פרשת בלק

דבר החסידות – פרשת בלק

ב"ה

דבר החסידות – פרשת בלק

 

למה שם כזה?

יש להקשות, מדוע קראו לפרשתנו בשם בלק, והרי ידועים דברי הגמרא (יומא לח, ב) "דלא מסקינן בשמייהו" (שאין לקרוא בשמו של רשע), על יסוד הפסוק במשלי (י, ז) "שם רשעים ירקב", וא"כ, הלוא בלק שנא את ישראל "יותר מכל שונאים" (תנחומא פרשתנו ב) וכיצד זה נהגו ישראל לקראה "פרשת בלק"?

והנה בחיד"א (שו"ת יוסף אומץ סי"א) כתב דכשם שמותר להזכיר שם עבודת-כוכבים הכתובה בתורה (סנהדרין סג, ב) – כך מותר לקרוא בשמם של רשעים הכתובים בתורה, אבל עדיין לא מובן, כי גם אם איןאיסור בדבר, מדוע בחרו בדווקא לקרוא בשם של רשע – בלק?

[ואין לומר שזהו מחוסר ברירה, כי כך מתחילה הפרשה, שהרי יכלו לקרוא לה על שם המילה הראשונה בפרשה – "וַיַרְא", כמו שיש פרשת וַיֵרָא (בקמץ), ויצא ועוד]

ויש לומר, ע"פ מה שכתב ב"יראים" (סי' עה) הטעם שע"ז הכתובה בתורה מותר לקרוא בשמה – לפי שכיון שהזכירה אותה התורה ודאי נתבטלה, ומאותו טעם שהתורה מזכירה אותה אנו רשאים להזכירה. אבל לכאורה צ"ע, כי הלוא מצינו שמות ע"ז בתורה שלא נתבטלו כמו 'בעל פעור' המוזכר בפרשתנו ולא נתבטל (משנה סנהדרין ס, ב ובגמ' שם סד, א).

אלא מסיק הרבי, ששיטת היראים היא, שכל האיסור להזכיר שם ע"ז הוא כי בהזכרת שמה נותן בה ממשות, ולכן לא שייך איסור זה בע"ז הכתובה בתורה, כי אדרבה ואדרבה, כל כוונת התורה בהזכרה זו היא לגלות איך שהיא אפס והבל ואין בה מועיל (או ע"י סיפור איך שהע"ז לא הועילה כלום או איך שעובדיה נענשו וכיו"ב) ולכן גם מותר לנו להזכירה*.

ועפ"ז מיושב גם טעם קריאת שם הפרשה "בלק", כי כל תוכן הפרשה היא להראות איך התבטלה מחשבתו הרעה (ואדרבה עוד הביאה תוספת ברכות לעם ישראל) ואין בהזכרת שמו שום חשיבות לרשע אלא אדרבה מוסיפה בגנאי ורקבון שמו.

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כג, בלק שיחה א (עמ' 166 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 193 ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קכח-ט.

______________

*)  ועל-דרך שאמרו (סנהדרין סג, ב) "כל ליצנותא אסירה חוץ מליצנותא דעבודת כוכבים" – מאחר שבליצנות זו מבזים את הע"ז, וכך הזכרת שם ע"ז הכתובה בתורה מבטלת ממשות הע"ז. ועפ"ז יומתק שהגמ' מביאה הך דמותר להתלוצץ בע"ז בהמשך לדין כל ע"ז הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה, כי שניהם מטעם אחד נאמרו.

דבר החסידות – פרשת בלק – טו"ב בתמוז

דבר החסידות – פרשת בלק – טו"ב בתמוז

 

והפכתי אבלם לששון

השנה חל שבעה עשר בתמוז בשבת, ולכן נדחה הצום למחרת ביום ראשון. מצינו בגמרא לגבי ת"ב שנדחה (מגילה ה, ב): "אמר רבי הואיל ונדחה ידחה", כלומר זה שהשבת דוחה את הצום היא "נתינת כח" לדחיית הצום לגמרי, שיבוא משיח צדקנו ו"צום הרביעי . . יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה" (זכריה ח, יט).

הרבי מוסיף, שכבר בשבת זו יש לנו "מעין דלעתיד לבוא", כי עצם זה שאוכלים ושותים בי"ז בתמוז – הרי זו 'הפיכה' של התענית לשמחה ועונג ("וקראת לשבת ענג") ובמיוחד שמצווה לאכול בו בשר ודגים ויין – הרי זה רומז על סעודת הלויתן ושור הבר ויין המשומר, שנאכל לעתיד לבא*.

הפיכת התענית לשמחה קשורה במיוחד לפרשה שקוראים השבת – פ' בלק; כי הסיפור המרכזי של פרשתנו הוא כנאמר (תצא כג, ו) "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה"! ויתרה מזו: בלעם ניבא על אחרית הימים ומלך המשיח: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וגו'" ומפרשה זו למדים על ביאת המשיח מן התורה, כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים פי"א ה"א).

ומכיון שהשנה מתחילים ימי "בין המצרים" בהפיכת הצום לשמחה – מובן שהשנה צריך ללמוד בהם את "הלכות בית הבחירה" לא מתוך רגש האבילות על החורבן, אלא כהכנה והשתוקקות לבית המקדש השלישי.

ובפרט בדורנו ובתקופתנו אנו שלפי כל הסימנים כבר עומדים על סף הגאולה (ואת זה אמר הרבי לפני 24 שנה) הרי צריך ללמוד על בית המקדש והגאולה גם כדי "לחיות עם הזמן" של ימות המשיח, שיבוא בקרוב ממש!

שבת שלום!

 

מבוסס על: התוועדות ש"פ בלק, י"ז (טוב) תמוז ה'תנש"א (נד' בספר השיחות ה'תנש"א ח"ב עמ' 683 ואילך. תו"מ התוועדויות ה'תנש"א ח"ד עמ' 31 ואילך).

