פרשת ויחי

פרשת ויחי - ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?

פרשת ויחי -  ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מסיימת את חומש בראשית - והיא פרשה סתומה , הכוונה שאין רווח בין סוף פרשת ויגש  לפרשת ויחי, על כך מעיר רש"י : הכתוב מרמז שמכיוון שנפטר יעקב אבינו  "נסתמו עיניהם" של ישראל מצרת השעבוד במצרים, ומביא פירוש נוסף : רצה יעקב לגלות לבניו את  הקץ- להודיע להם את  זמן סוף הגלויות והדבר נסתם ממנו- כך מבואר בבראשית רבה.

ועוד פירוש של חז"ל: במצריים נסתמו צרותיו של יעקב - ומחיי מצוקה הגיע לחיי רווחה.

ה"שפת אמת" מעיר: ששעבוד הגוף עדיין לא היה בקרב השבטים, אלא החל השעבוד הרוחני - הכוונה שנסתרה האמת הפנימית עד כדי כך שהלב והעיניים  היו חשים ורואים רק את החיצוניות וזהו עיקר הגלות.

מעניין להתבונן בהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם: כפי שהכתוב מתאר זאת : "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו: ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים: [בראשית נ, ט"ו-י"ח]

תגובת יוסף לאחיו: "ויאמר  אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב: ועתה אל - תראו , אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם".  [שם נ, י"ט-כ"ב]

השאלות הן:

א] מה הייתה תחושתם של האחים וכיצד ניסו לדבר על ליבו של יוסף?

ב] האם תשובתו של  יוסף הייתה משכנעת?

תשובות.

תחושת האחים לאחר מות יעקב.

האחים חששו לאחר מות אביהם יעקב, כי כעת יוסף  ישיב להם מידה כנגד מידה, רעה תחת רעה- על כל מה שעוללו לו בעבר.

רש"י מסביר: כעת האחים הרגישו בחסרונו של אביהם, לפי שבזמן שאביהם עדיין היה חי יוסף היה מזמין אותם אל שולחנו לסעוד יחד עם אביהם ,הוא היה מקרב אותם ומכבד אותם למען כבוד אביו, אבל משנפטר האב  לא היה יוסף מרבה להזמין את אחיו לסעוד על שולחנו. מטעם זה עלה חשש בליבם של האחים כי יוסף שונאם.

רש"י מדייק , בלשון התורה, כתוב: "ויצוו אל יוסף" ולא נאמר: "ויצוו את יוסף" מכאן לומד רש"י כי: בדומה שציווה ה' למשה ואהרון להיות שלוחים אל בני – ישראל- כך האחים שלחו אל יוסף  שליח לומר את דבריהם: בקשה- שימחל להם על מכירתו,  ואת מי מינו  כשליחים לבצע את השליחות? את בני בלהה- שפחת רחל, מפני שהייתה  קירבה ביניהם ליוסף, כפי שהכתוב מתאר: "והוא נער את בני בלהה"-  ולכן יש להם את הכוח לפייסו.

מוסיף רש"י בהסבר: כי האחים  אמרו: "אביך ציווה.. ".למרות שדבריהם אינם נכונים, הרי נאמרו  מפני השלום. יעקב לא ציווה את  יוסף בציווי  שלא יפגע  באחים  -מפני שידע והכיר את יוסף בנו שלא יפגע  לרעה באחיו. וכשהאחים ביקשו: "שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך " לא אמרו: "לפשע עבדיך" אלא הדגישו את בקשת המחילה בהיותם עבדי אלוקי אביהם שהמשמעות היא: שאם האב כבר נפטר ואינו חושש עוד לכבודו ,הרי בכל זאת  אלוקי האב קיים  לנצח והם עבדיו ובגלל כבודו של אלוקים על יוסף למחול על פשעם. בהמשך לאחר שנשלחו השליחים אל יוסף למסור את דברי האחים אליו, כעת הם באו בכבודם ובעצמם והיו מוכנים להשפיל את עצמם להיות עבדים ליוסף.

ה"כלי יקר" שואל: מדוע  האחים אמרו: "שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך"  היה מן הראוי שיגידו:" שא נא פשע וחטאת אחיך" מדוע המילה :"אחיך" מפרידה בין  המילה פשע  בתחילה למילה "חטאתם" אחר כך,  מדוע אמרו: "כי רעה גמלוך"?

והתשובה היא: כנראה שהיו שני דברים: פשע וחטאת.

הפשע היה :שרצו להרוג את יוסף אולם הוא לא היה חייב מיתה בידי אדם ,למרות שהם חשבו שהוא מוציא דיבה עליהם בפני  אביהם.

חטאתם מתבטאת  בכך:  שמכרוהו לעבד ועל עניין זה יש להם מעט התנצלות -לפי שיוסף כאשר הוציא דיבתם רעה, כינה את בני השפחות בשם עבדים. לכן גמלו לו על מעשה זה ומכרוהו לעבד.  על כן אמרו לו: "שא נא לפשע אחיך" לפי שעל הפשע אין  להם התנצלות, ולכן  מבקשים  מחילה ורחמים. אבל על חטאתם דין הוא שתמחול - " כי רעה גמלוך" רצו לומר  שעל זה יש להם מעט התנצלות שעשו לו אותה הרעה בשל הדיבה הרעה שהוציא..לכן  הקדימו את המילה: "פשע"  למילה: "וחטאתם"- כדברי ה"כלי יקר :"כי אין זה דרך המבקשים לבקש  תחילה על הדבר הגדול ואחר כך על הקטן ,"איפכא מבעי ליה ולהנחתנו הוא מיושב"

תשובת יוסף לאחיו.

עוד טרם סיימו האחים להגיד את דבריהם, יוסף התרגש ופרץ בבכי, כפי שנאמר: "ועתה  שא נא לפשע אלוקי אביך ויבך יוסף" [שם נ, י"ז]

רש"י מסביר :כי האחים תלו את בקשת הסליחה בהיותם "עבדי אלוקי אביך"  כוונתם הייתה להגיד ליוסף שאם אינו חושש מאביו, היות שכבר אינו בחיים, מכל מקום, אלוקי אביך קיים ויש לך סיבה לחשוש מפניו ומשום כבודו עליך לסלוח על פשעם.,היות ויוסף היה ירא אלוקים, לשמע דברים אלה התרגש ובכה.

