האתר לשמירה על קדושת הכותל

בתוך כל המאבק הזה על הכותל ועל קדושתו, מצויים, למרבה האבסורד, גורמים שונים שחלקם כלל לא מאמינים במציאותו של בורא לעולם, וזה עצוב מאוד. על כל פנים, האמונה באלקים יושבת על יסודות איתנים, בפרט בדורנו, כאשר הוכחות מדעיות מכל הכיוונים מאוששות את הקביעה הזו. כאן רק ארמוז על אחת ההוכחות החזקות שנובעות מתוך תורת הקוואנטים:
תורת הקוואנטים מוכיחה שהמצב (ה -spin) של כל אלקטרון ואלקטרון בעולם, נקבעים באופן לא-דטרמיניסטי , ההתנהגות של האלקטרונים אינה כפופה לחוקי הטבע, אינה כפופה למהירות האור, ואי אפשר לצפות אותה מראש.
יתרה מזאת: היה מי שניסה להניח שהאלקטרונים מתנהגים על פי חוקי טבע שעדין לא ידועים, אבל מסתבר שהנחה זו מביאה למסקנה שהופרכה בניסויים אמפיריים רבים, מה שקרוי "אי-שוויון בל". מה שאומר שהאלקטרונים שמרכיבים את עולמינו אינם מתנהגים על פי שום חוק טבע - לא חוק טבע שידוע לנו, ולא חוק טבע שעדיין לא ידוע לנו. וגם הוכח שאין hidden parameters (פרמטרים לא-ידועים) שקובעים את מצב האלקטרון .
מזה נובע: שמצב האלקטרון אינו נקבע על סמך שום כח טבעי .
מזה נובע: מצב האלקטרון נקבע על ידי כח שהוא מחוץ לטבע .
וכאן יהיה מי שיטען שמצבו של האלקטרון מתנהג על פי התפלגות סטטיסטית, וכשעליו להיקבע הוא נקבע באופן אקראי – אבל דבר זה אינו עונה על השאלה איך נקבע מצב האלקטרון? איך מוחלטת ההתנהגות האקראית? שהרי מטבע שמוטלת, מצבה נקבע לכאורה על פי האופן הפיזיקלי המדויק שבו היא הוטלה, ומספר אקראי שמוגרל במחשב, מצבו נקבע על פי מספר seed מסוים שהיה במחשב באותו זמן, והתנהגותם של פקקי התנועה בכביש (שגם היא מוגדרת כהסתברותית) נקבעת על פי החלטתם של כמה עשרות אלפי נהגים באותו יום, וכך הלאה.
וכאן נשאלת השאלה: מה הגורמים שמשפיעים על האופן שבו יקבע מצבו של האלקטרון? מה הדבר שמחליט על ה"אקראי" הזה? שהרי אם קורה משהו, משהו גרם ל"משהו" הזה להתרחש. אבל הואיל ואין שום גורם שמשפיע על התוצאה הזו שנמצא בתוך חוקי הטבע, לכן הגורם שמשפיע על כך חייב להיות מחוץ לחוקי הטבע, כלומר: ה"חוטים" של האלקטרונים, נמשכים למעשה על ידי גורם שנמצא מחוץ ל"תיאטרון הבובות" של חוקי הטבע, שאנו חיים בתוכו.
זו הוכחה אחת. יש גם הוכחות נוספות, שחלקן מובאות כאן וחלקן במקומות אחרת. והמעוניין לקבל חוברת ובה מגוון הוכחות למציאות האלקים, יכול לפנות למייל [email protected]

ברגע שיש אלקים, יש מצב של תקשורת לאלקים ויש מצב של קרבה לאלוקים. כמו שכאשר יש 2 אנשים, יכולה להיות תקשורת ביניהם וכאשר יש 2 טלפונים סלולאריים, יכולה להיות תקשורת ביניהם.
והתרגום של המילה קדושה, זו הבדלה. ישנם מקומות שהם מיוחדים, מובדלים, מיועדים לתקשורת עם האלקים, וככאלה, הם צריכים להיות נקיים מרעשי רקע.
כמו טלפון סלולארי, שכדי לתקשר, צריך לשמור על תדר נקי מרעשי רקע, כך שלא יהיו רעשי רקע שיפריעו לשידורים שלו להתקבל ביעד, ולשידורים שנשלחים אליו להתקבל אצלו. כך גם כאשר רוצים להגיע לתקשורת רוחנית נקיה, צריך לשמור עליה נקיה בלי רעשי רקע.
וביהדות יש הרבה דברים קדושים.
יש עבודת קדושה, שהיא עבודה שמטרתה תקשורת עם האלקים, וזו יכולה להיות עבודה רוחנית, דרך דיבור ודרך מחשבה טהורה ומכוונת אל האלקים, וזו יכולה להיות עבודה מעשית, דרך עבודת הקורבנות שמשמעותה הקדשת דברים מהעולם הזה שלנו והפיכתם לחלק מעבודת האלקים. (כפי שפירטתי במסמך של חודש אב. המעוניינת יכולה לקבלו במייל על פי בקשה).
יש מקומות קדושים, ובפרט מקום המקדש הוא מקום קדוש מאז בריאתו, שם נמצאת אבן השתיה, שם היתה עקידת יצחק, שם נבנו בית המקדש הראשון והשני, ולמרגלות מקום המקדש אנו עומדים ומתפללים, מול הכותל המערבי, על חידוש עבודת המקדש במהרה בימינו אמן.
יש זמנים קדושים, כמו ראש השנה, יום כיפור, ראש חודש, ושבתות וכל יתר החגים, כאשר ימים אלו הם מיוחדים להבדיל אותם מימות החול, להבדיל אותנו מ"רעשי הרקע" השונים, ולחבר אותנו אל בוראנו ואל עבודתו.
ויש אנשים קדושים, שהם מובדלים מעבודת החול ועוסקים כל ימיהם בתורה ובמעשים טובים. ובדורות עברו היו אנשים שהתקשורת שלהם עם האלקים היתה ברמה כל כך גבוהה בדרגה של נביאים, כלומר, הם היו שואלים שאלה ואלקים היה עונה להם תשובה, הם היו יכולים בכח החיבור שלהם עם הבורא להחיות מתים, להוריד גשמים, לקחת טיפת שמן ולהפוך אותה למעיין של שמן, ועוד ועוד כפי שמפורט בספרי הנביאים שלנו, ואחרוני אותם הנביאים, שהיו חברי כנסת הגדולה, הם אלו שתיקנו עבורנו את הטקסטים של הברכות, על מנת שנאמר אותם עד ביאת גואל צדק.

חלק מההגדרה של ויקיפדיה: מוסר הוא הבחנה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות". אחת ממטרות המוסר היא לתת כללים מנחים וערכים (רע/טוב) להתנהגות בכל תחומי החיים, אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיו של האדם (סוכן מוסר). רוב הגישות הפילוסופיות והדתות קבעו כללי מוסר ורבים מכללי המוסר נובעים מהן.
בעברית, המילה "מוסר" נגזרת מהשורש י.ס.ר. ומהמילה "מסירה" ואילו בלועזית, המושג אתיקה מגיע מהשורש היווני ethos, הרגל.
ואמנם, בעם היהודי המוסר כולל כללים שנמסרו אלינו בתקשורת מהבורא, והועברו מאב לבן, ודרך התורה שבעל פה, ודרך התורה שבכתב, ונלמדו בכל דור ודור עד דורנו אנו. ואילו אצל העמים, המוסר מורכב מהרגל, מכללי המציאות של היום יום, ולכן בסדום זה היה נחשב מוסרי להוציא אורחים מהבית ולהתעלל בהם, כי אלו היו כללי ההרגל שלהם. ואילו אצלנו, בעם ישראל, המוסר הוא אבסולוטי, כפי שנמסר וכפי שהועבר מדור לדור וכפי שאלקים נתן לנו בתורתו.

על פי ויקיפדיה, "מצפון הוא מרכיב של נפש האדם המנחה אותו בתחום המוסר: מוביל לתחושות, רגשות או חרטה, המדריכים את האדם או מייסרים אותו, בנוגע לפעולות, מעשים או חוסר מעשים, המנוגדים לתפיסת צווי ההתנהגות המוסרית כפי שהם נתפסים על ידי האדם, או עולים אתם בקנה אחד. ״יסוריי מצפון״ הוא מונח המתאר את רגשות האשמה אשר תוקפים אדם לאחר שעשה מעשה שאינו מוסרי בעיניו."
במילים אחרות, מצפון הוא היסורים שנפש האדם מייסרת את עצמה (שוב, שורש י.ס.ר) כאשר היא עוברת על כללי המוסר.
ואם לכל אדם יש מצפון, איך ייתכן שאנשים מתנהגים בצורה לא מוסרית?
שוב, כנראה שהמצפון של כל אדם פועל על פי המוסר שהוא רגיל לו, על פי ה-ethos שלו, אם הוא חונך על פי התרבות הכללית, ועל פי המוסר האלקי, אם הוא חונך על ברכיו.
וכך אנחנו מקבלים מצב שבו ישנם בני אנוש שמתנהלים בצורה אנטי מוסרית, ובכל זאת אין הם חשים נקיפות מצפון, כנראה מהסיבה שההתנהלות האנטי מוסרית היא ההתנהלות אותה הם קיבלו כ"מוסר". אבל מתוך התבוננות בהתנהגות האנושות במאה השנים האחרונות, יכולים אנו להבין לאן יכולה להגיע "מוסריות" שאינה על פי עמודי תמך יסודיים של מי שאמר והיה העולם. "מוסריות" כזו אינה אלא בניין רעוע, וגם "שומר הסף" שלה, הוא המצפון, גם הוא נע עם כל רוח מצויה ולכן אינו מצפון אמיתי.
וכך אנו יכולים לקבל אנשים שטוענים שמטרתם להיאבק באי צדק, כוחנות ובריונות, ובעצמם הם משתמשים באי צדק, כוחנות ובריונות, כי ה"מוסר" שהם חונכו אליו הוא מוסר במשמעות של ethos, הרגל, ולא מוסר במשמעות של "מסירה", שהוא מעל ההבנה שלנו ומעל ההרגלים שלנו ונועד לפעמים "להוציא" אותנו מעצמנו ולהתעלות בדרגות גבוהות יותר, שהוא המוסר האלוקי.

העם היהודי, הוא עם עתיק יומן, צאצאיהם של האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, והאמהות הקדושות שרה, רבקה, רחל, ולאה. צאצאים אלו היו עבדים במצריים, וכאשר זכו להשתחרר, באותות ובמופתים על ידי ידו החזקה של האלקים. ויצאנו ממצרים. וחצינו את ים סוף. וקיבלנו את התורה. ושמענו דברי אלוקים חיים מתוך האש, מתוך הר סיני. שמענו את קולו של ה'. ראינו את הקולות. וכולנו היינו שם. כל נשמה יהודיה שעתידה להיוולד אי פעם, וגם כל נשמה שעתידה להתגייר. כולנו היינו. כולנו ראינו. כולנו שמענו. אנוכי ה' אלוקיך. לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. לא תישא את שם ה' לשוא – לא להישבע לשוא, לא להזכיר שם שמים לשוא, לא לומר ברכות שלא באופן שהן תוקנו. זכור את יום השבת לקדשו. כבד את אביך ואת אימך. ו-5 המצוות הבאות, לא תרצח והמסתעף ממנו, לא תנאף והמסתעף ממנו, לא תגנוב והמסתעף ממנו, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד.

