פרשת בלק

בלעם וכשלונו

בִּלְעָם  וְכִישְׁלוֹנוֹ.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

בִּלְעָם נְבִיא גּוֹיִים

נְבוּאָתוֹ  הִרְקִיעָה שְׁחָקִים

חָכְמָתוֹ דַּעַת עֶלְיוֹן

קִלְלוֹתָיו פְּרִי דִּמְיוֹן.

 

מְצַפֶּה לְדִבְרֵי  אֱלוֹקִים

בַּחֲלוֹם הַלַּיִל - מְסָרִים

נִשְׁעָן עַל כָּרִים וּכְסָתוֹת

מְיַיחֵל לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת.

 

חַדְרֵי לִבּוֹ מִתְמַלְּאִים

שְׁאִיפוֹת רְמִיסַת יְהוּדִים

נִיתּוּק משׁוֹשֶׁלֶת דּוֹרוֹת

מְחִיקַת זְכוּת אָבוֹת.

 

יוֹדֵעַ סוֹדוֹת וְרָזִים

עִם נִבְחַר אֱלוֹקִים

תּוֹרָתָם נֶאֱבַק לְהַשְׁכִּיחַ

לְמַעַן מְזִימָּתוֹ תַּצְלִיחַ.

 

אַךְ מָה רַבָּה הָאַכְזָבָה

מִשְּׁאֵלָתוֹ  מִגְּבָהִים הִתְרַסְּקָה

עַם הַנֶּצַח לֹא יְאוֹר

כְּשֶׁמֶן זַיִת זַךְ- לָעַד טָהוֹר.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בָּלָק [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]     

פרשת בלק - מדוע נכשל בלעם בקללת עם ישראל?

פרשת בלק - מדוע נכשל בלעם בקללת עם ישראל?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו פותחת ביראתו של בלק מלך מואב  וחששותיו מפני עוצמת עם ישראל כפי שנאמר:

"וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן ־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל ־אֲשֶׁר ־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃ וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב ־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל ־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת ־כָּל־ סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן ־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃ וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל ־בִּלְעָ֣ם בֶּן ־בְּעֹ֗ר פְּ֠תוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל ־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵֽי ־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא ־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת ־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃ וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה ־לִּ֜י אֶת ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי ־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה ־בּ֔וֹ וַאֲגָֽרְשֶׁ֖נּוּ מִן ־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר ־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר"׃ [במדבר כ"ב, ב'-ז]

בהמשך מתברר כי  אלוקים  מפתיע   את בלעם –נביא הגויים  כאשר נראה אליו במראות הלילה ומודיע לו כי לא ניתן לקלל את עם ישראל  היות  והעם מבורך!

השאלות הן:

א] מדוע חשש בלק מעוצמת עם ישראל?

ב] מה ניתן להסיק מתשובת ה' לבלעם?

תשובות.

בלק חושש מעוצמת ישראל.

ה"נתיבות שלום" סובר: כל עוד עם ישראל דבוקים בה' שום אומה איננה יכולה לשלוט עליהם. ואיש אינו יכול לפגוע בהם.

כדברי הרמב"ם: כאשר יהודי דבוק באלוקים אין שום דינים יכולים לשלוט עליו וכל הייסורים שקרו לצדיקים התרחשו ,רק ,בעת שהפסיקו  את דבקותם בה'- בזמן שיהודי דבוק בה' שום  רוע לא יכול לפגוע בו. זה ההבדל בין קללה לברכה: יהודי  זוכה לברכה – רק כאשר דבק בה' ואילו קללה באה על יהודי, חלילה, כאשר הוא מנותק מהדבקות בה', את הדבר הזה ידע בלעם -  בלעם גם ידע בדעת עליון - כי משה היה מידת הדעת של עם ישראל  ובניגוד לכך –בלעם-היה ההפך ממשה - דעת קליפה שמטרתה לנתק את ישראל מהדבקות בה'.

בלק היה  מכשף גדול  יותר מבלעם. הוא ידע שכל עוד עם ישראל דבוקים בה' שום אומה אינה  יכולה לפגוע בהם. הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. לכן הוא היה זקוק לקליפה של בלעם המסוגל לנתק את עם ישראל מדבקות  בה'.

האר"י הקדוש סובר: כי בלעם היה נשמת  לבן הארמי, גם  בהגדת פסח נאמר:  כי לבן ביקש לעקור את הכול כפי שכתוב: "ארמי אובד אבי"- הכוונה להאביד את האמונה של ישראל הקשורים לה' – כלומר להתנתק מאביהם שבשמים.

הרב בן ציון  מוצפי מסביר-על סמך דעת הפרשנים- כי בלק חקר- מה הסוד של עם ישראל, כיצד צלחו – במשך דורות – כל מיני מאורעות והגיעו  בכל זאת  לשרוד וגם להתרבות.

ראשית, בלק התפלא - כיצד הצליחו ישראל לצאת ממצרים בזמן שהיא שימשה - בית עבדים ולא היה מישהו שהצליח לצאת ממנה? מצרים שהיו בה מ"ט שערי טומאה- הייתה בולעת לתוכה את הכול .

בלק שם לב - כי במצרים היו מ"ט שערי טומאה וכל מי שנכנס לשם לא הצליח להשתחרר מהמקום? אלא לשקוע שם. טומאת מצרים שאבה לתוכה אפילו את המתים שנשארו בתוכה- קל וחומר שלא היה ניתן לאנשים חיים לצאת משם?

למרבה הפלא, בלק מבחין שעם שלם יוצא ממצרים ולא לבדו- אלא גם עם רכושו! דבר שהוא פלאי פלאים בעיניו. הוא גם מתבונן כיצד העם הולך במדבר ארבעים שנה וחי על נסים: ירידת מן –מן השמים  עם  ישראל היו יכולים להרגיש כל אחד טעם שונה –על פי רצונו. והנס הנוסף שקרה-

חז"ל דרשו והובאו דבריהם ברש"י[שמות ט"ז, כ"א]:

נאמר על המן: "הנשאר בשדה נימוח, ונעשה נוזלים ושותים ממנו אילים וצבאים ואומות העולם צדים מהם וטועמים בהם –טעם מן. ויודעים מה שיבחם של ישראל"

בלק לא הבין שעם ישראל מונהג בהנהגה נסית -  על ידי ה' הוא נמנע מלהכיר בכך ,אלא היה חושב שמשה הוא: מכשף ויש לו כוחות מאגיים והוא נעזר בכוכבים ובמזלות ובאמצעים אחרים.

לכן  חשב בלק לקחת את בלעם, הנחשב בעיניו מכשף ויש בכוחו להילחם,  נגד כשפיו של משה.

כי כך דרכם של האויבים של עם ישראל - המסרבים להכיר בכוחו האדיר של בורא עולם!

לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת המון העם  אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר. לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב  כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו:

"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"   [בראשית מ"ח, כ"ב]

זה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי , זה כמובן גרם לחשש של בלק מפני ישראל.

דעת מקרא מסביר: פשוטי העם פחדו מפני הכוח הגדול של עם ישראל – שהראה במלחמה.

