פרשת ויחי

פרשת ויחי - יוסף בימיו האחרונים - הישגיו ובקשתו.

מאת: אהובה קליין .

פרשת ויחי מסיימת בתיאור ימיו האחרונים של יוסף בהגיעו לגיל מאה ועשר שנים, כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו; וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.  וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף. 

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן -הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.  וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם". [בראשית נ', כ"ב-כ"ו]

השאלות הן:

א] מה זכה יוסף - במצרים?

ב] את מי השביע יוסף להעלות את עצמותיו  לארץ ישראל?

תשובות.

זכייתו של יוסף.

הכתוב מציין כי יוסף זכה לחיים ארוכים:" מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים".  בחייו -זכה לראות גם את צאצאיו.

רבינו בחיי מסביר:  יוסף ראה  לאפרים בנים - מדור רביעי, ולמנשה ראה בנים מדור שלישי,

הכוונה: שראה מזרע אפרים בנים דור  רביעי, ועל כך קיבל יוסף רמז בברכת אביו: שיהיה אפרים לגוי גדול ועצום בהרבה יותר ממנשה, כפי  שיעקב אמר ליוסף:"וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא- הַגּוֹיִים". [בראשית מ"ח, י"ט]

דברים אלה אומר יעקב ליוסף כתשובה בעת ששיכל את ידיו ושם את יד ימינו על אפרים הקטן ואת יד שמאלו על ראש מנשה, כפי שהכתוב  מתאר: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר.  וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף, וַיֹּאמַר:  הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק--הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה.  הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.  וַיַּרְא יוֹסֵף, כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם--וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, לֹא-כֵן אָבִי:  כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ.  וַיְמָאֵן אָבִיו..." [בראשית מ"ח י"ד-י"ט]

מהמילה: "גם" אנו לומדים: כי בני אפרים ובני מנשה – גדלו וחונכו  בבית יוסף. מעיר כאן רבינו בחיי הערה מעניינת לגבי הנאמר: "בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה" הכוונה לגלעד בן מכיר בן מנשה -  זקנן של בנות צלפחד- זאת להוכיח- כי יוסף הצדיק גידל בביתו צדיקים שמהם יצאו  בנות צלפחד  שהיו ידועות: כחכמות וצדקניות .

רש"ר מסביר: כי יוסף זכה לראות נינים מאפרים וממנשה ראה  נכדים. אפרים התפתח מהר יותר.

לעניות דעתי: המביט על דרכו של יוסף הנדחה על ידי אחיו , מתגלגל  למצרים ואף מגיע לשפל המדרגה בתקופת היותו בבית האסורים ובתום כל ייסורים אלה - הוא יוצא מבדידותו ונעשה אדם חשוב במצרים - זוכה לכבוד רב מפרעה מלך מצרים המתפעל מחכמתו: "וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". [בראשית  מ"א, ל"ז] על מצב  זה –שהוא בגדר נס ממש, אומר דוד המלך: "וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה".[תהלים ל"ז, ל"ט]

אדם דוגמת יוסף הצדיק ,אשר לא הפסיק לבטוח בה' לאורך כל הדרך ואף הדגיש זאת לפרעה:

" וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי:  אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה". [בראשית מ"ט, ט"ז]

בסופו של דבר, נעשה - משנה למלך- זכה לאריכות ימים וזכה גם להיות מוקף בנכדים ונינים לעת זקנתו - אין זכיה גדולה מזו.

יוסף משביע.

רש"ר  אומר על המילים: " וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר.."יוסף השביע אותם- לא כאחיו- אלא כ"בני ישראל" והכוונה: ששבועה זו תחייב את הדורות הבאים. אין זו עזות מצח לבקש את הדבר מאחיו- הרי הם הורידהו למצרים ולכן בהחלט היה רשאי יוסף להטיל על אחיו תפקיד זה ובנוסף לכך -חובה זו הייתה עשויה להוות בטחון מוחלט שבו יוכלו להמתין בסבלנות רבה לשובם אל ארץ כנען.

