סוכות ושמיני עצרת

מי יישן בסוכה, האשה או הילד?

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם בראשון, 19 ספטמבר 2021 23:05; נכתב על ידי Super User; כניסות: 408

מי יישן בסוכה, האשה או הילד?

בימים אלו יצא לאור ספרו החדש של הגרש"ב גנוט שליט"א, מראשי ישיבת משאת המלך באלעד וממקורבי מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, על סדר ספר בראשית, יחד עם עובדות ואנקדוטות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.

הנה כמה עובדות והליכות מעניינים ממרן שר התורה:

מרן שליט"א מקבל קהל בימי חול המועד בכל שעות היום, כאשר בחג הסוכות יושב הוא בסוכתו, כדי לקיים בכל רגע מצות עשה של סוכה. העומדים בתור חדרו הק' יכולים להבחין במגשי האתרוגים המהודרים, מזנים וגדלים שונים, כשאת כולם מגביה הגר"ח שליט"א לחיבוב והידור מצוה. בסוכת רבנו שליט"א תלויים קישוטים לנוי סוכה ותמונת אביו מרן ה"קהילות יעקב" זצ"ל. אלו שמוסרים פתקים, שואל אותם הגר"ח שליט"א האם הפתקים נכתבים בחול המועד (ואז אינו מוכן לקבלם) או שנכתבו לפני המועד. מרן שליט"א מתנגד שיצלמוהו בכל ימות השנה, ובפרט בחול מועד, כשלדעתו אסור לצלם כלל בחול המועד.

אשתו או בנו?

מרן שליט"א סיפר שאחד שאל שיש לו רק שני מקומות לישון בסוכתו. והשאלה היא האם לישון עם רעייתו (כפי שכתב הרמ"א סימן תרל"ט ש"מצות סוכה איש אשתו כדרך שהוא דר כל השנה") או לישון עם בנו הקטן שהגיע לגיל חינוך. וסיפר הגר"ח שליט"א כי הוא ואשתו עדיפים, כיון שהוא קיום דין שלו, ולא כן מצות חינוך, שהיא מצוה לבנו, וקיום דין שלו עדיף.

עוד סיפר הגר"ח שליט"א: "שמעתי בשם חמי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמי שיש לו שני לולבים, שחייב לתת אחד לחברו מדין "ערבות". אף כשיש לו בן שהגיע לחינוך, עליו לתת את הלולב לבנו, כי מצות חינוך מוטלת עליו ואילו לתת לחברו הוא רק מדין "ערבות".

"קנעפל" או "נחלקה"?

שנה אחת היו בידי שני לולבים. בראש אחד מהם היה "כפתור" ("קנעפל"), שלדעת השולחן- ערוך אינו לולב מהודר ואילו לדעת הרא"ש (שהשו"ע מזכירו) הוא הלולב המהודר ביותר. והלולב השני נחלק קצת למעלה, כך שאין בו כל חסרון כשרות לדעת הגר"א ופוסקים נוספים, והסתפקתי איזה מהם ליטול, והחלטתי שהראשון, הלולב עם ה"קנעפל", עדיף. לאחר חול המועד שלחתי מכתב למרן שליט"א ושאלתיו מה עדיף, האם ה"כפתור" או ה"נחלקה", והשיב:"יטול נחלקה"...

התנאים מסתברים

בשנת תשנ"ג "קניתי" פסוק ב"אתה הראת" בשמחת תורה בישיבה הקטנה, בלימוד סך מסוים של דפי גמרא, אותם התחייבתי ללמוד במשך השנה. ויהי לאחר שמחת תורה, נגשו אלי הגבאים ועדכנו אותי שלימוד דפי הגמרא מחייב לימוד פירוש רש"י, אין לחזור על אותו דף יותר מארבע פעמים ושאת דפי הגמרא הנלמדים בלאו הכי במסגרת הישיבה אי אפשר להחשיב במכסת הדפים שהתחייבתי ללמוד.

שאלתי את מרן שליט"א האם אני חייב לקבל תנאים , ש"צצו" רק לאחר שמחת תורה. הגר"ח השיב בכתב, בזה הלשון: "התנאים שאמרו לך הם דברי טעם ומסתברים"....

(בימים אלו יצא לחנויות ספרו החדש של הגרש"ב גנוט, 'מחשבה בפרשה', על סדר פסוקי חומש בראשית, ובו לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. הפצה ראשית: יפה נוף. קישור לרכישת הספר במשלוח ישיר: https://bit.ly/3tgKinj).

מכירת העלייה ומחירה

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:40; נכתב על ידי Super User; כניסות: 466

הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס משנת תפילין, שלהי דקייטא, ויאמר שמואל
אלעד

מכירת העלייה ומחירה

יהודי נכבד מעירנו מינה שליח לרכוש לו עליית 'חתן בראשית'. המחירים האמירו וכששלוחו הציע מטעמו סכום של 14,000 ₪, הוסיף המשלח עוד שליח, מבלי שהשליח הראשון ידע על כך. בטעות התמודדו שני שליחי אותו אדם בינם לבין עצמם, והסכום הסופי שהוצע היה 16,000 ₪. מיד לאחר שעלה היהודי לתורה טען הוא ושלוחיו שמכיון שה2000 ₪ האחרונים הועלו בטעות, ע"י שליחי אותו הקונה עצמו, עליו לשלם רק 14,000 ₪, ונשאלתי כמה עליו לשלם לביהכנ"ס. ויש לדון גם מהו דין עלייה שמחירה נקבע ע"י שבמכירה הפומבית השתתפו מספר רוכשים פיקטיביים, שהעלו סתם-כך את מחירה. ודבר זה הוברר לקונה רק לאחר שרכש את העלייה ועלה לתורה.