תשובת ה'  לבלעם.

כאשר באו השליחים של  בלק - מלך מואב -  אל בלעם וסיפרו לו את רצון בלק: שבלעם יקלל את ישראל, ביקש בלעם מהאנשים שילינו אצלו בלילה כדי שיקבל על כך את  תשובת ה':

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי; וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם". [במדבר  כ"ב, ח'-ט']

רש"י מבאר: כי אין רוח הנבואה שורה על בלעם ,אלא בלילה. כך זה לגבי  כל נביאי אומות העולם.

בדומה ללבן הארמי:

"וַיָּבֹא אֱלֹקים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה" [ בראשית ל"א, כ"ד]

לכן ביקש בלעם  מהשליחים להתעכב שם אצלו ללון בלילה.

תשובת ה' לבלעם הייתה:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא". [להלן: כ"ב, י"ב]

רש"י מבאר: אמר בלעם לה': אם כך אני אקלל במקומי את ישראל אמר לו ה'- אתה לא תָאֹר [לא תקלל את עם ישראל] אמר בלעם אל ה': אם כן אברכם - ענה לו ה': עם ישראל אינם זקוקים לברכתך כי הם מבורכים –משל אומרים לצרעה: איננו זקוקים לא מדובשך ולא מעוקצך.

תרגום 'יונתן' מפרש: הם מבורכים מה'  מימי אבותיהם ולכן אינם זקוקים לברכה נוספת ובוודאי שאין אפשרות לקללם.

דעת מקרא מסביר: רק אחרי תשובת ה' אליו- בלעם מבין כי הוא לקח על עצמו משימה לא פשוטה - אלא כבדה מאד.

אברבנאל סובר: כי קיללת בלעם - לא היה בכוחה לבטל זכותם של האבות וזכות מעמד הר סיני ,אך אם היה בלעם מקלל את ישראל- היו אומות העולם סומכים על הקללות ומתאמצים ביתר שאת- להילחם  נגד ישראל. ואילו ברכתו גרמה להם שלא הייתה בהם עוד רוח להילחם  נגד ישראל. ולכן זה היה חסד גדול של ה' עם ישראל. שמנע מבלעם לקלל ובסוף כפה עליו לברכם.

כפי שנאמר:

"וְלֹֽא ־אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל ־בִּלְעָ֔ם וַיַּֽהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ"׃ [דברים כ"ג, ו']

לסיכום, לאור האמור לעיל:  הפרשה באה ללמדנו: כי  לא יתאפשר לאויבים לנצח את עם ישראל - לא באופן פיזי כדברי ישעיהו הנביא:

"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח " [ישעיהו  נ"ד, י"ז]

ולא באופן רוחני - היות ויש לעם ישראל זכות אבות וזכות קבלת התורה. כדברי ה' אל  בלעם: שאינו יכול לקלל את ישראל.

דווקא בימים אלה - של מלחמה קיומית - עלינו  להתחזק באמונה ולהיות דבקים בה' ובתורה הקדושה - במטרה לנצח בע"ה  - את האויבים הקמים עלינו - ולהרבות בתפילות :

ולגבי עם ישראל אז והיום-  ניתן להסיק: כי עלינו להיות דבוקים בתורתנו הקדושה ולהתחזק באמונה  כנאמר:

"וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּה' אֱלֹקיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" [דברים ד', ד'[

מיכה הנביא ובשורתו

מִיכָה הַנָּבִיא וּבְשׂוֹרָתוֹ.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם

לְפֶתַע  , הִתְקַדְּרוּ שָׁמַיִם

עַם יִשְׂרָאֵל צָמֵא לְמַיִם

אֲלֵיהֶם מִיכָה נוֹשֵׂא רַגְלַיִם.

 

נִיצָּב כְּאֶרֶז עַל הַסְּלָעִים

מִתְבּוֹנֵן בַּקָּהָל הַנֶּאֱסָפִים

הֵמָּה כְּצֹאן  אֹ֭בֵד תּוֹעִים

אַחַר דֶּרֶךְ נְכוֹנָה תָּרִים.

 

רוּחַ הַשְּׁכִינָה נוֹשֶׁבֶת

אֶת טִרְדָּתָם מְיַישֶּׁבֶת

עֵינֵיהֶם נוֹשְׂאִים לָרָקִיעַ

הַנָּבִיא עַל אוֹתִיּוֹת מַצְבִּיעַ.

 

יּוֹצְרוֹת מִלִּים בּוֹהֲקוֹת

אֶת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל מְאִירוֹת

הוֹרָאוֹת ה' מַבְהִירוֹת

דַּרְכָּם  בַּאֲפֵלָה מְפַלְּסוֹת.

 

עֲשִׂיַּת מִשְׁפָּט וַחֲסָדִים

דֻּגְמַת דַּרְכֵי אֱלוֹקִים

לְמִדּוֹת טוֹבוֹת נִדְרָשִׁים

בִּצְנִיעוּת וַעֲנָוָה מִתְהַדְּרִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת  בָּלָק [סֵפֶר מִיכָה ה-ו']                                                

פרשת בלק - הבשורה לעם ישראל ומנגד לאויבי ישראל

פרשת בלק - הבשורה לעם ישראל  ומנגד לאויבי ישראל

מאת: אהובה קליין.

פרשת בלק פותחת בתיאור דברי בלק - מלך מואב: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל - סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא..." [במדבר  כ"ב, ב'-ה']

בלק שולח מלאכים [שליחים] אל בלעם בן בעור לבקש ממנו שיקלל את עם ישראל.

למטרה זו מגיעים זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם: ככתוב: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק".

בהמשך מתגלה - כי אלוקים אינו מאפשר לקלל את עם ישראל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא".[להלן  כ"ב, י"ב]

ההפטרה היא בספר מיכה [פרק ה-ו]

ה' מדמה את שארית ישראל לאריה השולט על הגויים ,ואלוקים ישמיד את כל  הדברים שעם ישראל היה נשען עליהם:

"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל.  ח תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל -אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ.  וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה', וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי, כָּל-מִבְצָרֶיךָ.  וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ" [מיכה. ה, ז'- י"ב]

בהמשך מזכיר הנביא את כל הדברים הטובים שה' עשה לעם ישראל ומסביר להם מה אלוקים דורש מהעם הנבחר.

השאלות הן:

א] באיזה אופן רצה בלק ,מלך מואב ,להכריע את עם ישראל ומהי מידת הצלחתו?

ב] מה ניתן ללמוד על אויבי ישראל אז והיום?

ג] מה הקשר בין דברי מיכה בהפטרה - לפרשה?

תשובות.

בלק – מלך מואב ומעשיו במטרה להכריע את עם ישראל.

בלק שלח  שליחים אל  בלעם - שהיה נביא בגויים : "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק".

הגאון  מווילנה מסביר: בידם של  זקני מואב וזקני מדיין היו שני סוגי קסמים - מהטעם שהכישוף נקרא בשתי לשונות, "נחש" ו"קסם" כפי שנאמר: "כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" [להלן כ"ג כ"ג]

נחש - הוא בדיבור

וקסם - הוא במעשה.

