- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בשישי, 31 אוקטובר 2025 04:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 18
פרשת לך-לך מדוע אברהם – הוא אבי האומה?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו ראשיתה בניסיון הראשון שעובר אברהם אבינו - אחת מעשר ניסיונות שעבר בהצלחה , וכך מתארת הפרשה את הדבר:
" וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה’, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה’, אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו". [בראשית י"ב, א'- ח']
ההפטרה המצורפת לפרשה - היא בספר ישעיהו [פרק: מ'- מ"א]
להלן דברי הפתיחה של ישעיהו הנביא אל עם ישראל:
"לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה’, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם ה’ בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע: אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ. נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה. וְיִעֲפוּ נְעָרִים, וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. וְקוֹיֵ ה’ יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ". [ישעיהו פרק: מ', כ"ז- עד פרק מ"א סוף פסוק ט"ז]
השאלות הן:
א] מי היה אברהם - ומדוע נחשב לאבי האומה?
ב] מה הקשר בין דברי ישעיהו הנביא לפרשה זו?
תשובות.
אברהם אבינו-הוא אבי האומה.
הקורא את הסיומת של פרשת נח - מבחין בפרטים המתארים את זהותו של אברהם – ומשפחתו כפי שכתוב:
"וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת לוֹט. וַיָּמָת הָרָן, עַל־פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד. וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן".[להלן פרק י"א, כ"ז- ל"ב]
אביו של אברהם היה : תרח והיו לאברהם עוד שני אחים: נחור והרן. הרן הוליד את לוט. שם אשת אברהם הייתה: שרי וכעת לאחר שנטשו את אור כשדים הם אכן הגיעו לחרן..
אביו של אברהם היה עוסק בעבודת אלילים.
על פי אגדת חז"ל: לאביו של אברהם-הייתה חנות פסלים, באחת הימים נעדר מהחנות וביקש מאברהם שיהיה נוכח בחנות- הגיע אדם אל החנות ורצה להשתחוות לאליל, אמר לו אברהם: "בן כמה אתה בן אדם?" השיב לו האיש: "בן שישים שנה אנוכי", אמר אברהם:
"בן שישים מבקש להשתחוות לפסל בן יומו"? נכנסו הדברים בלב האיש פנה והלך לו"
לאחר מכן באה ישישה אחת אל אברם ובקשה פסל גדול כדי לעובדו, אמר לה אברם: "שמעי לדברי והקשיבי, הפסלים האלה בכל הגדלים לא יועילו דבר" סיפרה לו הישישה כי אמש גנבו ממנה את הפסלים שלה ולא נשאר בביתה, אף לא אחד. אמר לה אברם: "אם פסילייך לא הצילו את עצמם, כיצד תבקשי לעבוד ולהשתחוות להם?" האישה הבינה זאת ושאלה את אברם: "וכי את מי נכון לעבוד?"
סיפר לה אברם כי ה' הוא אלוקי הארץ ואותו ראוי לעבוד - כי בידו כל חי ולימד אותה את דרכי ה', הודתה לו האישה וברכה אותו והלכה לדרכה.
בהמשך באה אישה נוספת והביאה מנחה לפסלים - לאחר שהלכה לביתה אברם הגיש את המנחה לפסלים - אך הם לא אכלו דבר.
לבסוף אברם החליט - כן אין להם רוח חיים וחשב: אוי לאבי ולביתו ולכל הדור הזה - כי הולכים הם אחרי ההבל ועובדים לעץ ולאבן , מיד הרס אברם את כל הצלמים לרסיסים ,פרט לפסל הגדול ביותר שהניח לתוך כף ידו מקל . כאשר שב אביו לחנות כעס מאד בראותו את כל הפסלים שבורים, אמר אברם לאביו: ,"קמו כל הפסלים לאכול מן המנחה ,אך כעס מאד הפסל הגדול על שלא חיכו לו שיאכל ראשון מיד קם ושבר את כולם ולכן המקל עדיין נשאר בידו"
אברם גילה את אלוקים ,למרות שבא מבית של עובדי עבודה זרה זאת הייתה גדולתו - אך הוא לא הסתפק בכך ,אלא הפיץ את האמונה באל אחד לרבים.
עשרה ניסיונות התנסה אברם על ידי ה' ועמד בכולם וכאן מופיע הניסיון הראשון - אברם מצווה ללכת אל ארץ שאינו מכיר- לוקח את כל פמלייתו לכנען וכך הוא מפיץ את האמונה בה' בקרב יושבי הארץ.
רבינו בחיי מביא מסר חשוב מתוך מדרש לספר משלי:
שלמה המלך מזהיר: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" [מדרש משל י"ג, כ')
הכוונה: כי אדם צריך להשתדל להתייגע בהליכה למצוא אנשים חכמים –להתחבר וללמוד מחכמתם ויעשה עצמו טפל להם ומחשיב אותם כאלופים העומדים בראש ואם יש לו מידה זו- ברור שהוא רק יחכים, ואילו אם הוא אינו חכם - ילך בחברת כסילים- ויהיה להם ראש לרוע -כלומר ישבר- יושפע מהם לרעה- ויגיע לעסוק במעשים רעים.
ידוע כי הנהנה מהחכם - בהתחברו אליו אין הדבר מחסיר מחכמת החכם דבר!
לכן נמשלה התורה לנר כדברי דוד המלך:" נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי."[תהלים קי"ט, ק"ה] לפי שמהנר- הכול נהנים ממנו ואין הנר נפגע מכך ואין מחסיר מאורו כלל!
משל למה הדבר דומה? הולך אדם לחנות בשמים כל ריחות הבשמים נספגים בו ובבגדיו- למרות שלא קנה דבר- וזו הכוונה לחכם שהולך אל החכמים ונהיה חכם ולעומתו ההולך לכסילים - נפגע ונשבר כי מתחבר אל רמתם.
לעניות דעתי, על פי מדרש זה ניתן ללמוד- כי אברהם לא רק שימש אור לכל האנשים מרחוק - הוא לא חיכה שהם יבואו אליו - אלא הוא הלך אליהם וקירב אותם לאמונה.
לכן אין זה פלא לאחר שגם קיים את הברית ,ה' הבטיח לו את ארץ ישראל וגם את ברכת הבנים והכתיר אותו בתואר אב המון גויים ככתוב:
"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב־ הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ".[להלן , י"ז, ה']
הקשר לנבואת הנביא ישעיהו:
ישעיהו הנביא מדגיש את –חשיבות הכרת ה' ואת האמונה בו בלבד בדומה לאברהם שבטח רק בה' -לאורך כל הדרך והיה מגייר את הרחוקים ושרה הייתה מגיירת את הנשים לכן אין זה פלא שזכה לתואר: "אבי האומה" והראשון שזכה להבטחת ארץ ישראל רק לעם ישראל!
