פרשת צו - שבת הגדול ונבואת מלאכי – מה הקשר?

פרטים

קטגוריה: פרשת צו

פורסם בחמישי, 26 מרס 2026 17:44

נכתב על ידי Super User

כניסות: 257

פרשת צו - שבת הגדול ונבואת מלאכי – מה הקשר?

מאת: אהובה קליין.

נמצאים אנו בימים מאד מורכבים – ימי אביב – כדברי שלמה המלך :

"כִּי־הִנֵּה הַסְּתָיו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ.  הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".[שיר השירים, ב', י"א- י"ב]

מנגד אנו חשים כי מזג האוויר מתעתע בנו בעיקר בעת הזאת ויתכן לעניות דעתי: כי המעשים שלנו משתקפים הן בשמים והן על הארץ כמו שנאמר:

"הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי ־פִֽי"

[דברים  ל"ב, א']הרי הם משמשים עדים נצחיים  למעשינו - לטוב –או חלילה לרע.

הרמב"ן מבאר: "שירת האזינו" היא משהו נצחי ומתארת את כל מה שמוצא אותנו , יש בה גם  הבטחת הגאולה העתידית.

השירה מתארת גם את כל הטוב והחסד שה' גמל לעם ישראל וכל הנסים בהיותם נודדים במדבר ,למרות שהיו כפויי טובה וחטאו - לכן ה' כעס עליהם ושלח בארצם דבר ,רעב , חיה רעה וחרב ופיזר אותם בכל רוח ועוד עונשים שונים וקשים. אך בסוף השירה  מתואר- איך ה' יתנקם בגויים וזו תהיה בגאולה העתידית . אין הכוונה לא לתקופת בית שני –לפי שעליה לא נאמר:

"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם ְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".

הנקמה בגויים תבוא רק בזמן הגאולה .

הגאולה הזו מובטחת ללא תנאי שה' דורש מעם ישראל. גם אם לא יעשו תשובה - הגאולה בוא תבוא - כהבטחת ה'.

כל העונשים שבאו על ישראל - הם במטרה: לטהר את ישראל לקראת הגאולה.

פרשת צו - בתחילתה מתארת את  עניין קורבן העולה כמו שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה, עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ"

מעניין כי השבת  הזו - טרם  חג הפסח נקראת "שבת הגדול".

כפי שנאמר בהפטרה בספר  מלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא".[מלאכי ג', פרק: כ"ג]

השאלות הן:

א]  על מה מכפר קורבן עולה ומה ייחודו?

ב] מה הקשר בין הפרשה לדברי מלאכי?

ג] מהו שבת הגדול?

תשובות,

קורבן עולה וייחודו.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי קורבן עולה מכפר על הרהורי הלב . נמצא שקורבן על מחשבה חמור יותר  מקורבן על מעשה.

רש"י  מסביר את משמעות המילה: "צו" -  כביטוי  ללשון זירוז , מיד ולדורות .

על פי תורת כוהנים -  עליו מבסס רש"י את דבריו, הרי המילה: "צו" כוונתה - לזרז את הכוהנים בקיום המצווה [קורבן עולה] הן מפני שהיא מצווה לדורות, או אם משום שיש במצווה - עניין של חסרון כיס.

שהרי הכוהנים מקבלים רק את העור של קורבן זה.

אם נפסלה העולה, אין לכוהנים את העור - על פי [מסכת זבחים י"ב, מ"ב]    

על כך אומר רבי שמעון: כי יש לזרז במקום שקיים חסרון כיס-כלומר: הפסד של כסף.

ה"כלי יקר" ממשיך את דברי רבי שמעון ואומר: אין זירוז - כי אם במקום עצלות שנאמר בספר משלי:

"עַצְלָה, תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה"; [משלי י"ט, ט"ו] הכוונה: שהעצלות גורמת לשינה עמוקה ובטלה, עוד נאמר:

"עַד ־ מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב;    מָתַי, תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ".[שם  ו', ט']

כאן הוא מצווה שיתעסק ביקידת אש כל הלילה - עד הבוקר ויש לחשוש שמצד העצלות המצויה אצל האדם יבוא לידי תרדמה ויגרום קלקול לקורבן - מטעם זה הוא צריך זירוז!

מעניינים במיוחד  דברי הגאון מוילנא המזכיר את הפסוק:

"אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל־ הַמִּזְבֵּחַ--לֹא תִכְבֶּה".

מסופר בגמרא: [תענית כ"ח, א']פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל והושיבו שומרים על הדרכים - כדי שלא יביאו עצים למערכה שעל המזבח, מה עשו יראי חטא שבאותו הדור? לקחו גזרי עצים ועשו מהם סולמות. והניחו על כתפיהם והלכו להם, כיון שהגיעו אצל השומרים, שאלו השומרים: להיכן אתם הולכים?- ענו להם: להביא  גוזלים מהשובך שלפנינו בסולמות שעל כתפינו.

כיון שעברו את השומרים והלכו לדרכם - האנשים פרקו את הסולמות. והעלו את העצים לירושלים , כך זכו ישראל לקיים את אש המערכה על המזבח גם  בשעה של גזרת שמד. אכן היו צדיקים!

ה"נתיבות שלום "מביא את מדרש תנחומא  [צו, א']" זאת תורת העולה מִי־יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה;    וּמִי יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ נְקִי כַפַּיִם,    וּבַר־ לֵבָב": -אמר דוד המלך [תהלים כ"ד ,ג'-ד'] כלומר: שתורת  העולה היא תורה  שמטרתה להתעלות ולהתנער לגמרי מהעולם הזה- לעלות- בהר ה' ולקום במקום קדשו ועוד נאמר : מדוע נאמר  ששמה :"עולה"- לפי שהיא עליונה מכל הקורבנות.