קסמים - לשון רבים, כמו שכתוב בספר היצירה: "כף זכות וכף חוב ולשון מכריע בינתיים" שהוליכו לו קסמים להשלים לניחוש שהיה לו ולכן כתוב: "בידם"- שהוא המעשה  וזהו: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק" שאמרו לבלעם מה ביקש בלק להשלים..

לאור כל השתלשלות העניינים  נראה שכל המאמצים לפגוע בעם ישראל אינה צולחת - כי אלוקים אינו מאפשר זאת כפי שהכתוב מעיד על כך:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא".[להלן  כ"ב, י"ב]

רש"י אומר על כך: עם ישראל אינם זקוקים לברכה  - היות והם מבורכים, משל למה הדבר דומה? כמו שאומרים לצרעה: לא מדבשך ולא מעוקצך.

אומות העולם מתנכלות  לעם ישראל בשני אופנים - במטרה להביא עליהם כליה:

אפשרות אחת: להביא עליהם גזירות קשות ועינויים אכזריים.

אפשרות שנייה: על  ידי התקרבות יתירה ומשיכתם לטמיעה ולשמד.

בלעם הרשע ניסה תחילה את דרך הקללות אך כשהבחין שאינו קוצר הצלחה בכך - לפי "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" לכן ניסה בלעם את הדרך השנייה של הברכה –והתקרבות - במטרה להביא אותם לטמיעה ,לכן אומר לו הקב"ה: מוחלני לך טובותיך וברכותיך :"לא מדובשך ולא מעוקצך"- לא מנשיכתך ולא מנשיקתך... [ע"פ  דברי שערי חיים]

התוצאה הסופית שבלעם בירך את עם ישראל ולא קילל – כי זה היה רצון ה'.

אויבי ישראל אז והיום.

בפרשתנו, מלך מואב אינו מצליח להרע לעם ישראל על ידי ששלח את השליחים אל בלעם ובנוסף התוצאה הייתה הפוכה- הקללות הפכו לברכות.

הדבר מוזכר גם בחומש דברים [ כ"ג, ד']

"וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא-אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה:  כִּי אֲהֵבְךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ"

גם כאשר יהושע נואם טרם מותו לעם ישראל בשכם ,הוא  מזכיר את חסדי ה' שעשה לעם ישראל:

"וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ". [יהושע  כ"ד, ט'- י"א]

לעניות דעתי: אם נתבונן בפרעה מלך מצרים - מטרתו הייתה ,בדומה לבלק מלך מואב - להתנכל לעם ישראל ולהשמידו כפי  שהכתוב מתאר:

"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.  וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת - רַעַמְסֵס."[שמות א, ח'-י"ב]

גם כאן אלוקים רצה אחרת כפי שכתוב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" [שם  א, י"ב]

לגבי מצבנו היום, ידוע שאנו מוקפים  באויבים רבים סביבנו – ככבשה המוקפת  בשבעים זאבים - הלוטשים עיניהם אל עבר עם ישראל בכל רגע ורגע וכל יום שעובר בשקט ושלווה הוא נס בפני עצמו.

גם להם שיטות  משלהם.

שיטה א. הם טוענים אם  יהיו כאן שתי מדינות ניתן להגיע להסדר, אך בעוד שלהם יש  מדינות רבות - הם מנסים דווקא  להשתלט- חלילה, על מדינת ישראל הקטנה .

שיטה ב:  פיגועים מסוגים שונים - הן כלפי צבא והן כנגד האזרחים. והדרך הזאת היא  צומחת בתחום החינוך הקלוקל - שהם מעניקים לילדיהם - דרך שנאה ואלימות.

אך עלינו לזכור כי  האויב שהוא מזרע עמלק מקיים שליחות אלוקית – כאשר קול יעקב - קול התורה נחלש בקרב עם ישראל – ידי עשיו על העליונה, חלילה. והם מצליחים לממש פיגועים.

לכן הפתרון היחידי להתגבר על כל האויבים בנוסף לכוננות הפיסית, צבא ונשק - הוא קיום המצוות כמו שנאמר:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר ה' אֱלֹהקיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ". [דברים ז, י"ב]

"זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.  הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם,.[שם ז', ח- כ']

ְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ-[שם ט"ז]

קשר ההפטרה  בין  דברי מיכה הנביא לפרשה.

הנביא מיכה מונה את כל המעשים הטובים שעשה ה' לעם ישראל  כגון:

"כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם.  עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת ה'".[מיכה ו', ד'- ו']

בהמשך הנביא מסביר לעם ישראל:

"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם -אֱלֹקֶיךָ" [מיכה ו ',ח']

אלוקים דורש מהעם את מידת החסד - זו אחת ממידות ה' כנאמר:

"וְיָדַעְתָּ, כִּי-ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָאֱלֹקִים:  הָאֵל, הַנֶּאֱמָן--שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָו, לְאֶלֶף דּוֹר" [דברים ז', ט']

בנוסף את מידת הצניעות - ללכת בזהירות בחכמה, בענווה ובצניעות ובהכנעה – ה' דורש מידות טובות ואין לו חפץ בקורבנות רבים.

כדי להכיר אם האדם אם תוכו – הוא כברו ,ניתן לצפות עליו כיצד מתנהג בזמן שמחה גדולה ,או לחילופין בזמן קשה וכאב, אם הוא מצליח לגלות אומץ רוח ועוז נפש - הדבר מוכיח שתמיד מצניע לכת עם אלוקיו!  [ע"פ  כוכב יעקב"]

לסיכום, לאור האמור לעיל, רואים  באופן ברור כיצד ה' מציל את עם ישראל מכל תכסיסי מלך מואב - אשר נחל כישלון מוחץ בסופו של דבר. כאז - כן עתה  כדברי דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]

 

 

פרשת בלק - הנבואה לישראל בפי בלעם והנביא מיכה!

פרשת בלק - הנבואה לישראל בפי בלעם והנביא מיכה!

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מתארת את אשר אירע – אחרי כיבוש ארץ סיחון ועוג מלך הבשן . בני ישראל   זוכים להגיע עד החרמון , הם חונים באדמת מואב ההיסטורית - כפי שהכתוב  מתאר:

"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" [במדבר  כ"ב, א].

אך בפועל הם שולטים לכל אורך עבר הירדן המזרחי.

בתקופה זו בלק בן ציפור - מלך מואב  מחליט לפגוע בעם ישראל באופן מיוחד - כי אינו מסוגל להילחם בהם  בדרך הרגילה -  עמו שרוי בפחד  ואין להם צבא המסוגל להילחם כנגד עם ישראל. על כן החלטתו לפעול בדרך  שאינה שגרתית כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" [במדבר כ"ב, ב- ז]

מנגד, אם נעיין בהפטרה נמצא קטע מעניין המתקשר למשלו של בלעם:

"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל.  תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל-אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ.  וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה', וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי, כָּל-מִבְצָרֶיךָ. וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ.  וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא- תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.  וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ.  וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם--אֶת- הַגּוֹיִם:  אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעו"ּ [מיכה ה, ז-י"ד]

השאלות הן:

א] מדוע החליט בלק להילחם נגד עם ישראל באופן ייחודי?