 

*) זה מרומז ג"כ בכך שצום הרביעי חל ביום י"ז בגימטריא טוב, שמרמז על שלמות הטוב בגאולה, וכפי שנאמר "אם יגאלך טוב יגאל" (רות ג, יג. וראה אוה"ת בחוקותי ע' תרמא. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ב. ועוד( – כיון שהכוונה והתכלית דכללות ענין החורבן והגלות אינו אלא כדי לבוא להעילוי והשלמות דהגאולה (האמיתית והשלמה), היינו, שהגלות הו"ע חיצוני, ופנימיותו היא הגאולה.

דבר החסידות – פרשת בלק

דבר החסידות – פרשת בלק
 
 
 
זה לעומת זה
 
מובא בספרים (ליקוטי שושנים למהר"ש מאסטרופולי) שבלעם קשור לעמלק, כאשר כותבים "בלעם" ומתחתיו "עמלק" זה מרכיב את 'בלעם' בצד אחד ו'עמלק' בצד השני:
 
בל  עם
 
עמ  לק
 
מה נותן כח לעמלק להלחם בישראל? ייחוסו אל עשיו, עמלק טוען: גם אני נין של יצחק ושל אברהם! וממילא גם לי יש דעה בנוגע לישראל.
 
אותו הדבר עם בלעם, שהיה צאצא של לבן (סנהדרין קה, א), כמו שלבן טען "הבנות בנותי...", ולכן יש לו דעה בעניינים של תורה וקדושה. אבל עם-ישראל יש לו סימן מתי מתכוונים לטובתינו – רק  מתי שיש אהבה ויראה להקב"ה (ההיפך מעצת בלעם שהיתה אהבה זרה, בלי יראה) שגם הם קשורים זה בזה:
 
יר   אה
 
אה  בה
 
גם אנו מתמודדים עם הערבים ימ"ש שטוענים שיש להם שייכות עם ארץ- ישראל כי הם מיוחסים לאברהם! אבל אנו יודעים את מה שנאמר בתורה: שהגר היתה שפחת שרי וגם ישמעאל לבסוף עשה תשובה (רש"י תולדות כה, ט) והבין שהוא העבד, ומה שקנה עבד קנה רבו!
 
התשובה שלנו לערבים צמאי הדם שרצחו את מיטב בחורינו הי"ד – הוא השילוב המנצח של יראה ואהבה; ראשית חכמה יראת ה', ותוכו רצוף אהבת ה' ואהבת ישראל, ובקרוב נראה בנקמת ה' בשונאינו בביאת משיח צדקינו.
 
 
 
שבת שלום!
 
 
 
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ב בלק (עמ' 338 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 42). העיבוד בסיוע 'מעיין חי' ח"ד עמ' 109. התוספת בקשר לערבים – אינה במקור.
 
 

''אברא כדברא''- תובנות מבלעם

''אברא כדברא''- תובנות מבלעם

משה שינפלד, אתר ערכים

אחד מהכוחות העצומים שיש בידנו, וכמעט שאיננו מודעים אליו, הוא כוח הדיבור שניתן לאדם. בבמה זו אציג בפניכם דוגמאות מהתנ"ך שיתנו לנו נקודת מבט גבוהה יותר על מה שאנו מוציאים מפינו...

כל פעם שאני מעיין בסיפור של בלק ובלעם, דמיוני מוביל אותי היישר אל המצבה העתיקה ביותר בבית הקברות "סגולה" בפתח תקווה...

בלק מלך מואב נלחם בישראל ולא מצליח, לכן הוא מנסה לפעול בטקטיקה שונה. הוא שולח שליחים לבלעם, הנביא של אומות העולם, ואומר לו "ידעתי כי את אשר תאור יואר ואת אשר תברך מבורך", ולכן, אנא ממך, קלל את בני ישראל, וכך אנצח אותו.

מן הסתם אתם שואלים, מה הקשר? מה עניין בית קברות סגולה אצל בלעם? אל דאגה! לא אשאיר אתכם עם פה פתוח.

הסכיתו ידידיי...

ב14 בספטמבר 1880 חנכו את בית הקברות "סגולה" בפתח תקווה. ההלכה היהודית קובעת שכשחונכים שטח חדש עבור בית קברות, צריך לעשות סדר תפילה מסוים, מעין "תיקון" לקרקע, ורק אחר כך ניתן לקבור. 

כשאנשי ה "חברא קדישא" סיימו את התפילה, אחד מהאנשים "זרק" לאוויר ואמר: "רבותיי! הקרקע מוכנה, מי מוכן להתנדב ולהיקבר ראשון?" "אני מוכן" אמר אחד הנוכחים... הוא היה אדם צעיר לימים, ואכן, תוך כמה ימים הוא נפטר. על מצבתו חרוט סיפורו: "פה נטמן פלוני אשר הביע את רצונו להיקבר ראשון..." סיפור זה מחזק בתודעתנו את האמרה שאמר החכם מכל אדם: "מוות וחיים ביד הלשון".

אחד מהכוחות העצומים שיש בידנו, וכמעט שאיננו מודעים אליו, הוא כוח הדיבור שניתן לאדם. בבמה זו אציג בפניכם דוגמאות מהתנ"ך שיתנו לנו נקודת מבט גבוהה יותר על מה שאנו מוציאים מפינו.

יעקב אבינו יוצא מבית לבן בדרכו חזרה לבית אביו. הוא הולך עם ארבעת נשותיו ואחד עשר ילדיו, ולפתע לבן רודף אחריו. מה קרה? שואל יעקב, ולבן מיד נזעק "למה גנבת את התרפים שלי?" (עבודה זרה שלו) אומר יעקב, לא גנבתי שום דבר, ובכדי להראות שהוא דובר אמת ולא חלילה משקר הוא מוסיף את המשפט שחרץ את גורלה של רחל אשתו: "עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה". יעקב לא ידע שרחל אשתו לקחה את התרפים, והסוף, ידוע לכולם- רחל מתה בדרך... 

נורא. יעקב כלל לא חשב על אופציה כזו, הוא חשב שאף אחד לא גנב ולכן הוא "קילל", ומאותה קללה מתה רחל בדרך.

