פרשת בשלח

ביום ההוא ישועה

ביום ההוא ישועה

 שיר מאת: אהובה קליין©

ביום ההוא ישועה

אלוקים מגשים נבואה

ישראל במעלות מגביה

האויב במצולות מטביע.

 

השמים פוצחים ברינה

העננים מחוללים בדיצה

ישראל  רואים ניסים

ביד אלוקים חוזים.

 

 משמאלם וימינם מים

מזדקרים כחומה לשמים

רגליהם פוסעות ביבשה

בפיהם יסלסלו שירה.

 

הדורים בלבושם

עולזים בצאתם

 מרוממים בנפשם

מודים לבורא עולם.

הערה: השיר בהשראת פרשת: בשלח[חומש שמות.]

פרשת בשלח - מה הייתה זכותו של פרעה ברודפו אחר ישראל?

פרשת בשלח - מה הייתה זכותו של פרעה ברודפו אחר ישראל?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה  זו נקראת גם :"שבת שירה" בשל שירתם של משה ובני ישראל בתום קריעת ים סוף והיא פותחת בפסוק:" וַיְהִי, בְּשַׁלַּחפַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם  אלוקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִישְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אלוקים , פֶּן- יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"

בהמשך מסופר כי כאשר נודע לפרעה על יציאת עם ישראל ממצרים ,הוא מחליט  יחד עם חייליו לרדוף אחרי בני ישראל. וכך הכתוב מתאר את האירוע:

"ויוגד למלך מצרים כי ברח העם  וייהפך לבב פרעה ועבדיו אל- העם ויאמרו מה זאת עשינו כי-שלחנו את ישראל מעבדנו ? ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו: וייקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו: ויחזק ה' את  לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה" [שמות י"ד, ה-ט]

השאלות הן:

א] מדוע הפרשה פותחת דווקא במילה: "ויהי"-שהיא מרמזת  על צער?

ב] מה הייתה הסיבה לרדיפת פרעה וחייליו אחרי עם ישראל?

תשובות.

"ויהי  בשלח פרעה.."- לשון  צער?

אומרים חכמים במסכת מגילה [י, ע"ב] :"כל מקום שנאמר :"ויהי" אינו אלא לשון צער" השאלה המתבקשת היא  באיזה צער מדובר? הרי עצם יציאת עם ישראל מגלות  לחירות- דבר משמח מאד. אלא שהמילה: "ויהי" באה לתאר – אכזבה ותסכול שבני ישראל עדיין לא הגיעו לרצון ולהבנה שיש להשתחרר מהשעבוד  הארוך במצרים  אל החופש.

הרי כל עשרת המכות שהקב"ה הנחית על מצרים- מטרתם הייתה  לטעת בקרב עם ישראל את האמונה החזקה בקב"ה - אלוקי אברהם יצחק ויעקב-  אשר תמיד עומד לצידם ואינו נוטש אותם וגם את התשוקה העזה לחירות, אך מצער מאד שמטרות אלו לא הושגו.

וכל זה  למרות העובדה שבני ישראל היו  נוכחים במצרים בזמן המכות ואף ראו במו עיניהם כי הנס היה כה גדול שהם עצמם לא  נפגעו מהמכות.

וכעת כאשר  הגיע שעתם לצאת ממצרים, הם אינם יוצאים משאיפתם הטבעית להשתחרר מכבלי העבדות, אלא פרעה שילח אותם ממצרים – לכן הצער מתבטא במילה: "ויהי"

הרב אליהו שלזינגר- בספרו: "אלה הדברים" מביא הסבר מעניין לעניין הצער, מתברר  כי היו שתי כיתות בתוך בני ישראל בצאתם ממצרים. קבוצה אחת : הייתה חזקה באמונה בקב"ה והאמינה בה' ובמשה עבדו -שיביאו את הגאולה המיוחלת, לכן התכוננו לפי צווי ה' ליציאה ממצרים. קבוצה זו מכונה בשם: "בני ישראל"

 ואילו הקבוצה השנייה :הייתה שקועה בעבדות ,השלימה עם המצב ובכלל לא  האמינה בגאולה הקרובה. קבוצה זו מכונה בשם: "העם" ולכן נאמר על כת זו: "ויהי בשלח פרעה את  העם" . 

בעל הטורים מסביר : כי קבוצה זו היא: הערב רב שיצאו יחד עם ישראל. לכן התורה מדגישה: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" החשש  הוא מ "העם" שבראותם מלחמה-  יחליטו לשוב חזרה למצרים. לכן הקב"ה שינה את המסלול: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" כדי שאותה קבוצה המכונה בשם: "עם" לא תשוב למצרים, אך לגבי  בני ישראל נאמר: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" זוהי הקבוצה השנייה שהיו בעלי אמונה חזקה בקב"ה והיו מצוידים עם סוגים שונים של נשק –במטרה לצאת מהגלות המצרית. יוסף השביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים אל הארץ ולא פנה אל :"העם" כפי שהכתוב מציין: "וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם"  יוסף סמך על: "בני ישראל" ולא על : ה"עם" .

