סיפורים לכבוד שבת
"זה רק משתבח" - סיפורו של יוני גרשטין
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בראשון, 05 יולי 2020 12:07
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 355
מקור: הידברות
למעלה משלושים שנות יצירה עברו על יוני גרשטין, הצייר-מאייר הבלתי מעורער של העולם החרדי, שאת כל יצירותיו מתבל במסר רעיוני מעולם התורה. הוא למד באקדמיה לאומנויות בפריז אבל צייר כתחביב עוד משחר ילדותו. כבר בגיל הנעורים התפרסמו ציוריו כמעט מדי שבוע ב"מעריב לנוער".
אחרי המסלול הרגיל של צבא, לימודים וחו"ל הוא השתקע בארץ והתפרנס מגרפיקה, רק בגלל שתחום הציור לא היה מספיק פורה בארץ. שנים עסק בתחום עד שחזר אט אט למקום שאהבה נפשו. לאחר שחזר בתשובה, הסתגר בד´ אמות בית המדרש וזנח את המקצוע. הרב שך זצ"ל היה זה שהוציא אותו משם בחזרה לקדמת הבמה, והשאר – כמו שאומרים - היסטוריה...
מי שעומד מאחורי החתימה הפשוטה, "יוני" ביצירותיו השונות, הוא זה אשר מופקד על המסרים הרעיוניים במערכת העיתון החרדית "יתד נאמן", מאז הקמתה לפני 25 שנה. בנוסף, הוא מאייר בקביעות לעלוני "מטעמים לשולחן השבת" אשר נחטפים עוד טרם הם מחולקים בסופי השבוע בבתי כנסת.
אבל לא רק. גרשטין לא רק מצייר-מאייר אלא גם יוזם כתיבה רעיונית. כך למשל הגה את הרעיון למשניות המצוירות, תוך כדי שהוא מעניק כותרות ומסביר אודות הסוגיות הנידונות. זאת הוא עושה רק לאחר לימוד מעמיק של הדברים, כמובן.
"כמעט כל מה שאני מצייר אני צריך ללמוד קודם - גמרא, השקפה או מוסר", מספר גרשטין על הרקע לעיסוק בתכנים תורניים.
אתה גם לומד תורה. איך עובדת הדינאמיקה בין הלימוד לציור?
"אני לומד בבוקר ובערב. יש לי גם את החברותות הקבועות שלי. בשאר הזמן אני מצייר. מבחינתי, גם הציור הוא לימוד תורה. שלא כמו צַבָּע שמסיים לעבוד והולך ללמוד, אצלי זה משולב. יש לי את הלימוד לשמו, שזה לימוד לצורך לימוד, ויש את הלימוד לשם הציור. בכלל, בגלל המקצוע שלי, כשאני לומד אני מדמיין את זה ברמה של ציור, זה עוזר לי להוריד א הדברים לרמה מעשית".
לפני שלושים שנה היית רחוק מעולם היהדות ובוודאי שלא חלמת לאייר את מסכת שבת. כיצד חזרת בתשובה? "חזרתי בתשובה באזור גיל 38, כשכבר הייתי אומן די מצליח. היה לי שובע מזה והרגשתי ריקנות, כאילו חסר לי משהו בחיים. התעניינתי בהרבה מאוד דברים שיכלו אולי לתת לי סיפוק כמו תורות הודיות למיניהן, יוגה ומדיטציה אבל לא מצאתי את עצמי שם. אחר כך המשכתי לחפש את המהות בטיבעונות ובצימחונות, וגם זה לא היה זה. עד שפגשתי בעלי תשובה, והדברים ששמעתי מהם מאוד מצאו חן בעיניי. נמשכתי לזה מאוד, ולאט לאט זה כבש אותי".
ואז חזרת בתשובה, נכנסת לישיבת "נתיבות עולם" וזנחת את האומנות לגמרי...
"נכון. שנתיים למדתי יום שלם ולא חשבתי שאמשיך יותר בציור".
ומה קרה...?
"ביקרתי פעם אצל הרב שך זצ"ל. הוא אמר לי שאסור לי לעזוב את המקצוע, ושאני חייב להמשיך עם זה לפחות כמה שעות ביום".
מאז גרשטין הפך לשם דבר בתחומו. "הבנתי שאפשר להשתמש במקצוע ובאומנות גם אם חוזרים בתשובה", הוא מסביר. "זה לא נכון שמי שחוזר בתשובה מפסיד את המקצוע שלו. אפשר לעשות הכל למען התורה ולכבוד התורה. הנה, לי למשל , הקב"ה החזיר - ובגדול. המסר הוא שלא מפסידים. להיפך, זה רק משתבח".
היום, כשאתה אתה יושב מול דף לבן, חלק, מסתכל עליו הוא מסתכל עליך - מה עובר לך בראש עד שנולד איור? "יש כמה סוגי איורים, כשהקשה ביותר הוא איור רעיוני בו יש להמחיש סיפור על הדף. אני מתמקד בנקודה חשובה בסיפור וכותב לי על הדף, בצד, לאן אני חותר להגיע. אחר כך אני מעביר מול עיניי הרבה רעיונות, זה יכול לקחת שעות, ככה הראש רץ עד שפתאום אני נעצר על משהו, על איזה כיוון שאני שמח בו. אז אני מתיישב ומקשקש את זה על הנייר, וכשכבר מונח משהו על הדף, כבר קל יותר להתקדם".
אתה אמנם מצייר ומאייר, אבל גם מעביר מסר יהודי-ערכי ביצירות שלך. נמצא שיש אמירה חינוכית בעשייה שלך. זו בפירוש הכוונה?
"נכון. הציור בשבילי הוא כלי לחינוך ילדים בכלל, ובני תורה בפרט. כל המטרה שלי היא לעזור בחינוך, ואני מביע את השתתפותי על ידי כושר הציור שלי. הציורים שלי נמצאים בתוכניות בתלמודי תורה, בתי ספר וסמינרים למיניהם".
אם לא היית צייר, במה נראה לך שהיית עוסק?
"אני מניח שבכתיבה, כי אני אוהב כאמור לבטא דברים ולספר סיפורים. גם בילדותי הייתי מעין שחקן עם חוש דרמטי".
מאחורייך למעלה משלושים שנות יצירה. יש עוד איזו שהיא פסגה שלא כבשת?
"יש לי עוד אינסוף תוכניות. עוד לא עייפתי, אני מרגיש כל כך צעיר ויש עוד המון דברים שארצה לפתח. אם כי אני מודע לכך שלא הכל אני יכול לעשות בעצמי, ולכן אני מכשיר אנשים בתחום כדי שהענף הזה יפרח. בכל אופן, כעת אני בשאיפה לאייר את כל חמשת חומשי התורה, לפחות את הסיפורים המרכזיים שבהם".