פרשת בלק

בלעם ותגליתו

בלעם ותגליתו

אהובה קליין ©

נְאֻם בִּלְעָם  בן בְעֹר

עת התייצב ברֹאשׁ הַפְּעוֹר

נחרץ בדעתו חיש לפעול

על ישראל בקללות למשול.

 

לפתע חש רוח אלוקים

רגליו רועדות על הסלעים

בעינו האחת מביט בישימון

ה' בשרביטו נותן את הטון!

 

אוהלים סדורים לרגלי ההר

כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר

נטועים כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם

צמחיה עשירה מרהיבת עין.

 

 משכנות ישראל נשקפים ברקיע

 מראה נשגב אותו מפתיע

 עם יוצאי מצרים

 לעד מבורך משמים!

 הערה: השיר בהשראת פרשת  בלק [חומש  במדבר]

 

 

 

בלק שולח מלאכים.

בלק שולח מלאכים.

 שיר מאת: אהובה קלין ©

ויהי היום ובלק נחרד

מעם קטן ומיוחד

חש אימה בליבו

עתה קץ בנפשו.

 

ישראל ידמה לשור

 מכוחו הרוחני יגור

קרקע נשמטת מרגליו

חוזה קץ מואב.

 

חיש יקרא למלאכים

יבקש להפעיל קסמים

לגשת לארם נהריים

להזיק ליוצאי  מצרים.

 

 מבלעם בקשה לבקש

להפעיל עוצמה כאש

קללות ודאי יועילו

כוח ישראל ימיסו.

 

אך לא צלחה דרכו

כי אין עוד מלבדו

 מלך מלכי המלכים

הופך   קללות לניסים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  בלק [חומש במדבר]

 

 

 

 

פרשת בלק - שליחת מלאכים - לשם מה?

פרשת בלק -  שליחת מלאכים - לשם מה?

מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת בדאגתו של בלק מפני עוצמתם של  ישראל - דבר שעשוי לשמש איום לו ולארצו ועל כן חששותיו מרובים וכך הכתוב מתאר זאת:

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.  וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.  וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק". [במדבר כ"ב, ב- ח]

 השאלות הן:

א] מדוע ירא בלק מישראל ?

ב] מהי מטרת שליחת המלאכים אל בלעם ?

התשובות :

בלק ירא מישראל.

על פי רש"י: בלק  הבין לאחר - שעם ישראל נצחו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן - שני מלכים - אשר נחשבו לבעלי מעמד עם עוצמה - כי יש לו  סיבה לפחד, שהרי הוא  לא שיער במוחו שעם ישראל יגבר עליהם,  לכן הוא הסיק מכך קל וחומר: אם ישראל הצליחו לנצחם יש לו סיבה לדאוג מאד.

הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש סבור:  כי המילה: "וַיָּגָר"- מביעה את האימה הגדולה שאחזה במלך מואב - עד כי חש שאבדה לו כל תחושה של יציבות וכאילו הקרקע נשמטה מתחת רגליו.

במדרש רבה: "הם  כבר ראו את עצמם כגרים בארצם שלהם, כאילו הארץ אינה שייכת להם עוד וכבר נכבשה על ידי ישראל"

תחושה זו נגרמה למואב- כפי שנלמד מהמשפט:" וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא"  עם ישראל הצטייר בעיניו כעם חזק מאד ולא רק מבחינה מספרית, אלא כביטוי לכוח – משהו רוחני בעוצמתו ,כפי שדוד המלך אומר: "קריית מלך רב" [תהלים מ"ח, ג]

 או כפי שנאמר :"וישלח  להם מושיע ורב והצילם" [ישעיהו י"ט, כ]

ועל הביטוי: " וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אומר   הרש"ר:  מואב הרגיש שכל כוח שיפעילו נגד ישראל , יהיה חסר ערך והמילה: "קוץ"  הוא הדרגה הגבוהה ביותר של בוז , כל מה  שהיה להם ,נעשה בזוי לפי ראות עיניהם ואף מתועב מעוצמת קיומם של עם ישראל.

עצם העניין שמואב פונה לזקני מדיין בדבר טענתו: כי ישראל  מהווים מצב הדומה ל:" כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" -תמוה מאד?

כוונתם: שהשור אוחז בלשונו את העשב ואחר  כך תולש אותו -באופן זה המואבים וכל סביבתם ייעלמו על ידי ישראל.

הם בכוונה לא מכנים אותם :"עם", או בשם: "גוי"  היות ולא מכירים בכך שיש לישראל אדמה משלהם - כמתבקש אצל כל אומה אחרת. אך רואים אותם כקהל מאוחד על בסיס  בלתי ידוע להם.

ומדוע פונים דווקא לזקני מדיין?

יתכן ,כיוון שמדיין הייתה קרובה למצרים ובמיוחד לאזור המדבר שם נדדו ישראל תקופה ארוכה ,לכן העלו במחשבתם  כי המדיינים מכירים מה טמון בכוחם של ישראל?

בהמשך מובא דברי מדרש רבה [ במדבר רבה כ, ד.]  הם התייעצו עם המדיינים - היות והם הכירו את משה - מנהיג ישראל אשר בעבר חי במדיין ולכן רצו לדלות מהם פרטים על אישיותו.

הספורנו מסביר: כי המילים: " וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- מתארים את המון מואב- שקצו בחייהם מפני בני ישראל השוללים אותם.