ונאמר: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"  גם כאן אין מדובר בעם,   אלא בקבוצה הטובה: בני ישראל. כאשר  פרעה מתקרב אליהם, מי נושא תפילה אל ה'? בני ישראל ולא העם כפי שהתורה מציינת: "ויצעקו בני ישראל אל ה' " אין העם צועק היות והוא מיואש, אלא בני ישראל התופסים את אומנות  אבותיהם ומתפללים לה' " ובהמשך הכתוב מתאר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" מי הנכנסים במסירות נפש לים? אלו בני ישראל כמובן.

ובשירה השתתפו משה ובני ישראל ולא העם.

מטעם זה הגאולה הייתה קשה  עקב  חוסר האחדות של בני ישראל  והיותם מפולגים בדעותיהם. לכן אין פלא, אפוא שהכתוב פותח במילה: "ויהי"- לשון צער.

רדיפת פרעה וחייליו אחרי בני ישראל.

יש לתמוה, אפוא, מדוע פרעה רודף אחר בני ישראל לאחר שנודע לו כי הם ברחו ממצרים, הרי נאמר בפרשת בא, כי פרעה הסכים ליציאתם: "ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם - אתם גם - בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם: גם צאנכם גם – בקרכם  קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי" ולא רק פרעה אישר לבני ישראל לצאת ממצרים, אלא גם העם דחק בפרעה להסכים ליציאתם: "ותחזק מצרים על- העם למהר לשלחם מן- הארץ כי אמרו כולנו מתים" [שמות י"ב, ל"א-ל"ד]

אלא ניתן להבין מדברי ה' אל משה , כי הקב"ה בכבודו ובעצמו חיזק את לב פרעה כפי שנאמר: "וחיזקתי את לב- פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' ויעשו כן" [שם י"ד, ד]

מתברר שלקב"ה ישנה מטרה כפולה  בחיזוק לב פרעה:

א] למען המצרים כדי שיראו את גדולת ה'  וכך גם כל אומות העולם .

ב] כדי שעם ישראל יתחזק באמונה בקב"ה,  זאת  לומדים מהפסוק: "ופרעה הקריב.." [שם י"ד, י] רמז- כי פרעה גרם לכך שבני ישראל  התקרבו  באמונה  לה'.

רש"י  בשם חז"ל: מסביר: פרעה שלח שליחים וכאשר ראו שעברו כבר שלושה ימים מזמן יציאתם ואין הם זובחים לה', אלא ממשיכים בהליכתם ,מיד שבו אל פרעה ואמרו: כי העם  פשוט ברח.  ועל כך שואל: "אוזניים לתורה"- הרי השליחים ראו שישראל נסוגים אחורנית לכיוון מצרים ומדוע חשבו כי הם בורחים? הוא מתבסס על דברי מכילתא האומר: כי ישראל חזרו אחורנית רק אחרי שהשליחים יעזבו אותם.

אבן עזרא מסביר בשם אחרים: חרטומי מצרים עשו לישראל מחסומים של צורות אליליות שמנעו מכל עבד לנוס לשם. אבל אחרי שהם עברו בכל זאת  את כל המחסומים ,הבין פרעה שהם נטשו את העבדות והולכים קדימה לקראת  גאולתם. 

אבן עזרא מביע גם את דעתו האישית: ההסבר פשוט מאד, כאשר פרעה שומע מפי משה :"דרך שלושת ימים נלך במדבר" ופרעה הבין כי משה יודע היטב את המסלול ואת התכלית  אליה הוא  שואף להגיע, אבל אחרי שהשליחים באו וסיפרו לפרעה כי ישראל נסוגים אחורנית וגם נראים נבוכים, פרעה התחיל לחשוד כי משה רימה אותו בדברי השכנוע שלו באומרו : כי מטרתם לזבוח זבח לקב"ה וכנראה  שמשה וישראל בורחים ממצרים, היות ואדם שבורח נעשה מבולבל ומאבד את הדרך, אינו יודע לאן לפנות.

הרמב"ן מסביר באופן דומה אך הוא מוסיף: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" הכוונה שעשו לעצמם דגל ויוצאים בשמחה ומחולות  כפי שנוהגים אנשים היוצאים מעבדות לחירות. ולא כעבדים המתכננים לשוב למצרים. אך  חוזק ליבו של פרעה טמטם את ליבו ולמרות שהוא הסכים בתחילה להרשות לבני ישראל לצאת ואף ביקש: "וברכתם גם אותי"  ובנוסף לכך היה צריך פרעה להירתע במיוחד כאשר ראה שהים נבקע לשניים לקראתם ולהבין שאין מה לעשות יותר, הוא נהג ההפך והחליט לרדוף אחריהם.