התורה מצווה אותנו "לא תקלל חרש". זאת אומרת גם אם האדם לא שומע- אסור לך לקללו. למה? הוא בין כה לא שומע. כותב ספר החינוך: "אף על פי שאין בנו כוח לדעת באיזה עניין תנוח הקללה במקולל ואי זה כוח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששים לקללות, בין ישראל בין שאר אומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט, תעשה רושם במקולל ותדביק בו המארה והצער". (ספר החינוך מצווה רלא')

אם כן, כשאדם מוציא מפיו דבר קללה, נעשה רושם במקולל. הדבור לא הולך לאיבוד, הדבור נחקק לו אי שם...

הנביא מספר (מלכים ב' פרק י') שלפני שאליהו הנביא "עלה בסערה השמיימה", אלוקים ביקש ממנו למנות את אלישע לנביא, ואת יהוא למלך ישראל. לאחר זמן, אלישע ציווה את יהוא בדבר השם שיהרוג את כל בני אחאב ועובדי הבעל. ואכן, יהוא נאמן לציווי השם, ומכרית את כל העבודה זרה מעם ישראל. חוץ מעגלי הזהב של ירבעם בן נבט שאותם הוא משאיר. למה? למה יהוא לא סיים את מה שהוטל עליו עד הסוף?

איך הוא הצליח להרוג את כל עובדי הבעל? אומר התלמוד, יהוא הוציא כרוז ובו נאמר "אחאב עבד את הבעל מעט, יהוא יעבדנו הרבה". הוא עשה "טריק", כולם הרי ידעו שיהוא צדיק גדול, וכששמעו שהוא הולך לעבוד את הבעל, הייתה זו ידיעה אטרקטיבית, וכולם התקבצו למקום אחד לחזות ביהוא הצדיק, כשהוא הולך לעבוד את הבעל, וכך, כשכולם מקובצים, הוא הרג את כולם... אומר התלמוד: "ברית כרותה לשפתיים", כיוון שיהוא הוציא משפתיו את המשפט "יהוא יעבדנו הרבה", זה מה שגרם לו לא להכרית את כל העבודה זרה, ולהשאיר את העגלים...

כמה צריכים להיזהר ממה שאנו מוציאים מהפה...

מה מיוחד בדיבור שכוחו כה רב? ספר החינוך מסביר את העניין:

בפרשת בראשית, הפרשה שמתארת את בריאת העולם, נכתב שאלוקים ברא את העולם באמצעות דיבור. "ויאמר אלוקים יהי אור", "ויאמר אלוקים יהי רקיע", וכן בכל הבריאה.

כשאלוקים ברא את האדם, נכתב בתורה: " ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". "נפש חיה" מתרגם האונקלוס: "רוח ממללא", פירוש- כוח הדיבור. מה שמאפיין את האדם ומבדילו מבעל חי זה הדיבור. נשמת האדם, שהיא חלק אלוק ממעל, באה לידי ביטוי בדיבור.

אם כן, הדבור מבטא את הנשמה, את הצלם אלוקים של האדם, ולנשמה יש כוח אדיר...

ולכן כמה שהאדם בדרגה רוחנית גבוהה יותר, נשמתו מזוככת יותר- ויש בכוח דיבורו לפעול גדולות ונצורות. זה הסיבה שלאורך ההיסטוריה אנשים מבקשים ברכה מצדיקים. 

הנביא עמוס אומר: "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו", רוח מהווה את אחד הכוחות החזקים בטבע, והפסוק עושה הקבלה בין הרוח לבין הדיבור. לאחר פטירת האדם אלוקים יראה לנו מה פעלנו בכוח הדבור שלנו לטוב, או למוטב...

לאחר שהתוודענו לכוח אדיר זה, נבין מה בלעם רצה לחולל בכוח דיבורו, הוא רצה לכלות את עם ישראל ולקללם, ואלוקים, כמו לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל, מנע ממנו להוציא לפועל את זממו...

נסיים, חברים, עם תובנה קטנה נוספת. "דיבור" תפקידו לקשר ולחבר בינינו, הבה וננצל את הדיבור לחיבור, ושלא נהפוך חלילה את האותיות ל"בידור", שמשמעו פיזור (שערו התבדר ברוח).

כעת נבין את הלחש "אברא כדברא", בתרגום חופשי מארמית- "אברא"- אני בורא, "כדברא"- כמו הדיבור. הוא אשר אמרנו, הדיבור יוצר מציאות.

חבריי, איחוליי שנזכה לדבר רק דברים טובים... זה תלוי רק בנו, וכמו שאמר המשורר "אם תרצו אין זו הגדה".

פרשת בלק - מהי מסקנתו הסופית של בלעם ?

פרשת בלק - מהי מסקנתו הסופית של בלעם ?

מאת: אהובה קליין .

פרשה זו נקראת על שם: בלק בן ציפור, ומי היה מלך זה? על כך  תשובת - הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק - המסביר: בלק לא היה מזרע המלוכה במואב! ולא התאים למלוכה מעוצמת סגולותיו האישיות - אלא לאחר  הניצחונות הנפלאים של ישראל בעבר הירדן המזרחי - החליט בלק  לעיני  המואבים-לשמש כצופה המתייצב בשער ומתריע בפניהם - מהסכנה הצפויה להם  - מפני ישראל החזקים והיות ונעשה מקטרג ראשי על עם ישראל ובא בהצעות שונות כדי להפריע להצלחתם – המואבים מינו אותו  למלך עליהם, הדבר היה רק משום  צורך השעה, כפי שהכתוב מדגיש:

"וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא". אנשי מואב היו חדורי אמונה - שכשם שבלק מתריע בפניהם מסכנת ישראל- כך מסוגל הוא לחלץ אותם מאיום זה .

רש"י מביא את דברי תנחומא: "והלוא מתחילה – נסיך היה שנאמר: אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע, נְסִיכֵי סִיחוֹן, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". 