רבינו בחיי נותן הסבר לבכיו של יוסף:  לדבריו, כאשר יוסף שמע   שמזכירים את אביו בדבריהם, בכה-  מגודל אהבתו אל אביו ונכמרו רחמיו, והאחים מבקשים ממנו מחילה, אבל אין הכתוב מציין שיוסף מחל להם. ורז"ל הסבירו שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו. לפיכך לא נראה שיוסף מחל להם, למרות שהכתוב מתאר שהוא התייחס אליהם יפה כנאמר: "וינחם אותם וידבר על ליבם: "בסופו של דבר הם מתו בעונשם  ללא מחילת יוסף אחרי תקופה ארוכה בעניין עשרה הרוגי מלכות.

יוסף אומר לאחיו תשובה שוודאי מפתיעה אותם: "..אל תראו כי התחת אלוקים אני.." 

 

רש"י מבאר את  התשובה: האם אתם חושבים שאני במקומו של אלוקים ואני  הולך להיפרע ממכם? גם אם הייתי רוצה לנקום בכם  וכי יש ביכולתי לעשות כן ?  הרי כשם שאתם תכננתם לעשות לי רעה כשמכרתם אותי לעבד, הרי הקב"ה חשב עניין זה דווקא  לטובה. והפך את הרעה להצלה וישועה, מכאן שכל מחשבה של אדם נתונה בידו-של ה'.  לפיכך כיצד אני יכול לבדי להרע לכם ללא  הסכמת ה' ?, יוסף דיבר אל ליבם – על כך שני הסברים של רשי":

א] רצה לשכנעם שלא זמם להרע להם. אמר להם: עד  שלא הגעתם למצרים היו מדברים עלי שאני עבד  ללא משפחה ואילו משבאתם נודע שאני בן חורין ובעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד ואם אני כן הורג אתכם כעת, מה יגידו האנשים? שכת של בחורים ראה יוסף- ונשתבח בהם באומרו: אחיי הם" במטרה להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו?

ב] : אמר להם יוסף  במטרה להרגיעם: עשרה נרות לא היו מסוגלים לכבות נר אחד, וכי נר אחד יוכל לכבות עשרה נרות? והנמשל: אתם יחדיו  לא הצלחתם להרוג אותי האם יכול אני להורגכם?

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות אצל יוסף, כי אמנותו הייתה חזקה בבורא עולם , ולאורך כל הדרך מאמין באלוקים ומרגיע את אחיו לבל  יפחדו. יוסף אינו נוקם ונוטר לאחיו, אלא  משכנעם  כי  מאת ה' הייתה זאת וישועת ה' כהרף עין.

פרשת ויחי - ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?

פרשת ויחי -  ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מסיימת את חומש בראשית - והיא פרשה סתומה , הכוונה שאין רווח בין סוף פרשת ויגש  לפרשת ויחי, על כך מעיר רש"י : הכתוב מרמז שמכיוון שנפטר יעקב אבינו  "נסתמו עיניהם" של ישראל מצרת השעבוד במצרים, ומביא פירוש נוסף : רצה יעקב לגלות לבניו את  הקץ- להודיע להם את  זמן סוף הגלויות והדבר נסתם ממנו- כך מבואר בבראשית רבה.

ועוד פירוש של חז"ל: במצריים נסתמו צרותיו של יעקב - ומחיי מצוקה הגיע לחיי רווחה.

ה"שפת אמת" מעיר: ששעבוד הגוף עדיין לא היה בקרב השבטים, אלא החל השעבוד הרוחני - הכוונה שנסתרה האמת הפנימית עד כדי כך שהלב והעיניים  היו חשים ורואים רק את החיצוניות וזהו עיקר הגלות.

מעניין להתבונן בהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם: כפי שהכתוב מתאר זאת : "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו: ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים: [בראשית נ, ט"ו-י"ח]

תגובת יוסף לאחיו: "ויאמר  אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב: ועתה אל - תראו , אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם".  [שם נ, י"ט-כ"ב]

השאלות הן:

א] מה הייתה תחושתם של האחים וכיצד ניסו לדבר על ליבו של יוסף?

ב] האם תשובתו של  יוסף הייתה משכנעת?

תשובות.

תחושת האחים לאחר מות יעקב.

האחים חששו לאחר מות אביהם יעקב, כי כעת יוסף  ישיב להם מידה כנגד מידה, רעה תחת רעה- על כל מה שעוללו לו בעבר.

רש"י מסביר: כעת האחים הרגישו בחסרונו של אביהם, לפי שבזמן שאביהם עדיין היה חי יוסף היה מזמין אותם אל שולחנו לסעוד יחד עם אביהם ,הוא היה מקרב אותם ומכבד אותם למען כבוד אביו, אבל משנפטר האב  לא היה יוסף מרבה להזמין את אחיו לסעוד על שולחנו. מטעם זה עלה חשש בליבם של האחים כי יוסף שונאם.

רש"י מדייק , בלשון התורה, כתוב: "ויצוו אל יוסף" ולא נאמר: "ויצוו את יוסף" מכאן לומד רש"י כי: בדומה שציווה ה' למשה ואהרון להיות שלוחים אל בני – ישראל- כך האחים שלחו אל יוסף  שליח לומר את דבריהם: בקשה- שימחל להם על מכירתו,  ואת מי מינו  כשליחים לבצע את השליחות? את בני בלהה- שפחת רחל, מפני שהייתה  קירבה ביניהם ליוסף, כפי שהכתוב מתאר: "והוא נער את בני בלהה"-  ולכן יש להם את הכוח לפייסו.

מוסיף רש"י בהסבר: כי האחים  אמרו: "אביך ציווה.. ".למרות שדבריהם אינם נכונים, הרי נאמרו  מפני השלום. יעקב לא ציווה את  יוסף בציווי  שלא יפגע  באחים  -מפני שידע והכיר את יוסף בנו שלא יפגע  לרעה באחיו. וכשהאחים ביקשו: "שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך " לא אמרו: "לפשע עבדיך" אלא הדגישו את בקשת המחילה בהיותם עבדי אלוקי אביהם שהמשמעות היא: שאם האב כבר נפטר ואינו חושש עוד לכבודו ,הרי בכל זאת  אלוקי האב קיים  לנצח והם עבדיו ובגלל כבודו של אלוקים על יוסף למחול על פשעם. בהמשך לאחר שנשלחו השליחים אל יוסף למסור את דברי האחים אליו, כעת הם באו בכבודם ובעצמם והיו מוכנים להשפיל את עצמם להיות עבדים ליוסף.