ספורנו: כי ציון העובדה שבני ישראל יוצאים  "ביד רמה" הוא סימן של תמימות הם האמינו שיש בכוחם לנצח את המצרים.

אור החיים מפרש: כי בכך שה' חיזק את ליבו  של פרעה,  התורה מבליטה גם את טיפשותו, הרי הוא היה צריך להבין    שעצם יציאתם ביד רמה- סימן שיש לכך סיבה והם יודעים בוודאות שהשתחררו מכבלי העבדות. אבל הוא לא הגיע לתובנה זו ,כי ה' חיזק את ליבו ולכן החליט לרדוף אחריהם.

הכלי יקר טוען: כי פרעה ראה שהערב רב הצטרף לבני ישראל, לכן חשב להיעזר בהם, הוא האמין שבשעת מבחן הם ימרדו נגד בני ישראל וישמשו מעין גיס חמישי ויעמדו לצד פרעה - בעת מלחמתם בהם.

 בעלי המדרש אומרים פירוש מעניין: לפרעה הוגד את  שבועת ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "כי גר יהיה  זרעך ארבע מאות שנה" אבל בפועל השתעבדו רד"ו שנים ,לכן האמין שיש בכוחו להחזירם למצרים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי פרעה נהג בחוסר תבונה כאשר החליט לרדוף אחר עם ישראל, הוא לא קרא את המפה נכון ולא הבין את המציאות וכל זה - היות וה' הכביד את ליבו.

והתוצאה הייתה :כי לא פעל בהגיון והיה מוכן להשפיל את עצמו עד כדי כך שהוא בעצמו רתם את סוסו למרכבה ולא משרתיו, אך עם כל זאת הייתה לו גם זכות שבכך קירב את עם ישראל לתשובה וקירבם לבורא עולם כדברי ר' ברכיה: "יפה הייתה הקרבת פרעה לישראל מק' צומות ותפילות, למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן- נתייראו  מאד ותלו עיניהם למרום- עשו תשובה והתפללו"

  [שמות רבה, בשלח כ"א, ה]

פרעה ומזימתו

פרעה ומזימתו

שיר מאת: אהובה קליין©

מרחבי מדבר שוממים

בצל מרבד עננים

בני ישראל נבוכים

 בין ים וסלעים.

 

פרעה שולח שליחים

בשורת בריחה מבשרים

ליבו חורש מזימה

יאסור רכבו במהרה.

 

חיש יפקוד חייליו

לרדוף להשיג עבדיו

אלוקים הכביד ליבו

כסלע נאטם מוחו.

 

ה' עומד מביט

את אויביו  מביס

ישראל  רואים ניצחון

פרעה  סופג ביזיון.

הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח[חומש שמות]

פרשת בשלח- שליחות וניסים ביציאת מצרים - כיצד?

פרשת בשלח- שליחות וניסים  ביציאת מצרים - כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן- ציון]

פרשה זו פותחת בתיאור גאולת ישראל, יציאתם מאפלה לאורה, זוהי שבת-"שירה"- שבת בה התורה מתארת את הנס הגדול של קריעת ים סוף ואת שירת הים ובנוסף ניסים אחרים מעוררי התפעלות..

"ויהי בשלח פרעה את- העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים: וייקח משה את עצמות יוסף עמו  כי השבע השביע את בני ישראל לאמור פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם: וייסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר: וה' הולך לפניהם יומם ובעמוד ענן לנחותם הדרך וליל בעמוד אש להאיר להםללכת יומם ולילה: לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם [שמות י"ג, י"ז- כ"ב]"

השאלות הן:

1] מדוע הוליך ה' את ישראל דרך המדבר- ים סוף?

2] מדוע דווקא משה נשא את עצמות יוסף?

3] מה  היו טיבם של עמודי הענן  והאש במדבר?

אלוקים  מוליך את עם ישראל  דרך המדבר- ים סוף.

חז"ל אומרים כי: למרות שעם ישראל נכח בניסים גדולים- עשרת המכות והיציאה עצמה משעבוד לחירות, הרי עם ישראל היה שקוע בגלות רוחנית ולא השתוקק עדיין  לחופש.

רעיון זה מופיע במסכת מגילה [י, ע"ב]:" כל מקום שנאמר: "ויהי", אינו אלא לשון צער"

המילה –"ויהי" מביעה את צערו של ה'  על כך שעדיין  בני ישראל לא היו חפצים כל כך בגאולה מתוך שיעבוד מצרים. הם  לא יצאו מתוך רצונם החופשי, אלא בגלל שפרעה גירש אותם ממצריים לאחר מכת בכורות .

מכאן ניתן להבין מדוע אלוקים לא הוביל אותם בדרך הקצרה-היינו- דרך ארץ פלישתים.