הקשר  לפרשת צו -ולדברי הנביא מלאכי:

הנביא פונה אל עם ישראל , מאשים אותם ואומר להם :

" לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם--שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה נָשׁוּב? [פרק ג', ז']

כאן הנביא מאשים את עם ישראל שסרו מהדרך הישרה עוד מימי אבותיהם: והם שואלים כיצד ניתן לשוב?

חשוב לדעת כי כאשר האחד חוטא לעיני כל - הוא מזיק לסביבתו  כדברי חז"ל הסוברים: "כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה"

זהו כלל הלכתי והשקפתי יסודי במסורת היהודית, שמקורו במדרש (ספרא) ובתלמוד, הקובע כי כל יהודי אחראי לקיום המצוות של חברו וערב לעוונותיו. לפי שכל עם ישראל נחשבים לגוף אחד  כאשר האחד חוטא – האחריות והעונש עשויים להשפיע על כל הציבור!

מקור: הביטוי נדרש על הפסוק "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כ"ו, ל"ז)וכאן בהפטרה הנביא מצטט את דברי ה' אל העם: שישובו אל ה' ואז גם ה' יסלח וישוב אליהם: ומוסיף ואומר:

"הָבִיאוּ אֶת־ כָּל־ הַמַּעֲשֵׂר אֶל ־בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם־ לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד־ בְּלִי ־דָי":

ה' מבטיח להם שאם יביאו מעשרות , בזה בלבד, מותר להם לבחון את ה' ויראו שה'  יעניק להם ברכות כארובות השמים.

ה' מבטיח להרעיף על ישראל רחמים באומרו: "וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם--כַּאֲשֶׁר יַחְמֹול אִישׁ, עַל־בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. וְשַׁבְתֶּם, וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹוהִים, לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" ואז יזכו לראות כיצד ה' גומל לצדיק וכיצד מעניש את הרשעים.

לבסוף הנביא מזכיר  את היום הגדול שיגיע  יום חם כתנור  אבל לפני זה עתיד להופיע אליהו הנביא:

"כִּי־הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל־ זֵדִים וְכָל־ עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא־ יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.  וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים—כִּי־ יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". הצדיקים ישמחו והרשעים יענשו ביום זה. עם ישראל חייבים לזכור את התורה תמיד-כנאמר:

"זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִיווִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל־ כָּל־ יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב־ אָבוֹת עַל־ בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם — פֶּן־ אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת־ הָאָרֶץ חֵרֶם".

השבת הגדול

טרם יצאו עם ישראל ממצרים הם הצטוו מה' לקחת את השה  - שנחשב – האליל  הקדוש של המצרים, בעשרה בניסן ולהכינו לשחיטה  ב :י"ד בניסן - היה חשש כי המצרים ינסו להתנגד ולהפריע להם לעשות זאת, הדבר דרש מעם ישראל מסירות נפש ממש - כי היה חשש מאד גדול  מעלבון האליל שלהם והנה מתרחש הנס הגדול!  המצרים עמדו מנגד ולא אמרו דבר,  זה היה הנס הגדול לפי המסורת היה עשרה בניסן באותה שנה  בשבת  - זו הייתה: שבת הנס הגדול. ובקצרה :"שבת הגדול" - לכן השבת לפני פסח נקראת: "שבת הגדול". ובנוסף גם נקראת על שם נבואת מלאכי: "אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא". 

לסיכום , לאור האמור לעיל: בפרשה יש המשך תיאור נושא הקורבנות שמטרתן – לכפר על חטאים ולקרב את עם ישראל לה' ובדומה לכך בהפטרה הנביא מלאכי-בשבת הגדול  מצטט את דברי ה':

אכן, צו השעה לימים אלה ממש: "שׁוּבוּ אֵלַי ואָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר ה'"

פרשת צו – החוט המקשר לפסח ולשיר השירים?

פרטים

קטגוריה: פרשת צו

פורסם בשישי, 11 אפריל 2025 09:58

נכתב על ידי Super User

כניסות: 730

פרשת צו – החוט המקשר לפסח ולשיר השירים?

מאת: אהובה קליין .

השנה השבת וחג הפסח  - מגיעים כשהם שלובי זרוע , מתחברים יחדיו בקדושה עילאית – ומשדרים לנו מסר אקטואלי :

"..הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד".

בנוסף אנו חשים את  עונת האביב החדשה  המשדרת לנו פריחה -  בניחוח משכר  ומנגינה של חירות.

הפרשה פותחת בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ". [ויקרא ו', א' –ג']

השאלות הן:

א] מה משמעות המילה :"צו" בתחילת הפרשה?

ב] מה הקשר בין הפרשה לחג הפסח ולשיר השירים?

תשובות.

משמעות המילה "צו" בתחילת הפרשה.

נאמר:" צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה": 

אמר רבא: כל העוסק  בתורה - אינו צריך לא עולה לא מנחה , לא חטאת ולא אשם . אמר ר' יצחק: מנין ? שנאמר: "וזאת תורת החטאת  "וזאת תורת  האשם"- כל העוסק בתורת חטאת - כאילו הקריב  חטאת:. כל העוסק בתורת  אשם - כאילו הקריב אשם.[מסכת מנחות ק"י, א']

רש"י מבאר: על פי מדרש תורת  כוהנים: אין "צו" אלא לשון זירוז.

