פרשת יתרו

פרשת יתרו- כיצד זוכרים ומקדשים את השבת?

פרשת יתרו- כיצד זוכרים  ומקדשים את השבת?
מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת יתרו כוללת נושאים רבים ומעניינים,מהם:פגישת יתרו ומשה והשבת ציפורה ובניה.
ההכנות למעמד  הר סיני ותיאורו כמעמד גדול ונשגב ,קבלת עשרת  הדיברות -אותם עם ישראל מחויב לקיים לעולם ועד.

אחד מהדיברות: שמירת השבת וזכירתה:

"זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבוד ועשית כל- מלאכתך:ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה אתה  ובנך ובתך עבד ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשערך:כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את- הים ואת כל אשר  בם וינח ביום השביעי על- כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו"[שמות כ,ח- י"ב]

השאלות הן:
א] כיצד זוכרים וגם מקדשים את השבת?
ב] מדוע פעם כתוב:"זכור"[שמות] ופעם כתוב:"שמור"[בחומש דברים ]?
ג] מהי המשמעות של עשיית מלאכה במשך  ששת ימי החול?

התשובה לשאלה א]
על פי רש"י: לזכור את השבת ,הכוונה לזכירה- במשך ימי השבוע,אם אנו נתקלים בחפץ יפה בימות החול.נרכוש אותו לכבוד השבת  וכך יוצא שבימי החול אני חושבים וזוכרים את השבת הקדושה. 

המגיד מדובנא אומר רעיון מעניין:
בידוע כי העני מתקשה לקיים את זכירת השבת במהלך ימות החול,מכיוון שאין 
ברשותו די ממון לרכוש מטעמים ושאר דברים לשבת,ואילו העשיר מתקשה בשמירת השבת -לפי שחושש אם עסקיו יהיו סגורים בשבת עלול להפסיד ממון.

לפיכך הדגישו חז"ל כי :"שמור" ו"זכור"-נאמרו בדיבור אחד ואין להבדיל ביניהם,העשיר חייב לקיים גם את ה"שמור" וגם לתרום כסף לעני-כדי שיוכל גם הוא לקיים את:ה"זכור".

על פי ספר החינוך: יש לקדש את השבת גם בדברים-לא לדבר דברי חול בשבת,אלא לדבר בנושא  גדולת היום.וזכירת השבת  היא גם בקדושה וגדולה.מקדשים את השבת על ידי קידוש  היין. ובצאת השבת  גם מברכים על היין  בהבדלה כדי להבחין בין השבת לימות  החול.

"משורשי המצווה זו,כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום ונקבע בלבנו אמונת חידוש העולם:"כי ששת ימים עשה ה' וגומר.."
מדרש של חז"ל מספר: התלוננה השבת לפני הקב"ה שאין לה בן זוג[שהרי לכל ששת ימי החול במהלך השבוע יש בן זוג]

ענה לה הקב"ה: ישראל הוא בן זוג שלה: לכן נאמר בהר סיני:"זכור את יום השבת לקדשו" המילה:"לקדשו" היא מלשון קידושי אישה לאיש.

הכלי יקר אומר: כי ניתן לזכור את השבת במהלך השבוע באופן שיאמרו בתפילה:"היום יום ראשון בשבת..."היום יום שני בשבת..." וספירה זו שונה מספירתן של אומות העולם.
ומטרתה לקדש את הקב"ה.

התשובה לשאלה ב]
כאן בפרשת יתרו נאמר:"זכור.." ובעשרת הדיברות[פרשת ואתחנן] נאמר:"שמור"[דברים ה,י"ב]
מדרש חז"ל מספר:אמר רבי יודן בשם רבי שמעון בן לקיש:מעשה במלך ששלח את בנו אל החנווני ונתן לו בידו מטבע וצלוחית[מעין סלסלה לקניה]

הבן שבר את הצלוחית ואיבד את המטבע.

כעס המלך על בנו ומשך את אוזנו מרוב כעס ומשך בשיערו,הזהיר אותו:"תיזהר שלא תאבד שוב את המטבע והצלוחית כבראשונה".
הנמשל: בני ישראל איבדו במדבר את ה"זכור" על ידי שבירת הלוחות בגלל מעשה העגל.
בשנית נתן להם ה':"שמור"-בלוחות השניים.

התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י: הרי אי אפשר לגמרי לסיים את המלאכה במשך ששת ימי השבוע,אלא כאשר מגיעה השבת,על האדם לשבות-כאילו המלאכה כבר עשויה.
רש"י מתבסס על- מכילתא.

לפי מדרש חז"ל:רבי אליעזר אומר:כי המלאכה חשובה מאד לאדם-כשם שבני ישראל מצווים לשמור את השבת ביום השביעי-כך מצווים לעשוק במלאכה במשך ששת ימי השבוע,שנאמר:"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"[שמות כ,ט]

רבי  יהודה הנשיא אומר:העבודה במשך השבוע היא מצווה נוספת על מצוות שמירת שבת.-כשם שעם ישראל נצטווה על מצוות עשה של שבת-כך נצטווה על עשיית מלאכה במהלך כל ימי החול.

רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ם: במשך כל ששת ימי השבוע האדם יכול לעבוד עבודה פיסית וגם לקבוע עיתים לתורה,כמו שאבותינו נהגו,אבל בשבת

השבת מוקדשת לה' ולא יעשה כל מלאכה.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: השבת היא קדושה לעומת יתר ימי השבוע,ולכן יש להתהדר בבגדי שבת,ולא לדבר דברי חול,אלא כמה שיותר לעסוק בלימוד תורה,כמו שמסביר רבינו בחיי:דויד המלך  היה אומר:"כל היום היא שיחתי"[תהלים קי"ט]שהיה מתענג במהלך כל השבת בלימוד תורה ולכן מפני קדושת השבת הנביא היה קורא לשבת- עונג,שנאמר:"וקראת לשבת עונג"[ישעיהו נ"ח,י"ג] והכוונה לעונג הנפש,כי המשכילים  על ידי ההתעמקות בתורה מעדנים את נפשם השכלית  ברצון השגת ה' כמו זה הצמא למים.

מי ייתן וכל עם ישראל יזכה לשמור ולזכור את השבת כאחד ואז,בע"ה  תבוא במהרה הגאולה השלמה בכלל ובפרט.אמן ואמן.
 
 

פרשת יתרו- : "עם סגולה" מהו ומיהו ?

פרשת יתרו- : "עם סגולה"  מהו ומיהו ?
מאמר מאת: אהובה קליין .

הנושא המרכזי בפרשה הוא: מעמד הר סיני וההכנות המתלוות לכך לפני כן:
וכך התורה מתארת את הנושא:
"ויאמר ה' אל- משה: לך אל-העם וקידשתם היום ומחר,וכיבסו שמלותם:והיו נכונים ליום השלישי,כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל- העם על הר-סיני:והגבלת את- העם סביב לאמור:הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו,כל- הנוגע בהר מות יומת.."[שמות ,י"ט,י-י"ג]

ובהמשך נאמר:"וירד משה מן ההר אל- העם ויקדש את- העם ויכבסו שמלותם."[שם י,י"ד]

השאלות הן:
א] מדוע על עם ישראל :להתקדש ולכבס את בגדיהם-טרם המעמד הקדוש?
ב] מאין שלא היו בעם ישראל במעמד זה - עיוורים ?
ג] מה משמעות הציווי להתרחק מהר סיני ואף לא לגעת בו  בקצהו?

