מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
עמידה בשעת לימוד התורה בימינו
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 15 ספטמבר 2020 13:11
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 964
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
מראשי ישיבת משאת המלך באלעד
עמידה בשעת לימוד התורה בימינו
א] כתב הרמב"ם (ת"ת ד, ב): " כיצד מלמדים, הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהו כלם רואים הרב ושומעים דבריו, ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע אלא או הכל על הארץ או הכל על הכסאות, ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים ומקודם חורבן בית שני נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים", עכ"ל. והגרמ"ד סולוביצ'יק שליט"א דקדק אמאי כ' הרמב"ם מה היה בראשונה, ונקיט דנפ"מ למי שיכול ללמוד גם בימינו בעמידה, האם ראוי שיעמוד, או שדין עמידה בשעת ת"ת התבטל כליל, עי"ש.
והצל"ח כתב בפירוש דגם אחר זמן ר"ג, עמדו אלו שיכלו ללמוד בעמידה, וז"ל: "אע"פ שכבר אחר מיתת ר"ג הזקן התחילו גם התלמידים ללמוד מיושב, היינו שהיה רשות להם לעשות כן מחמת חולי שירד לעולם מחלו הרבנים על כבודם בזה, אבל אעפ"כ התלמידים אשר היו בריאים היו מעצמם עושים כבוד לתורה ולמדו מעומד, ולא עוד אלא שלא לכל התלמידים היה רשות לישב רק אותן שהגיעו לכלל תלמיד חבר. וראיה לדבר העירני הרב מוהר"ר יודא אויש ממה שאמר רבי יוחנן בחולין דף נ"ד ע"א שכל אותן שנים ששימש רב בישיבה שימש הוא בעמידה, וא"כ רשב"י אז אפשר שהיה מצעירי התלמידים", עכ"ל.
וכן מפורש בשלה"ק, שכתב: "נחזור לכבוד התורה. תנן בסוף סוטה (מט א), משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה. כי עד רבן גמליאל היו לומדים הכל בעמידה, אחר כך באה תשות לעולם והתחילו ללמוד מיושב. מכל מקום נראה שאיסור הוא ללמוד בסמיכה מוטה על צדו, רק ישב באימה וביראה, אם לא כשמהרהר תורה במטה בלילה, כשרוצה לישן. ומי שמטריח את עצמו ללמוד תורה במעומד כל מה דאפשר לו לפי כוחו, עליו נאמר (אבות פ"ד מ"ו) המכבד את התורה גופו מכובד".
והבן איש חי ז"ל נשאל (בשו"ת תורה לשמה סי' תל): "בדבר אחד מתחסד עם קונו ובליל שבועות לומד תורה מעומד ונ"ך מיושב ולומד תרי"ג מצות מעומד ומדרש מיושב ולומד חצי אדרא רבא מעומד וחצי מיושב, מפני שאינו יכול לעמוד בכל הקריאה כולה מתחילה ועד סוף, אם יש בזה מצוה דכבוד תורה דהן אמת הלימוד מעומד יש בו מצוה דכבוד תורה אך יש לנו לומר היינו דוקא היכא דעושה כל הלימוד כולו מעומד אבל אם עומד וקורא ויושב וקורא וחוזר ועומד וחוזר ויושב אין ניכר כבוד התורה בעת שלומד מעומד מאחר דבאותו פרק חוזר ולומד מיושב ועל כן כל שאינו יכול לעמוד מתחילה וע"ס באותה הלילה י"ל דלא יטריח עצמו אלא דישב וילמוד".
ומשיב על כך התורה לשמה: "תשובה, זה שהוא מטריח עצמו לעמוד אע"פ שאינו יכול לעמוד בכל הלימוד כולו ברוך יהיה דמצוה קעביד והרי ניכר כבוד התורה בעת שלומד מעומד, ומה שחוזר ויושב מחמת חלישות כוחו אין זה עושה חסרון לאותו זמן שלמד בו מעומד והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו וכיוצא בזה מצינו שארז"ל בגמרא דמגילה דכ"א ע"א כתוב אחד אומר ואשב בהר וכתוב אחד אומר ואנכי עמדתי בהר אמר רב עומד ולומד יושב ושונה וכו' רבא אמר רכות מעומד וקשות מיושב. נמצא גם מרע"ה פעם היה יושב כאשר היה מזדמן לו קשות ופעם עומד כשמזדמן לו רכות ואפשר שהיה מזדמן לו משניהם בשעה אחת, אשר ע"כ גם החסיד הזה אשר הוא פעם עומד כפי מה שיוכל לסבול פעם יושב מצוה קעביד בעמידה זו", עכ"ל.
והשפת אמת חידש לן כך: "אפשר דדוקא תורה שבכתב הי' אסור ללמוד מיושב, אבל לא תורה שבע"פ. ובהכי מיושב בכמה מקומות דמצינו שלמדו מיושב, וגם בברכות (כ"ח) בעובדא דר"ג וראב"ע דאתוספו ד' מאה ספסלי, עי"ש. מיהו בלא"ה לק"מ דר"ג דהתם הי' אחר ר"ג הזקן וכמ"ש בקרבן נתנאל כאן", עכ"ל.
ונדברתי בענין עם מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ואמר לי דאכן, מי שיכול ללמוד בעמידה, אית ביה מעלה. וסב זקני הגה"צ רבי אפרים שמואל לרנר (פפרמן) זצוק"ל למד כל ימיו בעמידה, וכך נהגו עוד גדולים וטובים.
