פרשת בלק
בָּלָק רוֹקֵם תָּכְנִיּוֹת
שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן©
יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב
נֶהֱנִים מֵרֹגַע -שֶׁפַע רַב
אַךְ בָּאֹופֶק בְּרֹאשׁ הָהָר
מִתְנוֹסֵס אַרְמוֹן מְפֹאָר.
בְּתוֹכוֹ אִי שֶׁקֶט מֻחְלָט
בָּלָק מְהַלֵּךְ עַל חֶבֶל דַּק
מַשְׁקִיף עַל כָּל הַחוֹנִים
נִתְקַף שַׁרְשֶׁרֶת פְּחָדִים.
שָׁט בְּעוֹלַם הַמַּחֲשָׁבוֹת
מְנַסֶּה לְאַתֵּר פִּתְרוֹנוֹת
כֵּיצַד לְהַכְחִיד עַם שָׁלֵם
הַמַּטְרִיד מוֹחוֹ יוֹמָם וָלֵיל?
הֵם אֵינָם חָשִׁים דָּבָר
ה' עֲלֵיהֶם תָּמִיד שָׁמַר
לְפֶתַע בַּמֹּחַ הַמֶּלֶךְ רַעֲיוֹן
חִישׁ לָתוּר אַחַר פִּתְרוֹן.
מִתְייַעֵץ עִם זִקְנֵי מִדְיָן
מָה הַסּוֹד לְקִיּוּם הָעָם
אֶל בִּלְעָם שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִים
לְאַכְזָבָתוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מְבֹרָכִים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בָּלָק [חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 77
פרשת בלק - אל תבטחו בנדיבים - האמנם?
מאת: אהובה קליין
פרשת בלק מתחברת עם סוף פרשת חוקת המתארת את מקום חנייתם של עם ישראל –בערבות מואב ומנגד בתחילת פרשתנו- מתארת את התבוננותו של בלק - מלך מואב בעם ישראל,
כנאמר: "וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן צִפּוֹר, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ—לִקְרֹא לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה־נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה, כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר". [פרק כ"ב -א'- ז']
השאלות הן:
א] מה ראה בלק –מלך מואב- ומה הבין?
ב] מדוע הפרשה קרויה על שמו?
ג] מאין כי אין לבטוח בנדיבים?
תשובות.
ראייתו של בלק.
רש"י מסביר: ראייתו של בלק - לשון הבנה והתבוננות - מתוך שראה שישראל ניצחו את האמורי - הגיע לפחד מפני ישראל.
מדרש רבה [כ', כ'] מבאר:
משל למלך שהושיב שומרים לשמור עליו - מפני האויב והיה סומך עליהם שהם גיבורים וישמרו כראוי, אלא שהאויב הגיע והרג את השומרים- מעתה חרד היה המלך על חייו ,באופן זה גם בלק ראה מה שעשו ישראל לסיחון ולעוג מלך הבשן התחיל לפחד על עצמו!
"מאור ושמש" סובר:
נאמר: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב־ הוּא" בלק ראה שעם ישראל שרויים באחדות מלאה- לפי שכתוב בלשון יחיד- "כִּי רַב־ הוּא" מתברר כשיש אחדות של כל עם ישראל הם מסוגלים להפיל כל אויב על ידי תפילה לה' ולימוד תורה !
ישנו הסבר מאד מעניין: בלק ראה והבין –כי קיימים שני סוגים של מלחמה:
א] מלחמה פיסית כפי שנקראת בימינו: מלחמה קונבנציונאלית-שהיא-באמצעות כלי נשק מוכרים - כולל מטוסי קרב וכו' ועיקר ההצלה תלויה בבורא עולם" כפי שכתוב: "יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן" [שמות, י"ד, י"ד]
באמת לאורך ההיסטוריה בכל המלחמות של האויבים - ה' הציל אותנו מידם בנסי נסים וחסדי שמים.
ב] מלחמה רוחנית היא תלויה בידי עם ישראל החייב- להבין כי עליו לשמור על ערכי היהדות על החיבור לספר התורה ומתוך ניסיון העבר אנחנו לומדים: כי כאשר היו ניסיונות להשפיע עלינו על תרבות חדשה- מנגד כל האחראים על כך כולל גדולי ישראל עמדו על המשמר- לסכל ניסיונות אלה והיו כאלה שעלו על המוקד וקדשו שם שמים ברבים על קיום התורה ומצוותיה.
בלק הבין שבדרך הראשונה - הדרך הפיסית - היינו - להילחם באמצעות כלי נשק – לא יצליח - כי פירושו להילחם כנגד ה'!
לכן עדיף להילחם מבחינה רוחנית, נגד לימוד התורה ותפילות ואם עם ישראל באותו זמן מרפה את ידיו מהיהדות אזי ניתן [חלילה] לנצח אותו - בקלי קלות.
המלחמה הזו מתנהלת באמצעות הפה בעיקר - תפילות ולימוד תורה.
אם חלילה עם ישראל יתנתק הוא יאבד את כל כוחו הרוחני - ויהיה משול לשאר העמים, חלילה.
דווקא מתוך הברכות של בלעם הרשע - ניתן להביו מה היו כוונותיו האמתיות!
רצונו היה לנתק את עם ישראל מהתורה והמצוות. ולכן ה' השאיר לנו רק ברכה אחת שלא נהפכה לקללה זו הברכה על בתי כנסיות ובתי מדרשות .
בגמרא [מסכת ברכות [ח', לא'] נאמר: מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד". במקום זה קיים עוגן ההצלה של עם ישראל שם ימצא היהודי את שורשיו ומשם תצא תורת חיים לכל יהודי לכן רק אותה פינה של בתי מדרשות ובתי כנסיות- היא מקור האור המאיר ומציל את עם ישראל.
לכן כאשר בלעם בירך את עם ישראל בברכה:
"הֶן־ עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". [במדבר כ"ג, ט'] כוונתו של בלעם הייתה: שעם ישראל לא ישב בדד ושבגויים כן יתחשב וילמד גם ממעשיהם וירכוש גם את התרבות הזרה שלהם וישאף להידמות להם. וכך יהיה שקוע בסכנה מיידית- כי עשוי לאבד את כל הכוח הרוחני שלו, חלילה..
חז"ל קבעו בכל יום בתפילת השחר - היהודי מתחיל בברכה שהזכיר בלעם הרשע:
"מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל".[במדבר כ"ד, ה]
כי בברכה זו טמון סוד קיום ישראל.
[הסבר זה בהשראת: הרב אליהו שלזינגר: מתוך הספר: "אלה הדברים"]
הפרשה קרויה על שם בלק.
