סיפורים לכבוד שבת

איך מגיעים לקרבת הבורא

סיפורה של מרים מאילת , מתוך כתבתה של בתיה גיל, בית נאמן, כ"ט בתשרי התשע"ב:

כאשר התחילה מרים את תהליך החזרה בתשובה שלה, הרגישה שהקשר שלה עם הקדוש ברוך הוא הוא משהו מאוד ערטילאי. היא פשוט לא מצליחה לחוש באמונה בכל צעד. ולכן, נסעה אל הרבנית קניבסקי ע"ה.

כשהגיעה אל הרבנית, התקבלה קודם כל בחיבוק חם ואוהב. אחריו, הובלה אחר כבוד אל הכיסא, ועל ידה התיישבה הרבנית. לאחר שדיברה איתה הרבנית על עניינים שונים, היא שאלה אותה: "ומה הביא אותך אלי?".

מרים התביישה מעט, אבל מבטה של הרבנית ולחיצת ידה האוהדת גרמו לה להבין שהרבנית לא תזלזל בבעייתה. מרים סיפרה לרבנית במשך זמן ארוך על כל השינוי שעברה בשנים האחרונות, ולאחר שסיימה הוסיפה ואמרה שלמרות כל השינוי, היא לא מרגישה קשר קרוב להקב"ה.

הרבנית דיברה איתה מעט ועודדה את רוחה. לאחר מכן היא פנתה לארון, הוציאה ספר העוסק בעייני אמונה וביטחון, פתחה אותו וכתבה בעמוד השער: "יהי רצון שתזכי שיהיה ביתך בית נאמן בישראל ותזכי לראות דורות ישרים ומבורכים מתוך אמונה שלמה וקרבת הבורא". בצד היא הוסיפה חתימה קטנה "ב. קניבסקי"....

החלק המיוחד ביותר בסיפור אינו המתנה שקיבלתי, מדגישה מרים, אלא ההרגשה הטובה שהיא נתנה לי. למרות שבדיעבד שמעתי שהרבנית קיבלה מאות (!) נשים ביום, לאורך כל הפגישה לא הרגשתי שהרבנית ממהרת למקום כל שהוא או שזמנה לחוץ. היא היתה כל כולה בשבילי, ברכות ובאהבה.