ב] כיצד דברי בלעם מתאימים לדברי הנביא מיכה בהפטרה?

תשובות.

החלטת בלק  להילחם באופן ייחודי נגד עם ישראל.

בלק בוחר להילחם  באמצעות  הפה - לקלל את עם ישראל , מסתבר שבחוכמתו מבחין בין שני  סוגי מלחמה:

מלחמה רוחנית שבה נלחמים בכוח התורה - בכוח הרוחני של עם ישראל , כאן התוצאה תלויה בחוסן העם, האם העם יצליח  לשמור על ערכי היהדות דבר המגן עליו מפני כל האויבים וגורם אף לניסים גלויים [ כמו במלחמת היונים נגד המכבים]  כי ח"ו על - ידי  התנתקות מן היהדות ומסורת האבות - לא תהיה  לעם ישראל תקומה ולא  תישאר שארית.

מלחמה קונבנציונאליתמלחמה באמצעות כלי נשק, עיקר הצלחתה- בידי שמים,

כמו שנאמר:" ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן."  [שמות י"ד, י"ד]

ובאמת ההיסטוריה מוכיחה - כי תמיד אלוקים מגן על עם ישראל: "כִּי לֹא יִיטֹּושׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹוב."[תהלים צ"ד, י"ד]

בלק ידע כי להילחם נגד ה' -  אין לו אף  סיכוי של הצלחה, אלא כישלון  מוחלט הידוע מראש.

מהטעם הזה - בחר במלחמה הרוחנית התלויה בעיקרה – בעם ישראל ובכוחם להשיב מלחמה שערה וחשב כי  לישראל יש כוח בפה  באמצעות  התפילה לכן גם הוא ישתמש ככלי מלחמה בפה על - ידי  קללות.

ְהַמִּדְרָשׁ מִסְפַּר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל בִּלְעָם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָּרוּךְ הוּא, וַיָּסֶת בָּלָק אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹם, יוֹם וְלֹא שָׁמַע בִּלְעָם אֶל בָּלָק מִפְּנֵי דְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל בִּלְעָם, וַיַּרְא בָּלָק כִּי לֹא שָׁמַע בִּלְעָם אַל דְּבָרוֹ, וַיָּקָם וְיֵלֵךְ אֶל מְקוֹמוֹ, וְגַם בִּלְעָם שָׁב אֶל אַרְצוֹ וְיֵלֵךְ מִשָּׁם מִדְיָנָהּ".

עוד מספר המדרש :  על שיטה נוספת להילחם באופן רוחני נגד ישראל : "וְיִירָאוּ בְּנֵי מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִיקחוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת כָּל בְּנוֹתֵיהֶם וְכָל נְשֵׁיהֶם הַיפוֹת  תֹּאַר וְטוֹבוֹת הַמַּרְאֶה, וְיַלְבִּישׁוּ אוֹתָם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים יְקָרִים, וְיוֹשִׁיבוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת הַנָּשִׁים הַהִנָּהּ פָּתַח אָוהלֵיהֶם, לְמַעַן רְאוּת אוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִפְנוּ אֲלֵיהֶן וְלֹא יִלָּחֲמוּ אֶת מוֹאָב, וְיַעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי מוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיוֹשִׁיבוּ אִישׁ אֶת בִּתּוֹ וְאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ פֶּתַח אָוהֳלוֹ, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת מַעֲשֵׂה מוֹאָב וְיִפְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בָּנוֹת מוֹאָב, וְיִתְאַוּוּ לָהֶן וְיֵלְכוּ אֲלֵיהֶן".

למעשה, כוונת  בלק הייתה: לנתק את עם ישראל מתרבותם =  תורה ומצוות.

את זאת חשב להשיג באמצעות שיטות  של פיתוי לדבר עבירה ועל ידי קללות

ופגיעה בדת היהודית . זאת במטרה להביס את עם ישראל, חלילה.

דברי הנביא מיכה הנביא – בהפטרה - מזכירים את דברי  בלעם.

כפי שקראנו בפרשה, למרות כמה ניסיונות לקלל את עם ישראל - אין הדבר עולה בידו של בלעם ובמקום קללות יוצאות מפיו ברכות לעם ישראל - שניתן לחוש בהן גם בימינו!

למרות שבלק התעקש שבלעם יצליח לקלל את ישראל כמה פעמים, בסופו של דבר נאמרו שלוש ברכות לישראל ובפעם הרביעית – פתח בלעם ביוזמה משלו  והשמיע לבלק נבואה על מכה שעתידים ישראל להנחית על מואב  לעתיד לבוא: "וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה, אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".[במדבר כ"ד, י"ד] בלעם מוכיח כי הוא קוסם מצליח שקללתו וברכתו תמיד  פעלו:

על כך התרשם בלק - מלך מואב ושלח לו שליחים והדריך אותם להגיד לבלעם:

"כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" והנה התרחש נס גלוי וה' הפך את הקללות שבפי בלעם - לברכות והושיע את ישראל מפגיעה בו.

מסר חשוב  זה  מוזכר במילים אלה:

בחומש דברים: "לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל ה':  גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא - יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד - עוֹלָם.  עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ.  וְלֹא-אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה:  כִּי אֲהֵבְךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ". [דברים  כ"ג, ד- ו]

בספר יהושע: יהושע בן נון נושא נאום לפני מותו בכינוס בשכם ושם מזכיר את החסדים שעשה ה' לישראל:

"וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ".

[יהושע, כ"ד, ט-י]

דברים אלה מזכיר גם מיכה הנביא בהפטרה:

"עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת ה'". [מיכה ו, ה,]

דמיון נוסף בהפטרה : ניתן למצוא בין ברכותיו של בלעם לדברי הנביא מיכה.

בהפטרה מיכה אומר:  "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל.  תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל - אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ".  [מיכה ה, ז- ט]

ואילו בלעם מנבא בפרשה:

"כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". [במדבר כ"ד, ט]

עוד ברכה נבואית אומר בלעם על עם ישראל:

"כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ:  הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.  מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל" [במדבר כ"ג, ט' ]

עם ישראל לעתיד לבוא – בדד ישב- לא יחשיב את עצמו כאחד מאומות העולם, הוא לא ילמד ממעשיהם והמידות הרעות שלהם. ואי אפשר יהיה בכלל למנות את מספרם - ברכה שהובטחה עוד  לאברהם אבינו  מאת: ה'

העם- ישב בדד- לא יתחשב בגויים.

 

הנביא מיכה מנבא  דברים דומים:

 

"וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא - תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.  וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ.  וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם—אֶת - הַגּוֹיִם:  אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעוּ" – עם ישראל בניגוד לגויים עובדי עבודה זרה- יקבל סיוע אלוקי להשמיד את כל האלילים מתוכו.[מיכה ה, י"ב- י"ד]

 

ומנבא בלעם בפרשה: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.  כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם".[במדבר כ"ד, ה]

 

הנביא מיכה אומר בהפטרה מה רצון ה':

"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם - אֱלֹהֶיךָ". [מיכה ו, ח]

 

אכן, השאיר הקב"ה ברכה נצחית שבכוחה לשמר את המקור הרוחני - שעליו נשען עם ישראל - מקומות תפילה, בתי כנסת ובתי מדרש.

