פרשת קורח
דתן ואבירם
שיר מאת: אהובה קליין©
לפתע במסע מדבר וחולות
מערבולות תצאנה במחולות
סוחפות עימן קבוצת בוגדים
שנאה מציתים בשדה קוצים.
דתן ואבירם בין החולקים
אל המנהיגים שולחים חיצים
מרוב כבוד קנאה ותאווה
זקפו ראש נשאו גאווה.
ברית כרותה לשפתיים
חיש יצאה גזרת שמים
לא נעלה! הכריזו
לשאול תחתיות עצמם הפילו.
הערה: השיר בהשראת פרשת קורח [ חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1493
פרשת קורח - מי היו דתן ואבירם?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במילים: "ויקח קורח בן- יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת
בני ראובן: ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם:
וייקהלו על משה ואהרון ויאמרו אליהם רב לכם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"? [במדבר ,ט"ז, א-ד]
ובהמשך כתוב: "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה:"[שם ט"ז ,י"ב]
השאלות הן:
א] מי היו דתן ואבירם ומדוע היה צורך לקרוא להם?
ב] מה הייתה תגובתם של דתן ואבירם לאחר שמשה דאג לקרוא להם?
ג] מדוע הצטער משה?
תשובות.
דתן ואבירם.
למעשה הפרשה פותחת בהצגת קבוצת ראשי המרי שהם: קורח, דתן ואבירם, און בן פלת וחמישים ומאתיים נשיאי העדה , בהמשך את שלבי התארגנותם ולבסוף את המטרה: טענה נגד המנהיגים: משה ואהרון: "מדוע תתנשאו על- קהל ה' "
הקבוצה כללה גם את דתן ואבירם משבט ראובן, דתן ואבירם הם בניו של אליאב שהוא נכדו של ראובן בן יעקב. במצרים הם היו שייכים לשוטרי ישראל שתפקידם היה לאכוף את גזרות מצרים על בני ישראל.
רש"י אומר על הפסוק: "וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם"- מכאן ניתן ללמוד שאין מחזיקים במחלוקת, ההוכחה - שמשה היה מחזר אחריהם כדי להשלים עימם בדרכי שלום.
ה"כתב סופר" מסביר: כי דתן ואבירם היו ידועים כבעלי- מחלוקת מועדים: , הם - " שני העברים הניצים" שהיו מסכנים את חיי משה טרם בריחתו למדיין.[שמות ב', י"ג- ט"ו], הם אשר העליבו את משה ואהרון כאשר יצאו מארמון פרעה ,כפי שמתואר: "ויפגעו את- משה ואת אהרון נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה: ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו"[שמות ה, כ-כ"א] והם גם פעילים במחלוקת של קורח ואף על פי כן משה שולח לקרוא להם- וזאת מתוך תקווה שעשוי הוא להשפיע עליהם להתרחק מהמחלוקת ולבחור בדרכי שלום- וזאת כדברי חז"ל: "אין מחזיקים במחלוקת" כשקיימת מחלוקת בתוך עם ישראל, אין אומרים: "פלוני מוחזק כבעל מחלוקת ואין סיכוי שישוב מדרכו הרעה" אלא יש לחזר אחריו בסבלנות רבה על מנת להביאו לדרכי שלום.
ישנם מפרשים השואלים, לשם מה היה צורך לשלוח שליחים לדתן ואבירם, בזמן שמסופר שהם היו בראש החולקים יחד עם קורח ואנשיו כאשר צבאו על אוהלי משה ואהרון? אלא ניתן להסיק שאומנם בתחילת המחלוקת הם הציתו את הרעש ואש המחלוקת וכאשר הצליחו להעלות בחכתם אנשים תמימי דרך, הם מתרחקים מהמקום ומשאירים לאחרים להמשיך לבחוש בשנאת המחלוקת פרי מעשה ידיהם.
לכן נאלץ משה לחזר אחרי רשעים אלה ,כדי לנסות לכבות את אש המחלוקת שעשויה הייתה להתפשט במהירות לשאר חלקי העם.
כאן משה מלמד אותנו: שכדי להשיג שלום אין להימנע מצעדי השתדלות לנסות לפייס יריבים ותיקים גם במחיר השפלה עצמית.
תגובתם של דתן ואבירם.