אמר רבי שמעון : הכתוב צריך יותר לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.

לפי תורת כוהנים -  עליו מבסס רש"י את דבריו, הרי המילה: "צו" כוונתה - לזרז את הכוהנים בקיום המצווה [קורבן עולה] הן מפני שהיא מצווה לדורות, או אם משום שיש במצווה - עניין של חסרון כיס.

בעל "חידושי הרי"ם" מביא הסבר מעניין במיוחד: ידוע כי קורבן עולה מכפר על חטאים שאדם חוטא במחשבה. מעניין להתבונן באיבריו של האדם העשויים  לגרום לחטאים. כך נגיע למסקנה: כי לכל איבר ואיבר בגוף האדם קיים "כיס" העשוי לכסותו ומונעו מן העבירה, האדם  מסוגל  לאטום את אוזניו - כדי להימנע משמיעת לשון הרע, האדם יכול לחסום את פיו - כדי להימנע מדיבור שלילי, כגון: קללה, או  לשון הרע וכך ביתר איברי גוף האדם, אך קיימת בעיה לעצור ולהציב מחסום למוח, שהרי אין אפשרות לגמרי לשלוט על מחשבות -שהן עשויות לגרור את האדם לעבירה. לכך מוצאים אנו  רמז למילותיו של רבי שמעון  במדרש תורת כוהנים: "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון - כיס"

המשמעות היא: התורה צריכה לזרז את האדם, להזהירו ולהרתיעו  במקום שאין "כיס" מיוחד – מעצור לאדם להימנע מהחטא. על כן דרוש זירוז מיוחד ושמירה רבה על המחשבה במוח -  כדי שתהיה נקייה וכאשר יצליח להתגבר על המחשבות השליליות ממילא יוכל , ביתר קלות ,להגיע למחשבות החיוביות ומהן לעבור למעשים הטובים בפועל.

ה"נתיבות שלום" שואל: מדוע במקום אשר תישחט החטאת תישחט העולה - הרי החטאת באה על מעשים שהם גלויים  ואילו העֹלָה על מחשבות רעות?

תשובתו: מקור - החטאת  זה עולה - שהרי  כיצד זימנו לאדם מהשמיים להיכשל בחטא בשוגג? אין זה אלא  מפני שלפני שחטא באופן מעשי- היה לו הרהור הלב ורק בגלל האיסור נמנע לחטוא בפועל. מכל מקום , באמצעות המחשבה – יש לו קשר לחטא וכך נכשל בשוגג ,לכן במקום ששם תישחט העולה  שם תישחט  החטאת   מהסיבה: כי יש צורך בכפרה על הרהור הלב - המהווה את מקור כל החטאים!

חז"ל אומרים: [מסכת יומא, כ"ט] הרהורי העבירה [שעליהם מקריבים קורבן עולה] קשים יותר מגוף העבירה - מפני שלכל חטא - יש שורש הגורם להרהור עבירה - שהוא: "שורש פורה ראש ולענה" המצמיח את כל החטאים!

הקשר לחג הפסח

המגיד מקוזניץ  בספרו:"עבודת ישראל"אומר:

כוונת הכתוב "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".

חטאים שנעשו באש תיקונם גם חייב להיות באש - כי צריך לבער את הרע באש קודש וכאן יש קשר גם לביעור החמץ - טרם חג הפסח - המרמז לעקור את שורש  הרע  המושרש באדם.

לעניות דעתי - כשם שאנחנו שורפים את החמץ טרם חג הפסח- כך עלינו לבער את המידות הרעות - כגון: מידת הכעס, הגאווה, התאווה הרדיפה אחר הכבוד - מנגד להתחזק באמונה בה' ולדעת כי ה' בוחן כליות ולב כדברי ירמיהו הנביא:

"אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔ו כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו"

 [ירמיהו י"ז, י]

חשובים דברי הרמב"ן:

".....וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּידוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִַּידת  הָעֲנָווָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא"[מתוך איגרת הרמב"ן -לבנו]

במיוחד בימים אלה ממש כאשר אנו רואים כי האחדות בעם מתרופפת ,זה הזמן  להרבות באהבת חינם ולהידבק במידות הטובות של ה' כנאמר:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.  [דברים י', י"ב]

דוד המלך אומר: "מִֽי ־יַעֲלֶ֥ה בְהַר ־יְהוָ֑ה    וּמִֽי ־יָ֝ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ׃

נְקִ֥י כַפַּ֗יִם    וּֽבַר ־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא ־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י    וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃  יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה    וּ֝צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ"

 [ תהלים כ"ד, ג'- ו ]

הקשר לשיר השירים:

הקורא את שיר השירים מזהה סממני אביב  דוגמת הפסוקים:

"כִּי-הִנֵּה הַסְּתָיו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.  יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת- מַרְאַייִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ:  כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה".[ שיר השירים ב, י"א-ט"ו]

שיר השירים שחובר על ידי שלמה המלך-הוא משל לרעיה הנאהבת לבעלה והנמשל הוא : הקשר  בין  כנסת ישראל - לאלוקים.

"אמר  רבי  עקיבא: לא היה העולם כולו כדאי ביום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש  ושיר השירים קודש  קודשים"

ניתן לזהות גם את יציאת מצרים- דוגמת הפסוק: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי..." [שיר השירים, א', ו]

רש"י מסביר: הצבע השחור אינו דבר מולד  אצל ישראל- אלא תוצאת "שיזוף מקרני השמש" – ובמשך הזמן הוא יכול להלבין במקום מוצל. והמשמעות היא : בני מצרים  שישראל גדלה בתוכם –ועלו  עם ערב רב  פיתו - אותם  לעבודה  זרה וכך כביכול השחירו אותה!