רש"י שואל ומסביר: הרי המואבים ומדיין בעבר לא חיו בשלום כפי שנאמר: "המכה את מדיין בשדה מואב" [בראשית ל"ו, ל"ה] אלא מרוב ששניהם פחדו מישראל- השלימו ביניהם. ומדוע רצו להתייעץ דווקא עם זקני מדיין? התשובה: הם ראו שישראל מנצחים שלא כדרך העולם, ניצחונם הוא משהו מיוחד.

לכן אמרו: משה – מנהיג ישראל גדל במדיין לכן ישאלו במה כוחו של מנהיג זה, אמרו המדיינים: כי כוחו של משה הוא בפיו מכאן יצאה ההחלטה לפנות לאדם שגם כוחו בפיו.

בלק שולח מלאכים אל בלעם.

בעל הטורים מסביר: "אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה"- בגימטרייה- זה פותר חלומות [ במדבר רבה כ, ז]

רבינו בחיי מפרש את שם המקום :באמצעות שני פירושים:

א] על דרך הפשט: שם מקומו הוא לכן נאמר: "ארץ בני עמו" והם היו ארמים כפי שכתוב: "מפתור  ארם נהריים" [דברים כ"ג]

ב] ומדרשו: ""פתורה"- נקרא כך מלשון- פתרון. לפי שבלעם תחילה היה פותר  חלומות ומאוחר יותר  פעל כקוסם,  בשלב הבא- עלה לדרגה  של נבואה.

וידוע שקללתו הייתה  חלה על המקולל כדברי חז"ל שהיו אומרים:

"אל תהיי קללת הדיוט קלה בעינך"

ובהמשך מביא רבינו בחיי את - דעת רבי אברהם ז"ל: שהדבר המיוחד שאפיין את בלעם: שהיה בקי בתורת המזלות ומתוך כך כאשר היה רואה שמזלו של אדם נמצא במצב של ירידה ושרוי  בזמן שהוא רע לגביו, אז היה רואה זאת כשעת כושר לקלל את אותו אדם וכאשר הרעה הייתה תוקפת את אותו אדם- האנשים בסביבה היו מאמינים וסבורים שקללתו גרמה למצב הזה.

לכן כשהגיעו המלכים אליו הוא  הערים עליהם וטען : שלא יוכל לעבור את פי ה'.

הרש"ר מפרש: כי בלק שלח שליחים לארם שבמחוז  הפרת - למולדת אבותיו של עם מטיל- אימה עושה נפלאות זה, הם נשלחו לארץ המזרח –"ארץ בני קדם"

[במדבר  כ"ג, ז] כי שם נשלחו צאצאי אברהם אבינו להתיישב בימים עברו. ובעקבות זה, לצד העבודה הזרה נשארו שם גם רעיונות טהורים על אלוקים- כאחד ויחיד. [ישעיהו  ב, ו] וזו הייתה גם המולדת של איוב ומרעיו [כפי שמסופר באיוב א, ג] אל ארץ זו שגם הוא השתייך אליה, על פי ייחוסו ,שולח בלק את השליחים שלו.

והם מצווים לפנות אל בלעם במטרה שיקלל את ישראל.

רש"י  מסביר: כי בלק שלח את השליחים אל ארץ  בני עמו  שלו ובלעם היה מתנבא ואומר לו: שהוא עתיד להיות מלך.

נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה נתן לבלעם הרשע את כוח הנבואה?

ותשובתו: לפי שלא יהיה פיתחון פה לאומות העולם: אילו היו לנו נביאים- היינו חוזרים למוטב.,  לכן ה' העמיד להם ,מלכים ,שרים ונביאים.

אלא שישנו הבדל בין נביאי ישראל- לנביאי אומות העולם.

בעוד שנביאי ישראל מזהירים את העם מפני עבירות כמו שנאמר: "צופה לגויים נתתיך" [ירמיהו א, ה]  לעומתם נבאי אומות העולם מאפשרים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא על ידי עבירות.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניתן להסיק: כי בלק הבין כי כוחו של עם ישראל אינו  בכלי המלחמה ובעוצמה הגשמית ,אלא יש להם איזה סוד רוחני עם עוצמה מיוחדת וגם  משה מנהיג ישראל- כוחו המיוחד בפיו, לכן בלק חיפש אדם כדוגמת בלעם שידע מתי וכיצד להפעיל את קללותיו  ובתור נביא מתוך אומות העולם היה לו ידע ובקיאות בנושא. על כן שלח בלק את המלאכים אל בלעם כדי שיפעיל את כוח קללותיו  כלפי ישראל.

אולם אלוקים האוהב את בניו- לא אפשר לבלעם לקלל את ישראל, אלא  יצא מברך.

פרשת בלק- מאין לנו: כי: "בדרך שאדם רוצה לילך בה- מוליכים אותו" ?

פרשת בלק- מאין לנו: כי: "בדרך  שאדם רוצה לילך בה- מוליכים אותו" ?

מאמר מאת: אהובה קליין.

 בפרשה זו בלעם מתבקש לקלל את עם ישראל בהוראת בלק בן ציפור- מלך מואב, הסיבה לכך: מלך מואב ירא מעם ישראל  ההולך ומתרבה ולדעתו הדבר מהווה איום לארצו. למטרה זו הוא שולח אליו את זקני  מואב וזקני מדיין, בלעם מבקש מהם שילונו אצלו למשך הלילה ובעצת ה' הוא יענה לבקשתם.

בלק  מתעקש ושולח שליחים מכובדים יותר מהראשונים, הפעם בלעם אומר להם: כי גם אם מלך מואב ייתן לו  את מלוא ביתו כסף וזהב- הוא לא יוכל  לעבור  על דברי אלוקים.