על כך אומרים חז"ל:" בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב - זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דויד ושלמה"[מסכת סוטה מ"ז, ע"א]
מתוך חמישים וארבע הפרשיות שבתורה- נקראות חמש פרשיות בשמות של אנשים:
נח, הפרשה השנייה בספר "בראשית"
יתרו הפרשה החמישית בספר "שמות"
קורח, בלק ופנחס – בספר במדבר.
בלק מדוע? הרי היה רשע?
גם מתוך שלא הסתיר את שנאתו לישראל - ולא היה אחד בפה ואחד בלב - זכה שפרשה תיקרא על שמו.
אין לבטוח בנדיבים לעולם.
דוד המלך שהייתה לו רוח הקודש מזהיר:
"אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים-- בְּבֶן ־אָדָם, שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.
תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ; בַּיּוֹם הַהוּא, אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו.
אַשְׁרֵי--שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ: שִׂבְרוֹ, עַל יְהוָה אֱלֹהָיו.
עֹשֶׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ-- אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם;
הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם" [תהלים קמ"ו, ג'- ז']
כוונתו של דוד המלך: כי אין לבטוח גם באדם אפילו רם מעלה- המדבר בלשון יפה, מבטיח הבטחות.- כי ביום מותו- כל מילותיו וכל מעשיו שהבטיח - הכול הולך לאבדון.
היחיד שניתן לבטוח בו – הוא : רק אלוקים - הנצחי. :
גם ירמיהו הנביא אומר:
"ֹּאָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן־ יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ. וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא יִרְאֶה כִּי־יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי".[ירמיהו י"ז, ה'- ט']
גם הנביא ירמיהו מתאר את התוצאה- כאשר אדם בוטח באדם אחר, הוא פשוט מקולל. ורואה רק תוצאות רעות במדבר.
מנגד- הבוטח בה' דומה לעץ שתול על מים, שתמיד פורח ואינו שרוי בפחד ודאגות מכל מיני חששות.
הנה גם בימים אלה ממש כולנו חשים אכזבה כאשר מנהיג שעזר הרבה לישראל- לפתע -שינה כיוון ומרעיף אהבה על האויבים שלנו.
על כך אמר שלמה המלך:" פַּלְגֵי מַ֣יִם לֶב מֶ֭לֶךְ בְּיַד יְהֹוָ֑ה עַֽל כׇּל אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ"׃[משלי כ"א, א']
מכאן נלמד- כי עלינו לבטוח רק בה' – ולקיים את המצוות והחוקים מהתורה הקדושה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עלינו לשוב להתחבר לספר התנ"ך- תורה, נביאים, כתובים, ותורה שבעל פה: ולקיים את רצון ה' כפי שכתוב:
"הוּא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ; בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ".[מסכת אבות ב', ד']
בנוסף ללמד את התנ"ך החל מהגיל הרך במוסדות הלימוד.
יפים וחשובים דברי הנביא מיכה בהפטרה :
"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה־טּוֹב; וּמָה ־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם ־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם ־ אֱלֹהֶיךָ". [מיכה, ו', ח']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 88
הָעָם יוֹשֵׁב בַּשִּׁטִּים מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם שָׁמַיִם תְּכוּלִים
רוּחַ קַלָּה מַרְקִידָה עָלִים
עַם יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב בַּשִּׁטִּים
שַׁלְוָה וְרֹגַע כֹּה מְבַקְּשִׁים.
בְּתֹם מִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים
עַל נִיצָּחוֹן וּשְׁלַל חוֹגְגִים
עָבְרוּ מַסָּעוֹת אֲרֻוכִּים
מַטַּף וְעַד זְקַן מְאֻשָּׁרִים.
מֵי הַמַּעְיָין מְשַׁקְשְׁקִים -
שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים מְצִיפִים
הַשַּׁאֲנַנּוּת אוֹתָם עוֹטֶפֶת
שִׁכְחַת הָאַחְרָיוּת חוֹגֶגֶת.
לְפֶתַע עֲצַת בִּלְעָם עוֹלָה
יוֹדֵעַ כִּי אֱלוֹקֵיהֶם שׂוֹנֵא זִימָּה
אֵי שָׁם בָּאֹופֶק קוֹלוֹת פִּיתָּיוֹן
בְּנוֹת מוֹאָב מְנַצְּלוֹת עִיוָּורוֹן.
לְבוּשׁוֹת מַלְבּוּשִׁים זוֹהֲרִים
חוֹגְגוֹת סְעוּדוֹת אֱלִילִים
וְתִקְרֶאנָה לְעַם לִזְבָחִים
פְּרִיצַת גְּדֵרוֹת – מַסָּע תַּעֲנוּגִים.
אוֹי לְעַם שׁוֹכֵחַ שָׁרָשִׁים
עוֹדוֹ יוֹשֵׁב – מְנַמְנֵם בַּשִּׁטִּים
כָּפוּי טוֹבָה כְּלַפֵּי אֱלוֹקִים
אֵינוֹ יָרֵא מֵאֵימַת הַדִּין. הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: בָּלָק [חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 810
פרשת בלק - "עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ" גם בימינו?
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה : הירידה הרוחנית שחלה בעם כפי שנאמר:
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל ־בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר ־אַף ה’, בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר ה’ אֶל ־מֹשֶׁה, קַח אֶת ־כָּל ־רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַה’, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף ה’, מִיִּשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל ־שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל ־אֶחָיו אֶת ־הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל ־עֲדַת בְּנֵי ־יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". [במדבר כ"ה, א'-ז']
מעניין כי קיים קשר בין הקטע הנ"ל לפסוק האחרון פרשת חוקת כפי שכתוב שם: "וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ".[במדבר כ"ב, א']
השאלות הן:
א] מה הקשר בין סוף פרשת :"חוקת" לפרשת: "בלק"?
ב] כיצד עם ישראל ירד לשפל רוחני כה גדול?
תשובות.
הקשר בין סוף פרשת חוקת לפרשת בלק.
רבינו בחיי מסביר את הפסוק:"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ".[להלן: כ"ב, א]- סוף פרשת חוקת] .דבר זה מוזכר גם במקור נוסף:
"...וַיַּחֲנוּ עַל־ הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁימֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב".
[במדבר ל"ג, מ"ט]
ורש"י מבאר: מקום חנייה זה-שהוא - שטח מישור של שיטים ושמו:
"אָבֵל הַשִּׁטִּים".
רבינו בחיי מדגיש: כי הם היו בערבות מואב וממקום זה לא זזו ,משם שלח יהושע מרגלים.
