מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
הקנאת בגד כדי להיפטר מחובת קריעה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם ברביעי, 09 ספטמבר 2020 07:14
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 649
הרב שמואל ברוך גנוט
אלעד
הקנאת בגד כדי להיפטר מחובת קריעה
על ראיית מקום המקדש
כתב השולחן ערוך (סימן תקסא, ב): "הרואה ירושלים בחורבנה, אומר: ציון היתה מדבר שממה; וכשרואה בית המקדש, אומר: בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה, וקורע. ומהיכן חייב לקרוע, מן הצופים; ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר, וכל קריעה טפח; ואם בא דרך המדבר, שאז רואה המקדש תחלה, קורע על המקדש, טפח, ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא". זאת הלכה פסוקה ללא חולק. ואולם ישנם שנהגו להקנות את בגדיהם לאדם אחר ועי"כ סבורים שנפטרים הם מחובת הקריעה, שהרי אין להם בגדים לקרוע.
ואולם בכמה דוכתין הובא בשם מרן הקה"י זצ"ל דהקנאה זו אינה מועלת, דהנה כתב השו"ע (יו"ד סי' שמ סעיף לד, עפ"ד הסוגיה במו"ק כ"ו): "האומר לחבירו: השאילני חלוקך שאבקר את אבא שהוא חולה, והלך ומצאו שמת, קורעו, ומאחהו ומחזיר לו חלוקו ומשלם לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו, ה"ז לא יגע בו", עכ"ל. וכתב הש"ך (סק"נ): "לא יגע בו - ונ"ל דאף אם קרע לא יצא דהוי שואל שלא מדעת וגזלן הוי ובחלוק הגזול לא יצא כדלעיל סכ"ט", עכ"ל. ועפ"ז טען הקה"י זצ"ל דחזי' מהכא שבמקום דאיכא אומדנא שבעל הבגד מרשה לו לקורעו לצורך אבילותו, יקרענו, וכשהאומדנא שאינו מאפשר לו זאת, לא יקרענו. והרי כשאדם מקנה את בגדיו לאחר, לכאו' האומדנא הברורה היא שמוכן שחבירו יקרע את הבגד, שהרי בגד זה היה של חבירו עד לרגע זה, ומה איכפ"ל שיקרענו, ולכן סבר הקה"י שלא מועיל להקנות בגד לאחר. וכ"כ בהערות למסכת מו"ק (כ,ב) בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
והנה מלבד שיש להעיר ע"ז בפשיטות שהרי כל הקנאת הבגד לחבירו נועדה לפוטרו מקריעה, א"כ בזה י"ל שגם כוונת ואומדנת בעל הבגד החדש, שבעליו הקודמים לא יקרענו, שהרי לשם כך הקנה לו את הבגד, יש להעיר יותר בזה, דהנה כל הלכה זו נוגעת לאומדנא, וע"ז טענו הגרי"י קניבסקי והגרי"ש אלישיב זצ"ל דהכא האומדנא היא שבעל הבגד החדש מסכים שבעל הבגד הקודם יקרענו. אך לענ"ד פשוט וברור הוא שכאשר ראובן יקנה את הבגד לשמעון ושמעון יאמר לו במפורש שאינו מוכן שיקרענו, בזה גם אם ישנה אומדנא שבתוככי ליבו אינו מתכוין לכך, אסור לראובן לקרוע את הבגד. כי אין מקום לאומדנא דמוכח נגד גילוי רצונו המפורש, ולא מועיל דברים שבלב, וגם לא דברים שליבו ובלב כל אדם, למול ציווי מפורש של בעל הבגד. וא"כ שפיר יוכל ראובן להקנות את בגדו לשמעון, ושמעון יאמר לו בפיו שאוסר עליו לקרוע את הבגד, וא"כ ייפטר מחובת הקריעה, כיון שאין הבגד שלו, ובעליו החדש אוסר עליו במפורש לקורעו.
ובספר אמרי יושר (עמוד פט) כתב: "ויש למנוע את ההנהגה הגרועה להקנות הבגדים לאחר ושההוא לא יתן רשות לקרוע, כי זו טצדקי לעקור הלכה, וגם לפי מאי דמשמע במהרי"ל סי' קצ"ח אינו מועיל בכה"ג, עי"ש", עכ"ל ועיש"ע. ולענ"ד אין להוכיח מאומה מדברי המהרי"ל שם, עי"ש.
והנה יש שטענו שהמקנה בגד לחברו כדי להיפטר מחובת הקריעה, נחשב כמכניס עצמו לאונס וכמי שמפקיע עצמו בידים מחיוב, וכאדם המחויב בתפילין אך נוסע למקום שאין בו תפילין, (או כשנוסע לנפוש במקום שאין בו מנין לתפילה בציבור, עי' בכל פרטי הדינים במכניס עצמו לאונס ובחיוב לדאוג לקיום המצוה אף קודם זמן המצוה, בס' שלהי דקייטא מהדו"ב סימן קטו).