ב] בשו"ע (ר"ס קמא) פסק שצריך לקרות בתורה מעומד, וכ' המג"א: "ממ"ש הרב"י בשם רש"י משמע דדוקא לכתחלה קפדי', אבל בדיעבד יצא עי"ש. וכ"מ מספ"ז דסוטה דאמרי' דהמלך קורא יושב, ואי איתא דאפי' בדיעבד לא יצא, משום כבודו של מלך לא שרי לכתחלה, וכה"ג דייקינן בחו"מ סימן כ"ח גבי עדות, ויש לחלק".
ולענ"ד ליכא ראיה מהתם, דנראה דבעינן עמידה בקריאת התורה הוא דוקא כשקורא בה מדין מצות ת"ת, וע"כ בעי לקרות מעומד כצורת נתינת התורה בסיני. ושאני פרשת הקהל דאין עניינה קריאת התורה מדין מצות ת"ת, אלא כדי לעורר את העם לחיזוק והתעוררות מוסר. ובכה"ג דאין הקריאה מדין מצות ת"ת, אזי אף שקורא בתורה, מ"מ תכלית קריאתה אינה לשם ת"ת וכה"ג א"צ לנהוג בה כצורת נתינתה מסיני. ודומה הדבר להקורא פסוקי תורה בסליחות ותחנונים או בתפילה, דאיתא בראשונים ובפוסקים שא"צ לברך עליהם ברכות התורה, כיון דקורא אותם כתפילה ולא ממצות ת"ת.
וכיוונתי קצת בזה לדברי הבאר שבע, שכתב: "ושמא י"ל דלא אמרינן שאסור לקרות בתורה בצבור מיושב, אלא דוקא להוציא אחרים על ידי חובתן של מצות קריאה, משא"כ בפרשת המלך שלא היה קורא להוציא אחרים ידי חובתן, רק לזרזם ולחזקם במצות, והלכך לא היה נמי למלך אדם עומד אצלו המחזן עליו, כדין מי שקורא בתורה להוציא אחרים ידי חובתן כדאיתא בתוספתא חזן העומד לקרות אחד עומד ומחזן עליו, וגרסינן נמי בירושלמי רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא וחזא חזנא דקרא ולא קאי בר אינש תחותיה, אמר ליה אסור לך כשם שנתנה התורה על ידי סרסור כו', עכ"ל.
והטורי אבן כתב: "קודם ר"ג מגילה נמי מעומד, דאטו קריאת מגילה מי נפקא מכלל לימוד תורה". ואמנם השפת אמת כתב כך: "אבל דברים אלו אין נראין בעיני דא"כ כל המשנה מיירי דוקא אחר ימי ר"ג ולא מסתבר הכי, ותו דא"כ בימי אנשי כנה"ג שתיקנו מגילת אסתר ממילא הי' התקנה לקרותה מעומד וא"כ מנ"ל לשנותה מדין קריאת התורה כיון דהם לא פירשו הדין אנן מנ"ל ודו"ק לכן נ"ל דקריאת מגילה דאינה להבין ולהורות רק לצאת ידי מצוה ולפרסם הנס אין בה דין לימוד ואפי' קודם ימי ר"ג היו קורין מיושב והם תיקנוהו להיות קריאתה אפי' מיושב".
וכד' השפ"א מצינו לכאו' בלבוש, שכתב: "המגילה אינה אלא סיפור דברים לזכור את הנס, ואין בה בקריאתה משום אימה או יראה או קדושה, לכך מותר לקרותה בין עומד בין יושב, אלא השליח צבור הקורא אותה בצבור לא יקרא אותה לכתחלה יושב מפני כבוד הצבור", עכ"ל.
ולדברי הלבוש והשפ"א יומתקו דברינו בס"ד, דאכן כל קריאה בתורה שאינה כדי לצאת בה י"ח ת"ת, להבין ולהורות, אלא תועלתה אחרת, א"צ לקרותה כצורת נתינתה מסיני וא"צ לעמוד. וראה במש"כ בס"ד בס' ויאמר שמואל בענין הא דריש מגילה דמבטלים ת"ת למקרא מגילה, דמקרא מגילה לחוד ות"ת לחוד.
ונראה דהמג"א לשיטתו, דהנה המג"א כתב (בסי' תרצב), וז"ל: "אם נשתתק הקורא באמצע המגילה, השני צריך להתחיל בראש, כמ"ש סי' רפ"ד", עכ"ל. ובסי' רפ"ד נלמד כן מד' הירושלמי שא' נשתתק באמצע קריאה"ת, חוזר השני לראש הקריאה, משום דכתיב "תורת ה' תמימה" וע"כ צריך שאחד יקרא את כולה כאחת.
הרי לנו שגם א"נ שהמג"א סבר שקריאת פרשת הקהל אינה חלק ממצוות ת"ת ואינה להבין ולהורות, וגם אם סבר כן גבי קריאת המגילה, עדיין סובר הוא דאית ביה דיני צורת קריאת התורה, דהא המג"א מדמה דין נשתתק בקריאה"ת דנילף מ"תורת ה' תמימה" לדין נשתתק בקריאת המגילה, והיינו דסבר דלא איכפ"ל מהי מטרת הקריאה וענינה, אלא כיון שסו"ס קורא בתורה שבכתב, צריך הוא לקרותה ככל דיני קריאה"ת.