פרשת ויקהל פקודי - כיצד נפתח שער לכנפי השכינה

פרטים

קטגוריה: פרשת ויקהל

פורסם בחמישי, 12 מרס 2026 12:17

נכתב על ידי Super User

כניסות: 309

פרשת ויקהל פקודי - כיצד נפתח  שער לכנפי השכינה ?

מאת: אהובה קליין.

פרשיות - ויקהל פקודי המתארות את המשך מלאכת המשכן עד התוצאה הסופית – יש בהן - הוראות  לעם ישראל כיצד עלינו לנהוג  נכון כדי להגשים את המטרה הנעלה:

"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". מעניין כי התורה מקדישה לנושא המשכן חמש פרשיות - זאת מפני חשיבות הנושא לחיי כל עם ישראל.

בתחילת הפרשה - משה מקהיל את עם ישראל כנאמר: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא ־תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת. 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר.  קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.  וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.  וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.  וְשֶׁמֶן, לַמָּאוֹר; וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.  וְאַבְנֵי שֹׁהַם--וְאַבְנֵי, מִלֻּאִים:  לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְכָל חֲכַם לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.[שמות, ל"ה, א'-י"א]

השאלות הן:

א] מהי חשיבות האחדות בעם ישראל?

ב] שמירת השבת - מדוע  עונשם של המחללים  -  מוות?

ג] מהן המידות  והמעשים  כתנאי להשכנת השכינה על ישראל ?

תשובות.

חשיבות אחדות ישראל תמיד!

כבר בתחילת פרשת ויקהל משה מקהיל את עם ישראל  ויש לכך כמה טעמים חשובים:

א] רש"י מדגיש - כי הדבר התרחש למחרת יום הכיפורים כאשר ירד עם הלוחות השניים[שמות ל"ד, כ"ט]

כדי למסור להם על ענייני המשכן, היות וכולם היו במצב של קדושה ומתוקף כך - קל להם להזדרז במצוות.

מכאן שמשה ניצל –את הזמן המתאים –היינו - את המצב הרוחני הגבוה שהיה לעם.

ב] היה צורך לאסוף את כל עם ישראל-כדי להודיע להם על מגבית כללית למען המשכן אשר נועד להיות  להם מוקד רוחני – היות וכל העם היה  שותף בהקמתו.

ג] הייתה כאן מטרה נוספת: להדריך את עם ישראל כיצד עליהם לארגן את  חייהם בצורה נכונה - למען  ייכון העם לנצח!

ד] לאחד את כל העם כאיש אחד - כפי שהדבר מוזכר במסכת: יומא [ט, ע"א]: הסיבה לחורבן בית המקדש השני הייתה: שנאת חינם.

כדי למנוע בעתיד חורבן נוסף - היה צורך ללכד מחדש את העם, על כך מרמז משה לעם: כי רק  על ידי אחדות בעם   ניתן לשרוד  ובכך מותנה גם קיום המשכן וזאת ,למרות שישראל מחולקים לשנים עשר שבטים- הם חייבים לראות עצמם כמכלול אחד של: "עדת בני ישראל".

ה]הסיבה הנוספת הצורך לאחד את כל העם – כי  רק כאשר כל העם מאוחד כאיש אחד בלב אחד - הוא מסוגל לעמוד כנגד כל האויבים.

המלבי"ם  מסביר: כי בזמן מעמד הר  סיני כל העם היה מאוחד  והוא מסתמך על הפסוק:"ויחן שם ישראל נגד ההר" [שמות י"ט, ב]

מדוע כתוב :"ויחן" בלשון יחיד ולא רבים ? מלמד שכל העם היה מאוחד כאיש אחד בלב אחד, אך כאשר חטאו בעגל, השטן שהיה מקטרג - גרם למחלוקת ופירוד  בתוך שבטי ישראל.

מכאן: כאשר  משה מקהיל את העם-הוא גורם לתיקון בעם ומאחד מחדש את כולם  בדומה ליום מתן תורה.

עונשם הכבד של  מחללי  שבת.

נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".

באמת מדוע כתוב תחילה: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"? וכי לא די להזכיר את קדושת השבת-בלבד?

אלא יש כאן מסר : כל יהודי-עליו לדעת - אם הוא  עובד רק שישה ימים בשבוע - ממילא זוכה לעונג שבת אמיתי  וגם יש לו ברכה ופרנסה במשך ששת הימים שעובד!