בהמשך מביא מדרש: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים.." היה שם מעיין שהיה מגדל נואפים, כי יש מעיינות שמגדלים גיבורים וחלשים, ונאים ומכוערים, צנועים ושטופי זימה, ואילו מעיין של שִּׁטִּים- של זנות היה, והיה משקה את סדום ועל כך נאמר:
"טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל ־הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן: כָּל־הָעָם, מִקָּצֶה. וַיִּקְרְאוּ אֶל־ לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־ בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה ? הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם".
הכוונה לאירוע: שהתרחש כאשר אנשי סדום – הרשעים באו לפתח ביתו של לוט - בזמן ששני המלאכים ששהו בביתו – באו להודיע על מהפכת סדום ועמורה.
מתברר שאותו מעיין ספג קללה - עתיד הקב"ה לייבשו ולחדשו.
על כך התנבא הנביא יואל:
"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב, וְכָל ־אֲפִיקֵי יְהוּדָה, יֵלְכוּ מָיִם; וּמַעְיָן, מִבֵּית ה’ יֵצֵא, וְהִשְׁקָה, אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים".[יואל ד', י"ח]
הירידה הרוחנית בקרב עם ישראל.
רבינו בחיי מסביר את הפסוק: "וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל־ בְּנוֹת מוֹאָב.."
העם עשה את קדושתו - חול כמו שנאמר על נח:
"וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.."- כאן החלה ירידתו הרוחנית של נח. לפי ששטח מוקף גדר- הוא גדור מהעריות- נקרא קדוש- ואילו שטח זוֹנֶה - הוא ההפך ממנו.
ועוד כלל חשוב כל מקום שנאמר: "העם"- זה לשון: גנאי כפי שנאמר:
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים",[במדבר, י"ד. א']
"וַיָּרֶב הָעָם, עִם ־מֹשֶׁה" [במדבר, כ', ג']
ואילו כל מקום שנאמר: "עמי"- לשון שבח הוא.
דוגמא: "לוּ--עַמִּי, שֹׁמֵעַ לִי; יִשְׂרָאֵל, בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ"
[תהלים: פ"א, י"ד]
"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם". [ישעיהו מ', א'] כך דרשו בתנחומא.
דרשו חז"ל: מי פתח תחילה בזנות? והתשובה לכך היא: לוט- אבי מואב - לפי שנאמר: על בנות לוט- אחרי מהפכת סדום ועמורה:
"וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת ־ לוֹט, מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב: הוּא אֲבִי ־ מוֹאָב, עַד ־ הַיּוֹם".[בראשית י"ט, ל"ו- ל"ח] כלומר: מאב. והבנות היו נוהגות כדוגמת אימותיהן - ויוצאות כשהן מקושטות ומבושמות לפני ישראל ומפתות אותם בדברים ושותות איתם.
כפי שכתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל ־בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן" [להלן כ"ה, ב] העם הולך ומידרדר עד שנצמד לבעל פעור- עבודה זרה..
רש"ר מסביר: לא החרב ולא קללת האויב מבחוץ - יש בהם כוח לפגוע בישראל ,אלא רק ישראל בעצמו יכול להביא פורענות על עצמו על ידי שנוטש את ה' ואת תורתו.
ועל המילים: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל"- חז"ל אמרו על כך בספרי: לאחר הניצחון במלחמת סיחון ועוג- ביקש העם לשבת בשלווה וליהנות מהשלל שהיה בידו. ובנוגע למקום שחנו בו: "בַּשִּׁטִּים" שם המקום הוא: "הַשִּׁטִּים",
"זְכָר ־ נָא מַה ־ יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה ־ עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר—מִן ־הַשִּׁטִּים"[מיכה ,ו', ה'] זה היה אזור שמצויות בו חורשות ועצים שנתנו צל- שסיפק להם מנוחה ומרגוע. לאחר המסעות הרבים בשמש הצורבת במדבר.
כאן הם הגיעו ממש לשפל מבחינה מוסרית - החלו לעזוב את הנאמנות שלהם לחובה המוסרית ולהפקיר עצמם לבנות מואב. ובשלב הבא לאחר שבנות מואב הסיתו אותם לחטוא ,הן הזמינו אותם לסעודות הקרבנות שלהן. ולבסוף גררו אותם שישתחוו לפני אלוהי פעור. אשר בעבודתו אין הפריצות נחשבת לחטא, אלא למעשה של כניעה והתמסרות לכוח האלים. ומתברר שהיו כמה סוגים של אלילים.
רבי חיים לייב הלוי שמואלביץ מסביר:
מהות העבודה זרה של פעור- הייתה פריצת כל הגדרים – כי אף עובדי האללים גדורים הם - והם חייבים לכבד את האלילים שלהם.
מנגד, עובדי בעל פעור, אין להם שום גדרים, אפילו את האלילים שלהם הם מבזים ולדעתם אין שום ערך שחייבים ולהעריכו. לכבדו, הם עשו אליל- שעבדו אליו מתוך ביזיון וככל שהיה הבזיון גדול יותר- כך הם התאמצו יותר לעבוד אותו.
היצר הזה נמשך גם בימינו וכובש את צעירי האומות.- לפרוץ את כל הגדרות ללא שום מעצור ואין שום איסור ושום מעצור לרצונותיהם ומעשיהם.
וזו הייתה עצת בלעם להכשיל את ישראל בבנות מואב שהיוותה- "פריצת גדר" של עריות.
מכיוון שישראל נכשלו בפריצת גדר עריות- הדבר גרם לפריצת כל הגדרות שבעולם ומכאן הדרך להיצמד לבעל פיעור הייתה מהירה .
המסקנה: עיקר שמירתו של אדם מהדרדרות לתהום-היא להיות גדור. ואם חלילה פורץ את הגדר מכאן ההידרדרות הרוחנית כבר מהירה מאד- בלתי נשלטת !
מפרשה זו ניתן ללמוד: שבלעם הנביא הסתפק בחכמתו בלבד ואמר:
"תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים" –הוא שאף למות בדומה לאבותינו- אך סירב לעמול כל ימי חייו – כפי שהם עמלו.
לכן עם ישראל בכלל ובפרט- כדי לעלות ולהתעלות ולזכות לחיים טובים עליו: לעסוק בעבודה רוחנית תמידית- יומיומית הן בתפילה, בלימוד תורה ובמעשים טובים.
כדברי רבי פנחס בן יאיר: "זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות לידי נקיות- נקיות לידי טהרה.... עד לרוח הקודש ותחיית המתים".
