיד:
"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך הנה כי-כן יבורך גבר ירא ה'" [תהלים קכ"ח,ב-ה]