אך אם חלילה אינו שומר שבת - עבודתו במשך כל ששת ימי השבוע אינה. מבורכת.

יתכן שיבוא אדם וירצה  לסתור את העונש הכבד - של חילול יום השבת באומרו: ראיתי אנשים רבים שמחללים שבת ולא קורה להם דבר?

התשובה  ע"פ חז"ל: כי העיוור נחשב כמת: "ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, מצורע, ומי שאין לו בנים"

* היום אין  את מחלת הצרעת – אך יש מחלות אחרות לא פחות מסוכנות.

לפי רש"י: התורה הקדימה את עניין השבת לנושא מלאכת המשכן - כדי להודיע שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת.

לפי שמות רבה: השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

הקב"ה אמר לעם ישראל : אם יקפידו על שמירת השבת , ה' יחשיב זאת כאילו שמרו את כל המצוות שבתורה.

אך אם חס ושלום - יחללו את השבת ,ה' יחשיב זאת כאילו חיללו  את כל המצוות.

הגאון מווילנא מבאר: דין הוא שיש לענג את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. צריך שכוונתו – תהיה לכבוד שבת קודש.

על כך הנביא אומר:

"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.  אָז, תִּתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר". [ישעיהו נ"ח, י"א]

המעשים והמידות הטובות הנחוצים להצלחת השראת השכינה  על ישראל.

א] התרומה רצויה לפני ה'- רק כאשר באה מכסף שנרכש בצדק ובמשפט- ולא מתוך מעשי מרמה. כי אז היא נחשבת ל"מצווה הבאה בעברה "ויותר מזה- היא צריכה להינתן מתוך- נדיבות הלב.

ב] האומנים- בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך היו בעלי כישרון מתנת שמים- שה' הקדיש אותם מראש לעבודת המשכן וכליו.. הדבר רמוז בשמותיהם:

בְּצַלְאֵל - הָיָה בְּצֵל אֵל[בְּצֵל אֱלוֹקִים- מְחֻבָּר לָה' בִּתְפִלּוֹת וְלִמּוּד תּוֹרָה].

אָהֳלִיאָב- הָיָה בְּאֹהֶל ה'- כְּלוֹמַר גַּם כֵּן מְחֻבָּר בִּתְפִלָּה וְלִמּוּד  תּוֹרָה לָה'.

ג]הייתה דרושה זריזות מיוחדת – ויגיעה - הן בעבודת המשכן והן במלאכת הנשים  בטוויית החוטים- הישר מגב הצאן.

כפי שנאמר:" וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת ־הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן, אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת הַשֵּׁשׁ.  וְכָל־הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה:  טָווּ, אֶת הָעִזִּים". [להלן ל"ה, כ"ה-כ"ו] כאשר משה ראה שהכול נעשה  מתוך נדיבות הלב , זריזות ויגיעה-הוא בירך את עם ישראל.

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כדי שהשכינה תשרה עלינו כציווי ה' – עלינו להיות מחוברים לתורה הקדושה לאהוב את ה'  כמו שנאמר:

"וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ"  זהו ציווי חשוב ונכבד ובאופן זה שנאהב את ה'  נשפיע על כל עם ישראל  לאהוב את ה' – ולבטוח רק בו - ונקיים  את המצוות באהבה ובאמונה טהורה , נאמץ את המידות הטובות, האחדות בעם, אהבת הזולת, הזריזות והיגיעה ,ההתמדה  של אומני המשכן בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נלמד  מהתנהגותן של הנשים חכמות הלב, - כך נשמש אור לגויים – דוגמת המנורה במשכן ואחר כך במקדש ונזכה לא רק לשכינה שתשרה עלינו אלא להגנה מלאה מאת ה' כנאמר:

"יְהֹוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". [שמות, י"ד, י"ד]  אמן ואמן.

המנורה במשכן

פרטים

קטגוריה: פרשת ויקהל

פורסם בחמישי, 12 מרס 2026 12:17

נכתב על ידי Super User

כניסות: 275

הַמְּנוֹרָה בַּמִּשְׁכָּן

מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַייְן ©

יְצִירַת הַמְּנוֹרָה מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת

תַּכְלִיתָהּ לְהָאִיר - אוֹרָהּ תִּפְאֶרֶת

עֲשׂוּיָה גּוּשׁ אֶחָד זָהָב  טָהוֹר

כְּעַם  מְאֻחָד - תּוֹרָתוֹ יִנְצֹר.

