פרשת בשלח - וכי ידיו של משה עושות מלחמה?

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בחמישי, 06 פברואר 2025 21:34

נכתב על ידי Super User

כניסות: 674

פרשת בשלח - וכי ידיו של משה עושות מלחמה?

מאת: אהובה קליין.

אחד  הנושאים בפרשה זו: מלחמת עמלק . כך התורה מתארת  את האירוע הבלתי צפוי: "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִיצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה,  וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים, בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה—לְהִלָּחֵם- בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק.  וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ -אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.  וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב -

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.  וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי.  וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָ-הּ, מִלְחָמָה לַה', בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר דֹּר ".[שמות י"ז, ח'-ט"ז]

השאלות הן:

א] מה הייתה הסיבה להתפרצות מלחמת עמלק?

ב] מה המשמעות של הרמת ידי משה - בזמן מלחמת עמלק?

תשובות.

הסיבה להתפרצות מלחמת עמלק.

התפרצות מלחמת עמלק - נובעת מהכפיות הטובה של חלק מהעם, הם הרי ראו נסים גדולים, קריעת ים סוף , ה' העניק להם את המן -במדבר - לחם מן השמים. במקום להודות לה' הם מתלוננים!

חשוב לזהות את עמלק:

עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם - עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים" זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל, ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק: כי הוא תוקף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כפי שניתן  לראות זאת גם בפרשה  : לאחר שנעשו לעם ישראל ניסים ונפלאות ביציאתו ממצרים, העם מגיע למקום בשם רפידים והוא צמא למים , כשהצימאון גובר הוא בא לפני משה  בטענה: מדוע העלה אותם ממצרים ..

על פי הסבר מדרש תנחומא: על דברי עם ישראל: "הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אם - אָיִן"?

משל מעניין:

למה היו דומים עם ישראל באותה שעה? היו דומים לתינוק היושב על כתפי אביו בשוק, היה רואה דבר של חפץ, ואומר לאביו: קח לי  והאב לוקח לו, פעם ראשונה שנייה ושלישית, עד שהם מהלכים, ראה הבן את חברו של אביו, אמר לו אותו הבן: ראית את אבא? ענה לו אביו: שוטה שכמוך, אתה רוכב על כתפי, וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך - ואתה שואל לזה: "ראית את אבא". מה עשה האב? השליך  את בנו מכתפיו - ובא הכלב ונשכו.

הנמשל: כך היו ישראל: כאשר יצאו ממצרים, מיד הקיפו אותם ענני הכבוד: בקשו לחם - הקב"ה הוריד להם את המן,  בקשו בשר והביא להם את השליו, כך היה נותן להם כל צרכם. התחילו מהרהרים ואומרים: "הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אם - אָיִן"? אמר להם הקב"ה: חייכם אני מודיע אתכם - הרי הכלב בא ונושך ומי  הוא זה? עמלק: שנאמר: "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל,..,

הכלי יקר מבהיר :  רעיון מעניין, כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה ונופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית. אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא תליא - כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים - לפי שרפו ידיהם מן התורה -שנמשלה למים, על כן חסרו מים. עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין - הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה - הוא עלול להתנחל שם ולגרום להרחיב את הפרצות. היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא - ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים. מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

רש"ר [הרב  שמשון רפאל הירש] מסביר את תגובת משה לעם המתלונן:

"וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה -תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְהוָה.  וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא".[שמות י"ז, ב'-ד']

משה אומר להם: אתם יודעים היטב שלא אני הולכתי אתכם דרך המדבר, אלא ה', ובוודאי ראיתם כבר הרבה מהנִסִּים שה' עשה לכם עד כה ולכן עליכם לבטוח שה' לא יניח אתכם למות במדבר!

משמעות הרמת ידי משה.