לסיכום על פי הנאמר לעיל- עלינו להתעורר במיוחד בימי מלחמה אלה- להתחזק בדבקות התורה ואהבת חינם- לא לפחד מהאויבים, אלא לבטוח באלוקים ולהיות נחושים ודבקים במטרה לשמור על הארץ המובטחת כדברי כָּלֵ֛ב בן יפונה:
"....עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־ יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ" [במדבר י"ג, ל']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 763
בִּלְעָם וְכִישְׁלוֹנוֹ.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
בִּלְעָם נְבִיא גּוֹיִים
נְבוּאָתוֹ הִרְקִיעָה שְׁחָקִים
חָכְמָתוֹ דַּעַת עֶלְיוֹן
קִלְלוֹתָיו פְּרִי דִּמְיוֹן.
מְצַפֶּה לְדִבְרֵי אֱלוֹקִים
בַּחֲלוֹם הַלַּיִל - מְסָרִים
נִשְׁעָן עַל כָּרִים וּכְסָתוֹת
מְיַיחֵל לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת.
חַדְרֵי לִבּוֹ מִתְמַלְּאִים
שְׁאִיפוֹת רְמִיסַת יְהוּדִים
נִיתּוּק משׁוֹשֶׁלֶת דּוֹרוֹת
מְחִיקַת זְכוּת אָבוֹת.
יוֹדֵעַ סוֹדוֹת וְרָזִים
עִם נִבְחַר אֱלוֹקִים
תּוֹרָתָם נֶאֱבַק לְהַשְׁכִּיחַ
לְמַעַן מְזִימָּתוֹ תַּצְלִיחַ.
אַךְ מָה רַבָּה הָאַכְזָבָה
מִשְּׁאֵלָתוֹ מִגְּבָהִים הִתְרַסְּקָה
עַם הַנֶּצַח לֹא יְאוֹר
כְּשֶׁמֶן זַיִת זַךְ- לָעַד טָהוֹר.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בָּלָק [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 1342
פרשת בלק - מדוע נכשל בלעם בקללת עם ישראל?
מאת: אהובה קליין
פרשה זו פותחת ביראתו של בלק מלך מואב וחששותיו מפני עוצמת עם ישראל כפי שנאמר:
"וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן ־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל ־אֲשֶׁר ־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃ וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב ־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל ־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת ־כָּל־ סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן ־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃ וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל ־בִּלְעָ֣ם בֶּן ־בְּעֹ֗ר פְּ֠תוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל ־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵֽי ־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא ־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת ־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃ וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה ־לִּ֜י אֶת ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי ־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה ־בּ֔וֹ וַאֲגָֽרְשֶׁ֖נּוּ מִן ־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר ־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר"׃ [במדבר כ"ב, ב'-ז]
בהמשך מתברר כי אלוקים מפתיע את בלעם –נביא הגויים כאשר נראה אליו במראות הלילה ומודיע לו כי לא ניתן לקלל את עם ישראל היות והעם מבורך!
השאלות הן:
א] מדוע חשש בלק מעוצמת עם ישראל?
ב] מה ניתן להסיק מתשובת ה' לבלעם?
תשובות.
בלק חושש מעוצמת ישראל.
ה"נתיבות שלום" סובר: כל עוד עם ישראל דבוקים בה' שום אומה איננה יכולה לשלוט עליהם. ואיש אינו יכול לפגוע בהם.
כדברי הרמב"ם: כאשר יהודי דבוק באלוקים אין שום דינים יכולים לשלוט עליו וכל הייסורים שקרו לצדיקים התרחשו ,רק ,בעת שהפסיקו את דבקותם בה'- בזמן שיהודי דבוק בה' שום רוע לא יכול לפגוע בו. זה ההבדל בין קללה לברכה: יהודי זוכה לברכה – רק כאשר דבק בה' ואילו קללה באה על יהודי, חלילה, כאשר הוא מנותק מהדבקות בה', את הדבר הזה ידע בלעם - בלעם גם ידע בדעת עליון - כי משה היה מידת הדעת של עם ישראל ובניגוד לכך –בלעם-היה ההפך ממשה - דעת קליפה שמטרתה לנתק את ישראל מהדבקות בה'.
בלק היה מכשף גדול יותר מבלעם. הוא ידע שכל עוד עם ישראל דבוקים בה' שום אומה אינה יכולה לפגוע בהם. הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. לכן הוא היה זקוק לקליפה של בלעם המסוגל לנתק את עם ישראל מדבקות בה'.
האר"י הקדוש סובר: כי בלעם היה נשמת לבן הארמי, גם בהגדת פסח נאמר: כי לבן ביקש לעקור את הכול כפי שכתוב: "ארמי אובד אבי"- הכוונה להאביד את האמונה של ישראל הקשורים לה' – כלומר להתנתק מאביהם שבשמים.
הרב בן ציון מוצפי מסביר-על סמך דעת הפרשנים- כי בלק חקר- מה הסוד של עם ישראל, כיצד צלחו – במשך דורות – כל מיני מאורעות והגיעו בכל זאת לשרוד וגם להתרבות.
ראשית, בלק התפלא - כיצד הצליחו ישראל לצאת ממצרים בזמן שהיא שימשה - בית עבדים ולא היה מישהו שהצליח לצאת ממנה? מצרים שהיו בה מ"ט שערי טומאה- הייתה בולעת לתוכה את הכול .
בלק שם לב - כי במצרים היו מ"ט שערי טומאה וכל מי שנכנס לשם לא הצליח להשתחרר מהמקום? אלא לשקוע שם. טומאת מצרים שאבה לתוכה אפילו את המתים שנשארו בתוכה- קל וחומר שלא היה ניתן לאנשים חיים לצאת משם?
למרבה הפלא, בלק מבחין שעם שלם יוצא ממצרים ולא לבדו- אלא גם עם רכושו! דבר שהוא פלאי פלאים בעיניו. הוא גם מתבונן כיצד העם הולך במדבר ארבעים שנה וחי על נסים: ירידת מן –מן השמים עם ישראל היו יכולים להרגיש כל אחד טעם שונה –על פי רצונו. והנס הנוסף שקרה-
חז"ל דרשו והובאו דבריהם ברש"י[שמות ט"ז, כ"א]:
נאמר על המן: "הנשאר בשדה נימוח, ונעשה נוזלים ושותים ממנו אילים וצבאים ואומות העולם צדים מהם וטועמים בהם –טעם מן. ויודעים מה שיבחם של ישראל"
בלק לא הבין שעם ישראל מונהג בהנהגה נסית - על ידי ה' הוא נמנע מלהכיר בכך ,אלא היה חושב שמשה הוא: מכשף ויש לו כוחות מאגיים והוא נעזר בכוכבים ובמזלות ובאמצעים אחרים.