נאמר: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד".[להלן ד', א']

על פי מדרש שיר השירים: אלו שבטים ראשונים שגלשו מהר גלעד שירשו את הר גלעד בשביל העיזים שלהם –כדברי משה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִם-יַעַבְרוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי-רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן.." [במדבר ל"ב, כ"ט]

דברי "לקח טוב" :כשם שהשיער נאה לאישה - כך צדיקים שבישראל מגינים על בני דורם"

לפי שיר השירים זוטא: "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים": זה מעשה נסים במשכן.

"תורה תמימה" מסביר: "שערך כעדר העזים", עדרים שהלכו למלחמת מדיין לא הלכו אלא בזכות משה ופנחס.

לסיכום, לאור האמור לעיל: פרשת צו- חג הפסח ושיר השירים  הם חטיבה אחת, יהי רצון שנשכיל  לשוב להתחבר לתורה הקדושה להידבק במידות הטובות   להקפיד על שמירת השבת ולהרבות אהבת חינם  ובע"ה נזכה לגאולה במהרה-כנאמר:

"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". [מיכה ז', ט"ו]    

פרשת צו - תכלית הקורבן והקשר לנבואת יחזקאל

פרטים

קטגוריה: פרשת צו

פורסם ברביעי, 27 מרס 2024 22:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1222

פרשת צו - תכלית הקורבן והקשר לנבואת יחזקאל

מאת: אהובה  קליין.

הפרשה פותחת בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. .......אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ--לֹא תִכְבֶּה". [פרק ו', א'- ז']

השבת - "שבת פרה" ובהפטרה נקרא את דברי יחזקאל הנביא: "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  בֶּן-אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל-אַדְמָתָם, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ, בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם:  כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי.  וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, עַל-הַדָּם אֲשֶׁר-שָׁפְכוּ עַל-הָאָרֶץ; וּבְגִלּוּלֵיהֶם, טִמְּאוּהָ.  וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת:  כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם, שְׁפַטְתִּים.  וַיָּבוֹא, אֶל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי--בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם-יְהוָה אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.  וָאֶחְמֹל, עַל-שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁמָּה. 

לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל:  כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, ..... אֶתְכֶם מִן -הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם.  וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם:  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם.  וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר.  וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר -בְּחֻקַּתי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם.  וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.  וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה:  לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב--בַּגּוֹיִם...... [יחזקאל פרק ל"ו, ט"ז – ל"ז]

השאלות הן:

א] מה תכלית הקרבת הקורבנות?

ב] הקשר בין פרשת צו לדברי הנביא יחזקאל?

תשובות.

תכלית הקרבת  הקורבנות.

בפרשה זו מוזכרים   סוגי הקורבנות המפורטים בפרשיות הקודמות. כגון: קורבן עולה, מנחה וחטאת , אשם ושלמים וכל אחד מהם – מובא בנוסח אחיד, כגון: "זאת תורת העולה" ."וזאת תורת המנחה". "זאת תורת החטאת". "וזאת תורת האשם". "וזאת תורת זבח השלמים"

רבינו בחיי מסביר את הטעם לקורבן עולה: קורבן עולה קודם בפרשה לשאר הקורבנות, ועל דרך הפשט -  היות והמחשבה היא ראשית הכול, חטא המחשבה קודם לחטא המעשה, לכן היה צריך להקדים בדין את קורבן עולה. – המכפר על מחשבות שליליות. יש כאן תופעה של קורבן עולה ויורד: תחילה פר, אחר כך  צאן  ולבסוף עוף.

העשיר מביא פר - זאת היות וליבו גס מאד - והוא מתגאה ובוטח בעושרו - על כן חייבו אותו להביא פר, לעומתו אדם ממעמד הבינוני שאין לבו גס ואינו מתמיד בחטאים כמוהו, חייב להקריב צאן.

ואילו אדם עני - שלבו נכנע והוא שפל בהשוואה ליתר בני האדם, מחויב להקריב עוף שהוא דבר מועט ולפי זה יוצא: שכל אחד ואחד הוא לפי  חטאו.

הרמב"ם בספר מורה נבוכים חלק ג'  מסביר את טעם הקרבת הקורבנות: המטרה  בהקרבת הקורבנות - כדי לנתק את ישראל מעבודה זרה - היות והגויים היו רגילים בעבודה הכוללת אש וגדלו עליה להקריב בעלי חיים אשר היו   אליליהם בימי קדם, הצאן - היה אלילם של המצרים, שעיר -היה אלילם של הכשדים, ובקר – אלילם של אנשי הודו ,לכן ה' ציווה לשחוט את תועבתם של הגויים - במטרה לעקור עבודה זרה מליבותיהם של ישראל - ולקרבם לשמים ולמטרה זו שימשו הקורבנות.

הרמב"ן חולק על דברי הרמב"ם והוא מסביר:

לפי הפשט- תכליתו של הקרבן הוא היכנעות האדם מפני בוראו כאשר רואה מה קורה לקורבן כאילו במקומו.

לפי הסוד: יש לקורבן השפעה - על מערכת השמים והרמב"ן מעדיף את  ההסבר של הסוד על הסבר של הפשט.