מתברר , שמשנהרג סיחון המליכו אותו תחתיו לצורך השעה. לא ברור , כיצד תנחומא מגיע למסקנה שבלק היה נסיך על פי פסוק זה, ישנם הסוברים: שצור- הוא למעשה- בלק.

הרא"ם סבור: שבלק , היה מנסיכי סיחון.

על פי הזוהר הקדוש [,בלק, קצו']: בלק היה מבני בניו של יתרו, כפי הידוע, יתרו ובניו התגיירו ושרתה עליהם השכינה ובניו היו לומדים בלשכת הגזית, לעומתם בלק נטש את דרך אבותיו ,משראו זקני מואב ומדין - שהוא התרחק ממשפחתו החליטו להמליך אותו עליהם. [מתוך ספר " מטה שמעון"]

בלק  מגייס את בלעם שיקלל את עם ישראל- ולאחר ניסיונות רבים שבלעם מנסה לעשות כן, ונכשל. לבלק יש עוד רעיון  ולוקח את בלעם לראש הפעור, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, גַּם-קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ; גַּם-בָּרֵךְ, לֹא תְבָרְכֶנּוּ.  וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק:  הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר ה', אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה.  וַיֹּאמֶר בָּלָק, אֶל-בִּלְעָם, לְכָה-נָּא אֶקָּחֲךָ, אֶל-מָקוֹם אַחֵר; אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹקִים, וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם.  וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.  וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת; וְהָכֵן לִי בָּזֶה, שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם. [במדבר כ"ג, כ"ז- ל]

השאלות הן:

א] מדוע לקח בלק את  בלעם לרֹאשׁ הַפְּעוֹר?

ב] לאיזו מסקנה הגיע בלעם?

תשובות.

בלק לוקח את  בלעם לרֹאשׁ הַפְּעוֹר.

רש"י סובר: כי בלק היה קוסם גדול והוא ראה שעם ישראל עתיד ללקות על ידי פעור, אך לא ידע במה? לכן אמר: יתכן שהקללה תחול על ישראל ממקום זה וכך דרכם של החוזים בכוכבים הרואים - ואינם יודעים בדיוק מה רואים - כיצד הדבר מתגשם  בדייקנות ובאילו  תנאים !

דעת מקרא מסביר: הפעור הוא הר בארץ מואב ועליו היה מקום פולחן לאליל שנקרא בשם זה. ההר  נשקף לכיוון הישימון על פני ערבות מואב – שם חנו בני ישראל, כפי שהכתוב מציין:

"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ". [במדבר כ"ב, א]

זהו ניסיונו  השלישי של בלק להביא את בלעם למקום שבלק חושב- שהוא ראוי משם לקלל את עם ישראל, אך כאן כבר הספק מכרסם בתוך נפשו של בלק ,הוא אינו משוכנע שמפה תצא הצלחת קללת ישראל. הוא מתחיל להבין שהדבר תלוי ברצונו של ה'. אך היה סבור שזה מקום מוכן לפורענות לישראל.

ה"כלי יקר" אומר רעיון מעניין: בלק לוקח את בלעם לראש פעור – זהו הניסיון השלישי לקלל את עם ישראל, וזאת לאחר מסקנה: שלא ניתן לתת דופי בשורשים ולא בענפים של העם ותכלית השלמות היא: וכל דבר ששלם מכל צד יש עין הרע לשלוט בו – על ידי שיברך את רעהו בקול גדול וישבח  אותו בקול רם והתוצאה: שישמעו על כך כל אומות העולם ויתקנאו בישראל ויכניסו בהם עין הרע , משום כך לקחו לראש הפיעור כדי שכאן יפתח את פיו.

רש"ר [ הרב  שמשון רפאל הירש] סבור:  בלק לוקח את בלעם לראש הפעור- מקום שמשמש פסגת "העבודה זרה של חוסר הבושה" המשקיפה על  ארץ השממה, שהרי זה כל מקור כוחו של פעור: הוא אל האלים , מהווה את הצד הבהמי של הגופניות האנושית האומרת לאדם: מה עליך לחשוב על צניעות? תתבונן בגופך ותראה שאתה אינך שונה מן הבהמה ואין לך להתבייש  בפני האלים! לכן, יוצא אפוא,  שבלק על ידי שמביא את בלעם למקום זה - מציב לפניו את השאלה: מה יחסו של העם לקדושה ולצניעות? בתחום חיי האישות.

על כך אומרים  חז"ל [במדרש רבה, כ, י"ח]: "בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם שהיה נמשך אחריו כסומא. למה הדבר דומה? [לשניים שרוצים לנתח את הגוף] לאחד בידו סכין ואינו מכיר את חלקי הגוף וחברו מכיר את  חלקי הגוף ואין בידו סכין, כך היו שניהם דומין" הכוונה: בלק מראה לבלעם להיכן לכוון את חוד קללתו.

מסקנת בלעם.

על פי ספר: "כל  אגדות ישראל"- בלעם אחרי  הניסיונות לקלל את ישראל ואין הדבר עולה בידו הוא אומר לבלק:

".. הלוא אמרתי לך: את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור  לדבר. וילעג בלק לבלעם ויאמר: כחומר ביד היוצר הנך ביד ה'! וייחר לבלעם ויאמר: הנה אנוכי מדבר בשם ה' ואתה יושב, על כן אנוכי אומר לך: עמוד! פן יחרה אף ה' בך ועשה אתך כלה. ויקם בלק ויעמוד. ויאמר בלעם: איכה אוכל ואררתי את העם אשר ה' אלוקיו לא ינום ולא ישן ושומרו תמיד! ויאמר בלק: אם אינך יכול לקללם  בגלל משה, וקללתם בגלל יהושע. ויאמר בלעם: גם האיש הזה אל יקל בעינך! הנה אנוכי רואה אותו מריע ותוקע ומפיל חומה!

וימררו הדברים האלה את בלק עד מאד ויאמר: האמנם אין עצה ואין תחבולה להשמיד את העם הזה אשר יצא ממצרים ?!