התשובה לשאלה א]
על מנת להבין  ציווי זה נתבונן בפסוק הבא:
"ועתה אם- שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את- בריתי והייתם לי עם סגולה מכל העמים,כי לי כל- הארץ:"[שם י"ט,ה]
המילה:"שמוע"-היא קבלת עול מלכות שמים-כלומר עם ישראל מאמין בבורא עולם ואינו מאמין בעבודה זרה,הוא נדרש להיות עם סגולה.
בכך שהוא מוכן לקבל את התורה בניגוד לעמים אחרים-הוא נחשב לעם נבחר- - בעיני הקב"ה.
רש"י אומר: כי עם סגולה הוא אוצר חביב כמו  שנאמר :"וסגולת מלכים"[קהלת ב,ח]- כלים יקרים ואבנים טובות שהמלכים מצפינים אותם,כך גם עם ישראל הם עם  סגולה  לעומת שאר אומות העולם.
האדמו"ר רבי דויד'ל בידרמן מללוב אומר:המילה "סגולה" היא: כמו הניקוד סגול,היינו= שלוש נקודות היוצרות צורת משולש-כך עם ישראל לאיזה צד שהופכים אותו-הוא שומר על צורתו הקבועה לנצח וגם אם חלילה חוטאים, בשורש הנשמה שלהם קבועה –תמיד הגחלת היהודית.
מכאן  ניתן להבין, כי על מנת לחזות במעמד כה גדול,היינו -מעמד הר סיני-עם  ישראל ,כעם סגולה, חייב לכבד את עצמו-ברחיצה וטיהור הגוף ובכיבוס הבגדים,ובודאי שחייב להתכונן לכבוד ירידת השכינה להר.
רבינו בחיי אומר:כי מכיבוס הבגדים ניתן ללמוד גם על טבילת הגוף,ובהמשך דבריו אומר:"וכן דרשו רז"ל במכילתא אין לך כיבוס בגדים שלא יהא טעון טבילה"
רש"י אומר:"וקדשתם" שעם ישראל הכין את עצמו לקראת המעמד הקדוש בדומה למה שה' אמר לירמיהו הנביא:"ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"-כלומר=זימנתיך לכך.
ולפי  פרדס יוסף:"וקדשתם" הכוונה שהקדושה שעם ישראל מתקדש לכבוד קבלת התורה- תישאר גם אחרי שיקבלו את התורה,
"ולאו דווקא בזמן ששומעים דברי תורה ומוסר.."
יש להניח כי הנשים לקחו חלק נכבד בהכנות למעמד חשוב זה,יתכן כי דבר זה רמוז בפסוק:"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"
רבינו בחיי אומר:"כה תאמר לבית יעקב" -אלו הנשים,כה תאמר בלשון הקודש,כה תאמר בנחת. וציוה לדבר אל הנשים תחילה ללמדן מוסר ודרך ארץ
ועוד כדי להמשיך ליבן  אל התורה והמצוות.."
לעניות דעתי,הנשים לקחו חלק נכבד בהכנות אלה,בעיקר כיבוס הבגדים של כל בני הבית.אלא שאין התורה מתארת  ומפרטת באופן גלוי את מלאכתן.
יש לציין כי הנשים תרמו הרבה לגאולת עם  ישראל ממצרים.
דוגמת שפרה ופועה שלא הקשיבו לפרעה והיו מסייעות בלידת הילדים.
וכן מרים שבזכותה היה לבני ישראל באר מים במדבר.

התשובה לשאלה ב]
מתוך עיון בכתובים ניתן להסיק :כי לא היו עיוורים בקרב עם ישראל.
רש"י מסתמך על המילים:"לעיני כל העם"
ובמכילתא נאמר:"מלמד שלא היו בהם סומים"[פ"ג]

התשובה לשאלה ג]
המשמעות לא להתקרב אל ההר:
על פי רש"י:נקבע לעם ישראל  הגבול-עד היכן מותר להם לגשת.
ומעבר לגבול זה בני ישראל אינם רשאים להתקדם לעבר ההר.
המלבים אומר רעיון יפה:כל יהודי חייב להגביל את עצמו בנושא חקירת האלוהות-כי  נושא זה למעלה מהשגתו ,לכן ילך אך ורק בדרך האמונה התמימה בתכלית ורעיון זה טמון בעניין:"והגבלת את העם"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי בכך שעם ישראל היה מוכן לקבל על עצמו את האלוקות ואת האמונה בבורא עולם והפנה עורף לעבודת האלילות,הוא נחשב לעם חביב ונבחר בעיני אלוקים,ובתוקף מעמד זה הוא נבחר להיות עם סגולה,לכן לפני קבלת התורה ישנן הכנות במשך שלושה ימים-  על ידי  כיבוס הבגדים וטיהור  הגוף,ונראה שהנשים נרתמו גם למשימה  בכך שהיו שותפות לכיבוס הבגדים ולהכנות.
כי כך יאה לעם קדוש לקבל את פני השכינה במעמד כה נשגב –קבלת התורה.
וידוע שבזכות נשים  צדקניות נגאלו ישראל ועתידים להיגאל. כן נזכה בע"ה בקרוב לגאולה השלימה שאנו כה מייחלים לה. אמן ואמן.
 