תשובה: א) האם לעלייה ישנה שווי ממוני: כתב המג"א (או"ח שו,טו): כתב היש"ש פ"ה דביצה: הכרזת המצות מי שיתן יותר הוא יזכה בה דמי טפי למקח וממכר והיה נראה לאסור אם לא שנאמר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כ"א בחפץ הנקנה. וכל זה אינו אלא לישב המנהג בדוחק אבל קניית מקומות בבה"כ. והמחוור בעיני כמו שנהגו חסידי אסטריך דכל מה שהוציא בפיו ליתן נותן לצדקה, אפי' קנה חבירו המצוה, א"כ הוי כקציצות דמים לצורך מצוה ול"ד למקח וממכר כלל ושרי אפי' קניית מקומות ובתים מהצדקה, וכל ירא שמים יזהר בזה, עכ"ל. ובש"ג בע"א דף שכ"ב מפקפק ג"כ על קנית המצות, ובמסכת ב"ק כתב דאדם יוכל למכור מצות שלו לאחר, עכ"ל המג"א. וביאר הלבושי שרד כך: "בא לסתור ההיתר של היש"ש דאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה אלא בחפץ הנקנה, וע"ז אמר דהרי גם המצוות יוכל למכור לאחר". ונמצא שלדעת המהרש"ל יתכן ורכישת עלייה אינה נחשבת לקנייה ממונית, ועניינה רק התחייבות לדבר מצוה גרידא, ואילו להשלטי הגיבורים, בפרט להבנת הלבו"ש, נחשבת מכירת עלייה חפץ בר שווי ממוני. [ויתכן שגם להיש"ש יכול הקונה למכור העליה לאחר. אך עדיין זה לא מחשיבו לבר ממון, אלא להסכמת העולם, שקונה עלייה יכול למכרה ולעשות בה כרצונו]. והערוה"ש (שם) כתב: 'ובמקום שמוכרין המצוות ויש מגמגמים בזה שהרי זהו ממש כמקח וממכר שזה נותן כך וזה מוסיף עליו. ומ"מ אין זה כמקח וממכר. דאטו יש בזה שיוי דמים?! אלא שזה כמו שאומר אם אזכה בעלייה זו אני נותן כך וכך לצדקה וזה אומר אני מוסיף על הצדקה אם אזכה לעלייה זו, ולכן יש מן החסידים הקדמונים שהיו נוהגים לשלם לבהכ"נ כל מה שרצו ליתן בעד העלייה אף שהשני הוסיף ונשאר אצל השני, משום דחשבו שזהו כנודר לצדקה', עכ"ל. וראו בביאוה"ל סי' קנג ד"ה חוזר לגבי ירושה במצוות, ובשו"ת משנה הלכות (ה,דש) סובר שכוונת היש"ש שאין שייך מו"מ בדבר, היינו דלענין מה שגזרו חז"ל על מקח וממכר בשבת לא גזרו אלא על מו"מ בחפץ הנקנה, אבל הקונה מצוה בשבת לא שייך ביה מו"מ ולכן לא גזרו בו חז"ל אבל פשוט דקנין ודאי שייך במצוה. והביא ד' הא"ר שכתב שמי שקנה מצוות ומת, שייך ליורשים ורשאי הקונה המצות למכור ולהרויח.

ב) מחיר העליה ושוויה: מדוע אדם חייב לשלם את הסכום עליו התחייב כשרכש את העלייה? נראה שכשם שאדם יכול למכור את חפציו בכל סכום שירצה, גם אם הסכום מופרז, כך הציבור יכול, באמצעות הגבאי, למכור את העלייה בכל סכום שירצו. וכאשר הגבאי הכריז שעלייה נמכרת ב16,000 ₪, א"כ זהו מחיר העלייה שצריכים לשלם.(והגבאי בחר דווקא בסכום זה, משום שזהו הסכום הגבוה ביותר שהוברר, ע"י המכירה הפומבית, שישנו אדם המוכן לשלם). ולפי"ז אין נפ"מ כיצד הגיעו לסכום זה, האם בטעות במכירה הפומבית, או שסתם כך היו אנשים רמאים שהחליטו להאמיר את המחיר, כיון שידעו שפלוני ירכוש את העלייה בכל מחיר. [ועיין בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א סי' נ"ז, שהמעלים סתם כך את מחירי המצוות, הם רמאים וגונבי דעת]. – עליו לשלם את המחיר שהוכרז.
ואמנם ישנם שטענו שהגם שזכותו ויכולתו של הציבור לקצוץ את מחיר העלייה כרצונם, מ"מ אין דרכם לדרוש על העלייה את המחיר הגבוה ביותר שאחד המתפללים מוכן לשלם עליה, אלא את הסכום הגבוה שהאדם מוכן לשלם למול המתמודדים מולו, וממילא כשהוברר שהתמודדות מולו הסתיימה זה מכבר, עליו לשלם רק את הסכום בו הסתיימה ההתמודדות.
ותיתכן סברה נוספת, שאומדנא דמוכח היא שהקונה לא קנה את העלייה מצד שוויה הנמכר, אלא רק רצה לגבור על מתחריו,משום הכבוד והיוקרה שבכך, ואם הוברר שהיו טעויות במהלך המכירה,ובכדי לגבור על מתחריו לא היה צריך לשלם סכום כה גבוה, א"כ התחייב בטעות על הסכום שהוכרז. ואמנם סברה זו יש לאומרה רק באלו הרוכשים עלייה מצד עצם תאוות הניצוח והכבוד, אך לא אלו הרוכשים אותה מצד מעלתה וקדושתה ומפני שנאמר בספה"ק שראוי לכל יהודי להיות חתן תורה או חתן בראשית לפחות פעם אחת בחייו.

ג) התחייבות או מקח טעות: ואמנם נראה שאם בכוונת הקונה היתה לומר מיד אחרי העלייה לגבאי שנפלה כאן טעות, וגם הגבאי היה מודה בטעות, אם היה יודע עליה לפני שהכריז 'זכה לו', ומפחית את הסכום ל14,000 ₪ . אזי לא נחשב הדבר שהקונה התחייב ל16,000 ₪. (ואע"פ שלא התמקח לפני שעלה, היה זה מפני שלא נעים היה לו לעמוד על המקח לפני קהל עם ועדה והוא עשה זאת בניחותא לאחר העלייה).כיון שישנו אומדנא דמוכח ששני הצדדים היו מסכימים למכור העלייה ב14,000 ₪ בלבד, והסכום הועלה בטעות. ואמנם כאשר הטעות התבררה לקונה רק לאחר העלייה, יש לדון האם נחשב שהיתה כאן אונאה (ולא דימיתיו לדין מקח טעות. שהרי במוצר הנקנה לא היתה טעות. אלא רק במחירה) ועל עלייה לא שייך לכאו' דין אונאה, שהרי אין מחירה קבוע ומוסכם. ואולי כיון שהטעות כאן ברורה, מסיבה חיצונית שאינה קשורה לעצם שווי העלייה- הוי כאונאה.

ד)נדרי צדקה/'לתקוני שדרתיך': ומדין נדרי צדקה פשוט שאין לחוש, כיון שאם הוברר שטעה הוי נדרי טעות, שמצינו הרבה בפוסקים שאין לחוש לזה. עי' רמ"א יו"ד רנח,ב ושו"ת מהרש"ג מהדו"ג ח"א סי' רצא ושו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קמ"ח (אשר דן דאפשר וכה"ג כל הנדר בטל, מדין נדר שבטל מקצתו בטל כולו), ובפרט שהשליח הוא זה שאמר את הסכום ולא המשלח, ואין נדר בשליחות (ויש לדון באופן שכשהשליח אמר את הסכום, גמר המשלח בלבו ליתן מלוא הסכום שהכריז הגבאי, עי' מחלוקת בזה ברמ"א יו"ד רנח,י ג ובשו"ע חו"מ ריב,ח), ובפרט שבמקומותינו אומרים במפורש 'בלי נדר'. וכמו"כ צריך לשאול את המתחייב בעצמו, האם כוונתו היתה להתחייב לסכום זה בכל מקרה, כי הוכרז שקנה העלייה בסכום זה, או שהתחייב לתת את הסכום הגבוה ביותר שהעלו שליחיו מעל מתחריו, ואם כך אזי זה אפילו לא 'נדרי טעות', כיון שבכה"ג כלל לא נָדַר. ויש גם לדון בדין 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי', במקום שהשליחים פעלו כנדרש ושולחם גרם לטעוּת ולא הם. אך י"ל דכיוון שהעולה עלה לתורה לאחר שהסכים עם הסכום שהכריז הגבאי, לית לן בה. ויש לברר האם הסכים לסכום הנקוב, או שרק שתק מבלי להסכים. ושאלתי את מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א בדין עלייה שמחירה נקבע ע"י שבמכירה הפומבית השתתפו מספר רוכשים פיקטיביים, שהעלו סתם-כך את מחירה. ודבר זה הוברר לקונה רק לאחר שרכש את העלייה. והשיב לי: אפשר דהוי מקח טעות, וצ"ע.

