- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מצורע
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 15:58
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 633
פרשת מצורע - הנזקים הגשמיים והרוחניים - של המצורע?
מאת: אהובה קליין
פרשה זו העוסקת במצורע היא המשך של הפרשה שלפניה - [פרשת תזריע].
כפי שהכתוב מתאר:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. [ויקרא י"ד, א'-ה]
השאלות הן:
א] במה ייחודה של מחלת הצרעת?
ב] מה המיוחד בכהן לאבחן את הנגע?
תשובות
מחלת הצרעת וייחודה.
כידוע מחלה נוראה זו, הייתה באה על יהודי שלא נזהר בלשונו שהרי כבר אמר שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ".[משלי י"ח, כ"א]
והיא נכללת באותה קטגוריה עם העבירות החמורות ביותר:
עבודה זרה,
גילוי עריות.
שפיכות דמים.
המדבר לשון הרע- מטמא את פיו וגם אם אומר דברי תורה—הם נטמאים ונופלים לתוך כוחות הטומאה.
דוד המלך מזהיר:
"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". [תהלים ל"ד,- י"ט-ט"ו]
מכאן: שאין ערך לעשיית מעשים טובים- אם בו בזמן עוסקים בלשון הרע באופן זה, אין הטוב מגיע למקום המתאים. אך מהרגע שהמצורע חוזר בתשובה ונטהר, רק אז דברי התורה, או המעשים הטובים שעשה בעבר- באים על תיקונם- נזקפים כעת לזכותו.
"אור החיים" אומר על בעל – לשון הרע: "מה תקנתו? יעסוק בתורה ויתרפא". המשמעות היא: רק באותה עת- ביום טהרתו- לימוד התורה שלו יכול לגרום לרפואתו.
ב"חובת הלבבות" [לרבינו בחיי] כתוב: בזמן שאדם מדבר לשון הרע על חברו - ניטלות ממנו כל הזכויות שצבר על עשיית המצוות במשך חייו והדבר נזקף לטובת אותו אדם שהוא מרכל עליו!
בספר החינוך נאמר:
"משרשי המצווה, לקבוע בנפשותינו –כי השגחת ה' היא פרטית על כל אחד ואחד מבני האדם וכי עיניו [של הקב"ה] פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב: "כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה". [איוב ל"ד, כ"א] לכן עלינו לדעת שמחלה זו נגרמה כתוצאה מהחטא שחטאנו.
מעניין, כי הנגע בעור ,או בשיער מקבל גוון לבן, הרי הלבן בדרך כלל מסמל טהרה, כמו שכתוב:
"אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינו - אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיו"ּ.[ישעיהו א', ח']
וביום הכיפורים הכהן השתמש בלשון של זהורית: שהיא- רצועת צמר מתמשכת הצבועה בצבע אדום המופק מתולעת .
הכהן היה קושר את לשון הזהורית על קרני השעיר וכולם היו מצפים ומייחלים ללשון הזאת- שתלבין ואז ישמש להם הדבר הוכחה שנמחלו החטאים.
אם כן מדוע הנגע בעור, או בשיער - דווקא לבן?
התשובה לשאלה זו: שגם אם אדם עושה מעשים טובים ומצוות והוא נחשב בגדר של לבן- קדוש וטהור- והכל עושה בקדושה למען אלוקים, אבל באותו זמן הוא פוגע בזולת כגון: שמדבר דברים רעים על חברו- מכיוון שכך, הרי כל הלובן במעשיו חסרי ערך הם והוא יקרא: טמא! ["באר הפרשה"- מאת: רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א]
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
"אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל, הייתי מבקש לפני ה' שיברא לאדם שני פיות, אחד שיהא עמל בתורה ואחד שיעשה לו בכל צרכיו, חזר ואמר רשב"י: ומה שיש לאדם פה אחד, אין העולם יכול לעמוד ממלשינות שלו, אילו היו שניים, על אחת כמה וכמה- שאין העולם יכול לעמוד בכך" [ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א]
כוחו המיוחד של הכהן.
רבי ישראל מאיר מראדין בעל "החפץ חיים" טוען: כי תמוה הדבר שמצורע אינו ניגש לרופא שיבחין את סוג הנגע. אלא טהרתו תלויה בכהן !