כפי שכתוב בגמרא:" מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" [מסכת ברכות [ח, א]

מקום התפילה מאיר לישראל ומגן עליו לאורך כל הדורות ומבטיח את קיומו לעד.

משום כך  קבעו חז"ל בכל בוקר בתפילת שחרית : להתחיל דווקא בברכה שנאמרה על ידי בלעם הרשע: "מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל.."

בברכה זו טמון סוד קיום עם ישראל.

רצה בלעם לקלל ויצא מברך! פלאי פלאים - חסדי אלוקים!

לסיכום לאור האמור לעיל : ניתן להסיק: בהיות עם ישראל – עם נבחר ה' - המקיים את התורה ככתבה ולשונה הוא  - נמשל לאריה אשר יהיה מסוגל לטרוף את כל חיות היער וגם חיות הבית ,היינו, לנצח את כל הגויים ההולכים נגדו ומנגד הוא יהיה לברכה בקרב הארץ - כטל שאינו פוסק לעולם - משפיע לטובה גם על עמים אחרים..

אך עליו לזכור להתרחק מכל עבודה זרה ולא להיות כפוי טובה כלפי ה'   אלא-לזכור את כל הנסים שעשה ה' לעם ישראל בעבר ודברים אלו מקבילים לדברי בלק: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ"

 

יפים דבריו של בלעם: "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"

 

וכמו כן דברי נבואת הנביא מיכה: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל". 

 

 

צבעי הדגלים והתכלת - הרבנית חנה בקשי-דורון תחי'

צבעי הדגלים והתכלת - הרבנית חנה בקשי-דורון תחי'

בלעם ראה את ישראל שוכן לשבטיו, כמו שכתוב: "וירא את ישראל שוכן לשבטיו... וישא משלו ויאמר... מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כד, ב-ה).
פירשו חז"ל: "ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה" (בבא בתרא ס,א).
לכאורה, ראה בלעם את הפילוג, שכל שבט חי בנפרד ואין כאן אחדות ומה ההתפעלות?
אולם, דווקא מה שנראה במבט ראשון כחוסר אחדות, הוא האחדות האמיתית המאחדת את הפרטים הנפרדים!
בלעם ראה את החלוקה הטבעית לפי הדגלים לגווניהם ואופיים השונה. ראה, שלמרות מגוון השבטים והדגלים - הסדר היה מופתי ומאורגן, כשכל אחד מוצא את מקומו הנכון, ואז "וישא משלו ויאמר... מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
היופי בציור הוא שילוב של מגוון צבעים, כל אחד בשיעורו ובמקומו, היוצרים אחדות. וכן היופי ביצירה מוסיקלית מתבטא בשילוב של כלים שונים בעלי צלילים וטונים שונים, המשלימים זה את זה ויוצרים הרמוניה. כך טבעם והדרם של אהלי יעקב ומשכנות ישראל, בחלוקתם המסודרת הטבעית איש על מחנהו ואיש על דגלו.
אחדות, אין פירושה ביטול הפרט, אלא יצירת כלל הבנוי מקבוץ הפרטים המשלימים זה את זה. כך גם חברה, המבטלת את יחודו של היחיד או את הקבוצות שבתוכה, הינה מוגבלת; היא ועצם ההגבלה יוצרות את המחלוקת והפילוג.
מיזוג הגלויות בשיבה לארצנו הקדושה, אין פירושו שבירת המחיצות וביטול מנהגים מסורות, אלא יצירת הרמוניה נפלאה, כשהעם שוכן לשבטיו במנהגיו בגווניו השונים. האומה הישראלית מכונה בשם "כלל ישראל", "כנסת ישראל", וכל אחד מישראל מחויב להכניס עצמו אל ה"כלל". מהותו של הכלל ישראל בעולם הזה - מידות טובות ולכן החיבור אליו נעשה רק באימוץ המידות הללו.
ישראל מכונים בשם "שושנת יעקב": זר של פרחים מצבעים וגוונים שונים, וזה בחינת העם כולו, י"ב שבטים. כל אחד מישראל מצטרף ומהווה את עם ישראל בבחינת זר פרחים, כמו שכתוב בפיוט הנאמר לאחר מגילת אסתר "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי". תכלת, כידוע בדברי הרמב"ן - כרכא דכולא ביה - שלמות אמיתית.
צבע התכלת רומז למילה הכוללת הכל, שהיא תכלית הכל, כמו שמסביר הרמב"ן בפירושו על מצוות חוט התכלת שבציצית. "אבל הזיכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למידה הכללת הכל, שהיא בכל והיא תכלית הכל ולכן אמר: 'וזכרתם את כל' שהיא מצות השם. וזה שאמרו מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרגיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד וכו'. והדמיון בשם, גם הגוון תכלית המראות, ולפיכך נקרא תכלת" (במדבר טו,לח).


תכלת - מורה על תכלית הכל,
וגם הגוון הוא של מראות רחוקים,
הכוללים יותר מאשר עינו של אדם משגת,
דוגמת הים ומרחבי הרגיע.
ולכן "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי"
שמחה של אחדות והרמוניה

 

בָּלָק וְהִתְייָעֲצוּתוֹ בַּמִּדְיָינִים.

בָּלָק וְהִתְייָעֲצוּתוֹ בַּמִּדְיָינִים.

מאת: אהובה קליין ©

 

וַיְהִי  בְּיוֹם מִן הַיָּמִים

הָרָקִיעַ מַרְבַד עֲנָנִים

בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מַבְחִין

בְּאִיּוּם וְאת רֹאשׁוֹ מַרְכִּין.

 

יִשְׂרָאֵל עם הַנֶּצַח

לְעֵינָיו , מִתְרַבֶּה צוֹמֵחַ

כְּשׁוֹר בַּשָּׂדוֹת מַהלך

עֵשֶׂב בְּדַרְכּוֹ מְלַחֵךְ.

 

נועץ  בִּזְקָנִי מִדְיָן

חוֹקֵר סוֹד  הָעִנְייָן

כֵּיצַד עם שׂוֹרֵד גָּלוּיוֹת

לָעַד, מְנַצֵּחַ אֻמּוֹת?

 

חִישׁ הַחִידָה תִּיפָּתֵר

פִּיהֶם אֶל ה' מִתְחַבֵּר

כְּתוֹלַעַת וְכוֹחָהּ בְּפִיהָ

כָּךְ יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתֶיהָ.

 

הערה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  פָּרָשַׁת בָּלָק [חֹמֶשׁ בַּמִּדְבָּר]

פרשת בלק - מדוע מדמה בלק את ישראל לשור?

פרשת בלק - מדוע מדמה בלק את ישראל לשור?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מדברת על התקופה  של תום  הכיבוש של ארץ סיחון ועוג מלך הבשן.

בני ישראל  הספיקו להגיע בכיבושיהם עד החרמון ,אומנם הם חונים בעיקר באדמת מואב ההיסטורית  והם שולטים בכל אזור עבר הירדן המזרחי. באותו זמן עולה לשלטון בלק בן ציפור לאחר מלך  מואב הראשון - והמואבים חשים פחד מנוכחות עם ישראל.