מצוות ארבעת המינים / מאת: אהובה קליין

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם בחמישי, 24 ספטמבר 2020 18:29; נכתב על ידי Super User; כניסות: 568

מצוות ארבעת המינים / מאת: אהובה קליין

אחת המצוות בחג הסוכות היא מצוות ארבעת המינים, את מקור המצווה אנו מוצאים בתורה כפי שנאמר:
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר,כפות תמרים,וענף עץ עבות וערבי נחל,ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים"[ויקרא כ"ג, מ]
השאלות הן:
א] מדוע נבחרו דווקא ארבעת מינים אלו- מה המיוחד בהם?
ומה הם מסמלים?
ב] מה המטרה בנענוע ארבעת המינים?
ג] מה מברכים בעת מצווה זו?ועל מה חייבים לדקדק?
התשובה לשאלה א]
ארבעת מינים אלו נבחרו-לפי שהם גידולי מים[פרט ללולב שאינו צורך הרבה מים]- ניגוד מוחלט למדבר.
ועל ידי שאנו מברכים עליהם, אנו מודים לקב"ה ומביעים שמחה על שזכינו לחיות בארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש"-ארץ אשר כל טוב בה.
ובכך נזכרים אנו שאבותינו היו במדבר, חיו חיי נדודים באזור אשר:"לא מקום זרע,ותאנה וגפן ומים אין לשתות"
ובכך אין אנו כפויי טובה כלפי הבורא ומעריכים את הטוב שגמל לנו.
האתרוג- שייך לפירות ההדר, הוא דומה בצורתו ללימון,אך הוא גדול בהרבה ,יש לו טעם וריח.
הוא מסמל אדם המקיים תורה ומעשים טובים.
הלולב- אומנם יש לו טעם אך, אין לו ריח.
הוא מסמל אדם שעוסק בתורה,אך לא עושה מעשים טובים.
ההדסים- הם בעלי ריח,אך חסרי טעם,הדבר מסמל אדם העושה מעשים טובים אך אינו עוסק בתורה.
הערבות-חסרי טעם וגם ריח- סמל לאדם שאין בו תורה ואין בו מעשים טובים.
לא ניתן לקיים את מצוות ארבעת המינים אם חסר אחד מהם.
המצווה עצמה מסמלת את השקפת היהדות,למרות שאנו שונים זה מזה,חייבים אנו לקבל כל אדם כפי שהוא ולכבדו גם אם דעותיו הן בניגוד לדעתנו.
המטרה להיות עם אחד ומאוחד, הדבר גם מרתיע את האויבים סביב,כי אחדות היא כוח!
לפי ספר החינוך: ארבעת המינים מסמלים איברים בגוף האדם:
האתרוג: מזכיר בצורתו את הלב אשר משמש למשכן השכל-האדם החכם משליט את מוחו על ליבו.- בהיותו יהודי ירא אלוקים ועבד ה'.
הלולב: מסמל את עמוד השדרה של האדם- המשמש כדבר חשוב- רמז שיקדיש את גופו לעבודת ה'.
ההדס : מזכיר בצורתו : עין,רמז לכך שלא יתור אחר עיניו,אלא יהיה דבק בבורא עולם,גם בחג.
הערבה: דומה בצורתה לשפתיים,רמז לשמירת הפה והלשון,אדם יהיה זהיר בלשונו תמיד ,קל וחומר גם בעת שמחה.
התשובה לשאלה ב]
כאשר יהודי מברך על ארבעת המינים נוהג להניף אותם לארבע רוחות השמים ומנענע אותם.
כמו שכתוב:"מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות,מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים".[סוטה ל"ז,ע"ב]
ההסבר לכך: בחג הסוכות הפותח את עונת הגשמים,אנו נושאים תפילה לבורא שהרוחות לא תהיינה רעות והגשמים ירדו במידה –לא גשמי זעף ומנגד לא עצירת גשמים. וזאת עושים באמצעות ארבעת המינים,
מנענעים אותם- שלוש פעמים בכל כיוון,ההסבר לכך על פי התלמוד:
"מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו,מלמעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו" בכך אנו מכריזים על מלכותו של הקב"ה השולט על כל העולם.
כמו כן,על ידי הנענועים אנו מרמזים על היותנו מוכנים לוותר איש לרעהו במטרה להיות מאוחדים כאיש אחד.
בדומה לארבעת המינים, למרות שיש שוני ביניהם – הם מאוחדים.
התשובה לשאלה ג]
מברכים:"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב"
וביום הראשון מוסיפים:"ברכת שהחיינו"
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
חשוב להדגיש כי מצווה זו נוהגת ביום בלבד ולא בלילה.
בשבת אין נוטלים לולב.
ואין נוהגים לאכול טרם הברכה על ארבעת המינים.
חייבים לדקדק על שלמות האתרוג,כדי שלא יהיה פגום בצורתו,יש בכך רמז למטרת השלמות בארבעה נושאים חשובים בחיינו :
אמונה שלמה,תשובה שלמה,רפואה שלמה,גאולה שלמה.
=ראשי תיבות:"אתרוג"
לסיכום: לאור האמור לעיל מגיעים למסקנה:מצוות ארבעת המינים- מסמלת את אחדות עם ישראל.
יהי רצון שכולנו נשכיל להתעלות ולהתאחד כאיש אחד - כשם שהיינו מאוחדים במעמד הר סיני ביום מתן תורתנו:"..ויחן עם ישראל נגד ההר:"
[שמות י"ט,א]

מצוות ארבעת המינים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם בחמישי, 24 ספטמבר 2020 18:30; נכתב על ידי Super User; כניסות: 418

מצוות ארבעת המינים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

הוא חש אושר עילאי
על פניו מבט אבהי
אוחז בארבעת המינים
מתענג מניחוח הדסים.

גאה על היותו יהודי
משתייך לעם ייחודי
מוקף במצוות כרימון
ברכותיו מעמקי גרון.

לארבע רוחות שמים
מניף גידולי המים
נזכר בימי הנדודים
אבותיו חיו בניסים.

כעת מודה לאלוקים
על שפע היבולים
ארץ המאחדת בתוכה
עם סגולה ונפלא.