 
 
 
 
 

עם סגולה / שיר מאת: אהובה קליין ©

עם סגולה / שיר מאת: אהובה קליין ©
 
עם סגולה מיוחד
מתלכד בלב אחד
ליום קדוש ונשגב
בו יזרח ככוכב.
 
הכנות שלושה ימים
טיהור גוף ובגדים
גם הנשים נרתמות
בצל השכינה פועלות.
 
בזכות נשים צדקניות
נגאלו ישראל לדורות
כמרים פועה ושיפרה
הניסו אפלה באורה.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו[חומש שמות]
 
 

כלי חמדה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

כלי חמדה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

הוא כחתן ביום חופתו
ממתין בכיליון עיניים לאהובתו
בצל יריעת קולות וברקים
מרבד הררי עטור ירוקים.

היא ככלה ביום כלולותיה
מצוחצחת הדורת מלבושיה
ליבה הומה כגלי הים
חוזה בחיזיון אפוף עשן.

כלי חמדה נתן בידיה
נר תמיד יזרח לרגליה
לה יזכור חסד נעורים
לכתה במדבר לילות כימים.

הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו [חומש שמות]

פרשת יתרו- מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?

פרשת יתרו- מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?
מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא: מעמד הר סיני וכך התורה מתארת את האירוע המיוחד והקדוש:
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על—ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל- העם אשר במחנה ויוצא משה את—העם לקראת האלוקים מן—המחנה ויתיצבו בתחתית ההר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ..." [שמות י"ט,ט"ז-י"ט]
כידוע משה מקבל על הר סיני את עשרת הדיברות, ביניהם נימצא הדיבר:"לא תחמוד": "לא תחמוד בית רעך,לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" [שם כ,י"ד]

השאלות הן:
א] מדוע עם ישראל היה חייב להתכונן לקבלת התורה –שלושה ימים דווקא?
ב] התורה מציינת: "בהיות הבוקר" מה תפקיד המילה:"בהיות" האין היא מיותרת?
ג] מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?

התשובה לשאלה א]
על כך ישנה תשובה יפה ומעניינת של-
החכם מהגליל שדרש זאת לרב חיסדא:"ברוך הרחמן,שנתן תורה משולשת[הכוונה-תורה ,נביאים, כתובים] לעם משולש:[שהוא כולל:כוהנים,לויים וישראלים]
על ידי שלישי[ הכוונה למשה-שהיה השלישי להוריו.]
ביום השלישי[הכוונה לשלושת ימי הגבלה] בחודש השלישי[הכוונה לחודש סיוון שהוא השלישי לניסן-ראשון לחודשי השנה-על פי התורה.

התשובה לשאלה ב]
בדרך כלל כאשר מוזכרת המילה:" בוקר" במקרא,היא מופיעה ללא מילים נוספות, לדוגמא:
על אברהם נאמר כאשר הלך לעקוד את יצחק בנו:"וישכם אברהם בבוקר"[בראשית י"ט,כ"ז]
ואצל משה נאמר:"וישכם בבוקר ויבן מזבח" [שמות כ"ד,ד]
ואילו כאן בפרשה נאמר באופן מיוחד:"בהיות הבוקר"
רש"י מסביר כי: מכאן לומדים שה' הקדים את עם ישראל על הר סיני,וזאת בניגוד לרב בשר ודם, שבדרך כלל אינו מקדים להמתין לתלמידו.
רש"י מביא מקרה דומה- דברי ה' אל יחזקאל הנביא:
"קום צא אל הבקעה,ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד" ומקדים את בואו של הנביא יחזקאל. [יחזקאל ג,כ"ב]
אף במעמד הר סיני ה'- שהוא עניו ,הקדים את כולם וההוכחה לכך שהשכם בבוקר נשמעו כבר קולות וברקים וזאת טרם בני ישראל הגיעו להר ועל ידי כך הקב"ה הראה שהוא ממתין ראשון לעם ישראל.