ה"כלי יקר" שואל: מדוע  האחים אמרו: "שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך"  היה מן הראוי שיגידו:" שא נא פשע וחטאת אחיך" מדוע המילה :"אחיך" מפרידה בין  המילה פשע  בתחילה למילה "חטאתם" אחר כך,  מדוע אמרו: "כי רעה גמלוך"?

והתשובה היא: כנראה שהיו שני דברים: פשע וחטאת.

הפשע היה :שרצו להרוג את יוסף אולם הוא לא היה חייב מיתה בידי אדם ,למרות שהם חשבו שהוא מוציא דיבה עליהם בפני  אביהם.

חטאתם מתבטאת  בכך:  שמכרוהו לעבד ועל עניין זה יש להם מעט התנצלות -לפי שיוסף כאשר הוציא דיבתם רעה, כינה את בני השפחות בשם עבדים. לכן גמלו לו על מעשה זה ומכרוהו לעבד.  על כן אמרו לו: "שא נא לפשע אחיך" לפי שעל הפשע אין  להם התנצלות, ולכן  מבקשים  מחילה ורחמים. אבל על חטאתם דין הוא שתמחול - " כי רעה גמלוך" רצו לומר  שעל זה יש להם מעט התנצלות שעשו לו אותה הרעה בשל הדיבה הרעה שהוציא..לכן  הקדימו את המילה: "פשע"  למילה: "וחטאתם"- כדברי ה"כלי יקר :"כי אין זה דרך המבקשים לבקש  תחילה על הדבר הגדול ואחר כך על הקטן ,"איפכא מבעי ליה ולהנחתנו הוא מיושב"

תשובת יוסף לאחיו.

עוד טרם סיימו האחים להגיד את דבריהם, יוסף התרגש ופרץ בבכי, כפי שנאמר: "ועתה  שא נא לפשע אלוקי אביך ויבך יוסף" [שם נ, י"ז]

רש"י מסביר :כי האחים תלו את בקשת הסליחה בהיותם "עבדי אלוקי אביך"  כוונתם הייתה להגיד ליוסף שאם אינו חושש מאביו, היות שכבר אינו בחיים, מכל מקום, אלוקי אביך קיים ויש לך סיבה לחשוש מפניו ומשום כבודו עליך לסלוח על פשעם.,היות ויוסף היה ירא אלוקים, לשמע דברים אלה התרגש ובכה.

רבינו בחיי נותן הסבר לבכיו של יוסף:  לדבריו, כאשר יוסף שמע   שמזכירים את אביו בדבריהם, בכה-  מגודל אהבתו אל אביו ונכמרו רחמיו, והאחים מבקשים ממנו מחילה, אבל אין הכתוב מציין שיוסף מחל להם. ורז"ל הסבירו שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו. לפיכך לא נראה שיוסף מחל להם, למרות שהכתוב מתאר שהוא התייחס אליהם יפה כנאמר: "וינחם אותם וידבר על ליבם: "בסופו של דבר הם מתו בעונשם  ללא מחילת יוסף אחרי תקופה ארוכה בעניין עשרה הרוגי מלכות.

יוסף אומר לאחיו תשובה שוודאי מפתיעה אותם: "..אל תראו כי התחת אלוקים אני.." 

 

רש"י מבאר את  התשובה: האם אתם חושבים שאני במקומו של אלוקים ואני  הולך להיפרע ממכם? גם אם הייתי רוצה לנקום בכם  וכי יש ביכולתי לעשות כן ?  הרי כשם שאתם תכננתם לעשות לי רעה כשמכרתם אותי לעבד, הרי הקב"ה חשב עניין זה דווקא  לטובה. והפך את הרעה להצלה וישועה, מכאן שכל מחשבה של אדם נתונה בידו-של ה'.  לפיכך כיצד אני יכול לבדי להרע לכם ללא  הסכמת ה' ?, יוסף דיבר אל ליבם – על כך שני הסברים של רשי":

א] רצה לשכנעם שלא זמם להרע להם. אמר להם: עד  שלא הגעתם למצרים היו מדברים עלי שאני עבד  ללא משפחה ואילו משבאתם נודע שאני בן חורין ובעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד ואם אני כן הורג אתכם כעת, מה יגידו האנשים? שכת של בחורים ראה יוסף- ונשתבח בהם באומרו: אחיי הם" במטרה להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו?

ב] : אמר להם יוסף  במטרה להרגיעם: עשרה נרות לא היו מסוגלים לכבות נר אחד, וכי נר אחד יוכל לכבות עשרה נרות? והנמשל: אתם יחדיו  לא הצלחתם להרוג אותי האם יכול אני להורגכם?

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות אצל יוסף, כי אמנותו הייתה חזקה בבורא עולם , ולאורך כל הדרך מאמין באלוקים ומרגיע את אחיו לבל  יפחדו. יוסף אינו נוקם ונוטר לאחיו, אלא  משכנעם  כי  מאת ה' הייתה זאת וישועת ה' כהרף עין.

ברכה וְכּוֹחה / שיר מאת: אהובה קליין ©

ברכה וְכּוֹחה / שיר מאת: אהובה קליין ©

ראשית הברכה  לכולם

ניצבת בראש הסולם

מפי עליון לאדם

לפריה ורביה בעולם.  

 

מהקדושה יונקת כוחה

שורשיה דעת וחכמה

עוצמתה כמים אדירים

החוצבת בסלע שינויים.

 

ברכת מנשה ואפרים

זכּה כטל השמים

בה עוללים יתברכו

בקרב הארץ לרוב ידגו.

 

הברכה  פורצת גלים

טועמיה לאושר זוכים

השפעתה לאורך ימים

בהשראת אבות קדמונים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויחי[חומש בראשית]

      

פרשת ויחי-חיים שיש בהם טובה וברכה-כיצד?