רבינו בחיי אומר: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כי היה ראוי שהכתוב יציין שיוסף השביע את אחיו, אלא מלמד שיוסף השביע לכל מי שהוא  מבני ישראל וגם הדורות הבאים ולכן משה רבינו שידע זאת השתדל והעלה את עצמותיו- כי חשש לשבועתו של יוסף כפי שנאמר:

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".[שמות י"ג, י"ט]

בעל הטורים סובר : שיוסף לא השביע את בניו, [נאמר במכילתא בשלח, י"ג, י"ט] ר' נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו ולא את בניו?" לפי שאמר להם: בשכם לקחתם אותי ושמה  תחזירוני"

ולפי המדרש: יש אומרים שהשביעם שלא ידחקו את הקץ ,לפי שיוסף ידע את הקץ כי יעקב גילה לו.

לעניות דעתי, הרי יעקב- אבינו השביע את יוסף שיקברהו בארץ כנען, כפי שסיפר יוסף לפרעה: "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת--בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי—וְאָשׁוּבָה.." [שם נ', ה] מכאן שליוסף הייתה דוגמא  אישית מאבותיו שנקברו בכנען - ועל כן  הדבר מתבקש שגם הוא ,בלכתו בדרך אבותיו - שאף להיקבר בכנען.

לסיכום, לאור האמור לעיל,  ניתן להסיק: כי יוסף  עלה והתעלה במצרים בזכות אמונתו בקב"ה לאורך כל הדרך וראויים ויפים דברי דוד המלך גם על יוסף:       "וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה--חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ". [תהלים ל"ב, י]

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם ב22 אוקטובר 2020

כניסות: 1286

• אהובה קליין
• פרשת ויחי

בן פורת יוסף...

שיר מאת: אהובה קליין ©

יוסף שבע מרורים

חיצים ביד שונאים

נפשו וגופו ייסורים

בור נחשים ועקרבים.

נמכר במעות לישמעאלים

הורד הישר  למצרים

לא נטש אלוקים

רוחו כפלדה באזיקים.

מתוך מעמקים נושע

לפרעה פתר תעלומה

לברכת שמים זכה

 משנה למלך התמנה.

בן פורת עלי עין

בו מביטות  בנות מצרים

פוסע לשער מלכות

בו זכה בזכות.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת ויחי.

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם ב21 אוקטובר 2020

כניסות: 1554

• אהובה קליין
• פרשת ויחי

פרשת ויחי -  מה המשותף לסוד הצלחת יוסף ועתיד עם ישראל?

מאת: אהובה קליין .

פרשה זו המסיימת את חומש בראשית מתארת לנו איך יעקב נפרד מבניו בטרם מותו ,כפי שהכתוב מציין:

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵיאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם".   [בראשית מ"ט, א-ב]

על כך אומר רש"י: ביקש יעקב לגלות לבניו את הקץ של כל הגלויות אך נסתלקה ממנו השכינה באותו רגע. התחיל לומר להם דברים אחרים.           הוא פונה לכל אחד מהם בנפרד ואומר לו את הדברים האופייניים לו.         כאשר יעקב פונה ליוסף הוא אומר לו את הדברים הבאים: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.  וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, בַּעֲלֵי חִצִּים.  וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו; מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.  כה מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם.  כו בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד-תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו".[ בראשית מ"ט, כ"ב-כ"ז]

  השאלות הן:

א] מהו המסר  החשוב שיעקב  מעביר לבניו ?

ב]  מה היו עיקרי הדברים שאמר יעקב ליוסף?

התשובות.

 יעקב מעביר מסר לבניו.

הרב שמשון רפאל הירש סובר: יעקב  כולל בדבריו  שתי אמירות:

א]  "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם..."- יעקב מבקש מבניו שיתאחדו  כדי שיוכל להגיד להם מה יקרה לבניהם באחרית הימים.

יעקב ראה שהאחים שונים באופיים זה מזה ולכן ביקש מהם  שלמרות זאת - יתמסרו  אל הרוח האחת והיחידה  אשר מאחדת אותם ורק אז יוכל לגלות להם את אשר יקרה באחרית הימים.

 התנאי: שיהיו מאוחדים ברוח אחת - אז  תבוא "אחרית הימים" ,אבל עד שלא יתאחדו  גם לא יבינו את מהות: "אחרית הימים".

ב] "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ"-  שתי מילים אלה מהוות יסוד חשוב לכל ההיסטוריה היהודית עד ל: "אחרית הימים"

מבחינה חומרית הבנים הם מיעוט חסר אונים, אך למרות זאת המסר הוא: עליהם להיכנס כעם אחד ולא חלוקים זה על זה. ובנוסף לשמוע ולהתחבר לערכים הרוחניים- רק כך יוכלו לנצח מעטים את הרבים- זאת מורשת יעקב-"אחדות ורוח", רק כאשר ישתו ממעיינות הרוח היהודית ויתאחדו-כאיש אחד ועל כך גם מדבר זכריה הנביא: "האמת והשלום אהבו" [זכריה ח', י"ט]

 דברי יעקב ליוסף.