ויאמר בלעם: אל תאמר: יצא העם הזה, ואמרת: ה' הוציאם מארץ מצרים! וייתן לו חוקים ומשפטים ויבדילום מכל העמים: הנה העם הזה יוצא למלחמה ולא ינחש ולא יקסום [לא יעסוק בכשפים] כי אם ישאל מאת: כוהנו הגדול ללבוש אוריו ותומיו ולשאול בהם התצליח דרכם אם לא!

אין עם ולשון אשר ישמע שם ה' על פיו כעם ישראל: בשוכבו יפקיד רוחו ביד ה' ובקומו יאמר: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד! בצאתו לפועלו ולעבודתו יתחנן אל אלוקיו לאמור: ברך נא את מעשי ידיי! ובשובו לביתו יברך את אלוקיו עוזרו ומושיעו! על כן עיני ה' תמיד בעמו זה. לא ינום ולא יישן שומר ישראל!"

בלעם מדגיש את צורת חייהם של עם ישראל: "וישא בלעם את עיניו וירא את האוהלים אשר בני ישראל יושבים בהם והנה פתחיהם אינם מכוונים [זה לעומת זה] ויאמר: אשרי העם העושה ככה! איש מהם לא יראה את הנמצא באוהל רעהו ולא יקנא בו ולא יחמוד את אשר לו. ועתה בלק, שא עינך וראה את מעשי העם החכם והנבון הזה. והשתאית [והתפלאת] כמוני ואמרת גם אתה: מי כמוך ישראל?! "

לסיכום, לאור האמור לעיל, בלעם הגיע למסקנה: כי עם ישראל- הוא עם קדוש נבחר ה'- קיבל את התורה וחי את חייו לאורה לאורך כל הדרך.

אלוקים שומר עליו יומם וליל, זה עם אשר בוטח באלוקים וזוכה לשמירה נצחית- בעל  כוח רוחני אדיר  המרבה בתפילה  ובקבלת -  עול מלכות שמים במילים:

"שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה' אֱלֹקֵ֖ינוּ ה' אֶחָֽד"  עם כזה לא ניתן לנצח!

 

 

בלעם ובלק

בלעם ובלק .

שיר מאת: אהובה קליין ©

  בלעם ניצב לצד בלק

  למחוק   ישראל כאבק

  לראש פעור עלו יחדיו

  משם נשא בלק עיניו.

 

הצביע לעבר הישימון

סבור היה - גילה מטמון

 מקום השראה לקללות

על עם שורד גלויות.

 

גם האתון עמדה ממרחק

מעליה ריחף מלאך וצחק

עם קדוש נבחר אלוקים

לא ניתן לנצחו לעולמים!

 

 כהרף עין הבינו השניים

 לחינם  התאמצו שבעתיים

 בשעת בין הערביים

 דמעות  הרטיבו לחיים.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת : בלק [חומש במדבר]

 

 

 

בלק ואכזבתו.

בלק ואכזבתו.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

  ויהי היום בלק בן ציפור

  ריבוי ישראל  זומם לעצור

  מביט בהם בקנאה ופחד

  כיצד  ייצר  צעדיהם יחד?

 

  רותם בלעם לפתרון

  בהכירו כי חד לשון

  פיו אוֹצָר - עתיר קללות

  כוחם להזיז הרים וגבעות.

 

 אך  בלעם מבטיח

 אלוקים אינו  זונח

 גם תמורת כסף וזהב

 אינו מקלל עם נאהב!

 

 ויספוק בלק כפיים

 כעסו נסק שמים

 הניס בלעם למקומו

 כאבו נצר בליבו.

הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת בלק - מדוע נכשל בלק - בקללת ישראל?

פרשת בלק - מדוע נכשל בלק - בקללת ישראל?

מאת: אהובה קליין.

 פרשה זו פותחת  בחששותיו של מלך מואב מפני  עוצמת עם ישראל:

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא".[במדבר כ"ב, ב-ה]

כתגובה הוא שולח מלאכים אל בלעם- המשמש נביא בגויים- לקלל את עם ישראל,

במהלך הפרשה- התורה מתארת שמטרת מלך מואב אינה מתגשמת ובלעם יצא מברך את ישראל ולא מקלל.

 תגובתו של בלק בן ציפור: כעס ואכזבה נוראה:

"וַיִּחַר- אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו; וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ; אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד.  וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-בָּלָק:  הֲלֹא, גַּם אֶל-מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלַי--דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר.  אִם- יִתֶּן- לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב--לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה, לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי:  אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֲדַבֵּר". [במדבר  כ"ד, י'- י"ד]

 השאלות הן:

 א]  מיהו בלק בן ציפור- כיצד זכה למלוכה?

 ב]  ממה חשש מאד  בלק - מלך מואב?

 ג] מה הייתה תגובת מלך מואב לכישלון מטרותיו?

 תשובות.

 בלק זוכה למלוכה.

הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק מביע תימהון: כיצד בתחילת הפרשה אין הכתוב  מציג את בלק- כמלך מואב ,אלא מציין את שמו בלבד: "בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר"?

תשובתו: אין זה מקרה כלל! בלק לא היה מזרע המלוכה במואב ולא התאים למלוכה מעוצמת סגולותיו האישיות-  אלא לאחר  הניצחונות הנפלאים של ישראל בעבר הירדן המזרחי - החליט בלק  לעיני  המואבים-לשמש כצופה המתייצב בשער ומתריע בפניהם - מהסכנה הצפויה להם   מפני ישראל החזקים והיות ונעשה מקטרג  ראשי על עם ישראל ובא בהצעות שונות כדי להפריע להצלחתם – לכן המואבים מינו אותו  למלך עליהם, הדבר היה רק משום  צורך השעה, כפי שהכתוב מדגיש:

"וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא". אנשי מואב היו חדורי אמונה- שכשם שבלק מתריע בפניהם מסכנת ישראל- כך מסוגל הוא לחלץ אותם מאיום זה .