מתברר כי טהרתו של המצורע תלויה במוצא פיו של הכהן, כפי שכתוב במסכת נגעים[ג, א]:" הוא [הכהן] אומר: "טמא" והוא אומר: "טהור" ומה הטעם לכך? על כך אומרים חז"ל : כי הנגעים באים על האדם בעבור שחטא בלשונו ברכילות- מסיבה זו גם הריפוי של הצרעת בא מכוח דיבורו של הכהן- וכל זה מהטעם: של מידה כנגד מידה.
נאמר [ערכין ט"ו] כי הצרעת אינה באה על האדם במקרה, אלא על פי רוב-בעבור עבירת לשון הרע. לכן ישנו צורך לבוא אל הכהן שהוא העומד לכפרת החוטאים וברגע שהמצורע יתבונן במכפר -היינו בכהן- עשוי להגיע להרהורי תשובה ואף יפשפש במעשיו, אך יש וייסגר פעמים מחוץ למחנה- שמא הרהר בתשובה, אלא שזו לא הייתה מטרה של עשיית תשובה שלמה לגמרי.
על דרך משל, ניתן להסביר שאדם חשב להשיב מחצית מכסף שגזל מרעהו ואז אלוקים יחדש לו כמה סימנים ועקב כך - יוסגר בשנית למען ישלים את תשובתו ויהיה טהור לגמרי.
מסופר על מנהג מעניין של בית הלוי:
היה ברשותו קופסת טבק ובכל עת היה מתבונן על קופסא זו, משנשאל לפשר העניין? הראה לשואלים- שחקוקות אותיות על המכסה: "שמו ,שמנ" , ר"ת הכוונה למילים: "שומר פיו ולשונו- שומר מצרות נפשו" ,הוא כתב את הסימן הזה- על מנת שיזכור בכל רגע ורגע לנצור את לשונו.
החפץ חיים כתב [שער הזכירה פ"ו]: שאומנם בימינו כבר לא קיימת מחלת הצרעת- אך במקומה קיימת עניות נוראה.
על פי "אהל יעקב": המצורע הנבדק אצל הכהן, נוכח לדעת כמה משקל יש למילים- שהרי מילה אחת בפי הכהן עשויה להכריע את גורלו, כי כל עוד הכהן אינו אומר את המילה: "טמא"- הוא איננו טמא ולמרות שהנגע בולט לעין, כל עוד הכהן אינו אומר את המילה: "טהור" הוא לא נחשב לטהור וזאת שלמראית עין - נרפא הנגע. מעוצמת מילותיו של הכהן ילמד בעל לשון הרע- כמה כוח יש לדיבור והדבר ישפיע עליו לא להגיד מילים שאינן טובות.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי החיים והמוות בידי הלשון ובחכמה ינהג האדם אם יחשוב היטב- טרם יוציא מילה מפיו.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מצורע
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 18:55
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 543
צרעת בבית
שיר מאת: אהובה קליין©
גסות רוח הייתה דרכו
דרור נתן ללשונו
התהלך בגאווה ויהירות
התנשא תמיד על הבריות.
התעלם מיד ההשגחה
החזיק ברכושו בתאווה
לפתע הבחין בנגעים
את כתלי ביתו מכסים.
הכהן מביט ומצביע
על הצרעת מתריע
בעל הבית בוש ונכלם
חש שעליו חרב העולם.
הערה: השיר בהשראת פרשת מצורע [חומש ויקרא]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מצורע
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 18:55
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 547
פרשת מצורע- החוטא בלשון הרע- עובר על חמשת חומשי תורה-האמנם?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת מצורע פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה לאמור: זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן" [ויקרא י"ד, א]
התורה מזכירה מיני צרעת ונגעים ואת דרכי הטהרה- כשהכהן תופש תפקיד נכבד בכל ענייני הבדיקה וההיטהרות.
בין סוגי הצרעת, התורה מתארת גם את הצרעת בקירות הבית: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור: כי תבואו אל ארץ כנען, אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" במקרה זה הכהן מצווה: לפנות הבית, לאחר פינוי הבית הכהן בא לבדוק מקרוב את הנגעים שעל קירות הבית.
השאלות הן:
א] מאין כי החוטא בלשון הרע על חברו - עובר על כל חמשת חומשי תורה?
ב] מדוע טהרתו של המצורע תלויה בכהן ולא ברופא?
ג] מהו הגורם לנגעים בבית?
תשובות.
החוטא בלשון הרע.