מעמד הר סיני - ציור של אהובה קליין (c)כל הזכויות שמורות

קיבלנו תורה, ומשה עלה להר סיני לקבל את כל הפרטים לעומקם. ואנחנו נשארנו "לבד".
ו- הופ. ניסיון. מה עושים? עברו 40 יום. משה לא חוזר. אנשים רואים צורת מיטה בעננים שבשמים. אנשים התחילו להתייאש. אנשים התחילו לומר, מה נעשה? צריך לעשות משהו. אין לנו מנהיג. חסרות לנו אורות רוחניים. לכל העמים יש סמלים לעבוד אותם, ורק אנחנו נשארנו בלי מנהיג, בלי מלך, בלי שום עצם מופשט לסגוד לו. מה נעשה? הלכו ובנו להם עגל.
אז נכון שבתורה שקיבלנו רק לפני 40 יום כתוב "לא תעשה לך פסל". אבל נעדכן, נשכלל, נתחכם, נעבוד אותו "בדרכנו". וזו היתה הנפילה הגדולה. החטא הנורא של "חטא העגל".
אבל הנשים לא השתתפו בזה! הנשים לא מסרו את התכשיטים שלהן לבניית של עגל הזהב!
כי הנשים של עם ישראל תמיד עבדו את ה' בתמימות. בלי חשבונות. בלי לחשוב "מה ייצא לי מזה". בלי לנסות לעקוף את ציוויו של מלך מלכי המלכים. ה' אסר אז אסור. מה שה' אומר, כך אנו עושות. בלי חשבונות. בלי מניפולציות. בלי שיקולים של אורות וצללים ורווח והפסד. פשוט עבודת ה' בתמימות. הוא המלך. הוא המנהיג. הוא ציווה ולאורו אנו הולכות ואת ציוויו אנו מקיימות בתום לב ובאמונה. ולכן זכו הנשים בפרס: אצל הנשים, ראש חודש הוא יום של חג. חג מיוחד בכל חודש מחדש. ומשה ירד מהר סיני. ונשברו הלוחות. ונגזר החורבן. ונגזר תהליך ארוך של תיקון של עם ישראל. תהליך שנמשך ונמשך עד ימינו אנו.
משה עלה שוב להר סיני, ביקש מחילה, קיבל את מידות הרחמים, וה' מחל לו, אך גם הודיע לו שההנהגה של עם ישראל תהיה קצת שונה מעכשיו והלאה. ולאחר מכן, ובעקבות חטא נוסף, חטא המרגלים, עם ישראל שהה במדבר 40 שנה.
ושם, במדבר, זכה עם ישראל בהשראת שכינה. זכה במנהיג שה' מדבר עמו פה אל פה. זכינו להקמת המשכן. זכינו לעבודת הקורבנות, אישי ישראל – עבודה שמתארת קרבה עצומה, חיבור של כל העולמות על עבודת הבורא, אהבה שאין כמוה. ועם כל הקירבה הזו, גם עברנו קשיים, מהמורות, נסיונות. עברנו את מחלוקת קורח (שגם הוא סוג של חשיבה שגויה: עדת ישראל כולם קדושים, מדוע, משה ואהרון, מדוע אתם כביכול מתנשאים? ולמה בית מלא ספרים חייב מזוזה? ולמה טלית שכולה תכלת חייבת בציצית? בקיצור, שוב פעם, ניסיון של האדם לחשוב שהוא מבין יותר טוב מהמנהיג של הדור). עברנו את חטא המרגלים (שוב פעם, קטנות אמונה בדבר היכולת של אבינו שבשמים להכניס אותנו לארץ שדייריה כה חזקים), היינו 40 שנה במדבר, ונכנסנו לארץ ישראל.
זכינו ליישב את הארץ. דוד המלך קנה את השטח של הר המוריה ושלמה המלך השלים בו את בניין המקדש. זכינו להשראת שכינה בקודש הקודשים, זכינו להקים בית פה, בעולם התחתון הזה, לשמו יתברך. זכינו לחיות חיים גבוהים של קרבת אלוקים. של עליה לרגל. של עבודת האלקים.
והתורה שקיבלנו מסיני, ועברה מדור לדור, הגיעו אלינו דרך נביאי האמת, שהיו מוסרי התורה לעם, שה' היה מדבר עימם והם היו מדברים איתנו.
והנביאים חזרו, והתרו בנו, ואמרו לנו את דברי האלקים. ואנחנו היינו שומעים ומורדים, שומעים וטועים, חוזרים ותועים.... ושוב חוזרים וחושבים שאנחנו נחליט כבר לבד מה לקיים ואיך לקיים, שאנחנו נעבוד את האלקים "כדרכנו", שאנחנו נבחר לנו בעצמנו לקיים את מה שנוח לנו, את מה שמענג אותנו, את מה שמתאים לנו.... ושוב באו הנביאים והוכיחו אותנו. ושוב לא שמענו.
ושוב גלינו. ושוב חזרנו לארץ, בימי עזרא ונחמיה, ושוב זכינו לבניין המקדש, שאמנם חלק מהנסים של בית ראשון לא היו בו, ואמנם ארון העדות כבר נגנז, אבל עדיין, היה זה בית לשמו של ה' יתברך. בית עם מזבח הזהב, מזבח הקטורת, מנורה, שולחן הפנים...
אבל הנבואה, חסרה והלכה. והנביאים העבירו את המסר האלוקי, שעבר מדור לדור, אל אנשי כנסת הגדולה, והם תיקנו לנו את נוסח התפילה, ואת מנהגי התפילה, ואת הכללים איך מתפללים, מתי מתפללים, מה אומרים דווקא במנין ומה נחשב מנין. ואת נוסחי הברכות, ואיך צריך לומר אותן, ואת הכללים של הברכות, ואת הלכותיהן. הכל תוקן במקשה אחת. כמו רופא שמתקן תרופה וקובע את כלליה, כך תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה את כללי התפילה וחוקיה, עבור ימי ההסתר שעוד יבואו.
אנשי כנסת הגדולה מסרו את התורה לתנאים, שבתקופתם כבשו היוונים את הארץ וניסו להשכיח את התורה, ובאו יוונים ורצו לבוא לבית המקדש ו"לעבוד כדרכם" בדרך המקובלת על תרבות יוון, הדרך ההלניסטית, ו"להתאים" כביכול את התורה ה"מיושנת" כביכול ל"זרם" ההלניסטי. אבל במסירות נפש קמו מתתיהו החשמונאי ובניו ונלחמו בתרבות הזרה הזו, ובנסים גדולים ניצלנו והעם היהודי שרד שוב. ולזכר אותו נס אנו חוגגים את חג החנוכה.
אבל אחרי אותו עידן, שוב חזרו הבלבולים, והתרבו הכיתות בעם ישראל. מנהגים שונים צצו. כל אחד החליט שהוא בוחר לעצמו מה לקיים ואיך לקיים. החלה מרידה במסורת העברת הדורות מדור לדור. החלה מלחמת אחים. החלו פוליטיקות. אנשים שאינם יראי אלוקים הקימו "זרמים" חדשים, שאינם פועלים על פי מסורת ישראל, ושאינם מחוברים אל מנהיגי הדור, ואנשי ה"פוליטיקה" החלו להשתמש במקום המקדש ככלי למטרות פוליטיות. (ע"ע אלכסנדר ינאי). והעם לא יכול היה לסבול זאת, והגיב "באלימות" והשליך עליו אתרוגים. וכי מה יכול היה לעשות? איך יכול היה לראות את חילול מנהגי הקודש, את חילול בית המקדש, ולשתוק????? אי אפשר לשתוק. ואי אפשר לשתוק היום.כי כשרואים חילול קודש, אי אפשר לשתוק. כי כאב, גורם לזעקה.
אבל הכתות הלכו והסתאבו, והפוליטיקות הלכו והסתבכו, ובסוף התהליך הלכו אלו נגד אלו, נלחמו אלו באלו, והארץ הוגשה על מגש של כסף לידי הרומאים, שבהמשך גם החריבו, שוב, את בית המקדש. את מקום השראת השכינה בעם ישראל, את מקום עבודת הקורבנות, את מקום הקשר העמוק שלנו את אבא שלנו, אל הקדוש ברוך הוא האהוב. ושוב יצאנו לגלות. והפעם, גלות ארוכה, ארוכה, ארוכה.
תלמדו כבר, קורא לנו הבורא, תתעוררו כבר, תלמדו כבר להפסיק עם הכיתתיות, עם הפוליטיקות, עם האינטרסים, עם האיגואיזם. תתחברו אלי, אל תורתי, אל מה שציוויתי אתכם, אל מנהיגי האמת שלי שמנהיגים אתכם. תתחברו אליהם בתמימות, תשמעו להם בכל דבר, לא רק במה שנוח, תלכו בעצתם. אל תנסו לעורר מחלוקות בכח. אל תצטרפו למחלוקות רק כי זה נח. תדבקו בי. תלכו בדרכי. תעבדו אותי באהבה. אני מחכה לכם. אני מחכה להשרות את ביתי בתוככם. אני מחכה לבנות את ביתי מחדש. אני מחכה לכם יותר ממה שאתם מחכים לי, תאמינו לי. רק תבואו כבר. רק תלמדו כבר. אלפיים שנים אני מחכה. בואו! ואנחנו לא שמענו.
וכך עברו להם אלפיים שנה. מה לא עברנו. גירוש ספרד, מסעות צלב, שואה.... תקומה.... מלחמות.... ובנסים גדולים ועצומים חזרנו אל שרידי בית קודשנו, אל הר ציון שחרב, אל הכותל המערבי, שריד בית המקדש ששרד - - -
ובאים אנו אל השריד הזה, ובוכים, ומבקשים על הגאולה.
ואז באה קבוצה של נשים שרוצה חלילה מבחינה רשמית, ועל פי ציטוטים ממאמרי עיתונות, לקחת את התהליך המופלא של שיבת ציון ולעשות לו "נסיגה אחורנית", ולהפוך חלילה את עם ישראל להיות איזה ערב רב של אומות שחוגג את החגים של כל הדתות גם יחד עם אשוח ביחד עם סופגניות ביחד עם סנטה קלאוס ביחד עם חנוכיה ביחד עם תפילין לנשים בלבד ולא לגברים, וביחד עם ספר תורה שמוכנס למתחם השרותים???? ואחר כך אומרים לנו "אל תצעקו"???? ומה עלינו לעשות??? לשתוק???? לראות את החלום שלנו, את התקווה בת שנות אלפיים, את העתיד שלנו הנכסף, הולך ונמוג לקול לעג של כמה נשים שבכלל לא מבינות מה המשמעות של מה שהן עושות, ועוד כמה נשים תמימות שנוהות אחריהן? האם נכון הוא לשתוק? אבל איך אפשר לשתוק? איך אפשר שלא לזעוק?
והזעקה שלנו נשמעת מסוף העולם ועד סופו. הזעקה של מאות ילדות שמגיעות לזעוק, לבכות, להתפלל, לייחל, להתחנן. לבקש על נפשן, לבקש על עתיד העם שלנו, שחזר אחרי אלפיים שנה – ושוב עומד בפני סכנה. הזעקה של הנשים המבוגרות, שראו את החורבן - וראו את התקומה - ומצפות לגאולה – ופתאום רואות את שערי התוהו פתוחים בפניהן. אל תפריעו לתפילה! אל תפריעו לתקומה! אל תפריעו לקול קל חי!
והזעקה של עם ישראל כולו. לדורותיו. אלו שאיתנו פה היום ואלו שאינם פה איתנו היום. וזועקים לגאולה. וזועקים לנוכח חילול הקודש. לנוכח חילול התקווה. לנוכח חילול האהבה. לנוכח התוהו. לנוכח העוול. לנוכח הציניות. לנוכח העתיד המצופה, הנכסף, שכולנו כה כמהים עליו ומצפים אליו - - - ומצפים לישועה. ויהי רצון שירחם ה' עלינו, ויחלצנו מעומק גלותנו, ויושיענו מהבלבולים שלנו, ויגאלנו. במהרה בימינו אכי"ר.

מדוע יש שוני בין נשים לגברים? ראשית כל, השוני קיים גם בבריאה. לנשים וגברים יש מבנה שונה, צורת חשיבה שונה, ואף מבנה מח שונה. אין כאן "מלחמת מינים" ואף לא העדפה לאחד מהם, אלא צורת בריאה שונה לכל אחד מהמינים, וכך בחר אלקים לברוא את עולמו, עם שוני בין המינים, כדי שהמינים השונים ישלימו זה את זה. ולכן גבר יצטיין יותר בפעולות פיזיות מאומצות, ואישה תצטיין יותר בפעולות שדורשות הבנה, אמפתיה, הכלה, גמישות ועיבוד מקבילי. פשוט בגלל מבנה שונה של גוף ושל נפש.
ואמנם, בהלכה היהודית, כפי שקיבלנו אותה מאב לבן ממתן תורה, גם כן יש הבדל בין החיובים של הגברים לחיובים של הנשים. סדר היום של הגברים שמחויבים להלכה הוא עמוס בהלכות מבוקר עד לילה, מהרגע שבו הם פותחים את עיניהם יש להם חיובים של תפילה בזמן, של תפילה במניין – עשרה גברים לפחות – שלוש פעמים ביום, בשעות מוגדרות היטב, של הנחת תפילין כל יום בזמן, ושל קריאה בתורה שלוש פעמים בשבוע, ושל לימוד תורה בכל זמן פנוי. בעצם, הגבר היהודי הוא מחובר לסדר יום מאוד מחייב, מאוד מדויק, ומאוד מפורט, ש"קושר" אותו לעבודת האלקים וגורם לו להיות עסוק בכל שעות היממה בעבודת בוראו.
ולעומת זאת, תפקידה של האישה שונה לגמרי. היא לא מחויבת בתפילות בשעות קבועות, ובאופן כללי, היא פטורה מכל אותן מצוות שתלויות בזמן, ולכן העבודה שלה תלויה יותר ביכולת שלה ובנכונות שלה ובאפשרות שלה עקב הנסיבות.
מדוע יש את ההבדל הזה? האם חז"ל "שנאו נשים" או חלילה זלזלו בהן ולכן פטרו אותם מחלק מהמצוות? האם האישה היא "כמו חיה"? או "כמו עבד"?
ממש לא.
אלא, לגבר יש את מבנה האישיות שלו, ולאישה יש את מבנה האישיות שלה. האישה היא עדינה יותר, רוחנית יותר, ומטבע בריאתה נמשכת לרוחניות, ולכן החיובים שלה הם לא תלויים בזמן, אלא חיובים מוסריים יותר, גמישים יותר, וקשורים יותר לחיוב שלה לשמור על קדושת הבית שלה, ועל המחויבות המוסרית שלה לבניית הבית הפרטי שלה.
ואילו הגבר, שעל פי אופיו הוא נדרש להילחם את מלחמת החיים, הרי ההלכה היהודית "קושרת" אותו עם שכבה נוספת של הגנה כדי לשמור על המוסריות והרוחנית שלו, דרך מצוות מעשיות נוספות ודרך חיובים רבים שתלויים בזמן, כדי שעל פני כל היממה הוא יהיה קשור עם האלקים.
ונכון שבימינו, אישה שיש לה פנאי, כן מן הראוי שתיקח על עצמה לימוד תורה, תפילות קבועות, ומצוות נוספות שהזמן גרמן, אך אין היא מחויבת בהן, וכאשר היא מקיימת אותן, בודאי שאין זה בא ממקום של התרסה אלא ממקום של אהבה. כי מה שאצל הגבר נחשב שריון הגנה, אצל האישה נחשב תכשיט נוסף, שאם היא יכולה להרשות לעצמה, אדרבה ואדרבה, ובתנאי שזה מגיע מהמקום נכון של אהבה, ולא ממקום של התרסה ולעג. ובתנאי שזה נעשה על פי כללי ההלכה, כי אם אישה תנסה לקיים מצווה שאין היא מחויבת בה אך "בדרך" היא תעבור על איסורים חמורים אחרים, ותתפרץ למקומות שבהן היא גורמת לנזקים רוחניים לעצמה ולאחרים, הרי מדובר ב"מצווה הבאה בעבירה" שאינה נחשבת למצווה אלא נחשבת לעבירה. חבל!
יש גם סיבות נוספות, ברבדים יותר עמוקים, לפטור של נשים מ"מצוות עשה שהזמן גרמן", מכך שהשורש הרוחני של האישה מגיע מעולמות שאינם תלויי זמן ולכן אין היא מחויבת במצוות שמהותן הן להיות תלויות זמן, אך לא כאן המקום לפרט.