לכן חשב בלק לקחת את בלעם, הנחשב בעיניו מכשף ויש בכוחו להילחם, נגד כשפיו של משה.
כי כך דרכם של האויבים של עם ישראל - המסרבים להכיר בכוחו האדיר של בורא עולם!
לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת המון העם אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר. לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו:
"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ: אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" [בראשית מ"ח, כ"ב]
זה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי , זה כמובן גרם לחשש של בלק מפני ישראל.
דעת מקרא מסביר: פשוטי העם פחדו מפני הכוח הגדול של עם ישראל – שהראה במלחמה.
תשובת ה' לבלעם.
כאשר באו השליחים של בלק - מלך מואב - אל בלעם וסיפרו לו את רצון בלק: שבלעם יקלל את ישראל, ביקש בלעם מהאנשים שילינו אצלו בלילה כדי שיקבל על כך את תשובת ה':
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי; וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם". [במדבר כ"ב, ח'-ט']
רש"י מבאר: כי אין רוח הנבואה שורה על בלעם ,אלא בלילה. כך זה לגבי כל נביאי אומות העולם.
בדומה ללבן הארמי:
"וַיָּבֹא אֱלֹקים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה" [ בראשית ל"א, כ"ד]
לכן ביקש בלעם מהשליחים להתעכב שם אצלו ללון בלילה.
תשובת ה' לבלעם הייתה:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא". [להלן: כ"ב, י"ב]
רש"י מבאר: אמר בלעם לה': אם כך אני אקלל במקומי את ישראל אמר לו ה'- אתה לא תָאֹר [לא תקלל את עם ישראל] אמר בלעם אל ה': אם כן אברכם - ענה לו ה': עם ישראל אינם זקוקים לברכתך כי הם מבורכים –משל אומרים לצרעה: איננו זקוקים לא מדובשך ולא מעוקצך.
תרגום 'יונתן' מפרש: הם מבורכים מה' מימי אבותיהם ולכן אינם זקוקים לברכה נוספת ובוודאי שאין אפשרות לקללם.
דעת מקרא מסביר: רק אחרי תשובת ה' אליו- בלעם מבין כי הוא לקח על עצמו משימה לא פשוטה - אלא כבדה מאד.
אברבנאל סובר: כי קיללת בלעם - לא היה בכוחה לבטל זכותם של האבות וזכות מעמד הר סיני ,אך אם היה בלעם מקלל את ישראל- היו אומות העולם סומכים על הקללות ומתאמצים ביתר שאת- להילחם נגד ישראל. ואילו ברכתו גרמה להם שלא הייתה בהם עוד רוח להילחם נגד ישראל. ולכן זה היה חסד גדול של ה' עם ישראל. שמנע מבלעם לקלל ובסוף כפה עליו לברכם.
כפי שנאמר:
"וְלֹֽא ־אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל ־בִּלְעָ֔ם וַיַּֽהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ"׃ [דברים כ"ג, ו']
לסיכום, לאור האמור לעיל: הפרשה באה ללמדנו: כי לא יתאפשר לאויבים לנצח את עם ישראל - לא באופן פיזי כדברי ישעיהו הנביא:
"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח " [ישעיהו נ"ד, י"ז]
ולא באופן רוחני - היות ויש לעם ישראל זכות אבות וזכות קבלת התורה. כדברי ה' אל בלעם: שאינו יכול לקלל את ישראל.
דווקא בימים אלה - של מלחמה קיומית - עלינו להתחזק באמונה ולהיות דבקים בה' ובתורה הקדושה - במטרה לנצח בע"ה - את האויבים הקמים עלינו - ולהרבות בתפילות :
ולגבי עם ישראל אז והיום- ניתן להסיק: כי עלינו להיות דבוקים בתורתנו הקדושה ולהתחזק באמונה כנאמר:
"וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּה' אֱלֹקיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" [דברים ד', ד'[
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 1368
מִיכָה הַנָּבִיא וּבְשׂוֹרָתוֹ.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם
לְפֶתַע , הִתְקַדְּרוּ שָׁמַיִם
עַם יִשְׂרָאֵל צָמֵא לְמַיִם
אֲלֵיהֶם מִיכָה נוֹשֵׂא רַגְלַיִם.
נִיצָּב כְּאֶרֶז עַל הַסְּלָעִים
מִתְבּוֹנֵן בַּקָּהָל הַנֶּאֱסָפִים
הֵמָּה כְּצֹאן אֹ֭בֵד תּוֹעִים
אַחַר דֶּרֶךְ נְכוֹנָה תָּרִים.
רוּחַ הַשְּׁכִינָה נוֹשֶׁבֶת
אֶת טִרְדָּתָם מְיַישֶּׁבֶת
עֵינֵיהֶם נוֹשְׂאִים לָרָקִיעַ
הַנָּבִיא עַל אוֹתִיּוֹת מַצְבִּיעַ.
יּוֹצְרוֹת מִלִּים בּוֹהֲקוֹת
אֶת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל מְאִירוֹת
הוֹרָאוֹת ה' מַבְהִירוֹת
דַּרְכָּם בַּאֲפֵלָה מְפַלְּסוֹת.
עֲשִׂיַּת מִשְׁפָּט וַחֲסָדִים
דֻּגְמַת דַּרְכֵי אֱלוֹקִים
לְמִדּוֹת טוֹבוֹת נִדְרָשִׁים
בִּצְנִיעוּת וַעֲנָוָה מִתְהַדְּרִים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת בָּלָק [סֵפֶר מִיכָה ה-ו']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 1495
פרשת בלק - הבשורה לעם ישראל ומנגד לאויבי ישראל
מאת: אהובה קליין.
פרשת בלק פותחת בתיאור דברי בלק - מלך מואב: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל - סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא..." [במדבר כ"ב, ב'-ה']
בלק שולח מלאכים [שליחים] אל בלעם בן בעור לבקש ממנו שיקלל את עם ישראל.
למטרה זו מגיעים זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם: ככתוב: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק".
בהמשך מתגלה - כי אלוקים אינו מאפשר לקלל את עם ישראל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא".[להלן כ"ב, י"ב]
ההפטרה היא בספר מיכה [פרק ה-ו]
ה' מדמה את שארית ישראל לאריה השולט על הגויים ,ואלוקים ישמיד את כל הדברים שעם ישראל היה נשען עליהם:
"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל. ח תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל -אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ. וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה', וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי, כָּל-מִבְצָרֶיךָ. וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ" [מיכה. ה, ז'- י"ב]
בהמשך מזכיר הנביא את כל הדברים הטובים שה' עשה לעם ישראל ומסביר להם מה אלוקים דורש מהעם הנבחר.