אבן עזרא מסביר: "לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים"- היות והמקום קרוב מידי למצרים ואם יתקלו במלחמה יגידו: "ניתנה ראש ונשובה מצרים"

רבי יהודה אריה ליב מגור- בעל "שפת אמת" –סובר כי הקב"ה בכוונה לא הוביל את ישראל דרך- פלישתים שהייתה קרובה, אלא הקב"ה  רצה שהם ילכו דרך ארוכה- דרך המדבר, כדי שיתנסו ניסיונות וקשיים , כך ילמדו ליישב את השממה והדבר ישמש להם הכנה טובה לקראת כניסתם לתוך הארץ היעודה- אשר בה ידרשו לעמול קשות באופן עצמאי.

הרמב"ם [בספרו: "מורה נבוכים"[חלק ג', פרק כ"ד] אומר רעיון דומה: ההליכה במדבר  היא רצון ה'- ותשמש לעם ישראל הכנה לקראת היותו עם בני חורין בארצו.

"אין זה מטבע האדם שיהיה  בשעבוד העבדות, בחומר ובלבנים, ומיד יוכל להילחם עם ילידי הענק ולהיות לוחם אמיץ. וכך היה רצונו של השם יתברך, שעיכב את בני ישראל ארבעים שנה במדבר עד שיתחזקו- וכפי הידוע, המדבריות ופראות הנוף מביאים אומץ לאדם - ונולד דור חדש אשר לא הורגל לכניעה ועבדות"

משה נושא את עצמות יוסף.

חז"ל אומרים: כי התורה רצתה להדגיש את חסידותו של משה -  בעוד שעם ישראל עוסקים בהשאלת כלי כסף וזהב מהמצרים, משה עסוק דווקא בנשיאת עצמות יוסף.

אומנם  גם השאלת הכלים מהמצרים הייתה בגדר  מצווה, אך אינה דומה מצווה הכרוכה במאמץ פיסי ובאיבוד ממון – בה עסק משה ,למצווה  אשר שכרה בצידה- בה עסקו עם ישראל אשר זכו לרכוש רב ..

רבינו בחיי מסביר: מדוע זכה יוסף שמשה נשא את עצמותיו ? התשובה : מפני שיוסף עסק בקבורת אביו יעקב, כפי שמסופר בפרשת ויחי[חומש בראשית] וזו מדה כנגד מדה.

"ויקרבו ימי- ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם- נא  מצאתי חן בעינך שים –נא  ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל- נא תקברני במצרים: ושכבתי עם אבותיי  ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנוכי אעשה כדבריך: ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המיטה"[בראשית מ"ח, כ"ט-ל"א]

ורבינו בחיי ממשיך ואומר: והיה ביד יוסף זכות קבורת אביו ולכך זכה בגדול ממנו -זה משה ומשה גם כן זכה בגדול ממנו -זה הקב"ה שנאמר:["ויקבור אותו בגיא.."[דברים ל"ד]

והוא מביא עוד טעם:

 שמשה  הוצרך לקיים  מצווה זו  היות וחז"ל אמרו שבזכות יוסף  - נקרע הים לשניים, שהרי נאמר על יוסף:"וינס ויצא החוצה"[בראשית  ל"ט, י"ב]הכוונה  במעשה  אשת פוטיפר אשר  רצתה לפתותו לדבר עבירה והוא נס מפניה והתגבר על ייצרו.

ובתהלים נאמר:" הים ראה וינוס" מה ראה הים? הוא ראה את עצמות יוסף אשר נס בעודו בחיים מאשת פוטיפר.

ועוד נאמר על יוסף :שהוא ניחם את אחיו כאשר חששו אחרי מות אביהם שישיב להם רעה על כל מה שעוללו לו בנערותו, אך הכתוב מציין  כי  יוסף הרגיע אותם באומרו להם: "ועתה אל- תיראו אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על  ליבם" [בראשית נ, כ"א]  וכנגד זה  נאמר [בשמות ט"ו]:"בלב ים"

עמוד  האש ועמוד הענן.

רבינו בחיי אומר: כי לשני העמודים-עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום- היו תפקידים שונים :

עמוד האש בלילה :היה מאיר לעם ישראל את הדרך ועמוד הענן : תפקידו היה: להנחות להם את הדרך.

שני עמודים אלה  שימשו כהוכחה שהקב"ה  עמהם  גם ביום וגם בלילה-  הם היו משמשים לעם ישראל עיניים במדבר  והגנה והצלה מפני המצרים ועליהם נאמר:

"ואשא אתכם על כנפי נשרים".[שמות י"ט, ד']

ואילו המצרים נידונו באמצעות עמודים אלה, לפי שנאמר: "וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן " [שמות, י"ד, כ"ד]

ומכאן הסיקו חז"ל: כי בקריעת ים סוף המים נעמדו כחומה  לעם ישראל מימין ומשמאל.