התשובה לשאלה ג]
הכוונה- אדם רואה באמצעות עיניו משהו ובלב חומד את הדבר- מאד חפץ בכך, באה התורה ואוסרת על כך, למעשה היא מצווה להגביל את המחשבה והתאווה בלב וכמובן את הפעילות המעשית הקשורה למחשבה.
נשאלת השאלה, וכי יש בכוחו של אדם לעצור את רגשותיו, מחשבותיו ומעשיו?
מסתבר שכן, אם אדם משליט את מוחו על הרגש בהתאם לצו התורה,הוא מסוגל לקיים איסור זה והתורה מעידה שאכן כך הדבר.
על כך אומר ספר החינוך:"ואל תתמה לומר,איך יהיה בידו של אדם למנוע מהתאוות אל אוצר כל כלי-חמדה, שיראה ברשות חברו,והוא מכולם ריק וריקם,ואיך תבוא התורה למנוע,במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו? זה הדבר אינו כן,ולא יאמרו אותם רק הטיפשים,הרעים והחטאים בנפשותם,כי אומנם בידי אדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו, מכל מה שירצה, וברשותו ודעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו,וליבו מסור אל כל אשר יחפוץ.."
בהתאם לדברים אלו ניתן להסיק- כי יש בכוחו הנפשי של האדם לרסן את מחשבותיו ותאוותיו בהתאם לצוו האלוקי.
לדעת אבן עזרא: האדם מסוגל לקיים את :"לא תחמוד" שמטרתו להשריש את יראת אלוקים בליבו, כי אין האדם חומד דבר בלתי ניתן להשגה,כמו לדוגמא : לא יאבק להשיג כנפיים על מנת לעוף כעוף השמים- כי אין דבר זה ניתן למימוש,ולכן אם ישלוט על שיכלו: שהדבר אסור מטעם התורה, ממילא ירד מכל התאווה האסורה. ר' יעקב מקללנבורג, בהכתב והקבלה, טוען: כי אדם שהוא מלא באהבת ה' בליבו- אין מקום לחמדה האסורה והדבר דומה לכוס המלאה במשקה ואין אפשרות להוסיף עליה אפילו טיפה נוספת.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עדים אנו לאירוע מיוחד בהיסטוריה היהודית: מעמד הר סיני, הקב"ה ממתין על ההר לעם ישראל כחתן ביום חופתו לכלה – דברי רש"י המאירים את עינינו.
התורה היא מלשון הוראה ותפקיד עשרת הדיברות להנחות לעם את הדרך הנכונה בחיים בהתאם לרצון ה'- רצון הבא לידי ביטוי בקיום כל המצוות- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
יהי רצון שעם ישראל ילך בדרך זו לאורך ימים וישמש אור לגויים וכך בע"ה בקרוב מאד-יזכה לבוא הגאולה בכלל ובפרט. אמן ואמן.

יתרו / שיר מאת: אהובה קליין (c)

יתרו / שיר מאת: אהובה קליין (c)

יתרו בלווי צפורה ובניה
בהיסח הדעת משה יפתיע
משנס מותניו אוזר כוח
מביא עימו רוממות רוח.

עיניו יוקדות להבה
נשמתו זורעת אהבה
ליבו ים של רחמים
על משה גדול הנביאים.

חפץ להוריד מעליו המעמסה
להחליש במעט מכתפו המשא
לעוץ לו עצות ומעשים
למנות גם שרי אלפים.

מכיר הוא בניסים הגלויים
אשר חולל ה' לבנים
פרשה תיקרא על שמו
כתודה על עצתו ואמונתו.

הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו [חומש שמות]

פרשת יתרו- מי היה יתרו- מה ניתן ללמוד ממעשיו? /אהובה קליין.

פרשת יתרו- מי היה יתרו- מה ניתן ללמוד ממעשיו? /אהובה קליין.

פרשת יתרו, פותחת בתיאור על הופעת יתרו במדבר

לפני משה:

"וישמע יתרו כהן מדיין את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים וייקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נוכריה ושם האחד אליעזר כי אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלוקים...." ובהמשך: "ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מייד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את -העם מתחת יד מצרים עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים כי בדבר אשר זדו עליהם..."

[שמות י"ח,א- י"א]

השאלות הנשאלות הן:

שאלה א] מי היה יתרו ואיזה מעשה טוב עשה?

שאלה ב] מדוע השיב את ציפורה ובניה- אל משה?

שאלה ג] מדוע לא נשאר יתרו בארץ וחזר אל מולדתו?

שאלה ד] מתי בדיוק הגיע יתרו אל משה?

התשובה לשאלה א]

יתרו היה חותן משה, כוהן מדיין, במשך שנים רבות עבד עבודה זרה, אולם משראה את כל הניסים שהתרחשו לעם ישראל- התגייר והכיר באלוקי ישראל.

