פרשת תצווה - משיחת הכהן הגדול בשמן המשחה .

פרטים

קטגוריה: פרשת תצוה

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:08

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1468

פרשת תצווה - משיחת הכהן הגדול בשמן המשחה .

מאת: אהובה קליין .

אחד הנושאים  בפרשה : משיחת אהרון הכהן לתפקיד הכהונה - על ידי יציקת שמן המשחה על ראשו: 

"וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת, עַל-רֹאשׁוֹ; וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עַל-הַמִּצְנָפֶת.  וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ; וּמָשַׁחְתָּ, אֹתוֹ". [שמות כ"ט, ו-ח]

 השאלות הן:

 א] מהו "נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ" ?

 ב] מדוע נמשח אהרן בשמן המשחה ומה  טיבו של שמן זה?

תשובות.

נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ.

רש"י מסביר: כי הכוונה לציץ של הכהן הגדול- כלומר הנזר שעליו חקוק שמו  הקדוש של ה'.

רבינו בחיי מבהיר: הציץ של הכהן הגדול נכלל בתוך שמונת בגדי הכהונה - הוא אינו נחשב לבגד, אלא לתכשיט ומה שמזכירים רז"ל תמיד שמונה בגדי כהונה הם הולכים אחר הרוב- כי שבעה מהם- הם בגדים שהכהן הגדול לובש - והם  כנגד שבעה רקיעים.

הציץ שעל ראשו של הכהן הגדול היה עשוי זהב הוא עליון על כל בגדי הכהן והוא רומז על מידה שמופיע בדברי דויד המלך:

"כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה;  מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ". [תהלים מ"ה, י"ד]

לכן על הציץ היה כתוב "פיתוחי חותם"- "קודש לה' " והיה על מצח אהרון הכהן לסימן- שהוא  הכהן הגדול, זאת בנוסף לאבני האפוד על שתי כתפיו , החושן  ושתים עשרה האבנים- כנגד שבטי ישראל - ועל שולי מעילו פעמונים ורימונים ומעל ראשו הייתה שורה השכינה -מידת הדין שבאמצעותה הרחמים משגיחים על עם ישראל, ומהו לשון: "ציץ"?-זה הפסוק משיר השירים:

"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". [שיר השירים, ב', ט'] הכוונה לקב"ה שמשגיח על עם ישראל- כמו שכתוב:

"וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים".

רבינו בחיי מקדיש גם הסבר על אופן עשיית הציץ: "עושה טס של זהב רוחב שתי אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן וכותב עליו שני שיטים: "קודש לה',  "קודש למטה, לה' למעלה, והיו האותיות בולטות והיה נקוב שני קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנו מנקב לנקב שיהא נקשר בפתיל כנגד העורף"- כלומר פתיל התכלת העוקף את המצנפת  של הכהן הגדול- היה נקשר מאחורי הכובע- על העורף.

הכהן הגדול ושמן המשחה.

את שמן המשחה רקח  משה בכבודו ובעצמו, כמו שהכתוב מציין: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  וְאַתָּה קַח-לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; וּקְנֵה-בֹשֶׂם, חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.  כד וְקִדָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; וְשֶׁמֶן זַיִת, הִין. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ, שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ--רֹקַח מִרְקַחַת, מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ; שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה.  וּמָשַׁחְתָּ בוֹ, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵת, אֲרוֹן הָעֵדֻת.  וְאֶת- הַשֻּׁלְחָן, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת- הַמְּנֹרָה, וְאֶת-כֵּלֶיהָ; וְאֵת, מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.  וְאֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וְאֶת-הַכִּיֹּר, וְאֶת-כַּנּוֹ.  וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם, יִקְדָּשׁ.  ל וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו, תִּמְשָׁח; וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, לְכַהֵן לִי".  [שמות ל, כ"ב- כ"ט]

על פי ספר החינוך: שמן משחת הקודש מטרתו למשוח באמצעותו כל כהן גדול שיתמנה כמו שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על- ראשו שמן המשחה" [ויקרא כ"א, י] וכן מושחים באמצעותו קצת מהמלכים, והיו מושחים בו את הכלים  של בית המקדש, וממשיך ספר החינוך בהסבר: "ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא בעבודה  יתקדשו, וזהו שכתוב: יהיה זה לי לדורותיכם" כן אמרו זיכרונם לברכה  בספרי.

רבינו בחיי מביא מדרש: שמן המשחה שמשה עשה במדבר, נעשו בו נסי  ניסים שהרי בתחילה הכמות הייתה י"ב לוג, שנאמר: "ושמן זית הין אם לסוך בו ממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח, ממנו נמשחו אהרון הכהן ובניו בשבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי".