אולם  הציע להם לשהות במשך הלילה אצלו על מנת שה' יודיע לו כיצד לנהוג.

הפעם אלוקים מודיע לבלעם: "..אם—לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם ואך את הדבר אשר -אדבר אליך אותו תעשה: ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב: ויחר- אף אלוקים כי הולך הוא.." [במדבר כ"ב, כ- כ"ג]

 השאלות הן:

א] מדוע  בסופו של דבר הקב"ה מאשר לבלעם ללכת ?

ב] מה ניתן ללמוד מכך שבלעם חבש את חמורו בעצמו?

תשובות.

הליכתו של בלעם- באישור ה'.

חז"ל שואלים על המשפט: "..קום לך עימם"- מדוע תחילה אלוקים סירב להרשות לבלעם לקלל את ישראל, אך בפעם  השנייה אלוקים אישר לו ללכת עם  שרי בלק?

 מתוך כך הם מגיעים למסקנה: "בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכים אותו" מן השמים – [מסכת מכות י', ע"ב]

כוונתם , שמתחילה אלוקים ביקש מבלעם לא לקלל את ישראל, אך היות ובלעם הראה שהוא מאד משתוקק לשתף  פעולה עם שרי  מואב - על מנת להזיק לישראל, לכן  ה' הסיר את התנגדותו הראשונה ואפשר לו הפעם ללכת , אולם  בסופו של דבר הוא נחל כישלון.

"העמק דבר" אומר הסבר דומה: הקב"ה אומר לבלעם: אם אתה כל כך מעוניין ללכת תלך- יש לך בחירה חופשית , אבל לא לקלל את עם ישראל העומדים תחת כנפי השכינה. הליכה זו תוליך אותו לאבדון.

החת"ם סופר אומר: אומנם בחירתו של אדם היא בחירה  חופשית, אבל ידוע - כי לב מלכים ושרים ביד ה'.- ולהם אין בחירה חופשית.  משום כך כשאמר לו ה': "אם  לקרוא לך באו האנשים"- אם הם באים לקרוא לך לקלל את ישראל על דעת בלק: "קום לך איתם"- על סמך דעתם וקריאתם. אך אל תלך מתוך רצונך  על סמך בחירתך החופשית לכן נאמר בהמשך: "ויחר אף ה' כי הולך הוא"

רש"י מפרש: אם אתה בלעם הולך- "לך"- לטובתך שאתה הולך לקבל על שליחותך זו שכר- אזי מותר לך ללכת.

קדושת לוי אומר: כאן ה' מנסה את בלעם לראות- האם הוא עושה שליחות זו מתוך הנאה וה' התיר לו ללכת אם הוא נהנה ומכיוון שבלעם  רצה לקלל את ישראל מתוך הנאה-  לכן ה' כעס עליו.

בלעם חובש את אתונו.

רש"י מסביר: כיוון שבלק היה יכול להגיד למשרתיו לחבוש את האתון ובכל זאת  הוא בעצמו חבש את אתונו אמר לו ה': רשע שכמוך כבר אברהם הקדים אותך בכך שהוא בעצמו חבש את חמורו בדרך לעקדה ולא נעזר במשרתיו.

 על כך אומר תנחומא: הרי היו לבלעם משרתים והיה יכול לבקש מהם שיחבשו את האתון, אלא מרוב שנאה לישראל הוא היה כל כך להוט  לקללם- שמיהר ובזריזות חבש בעצמו את אתונו.

על כך אמר לו ה': רשע שכמוך כבר אברהם הקדים אותך בזמן הליכתו לעקדה, כפי שנאמר:"וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו".

מכאן לומדים שהשנאה מקלקלת את השורה.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק: מסביר מדוע ה' מזכיר לבלעם שאברהם הקדים אותו בחבישת החמור כשהלך לעקדה: ה' דוחה את  התנהגותו של בלעם- הפועל  מתוך שנאה לישראל בטיעון: אברהם קם מוקדם בבוקר וחבש בעצמו את חמורו- במטרה לקיים את מצוות ה' לעקוד את יצחק. אבל לא הצליח בכך, לפי שה' כבר הבטיח לו" ואעשך גוי גדול" [בראשית י"ב, כ] אבל אתה בלעם מקדים בבוקר וחובש את אתונך בעצמך עשית זאת - כדי להפר את מצוות ה' לכן מזימתך להרע לישראל לא תעלה יפה!

במסכת אבות נאמר: "כל מי שיש בידו שלושה דברים  הללו- מתלמידיו של אברהם אבינו:

עין –טובה [ הכוונה שאינו  מקנא באחרים]

רוח נמוכה [בעל ענווה וצנוע ]

ונפש שפלה [מסתפק במה שיש לו]  

אבל מי שיש בו :

עין רעה [שמקנא בחברו]

רוח גבוהה [מתנשא בגאווה על סביבתו]

ונפש רחבה [בעל תאווה]- מתלמידיו של בלעם הרשע"

על מאמר זה אומר בעל "חידושי הרים" דבר מעניין במיוחד: הרי בשני המקרים- גם אצל אברהם וגם אצל בלעם מופיעים שני נערים.