הם אמרו :" לא נעלה: המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי-תשתרר עלינו גם- השתרר: אף לא אל—ארץ זבת חלב ודבש הבאתנו ותתן—לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר , לא נעלה" [שם ט"ז, י"ב-ט"ו]
רש"י אומר: כי הפה של דתן ואבירם הכשילם- שאין להם עליה אלא ירידה, כפי שנאמר במדרש תנחומא: "הכשילם פיהם לרשעים. וברית כרותה לשפתיים שמתו כבר וירדו לשאול שנאמר [פסוק ל"ג] "וירדו הם וכל אשר להם וגו' "כלומר ברגע שאמרו: "לא נעלה" גזרו במו פיהם את הגזירה לרדת שאולה וכך קרה.
הם האשימו את משה באומרם: אתה הבטחת שתעלה אותנו מעוני מצרים אל ארץ טובה וגו' אתה אומנם הוצאת אותנו משם ,אבל לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאת אותנו, אלא גזרת עלינו למות במדבר, שהרי אמרת בעצמך: "במדבר הזה יפלו פגריכם"
ומוסיף רש"י עוד הסבר: נאמר: "לא לנצח ישכח אביון תקוות עניים תאבד לעד"? [תהלים ט, י"א]- לא תאבד לעד.[דברי רש"י]
וכן: "ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע"[משלי ל, ג]- ולא דעת קדושים ידעתי.
הכוונה שרש"י אינו רוצה להוסיף או לגרוע מדברי משה.
דתן ואבירם מוסיפים ואומרים:"העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה"?
לפי רש"י: הם התכוונו להגיד למשה: אפילו אם תשלח אנשים לנקר את עיננו –אם לא נעלה אליך- לא נעלה !ולפי זה הם היו צריכים להגיד:"העינינו תנקר"? אלא שלא רצו לקלל את עצמם ולכן אומרים:" העיני האנשים ההם תנקר"?
הרשב"ם קושר את דבריהם אלה של דתן ואבירם לדבריהם הקודמים למשה:" המעט כי העלתנו מארץ זבת חלה ודבש להמיתנו במדבר"?- כוונתם הייתה להסביר למשה: האם אתה סבור שאלו האנשים הכועסים עליך אין להם עיניים לראות את המכשול הזה- שמארץ מצרים העליתנו למות במדבר? לכן לא נעלה.
ספורנו מפרש באופן דומה:"העיני האנשים ההם תנקר" האם אתה חושב לנקר את עיננו באופן שלא נכיר את תחבולותיך"?
אבן עזרא אומר: שדתן ואבירם התכוונו במילים-"העיני האנשים ההם תנקר"? לזקנים שהתלוו אל משה.
כפי שכתוב:"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל" והם טוענים כי משה לא יצליח לסנוור את עיני זקני ישראל בהבטחות סרק שיביאם אל ארץ זבת חלב ודבש.
לדברי תרגום יונתן בן עוזיאל: דתן ואבירם קוראים למשה: האם אתה חושב שיעלה בידך ל עוור את עיניהם של תושבי כנען ותנצח אותם? לא נעלה לשם.
תגובת משה לדברי דתן ואבירם.
לאחר שדתן ואבירם אמרו את דבריהם, הכתוב מציין: "וייחר למשה מאד...."[שם ט"ז, ט"ו]
על כך אומר רש"י: וייחר- לשון צער.
והדבר תמוה, הרי אין ליחס למשה בעל המידות הטובות- מידה של כעס אפילו כלפי אנשים רשעים- דוגמת דתן ואבירם?
אלא ,שעל כך אומר הגאון מווילנה: משה לא כעס על דתן ואבירם מפני שפגעו בכבודו ,שהרי כבר התורה ציינה את משה: כאיש:" עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה"[שם י"ב ,ג] אך משה מביע צער על דברי דתן ואבירם בגנות ארץ ישראל. שהרי ה' הבטיח להעלות את עם ישראל משעבוד מצרים –"אל ארז זבת חלב ודבש"[שמות ג', ח] ורשעים אלה הופכים את דברי ה' באומרם: "אף לא אל ארץ ה זבת חלב ודבש הביאותנו"![שם ט"ז, י"ד] על פגיעה כפולה זו- הן נגד כבוד הקב"ה הן נגד כבוד הארץ המובטחת- אין מחילה ולכן ה' משה בדין מביע כעס כלפי רשעים אלה שכפרו בעיקר.
