יהדות

מדוע נברא האדם יחידי?

פרטים
קטגוריה: תלמוד תורה
פורסם ברביעי, 26 מרס 2025 11:46
נכתב על ידי Super User
כניסות: 113

מַדּוּעַ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי?

סיפר לי אברך על השתתפותו בהלווית הגאון רבי משה שפירא זצ"ל, על ההספדים ותחושות הצער והאובדן הפרטי שלו, בהיותו משומעי לקחו הקבועים של הגר"מ זצ"ל. "אבל מלבד הצער הגדול על הסתלקותו של ר' משה"- אמר לי בצער- "ראיתי שם המוני אברכים תלמידי חכמים מופלגים, אנשי צורה ודעת. לידי עמדו שני אברכים, שהמתינו לתחילת ההספדים, ודיברו בינתים לימוד על סוגיות עמוקות שלא הכרתי, מעלים שמות ונושאים של ראשונים ואחרונים בבקיאות גדולה. היתה לי תחושה קשה. מי אני ומה חיי אל מול כל כך הרבה תלמידי חכמים, ששוחים בים התלמוד בעומק. אני עומד ליד אלפי אברכים וחושב לעצמי: מי אני, הקטן, עם ההשגות הקטנות שלי בתורה וביראה, למול אלפי למדנים ועובדי ה'. הרי אני פסיק קטנטן בתוך ציבור כל כך גדול ואיכותי".

לא זילזלתי בתחושותיו. לרבים ישנם תחושות דומות, בפרט כשאנו משתתפים באירועים הומי אדם, כמו בכנסים גדולים, הלוויות של גדולי ישראל או, למשל, בעצרת המליון שנערכה בשעתו בשערי ירושלים, כשלפתע היהודי מצא את עצמו אחד פסיק מליון, נע בין רבבות רבבות...

"שנינו צריכים להיכנס עכשו לבית המדרש"- אמרתי לו- "אך אציע לך לרדת לאחר ה'סדר' ל'בית שני'. שם, בארון הספרים האמצעי, תמצא את סדרת חוברות החיזוק הנפלאות "כי אתה עמדי". באחת החוברות מוקדש פרק לנושא, יחד עם סיפור מיוחד במינו, אמיתי לגמרי, עם שמות ופרטים. מומלץ לך לקרוא"...

&&&&

באותה החוברת, שחיבר הרה"ג רבי חיים אברהם יאמניק שליט"א, לפני מספר שנים, מסופר על ר"מ באחת הישיבות בארה"ב, שנפש בהרים ב'בין הזמנים' וישב ולמד בבית המדרש המקומי. הוא שם לב ליהודי מבוגר שישב ולמד בהתמדה גדולה ובקול נעים, מתוך גמרא שבהוצאת שוטנשטין. הוא הבחין שאותו יהודי מתקשה בלימודו ומנסה בכוחות גדולים להבין את דף הגמרא, יחד עם הביאור המצורף. דבר שלא מנע ממנו להראות אותות של שמחה ושביעות רצון מלימודו.

בשלב מסוים התפתחה שיחה בין השניים והיהודי המבוגר סיפר לר"מ שבגופו מקננת מחלה חשוכת מרפא. "כל הפרופסורים הגדולים התייאשו, אך אני שש ושמח, כי לפני מספר שנים זכיתי להתקרב ליהדות וכעת אני לומד גמרא. הלימוד ממש מחייה אותי, נותן לי טעם אמיתי לחיי. כל דף גמרא שאני מצליח להבין, מרומם את רוחי, מבלי לדאוג מה יקרה מחר".

השניים התיידדו ודיברו בלימוד, כשהתלמיד חכם שמח לסייע לחבירו החדש בהבנת סוגיות מוקשות. באחד הימים נכנס הרב לבית המדרש ומצא את חבירו מדוכדך ועצוב. "מה קרה"?, שאל.

"ישבו כאן מקודם כמה תלמידי חכמים ודיברו בלימוד, בהבנה גדולה, בעומק ובבקיאות מופלאה. חשבתי לעצמי בעוגמה: מי אני ומה הקב"ה צריך את הלימוד שלי. הרי יש לו בעולמו כל כך הרבה גדולי תורה, תלמידי חכמים מופלגים. מה התורה שלי שווה בעיני המקום, כשבקושי אני מבין דף גמרא?".