יעקב פותח את דבריו  על יוסף במילים:" בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.."

רש"י מסביר: המשמעות של המילים: "בן  פורת" - בן = חן   בשפה ארמית. מזכיר את מה שנאמר בסוף מסכת  בבא מציעא [דף קי"ט] "אפריון נמטייה  לרבי שמעון" והפירוש: יקבל רבי שמעון חן מאתנו.

"בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן" יוסף נושא חן בעיני כל הנושאים עיניהם אליו.

"בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר" על כך רש"י מביא כמה פירושים:

א]  בנות מצרים היו  צועדות על החומה כדי להתבונן ביופיו של יוסף.

ומתוך כך שהמשפט  פותח בלשון רבים-"בנות":- אבל מסתיים בלשון יחיד: "צעדה"- מכאן המסקנה: כי היו הרבה בנות שהתבוננו בו, אך לא תמיד כולן  צעדו יחד, אלא כל אחת עמדה במקום בו תוכל לצפות על יוסף משם.

ב] "עֲלֵי-שׁוּר":- בשביל ראייתו - "שור"-  לשון ראייה היו הבנות צועדות כדי לראות את יוסף כמו שנאמר בברכתו  של בלעם:"אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" - הכוונה- רואה אני שיבחם של ישראל שיתממש אצלם בעתיד.

תרגום אונקלוס מפרש באופן אחר: "בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.."- הפירוש הוא:  ששני שבטים עתידים לצאת מבני יוסף - מנשה ואפרים וייקחו חלק בארץ בשני עברי נהר הירדן, ההוכחה לכך: חצי שבט מנשה התנחל בחלק מעבר הירדן לצד מזרח עם שבט גד וראובן ואילו חציו השני של שבט מנשה התנחל בעבר הירדן לצד מערב[כמו שהכתוב מציין: במדבר ל"ב, ל"ו, יהושע כ"ב, ז]

ומדוע נכתב בנות- שזה בלשון נקבה ולא בנים בלשון זכר? התשובה: על שם "בנות צלופחד" שנטלו חלק בשני חלקי עבר הירדן והן היו צועדות וחוצות  את הירדן  לכאן ולכאן בתוך נחלתן ולפי זה נהר הירדן נקרא: "שור" היות והוא משמש חומה וגבול. והמילה :"" פֹּרָת"- זה מלשון ריבוי- במילים אחרות- מלשון פרייה ורביה.

יש מדרש אגדה על המילה: "פֹּרָת" מלשון - "גדולה". לפי זה- בשעה שהלך עשיו לקראת יעקב  החוזר מבית לבן- אל ארץ כנען ניגשו נשותיו של יעקב וגם בניו - אל עשיו כדי להשתחוות לפניו. בכל המקרים מצאנו כי האימהות קדמו לבניהם על מנת להשתחוות לו. אך בעניין רחל הכתוב מציין [בראשית ל"ג, ז]

"ניגש יוסף ורחל וישתחוו" כאן יוסף הקדים לגשת לפני אמו לפי שאמר: "רשע הזה [עשיו] עינו רמה- [גבוהה וגסה ] וירא אני שמא ייתן עיניו באמי" [לכן]  יצא לפניה[ לפני רחל] ושרבב [הגביה] קומתו לכסותה - להסתירה מעיני עשיו ועל  זה ברכו אביו: "בן פורת" [מלשון גידול] לפי שהגדלת  והגבהת את עצמך  בני יוסף, והיכן הגדלת את עצמך? "עלה עין" של עשיו,- כדי להסתיר את רחל, לפיכך זכית לגדולה- מידה כנגד מידה, אשר בנות צעדו שור. זוהי הגדולה

שזכית שבנות מצרים יהיו צופות בך בצאתך -משנה למלך- למלוך על מצרים.

 ועוד דרשו בדרך נוספת: "בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן"- שיהיו מסולקים  משליטת עין הרע וגם כאשר בירך יעקב את בני יוסף מנשה ואפרים" בברכת "וידגו לרוב-  התכוון יעקב שיהיו כמו הדגים המוסתרים במים מעין הרע ואין עין הרע שולטת בהם.