בלק מגיע למסקנה: שבדרך הטבע אינו יכול לנצח ולגבור על עם ישראל- ההולך ומתרבה לנגד עיניו ולעיני עמו, אין לו די צבא שבאמצעותו  אפשר יהיה לגבור על ישראל. וכך התורה מתארת את המצב:

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת- כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.  וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.  וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק". [במדבר כ"ב, ב-ח]

השאלות הן:

א] מי היה בלק וממה חשש ?

ב] מדוע שיתף בלק בבעייתו את זקני מדיין - דווקא?

ג] "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת- כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר..." מה  הכוונה?

תשובות

בלק בן ציפור וחששותיו.

על פי הזוהר הקדוש [פרשת בלק קצו] בלק  מבני בניו של יתרו  היה ,ידוע שיתרו  ובניו התגיירו ונתדבקו בשכינה – ובניו היו בלשכת הגזית לומדי תורה, ואילו בלק סטה מדרכם של אבותיו ומהטעם הזה, כשראו  זקני מואב ומדיין שאכן הוא התרחק מהם , החליטו להמליכו עליהם.

הרמב"ן סבור: בלק היה אחד משרי מואב, ואחרי שהתעורר ואמר לאנשי מואב: "הבה נתחכמה  לעם" [לעם ישראל] קמו והמליכוהו עליהם בעצת מדיין.

בניגוד לדעה זו - רש"י  סובר: שבלק כלל לא היה מואבי אלא "מנסיכי מדיין היה וכיוון שמת סיחון המליכו עליהם  המואבים את בלק למלך - לצורך השעה.

רש"י מסתמך על הכתוב בפתיחת הפרשה - שהרי לא נאמר: "ובלק בן  ציפור מלך מואב" אלא נאמר: "וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב" מכאן על פי לשון הכתוב : שבלק לא היה כלל מבני מואב וכאשר אנשי מואב פנו אל זקני מדיין לקבל עצה מפני הסכנה של ישראל ,הם הסכימו להמליך עליהם מנסיכי מדיין כאות של אחווה ורעות מפני איום האויב המשותף.

הזוהר הקדוש  מסביר מסר מעניין: הרי בלק  לוקח את בלעם  לקלל את ישראל, אם נתבונן בשני שמות אלה - נבחין: שתי האותיות הראשונות של בלק: בל ושתי האותיות של בלעם- בל, אם נצרף יחדיו אותיות אלה: בל+ בל- התוצאה- בלבל.

הקב"ה בלבל את מחשבותיהם הרעות לגבי עם ישראל שהרי הם נוכחו לדעת- כי לא עלה בידיהם לנצח את ישראל במלחמה-לכן ניסה בלעם לעשות זאת  במילים. זוהי תופעה שחוזרת על ידי אויבי ישראל- המנסים לעקור את האמונה והביטחון בקב"ה בכל מיני דרכים. ולכן ההלכה קבעה:

"ידוע שעשיו שונא ליעקב"

מעניין כי - פרשה זו קרויה על שם בלק מלך מואב והדבר מעורר פליאה רבה, כיצד מלך רשע זה - ששנאתו הייתה כה  רבה לעם ישראל, עד כי התאמץ בכל כוחו לקלל את כל האומה, זכה ,דווקא, שפרשה שלמה תיקרא על שמו ?

חז"ל עונים על קושייה זו - ומבססים את דבריהם על מאמר המופיע במסכת סוטה [מ"ז, ע"א]

"בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב - זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דוד ושלמה"

מכאן שבזכות צאצאיו - דוד המלך ובנו שלמה - זכה בלק שתיקרא פרשה  על שמו.

ראוי לשים לב לדברי הרב ר"מ מפרמישלן: הסובר: כי הפרשה קרויה על שמו של בלק ,למרות שהיה שונא ישראל ,האמת שרוב הגויים שונאים את עם ישראל- אך הם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה באמצעות - מילים יפות ובכך מטעים את השומעים שאין הם יכולים להיזהר מפניהם, אך בלק היה גוי "הגון" שלא הסתיר את שנאתו  אל עם ישראל ודיבר  בגלוי על שנאתו  אל האומה הישראלית – במילים אחרות- פיו וליבו היו שווים.

ממה חשש בלק?

שנאתו של בלק נובעת מקנאה ופחד מפני כוחם של ישראל, הוא רואה את ניצחונותיהם  כנגד סיחון מלך האמורי, והניצחון כנגד עוג מלך הבשן, דבר הגורם לו לרצות ולהפעיל כוח רוחני כנגד ישראל באמצעות  בלעם - נביא הגויים שיקלל את עם ישראל.  דברי בלעם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן—עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב: מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל.." [במדבר כ"ג, ט-י]

לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת המון העם  אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר. לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב  כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו:

"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"   [בראשית מ"ח, כ"ב]

זה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי  וזה כמובן גרם לחשש של בלק מפני ישראל.

בלק משתף את זקני מדיין בבעיה.

באמת תמוה הדבר שהמואבים ובראשם בלק - פונים אל זקני מדיין הרחוקים מארצם מאד, ואינם נועצים עם בני אדום הקרובים אליהם יותר - במזרח ובדרום?

חז"ל מסבירים: [במדבר רבה .כ, ד] אנשי מואב ידעו שמנהיגם של ישראל -משה- חי עשרות שנים  במדיין, על כן זו הייתה הסיבה שהם פנו אליהם, למרות המרחק הרב, כדי לבדוק מה הם כוחותיו וסגולותיו של משה - המנהיג את עם ישראל המאיים כעת על גבולות ארצם  ועל פי חז"ל, זקני  מדיין גילו לאנשי מואב: כי כוחו של מנהיג ישראל טמון בפיו - מהטעם הזה החליטו המואבים לפנות לעזרת הקוסם - בלעם -  שכוחו בפיו.

רבי שמשון רפאל הירש מסביר: כי המואבים פסחו על ארץ אדום ופנו למדיין שהייתה רחוקה יותר בדרום - מהסיבה הנוספת: ארץ מדין הנמצאת ממזרח לים  סוף היא קרובה יחסית למצרים והמדיינים היו מקיימים קשרי מסחר עם המצרים ,לכן  אמרו אנשי מואב היראים מישראל: מן המדיינים  נוכל  לשמוע   מי הם שבטי ישראל המפחידים? הרי הם ישבו במצרים  כמה דורות, ועתה  ניצחו בקלי קלות את סיחון מלך  האמורי ועוג מלך הבשן האדירים.

רש"י מתפלא מדוע מתייעץ בלק עם זקני מדיין - הרי תמיד הם היו שונאים  זה את זה והיו חיים בסכסוך? אלא מרוב שהמואבים  פחדו מעם ישראל עשו שלום ביניהם ומדוע בקשו עצה מהמדיינים, דווקא ? כיוון שראו שישראל מנצחים שלא כדרך הטבע,  נזכרו- כי מנהיגם של ישראל גדל במדיין לכן החליטו לפנות  אליהם ולקבל הסבר במה כוחו של מנהיג ישראל? והמדיינים הסבירו למואבים: כי כוחו של  משה בפיו.