לסיכום לאור האמור לעיל ניתן להסיק: דתן ואבירם שהיו משבט ראובן-בעוד שהיה מצופה מהם- שילכו בדרך טובה, הם בחרו דווקא את דרך המחלוקת שהציתה קנאה ושנאה כלפי משה ואהרון ובנוסף דיברו בגנות ארץ הקודש ופגעו בכבוד ה'- משה כעס לא על פגיעה בכבודו- בהיותו עניו מאד- אלא הצטער והביע תרעומת על כך שפגעו בכבוד ה' ובכבוד ארץ ישראל.
ועל כן אין זה פלא, אפוא, שנבלעו גם הם וכל אשר להם בתוך האדמה.
מי ייתן ועם ישראל יתרחק מאש המחלוקת ויתאחד כאיש אחד בלב אחד סביב בורא עולם.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1544
פרשת קורח- מבחן המטות למה נועד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו עשירה בנושאים וביניהם נושא מטות הנשיאים ומטה אהרון:
וכך הכתוב מתאר את האירוע:
"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל וקח מאיתם מטה, מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם לבית אבותם שנים עשר מטות איש את- שמו תכתוב על מטהו: ואת שם אהרון תכתוב על- מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם: והנחתם באוהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה: והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם" [במדבר י"ז, י"ז-כ"א]
התוצאה הייתה: "ויהי ממחרת ויבוא משה אל- אוהל העדות והנה פרח מטה אהרון לבית לוי, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים.."[שם י"ז, כ"ג]
השאלות הן:
א] מדוע היה צורך בהוכחת מטה אהרון לבית לוי ?
ב] מדוע המטה פרח והוציא דווקא פרי שקד ולא פרי אחר?
ג] מה הטעם בכפל הלשון: "ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו כן עשה"?
התשובות.
הצורך בהוכחת המטות.
אור החיים מפרש: כי כל מה שעשה הקב"ה: בליעת קורח ועדתו, שריפת מקטירי הקטורת, המגפה שנפלו בה ארבעה עשר אלף ושבע מאות איש-כל אלו לא הספיקו - כי אומנם אפשר היה להבין שהתפקיד אינו מיועד לקורח, אך יתכן שבעתיד תפקיד הכהונה יוטל על שבטים אחרים, לכן היה צורך במבחן המטות – כדי להוכיח שתפקיד הכהונה מיועד לשבט לוי ולאהרון ובניו בלבד.
רבינו בחיי אומר: כי גם לאחר שלושת השפטים: בליעת קורח ועדתו , שריפה והמגפה, היו באים ומתלוננים לפני משה ולכן היה צורך באות פריחת המטה של אהרון- כי עונשו של קורח ועדתו הייתה הוכחה שהקב"ה פסל את הבכורות , שהרי קורח היה בכור ושריפת מקריבי הקטורת הייתה הוכחה שהכהונה נועדה לאהרון בלבד. על התלונה שהתלוננו שהם אינם רוצים בחליפין- נענשו במגפה אך גם לאחר המגפה המשיכו להתלונן –והדבר מוכח מדברי ה':"והשיכותי מעלי את תלונות.." ולכן היה צורך בפריחת מטה אהרון – כדי ללמד צמיחת פורענות לכל החולקים על החלטות ה'- וזאת הייתה הוכחה וברית לשבט לוי כי הקב"ה בחרבלווים במקום הבכורות.
הנצי"ב בהעמק דבר מפרש: כי אות המטות היה גם אות על הכהונה, למרות שעל זה כבר הייתה הוכחה, אלא רצה ה' לקשר את הכהונה והלוויה ולהוכיח שכשם שהכהונה היא לדורות כך גם הלוויה היא לדורות. ועל כן שמו של אהרון היה חרות על מטה שבט לוי.
משך חוכמה אומר: תפקיד מבחן המטות היה לתקן את טעותם של קורח ועדתו , הם חשבו שהכהונה אינה סגולה, אלה כישרון פעולה בלבד, בני אהרון נבחרו לכהונה כי פעולתם מוצאת חן בעיני ה'. אבל אם הכוהנים חוטאים, ניתן לבחור ישראלים העולים עליהם ברמת הכישורים.