אצל בלעם נאמר :"והוא רוכב על אתונו, ושני נעריו עמו" [במדבר, כ"ב, כ"ב]

ואצל אברהם אבינו כתוב:" וייקח את שני נעריו אתו" [בראשית כ"ב, ג]

במילה נער- ישנו רמז לשלוש התכונות המנוגדות אצל שני האישים: נער-ראשי תיבות: נפש, עין, רוח. אצל אברהם: נפש שפלה, עין טובה, רוח נמוכה. ואילו אצל בלעם: נפש רחבה, עין רעה, רוח גבוהה. על פי הסבר- זה כל אחד מהאישים לפני יציאתו לדרך לקח אתו את תכונותיהם הנפשיות-  אברהם למלא את רצון ה' ואילו בלעם- להפר את רצון הקב"ה.

 לסיכום לאור האמור לעיל: יפים דברי חז"ל שאמרו : "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו" בלעם שהשתוקק כל כך לקלל את ישראל- לא הצליח להוציא את זממו  לפועל-כי אלוקים אוהב את עם ישראל והם  מבורכים ואיש אינו יכול לקללם.

אולם בכל זאת ה' התיר לו ללכת , אך לא עלה בידו לקלל.

 ומכאן לעניות דעתי, ניתן ללמוד על דרך החיוב: כי אדם שחפץ ללכת בדרך טובה = ללמוד תורה ולקיים את המצוות- הלכה למעשה – לעלות ולהתעלות בסולם הרוחני– הוא זוכה לסייעתא דשמיא , כפי שכתוב: "רבי ישמעאל אומר: הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד : על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות" [מסכת אבות, ד, ה]

 יהי רצון  שנשאף תמיד  להגיע למטרות טובות וקדושות ובכך נזכה  לעזרה משמים.

בלעם ואתונו

בלעם ואתונו

שיר מאת: אהובה קליין©

ויהי בעת האיר השחר

לב בלעם חד כתער

נחוש לחבוש אתונו

עליו כופה רצונו.

 

 שואף לגמוא מרחקים

ובלבד שיקלל קדושים

נושא כארז גאוותו

 בדמו  זורמת שנאתו.

 

 לעם יוצא מצרים

במדבר רחב ידיים

מתרבה ככוכבי שמים

אותו ירמוס כפליים.

 

 עין רואה אוזן שומעת

הסבלנות במרומים פוקעת

כהרף עין הרשע מכרעת

ובנפש בהמתו  חכמה נוטעת.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  בלק [חומש במדבר]

עם לבדד ישכון

עם לבדד ישכון

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

עם לבדד ישכון

לעיני כול יכון

יציב ואיתן כסלע

לעד מעל הטבע.

 

סודו גנוז בשורשים

טמון בעומק רגבים

מכוח האבות ואימהות

עוצמת הרים וגבעות.

 

בים סוער ניצב

ניצחון  בכל מצב

עיניו נושא למרום

נאחז בכוח עליון.

 

ציץ זהב לראשו

שריד מקדש בליבו

נר לרגליו תורתו

כהרף עין גאולתו.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]

 

 

 

 

 

 

פרשת בלק- "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"-כיצד?

פרשת בלק- "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"-כיצד?

 

מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשה זו קרויה על שם בלק מלך מואב והדבר מעורר פליאה רבה, כיצד מלך רשע זה- ששנאתו הייתה  רבה לעם ישראל, עד כי כה התאמץ בכל כוחו לקלל את כל האומה, זכה שפרשה שלמה תיקרא על שמו ?"

 

חז"ל עונים על קושייה זו - ומבססים את דבריהם על מאמר המופיע במסכת סוטה [מ"ז, ע"א]

 

"בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב- זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דוד ושלמה"

 

מכאן שבזכות צאצאיו- דוד המלך ובנו שלמה - זכה בלק שתיקרא פרשה  על שמו.

 

שנאתו של בלק נובעת מקנאה ופחד מפני כוחם של ישראל, הוא רואה את ניצחונותיהם  כנגד סיחון מלך האמורי, והניצחון כנגד עוג מלך הבשן, דבר הגורם לו לרצות ולהפעיל כוח רוחני כנגד ישראל באמצעות       בלעם נביא הגויים שיקלל את עם ישראל.      דברי בלעם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן—עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב: מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל.." [במדבר כ"ג, ט-י]                             

 

למרבה הפלא קללותיו של בלעם הופכות לברכות ולנבואות לגבי ישראל ואין הדבר עולה בידו לבצע את זממו.

 

השאלות הן:

 

א] כיצד הביט בלעם  בעם ישראל?

 

א] מה המשמעות: "עם לבדד ישכון"?

 

ב] "מנה עפר יעקב"- למה התכוון בלעם?

 

התשובות:

 

בלעם מביט בעם ישראל.

 

על פי האבן עזרא: בלעם עומד במקום גבוה- על ראש צורים וכך משקיף על עם ישראל.

 

רש"י סובר: כי בלעם מסתכל על שורשיהם של עם ישראל והוא רואה אותם -היינו האבות והאימהות- שמשם נובעת חיותם הנצחית.

 

הוא גם רואה את כל ההתפתחות  שלהם במשך ההיסטוריה והוא מגיע לנקודה היסודית: "עם לבדד ישכון.."

 

הכלי יקר מסביר: כי בלעם מתחיל להתייחס אל עם ישראל החל מאברהם אבינו ולא מתרח, שהרי אברהם נקרא: "צור"-  והוכחה - שנאמר: "הביטו אל צור חצבתם.."[ישעיהו נ"א, ,א-ב]

 

הכוונה: הביטו אל אברהם אביכם וצור תמים זה- עשה מהפכה- הוא שרף את העבודה הזרה מן הארץ.

 

והגבעות- הן משל לאימהות של עם ישראל.

