פרשת ויחי

פרשת ויחי - צדיקים במותם נקראים חיים - כיצד?

פרשת ויחי - צדיקים במותם נקראים חיים - כיצד?

מאת:  אהובה קליין

פרשה זו נקראת בשם :"ויחי" למרות שבסופה - ישנו תיאור מות יעקב ואף הלווייתו לקבורה במערת המכפלה - כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק -לוֹ.  וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת-יִשְׂרָאֵל.  וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם.  וַיַּעַבְרוּ, יְמֵי בְכִיתוֹ, וַיְדַבֵּר יוֹסֵף, אֶל-בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אִם-נָא מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֵיכֶם--דַּבְּרוּ-נָא, בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר.  אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת--בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי--וְאָשׁוּבָה.  וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה:  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.  וַיַּעַל יוֹסֵף, לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם.  וְכֹל בֵּית יוֹסֵף, וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו... " [בראשית נ', א'-ט']

השאלות הן:

א] מה משמעות  המילה: "ויחי" ונפילת יוסף על פני אביו?

ב] מדוע דרש יעקב להיקבר בכנען- בחברון  מערת המכפלה?

תשובות.

משמעות שם הפרשה: "ויחי"

חז"ל  מייחסים חשיבות רבה למילות הפתיחה של הפרשה: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". לעומת זאת כאשר חזר יעקב - משהותו בניכר נאמר: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן".[להלן ל"ז, א'] וההבדל בין המילה: "וישב"- זוהי ישיבת קבע והוא קיים רק לגבי ארץ ישראל, אך מנגד על ישיבת יהודי בגלות - אין היא נחשבת לישיבת קבע, אלא היא באה להחיות את הנפש עד יעבור זעם - מטעם זה נאמר על יעקב: על תקופת שהיית יעקב ומשפחתו:" "וַיְחִי יַעֲקֹב..."בבחינת שהייה זמנית.

רבינו בחיי מסביר: המילה: "ויחי"- עולה בגימטרייא - שלושים וארבע - מספר המרמז: לשנים הטובות והשמחות בחיי יעקב, שעליהן ראוי להגיד: "ויחי יעקב.."

למרות שיעקב אומר לפרעה במצרים: "וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" לעומת זאת שבעה עשר השנים בסוף ימיו של יעקב במחיצת יוסף היו השנים הטובות והמאושרות- שנים שכוללות שתי תקופות שוות של שבע עשרה שנים :

א] שבע עשר השנים הראשונות בחיי יוסף עד שנמכר למצרים.

ב] שבע-עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן התאחדה כל המשפחה השסועה במצרים.

חז"ל סוברים כי יש כאן משהו חינוכי, במילים "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"[ בראשית  מ"ז, כ"ח] מזכיר גם את הפסוק: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן"[ בראשית  ל"ז, ב'] מהפסוק הזה לומדים: שיוסף היה צעיר בן שבע עשרה כשהופרד בכוח הזרוע מאביו ומכל בני משפחתו ונמכר לעבד במצרים. יעקב אבינו קיים ,אפוא ,מצוות לימוד וחינוך כלפי בנו יוסף במשך שבע עשרה שנים, משום כך מדגיש בפנינו הכתוב, שאין ה' מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם. וכך זכה יעקב לגמול מושלם מצד יוסף ובניו, שקיימו בו בסוף ימי חייו: מצוות כיבוד אב במשך שבע עשרה שנים תמימות- מידה כנגד מידה.

[מתוך ספר "התמצית" / מאיר ינאי] מצאתי הסברים מעניינים נוספים- למילה: "ויחי":

"ויחי"- הכוונה: לחיות נכון - באהבה וביראה, מידת יעקב- היא לראות ולהבין מה המטרה בחיים - לשם מה חיים?

"וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־ כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים"׃ [נחמיה ט', ו] הכוונה: ה' מחיה את כל הנבראים.

"כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" [תהלים ל"ו, י' ]

התורה, - היא  מלשון הוראה  היא תורת חיים. "ובחרת בחיים למען תחיה" [דברים  ל', י"ט]

התורה נקראת בשם: "תורת חיים" לפי שנאמר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" [משלי ג', י"ח]

ישראל נקראו: חיים- שנאמר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".[דברים, ד', ד']

ארץ ישראל נקראת "חיים" שנאמר: "וְנָתַתִּ֥י צְבִ֖י בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים"׃

[יחזקאל כ"ו, ו]

נפילת יוסף:

נאמר: "וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק - לוֹ".

רש"ר מסביר: יש בנפילה זו רמז להתעוררות רגשית עוצמתית – כאשר אדם נופל כביכול שלא מרצונו ,יוסף נפל על פני אביו ובכה ומשאזלו כוחותיו –הוא נישק - נשיקת פרידה את אביו.

חשיבות בקשת יעקב להיקבר במערת הכפלה.

יעקב מרגיש כי הגיעה לשיבה טובה ועליו לדאוג למקום קבורתו בכנען ,לכן הוא מבקש מיוסף שאינו מעוניין להיקבר במצרים - אלא בארץ ישראל:

על פי רש"י שלושה טעמים לכך:

א] סופה של מצרים ללקות במכת הכינים - כמו שנאמר:

"כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" [שמות  ח', י"ג]

והיות והכינים האלה זוחלים תחת גופו ומצערים אותו-סירב להיקבר שם..

ב] אין מְתֵי חוּץ לָאָרֶץ חיים- קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול מחילות - שעתידים להתגלגל במחילות  מתחת לפני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחייה.

ג] כדי שהמצרים לא יעשו את מקום קבורתו למקום של עבודה זרה.

יעקב מצווה  את בניו לקברו במערת המכפלה:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי-- לַאֲחֻזַּת-קָבֶר". [להלן מ"ט, כ"ט-ל"א]

רש"ר מדגיש: כי יעקב מזכיר את מקום הקבורה המדויק בכנען - מערת המכפלה.  עבור הבנים יהיה זה צורך וזכות להתעסק עם גופו והזכות להיקבר עם אבותיו- ניתן לראות איך הקפיד לשמור על הסדר וזכויות הקניין על המקום- שהרי אברהם אבינו רכש את הקבר והשדה בחברון בכסף מלא!

ה"משך חכמה" [ויקרא כ"ו, מ"ד]מבאר: יעקב לא היה מעוניין שיהיה קבור במצרים- מהחשש שמא ירצו בניו להישאר שם- ויסרבו לעזוב את קבר אביהם. לכן בא החשש, שמא  יתבוללו, חלילה- במצרים.

"ואם היה קבור יעקב אבי - כל שבטי ישראל שם, הלא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם והיה בטל הייעוד האלוקי עליהם.."