ועל כן הנביא מזכיר אותו ואומר: "וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי" [להלן מ"א, ח']
אומר הנביא: הרי ה' הוא מקור הכוח בעולם בעצמו – לא די שהוא אינו מתעייף לעולם ,אלא מעניק כוח אפילו לַיָּעֵף -לאנשים שאפילו כבר אינם צעירים ואילו לצעירים שאינם בעלי אמונה- דווקא נחלשים ועייפים.
לסיכום, לאור האמור לעיל- אברהם ראוי להיקרא : אבי האומה לפי שהיה הראשון שגילה את האמונה בה' ולא הסתפק בכך, אלא הוא ושרה הפיצו את האמונה ברבים, אברהם גייר את הגברים ושרה את הנשים הוא עמד בעשרה ניסיונות ואף זכה להתברך. אשרינו ומה טוב חלקנו שזכינו להיות ממשיכי דרכו ויהי רצון שנתחזק באמונה בה' ונתחבר לתורה ונזכה לאחדות העם כדברי ישעיהו הנביא:
"אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, יַעְזֹרוּ; וּלְאָחִיו, יֹאמַר חֲזָק".[להלן מ"א, ו'] אמן ואמן,
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בשישי, 31 אוקטובר 2025 04:15
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 16
הַבּוֹטְחִים בֶּאֱלוֹקִים
מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַייְן. ©
דִּבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא מֵהַדַּהדִּים
אָזְנֵי קָהָל יִשְׂרָאֵל מְעוֹרְרִים
יֵשׁ מֵהֶם נְבוֹכִים מְבֻלְבָּלִים
שֶׁמָּא מֵעֵינֵי ה' מֻסְתָּרִים?
כֹּה צְעִירִים הֵם בְּגִילָם
רְחוֹקִים מִצּוּר מַחְצַבְתָּם
יוֹשְׁבִים בְּצֵל אַלּוֹן הַבָּכוּת
עֲלֵיהֶם שׁוֹרָה עֲיֵיפוּת וְעַצְבוּת.
אֶחָד מֵהֶם צָמֵא לְמַיִם
אַךְ הַכַּד נִשְׁמַט מֵהַיָּדייִם
עַתָּה גְּרוֹנוֹ נִחָר כִּפְלַיִם
בּוֹחֵשׁ בַּעֲפַר עוֹצֵם עֵינַיִים
לְפֶתַע כְּרוּחַ יוֹפִיעוּ הַמְּבֻגָּרִים
לָעַד הָאֱמוּנָה אֵינָם נוֹטְשִׁים
מְטַפְּסִים כֶּאֱיָלִים עַל סְלָעִים
מֵעֲלֵיהֶם מְרַחֶפֶת עֲדַת נְשָׁרִים.
עַנְנֵי שְׁכִינָה אוֹתָם עוֹטְפִים
שִׂמְחָתָם מַרְקִיעָה שְׁחָקִים
אַחַר אֶל הַצְּעִירִים ייִגָּשׁוּ
בְּנֹועַם אוֹתָם לָה' יְקָרְבוּ.
הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: לֵךְ-לְךָ וְדִבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: [ פְּרָקִ: מ' מפסוק כ"ז – פרק : מ"א, י"ז]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בחמישי, 07 נובמבר 2024 17:18
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 764
פרשת לך - לך - מה בישר המלאך להגר על עתיד ישמעאל?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו התורה מתארת את הגר והולדת בנה – ישמעאל : הכול החל מהרגע ששרה הביאה את הגר אל אברהם - כדברי הכתוב: "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. וַתִּיקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּיתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה". [בראשית ט"ז, א- ד]
השאלות הן:
א] מדוע שרה הביאה את הגר לאברהם דווקא בתום עשר שנים, מאז ישיבתם בכנען?
ב] מה הייתה הסיבה ששרה גירשה את הגר ?
ג] מה בישר המלאך להגר?
תשובות
שרה מביאה את הגר אל אברהם.
נאמר:" וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר" [להלן: ט"ז, א'].
רש"י מסביר: הגר הייתה שפחה מצרית - בת פרעה - מלך מצרים וכיצד נעשתה שפחה לשרה? התשובה לכך: כאשר ראה פרעה את הנסים שנעשו לשרה כשנלקחה לביתו - בעת שאברהם ירד למצרים עם שרה - מפאת הרעב בארץ – החליט פרעה כי הדבר יהיה לטובת בתו: כפי שנאמר:
"וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִישָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה. וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. וַיְנַגַּע ה' אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם". [לעיל, י"ב, ט"ו- ט"ז]
פרעה אמר בליבו : מוטב לו שתהא בתו אפילו שפחה בבית זה של אברהם ושרה ולא גבירה ובעלת בית מכובדת בבית אחר. כך התורה מתארת את החלטת שרה להביא לאברהם את הגר לאישה:
"וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לאִשָּׁה". [בראשית ט"ז, ג'- ד']
רש"י מסביר: כל מקום בתורה ששם נאמר :'לקיחה' באדם , אין הכוונה ללקיחה בידיים - כלקיחת מטלטלים, אלא - לקיחה בדברים –בשכנוע - באמצעות מילים יפות - כך לקחה שרה את הגר בדברי ריצוי שאמרה: אשרייך שזכית להידבק בגוף קדוש כזה. את זאת עשתה שרה בתום חלוף עשר שנים שהייתה נשואה לאברהם ועדיין לא ילדה בנים. מהטעם שהמועד הזה- הוא זמן שקבעו חכמים - לאישה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה - הוא חייב לישא אישה אחרת. כדי לקיים מצוות פריה ורביה.
אך עשר השנים האלה אינן נמנות מהיום שנשא אברהם את שרה באור כשדים, אלא רק משנכנסו לארץ כנען - ועדיין לא ילדה. כוונת הכתוב ללמדנו: שאין ישיבה מחוץ לגבולות הארץ כלולה במניין - לכן כל זמן השהות מחוץ לגבולות כנען - ששרה ואברהם גרו שם - אינו נחשב ששהתה ולא ילדה לו כדי לחייב את אברהם לישא אישה אחרת. [מסכת יבמות ס"ד] וזאת שבשנים הללו עדיין לא הובטח לאברהם בנים. שעדיין אלוקים לא הבטיח לו את ההבטחה: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל..."[ שם י"ב, ב'] אלא עד שיגיע לארץ ישראל.
רש"י מסביר: הייתה עוד סיבה להבאת הגר לבית שרה :כי שרה חשבה שבזכות צער- שתכניס לביתה את צרתה [ כי שתי נשים הנשואות לאיש אחד - קרויות: 'צרות' זו לזו] אולי גם היא תהיה בהריון.