אך למצרים הם שימשו חימה [כעס]

ובדומה לכך מסופר על סנחריב: "והיה אור ישראל לאש "[ישעיהו  י', י"ז]

הכוונה: לישראל עמוד האש שימש אור, אך לסנחריב: אש.

ורבינו בחיי מוסיף עוד פירוש: "ה' היה שוכן בתוך עמוד ענן והולך לפניהם ביום ובית דינו שוכן בתוך עמוד האש והולך לפניהם בלילה, וזהו שאמרו: הוא ובית דינו ובאורו: הרחמים והשכינה"

ועוד  מדגיש רבינו בחיי: עמוד הענן היה משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן" במילים אחרות- עם ישראל זכה לשמירה הדוקה מאת ה' –יומם וליל.

רש"י   המסתמך על דברי מכילתא, מבאר:  בזמן שעם ישראל חצו את ים סוף והים נבקע לשניים, היכן  שהם הלכו האדמה הייתה יבשה, אבל ברגע שעמוד הענן ירד הוא הרטיב את האדמה והפך אותה לטיט ועמוד האש הרתיח את המקום  וכך  כשהמצרים מגיעים אחריהם  רגלי סוסיהם  שוקעים  בטיט ומפאת החום של עמוד האש - נשמטו  הטלפיים שלהם.

הרמב"ן מביא  מדרש על פי שמות רבה [י"ט, ו]: בעבר ה'  ובית דינו  הלכו לפני עם ישראל- אבל לעתיד לבוא ה' לבדו ילך לפני העם, שנאמר:" כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל" [ישעיהו נ"ב, י"ב] והכוונה-  שבגאולה ראשונה  היה ה' מהלך לפני עם ישראל ביום ובית דינו בלילה. אך לעתיד לבוא מידת בית דינו תתעלה ברחמים וה' ילך עמהם לבדו ואז: "ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה"[תהלים קל"ט, י"ב]

אור החיים אומר:

עמוד הענן היה מגן על עם ישראל בימי החום המדברי-כדי שלא יקבלו מכת שמש.

וענן זה  לא כלל ענן  שקדם לו ותפקידו היה ליישר ולסלול להם את הדרך- להנמיך את הגבוה ולהגביה  את העמקים במשך כל הזמן.

פירוש זה מתבסס על הפסוק: "ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם"[דברים א, "ג]

מכאן שהיו ג' עמודים: עמוד אש- להאיר בלילה, עמוד ענן המיישר להם את הדרך –במשך כל הזמן ועמוד ענן מלמעלה שתפקידו לצנן את האוויר במדבר מפני השמש הקופחת עליהם כדי שלא יינזקו.

ועוד מוסיף אור החיים: כי עמוד האש היה מופיע בלילה רק כאשר היו צריכים בני ישראל ללכתמחוץ למחנה  מהטעם - שבמקום מושבותיהם היה להם תמיד אור.  

 

לאור האמור לעיל : ניתן להסיק כי גאולת ישראל בתום גלות מצרים הייתה נס המורכב ממספר  ניסים.

מי ייתן ועם ישראל יזכה בקרוב לגאולה בכלל ובפרט ונזכה לחזות בבית המקדש השלישי.

כנאמר:" וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְיתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה. [עובדיה א, כ"א]

 

עמוד הענן / שיר מאת: אהובה קליין ©

עמוד הענן / שיר מאת: אהובה קליין ©

ישראל במדבר נודדים

מוקפים זרי ניסים

בפניהם שערים נפתחים

בידי אלוקים נישאים.

 

עמוד ענן מתרומם

רוח העם מרומם

מורה באצבעו דרכם

מפיח תקווה בליבם.

 

להם ישמש עיניים

בצל כיפת שמים

עוטפם בכנפי שכינה

זורע קרני ישועה.

 

דרך נטולת מכשולים

ללא מהמורות ואבנים

רוח רוויית טללים

לוחשת שירת גאולים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח[חומש שמות]

 

עמלק /שיר מאת: אהובה קליין ©

עמלק /שיר מאת: אהובה קליין ©
 
עמלק בעל גאווה
חדור שנאה ותאווה
לעם טהור ונבחר
רודפו היום ומחר.
 
עליו מביט וצופה
לשעת כושר מצפה
יעזבו מים חיים
יחצבו  בורות נשברים.
 
אז יחזק ליבו
יניף קשתו וחרבו,
אך השיבה לאלוקים 
תציל ותחולל פלאים.
 
חיש ימחה עמלק 
כהרף עין יסתלק
מתחת כיפת השמים
מעתה ברכות כמים.
 
הערה: השיר בהשראת  פרשת בשלח[חומש שמות]
 

פרשת בשלח- מיהו עמלק?