על פי רש": משה היה נותן את השמן על ראש הכהן ובין ריסי עיניו, משיחת אהרון הייתה בצורתה דומה לאות יונית ודומה למשיחת רקיקי המצות.

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר כי מה שמיוחד בשמן - שהוא אינו מתערבב עם מים ומשיחה בשמן מסמלת - בדרך כלל- את השוני מן החולין.

בהמשך רש"ר מסביר את דברי רש"י בנוגע לאופן משיחת הכהן בשמן, היינו בצורת אות יונית-שני קווים חוצים זה את זה ומכאן ניתן להסיק: שהשפעת שמן המשחה צריכה להתפשט לכל הצדדים והרוחות .

"שפת אמת" מדבר רבות על חשיבות השמן: על פי המדרש המתאר: "מה שמן מאיר כך בית המקדש מאיר לעולם ,לכן נקראו ישראל זית רענן שהם מאירים לכל . השמן הוא מאיר שעל ידו האור נאחז בפתילה"

בהמשך הוא מסביר: שאורו של בית המקדש היה נאחז בנפשות עם ישראל ובזוהר הקדוש נאמר: "נר מצווה ותורה אור"

ובחר ה' דווקא באהרון- לפי שנחשב לאיש חסד כמו שנאמר: "לאיש חסידך להיות כהן גדול"

לעניות דעתי, הכהן  נמשח על ידי שמן המשחה- לפי שהוא חייב להאיר לעם ישראל וכזה היה אהרון הכהן- שהיה ידוע כאיש אוהב שלום ורודף שלום- כפי  שהמשנה מתארת: "הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:"[מסכת אבות  פרק א', י"ב]   אהרון מקרב את הבריות לתורה והתורה עצמה היא כולה אור.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי אהרון הכהן הוקדש על ידי משה באמצעות שמן המשחה שנרקח על ידי משה בכבודו ובעצמו, יש לזכור את אזהרת  התורה:". .איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על     זר ונכרת מעמיו"

שמן זה - תפקידו לקדש את הכהן הגדול לייעודו  - רם המעלה ויש בו מסר – להיות טהור וקדוש - לא להתמזג  עם החולין. אלא להאיר לעם ישראל- הנבדל מכל העמים , לא רק בתקופת המשכן והמקדש, אלא גם לעתיד לבוא!

יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ונשוב לחזות בעבודת הכוהנים במקדש השלישי, אמן ואמן.

פרשת תצווה - משה לא נבחר לכהונה?

פרטים

קטגוריה: פרשת תצוה

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:12

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1466

פרשת  תצווה - משה לא נבחר לכהונה?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מתארת את בגדי הכהונה והקדשת הכוהנים לתפקידם על ידי משה, מעניין ששמו של משה אינו מופיע באופן מפורש בפרשה:

על כך כמה תשובות:

"בעל הטורים" מסביר: כי הטעם לאי הזכרת שמו של משה: היות ואחרי  חטא העגל ביקש מהקב"ה: "מחני נא מספרך אשר כתבת [שמות ל"ב, ל"ב]    מכאן שקללת חכם ,אפילו על תנאי - אינה שבה ריקם.

הגאון מווילנה סובר אחרת :לדעתו - היות ופרשה זו נקראת בשבוע בו אנו מציינים את יום פטירתו -  ז' באדר – לכן אין שמו מופיע באופן גלוי בפרשה.

על מנת להעביר את הכהונה ממשה לאהרון ,משה היה חייב לקדש את הכוהנים לתפקידם –בנוסף לבגדיהם המיוחדים  היה עליו לבצע כמה פעולות כפי שהכתוב מתאר: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם.  וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.  וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל-סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל; וְאֶת-הַפָּר--וְאֵת, שְׁנֵי הָאֵילִם.  וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם.  ה וְלָקַחְתָּ אֶת-הַבְּגָדִים, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן אֶת-הַכֻּתֹּנֶת, וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד, וְאֶת-הָאֵפֹד וְאֶת-הַחֹשֶׁן; וְאָפַדְתָּ לוֹ, בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.  וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת, עַל-רֹאשׁוֹ; וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עַל-הַמִּצְנָפֶת.  וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ; וּמָשַׁחְתָּ, אֹתוֹ. ...."

השאלות הן:

א] מה מסמלים - הפר ושני האילים שמשה מביא למשכן?

ב] מדוע הועברה הכהונה ממשה לאהרון אחרי שבעת ימי המילואים?

תשובות.