פרשת ויחי-חיים שיש בהם טובה וברכה-כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל, בת בן- ציון]

פרשת ויחי- היא הפרשה האחרונה בספר בראשית, הפרשה מתארת את ימיו האחרונים של יעקב- בטרם ישיב  את נשמתו לבורא . הוא אינו שוכח את חשיבותה של ארץ ישראל ומשביע את יוסף  שיתחייב לקבור אותו בארץ המובטחת, עם זאת הוא מבין את חשיבותם של החיים ולכן מברך את כל בניו ונכדיו.

ויש בברכות אלו עוצמה רוחנית נצחית מכוח היותם –פרי ברכת  צדיק ועל כך אמרו חז"ל "צדיק גוזר והקב"ה  מקיים"

התורה מתארת בדייקנות נפלאה: כיצד יעקב אבינו מברך את נכדיו: אפרים ומנשה:

"וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי – אלה ? ויאמר יוסף אל- אביו בני הם אשר- נתן- לי אלוקים בזה ויאמר קחם- נא אלי ואברכם: ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות וייגש אותם אליו ויישק להם ויחבק להם...וייקח יוסף את- שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת- מנשה בשמאלו מימין ישראל וייגש אליו: וישלח ישראל את ימינו וישת על- ראש  אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על- ראש מנשה שכל את- ידיו  כי מנשה הבכור: ויברך את יוסף ויאמר האלוקים אשר התהלכו אבותיי לפניו אברהם ויצחק האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה: המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי  אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ"[בראשית  מ"ח, ח- י"ז]

השאלות הן:

א] מדוע יעקב שיכל ידיו כאשר בירך את אפרים ומנשה?

ב] מיהו "המלאך הגואל"- ומה משמעות הברכה?

ג]  מה פשר שתיקתו של יוסף במהלך הברכה?

יעקב מברך את אפרים ומנשה.

יוסף העמיד את שני בניו: אפרים ומנשה באופן הבא: את אפרים לימינו שהוא בצד שמאלו של יעקב ואת מנשה בשמאלו שהוא ימינו של יעקב, היות ומנשה היה צריך להיות מצד ימינו של יעקב  מתוקף חשיבותו כבכור.

רש"י מביא את הסבר אונקלוס: יעקב שיכל את ידיו ופירושו = לשון שכל וחוכמה, כלומר בהשכל ובחוכמה נהג יעקב כאשר הניח את יד ימינו על ראש אפרים שלא  היה הסדר  הראוי-למרות שהוא הקטן ואילו את יד  שמאלו שם דווקא על ראש מנשה, למרות היותו הבכור.

מתברר שיעקב נהג כך בכוונה שהרי ידע שמנשה הוא הבכור.

רבינו בחיי מפרש: כי יעקב שיכל את ידיו  והניח דווקא את ימינו על ראש  אפרים הקטן, כי ידע ברוח הקודש שמעלתו של אפרים גדולה יותר ממעלתו של מנשה  ואמר: "גם הוא יהיה  לעם, אבל אחיו הקטן יהיה גדול ממנו".

אור החיים מפרש: כי בהתחשב בכך שהכתוב מדגיש   את חולשת ראייתו של יעקב :"ועיני ישראל כבדו מזוקן" לכן לא היה ביכולתו להכיר מי הבכור ומי הצעיר , כאשר חפץ היה לברך אותם, חשב כי יוסף ישים את בכורו לימינו של המברך  וכך ידע את מקומו של כל אחד מהם ולכן שיכל את ידיו ונהג על פי מחשבתו.

הכלי יקר אומר: כוונת התורה הייתה להדגיש, כי הקב"ה נוהג לבחור דווקא את הקטנים והשפלים ולא  מתחשב בכוח והגבורה שמתבטא אצל הבכור, כמו שכתוב: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום"[ישעיהו ס, כ"ב]

הכלי יקר מביא דוגמאות להסברו: אצל אברהם ,למרות שישמעאל היה הבכור, דווקא נבחר יצחק.

אצל יצחק, עשיו היה הבכור ודווקא יעקב  נבחר. אצל יעקב, ראובן  היה הבכור ודווקא נבחר יוסף, מנשה היה הבכור ולמרות זאת נבחר אפרים. בסיום ההסבר, אומר הכלי יקר: "רמז זה הלא דבר הוא, והמשכילים יבינו"

רבי שמשון רפאל  מפרש בצורה דומה ואומר: כי אין העדפה מוסרית ורוחנית דווקא מכוח הלידה, אדרבא: "ורב יעבוד צעיר", כוחו של הבכור הוא חומרי  בלבד, אך בעולם הרוח אין עליונות על פי ירושה. הבחירה על ידי הקב"ה נעשית מתוך הערכה לאדם  בעל המעלות הרוחניות הגבוהות  –הנחשב בעיני ה'  לקדוש.

 המלאך הגואל ומשמעות הברכה.

רש"י מפרש: הכוונה למלאך-הנשלח  מאת ה' במטרה  להציל ולגאול  את יעקב בעת צרה.

דוגמת המצב - בו היה נתון יעקב כאשר שהה אצל לבן, והמלאך בא להודיעו כי עליו לעזוב את המקום ולשוב אל ארץ מולדתו . כפי שהכתוב מתאר:" ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום יעקב ואמר הנני: ויאמר שא נא עינך וראה...עתה קום צא מן- הארץ ושוב אל- ארץ מולדתך" [בראשית  ל"א, י"א-י"ד]

כעת אותו מלאך יברך את הנערים- אפרים ומנשה וכך מתברך יוסף באמצעות בניו שמתברכים, שהרי  זוהי שאיפה של כל אדם לראות את בניו  מאושרים ומבורכים ובכך גם האדם עצמו מתברך.

הכלי יקר מסביר את משמעות הברכה: "..יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהםויצחק.."- שיקרה להם כל מה שמורה עליו שמי ושם אבותיי ,הכוונה שיש בשם משמעות להתרחשויות שקרו במהלך חיי האבות ומשליך על הבנים : ישראל- נקרא  על סמך "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" [בראשית ל"ב , כ"ט ] המשמעות  שהצדיק ימשול ביראת ה', יעקב נקרא על שם – עקב- כי אצל הצדיקים-צפון להם טוב בעתיד, שתחילת חייהם  מצער, אך בסוף חייהם מתעלים .