פרשת  בשלח- מיהו עמלק?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו המספרת על קריעת ים סוף ועל כל הניסים שעשה הקב"ה,מתארת גם את מלחמת עמלק נגד ישראל.
וכך הכתוב מתאר את המאורע:
"ויבוא עמלק וילחם עם- ישראל ברפידים:ויאמר משה אל יהושע בחר—לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנוכי ניצב על- ראש הגבעה ומטה אלוקים בידי:ויעש יהושע כאשר אמר—לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרון וחור עלו ראש הגבעה:והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק:וידי משה כבדים וייקחו אבן וישימו  תחתיו וישב עליה ואהרון וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב"[שמות י"ז,ח-י"ג]
ובהמשך הקב"ה מצווה את משה לכתוב את המתרחש - בספר,כפי שנאמר:
"...כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע כי- מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים"[שם י"ז,י"ד]
השאלות הן:
א] מיהו עמלק ומהן  מטרותיו?
ב] מדוע  הרמת ידיו של משה גרמה לניצחון ישראל?
ג] אימתי ה' ימחה את עמלק סופית?
התשובה לשאלה א]
עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו.ממנו יצא עם הקרוי בשם זה.
מעניין כי:בנבואת בלעם-עם זה  מכונה בשם:"ראשית גויים"
זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת,הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק כי הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם,כפי שניתן  לראות זאת גם בפרשה:
לאחר שנעשים לעם ישראל ניסים  ונפלאות ביציאתו ממצרים,העם מגיע למקום בשם רפידים ושם הוא צמא למים וכשהצימאון גובר  הוא בא לפני
משה  בטענה:"למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת מקניי בצמא"?:[שמות י"ז,ג]
הכלי יקר אומר:  רעיון מעניין,כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה והם נופלים באמונה,ישנה ירידה רוחנית.
אם נתבונן בשם:"רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים,"והא בהא תליא-כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים,ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים -לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים,על כן חסרו סתם מים"
עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם,אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע,או,שחין- הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום ולהרחיב את הפרצות.
היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה,אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.
מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה,כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד,עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.
הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק- זוהי מלחמת מצווה.
את עמלק ניתן לפגוש גם אחרי סיפור המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה,עמלק נלחם נגד ישראל.
גם המן היה מזרע עמלק והציק רבות ליהודים,אך לאחר שעם ישראל חזרו בתשובה,המן הובס יחד עם עשרת בניו.
בספר שמואל-א מסופר על עם ישראל כשבראשם עמד המלך שאול- שנלחם בעמלקי,למרות ששמואל הזהיר את שאול להכות את עמלק ללא חמלה ולהשמידו.
שאול בחטאו-חמל על אגג – מלך עמלק ועל הצאן והבקר. 
כתגובה- שמואל בעצמו הרג את אגג והודיע לשאול על  הפסד מלוכתו היות ולא ציית לציווי ה'- להשמיד את עמלק כולו-כולל הצאן והבקר.
כפי שנאמר:"ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך:...." [שמואל-א,ט"ו,כ"ח]
"וישסף שמואל את- אגג לפני ה' בגילגל"[שם,ל"ד]
התשובה לשאלה ב]
הרמת ידיו של משה בעת המלחמה סימלה  את אמונתו הטהורה בקב"ה
וכאשר עם ישראל בוטחים ומאמינים בה'-אין עמלק יכול לפגוע בהם.
רש"י מצטט את דברי המשנה:"וכי ידיו של משה עושות מלחמה?או שוברות מלחמה? אלא ל"ל:כל זמן שהיו מסתכלין כלפי מעלה,ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים,היו מתגברים,ואם לאו-היו נופלים"[ר"ה פ"ג,מ"ח]
רש"י מביא עוד שלושה  פירושים נוספים-שמאד דומים:
1] לפי דברי תפארת ישראל:משה הרים את ידיו כדי שעם ישראל יראוהו מתפלל וישעבדו עצמם לה'.
2] ותוספות יום טוב אומר:הרמת ידיו של משה כלפי מעלה- הייתה לישראל שיסתכלו כלפי מעלה וישעבדו ליבם לשמים.
3] ולפי דברי  המכילתא:"כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה,היו ישראל מסתכלין בו  ומאמינין במי שפיקד את משה לעשות כן,והקב"ה עושה להם ניסים וגבורות"[עמלק פ"א]
רבינו בחיי מביא רעיון מעניין:על פי המדרש,התפלל משה בזכות שלושת האבות:אברהם,יצחק ויעקב.
אברהם מסמל את האמונה,שנאמר:"והאמין בה" ,[בראשית ט"ו]
יצחק מסמל את בואו   לה',שנאמר:"ויצחק בא מבוא.."
יעקב מסמל את השמש,שנאמר:"ויזרח לו השמש.."
לפי רעיון זה,נראה: כי עמלק  היה בוטח  ונשען על עשיו –סבו השואב כוח מיצחק- לפי שסימל את  מידת הגבורה ובכוח זה שאף לנצח את עם ישראל,כנגד זה השתמש משה בשלושת האבות יחדיו – כי הוא עצמו בן יעקב ומהווה את החוט המשולש בזכות שלושתם.
התשובה לשאלה ג]
מתברר כי מחיית עמלק תתרחש סופית באחרית הימים עם בוא המשיח,כפי שמנבא על כך הנביא ישעיהו:"וגר זאב עם-כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בם:ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל-תבן:ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה:לא ירעו ולא-ישחיתו בכל-הר קודשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[ישעיהו ,י"א,ו-י]
בתקופה זו עם ישראל יתעלה מבחינה רוחנית עד כדי כך, שהכול יהיו דבקים באמונה בה' ממש כמו מים  המכסים את הים-כתוצאה מזה עם ישראל יחיה בשלום עם אומות העולם וממילא לא יזדקק עוד ל"שוט" הרוחני של עמלק.
והכול יחיו בשלום זה עם זה.
לסיכום,לאור האמור לעיל,ניתן להסיק כי עמלק הוא בעל שליחות מיוחדת-תפקידו:לשמש  לאורך ההיסטוריה –"שוט" רוחני כנגד עם ישראל כאשר  הוא יורד מבחינה רוחנית ואמונתו בה' נמצאת בשפל.
במצב זה עמלק "מתעורר  מתרדמתו" שולף את קשתו וחרבו כלפי עם ישראל.
כדי להינצל מאויב אכזרי זה,עם ישראל חייב לבוא מוכן למלחמה מבחינה פיסית:,צבא וכלי נשק ובשטח הרוחני,עליו להתחזק באמונה בה', לקיים את מצוותיו ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד.
מי ייתן ובע"ה במהרה תתגשם נבואתו של הנביא ישעיהו ועם ישראל יזכה לשבת לבטח בארצו לנצח נצחים,אמן ואמן.
 