שִׁשָּׁה קָנִים מִצִּדָּהּ יוֹצְאִים

שְׁלוֹשָׁה  מִכָּל צַד מְעֻגָּלִים

אֶל  הקָנֶה.הַמֶּרְכָּזִי  מְכֻוָּנִים

עִיטּוּרָם כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים.

אוֹרָם מִשֶּׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית

מְאִירִים  יוֹמָם וָלֵיל תָּמִיד

כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל  עַם נִבְחָר

מֵאִיר לַגּוֹיִים הַיּוֹם וּמָחָר.

כּוֹחוֹ שׁוֹאֵב מֵהַשַּׁלְהֶבֶת הַמֶּרְכָּזִית

מְקוֹר הָעָצְמָה - הָאֱמוּנָה הַנִּצְחִית

בּוֹרֵא עוֹלָם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

הֲרֵי מִצְווֹתָיו  בְּאַהֲבָה מְקַיְּימִים.

בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה מִתְעַלִּים

חָכְמָה וְדַעַת מִמֶּנָּה שׁוֹאֲבִים

דֻּגְמַת אָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר

שְׁמָם הַטּוֹב בַּכְּתוּבִים נִזְכַּר.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת, פָּרָשַׁת: וַיַּקְהֵל- פְּקוּדֵי]  

פרשת ויקהל-המשותף לשבת ולהתקהלות- בימינו ובעתיד?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויקהל

פורסם בחמישי, 20 מרס 2025 12:56

נכתב על ידי Super User

כניסות: 778

פרשת ויקהל-המשותף לשבת ולהתקהלות- בימינו ובעתיד?

מאת: אהובה קליין.

הפרשה מתחילה  בפסוקים:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר - צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל - הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת". [שמות  ל"ה, א'-ד]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך להקהיל את - כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?

ב] מה ערכה של השבת - כלפי עם ישראל?

תשובות.

הצורך להקהיל את העם על ידי משה.

רבינו בחיי  מפרש על פי המדרש: "תבוא קהילת משה ותכפר על קהילת אהרון דכתיב  [שמות ל"ב] "ויקהל העם על אהרון" והכוונה: כי על ידי שמשה  מקהיל את העם הוא מכפר על  התאספות העם בחטא העגל.

בהמשך אמירת משה: "ויאמר אליהם משה"  - מכפרת על אמירת אהרון שנאמר במעשה העגל: "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלקים". המילים: אצל משה: "אלה הדברים" מכפרות על דברי העם בזמן הסגידה לעגל הזהב: "אלה אלוהיך ישראל" והזהב  שנתרם למען המשכן - יכפר על הזהב שממנו  נוצר העגל.

המלבי"ם אומר רעיון דומה: כאשר התורה ניתנה על הר סיני - כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד בתחתית ההר והראיה  לכך: שכתוב בלשון יחיד:"וַיִּחַן - שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" [שם י"ט, ב]

אבל בזמן חטא העגל,  השטן המקטרג גרם לפירוד ומחלוקת בקרב עם ישראל .   המשכן בא  לכפר  על מעשה העגל, לכן משה אסף את כל עם ישראל אליו להשיבם – לעם מאוחד ומלוכד סביב נושא המשכן ממש כמו בזמן מעמד  הר סיני.

חז"ל אומרים : כי יש קשר בין  תחילת פרשת "כי תישא" לתחילת  פרשת  ויקהל  כאשר אצל משה מתקהלים מתוך אחדות  שבלב - מצליחים לעמוד מאוחדים מול כל סוג של אויב. ומתקיים בהם הפסוק: "כי  תישא את ראש בני ישראל"

ערכה של השבת וההתקהלות .

להלן הסבר יפה  בערכה של ההתקהלות הקשורה לשבת :

הפרשה  פותחת בהתקהלות העם -  על  ידי משה ומיד  מופיע הציווי  על שמירת השבת ומתברר : כי  על מנת  לשמור את השבת ולחוש את קדושתה ואת השכינה השורה – זה קורה דווקא בהתקהלות-כי  כל בני הבית יושבים סביב השולחן - שרים שירי שבת ואומרים דברי תורה.