אחד הערכים החשובים ביותר ביהדות ובמוסר היהודי הוא השלמות של הבית היהודי. כבר אצל אברהם אבינו, אומר לו האלקים "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה". וכבר מימים קדומים התעוררה הקנאה אצל אומות העולם בשלווה ובקדושה של הבית היהודי.
זכורים לכולנו תקופת ימי הביניים, ועלילות "המגפה השחורה" באירופה של אותה תקופה, כאשר ראו שהיהודים אינם חולים במגיפה זו ולכן העלילו עליהם שהם הגורמים למגיפה. ומה שהתברר מאות שנים אחר כך, עם המצאת המיקרוסקופ, הוא שמנהגי היהדות, ובפרט נטילת ידיים ושמירת נקיון הגוף, שמרו על העם היהודי מפני הנגיפים הללו, וכך, רק אחרי דורות רבים, הובנו ההשלכות הטבעיות של שמירת הלכות התורה.
באותו אופן, יש גם דברים שלא ידועים בימינו. בדור שלנו אמנם אפשר לראות במיקרוסקופ כל סוג של חיידק, ואפשר לראות בטלסקופ כוכבים מגלקסיות מרוחקות, אבל את הנפש עדיין אין אנו מבינים. והתורה, תורת חיים היא, שניתנה מאת האלוקים שהוא הבורא של כולנו, והוא כן מבין, והוא כן צופה ויודע ושולט על כל סוג של מולקולה, על כל חיידק, על כל כוכב, על כל נבכי הנפש, ואת חוקי התורה הוא תכנן וקבע באופן שתהיה מותאמת להביא את האנושות לתפקידה האידיאלי.
והחוקים הללו, חוקי ההפרדה בין נשים לגברים, וחוקי הצניעות של נשים וגברים, זו היא מטרתם, שמירה על נפש האדם, שמירה על נקיות המחשבה, ושמירה על שלמות הבית היהודי.
כי אנשים שהתרגלו לערבוב בין המינים, לחיים משותפים, לאי הפרדה על כללי צניעות במחשבה, בדיבור ובמעשה, גם כאשר הם מתחתנים, חיי הנשואים שלהם הם כמו חיבור בדבק שכבר הודבק ונפתח, הודבק ונפתח, והם יציבים בדרך כלל פחות. ואילו מי שהתרגל או התרגלה לשמירה על קדושה, לשמירה על הפרדה, לשמירה על כבוד הדדי, הרי גם הבית שהוא מקים והיא מקימה הוא שמור יותר ונקי יותר מהשוואות ומהפרדות ומהפרעות חיצוניות מהעבר, מהווה ומהעתיד.
ואת כל זה רואים אלו שאינם שומרי מצוות, ובמקום לומר: הנה, יש כאן משהו יפה, בואו נתחבר אליו, במקום זה הם אומרים: הוי, יש כאן משהו יפה, בואו ננסה לפגוע בו. ובמקום לאמץ לעצמם את קודי הצניעות של היהדות, הם מאיימים להילחם נגדם, ולאלץ את ה"דוסים האלו" להיחשף חלילה לדברים שאחר כך יפריעו להם באבטחת הבית הפרטי שלהם.
וכך בעצם, מתנהגים אותם "לוחמים כבירים" בדיוק כמו אותם בורים בתקופת ימי הביניים: במקום לאמץ את הקודים שמביאים לתוצאות חיוביות, אמנם לא מוסברות, שאנו יכולים רק לקנא בהם, הם בוחרים להילחם בהם ולנסות לפגוע באותם קודים, וגם לקרוא בזה בכל מיני שמות מכובסים כמו "הדרת נשים" וכיוצא בזה.
ולכן, כאישה, אומר זאת שחור על גבי לבן: המלחמה של הארגונים ה"פמיניסטים" בנו, ה"דוסיות", היא מלחמה לא יפה, לא מוסרית, לא צודקת. כל אחת שרוצה לחיות כרצונה, שתחיה כרצונה, אבל לבוא למקום קדוש ולנסות לחלל את קדושתו, לבוא למקום הכי קדוש לעם היהודי, ששומר במשך כל הדורות על הקדושה של נפש האדם ועל הקדושה של הבית היהודי, ולנסות בכח לפגוע בקדושה זו, זו התנהגות שאינה הולמת, אינה מוסרית, ואינה מתאימה לדורנו, ולתקופה שבה כבר לימדנו Gödel שאין הידע שלנו שלם.

"הוראת שעה" היא צו של נביא, שרואה שיש צורך לבצע איזשהו מעשה או צו לא רגיל, בגלל אילוצים מיוחדים. כמו אליהו הנביא, שהקריב קורבן מחוץ לבית המקדש, כדי להוכיח שהקורבן שלו מתקבל, ושעבודת נביאי הבעל "כדרכם" אינה אלא שקר.
וכאן חשוב להדגיש: הפטור של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן אינו הוראת שעה, אלא הוא הוראה לדורות, מתוך הבנה של טבע האישה, תפקידה, שורשה, ומהותה הפנימית, כפי שהוסבר למעלה.

אמנם את רוב מצוות עשה שהזמן גרמן, נשים יכולות לקיים אם הן רוצות ויכולות, כגון נטילת לולב, סוכה, תפילות שחרית, מנחה, מוסף וערבית, ויש גם מצוות שנשים חייבות בהן, כגון ליל הסדר.
ואמנם, בעבר הן גם יכלו להניח תפילין. אך בדור שלנו, נאסר על הנשים להניח תפילין.
מדוע? וכי צרה היתה עיניהם של גדולי ישראל בכך שנשים תתפללנה עם ציצית ותפילין? חלילה וחס! אלא, עיניהם של גדולי ישראל רואות למרחוק. ראייתם היא עמוקה. הם ראו לעומק, שאם נשים תתחלנה להתפלל עם טלית ותפילין, זה עלול לגרום להן נזק רוחני. ואת הנזק הנגרם רואות עינינו בעוונותינו מדי ראש חודש מחדש, כאשר זה גורם לנשים שרוצות בתמימותן להתפלל עם טלית ותפילין, להצטרף לפולחן מאוד מסוכן לעתידו של עם ישראל. ואת כל זה צפו גדולי ישראל מראש ולכן הם אסרו על נשים בדורנו להניח תפילין ולהתעטף בטלית. ובכך למנוע "מלחמת מצוה" שתהפוך ל"מלחמת עבירה", כפי שלצערנו רואות עינינו בכל ראש חודש, וכדי ביזיון וקצף.
אבל בנוסף לכל אלו, יש לשים לב שעל פי התורה שבכתב, ועל פי התורה שבעל פה, ועל פי עשרת הדיברות, ועל פי המסורת שקיבלנו מאב לבן ומאם לבתה מדור לדור ממתן תורה ועד ימינו אלו, אין שום דרך בעולם להתיר אמירת קדיש, קדושה וברכו בתוך "מניין של נשים". מי שתיקן את הברכות, אנשי כנסת הגדולה וחז"ל, הם שתיקנו את אופן אמירתם, והם שתיקנו את ההלכות הקשורות בהם, ואם אומרים את הברכות של חז"ל באופן שהם אסרו, עוברים בעצם על הזכרת שם שמים לבטלה, ועוברים על הדיברה של "לא תישא את שם ה' לשוא" מתוך עשרת הדברות, וגורמים חלילה לקללה ולא לברכה.
ויותר מזה: הגמרא במסכת נדרים פוסקת שמי ששומע את חברו מזכיר שם שמיים לבטלה, חייב לנדות אותו, מאחר ובכל מקום בו מזכירים שם שמיים לבטלה מצויה עניות. דבר זה נלמד מהפסוק: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך". וממילא משמע, שאם מזכירים שם שמים במקום שאין רשות להזכיר, תחול חלילה היפך הברכה.
והאבן עזרא כתב על איסור זה ביטוי חריף מאד, "ואילו לא היה בישראל רק זאת העבירה לבדה, תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו" (שמות כ' ז').
כלומר, אין מדובר פה על חומרה, או מנהג, או תקנה, שגם הם כמובן חשובים ביותר. אלא מדובר פה על הלכה בסיסית ביותר שאסור לעבור עליה. כי אמירת ברכות כאלו גורמת חלילה להיפך הברכה. ממש כמו פולסא דנורא.
והאם זה מה שאנחנו רוצים, להמציא מלחמות שאינן קיימות? לעבור על איסורי תורה חמורים? לגרום לעולם חלילה היפך הברכה? לגרום חלילה לנזקים חמורים בגלל פולחנים שאינם הפולחנים שלנו? שהם זרים לתורה שלנו? שהם מנוגדים למסורת חז"ל? שהם גורמים צער בכל העולמות וגורמים היפך הברכה לעם שלנו? חס וחלילה!
וכמובן שיש סיבה למה אי אפשר להקים מניין של נשים לצורך אמירת הברכות האלו. יש לכך גם כן טעמים בקבלה, בדיוק כמו הסיבות למה נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן: אישה, שייכת לעולמות גבוהים ביותר, שבהם אין מניין, שהם מוסתרים, שהם מכוסים, שהם נעלמים מעין. ויש סיבות שמקורן בסיבות מעשיות, ויש סיבות שמקורן בטבע האישה. וכל הסיבות הן נצחיות, וקיימות לעד.
וכמובן, נשים יכולות להתאסף ולהתפלל ביחד, וללמוד ביחד, אבל את אותן ברכות שחז"ל תיקנו לומר במניין של 10 גברים בני 13 ומעלה, אם נשים אומרות אותן ללא מניין כזה של גברים, הברכות אינן נחשבות ברכות אלא נחשבות בדיוק היפך הברכה.
ועל כך חובה להקפיד ולהזהיר ולהיזהר. ואין שום דרך להתיר זאת. בדיוק כמו שאין שום דרך להתיר עשיית עגל. בדיוק כמו שאין שום דרך להתיר עבודת אלילים. זו התורה שלנו, ולה אנו מחוייבים, ואת רצון ה' אנו רוצים לקיים, עד עולם, באהבה וברצון.
וניקח לדוגמה את עולם ההי טק. הרי העולם כולו הוא כמו פרויקט ענק, כאשר המנכ"ל הוא בורא עולם. ואנחנו המתכנתים, וכל דבר שאנחנו עושים בעולם המעשי, יש לו תוצאות בעולמות הגבוהים שאנו מקושרים אליהם, כמו קוד שמופעל ומשפיע על הרבה מערכות מורכבות ומתוחכמות שאפילו אינן מוכרות לנו.
ובורא העולם, שהוא המנכ"ל חילק את העובדה על הפרויקט בין העובדים שלו. יש כאלו שקיבלו את המשימה של תפילות במניין, ויש כאלו שקיבלו לעבוד על משימות אחרות. האם מתכנת אחד יכול להחליט שהוא הולך ונדחף בכח למודול של מתכנת אחר? בלי רשות של ראשי הצוותים? בלי רשות של המנכ"ל? והאם הוא יקבל על זה פרס? הרי נזק עצום עלול להיגרם אם הוא ייגע בקוד לא שלו, ויהרוס דברים שאינם קשורים אליו!
וכך גם בעולם הרוחני, לכל אחד מאיתנו יש תפקיד משלו. ולנו, הנשים, יש תפקידים יקרים ונפלאים משלנו, שמתאימים לשורש נשמתנו, והם תפקידנו בעולם. אל לנו לקחת על עצמנו תפקידים שאינם שלנו, דבר שגם נראה מגוחך, אבל חמור מזה, מסתבר שהוא גם גורם נזקים רוחניים קשים, גם נזקים שאנו רואים בעין, וגם נזקים שאין אנו יכולים לראות.
מותר כמובן ואף רצוי לאישה לבוא לבית כנסת, לענות על הברכות הנאמרות במניין, לומר את התפילות והסליחות והתחנונים וההלל. אבל כיוון שאין היא מחויבת בתפילה במניין, לכן גם אין היא יכולה ליצור את ה"מניין" הזה. בדיוק כמו העובד בחברה, שאינו יכול על דעת עצמו להחליט על איזה קוד הוא עובד, ובדיוק כמו חייל שאינו צריך להשתתף בקרב מסוים, ולכן אין הוא יכול להחליט על דעת עצמו שהוא מצטרף לקרב הזה. וכך קבע הבוס שלנו, הגנרל שלנו, שהוא בורא עולם, וכך עלינו לפעול. מתוך הבנה, מתוך ענווה, ומתוך אהבה.