נאמר: "וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק".  [י"ז. י"א] וכי ידיו של משה עושות מלחמה?, או, שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן  שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים   את  לבם לאביהם שבשמים- היו  מתגברים: ואם לאו- היו נופלים. [מסכת ראש השנה כ"ט, א']

ה"כלי יקר" מפרש באופן מעניין את הרמת ידי משה:

הרי עמלק הגיע להילחם נגד ישראל - מהטעם שרפו ידיהם  של ישראל מן התורה שניתנה מיד ליד. וכן מהתפילה שהיא אצל הכוהנים - בנשיאת כפיים וגם מגמילות חסדים - הניתן מיד ליד.

הראיה לכך שהתורה מתארת: שאהרון וחור תמכו בידיו של משה בזמן מלחמת עמלק וזאת כדי להחזיק שלושה עמודים אשר בית ישראל נשען עליהם: שלושת הרועים: משה, אהרון ומרים - אשר בזכותם נתן להם ה': מן, באר, וענני כבוד.

מן- בזכות משה. שהרי לא ניתנה תורה ,אלא לאוכלי המן.

הבאר- שמספקת לעם – מים - בזכות מרים.

לפי שהיא הצילה את תינוקות ישראל והעניקה להם מזון. ההוכחה, שנאמר:

"וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־ הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ  אֶת־ הַיְלָדִֽים"[שמות ,א', י"ז]

ענני כבוד - בזכות אהרון - לפי שהיה עסוק בעבודת הקורבנות במשכן  שהיו גורמים שתשרה שכינה בישראל וענן ה' על המשכן.

בפרשת "חוקת" מסופר  כי כאשר שמע עמלק - על מותו של אהרון, היינו, שנסתלקו ענני כבוד ,אז בא להילחם נגדם כמו שנאמר: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי" [במדבר  כ"א, א']  ומכאן הראייה שזכותו של אהרון עמד לישראל להצילם מפני עמלק - ששימש רצועה של מרדות לישראל לעולם. [היינו -  שוט על עם ישראל כאשר סרים מהדרך].

לכן, במלחמה זו נגד עמלק רצה משה שיהיו ידיו אמונה - על ידי שיזכור לישראל את שלושת העמודים הנ"ל, לכן היה משה יושב באמצע ובידו - זכות התורה. ואהרון וחור שתמכו בידיו מזה ומזה- כי אהרון הייתה לו זכות עבודת הקורבנות – השכינה על ישראל וחור בנה של מרים- זכות גמילות חסדים- בידו.

על משה נאמר: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ". 

על כך אמר ה"כלי יקר": כי עמלק בא בימי משה - שאז היה זמן  הבוקר ותחילת זריחתם  של ישראל. ואחר כך בימי מרדכי ואסתר - הופיע המן-שהיה מזרע עמלק - זה היה  בזמן ערב שמשן של ישראל- לכן נאמר על משה - "עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ"- כי זכותו של משה עמדה לישראל גם בימי מרדכי - אבל המן ידע שבתאריך  ז' באדר משה נפטר ולכן הוא חשב - שתמה זכותו  להגן על  ישראל. אבל המן לא ידע כי בתאריך זה גם נולד משה!

זו הוכחה כי המן הרשע הבין כי-זכותו של משה עמדה לישראל כל חייו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק - כי עמלק של פעם - הוא גם עמלק של היום והכוונה: לכל האויבים המגבירים את הפיגועים סביבנו מקרוב ומרחוק, עלינו  להיזכר בדברי אלוקים - כי ארץ ישראל שונה מכל הארצות - כדברי התורה: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה." [דברים י"א, י"ב]

מכאן שה' מתבונן בבניו  יומם וליל – בארצנו על כן העם היהודי -  חייב לקיים שמירת שבת  הנכללת בעשרת הדיברות- רק כך נוכל לנצח את עמלק של היום. כי לא די בצבא חזק וכלי נשק משוכללים - אלא עלינו  לאחוז בתורה - שהיא תורת חיים ויכולה להמשיך את זכות משה, אהרון  ומרים. רק בכוח האמונה - כידי משה - נזכה בע"ה לצאת מאפלה לאורה במהרה כציווי ה' למשה:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות י"ט, ו']

פרשת בשלח הניסיונות – ביציאת מצרים ובמדבר

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בחמישי, 25 ינואר 2024 10:31

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1184

פרשת   בשלח הניסיונות – ביציאת מצרים ובמדבר.