אברהם נקרא על שם- "אב המון גויים"-   ישראל -יהיו ראש לכל האומות.

יצחק – כפי התרגום "וחדי" מלשון- שמחה שתמיד תשרה במעונם.

אור החיים אומר: שמפתח הברכות היה אצל אברהם והוא מסר  ליצחק ויצחק מסר ליעקב ויעקב מסר ליוסף, לכן המשמעות למילים: "ויברך את יוסף"- שמפתח הברכות עובר מיעקב ליוסף.

הרב שמשון רפאל הירש בפירושו לתורה מבאר: "וידגו לרוב בקרב הארץ"-בדרך כלל הדגים חיים בתוך המים והם אינם גלויים לעיני האדם בכל דרכיהם.

-כך משתקפים חיי ישראל בתבל ,במשך דורות הם חיים –בגלויות בקרב גויים כמו הדגים  החיים במעמקי הימים וזאת מבלי שהשכנים סביב יכירו  ויבינו את הווי חייהם ותוכנם.

רש"י אומר: כי המשמעות שעם ישראל יזכה להתרבות ממש כאותם דגים שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם כדי להמעיט את תולדותיהם.

שתיקתו של יוסף במהלך הברכה.

בזמן שיעקב משכל את ידיו ומברך את אפרים ומנשה, יוסף שומר על שתיקה, אך בתום הברכה הוא מעיר כפי שהכתוב מתאר: "וירא יוסף כי- ישית אביו יד- ימינו על- ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד- אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה: ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי –זה הבכור שים ימינך על ראשו"[ בראשית מ"ח, י"ז]

דבר זה מעורר תימהון בקרב הפרשנים: מדוע יוסף לא אמר את דבריו קודם הברכה לבניו, אלא המתין לסוף הברכות?

הכלי יקר מפרש : יוסף חשב כי הצד השמאלי חשוב יותר מהצד הימני, לפי  שהלב- מקור השכל של האדם - נמצא בשמאלו, והכבד שהוא מקור הנפש נמצא בצד ימין, לכן חשב יוסף שהרי מנשה הוא הבכור-יעקב מעוניין לברכו בברכות שכליות. כדי להעניק לו ביתר שאת את המדע והחכמה ואילו את אפרים שאף לברך בברכות גשמיות, אך  לאחר שנוכח שאביו ברך את שניהם בברכה אחת ,סבר יוסף- שאין זו הדרך הנכונה ויתכן מאד שאביו טעה ולא ידע מי עומד מימינו ומי עומד משמאלו, לכן העיר לאביו על הדבר.

הרמב"ן מבאר: כי יתכן שיוסף אהב יותר את מנשה בגלל  שהיה  הבכור ,לכן הדבר פגע בו. יוסף חשב שאביו טעה ויתכן שהברכה הייתה ללא דעת ואז ישנו חשש, שהברכה לא תחול על בניו כי לא ניתנה ברוח הקודש, אך כאשר יעקב ענה ליוסף: "ידעתי בני.."- יוסף התפייס ונרגע.

רש"י  מסביר את תשובת יעקב להערתו של יוסף: "ידעתי בני ידעתי גם- הוא יהיה –לעם וגם- הוא יגדל ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא- הגויים"[שם, מ"ח, י"ט]

יעקב מסביר ליוסף כי הוא יודע היטב שמנשה הוא הבכור ובכל זאת גם הוא יזכה לגדולה, שעתיד לצאת ממנו גדעון והקב"ה עושה נס על ידו  להושיע את עם ישראל מיד מדיין ועמלק. [כפי שמסופר בשופטים פרקים: ו'-ז']

אבל אפרים האח הקטן יזכה לגדולה יותר ממנשה ,משום שעתיד לצאת ממנו יהושע שינחיל לעם ישראל את הארץ ויזכה ללמד את עם ישראל תורה לאחר מות משה. וכל העולם יתמלא בפרסום הכבוד שלו, כשנלחם באמורי , כמסופר בספר יהושע:" אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ואמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון: ויידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו...[יהושע י, י"ב-י"ג].

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על כוחה של ברכה הניתנת על ידי צדיק - דוגמת יעקב אבינו.

יהי רצון שברכות אלו יחולו על עם ישראל בכלל ובפרט. אמן ואמן.      

פרשת ויחי-מדוע ביקש יעקב להיקבר בארץ ישראל?

פרשת ויחי-מדוע  ביקש יעקב להיקבר בארץ ישראל?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו המסיימת את חומש בראשית,  מספרת  גם על משאלתו של יעקב בימיו האחרונים.

וכך התורה מתארת את הנושא :"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי-יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה:ויקרבו ימי- ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם-נא מצאתי חן בעינך שים- נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל- נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותיי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנוכי אעשה כדברך:ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המיטה"[בראשית מ"ז,כ"ח-ל"א]

השאלות הן:

א] מה הסיבה לכך שפרשה זו היא המשך לפרשה קודמת ללא הפסק ולכן נקראת:פרשה  סתומה?

ב] מדוע נאמר:"ויקרבו ימי-ישראל למות"?מה המשמעות:"ויקרבו"?

ג] מה  הסיבה לכך שיעקב פונה דווקא אל יוסף להיקבר בארץ ואף משביע אותו על כך?

ד] מדוע היה חשוב ליעקב להיקבר בארץ ישראל?

ה] יעקב השתחווה לכיוון ראש המיטה- מה הטעם לכך?

התשובה לשאלה א]

רש"י עונה על שאלה זו בשני פירושים:

1]מכיוון שנפטר יעקב ,נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד ומיד לאחר שיעקב נפטר- המצרים החלו לשעבדם.

2] יעקב רצה לגלות לבניו את קץ הימים-היינו מה יקרה באחרית הימים ולפתע הדבר נעלם ממנו.

הכלי יקר מוסיף:כי נסתמו מיעקב כל הצרות שבעולם- כל הצרות שעברו עליו במשך חייו כאילו  לא היו.