השאלות הן:
א] באיזה אופן רצה בלק ,מלך מואב ,להכריע את עם ישראל ומהי מידת הצלחתו?
ב] מה ניתן ללמוד על אויבי ישראל אז והיום?
ג] מה הקשר בין דברי מיכה בהפטרה - לפרשה?
תשובות.
בלק – מלך מואב ומעשיו במטרה להכריע את עם ישראל.
בלק שלח שליחים אל בלעם - שהיה נביא בגויים : "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק".
הגאון מווילנה מסביר: בידם של זקני מואב וזקני מדיין היו שני סוגי קסמים - מהטעם שהכישוף נקרא בשתי לשונות, "נחש" ו"קסם" כפי שנאמר: "כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" [להלן כ"ג כ"ג]
נחש - הוא בדיבור
וקסם - הוא במעשה.
קסמים - לשון רבים, כמו שכתוב בספר היצירה: "כף זכות וכף חוב ולשון מכריע בינתיים" שהוליכו לו קסמים להשלים לניחוש שהיה לו ולכן כתוב: "בידם"- שהוא המעשה וזהו: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק" שאמרו לבלעם מה ביקש בלק להשלים..
לאור כל השתלשלות העניינים נראה שכל המאמצים לפגוע בעם ישראל אינה צולחת - כי אלוקים אינו מאפשר זאת כפי שהכתוב מעיד על כך:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא".[להלן כ"ב, י"ב]
רש"י אומר על כך: עם ישראל אינם זקוקים לברכה - היות והם מבורכים, משל למה הדבר דומה? כמו שאומרים לצרעה: לא מדבשך ולא מעוקצך.
אומות העולם מתנכלות לעם ישראל בשני אופנים - במטרה להביא עליהם כליה:
אפשרות אחת: להביא עליהם גזירות קשות ועינויים אכזריים.
אפשרות שנייה: על ידי התקרבות יתירה ומשיכתם לטמיעה ולשמד.
בלעם הרשע ניסה תחילה את דרך הקללות אך כשהבחין שאינו קוצר הצלחה בכך - לפי "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" לכן ניסה בלעם את הדרך השנייה של הברכה –והתקרבות - במטרה להביא אותם לטמיעה ,לכן אומר לו הקב"ה: מוחלני לך טובותיך וברכותיך :"לא מדובשך ולא מעוקצך"- לא מנשיכתך ולא מנשיקתך... [ע"פ דברי שערי חיים]
התוצאה הסופית שבלעם בירך את עם ישראל ולא קילל – כי זה היה רצון ה'.
אויבי ישראל אז והיום.
בפרשתנו, מלך מואב אינו מצליח להרע לעם ישראל על ידי ששלח את השליחים אל בלעם ובנוסף התוצאה הייתה הפוכה- הקללות הפכו לברכות.
הדבר מוזכר גם בחומש דברים [ כ"ג, ד']
"וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא-אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה: כִּי אֲהֵבְךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ"
גם כאשר יהושע נואם טרם מותו לעם ישראל בשכם ,הוא מזכיר את חסדי ה' שעשה לעם ישראל:
"וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ". [יהושע כ"ד, ט'- י"א]
לעניות דעתי: אם נתבונן בפרעה מלך מצרים - מטרתו הייתה ,בדומה לבלק מלך מואב - להתנכל לעם ישראל ולהשמידו כפי שהכתוב מתאר:
"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת - רַעַמְסֵס."[שמות א, ח'-י"ב]
גם כאן אלוקים רצה אחרת כפי שכתוב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" [שם א, י"ב]
לגבי מצבנו היום, ידוע שאנו מוקפים באויבים רבים סביבנו – ככבשה המוקפת בשבעים זאבים - הלוטשים עיניהם אל עבר עם ישראל בכל רגע ורגע וכל יום שעובר בשקט ושלווה הוא נס בפני עצמו.
גם להם שיטות משלהם.
שיטה א. הם טוענים אם יהיו כאן שתי מדינות ניתן להגיע להסדר, אך בעוד שלהם יש מדינות רבות - הם מנסים דווקא להשתלט- חלילה, על מדינת ישראל הקטנה .
שיטה ב: פיגועים מסוגים שונים - הן כלפי צבא והן כנגד האזרחים. והדרך הזאת היא צומחת בתחום החינוך הקלוקל - שהם מעניקים לילדיהם - דרך שנאה ואלימות.
אך עלינו לזכור כי האויב שהוא מזרע עמלק מקיים שליחות אלוקית – כאשר קול יעקב - קול התורה נחלש בקרב עם ישראל – ידי עשיו על העליונה, חלילה. והם מצליחים לממש פיגועים.
לכן הפתרון היחידי להתגבר על כל האויבים בנוסף לכוננות הפיסית, צבא ונשק - הוא קיום המצוות כמו שנאמר:
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר ה' אֱלֹהקיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ". [דברים ז, י"ב]
"זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם. הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם,.[שם ז', ח- כ']
ְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ-[שם ט"ז]
קשר ההפטרה בין דברי מיכה הנביא לפרשה.
הנביא מיכה מונה את כל המעשים הטובים שעשה ה' לעם ישראל כגון:
"כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם. עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת ה'".[מיכה ו', ד'- ו']
בהמשך הנביא מסביר לעם ישראל:
"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם -אֱלֹקֶיךָ" [מיכה ו ',ח']
אלוקים דורש מהעם את מידת החסד - זו אחת ממידות ה' כנאמר:
"וְיָדַעְתָּ, כִּי-ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָאֱלֹקִים: הָאֵל, הַנֶּאֱמָן--שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָו, לְאֶלֶף דּוֹר" [דברים ז', ט']
בנוסף את מידת הצניעות - ללכת בזהירות בחכמה, בענווה ובצניעות ובהכנעה – ה' דורש מידות טובות ואין לו חפץ בקורבנות רבים.
כדי להכיר אם האדם אם תוכו – הוא כברו ,ניתן לצפות עליו כיצד מתנהג בזמן שמחה גדולה ,או לחילופין בזמן קשה וכאב, אם הוא מצליח לגלות אומץ רוח ועוז נפש - הדבר מוכיח שתמיד מצניע לכת עם אלוקיו! [ע"פ כוכב יעקב"]
לסיכום, לאור האמור לעיל, רואים באופן ברור כיצד ה' מציל את עם ישראל מכל תכסיסי מלך מואב - אשר נחל כישלון מוחץ בסופו של דבר. כאז - כן עתה כדברי דוד המלך:
"כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 1453
פרשת בלק - הנבואה לישראל בפי בלעם והנביא מיכה!
