שאלה מעשית: סמוך לברז במרפסת ביתו של מרדכי עומד כלי ישן ובו אדמה. בעבר שימש הכלי כעציץ, אבל זה שנים מספר שהוא עומד שם בלא שימוש. מרדכי שם לב כי תמיד כשנוטלים ידים בברז נוטפים מים לתוך הכלי עם האדמה, וכיוון שלמד הלכות שבת החל להסתפק האם כיון שודאי נוטפים לשם מים יש בכך איסור. אכן, מה הדין ומדוע?

תשובה: כתב המשנה ברורה (שכא, נז) כתב המ"א נראה שאסור להשתין על טיט משום גיבול. וכונתו אפי' לרוב הפוסקים הסוברים שבדבר שהוא בר גיבול אינו חייב עד שיגבל, מכל מקום יש איסור גם בזה, וכן הוא הדין בעפר תיחוח ובחול, ואף שאינו מכוין ללישה, מכל מקום פסיק רישא הוא. וכלי שרוקק בו או רוחץ בו פיו בשבת ותחתיו יש חול הדק או גס, יש לעיין אם הוא אסור או מותר. דאולי הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, ומצאתי בספר בית מאיר שמתיר מטעם זה במקום הצורך אפי' להשתין על טיט. ונראה שיש לסמוך על זה במקום שהטיט אינו שלו שאז בודאי אין נח לו בלישתו.