ולענ"ד זה אינו, כיון שהחיוב לדאוג לקיום מצוה קודם זמנה והאיסור להכניס עצמו לאונס ולא לקיים המצוה, שייך דוקא בחיובי הגברא, כגון תפילה, תפילין ושופר, משא"כ בנדו"ד דאין חיוב הקריעה חיוב גברא, אלא שחז"ל אמרו שהרואה מקום המקדש בעודו לבוש בבגדיו, עליו להראות צערו ולקורען. אך פשוט שהמגיע ערום למקום זה, לא מוטל עליו לילך ולקנות בגדים כדי שיוכל לקורען, כשם שמי שאין לו בית אינו מחוייב לקנות בית כדי לשייר אמה על אמה, כיון שהדין הוא שמי שיש לו בית ושמח בו, עליו להפחית משמחתו ולגלות צערו ע"י שיור אמה על אמה, ה"נ הבא למקום ראאית המקדש, עליו לגלות צערו בקריעת בגדיו, שלא יתכן שיישאר עם בגדים שלמים בשעת צער שכזה ולכן עליו לקורעם. אך אינו מחוייב לקנות בגדים ולגלות את צערו בקריעתן. ולכן כשהקנה בגדיו לאחר, א"כ חשוב הוא כערום וכה"ג לא חל עליו חיוב לקורעם או להשיג בגדים משלו כדי לקורעם.
ואמנם מצינו בטוש"ע (יו"ד סי' שכד, יד) דאסור לאדם לעשות עיסתו פחות פחות מכשיעור כדי להיפטר מהחלה, וברמ"א (יו"ד שלג, ח) כתב: "קנה גז צאנו של חבירו, אם שייר המוכר קצת גיזה לעצמו, הוא חייב. לא שייר מהם כלום, הלוקח חייב ליתן. ואם פירש לו: אני מוכר לך הכל, שניהם פטורים", וכתב הש"ך (סק"ח): "ומכל מקום לכתחלה אסור לעשות כן למכור הצמר במחובר ולהפקיע ממונו מיד מצוה", עכ"ל. וחזי' דאף דלא התחייב עדיין במצוה, מ"מ אל לו להפקיע עצמו ממנה.
ויש להשיב על כך בתרתי:
א-) הרמב"ן (ע"ז מא, ב) כתב דהא דשרי להערים להכניס תבואתו במוץ שלה לפוטרה מן המעשר, איירי שייחדן להאכילן לבהמתו, וביאר החזו"א (מעשרות סי' ג סק"ז) דמשום דהממרח לבהמה אינו חייב בתרו"מ אלא מדרבנן, וחזי' דבמצוות דרבנן ל"ש האי חסרון דמכניס עצמו לאונס ומפקיע עצמו מהחיוב, (ועי' פסקי נתיבות אדם להגר"מ דייטש שליט"א, דרשת שבה"ג התשע"ז, אות יג).
ב-) נראה דיש לחלק בין עשיית תחבולה כדי להיפטר ממצוה לבין עשיית תחבולה להיפטר מחיוב, שבתחבולה שעל ידה נפטר מקיום מצוה, סו"ס הפסיד המצוה,ודומה לאדם שהערים והפסיד לעצמו ממון רב, ומשא"כ בהפסד חיוב, סו"ס לא התחייב. (ואף שבכל קיום חיוב חז"ל מונח המצוה הכללית לשמוע בקול חכמים, ויש שכר ע"ז כמובן, מ"מ יש לחלק בין הפקעה ממצוה להפקעה מחיוב, ודי למבין).
והנה התוס' במו"ק (כ, ב ד"ה קורע) כתבו: " והא דאמר בסמוך מי שאין לו חלוק וכו' מיירי כגון שהיה שאול מחבירו", עכ"ל. והריטב"א (שם) כתב: " ובתוספות פירשו כגון שהיו בגדיו שאולים ופטור מקריעה דמבני אהרן למדנו דכתיב בהו בגדיכם (ויקרא י'), ומיהו אמרינן לקמן (כ"ו ב') שאם הודיעו שהוא הולך לכך כמי שנטל רשות דמי וחייב לקרוע", עכ"ל.
הנה הריטב"א נטה מפשטות הבנת ד' התוס', דבגד שאול א"א לקרוע כיון שאינו שלו ואם יקרענו הוי גזלן, וכפשטות ד' הראשונים והפוסקים וכנ"ל, וביאר באופ"א, דהחסרון הוא דבעי' "בגדיכם" וליכא, והיינו דבעי' דין "לכם" בבגד המחויב קריעה, וכדין "לכם" במצוות ארבעת המינים. ובס' הערות עמ"ס מו"ק (שם) שאל המחבר את הגרי"ש אלישיב זצ"ל האם עכ"פ לדעת הריטב"א יועיל להקנות בגד לאדם אחר כדי להיפטר מחובת הקריעה, והשיב הגרי"ש דאכן להריטב"א מהני, אולם עכ"פ הורה למעשה שאין לנהוג כן.
ואולם רבותינו הגרי"ש אלישיב (שם), הגרש"ז אוירבך (מעדני שלמה עמו' ס) והגר"ש ואזנר זצ"ל, לא ניחא להם בהיתר הקנאת הבגד לאדם אחר, וסברו שעלינו לקיים דין השו"ע כפשוטו ולקרוע בגד על ראיית מקום החורבן, והגר"ש ואזנר זצ"ל (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' עח) כתב: "ומה שהמנהג שהעולם משתמטים אפילו מחיוב קריעה על מקום המקדש ועושים תחבולות שונות להפטר מזה - אין זה מנהג ותיקים - ודברי הש"ס מו"ק כ"ו, וטור ושו"ע סי' תקס"א מטפחים על פניהם", עכ"ל.
ואולם לענ"ד אם איתרע ולא ניתן לקרוע הבגד, כגון שאין לו בגד להחלפה ולא יוכל לרכוש חולצה חדשה, וצריך ללכת לאחר מכן היישר לשמחת חתונה וכל כיוצ"ב, יש לסמוך על מנהג העולם להקנות הבגד לאדם אחר ושבעל הבגד הנוכחי יאמר לו במפורש שאינו מרשה לו לקרוע את הבגד, וכמובן שצריך להקנות את הבגד כדין או לפני הכניסה לאזור ירושלים העתיקה והכותל.