מצוות הקהל - מהי ומה מטרתה?

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם ברביעי, 30 ספטמבר 2020 19:29; נכתב על ידי Super User; כניסות: 544

מצוות הקהל - מהי ומה מטרתה?

מאת: אהובה קליין.

חג הסוכות בפתח , אחת המצוות שהיו נהוגות בתקופת המקדש, היא: "מצוות הקהל " המקור למצווה זו - בחומש דברים: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה'; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹקיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת." [ דברים ל"ב, ט-י"ג]

השאלות הן:

א] מהי מצוות הקהל ואימתי נהגה?

ב] פרשת המלך - מה היא כוללת?

תשובות :

מצוות הקהל

מטרת המצווה: " לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ"

מצווה זו הנקראת : "הקהל" הייתה נוהגת בזמן המקדש ומשמעותה: להקהיל- היינו - לאסוף את כל עם ישראל- מטף ועד זקן - אשר היו-עולים לרגל למקדש בירושלים בתום שבע שנות שמיטה במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות- על מנת להאזין להשמעת פרשיות התורה מפי מנהיג העם, או המלך.

על פי הרמב"ם וספר החינוך המטרה במצווה זו: להביא את עם ישראל לזירוז בקיום המצוות – הלכה למעשה. ובכך לחזק אותם בקיום מצוות התורה מתוך אמונה בה' - התלהבות ושמחה.

בזמן מיוחד זה, הכוהנים היו תוקעים בחצוצרות ובעוד שכל העולים לרגל מתאספים בבית המקדש ועל גבי הבמה ניצב המלך- שהיה מזרעו של דוד- היה קורא לעם - פרקים נבחרים מתוך ספר דברים.

אברבנאל מסביר: המועד הוא: חג הסוכות אחרי ראש השנה ויום הכיפורים -לפי שעם ישראל כבר הכניע את יצרו וכעת משועבדים בעבודת בורא עולם. כאשר כל ישראל מתאספים במעמד חשוב זה - ודבקים בה' , הם מקשיבים להקראת התורה מתוך כוונה רצויה ויגיעו על ידי כך לידי יראה.

רד"צ הופמן טוען: כי אומנם מידי שנה, חג סוכות שנקרא גם בשם: חג האסיף מסמל את סיום עבודת השנה, אך כעת בתום שנת השמיטה שכללה שביתה ממלאכת העבודה באדמה, מזכירה את האווירה שהייתה במדבר וזה זמן ראוי לעם ישראל לקבל מחדש את התורה - מתוך אימה ויראה.

הכלי יקר מבהיר: כי בסוף שנת השמיטה סולקו הניגודים המעמדיים בתוך העם והם שרויים באחדות - ומתוך כך מן הראוי שיקבלו עליהם את התורה.

"משך חכמה" גם רואה :כי בקץ שנת השמיטה, הזמן מתאים במיוחד לקבל את התורה מהטעם שעם ישראל פנויים לגמרי לקבל את התורה.

אך מנגד הוא טוען כי: הדגש בקיום מצווה זו- לקיימה בראשית שנות העבודה החדשות - כי אז הכל מביטים בכיליון עיניים לשנה בה כבר מותרים עבודות האדמה לסוגיהם. וזה הרגע בו יש לאסוף את העם וללמדם לשלב את התורה בחיי המעשה.

פרשת המלך

על פי משנה סוטה ל"ב, נקראת פרשה זו בשם: "פרשת המלך" היות והוא קורא את הפרשיות מתחילת: "אלה הדברים" עד "שמע" "והיה אם שמוע", "עשר תעשר", "כי תכלה לעשר", פרשת המלך וברכות וקללות, עד שמסיים את כל הפרשה.

על פי דברי חז"ל: מסופר על אגריפס המלך, שקיבל את הספר מהכוהן הגדול והיה קוראו מעומד וכאשר הגיע לפסוקים: "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי"- זלגו דמעות על פניו וחז"ל היו מנחמים אותו: אל תירא אגריפס אחינו אתה.

מעניין לציין שיוסף בן מתתיהו בספר: "קדמוניות ד' " כותב שהכוהן הגדול היה קורא בתורה והרי יוסף בן מתתיהו כותב מה שראה במו עיניו ,אך סביר להניח שהיות והוא היה חי בתקופת המלך אגריפס השני ,שהיה רחוק מהיהדות, מסרו את הקריאה לכהן הגדול.

"בעל מנחת חינוך" שואל: אם זו הלכה למשה מסיני, שאכן רק מלך רשאי לקרוא בתורה וכשאין מלך לא קוראים? מתברר שהמצווה לא הייתה קיימת למעשה עד שאול המלך, או אולי גדול הדור קורא?

ישנם פרשנים דוגמת אברבנאל ורלב"ג הטוענים :שאין חובה שדווקא המלך יקרא את פרשיות התורה.

"העמק דבר" אומר: כי מצווה זו נאמרה לכוהנים להורות: כי אם אין מלך- אזי גדול העדה קורא בתורה.

קריאת התורה על ידי המלך אינה במטרה לחלק כבוד למלך, כי אז אין טעם למצווה זו, אלא המלך קורא את הפרשיות כדי שהמצוות יחייבו אותו להדגיש את היכנעותו לתורה וקבלת עול מלכות שמים, אך אם אין מלך, הקריאה באה להכניע את המנהיגים ואת כל העם וזוהי המטרה החשובה של מצווה זו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: מצוות הקהל ,מטרתה :להשריש את התורה במקוריותה.

חז"ל במסכת חגיגה [דף ג' ]טוענים: כי הגברים באים ללמוד, הנשים באות לשמוע והקטנים באים לתת שכר להוריהם שהביאום לשם.

עצם ההתאספות במקום המקדש –על פי דעת חת"ם סופר ,נועדה: להחדיר טהרה ללבבות -למען עתיד החינוך ,שבעתיד, הדורות הבאים יבואו בעצמם וישיגו אורחות חיים.

יהי רצון ,שנזכה לקיים מצווה זו לעד כפי שנאמר: ו"ְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת"

נקדימון בן גוריון וגשמי הברכה - לחג הסוכות

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם ברביעי, 23 ספטמבר 2020 20:54; נכתב על ידי Super User; כניסות: 1076

היה זה בזמן שבית המקדש היה קיים. באחת השנים עלו יהודים לרגל בחג הסוכות. מכל קצות הארץ באו לירושלים, להתפלל בבית המקדש ולשמוח לפני ה’.

באותם ימים היו מי הגשמים נאגרים בבורות, ומתוכם שאבו אותם, שתום והשתמשו לשאר הצרכים. חג הסוכות הוא, כידוע, בתקופת סוף הקיץ, ועל כן הבורות היו כמעט ריקים, שכן גשם עדין לא ירד באותה שנה.
צמאו עולי הרגל למים, צמאו הזקנים והילדים הרכים, צמאו בהמות שעליהן רכבו העולים, צמאו גם הבהמות שהובאו להקרבה בבית המקדש. הכל צמאים ומים אין!