מאת: אהובה קליין.

שבת בה אנו קוראים  פרשה זו – נקראת: "שבת שירה" מהטעם  שמשה ועם ישראל  שרו את שירת הים אחרי נס קריעת ים סוף  וטביעת רודפיהם המצרים בים.

שירה זו נקרא בע"ה בשבת הקרובה בבתי הכנסת במנגינה יפה וחגיגית בעוד כל  קהל המתפללים עומד על רגליו, כמו כן אנו נוהגים לומר פרשת שירה זו בכל בוקר בתפילת שחרית.

על פי  הלוח העברי, "שבת שירה"  נקראת בימים הסמוכים לט"ו בשבט.

הפרשה פותחת בפסוק:

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: ..."[שמות  י"ג, י"ז]

לאחר שבני ישראל עברו את הים בנסי נסים  ומגיעים למדבר הגדול הם מתלוננים בפני משה ואהרון כפי שכתוב:

"וַיִּלּוֹנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן--בַּמִּדְבָּר.  וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי -יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה'בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  וַיֹּאמֶר ה'אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. ".[פרק ט"ז, ב'-ה']

השאלות הן:

א] מדוע  ה' מונע מישראל  ללכת דרך ארץ פלישתים ?

ב] מה טמון במאכל המן שירד מן השמים?

תשובות

אלוקים  מונע מישראל  -   לעבור דרך ארץ פלישתים.

נאמר: "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא"

אומרים חכמים במסכת מגילה [י, ע"ב] :"כל מקום שנאמר :"ויהי" אינו ,אלא לשון צער" השאלה המתבקשת היא:  באיזה צער מדובר? הרי עצם יציאת עם ישראל מגלות  לחירות - דבר משמח מאד. אלא שהמילה: "ויהי" באה לתאר – אכזבה ותסכול שבני ישראל עדיין לא הגיעו לרצון ולהבנה שיש להשתחרר מהשעבוד  הארוך במצרים  אל החופש.

הרי כל עשרת המכות שהקב"ה הנחית על מצרים - מטרתם הייתה : לטעת בקרב עם ישראל את האמונה החזקה בקב"ה - אלוקי אברהם יצחק ויעקב -  אשר תמיד עומד לצידם ואינו נוטש אותם וגם את התשוקה העזה לחירות, אך מצער מאד שמטרות אלו לא הושגו.

כל זה למרות העובדה שהם ראו את כל  הניסים , הם אינם יוצאים משאיפתם הטבעית להשתחרר מכבלי העבדות, אלא פרעה שילח אותם ממצרים – לכן הצער מתבטא במילה: "ויהי"

הרב אליהו שלזינגר - בספרו: "אלה הדברים" מביא הסבר מעניין לעניין הצער, מתברר  כי היו שתי כיתות בתוך בני ישראל בצאתם ממצרים. קבוצה אחת : הייתה חזקה באמונה בקב"ה והאמינה בה' ובמשה עבדו -  שיביאו את הגאולה המיוחלת, לכן התכוננו לפי צווי ה' ליציאה ממצרים. קבוצה זו מכונה בשם: "בני ישראל"

הקבוצה השנייה :הייתה שקועה בעבדות ,השלימה עם המצב ובכלל לא  האמינה בגאולה הקרובה. קבוצה זו מכונה בשם: "העם" ולכן נאמר על כת זו: "ויהי בשלח פרעה את  העם" .

בעל הטורים מסביר : כי קבוצה זו היא: הערב רב שיצאו יחד עם ישראל. לכן התורה מדגישה: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" החשש  הוא מ "העם" שבראותם מלחמה -  יחליטו לשוב חזרה למצרים. לכן הקב"ה שינה את המסלול: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" כדי שאותה קבוצה המכונה בשם: "עם" לא תשוב למצרים, אך לגבי  בני ישראל נאמר: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" זוהי הקבוצה השנייה שהיו בעלי אמונה חזקה בקב"ה והיו מצוידים עם סוגים שונים של נשק – במטרה לצאת מהגלות המצרית. יוסף השביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים אל הארץ ולא פנה אל :"העם" כפי שהכתוב מציין: "וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם"  יוסף סמך על: "בני ישראל" ולא על : ה"עם" .