"על פי עקדת יצחק" יעקב הזכיר את "מקנה השדה והמערה אשר  בו - מאת בני חת- מהחשש, שמא כבר נשכח במשך שבע עשרה השנים שיעקב ובניו היו במצרים - ויורשי הבעלים הראשונים יערערו על זכותם של בני יעקב לקבור שם את אביהם [מה שבאמת קרה לפי חז"ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: לאורך כל חייו- יעקב היה איש אמונה -מחובר לאלוקים-ברמ"ח  אבריו - הוא דאג שהתורה תלווה את כל משפחתו  תמיד ובהמשך גם לדורות הבאים- לכן שם הפרשה: "ויחי"- בא למרות תיאור  מותו ומעיד כמה נכונים דברי חז"ל:

"צדיקים במיתתם קרויים חיים"[מסכת ברכות י"ח, ע"ב:]

יוסף נופל על פני אביו

יוֹסֵף נוֹפֵל עַל פְּנֵי אָבִיו.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם בְּתוֹךְ מִצְרַיִם

עַנְנֵי שְׁכִינָה  כִּסּוּ שָׁמַיִם

יַעֲקֹב אָבִינוּ  בְּמִיטַּת חָלְיוֹ

שְׁאֵרִית כּוֹחוֹ תְּאוֹתֵת קִצּוֹ.

 

עָטוּף כָּרִים וּכְסָתוֹת

מוֹחוֹ צָלוּל רַב טִרְדוֹת

בָּנָיו צִוָּה צִיוּוּיִים

לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת יְצוּקִים:

 

לְהִיקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבוֹת

הַנִּרְכָּשׁ בְּאֹפֶן נָאוֹת

בִּידֵי אַבְרָהָם אֲבִי הָאֻמָּה

שְׂדֵה עֶפְרוֹן - מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.

 

עַתָּה אָסַף רַגְלָיו וְיִגְווַע

יוֹסֵף נִדְהָם חִישׁ הֻפְתַּע

לֹא שָׁכַח  גֹּדֶל  הַשְּׁבוּעָה

לְאָבִיו  יַעֲקֹב בְּזוֹ הַשָּׁעָה.

 

לְפֶתַע נִכְמְרוּ רַחֲמָיו

בִּכְיוֹ  בְּכִי תַּמְרוּרִים  עָלָיו

וַיִּיפֹּול יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו

נְשִׁיקַת אַהֲבָה עָלָיו הִרְעִיף.

הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת וַיְחִי [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]    

פרשת ויחי – מעשה אבות סימן לבנים - כיצד?

פרשת ויחי – מעשה אבות סימן לבנים - כיצד?

מאת: אהובה קליין .

הפרשה פותחת במילים:"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". [בראשית מ"ז, כ"ח]

בהמשך כאשר יקרבו ימי יעקב למות הוא קורא ליוסף: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.  לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה". [להלן מ"ז, כ"ט- ל"א]

במהלך הפרשה, התורה מתארת את מות יעקב אבינו, אך  בטרם מותו , אנו קוראים  את הציווי מפיו לבניו:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי—לַאֲחֻזַּת -קָבֶר.  לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת-לֵאָה.  מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת.  וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת-בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו". [פרק מ"ט, כ"ט- ל"ג]

התורה מציינת כי לאחר מותו של יעקב זכה גם לכך שהמצרים ביכו אותו: "וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם". [נ', ג']

השאלות הן:

א] מה משמעות  מילות הפתיחה  בפרשה: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"

ב] מה ציווה יעקב את בניו טרם מותו?

ג] מדוע אף  המצרים ביכו את מות יעקב?

תשובות.

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - המשמעות:

חז"ל מסבירים: כאן בפרשתנו נאמר: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ואילו כאשר שב יעקב מהשהות שלו בניכר נאמר: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו  בְּאֶרֶץ כְנָעַן".[בראשית  ל"ז, א']

ההסבר : המושג: "ישיבה" משמעו: ישיבת קבע. מושג זה מתייחס רק לגבי  ישיבה בארץ ישראל, מנגד כאשר היהודי שוהה בגלות ,אין ישיבתו ישיבת קבע ומטרתה רק להחיות את הנפש  - באופן זמני עד חלוף הסכנה במקום ,מטעם זה נאמר על שהיית יעקב וביתו  במצרים : "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"

רבינו בחיי אומר : "וַיְחִי "- בגימטרייה: שלושים וארבע, מספר זה מרמז למספר   השנים המאושרות של יעקב שהיו בחייו שעליהן ראוי להגיד "וַיְחִי יַעֲקֹב "-אומנם כאשר יעקב מגיע אל מצרים הוא אומר:

"מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹותַיי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" [להלן מ"ז, ט]

אך השנים שבהן חי יעקב במחיצת בנו האהוב – יוסף- נחשבו לשנים הטובות השנים האלה- כוללות שתי תקופות שוות של שבע - עשרה שנים:

א] שבע-עשרה השנים הראשונות בחיי יוסף עד מכירתו למצרים.

ב] שבע עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן התאחדה מחדש  המשפחה השסועה.

עוד ניתן ללמוד רעיון מעניין מתוך הפסוק הראשון:

א] "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"

ב] "וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה".

מפסוקים אלה ניתן ללמוד משהו חשוב על הביוגרפיה של יעקב:

בשני המספרים הכלולים בפסוקים - מופיע בהם המספר שבע, שהוא מקודש מזמן בריאת העולם - יעקב שהוא השלישי מתוך אבות האומה - חי בדיוק שלוש תקופות של "שבע שבתות שנים": ( x3 7x7) ומכל שנות חייו היו  שבע עשרה השנים האחרונות כמניין "טוב", בגימטרייה - היו אלה שלוות ומרגיעות  שבהן זכה להתאחד עם בנו  יוסף מחדש אחרי תקופה רבה של כ"ב שנים שלא התראו כלל.

עוד רעיון יפה של חז"ל על הפסוק: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה";

כאן נשאלת השאלה הרי בפרשת ויגש התורה מתארת לנו: שבפגישת יעקב עם פרעה - כאשר מגיע למצרים הוא מספר לפרעה שהוא בן "שלושים ומאת שנה" [מ"ז, ט] היות ששנות חייו של יעקב היו בסך: "מאה וארבעים ושבע שנים"

מתוך החישוב הזה אנו מסיקים שיעקב חי במצרים 17 שנה - הדבר הזה מזכיר לנו  את הפסוק:

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן," [להלן  ל"ז, ב'] מתוך פסוק זה, אנו לומדים: שיוסף היה בן שבע עשרה שנה כאשר הופרד  מאביו ושאר בני הבית -  נמכר למצרים ונהיה עבד. יעקב זכה במצווה לחנכו וללמדו עד גיל שבע עשרה ,היות ואין הקב"ה מקפח שכר מצוות ומעשים  טובים של כל אדם, באופן זה זכה יעקב לגמול יפה  מיוסף ואחיו שקיימו את מצוות כיבוד אב - במשך שבע עשרה שנים תמימות  מידה  כנגד מידה.

בקשת יעקב מבניו -   טרם מותו - ובקשתו המיוחדת מיוסף.

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל- אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה,"

יעקב הוא לא היחיד  המבקש להיקבר בארץ כנען במערת המכפלה – אשר בחברון.