התשובה לשאלה ב]

רש"י אומר: כי על כל מי שנאמר עליו- הקריבה למות,הדבר מוכיח כי לא זכה אותו אדם להגיע לימי אבותיו.

ההוכחה: יצחק היה חי- 170 שנה ואילו יעקב היה חי - 147 שנה בלבד.

לכן מיתתו של יעקב נחשבת לקרובה ומוקדמת.

רש"י מביא דוגמאות נוספות מהתנ"ך:

אצל דוד המלך גם נאמר:"ויקרבו ימי דוד למות"[מלכים- א ,ב,א] לפי שאביו-ישי חי יותר שנים.

רבינו בחיי,אומר רעיון מעניין: הקריבה מצביעה על הזמן שנגזר על האדם למות.חיי האדם נגזרים בהתאם למערכת הכוכבים הנשלטת על ידי כוח עליון -על סמך השכר והעונש ניתן  להוסיף על מספר השנים שכבר נגזרו,כפי שקרה לחזקיה, עליו נאמר:

"הנני יוסיף על ימיך ט"ו שנה[ישעיה ל"ח]

ודוגמא למצב שמקצרים לאדם מחייו שנגזרו מראש:כמו  אצל יהורם בן אחזיה כעונש שדרש בזמן חוליו על עבודת אלילים,כמו שאמר אליהו הנביא :

"כה אמר ה' יען אשר שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון המבלי אין אלוקים בישראל לדרוש בדברו?לכן המיטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות"

[מלכים- ב, א,ג[

על עניין זה אמר שלמה המלך:כי לצדקה- יש מעלה גדולה ופריה חיים-שיש בכוחה להוסיף חיים על הנגזר.

כמו שנאמר:"צדקה תציל ממוות"[משלי י]

הרמב"ן אומר:כי הכוונה במילה:"ויקרבו"-זו הייתה השנה האחרונה לחייו והוא עצמו הרגיש חולשה ואפיסת כוחות,אומנם לא היה חולה,אך ידע שלא יאריך ימים ולכן קרא ליוסף.אבל אחרי שיוסף שב למצרים,יעקב חלה והדבר נודע ליוסף ואז בא לפניו עם שני בניו במטרה שיברכם.

התשובה לשאלה ג]

רש"י אומר: כי יעקב לא קרא לשאר הבנים,לפי שידע שאפשר לסמוך רק על יוסף שיקיים את משאלתו,כי  יוסף היה מושל במצרים והיה לו הכוח לבצע את הבקשה.

ומדוע ביקש יעקב מיוסף שישבע לו?וכי חשד שמא לא יקיים את בקשתו?

לפי דברי  כלי יקר:יעקב לא חשד בבנו יוסף שלא ימלא את בקשתו,אלא חשש מפני פרעה שמא יתיר ליוסף את שבועתו,לכן אמר לו יעקב:"השבעה לי"-כלומר-על דעתי.ומי שנשבע על דעת חברו אי אפשר להתיר את השבועה בלי ידיעת חברו.[על סמך בבא בתרא סימן רכ"ז]

ועל כן נאמר:"לי"-לדעתי,"וישבע לו"

רבינו בחיי מוסיף ואומר:כי יתכן שיעקב חשש כי אולי ענייני המלכות יטרידו את יוסף ולא יוכל להשתדל בעניין קבורתו.

או, אולי פרעה יסרב לתת רשות ליוסף לקבור את אביו מחוץ למצרים משום טעמי כבוד וזכות.

התשובה לשאלה ד]

רש"י מביא שני טעמים:

1]יעקב לא היה מעוניין להיקבר במצרים, כי סופה להיות עפרה כינים,כמו שכתוב:

"כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים"[שמות  ח,י"ג]

ויעקב חשש שכינים אלה יהיו זוחלים תחת גופו ומצערים אותו.

2] יעקב ידע -שאין המתים הקבורים בחוץ לארץ- קמים לתחייה.

לפי דברי רבינו בחיי:יעקב רצה להיקבר דווקא בארץ ישראל לפי שהאבות אוהבים את הארץ היות והיא קדושה ומכפרת על העוונות,כמו שנאמר:

"העם היושב בה  נשוא  עוון"[ישעיהו  ל"ג,כ"ד]

ועוד נאמר:"וכיפר אדמתו עמו"[דברים ל"ב, מ"ג]

כמו כן, בארץ ישראל יש שער שמים דרכו נכנסים הקורבנות והתפילות והנשמות שהן זוכות נכנסות דרך שם ושבות לשורשיהן.

דבר זה מונע לטרוח להתגלגל דרך מחילות לאדמת הקודש.

יעקב לא רצה להיקבר במצרים לפי שחשש שיעשוהו המצרים עבודה זרה.

כי כשם שעובדי עבודה זרה נענשים כך גם אלוהיהם נענשים,כמו שכתוב:

"ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים"[שמות י"ב]

התשובה לשאלה ה]

לפי רש"י:ישנם שני פירושים:

1] יעקב השתחווה לכיוון ראש המיטה-לפי ששם שרתה השכינה ורצה שראשו יפנה לכיוון זה,מכאן למדו חכמים: כי השכינה שורה מעל ראשו של החולה.

2] השתחווה לקב"ה לפי שמיטתו הייתה שלמה-כלומר שמשפחתו הייתה שלמה ללא פגם-כל בניו היו אנשים כשרים וצדיקים,כולל יוסף שהיה מושל במצרים ושמע בקול אביו ומילא את בקשתו..

רבינו בחיי הוסיף:יעקב השתחווה ליוסף – כדי לחלוק כבוד למלכות.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן לראות,כי יעקב בימיו האחרונים ביקש שיוסף ישבע לו: כי  יקברהו בארץ ישראל,זאת מפני קדושתה המיוחדת וגם בהיותה מכפרת על עוונות, ומנגד לא רצה להיקבר במצרים,שמא לא יזכה לתחיית המתים ושמא המצרים יהפכוהו,חס ושלום-לעבודה זרה, מכאן  שידע להעריך היטב את חשיבותה של הארץ וקדושתה המיוחדת.

יעקב ומשאלתו/שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב ומשאלתו/שיר מאת: אהובה קליין ©
 
יעקב בא בימים
שבע שמחות ומרורים
במוחו חולפים הרהורים
ארץ נקנית בייסורים.
 