רש"י מביא את דברי תנחומא: "והלוא מתחילה – נסיך היה שנאמר: אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע, נְסִיכֵי סִיחוֹן, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ".  

מתברר , שמשנהרג סיחון המליכו אותו תחתיו לצורך השעה. לא ברור , כיצד תנחומא מגיע למסקנה שבלק היה נסיך על פי פסוק זה, ישנם הסוברים: שצור- הוא למעשה- בלק.

 הרא"ם סבור: שבלק , היה מנסיכי סיחון.

על פי הזוהר הקדוש[,בלק, קצו'] נאמר: בלק היה מבני בניו של יתרו, כפי הידוע, יתרו ובניו התגיירו ושרתה עליהם השכינה ובניו היו לומדים בלשכת הגזית, לעומתם בלק נטש את דרך אבותיו ,משראו זקני מואב ומדין- שהוא התרחק ממשפחתו החליטו להמליך אותו עליהם. [מתוך  ספר " מטה שמעון"]

רבינו בחיי מעלה סברה מעניינת: "כי מן היום שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי, לא היה מחשיב עצמו למלך ומפני זה הזכירו הכתוב בשמו סתם ,לא בשם מלך"- במילים אחרות- הוא לא התנהג כמלך- כי מלך בכוחו לשלוט ולא לפחד- בכך שלא החשיב עצמו למלך- מוכיח שאין הוא מלך!

חששותיו של בלק.

בספר "כל אגדות ישראל" מסופר: כאשר בלק הבחין  בניצחונותיהם של ישראל- נגד האמורי, התחיל לפחד מפניהם, מיד שלח  שליחים  אל מדיין שהיה מסוכסך איתם והשלים איתם ונתן בפי השליחים לשאול: "הן בארצכם גדל משה ובוודאי אתם יודעים במה כוחו? עשו איתי חסד ותגלו לי את הסוד, אנשי מדין החזירו תשובה לבלק: כוחו של משה אך ורק בפיו, כאשר הוא קורא לאלוקיו- מיד נענה, כששמע זאת בלק החליט: אם אכן המדיינים צודקים, אשלח  לקרוא לבלעם בן בעור אשר גם הוא כוחו בפיו וכך יגבר הסיכוי שאנצח את ישראל.

הרמב"ן סבור: כי  הטעם שמואב כל כך פחדו מישראל – בעבור שמואב היומועטים-בגויים ,היות ולא היו עם קדמון בדומה לכנעני והאמורי, הם היו פוחדים מישראל- לפי שראו שהם מתרבים  בקצב  מהיר ובנוסף  הבחינו גם בכל הנסים שקרו להם ,ולמרות ששיערו שישראל לא ילכדו את ארצם - היות ורצו לעבור דרכם וגם שמעו את דברי ה'  לא להצר למואב, לכן  פנו אל זקני מדין  במסר שגם אם ישראל לא ילכדו את ארצם ,הרי הם עלולים להזיק להם כפי שנאמר: "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל - סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה";

 רבינו בחיי מביא מדרש: "כל ראייתם של רשעים לפורענות" כשבלק ראה את ישראל מתרבים  -הביא את בלעם הרשע שבא לעקור אומה שלמה:

 דוגמאות לראייתם של רשעים:

"וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן,.." [בראשית ט, כ"ב]

"וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה" [בראשית י"ב, ט"ו]

בספר "באר יעקב"  ראיתי הסבר יפה: בלק פחד ממה שעשה יעקב אבינו- ישראל סבא, שהיה איש אחד בלבד ומשפחתו היו עדיין מעטים ובכל זאת נצחו אומה שלמה! כפי שנאמר:

"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" .את הפסוק הזה פירשו "בצלותי ובבעותי"- הכוונה שיעקב ניצח את אויביו בעזרת תפילתו.

וכמו כן נאמר:" אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם ־יְהֹוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל"

על כך דרשו חז"ל: מה תולעת  זאת שאינה מכה את הארז, אלא בפיה – כך    אין לישראל אלא תפילה", בלק שם לב – שישראל מנצחים בכל  המלחמות באופן בלתי טבעי, הוא הבין שכוחם של ישראל בפיהם- לכן רצה לשכור את בלעם-שגם הוא כוחו בפיו"- כדי שיקלל אותם.

תגובת  בלק לכישלונותיו לפגוע בישראל.

"וַיִּחַר- אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו; וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹויְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ";

 לפי ספר :"כל אגדות ישראל" בלק מאד כעס על בלעם שלא קילל את עם ישראל כפי שהוא ביקש ממנו,, בלעם הסביר לו:  כי רק מה שה' ישים בפיו- הוא יעשה!

 ענה לו בלק: אתה בעיני ה' – כחומר ביד היוצר.

 ענה לו בלעם: אני מדבר בשם  ה' ואתה יושב, לכן  אני מבקש ממך שתעמוד. שמא ה' יענישך ויכלה אותך. אז קם בלק על רגליו  ובלעם אמר לו: דע לך שאלוקים לא ינום ולא יישן ושומר על עם ישראל ללא הפסק. ענה לו בלק: אם אינך יכול לקלל את ישראל בגלל משה, קלל אותם בגלל יהושע, ענה לו בלעם: אל תזלזל גם ביהושע הוא מריע ותוקע  ויש בכוחו גם להפיל חומה.

בלק מתאכזב מאד ושואל: האומנם אין עצה להשמיד את העם הזה שיצא  ממצרים? ענה לו בלעם: אל תאמר יצא ממצרים, אלא תגיד: ה' הוציא אותם ממצרים. העם הזה שונה מכל האומות בעולם, לפני צאתו למלחמות- הוא שואל את הכהן הגדול- המתבונן באורים  ותומים וכך עונה להם: המצליח דרכם או  לא?

עונה לו בלעם: עם ישראל הוא  עם מיוחד שאין דומה לו, שם ה' תמיד שגור בפיו, מברך את ה'  כשיוצא מביתו ובשובו לביתו -לכן ה' תמיד מתבונן בעם ישראל, ומשגיח עליו וממילא לא ניתן לפגוע בו.