את הקשר האיתן לארץ ישראל אנו רואים בשלושת אבות האומה:

אברהם אבינו לא יצא את גבולות הארץ, אלא רק בימי שנות הרעב ,וכאשר שולח  את אליעזר להביא אישה לבנו יצחק מזהיר אותו:

"הִישָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה". [בראשית כ"ד, ו]

יצחק אבינו לא יצא כל ימיו מחוץ לגבולות הארץ המובטחת - לבנים. ואילו יעקב שנאלץ פעמיים בימי חייו לרדת מן הארץ לפרקי זמן ארוכים אינו שוכח לצוות את יוסף בשבועה:"  אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם !

יש לנו ללמוד משלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב את חיבתם המופלגת כלפי ארץ ישראל - ומעשה אבות סימן לבנים.

בדרך כלל טבעו של אדם לגלות חיבה יתרה לרכושו ולחפציו ,אך גדולתם של אבותינו שגם כאשר לא זכו לארץ המובטחת לבניהם , לאור העובדה שעמים זרים היו יושבים בה כאילו הייתה שייכת להם - למרות זאת הם דבוקים לארץ המובטחת ברמ"ח אבריהם!

יעקב משביע את יוסף:

"וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". [להלן  מ"ז, כ"ט]

רש"י מסביר  כי לדרישה זו  ישנם שלושה טעמים:

א] סופה של מצרים  להיות עפרה  כינים כמו שנאמר:

"וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּינָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:  כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות  ח, י"ג] יעקב חושש שהכינים האלה  יהיו זוחלים תחת גופו ומצערים אותו.

ב]  אין מתי חוץ לארץ קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול  מחילות- כלומר שעתידים להתגלגל במחילות מתחת פני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחיה שם.

ג]  יעקב חושש ,שמא יעשו אותו המצרים עבודה זרה לאחר מותו [ב"ר]

נאמר: "וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבורָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ".

רש"י מסביר את בקשת יעקב מיוסף שישבע לו: שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי, הרי אני סופי לשכב עם אבותיי לכן  אני משביע אותך שאתה תישא אותי ממצרים ותקברני בקבורתם.

המצרים מבכים את מות יעקב.

כך הכתוב מתאר את מות יעקב אבינו  ואף את בכיים של המצרים עליו:

"וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם" [להלן נ', ג']

יוסף ציווה את עבדיו והרופאים לחנוט את גופת יעקב . על פי רש"י: הכוונה שהרופאים הכינו תערובת - מרקחת בשמים שבו משרים את גופת המת. כדי לשמר את גופו שלא ירקיב ולתת בו ריח טוב.

המצרים  בכו על מות יעקב אבינו אך מעניין מדוע?

רש"י עונה: הסיבה לבכייתם- לפי שבגללו באה להם ברכה. כי בזכות יעקב הרעב פסק טרם זמנו ולא נמשך שבע שנים כפי שפתר  להם יוסף.

מי הנילוס היו  מתברכים על  ידו . היות שהיה מברך את פרעה- שבכל זמן שילך לנילוס - יעלו המים לכבודו- כדי  להשקות את מצרים.

בספר הישר  מסופר על אבל מצרים וכנען - על מות יעקב:

"וְיֻגַּד הַדָּבָר לְאָסְנַת אֵשֶׁת יוֹסֵף, וַתָּקָם וְתִלְבַּשׁ שָׂק וְתָבוֹא הִיא וְכָל נְשֵׁי מִצְרַיִם עִמָּהּ וְיִסְפְּדוּ כֻּלָּם וְיִבְכּוּ אֶת יַעֲקֹב, וְגַם אַנְשֵׁי מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת יַעֲקֹב, בָּאוּ כֻּלָּם בַּיּוֹם הַהוּא  בְּשׁוֹמְעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְיִבְכּוּ כָּל מִצְרַיִם אֶת יַעֲקֹב יָמִים רַבִּים וְגַם מֵאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֲנָשִׁים אֶל מִצְרַיִם בְּשׁוֹמְעָם כִּי מֵת יַעֲקֹב וְיִבְכּוּ בְּמִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.

"וַיְהִי אַחֲרֵי  כֵן וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו בְּמֹר וּלְבוֹנָה וְכָל קְטֹרֶת וּבֹשֶׂם, וַיַּחַנְטוּ הָרוֹפְאִים אֶת יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר צִיוווה וְכָל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְקוֹנְנִים וּמִתְאַבְּלִים עַל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כָּל הַיָּמִים"

לסיכום, לאור האמור לעיל - ניתן להסיק עד כמה הייתה חשובה ליעקב אבינו  הענקת חינוך תורני לבניו ולכן כאשר הבין שהם צריכים לשהות במצרים באופן זמני- בעקבות תקופת הרעב בארץ - הקפיד לשלוח את יהודה כדי להקים מרכז תורני בגושן שבמצרים ובנוסף לכך היה מחובר לארץ המובטחת ברמ"ח אבריו  ולכן ציווה את בניו לדאוג לכך - טרם מותו - להיקבר במערת המכפלה – הוא נודע  כאיש חכם ונבון - מכבד את הזולת - העניק כבוד גם לפרעה ובירך אותו לכן אין זה פלא שזכה לכבוד הן מפרעה והן מהמצרים עצמם ,שהבינו שהתברכו בזכותו . על כן יעקב אחד משלושת האבות -  הראוי כמו אברהם ויצחק  לשמש דוגמא לדורות הבאים כיצד לחיות על פי התורה הקדושה ובמסירות נפש לארץ  המובטחת . "מעשה אבות סימן לבנים"            

יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּמוֹתוֹ

יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּמוֹתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

עֵת יַעֲקֹב נִפְטַר בְּמִצְרַיִם

הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה כְּנָפַיִם

הַבְּכִי הִרְקִיעַ שְׁחָקִים

מַלְאָכִים לְמִסְפֵּד חָשִׁים.

 

הָאֵבֶל  זוֹרֵם לְכָל פִּנָּה

כְּנָהָר אַדִּיר פּוֹרֵץ חוֹמָה

מִמֶּרְחַקִּים קָרְבָה תַּהֲלוּכָה

הַיְשֵׁר  לְאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה.

 

הַמִּצְרִים מְבַכִּים בְּקוֹל

אִישׁ תָּמִים צַדִּיק  גָּדוֹל

בִּזְכוּתוֹ הִתְבָּרְכוּ בְּכַלְכָּלָה

הָרָעָב חָלַף עַל נְקַלָּה.

 

עַתָּה מוֹקִירִים לוֹ טוֹבָה

עַל  בִּרְכָתוֹ זוֹ הַמּוֹעִילָה

בִּזְכוּתוֹ הַנִּילוּס עָלָה

ְאֶת הַשָּׂדוֹת הִרְוָוה

 

מָה אַדִּיר הָאָבְדָן

עַל אִישׁ כֹּה נֶאֱמָן

רָאוּי לִכְבוֹד מְלָכִים

אַף הָעֲנָנִים דּוֹמְעִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיְחִי [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]                                         

שֵׁבֶט דָּן וּבִרְכָתוֹ

שֵׁבֶט דָּן וּבִרְכָתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה  קְלַיְן ©

יַעֲקֹב בְּיָמָיו הָאַחֲרוֹנִים

קוֹרֵא  לְבָנָיו הָאֲהוּבִים

פִּיו מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת

כְּמָטָר מַרְעִיף בְּרָכוֹת.