איש עשיר ונכבד גר בימים ההם בירושלים, ושמו נקדימון בן גוריון, כמו כולם, ראה נקדימון את צערם ומצוקתם של עולי הרגל, ביקש נקדימון לעזור לאחיו הסובלים. חשב וחשב עד אשר מצא עצה.
הוא נזכר לפתע כי לשר רומאי אחד, אשר גר אז בירושלים, יש שנים עשר מעינות של מים הנובעים מן ההרים. ידע נקדימון בן גוריון, כי גם בעונה זו של השנה נובעים מהמעינות הללו מים רבים ומתוקים.

הלך נקדימון אל השר הרומאי וביקש: "הלווה נא לי את שנים עשר המעינות שלך, כדי שישתו ממימהם עולי הרגל הצמאים. מבטיח אני לך כי בעזרת ה’ אשיב לך בעוד זמן מה את כל המים שישתו!"
"וכיצד תשיב לי את כל המים?" לא יכול הרומאי להסתיר את צחוקו.
השיב נקדימון בן גוריון: "בחג הסוכות מתפללים אנחנו על הגשמים. בשנה זו נבקש מה’ שיוריד גשם רב, לכשירד הגשם יתמלאו מעינותיך ותקבל בחזרה את כל המים שתתן לנו עכשו"
"ומה יהיה אם לא ירדו גשמים?" הקשה הרומאי. "כיצד תשיב לי אז מים כה רבים?"
גם לזאת היתה תשובה בפי נקדימון: "אם לא ירדו גשמים עד יום פלוני, אמר, "אשלם לך שתים עשרה ככרות כסף בעבור מים. כל ככר כנגד כל מעיין".

שתים עשרה ככרות של כסף היו הון עתק. קיוה אפוא השר הרומאי בליבו, כי לא ירדו גשמים ואז צפוי לו רווח עצום. "אני מסכים להצעה", אמר ובעיניו נדלקה תאות הבצע. לאחר שסכמו ביניהם כיצד ומתי יתן לו נקדימון את הכסף אם לא ירדו גשמים עברו המעינות לרשותו של נקדימון.
עולי הרגל הצמאים שתו לרויה, והחג עבר עליהם בשמחה רבה.

עם תום החג שבו עולי הרגל לבתיהם. הימים עברו, שבועות חלפו, בא הסתיו, ובשמים אין אף עננה קלה. חלף עוד זמן מה וגשם אין. יבשה הארץ, יבשו הבורות, יבשו גם המעינות ומים כמעט ואין.
בין כך ובין בך, התקרב היום בו חייב היה נקדימון בן גוריון להשיב את המים או את הכסף לשר הרומאי. השר שמח בלבו על שאין יורדים גשמים. מעינותיו לא התמלאו במים, ועל כן ישלשל לאוצרו שתים עשרה ככרות של כסף. בבקרו של היום המיועד שיגר השר שליח אל נקדימון בן גוריון, לאמור: "שלח לי את המים או את הכסף!" "עוד גדול היום!" השיב נקדימון בשלוה ובבטחון בה’.

שעת הצהרים הגיעה, ועמה הגיע בשנית שליחו של השר אל בית נקדימון בן גוריון. "שלח לי את המים או את הכסף!" ציוה השר.
"הן רק שעת צהרים עתה", השיב נקדימון, "יש עדין זמן רב.
לפנות ערב בא השליח השלישי ובפיו דברי השר: "שלח לי מיד את המים או את הכסף!"
"עדין לא כלה היום", ענה נקדימון, "יש זמן" לעג השר הרומאי לתשובותיו של נקדימון: "עד היום הזה לא ירדו גשמים ודוקא עכשיו יירדו?? בודאי שלא! בטוח אני, כי שתים עשרה ככרות הכסף שלי יהיו אזמין אפוא את רעי להשתתף בסעודה חגיגית לרגל המאורע המשמח!"

וכך עשה: ציוה על משרתיו להכין סעודה משובחת, והוא עצמו פנה לבית המרחץ.
כשראה נקדימון כי עבר רובו של יום, וגשם אין היה עצוב מאוד, מאין יבוא עזרי? הלך לבית המקדש, התעטף בטלית והתפלל: "רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי ולכבוד משפחתי עשיתי זאת, רק לכבודך למען יהיו מים לעולי הרגל הצמאים, אשר באו להתפלל בבית המקדש ולשמוח בחג כפי שצוית בתורתך באין מים לא היו העולים לרגל שמחים ולא היו מקדשים את שמך. ועתה, מנין אקח מים להחזיר לשר הרומאי?"
אך סיים נקדימון את תפילתו בקשתו, ופני השמים כוסו בעננים כבדים. עוד רגע קט וגשם עז נתך ארצה. בתוך זמן קצר מלאו הבורות והמעינות במים ואפילו עלו על גדותיהם.

בדיוק באותן דקות שהה השר הרומאי בבית המרחץ. ובצאתו שפשף עיניו בתמהון מה קרה פה, לפתע פתאום? כיצד החלו יורדים הגשמים החזקים?
עודנו עומד ותוהה למראה עיניו, ונקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. ובדרכו פגש ברחוב את השר הרומאי רטוב מבולבל וגם כועס.

שמח וטוב לב פנה אליו נקדימון: "אדוני השר, השבתי לך יותר ממה שנתת לי מגיע לי אפוא עודף!"
הטיח בו הרומאי ברגזה: "יודע אני שאלקיך עשה את הנס הזה בגללך. אך שמחתך מוקדמת היא. את הכסף נתן תתן לי כי כבר שקעה השמש, והגשם לא ירד בו ביום שאמור היית להחזיר לי את מימי!"
אכן, הרחוב היה חשוך, השמש כבר שקעה.

פנה נקדימון בשנית אל בית המקדש התעטף בטליתו ופתח בתפילה: "רבונו של עולם! הראה נא לכל העולם שאוהב את את עמך ישראל! עשה נא לנו נס נוסף!"
ברגע זה באה רוח חזקה, פיזרה את העננים, ונתגלו קרני השמש. או אז נוכח השר הרומאי כי בעצם היום ירד הגש (מסכת תענית) ואלא הם שכרם של מיצוות שהקב’’ה לא מקפח שכר של שום בריה.

סוכה בבית המקדש

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 18:00; נכתב על ידי Super User; כניסות: 722

הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס שלהי דקייטא ושא"ס
אלעד

סוכה בבית המקדש

הגמרא בסוכה (נ"ג א') מביאה שרבבות היהודים שהשתתפו ב"שמחת בית השואבה" במקדש, לא נתנו שינה לעיניהם בכל ימות החג, משום שכל הזמן השתתפו בשמחה ובתפילות, בהקרבת הקרבנות ובלימוד תורה. ואמרו בגמ' שכל אחד מהם התנמנם במקדש זה על כתף חבירו. ויש להקשות שהרי נפסק שאסור לישון גם שנת עראי מחוץ לסוכה וא"כ איך התנמנמו במקדש? (והר"ש מילגרום והר"י גוטליב השיבוני פשוט שהיו פטורים ממצות סוכה כדין עוסקים במצוה והולכי דרכים), וצ"ע.