 

עם לבדד ישכון.

 

הרידב"ז [רבי יעקב דויד בן זאב וילבסקי]  מסביר: בני ישראל משולים לאש כפי שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה"[עובדיה י"ח]  ואומות  העולם נמשלו למים כפי שכתוב: "הווי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון"[ישעיהו י"ז, י"ב]

 

והרעיון הוא: כי כל עוד קיימת מחיצה בין המים לאש- כמו מים המתבשלים בסיר על האש- הרי האש גוברת על המים.  ואחרי בישול ארוך- המים מתאדים עד הטיפה האחרונה. אך לעומת זאת - כאשר אין שום דבר המבדיל בין המים לאש, בסופו של דבר המים  מתגברים על האש ומכבים אותה.

 

הנציב מוולוזין  מתרץ  את הנושא באופן דומה: כאשר עם ישראל אינו מתערב עם הגויים בעודו יושב בתוכם הוא זוכה לשכון במנוחה בקרב  הגויים עד בוא הגאולה. אבל ,כאשר הוא כן מתערב בקרב הגויים ,נאמר עליו "לא יתחשב" כלומר הוא מגיע למצב שהוא אינו חשוב והדבר גורם לזלזול מצד הגויים כלפיו.

 

רש"י אומר: כי בלעם מסתכל בראשיהם ובתחילת שורשיהם של עם ישראל והם נראים חזקים ומיוסדים כצורים וגבעות על ידי האבות והאימהות-  האבות זכו לשכון בדד -שאינם מתערבבים עם שאר האומות,

 

פירוש נוסף: כשעם ישראל שמח אין אומה אחרת שמחה עימם, שנאמר: "ה' בדד ינחנו "[דברים ל"ב, י"ב]

 

אונקלוס מסביר: כי עם ישראל לבדם עתידים לרשת את הארץ.

 

דעת מקרא מסביר: כי עם ישראל אינו מונה את עצמו כאחד הגויים ואינו לומד ממידותיהם ומעשיהם ,הוא מתנשא לגובה מוסרי מעל כולם.

 

אבן עזרא אומר: כשם שעם ישראל בודד בזמן  שבלעם משקיף עליו, כך יישאר בודד לעד. לעומת זאת שאר העמים מתמזגים ומתבוללים זה בזה במהלך הדורות ומשנים את תורותיהם והחוקים שלהם ואילו ישראל יישאר לבדו עם תורתו לנצח ושום מדינה ,או עם  מסוגלים להתגבר עליו.

 

אברבנאל טוען: בעוד שכל הדתות האחרות אספו תחת חסותם עמים רבים, שנהגו לשמור על לאומיות נפרדת, עם ישראל- דתה ולאומיותה  אחת  היא  ואיננה יכולה להפריד בין שני הדברים.

 

העמק דבר אומר: כי המצב של : "עם לבדד ישכון " מכוון לתקופת הגלות של ישראל. בעוד שכל עם אחר  אם היה נקלע למצב כזה- היה נעלם מבמת ההיסטוריה.

 

ואילו עם ישראל, למרות כל הייסורים שעבר- חי  וקיים לעד.

 

ה"כלי יקר" מסביר: כי המשמעות של: "עם לבדד ישכון"- מיום שנאמר לאברהם אבינו: "לך- לך מארצך.." חלה  עליו התבודדות מכל אומה ואינו מצטרף לא לבית אביו ולא לשום אומה, כי אלוקים לקח אותו לחלקו.

 

"מי מנה עפר יעקב"

 

הרמב"ן מפרש : בלעם  אומר: אני רואה את עם ישראל מראש ההרים, הם שוכנים לבדם ולא מתאפשר לספור אותם- כי הם כה רבים כמו עפר הארץ שלא ניתן למנות.

 

 וגם אין אפשרות לספור את רובע ישראל הכולל מחנות ודגלים, וכאן התנבא עליהם  שיתרבו כחול על פני הים לבדם ולא יהיה ניתן למדוד או לספור אותם.

 

אור  החיים מסביר: כי בלעם הרשע חיפש באיזו דרך ניתן להרע לעם ישראל ,הוא  ניסה להיכנס בהם דרכם ובדרך אבותיהם, ללא הצלחה,   לכן חיפש  לפגוע בהם דרך ענף שהוא מספרם, כדברי חז"ל: "אין הברכה שורה לא בדבר מנוי.." לכן רצה הרשע להכניס עין הרע על ידי שיספור אותם ,אך לא עלה בידו ואז הגיע למסקנה: שלא ניתן למנות את ישראל שנמשלו לעפר הארץ- כלומר-הם  כה מרובים כעפר הארץ והברכה הזו שהובטחה לאברהם אבינו בפועל נתקיימה ביעקב, ולכן אמר: "מי מנה עפר יעקב"

 

ה"כלי יקר" אומר: כי הקב"ה לא נתן מספר לשום אומה, אלא רק לישראל וזה מוכיח את גודל מעלתם. ועל זה אמר בלעם: "מי מנה עפר מיעקב" וזה מופת שאין  לו צירוף עם כל אומה ולשון.

 

דעת מקרא מתרץ : כי המשפט: "מי מנה עפר יעקב"?- זוהי שאלה רטורית. ומשמעותה: שלא ניתן לספור את זרע יעקב-כלומר את בני ישראל שהרי נתקיימה בהם הברכה: "ושמתי  את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה"[בראשית י"ג, ט"ז]

 

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי ישראל- היא אומה בודדה ומיוחדת עוד מימי אברהם אבינו, לא ניתן לפגוע בה ולהחריבה, על אף  ניסיונות נשנים וחוזרים בכל דור מצד האויבים.