הפר ושני האילים - הסמליות.

רבינו בחיי מסביר: באמצעות שני פירושים:

א] "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִים." פר ושני אילים - סה"כ שלושה - כנגד שלושה אבות העולם: אברהם, יצחק, יעקב.

ב] על פי המדרש: "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם.." כמו שכתוב[ישעיהו מ"ו, י']  " מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" פר אחד כנגד אהרן ,אילים שנים כנגד אלעזר ואיתמר - רמז ששני בני אהרון נדב ואביהוא עתידים למות על ידי קורבן .

העברת הכהונה ממשה לאהרון ובניו.

לאחר שמשה שימש ככהן במשך שבעת ימי המילואים הוא מעביר את הכהונה לאהרון ובניו באופן של ציווי.

על פי דברי חז"ל: [מסכת פסחים]  משה נענש היות וסירב תחילה לקיים את שליחותו למצרים, כפי שנאמר:   "וייחר אף השם במשה, ואמר לו הלא אהרון אחיך הלוי וכו' "

רבי שמעון בר יוחאי אומר: "עכשיו הוא לוי ואתה כהן, מכאן ואילך הוא כהן ואתה לוי"

חכמים אומרים: כי לא קיימת כאן העברת הכהונה, אלא מלכתחילה לא נועד משה לשמש ככהן ,אלא אך ורק בשבעת ימי המילואים.

חז"ל אומרים: כי משה שימש  עם אהרון עד פטירתו, ורק מזרעו ואילך פסקה הכהונה.

במדרש רבה שמות פרשה ב' נאמר בפירושה של המילה: "הנני" בסנה: "הנני לכהונה, הנני למלכות"

על פי זה: משה התאווה לשמש גם בכהונה גדולה, אבל הקב"ה אמר לו: "אל תקרב הלום" אין הכהונה  נתונה לך ,אלא  לאהרון אחיך. כאן בפרשת תצווה כאשר ה' מצווה את משה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך" הדבר היה רע בעיני משה.

"אמר לו הקב"ה תורה שלי הייתה ונתתיה לך, שאילולא היא אבדתי עולם"

מכאן: שנתינת התורה על ידי משה לעם ישראל -היא פיצוי על שלילת הכהונה ממנו.

עניין הקנאה של משה נראית בעיני פרשנים אחדים תמוהה.

אבן עזרא מסביר: על משה הוטל התפקיד להנהיג את עם ישראל -היה עליו ללמדם תורה ולכן לא היה לו פנאי לעבודת הכהונה.

 כמו כן, אשתו של משה הייתה בת יתרו ובניו לא נחשבו מיוחסים. לכן התורה שמה את הדגש על יחוסו של אהרון.

הסבר מעניין ב"אהל יעקב" של המגיד מדובנא - על אי נתינת הכהונה למשה: הכהן נועד לחנך ולהדריך את העם בו בזמן שהוא עצמו חייב לשמש להם דוגמא אישית.

 אך משה עמד ברמה גבוהה מאד מעל כל ההמונים ואילו מחנך העם צריך לבואמתוך העם ולהיות נוכח בתוכו.

חז"ל אומרים: "יפתח בדורו כשמואל בדורו" אם שמואל היה חי בתקופת של יפתח, לא היה מסוגל בגלל מעלותיו הגבוהות להשפיע על אותו הדור, היות וכל מנהיג חייב להתאים לדור שלו..

בזמן חטא העגל הקב"ה אומר למשה: "לך רד כי שיחת עמך"- הכוונה שיש לרדת - אל העם ולמנוע את ההידרדרות.

לכן ה' אמר למשה: כי התורה לא ניתנה ישירות מפי הגבורה לעם ישראל ,היות והעם לא היה מסוגל לקלוט את התורה ממקור אלוקי באופן ישיר.

לכן משה  היה מתווך בין עם ישראל לאלוקים.  אי לכך מאותו הטעם נבחר אהרון לכהונה ולא משה, כי משה היה מורם מהעם ולא היה ביכולתו להדריך את העם במציאות  של אותו זמן.

לסיכום לאור האמור לעיל- משה נועד להנהיג את עם ישראל והוא עשה זאת במסירות נפש, אך בהיותו מורם מעם-לא ניתנה לו הכהונה, היות והכהן היה צריך לבוא מתוך העם.

ועל כן , כל אחד מילא את שליחותו נאמנה.

יהי רצון שבית המקדש השלישי יבנה במהרה ונזכה לחזות בעבודת הכהונה המתחדשת - במקום הקדוש. אמן ואמן.