בוודאי. התורה כולה שייכת גם לנשים וגם לגברים. כולנו עמדנו למרגלות הר סיני וקיבלנו את התורה כולה! אבל יש מצוות שנשים פטורות מהן ואינן מקיימות אותן. וכמובן, אישה שרוצה בכל זאת "מניות" במצוה שהוא פטורה ממנה, יכולה למצוא דרך להשיג את החלק שלה במצוה, על ידי זיכוי הרבים, על ידי הפצת חשיבות המצוה, וכו'.
הכרתי פעם אישה בשם עופרה, שהקימה דוכן תפילין באילת וכך זיכתה את הרבים במצוות התפילין – וזה כמובן דבר גדול מאוד.
יש לי גם קרובת משפחה בשם חנה, שרכשה ספר תורה ותרמה לאחד מבתי הכנסת, וכעת כל מי שקורא בספר התורה הזה, הזכויות של העליות והקריאה רשומות על שמה ואת כל האורות הרוחניים הנלווים היא מקבלת בשפע רב.
אבל הקיום המעשי של המצוות, יש מצוות שנשים פטורות מהן. וגם מצוות שהורו חכמים שנשים לא תקיימנה. וגם אם אנחנו לא תמיד מבינים את הסיבה, חלק מעבודת ה' שלנו היא לשמור ולקיים ולהקפיד גם על מה שאנחנו לא לגמרי מבינים. כפי שראינו שזה רצון ה' מאיתנו, להיות נאמנים לו ולשמור על חוקיו גם כשאין אנו מבינים אותם עד הסוף.

הבה נפריד בין עליה לתורה לבין קריאה בתורה לבין עליה לתורה במניין של נשים.
באופן כללי, ספר התורה הוא קדוש, יש לגעת בו רק בקדושה, וקוראים בו בדרך כלל רק דרך אחרי ברכה מיוחדת, ואת הברכה, לפני ואחרי הקריאה, אומר העולה לתורה.
האם אישה יכולה לעלות לתורה? כלומר, לומר את הברכה שלפני ואחרי הקריאה בתורה?
בברייתא (בבלי מגילה כג ע”א) כתוב שאישה לא תעלה לעליה לתורה, והנימוק מפני "כבוד ציבור".
והיום, יש כמה רבנים בודדים שמנסים לפרש מה הכוונה כבוד ציבור, והאם האיסור הזה תקף גם בימינו.
אבל אף אחד לא באמת יכול לשנות את תקנות חז"ל, וגם למען האמת, אנחנו לא לגמרי מבינים מה כלול במילים "כבוד ציבור". אולי הכוונה לא לבזות אישה שקוראים לה לעלות לתורה והיא במצב שאינו מתאים לכך? אולי הכוונה לא לבזות אישה שמתביישת בכך? ואולי יש סיבות נוספות שקשורות ל"ראש" של הגברים? ומה זה משנה לנו בעצם, כך תיקנו חז"ל וכך טוב לנו וזהו!

אבל גם לפי הדעות הכי מקלות בהלכה, אין שום דעה שמאפשרת עליה לתורה, לא של גבר ולא של אישה, כאשר אין מניין של 10 גברים בני 13 ומעלה. מצב כזה שבו אין מניין של 10 גברים בני 13 ומעלה, אם מישהו – בן או בת - עולה ואומר את "ברכו את ה' המבורך" וכו' בסיטואציה שאין בה מניין של 10 גברים בני 13 ומעלה, הרי מדובר בחילול של הברכה,
כי היא נאמרת באופן שנאסר על ידי מי שתיקן את הברכה הזו.
וזה כמו לתת לחולה תרופה שלא על פי עלון ההנחיות של אותה תרופה, שהוציאו יצרניה.
ואז הטקס הזה גורם חלילה נזק ולא תועלת, בתור "מצווה הבאה בעבירה", כפי שפירטתי למעלה.

ולגבי קריאה בתורה:
יש כלל הלכתי, המובא במשנה, ראש השנה, ג, ח: " כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן”. נשים אינן מחויבות בקריאת התורה וטוב שכך! כי שוב, אישה יש לה מחויבויות אחרים. האם נאלץ אישה עם תינוק בן שנה לרוץ כל שני וחמישי לבית כנסת? האם נטריח אישה עם כמה זאטוטים קטנים, בלי עין הרע, ללכת איתם ביחד לתפילת השבת כדי לשמוע את הפרשה?
והתורה, תורת חיים, פטרה באופן גורף את כל הנשים מחיובים אלו, ולכן גם אין הן יכולות להוציא את הגברים ידי חובה על ידי קריאתן.

ולגבי קריאה לנשים בלי ברכה: שוב, נשים ממילא אינן חייבות בכך. ולכן אין שום סיבה לעשות זאת, ובפרט כשנשיאת ספר התורה עצמה היא מורכבת, קשורה בהרבה דיוקים הלכתיים, וקל ליפול לדברים בעייתיים, כמו הנחת ספר התורה במקום לא מתאים, וכבר היו דברים מעולם, או נשיאת ספר תורה כאשר לבושים בחוסר צניעות, או דיבור חול בזמן שמחזיקים בו את ספר התורה, או שימוש בספר התורה למטרות שלא לשמו הוא מיועד, וגם בסרט הזה, בעוונותינו, כבר היינו, ולא כאן המקום לפרט.
ולכן, אם אישה רוצה באמת ובכנות לקרוא קריאת התורה לנשים, היא יכולה לקרוא את הקריאה מתוך החומש. למה לא בעצם??? האם קריאה מתוך חומש אינה מצווה של לימוד תורה? האם היא לא מספיק "רוחנית"?
ואנא, נדגיש זאת לעצמנו: הקריאה של דברי התורה מתוך החומש היא רצון ה' מאיתנו, ולכן היא הכי קדושה בעולם! כי מה שה' רוצה מאיתנו, לזה קוראים קדושה, ומה שה' לא רוצה מאיתנו, לזה קוראים טומאה. כי הקדושה היא הקשר שלנו עם ה', ואת הקשר עם ה' משיגים בדרך שהוא ציווה אותנו, ולא בדרכים של "עץ הדעת", שהן דרכים אסורות ולכן אינן מביאות אל היעד.

וכך, אישה שקוראת את דברי התורה מתוך החומש, יכולה גם להוסיף הסברים מרש"י ומהפרשים, ויכולה לקרוא ולהסביר את דברי התורה בקול רם, ולזכות אותה ואת חברותיה במצוות. ורק במצוות. בלי "להרוויח" חלילה כל מיני עבירות על הדרך. ובלי לעשות מה שנקרא "מצווה הבאה בעבירה".

קודם כל, התורה נמצאת בידי כל מי שקיבל אותה, נשים וגברים ואף ילדים.
אבל הטיפול בספר תורה, תפילין ומזוזות, נמצא בידי הגברים. הם האחראיים עליו, ואנו, הנשים, אחראיות על תחומים אחרים, כפי שפורט למעלה.
מתן אפשרות לנשים להחזיק ספר תורה, אינו אסור מבחינה הלכתית, אך יכול להעמיד אותנו הנשים במבוכה רבה במהלך החיים, ולכן עדיף ונכון וישר יותר למנוע זאת, ולהשאיר את ספר התורה בעזרת הגברים. ואישה יכולה להתעלות במדרגות מאוד מאוד גבוהות בלי להחזיק ספר תורה. לדוגמא, אישה כמו הרבנית קנייבסקי ע"ה, היא הגיעה למדרגה רוחנית יותר גבוהה מרוב אנשי דורנו, עם רוח הקודש, עם קדושה עצומה, בלי להחזיק אף פעם ספר תורה ביד. כי זה לא התפקיד שלה! זה לא התפקיד שלה! היא פעילה בתפקידים אחרים לגמרי!
ואנחנו כבר התבלבלנו לגמרי, אבל אנחנו מוכרחים להזכיר לעצמנו שספר תורה אינו בובה ואינו צעצוע במגרש המשחקים, ואינו חפץ במשחק "שוטרים וגנבים" וגם אינו כפפת איגרוף במאבק מול מאבטחים. ספר תורה הוא חפץ קדוש עם כללים הלכתיים ברורים איך לנהוג בו. הבה נכבד אותו באמת!

את יכולה להצטרף למניין מתוך עזרת הנשים, ולהתפלל בדיוק כמו האחים שלך. ותפילת העמידה שלך תיראה בדיוק כמו התפילה שלהם – בלחש, בדיוק כמו שתיקנה זאת חנה הנביאה, והתקנה שלה מחויבת את כולם, נשים וגם גברים.
אבל זה נכון שאת לא נספרת כחלק מהמניין, כיוון שאין את חייבת במניין, כיוון שיש לך, כאישה, תפקידים אחרים. אז נכון שאת לא מתפללת בדיוק כמו האחים שלך אלא בדרך קצת שונה. דרך לא פחות טובה! אבל דרך שונה – כי כך ציווה אותנו הבורא. כמו שלכהנים יש עבודה שונה מאשר ללווים, וכמו שלנביאים יש עבודה שונה מאשר למלכים, כך לנשים יש עבודה שונה מאשר לגברים. עבודה לא פחות חשובה, אבל שונה! כפי שהגדיר זאת המנכ"ל הגדול של העולם, וכפי שהגדירו חכמיו.

נשים אינן מחויבות בטלית ובתפילין, משום שאלו "מצוות עשה שהזמן גרמן", שתלויות בזמן, ונשים פטורות מהן, כמפורט למעלה. בנוסף, אם נתעמק בדברים, נגלה ששורשי מצוות אלו רלבנטיות לגברים, ולכן נשים אינן זקוקות למצוות אלו כדי להגיע לשלמותן. לדוגמה, נקרא בספר החינוך את שורשי מצוות תפילין:
" לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בהכרח אחר התאוות, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו האל תמנענו לפי כחה מן החטא, וכו', ורצה המקום לזכותנו אנחנו עם הקודש, וציוונו להעמיד שומרים גבורים סביב לה, והם שנצטוינו לבל נפסיק דברי תורה מפינו יומם ולילה, ושניתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו ומזוזה בפתחינו והתפילין בידינו ובראשינו."
ובורא העולם, שברא אותנו ויודע את יצרנו ויודע את טבענו, ידע שהאישה יש לה טבע אחר, פחות נמשך אחר התאוות, פחות נוטה ללכת אחר החטא, ולכן אין היא זקוקה ל"מאבטחים" הגיבורים האלו, שהם ארבע הכנפות והתפילין. אבל מזוזה, כל בית צריך, כי השמירה הזו היא שמירה לכל בית יהודי, וקשורה לבית ולקדושת הבית כולו.
ויש גם סיבה נוספת: כמו שהמשאבים של כל עסק מתחלקים לשני סוגים: השקעה וצריכה. לצורך העניין כאן ה"עסק" הוא עם ישראל. ה"צריכה" היא עבודת ה' של הדור הנוכחי: תפילה במניין, לימוד תורה לשם לימוד תורה, מצוות עשה שהזמן גרמן, וכו'. וה"השקעה" היא בניית הדורות הבאים, השלב הבא של הרשימה המקושרת של העם היהודי. הכנת מטען הרוחני שמועבר לדורות העתיד.
וכאן, בורא העולם נתן לנו, הנשים, תפקיד לדאוג לחינוך ולהשקעה של הדור הבא, על כל מה שקשור אליו, כולל עבודה והתנדבות בתחום החינוך, וכולל כל המסתעף. ולגברים נתן הבורא תפקיד לדאוג לעבודה של הדור הזה. ההשקעה בדורות הבאים היא התפקיד שלנו. האם חלילה נמרוד בו? האם נקנא בגברים על כך שהם קיבלו תפקיד אחר? האם השקעה היא פחות חשובה מצריכה? האם לנו אין את ההיכלות שלנו בגן עדן? האם האור שלנו, האור של המעשים שלנו, ההשקעה שלנו, המאמצים שלנו, אינם נחשבים?
האם בארמונו של מלך, אלו שזורעים את התבואה של הדור הבא יקנאו באלו שקוצרים את התבואה שנזרעה בדור הקודם? האם בארמונו של מלך, רואי החשבון שעוסקים בתכנון ההשקעות שלו לקראת הדור הבא, יקנאו באנשי החצר, שמהללים אותו על ההשקעות שהצליחו בדור הקודם? האם בארמונו של מלך, חיילי התכנון, המוצפנים בתוך הארמון, יקנאו בחיילי הרגלים, שיוצאים לקרבות השוטפים?
לא. כל אחד עושה את תפקידו. וביחד אנחנו פאזל אחד מושלם. עם מושלם. עם שלם. עם אחד. עם שעובד את ה', כל אחד בדרך המיוחדת לו. כל אחד בדרך שה' ציווה אותו. כפי שהוא ציווה עלינו בתורתו. כפי שתיקנו לנו חכמיו. כפי שקיבלנו מדור לדור, עד דור אחרון. ולא ננסה להתפרץ בכוח לתפקידים שלא אותם נתן לנו ה'. כי לנו הוא קבע תפקידים אחרים, לא פחות חשובים! ואנו, באהבתנו אותו, נעשה את רצונו. באהבה. ונודה לה' שעשנו כרצונו.
ואמנם, בימים עברו היו נשים צדיקות שקיימו את המצוות הללו, מתוך צניעות ויראת שמים. אך כיום, למרבה הצער, קיום מצוות אלו על ידי נשים הפך לסמל ולכלי עזר לכפירה, ללעג, ולזלזול ברוב המצוות האחרות. ולכן היום, אף אישה יראת שמים לא תקיים אותן, ובוודאי לא תקיים אותן בפרהסיה, כיוון שאוטומטית הדבר מקטלג אותה כשותפה בתהליך מאוד מסוכן, של נסיון להפיל את הזהות היהודית דרך סמלים אלו. ולכן, כל מי שאינה רוצה להיות חלק מהפלת הזהות היהודית, חלק מהפלת המסורת היהודית, חלק מחורבן ירושלים, ראוי לה להימנע מדברים שנראים לה צדיקיים, מקוריים ויחודיים, אך בעצם אינם אלא עצת היצר לשתף אותה בארגונים זורעי חורבן, חלילה וחס.