חז"ל טוענים: כי עיקר בעבודת ה' היא ההקרבה  העצמית וככל שהאדם מקריב יותר הוא  קרוב  יותר אל ה' .

כן אמרו דרך רמז: "אדם כי יקריב "- כלומר : כאשר אתה רואה כי האדם קרוב - אזי עליך לדעת שהוא הקריב ממה שמסר משל עצמו - כמו שהאדם הראשון לא הקריב מהגזל- אלא הקריב מקורבן שברשותו שטרח להשיגו  ולא השיג זאת בקלות וללא טרחה.

הקשר לדברי הנביא יחזקאל.

ההפטרה הזו שייכת לפרקי הנחמה בספר יחזקאל  והיא מתוך הנבואות שהנביא ניבא אחרי החורבן והיא כוללת תיקון רוחני גדול ובשורה של קיבוץ גלויות ובניין הארץ.

עיקר  תוכן ההפטרה:

א] עם ישראל נמצא בארצו ומטמא  את אדמת ישראל.

ב] עם ישראל נענש בגלות – עבור  טומאת הארץ.

ג] גלות ישראל היא חילול ה' בגויים.

ד] ה' חומל על שמו שחולל ומחליט לקדש את שמו.

לבסוף ה' מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם בעזרת   זריקת מים טהורים עליהם וכך מטהר אותם מחטאיהם.

בנוסף דואג להם שיהיה להם - מפירות ותנובת השדה.

המשותף להפטרה ולפרשת צו - כפרה על חטאי עם  ישראל- והעלתם לרמה רוחנית טהורה - בדומה לאדם המתחרט על מעשיו הרעים ועושה תשובה  וכך מטהר את עצמו  מחטאיו- ועובר לדרך חדשה.

לסיכום לאור האמור לעיל : באמצעות הקרבת הקורבנות- האדם המקריב - מתקרב אל ה' ומתכפרים עוונותיו ואילו בהפטרה - ה' בכבודו ובעצמו מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם באמצעות מים טהורים –וכל זה  עם בשורה טובה של גאולה.

לעניות דעתי, גאולה זו העתידית - מזכירה לנו את גאולת מצרים – גם שם הקב"ה  פועל באמצעות לשונות גאולה:

שהם ארבע: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי",

ואילו בדברי הנחמה של הנביא  מופיעות המילים:

"וְלָקַחְתִּי" אֶתְכֶם מִן -הַגּוֹיִם, "וְקִבַּצְתִּי" אֶתְכֶם "וְהֵבֵאתִי" אֶתְכֶם.

"וְנָתַתִּי" לָכֶם לֵב חָדָשׁ. "וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם"

כמה יפים הפסוקים המתארים את הגאולה:

"וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר.  וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר -בְּחֻקַּתי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם.  וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים". [יחזקאל ל"ו]

מי ייתן והגאולה תופיע בע"ה - במהרה - בתום מלחמה  זו כדברי מיכה הנביא:

"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".

[מיכה ז', ט"ו]אמן ואמן.

פרשת צו ושבת הגדול - מה המסר ?

פרטים

קטגוריה: פרשת צו

פורסם ברביעי, 29 מרס 2023 13:23

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1398

פרשת צו ושבת הגדול - מה המסר ?

מאת : אהובה קלין

פרשת צו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ" [ויקרא  ו', א'-ג']

השאלות הן:

א] מדוע הציווי על קורבנות למשך דורות- ומדוע  כפל הכתוב: פעמיים: "עולה"?

ב] מהו שבת הגדול - ומדוע נקרא בשם זה?

תשובות.

ציווי הקורבנות לדורות.

רש"י סובר: שהמילה 'צו' - היא לשון זירוז מיד ולדורות ועל כך אמר רבי שמעון: צריך הכתוב לזרז במקום שקיים חסרון כיס.

מובא בחז"ל  [במדרש תנחומא   א' ]: שאלו אומות העולם:  מדוע דווקא, עם ישראל הצטוו להקריב קורבנות ? השיב להם הקב"ה: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה": על פי [מסכת מנחות],אמר ריש לקיש :

"זאת התורה לעולה למנחה ולאשם"  לומדים מכאן : כל העוסק בתורה כאילו הקריב  קורבן  עולה, מנחה וחטאת.

על פי דברי חז"ל : ישנן שתי  אפשרויות בהקרבת קורבן:

א] על ידי הקרבת  קורבן באופן מעשי.

ב] על ידי לימוד תורה - כלומר: תורת הקורבנות - והדבר נחשב - כאילו הקריב קורבן בפועל.

מכאן, ניתן להבין : שבזמן שאין המקדש קיים ניתן ללמוד את תורת הקורבנות: תורת עולה, תורת חטאת והאשם - והדבר נחשב להקרבת הקורבנות בפועל.

על פי הסבר זה ניתן  להגיע  להבנת דברי רש"י באומרו: "אין צו, אלא לשון זירוז מיד לדורות" כי גם כשאין מקדש ניתן להקריב קורבנות - על ידי לימוד תורת הקורבנות.

אלא, שאז יש חשש שאדם יחשוב: אם ניתן ללמוד את תורת הקורבנות- מדוע להוציא כסף להקרבת קורבנות בפועל ,הרי יכול לצאת ידי  חובה על ידי לימוד בלבד ?

לכן הדגיש רבי שמעון:  יש לזרז במקום שקיים חיסרון כיס.

על כן, ניתן להבין מדוע התורה כפלה פעמיים: זאת תורת 'העולה' היא  'העולה'- מפני שתי האפשרויות -  שרמזה לנו כאן התורה.