כמו כן  השיעורים ולימודי התורה ביום השבת – יש  בהם עוצמה גדולה כדי  לזכות  את עם ישראל  ולגרום לסנגוריה גדולה  בשמים על ישראל.

בעל הטורים סובר: כי יש קשר בין ירידתו של משה מהר סיני כשקרן-עור פניו - ומכאן יש להסביר: שאינו דומה קירון פנים של שבת לשאר הימים  [ב"ר, י"א, ב]

הכוונה: בסוף  פרשת:"ויקהל" נאמר: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אות - הַמַּסְוֶוה עַל-פָּנָיו, עַד - בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ".   [שמות  ל"ד, ל"ה]

נאמר: "וַיַּקְהֵל" לפי שמשה בא לדבר על פרשת שבת רצה לרמוז שבשבתות ויום טוב העם מתקהלים לשמוע דרשה.

נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן"

רבותינו סברו: שלושה  מעידים זה על זה: ישראל, השבת והקב"ה: ישראל והקב"ה מעידים - על השבת שהוא יום מנוחה ליהודים.

וישראל והשבת מעידים על ה' -  שהוא יחיד בעולמו.

הקב"ה והשבת מעידים על ישראל - שהם גוי אחד בארץ!

"אמר רבי יהודה, אמר רב: כל המענג את השבת  מעניקים לו משמים  משאלות ליבו - ההוכחה לכך, שנאמר:

"וְהִתְעַנַּג עַל-ה';  וְיִתֶּן- לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ".[תהלים ל"ז, ד']

רבותינו  בעלי אגדה אומרים: כי מתחילת התורה ועד  סופה, אין בה פרשה שנאמר בראשה:  "ויקהל" ,אלא רק בפרשה זו. אמר הקב"ה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם - הלכות שבת - כדי שילמדו ממך הדורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת להתכנס בבתי מדרשות - כדי ללמד ולהורות לישראל דברי תורה-איסור והיתר וכו', מכאן אמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים  בעניינו של יום. הלכות פסח  בפסח וכו'.....

נאמר: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"ג, ד']

מתי  אלוקים הוא מלכו של עולם?

תשובה: כאשר נאספים ראשי העם יחד עם , עָם ישראל- כאשר כל האנשים שרויים באחדות ואחווה.

כדברי מדרש תנחומא-על פרשת: נצבים: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל"׃ [דברים כ"ט, ט']  וכתוב:

"לֹא ־יִֽהְיֶה ־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא ־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָֽיָה־לָ֤ךְ ה' לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ" [ישעיהו ס', י"ט]

המשמעות היא: כאשר עם ישראל יהיה מאוחד - למה הדבר דומה?

בנוהג שבעולם : אגודה של קנים אין אדם מסוגל לשוברם כשהם יחד. לעומת זה, כאשר הם מופיעים מפוזרים - אפילו תינוק יכול  לשברם .

על כן, כאשר הם בקבוצה מתאחדים אור השכינה  שורה עליהם!

השראת השכינה הייתה גם במשכן - כי כולם  נתנו תרומה  בסך מחצית השקל באופן שווה – ללא הבדל מעמד ביניהם וכך ניתן היה להקים את המשכן והשכינה שרתה שם.

שואל הזוהר הקדוש :הרי נאמר: "וַיְבָרֶךְ אלקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ":[ בראשית ב, ג']הרי לא ירד מן בשבת – במדבר - אם כן, במה  ה' בירך את השבת? תשובתו: כי השבת היא מקור הברכה כל השפע הגשמי והרוחני של כל השבוע - מתברך מכוח השבת.

ה"חפץ חיים"  המשיל משל יפה: על תקרת בית הכנסת - ישנן  נברשות מפוארות שהן תלויות. אך, אם  גבאי בית הכנסת - יחליט לנתק - את המפסק הראשי של החשמל - כל האורות יכבו ותהיה אפלה במקום!

הנמשל: כך כל הברכות  באות מכוח השבת - כל האור שבעולם בא מכוח שמירת שבת, לכן כאשר  אין מקפידים על שמירת שבת  מכבים את המפסק הראשי - ומשביתים את הברכה. רבותינו אומרים: "כשישראל עושים רצונו של מקום - מלאכתם נעשית על ידי אחרים" [מסכת ברכות ל"ה]

החוזה  מלובלין  מסביר את הפסוק:

"אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר- צִווָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ"- על ידי שמירת שבת- מגיעים לקיים את כל אלה הדברים אשר  ה' ציווה  וכל המשמר את השבת כאילו קיים את כל התורה כולה!

