|
|
בנות יתרו, שיר מאת: אהובה קליין ©
עת השחר יבקיע
יום חדש יפציע
שבע עלמות חן
בנותיו של רעואל.
מחישות צעדיהן כאיילות
ציווי אביהן ממלאות
עטורות תפארת בגדים
על ראשן נושאות כדים.
בזכות משה המושיע
שבות את הצאן להגמיאה
לאביהם סיפרו על האיש
מיד צוום להזמין חיש.
הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]
יתרו מכיר טובה
שיר מאת: אהובה קליין ©
יתרו שומע שמועות
מוחו רוקם מחשבות
בחוטי תבונה ודעת
האמת בליבו ניטעת.
כאייל יחיש צעדיו
בליווי בתו ונכדיו
אל מרחבי מדבר
עתירי שיחי צבר.
יפגוש משה חתנו
יחיד מיוחד בצניעותו
יתרו מכיר טובה
לה' הגדול והנורא.
הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו[חומש בראשית]
פרשת יתרו- במה זכה יתרו ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוק:
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם". [שמות י"ח, א]
יתרו חותן משה- משיב את ציפורה אשת משה ואת שני הבנים אל משה לאחר יציאת מצרים. מעניינת תגובתו של יתרו - לאחר שמשה סיפר לו את כל אשר עשה ה' לפרעה ומצרים, הנס הגדול. על כך מגיב יתרו כפי שהכתוב מתאר:
וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי- גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלוקים: כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. וַייִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, עֹלָה וּזְבָחִים--לֵאלֹוקים; וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה--לִפְנֵי הָאֱלֹוקים. [שם י"ח, ט -י"ב]
השאלות הן:
א] איזו שמועה שמע יתרו?
ב] מה היו זכויותיו של יתרו- ובמה שכרו?
ג] מה הייתה גדולתו של יתרו?
תשובות.
השמועה ששמע יתרו.
המפרשים מנסים ,איש לפי דרכו ,להבין מה בדיוק גרם ליתרו לבוא?
רשי" מפרש: יתרו שמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
ובמכילתא נאמר: "מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו,- דברי רבי יהושע, ר' אליעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא.. רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף, נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי" [יהושע ה', א]
תשובתו של רבי יהושע מתבססת על הסמיכות של הפרשיות, בסוף פרשת בשלח- מסופר על מלחמת עמלק –שמועה זו הניעה את יתרו לבוא.
רבי אליעזר טוען: שהיות ולא צוין במפורש שיתרו שמע על מלחמת עמלק מכאן ששמע על נס קריעת ים סוף - כפי שנאמר: "ויט משה את ידו על הים.. ויבקעו המים " [שמות י"ד, כ"א] על כך שמעו כולם. ורש"י סובר כדעת שניהם.
זכויותיו של יתרו.
יתרו שבמשך שנים היה עובד עבודה זרה ואפילו נשא בתפקיד כהונה אלילית שמע את כל הטוב שה' עשה למען עם ישראל- במצרים ובמדבר והוא קיבל בעקבות זאת את האמונה בה' ועל כך נקראה על שמו הפרשה הזו בתורה המתארת את מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות.
חכמים מציינים לשבח את התנהגות יתרו כאשר קיים את מצוות הכנסת אורחים כלפי משה בעת מנוסתו ממצרים. ובמסכת סנהדרין [ק"ד, ע"א] נאמר: בשכר שיתרו אמר לבנותיו "קראן לו ויאכל לחם" [שמות ב, י"ט] זכו בני-בניו וישבו בלשכת הגזית [הכוונה לאולם שהיה בהר הבית ששם היו נוהגים חכמי הסנהדרין להתכנס בזמן שבית המקדש היה קיים], מכאן שהתנהגותו של יתרו אל משה - גרמה לכך שצאצאיו יגיעו למדרגה גבוהה שלבמקום כה קדוש לכל ישראל.
ממעשה זה, יש להסיק מסקנה חשובה: שאין לדון אדם על פי מוצאו וייחוסו המשפחתי, אלא על פי התנהלות חיי היום, יום שלו ומעשיו בפועל.
ליתרו ישנה זכות נוספת בכך שהוא מגיע להכרה בגדולת ה' ומעשיו , הוא הראשון שאומר: "ברוך ה' " על כך נאמר: במסכת סנהדרין [צ"ד, ע"א] "גנאי הוא למשה ולשישים ריבוא [ולכל היוצאים ממצרים] שלא אמרו: "ברוך.." עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה' " אך לכאורה, תמוהים דברי חז"ל שהרי משה ובני ישראל הודו לה' על הכול באמצעות שירת הים.