"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה"׃ [דברים י"א, י"ב]

"נתיבות שלום" מסביר: היות ועם ישראל תמיד דבוקים בה'  שהוא מקור הברכה ,לכן אין אפשרות שיחולו עליהם קללות- ובכל שלושת המצבים- לא ניתן לפגוע בהם: כאשר עוסקים  בתאוות, ה' אינו נוטש אותם- אז אפילו כשחוטאים ה' איתם. ואם התרחקו  מה' - הקורבנות מכפרים עליהם ולכן לא שייך לקללם.

ה"בית הלוי" הסביר את כעסו של בלק על ידי משל: אדם אחד הציע לחברו?: שיסתור על לחי רבו ותשובתו הייתה: לא אוכל לעשות כן, אדם אחר אמר לחברו : שירים אבן של מאה טון וישלם לו: חמישים ₪.

 למרות ששניהם השיבו תשובה זהה יש הבדל בין שתי הדוגמאות.

הראשון היה יכול לסתור לרב, אלא  סירב לעשות כן מפאת מצפונו. אבל השני אפילו אם רוצה להרים את האבן הכבדה – אינו יכול.

אם  המבקש  במקרה הראשון היה מגדיל את הסכום למיליון דולר בעד לסתור לרב על פניו- יתכן שהראשון כבר היה מוכן לעשות כך, אבל לגבי המקרה עם האבן, לא משנה כמה כסף יציעו לאיש- ממילא לא יוכל להרים את האבן- זה למעלה מכוחותיו.

הנמשל: בלק חשב שאין בלעם יכול לקלל את ישראל בגלל  מצפונו עם זאת חשב שבמידה ויציע לו סכום רב יותר של ממון- בלעם יסכים לקלל, אבל כאשר ראה שאין בלעם מוכן  לקלל את עם ישראל, כעס.

אך בלעם הסביר לו שגם אם יעניק לו סכומי  עתק, אין באפשרותו לקלל!

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כן אין יכולת לבן אנוש לנתק את עם ישראל מאלוקים בכל מצב- היות והם זוכים להגנה יומם ולילה ,כמו שנאמר:

"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל". [תהלים, קכ"א, ד]

 

 

,

פרשת בלק - מי היה בלעם ומה גילה על עם ישראל ?

פרשת בלק - מי היה בלעם  ומה גילה על עם ישראל ?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו  מתארת לנו כיצד שאף בלק - מלך מואב לכלות את עם ישראל.       את השליחות הזאת הפקיד בידי בלעם - שהיה נביא הגויים.

בלק, היה נחוש ונחרץ לבצע את אשר זמם  לאחר שהשקיף על עם ישראל והבחין בעוצמתו הרבה, כפי שהכתוב מציין: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵ-ל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵ-ל". [במדבר  כ"ב, ג-ד]

לאחר כמה ניסיונות  כושלים לקלל את עם ישראל , בלעם מבחין בייחודיות של עם זה  ומסיק - כי המשימה איננה פשוטה כלל, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵ-ל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו.  וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵ-ל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹקים.  וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר:  נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵ-ל:  אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.  ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵ-ל.  כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם.  יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.  אֵ-ל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ; יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם--וְחִצָּיו יִמְחָץ.  כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".[במדבר  כ"ד ,א- י]

השאלות הן:

א] מי היה בלעם?

ב] במה הבחין בלעם?

בלעם

בלעם היה נביא הגויים , גר בפתור אשר בארם נהריים על נהר פרת- צפון סוריה בקרבת גבול תורכיה.

בלעם היה אחד משלושת יועציו של פרעה , יחד עם איוב ויתרו.  הוא הציע  לפרעהלשעבד את ישראל, איוב שתק, יתרו התנגד וגורש ממצרים. כתוצאה מכך, בלעם נהרג בסופו בחרב, על איוב באו ייסורים - יתרו לעומתם, זכה שבתו תינשא למשה.[תלמוד מסכת סוטה דף יד ע"א]

בלעם היה ירא חטא – הכוונה, הוא  פחד שייענש על ידי אלוקים אם יפעל בניגוד לרצון ה'.

את זאת ניתן ללמוד ממילותיו: "וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה".

[במדבר כ"ח, י"ח]

אך מנגד היה בלעם מוכן לקלל את ישראל במידה ואלוקים היה מאשר לו לעשות כן.

על פי המתואר בספר יהושע -  בלעם  נחשב לקוסם , סופו היה שנהרג על ידי ישראל: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵ-ל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם". [יהושע י"ג, כ"ב]

בלק - מלך מואב, בטח בבלעם שיוכל לסייע לו בהחלשת עם ישראל באומרו:  "כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר".

במסכת אבות- מתואר בלעם: "עַיִן רָעָה, רוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע". [מסכת אבות, ה' . י"ט]

 כלומר : היה גאוותן גדול ואנוכי.

ישנו פירוש ידוע- אשר לפיו-בלעם הוא שיעץ למואב לגרום לישראל לחטוא בשיטים עם בנות מואב, התוצאה הייתה - מגיפה קשה בעם ישראל.

על פי חז"ל- לבלעם היו כוחות מיוחדים :יש רגע אחד ביום, בו הקב"ה כועס על עובדי ע"ז. בלעם ידע לכוון לרגע הזה, והיה מנצל את הזמן  כדי לכוון את קללותיו למישהו מסוים ברגע הזה , מה שהיה פוגע בהם אנושות, כי כשהקב"ה כועס, כביכול, הוא שומע לקללתו ונפרע מהם (ברכות ז, ב).

חז"ל סבורים: כי בלעם בן בעור היה בגדר "נביא"

רש"י  מבהיר: אע"פ שבלעם היה רשע ולא ראוי לנבואה, האלוקים העניק לו נבואה , כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב.

בסופו של דבר איבד בלעם את  כוח נבואתו.