משה מקדש כוהנים

פרטים

קטגוריה: פרשת תצוה

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:11

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1344

משה מקדש כוהנים

שיר מאת: אהובה קליין ©

בתום ימי המילואים

 משה מצווה  ציווים

 לקדש אהרון ובניו

 לכוהנים במשכן החדש.

 יחיש צעדיו בין הסלעים

 בתוך חולות ואבנים

 יילווה פר ושני אלים

סל מצות סולת חיטים.

  השמים מאירים פנים

העבים מחול מחוללים

 מרבד הרקיע מתקדש

השכינה זורעת אש.

הערה: השיר בהשראת פרשת תצווה [חומש שמות]

פרשת תצווה-חכמת נשים וחכמת הלב-במשכן. כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת תצוה

פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 18:31

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1715

פרשת תצווה-חכמת נשים וחכמת הלב-במשכן. כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין

פרשה זו פותחת במילים: "וְאַתָּה תְּצַווֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְייִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹות נֵר תָּמִיד.." [שמות כ"ח, כ]  בהמשך חכמי הלב  מצווים לעשות את בגדי הכהונה לאהרון ואת החומרים הם ייקחו מבני ישראל.           כפי שנאמר: "והם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ.."                                                                                           השאלות הן:                                                                                            

א] מה ניתן ללמוד על הירתמותם של בני ישראל  בהבאת חומרים שונים למען      בגדי הכהונה והמשכן?                                                                         

ב] מה מאפיין את חכמי הלב?                                               

ג] כיצד מתמזגת חכמתן של נשים עם חכמי הלב?                                     

תשובות.                                                                                           הירתמותם של עם ישראל.

משה המנהיג משמש דוגמא  אישית לעם ישראל בכל מסירותו למענם ,על ידי חוש האחריות שהוא מגלה כלפיהם ,הן מבחינה רוחנית  והן מבחינה גשמית.

בעל הטורים מסביר: כי עצם העניין ששמו של משה אינו מופיע בגלוי בפרשה זו. הדבר נובע מתוך דבריו אל ה': "מחני נא מספרך אשר כתבת" [שמות ל"ב, ל"ב]                                                                                                  ובקשתו התקיימה בפרשת תצווה.

הרב נתן מאיר [משגיח בישיבת לייקווד] מסביר בספר קובץ שיחות: כי בקשתו זו של משה מה' - נבעה מתוך רגש אחריות לעם ישראל, אחרי שחטאו בחטא העגל, אלוקים רצה להענישם ומשה עמד מנגד והתפלל על עם ישראל- למען  ביטול הגזירה הקשה.

עניין האחריות  מועבר גם לעם ישראל והם ערבים זה לזה, כולם נרתמים לתרום למען המשכן, הדבר גורם להתלכדות העם סביב מטרה מרכזית אחת.עם ישראל אינו קובץ של יחידים שכל יחיד דואג רק לעצמו, אלא כל אחד חייב למלא את שליחותו נאמנה למען  כלל ישראל  ולעבודת ה' וקידוש שמו בארץ ובעולם. כך כל אחד אחראי על הכלל, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. התנהגות זאת של התלכדות העם  מביאה לאחווה בין איש לרעהו.

במדרש קהלת רבה ז, נאמר: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שייתקן אחריך".

 על ידי שאדם מיטיב את מעשיו הוא מתקן את העולם הזה וגם את כל העולמות העליונים.

הרי הקב"ה ברא את האדם כנזר הבריאה , האדם  מעל כל היצורים ובמעשיו יש השפעה על הבריאה כולה. אדם ההולך בדרך ישרה ועושה מעשים טובים- גורם לתיקון העולם הזה וגם לכל העולמות העליונים.  אך כאשר הוא חוטא חלילה ועושה מעשים רעים ,ההשפעה לכך מגיע לכל הרבדים. מכאן ילמד האדם לנהוג בחוש האחריות כלפי מעשיו וכלפי הכלל.

במסכת סנהדרין [דף ל"ז ע"א ]נאמר: "לפיכך, כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם"   את חוש האחריות והערבות הדדית אנו רואים אצל בני ישראל בהבאת התרומה.

 חכמי הלב.

נאמר: "ואתה  תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה"[שמות כ"ה, ג]

 בצלאל בן אורי ואהליאב  בן אחיסמך נחשבו לאומנים – חכמי לב,  בצלאל התקדם בעזרת רוח אלוקים בכישרונו האומנותי.