שרה מגרשת את הגר:
על פי רש"י: כיון שראתה הגר שהיא בהריון היא התחילה לזלזל בצדקתה של שרה - התחילה לחשוד בה שאומנם כלפי חוץ היא נראית צדקת ,אבל למעשה אינה צדקת. ההוכחה שגם אחרי שנים רבות עם אברהם, שרה לא התעברה ואילו הגר – התעברה מיד.
בעקבות זאת שרה מבקשת מאברהם - לגרש את אמתה המצרית! ענה לה אברהם :
",,,,,הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" [לעיל ט"ז, ו']
אכן היא בורחת מפני שרה למדבר - לפי ששרה מעבידה אותה קשה ובנוסף הגר הפילה את עוברה - לפי ששרה נתנה בה עין הרע -בדרך פוגש אותה מלאך ופונה אליה בשמה ושואל: להיכן פניה מועדות ותשובתה: כי בורחת היא מפני שרה .
בשורת המלאך להגר ולידת ישמעאל ואופיו .
המלאך מצווה על הגר לשוב אל שרה :" וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה', שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה', הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה', הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע ה' .... [לעיל ,ט"ז, ט'- י"ג]
המלאך מבשר להגר: כי כאשר תשוב אל אברהם ושרה- היא תהיה שוב בהריון ועליה לקרוא לבן שיולד בשם "ישמעאל"
להלן דוגמא דומה לכך שמלאך פונה אל אישה ומבשר הריון בתנ"ך: "כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". [שופטים י"ג, ה']
הכוונה לאשת מנוח שמתבשרת על ידי מלאך שתלד את שמשון הגיבור.
אך בניגוד לשמשון שעתיד להושיע את ישראל - הרי על ישמעאל המלאך מבשר את הנבואה:
"וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע ה' אֶל - עָנְיֵךְ. וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן".[להלן ט"ז, י"ב]
רש"י מסביר: "פֶּרֶא אָדָם"- "פֶּרֶא"- הוא שמו של חמור הבר הגדל במדבריות. ומכאן לומדים את המשמעות של פרא אדם שהוא כינוי לאדם שאינו גר בישוב כדרך העולם, אלא אוהב להסתובב במדבריות לצוד חיות. הדבר הזה כמובן מתגשם, כנאמר:
"וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת. וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן" [להלן , כ"א, כ'-כ"א]
הכתוב מתאר את ישמעאל במילים:" יָדוֹ בַכֹּל" הפירוש:
על פי רש"י: ידו של ישמעאל פוגעת בכולם – שיהיה ליסטים יושב במדבר ושודד את העוברים בו.
"וְיַד כֹּל בּוֹ"; ידיהם של הבריות יפגעו בו - לפי שעולם יהיו שונאים את ישמעאל ומתגרים בו - מתקוטטים ונלחמים בו.
נאמר:" וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן"-זוהי ברכת ריבוי - לפי שזרעו יהיה כה גדול ורב עד שבכל מקום שישכנו אחיהם ישכנו אף הם.
"חיזקוני" מפרש: את המשמעות של: "פֶּרֶא אָדָם"- הולך עם סחורתו עד מרחקים במקום שאין מכירים אותו כמו שמסופר:
"וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה". [להלן ,ל"ז, כ"ה] הכוונה לקבוצת הישמעאלים שהגיעו כשאחי יוסף השליכוהו לבור – הם קנו את יוסף וירדו אתו למצרים.
"חיזקוני" מסביר גם את המילים: "וְיַד כֹּל בּוֹ"; שהיה נושא משא ומתן על הסחורה שברשותו. ואילו המשמעות של המילים:" וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן"- נחלותיו יתפשטו בין כל אחיו מרוב עושר.
מעניין לציין – כי כאשר הגר ילדה את בנה ,אברהם העניק לו את השם:" יִשְׁמָעֵאל,"
רש"י מסיק על כך: כי לאברהם היה רוח הקודש - לפי שנתן את השם הזה לבנו, למרות שלא פגש בעצמו את המלאך!
הכתוב מציין: "וְאַבְרָם, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים, בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל, לְאַבְרָם"
ואכן לאיזה צורך הוזכר גילו של אברהם ? התשובה: להודיע לשבחו של ישמעאל – כי היה בן י"ג שנה כאשר נימול יחד עם אברהם שהיה אז בן תשעים ותשע שנים ,למרות שהיה כבר ילד בוגר הסכים שימולו אותו ולא עיכב!
לגבי עתידו של ישמעאל מסביר הזוהר הקדוש: על הזמן הזה שישמעאל נולד בעולם ואחר כך נימול - על כך ה' הרחיק אותו מדבקות עליונה בה' ונתן להם חלק למטה בארץ ישראל, ובעבור שנימול עתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה כשהיא ריקה - בזמן שעם ישראל היה בגלות - כמו שהמילה שלהם ריקנית ללא שלמות ובכל זאת יעכבו את בני ישראל מלשוב למקומם עד שתכלה הזכות שלהם בארץ!
לסיכום, לאור האמור לעיל - ניתן לראות היום - כיצד מתנהל ישמעאל מול ישראל ודברי חז"ל קורמים עור וגידים לנגד עיננו:
'למה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקדוש ברוך הוא באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות - בארץ באחרית הימים -לפיכך נקרא שמו ישמעאל'.
[מדרש פרקי דרבי אליעזר פרק לא]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בחמישי, 07 נובמבר 2024 17:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 693
הֻולֶּדֶת יִשְׁמָעֵאל
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן
הַגָּר אוֹחֶזֶת בְּיִשְׁמָעֵאל הַקָּטֹן
סוֹף, סוֹף הִתְגַּשֵּׁם הַחֲלוֹם
מְצִיאוּת מְרוֹמֶמֶת וְלֹא דִּמְיוֹן.
אַבְרָהָם וְשָׂרָה בַּיִּלּוֹד מִתְבּוֹנְנִים
גִּיל וְעֶצֶב בְּעִרְבּוּבְיָה מִכַּכָבִים
שָׂרָה מְדַמְייֶנֶת הָרִים וּגְבָעוֹת
זֶה הַקָּטָן - מַתְכּוֹן לְצָרוֹת.
הָגָר חָשָׁה תְּחוּשַׁת נִיצָּחוֹן
מְרַעֲנֶנֶת אַט - בְּלִבָּהּ זִיכָּרוֹן
מַלְאַךְ צָחוֹר אֵלֶיהָ נִגַּשׁ
פִּיו מְבַשֵּׂר - לָהּ חָדָשׁ.