נאמר במדרש ויקרא רבה [ט"ו, ו] :"חמש "תורות" כתובות במצורע: "זאת תורת נגע צרעת"[ויקרא י"ג, נ"ט]:"זאת תורת אשר בו נגע צרעת"[י"ד, ל"ב]:"זאת התורה לכל נגע הצרעת"[י"ד, נ"ד]:"זאת תורת הצרעת" [י"ד, נ"ז]:והקיף [-וכלל]:"זאת תהיה תורת המצורע"- תורת המוציא שם רע[ הכוונה למספר לשון הרע] ללמדך, שכל האומר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה.
חז"ל שואלים: הרי אפשר היה להסתפק באזכרה אחת של: "תורה" לגבי המצורע וגם אז ניתן היה להסיק- כי העוסק בלשון הרע על חברו- עובר על כל התורה כולה ! אלא שעניין לשון הרע מופיע בכל אחד מחמשה חומשי התורה- בין באופן ברור, בין בדרך הרמז:
א] בחומש בראשית- מסופר על חטאו של הנחש ועונשו, על כך אומרים חז"ל: כי הנחש דיבר לשון הרע על הבורא באומרו: "מן העץ אכל וברא את העולם"
לכן נענש באופן קשה, ארור הוא מכל הבהמה וחיית השדה, על גחונו ילך כל ימי חייו עפר יאכל, אין לו בעיות פרנסה, כי בעיני ה' תפילתו אינה רצויה ועוד נאמר עליו: "ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" [בראשית ג, ט"ו]
ב] בחומש שמות ,פרק ג'- מסופר על שני העברים הניצים, שמשה נתקל בהם ולפי החכמים הקדמונים, אנשים אלה היו דתן ואבירם, שהלשינו על משה על שהרג את המצרי, ומתי נענשו על כך? במחלוקת קורח ועדתו - באו על עונשם. כפי שהכתוב מתאר: "ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם: ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש: וירדו הם וכל אשר להם שאולה ותכס הארץ ויאבדו מתוך הקהל" [במדבר ט"ז. ל"א- ל"ד]
ג] בחומש ויקרא נאמר באופן ברור :"לא תלך רכיל בעמך" [י"ט, ט"ז]
ד] בחומש במדבר מסופר על מרים שחטאה בלשון הרע על משה ונענשה בצרעת, כנאמר: " והנה מרים מצורעת כשלג" [י"ב, י]
ה] בחומש דברים: משה מזהיר את בני ישראל: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט]
מתוך קריאת הפסוקים בחמשת חומשי התורה- אנו לומדים: שבכל הספרים ישנה אזהרה לעם ישראל באופן מפורש וגם במרומז- לא להיכשל בחטא איסור לשון הרע.
מכאן המסקנה: כי אדם העוסק ברכילות על חברו- כאילו עבר על כל התורה כולה.
טהרת המצורע בידי הכהן.
רבי ישראל מאיר מראדין בעל "החפץ חיים" טוען: כי תמוה הדבר שמצורע אינו ניגש לרופא שיבחין את סוג הנגע. אלא טהרתו תלויה בכהן !
מתברר כי טהרתו של המצורע תלויה במוצא פיו של הכהן, כפי שכתוב במסכת נגעים[ג, א]:" הוא [הכהן] אומר: "טמא" והוא אומר: "טהור" ומה הטעם לכך? על כך אומרים חז"ל : כי הנגעים באים על האדם בעבור שחטא בלשונו ברכילות- מסיבה זו גם הריפוי של הצרעת בא מכוח דיבורו של הכהן- וכל זה מהטעם: של מידה כנגד מידה.
הטעם לנגעים בבית.
על פי חז"ל : רוב חטאי האדם הם: לשון הרע, גסות רוח, מדנים, צרות עין ועוד.
העונש בא בשלבים: תחילה נגע בבית, אחר כך בבגד , הדבר בא להזהיר את החוטא כדי שלא יבטח יותר מידי בנכסיו ולא יתנשא על הבריות ,שיתרחק מהרכילות שהיא מזיקה מאד. חז"ל מדגישים: כי הנגע בבית נובע מצרות עין.