 

בָּהֶן נְבוּאוֹת וּרְמָזִים

מִלְחֲמוֹת , גָּלוּיוֹת וְנִסִּים

דָּן אוֹרֵב בַּדְּרָכִים

כְּנָחָשׁ נוֹקֵם בָּאוֹיְבִים.

 

עֵת נֶאֱבָק בַּיָּרִיב

לְלֹא נְגִיעָה יָשִׁיב

חַרְבּוֹ בַּאֲלַכְסוֹן יָנִיף

עִקְבֵי הַסּוּס כִּשְׁפִיפוֹן יַכִּישׁ.

 

הַסּוּס נִבְעַת בִּכְאֵבוֹ

מֵעָלָיו יִפיֹּל רוֹכְבוֹ

חִישׁ יִיפַּח נִשְׁמָתוֹ

כְּהֶרֶף עַיִן יַשְׁמִיט חַרְבּוֹ.

 

שִׁמְשׁוֹן בֶּן מָנוֹחַ

מִשֵּׁבֶט דָּן - רַב כּוֹחַ

בְּעֹז נָקָם בַּפְּלִישְׁתִּים

הֵמִית בְּמוֹתוֹ, רַבִּים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיְחִי [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]

פרשת ויחי - מהו סוד הגאולה?

פרשת ויחי - מהו סוד הגאולה?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו היא סתומה, הכוונה: שאין מרחק בין סיום הפרשה הקודמת - פרשת "ויגש" לבין פרשת  "ויחי" המסיימת את חומש בראשית.

שואל רש"י מדוע פרשה זו סתומה והוא  עונה: "כיוון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדם",

דבר אחר: ביקש [יעקב] לגלות את הקץ [זמן מדויק של בוא הגאולה באחרית הימים] לבניו ונסתם ממנו"

כך התורה מתארת את רצונו של יעקב לחזות את אחרית הימים:

" וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם". [בראשית מ"ט, א- ג]

בהמשך יעקב מברך את בניו וביניהם  את שבט דן:

"דָּן, יָדִין עַמּוֹ--כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר.  לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה". [להלן, ט"ז- י"ט]

השאלות הן:

א] מה ביקש יעקב להגיד לבניו כאשר קרא להם להתאסף לפניו?

ב] מדוע שבט דן מצטייר כנחש בעיני יעקב?

תשובות.

יעקב אבינו אוסף את בניו .

יעקב אומר לבניו: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". 

על פי רש"י: ביקש יעקב לגלות לבניו את הקץ של כל הגלויות והסתלקה ממנו השכינה , נעלמה ממנו ידיעת הקץ  ומשום כך - התחיל להגיד לבניו דברים אחרים שאינם שייכים לקץ הגלות.

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי הזוהר הקדוש: כי אין התורה אומרת סתם את מילות יעקב: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם..." דבר שלא יתקיים, אלא מה שצריך לגלות    יעקב גילה ומה שלא היה צורך לגלות - נשאר סתום. מה הדבר הגלוי שגילה יעקב לבניו ? התשובה היא: "וְאַגִּידָה לָכֶם.." ואגידה- מלשון "אגד"- הציווי לעם ישראל: תתאגדו יחד, דבר זה יהיה יקר וחשוב מאד באחרית הימים, הרי חז"ל אמרו [במסכת  סנהדרין צ"ח]:"זכו- אחישנה, לא זכו- בעיתה [בזמנה] , יעקב הציע לבניו את עצתו לישראל : שֶׁבְּעֵת שעם ישראל יהיה במצב של "לא זכו" שיקיימו את הציווי: "האספו ואגידה לכם - הכוונה: שיתאחדו ויהיו קשורים -מאוחדים. ועל ידי זה - הם יהיו במצב של "זכו" ,למרות שהם במצב של - "לא זכו" כי כאשר כל ישראל  מאוחדים - הם בבחינת צדיקים.

נאמר ב:"נועם אלימלך" [פרשת דברים] יש עולם הנקרא בשם: "כל ישראל"- הוא העולם של כלל ישראל ,שם אין חטא ואין פשע ואין שם שטן ואין שם פגע רע. מדוע? כי כל החטאים הם רק בפרטים - לפי שהפרט חוטא לפעמים ,אבל כלל ישראל - תמיד נשאר בקדושתו. לכן זה הסוד שגילה יעקב לבניו שאפילו אם עם ישראל מצבו הרוחני בבחינת "לא זכו"- העצה: להתאחד למצב של כלל ישראל ואז יגיעו להיות בבחינת "זכו"! שימשיכו את אורו של משיח.

מהו החלק הסתום שלא  התגלה? התשובה: זמן הגאולה בעיתה שהיא תגיע גם אם לא יעשו שום פעולה למטרת הגאולה.

חז"ל סוברים:  כי ההתכנסות של עם ישראל בשבת מעניקה – את הכוח  להתאחד כאיש אחד בלב אחד, כי השבת מזככת לבבות ישראל.

מהטעם: כאשר יש פסולת בלב של יהודי - אינו מסוגל להתאחד עם לב אחר, דוגמת ברזל בברזל שכאשר הוא במצב של חלודה - אינו יכול להתחבר לברזל אחר- כך גם לבבות עם ישראל.

לכן השבת מביאה גאולה לעולם: כי  היא: בבחינת- "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם"- שהיא סוד הגאולה שגילה יעקב לבניו.

גדולה האחדות: שהיא מאחדת כל יהודי שנחשב לנר אחד -לפי שנאמר: נר ה' נשמת אדם-וכאשר מאוחדים כל ישראל- הם נהפכים לאבוקה אחת גדולה, כך הם מוגנים מכל כוחות הרשע.

חז"ל אומרים : [מסכת יומא ט]  בית שני נחרב בגלל שנאת חינם - מהטעם ששנאת החינם מפוררת את האחדות והם בבחינת  יחידים - שזה בניגוד של מצב הגאולה. ובעתיד מתגבר יצר הרע ומבטל את האחדות - וגורם לפירודים, לכן סוד הגאולה  טמון באחדות ישראל כדברי יעקב- "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם"

הָאַגָּדָה  מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַר יַעֲקֹב לְהַגִּיד לְבָנָיו אֶת אֲשֶׁר יִקְרֵם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וַיַּעַל מֵעָלָיו כְּבוֹד ה',

וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב: " אָבִי, אָבִי הוֹלִיד אֶת יִשְׁמָעֵאל, וְיִצְחָק אָבִי הוֹלִיד אֶת עשָׂיו, וְיִהְיוּ שְׁנֵי הַבָּנִים הָאֵלֶּה רָעִים בְּעֵינֵי ה', הָאָמְנָם טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבוֹתַיי  וְייִתן לִי בָּנִים כֻּלָּם צַדִּיקִים? הָבָה  אֶחְקְרָהּ אוֹתָם לִפְנֵי מוֹתִי וּבְחַנְתִּים וְיָדַעְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתָם! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו: השְׁבָּעַתְכֶם הַיּוֹם, בָּנַי, לְהַגִּיד לִי: אוּלַי  יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אֲשֶׁר לְבָבוֹ פָּנָה מֵעַם ה' לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֵלוהים  אֲחֵרִים! וַיִּשְׁמְעוּ בָּנָיו וְיַעֲנוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד לֵאמֹר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל [אָבִינוּ] ה'  אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד! וְיִשְׂמַח יַעֲקֹב עַל דִּבְרֵי בָּנָיו שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַיֹּאמֶר בַּלָּט: "בָּרוּךְ שֶׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" 

 

 שבט דן מצטייר  כנחש.