יָדֶיהָ לוֹפְתוֹת אֶת תִּינוֹקָהּ
לוֹ מַעֲנִיקָה אַהֲבָה וְחֶמְלָה
עָתִיד הוּא לְהִתְרַבּוֹת
לְהַצִּית אֵשׁ וּמְרִיבוֹת.
יִשְׁמָעֵאל פֶּרֶא אָדָם
מֻכָּר לְכֻולָּם בָּעוֹלָם
אַבְרָהָם חוֹזֵה אַחֲרִית הַיָּמִים
ִישְׂרָאֵל מִתְעַלִּים מְאִירִים כְּכוֹכָבִים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: לְךָ- לְךָ. חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בשישי, 27 אוקטובר 2023 05:22
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1019
יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא וְהַמֶּסֶר לְיִשְׂרָאֵל
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
עִם נִבְחָר מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר
רֹאשׁוֹ כָּבֵד רוּחוֹ נִשְׁבַּר
מוּצָף דְּאָגוֹת עַד צַווָּאר
לְפֶתַע מְזַהֶה אוֹיֵב אַכְזָר.
עַנְנֵי אָבָק נִשָּׂאִים בָּרוּחַ
סוּסִים דּוֹהֲרִים בְּכָל הַכּוֹחַ
הַפָּרָשִׁים מְנִיפִים חֲרָבוֹת
מַשְׁמִיעִים אִיּוּמִים וּשְׁאָגוֹת .
יִשְׂרָאֵל זוֹעֲקִים לַשָּׁמַיִם
שׁוֹאֲלִים נוֹשְׂאִים יָדַייִם
שֶׁמָּא מַסְתִּיר ה' פָּנָיו
עֲלֵיהֶם אֵינוֹ נוֹשֵׂא עֵינָיו?
לְפֶתַע יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא
לָהֶם בְּשׂוֹרָה מֵבִיא
אַל תִּירָא אוֹמֵר אֱלוֹקִים
עִמְּךָ אֲנִי בְּכָל הַזְּמַנִּים!
הַבּוֹטְחִים בְּמֶלֶךְ עֶלְיוֹן
יֵיהָנוּ מֵעָצְמָה וְשָׂשׂוֹן
עֲלֵיהֶם תַּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה
יָדָם תִּהְיֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: לְךָ- לְךָ- וְהַפִּטְרָה: יְשַׁעְיָהוּ [ מ-מ"א]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בשישי, 27 אוקטובר 2023 05:20
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1004
פרשת לך - לך מסר לעם ישראל במלחמה העכשווית!
מאת: אהובה קליין .
פרשה זו פותחת בציווי הניסיון הראשון לאברהם:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" [בראשית י"ב, א'-ד]
ההפטרה הנקראת השבת:
"לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע: אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ. נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה. וְיִעֲפוּ נְעָרִים, וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.
....... אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל -תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף -עֲזַרְתִּיךָ—אַף -תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ, כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ; יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ, אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם, אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ; יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס, אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ" [ישעיהו מ', כ"ז. עד פרק מ"א- פסוק ט"ז]
השאלות הן:
א] מה טעם הציווי הכפול לאברהם: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ"?
ב] מה הקשר להפטרה - והמסר לעם ישראל-דווקא היום?
תשובות.
"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ"- הציווי הכפול.
רש"י סובר: ההליכה היא: להנאתך ולטובתך ומה טובה הליכה זו? התשובה ששם אעשך לגוי גדול. כי כל עוד אתה בחרן אינך זוכה לבנים. ועוד טובה יש בהליכה זו שעל ידי זה אפרסם את מהותך ואת חשיבות - שמך הטוב בעולם. ואעשך לגוי גדול והוצרך אברהם לברכות הללו לפי שטרחת הדרך גורמת מטבעה לשלושה דברים:
א] ממעטת פריה ורביה.
ב] ממעטת את הממון.
ג] ממעטת את השם - לפי שאין אדם יכול לעסוק בדברים רוחניים וגם גשמים תוך כדי הליכה בדרך. יוצא שממונו הולך ומתמעט. לכן הבטיח ה' לאברהם שלוש ברכות אלו טרם יציאתו מחרן:
על ריבוי הבנים - "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל"
על ברכת הממון - "וַאֲבָרֶכְךָ"
ועל גדולת השם - "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ";
ה' מודיע לאברהם: כי יוסיף לו אות על שמו שעד עכשיו היה שמו: "אברם" אך מכאן ואילך אתה תהיה אברהם. "אברהם" בגימטריא - רמ"ח - כנגד רמ"ח איברים של אדם.
משמעות המילים: "וֶהְיֵה, בְּרָכָה"-
פרוש א: אתה תהיה בעל הברכה , כי הברכות נתונות בידי ותלויות בך . כי עד עכשיו הברכות היו נתונות רק בידי ה' -ובאמצעותן ה' בירך את אברהם, אף את האדם ואת נח. אבל מעכשיו תהיה לך – אברהם - הזכות לברך בעצמך את כל מי שתחפוץ.[בראשית רבה]
פירוש ב: "וֶהְיֵה, בְּרָכָה":
שלושת הברכות המפורטות כאן נאמרו על שלושת האבות וכנגדם נתקנה הברכה הראשונה בתפילת שמונה עשרה:
"ואעשך לגוי גדול"-זהו שאומרים : "אלוהי אברהם"
"וַאֲבָרֶכְךָ"- זה כנגד "אלוהי יצחק"
"וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" - זה כנגד :"אלוהי יעקב"
היות ושלושת האבות מוזכרים בתחילת תפילת העמידה - היה אפשר לטעון שחותמים בשלושת האבות בסוף הברכה- אך תלמוד לומר: "וֶהְיֵה, בְּרָכָה" :אתה אברהם בעל הברכה ומכוחך מתברכים כולם וחותמים רק בך: "מגן אברהם"
בגמרא בר"ה אומר ר' יצחק: ישנם כמה דברים שקורעים את גזר דינו של האדם: "אילו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה...ויש אומרים אף שינוי מקום" ההוכחה לכך - כל עוד אברם היה בחרן לא זכה לבנים, אבל מיום שגר בארץ ישראל זכה לבנים, לפי הסבר הגמרא:
ר' יצחק אומר: שלא בדיוק שינוי המקום גרם לאברהם להוליד בנים, אלא דווקא הגעתו – ההליכה שלו - לארץ ישראל יש לה סגולה מיוחדת - ביכולתה להשפיע בברכה על כל מי שנמצא בתוכה. יש אף הולכים רחוק יותר ואומרים: שגם בתוך ארץ ישראל כשאדם הולך ממקום למקום יכול לשנות את מזלו, כמו שנהוג להגיד: "משנה מקום משנה מזל"
ה"נתיבות שלום" מסביר על פי הארי הקדוש: כי לכל אדם יש שליחות משלו ועל כן - אלוקים העניק לו את הכלים המיוחדים רק לו - באמצעותם חייב לקיים את ייעודו – וכך על ידי תיקון המידות והעמידה בניסיונות שעובר בחיים - יכול באמצעות הליכה מתמדת לצעוד לקראת המטרה ולא לעצור את ההליכה - כי דריכה במקום היא –חלילה - נסיגה אחורה.