נאמר: "תּוֹרָה צִווָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".[דברים ל"ג, ד']

הרמב"ן מסביר את המסר הנ"ל: הטעם שישא תמיד ויאמר "תורה צווה לנו משה" - והיא תהיה מורשה לקהלת יעקב -כי לדורות עולם כל בני יעקב יירשוה וישמרו אותה כי לא תשכח מפי זרעו ודרשו רבותינו (מדרש תהלים א) שלא אמר מורשה בית יעקב או זרע יעקב ואמר "קהלת יעקב" לרמז שייקהלו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליו הם הגרים הנלווים על ה' לשרתו ונספחו על בית יעקב ונקראו כלם קהילתו"

לסיכום –לאור האמור לעיל: ישנו מסר חשוב לעם ישראל ממש לימים אלה: השבת היא מקור הברכה והאור - היא גם גורמת לעם ישראל להתאסף יחד בבתי מדרשות ובתי כנסת ומכוח אחדות העם בשבתות בע"ה נזכה - במהרה  לניצחון על אויבינו " אור חדש על ציון תאיר" ונממש את הציווי :"תּוֹרָה צִווָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" !

משה מקהיל את העם

פרטים

קטגוריה: פרשת ויקהל

פורסם בחמישי, 20 מרס 2025 12:55

נכתב על ידי Super User

כניסות: 792

מֹשֶׁה מַקְהִיל אֶת הָעָם.

מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַייְן ©

עֲנָנִים הִתְאַסְּפוּ בַּשָּׁמַיִם

הַיְּדִיעָה הִתְפַּשְּׁטָה כַּמַּיִם

לְהִתְקַהֵל בִּפְנֵי מֹשֶׁה הַמַּנְהִיג

לִשְׁמֹעַ  מֶסֶר נְבוּאִי לֶעָתִיד.

בִּמְהֵרָה נֶחְפְּזוּ הַכֹּול כְּאַיָּלִים

הֵרִימוּ מַבָּטָם לִמְרוֹמֵי הַשְּׁחָקִים

לְפֶתַע כֶּתֶר פָּז - יַהֲלוֹמִים

מְקוֹר הַבְּרָכָה לְנֶצַח נְצָחִים.

עֲטֶרֶת שַׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל  מְאִירָה

בְּבֵית הַגְּנָזִים הָיְיתָה נְצוּרָה

לְרַגְלֵי הַר סִינַי  בְּאַחְדוּת נֶאֱמָנָה

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע נִשְׁבְּעוּ בֶּאֱמוּנָה.

יוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן

מֵגֵן וְצִינָּה מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן

אוֹצָר לְעַם חָכָם וְנָבוֹן

לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת מוֹנֵעַ אָסוֹן.

יוֹם  מְנוּחָה לְיַעַף וְהַיָּגֵעַ

שֶׁפַע רַב   עָלָיו שׁוֹפֵעַ

ְּשִׁשָּׁה יָמִים  עָמַל  קָשׁוֹת

בְּשַׁבָּת יֵיהָנֶה מִינִי מַעֲדַנּוֹת.

הַשַּׁבָּת לְעַם כֶּתֶר מְלוּכָה

עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל קְדוֹשָׁה נַעֲלָה!

הערה: השיר בהשראת פרשת ויקהל .

פרשת ויקהל - מסר חשוב לעם ישראל בימינו-כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויקהל

פורסם בחמישי, 07 מרס 2024 11:23

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1216

פרשת  ויקהל - מסר חשוב לעם ישראל בימינו-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר -צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם".[שמות  ל"ה, א']

בפרשה זו מתארת לנו התורה גם את אומני המשכן כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹקִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]

השאלות הן:

א] מה המשמעות:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "?   

ב] מי היו אומני המשכן ובמה ייחודם? 

תשובות

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "

מעניין לשים לב לפרשה הקודמת [כי תישא] המסתיימת במילים: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.."[שמות ל"ד, ל"ה]

נשאלת השאלה במה וו החיבור בתחילת פרשתנו- מקשר לפרשה הקודמת?