אלא צודקים חז"ל בדעתם, לפי שכאשר משה ובני ישראל שרו את שירת הים- זה נס שנעשה להם עצמם לעומת זאת יתרו הודה לה' על כל הניסים שעשה ה'לישראל.
כאן חז"ל מלמדים אותנו יסוד גדול: אין זה מספיק להודות לה' על הניסים והחסדים שה' עושה עימו וקרוביו, אלא עליו להכיר ולהעריך את כל החסדים והדברים הטובים שה' עושה גם למען אחרים.
גדולתו של יתרו.
עצם העניין שיתרו - שבעברו היה עוסק בעבודת אלילים - התגייר יחד עם כל בני ביתו והגיע למעלה כה גדולה שהכיר בבורא עולם וגדולתו ,כפי שאמר למשה: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוהים" זה מראה על גדולתו של יתרו.
רבינו בחיי אומר על כך: יתרו הכיר במעלת אלוקי ישראל לעומת כל האלילים והבחין בגמול שה' השיב למצרים על מעשיהם- שתכננו בזדון לעולל לבני ישראל, שהרי פרעה גזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" ועל כך נענשו המצרים מידה כנגד מידה - ומצאו את מותם בים סוף.
כי אם רק היו מסתפקים להעביד את ישראל בפרך לא היו נענשים, לפי שה' הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים: "ועבדום ועינו אותם, אבל התוספת שהם הוסיפו- לפגוע בתינוקות של עם ישראל , זה דבר שלא נכלל בעבדות שנאמרה על ידי ה', אלא דבר שתכננו המצרים בזדון לבצע, כפי שנאמר: "כי ידעתי כי הזידו עליהם" [נחמיה ט] זה היה פשעם של המצרים.
לאור האמור לעיל, ניתן להבין כי ליתרו היו הרבה זכויות, עצם זה שהשיב את ציפורה ובניה למשה, משום שהעריך את חשיבות המסגרת המשפחתית ועניין הכרת הטוב אצלו כלפי הקב"ה – זכויות אלה זיכו אותו בשכר רב כולל פרשה מיוחדת הנקראת על שמו. פרשת יתרו .
משה ויתרו/שיר מאת: אהובה קליין ©
בלב מדבר וסלעים
בצל מרבד עננים
משה ויתרו נפגשים
בענייני דיומא משוחחים.
משה מסביר פנים
באופן מחכים ונעים
דברי שכנוע מתובלים
דבש ונופת צופים.
יזמין יתרו באהבה
למען יצטרף למסע
לעם ישמש עיניים
להמיס אויבים כמים.
יתרו יתרץ סירובו
באמתלת געגוע למולדתו
אך בניו אהוביו ישאיר
לעם ישראל להאיר.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך[חומש במדבר]
משה כשופט/שיר מאת: אהובה קליין ©
בלב מדבר וחולות
יושב איש אשכולות
משה שופט העם
נטול טינה וזעם.
מקשיב לפי הניצבים
חודר לכל הפרטים
סבלנותו מרקיעה שחקים
בכל רמ"ח איברים.
שוקל פוסק בצדק
ללא רבב וסדק
מנגד יטענו האשמים
על עוול עתיר ממדים.
משה אינו נשבר
מפגין עוצמה כהר
ייגש אליו חותנו
בפניו יעלה עצתו.
משה מוקיר טובה
פועל על פי תורה
יתרו יקבל תשורה
על שמו תיקרא פרשה.
הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו[חומש שמות]
כלי חמדה/ שיר מאת: אהובה קליין ©
הוא כחתן ביום חופתו
ממתין בכיליון עיניים לאהובתו
בצל יריעת קולות וברקים
מרבד הררי עטור ירוקים.
היא ככלה ביום כלולותיה
מצוחצחת הדורת מלבושיה
ליבה הומה כגלי הים
חוזה בחיזיון אפוף עשן.
כלי חמדה נתן בידיה
נר תמיד יזרח לרגליה
לה יזכור חסד נעורים
לכתה במדבר לילות כימים.
הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו [חומש שמות]
פרשת יתרו- מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא: מעמד הר סיני וכך התורה מתארת את האירוע המיוחד והקדוש:
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על—ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל- העם אשר במחנה ויוצא משה את—העם לקראת האלוקים מן—המחנה ויתיצבו בתחתית ההר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ..." [שמות י"ט,ט"ז-י"ט]
כידוע משה מקבל על הר סיני את עשרת הדיברות, ביניהם נימצא הדיבר:"לא תחמוד": "לא תחמוד בית רעך,לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" [שם כ,י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע עם ישראל היה חייב להתכונן לקבלת התורה –שלושה ימים דווקא?
ב] התורה מציינת: "בהיות הבוקר" מה תפקיד המילה:"בהיות" האין היא מיותרת?
ג] מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?