הם חשבו כי הכהונה היא כמו מעלת מלכות דויד התלויה בתנאי: "אם ישמרו בניך בריתי.." לכן ה' הראה להם את המטות על מנת להוכיח שמעלתם של אהרון ובניו היא תולדתית וסגולית, זה משהו נצחי לדורי דורות ולא ניתן לשינוי.
מטה אהרון פרח והוציא שקד.
רבינו בחיי מסביר: כי המטה הפריח דווקא שקדים, לפי שהשקד הוא פרי מכובד ומקדים את יתר הפירות מידי שנה ונקרא בשם שקד- מלשון שקידה, כמו שנאמר: "כי שוקד אני על דבריי לעשותו" [ירמיהו א] וטעמו של פרי זה בהתחלה- מר ולשון זה של שקדים מתקשר למידת הדין לעולם, ענף עם השקדים שהם מרים- מרמז על פורענות ומרירות מידת הדין- כחורבן המקדש על ידי נבוכדנצר. כפי שאמר הנביא ירמיהו: "מקל שקד אני רואה"[שם א, י"א] ועוד אמר: "סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה".[שם א, י"ג]
וכתוב: "וישקוד ה' על הרעה [דניאל ט, י"ד]
לכן המסקנה הנלמדת מהמטה שהפריח שקדים: שהוא מר ומקדים את יתר הפירות – מכאן שכל המערער על הכהונה- ה' ממהר להיפרע ממנו ונוקט כנגדו במידת הדין כמו שהשקד ממהר בהוצאת פרחיו לפני שאר האילנות.
כפי שקרה לעוזיהו המלך שהקטיר קטורת במקום הכוהן ועונשו היה: "והצרעת זרחה במצחו" [דברי הימים ב, כ"ו, י"ט]
הרשב"ם אומר: כי הייתה במטה רק פריחה אחת אותה רק משה ראה ואחר כך הוציא את המטה "ויצץ ציץ ויגמל שקד" לעיני כל ישראל.
לפי דברי חז"ל: [בהוריות דף י"ב ובכריתות] - הונח מטה אהרון עם הפרחים למשמרת לדורות- שבדרך כלל נובלים כשהפרי גדל.
חז"ל טוענים: כי עם גניזת הארון נגנזו גם שמן המשחה, צנצנת המן, מקלו של אהרון שקדיו ופרחיו ועצם העניין שפרחי השקד לא נבלו לאחר שהשקדים יצאו זה נס בתוך נס.
מתוך קריאת הפסוקים ניתן לראות כי הפרחים מוזכרים פעמיים. פעם כאשר משה נכנס למשכן, כתוב: "כי פרח מטה אהרון" ואחר כך מוזכר שנית: " ויצא, פרח, ויצץ ציץ ויגמול שקדים"
הכלי יקר אומר: רעיון יפה: הקב"ה מסתכל על האדם ושופט אותו בדרך האמת לא כעיני בני האדם- השופטים לפי ראות עיניהם, יכול להימצא עץ שהוא יבש כלפי חוץ אבל מבפנים הוא כה איכותי שיפריח פרחים ופירות .כך אדם שנראה כלפי חוץ בעיני אנשים אדם יבש ופשוט, אבל למעשה בפנים הוא עשיר בתורה וחוכמה ולכן הקב"ה דואג שיפרח וכן יתכן מצב הפוך, בדומה לשני הניגודים: קורח ואהרון עליהם נאמר: [יחזקאל, י"ז ,ק"ח] "הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש" ויכול להיות שבהשפעת מסר זה כל מה שהיה במקדש היה מלבלב ועושה פירות ואפילו הזהב.
ועוד מוסיף הכלי יקר רעיון סמלי :
ויוצא פרח"- סימן לכוהנים קטנים שנקראו –פרחי כהונה.
"ויצץ ציץ" – סימן לכוהנים גדולים שיש על ראשם ציץ- נזר הקודש.
"ויגמול שקדים" בזכות מה שנאמר: "וירץ אל תוך הקהל. כדי לעצור את המגפה. והכוונה שהכוהנים בעלי שקידות וזריזות בפעולתם.