 בהמשך יעקב אומר :כי הרבה היו אלה אשר מיררו והציקו ליוסף עד שהגיע לגדולה ,בחלק זה השתתפו: האחים כשהשליכו אותו לבור ואחר כך מכרהו ובמצרים הציקו לו- פוטיפר ואשתו שהכניסו אותו לבית האסורים -בגלל האשמות שקריות וכל ההצקות האלה נחשבו לכך שמיררו את חייו, בדומה למה שקרה יותר מאוחר לבני ישראל במצרים כאשר היו עבדים שם,  כפי שנאמר: "וימררו את חייהם בעבודה קשה"[ שמות א, י"ד].

האחים היו מריבים עמו ונוקמים בו ולשונם של אחיו היה כחץ שנון כאשר דיברו עליו קשות באומרם זה לזה:" ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות"

ולפי אונקלוס הכוונה: בעלי חיצים- בעלי מחלוקות.

"וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ", הכוונה שיוסף התגבר על אחיו בחוזקו. בסוף אף מלך עליהם.

"וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו"-  הכוונה שידיו נתקשטו בפז וזהב ,וזה מלשון-"זהב מופז" שמינו  את יוסף למשנה למלך  , ומידת החוזק שהתחזק בה יוסף הייתה מאת: ה' -שהוא אביר יעקב גיבור ישראל. וכך משם יוסף התעלה להיות " רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל". 

 מכאן תפקידו של יוסף היה להנהיג את אחיו ואף למלוך עליהם והם מכונים בשם: "אבן ישראל"- כי  המילה "אבן " היא לשון: עיקר ויסוד, דוגמת  המילים:

"האבן הראשה" [זכריה ד, ז]

 הכוונה לאבן שהבונה מיישר בה את יסוד הבנייה

" רֹעֶה"—לשון מלכות.

אונקלוס מפרש: כי חלומותיו של יוסף התגשמו ,אותם חלומות שחלם על אחיו שהוא בעתיד ימלוך עליהם כי איתנו- חוזקו של ה' הייתה ליוסף לקשת- שהמשיך לבטוח בו גם בעת צרה - לכן התעלה יוסף, זכה לטבעת זהב על ידיו והמילים: "אבן ישראל"- הוא ראשי תיבות:= אב ובן והם יעקב ובניו שיוסף נתעלה למלך ורועה עליהם. ומשום שיוסף לא נפל ברשתה של אשת פוטיפר ובטח תמיד בה' – לכן יתברכו גם הגברים וגם הנשים בכוח של הולדת צאצאים ללא קשיים.

 יעקב מציין: כי הברכות  שהקב"ה בירך אותו- גברו על הברכות שבירך את הוריו- כי הם ברכות ללא קצבה- ללא נחלה ללא גבולות.  כמו שנאמר:[שם  כ"ח,י"ד] "ופרצת ימה וקדמה ו צפונה ונגבה" . ולכן התכוון להגיד:כל הברכות שהתברכתי אני והוריי מאת ה' כולם יחולו על ראש יוסף שהיה כנזיר[לפי אונקלוס] הנבדל מאחיו.

 לסיכום, לאור האמור לעיל.

 המסר המשותף לבני יעקב  באופן כללי וגם ליוסף:

הוא: אחדות העם והביטחון בה"- שני אמירות אלה: הם, הם אשר מזכים את יוסף וגם את עם ישראל לעלות ולהתעלות ולנחול הצלחות בעתיד.

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם ב21 אוקטובר 2020

כניסות: 1506

• אהובה קליין
• פרשת ויחי

יוסף ואחיו במות אביהם.

שיר מאת: אהובה קליין©

במות יעקב אבי המשפחה

חששו האחים ממשטמה

יוסף בממלכת מצרים

השב ישיב להם אפיים.

שליחים שלחו לפניו

לרכך להמתיק הרהוריו

בקשת מחילה ורחמים

לפשע וחטאת נעורים .

עתה ילכו בעצמם

לשטוח רצון ליבם

יוסף עומד בתוכם

בחכמה ינסה להרגיעם:

חשבתם עלי רעה

אלוקים חשב לטובה

מאתו הכול מתוכנן

להיטיב לעם מחונן.