והגרמ"ד סולוביצ'יק שליט"א ציטט את דברי הש"ס בערכין (ג', ב') שכהנים חייבים בסוכה שלא בשעת עבודה, והקשה האיך הכהנים היו אוכלים שיירי מנחות, אשר מיקום אכילתם בעזרה, דהא בעזרה אסור לבנות אף בנין של עץ, כברמב"ם (בית הבחירה א', ט'), וצ"ע.

ונראה בזה דהנה ידועה הסברה דבגדר סוכה נאמר דבענין שתשמש כבית גמור לז' ימים, וצריך שיוקבע למקום מגורים, וכבסוכה (ז' ע"ב) דלכו"ע סוכה דירת קבע בעינן, ופרש"י: "דראויה להשתמש קבוע ונראית כבית", עכ"ל. וכן בדף כ"ח ע"ב דכל ז' הימים עושה אדם סוכתו קבע ודירתו עראי מה"מ דנאמר תשבו כעין תדורו. והאחרונים דייקו מהרמב"ם פ"ו דסוכה דהא דצריך אדם לעשות את ביתו עראי וסוכתו קבע הוא מעצם חפצא דסוכה.

ולפי"ז יש לומר בפשיטות, שלהאמור סוכה עניינה כבית דירה ועליו לעשות בה את תשמישי ביתו הרגילים. אך אכילת שיירי מנחות שאינה שייכת כלל לבית דירה, דנאכלים דוקא במקדש, א"כ א"צ לאוכלו בסוכה, משום שבסוכות מעתיק את הרגלי ביתו לסוכה, ובשר שבכל השנה אסור לאוכלו בבית כלל א"צ לאוכלו בסוכה.
ולפי"ז כלל אין חיוב לישון בעזרת ישראל בסוכה, שהרי קי"ל דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד (סוטה מ' א') וגם שהייה בה אסורה סתם כך. ובמקום שאסור להתנהג בו כבית, לא שייך לעשות בו סוכה, שסוכה כבית היא ולא יותר.

סוכה לחולי קורונה

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 20:04; נכתב על ידי Super User; כניסות: 549

סוכה לחולי קורונה

הרב שמואל ברוך גנוט

א) סוכה שיש בה ריח רע שאין דעת האדם סובלתו פסולה. ויל"ע האם סוכה זו כשרה לחולה קורונה שאין לו חוש ריח. ב) סוכה כשרה שיושבים בה אנשים שאינם מצייתים להוראות ההלכה והרפואה לשבת עם מסכות פנים, ומשו"כ ישנו אדם שיושב בה בפחד וחשש גדול. האם הסוכה פסולה לגביו?

תשובה:

סוכה י"ב ב: אמר רב יהודה הני צוצי ושוצרי מסככין בהו, (פירוש לפי שאינם מקבלים טומאה שאינם מאכל אדם), אביי אמר בצוצי מסככין בשוצרי לא מסככין, מאי טעמא כיון דסרי ריחייהו שביק להו ונפיק. אמר רב חנן בר רבא הני היזמי והיגי מסככין בהו אביי אמר בהיזמי מסככין בהיגי לא מסככין מאי טעמא כיון דנתרי טרפייהו שביק לה ונפיק. וכתב הרא"ש (סי' כה) בכל הני לכתחלה לא משום גזירה דילמא שביק להו ונפיק, אבל יצא ידי חובתו אם סיכך בהם, וכן כתב הרמב"ם פ"ה ה"ב, וכ"פ הטור.

וכתב השו"ע סי' תרכט סי"ד: יש דברים שאסרו חכמים לסכך בהם לכתחלה, והם מיני עשבים שאינם ראוים לאכילה ואינם מקבלין טומאה, וריחם רע או שנושרים עליהן, דחיישינן שמא מתוך שריחן רע או שעליהן נושרים יצא מן הסוכה, עכ"ל. וכתב המג"א סקי"ד: לכתחלה - ואם עבר וסיכך בהם כשרה, כ"כ הרמב"ם משמע דמותר לישב בה וז"ל הרא"ש אבל יצא י"ח אם סיכך בהן וכ"כ הרמב"ם, עכ"ל. וכן העתיק המשנ"ב להלכה. וכתב הפרמ"ג: מלשון הר"מ ז"ל פרק ה' הלכה ב' משמע אם סיכך בהם כשרה לכתחלה לישב בה, אף שיכול לסכך במין אחר. ומלשון הרא"ש סוכה י"ג אין הכרע כל כך, שכתב אם סיכך יצא ידי חובתו וכן כתב הר"מ ז"ל, משמע באי אפשר לו בענין אחר. ומכל מקום יש לפרש כוונתו גם כן לכתחלה יכול לישב בה, אין מסככין לכתחלה משמע, עכ"ל. ואמנם כתב המשנ"ב בשם הפרמ"ג סי' תר"ל משבצ"ז סק"א: ואם היה ריח רע כ"כ שאין דעת האדם סובלתו יש לומר דפסול מן התורה דבעינן תשבו כעין תדורו, עכ"ל.

ובאדם החולה במחלת הקורונה ואין לו ריח, לכאו' כיון שבגמ' איתא שהחשש הוא כיוון שיש בסוכה ריח רע ייצא החוצה, א"כ כה"ג אין לחשוש לזה. אמנם לד' הפרמ"ג שבריח רע שאין דעת האדם סובלתו הסוכה פסולה משום דכה"ג אין תשבו כעין תדורו, יל"ע האם הוא חסרון בגברא, שסוכה שאין האדם יכול לישב בה אינה סוכה לגביו, א"ד דכה"ג איכא חסרון בעצם שם הסוכה שבה, כיון שלרוב בנ"א א"א לדור בסוכה זו בכה"ג, א"כ אף שאדם זה יכול לישב בה מחמת חוליו והיותו חסר חוש ריח, מ"מ חסר בעצם שם הסוכה בסוכה זו.

וכן יל"ע בכל דבר הפוסל משום תשבו כעין תדורו, ואפילו בפסול דדירה סרוחה, כגון בהא דסוכה ד' א': "היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה, סבר אביי למימר: אם חמתם מרובה מצלתם כשרה. - אמר ליה רבא: הא דירה סרוחה היא, ואין אדם דר בדירה סרוחה". דיל"ע בדין אדם נמוך קומה שיכול להלך בנחת בסוכה י' טפחים שהוצין יורדין בתוכה,, האם הסוכה פסולה לגביו, כיון דסוס חסר בשם סוכה, א"ד דהוא פסול בסוכה מחמת הגברא, וכה"ג דהגברא נהנה מישיבת הסוכה, לית לן בה.