 נאמר:"דָּן, יָדִין עַמּוֹ--כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר.  לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה". בראשית  ג, ט"ו]

רש"י מסביר: שפיפון - הוא נחש המוזכר בתחילת הפסוק: "נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ" אך אותו נחש מכונה בשם  זה: לפי  שהוא נושף- כלומר- מוציא אוויר ושורק בשעה שהוא עומד להכיש וכמו שנאמר בקללת הנחש: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב".

על כך הסביר רש"י: שהנחש לא יוכל לעמוד- לא יהיה לו גובה ולא יוכל לנשוך את האדם בגובה גופו ,אלא רק יוכל להכישו בעקבו. מהסיבה הזאת האדם תמיד ירדוף אחר הנחש על מנת להורגו.

לכן, כך דרכו של הנחש – הוא נושך את רגלי הסוס וכתוצאה מכך- הסוס נבעת קופץ ומרים את רגליו והרוכב נופל לאחוריו ומת . לכן יעקב מדמה את שבט דן לנחש - הנושך את עקבי הסוס של האויב וכך הרוכב מת למרות שדן אינו נוגע בו ממש - וכך מצאנו את הדוגמא על שמשון הגיבור שהרג אלפי פלישתים ולא הוצרך לגעת בהם כפי שנאמר:

"וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת-שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ, אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ, עֲלֵיהֶם--אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ.  וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם- פְּלִשְׁתִּים, וַיֵּט בְּכֹחַ, וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל-הַסְּרָנִים וְעַל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בּוֹ; וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים, אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ, רַבִּים, מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו". [שופטים ט"ז, כ"ט- ל]

כך כל הפלישתים שהיו על הגג מתו.

אונקלוס מסביר: האדם אשר יקום משבט דן- יפיל אימה על הפלישתים, יארוב להם כנחש בצדי הדרכים – במטרה להרוג את גיבוריהם עם סוסיהם - ולעקור את מרכבותיהם ומדובר בנחש מאד מסוכן - שאין רפואה לנשיכתו - והוא  נחש צפעוני- בעל ארס מאד חזק וקרוי בשם: 'חורמן'- על שם  שמכלה ועושה את הכול חרם [מלשון מוות וכיליון] כל מי שנפגע ממנו - מת מעוצמת הארס שלו ו'שפיפון' הוא: כמו נחש ה'פתן' , גם כן, נחש קטלני ואין רפואה כנגד מכתו.

נחש זה מוזכר גם בתהלים [נ"ח, ה]:"חֲמַת-לָמוֹ, כִּדְמוּת חֲמַת-נָחָשׁ;    כְּמוֹ-פֶתֶן חֵרֵשׁ, יַאְטֵם אָזְנוֹ".

'יכמון'- פירושו: יארוב- שכך הוא דרכו של הפתן להיטמן בין הסלעים ולערוב לעוברי הדרכים ולהמיתם - בדומה להם נהג שמשון - מטמין עצמו בין הסלעים ואורב לפלישתים בדרכים. כפי שכתוב: וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל-יָרֵךְ, מַכָּה גְדוֹלָה; וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב, בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם. [ שופטים ט"ו, ח]

 

רש"י אומר על המילים: "לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'" שמשון נתנבא - שינקרו  פלישתים את עיניו לפני מותו - וסופו להתחנן ולבקש את ישועת ה' ולומר:

"וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל-ה', וַיֹּאמַר:  ה' אלקים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹקים, וְאִנָּקְמָה נְקַם-אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים". [שופטים ט"ז, כ"ח] ה' קיבל את תפילתו וכך שמשון הצליח להפיל את הבניין על כל יושביו.

ה"נתיבות שלום" אומר על  המילים: "לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'":

על פי [מדרש יונתן] מי שיש לו אמונה בבורא עולם והוא מקווה ומצפה לישועת ה' ,הרי הוא משיג הכול באמונה זו גם אם הוא אינו הגון ואינו ראוי לכך. כי על ידי אמונה זו - הוא ניצול מייסורים וזוכה לסליחה וחנינה.

זוהי גם נבואת יעקב אבינו על הגאולה שגם אם עם ישראל – לא יהיו ראויים לגאולה אם יקוו לגאולה - יזכו לכך.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כְּבָרֵךְ יַעֲקֹב אֶת דָּן בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְהִנֵּה מָנוֹחַ הַדָּנִי לוֹקֵחַ לוֹ אֵשֶׁת מִבְּנוֹת יְהוּדָה: וְיָדַע כִּי תֵּלֵד הָאִישָּׁה הַזֹּאת אֶת שִׁמְשׁוֹן הַגִּיבּוֹר אֲשֶׁר יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי לוֹחֲצֵיהם: אוּלָם בְּרֶגַע הַזֶּה רָאָה וְהִנֵּה שִׁמְשׁוֹן עוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי עַמּוּדִים- עֵינָיו  מְנֻקָּרוֹת  וּפְלִישְׁתִּים רַבִּים שְׂמֵחִים לְאֵדוֹ [לְצָרָתוֹ] וְיֵצֶר לְיַעֲקֹב  מְאֹד וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר: לִישׁוּעָתְךָ ה' אֲשֶׁר תּוֹשִׁיעַ אֶת שִׁמְשׁוֹן אָנֹכִי מְקַוּוֶה, אָנָּא חֲזֵקֵהוּ ה', הַפַּעַם וְתֵן בּוֹ כּוֹחַ לִנְקֹם אֶת נִקְמַת עֵינָיו הַמְּנֻקָּרוֹת וּבַנְּפוּל עָלָיו הַבַּיִת, אַל נָא יִתְעָרֵב בַּפְּלִישְׁתִּים וְהִכִּירוּ אוֹתוֹ  הוֹרָיו וּקְבָרוּהוּ בְּקֶבֶר אֲבוֹתָיו [בְּחֵלֶק הָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּגוֹרָלְךָ]"

לסיכום,  לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי יעקב אבינו מגלה רק חלק קטן מנבואת אחרית הימים - שהיא  תלויה בנו:

אחדות עם ישראל כאיש אחד בלב אחד- הדבר עשוי להתממש גם על ידי שמירת קדושת השבת ותפילה מתמדת מתוך אמונה בקב"ה שבו אנו מאמינים כי בוא תבוא הגאולה -  כדברי יעקב אבינו:

"לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'". .זה סוד הגאולה - הטמון באמונה בה' ובאחדות העם.