נדבר רגע על תקשורת סלולארית. בתקשורת סלולארית, תדר של מכשיר אחד עלול להפריע לקליטה של מכשיר אחר. ונניח מכשיר סלולארי אחר משדר בתדר שלי, והוא "אומר" לי: איזו בעיה יש לך עם התדר שאני משדר בו? אני משדר גלים כל כך יפים! מה מפריע לך לשמוע את הבטהובן שאני שולח? הרי קולי הדיגיטלי הוא כל כך ערב! ואני אענה לו: נכון, אבל זה מפריע לקליטה שלי של התקשורת שאני מעוניינת בה. ולכן, למרות קולך הערב, אני נאלצת לבקש ממך להגביל את עצמך ולא להיכנס לי בתדר התקשורת שלי.
אין כאן העלבה. אין כאן הדרת מכשירים סלולאריים. אין כאן אפליה ואין כאן ביזוי למכשירים אלו ואחרים. יש כאן אך ורק הבנת מציאות החיים שבה כדי להגיע לתקשורת אמיתית יש להימנע מהפרעות, גם כאשר ההפרעות הן מאוד עריבות ונעימות לאוזן.
ולכן הביטוי הזה, "הדרת נשים", הוא ביטוי לא אמיתי. כי באמת, המטרה של מניעת שמיעת שירת נשים, נועדה בעצם לעזור לנשים: גבר ששומר על עצמו מלהקשיב לשירה של נשים אחרות ומלהתבונן בנשים אחרות, יהיה, באופן יחסי, יותר קשור אל אישתו ואל הבית שלו, והקליטה הרוחנית בינו לבין אישתו תתחזק, ולכן השמירה על הצניעות בכלל, מטרתה בעצם לסייע לתא המשפחתי של כל משפחה בישראל, ולכן היא לטובת כלל האוכלוסיה, ובפרט כלל הנשים בישראל.

כל אחד יכול להתפלל כרצונו, ואנחנו הנשים יכולות להגיע לכותל, בכל זמן שנרצה, ולהתפלל בכותל, ובכל מקום, כפי שנרצה ומתי שנרצה, אך לא באמצעות הנהגת טקסים שמנוגדים לדת היהודית! יש כללים, יש סדרים, יש נימוס בסיסי, וכמו שלא שאף אחד לא ילך לעשן מריחואנה בתוך תחנת המשטרה, כך לא נלך לחלל חלילה את הדת היהודית בתוך המקום שהכי קדוש לדת היהודית. נקודה.

החיבור הזה, בהקשר הנוכחי, הוא בעייתי ביותר, מבלבל, מסוכן, וכואב עד אינסוף.
כמובן, חיבור בין נשים יהודיות הוא דבר טוב ומבורך. ואפשר לשתף פעולה בין נשים יהודיות מכל הזמרים בכל מיני ערוצים, כגון שיתופי פעולה כלכליים, אקדמאים, חברתיים, התנדבויות בבתי חולים, בארגוני חסד, וכו'. יש המון דברים שאפשר לעשות ביחד!
אבל כאשר שיתוף הפעולה הזה נעשה באופן שבו הצד הרפורמי מכתיב לצד המאמין לעבור על כללי הדת, עם סידור שיש בו זיוף של התפילות, ועובר על "לא תישא את שם ה' לשוא" כי ברכות שאינן בנוסח הנכון הן "ברכות לבטלה", וחומר אמירתן הוא כפי שפורט למעלה,אז הדברים הם חמורים ביותר. אז אין מדובר ב"חיבור" אלא מדובר ב"השתלטות" של הקבוצה שמורדת בדת היהודית נגד נשים תמימות, שבסך הכל רצו בתמימותן להניח תפילין – ומצאו את עצמן עוברות על עבירה מעשרת הדיברות ומשתתפות בטקס שמשמעותו הרוחנית חמורה ביותר, כפי שפירטתי למעלה, וכל זה במקום הכי קדוש, למרגלות שרידי בית המקדש, במקום שעיני ה' אלוקינו בו, לבוא ולעבור על חוקיו, בגלל שככה המנהלות הרפורמיות רוצות! הרי הן לא למדו אמונה, הן לא למדו הלכה, הן לא למדו את כתבי הרבי? אז איך אפשר ללכת אחריהן בעיניים עצומות ולעבור על איסורים חמורים רק בגלל שהן מנהיגות הקבוצה?
זה עצוב. וזה כואב. וזו סכנה קיומית.

יש כאן "מכבסת מילים" אבסורדית. שוויון מגדרי הוא דבר שלא קיים מעצם המציאות שבה גברים ונשים שונים זה מזה. לכן לאלץ גברים ונשים לנהוג באותו אופן, זהו דבר לא נכון, כפי שפורט למעלה.
פלורליזם דתי יכול להיות – רק באחד משני תנאים: או כאשר מדובר בקבוצות בעלי בסיס משותף, אמונה משותפת, אורח חיים משותף, וההבדלים ביניהם הם מינוריים, ברמה של סגנון לבוש, מבטא, ועוד כמה דקויות שאינם מעיקרי ההלכה ואינם מעיקרי האמונה, כגון: סדר שונה בין מזמורי התהילים שנאמרים לפני התפילה, ואז בודאי שקיים פלורליזם בין קבוצות אלו.
אך כאשר מדובר בקבוצות שכלל אינן מאמינות בי"ג עיקרי האמונה, וכלל אינן מאמינות בתרי"ג מצוות, וכלל אינן מאמינות בהעברת התורה מדור לדור, אזי אין אפשרות למי שכן מאמין במסורות אלו וכן מחובר למסורות אלו וכן מאמין בהעברת התורה מדור לדור ובאור הנצחי שנמצא בתוכה, אין לנו אפשרות לתת מקום לדרכים שמטרתן לעקור את העיקרים הללו, לזלזל בהעברת התורה מדור לדור, לזלזל בגדולי התורה, ולזלזל בתפילה לבניית המקדש, שהיא מנהג המקום בכותל, שריד בית המקדש, מאז חורבנו.
ולגבי סובלנות: שוב, סובלנות היא מילה יפה, אבל הבה תאמצו אותה. הכותל הוא מקום שבו מתפללים על בניין בית המקדש ועל חידוש עבודת הקורבנות. מדוע "נשות הכותל" אינן סובלניות כלפי מנהג המקום? מדוע מגיעות "נשות הכותל", כבר 31 שנים ברציפות, כדי להפריע למנהג המקום בו? מדוע מנהיגות "נשות הכותל" לועגות לעבודת הקודש וקראות לה "ברביקיו" ואומרות ש"קורבנות זה מגעיל"? האם לזה ייקרא סובלנות?
ולמה כשבאתי באופן אישי לחלק ל"נשות הכותל" סידורים אמיתיים, יו"ר הארגון לא הרשתה לנשות הקבוצה לקבל את הסידורים הללו? הם באמת לא היו כבדים! האם זו נקראת סובלנות? האם זה נקרא "פלורליזם"?
בקיצור, סובלנות זה דבר נחמד. אפשר להקשיב אחד לשני, אפשר לכבד אחד את השני, אפשר לשמוע אחד את דעתו של השני גם כאשר היא דעה מזעזעת. אבל הסובלנות נדרשת מכולנו, וא"ב של סובלנות זה לכבד את קדושתו של מקום שמליוני אנשים רואים בו מקום קדוש, ולא לבוא מדי חודש בחודשו רק כדי לבזותו וללעוג למאמינים בקדושתו ולמצפים לבניינו.
ובאופן כללי, הזכות להיות שונים קיימת, כל עוד השוני הזה אינו סותר ערכי מוסר בסיסיים, וברגע שהשוני הזה סותר את ערכי המוסר הבסיסיים שלנו, סותר את המסורת שלנו, סותר את החובה ההלכתית לכבד את האמונה ולכבד את הקדושה ולכבד את המסורת, אין לאדם זכות להיות שונה ולהרוס את המקום הקדוש לרעהו. אין שום זכות כזו, לפי שום אמת מוסר.

ראשית כל, כיוון שזו מצווה מהתורה, ואחד מעיקרי האמונה שלנו הוא שהתורה לא תהיה מוחלפת לנצח נצחים, ולכן, כל מצוותיה הן נצחיות, כולל אופן עבודת בית המקדש, ויהי רצון שייבנה במהרה בימינו אמן.
ולצורך הבנתנו, דרך עבודת המקדש, אנו מחברים אל הקב"ה את כל הכוחות שיש לנו, כולל הכוחות הפיזיים, הרגשיים והנפשיים, כולל כל עולם הטבע, חי, צומח, דומם. אנו מקשרים את כל הרבדים בטבע אל מי שברא אותנו ואת כל אותם רבדים.
כשאדם מקריב קורבן, הוא הופך את האכילה שלו, שהיא חלק בלתי נפרד מחייו, לפעולה רוחנית ביותר. קצת מזה אנחנו מרגישים בליל הסדר ובסעודות שבת, כאשר באכילה עצמה יש קדושה. וכך גם בעבודת הקורבנות יש עומק עצום וקדושה עצומה, ועבודה זו חסרה לנו כבר 1,951 שנים.
ובנוסף, הרי אנחנו כולנו כמו ילדים קטנים של הקב"ה, וכמו שילד קטן משמח את אביו או אימו או דודה שלו כשהוא מכין לה "ארוחה" מפלסטלינה, למרות שהיא לא אוכלת את ה"ארוחה" הזו, הרי כך הילד ממחיש ומרגיש את האהבה שלו אליה, כך באנלוגיה, דרך הקורבנות שלנו נוצר ומבוטא קשר רוחני עמוק בינינו אל הקב"ה. קשר של אהבה.
אבל מפני חטאינו גלינו מארצנו והתרחקנו מהר הבית, והמקדש שלנו חרב. ומאז אנו באים לכותל המערבי, לחורבות המקדש, להתפלל שוב ושוב על קירוב הגאולה, ועל חידוש עבודת הקודש.

לכאורה, יש כאן טענה שאומרת: מה לכם לפסול את הזרמים האחרים, כל אחד יפעל בדרכו. לא כולם יכולים ללבוש שטריימל וקפוטה בקיץ. כבדו גם את מי שלא נוהג כמוכם, כל אחד ינהג בדרך שלו, וכולם יהיו מרוצים.
כך באמת נוהגים בהודו. כל אחד מאמין במשהו אחד. אחד מאמין בקדושת הפרה, אחד מאמין בקדושת הנהר. שלישי מאמין בקדושתו של איזה פסל. כל אחד סוגד לאמונתו והם כולם חיים ב"פלורליזם" נפלא. ואף אחד לא פוסל אף אחד. פשוט מכיוון שאין שם שום אמת. הכל משחק של בובות, ולכן, כמו במשחק, אני משחק בבובה שלי ואתה משחק בבובה שלך וכולם מצליחים להיות "פלורליסטים" ולא לפסול אף אחד אחר.
אבל אנו איננו עובדי אלילים. לנו יש אמונה בקל אחד, שהתגלה אלינו במעמד הר סיני, והמשיך להתגלות דרך הנביאים, וקיבלנו מסורת נפלאה, שעברה במסירות נפש מאב לבן – ולכן, כאשר באים "זרמים אחרים" שאינם מאמינים באמיתות היהדות ובאמיתות התורה, ומנסים חלילה לעקור את אותה מסורת, ולבנות פולחן שבנוי על מלחמה נגד המסורת הנפלאה הזו, ולכפות את עצמם על המאמינים במגרש הביתי שלהם, עם פולחן שסותר את האמונה וסותר את ההלכה וסותר את המסורת – אין זו ברכה אלא היפך הברכה. כי יש לשים לב: עצם הפולחן של ה"זרמים האחרים" בכלל, ושל "נשות הכותל" מהווה היפך הברכה, כיוון שנאמרים בו נוסחים שאסור לומר אותם, שאינם לפי ההלכה, ולכן הם מושכים חלילה את היפך הברכה, כפי שאמרו חז"ל וכפי שהסביר האבן עזרא, כפי שפורט למעלה.
ואדרבה, אם "נשות הכותל" הן עד כדי כך פלורליסטיות, יואילו נא להתפלל מסידור אורתודוקסי, אמיתי, כפי שתוקן על ידי אנשי כנסת הגדולה שהיו נביאים, וכפי שהועבר מדור לדור, בתוספת פיוטים שנכתבו על ידי גדולי ישראל. בואו, תראו לנו דוגמה של "פלורליזם". יש בכותל מספיק סידורים לכולן

מהות היהדות אינה מחלוקת! מחלוקת היא דבר מאוד לא רצוי. מחלוקת היא דבר שנוצר כתוצאה מחילוקי דעות, במצב שיש בו "הסתר פנים" וחושך. בדיוק כמו בעולם הפיזי, נניח שיש חשיכה חלקית ואנו רואים בעל חיים. חלק חושבים שאנו רואים ג'ירפה, וחלק חושבים שאנו רואים פיל. אנו יכולים לחלוק ולהתווכח ולהתווכח עד אין סוף. אבל ברור שברגע שיידלק אור, נראה מה הוא באמת בעל החיים שהתווכחנו עליו. ואולי הוא בכלל קרנף.
באותו אופן, המחלוקות שיש בעם ישראל אינן אידיאליות, אלא הן נובעות מתתי סעיפים של תתי סעיפים שלא ברורה ההכרעה לגביהן במסורת שהועברה מדור לדור, ובעיקר בקשר לדברים שלא היו קיימים בדורות קודמים. ואמנם, המחלוקות האלו קיימות. הן לא אידיאליות, אבל אנחנו חיים איתן.
לעומת זאת, ה"זרמים" האחרים, שאינם נאמנים לאמונה ואינם נאמנים למסורת, אינם חלק של "מחלוקת" אלא הם "זרמים יוצאים", שחולקים על האמונה היהודית בעיקרים הכי בסיסיים שלה. באמונה באמיתות התורה, באמונה בהתגלות האלוקית, באמונה בכך שהתורה היא נצחית ומחייבת, וגם אופן ה"פולחן" שלהם סותר את ההלכה ומהווה למעשה עבירה על "לא תישא את שם ה' לשוא" שהוא לאו מעשרת הדיברות.
ובאותם "זרמים יוצאים", אחוזי ההתבוללות חצו כבר מזמן את ה-50%, וזה נחשב אצלם לגיטימי. ולכן קבוצות כאלו אינן יכולות להיות מוגדרות "זרם ביהדות" אלא הם "זרם Exit", או פלג שמתפצל מהיהדות והופך להיות דת אחרת, בדיוק כמו שקרה עם הנצרות לפני אלפיים שנה, כי גם ישו רק הנהיג "זרם חדש", וכמה סבלנו מאותו "זרם חדש". הבה נלמד לקח!