 אומר בלק- לזקני מדיין,

"עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה"

רש"י מסביר: כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה.

תנחומא מסביר: "מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל אומה שנוגעין בה, אין בה סימן ברכה".

כלומר: כל אומה שמנסה להילחם באומה הישראלית לא יכולים ליהנות ממנה.

יתכן שכאן רש"י רומז: שבלק מצפה שיזדקק לברכתו של בלעם, כי הוא מדמה את ישראל לשור שמלחך עשב וכל מה ששור מלחך – אין בו סימן ברכה - לכן בלק  זקוק להיעזר בבלעם  היודע גם  לברך.

רבי יצחק עראמה [בספרו "עקדת יצחק"] אומר: "כל ימי הייתי קוהה = [מתקשה] בזה המשל, עד שראיתי פרות רועות באפר, וידעתי כוונתו, דרך השור להוציא מפיו שבט לשונו דרך הצד ולהאריך אותה  ביותר ולשלחה לאורה סביבות פניו ובשעירותה שהיא נעשית כמגל, הוא תולש כל ירק עשב לנכחו ומכניסו בתוך פיו.. והוא עצמו מכוון, כי אף שיובטחו שלא יתגרו בהם- מכל מקום יגורו שיקרה לסביבותם, מה שיקרה לסביבה פי השור".

ההסבר הוא: שהשור מחסל בדרך מיוחדת את העשב  בלכתו בשדות - לפי שלשונו מתנועע בצורת מגל וכך יש בכוחו להגיע לעשב בכל שטח-זהו כישרון מיוחד.

דעת  זקנים מבעלי התוספות מסבירים: "מתוך שאין לו שיניים למעלה ואינו יכול לחתוך בעשבים כמו סוס וחמור, וכוחו גדול, עוקר את העשבים מהשורשים.

אברבנאל סובר: כאשר השור רועה בשדה, הרוק שבפיו נשאר בעשב- ובהמה אחרת כבר אינה חפצה לרעות שם.

השל"ה הקדוש [רבי ישעיהו הלוי הורוביץ] אומר: בהקשר לכך שבלק רוצה להיעזר במילותיו של בלעם - כדי שיקלל  את ישראל, מכאן יש ללמוד: שכאשר האדם מדבר, שלא יפתח את פיו לשטן - שאפילו  אומר דברים ללא כוונה ,הוא  ממשיך את הדברים על עצמו, בלק אמר  לבלעם: "לכה נא ארה לי" ופיו הכשילו כי בסוף בלעם קילל אותו.

דעת מקרא מציע  פירוש פשוט: יתכן הכוונה:  שעם ישראל- מרוב  התרבותם-  ישחיתו למואבים את המרעה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניתן לראות, כי קביעת חז"ל-נכונה: "ידוע שעשיו שונא ליעקב"

לכן ,עם ישראל חייב להיזהר משפה יפה של אויבים המדברים דברי שבח, אך בפועל רצונם האמתי להביס ,חלילה, את עם ישראל ולגרשו מהארץ המובטחת. על כן, אין  זה פלא שבלק מדמה את עם ישראל ,דווקא - לשור- אשר מלחך את כל  העשב ואינו משאיר דבר לבאים אחריו -כי השור מצויד בלשון  גמישה מאד- אשר באמצעותה להגיע לכל מקום בדומה למגל ביד הקוצר וכך ביכולתה להעלים את כל היבול במהירות -באופן שלא תשאיר גם לאחרים ליהנות מהצמחייה בשטח! ובדומה לכך- לפי הבחנתו של בלק-  עם ישראל מסוגל לנצח את העמים  בסביבתו ללא כל קושי!

לא די בהסתכלות זאת  על העם הנבחר, בלק חובר למדיינים - למרות שבעבר לא היו ביניהם יחסים טובים, אך למען השנאה המשותפת שלהם לעם ישראל- הם מוכנים לחבור זה לזה ומכאן נסיק מסקנה גם לימינו: להתחזק באמונה בבורא עולם - להגביר את כוח התורה   והתפילה  ואלוקים יושיענו מכל פגע:

יפים דברי  שלמה המלך: "רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע".  [משלי ט"ו, כ"ט]

 

דבר החסידות – פרשת בלק

ב"ה

דבר החסידות – פרשת בלק

 

לעילוי נשמת סבא-רבה שלי, הפוסק הנודע הגאון החסיד רבי אברהם חיים ב"ר מנחם מענדל ז"ל נאה. נלב"ע כ' תמוז ה'תשי"ד ומ"כ בהר המנוחות בעיה"ק ירושלים תובב"א. ת.נ.צ.ב.ה.

מצות בחודש תמוז

ביום שני, ט"ו תמוז תשט"ז ביקר הרבי במחנה הקיץ "גן ישראל" בהרי הקטסקילס בניו-יורק.

אחרי סיור במקום, ביקש הרבי ליטול את ידיו הקדושות להתוועדות ואז הוציא מכיס בגדו פיסת מצה שהביא עמו, בירך 'המוציא' ואכל.

לאחר מכן לקח הרבי את שאר חתיכות המצה ומסרן לחלק אותן בין קהל המשתתפים, בהדגישו – "העיקר שלכל אחד תהיה חתיכה. הכמות הרי אינה נוגעת כאן, ואם יחטפו חתיכה גדולה יותר – הרי אין זה נוגע".

לפתע הפסיק הרבי במהלך החלוקה לרגע, נטל מספר חתיכות, עטף אותן במפית והכניסן בחזרה לכיס הבגד, והמשיך לחלק.

בסיום ההתוועדות ניגש אל הרבי אחד ממארגני הקעמפ והודיע בהתרגשות על תאונת דרכים שאירעה למכונית מלאה בחסידים שיצאה מ-770 ובדרך התהפכה שלוש פעמים (!).

"נו, הכל יהיה בסדר", הפטיר הרבי. הכניס את ידו הק' לחיקו, הוציא את חתיכות המצה שהניח שם קודם בתוך המפית, ומסרן למארגן שיחלק בין המעורבים בתאונה.

אחר-כך התברר כי התאונה אירעה בדיוק בשעה שבה הפסיק הרבי את החלוקה והכניס את שברי המצות לחיקו! ועוד בטרם עזב הרבי את המקום, הגיעו שניים מהמעורבים בתאונה והרבי נתן לכל אחד מהם חתיכת מצה.