הערה: השיר בהשראת: פרשת ויחי [חומש בראשית]

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם ב20 אוקטובר 2020

כניסות: 1621

• אהובה קליין
• פרשת ויחי

פרשת ויחי -  ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מסיימת את חומש בראשית - והיא פרשה סתומה , הכוונה שאין רווח בין סוף פרשת ויגש  לפרשת ויחי, על כך מעיר רש"י : הכתוב מרמז שמכיוון שנפטר יעקב אבינו  "נסתמו עיניהם" של ישראל מצרת השעבוד במצרים, ומביא פירוש נוסף : רצה יעקב לגלות לבניו את  הקץ- להודיע להם את  זמן סוף הגלויות והדבר נסתם ממנו- כך מבואר בבראשית רבה.

ועוד פירוש של חז"ל: במצריים נסתמו צרותיו של יעקב - ומחיי מצוקה הגיע לחיי רווחה.

ה"שפת אמת" מעיר: ששעבוד הגוף עדיין לא היה בקרב השבטים, אלא החל השעבוד הרוחני - הכוונה שנסתרה האמת הפנימית עד כדי כך שהלב והעיניים  היו חשים ורואים רק את החיצוניות וזהו עיקר הגלות.

מעניין להתבונן בהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם: כפי שהכתוב מתאר זאת : "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו: ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים: [בראשית נ, ט"ו-י"ח]

תגובת יוסף לאחיו: "ויאמר  אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב: ועתה אל - תראו , אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם".  [שם נ, י"ט-כ"ב]

השאלות הן:

א] מה הייתה תחושתם של האחים וכיצד ניסו לדבר על ליבו של יוסף?

ב] האם תשובתו של  יוסף הייתה משכנעת?

תשובות.

תחושת האחים לאחר מות יעקב.

האחים חששו לאחר מות אביהם יעקב, כי כעת יוסף  ישיב להם מידה כנגד מידה, רעה תחת רעה- על כל מה שעוללו לו בעבר.

רש"י מסביר: כעת האחים הרגישו בחסרונו של אביהם, לפי שבזמן שאביהם עדיין היה חי יוסף היה מזמין אותם אל שולחנו לסעוד יחד עם אביהם ,הוא היה מקרב אותם ומכבד אותם למען כבוד אביו, אבל משנפטר האב  לא היה יוסף מרבה להזמין את אחיו לסעוד על שולחנו. מטעם זה עלה חשש בליבם של האחים כי יוסף שונאם.

רש"י מדייק , בלשון התורה, כתוב: "ויצוו אל יוסף" ולא נאמר: "ויצוו את יוסף" מכאן לומד רש"י כי: בדומה שציווה ה' למשה ואהרון להיות שלוחים אל בני – ישראל- כך האחים שלחו אל יוסף  שליח לומר את דבריהם: בקשה- שימחל להם על מכירתו,  ואת מי מינו  כשליחים לבצע את השליחות? את בני בלהה- שפחת רחל, מפני שהייתה  קירבה ביניהם ליוסף, כפי שהכתוב מתאר: "והוא נער את בני בלהה"-  ולכן יש להם את הכוח לפייסו.

מוסיף רש"י בהסבר: כי האחים  אמרו: "אביך ציווה.. ".למרות שדבריהם אינם נכונים, הרי נאמרו  מפני השלום. יעקב לא ציווה את  יוסף בציווי  שלא יפגע  באחים  -מפני שידע והכיר את יוסף בנו שלא יפגע  לרעה באחיו. וכשהאחים ביקשו: "שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך " לא אמרו: "לפשע עבדיך" אלא הדגישו את בקשת המחילה בהיותם עבדי אלוקי אביהם שהמשמעות היא: שאם האב כבר נפטר ואינו חושש עוד לכבודו ,הרי בכל זאת  אלוקי האב קיים  לנצח והם עבדיו ובגלל כבודו של אלוקים על יוסף למחול על פשעם. בהמשך לאחר שנשלחו השליחים אל יוסף למסור את דברי האחים אליו, כעת הם באו בכבודם ובעצמם והיו מוכנים להשפיל את עצמם להיות עבדים ליוסף.

ה"כלי יקר" שואל: מדוע  האחים אמרו: "שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך"  היה מן הראוי שיגידו:" שא נא פשע וחטאת אחיך" מדוע המילה :"אחיך" מפרידה בין  המילה פשע  בתחילה למילה "חטאתם" אחר כך,  מדוע אמרו: "כי רעה גמלוך"?

והתשובה היא: כנראה שהיו שני דברים: פשע וחטאת.

הפשע היה :שרצו להרוג את יוסף אולם הוא לא היה חייב מיתה בידי אדם ,למרות שהם חשבו שהוא מוציא דיבה עליהם בפני  אביהם.