אף אחד לא "פוסל" אף אחד. כל אדם שהוא צאצא לאם יהודיה, או שעבר גיור וקיבל עליו את קיום ההלכה היהודית, הוא יהודי. גם אם הוא לא מאמין בכלום, עדיין הוא יהודי. גם אם הוא מתנהג בצורה אנטי דתית, עדיין הוא יהודי. גם הוא נציג מרצ, וגם אם הוא רפורמי, וגם אם הוא מתנהג בבריונות כלפי רבנים קדושים, היהדות שלו עדיין נשארת.
ולכן אף אחד כאן לא פוסל אף אחד. וגם מי שאינו יהודי, אף אחד לא פוסל אותו.
אבל במקום קדוש צריך לנהוג על פי קדושת המקום. יש גם יהודים שאוהבים לשחק סנוקר. האם נסכים שישחקו סנוקר בכותל? יש גם יהודים שמעשנים מריחואנה. האם נסכים שיעשנו בכותל מריחואנה?
הכותל הוא מקום קדוש, ולכן כל אדם, גם אם יהודי, צריך לשמור על קדושתו, ולא לבצע פולחנים שאסורים על פי היהדות דווקא במקום שהכי קדוש ליהדות. ואין המדובר ב"פסילה" אלא מדובר במינימום של נימוס אנושי בסיסי.
ואמנם, אחדות העם היהודי היא דבר חשוב ביותר. אבל אחדות העם היהודי צריכה להיות מתוך ליכוד סביב משהו. השאלה מהו ה"משהו" הזה. וה"משהו" הזה לא יכול להיות ערבוביה של סופגניות עם סנטה קלאוס, כי זה כבר לא "העם היהודי". כי זה בדיוק מה שנקרא "ערב רב" ו"חטא העגל". אלא אחדות העם היהודי צריכה להיות סביב היהדות, וגבולותיה הם גבולות היהדות, ומעשי "נשות הכותל" יוצא אל מחוץ לגבולות היהדות ולכן הוא פסול ואינו נחשב גוון ביהדות אלא גוון של דת אחרת, בדיוק כמו הנצרות בראשית דרכה.

ראשית כל, כפי שהבהרתי, הביקורת כאן היא כלפי דרך, כלפי אורח חיים, ולא כלפי אנשים ספציפים שיכולים להיות יהודים גם אם דרכם רחוקה מהיהדות כרחוק מזרח ממערב.
שנית, היהדות היא מושג מוגדר היטב, של מסורת מפורטת ומוגדרת היטב שעברה מדור לדור במשך אלפי שנים. מסורת שגם אם נכתוב אותה על פני אלפי ספרים, לא נגיע לחלקיק קטן ממנה. מסורת שמבוססת על אמונה מוגדרת, על כללי חיים מוגדרים, על הלכות מוגדרות, באופן שבו אם היה נפגש יהודי מבוכרה עם יהודי ממרוקו ועם יהודי מאוסטריה, כולם היו מבינים איש את רעהו, כולם היו מזהים שיש להם אותו בסיס אמונה, אותם מצוות, אותה תפילה, אותן הלכות, וההבדלים הדקים ביניהם היו בעיקר הבדלי מבטא, הבדלים בכמה פיוטים, ולבוש קצת שונה.
ולעומת זאת, כאשר באה קבוצה של אנשים, גם אם כל חברי הקבוצה הם יהודים – זה לא משנה בכלל! – והיא מתכחשת ליסודות הבסיסיים ביותר באמונה הזו, אז אין ברירה אלא לומר שאין מדובר ב"זרם" ביהדות, אלא מדובר ב"זרם יוצא" מתוך היהדות אל מקום אחר. מהו המקום הזה? כנראה הנצרות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בארה"ב, שם מעל 58% מהיהודים הרפורמים מתחתנים עם בני זוג שאינם יהודים, ופעמים רבות רב רפורמי וכומר נוצרי מחתנים אותם ביחד.
אין אנו אומרים לאף אחד מה לעשות – אבל זו לא נקראת יהדות. זה לא נקרא זרם. זו לא נקראת מסורת. זו נקראת דרך חיים שמטרתה בעצם לאפשר לאנשים לעזוב את היהדות עם פחות נקיפות מצפון, ואין אפשרות לתת לזה לגיטימציה.

אף אחד לא הפריע לאף אחד להתפלל על פי אמונתו. אך מקום הקדוש ליהדות אמור להתנהל על פי כללי היהדות. ולכן, כמו שאין זה לגיטימי להיכנס למסגד וללעוג למוחמד, ואין זה לגיטימי להיכנס לכנסיה וללעוג לישו או למריה, כך אין זה לגיטימי להיכנס לכותל המערבי, שריד בית המקדש, וללעוג לעבודת המקדש, ולקרוא לבית המקדש "ברביקיו" ולקורבנות "מגעיל", וללעוג לאמונה באלקים, ולהתעקש לומר נוסח תפילה שמהותו כפירה בעבודת המקדש, כפי שהדברים מופיעים בסידור של "נשות הכותל".
שאלה שקשורה לשאלה זו, היא השאלה הבאה: מדוע אינכם תלמדו מהחסידים שלא שללו שום סוג של תפילה, אפילו שריקה של בחור שלא ידע לקרוא?
ראשית כל נסביר את השאלה. יש סיפור חסידי ידוע על הבעל שם טוב הקדוש, שראה שיש גזרה רעה חלילה, ובזכות שריקת תפילה של בחור כפרי שאפילו לא ידע לקרוא מסידור, אבל השריקה נבעה מתום לב, בזכות זה הגזרה בוטלה.
ואמנם, נכון הוא שכל יהודי, ולמעשה, כל בן אנוש, שמגיע כדי להתפלל, יכול להתפלל במילים שלו, ואף בשריקות שלו, ואף בכל שפה בעולם ובכל לשון בעולם, ותפילתו נשמעת, ואוי למי שילעג לו.
הכל טוב ויפה, עד שמגיעים לסוג תפילה או פולחן שהוא אסור על פי חוקי הדת. כאן, אלקים עצמו לימד אותנו שאין מקום לסובלנות. גם חטא העגל היה פולחן! אבל פולחן שאלקים אסור. וכך גם כאן, כאשר מגיעים עם נוסחי תפילה שסותרים את ערכי היהדות, ששינו את הברכות של הנביאים לברכות מזויפות שאסורות על פי היהדות, כשמשתמשים במטבע הלשון של הברכה, שתוקנה על ידי נביאים למטרות מוגדרות היטב, ומשתמשים בהם באופן שהוא אסור, הרי התפילה מהסוג הזה אינה ליגיטימית.
והדבר דומה לאוכל: אנשים יכולים לאכול כל מיני מאכלים, אבל תרופות שפותחו על ידי רוקחים למטרות מוגדרות, אם נשתמש בהן למטרות אחרות, הן עלולות לגרום חלילה נזק. וכך גם כאן, אדם יכול להתפלל בכל שפה, בכל לשון, בכל נוסח. אבל כאשר הוא משתמש במטבעות הלשון שתיקנו הנביאים ונקראות "ברכות" והוא משתמש בהן שלא באופן שתיקנו הנביאים, הרי הוא עובר על "ברכה לבטלה". כלומר, אם אדם אומר: תודה לך ה' שנתתי לי בוקר חדש, זה נפלא. אך אם אותו אדם אומר: ברוך אתה ה', עם שם ה', שנתתי לי בוקר חדש, הרי זו "ברכה לבטלה", שאסורה מתוך "לא תישא את שם ה' לשוא", והיא גורמת חלילה היפך הברכה, ולכן אין היא לגיטימית.
וכאן, כל יהודי באשר הוא וכל אדם באשר הוא, אם יגיע אל הכותל וישפוך את לבו ויאמר לה' יתברך כל מה שהוא מבקש, תפילתו בוודאי לגיטימית (בתנאי שהוא מבקש דברים טובים ולא חלילה דברים שליליים!) אך אם הוא מתעקש לומר דווקא מטבעות לשון שאסור לו לומר אותם, ושהוא יודע שאסור לו לומר אותם, זה דבר שאי אפשר להסכים לו ואי אפשר לתת לו לגיטימציה, פשוט מכיוון שמדובר על פולחן מסוכן שיש להימנע ממנו. נקודה.

"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"
המסורת שלנו היא מסורת נפלאה שהגיע מאת הבורא יתברך שמו. המסורת שלנו מורכבת מהתורה שבכתב, ספר התורה, ומהתורה שבעל פה, הפרשנות לספר התורה, פרשנות שעברה מדור לדור מאז משה רבינו, דרך הנביאים, דרך אנשי כנסת הגדולה, עד ימינו אנו
אנשי כנסת הגדולה היו עזרא ונחמיה, ושמעון הצדיק, והחכמים והנביאים שהיו איתנו בימי שיבת ציון, בתחילת ימי בית שני, והם שתיקנו לנו את נוסח התפילות הקדוש, נוסח שכל מילה בו חצובה מההרי קודש, נוסח של אמונה, נוסח של תקווה, נוסח שמלווה אותנו עד ימי הגאולה השלמה, עד שנראה בבניין בית המקדש בתפארתו, עד שכל התקוות שאנו מקווים להן ומייחלים להן ומתפללים להן - נראה בעזרת השם בהתגשמותן.

כל אדם באשר הוא אדם רצוי בכותל ומתקבל בכותל באהבה ובשמחה, כולל יהודים ושאינם יהודים, כולל שומרי תורה ומצוות ושאינם שומרי תורה מצוות. כולם אהובים וכולם רצויים ולכולם יש מקום במקום הקדוש הזה.

הכותל הוא מקום קדוש על פי הדת היהודית ולכן המנהגים בו הם על פי הדת היהודית, ואין בו מקום למעשים ולטקסים ולפולחנים שאסורים על פי היהדות ואף מביאים פורענות לעולם על פי היהדות.

ראה כאן דיון הלכתי בנושא.
ובקצרה, מילים שאנחנו מוציאים מהפה הם מילים קדושות שיכולות לברוא עולמות או חלילה להיפך.
הטקסטים הנאמרים, המילים הנאמרות בפולחנים הרפורמים והקונסרבטיבים הן מילים פוגעניות, הן מנוגדות לאמונה היהודית, הן אפילו לועגות לאמונה היהודית, והן אסורות על פי היהדות,
כאשר כתוב במקורות היהדות שהמילים האלו, שמורכבות מזיופים של הברכות שתוקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה, ולכן מהוות ברכות לבטלה,
ואף מביאות חלילה קללה על העולם.
וראה דברי הכלי יקר שמות כ ז על כך שברכות לבטלה מביאות חלילה פורענות לדרי מעלה עם דרי מטה.

הכותל הוא מקום קדוש על פי הדת היהודית.
הרפורמים, אלו מהם שהם בנים לאם יהודיה, הם אמנם יהודים, אך יהודים שעזבו את היהדות ובחרו לחצוב להם בורות נשברים.
אנו מזמינים אותם באהבה לחזור אל חיק היהדות! אבל כרגע זהו המצב, שהם בחרו לעצמם דת אחרת, דת שאינה מאמינה באמונות של היהדות ואינה שומרת על ההלכות של היהדות.

הכותל הוא מקום קדוש על פי הדת היהודית כיוון שהוא שריד בית המקדש ובו כבר מאות רבות של שנים מתפללים היהודים על בניין בית המקדש ומשתתפים בצער השכינה.
הרפורמים מחקו את התפילה הזו. מחקו את הכמיהה. מחקו את התקווה. מחקו את הציפיה לגאולה. ולכן אין להם שום קשר עם הכותל, שזו היא מהותו.
לבוא לכותל שהוא מקום קדוש כדי ללעוג לקדושה שלו, כדי לבזות את התקווה שלנו, כדי לפגוע בתקווה - זהו מעשה לא מוסרי בכל אמת מידה שהיא.
ואין דבר כזה מסורת לבזות מקום קדוש, מי שיש לו מסורת לבזות וללעוג לדת של עצמו - מתבקש להחליף את המסורת שלו למסורת מוסרית של כבוד של המסורת של העם שלנו לדורותיו.

ולגבי התיירים היהודים הלא-אורתודוכסים שבאים לכותל, הם מתקבלים באהבה ובשמחה ומאוד מתרגשים מקדושת המקום. אין להם שום עניין ושום מוטיבציה לפגוע בקדושה!
אז נכון שיש מי שבנתה לעצמה מפעל חיים מנסיון ליצור סכסוכים ומדון במקום שהם לא קיימים
מנסיון לקחת את המקום הכי קדוש והכי טהור והכי נקי ולהפוך אותו לזירה של מאבקים
אבל הסכסוכים האלו והמאבקים האלו והמריבות והמדון הם שלה ושלה בלבד ואין הם משקפים את יהודי התפוצות
שמגיעים למקומות הקדושים באהבה ובשמחה ומתקבלים באהבה ובשמחה
ויודעים לכבד את המקומות הקדושים.