('התקשרות' גל' א'שצב, מדור ניצוצי רבי, עמ' 19)

 

~~~

למה דווקא 'כפרה'?

בנבואת בלעם (פרשתנו כד, ה) נאמר הפסוק הידוע "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".

מפרש רש"י (בפירושו השני): "מה טובו אהליך – מה טובו אהל שילה ובית עולמים ביישובן, שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם. משכנותיך – אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליכם, וחורבנן כפרה על הנפשות, שנאמר (איכה ד, יא) "כילה ה' את חמתו" ובמה כילה? "ויצת אש בציון"".

 

וצריך להבין:

א)    וכי זו היא מעלתם העיקרית (ה"טוב") של המשכן וביהמ"ק "שמקריבין בהן קרבנות", הרי לכאורה עיקר עניינם הוא שהם מקום להשראת השכינה, כמפורש בקרא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"*?  

ב)  גם בהמשך דברי רש"י לא מובן – מה נוגע להבנת הכתוב כאן שהקרבנות הם "לכפר עליכם" וחורבנן הוא "כפרה על הנפשות" [ובפרט, שלפני זה בריש פ' פקודי כותב רש"י "המשכן משכן – שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עוונתיהן של ישראל" ואינו מזכיר עניין הכפרה!]?

ג) עוד יש לדייק: מהו העניין של "כפרה על הנפשות" – לשון שאינו רגיל כלל?! –

 

והביאור בזה:

כהקדמה לנבואה זו מסופר בכתוב "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים". מפרש רש"י: "לקראת נחשים – לנחש אולי יקרה ה' לקראתו..." אלא "אזכיר עוונותיהם, והקללה על הזכרת עוונותיהם תחול".

 לכן, כשנאלץ בלעם לחזור בו ולברך את ישראל במקום לקללם – ראה צורך להסביר מה מונע את הקללה על "הזכרת עוונותיהם":

ועל זה אמר "מה טובו אהליך יעקב" (בנוסף לפירוש הראשון שאין אהליהם מכוונים זה כנגד זה) – שיש להם משכן ומקדש, שבו מתכפרים עוונותיהם (ע"י הקרבנות), וממילא אין לקללה על מה לחול!

אבל זה עדיין לא מספיק, כי: 1) כל זה הוא רק בזמן שביהמ"ק קיים,  2) וגם אז הרי הקרבנות מכפרים רק על השגגות (או המזיד באיסור עשה), אבל על המזיד באיסור כרת ומיתת בי"ד אין הקרבנות מכפרים, ואם כן ייתכן שהקללה תחול על עוונותיהם אלו?

– לכן הוסיף "משכנותיך ישראל" ומפרש רש"י "וחורבנן כפרה על הנפשות" – שבזה רומז על העוונות החמורים [כמו שפירש רש"י לפני זה (קרח יז, ג) "החטאים האלה בנפשותם – שנעשו פושעים בנפשותם"], ומוסיף את הפסוק "כלה ה' את חמתו . . ויצת אש בציון" – שחמתו של הקב"ה על עוונותיהם של ישראל כבר כלתה, כי התכפרו ע"י החורבן, וזה כולל גם את הפשעים וגם את העוונות שבעבר (כי אחרת עדיין נשארה "חמתו" של הקב"ה על עוונות אלו) – ולכן לא תחול על ישראל הקללה גם אחרי החורבן וגם על עוונות החמורים.

 

וממילא מתורצות כל הקושיות: א) למה עיקר ההדגשה היא הקרבנות וגם  ב) למה מודגשת הכפרה – כי כל העניין כאן הוא להסביר שאין לקללה על מה לחול [משא"כ בפ' פקודי בא רק לרמוז על ב' המקדשות ואין נוגע שם עניין הכפרה וכיו"ב], וכן  ג) התוספת "כפרה על הנפשות" מסביר איך ביהמ"ק כיפר גם על הזדונות וגם אחרי החורבן כי כבר "כלתה חמתו" של הקב"ה.

 

שבת שלום!

ומהרה יבנה המקדש וייהפך צום הרביעי לששון ולשמחה!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יג, חוקת שיחה ב (עמ' 78 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר עמ' שצא-ג. וראה בפנים השיחה ביאור נפלא גם על הפירוש הראשון בפירש"י כאן ועוד חזון למועד.

 

______________

*)  וגם ע"פ דרך ההלכה הרי אף שכתב הרמב"ם (בספהמ"צ מצוה כ. וכ"ה ביד החזקה ריש הל' בית הבחירה. ובספהמ"צ שורש יב) "שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהיה ההקרבה כו' " (דלא כברמב"ן ר"פ תרומה וראה גם רמב"ן פ' עקב י, ה) – הרי כבר נתבאר (בלקוטי שיחות ח"ד ע' 1346) שכיון שמקרא מלא הוא בנוגע לכוונת מ"ע זו ד"ועשו לי מקדש" – שהיא "ושכנתי בתוכם", הרי אי אפשר לומר שהרמב"ם חולק בזה על הרמב"ן, אלא שהרמב"ם מדבר בעניין המצוות שנצטוו בנ"י לעשות בבית הבחירה (עבודת האדם), והרמב"ן מדבר בענין וחפץ אשר במשכן עצמו, שהוא "ושכנתי", השראת השכינה שהיתה בו (מלמעלה).

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

שבת פרשת בלק

 שבת פרשת בלק
 מקרא ותרגום |  רגע על הפרשה

ציורי תנ"ך/ אלוקים אוסר לבלק לקלל את ישראל/ ציירה: אהובה  קליין ©

 "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם;

לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא"

 [במדבר  כ"ב, י"ב].

 

ציורי תנ"ך/ מיכה הנביא  נושא דברים לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין ©

 "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ,

כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹקיךָ".

 [ציור  מתוך ההפטרה: מיכה ו, ח']

 

 

ציורי תנ"ך/ האריה מניס את חיות היער/ ציירה: אהובה קליין ©

 "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר"

[מיכה  ה, ז]

ציורי תנ"ך/ בלק וזקני מדיין/ ציירה: אהובה קליין ©

 

"וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-

כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה.."

[במדבר  כ"ב, ד]

 

 

 

 

 

ציורי תנ"ך/ בלק לוקח את בלעם לראש הפעור/ ציירה: אהובה קליין ©

 

 

"וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן".

 

במדבר כ"ג, כ"ח]

 

 

 

 ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם/ ציירה: אהובה קליין ©

 

 

י וַיִּחַר-אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו;

ַויֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ"

[במדבר כ"ד, י]

 

ציורי תנ"ך/ בלעם משקיף על אוהלי ישראל / ציירה: אהובה קליין © 

 

 

ציורי תנ"ך/  צוויי בלק למלאכים/  ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] 

 

 

 ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו / ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

 

 

ציורי תנ"ך/ "עם לבדד ישכון" /ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

"..עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" [במדבר כ"ג, ט]

עלונים התשע"ט: תהילות ישראל ישא ברכה | זה השער לה' 

עלונים תשע"ח: עלון ישא ברכה | עלון תהילות ישראל | עלון אספקלריא | עלון זה השער לה' | עלון פקודיך | עלון פניני חמד 

תשע"ה: עלון ישא ברכה | עלון זיסקייט אין שבת | עלון שערי יוסף 

תשע"ד: עלון ישא ברכה | עלון זה השער לה' | טוב לחסות בה' | סיפורי צדיקים | שערי יוסף | פורת יוסף לילדים 

 

 
 
 
 
 
 
ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד] "וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי..."[במדבר כ"ב,ב] 
 
 
 
 
 
 
 
זקני מואב ומדיין לפני בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
 
 
 
 
  
ציורי תנ"ך/ ישראל משולים לאריה/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]
 
  
ותראה האתון את- מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו..." [במדבר כ"ב,כ"ג] 
 
ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]