 
 
 
 

ממר למתוק/ שיר מאת: אהובה קליין©

ממר למתוק/ שיר מאת: אהובה קליין©

שלושה ימים שיממון
גרון ניחר צימאון
מדבר שור יפתיע
מים מרים יציע.

בני ישראל מתלוננים
לאוזני מנהיגם מתחננים
איה מים מתוקים
הנחוצים כסם חיים?

משה יפנה לאלוקים
בצעקה רבת תחנונים
חיש נענה משמים
עץ מר ישליך למים.

נס בתוך נס יתרחש
מר במר יתלחש
המתיקות תרווה צימאונם
חוק ומשפט ירפא  גופם.

הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח,[חומש שמות]

פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?

פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?
מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו אנו קוראים על נס יציאת מצרים ושירת הים. לכן השבת נקראת בשם:"שבת שירה"
השירה כוללת ח"י פסוקים ונקראת בבית הכנסת באופן חגיגי כשכל האנשים עומדים על רגליהם.
בנוסף לכך- קריאתה גם ביום שביעי של פסח בה אירע נס קריעת ים -סוף,ובכל יום בתפילת שחרית.

וכך התורה מתארת את השירה:"
"ויושע ה' ביום ההוא את- ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על- שפת הים: וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את—ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור אשירה לה' כי גאה ,גאה סוס ורוכבו רמה בים עוזי וזימרת יה ויהי לי לישועה זה עלי ואנואו אלוהי אבי וארוממנהו..."[שמות ט"ו,ל- כ]

השאלות הן:
א] מדוע אומרים: יום,יום שירת הים?
ב]כיצד העבר מסתדר עם העתיד- מבחינה לשונית בשיר:"אז- ישיר"?
ג] מהו המבנה המיוחד של השיר?
ד] היכן מוצאים אנו דוגמאות לשירה בתנ"ך?

התשובה לשאלה א]
עם ישראל נוהג להגיד: יום,יום את שירת הים:
1]כדי לא לשכוח את גדולת ה' ואת החסדים שעשה לבניו ביציאת מצרים ולהודות על כך.
2] כל יהודי נמצא במייצר הפרטי שלו והוא שואף להשתחרר ולצאת ממצוקתו, לכן אומר שירת הים - יש אומרים כי בכך ישנה סגולה של יציאה מאפלה לאורה.
וכבר ציין זאת דוד המלך באומרו:"מן המייצר קראתי יה ענני במרחב יה"
[תהלים קי"ח,ה.]