ראשית כל, עצם המושג הלכה הוא מושג שמשתייך להלכה היהודית שעברה מדור לדור מאז ימי משה רבינו ואז דורינו. הרפורמים החליטו לנטוש את ההלכה הזו ולבנות לעצמם דת חדשה - דת שאין בה הלכה והיא לא היהדות.
והקונסרבטיבים אף הם בחרו לעשות מה שהם רוצים וכתבו ספרים שהם קוראים להם "הלכה", אבל בעצם אינם אלא תירוצים בלתי מבוססים כדי להצדיק כל דבר שהם רוצים לעשות.
כל הרעיון המוסרי של כפיפות לרצון הא-ל, של כניעה לדבר ה', של קיום מצוות התורה גם כשזה לא הכי נח - כל זה נמחק גם על ידי הרפורמים וגם על ידי הקונסרבטיבים.
והכותל שהוא מקום קדוש בדת היהודית, כיוון שהוא שריד בית המקדש, לכן הוא מקום שמתנהל על פי כללי הדת שהוא קדוש אצלה.
ואין בו מקום למנהגים שבעצם המהות שלהם מורדים בקדושת המקום - כי גם הרפורמים וגם הקונסרבטיבים מחקו את התפילה על בית המקדש מהסידורים שלהם, ולכן זהו פשע מוסרי לבוא למקום שכל המהות של זו התקווה לגאולה, ולומר בו לאלקים שאין הם רוצים את הגאולה הזו.
לא מתנהגים ככה.
ויש בכותל שוויון לכל אדם - כל אדם באשר הוא אדם יכול לבוא לכותל - ולכבד את קדושתו.

קודם כל - במהלך כל השנה מגיעים מליוני תיירים לכותל, שרבים מהם אינם יהודים או שאינם יהודים אורתודוכסים, וכולם מגיעים באהבה ובברכה, ומתוך אתרי שביעות רצון רואים ש-98% מהם שבעי רצון ומתרגשים מקדושת המקום.
וזה כולל גם רפורמים, שמגיעים ומתקבלים באהבה גדולה.
אבל כשבאה קבוצה שכל מטרתה הוא חילול פרובוקציה וחילול המקום, והיא פוגעת בנו באופן שכואב עד כאב פיזי עד כאב נפשי עד כאב שלא מאפשר לישון בלילה -
זה קצת קשה לשבת בשקט ולראות איך האמונה שלנו נרמסת ואיך מחוללים טקס שעל פי היהדות מורכב מקללות נגד העולם - ולשתוק.
ולכן לפעמים מדי פעם יש מחאות - כי אי אפשר לשתוק ולהבליג מול פגיעה כל כך קשה בקדושת המקום.
ויחד עם זאת, האלימות שנוצרת במפגשים הטעונים האלו היא אלימות מצד הרפורמיות ולא מצד המתפללות המאמינות שנפגעות.
הרפורמיות הן אלו שדורכות על מתפללות, שמפילות מתפללות, שלועגות למתפללות, שמתהגות בצורה אלימה ודורסנית מול המתפללות המאמינות -
וחוקי המדינה אינם נאכפים עליהן. כאילו יש כאן קבוצה עבריינית שאין לה חוק ואין לה סדר. עושה מה שהיא רוצה -
והמדינה עומדת דום.
ושוב, ברור שרוב הרפורמים אינם כאלו! רובם חיים את חייהם בשלווה, וכשהם באים לארץ הם יודעים לכבד את קדושת המקום.
ומתפללים בשלווה ובאהבה, כמו כולם.

יהודים - בנים ובנות לאם יהודיה - הם יהודים, לא משנה מה אורח החיים שלהם. אבל ה"זרם" הרפורמי אינו "זרם" ביהדות - זו אמנם מערכת של מנהגים ואורח חיים שנוסדה על ידי יהודים - אבל המערכת הזו היא מערכת המנוגדת לדת היהודית, ונוסח התפילה הנהוג על ידם אפילו אסור על פי היהדות, ולכן זו לא יהדות.
בדיוק כמו שאם קבוצה יהודית תמציא לעצמה מנהג כל יום להשתחוות לפסל - נכון, אלו שנוהגים כך הם יהודים - אבל המנהג שלהם אסור על פי היהדות ולכן זו לא יהדות.
והכותל הוא מקום יהודי - ולכן אין מקום בכותל למנהגים ודרכי התנהגות שהם אסורים על פי היהדות, מנוגדים לאמונה היהודית, ומנוגדים להלכה היהודית.

חופש הפולחן אין משמעותו לבוא למקום שקדוש לדת מסוימת וללעוג ולהתריס נגד דת זו! להיפך, מעשים כאלו הם פליליים, ומעשיהן של הרפורמיות שבאות במיוחד לעזרת הנשים כל ראש חודש - במיוחד כדי ללעוג ולפגוע באמונה היהודית - הם בעצם מעשים פליליים שאסורים על פי חוק העונשין לפי הסעיף של פגיעה ברגשי דת.
ולכן לא מדובר כאן על פגיעה בחופש הפולחן אלא מדובר כאן על מניעת פגיעה בחופש הפולחן שלנו, הנשים המאמינות כי הכותל הוא מקום שהוא קדוש על פי אמונתינו - ואינו קדוש לפי הרפורמים שבכלל אינם מאמינים בעבודה של בית המקדש ואז באה קבוצה, שמצהירה שהיא בכלל לא מאמינה בקדושת המקום, ופשוט פוגעת ברגשותינו ועושה פולחן לעגני נגד האמונה שלנו - וזהו מעשה שהוא מעשה פלילי.

הכותל הוא שריד של בית המקדש ולכן הוא מקום קדוש בדת היהודית - מקום שמתפללים בו על בניין בין המקדש וגם כל אחד יכול להתפלל על מה שחשוב לו - עקב העובדה שזהו המקום של בית המקדש שהשכינה לא זזה ממנו. והואיל והוא מקום שקדוש בדת היהודית, לכן נשמרים בו כללי הדת היהודית. הרפורמים בכלל לא מאמינים בבית המקדש ולא בקדושת הכותל ולכן ההתנהלות הלוחמנית ואפילו האלימה שלהן בכותל נגד המתפללות המאמינות היא מעשה בלתי מוסרי של פגיעה ברגשי דת של הנשים המאמינות - סתם מתוך רוע ואולי גם מתוך אינטרסים זרים.

אצל הרפורמים אין מושג כזה "הלכה" אלא כל אחד נוהג לפי ראות עיניו. אצל הקונסרבטיבים, לקחו את ההלכה וכל דבר שלא היה להם נוח, המציאו תירוצים למה לבטל. דבר כזה לא נחשב "הלכה". דבר כזה נחשב בדיחה. אבל בדיחה עצובה ואף כואבת. כי כל המהות של העם היהודי היא להיות עם סגולה - עם ששומע בקול האלקים ולא ממציא תירוצים כשלא נח לו.
ההלכה היהודית היא מושג מוגדר היטב שעבר מדור לדור עד ימינו. תורה שעברה מדור לדור, מהנביאים דרך החכמים, ובמקום הקדוש ליהדות יש לשמור על ההלכה שהיא כללי החיים שלנו על פי היהדות.

ראשית כל, הרפורמים הם רובם יהודים, אבל הדת שהם ייסדו מנוגדת ליהדות ולכן היא לא חלק מהיהדות אלא היא דת אחרת, כמו כל מיני דתות שהומצאו על ידי יהודים.
ולקבוצה הזו יש מנהגים יהודיים שהם השאירו, ויש מנהגים חדשים שהם המציאו ושהם אסורים על פי היהדות
כמו נוסח פולחן שמורד במהות של הכותל ושאסור על פי ההלכה היהודית ולכן אין לו מקום במקום הקדוש על פי היהדות
וכפי שציינתי בתאולוגיה שלהם אין בכלל עניין לבוא דווקא לכותל ולחלל דווקא אותו
ולכן ההתנהגות הזו העויינת נגד קדושת הכותל אינה מנהג של רפורמים -
היא סתם ישראבלוף.

הרפורמים בחלקם עדיין יהודים, ובחלקם הם צאצאים של אמא לא יהודיה ואלו אינם יהודים.
אבל הדת החדשה שהם המציאו אינה יהדות בכלל.
היא דת אחרת.
בדיוק כמו שהנצרות היא דת אחרת למרות שמייסדיה היו יהודים לכל דבר.
לדת הרפורמית אין את האמונה היהודית -
בדת הרפורמית אין את ההלכה היהודית
ואפילו הפולחן הרפורמי - נוסח התפילות - מנוגד להלכה היהודית, ואפילו מסוכן ומביא פורענות לעולם על פי האמונה היהודית.
ולכן הדת הרפורמית אינה חלק מהיהדות.
הם אוהבים לקרוא לעצמם "זרם" אבל הם בעצם "זרם יציאה". זרם שמעל 58% ממנו מתבוללים כל דור. זרם שבו כשיש אבא ואמא יהודיים, רוב הסיכויים שכמעט כל צאצאיהם יהיו כבר לא יהודים בעוד 2-3 דורות.
אז אולי הם מועדון חברתי ואולי הם דת חדשה - אבל "זרם" ביהדות - הם לא.
ויחד עם זה - אנו קוראים לכל יהודי רפורמי ולכל רב יהודי רפורמי לחזור אל הדת היהודית - לקבל על עצמו את האמונה היהודית ואת אורח החיים היהודי ואת ההלכה היהודית-
וכולם יתקבלו באהבה ובברכה, והרבה עברו את הגשר הזה - והצליחו לחזור ליהדות. בהצלחה!

רפורמים שרוצים לבוא ולהתפלל בכותל - יכולים לבוא וללכת - הגבר לעזרת הגברים והאישה לעזרת הנשים - ולהגיד כל אחד את תפילותיו והכל בסדר
ואמנם מגיעים תיירים מכל העולם - יהודים ושאינם יהודים, אורתודוכסים ושאינם אורתודוכסים, וכולם מסתדרים נפלא עם כללי המקום ועם שמירת קדושתו.
ואמנם יש קומץ נשים שמתפרנסות מהתססה והמרדה נגד חוקי המדינה ומטיילות בכל העולם כדי לחולל מדון נגד כללי היהדות - אבל הן מייצגות את עצמן בלבד, ואלמלא היו עושות הסתה בלתי פוסקת נגד היהדות ונגד המדינה ונגד קדושת הכותל - כולם היו מסתדרים נפלא עם כללי המקום ושומרים על קדושתו.

ראשית כל - כל אדם באשר הוא אדם, מתקבל בכותל באהבה ובברכה בלי שום אפליה כלל. אבל הכותל הוא מקום יהודי ולכן נשמרים בו כללי הדת היהודית. והרפורמים שבאים לכותל מסתדרים עם כל זה מצוין. ממילא הם לא באמת נוהגים להניח תפילין. רובם נפגשים לחגים בבתי הכנסת ואולי גם לפעמים בשבתות - אבל אין שום מנהג רפורמי כזה לבוא ולהניח תפילין - לא בשום מקום וגם לא בכותל. אין בכלל מנהג רפורמי כזה - ואתה מוזמן לשאול איזה רפורמי שאתה רוצה - בן או בת. בכותל באה קבוצה שבמטרה לחרחר ריב "המציאה" מנהג חדש שלא קיים אצל שום קבוצה, לא בדת היהודית, ולא בשום דת אחרת, ולהמצאה שלה, שכוללת עבירות חמורות מאוד על פי ההלכה, הן קוראות "מנהג". אבל זה לא עובד ככה. אי אפשר לבוא למקום קדוש כדי לפגוע בקדושתו, ובגלל שחוזרים על המעשה השפל הזה של הפגיעה שוב ושוב חודש אחר חודש ושנה אחרי שנה להעז לקרוא לזה מנהג. לפגוע בקדושת מקום קדוש זה לא מנהג - זו פרובוקציה, וגם אם חזרו עליה מאות פעמים - זו עדיין נשארת פרובוקציה בדיוק כמו שאם היה מישהו מוסלמי הולך מאות פעמים למסגד עם כיתבו פוגעני נגד מוחמד - זו היתה פרובוקציה נגד האיסלאם והוא לא יכול היה לטעון שזהו מנהגו רק בגלל שהוא חזר וביצע את מעשה הפשע שלו. וכמו שאנו מבינים את זה כלפי כל דת אחרת - כך מן הראוי שנבין זאת גם כלפי הדת של עצמנו.

יהודים הם יהודים הם יהודים, וגם מי שאינו יהודי יכול להתגייר ולהפוך ליהודי. אבל מנהגים שאינם על פי היהדות אינם יהדות. אין כאן עניין של אפליה אלא עניין של הגדרה. בדיוק כמו שמלבן לא יכול לטעון שהוא ריבוע ולא יכול לטעון שמפלים אותו על כך שהוא לא ריבוע. מדובר על מושגים מוגדרים היטב ואין כאן שום משמעות של אפליה אלא פשוט משמעות של מה נכנס לתוך ההגדרה - ומה לא כלול בה, וקבוצה שבחרה לעשות לעצמה פולחנים שמורדים ביהדות - הרי היא קבוצה שמורדת ביהדות - וכמובן שחבריה וחברותיה מוזמנים באהב לחזור בהם ולחזור לדת של אבותיהם ואימותיהם ושל אבותינו ואימותינו, דת שקיבלנו דור אחר דור מאז מתן תורה.