 

 

 

 

 

 

 

 

דבר החסידות – פרשת ויחי

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ויחי

  

"בחבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה"

 

בעקבות הסיפור על המסיונר שהגיע לרבי, ששלחתי בשבוע שעבר, העירו לי על סיפור נוסף שאירע עם הרבי, בהקשר דומה:

בחורף תשל"ג (1973), הסתובב בבית מדרשו של הרבי, 770, אדם מוכשר אך תמהוני.

יום אחד הוא הכניס לרבי מכתב, ותוכנו:

הוא מביע תודה על האהבה והאכפתיות שהרבי ו[הרב ד"ר]מאיר אבוחצירא גילו כלפיו בתקופת שהותו כאן.

ואמנם הוא היה רוצה להישאר כאן עוד, אולם כואב לו היחס המזלזל כלפי ... [=אותו האיש] והוא הגיע למסקנה שעליו לעזוב [ולהמיר את דתו ר"ל]

והוא מסיים בתקווה שבכך יצליח למלא את רצונו המוחלט של ה'.

למרבה ההפתעה, הוא קיבל מהרבי מענה מאלף ובלתי שיגרתי, וזה לשון קדשו (מתאריך י"ז אדר ב' תשל"ג. פתחנו חלק מראשי התיבות):

"אינו נכון כלל וכלל ובודאי אשר אין זה רצון השם.

וישאר כאן על כל פנים עד לאחר תשרי הבעל"ט – באופן שנוכל לחוג ביחד כל שלושת הרגלים (וכן יום הולדתי) – כולל שמחת תורה –

וינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים.

והשם יצליחו – כי זהו רצון השם.

 אזכיר על הציון."

מדהים לראות איך הרבי מתייחס ברצינות לאדם שהבריות היו מן הסתם מתרחקות ממנו ודוחות אותו מד' אמותיהן.

ולא זו בלבד שהרבי מזמין אותו להישאר במחיצתו לשלושת הרגלים, אלא מוסיף: "וכן יום הולדתי" (דבר שהרבי לא תמיד הסכים לחסידיו, להגיע אליו ליום הולדתו שחל בימי ערב פסח)...

:צילום כתי"ק הנ"ל. נעזרתי במאמרו של הרב בנימין ליפקין במדורו "לבנימין אמר", ניסן תשע"ד