והכוהנים זכו למתנות כהונה לפי שכתוב:" ואני הנה נתתי לך"
"ויעש משה.. כן עשה"[כפל לשון]
רבי עקיבא סופר מפרשבורג [שהיה בן- בנו של ה"כתב סופר"] מסביר מדוע התורה כתבה בכפל לשון על משה: "ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו כן עשה"[במדבר י"ז, כ"ו]
הסיבה לכך: שאם פעולתו של משה לא הייתה מודגשת פעמיים, היה ניתן לחשוב שמשה פעל מתוך מניע אישי , כדי להוכיח לכולם שאהרון אחיו נבחר להיות כהן על ידי ה'. ואין לאף אחד זכות לערער על כך. לכן התורה באמצעות כפל הלשון באה ללמדנו: שכל פעולת משה כשהשיב את מטה אהרון לאוהל מועד -הייתה בהתאם לציווי ה' ולא לתועלתו האישית.
מי ייתן ונזכה במהרה לגאולה שלמה ולהקמת בית המקדש השלישי והכוהנים ישובו לעבודתם והלוויים לשירתם ונגינתם. אמן ואמן.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 3009
משה ומטה אהרון / שיר מאת: אהובה קליין ©
משה גדול הנביאים
בידו מטה הלוויים
ניצב בפני השבטים
בו נועצים מבטים.
ברמ"ח איברים נבוכים
הייתכן מטה קסמים
כנגד מטותיהם הרדומים
בן לילה גמל שקדים?
את מטותיהם אוחזים
מעתה אינם מלינים
מטה אהרון נבחר
הכוהן לעד נשאר.
הערה: השיר בהשראת פרשת קורח[חומש במדבר פרשת קורח]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1577
השאלות הן:
התשובה לשאלה א]
התשובה לשאלה ב]
התשובה לשאלה ג]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1564
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1671
מלכודת /שיר מאת: אהובה קליין©
ישנה מלכודת רבת פיתויים
אליה נשאבים מיני פתאים
אל הבלתי אפשרי מתאווים
קנאה שררה מיני עינוגים.
דוגמת טענת קורח ומרעיו
בפנייתם לאהרון ומשה העניו
שאלות קנטרניות שואלים
במעמדם הקיים מזלזלים.
בגן העדן נהנתה חווה
אל הפרי האסור התאוותה
נתנה לאדם לטעום טעימות
בכך חטאו ונענשו לדורות.
אחי יוסף התנכלו להורגו
בשל קנאתם תכננו למוכרו
על אביהם הביאו ייסורים
יוסף נתעלה על אף התכנונים.
אל לו לאדם להתפתות
ליפול לתוך מלכודת דמיונות
יישא עיניו לשמים
יפעיל מחשבתו פעמיים.
הערה:השיר בהשראת פרשת קורח[חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1807
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1711
בפרשת קורח פוגשים אנו במלכודת רוחנית מסוכנת-אשר מושכת אליה אנשים שאין בשליטם להתגבר על יצר הרע ובדרך חלקלקה צוללים לתוכה ולא רק שאינם משיגים את שאיפותיהם,אלא ניזוקים קשות.
התשובה לשאלה א]
קורח חטא בשלושת המידות הרעות - בבת אחת ושמו מרמז על כך:
ועל כך הזהירונו רבותינו:
הקנאה- לפי הסבר רש"י:אדם המקנא בחברו –בדברים שיש לו ועל כך נאמר:ו רקב עצמות קנאה"[משלי י"ד,ל]
כבוד-מחפש תפקיד רם ובסופו של דבר ניזוק,כפי שנאמר:"הרבנות מקברת את בעליה"[פסחים פז,ע"ב]
התשובה לשאלה ב]
דוגמא 1]
דוגמא 3]
דוגמא 4]
התשובה לשאלה ג]
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי על האדם להיות דבק בתורה ובדרך ארץ,להסתפק במועט ולהודות תמיד
כמו שנאמר:"איזהו עשיר השמח בחלקו".
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1772
רוח רעה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
יש ואדם נסחף ברוח
מחשבות רעות מתמקמות במוח
מנסה להפיל תמימים וישרים
להרקיע שחקים בשרביט מנצחים.
דוגמת ליצני דור נח
לעגו וניסו ה' לשכוח
נח לא שעה לדבריהם
בנה תיבה לעיניהם.
שאול המלך ניסה להתגבר
הרוח ניסתה אותו לשבר
את דויד זימן לנגן
להב חדה אליו כיוון.
קורח משבט הלווים
לשונו כארס נחשים
ניסה לקעקע מנהיגות אלוקית
נענש קשות בדרך ניסית.
הערה: השיר בהשראת פרשת קורח.[חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1808