הנצי"ב בהעמק דבר מסביר: כי כנען הייתה מסמלת את חיי המסחר ולשון הרע היה תמיד מושרש בחיי הסוחרים, חז"ל אומרים [מסכת ערכין ]שהנגעים באים רק על לשון הרע, לשון הרע שאינה מזיקה, יש לה כפרה על ידי מעילו של הכהן הגדול. לשון הרע שהיא מזיקה – נפוצה רק אצל תגרנים, אך אינה נפוצה בקרב עובדי אדמה, לכן התורה אומרת בהדגשה: "כי תבואו אל ארץ כנען" ללמדך שנגעי הבתים נפוצים אצל התגרנים שבם - הרחוקים מעבודת האדמה. ויתכן שהתורה רוצה ללמד: להפסיק לרדוף אחרי מותרות על ידי תגרנות , אלא לחיות באופן טבעי עם אדמתו בדרך של קדושה וטהרה. תפקיד הצרעת להזהיר את האדם על הסיכון המוסרי בכך שהוא מתמסר לנוחיות מוגזמת. כי אז אבני ביתו הן עדי חמס ויעידו לרעתו לכן הצרעת בבתים- תפקידה לנקות את העם מגזל , אונאה- כלומר ממעשים שבחוסר תום לב וחוסר צדק, ולהביא את העם להתרגל לחיות בצניעות - חיים ללא מרמה, לשון הרע וגזל, הימנעות מדרך רעה זו תגרום לעם להינצל מכל הנגעים..
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד: כי איסור רכילות ולשון הרע הוא כל כך מזיק- עד כי העוסק בעבירה זו - נאמר עליו : שעבר על כל התורה כולה.
מי ייתן ונלמד לשמור על איסור לשון הרע ויפים דבריו של רבי שמעון בן גמליאל: "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מצורע
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 14:33
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 518
המצורע - שיר מאת: אהובה קליין©
הוא לא נצר את פיו
קיץ חורף סתיו ואביב
נטול מצפון ואחריות
הפיץ שקרים ורכילות.
לפתע מהנגעים נדהם
חש בנפשו בוש ונכלם
בחיל ורעדה פוסע
בפני הכוהן מופיע.
הכוהן יאיר לו פנים
בזהירות יבחן הנגעים
יציב בפניו פתרון
נוסך בנפשו ביטחון.
הערה:השיר בהשראת פרשת [תזריע –מצורע, חומש ויקרא]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מצורע
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 14:34
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 536
פרשת מצורע- מהי נקודת האור הגנוזה בנגע כותלי הבית?
מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי נשמת אימי ז"ל-חיה בת בן –ציון.]
פרשה זו היא המשך לפרשת תזריע, דנה רבות בסוגי נגע הצרעת ובמלאכותיו של הכהן שתפקידו להביא למצב של טהרה, בכל המצבים:
לדוגמא: נגע בביתו של האדם, וכך התורה מתארת זאת: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור: כי תבואו אל-ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית אחוזתכם: לאמור כנגע נראה לי בבית: וציווה הכוהן ופינו את הבית בטרם יבוא הכוהן לראות את הנגע ולא יטמא כל –אשר בבית ואחר כן יבוא הכוהן לראות את- הבית: וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר.."[ויקרא י"ד, ל"ג-ל"ז]
השאלות הן:
א] מדוע התורה מדגישה את הצרעת בבתים דווקא בארץ ישראל?
ב] מהי נקודת האור בהבטחה האלוקית:
"ונתתי נגע צרעת בבית אחוזתכם?
ג] מהו תפקיד הכוהן במקרה של נגע בבית?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה הרמב"ן:כי הצרעת פוגעת בעם ישראל -נבחר ה' היושב בארץ ישראל שהיא נחלת ה'.
ואלו הם דבריו: "זה העניין אינו בטבע כלל, ולא היה בעולם ,וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה', רוח ה' עליהם תמיד להעמיד גופם, בגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות ,כי סר ה' מעליו, לכן אומר הכתוב: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"
עונש זה של נגעים בבית נוהג אך ורק בארץ ישראל-מהטעם : "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה ":[דברים י"א,י"ב]
כלומר-ארץ ישראל היא קדושה, לכן אם האדם היושב בה וחוטא- באים עליו הנגעים.
נאמר: בראשונים,במדרש ,תדשא: כי ארץ ישראל מודגשת בנושא נגעי הבתים ,לפי שבמדבר היו גרים באוהלים ושם לא היו נגעים,
אלא רק בארץ המובטחת.