חז"ל משבחים את יתרו על מידת הכנסת האורחים שגילה כלפי משה בזמן בריחתו ממצרים- כמו ששנינו במסכת סנהדרין [ק"ד, ע"א]בשכר "קראן לו ואכל לחם"- ועל כך זכו בניו וישבו בלשכת הגזית- בתוך אולם שבהר הבית- שבו היו מתכנסים חכמי הסנהדרין בימים שבית המקדש היה קיים.

לפי דברי רש"י:ליתרו היו שבעה שמות: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני,פוטיאל.

השם: יתר ניתן לו על שם שייתר פרשה אחת בתורה.

וגדולתו של יתרו היא בכך :שלא רק העביר ביקורת על דרך הנהגתו של משה, אלא הציע לו עצות מעשיות:

"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל"

תשובה לשאלה ב]

ובלבד שיוכל להתמסר בכל כוחו למען שחרור עם ישראל מכבלי השעבוד, עכשיו משהושגה המטרה, הבין יתרו כי זו שעת כושר לאיחוד המשפחה.

התשובה לשאלה ג]

יתרו לא נשאר בארץ ובחז"ל יש הדורשים לגנאי על כך את יתרו, הם טוענים כי:"בשרו נעשה חידודין, חידודין."[סנהדרין צ"ד,א'] כשמשה מציע לו להצטרף לארצו, יתרו עונה:

"לא אלך, כי אם אל ארצי ומולדתי אלך" אדם כזה אשר אינו מוכן להצטרף אל עם נבחר למרות כל הניסים- אדם כזה אין שימחתו שלמה.

בפרשת בהעלותך: ישנם מפרשים הטוענים:

כי בוויכוח שהיה שם בין משה ליתרו, יתרו סירב לעלות לארץ- בטענה שהוא בתור גר - אין לו חלק ונחלה בארץ הקדושה.

לעומת זאת הרמב"ן הוא כמעט היחיד האומר:כי לאחר שיתרו קיבל הבטחה ממשה כי יש לו חלק בארץ הוא נכנע והצטרף.

ספורנו טוען: כי משה הצליח לשכנעו שיעזוב את בניו בידי ישראל, אך יתרו בעצמו שב אל מולדתו.

לפי ר' אליעזר המודעי, יתרו העלה טיעון רוחני השקפתי-הוא

שב לארצו כדי לגייר את הגויים.

לפי אחד המפרשים הקדמונים: רבנו יוסף בכור שור [הריב"ש]

יתרו חשש מהמלחמות הכרוכות בכיבוש הארץ, למרות שמשה ניסה לשכנעו להישאר באמונה וביטחון- הוא ענה:"אל ארצי ואל מולדתי אלך.."

התשובה לשאלה ד]

בנוגע לזמן בו הופיע יתרו במדבר, נחלקו המפרשים במסכת זבחים דף קט"ז וגם במכילתא:

האם הגיע לפני מתן תורה, או אחרי?

אבן עזרא סובר: כי יתרו הגיע לאחר מתן תורה, הוא מסתמך על ההוכחות הבאות: א] מסופר שיתרו הקריב עולה וזבחים לה' ולא צוין כי בנה מזבח- מכאן שהקריב במזבחם של ישראל אחרי שנצטוו.

ב] כתוב כי משה אמר לחותנו:"והודעתי את חוקי אלוקים ותורותיו"- מכאן שהיו לישראל כבר תורה ומצוות.

ג] בפרשת דברים מסופר :"רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם" דברים אלו נאמרו סמוך למסע ישראל מהמדבר ובהמשך מסופר כי משה מינה שופטים לעם ישראל- וזו הייתה עצת יתרו.

הרמב"ן טוען כי יתרו בא לפני מתן תורה כשישראל עוד חנו ברפידים אחרי מלחמת עמלק.

גם אברבנאל סובר שיתרו הגיע לפני מתן תורה.

לסיכום, ניתן ללמוד על יתרו כי הוא הכיר באלוקים ובניסים שחולל לבניו, הוא עצמו התגייר וזכה שפרשה שלמה תיקרא על שמו- פרשה- מיוחדת המתארת את מעמד הר סיני .

ויש בכך הכרת הטוב על כל התנהגותו.