נאמר: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"  גם כאן אין מדובר בעם,   אלא בקבוצה הטובה: בני ישראל. כאשר  פרעה מתקרב אליהם, מי נושא תפילה אל ה'? בני ישראל ולא העם כפי שהתורה מציינת: "ויצעקו בני ישראל אל ה' " אין העם צועק היות והוא מיואש, אלא בני ישראל התופסים את אומנות  אבותיהם ומתפללים לה' " , בהמשך הכתוב מתאר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" מי הנכנסים במסירות נפש לים? אלו בני ישראל כמובן.

בשירה השתתפו משה ובני ישראל ולא העם.

מטעם זה הגאולה הייתה קשה - עקב  חוסר האחדות של בני ישראל  והיותם מפולגים בדעותיהם. לכן אין פלא, אפוא שהכתוב פותח במילה: "ויהי" - לשון צער.

ספורנו  מסביר: למרות כוונת ה' להוליך את בני ישראל להר סיני לקבל את התורה ומשם לארץ ישראל, כמו שנאמר: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם,....... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל הָאָרֶץ" [שמות ו',-ח']

מכל מקום, הכוונה עתה הייתה: להובילם דרך ים סוף כי לא הייתה דרך יותר מתאימה  המיועדת להטביע את  פרעה וחילו מאשר ים סוף  - והנה דרך פלישתים –היא  הדרך הקצרה  ביותר – ממצרים לים סוף – אלוקים לא רצה שילכו באותה הדרך שהיא הקצרה ביותר והקרובה  למצרים משום ששם היו רבים  עוברי הדרך לכיוון מצרים, והיו יכולים לספר למצרים , ועוברי הדרך ממצרים יספרו לעם שפרעה רודף אחריהם ואז העם ,היה יכול להיבהל ולשוב דרך קצרה זו - למצרים. לכן הוביל אותם ה' לים סוף דרך המדבר – דרך  אשר לא עבר בה איש!

ניסיון המן - מזון מן השמים.

נאמר: "וַיֹּאמֶר ה'אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן -הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא"?

ירידת המן מן השמים - מלמדת אותנו: כי כל השפע והברכות- הם מאת : ה' ואין זה נובע  מכוחי ועוצם ידי!

רש"י מפרש את הפסוק: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִיווָּה יְהוָה--מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת[לגניזה] לְדֹורֹותֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [להלן  ט"ז, ל"א]. בימי ירמיהו הנביא כשהיה מוכיח את ישראל: "למה  אין אתם עוסקים בתורה?והם היו עונים: נניח  מלאכתנו – ונעסוק בתורה - ומהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן ואמר להם: "אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְהוָה" [ירמיהו ב', ל"א[ "שמעו"-  לא נאמר ,אלא "ראו"- בזה התפרנסו אבותיכם- הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"- במילים אחרות: כפי שה' פרנס את ישראל במדבר באמצעות ירידת המן  - כך גם בכל הדורות - מזונו של אדם מאת: ה'!

ספורנו סובר: הניסיון עם ירידת המן  משמים  - לראות האם עם ישראל יקיים את התורה בזמן שהוא מתפרנס בקלות ללא צער?

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד - כי עם ישראל בהיותו  העם הנבחר- אלוקים מזמן לו ניסיונות לאורך כל הדרך - כאז כן עתה, במיוחד בימים קשים אלה של מלחמה -  על עצם קיומנו, יש לשוב ולהתחבר לתורה הקדושה – רק התורה יכולה לאחד אותנו מחדש ונזכור - כי אלוקים צופה בנו יומם וליל - ככתוב:

"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר ־ יְהֹוָ֥ה אֱלֹקיךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹקיךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה" [דברים: י"א, י"ב]

ירידת המן במדבר

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בחמישי, 25 ינואר 2024 10:24

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1135

יְרִידַת הַמָּן בַּמִּדְבָּר.

מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַייְן ©

עֵת הִגִּיעוּ הָעָם לַמִּדְבָּר

נִתְקְפוּ גַּעֲגוּעַ לְסִיר הַבָּשָׂר

תְּלוּנוֹת לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

רָעָב מֵצִיק בְּצֵל הַשִּׁימָּמוֹן.

שִׁכְחָה נוֹסֶקֶת גְּבָהִים

זִיכָּרוֹן שׁוֹקֵעַ מַעֲמַקִּים

ה' מַמְטִיר לֶחֶם מִשָּׁמַיִם

כַּזֶּה לֹא  נִרְאָה בְּמִצְרַיִם!

זַךְ   וְטָהוֹר הוּא הַמָּן

מַרְאֵהוּ כְּזֶרַע גַּד לָבָן

טַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבַשׁ

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ מֵחָדָשׁ.

בַּבֹּקֶר מְלַקְּטִים בְּרִנָּה

כָּל אִישׁ וְכָל אִישָּׁה

בִּגְדֵיהֶם  הוֹד וְתִפְאָרָה

פִּיהֶם לֶאֱלֹוקִים הוֹדָיָה.

בִּימֵי שִׁשִּׁי –מָנָה כִּפְלַיִם

שַׁבָּת  מְנוּחָה הַנָּאָה שִׁבְעָתַיִם

כָּךְ פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם

בִּטְחוֹנוֹ יִיתֵּן בְּבוֹרֵא עוֹלָם.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת בְּשֶׁלַח [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]                                              

מרים - שירה ומחולות

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בחמישי, 02 פברואר 2023 07:38

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1429

מִרְיָם - שִׁירָה וּמְחוֹלוֹת.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיעַת יַם סוּף

שִׁירָתָם - עֲרֵבָה כַּצּוּף

אֱמוּנָה מֵרְקִיעָה שְׁחָקִים

מִתּוֹךְ מֹחַ לֵב וְאֵבָרִים.

מִרְיָם אָחוֹת אַהֲרֹן

מְרַנֶּנֶת  בִּרְנָנָה וָרוֹן

רוּחַ נְבוּאָתָהּ מְאִירָה

כְּשַׁלְהֶבֶת  בָּרָהּ טְהוֹרָה.

שׁוֹבָל חָכְמָתָהּ בְּעִקְבוֹתֶיהָ

סוֹחֶפֶת נָשִׁים אַחֲרֶיהָ

בְּשִׁירָה תֻּופִּים וּמְחוֹלוֹת

מְהַלֶּלֶת נִסִּים  וְנִפְלָאוֹת.

גַּם הַשָּׁמַיִם מְרַנְּנִים

עֲנָנִים בְּדִיצָה מְחוֹלְלִים

מַלְאָכִים רִקּוּד מְרַקְּדִים

הַשִּׂמְחָה כֻּלָּם חוֹגְגִים..

מִרְיָם  זוֹכָה לְהִתְעַלּוֹת

פָּנֶיהָ נָאוֹת – שׂוֹחֲקוֹת

נֶאֱמָנוּתָהּ לְעַם עַתִּיק 

תִּיזָּכֵר לָעַד וּלְתָמִיד.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת בַּשָּׁלַח [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת].     

פרשת בשלח - אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

פרטים

קטגוריה: פרשת בשלח

פורסם בחמישי, 02 פברואר 2023 07:37

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1327

  פרשת בשלח - אין השכינה שורה אלה מתוך שמחה.

מאת: אהובה  קליין.

פרשת בשלח נקראת גם בשם : "שבת שירה" על שם שירת הים שבה.

שירה זו נקראת גם בשביעי של פסח - שבו אירע נס קריעת ים סוף.