גופו כציץ נובל
נשמתו מתעצמת כישראל
מבקש מבן הזקונים
לשמור  שבועת אמונים.
 
קבורה בנחלת אבות
שם   מתגשמות הנבואות
ארץ בה בית הבחירה
עתיד להאיר אורה.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת ויחי
 
 
 

זבולון וברכתו/שיר מאת: אהובה קליין ©

זבולון וברכתו/שיר מאת: אהובה קליין ©

ברכה בת עשר מילים
אוצרת בתוכה מיני רזים
כנגד עשרת הדברות
בריאת עולם  במאמרות.

עוטפת הילת זבולון
בו ייטע יעקב אמון
למען יסייע  ליששכר
באמצעות דרכי מסחר.

זבולון לחוף ימים ישכון
נחלתו נושקת לגבול צידון
עמלו כרוך ייסורי געגועים
אל בני ביתו והצאצאים.

אך בהגיעו עמוס סחורות
קרקע  הוא לצמיחת ישועות 
בעץ החיים  תומך  באהבה
מגביר אורה כאש להבה.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויחי [חומש בראשית]

פרשת ויחי- מה הקשר בין החוכמה לכסף?

פרשת ויחי- מה הקשר בין החוכמה לכסף?

מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשת ויחי-היא הפרשה האחרונה המסיימת את חומש בראשית,יעקב אוסף אליו את בניו טרם מותו ובפרידתו זו מברך אותם,איש,איש וברכתו המיועדת לו ולשבטו בעתיד.

הפעם אתמקד בברכה המיועדת לזבולון – כפי שהיא מתוארת בעשר מילים בלבד.

אך היא ברכה משמעותית מאד -לפי שיש לה השפעה גם מחוץ לשבט זה.

וזהי הברכה:

"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"

[בראשית מ"ט,י"ג]

השאלות הן:

א] היכן שכן זבולון?

ב] מדוע זכה זבולון לברכה קודם יששכר- בו בזמן שיששכר נולד לפניו והרי הברכות חולקו לפי סדר הולדתם של בני יעקב?

ג] מה הקשר בין החוכמה לכסף?

התשובה לשאלה א]

על כך עונה רש"י:

זבולון שכן על חוף הים והשטח השייך לו- הגיע עד סמוך לעיר צידון - הנמצא בבעלות שבט אשר.

התשובה לשאלה ב]

זבולון זכה לברכה קודם יששכר ,למרות שיששכר נולד לפניו.

לפי הסברו של רש"י:זבולון שוכן על חוף הים בשטח של נמל - אשר שם האוניות עוגנות ומביאות סחורה מארצות השוכנות מעבר לים-לפי שהיה עוסק במסחר ולכן הכתוב מציין:"חוף" שהכוונה גבול בין היבשה לים.

בעבודה זו,עתיד זבולון להרוויח כסף רב וכך להתעשר,אך התעשרות זו לא תהיה לתועלתו הפרטית בלבד,אלא גם במטרה לספק מזון לשבט יששכר -על מנת שאלה יוכלו לעסוק בלימוד תורה בלא טרדות פרנסה.

לכן משה אמר בברכתו לפני מותו:

"שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך"[דברים ל"ג,י"ח]

רש"י מסתמך על דברי תנחומא:

זבולון עוסק במסחר ויששכר עוסק בלימוד תורה בישיבה באוהלים -על ידי שנשען על זבולון התומך בו מבחינה חומרית.

החכם הספרדי-רבי יצחק קארו[ממגורשי ספרד] כותב בספרו:"תולדות יצחק" רעיון דומה:

גם יעקב וגם משה מקדימים תחילה את זבולון על פני יששכר-במטרה ללמדנו כמה רב שכרו של זבולון- על ידי שמאפשר ליששכר להמשיך בלימוד תורה ללא טרדות פרנסה.

התשובה לשאלה ג]

על כך עונה רבינו בחיי: בהסתמכו על דברי שלמה המלך – החכם באדם:

"..כי בצל החוכמה בצל הכסף.."[קהלת ז,י"א]

צל-מלשון אצילות והכוונה שאצילות החוכמה מתקיימת באצילות הכסף.

היות ושני גורמים אלה קשורים זה בזה- לכן הכתוב הקדים את זבולון ליששכר.

לסיכום: לאור הדברים הנאמרים לעיל- ניתן להסיק:עד כמה גדולה חשיבותה של תורה,את זאת ניתן גם לראות תוך כדי עיון במסכת אבות:

"..על שלושה דברים העולם עומד,על התורה,על העבודה ועל גמילות החסדים.."[אבות א,ב]

רבינו יונה מצטט שם את דברי הנביא ירמיהו:"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"

ברית= היא תורה".[ירמיהו ל"ג,כ"ה]

ועוד דוגמא:

"חמישה קניינים קנה הקב"ה בעולמו,ואילו הן:תורה,קניין אחד,שמים וארץ קניין אחד,אברהם קניין אחד,ישראל קניין אחד,בית המקדש קניין אחד.תורה קניין אחד מנין?

דכתיב:"ה' קנני ראשית דרכו,קדם מפעליו מאז"[משלי ח']

[מסכת אבות -פרק קניין תורה, י']

מעניין כי ברכת זבולון נאמרת בעשר מילים- יתכן כנגד עשרה מאמרות

בהם נברא העולם וגם כנגד עשרת הדיברות,בעשר ספירות מנהיג ה' את הבריאה,משמעות המספר עשר=שלמות תכליתית.

התורה- היא מלשון הוראה-המדריכה אותנו כיצד לחיות נכון-זוהי תורת ה'

אשר כולה חוכמה.

כעת ניתן להבין: מדוע התורה מייחסת חשיבות כה גדולה לשבט זבולון התומך בשבט יששכר- אשר כל מטרתו לתת יד ללימוד התורה.

יהי רצון שעם ישראל יכבד את התורה וכל חייו החומריים בארץ יהיו שזורים בחיי רוח-חיי תורה כפי שכתוב:"עץ- חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" [משלי ג]

פרשת ויחי- מהו הסתום ומהו הגלוי בפרשה?