על פי דעת חז"ל:  בצלאל היה בן שלוש עשרה בלבד ועל כן בגיל  צעיר כזה להגיע לדרגה כה גבוהה של כישרון- זה לא בכוחות עצמו, אלא באמצעות רוח אלוקים, מכאן ניתן ללמוד כי אדם  בעל סגולות וכישרונות  ברמה כה גבוהה  שהוכשר למשימה עילאית- הקמת המשכן , כליו ובגדי הכהונה. ליידע זה יש ערך רב בחיי המעש ויש לראות בכך כמתת אלוקים.

אך מעניין להבין  מהו "חכם ללב" ומי הוא הזוכה לתואר  הזה?

הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל כתב ב"שיחות מוסר" כי מהפסוק: "ובלב כל חכם נתתי חכמה" [שם ל"א, ו] אנו למדים: כי האדם חייב להכין לעצמו לב חכם, ובלב כזה הקב"ה מעניק את החכמה, אך נשאלת השאלה כיצד יעשה זאת אדם בפועל?

לצורך התשובה נעיין בספר מלכים-א, ג [ה]

הקב"ה נראה לשלמה המלך בגבעון ושואל אותו: "שאל מה אתן לך"?               תשובתו של שלמה: "..ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין- טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה"?    ובהמשך נאמר: "וייטב הדבר בעיני ה' כי שאל שלמה את הדבר הזה: ויאמר אלוקים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר ולא שאלת נפש אויבך ושאלת  לב להבין לשמוע משפט: הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא- היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך.."[שם ,ג, י- י"ב] שלמה המלך קיבל את מבוקשו  ואכן הוא ביקש רק חכמה, מפני שהבין כי חיים ללא חכמה  הם חסרי חשיבות.

הרמב"ם אומר: "וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא  תלמוד תורה כמיתה הן חשובין"[הליכות רוצח פ"ז]   מכאן שאדם המשתוקק לחכמה יבקש זאת מאלוקים, ואם יבקש זאת באמת, יזכה להיות חכם לב.                             ניתן ללמוד מיהושע בן- נון עד כמה  צריכים להשתדל בהשגת החכמה, הרי הוא ירש את המנהיגות ממשה ועליו נאמר: "איש אשר רוח בו"

 ספורנו מסביר:

 כי "חכם לב" הוא אדם "המוכן לקבל  אור  פני מלך חיים" ובזה הצטיין יהושע.  ומוכח מהכתוב כי יהושע המתין למשה שהיה על הר  סיני-במשך ארבעים  יום והוא נטה אוהל למרגלות ההר, וכל זה במטרה שתכף שמשה ירד , יהושע יוכל לשרת את רבו ועשה זאת במסירות נפש, עד כי עזב באותו זמן את משפחתו ואת כל ישראל.

 הרמב"ן מתפעל מהתגלות כישרון נפלא הנועד משעת היצירה למטרת הקמת המשכן וכליו בבחינת: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך" [כדברי  ה' לירמיהו  הנביא]

חכמת נשים בנתה ביתה.

בתוך כל הקהל הבא כאיש אחד לתרום זהב וחומרים אחרים למען בגדי הכהונה וצורכי המשכן- באות גם הנשים אשר לא תרמו מתכשיטיהן לעבודת עגל הזהב.

בנדיבות ליבן הן תורמות למען הקדושה לחכמי הלב את תכשיטיהן ,ובפרשיות הבאות אנו  קוראים שיש ביניהן נשים חכמות לב שתורמות למשכן מפרי יצירתן.

חז"ל אומרים: "בינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש"  ושלמה המלך משבח את האישה  באומרו: "חכמת נשים בנתה ביתה" [משלי י"ד]

לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- שכל מעשה המשכן נעשה  על ידי ערבות הדדית- כאיש אחד בלב אחד  ובתוך הקהל כיכבו גם הנשים  החכמות בהרמוניה עם חכמי הלב.

ציווי לחכמי הלב./ שיר מאת: אהובה קליין ©

פרטים

קטגוריה: פרשת תצוה

פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 14:27

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1683

ציווי לחכמי הלב./ שיר מאת: אהובה קליין ©

אומני המשכן  ניצבים

בפני גדול הנביאים

להם ציוויים יעביר

מרוחו עליהם יאציל.

אוזניהם קשובות למסרים

דרוכים עזים כנמרים

להם  סוגי מתכת

תולעת שני ותכלת.

חכמתם נצורה בליבם

מלאכת מחשבת עיסוקם

בגדי קודש  מכובדים

יוצרים לנבחרי הכוהנים.

חושן משובץ אבנים

אפוד ומעיל עם פעמונים

תוצר ידיהם קוצרים

על כך יודו לאלוקים.

הערה: השיר בהשראת פרשת תצווה[חומש שמות]

22.2.15