 

וזה מתוקף כוחה הנובע  משורשיה- האבות והאימהות . לאורך ההיסטוריה השכילה לשמור נאמנות לשורשים , לא שינתה את: לשונה, לבושה ושמה.

 

גם עתידה טמון בקיום התורה ומצוותיה,  כמו שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה.."              

פרשת בלק- מדוע נקראה הפרשה על שמו?

פרשת  בלק- מדוע נקראה הפרשה על שמו?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[המאמר מוקדש לעילוי נשמת אמי –חיה ז"ל-בת בן- ציון.]
הפרשה  פותחת במבטו של מלך מואב  אל עבר עם ישראל ההולך, מתרבה ומתעצם לנגד עיניו, כפי שנאמר: 
"וירא בלק בן- צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי: ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא וייקץ מואב מפני ישראל: ויאמר מואב אל-זקני מדיין עתה ילחכו הקהל את כל—סביבתינו כלחוך השור את ירק השדה ובלק בן ציפור מלך בעת ההיא".
בהמשך בלק מנסה למצוא פתרון לפגוע בעוצמת עם ישראל ולשם כך שולח שליחים אל בלעם, כפי שהכתוב מתאר:
"וישלח מלאכים אל- בלעם בן—בעור פתורה אשר על- הנהר ארץ בני עמו לקרוא לו לאמור הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את  עין הארץ והוא יושב ממולי: ועתה לכה- נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה- בו ואגרשנו מן הארץ..."[במדבר כ"ב, ב-י]
השאלות הן:
א] מפני מה זכה בלק שתיקרא פרשה  בתורה על שמו?
ב] מי היה בלק בן ציפור?
ג] "וירא בלק"- מה ראה?
ד] איזה מלך מזכיר לנו בלק בראייתו?
התשובה לשאלה א]
על כך עונים חז"ל:" בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב- זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דויד ושלמה"[מסכת סוטה מ"ז, ע"א]
בכל התורה כולה ישנן רק חמש פרשיות  הנקראות בשמות אנשים, ופרשת בלק- היא אחת מהן.
וזאת לפי שעמדה לבלק הזכות ,שממנו יצאו שני המלכים החשובים בתולדות עם ישראל ומתוכם -שלמה שזכה לבנות את המקדש.
וישנה עוד דעה מעניינת: בדרך כלל האויבים השונאים את ישראל מסתירים את שנאתם על ידי מעטפת מילים יפות וכך הם מטעים את ישראל,  ומסיבה זו אין  ישראל נזהרים מהם כראוי. אך בלק היה  גוי "הגון" לפי שגילה את האמת- שנאתו הגדולה לישראל לעיני כולם וגוי ישר כמוהו-ראוי שתקרא פרשה על שמו[מתוך  דברי הרה"ק  ר"מ מפרמישלן זצ"ל ]
 