לכן נאמר בכפילות: "לך- לך", לך אל ייעודך ותתקן את מידותיך הרעות - כדי שתוכל למלא את ייעודך בחיים.
יש הליכה מארצך או, לך- לך אל ארץ המוריה , לפי זה יש שני סוגי ניסיונות לאדם. הניסיונות שעובר במהלך חייו ,אבל יש גם ניסיונות קשים - דוגמת העקידה שהוא צריך לעמוד בו באופן חד פעמי - ובכל חייו צריך אדם להיות בתנועה של הליכה - כדי להתקדם לקראת ייעודו. וחייב להתאים את עצמו לכל תקופה.
נאמר: עֲשָׂרָה נִיסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,
וְעָמַד בְּכֻלָּם; לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִיבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם" [מסכת אבות ה, ג']
הקשר בן דברי ישעיהו הנביא [בהפטרה] לפרשת "לך-לך"
הנביא ישעיהו פונה לשאלת ישראל:
"לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר".
טענת ישראל היא שתיים:
א] ה' אינו רואה את מה שקורה לישראל ואינו שם לב לתלאותיו.
ב] ה' אינו שופט את עושי העוול ואת הגורמים לסבלו הרב !
תשובת ה' בפי הנביא: פעולת ה' תמידית ואינו מתעלם מעם ישראל: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע: אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ. נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה".
ה' מעולם אינו מתעייף הוא ער למה שקורה בעולמנו והכוח שיש לבני אנוש - הוא מה'.
על כן, כדי לשנות את המצב- עם ישראל צריך להיות בין קווי- ה' ואז יקבלו ממנו כוח: "וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ".
לאורך כל ההיסטוריה ה' מנהל את העולם וכמו שהביא את אברהם ממזרח - אשר שינה את העולם בכך שהפיץ את האמונה בה': כך ה' מעודד את ישראל להאמין ולבטוח רק בו:
לסיכום לאור האמור לעיל: כמו שאברהם היה מחובר לאלוקים והאמין רק בו והתמיד בהליכתו לקראת ייעודו - להפיץ אמונה באל אחד - בסיוע אלוקי רצוף וכך הצליח לממש את ייעודו כאבי האומה.
באותה מידה עם ישראל-זרע אברהם- גם בימים קשים אלה- חייב להתמיד באמונתו בה' בהבטחת ה' לעמו - ובע"ה יזכה לניצחון גדול - ואילו האויבים יאבדו !
"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף -עֲזַרְתִּיךָ—אַף -תְּמַכְתִּיךָ".
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם בחמישי, 03 נובמבר 2022 11:55
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1064
פרשת לך לך – מהו ייעודו של אברהם ובמה גדולתו?
מאת: אהובה קליין.
"עֲשָׂרָה נִיסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻולָּם; לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִיבתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם"
כך נאמר במסכת אבות [ פרק ה, ג]
לראשונה אנו קוראים על אברהם בסוף פרשת נח ושם הכתוב מגלה לנו: מה מקורו של אברהם תולדותיו ושורשיו:
"וַיְחִי נָחוֹר, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-תָּרַח. וַיְחִי נָחוֹר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-תֶּרַח, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת- נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן. וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת -נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט. וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת -נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד. לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן". [בראשית י"א,, כ"ד- ל"ב]
בהמשך לתיאור משפחתו של אברהם , בפרשתנו ה' מתגלה לאברהם בפעם הראשונה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן" [בראשית י"ב, א- ו']
השאלות הן:
א] מאיזו משפחה מגיע אברהם ומהי שליחותו ?
ב] מדוע אין התורה מפרטת את הסיבה לבחירת אברהם לשליחותו?
תשובות.
תולדותיו של אברהם.
על פי הכתוב: אבי אברהם היה: תרח ולו שלושה בנים: אברהם, נחור והרן.
הם התגוררו באור כשדים ושם נפטר - הרן, כפי שנאמר: "וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים".
רש"י מסביר: הרן נפטר עוד בחיי אביו.
מובא במדרש אגדה: הכתוב רומז לנו :שעל ידי אביו מת הרן - לפי שתרח התלונן על אברם בנו לפני נמרוד - על ששבר את האלילים שלו בחנותו , נטל נמרוד את אברם והשליכו לתוך כבשן האש, באותו זמן ,הרן אחיו היה יושב וחושב בליבו:' אם אברם ניצל ואינו נשרף באש - אז אני משלו ואם נמרוד מנצח וממית את אברם - אני בצד של נמרוד. והנה כאשר אברהם ניצל אמרו אנשי נמרוד להרן: למי אתה שייך - לצדו של מי אתה?
ענה להם הרן: 'אני לצד אברם.' מיד נטלו אותו והשליכוהו לכבשן האש וכך נשרף. מכאן שמיתתו של הרן נגרמה על ידי- תרח אביו וזה משמעות המקום בהם גרו - "אוּר כַּשְׂדִּים" – רמז לאש [ב"ר]
פירוש נוסף לשם מקום זה: "אוּר " = בקעה- כמו שכתוב: "עַל-כֵּן בָּאֻרִים, כַּבְּדוּ ה'" [ישעיהו כ"ד, ט"ו]
אברהם נשא לאישה את שרי שנקראה גם בשם: יסכה על פי הכתוב: "וְשֵׁם אֵשֶׁת- נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה"
מדוע נקראה שרי- "יִסְכָּה"? על כך כמה הסברים מפי רשי":
א] מפני שהיא סוכה - מביטה ברוח הקודש.
ב] על כך שכולם סוכים- מביטים ביופייה. כפי שהיא מופיעה מאוחר יותר במצרים עם אברהם בתקופת הרעב בארץ:
"וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִישָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִישָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה". [בראשית י"ב, י"ד- ט"ו]
ג] "יִסְכָּה"- מלשון נסיכות- כינוי של מלכות ושררה, מאותו הטעם שנקראה מאוחר יותר בשם: שרה כדברי חז"ל:
שרה לכל העולם כולו - לשון שררה - [לשון נקבה של שר] [ מסכת ברכות י"ג]
כפי שהכתוב מתאר: תרח לוקח את כל פמלייתו אל חרן- במטרה להגיע לכנען.
בפרשתנו לראשונה ה' פונה אל אברהם וכאן מצווה עליו לעזוב את ארצו ואת משפחתו וללכת לארץ שה' יראה לו.