פרשת ויחי- מהו הסתום ומהו הגלוי בפרשה?
מאת אהובה קליין.

פרשת ויחי היא - האחרונה המסיימת את חומש בראשית.
בפרשה זו, יעקב אוסף אליו את בניו,כפי שהתורה מתארת זאת :"ויקרא
יעקב אל-בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר- יקרא אתכם באחרית הימים היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם"
[בראשית מ"ט,א- ג]
ובהמשך נאמר:"..יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך ישתחוו לך בני אביך,גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולא יקהת עמים: אוסרי לגפן עירו ולשרקה בני אתונו,כבס ביין לבושו ובדם-ענבים סותו:חכלילי עיניים מיין ולבן-שניים מחלב"[בראשית מ"ט,ח-י"ג]

השאלות הן:
א] מדוע פרשת ויחי- נחשבת לסתומה ומה משמעות הדבר?
ב] מהו הדבר הגלוי בפרשה?

התשובה לשאלה א]
פרשת ויחי נחשבת לסתומה- לפי שאין בינה ובין הפרשה הקודמת רווח,או הפסק.
אלא, פשוט המשך רצוף בין הפרשיות.
רש"י מביא שני פירושים המתרצים מדוע הפרשה סתומה:
פירוש א]
רמז לנו: כיוון שיעקב נפטר,נסתמו עיניהם וליבם של עם ישראל מצרת השעבוד.
עם מותו של אביהם-החלו המצרים לשעבדם.
פירוש ב]
ביקש יעקב לגלות את הקץ,אך נסתלקה ממנו השכינה באותו רגע.
[בראשית רבא]
לדעת שפתי חכמים:עדיין לא החל השעבוד ממש,אלא החלה צרת השעבוד כפי שנאמר במסכת סוטה:"בפרך" כלומר היה פרעה מבקש מישראל שיעבדו לו בפה רך.
ויש עוד פירוש מעניין שראיתי:[בספרו של הרב אליהו שלזינגר:"אלה הדברים על התורה"]
צרת השעבוד החלה דווקא ברגע שנפטר יעקב אביהם, היות וכל עוד היה בחיים הוא היה, בנוסף לאביהם, גם מורה הדור ואיתם היו מתייעצים בכל דבר.
כפי שנהוג להגיד:"והיו עינך רואות את מוריך"
ברגע שהשיב את נשמתו לבורא ,הבלבול היה גדול וכאן החלה צרת השעבוד.
הרבי ר' בונס ז"ל מפשיסחה מפרש:אם עם ישראל היה יודע את קץ הגלות-היא לא הייתה כל כך קשה.
אבל רצונו של אלוקים היה :שהגלות תהיה קשה ללא ידיעת הקץ.מסיבה זו נסתם עניין העתיד מיעקב.
לפי שפת אמת: שיעבוד הגוף עדיין לא החל,אך שעבוד רוחני היה בתחילתו. האמת הפנימית הוסתרה עד כדי כך, 
שהלב והעיניים של העם לא היו מסוגלים לראות ולחוש דבר,אלא רק את השעבוד החיצוני-וזה עיקר הגלות.
התשובה לשאלה ב]
לפי דעת חז"ל: יעקב מצווה את בניו להיות מאוחדים כאיש אחד,רעיון חשוב זה מודגש במילה:"האספו" הכוונה –להיות אספה אחת.
רבי אליעזר אומר: כי בית שיש בו מחלוקת- בסופו של דבר נחרב,
היות והשלום הוא גדול ולעומתו שנואה המחלוקת.
לפי דעת אברבנאל:יעקב אבינו ראה בנבואה- כי כל משפחתו עתידים להתרבות,לפיכך יהיו זקוקים למלך שינהיגם.
וכאן הוא מגלה כי יהודה מתאים לקבל את המלוכה מהסיבות הבאות:
1]"יהודה אתה יודוך אחיך"-כל האחים אינם מקנאים בו ומעריכים את עליונותו.
2] "ידך בעורף אויבך" הוא גובר על אויבים וכתוצאה מכך-הם פונים לו עורף ונסים מפניו.
3]"מטרף בני עלית" הוא עולה על יתר אחיו מבחינה רוחנית ומוסרית,יש כאן רמז,כי מעולם לא שפך דם,אלא אף הציל את יוסף באומרו:"מה בצע כי נהרוג את אחינו".
4] "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו"- יש בו את התכונה של כוח הקיום והתמדה, הוא ניצב כארי כאשר סביבו איש לא יעז להקימו.
ולאורך כל הדרך יהודה הוכיח מנהיגות,בזמן מכירת יוסף אחיו קיבלו את עצתו,
כאשר ניגש אל יוסף במצרים אמר כי הוא ערב את הנער[בנימין]
הוא אף הצליח לשכנע את אביו לצרף אליהם את בנימין ברדתם למצרים.
גם בהליכה ובחנייה,דגל יהודה היה תמיד מככב בראש.
וישנו עוד גילוי מדהים:"יודוך אחיך"-כל אחיך נקראים על שימך,כל מי ששייך ליהדות נקרא: יהודי! ולא בשם אחר כגון: ראובני,או,גדי,שמעוני.[לפי מדרשי חז"ל]
לסיכום:הברכה שקיבל יהודה מיעקב אביו:"כרע רבץ כאריה וכלביא"
פירושה: שישקוט בשלוה מכל האויבים,ברכה שעתידה להתקיים בימי שלמה המלך-שהיה מזרע יהודה,כפי שנאמר:"וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר נשבע כל ימי שלמה"[מלכים-א ה,ה]
יהי רצון שברכה זו תחול על כל עם ישראל כאיש אחד ולא ידעו עוד מלחמות.

יעקב בערוב ימיו / שיר מאת: אהובה קליין (c)

יעקב בערוב ימיו / שיר מאת: אהובה קליין (c)

יעקב בערוב ימיו
יאסוף אליו בניו
חפץ לגלות עתיד
אך נבצר ממנו להגיד.

פניו חרושות קמטים
ליבו כהמיית תופים
בשרו חידודין,חידודין
נשמתו קטורת בשמים.

פיו מפיק מרגליות
לשבטי ישראל ברכות
אשר ברבות הימים
קורמות עור וגידים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויחי [חומש בראשית]