התשובה לשאלה ב]
האומר שירת הים שם לב מיד ללשון הדקדוקית הדורשת הסבר:"אז ישיר"
אם מדובר ב"אז"- שהיא לשון עבר נכון היה לכתוב: - "אז שר"
מדוע הערבוב של לשון עבר ועתיד יחדיו?
על כך כמה תשובות:
אונקלוס אומר: כי המילה:"ישיר"- היא במשמעות עבר-כלומר אז משה שר.
לפי רש"י: יש לחלק את הפסוק לשני זמנים.
"אז"- כשמשה ראה את הנס-עלה בליבו שישיר את שירת הים. ובהמשך במילים:"ויאמרו לאמור" הוציא את מחשבתו מהכוח אל הפועל.
חז"ל: רואים כאן קשר לתחיית המתים ואומרים:"ישיר"- הכוונה לשיר בעתיד.
ואילו דבריהם:"תניא.א"ר מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר:"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ""שר" לא נאמר, אלא:"ישיר".מכאן לתחיית המתים מן התורה.כיוצא בדבר אתה אומר:"אז יבנה יהושע מזבח לה' "-"בנה" לא נאמר,אלא:"יבנה" מכאן לתחיית המתים מן התורה.
אלא מעתה:"אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה"?
אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה" [סנהדרין צ"א:]
"העמק דבר" אומר : רק כאשר עם ישראל ראו במו עיניהם את ההצלה-רק אז הודו על כך לבורא עולם,ולא עשו זאת בתחילת דרכם בים.

התשובה לשאלה ג]
תוספות יו"ט במסכת סוטה פ"ה, משנה ד' אומר:שירה זו מתחלקת -לעניינים וגם לפרקים.
באופן הבא: משה היה אומר פרק ואילו ישראל היו עונים לתפילתו.
"אבני שוהם" לרבי משה לייב שחור טוען: שהשירה מתחלקת לשלושה חלקים:
פרק א: מהמילים:"אשירה לה' " עד המילים:"אמר אויב"
בפרק זה מתוארים מעשה הגבורה של הקב"ה וגם שבחים על מעשיו.
ובסוף הפרק מתוארת הנקמה באויב- "תהרוס קמיך".
פרק ב: מתאר התעוררות מחודשת של האויב:"אמר אויב ארדוף אשיג.."
ובאמצע מילות התפעלות על גדולת ה' ומסיים בתגובת האויבים:"שמעו עמים ירגזון"
פרק ג:מתחיל במילים:"אז נבהלו אלופי אדום" מתאר את בהלת האויבים באותו זמן וגם בקשה כי לעתיד לבוא יהיו שרויים באימה ופחד ,ומסיים במלכות ה' הנצחית:"ה' ימלוך לעולם ועד"

התשובה לשאלה ד]
ישנן דוגמאות בתנ"ך לשירה מקראית:
הנה כמה מהן:
"שירת האזינו" באמצעותה- משה קורא לשמים והארץ להעיד על התנהגות עם ישראל.
הוא קורא להם מפני שהם נצחיים, וגם מהסיבה:השמים יכולים להעניש את האדם- על ידי עצירת המטר והארץ יכולה להפסיק את גידוליה הטובים-המשמשים מזון לאדם.
"שירת דבורה"- דבורה שהייתה נביאה בישראל- יושבת בצל עץ התומר ומשוררת - אחר הניצחון נגד יבין מלך כנען והריגת סיסרא בצורה מיוחדת.
במילות השיר היא מודה לה' על כך:"ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמור: בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה',שמעו מלכים האזינו
רוזנים אנוכי לה' אנוכי אשירה..." [שופטים ה,א-ד]
"שירת הבאר"-"אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה:באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק..."- זהו שיר הודיה לה' על המים שניתנו לעם מתוך הבאר [במדבר כ"א,י"ז-כ]
דויד המלך שר לה':"מזמור שירו לה': שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו.." [תהלים צ"ח,א] שלמה המלך מקדיש ספר שלם לשירה: ב" שיר השירים"-הנושא המרכזי בספר:אהבה הנרקמת בין ה' לעם ישראל.
ויש גם פרקי שירה- זו השירה שכל הבריאה אומרת לקב"ה,כל אחד ושירתו האופיינית לו והאדם מנצח עליה.

לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך התבוננות בשירה המקראית,ניתן להגיע למסקנה אחת:
רוב השירים נועדו במטרה להודות לה' על דאגתו לעם ישראל גם במצבים קשים, פרט לשירת האזינו שיש בה כמה נקודות שונות,כגון: הזמנת השמים והארץ - כעדים להתנהגות עם ישראל.
וכן שירת הים ,הכוללת הבעת תודה לאלוקים על כל עניין יציאה מארץ מצרים.
אך יש בה גם רמז לגאולת עם ישראל לעתיד לבוא ותחיית המתים.

יהי רצון ובקרוב הקב"ה יגאל את עמו ישראל מכל המייצרים ונזכה לבשורות טובות.אמן ואמן.

שירה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

שירה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

ישנה שירה תמימה
מנעימה בשעות יממה
שגורה בפי כל חי
מצטלצלת עד בלי די.

בראשה עומד האדם
מביט בבריאה מוקסם
מודה לאדון הכול
מסלסל קולו בקול.

ישנה שירת גאולים
עולה בסולם הילולים
כולה הודיה לאלוקים
על כוס ישועות וניסים.


הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח [חומש שמות] ובהשראת שירת הבריאה.