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת את אשר אירע – אחרי כיבוש ארץ סיחון ועוג מלך הבשן . בני ישראל זוכים להגיע עד החרמון , הם חונים באדמת מואב ההיסטורית - כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" [במדבר כ"ב, א].
אך בפועל הם שולטים לכל אורך עבר הירדן המזרחי.
בתקופה זו בלק בן ציפור - מלך מואב מחליט לפגוע בעם ישראל באופן מיוחד - כי אינו מסוגל להילחם בהם בדרך הרגילה - עמו שרוי בפחד ואין להם צבא המסוגל להילחם כנגד עם ישראל. על כן החלטתו לפעול בדרך שאינה שגרתית כפי שהכתוב מתאר:
"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" [במדבר כ"ב, ב- ז]
מנגד, אם נעיין בהפטרה נמצא קטע מעניין המתקשר למשלו של בלעם:
"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל. תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל-אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ. וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה', וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי, כָּל-מִבְצָרֶיךָ. וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ. וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא- תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ. וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם--אֶת- הַגּוֹיִם: אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעו"ּ [מיכה ה, ז-י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע החליט בלק להילחם נגד עם ישראל באופן ייחודי?
ב] כיצד דברי בלעם מתאימים לדברי הנביא מיכה בהפטרה?
תשובות.
החלטת בלק להילחם באופן ייחודי נגד עם ישראל.
בלק בוחר להילחם באמצעות הפה - לקלל את עם ישראל , מסתבר שבחוכמתו מבחין בין שני סוגי מלחמה:
מלחמה רוחנית - שבה נלחמים בכוח התורה - בכוח הרוחני של עם ישראל , כאן התוצאה תלויה בחוסן העם, האם העם יצליח לשמור על ערכי היהדות דבר המגן עליו מפני כל האויבים וגורם אף לניסים גלויים [ כמו במלחמת היונים נגד המכבים] כי ח"ו על - ידי התנתקות מן היהדות ומסורת האבות - לא תהיה לעם ישראל תקומה ולא תישאר שארית.
מלחמה קונבנציונאלית - מלחמה באמצעות כלי נשק, עיקר הצלחתה- בידי שמים,
כמו שנאמר:" ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן." [שמות י"ד, י"ד]
ובאמת ההיסטוריה מוכיחה - כי תמיד אלוקים מגן על עם ישראל: "כִּי לֹא יִיטֹּושׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹוב."[תהלים צ"ד, י"ד]
בלק ידע כי להילחם נגד ה' - אין לו אף סיכוי של הצלחה, אלא כישלון מוחלט הידוע מראש.
מהטעם הזה - בחר במלחמה הרוחנית התלויה בעיקרה – בעם ישראל ובכוחם להשיב מלחמה שערה וחשב כי לישראל יש כוח בפה באמצעות התפילה לכן גם הוא ישתמש ככלי מלחמה בפה על - ידי קללות.
ְהַמִּדְרָשׁ מִסְפַּר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל בִּלְעָם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָּרוּךְ הוּא, וַיָּסֶת בָּלָק אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹם, יוֹם וְלֹא שָׁמַע בִּלְעָם אֶל בָּלָק מִפְּנֵי דְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל בִּלְעָם, וַיַּרְא בָּלָק כִּי לֹא שָׁמַע בִּלְעָם אַל דְּבָרוֹ, וַיָּקָם וְיֵלֵךְ אֶל מְקוֹמוֹ, וְגַם בִּלְעָם שָׁב אֶל אַרְצוֹ וְיֵלֵךְ מִשָּׁם מִדְיָנָהּ".
עוד מספר המדרש : על שיטה נוספת להילחם באופן רוחני נגד ישראל : "וְיִירָאוּ בְּנֵי מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִיקחוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת כָּל בְּנוֹתֵיהֶם וְכָל נְשֵׁיהֶם הַיפוֹת תֹּאַר וְטוֹבוֹת הַמַּרְאֶה, וְיַלְבִּישׁוּ אוֹתָם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים יְקָרִים, וְיוֹשִׁיבוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת הַנָּשִׁים הַהִנָּהּ פָּתַח אָוהלֵיהֶם, לְמַעַן רְאוּת אוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִפְנוּ אֲלֵיהֶן וְלֹא יִלָּחֲמוּ אֶת מוֹאָב, וְיַעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי מוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיוֹשִׁיבוּ אִישׁ אֶת בִּתּוֹ וְאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ פֶּתַח אָוהֳלוֹ, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת מַעֲשֵׂה מוֹאָב וְיִפְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בָּנוֹת מוֹאָב, וְיִתְאַוּוּ לָהֶן וְיֵלְכוּ אֲלֵיהֶן".
למעשה, כוונת בלק הייתה: לנתק את עם ישראל מתרבותם = תורה ומצוות.
את זאת חשב להשיג באמצעות שיטות של פיתוי לדבר עבירה ועל ידי קללות
ופגיעה בדת היהודית . זאת במטרה להביס את עם ישראל, חלילה.
דברי הנביא מיכה הנביא – בהפטרה - מזכירים את דברי בלעם.
כפי שקראנו בפרשה, למרות כמה ניסיונות לקלל את עם ישראל - אין הדבר עולה בידו של בלעם ובמקום קללות יוצאות מפיו ברכות לעם ישראל - שניתן לחוש בהן גם בימינו!
למרות שבלק התעקש שבלעם יצליח לקלל את ישראל כמה פעמים, בסופו של דבר נאמרו שלוש ברכות לישראל ובפעם הרביעית – פתח בלעם ביוזמה משלו והשמיע לבלק נבואה על מכה שעתידים ישראל להנחית על מואב לעתיד לבוא: "וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה, אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".[במדבר כ"ד, י"ד] בלעם מוכיח כי הוא קוסם מצליח שקללתו וברכתו תמיד פעלו:
על כך התרשם בלק - מלך מואב ושלח לו שליחים והדריך אותם להגיד לבלעם:
"כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" והנה התרחש נס גלוי וה' הפך את הקללות שבפי בלעם - לברכות והושיע את ישראל מפגיעה בו.
מסר חשוב זה מוזכר במילים אלה:
בחומש דברים: "לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל ה': גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא - יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד - עוֹלָם. עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא-אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה: כִּי אֲהֵבְךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ". [דברים כ"ג, ד- ו]
בספר יהושע: יהושע בן נון נושא נאום לפני מותו בכינוס בשכם ושם מזכיר את החסדים שעשה ה' לישראל:
"וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ".