רש"י מסביר:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"- לשון הפעיל, והמשמעות: שמשה רבינו אינו אוסף את האנשים בידיים - אלא הם נאספו מעצמם- על פי דיבורו, הוא רק גרם להם להיקהל ולכאורה -  מה כוחו של משה שהייתה לו הצלחה להקהיל את עם ישראל – ללא פעולה בידיו?

אלא, היות וראו עם ישראל "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה..". מכאן שהוד קדושתו האיר לסביבה ומתוך כוח קדושה זו נמשכו בני ישראל אל משה מהטעם: שהיו חפצים ליהנות מזיו קדושתו - דוגמת אדם המצוי באפלה ונמשך אל אור בוקע ועולה ,משום כך יש טעם לסמיכות לסוף פרשת 'כי תישא' בתיאור: "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.." לתחילת פרשתנו – למילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"

מעניין לציין: כי השורש של קהל, נמצא גם בקהילה ובקהלת.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, הכתיר את עצמו בשם קהלת- דוגמת היותו ראש הקהל וגם  חלק ממנו- ואכן  בספרו קהלת- הקהיל את הקהל והיה מוסר להם מסרים חברתיים - דברי  תוכחה ומוסר השכל.

הזהר הקדוש טוען: כי ספר קהלת כתוב בסוד עליון והוא נכתב בדרך משל , כל פסוק אפילו הקצר ביותר מכיל חכמה עליונה.

המלבי"ם מסביר: משה היה צריך להקהיל את עם ישראל מהסיבה:  שבעוד שבמעמד  הר סיני- היה העם מאוחד, הרי בזמן מעשה העגל- השטן קיטרג –וגרם למחלוקת והנה הקמת המשכן נועדה  לכפר על מעשה העגל. לכן משה הקהיל את העם על מנת לאחד אותם מחדש.

אומני המשכן וייחודם.

חכמים מספרים: רבי עקיבא - בתחילה היה עם – הארץ , התחיל מאוחר יותר ללמוד תורה - הביט באבן  שנוקבה על ידי טיפות מים שנטפו עליה ללא הרף  - למד מזה מוסר- השכל:-אם טיפות מים רבות שינו את צורת האבן ,למרות היותה כה קשה, הרי המסקנה: שלימוד תורה בהתמדה - יכול לחדור ללב אנוש ,למרות  אפשרות היותו גס ומאובן.

לבצלאל הייתה חכמה גדולה לחדור  ללבבות מאובנים ביותר – לנקבם ולמלאם בתורה וביראת שמים, כפי שנאמר: הוא היה ,חרש ואומן לנקב אבן ולמלאותה בחומר הדרוש- "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת":

ע"פ הזוהר- את בצלאל העמידו , בצל א-ל, (דהיינו בצלו של א-ל), ומי הוא בצל א-ל, זהו ימין, (כי החסד נקרא א-ל)

ידוע שאהליאב היה שותפו של בצלאל- שמו מעיד עליו כי ישב   תמיד באוהל ה'- כלומר השכינה שרתה עליו. 

ר' חיים מוולוז'ין סבור:

בשלושה דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.

כפי שכתוב: "ה'--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי  ג, י"ט]

מאחר שהמשכן ,כליו וגם המקדש – נעשו בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.

לכן אומרים חז"ל [מסכת  ברכות, נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.

הרידב"ז  סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי  ואהליאב בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא רק  בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא את האומנות  מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה  לבצלאל גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת - ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

ה"חפץ חיים" סובר:  כי מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה' - אם אדם נושא ליבו למשימה קדושה בתחום התורני  ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו, הוא  זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא  אך רק ממנו.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה - מחשבה טהורה - בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הפרשה מעבירה  מסר אקטואלי חשוב לכל עם ישראל-לדורות : משה מקהיל את עם ישראל להודיע על הקמת המשכן, אלא שלצורך קיום המשכן וקיום העם בארץ - יש להתאחד – אחדות מלאה  במיוחד לאור העובדה שבית המקדש השני נחרב בעוון  מחלוקת ושנאת חינם-לפני  אלפיים שנה בקירוב  והביא לחורבן העם והארץ.

וכמה יפים וחשובים הפסוקים:

"תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

 [ דברים  ל"ג, ד'- ה']