התשובה לשאלה א]
על כך ישנה תשובה יפה ומעניינת של-
החכם מהגליל שדרש זאת לרב חיסדא:"ברוך הרחמן,שנתן תורה משולשת[הכוונה-תורה ,נביאים, כתובים] לעם משולש:[שהוא כולל:כוהנים,לויים וישראלים]
על ידי שלישי[ הכוונה למשה-שהיה השלישי להוריו.]
ביום השלישי[הכוונה לשלושת ימי הגבלה] בחודש השלישי[הכוונה לחודש סיוון שהוא השלישי לניסן-ראשון לחודשי השנה-על פי התורה.
התשובה לשאלה ב]
בדרך כלל כאשר מוזכרת המילה:" בוקר" במקרא,היא מופיעה ללא מילים נוספות, לדוגמא:
על אברהם נאמר כאשר הלך לעקוד את יצחק בנו:"וישכם אברהם בבוקר"[בראשית י"ט,כ"ז]
ואצל משה נאמר:"וישכם בבוקר ויבן מזבח" [שמות כ"ד,ד]
ואילו כאן בפרשה נאמר באופן מיוחד:"בהיות הבוקר"
רש"י מסביר כי: מכאן לומדים שה' הקדים את עם ישראל על הר סיני,וזאת בניגוד לרב בשר ודם, שבדרך כלל אינו מקדים להמתין לתלמידו.
רש"י מביא מקרה דומה- דברי ה' אל יחזקאל הנביא:
"קום צא אל הבקעה,ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד" ומקדים את בואו של הנביא יחזקאל. [יחזקאל ג,כ"ב]
אף במעמד הר סיני ה'- שהוא עניו ,הקדים את כולם וההוכחה לכך שהשכם בבוקר נשמעו כבר קולות וברקים וזאת טרם בני ישראל הגיעו להר ועל ידי כך הקב"ה הראה שהוא ממתין ראשון לעם ישראל.
התשובה לשאלה ג]
הכוונה- אדם רואה באמצעות עיניו משהו ובלב חומד את הדבר- מאד חפץ בכך, באה התורה ואוסרת על כך, למעשה היא מצווה להגביל את המחשבה והתאווה בלב וכמובן את הפעילות המעשית הקשורה למחשבה.
נשאלת השאלה, וכי יש בכוחו של אדם לעצור את רגשותיו, מחשבותיו ומעשיו?
מסתבר שכן, אם אדם משליט את מוחו על הרגש בהתאם לצו התורה,הוא מסוגל לקיים איסור זה והתורה מעידה שאכן כך הדבר.
על כך אומר ספר החינוך:"ואל תתמה לומר,איך יהיה בידו של אדם למנוע מהתאוות אל אוצר כל כלי-חמדה, שיראה ברשות חברו,והוא מכולם ריק וריקם,ואיך תבוא התורה למנוע,במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו? זה הדבר אינו כן,ולא יאמרו אותם רק הטיפשים,הרעים והחטאים בנפשותם,כי אומנם בידי אדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו, מכל מה שירצה, וברשותו ודעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו,וליבו מסור אל כל אשר יחפוץ.."
בהתאם לדברים אלו ניתן להסיק- כי יש בכוחו הנפשי של האדם לרסן את מחשבותיו ותאוותיו בהתאם לצוו האלוקי.
לדעת אבן עזרא: האדם מסוגל לקיים את :"לא תחמוד" שמטרתו להשריש את יראת אלוקים בליבו, כי אין האדם חומד דבר בלתי ניתן להשגה,כמו לדוגמא : לא יאבק להשיג כנפיים על מנת לעוף כעוף השמים- כי אין דבר זה ניתן למימוש,ולכן אם ישלוט על שיכלו: שהדבר אסור מטעם התורה, ממילא ירד מכל התאווה האסורה. ר' יעקב מקללנבורג, בהכתב והקבלה, טוען: כי אדם שהוא מלא באהבת ה' בליבו- אין מקום לחמדה האסורה והדבר דומה לכוס המלאה במשקה ואין אפשרות להוסיף עליה אפילו טיפה נוספת.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עדים אנו לאירוע מיוחד בהיסטוריה היהודית: מעמד הר סיני, הקב"ה ממתין על ההר לעם ישראל כחתן ביום חופתו לכלה – דברי רש"י המאירים את עינינו.
התורה היא מלשון הוראה ותפקיד עשרת הדיברות להנחות לעם את הדרך הנכונה בחיים בהתאם לרצון ה'- רצון הבא לידי ביטוי בקיום כל המצוות- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
יהי רצון שעם ישראל ילך בדרך זו לאורך ימים וישמש אור לגויים וכך בע"ה בקרוב מאד-יזכה לבוא הגאולה בכלל ובפרט. אמן ואמן.