זהו הניסיון הראשון שהתנסה אברהם [על פי הרמב"ם]
מדוע ניסיון זה כה קשה?
חכמי המוסר טוענים: הרי ה' הבטיח לאברהם ברכות והבטחות בעלות עוצמה רבה ובאותו זמן ודאי יצר הרע ניסה לפתות אותו בכך שכל הניסיון הזה משתלם מאד - הרי הוא יזכה לגדולה ודברים נעלים מאת: ה' בכבודו ובעצמו.
אך אברהם התגבר על כל מחשבות אלה והחליט לצאת מחרן - על פי ציווי ה' בלבד ! ולא בעבור כל הברכות והדברים הטובים שה' הבטיח לו.
התורה מעידה עליו שהוא עמד בניסיון זה:
"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'.."
עפ"י המגיד מדובנא:" כאשר שואלים על איש עשיר כמה רכוש יש לו? משיבים שיש לו אלפי מטבעות זהב. בתים ואפילו עבד לשמשו.
כאשר שואלים זאת על דוכס? זו פחיתות כבוד לענות שיש לו מטבעות זהב, בתים ועבדים, אלא יש להשיב :שיש לו כמה עיירות.
כאשר שואלים על גורלו של מלך, אין זה מכבודו לומר שיש לו עיירות, אלא יש להשיב שהוא מולך על כמה מדינות.
א"כ כאשר שואלים על גודלו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, לכאורה, היה ראוי להשיב שהוא מולך על כל היקום כולו ועל אינסוף שלמות. מולך על המלאכים והכל שלו....
אולם במדרש נאמר: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" וזה שאומרים: "אֱלהֵי אַבְרָהָם". (בתפילת שמונה עשרה) הכבוד של מלך מלכי המלכים הוא: אברהם אבינו ומכאן רואים: את גודל חשיבות אברהם אבינו בעיני ה'.
חכמי המדרש מציינים: גם הניסיון הראשון וגם הניסיון האחרון נמסרו לאברהם במילים:" לך- לך"
הראשון: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ.."
ובניסיון האחרון נאמר: "וַיֹּ֡אמֶר קַח ־נָ֠א אֶת ־בִּנְךָ֨ וְלֶ֨ךְ ־לְךָ֔ אֶל ־אֶ֖רֶץ הַמֹּורִיָּ֑ה" [בראשית כ"ב, ב]
שליחותו של אברהם - היא: להפיץ את האמונה באלוקים האחד והיחיד בתבל.
ה"נתיבות שלום" מבאר: כי מטרת אברהם הייתה להנאתו וטובתו ואין הכוונה להנאה גשמית - אלא להתענג על ה' , זו הייתה הנאתו היחידה עלי אדמות. במסילת ישרים נאמר: שלהתענג על ה' - הוא התענוג הגדול מכל התענוגות בעולם. וכול שכן אצל אברהם אבינו שמסר נפשו בלבד לה' וזו הייתה הנאתו וטובתו הגדולים ביותר.
אברהם ראוי להערכה במיוחד לאחר שגדל אצל תרח - והסביבה לא השפיעה עליו , דווקא ממקום שלילי כזה הגיע לגילוי ה' באמונה!
הוא עמד בכל הניסיונות - הוא נחשב לראש המאמינים וממנו התפשט יסוד האמונה בעם ישראל - עד סוף כל הדורות..
יש להבין את המילים: "לך- לך"- במשמעות: שיהודי תמיד צריך להיות בתנועה ללכת ולהתעלות ברוחניות ולא לעצור במקום אחד. אלא לשאוף להגיע לייעודו.
כל יהודי נולד עם תכונות מסוימות ועל פי התכונות הייחודיות שלו - ידע לפעול כדי להגשים את עבודת ה'.
אין התורה מפרטת את סיבת שליחות אברהם.
הרמב"ם ב"יד החזקה" "הלכות עבודה זרה"- מתאר את התפתחות הרוח עד בואו של אברהם אבינו ש" השיג דרך האמת והבין קו הצדק מתכונתו הנכונה . וידע שיש אלוקים אחד והוא מנהיג, הגלגל [העולם], והוא ברא הכול ,ואין בכל הנמצא אלוקים חוץ ממנו וידע שכל העולם טועה. ודבר שגרם להם לטעות- זה: שעובדים את הכוכבים והצורות עד שאבדה האמת מדעתם"
לכל המצב הזה אין תיאור, במקרא, אך מוזכר ברמז:
"לָכֵ֗ן כֹּֽה ־אָמַ֤ר ה' אֶל ־בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת ־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא ־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶֽחֱוָֽרוּ" [ישעיהו פרק כ"ט, כ"ב]
דבר זה הולם את מה שקרה - שהרי אברהם היה בסכנה גדולה מצד המתנגדים באור כשדים וניצול מהם, אך מלבד הרמז בספר ישעיהו - אין התורה מזכירה פעולה מיוחדת של אברהם ,טרם ציווה אותו ה' לצאת מבית אביו וללכת לארץ כנען.
הרמב"ן שואל: מה הטעם שה' מצווה את אברהם לעזוב את ארצו ומולדתו ולהיות אוהבו ונבחרו - מבלי שיודיע - כי אברהם היה עובד אלוקים, או צדיק תמים? אין טעם גם לעזיבת הארץ ,אין הסבר בתורה- שהיא במטרה לקרבת אלוקים בארץ הנבחרת - אין דבר כזה בכל התנ"ך, שהרי תמיד התורה מקדימה: "... הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים.."׃[בראשית י"ז]
"התהלך לפני ושמע בקולי ואיטיבה עמך", ואילו אצל אברהם אין הקדמה וסיבה לאמירת השם לצאת מארצו וממולדתו?
הרמב"ן עונה: התורה סמכה על הדברים המפורסמים, ידוע שאנשי אור כשדים עשו לו רעות רבות בשל אמונתו באלוקים והוא ברח מפניהם אל ארץ כנען - אלא שבדרך התעכב בחרן ,לכן ה' אמר לו שיעשה את מה שחשב לעשות קודם. ללכת את הארץ הנבחרת , להשפיע שם על בני האדם לעבוד את אלוקים. – מסיבה זו ה' מבטיח ששם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים ולא יהיה מצב דוגמת אור כשדים- ששם הציקו לו- והיו מבזים ומקללים אותו. ושמו אותו בכבשן האש.
הקב"ה הבטיח לו: "וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".
רש"ר מסביר: אם מישהו יקלל את אברהם - הוא יואר - יקולל לא רק מבחינה חומרית ,אלא יותש כוחו הפנימי.
