חומש במדבר
דבר החסידות – פרשת חוקת
- פרטים
- קטגוריה: פרשת חוקת
- פורסם ברביעי, 16 יוני 2021 17:52
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 602
ב"ה
דבר החסידות – פרשת חוקת
לעילוי נשמת זקני היקר, הרה"ח ר' משה יעקב ב"ר אליעזר ז"ל זילבר, חתן הפוסק הנודע הגרא"ח נאה ז"ל. נפ' בדר"ח תמוז ה'תשנ"ב ומ"כ בהר המנוחות עיה"ק ירות"ו. ת.נ.צ.ב.ה.
"בכלל מאתים מנה"
פעם הגיע אחד מחסידי גור, לחלוקת דולרים אצל הרבי וביקש ברכה עבור רבו האדמו"ר מגור (בעל "לב שמחה", שיום ההילולא שלו חל בז' תמוז)*.
הרבי בירך "יאריך ימים על ממלכתו", החסיד ענה אמן והמשיך.
אח"כ נזכר שבעצם לא ביקש ברכה עבור עצמו, ועמד עוה"פ בתור.
כשעבר שוב, אמר הרבי: "כמדומני שכבר היית פה".
השיב החסיד: שהפעם הגיע לבקש ברכה לעצמו!
תמה הרבי ואמר: "הרי יש בכלל מאתיים מנה" [כלומר, אתה הרי חסיד שלו וא"כ בברכה לרבך גם אתה כלול]...
(שמעתי מהרב חיים קפלן, שליח הרבי לעיה"ק צפת, שסיפר בשבת ערב יום ההילולא, בביהכנ"ס היכל מנחם מענדל, מרום כנען צפת עיה"ק, בשם – יבחל"ח – הרב אהרן אליעזר צייטלין, שמעשה זה היה שגור על לשונו)
ומעניין לעניין באותו עניין:
מספר ר' מאיר חצקלביצ'י מאבן שמואל:
בפעם הראשונה שהגעתי לחלוקת הדולרים –התרגשתי מאוד מכך שזכיתי לקבל דולר מידו הקדושה של הרבי. ומכיוון שהגעתי ממקום רחוק, אחרי נסיעה ארוכה במיוחד, החלטתי ששווה לעמוד עוד הפעם בתור כדי לקבל דולר נוסף.
ואכן עברתי שוב והרבי נתן לי עוד דולר.
ומאז, בכל פעם שהגעתי לחלוקת הדולרים – נתן לי הרבי מלכתחילה שני דולרים...
(מפי הנ"ל)
*) ייתכן ומדובר על הרב יוסף אלימלך ניימן. וראה יומן ח' אלול תשמ"ה ('התקשרות' גל' א'קפב, מדור ניצוצי רבי):
כשנכנס הרבי לתפילת ערבית ראה את הרב יוסף אלימלך ניימן, מעסקני חסידי גור. הרבי נעצר ושאל לשלומו של האדמו"ר מגור [ה"לב שמחה"]. רא"נ אמר שיצא מבית-הרפואה ויהיה בשבת במחיצת החסידים. הגיב הרבי שזה דבר נכון, על-פי משלו של אדמו"ר הזקן ב'לקוטי תורה' שבחודש אלול "המלך בשדה". הרבי הוסיף שמחר ייסע לאוהל ויזכיר שם את האדמו"ר מגור. אחרי התפילה יצאה הוראה מהרבי להתפלל לרפואת האדמו"ר מגור, ומודעות נתלו על-כך ב-770:
"כל אחד ואחת מתבקש לעורר רחמים ולהתפלל לבריאותו של כ"ק אדמו"ר מגור שליט"א, שמחה בונים בן חיה ראדה יהודית, שיתרפא ברפואה קרובה ושלימה, ולאריכות ימים ושנים טובות וכתיבה וחתימה טובה".
~~~
מי הכה את עוג?
בסיום פרשתנו (כא, לד-לה) מסופר על מלחמת עוג "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו גו'", ואח"כ "ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו גו'".
מפרש רש"י: "אל תירא אותו – שהיה משה ירא להילחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם...". וממשיך: "ויכו אותו – משה הרגו, כדאיתא בברכות בהרואה (נד, ב) 'עקר טורא בר תלתא פרסי וכו'".