השירה פותחת במילים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה', וַיֹּאמְרוּ, 

לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה;  זֶה קֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹקֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......." [ט"ו, א-ג]

בסוף השירה, הכתוב מתאר את שירת הנשים ובראשן מרים:

"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת- הַתֹּוף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". [להלן  ט"ו, כ-כ"ג]

השאלות הן:

א] בזכות מה זכו בני ישראל לרוח הקודש?

ב] לא נאמרה שירה מיום בריאת העולם  בפי האדם - קודם שירת הים - מדוע?

ג] כיצד יצאו הנשים בתופים ובמחולות?

תשובות.

בני ישראל זוכים  לרוח הקודש.

"הנתיבות שלום" מביא את דברי  מכילתא: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה; שנאמר: "וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"

אך נשאלת השאלה: הרי כבר בזמן שיצאו בני ישראל ממצרים השיגו את דרגת האמונה כפי שנאמר:" וַיַּאֲמֵן, הָעָם" , אך שם הם עדיין לא אמרו שירה ולמה רק בקריעת ים סוף מכוח – המשפט: וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"?

אלא  מתברר שישנן שלוש מדרגות באמונה:

א] אמונת המוח, ב]  אמונת הלב, ג] אמונת האברים - הנחשבת למדרגה הגבוהה ביותר.

ההסבר – האמונה מתמזגת בכל האברים והם אינם נבהלים משום דבר -היות והם חשים בהשגחה העליונה. שלמות האמונה היא: כאשר מתקיימת בשלושת מדרגות אלה והדבר מתבטא בדברי דוד המלך: "לִבִּי וּבְשָׂרִי- יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי". [תהלים פ"ד, ג']

דויד המלך חש את האמונה בליבו ובשרו על ידי שהאמונה חדורה אצלו בתוך כל האברים - הם ירננו אל ה', וכך אומר דויד המלך: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' " [שם  ל"ה, י']  אפילו בעצמות שהם המקום המגושם ביותר  בגוף - גם בהן חדורה האמונה. עד שכל עצמותיו תאמרנה: ה' מי כמוך, כל כולו חדור אמונה מכף רגל עד ראש!

לדרגה המושלמת הזאת הגיעו  בני ישראל רק בקריעת ים  סוף שאז  נאמר :

" וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" כי אז קפצו למים היות והאמונה הייתה חדורה בכל האברים ובלשון המכילתא נאמר: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל בה'...." ופירש : שהגיעו עד הדרגה הגדולה של אמונת האברים.

כדברי  חז"ל:" ראתה שפחה  על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא , כל ישראל ראו:" זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......."הם הגיעו שם למדרגה הגבוהה ביותר ובזכות זה שרתה עליהם רוח הקודש. בזכות דרגה זו של אמונה  כה גבוהה - אמרו שירה - היות והגיעו לשלמות האמונה. מה שאין כן בזמן יציאת מצרים שנאמר שם : "וַיַּאֲמֵן, הָעָם"- אך זו הייתה רק מדרגה פשוטה של אמונה - מטעם זה בזמן יציאת מצרים לא אמרו שירה.

אולם ,  יש קושי מסוים במדרש זה לפי שכתוב:  במפלתו של סנחריב "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ - חָג" [ישעיהו ל, כ"ט] מכאן שאומנם הייתה שירה בליל יציאת מצרים ,אלא שהיא הייתה רק במוח ובלב ,אך לא חדרה לאיברים ולא נשמעה בפה - בפועל!

במסכת סנהדרין א' נאמר: ראוי היה המלך  חזקיהו להיות משיח, אלא שלא אמר שירה במפלתו של סנחריב.

הרמב"ן כתב: [סוף פרשת בא] אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שאנחנו נאמין שכל מה שקורה לנו - הוא בגדר נסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם. בקריעת ים סוף הגיעו ישראל למדרגה הגבוהה ביותר באמונה שהלכו בתוך הים בבחינת אמונת האברים שכל האברים היו ספוגים באמונה הזאת.

השירה נאמרה בפי אדם רק מזמן קריעת ים סוף!