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רבינו בחיי: בלק בן ציפור היה מלך מואב, אך יש לשאול: מדוע בפסוק הראשון אין התורה מציינת מיד שבלק היה  מלך, אלא כתוב: "וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי.." התורה מגלה לנו את חששותיו ופחדיו של מלך מואב  לאחר שראה שמתו  סיחון ועוג מלך הבשן ומה עוללו עם ישראל לאמורי ולעוג-בחסדי ה'-  בלק לא החשיב עצמו למלך  לפיכך הכתוב הזכירו רק בשמו ולא בתואר: מלך.
וכבר ניבא הנביא עמוס על גורלו של האמורי: "ואנוכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון  הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושורשיו מתחת"[עמוס ב, ט]
ורבינו בחיי מביא משל, משל למלך שהיו לו  שומרים וסמך עליהם שהם יגנו עליו כראוי מפני האויב,
אך כאשר הגיע האויב  והרגם ,מיד המלך החל חושש לשלומו.
והנמשל: בלק ראה את תבוסתם של סיחון –מלך האמורי ועוג מלך הבשן, והרי הוא היה משלם להם תמורת שמירתם עליו והם היו שקולים כנגד כולם, כפי שנאמר: "לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען"[תהלים קל"ה, י"א ]
לפיכך החל לפחד.
הרמב"ן אומר: שאין הוא יודע את הטעם ,מדוע הוזכר  בלק שהוא מלך-"בעת ההיא" מן הראוי היה שהכתוב יציין  כבר בתחילה כי בלק בן ציפור הוא  מלך ולכן הרמב"ן מעלה השערה: כי יתכן שבלק היה גיבור שנודע במעשה  גבורתו , ולכן הכתוב מזכיר ,כי אף על פי כן  שהוא היה באותו זמן מלך תקיף ואמיץ ונחשב כגיבור  בליבו,  למרות זאת פחד מאד  מישראל.
מוסיף הרמב"ן ואומר: כי יתכן שבאותה תקופה לא היה למואב מלך, אך המואבים  פחדו מאד מבני ישראל ולכן עשו שני דברים:
א]שלחו אל  זקני מדיין  להגיד מה כוחה של ישראל 
ב] הקימו עליהם מלך זה -בעצת מדיין.
הרמב"ן מביא גם מדרש:[מדבר סיני רבה כ, ד] בלק בן ציפור היה מלך בעת ההיא, אך בתחילה הוא היה נסיך, אלא משנהרג  סיחון, המואבים המליכו אותו עליהם וזה היה צורך השעה.
הגאון רבי חיים סולוביינצ'יק אומר: כי בלק לא היה כלל מגזע המלוכה במואב, וגם לא התאים למלכות בגלל סגולותיו האישיות, אלא לאחר הניצחונות  של עם ישראל בעבר הירדן המזרחי, החל בלק  בולט באופן מיוחד בעיני אנשי מואב כצופה המזהיר אותם , בעודו-  ניצב בשער- מפני עם ישראל החזקים ומכוון שהיו לו עצות שונות כיצד לפגוע בעוצמת ישראל מינוהו באותו זמן למלך- הם עשו זאת כי האמינו כי יש בכוחו להצילם מידי ישראל.
התשובה לשאלה ג]
יש אומרים: "וירא" מלשון ראייה ממש- ראה שעם ישראל-מתרבה מאד כפי שהדבר מתואר בפסוק:" ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא.."[במדבר כ"ב,ג]
לפי דברי רש"י: "וירא"- לשון הבנה והתבוננות - מתוך שהתבונן במפלתו של האמורי הגיע לפחד מפני ישראל"
לפי דברי רבינו בחיי: הוא מביא מדרש: "כל ראייתם של רשעים לפורענות"
וההוכחה שבהמשך הוא פקד על בלעם לקלל ולעקור אומה שלמה.
רבינו בחיי מביא עוד דוגמאות לראייתם של רשעים שמטרתם פורענות:
"וירא חם אבי כנען את ערוות אביו...."[בראשית ט, כ"א]
"ויראו בני האלוהים את בנות האדם "[בראשית ו,ב]
"ויראו אותה שרי פרעה.."[שם י"ב, ט"ו] - המצרים ראו את שרה-אשת אברהם.
"וירא אותה שכם בן חמור"[שם ל"ד,ב] - הסיפור על דינה.
לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת ההמון העם  אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר.
לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב  כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו: "ואני נתתי לך שכם אחד על- אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"-וזה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי[בראשית מ"ח, כ"ב]
לפי דעת חז"ל [בבא  בתרא קכ"ג, ע"א]:"בחרבי ובקשתי"- פרושו בתפילתי- לפי זה ראה מלך  מואב כי כוחו של יעקב בכוח התפילה- שבפיו - מכאן הגיע למסקנה גם להשתמש בכוח הפה.
ולכן נאמר: "וירא בלק" ולא נאמר שהוא שמע-אלא ראה את ההיסטוריה בספר דברי הימים למלכי האדמה  כתוצאה מכך- נכנס פחד  בליבו.
התשובה לשאלה ד]
בלק מלך -מואב מזכיר מאד את פרעה מלך מצרים בראייתו והתבוננותו בעם ישראל-ההולך ומתרבה.
אצל פרעה נאמר:" ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן- ירבה  והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם בנו.."[שמות א,ח]
ואילו אצל  מלך מואב נאמר: "ויגר מואב מפני העם מאד- כי רב הוא"
ההבדל הבולט בין שני מלכים אלה: פרעה  חיפש כל מיני דרכים גשמיות כדי להמעיט את עם ישראל ואילו בלק חיפש דווקא דרכים רוחניות- לקלל את העם- כי ידע שכוחו של עם ישראל הוא בפיו-בכוח התפילה, לכן חשב  כי באמצעות קללות יצליח לפגוע בישראל.
אך ,בסייעתא דשמיא, לא עלה בידו להשיג את המטרה, כפי שגם פרעה נכשל במעשיו.
והקללות הפכו לברכות.
יהי רצון שעם ישראל יתחזק בקיום מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו והקב"ה יגן עלינו כמו שנאמר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" [שמות י"ד, י"ד]
 
 
 
 
 
 
 
 

בלק מלך מואב/ שיר מאת: אהובה קליין©

בלק מלך מואב/ שיר מאת: אהובה קליין©
בלק מלך מואב
לוטש בישראל עיניו
ליבו סוער כגלים
מוחו קודח הרהורים.
 
הדור  לבוש מלכות
שפוף כאלון בכות
אימה  ופחד באבריו
נהרות שנאה בעורקיו.
 
תר אחר פתרון
להביס זה ההמון
לא כמלך מצרים
שגזרותיו זעקו לשמים.
 
אלא דרכים עקלקלות
מאבק בעזרת  קללות
אלוקים  נוצר בניו
כנשר נושא גוזליו.
הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]
 
 

פרשת בלק- מה סודו של האריה?/מאת: אהובה קליין.

פרשת בלק- מה סודו של האריה?/מאת: אהובה קליין.


בפרשתנו מנסה בלעם לקלל את עם ישראל בציווי בלק מלך מואב,אך בסופו של דבר התבלבל ויצא מהלל.
את עם ישראל מכנה אריה:"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם-חללים ישתה"[במדבר כ"ג,כ"ד]
ובפסוק נוסף הוא אומר:"כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך ואורריך ארור"[שם כ"ד,ט]

השאלות הן:
א] מדוע בלעם ממשיל את ישראל דווקא לאריה?
ב]היכן מצאנו בתנ"ך  דוגמאות להופעת האריה?
ג] כיצד משמש האריה סמל ביהדות?