חייך הר"מ ואמר לו: "בארוחת הבוקר קראתי קצת בעיתון על ספר חדש שהוציא לאור עיתונאי בשם זקס. מדובר בספר ביוגרפיה של אחד מגדולי המלחינים בארה"ב.  ישיש שחיבר במהלך חייו יצירות מוזיקליות מורכבות ביותר. העיתונאי נפגש עם המלחין הדגול פעמים רבות וראיין אותו על חייו, מחשבותיו ודעותיו. באחד הימים ביקש העיתונאי לבוא לבית המלחין, כדי לשוחח עימו, אך האיש הסביר שהערב לא ניתן להיפגש. "התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק היא אחת התזמורות הנודעות ביותר בארצות הברית. היא נחשבת לוותיקה ביותר בתזמורות אמריקה והיא מבצעת ערב שלם של לחנים ויצירות שלי, בהשתתפות עשרות נגנים. הם הזמינו אותי לבוא ולהשתתף בערב המוזיקלי הנחשב, אך כוחותי לא עמדו לי לטוס לניו- יורק. כל מהלך הערב משודר ברדיו של ניו- יורק ואני רוצה לשבת בשקט ולהאזין לתזמורת הפילהרמונית".

המראיין ביקש בכל זאת לבוא לבית הקומפוזיטור, כדי להקשיב יחד איתו לערב המוזיקלי הנדיר, מבלי להפריע לו בשאלות. המלחין הסכים. הערב היה מוצלח במיוחד. היצירות נשמעו הפלא ופלא והעיתונאי לא הצליח להסתיר את התרגשותו מקסם הנגינה וטיב ביצועה המיוחד. אך המלחין ישב בפנים מכורכמות, מאוכזב בעליל.

"כל כך יפה! איזה יצירות נפלאות!"- תהה העיתונאי - "אז מדוע אתה לא מרוצה?"

"היה חסר להם כנר אחד מתוך 15 כנרים", הסביר הקומפוזיטור הישיש.

"וזאת מנין לך?"

"אני אומר לך. ליצירות שנוגנו היו דרושים 15 כנרים. היו שם רק 14 כנרים", פסק המלחין.

העיתונאי פתח במסע בירורים. התזמורת הפילהרמונית אישרה שיש להם 15 כנרים בתוך עשרות הנגנים שלהם. ולא, אין סיבה לומר שדוקא בערב מוזיקלי כה חשוב חסר כנר אחד. העיתונאי לחץ שיבדקו שוב, והתשובה הגיעה. אכן, ברגע האחרון לא חש כנר אחד בטוב. בערב נכחו רק 14 כנרים.

"איך ידעת?"- שאל העיתונאי- "אפילו אנשי התזמורת עצמה לא שמו לב לכך. גם מנצח התזמורת בכבודו ובעצמו לא שם לב. ואתה?"

"אני הוא זה שהלחין את היצירות. לכל אחד מעשרות הנגנים ישנם תוים מיוחדים, שרק הוא מנגן אותם. מדובר בהבדלים דקיקים, שאפילו בעלי שמיעה מוזיקלית מעולה לא יבחינו בה. חוץ ממני. אני הוא זה שהלחנתי את הסימפוניה ואני הוא זה שיודע בדיוק שלכל אחד, מכל עשרות הנגנים, תפקיד מיוחד משלו, לפעמים למספר שניות, לפעמים לחצי דקה. הם השמיטו את הקטעים של אותו כנר וכך הבנתי שהוא חסר. צר לי, אך היצירה כבר לא היתה מושלמת"...

הרב האמריקאי סיים את הסיפור שקרא זה עתה בעיתון ואמר לידידו: "אתה מבין? אולי לאנשים הפשוטים אין מושג ברור מהו תפקידו המדויק של כל אחד בעולם. לפעמים גם מביני דבר, אלו שיש להם 'שמיעה מוזיקלית טובה', אינם יכולים להבין מהו בדיוק תפקידו הבלעדי של כל יהודי בתבל. אבל מי שיצר את כל היצירה המופלאה הזאת, יודע גם יודע איזה תו שייך אך ורק לי ולך ולכל יהודי באשר הוא"...

כעבור שנה שב אותו תלמיד חכם למקום הנופש וחיפש את חברו המבוגר. סיפרו לו בצער שהוא נפטר לא מזמן. "אבל דע לך"- אמרו לו- "שהוא למד תורה בהתמדה גדולה עד יומו האחרון, וכל יום, לפני שהתחיל ללמוד, הוא היה אומר בשמחה גלויה: "אני הולך לנגן כעת את החלק המיוחד והפרטי שלי ביצירה של הקב"ה".

&&&&

"... לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי... לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם". (סַנְהֶדְרִין ד, ה).

"אֵין סָפֵק כִּי אַחַר שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם יְחִידִי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ בְּשׁוֹרֶשׁ יְצִירָתוֹ דֶּרֶךְ לְהַבְחִין בֵּין הַפְּעוּלוֹת המשובחות שֶׁיִּתְלֶה בָּהֶן שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ מִזּוּלָתָם" (סֵפֶר הָעִיקָּרִים מַאֲמָר ג).

 

(הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א. מתוך ספרו מחשבה בפרשה- בראשית)

 

מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל בשיחה עם רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א