[על פי הספר: "אור שלום" מאת: רבי אליעזר ברגר]

שבת הגדול.

בשבת זו אנו קוראים את ההפטרה מתוך תרי עשר ספר מלאכי [פרק ג', החל מפסוק ד'..]

הקשר  בין דברי מלאכי לפרשה: ההפטרה מתחילה במילים: "וְעָרְבָה, לַיהוָה, מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם--כִּימֵי עוֹלָם, וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּות".[מלאכי ג, ד']

בהפטרה מדובר על מלאך אשר נשלח על ידי ה' אל ישראל [למרות שאיננו קוראים על עצם שליחת המלאך] כי ההפטרה מתחילה רק מפסוק  ד' בפרק ג'  בספר מלאכי]

בכל אופן, לגבי זהותו שך מלאך זה --  נחלקו הפרשנים:

רש"י סובר: מדובר  במלאך הנוקם את נקמת הברית שישראל הפרו.

רד"ק גם סבור: מדובר במלאך שבא להיפרע מישראל על הפרת הברית בין ה' לעם ישראל- כי כרתו ברית עם עמים שונים.

בהמשך  הכתוב מתאר את פעולותיו:

הוא יטהר את עם ישראל מתוך הרעים שבתוכו  והכוהנים יהיו הראשונים עד שהם יהיו – כביכול מזוקקים בדומה למתכות - כסף והזהב.

"וְעָרְבָה, לַיהוָה, מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.."- הוא יגרום למתיקות – כמו בדורות הקודמים - בתקופת משה ושלמה.

כנאמר: על הופעת השכינה  על המשכן בתקופת משה: "וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת -הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם".[ויקרא א', כ"ד]

וכפי שנאמר בזמן שלמה המלך:

"וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לְהִתְפַּלֵּל, וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַבָּיִת". [דברי הימים ב', ז', א']

המכנה המשותף בין  פרשת צו להפטרה - רצון ה' לחבר את בניו אליו מחדש: בעוד שבפרשה ישנו הסבר מפורט על הקורבנות, תפקיד הכוהנים .  המטרה היא: לקיים את התורה ככתבה ולשונה ,הרי שבהפטרה, הנביא מלאכי קורא: "...שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם," כאן הוא מאשים את עם ישראל שלא הלכו בדרך הישרה, אך כעת ניתנת להם הזדמנות - לתיקון ותשובה: ברגע שעם ישראל ישוב אל הדרך הישרה  גם ה' ישוב אליהם - כפי שהנביא מציין: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" ,אך העם אינו מבין כיצד לשוב לדרך הטובה.

הפער הזה מתבטא בנושא המעשרות ,עם ישראל אינם מביאים מעשרות ובכך הם ,כביכול, אינם מאפשרים שיתנהל קשר הדוק בין ה' אליהם והקשר  נהפך להיות פגום.

על מנת לשנות את המצב הקיים - ה' מצווה אותם להביא את המעשרות ובזה יבחנו את ה' ויראו שהמצב משתנה לטובתם- צפויה להם ברכה רבה מהשמיים: כנאמר: "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי"

הכתוב מתאר איך יראה יום הופעת המלאך:

"כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא -יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.  וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים--כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".[להלך פרק ג', י"ט- כ"ב]

אותו יום יהיה יום הדין , יום כתנור,  הקש הנשרף מהר יהפוך ללהבה- הכוונה לרשעים לא יישאר מהם לא שורש ולא ענף - כלומר הם יושמדו לגמרי. ואילו ליראי ה' תזרח השמש יום צדקה יום ישועה יצאו לרחובות וירקדו מרוב שמחה.

היכן זה יהיה? בחצר לפיטום עגלים שם יאכלו וישתו ואתם תרמסו את הרשעים הם יהיו כאפר לכפות רגלכם.

הנביא מצווה לזכור את תורת משה:  "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻוקים וּמִשְׁפָּטִים".  על מנת שהאהבה בין ה' לעם ישראל תתקיים, עם ישראל מצווה לקיים את התורה כפי שהתחייב לקבלה במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד. לבסוף ה' ישלח את אליהו הנביא.

הטעם לקריאת השבת בשם "השבת הגדול":

בשבת זו הרב נושא  דרשה על הנס הגדול במצרים - בני ישראל לקחו את קורבן פסח ללא הפרעה מצד המצרים, למרות  שהמצרים החשיבו את  הצאן לאליל.

סיבה נוספת בגלל הפסוק שבהפטרה : "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא"

 עוד סיבה:  הקרבת קורבן הפסח, הייתה הראשונה שהצטוו כעם המחויב לקיים מצוות. השבת מציינת את יום גדילתם של ישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להבחין בקשר הדוק בין פרשת צו להפטרה במלאכי ובו: רצון ה' שעם ישראל יתקרב כקורבן שבעזרתו מתחברים – אל אלוקים - כך בהפטרה יפים וחשובים דברי ה' אל בניו:"וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" ההסבר: ה' יעורר לתשובה האבות והבנים יחדיו.  יהי רצון שנבואה זו , בע"ה, תתגשם במהרה בימינו. אמן .

פרשת צו - הקשר להפטרה - לדברי ירמיהו

פרטים

קטגוריה: פרשת צו

פורסם בשישי, 18 מרס 2022 11:17

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1431

פרשת צו - הקשר להפטרה - לדברי ירמיהו..

מאת: אהובה קליין.