חז"ל בערכין ט"ז אומרים: כי הסיבה להיווצרות הנגעים בבתים בארץ ישראל היא: עניין צרות העין, כאשר אדם חושב שביתו ונכסיו שייכים אך ורק לו ואין הוא מקיים מצוות הכנסת אורחים בביתו ובאותה דרך שוכח כי הארץ -כולל הנכסים-הם בבעלות הקב"ה. ולכן אין להפגין כלפי הזולת צרות עין ובעלות מוחלטת על הרכוש.
כי במצב בו האדם חושב: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה",
ה' יכול להוציאו מביתו על ידי הבאת נגעים.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונה רש"י: דווקא בנגעים ישנה בשורה טובה לעם ישראל,
לפי שהאמוראים הטמינו מטמוניות של זהב בקירות בתיהם במשך ארבעים שנה -כאשר בני ישראל התהלכו במדבר, עם כניסת בני ישראל לארץ, בראותם את הנגע שמופיע בבתים היו חייבים לנתץ את הקירות וכך התגלו האוצרות. ובכך התממשה ההבטחה האלוקית לעם ישראל: "ובתים מלאים כל טוב"[דברים ו,י"א] לכן נאמר בלשון עתיד: "ונתתי נגע צרעת"-שהיא לשון בשורה והבטחה לישראל.
הכלי יקר אומר: כי הבשורה הטובה בנגעים היא: שנאמר: "כילה ה' את -חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון.."[איכה ד,י"א]הכוונה- שהקב"ה ,כך מכלה את כעסו בדומם-בעצים ובאבנים ואינו נוגע ישר בגופות, כך בשורה זו חלה בנושא: נגע הבתים, לכן נאמר: " כנגע נראה לי בבית "- כלומר בדמיון נראה לי ,כעין נגע ,ראיתי בבית וראוי לבוא אלי לבדוק זאת.
רבינו בחיי מביא מדרש: לפיו כל עניין הנגע בבית, אינו אלא משל:
"ובא אשר לו הבית"-זה הקב"ה.
"והגיד לכוהן"- זה הנביא ירמיהו.
"כנגע נראה לי בבית"- זה הצלם שהעמיד מנשה בהיכל.
תשובה לשאלה ג]
במקרה וישנו נגע בביתו של אדם, הוא מספר זאת לכהן ,הכהן מצווה לפנות את הבית בטרם יבוא לבדוק-כי כל עוד הכהן לא פסק: "טמא" אין הבית טמא-כך מסביר רש"י.
ראשית ,היה צורך לפנות את כלי החרס-לפי שאם נטמאו –אין להם טהרה ומותר להשתמש בהם רק לצורך חולין כשאינו מקפיד על טהרתם, ובמקרה וכלים אלה נטמאו יש לשבור אותם כדי שלא יטמאו תרומה ,או קודשים.
יש לפנות גם את "כלי השטף"-אלו כלים שאם נטמאו ניתן לטהרם.
ומדוע יש לפנות את כל מה שיש בבית ,בטרם הכהן יבוא?
שאם אכן יש נגע בקירות הבית ולא רוקנו את הבית-כל מה שבבית נטמא וייסגר . במידה ויש "כלי שטף"- אם נטמא ניתן לטבול ולטהר ואם מדובר באוכל ומשקה-יאכל אותם בימי טומאתו, אין התורה חסה ,אלא על כלי חרס שאם נטמא ולא הוציאו מהבית בזמן- ינותץ.
אחרי זה הכהן מגיע ורואה את הנגע-אם הוא נראה שקוע בקיר-בגוון ירקרק, או אדמדם- יוצא הכוהן אל פתח הבית ומסגיר אותו לשבעה ימים ואם אחרי זה ראה שהנגע התפשט, באותו מקום יוציא את האבנים.
ואת הטיח של הבית יש לקלף, ולהשליכו מחוץ לעיר במקום טמא. ויתבצע טיח חדש, אם אחרי כל תהליכים אלה הנגע שוב חזר בבית ,יש להרוס את כל הבית ולהוציא את ההריסות מחוץ לעיר במקום טמא., ומי ששהה בבית בזמן שהבית היה סגור, יהיה טמא עד הערב ואם ישן שם-יכבס את בגדיו, אם הנגע לא התפשט בקירות הבית ,הכהן יכול לטהרו-כי נרפא הנגע.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק שכל נושא הנגע בבתים בארץ ישראל לא תמיד היה שלילי והיה בו גם מצב של בשורה טובה - גילוי אוצרות.
מכל מקום, פרשנים רבים טוענים שנגעי הבתים היו בשורה לטובים ומנגד -אזהרה לרשעים.