 

~~~

הלכות הנלמדות מפרשתנו

בסיום פרשתנו (נ, כג) נאמר: "וירא יוסף לאפרים בני שלשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף".

מפרש רש"י: "על ברכי יוסף – כתרגומו: גדלן בין ברכיו".

ובתרגום יונתן בן עוזיאל: "כד אתילידו גזירינון [=מל אותם] יוסף".

 

ויש ללמוד כמה ענייני הלכה מפסוק זה (ותרגומיו):

א) אדמו"ר הזקן פוסק בשולחנו (או"ח סוף סי' ד' במהדו"ת) שתחילת כניסת נפש הקדושה בגוף היא בשעת המילה, ולכן "הנזהר מנגיעת הקטן [לפני נטילת ידים שחרית] מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו".

ועל דין זה לא צויין מקור על גליון השו"ע, ועד עתה חיפשו מקורות שונים* להלכה זו.

אבל לאור דברי תרגום יונתן הנ"ל – "כד אתילידו גזירינון יוסף" – שיש לדייק בלשונו שלכאורה ברית המילה היא לא תיכף בשעת הלידה? – יש לומר שבא ללמדנו שבעת המילה היא כניסת נפש הקדושה בגוף, שזהו דוגמת לידה.

 

ב) מנהג ישראל שאין מכבדים אדם אחד להיות סנדק של שני אחים (רמ"א יו"ד סרס"ה סי"א), בדומה לקטורת ש"לא שנה אדם בה" (יומא כו, א), ולפי זה מקשים** מתרגום יונתן הנ"ל – כיצד מלו על ברכיו של יוסף את "בני מכיר" – לשון רבים?

ויש ליישב, על יסוד חידושו של החתם סופר (שו"ת חאו"ח סי' קנח-ט) ש"מרא דאתרא" יכול לשמש כסנדק עבור יותר מאח אחד, כשם שכהן גדול אינו מוגבל ויכול להקטיר קטורת מתי שרוצה (ראה יומא יד, א) – וע"פ זה יש לומר גם כאן, שמאחר שיוסף היה "השליט על הארץ" – (בדוגמת) מרא דאתרא – ממילא הותר לו להיות סנדק לשני אחים.

 

ג) מהפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך" (ואתחנן ד, ט) למדים את החיוב ללמוד תורה עם בנו וגם עם בן בנו (ראה קידושין ל, א). לעומת זאת עם "בן בן בנו" [=נינו] אין חיוב ללמוד, אלא אם הוא "חכם" החייב ללמוד עם תלמידים עליו להקדים את יוצאי חלציו (ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ט. וש"נ).

אולם לפי תרגום אונקלוס ופירש"י, שיוסף גידל את בני מכיר בן מנשה – שבפשטות הכוונה גם (ובעיקר***) ללימוד תורה [ובפשטות גם משמע שיוסף לא היה צריך ללמוד עם תלמידים, כי יהודה הנהיג את הישיבה בגושן, ומלבד זאת יוסף היה משנה למלך ועוסק בצרכי ציבור] – יש ללמוד מזה שגם סבא-רבה צריך ללמוד תורה עם ניניו.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כ, ויחי שיחה ג סעיף ו ואילך (עמ' 246 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 273 ואילך). העיבוד (להלכה ב) בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' תרנח.

 

______________

*)  בספר סדר היום (בפירוש המשנה "בן ה' למקרא"), ולפני זה במנורת המאור (לר' ישראל  אלנקאווה. פ' גידול בנים) – הועתק בראשית חכמה בסופו בדפוס אמשטרדם רמו, סע"ב. מנורת המאור לר"י אסאד נדפס בשנת תרפ"ט-צ"ב.

 

**)  הגהות יד שאול לשו"ע יו"ד שם. ועיי"ש תירוצו עפמ"ש הנודע ביהודה מהד"ק יו"ד ספ"ו.

 

***)  ראה לקוטי שיחות ח"ט ע' 39 הע' 31 שאם "גדלן" כפשוטו – פשוט שהוריהם גדלו אותם.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

יעקב קורא ליוסף במצרים

יעקב קורא ליוסף במצרים

מאת: אהובה קליין ©

 

השמועה, עשתה לה כנפיים

יעקב קורא ליוסף במצרים

עַל ערש דווי במיטתו

נשמתו חונקת זעקתו.

 

כעופר איילים קל רגליים

יגיחו יוסף מנשה ואפרים

התרגשותם מרקיעה שחקים

לעיניהם יעקב  שבע הימים.

 

יעקב נתמך בכריות

שפתיו - שפתי רננות

הבטחת ארץ נחלת אבות

אחוזת עולם לדורות!

 

 מקום בו שער שמים

קדושה שורה כפליים

בגינוני מלכות  משביע

להיקבר בארץ תובע.

 

הערה: השיר בהשראת: פרשת ויחי –חומש בראשית.     

 

 

 

פרשת ויחי - מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות?

פרשת ויחי - מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות?

מאת: אהובה קליין.

פרשת ויחי - היא הפרשה האחרונה בחומש בראשית  המסיימת את סיפורי האבות – המתוארים בחומש בעשרה פרקים:

פרשה זו היא סתומה - לפי שאין בינה לבין הפרשה הקודמת רווח, או הפסק, אלא המשך רצוף בין שתי הפרשיות.

רש"י מביא שני פירושים מדוע הפרשה סתומה:

 פירוש א]  רמז לנו: כיוון שיעקב  נפטר, נסתמו עיניהם וליבם של עם ישראל  מצרת השעבוד. עם מותו של יעקב - החלו המצרים לשעבדם.

פירוש ב] ביקש יעקב לגלות את הקץ, אך נסתלקה  ממנו  השכינה באותו רגע. [בראשית רבא]

לדעת שפתי חכמים: עדיין לא החל השעבוד ממש, אלא החלה  צרת השעבוד כפי  שנאמר במסכת סוטה: "בפרך" כלומר : היה פרעה מדבר עם ישראל שיעבדו לו  בפה רך.

יש עוד פירוש מעניין שראיתי:[בספרו של הרב אליהו שלזינגר:

["אלה הדברים על התורה"]

צרת השעבוד החלה דווקא ברגע שנפטר יעקב אביהם, היות וכל עוד היה בחיים הוא היה, בנוסף לאביהם, גם מורה הדור ואיתם היו מתייעצים בכל דבר. כפי שנהוג להגיד: "והיו עינך רואות את מוריך"

ברגע שהשיב את נשמתו לבורא ,הבלבול היה גדול וכאן החלה צרת השעבוד.

הפרשה מתחילה   בתיאור ימיו האחרונים של יעקב במצרים אשר במהלכן הוא קורא ליוסף בנו להתייצב לפניו ומבקש ממנו: שישבע לקבור אותו בארץ ישראל:

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.  וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  וְשָׁכַבְתִּי, עִם- אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ..." [בראשית  מ"ז, כ"ח- ל"א]

בהמשך הוגד ליוסף כי אביו חולה - לכן הוא ניגש אל אביו עם שני בניו - אפרים ומנשה וזוכה שיעקב  אביו יברך את אפרים ומנשה ,אך בטרם ברכה זו,  הכתוב מספר:

"וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי.  וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם.  וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה--לִי-הֵם:  אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה--כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ-לִי.  וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם.  וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם". [שם, מ"ח, ב'- ח']

 השאלות הן:

 א] מה  משמעות שם הפרשה: "ויחי" ?

 ב] מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות ?

 ג] מדוע היה חשוב ליעקב להזכיר  ליוסף את הבטחת הארץ לישראל?

תשובות.

משמעות שם הפרשה: "ויחי"

חכמי ישראל מדייקים  באופן פתיחת הפרשה דווקא במילה: "ויחי"  כפי שנאמר :"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.." ואילו כאשר שב יעקב לאחר תקופה ממושכת בניכר   נאמר:  "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן" [שם ל"ז, א].

ההבדל הוא: "וַיֵּשֶׁב" משמעותו : ישיבת קבע ורק בארץ ישראל. לעומת זאת  כאשר יהודי שוהה בגלות - זו אינה מציאות קבועה ,אלא זמנית במטרה להחיות את נפשו עד  יעבור זעם, מטעם זה נאמר על שהיית יעקב בחוץ לארץ [מצרים]

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - שהייה זמנית שאינה קבועה.

רבינו  בחיי אומר : כי המילה: "וַיְחִי" שווה בגימטרייא = שלושים וארבע- מספר זה - בא לרמז לנו על שנותיו  הטובות והמאושרות של יעקב שעליהם ראוי להגיד "וַיְחִי יַעֲקֹב" וזאת, למרות שיעקב אומר לפרעה  עם הגעתו למצרים:

"...מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם"׃  [בראשית מ"ז, ט] אך ניתן להסיק שהשנים שבהן חי יעקב במחיצת בנו יוסף - "בן הזקונים" והאהוב- היו עבורו שנים טובות ושמחות. תקופה זו כוללת: שתי תקופות שוות של שבע - עשרה שנים:

א] שבע עשרה שנים ראשונות בחיי יוסף עד  למכירתו למצרים.

ב] שבע עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן נוצרה אחדות משפחתית מחדש בתוך משפחת יעקב השסועה.

על פי ה"זוהר"  הקדוש: יעקב זכה לחיות במצרים : במשך שבע עשרה שנה- כגמול ראוי על צער הפרידה מיוסף בנו האהוב. שנפרד ממנו באופן כה אכזרי בשיתוף האחים. בגיל שבע עשרה. [שם ל"ז, ב]

 ישנם פרשנים הסבורים: כי המשפט: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" מזכיר לנו את תחילת העלילה עם יוסף ואחיו:

"אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן.."

 [ שם, ל"ז, ב]

מהפסוק הזה ניתן ללמוד: שיוסף היה כה צעיר רק בן שבע עשרה כשהופרד בכוח הזרוע מיעקב אביו ונמכר למצרים, במשך שבע עשרה שנה יעקב לימד את יוסף תורה  ודרך ארץ כלפי אחיו. ולכן בא הכתוב להדגיש בפנינו שאין הקב"ה מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם, וכך זכה יעקב לשכר הולם מצד יוסף ובניו שקיימו בסוף  תקופת חייו מצוות כיבוד אב במשך שבע עשרה שנים תמימות - מידה כנגד מידה!

מעולם חולקים כבוד למלכות:

בפרשתנו מתואר : ַ"ויּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה:

על כך אומר רש"י: כך אמר יעקב ,על אף שיוסף הוא בני והוא חייב בכבודי, מכל מקום- הוא מלך ולכן  אני אחלק לו כבוד, לכן התחזק ,למרות חולשתו והתיישב וקיבל את יוסף בישיבה. משום כבוד. ומכאן יש ללמוד: שלעולם חולקים כבוד למלכות ואפילו כאשר המלך מבחינתו ,לא ראוי לכך.

דוגמאות נוספות לכך בתנ"ך:  משה חלק כבוד למלכות, כפי שאמר לפרעה:

"וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּֽחֲווּ לִי לֵאמֹר .." [ שמות י"א, ח]

משה התכוון- שפרעה בעצמו ירד אליו, ורמז לו זאת בלשון: "עבדיך"- מפני כבוד המלכות.

דוגמא נוספת: מצאנו אצל אליהו הנביא- שחלק כבוד לאחאב – מלך ישראל למרות שהיה רשע שנאמר:

"וְיַד יְהוָה הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה" [מלכים- א, י"ח, מ"ו]

כלומר, אליהו הנביא חגר את עצמו ורץ לפניו בזריזות כראוי כפי שנוהגים לבוא - בפני מלך.

חז"ל דרשו את הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ו, י"ג), שהקב"ה "צוום לחלוק כבוד למלכות", והפליגו שם חז"ל במעלת כבוד המלכות ואמרו: "וכן מצינו ביעקב, יוסף, אליהו, דניאל, חנניה משאל ועזריה, שחלקו כבוד למלכות"

יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ.

 ".,,,וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי.  וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם".

האגדה מספרת : "ויקרבו ימי יעקב למות ויבואו האנשים אשר הפקידם יוסף לשרת את אביו ולהיות שומרים לראשו ואמרו לו: אביך חולה ויצווני לאמור: לכו אל יוסף בני ואמרתם לו: בואה אל אביך כי דבר לו אליך: ויהי כשמוע את דבריהם ויצר לו מאד. וימהר וייקח את שני בניו עמו-  את מנשה ואת אפרים ויבוא אל יעקב אביו, ויאמר יעקב: הנה נא ידעתי בני, כי יבואו ימים והיו המתים בדבר ה': אפס כי בראשונה יקיצו- כל אלה הקבורים בארץ ישראל והקבורים בארץ אחרת – יתגלגלו במחילות ובמערות עד בואם ארצה- ישראל והמר[יהיה מר וקשה] להם הדבר הזה מאד, ואף גם זאת - בהיקברי בארץ מצרים ובאו אנשי המקום והשתחוו לקברי –כאשר ישתחווה איש לאלוקיו- כי קדוש אני בעיניהם... והיה ביום ההוא היות כל עפר ארץ מצרים לכינים ועלו ובאו בגופתי. על כן אנוכי שואל בני את השאלה הזאת לאמור: במותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורת אבותיי במערת המכפלה! ועתה בני אם  תיתן לי את שאלתי ושמחתני שמחה גדולה, ואם אין ויצאה נפשי ברגע ומתי! ויאמר יוסף: שלום לך אבי! אנוכי אעשה לך ככל אשר דיברת אלי". על רקע בקשתו של יעקב להיקבר  לאחר מותו במערת המכפלה- ניתן להבין מדוע הזכיר ליוסף את הבטחת הארץ לאחוזת עולם.

חכמים: מתפעלים מהקשר החזק שחשים אבותינו- אברהם יצחק ויעקב, לארץ המובטחת:

אברהם לא יצא מן הארץ ,אלא רק בתקופת הרעב וכאשר שלח את אליעזר עבדו להביא שידוך ליצחק הוא מזהירו בשבועה:"  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה." [שם כ"ד, ו]

יצחק אבינו לא יצא  מעולם מחוץ לגבולות ארץ ישראל- שהובטחה לבניו, ואילו יעקב שהוכרח לרדת מן הארץ לפרקי זמן ארוכים, אינו שוכח בסוף ימיו לצוות את יוסף לקברו בארץ ישראל בלבד!

רבינו בחיי מדגיש: כי יעקב קרא ליוסף דווקא ולא לאף אחד מאחיו - לפי שסמך רק עליו וביקש ממנו שלא יקברהו במצרים ,אלא יקברהו בארץ ישראל - לפי שהאבות מחבבים את קברות ארץ ישראל - היא ארץ קדושה ומכפרת עוונות ושם נמצא שער השמים !

לסיכום, לאור האמור לעיל,  ניתן להסיק, כי יעקב אבינו  שהיה דבק בהבטחת ארץ ישראל לאבותיו ולדורות הבאים - הקדים בדבריו אל יוסף את הבטחת ה' אליו - במטרה לבקש מיוסף להיקבר במערת המכפלה ולמרות שנחלש לעת זקנתו התחזק והתיישב במיטתו – כי כיבד את יוסף בנו - כמשנה למלך במצרים- אשר על פיו יישק דבר.

ומכאן: שלעולם חולקים כבוד למלכות.

שבת פרשת ויחי

שבת פרשת ויחי

מקרא ותרגום | אש התורה

  ציורי תנ"ך: יוסף נופל על פני אביו/ ציירה: אהובה קליין ©
"וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק-לוֹ"
[בראשית נ' ,א'].

 ציורי תנ"ך/ המצרים מבכים את מות יעקב אבינו/ ציירה: אהובה קליין ©

"וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם". [בראשית נ', ג']

 

 ציורי תנ"ך/ שבט דן נלחם באויב/ ציירה: אהובה קליין ©

 "יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ,

עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר".

 [בראשית  מ"ט, י"ז]

 

 

 ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף ובניו את הבטחת הארץ/  ציירה: אהובה קליין ©

 

"וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם."

[בראשית  מ"ח, ד]

 

 

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף חוששים מנקמתו/ ציירה: אהובה קליין ©

 

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ,

 לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ,

 אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ".

[בראשית נ, ט"ו]

 

 

 ציורי  תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים/ ציירה: אהובה קליין ©

 

"וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו, וכָל-הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו,

אַחֲרֵי, קָבְרוֹ אֶת-אָבִיו".

 

ציורי תנ"ך/ יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין © 

 

ציורי תנ"ך/ "בן פורת יוסף...בנות צעדה עלי- שור" / ציירה: אהובה קליין © 

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבקשים רחמים מיוסף / ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד]

"וישלח ישראל את- ימינו וישת על-

ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו

על ראש מנשה שיכל את ידיו כי מנשה הבכור"[בראשית מ"ח י"ד]

עלונים תשע"ט

עלון ישא ברכה | עלון תהילות ישראל | עלון זה השער לה' |  עלון פניני חמד | עלון שאל בני

עלונים תשע"ח

 עלון ישא ברכה | עלון וקראת לשבת עונג | עלון פניני עין חמד | עלון תהילות ישראל

עלונים תשע"ה
עלון זה השעה לה' | עלון ישא ברכה עלון פורת יוסף לילדים | עלון סיפורי צדיקים |
עלון טוב לחסות בה' | עלון בני ציון | סיפורים לשבת

עלונים
עלון אור הצדיקעלון אור החסידות התשע"בלקראת שבת - אור החסידותעלון ישמחו | עלון שבת נטעלון ישא ברכה עלון בית ה' | עלון דבר תורה

עלונים תשע"ג
עלון לשולחן שבת | עלון הוד השבת | עלון מתוקים מדבש | עלון טוב לחסות בה' | עלון ישא ברכה
עלון חכמת שלמה | עלון לב הפרשה לילדים

עלונים תשע"ד
עלון שיחת השבוע | עלון ישא ברכה עלון קבלת שבת | עלון בני ציון | עלון זה השער לה' | עלון טוב לחסות בה' | עלון לילדים

אהובה קליין: האם יעקב גילה לבניו את אחרית הימים | פרשת ויחי- מהו הסתום ומהו הגלוי בפרשה? | יעקב בערוב ימיו | פרשת ויחי- מה הקשר בין החוכמה לכסף?

פרשת ויחי-מדוע ביקש יעקב להיקבר בארץ ישראל?

|

יעקב ומשאלתו/שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב מברך את בניו:"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר: האספו ואגידה לכם..." 
[בראשית מ"ט,א] 
ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סמל שבט יהודה/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/יעקב משתחווה על-ראש המיטה/ציירה: אהובה קליין ©[שמן על בד]

"ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על-ראש המיטה"[בראשית מ"ז,ל"א]