הרמב"ן מסכם את דבריו ומסביר בלשונו.: "אבל התורה לא רצתה להאריך בדעות עבודה זרה ולפרש העניין שהיה בינו ובין הכשדים - באמונה כאשר קיצרה בעניין דור אנוש וסברתם, בעבודה זרה שחידש"
לסיכום, לאור האמור לעיל - אברהם ידע לזהות את התכונות שלו שבעזרתן הפיץ את האמונה באל אחד.
למרות שבא מסביבה עוינת ואלילית - כאור כשדים - הגיע להכרה כי האלילים אינם מועילים - אלא ישנו בורא אחד לעולם ולכן הוא הצליח להגשים את ייעודו- בהפצת האמונה בקרב הבריות - יחד עם שרה אשתו ובזכות גדולתו זו ראוי להיקרא: "אבי האומה"!
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת לך לך
-
פורסם ברביעי, 13 אוקטובר 2021 12:55
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1537
פרשת לך לך - הקו המקשר בין אברהם - לארץ ישראל.
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו את ארץ ישראל - לעם ישראל ,זאת לאחר שניפרד מלוט , גם אחרי שה' מראה לאברהם את המקום כפי שהכתוב מתאר: "וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה. וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא--אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּבֶן- שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה'". [בראשית י"ג, י"ד- "ח]
השאלות הן.
א] מדוע ה' פונה אל אברהם ,דווקא, אחרי שנפרד מלוט ?
ב] מהי משמעות הבטחת הארץ לאברהם עם הדגש על - צפונה ונגבה...?
ג] במה ייחודו של אברהם ?
תשובות
ה' פונה אל אברהם לאחר הפרידה מלוט.
רש"י מסביר: הכתוב מדגיש שדיבור זה היה אחר שלוט נפרד מאברהם, ללמדנו: שכל עוד הרשע היה בחברת אברהם – הייתה השכינה מסתלקת ממנו ולא זכה לקבל את דברי ה', אך ברגע שלוט נפרד ממנו ה' חזר לדבר עם אברהם.
רש"י מבסס את דבריו על דברי תנחומא: "..שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט, לא היה הקב"ה נגלה עליו. כיון שפירש ממנו [כלומר: כיוון שאברהם התרחק מלוט] נגלה עליו , מניין?[מהיכן ההוכחה לכך]?
אמר ר' אלעזר בן פדת משום ר' יוסי בן זמרה: שנאמר:"וה' אמר אל אברהם" אימתי? 'אחרי הפרד לוט מעמו' [פר' ויצא י]
רבים מקשים, הרי ה' דיבר עם אברהם בעוד לוט אתו - כפי שנאמר בתחילת הפרשה : "וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת.." [בראשית י"ב, ז]
מתרצים: באותה שעה לוט כָּשֵׁר היה ועוד: עד שלוט נפרד ממנו ה' לא היה מאריך דיבורו עם אברם וכאן האריך.[כלומר: אז לוט עדיין היה כשר- ועוד יש להבין שגם כאשר הקב"ה היה נגלה אל אברהם – לא היה מאריך בדיבור עם אברהם - אבל כאן אחרי שאברהם נפרד מלוט ה' פנה אל אברהם ואף האריך את הדיבור.
רבינו בחיי סבור גם כן : ה' פונה אל אברהם – אחרי שנפרד מלוט וכאן בא הכתוב ללמד שלא בא דיבור השכינה אל אברהם ,עד שנפרד מלהיות בחברתו של רשע [כלוט]
"חיזקוני" מסביר: אלוקים פונה אל אברהם לאחר שנפרד מלוט: זאת – מפני שלא תהיה ללוט טענה על אברהם - שהוא חברו ויהיה לו חלק עמו בארץ ישראל.
"הספורנו" סובר: כי לא פנה ה' לאברהם בנוכחות לוט מהטעם: "פן בכבודו יתיימרו ויתגאו לוט ורועיו - ויתאמצו לגזול"- כלומר ינסו לרעות –עם צאנם בשדות אברהם ולבוא לידי גזל.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] סבור: שעצם הפרידה של אברהם מלוט- היה לו לניסיון קשה - מהטעם: שלוט ייצג את הדור השני, שעתיד לחיות לאחר מות אברהם, היות ואברהם היה ערירי באותו זמן, הרי שתקוותיו להמשך ייעוד חייו נשענו על לוט.
כעת שלוט נפרד מאברהם - הוא מעדיף לשים את עינו בסדום - היות ומה שמושך אותו לשם, הוא ההישג החומרי ולא הרוחני.
לכן מיד שלוט מתרחק מאברהם - אלוקים מבחין שאברהם מתרכז במטרה הרוחנית - ולא ברווח החומרי - אברהם מבין שיש להמשיך להפיץ את האמונה בה' ולהעביר זאת גם לדורות הבאים. ה' מבטיח לו שהעם שיקרא על שמו –צריך גם לצאת ממנו שזו נחלתו - יקרא על שמו - יהודי חייב להיוולד כיהודי וגם להתחנך ברוח היהדות.
הבטחת הארץ לאברהם – והדגש על צפונה ונגבה קדמה וימה.
נאמר: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם". [שם י"ד, י"ד- ט"ו]
"נתיבות שלום" מביא כמה הסברים יפים על מעלותיה הייחודיות של ארץ ישראל:
ארץ ישראל- היא ארץ שה' מתראה בה ליהודי, כמו שכתב הכוזרי [מאמר ב] בעניין קדושת ארץ ישראל, עם ישראל מסוגל להגיע למדרגות של אלוקות רק בארץ המובטחת- ארץ- ישראל. וכל הנביאים שזכו להשראת השכינה והתנבאו, הרי זה התרחש בארץ ישראל. או אפילו בחוץ לארץ - כאשר התנבאו בעניין ארץ ישראל.
חשוב לציין כי ארץ ישראל- כמאמר הכתוב: "אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א, י"ב]
זוהי המעלה הגדולה והמיוחדת של הארץ , שהיא תמיד בבחינת עיני ה' אלוקיך בה. יש לכך משמעות מאד חשובה - היות ויש בה השגחה פרטית מיוחדת , בעוד שארצות אחרות נמסרו בידי שרים של מעלה - הרי מנגד - ארץ ישראל תחת השגחה פרטית של ה'- שהוא בכבודו ובעצמו מנהיגה!
דוגמא לכך אנו רואים בתיאור של יעקב [בפרשת ויצא ] כאשר בדרך חולם את חלום הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה ה' ניצב עליו!
ישנם שני סוגי הנהגה:
א] יש אופן הנהגה של סולם מוצב ארצה – כלומר - הנהגה מסודרת וקבועה. הנהגה מסוג זה נקבעת בראש השנה.