 "הפרשה פותחת בפסוק: וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד -הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ"  [ויקרא ו, א, א]

ההפטרה הנקראת  ,בע"ה ,השבת היא: בספר ירמיהו:  [פרק: ז, כ"א- ל"ד. פרק: ח, א-ד, פרק: ט, כ"ב- כ"ד]

להלן פסוקים  נבחרים מדברי הנביא:  "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל:  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר.  כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. 

כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם.  וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים.  לְמִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם; וַיַּקְשׁוּ, אֶת-עָרְפָּם--הֵרֵעוּ, מֵאֲבוֹתָם.  וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ; וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲנוּכָה.  וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא - שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקיו, וְלֹא לָקְחוּ, מוּסָר; אָבְדָה, הָאֱמוּנָה, וְנִכְרְתָה, מִפִּיהֶם.    לכִּי-עָשׂוּ בְנֵי-יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי, נְאֻם-ה':  שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם, בַּבַּיִת אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו--לְטַמְּאוֹ.  וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן-הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת - בְּנֹתֵיהֶם, בָּאֵשׁ--אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי". [ירמיהו ז', כ"א-ל"ב]

השאלות הן:

א] מדוע מופיע הציווי להקרבת קורבנות לדורות - באין מקדש היום?

ב]  מה שאלו אומות העולם על עניין הקורבנות?

ג] מה הקשר בין הפרשה להפטרה?

תשובות.

הקרבת קורבנות לדורות - באין מקדש היום.

 על פי דברי חז"ל [מסכת מנחות ק"י]

"אמר ריש לקיש: "מאי דכתיב: זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה  וְלַחַטָּאת  ולָאָשָׁם" [ויקרא ז, ל"ז] ללמדך: שכל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם.

מכאן ניתן להבין , כי ישנן שתי אפשרויות  באופן הקרבת הקורבנות:

א] להקריב קורבן באופן מעשי בזמן שבית המקדש קיים.

ב] ללמוד את תורת הקורבנות–לקיים זאת באופן רוחני  על ידי הלימוד בזמן שאין בית המקדש קיים.

על סמך  הסבר זה, ניתן להבין: את דברי רש"י הסבור:"' אין צו, אלא לשון זירוז  'מיד ולדורות' כלומר גם בימינו שאין בית המקדש קיים - ניתן להביא קורבנות –על ידי לימוד תורת הקורבנות.

רבי שמעון אומר: "ביותר צריך לזרז במקום שיש חיסרון כיס . הרי גם בשאר מצוות יש חיסרון כיס, אלא משום שבהקרבת קורבנות - יש דבר מיוחד שעל ידי שאנו  לומדים את "תורת העולה' זה נחשב לנו כהקרבת קורבנות.

על כן ישנו חשש שהאדם עלול לחשוב מדוע עליו להתאמץ להוציא כסף עבור הקרבת קורבנות בזמן שניתן לקיים על ידי לימוד 'תורת העולה'?

משום כך טוען רבי שמעון: 'ביותר צריך לזרז במקום שיש חיסרון כיס'.

מכאן ניתן גם להבין מדוע התורה כפלה פעמיים:  זאת תורת 'העולה' היא 'העולה'.

היות ויש הקרבת קורבן ממש בפועל-כלומר: ' היא העולה' ומנגד יש הקרבת קורבן - באמצעות לימוד התורה: 'זאת תורת העולה'  בתקופה שאין המקדש קיים.

מטעם זה  כפלה התורה פעמיים - לרמז לנו - על שני סוגי הקורבנות.

הסבר נוסף למילה: "זֹאת"- במשמעות: קבלת התורה.

נאמר : "כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים--מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת.."  [ישעיהו מ"ג, ט] אין זאת, אלא תורה, שנאמר:  "וְזֹאת, הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "

נאמר [ויקרא רבא פ, כ"א] על פי הכתוב: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה".[ויקרא ט"ז, ג]

היינו ,שכניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים שהיא- שלמות עבודת הקורבנות- הייתה בזכות שקיבלו ישראל עליהם בחינת "זאת" בשלמות -  בזמן מתן תורה.

" כמו כן נאמר: אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה--    לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה--    בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ". [תהלים כ"ז, ג'] יסוד זה של קבלת התורה בבחינת:  "וזאת ולא אחרת"- הוא מעניק עוז ובטחון לעם ישראל.

 [על פי הספר: "באר משה על התורה" / הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין]

 שאלתם של אומות העולם:

מדרש  [תנחומא א] המתאר את שאלתם של אומות העולם:

מדוע דווקא לעם ישראל קיימת  המצווה להקריב קורבנות? תשובת ה' היא: שאם חלילה יחרב  בית המקדש - יוכלו עם ישראל שקיבלו  את התורה  לרגלי ההר – כאיש אחד בלב אחד- לקיים את מצוות הקרבת הקורבנות על ידי לימוד:' זאת תורת העולה' אך אתם, אומות  העולם  שסירבתם לקבל את התורה  לא שייך אצלכם: ''זאת תורת העולה'- לכן אין באפשרותכם לקיים את מצוות הקרבת הקורבנות בזמן  חורבן בית המקדש וזו הייתה תשובת ה': "זאת תורת העולה".

הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה [ספר ירמיהו, פרק: ז]

"ספר ירמיהו הוא ספר הנבואה הגדול ביותר בתנ"ך ויש לו כמה צדדים של ייחוד,

ירמיהו ניבא מסוף זמנו של המלך יאשיהו עד חורבן הבית הראשון, בתקופה זו הנביא עומד נוכח המפולת העומדת להתחולל בעמו: הירידה המתמשכת בממלכת יהודה, שאם לא ייעשה בה שינוי פנימי גדול- היא תידרדר עד נקודת השבירה: חורבן הבית וגלות ישראל, משום כך רובו של ספר ירמיהו- הוא תוכחה, מצד אחד: ונבואת חורבן מצד שני" [מתוך "התנ"ך המבואר/ הרב עדין  שטיינזלץ]

דברי הנבואה מפי ירמיהו נאמרים בעודו עומד בשער המקדש ודבריו מכוונים אל  הקהל הבא להתאסף ולהתפלל בבית המקדש.

ירמיהו מסביר לעם : שאין הם צריכים רק לסמוך על בואם לבית המקדש, התנהגותם היא, היא החשובה! ואם ימשיכו לסטות הצידה מדרך התורה- אין קרבנותיהם  מתקבלים ברצון.

לכן הנביא מבקש כעת מהעם:  להשבית את העולות והזבחים יחד מלהביאם לבית המקדש  ומבקש מהם שיאכלו הם את הבשר.

הנביא מדגיש -  כי ה' לא ציווה את עם ישראל כאשר יצאו ממצרים להקריב עולה וזבח - כמטרה בפני עצמה, אלא כאשר דובר על הקרבת הקורבנות,

התכלית היא: לשמוע בקול ה' כי  בעצם קיום מצוות התורה- הוא אשר גורם  לה' לנחת רוח!

לדברי המלבי"ם: הקורבנות- תפקידם להזכיר לעם ישראל- ללכת בדרכי ה' כדוגמת קורבנות הנדבה בזמן העלייה לרגל לירושלים- לבית המקדש. באמצעות הקורבנות- האדם לומד ליראה את ה' ואילו באמצעות קורבנות החטאת והאשם האדם זוכר את חטאיו ונמנע לעבור עליהם שוב.

וכל  הקורבנות האלה- אינם עבור ה' שהרי אינו זקוק להם כלל ,אלא למען ייטב לכם.

הנביא מביע כעס על עצם  העניין שעם ישראל סטה מהדרך הישרה של קיום המצוות. החטאים שלהם - לא היו בשגגה, אלא הם הלכו אחר עצת ליבם.

במקום שיעלו במעלות עבודת ה' עד שיזכו להשראת השכינה עליהם, הם נסוגו אחור ממדרגותיהם בתחום הרוחני והמשיכו להתדרדר לאחור.

בדברי מוסר אלה אל העם - הנביא ירמיהו מביע  את התרעומת על חשיבת העם המוטעית -  אשר סברו: כי ה' חפץ בקורבנות - שלדעתם הדבר  מבטא את הזיקה המורחבת  בין האדם לקב"ה.

עם ישראל היו חושבים כי בית המקדש - הוא  הבית של הקב"ה וירושלים היא עירו ולכן החורבן לא יתרחש!

הקו המשותף המחבר בין הפרשה להפטרה - הוא: נושא הקורבנות.

כוונת ה' לתבוע מעם ישראל – תחילה לקיים את המצוות בין אדם לרעהו המופיעים בעשרת הדיברות ובפרשת משפטים ולהתרחק מעבודת האלילים.

ירמיהו מביע את אכזבתו מהעם שלא מלאו גם אחרי בקשותיהם של נביאים רבים שהזהירו אותם : לקיים את מצוות התורה ומנגד גם לא לעסוק בעבודה זרה!

לא די בכך שהעם לא האזין לדברי הנביאים, אלא נהג בדרך הפוכה עד כדי כך שבנה במות תופת על מנת לשרוף את בניו ובנותיו בניגוד מוחלט לרצון ה',

הדבר כה אכזרי! כי לא רק שעסקו בעבודה זרה בניגוד לאיסור האלוקי, אלא פעלו בניגוד למוסר  האנושי ,על איסור שרפת הילדים- דבר שריבונו של עולם "לא  העלה על  ליבו"

לכן העונש: אין הצדקה לקיומו של גיא בן הינום במבנה הנוכחי- ולכן שמו ייהפך לגיא ההריגה – זאת כדי לבטא את החורבן המוחלט של ממלכת יהודה!

 בקטע האחרון נאמר:

"כה  אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל ־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל ־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ......" [ירמיהו ט, כ"ב, כ"ג]

על פי הגר"א [הגאון רבנו אליהו מוילנא]: אין החכם, הגיבור והעשיר יתפארו בחכמתם, גבורתם ובעושרם, אלא מתי כן יוכלו להתהלל בהישגיהם?

התשובה לכך היא: רק כאשר ינצלו זאת לשם שמים כדי: "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" רק בתנאי זה ההישגים- החכמה, הגבורה והעושר מהווים מעלה גדולה- אך כאשר דברים אלה אינם מנוצלים לכבוד ה' –אזי הם חסרי ערך ואף מהווים אפילו חיסרון.

לסיכום, לאור האמור לעיל: החוט המקשר בין  פרשת צו - להפטרה בספר ירמיהו - מאפשר לנו להבין מה תכלית הקורבנות עליהם ישנו הסבר מפורט בפרשתנו. על עם ישראל מוטל לקיים את רצון ה' באופן שהקורבן יהווה נחת רוח לה' בכך שאנחנו  מקיימים  את מצוות התורה- בין אדם לחברו ובין אדם למקום ובכך רצון ה' יתמלא- כדברי הנביא:

"אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם". [ירמיהו ז, כ"ג]

...