ובאחרונים דנו עפ"ד הראשונים בסוגיין, האם פסול סוכה הפחות מי' טפחים פסולה משום דירה סרוחה, או משום דהוא דין בשיעור סוכה דלר"מ ילפינן ליה מכפורת ולר' יהודה מהלל"מ, עי' בתוס' י"ט (פ"א מ"א) ובערול"נ ובשפ"א בארוכה, שדנו עפ"ד הרמב"ם והריטב"א וש"ר האם הוא דין דאורייתא או דרבנן והאם הוא פסול לכתחילה או בדיעבד, ועי' שו"ע תרלג ונו"כ שם.

ומצינו שנחלקו הראשונים בהגדרת פסול ההוצין האם משום שיורדין הם אל תוך שיעור הי' טפחים מחסרין הם וממעטים את עצם שיעור הסוכה וממילא הפסול הוה בעצם הכשר הסוכה. או דילמא שאין באמת הפסול בעצם שיעור הסוכה, אלא דהוי פסול חיצוני בקיום המצוה. שהריטב"א נוקט דהוי חיסרון בעצם הסוכה עצמה ומאידך גיסא רבינו אברהם מן ההר מוכיח מדברי הרמב"ם דאין זה פסול בעצם הסוכה, אלא דהוי פסול חיצוני בעצם קיום המצוה. ובחידושי מרן הגרי"ז הלוי (ריש הלכות סוכה) כתב לדייק כן מדברי הרמב"ם. והוסיף להוכיח דמלשון הרמב"ם: "וצריך להזהר" משמעותו יותר דהוא רק דין לכתחילה, אולם אין זה עיכוב בעיקר המצוה. וכן מוכח ממה שכלל הרמב"ם את דין זה בדיני סיכוך ולא בדיני עצם הסוכה דאין זה עיכוב למצוה.

ושיטת המרדכי וכ"פ הרמ"א דסוכה שאינה ראויה לאכילה פסולה לכל דבר, ושיטת החכ"צ דמ"מ אם ישן שם ועושה שם שאר צרכיו וכדו' מקרי לענין זה סוכה כהלכתא. ועי' בית הלוי ח"ג סי' ג. ושמעתי מבני יקירי הבה"ח מרדכי נ"י בשם רבו הגר"ד וולפסון שליט"א די"ל דהחכם צבי שפסק דאף סוכה הראויה לשינה או לשאר צרכים ואינה ראויה לאכילה כשרה, יסבור כשיטת הרמב"ם דהדין שבעינן שתהיה הסוכה ראויה לדיורין אינה אמורה בעיקר דין החפצא של הסוכה, אלא בקיום מצותה וכפי הנתבאר. ומשום הכי אין שום חסרון להשתמש בהך הסוכה לשינה או לשאר צרכים אף שאינה משמשת לאכילה. דכל עוד אין חיסרון בעצם הסוכה, אדרבה בכך מקיים הוא את עיקר מצותה, על ידי שמשתמש בה לשינה ושאר צרכים. אולם החולקים על דעת החכם צבי הסבורים שסוכה שאינה ראויה לאכילה פקע הימנה כל שם סוכה, יסברו דסוכה אקרי רק היכא שחשובה היא לדירה גמורה. ועד כמה שחלק משימושי הדירה הינם אכילה בה וכו' והכא ליכא, תפסל הסוכה. ובני מרדכי נ"י האריך בזה בכל שיטת הראשונים בקונטרסו הנדפס עמ"ס סוכה ואכמ"ל. אמנם אכתי מכלל הספק הנ"ל לא יצאנו, האם הוא פסול מחמת חסרון הגברא וכה"ג שהאדם עצמו אינו מריח, אין הסוכה פסולה לגביו או דהוא פסול מחמת חסרון החפצא דסוכה.

ודודי הגרא"ש מאיר שליט"א בעל 'עבודת משא', הביאני ראיה נפלאה ומתוקה להתיר ישיבת הסוכה בכה"ג, דהנה המשנ"ב בסי' תרמ סקי"ז כתב לענין מצטער בסוכה מפני הריח, דכתב השו"ע דפטור מן הסוכה, וז"ל: או מפני הריח - עיין לעיל סימן תרכ"ט סי"ד ובמ"ב שם ובסימן תר"ל ס"א ובמ"ב שם ולעיל בסימן ע"ט סקכ"ג במ"ב, עכ"ל. ובסי' עט סקכ"ג כתב שם המשנ"ב בשם המג"א דריח רע היינו כל שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח. הרי דס"ל להמשנ"ב לדמות דין ריח רע בק"ש, שתלוי האם דרך בנ"א להצטער ממנו, לנידו"ד דסוכה. (אף שבסברא היה מקום לחלק בין דין ריח רע בסוכה שודאי הוא דין על הגברא, לנדו"ד דסוכה, דאפשר כנ"ל שהוא חסרון בשם סוכה), והנה במג"א שם סי' עט סק"ט כתב בגדר ריח רע זה כך: מיהו נ"ל דמי שאינו מריח מותר לקרות בזה, עכ"ל. וחזי' דהמג"א ס"ל דמי שאינו מריח, מותר לקרות כנגד הריח, וכפי שנתבאר דהמשנ"ב מדמה ב' העניינים, א"כ מוכח דה"ה בסוכה, דאם אינו מריח, הסוכה כשרה, והוא כפתור ופרח.

אולם אכתי חושבני שיש לדחות הראיה, דאולי י"ל דכוונת המשנ"ב לדמותו דווקא לההלכה המובאת בסי' תרמ, העוסקת בדין 'מצטער', ששם איירי גם בריח רע הבא ליושבי הסוכה מחוץ לסוכה, ולא הביא כן בסי' תרכ"ט ותר"ל העוסקים בריח רע שבעצם הסוכה, דבזה אדרבה, אינו תלוי בהאדם עצמו, אלא שאם יש ריח בעצם הסכך או הדפנות, הוי חסרון בעצם שם סוכה, וצ"ע.

ויל"ע בדין סוכה כשרה שיושבים בה אנשים שאינם מצייתים להוראות ההלכה והרפואה לשבת עם מסכות פנים, ומשו"כ ישנו אדם שיושב בה בפחד וחשש גדול. האם הסוכה פסולה לגביו ברגעים אלו?

וראיתי בחשוקי חמד סוכה ד' ב' שדן בשעת אזעקה, כשכולם עוזבים את ביתם ובורחים למקלטים, האם מותר לאדם להיכנס לסוכה ולברך עליה, כי הרי נאמר בסוכה ד ע"א הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה, [כשהוצין יורדין לתוך י']. ואם כן אולי גם בענייננו, אין אדם דר בסוכה בשעת אזעקה, כי אם במקלט?