חטאתם מתבטאת  בכך:  שמכרוהו לעבד ועל עניין זה יש להם מעט התנצלות -לפי שיוסף כאשר הוציא דיבתם רעה, כינה את בני השפחות בשם עבדים. לכן גמלו לו על מעשה זה ומכרוהו לעבד.  על כן אמרו לו: "שא נא לפשע אחיך" לפי שעל הפשע אין  להם התנצלות, ולכן  מבקשים  מחילה ורחמים. אבל על חטאתם דין הוא שתמחול - " כי רעה גמלוך" רצו לומר  שעל זה יש להם מעט התנצלות שעשו לו אותה הרעה בשל הדיבה הרעה שהוציא..לכן  הקדימו את המילה: "פשע"  למילה: "וחטאתם"- כדברי ה"כלי יקר :"כי אין זה דרך המבקשים לבקש  תחילה על הדבר הגדול ואחר כך על הקטן ,"איפכא מבעי ליה ולהנחתנו הוא מיושב"

תשובת יוסף לאחיו.

עוד טרם סיימו האחים להגיד את דבריהם, יוסף התרגש ופרץ בבכי, כפי שנאמר: "ועתה  שא נא לפשע אלוקי אביך ויבך יוסף" [שם נ, י"ז]

רש"י מסביר :כי האחים תלו את בקשת הסליחה בהיותם "עבדי אלוקי אביך"  כוונתם הייתה להגיד ליוסף שאם אינו חושש מאביו, היות שכבר אינו בחיים, מכל מקום, אלוקי אביך קיים ויש לך סיבה לחשוש מפניו ומשום כבודו עליך לסלוח על פשעם.,היות ויוסף היה ירא אלוקים, לשמע דברים אלה התרגש ובכה.

רבינו בחיי נותן הסבר לבכיו של יוסף:  לדבריו, כאשר יוסף שמע   שמזכירים את אביו בדבריהם, בכה-  מגודל אהבתו אל אביו ונכמרו רחמיו, והאחים מבקשים ממנו מחילה, אבל אין הכתוב מציין שיוסף מחל להם. ורז"ל הסבירו שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו. לפיכך לא נראה שיוסף מחל להם, למרות שהכתוב מתאר שהוא התייחס אליהם יפה כנאמר: "וינחם אותם וידבר על ליבם: "בסופו של דבר הם מתו בעונשם  ללא מחילת יוסף אחרי תקופה ארוכה בעניין עשרה הרוגי מלכות.

יוסף אומר לאחיו תשובה שוודאי מפתיעה אותם: "..אל תראו כי התחת אלוקים אני.." 

רש"י מבאר את  התשובה: האם אתם חושבים שאני במקומו של אלוקים ואני  הולך להיפרע ממכם? גם אם הייתי רוצה לנקום בכם  וכי יש ביכולתי לעשות כן ?  הרי כשם שאתם תכננתם לעשות לי רעה כשמכרתם אותי לעבד, הרי הקב"ה חשב עניין זה דווקא  לטובה. והפך את הרעה להצלה וישועה, מכאן שכל מחשבה של אדם נתונה בידו-של ה'.  לפיכך כיצד אני יכול לבדי להרע לכם ללא  הסכמת ה' ?, יוסף דיבר אל ליבם – על כך שני הסברים של רשי":

א] רצה לשכנעם שלא זמם להרע להם. אמר להם: עד  שלא הגעתם למצרים היו מדברים עלי שאני עבד  ללא משפחה ואילו משבאתם נודע שאני בן חורין ובעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד ואם אני כן הורג אתכם כעת, מה יגידו האנשים? שכת של בחורים ראה יוסף- ונשתבח בהם באומרו: אחיי הם" במטרה להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו?

ב] : אמר להם יוסף  במטרה להרגיעם: עשרה נרות לא היו מסוגלים לכבות נר אחד, וכי נר אחד יוכל לכבות עשרה נרות? והנמשל: אתם יחדיו  לא הצלחתם להרוג אותי האם יכול אני להורגכם?

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות אצל יוסף, כי אמנותו הייתה חזקה בבורא עולם , ולאורך כל הדרך מאמין באלוקים ומרגיע את אחיו לבל  יפחדו. יוסף אינו נוקם ונוטר לאחיו, אלא  משכנעם  כי  מאת ה' הייתה זאת וישועת ה' כהרף עין.

פרטים

נכתב על ידי Super User

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם ב20 אוקטובר 2020

כניסות: 1660

• אהובה קליין
• פרשת ויחי