חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת חיי שרה
- פרטים
- קטגוריה: פרשת חיי שרה
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 13:42
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 479
ב"ה
דבר החסידות – פרשת חיי שרה
מאיזה גיל מדליקים נרות שבת?
בסיום סיפור נישואי יצחק ורבקה נאמר (כד, טז) "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו". מפרש רש"י "האוהלה שרה אמו . . כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו".
וקשה: בד"כ אין דרכו של רש"י להביא מדרשים אלא אם יש קושי בהבנת המקרא, ומה הקושי בפסוק זה*?
מסביר הרבי: מה שקשה לרש"י בפסוק הוא, שהמילים "האהלה שרה אמו" הן מיותרות לכאורה, כי מה נוגע לאן הוא הביא אותה העיקר שהשידוך הצליח והם התחתנו! אלא, משמע (כמבואר במדרש) שיצחק עדיין לא היה בטוח שרבקה מתאימה לו, ורק כשראה שהיא דומה לשרה אמו – אז ויקח את רבקה וגו'!
וזה מרומז בשלושת המילים "האהלה שרה אמו": האהלה – רמז ל"ענן קשור על האהל". שרה – רמז ל"ברכה מצויה בעיסה" כפי שנאמר (וירא יח, ו) "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סולת וגו' ואל הבקר רץ אברהם" – רואים שתחום האפייה שייך דווקא לשרה. אמו – רמז לנר דולק מערב שבת, שכן ה"בן חמש למקרא" יודע שנר שבת מדליקה אמו! (כי לא לכל ילד יש גם אחיות).
והנה דבר מופלא שרואים בפרשה: שרבקה הדליקה נרות עוד לפני חתונתה, כי אחרי שיצחק ראה את הנר דולק מע"ש לקח אותה לאשה**, והרי היא היתה בת שלש שנים בלבד (כמובא ברש"י תולדות כה, כ), הרי לנו הוראה מכאן שילדה מתחילה להדליק נרות כבר מגיל שלש!
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כה, וירא שיחה ב (עמ' 79 ואילך. ובמתורגם ללה"ק: עמ' 90 ואילך). הסגנון המתומצת בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' טז-יז.
______________
*) ולאידך אם רש"י כבר כן בוחר להביא את המדרש (ב"ר ס, טז), הרי במדרש מובא עניין נוסף (רביעי) שהיה אצל שרה: "דלתות פתוחות לרווחה" ומדוע משמיט רש"י פרט זה?
ולפי המבואר בפנים מובן – שלרש"י הי' קשה שלושת התיבות המיותרות, ולכן ע"פ פשוטו של מקרא מוכרחים רק שלושת דברים אלה.
**) בתוד"ה שנאמר (כתובות ז, ב) כתב דאיכא למימר דהכתוב "ויברכו את רבקה גו'" מדבר בברכת אירוסין, אבל הרי מסיים: ונראה דאסמכתא בעלמא היא כו' ולא איירי פשטי' דקרא בברכת אירוסין, וכן מפורש במס' כלה רבתי פ"א.
וגם את"ל שהיתה ארוסה (מדרש אגדה עה"פ ויקח האיש נזם זהב (פסוק כב), תוס' (בהדר זקנים עה"פ ויקח העבד עשרה גמלים), אבל ברוב מדרשי רז"ל ומפרשי התורה לא משמע כן) – הרי לא חל על ארוסה חיוב הדלקת הנר (של נשואה) יותר מזו שאינה ארוסה, דהן לטעם דהנשים מוזהרות בו יותר "מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית" (שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"ה מרמב"ם הל' שבת פ"ה ה"ג. ובטושו"ע שם) – הרי זה שייך רק בנשואה ולא בארוסה, וגם להטעם "שהיא כבתה נרו כו' . . שתתקן מה שקלקלה" (שו"ע אדה"ז שם. טור שם בשם מדרש – תנחומא ר"פ נח) הרי זה רק בנשואה שיש לה בעל, כחוה שכבתה נרו של עולם (בעלה).