ויש להקשות: מכיוון שנאמר בפסוק "ויכו אותו" (בלשון רבים) – איך מפרש רש"י בפשוטו של מקרא שמשה לבדו הרגו?
מבאר המהר"ל מפראג (בפירושו גור אריה): שרש"י למד זאת מהפסוק הקודם שהקב"ה אמר למשה "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו", שמכך מובן שמשה בעצמו הרגו, ומה שנאמר "ויכו אותו" – צריך לומר שזה מתייחס להמשך הפסוק "ואת בניו ואת כל עמו" [כלומר, משה הכה את עוג, ובנ"י הכו את בניו ואת כל עמו].
אבל עדיין לא מובן:
א) הרי גם בסיחון נאמר (דברים ב, כד) "ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי", ושם לא מצאנו בשום מקום ש"משה הרגו", ובמה שונה עוג מסיחון?
ב) מיד בהמשך הפסוק "כי בידך נתתי אותו" הרי נאמר "ואת כל עמו גו'", ואם לשיטת רש"י "בידך" פירושו בידי משה – היה צריך לפרש שמשה הרג בעצמו גם "את כל עמו" ואיך מסביר המהר"ל ברש"י שבני ישראל הרגו את עמו?
מבאר הרבי:
הסיבה שדווקא משה בעצמו היה צריך להרוג את עוג – הוא משום שהיה ירא* שמא תעמוד לעוג "זכותו של אברהם", ולכן היה צריך כנגד זה את "זכותו של משה" – כדי להתמודד מולו ולנצחו.
אבל, הצורך בזכות זו היתה רק כל עוד הסתפק עוג באי מתן רשות לבנ"י לעבור בארצו, אבל ברגע ש"עקר טורא בר תלתא פרסי" (כגודל שטח מחנה ישראל) כדי להשמיד את כל בני ישראל, זרעו של אברהם – איבד עוג בכך את "זכותו של אברהם", ובשלב זה בעצם יכלו כבר כל בנ"י להרגו.
ועכשיו מובן:
א) ההבדל בין סיחון לעוג הוא שלעוג היה "זכותו של אברהם" (ומשה היה ירא מכך) לכן היה הכרח, מלכתחילה, שדווקא משה יהרוג אותו בעצמו.
ב) אבל בסופו של דבר נאמר "ויכו אותו" (ולא רק "את כל עמו"), למרות שבפועל משה בעצמו הרגו, כי ברגע שעוג איבד את זכותו – יכלו כבר כל בנ"י להרגו (ויתרה מזו, בשלב זה היו חייבים להרגו כי "הבא להרגך השכם להרגו") ומשה הרג אותו בתור שלוחם של בני ישראל.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ח, חוקת שיחה ב (עמ' 134 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 138 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר עמ' שנד-ה. וראה בפנים השיחה, שע"פ ביאור זה מדוייק המשך לשון רש"י שמביא דברי הגמ' "עקר טורא בר תלתא פרסי" (ולא ההמשך "ומחייה בקרסוליה וקטליה", שזה לכאו' העיקר), כי זה מסביר למה לבסוף כל בנ"י יכלו כבר להכות אותו. ועוד דיוקים נפלאים ע"ש.
______________
*) ורק משה היה ירא מ"זכותו של אברהם", משא"כ שאר בני ישראל "היו בטוחים בכח תפלתו של משה" כמש"כ רש"י לפני כמה פסוקים (כא, לב) גבי מרגלים ששלח משה לרגל את יעזר.
והחשש של משה היה, שמכיוון שארץ סיחון אינה מארץ שבעה עממין, ייתכן ש"זכותו של אברהם תעמוד לו" שלא יוכלו לכבשו ויצטרכו להאריך את הדרך* (ע"ד שהיה בארץ אדום) – לכן הבטיח לו הקב"ה "אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו".
______________
*) אבל פשוט, שמשה לא היה ירא שזכותו של אברהם תעמוד לו לנצח את ישראל ח"ו – כי פשוט שזכותו של אברהם לא תעמוד לעוג יותר מאשר לישראל, זרעו של אברהם (וראה חדא"ג מהרש"א לברכות שם ד"ה אבן).
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
|
תשובההעברה |