תשובה לשאלה א]
כל דברי בלעם היוצאים מפיו הם בפיקוח הקב"ה ולכן גם אם אמר דברים שלא התכוון לאומרם,הרי המילים מכוונות מכוח עליון:
"עם כלביא יקום.."
אומר על כך רש"י:כאשר עם ישראל מתעורר משנתו בשעות המקודמות של הבוקר-הוא מתגבר על ייצרו כארי לחטוף את המצוות בזריזות -להתעטף בטלית,
לקבל עול מלכות שמים –על ידי אמירת:"שמע ישראל" ולהניח תפילין.
רש"י מצטט את דברי תנחומא:"אין בעולם כיוצא בהן.הרי הן ישנים בתורה ומצוות.עמדו משנתן-עומדים כאריות..." 
הכוונה -המחבלים שואפים להזיק לעם ישראל,אבל בזכות התפילה- נחלשים ועונים אחריו:"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ומיד בורחים.
והוא ניצל בזכות אמירת:"שמע ישראל",המלאכים השומרים עליו ביום- עם בוא הלילה מעבירים את השמירה עליו למלאכי הלילה,וכשיהודי הולך לישון,הוא מפקיד רוחו בידי הקב"ה-כנאמר:"בידך אפקיד רוחי.."[תהלים ל"א,ו]
כאשר היהודי מתעורר עם שחר ,מלאכי הלילה מעבירים אותו למלאכים השומרים עליו ביום,שנאמר:
"נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר",[תהלים  ק"ל,ה]
לכן בלעם מצהיר:אין אומה כזאת בעולם מלבד ישראל,המשולה לאריה.
אשר שוקד ונחרץ להגן על עצמו מפני האויבים:"לא ישכב עד יאכל טרף"
טרף-זה בלעם,"ודם חללים" אלו מלכי מדיין.שנאמר:"ואת מלכי מדיין הרגו חלליהם"[במדבר ל"א,ח]
לפי אונקלוס: "לא ישכב עד יאכל טרף"- מדובר בכיבוש הארץ על ידי עם ישראל-כטרף הנאכל על ידי האריה.
לפי הרמב"ן:"כלביא יקום"-בתחילה ישראל הם גור ואחר כך בבחינת אריה שלא  ישכון בארצו עד שיאכל טרף וישתה דם מלכי כנען.
[פירוש זה בדומה לדברי אונקלוס]
מכאן שעם ישראל הוא כאריה-הן מבחינה רוחנית שיש בו כוח וגבורה להתגבר על ייצרו ולעבוד עבודת ה' בכל שעות היום והן מבחינה פיסית,הוא ערני כאריה ומסתער על אויביו בבחינת:"הבא להורגך השכם להורגו"
[במדבר רבה פרשה כ"א,פסקה ד']

התשובה לשאלה ב]
הנה כמה מקורות:
מקור א] יעקב בימיו האחרונים אוסף אליו את בניו ומנסה לספר להם את מה שעתיד להתרחש באחרית הימים,אומנם לא עלה באפשרותו לגלות את הכול,
אך כן בירך אותם בברכות שהתקיימו:
ליהודה אמר:"גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע כאריה וכלביא מי יקימנו"
[בראשית מ"ט,ט]
לימים- בית דוד היה נצר לשבט יהודה.
לפי אבן עזרא: מה שמאפיין את האריה-הוא רובץ על טרפו ואין חיה אחרת שמסוגלת להבריח אותו.
מקור ב] שמשון הגיבור משסע את האריה,כפי שמתואר:"וירד שמשון ואביו ואימו תמנתה ויבואו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שואג לקראתו"
[שופטים י"ד,ה]
מקור ג] "אריה שאג מי לא ירא?"[עמוס ג,ח]

התשובה לשאלה ג]
האריה בהיותו מלך החיות מופיע בבתי כנסיות-מעל ארון הקודש.
הוא משמש גם כסמל ירושלים בהיותה שוכנת  בנחלת שבט יהודה.
האריה גם מופיע כסמל חודש אב.
בספר היצירה נאמר:"המליך[הקב"ה] אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם ואב בשנה וכוליא ימנית בנפש"
מסתבר שחודש זה  מתאפיין בתכונת המלכות והשלטון משום כך גם מידת הגאווה מצויה בו.
המרגלים כשלו בשליחותם לפי שאחזו במידת הגאווה ורדיפה אחר השררה.
מזל אריה מאפיין בדרך כלל מנהיגים גדולים בעולם.
האריה משתייך ליסוד האש שהוא מרומם מיתר היסודות.
היות ויש לאש נטייה לעלות כלפי מעלה.
סדר היסודות:אש,מים ,רוח.
הנולד בחודש זה-הוא טיפוס מלכותי ובאופיו מעריך את עצמו מאד.
מכבד את הזולת ומכובד  בסביבתו,שואף להרשים אחרים,אם לא עולה בידו להשיג את מטרותיו,עלול להיות גאוותן,לכן הצלחתו תלויה בהתנהגותו,רק בעזרת מידת הענווה יגיע רחוק.

לסיכום:
לאור האמור לעיל :ניתן להגיע למסקנה כי בלעם שאף לקלל את עם ישראל,אלא שלא עלה בידו לעשות כן,בסופו יצא מברך את העם ,כי זה היה רצון הקב"ה המגן על בניו.
על מנת שעם ישראל יצליח לאחוז בארץ ישראל –עליו להיות עם מאוחד ודבוק בתורה ולקיים את מצוותיה ,בדרך זו יתגבר על כל המכשולים ויצטיין כאריה בגבורתו,ויזכה להגנה מבוראו.
יהי רצון שעם ישראל יישם את דברי יהודה בין תימא:"הווי עז כנמר,וקל כנשר,רץ כצבי,וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים"[מסכת אבות,ה,כ]
דבר שיסייע בגאולת העם במהרה.