סיפורים לכבוד שבת

ה"נאשמת" ששתקה

 ה"נאשמת" ששתקה

הרב אהרון לוי, אתר הידברות

הם גדלו על ברכיה של התרבות הנאורה בעולם, הם תרמו תרומה אדירה לעולם הרפואה והמוסיקה, הם ידעו היטב התעללות מהי. הם היו גרמנים! 

הם גילו בין כליה של עובדת כפיה יהודיה תפוח אדמה שניסתה להגניב אל בנה הרעב. הם ביימו מחזה כמיטב המסורת הגרמנית, והעמידוה ל"משפט" פומבי. 

הם הושיבו שלושה "שופטים" – יהודים. מינו לנאשמת "קטיגור" ו"סניגור" – יהודים. ומכיון שמסודרים מאוד הם הגרמנים הם אף דאגו ל"קצרן" – יהודי. הוא ישב ויכתוב את פרוטוקול המשפט. 

לשופטים נאמר כי לפי כללי המחזה, שרק מוח גרמני יכול להמציא, רצוי מאוד כי העונש שיושת על הנאשמת יסתכם בלא פחות מ-50 מלקות. השופטים היהודים שנאלצו לשחק לפי הכללים "הסבירו" לנאשמת כי אם תיפול אפיים ארצה, תתייפח ותתחנן על נפשה, יופחת עונשה ל-25 מלקות, ואולי יתמזל מזלה ותיוותר בחיים. 

המשפט נפתח. 

הקטיגור היהודי היפך בחובתה של אחותו היהודיה, וטען כי יש לעניש את הנאשמת על פי מלוא חומרת הדין. הסניגור לעומתו ביקש רחמים על בת עמו, ודיבר על ליבם של אחיו השופטים למען יתחשבו בעובדה כי לנאשמת ילד רך בשנים הזקוק לה. השופטים גזרו על הנאשמת כמתוכנן עונש של 50 מלקות. 

הכל פעל לפי ה"תסריט" הנאצי. עכשיו המתינו השופטים למשחקה של הנאשמת שתכרע על ברכיה ותמלא את חלקה בהצגת העיוועים. כאן קלקלה הנאשמת את "ההצגה" ושינתה את התסריט. במקום להתחנן על נפשה ולקנות את חייה, סכרה את פיה ו...שתקה, דממת מוות השתררה בכיכר המחנה. 

את מוכרחה לבכות, לחש לעברה בתחינה אחד ה"שופטים". הגרמנים לא מרשים לשנות מן הנוהל, הם לא אוהבים קילקולים, תבכי מהר! אך היא כאילו להכעיס מנענעת בראשה כאומרת: יודעת אני, וממשיכה בשלה... ושותקת. 

היא הוכתה 50 מלקות. 

לפני שעלתה אל אביה שבשמים פנתה אל בנה הקטון ואמרה לו: בני, בודאי אינך מבין מדוע שתקתי, ולמה לא התחננתי על נפשי. לא בני, אל תדונני לכף חובה, לא גאוותי גרמה לשתיקתי, גם לא הפחד. האם הבחנת בעובדה כי הושיבו הצוררים "קצרן" יהודי שירשום את מילותי במהלך המשפט? האם יודע אתה בני כי שבת היום? האם מודע אתה לכך כי אסור לכתוב בשבת? אני אגרום ליהודי לחלל שבת? ועוד ברגעי האחרונים? שלום לך בני. 

השבת תשמור עליך! 

המאבק על השבת לא תם, ולמרבה הצער הוא נמשך גם בימים אלו, ודוקא במדינת היהודים. 

משה רבינו אוסף את בני ישראל כדי לצוותם על השבת: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'..." (שמות ל"ה, ב'). משה אינו מסתפק בצווי על שמירת השבת, והוא פותח במילים "ששת ימים תיעשה מלאכה", מדוע? כדי ללמדנו כי גם בעת בה עוסקים אנו במלאכת החול עלינו לזכור את השבת. גם בעת בה אנו יוצאים לעיסוקינו היומיומיים נדרשים אנו לבדוק האם תואמים הם את שמירת השבת וכבודה. 

מתוך: אתר ערכים