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש [שמו"ר כ"ג, ד']

"מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה, אלא ישראל. ברא אדם ראשון- ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה.. וכן יעקב מן המלאך ומן עשיו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה. כיון שבאו  ישראל לים ונקרע להם ,מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה', וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַה'"

אמר הקב"ה: לאלו הייתי מצפה . היינו , אז הגיעו לעשות שיא הנחת רוח  למעלה שלאלו הייתי מצפה"

למה לא אמרו אבותינו שירה?

התשובה כי הם הכירו בגדלות ה' והיו בעלי ענווה גדולה בבחינת : מי אני ומה אני לשיר לפני בורא עולם אשר מלוא כל הארץ כבודו? זה אמור רק לגבי יחיד -לפי שמרגיש את אפסותו בהשוואה לגדולת אלוקים. אבל בקריעת ים סוף זו הייתה שירה בציבור, לפי שבכוח הרבים רשאים להגיד שירה. מכאן לומדים חז"ל את חשיבות התפילה בציבור.

חז"ל אומרים: "כל האומר שירה בכל יום זוכה ואומרה לעולם הבא"

מרים והנשים יוצאות בתופים ובמחולות.

נאמר: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת - הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

רש"י  מעלה שאלה: מדוע נאמר דווקא - מרים הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן ולא נאמר  אחות משה:

תשובתו: בשני פרושים:

א] לפי שמרים התנבאה כאשר הייתה אחות אהרון ,לפני שנולד משה ואמרה: עתידה אמי שתלד בן זכר  כפי שנאמר במסכת סוטה.

ב] אחות אהרון - לפי שאהרון מסר נפשו עליה כשחלתה בצרעת - לכן נקראה על שמו.

רבינו בחיי מסביר: א] על דרך הפשט נאמר: אחות  אהרון כדי ששלושת האחים: משה, אהרון ומרים יהיו מוזכרים בשירת הים.

ב]  דרכו של הכתוב ליחס אדם  על גדול מהאחים וכאן זה היה אהרון.

על הכתוב: "וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת"

מכילתא מסביר: "וכי מנין להם לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא הצדיקים היו מובטחים, ויודעים שהמקום עושה להם נסים וגבורות עם יציאתם ממצרים, והתקינו להם תופים ומחולות"

רש"י מסביר בעוד שמשה אומר שירה לאנשים - הוא שר והם עונים אחריו. הרי מרים אמרה שירה לנשים.

ה"כלי יקר" מבאר: ברגע שמרים לקחה את התוף ויצאה במחולות עם הנשים עכשיו הייתה נעשית נביאה - היות ובמעמד זה  זכו גם הנשים לראות את פני השכינה  לפי שאמרו   כולם :"זה אלי.." כדברי חז"ל: "ראתה שפחה על הים..."

הנבואה החלה אצל מרים וכל הנשים  הלכו בעקבותיה , במעמד  זה זכו גם כן לנבואה ולפי שאין השכינה שורה, אלה  מתוך שמחה ,היות ולנשים יש צער לידה – לכן לקחה מרים את התוף בידיה והן יצאו אחריה בתופים ובמחולות- כדי שתשרה עליהן רוח הקודש מתוך שמחה.

רז"ל דרשו: במסכת מגילה: "שבע נביאות הן - אלו הן:

שרה, מרים, חנה, דבורה ,חולדה, אביגיל, אסתר.

רש"ר  [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: "אֲחוֹת אַהֲרֹן" – מעמדה של מרים בין הנשים דמה למעמדו של אהרון בין האנשים -באופן שהפיץ אהרון את דברי ה' למשה כך נהגה גם מרים בין הנשים.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניכר שישנו קשר הדוק בין השירה לרוח הקודש: שירת הים על ידי משה והעם – בקריעת ים סוף - הופיעה  בעקבות  הגעתם לדרגה הגבוהה ביותר באמונה - לראשונה מאז בריאת העולם  ובדומה לכך שירת הנשים ובראשן מרים היוצאות  בתופים  ובמחולות – הגיעו לשמחה אדירה  שהביאה עליהן את רוח הקודש בעקבות  מרים הנביאה

מכאן : שאין השכינה שורה - אלא מתוך שמחה!