[יהושע, כ"ד, ט-י]
דברים אלה מזכיר גם מיכה הנביא בהפטרה:
"עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת ה'". [מיכה ו, ה,]
דמיון נוסף בהפטרה : ניתן למצוא בין ברכותיו של בלעם לדברי הנביא מיכה.
בהפטרה מיכה אומר: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל. תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל - אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ". [מיכה ה, ז- ט]
ואילו בלעם מנבא בפרשה:
"כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". [במדבר כ"ד, ט]
עוד ברכה נבואית אומר בלעם על עם ישראל:
"כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל" [במדבר כ"ג, ט' ]
עם ישראל לעתיד לבוא – בדד ישב- לא יחשיב את עצמו כאחד מאומות העולם, הוא לא ילמד ממעשיהם והמידות הרעות שלהם. ואי אפשר יהיה בכלל למנות את מספרם - ברכה שהובטחה עוד לאברהם אבינו מאת: ה'
העם- ישב בדד- לא יתחשב בגויים.
הנביא מיכה מנבא דברים דומים:
"וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא - תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ. וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם—אֶת - הַגּוֹיִם: אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעוּ" – עם ישראל בניגוד לגויים עובדי עבודה זרה- יקבל סיוע אלוקי להשמיד את כל האלילים מתוכו.[מיכה ה, י"ב- י"ד]
ומנבא בלעם בפרשה: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם".[במדבר כ"ד, ה]
הנביא מיכה אומר בהפטרה מה רצון ה':
"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם - אֱלֹהֶיךָ". [מיכה ו, ח]
אכן, השאיר הקב"ה ברכה נצחית שבכוחה לשמר את המקור הרוחני - שעליו נשען עם ישראל - מקומות תפילה, בתי כנסת ובתי מדרש.
כפי שכתוב בגמרא:" מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" [מסכת ברכות [ח, א]
מקום התפילה מאיר לישראל ומגן עליו לאורך כל הדורות ומבטיח את קיומו לעד.
משום כך קבעו חז"ל בכל בוקר בתפילת שחרית : להתחיל דווקא בברכה שנאמרה על ידי בלעם הרשע: "מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל.."
בברכה זו טמון סוד קיום עם ישראל.
רצה בלעם לקלל ויצא מברך! פלאי פלאים - חסדי אלוקים!
לסיכום לאור האמור לעיל : ניתן להסיק: בהיות עם ישראל – עם נבחר ה' - המקיים את התורה ככתבה ולשונה הוא - נמשל לאריה אשר יהיה מסוגל לטרוף את כל חיות היער וגם חיות הבית ,היינו, לנצח את כל הגויים ההולכים נגדו ומנגד הוא יהיה לברכה בקרב הארץ - כטל שאינו פוסק לעולם - משפיע לטובה גם על עמים אחרים..
אך עליו לזכור להתרחק מכל עבודה זרה ולא להיות כפוי טובה כלפי ה' אלא-לזכור את כל הנסים שעשה ה' לעם ישראל בעבר ודברים אלו מקבילים לדברי בלק: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ"
יפים דבריו של בלעם: "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"
וכמו כן דברי נבואת הנביא מיכה: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל".
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 1668
צבעי הדגלים והתכלת - הרבנית חנה בקשי-דורון תחי'
בלעם ראה את ישראל שוכן לשבטיו, כמו שכתוב: "וירא את ישראל שוכן לשבטיו... וישא משלו ויאמר... מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כד, ב-ה).
פירשו חז"ל: "ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה" (בבא בתרא ס,א).
לכאורה, ראה בלעם את הפילוג, שכל שבט חי בנפרד ואין כאן אחדות ומה ההתפעלות?
אולם, דווקא מה שנראה במבט ראשון כחוסר אחדות, הוא האחדות האמיתית המאחדת את הפרטים הנפרדים!
בלעם ראה את החלוקה הטבעית לפי הדגלים לגווניהם ואופיים השונה. ראה, שלמרות מגוון השבטים והדגלים - הסדר היה מופתי ומאורגן, כשכל אחד מוצא את מקומו הנכון, ואז "וישא משלו ויאמר... מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
היופי בציור הוא שילוב של מגוון צבעים, כל אחד בשיעורו ובמקומו, היוצרים אחדות. וכן היופי ביצירה מוסיקלית מתבטא בשילוב של כלים שונים בעלי צלילים וטונים שונים, המשלימים זה את זה ויוצרים הרמוניה. כך טבעם והדרם של אהלי יעקב ומשכנות ישראל, בחלוקתם המסודרת הטבעית איש על מחנהו ואיש על דגלו.
אחדות, אין פירושה ביטול הפרט, אלא יצירת כלל הבנוי מקבוץ הפרטים המשלימים זה את זה. כך גם חברה, המבטלת את יחודו של היחיד או את הקבוצות שבתוכה, הינה מוגבלת; היא ועצם ההגבלה יוצרות את המחלוקת והפילוג.
מיזוג הגלויות בשיבה לארצנו הקדושה, אין פירושו שבירת המחיצות וביטול מנהגים מסורות, אלא יצירת הרמוניה נפלאה, כשהעם שוכן לשבטיו במנהגיו בגווניו השונים. האומה הישראלית מכונה בשם "כלל ישראל", "כנסת ישראל", וכל אחד מישראל מחויב להכניס עצמו אל ה"כלל". מהותו של הכלל ישראל בעולם הזה - מידות טובות ולכן החיבור אליו נעשה רק באימוץ המידות הללו.
ישראל מכונים בשם "שושנת יעקב": זר של פרחים מצבעים וגוונים שונים, וזה בחינת העם כולו, י"ב שבטים. כל אחד מישראל מצטרף ומהווה את עם ישראל בבחינת זר פרחים, כמו שכתוב בפיוט הנאמר לאחר מגילת אסתר "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי". תכלת, כידוע בדברי הרמב"ן - כרכא דכולא ביה - שלמות אמיתית.
צבע התכלת רומז למילה הכוללת הכל, שהיא תכלית הכל, כמו שמסביר הרמב"ן בפירושו על מצוות חוט התכלת שבציצית. "אבל הזיכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למידה הכללת הכל, שהיא בכל והיא תכלית הכל ולכן אמר: 'וזכרתם את כל' שהיא מצות השם. וזה שאמרו מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרגיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד וכו'. והדמיון בשם, גם הגוון תכלית המראות, ולפיכך נקרא תכלת" (במדבר טו,לח).
תכלת - מורה על תכלית הכל,
וגם הגוון הוא של מראות רחוקים,
הכוללים יותר מאשר עינו של אדם משגת,
דוגמת הים ומרחבי הרגיע.
ולכן "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי"
שמחה של אחדות והרמוניה
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בלק
- כניסות: 1970