על פי תנחומא: גם בלעם וגם בלק היו גדולים  מאבותיהם, בלק בן ציפור  זכה למלוכה - היה מלך מואב ובלעם זכה לנבואה.

בלעם היה עיוור בעינו האחת כפי שנאמר:" שְׁתֻם הָעָיִן"- בלשון יחיד.

רש"י  מביא את דברי רבותינו: הקב"ה היה סופר את בני ישראל ובמיוחד שם דגש על זרע הצדיק ואמר: מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יתבוננו בדברים אלו, היות ובלעם היה רשע – עין אחת  נסתמה לו כדי שלא יתבונן בזרע הצדיקים.

מעניין , בלעם אפילו מתפאר במום זה בכך שהוא  ראה ושמע שהקב"ה יושב ומונה... וההוכחה לכך בדבריו:

"נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵ-ל:  אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה"

רבי יוחנן אומר: "בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר:  "וַיֵּלֶךְ, שֶׁפִי", סומא באחת מעיניו היה שנאמר:" שְׁתֻם הָעָיִן". [מסכת סנהדרין ק"ה]

רש"י מפרש את המילים: "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָייִם" –  בשני פירושים:                             א] לפי הפשט: מכאן שהקב"ה היה נראה אל בלעם רק בלילה במיטתו.          ב] מדרש:  כשאלוקים היה נגלה אל בלעם מיד היה נופל- מאפיסת כוחות- על פניו- מהטעם שהיה ערל ומאוס.

לפי אונקלוס, בלעם היה ברמה פחותה ולכן ה' התגלה אליו רק בחלום.           לפי מדרשו: כשאלוקים היה מתגלה אליו, מיד נופל על פניו.

רבינו בחיי מציין את ההבדל בין בלעם לבין נביאי ישראל: אל נביאי ישראל ה' מתגלה ביום, לפי שנאמר:" וַיְהִי, בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"  במדבר ו, כ"ח]

אצל  נביאי אומות הוא פונה בלילה.

הבחנתו של בלעם.

על הפסוק:"וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵ-ל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹקים"

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר בלעם נשא את עיניו וראה את עם ישראל "לשבטיו" חונה בסדר מופתי- לפי השבטים לבתי אבות ומשפחות מיד הבין מהי תשובתו לבלק- מלך מואב.

באותו רגע רוח אלוקים שרתה עליו ,כעת לא היה עוד כלי שלא מרצון לדברים שה' שם בפיו ,מעתה ואילך-את כל אשר יגיד יהיה מתוך רוח טהורה של נבואה!

רוח אלוקים זו שכעת חש אותה -היא הייתה עבורו לגמרי חדשה ומעולם לא הרגיש בה קודם. ולכן בניגוד לנביאי ישראל- בלעם מתייחס תחילה אל עצמו ומחשבה זו מעסיקה אותו לגמרי. הוא כה טרוד עם השינוי החדש הזה עד שאיננו מגיע למה שבאמת עליו לומר.

עתה הוא מרגיש  שנפקחה עינו והוא חש באלוקים העומד מעל סדר העולם וקובע לו מידה , גבול- חוק וסדר,  כלומר- מאפשר לו לחזות בדבר מה מסדר העולם שהוא קבע. כעת בעקבות אותה רוח אלוקים -שהכריעה אותו, בלעם -נעשה "גלוי עיניים" –דעתו צלולה וערנית.

הרי שאלת בלק אל בלעם הייתה: כיצד אתה רואה את עם ישראל "מראש הפעור"? מהו היחס שלהם לצניעות ומוסריות?

בלק, מבחין ב"אוהלי יעקב" ו"במשכנות ישראל" המספק לכל ילד ידע- מיהו אביו - השבטים המקובצים לפי ייחוס האב- שהרי "משפחת האב" קרויה: משפחה וכאן הם קנה המידה- שעל פיהם אפשר לדון את מוסר העם בענייני אישות.

"מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" כמה טובים הבתים - הם בהתאם לחזון המוסריות וטובתו האמתית  של העם בין אם הם אוהלי העראי של עם ישראל תוך כדי מסעותיו במדבר ובין אם הם המשכנות הקבועים שלהם: "מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת". [תהלים מ"ט, י"ב]

הכוונה למשכן בשילה ובית המקדש ,בתי ישראל- הם כמו נחלים מבורכים וגני ירק – מבורכים.

כל בית אב מעביר לדור הבא את הברכות החומריות והרוחניות- כנחל וכל אחד מבורך בשפע  גשמי, מוסרי ושכלי. כל אחד הוא נחל  בפני עצמו הזורם באופן עצמאי  בשונה מאחרים. וכל הנחלים האלה מתאחדים לנהר אחד גדול וכך גם כל אחד ואחד כולל שפע  פירות וצמחייה בזכות אותו נהר גדול ומשותף.

הנהר - זו היא התורה הקדושה - אשר לפיה חיים עם ישראל.

לסיכום, בלעם שהיה נביא הגויים, ראה את חיי הקדושה של ישראל בחיי היום, יום ולפי המדרש: ראה את המשכן בשילה ואת המקדש. לכן הסיק: שישראל הם חץ ה'בידי אויביו- והאויבים לא יצליחו לפגוע  בהם.

כדבריו: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".

 

בלעם ותגליתו

בלעם ותגליתו

אהובה קליין ©

נְאֻם בִּלְעָם  בן בְעֹר

עת התייצב ברֹאשׁ הַפְּעוֹר

נחרץ בדעתו חיש לפעול

על ישראל בקללות למשול.

 

לפתע חש רוח אלוקים

רגליו רועדות על הסלעים

בעינו האחת מביט בישימון

ה' בשרביטו נותן את הטון!

 

אוהלים סדורים לרגלי ההר

כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר

נטועים כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם

צמחיה עשירה מרהיבת עין.

 

 משכנות ישראל נשקפים ברקיע

 מראה נשגב אותו מפתיע

 עם יוצאי מצרים

 לעד מבורך משמים!

 הערה: השיר בהשראת פרשת  בלק [חומש  במדבר]