וכתב דלכאורה הסוכה היא דירה סרוחה, שהרי היא נמצאת במקום שאין ראוי לדור שם. אמנם יש לחלק שהדירה הסרוחה שעליה דנה הגמרא, היא באופן כזה שהדירה מצד עצמה לא ראויה למדור, כי הוצין יורדין לה. אבל בשאלתנו הדירה מצד עצמה ראויה למדור, מאחר והיא מחסה מהחמה ועשויה לצל, אלא שהחשש הוא מצד הפחד ולא מצד הסוכה. אלא שמבואר ברמ"א (סימן תרמ ס"ד) שאין לחלק וז"ל: "ואם עשאה מתחלה [לסוכה] במקום שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה, או שאי אפשר לעשות לו אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפילו בדברים שלא מצטער בהם, דלא הוי כעין דירה, שיוכל לעשות שם כל צרכיו, עכ"ל. הרי שלמרות שהסוכה היא טובה מצד עצמה, אם אדם מתיירא להיות בה, הוי כדירה סרוחה שאינה ראויה לשימוש ופסולה, כמבואר בביאור הגר"א (שם סק"ז) שדימה זאת לסוכה שהוצין יורדין לתוך עשרה. ופילפל בזה בארוכה, עי"ש. ובסו"ד כתב בשם רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א שאין הדבר דומה לסוכה באזור של גנבים, כי שם המצב הוא שהסוכה אינה ראויה לישיבה כלל, אבל כאשר באופן ארעי יש אזעקה, הדבר דומה לשודד שנכנס באופן חד פעמי לסוכה, שאינו מבטל מהסוכה שם של סוכה. ולכאו' ה"ה לנדו"ד, שהסוכה ראויה היא לדירה, ואלו שיושבים בה ללא מסכות, אינו מבטל ממנה שם סוכה. אף שברגע זה האדם מפחד לישב בה.

ואמנם יש לדון בנידו"ד מדין מצטער פטור מן הסוכה, דכתב השו"ע תק"מ ס"ד דפטור מהסוכה, "איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח". ובס' זמן שמחתנו פ"ג אות א הובאה דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמי שיש לו אורחים בסוכתו ורוצה ללכת לישון אך אינו יכול להוציאם מהסוכה, שאינו נפטר משינה בסוכה משום דין מצטער, כיון שעליו לדאוג לעצמו לסוכה אחרת או לילך לישן בסוכת חבירו, ואמנם דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל (ס' הסוכה, פסקים והערות אות כט) והגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני סוכות פי"ב סק"ד)שנחשב למצטער ופטור מהסוכה, שמציאות שהיית האורחים בסוכתו, דומה היא היא לדין זבובים המצערים אותו שפטור מהסוכה. ולכאו' אם יושבים בסוכתו אורחים המצערים אותו בכך שאינם יושבים עם מסכה, וצערו גדול מכך עד שאינו יכול לשהות במחיצתם, דומה הוא למקרה זה.

סוכות בירושלים העתיקה

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:24; נכתב על ידי Super User; כניסות: 641

שאלה: הגאון ר' אליעזר משה הורוביץ בהגהותיו בסוף הש"ס סוכה (דף לא) הקשה, לדעת רבי אליעזר הסובר דיש דין "לכם" גם במצות סוכה כמו במצות לולב, ועל כן לדעתו סוכה שאולה פסולה (סוכה כז, ב), א"כ איך ישבו בסוכות בירושלים? הרי ירושלים לא נתחלקה לשבטים, שהרי אף אם העצים הם שלו הקרקע אינה שלו.

מ"צ

תשובת הרב שמואל ברוך גנוט:

זאת שאלה חמורה. הגמרא אומרת שתושבי ירושלים היו חייבים ליתן מגורים לעולי הרגל חינם, חוץ מכמה תשלומים פעוטים שיש בהם ממידת ארץ לשלם לבעלי הדירות, משום שירושלים לא נתחלקה לשבטים. ואולם דעת הכפתור ופרח ריש פ"ו שדין זה אינו נוהג בזמן הזה, עי"ש. ועיין חסדי דוד לתוספתא נגעים פ"ו ה"א. וכן לדעת המהר"י קורקוס על הרמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ד. וכעי"ז בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרלג, שלא אמרו אלא בזמן שהיתה הארץ לישראל, והיושבים שם אין פורעים שכר, לפיכך דין הוא שלא יטלו שכר מעולי רגלים, לפי שאינה שלהם ויד כל ישראל היתה שווה בה, משא"כ בזמן שהארץ ביד גוים, וישראל הדר בו פורע שכירות לגוי, או שקנה אותו ממנו, שאינו מחוייב להכניס לביתו את הבאים, בחינם, וכל שכן שאין חיוב עליה לרגל בזמן הזה, עכ"ד. ויש לדון האם ה"ה בימינו, שאף שהארץ ביד ממשלת ישראל, מ"מ נוהגים כחוקות העכו"ם וחוקי הערכאות ולא ע"פ תוה"ק.

בברכה שמואל ברוך גנוט

סוכות ושמיני עצרת - קישורים מומלצים

פרטים: קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת; פורסם ברביעי, 23 ספטמבר 2020 15:57; נכתב על ידי Super User; כניסות: 727

סוכות ושמיני עצרת

סוכות הוא חג שמתחיל בט"ו בתשרי, ונועד להזכיר לנו את יציאת המצרים. קרוי גם זמן שמחתנו, ובו אנו יושבים בסוכה, ונוטלים את ארבעת המינים, שמסמלים את כל חלקי עם ישראל. חג הסוכות נמשך שבעה ימים, כאשר היום הראשון הוא יום חג, יתר הימים הם ימי חול המועד, והיום האחרון הוא הושענא רבה, בו נחתם הדין עבור השנה כולה

ציורי תנ"ך/ קהלת ורכושו הרב/ ציירה: אהובה קליין ©

"הִגְדַּלְתִּי, מַעֲשָׂי: בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים"

[קהלת ב', ד].

"כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא"

[קהלת א', ז]

עלונים התשע"ט

ישא ברכה | תהילות ישראל | תהילות ישראל להושענא רבה ושמחת תורה | זה השער לה' | פניני חמד

הלכות

מהלכות ומנהגי שמחת תורה

הקפות | עליה לתורה | שות שמחת תורה

מאמרים והרצאות

חדש: דבר למועד: חקרי תורה וביאורי הלכה בענייני שבת ומועדים - מאת הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

סוכת משפחת פנטון:
עברית | אנגלית

סוכות: הרצאות מישיבת בית א-ל | שמחת תורה: הרצאות מישיבת בית א-ל | שמחת תורה במנהגי עדות ישראל - מתוך אתר דעת | שמחת תורה, מאתר אש התורה | לימוד להושענא רבה - מכון מאיר

רגע על פרשת וזאת הברכה

תפילות

תפילות לשלוש רגלים | פיוטים לסוכות | פיוטים לשמחת תורה

מגילת קהלת

מגילת קהלת | מאמרים למגילת קהלת מאתר דעת |

מסר קצר לחג הסוכות - סוכה שירדה מן השמים בתל אביב

ביום שאחרי הושענא רבה חל חג שמחת תורה. ביום זה אנו שמחים עם התורה שקיבלנו, ושזכינו לסיים בשבת שלפני שמחת תורה. בחג זה נהוג לבצע הקפות בבית הכנסת עם ספרי התורה, וכן נהוג שכל אדם מישראל יעלה לתורה