ב] ישנה הנהגה עילאית של - והנה ה' ניצב עליו - זוהי הנהגה עליונה הנתונה בידי הקב"ה - בכבודו ובעצמו - שהוא מקור הרחמים.- הנהגה זו אינה תלויה לפי הנקבע בראש השנה - אלא על ידי האמונה והחיזוק שיש ליהודי.- כאשר היהודי מאמין מתחזק ובוטח בה' - הרי הוא זוכה שמתנהגים עמו בהנהגה העליונה המסורה בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו - ואפילו מה שנגזר עליו בראש השנה—הרי ההנהגה העליונה – היא למעלה מזה ואינה תלויה בכך- והנהגה עליונה זו קשורה לארץ ישראל שהרי היא בהשגחתו הבלעדית של ה'.
על זה נאמר: "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ, דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר-בנית (בָּנִיתִי) לִשְׁמֶךָ".[מלכים-א, ח', מ"ה] כך מתפלל שלמה המלך על עם ישראל בחג הסוכות במקדש - בזמן מצוות הקהל. כוונתו: שאותם מעם ישראל הנמצאים בגלות - יכולים על ידי תפילתם להמשיך את ההנהגה העילאית הזו - למעלה מסדרי הטבע, רק ע"י שיתפללו דרך ארץ ישראל ועל ידי כך ימשיכו את ההנהגה העליונה של ארץ הקודש. כלומר יכוונו פניהם – בזמן תפילתם - לכיוון ארץ הקודש.
על פי מאמר הספרי - מביא ה"נתיבות שלום" הסבר: שאין השכינה שורה, אלא בתוך בני ישראל כאשר נמצאים בארץ ישראל. מכאן שהמדרגה העליונה של השראת השכינה ובתוכה ההנהגה העליונה המיוחדת - קיימת רק בתוך בני ישראל ובעודם בארץ ,לכן גם ה' אמר לאברהם טרם הגיע לארץ: תלך לארץ הזאת שתמיד אראה אותך בתוכה.
ייחודו של אברהם.
ייחודו של אברהם בכך: שהוא היה ראש לכל האבות - ראש לכל המאמינים. לפי שהשריש את האמונה בה' - בכל העולם ובעם ישראל כמאמר חז"ל [מסכת שבת צ"ו] "בניי , מאמינים - בני מאמינים, היינו - אמונתם היא מהטעם שהם בני מאמינים - דבר הנובע כירושה מאברהם אבינו שהשריש את האמונה בהם עד סוף הדורות- אמונה זו שעוברת מאב לבן- היא מדרגה מעל הטבע - זוהי אמונה שגם בימינו ממשיכה לשאוב מכוחו של אברהם וכל מה שבמשך ההיסטוריה יהודים היו מוכנים למסור את נפשם למען האמונה - נובעת מכוח האמונה שהעניק ה' לאברהם אבינו.
"הספורנו" מסביר את סיבת הבטחת הארץ לאברהם: כי גם בימיו- יזכה להיות "בעיני התושבים נשיא אלוהים ונשוא פנים"
האגדה משבחת רבות את אברהם על אופן התייחסותו לאנשים שפגש ועל מעשיו: הנה קטע מהתיאור:
כאשר אברהם הולך עם פמלייתו לארץ המובטחת מסופר:
"וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ וְיִזְרַח לוֹ הַכּוֹכָב צֶדֶק בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָבַר בָּהּ וְיַעֲבֹר אַבְרָם בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר, וְיָרֵא וְהִנֵּה יוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת הַהֵם לֹא יַעֲשׂוּ מְאוּמָה ,בִּלְתִּי אִם יֹאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וְיָחֹנּוּ, וְיָרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְרָם מְאֹד וַיֹּאמֶר: ה' אֱלוֹקְיֵי הַגָּדֵל נָא אֶת חַסְדֶּךָ עַמִּי וּשְׁמַרְתַּנִי וְחִזַּקְתַּנִי כָּל יְמֵי חַיֵּי לְבִלְתִּי הֱיוֹתִי כְּאֶחָד מֵהֶם! וְיַעֲבֹר אַבְרָם מִשָּׁם וְיָעֵל אֶל צוֹר וַיַּרְא אֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְהִנֵּה לְמִקְּטֵנָם וְעַד גְּדוֹלָם עוֹשִׂים עֲבוֹדָה וְחוֹרְשִׁים אֶת אַדְמָתָם וְזוֹרְעִים אוֹתָהּ וְקוֹצְרִים אֶת תְּבוּאָתָהּ... וְיִשְׂמַח אַבְרָם עַל הַמַּרְאֶה הַזֶּה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְיַבְרְכֶם בְּשֵׁם ה' וַיֹּאמֶר: מִי יִיתן וְהָיִיתִי גַּם אֲנִי כְּמוֹתָם! וַיְהִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבַר אַבְרָם וְיִיתֵּן ה' טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וִיבֹרְכוּ כָּל הַשָּׂדוֹת, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע אַבְרָם לְיוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבַר בָּהֶם וְתַבוֹנָהּ אֵלָיו נָשִׁים עֲקָרוֹת וְתִשְׁאַלְנָה מֵאִתּוֹ לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל ה' וְנָתַן לָנוּ פְּרִי בֶּטֶן וַיַּעַשׂ אַבְרָם אֶת בַּקָּשׁוֹתֵיהֶן וְיִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְתֵלַדְנָה",... וְכָךְ בֵּרַךְ אֶת הַמְּבַקְּשִׁים בְּרָכוֹת וְהַתּוֹצָאָה הָיְיתָה: "וִיוַדַּע אַבְרָם בְּכָל הָאָרֶץ וַיְהִי לִבְרָכָה לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה"
"בעל הטורים" אומר לגבי הפסוק:
"שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה".
כאשר פנה ה' אל יעקב- אמר לו באופן שונה את ארבע רוחות השמים:
"וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" [שם כ"ח, י"ד]
הסיבה לכך: לאברהם הזכיר בראשונה את צד צפון - כי זוהי זכות הקורבנות שנשחטים בצפון [הכוונה לקורבנות שהוזכרו – לאברהם בברית בין הבתרים]
ליעקב הזכיר את ימה - [מערב] בראשונה – לפי שבזכותו יעברו את ים סוף [שמו"ר כ"א, מ] וכמו שכתוב: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם" [שמות י"ד, ל"א] - ישראל סבא. [זהר פרשת בשלח..]
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי האמונה והביטחון שהיה לאברהם בה' ואותם זכה להעביר לדורי דורות - הם המקשרים אותו להבטחת הארץ לו ולזרעו לדורי דורות . לכן עם המחובר בעבותות האמונה לבוראו ראוי לחיות בארץ המובטחת שאותה מנהיג אלוקים ומביט בה ללא הרף.
ויפים דברי המשנה: "כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ" [מסכת אבות ג', י']