ראשית כל, הכותל הוא מקום קדוש ואין מקום לתת שום חלק בו לצורך חילול קדושתו! איך אפשר לקחת מקום שהוא שריד של בית המקדש ולתת לבצע בו פולחן שכל משמעותו מלחמה נגד בית המקדש ומלחמה נגד היהדות? הרי זה בלתי אפשרי!
הרי זה כמו "משפט שלמה" - ללכת לאמא של תינוק ולהגיד לה לחתוך אותו? אי אפשר לעשות כזה דבר!
ואחרי כל זה מישהו עשה את הטעות הקשה הזו, והקצה מקום מיוחד לקבוצת הרפורמיות -
והן בוחרות לא ללכת למקום שהוקצה עבורן אלא דווקא לבוא לעזרת הנשים הרגילה כדי להמשיך ולפגוע ברגשות המתפללות המאמינות
וזה בלתי נסלח.

מתווה הכותל הוא מילים מכובסות לחרפה ולמעשה פשע נגד היהדות במקום הכי קדוש ליהדות.
הרפורמים מבחינה תיאולוגית בכלל לא מאמינים בקדושת הכותל אבל רואים בו נכס של נדל"ן. אז עם כל הכבוד - שיחפשו נכסי נדל"ן במקומות אחרות וישאירו אותנו המאמינים לנפשנו ולהתייחד עם בוראנו במקום שאנו מאמינים בקדושתו - והם לא. וההתנהגות של נשות הפרובוקציה הרפורמיות, שממשיכות לחלל את עזרת הנשים בכותל מתוך נסיון סחיטה - אין שום שם אחר לקרוא להתנהגות הזו. רק סחיטה ובריונות נגד מדינת ישראל תוך כדי מעשים פליליים ורק כדי להשיג בדרכים לא מוסריות שליטה על מקום שהוא קדוש ביהדות - ואצלם הוא נכס של נדל"ן.

ירושלים מלאה אתרים לאומיים וגם מדינת ישראל כולה מלאה אתרים לאומיים, אבל היחודיות של הכותל, ומה שמושך אליו עשרה מליוני מבקרים בשנה, היא לא העובדה שהוא אתר לאומי – אחרת, עשרה מליוני המבקרים האלו היו מגיעים להר הרצל, כי בהר הרצל יש גם דשא. והם גם לא מגיעים בשביל לראות אבנים עתיקות, אחרת, היו כולם גודשים את מתחם דוידזון. וגם אין להם חיבה מיוחדת לקירות, אחרת, היו כל עשרה המליונים האלו מגיעים לאיצטדיון טדי, כדי לראות את קיר הטיפוס הנחמד שהוקם שם.
אבל, עשרה מליוני המבקרים בשנה מגיעים לכותל בגלל קדושתו, בגלל קרבת האלקים שבו, בגלל שהם רוצים להתפלל אל האלקים ששכינתו שרויה במקום הקדוש הזה.
ומי שאינו רואה בכותל מקום קדוש, יואיל בטובו לחפש לו קיר אחר להתגדר בו. לא חסרים קירות בירושלים, לא חסרים אתרים לאומיים, ולא חסרים מקומות עתיקים. אבל לבוא מתוך התרסה והמרדה למקום שמוגדר כמקום קדוש ולהיאבק נגד קדושתו זו התנהגות לא סובלנית, לא מוסרית, ואפילו לא מנומסת.

או בניסוח המקורי של השאלה: לכאורה, הכותל הוא אתר היסטורי ומזכרת לבית המקדש שנחרב. למה אתם כל כך נלחמים עליו?
הכותל הוא שריד בית המקדש ולכן המנהג בו הוא להתפלל על בניין בית המקדש.
הכותל הוא המקום הקרוב ביותר לבית המקדש הוא נגיש עבורנו לתפילה, ויש בו השראת שכינה, כלומר, תקשורת ישירה יותר עם הקדוש ברוך הוא, ולכן זהו המקום שבו אנו מתפללים ומבקשים את בקשותינו.
ואמנם נכון הוא שמי שסובר שהמקום אינו אלא מקום היסטורי, יכול למצוא לעצמו הרבה מקומות היסטוריים, ואפילו מקומות עתיקים עוד יותר, והמלחמה שלו עליו אינה אלא כפיה אנטי דתית ושנאת חינם גרידא. או כפי שכתב אחד הגולשים: "בתור חילונים חסרי אמונה בקדוש ברוך הוא, הרי אין לכם מה לחפש במקום כזה קדוש. אז מה אכפת לכם מה החרדים רוצים?"

יש מי ששואל מדוע מתפללים ליד הכותל. הרי עלינו להתפלל לאלקים, לא לאבנים!
ואמנם, ביהדות יש מושג של "מקומות קדושים" שמשמעותו מקומות שבהם יש השראת שכינה, כלומר, יש קשר יותר גלוי בינינו לבין האלקים. יש הארת פנים, התגלות, של האלקים. יש תקשורת יותר נקיה. ואחד המקומות האלו הוא הכותל, שהוא שריד של בית המקדש, ועבודתו היא התפילה לחידוש עבודת המקדש, שהיתה דרך ליצור קשר פנימי עמוק ביותר בין האדם לבין בוראו.
ולכן בכותל אנו מתפללים לא אל האבנים – אלא אל האלקים, ששכינתו שרתה בבית המקדש, ואבני הכותל הן השרידים של בית המקדש, והשכינה אינה סרה מהן.
ואנו מתפללים אל האלקים, אך מגיעים אנו אל הכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשנו, ואל המקום הקרוב יחסית אל מקום המקדש, ואל המקום שבו השכינה שורה, כלומר, יש בו נוכחות של הקדושה והקירבה לאלקים, ויש בו יותר יכולת שלנו להתקשר עם האלקים ולהינות מהאור הרוחני של הקדושה האלוקית, ובמקום הזה אנו מתפללים לאלקים ומחכים לישועתו ומחכים לבניין בית המקדש, שהכותל המערבי הוא אחד מהקירות החיצוניים שלו.
וכך כתב הרב גץ זצ"ל ביומנו, בשבוע של פרשת תרומה תשנ"ב, בתשובה על שאלה קנטרנית מסוג זה:

(מקור: יומני הרב גץ זצ"ל, אתר בית הרב גץ)
.

היהדות היא הדת שנוסדה במתן תורה, ועברה מאב לבן עד דורנו. חלק חשוב מאוד ביהדות היא עבודת המקדש ובפרט עבודת הקורבנות במקדש, ולכן כאשר חרב המקדש, אנו מגיעים לכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשנו, ומתפללים בו על הגאולה העתידה. ולכן מי שמגיע לכותל מתוך זלזול והצהרה שאין הוא מחכה לבניין בית המקדש, הרי הוא מורד במנהג המקום ואין שום מקום לתת לו לגיטימציה, לא בכותל הצפוני, ולא בכותל הדרומי, ולא ליד שום אבן מאבני קירות הר הבית.

אמנם בבית המקדש היו גם נשים וגם גברים, וגם בכותל המערבי ובכל בית כנסת שמכבד את עצמו יש מקום גם לנשים וגם לגברים. אבל שימו לב: גם בבית המקדש היתה "עזרת נשים", כדי למנוע את חוסר הצניעות והערבוביה כשהיתה צפיפות במקום. החשיבות של ההפרדה בין נשים לגברים במקום קדוש היא דווקא כדי לשמור על קדושת המקום, וכדי לשמור על הנקיון של המחשבות של כל אחד מהמתפללים ומהמתפללות שלא "יתערבבו" על חשבון הקן המשפחתי הפרטי שלהם.
המחיצה בבתי תפילה היא דבר מאוד עתיק ביהדות, וגם בבית המקדש היתה עזרת נשים, ואף בתקופות קדומות עוד יותר, ואפילו בשירת הים, נשים וגברים שרו שירה בנפרד, והנשים ליוו את שירתן בתופים כדי למנוע בעיות צניעות, כי רק דרך צניעות ניתן להגיע לקדושה אמיתית.

לפני שנת 48 לא היתה הפרדה מכיוון שהבריטים לא הרשו לשים מחיצה בכותל מכיוון שהם סירבו להודות שהכותל הוא מקום קדוש ליהדות. המחתרות היו מגניבות לכותל שופרות, מחיצה וספסלים, והבריטים היו תופסים את ה"אשמים" במעשה ומענישים אותם בחומרה.
ולכן בלית ברירה התפללו היהודים ללא מחיצה, אבל בצניעות ומתוך הפרדה בין נשים לגברים ככל שניתן היה, ואפשר לראות זאת בתמונות העתיקות מאותה התקופה. והנשים שהיו מגיעות לכותל היו מכוסות מכף רגל ועד ראש, וידעו לכבד את המקום ואת קדושתו.

תמונה של הכותל מתקופת טרום מלחמת השחרור, הספריה הלאומית

כתבה ראשית על הסרת מחיצת התפילה בידי הבריטים
והמחיצה אינה הקצנה ואינה הדרת נשים. די למכבסות מילים . המחיצה בכותל מיועדת להפרדה בין נשים לגברים, על פי גדרי הצניעות ועל פי כללי ההלכה וכפי שמקובל במסורת ישראל שהועברה מדור לדור, מאז ימי בית המקדש ואף קודם לכן.

ראשית, המתפללים בכותל הם בני כל המגזרים ולמעשה גם בני כל הדתות. אף אחד לא מנסה לנכס שום דבר. אבל לכבד מקום קדוש צריך, לא משנה מי בדיוק שחרר אותו.
שנית, ניתן לקבוע באופן קרוב לוודאי, שאף צנחן ששחרר את הכותל לא היה רפורמי , מכיוון שבתקופת מלחמת ששת הימים, ואף בתקופת מלחמת השחרור, לא היו כמעט רפורמים בארץ. וזאת מכיוון שהרפורמים בכלל לא תמכו בציונות ובכלל כפרו בעליה לארץ. הרפורמים הרי התנגדו להרצל, והתנגדו להקמת מדינת ישראל בכלל, וגם היום הם עושים הכל כדי לפגוע במדינה וביהדותה, ובפרט המייסדות של "נשות הכותל" שעסוקות בעלילות נגד המדינה בכל העולם כאילו "לא מרשים לנשים להתפלל", דבר שמוכיח מה עומד מאחורי כל ה"מסירות נפש" שלהן: שקר, עלילות, ונסיונות לפגוע במדינת ישראל, ביהדות שלה, ובקשר שלה עם שאר יהודי העולם, באמצעות פגיעה דווקא בלב של מדינת ישראל: הכותל. ומצד שלישי, זהותם הדתית של משחררי הכותל לא אמורה להשפיע על מנהגיו. אחרת, היינו בקלות הופכים את הר הבית למרכז תפילה יהודי, כי הצנחנים ששחררו אותו היו יהודים, והיינו הופכים את הכנסיות בהר ציון ליהודיות, כי יהודים שחררו אותם. אך אנו מבינים שאלו דרישות לא מעשיות, ושהמנהג של המקום מדורי דורות הוא המנהג שאמור להישמר בו, עד ביאת גואל צדק. ולכן המסגדים נשארים מסגדים, ולכן הכנסיות נשארות כנסיות, ולכן גם הכותל המערבי, שהיה כל הדורות מקום תפילה קדוש של הדת היהודית, ימשיך בע"ה להיות, ומוכרח להמשיך להיות, מקום תפילה קדוש לדת היהודית, שמתנהל על פי כללי היהדות, כפי שהוא היה כל הדורות, מאז חורבן בית מקדשנו.
(אפשר גם להוכיח זאת בהוכחה "פסאודו-מתמטית": נניח בשלילה שהיה ולו חייל רפורמי אחד שהשתתף בכיבוש הכותל. אזי ענת הופמן היקרה היתה מגלה אותו, מפרסמת אותו, עושה עליו סרט, מזכירה אותו ב-300 מאמרים, וכולנו היינו מכירים אותו. אבל אין שום פרסום כזה. מסקנה: לא היה אפילו לא חייל רפורמי אחד שהשתתף בכיבוש הכותל).
ולעומת זאת, מי שקבע את מנהגי הכותל הוא הרב גץ זצ"ל, שאיבד את בנו יקירו אבנר הי"ד במלחמה על כיבוש ירושלים, וכפי שאמר זאת הרב גץ: "אוי לי שבני נהרג על שחרור ירושלים ואשריי שזכיתי שבני היה ממשחררי ירושלים".

תמונתו של אבנר גץ הי"ד
אבל יחד עם זאת חשוב לציין שעל פי כל קנה מידה משפטי, זהותם הדתית של משחררי הכותל לא אמורה להשפיע על מנהגיו. אחרת, היינו בקלות הופכים את הר הבית למרכז תפילה יהודי, כי הצנחנים ששחררו אותו היו יהודים, והיינו הופכים את הכנסיות בהר ציון ליהודיות, כי יהודים שחררו אותם. אך אנו מבינים שאלו דרישות לא מעשיות, ושהמנהג של המקום מדורי דורות הוא המנהג שאמור להישמר בו, עד ביאת גואל צדק. ולכן נכון להיום המסגדים נשארים מסגדים, ולכן נכון להיום הכנסיות נשארות כנסיות, ולכן להבדיל גם הכותל המערבי, שהיה כל הדורות מקום תפילה קדוש של הדת היהודית, ימשיך בע"ה להיות, ומוכרח להמשיך להיות, מקום תפילה קדוש לדת היהודית, שמתנהל על פי כללי היהדות, כפי שהוא היה כל הדורות, מאז חורבן בית מקדשנו.

אף אחד לא "השתלט" על הכותל. הכותל מאז ומעולם, מאז חורבן בית המקדש, היווה מקום קדוש, מקום של תפילה וכיסופים לבניין בית המקדש. ולכן אך טבעי הוא שעם שחרורו של הכותל, חזר עם ישראל לפקוד אותו ולהתפלל בו ולשמור על קדושתו.

גלויה עתיקה של תפילה בכותל, הספריה הלאומית
ואף אחד לא השתלט בו. יש בו כללים וגדרים שהוגדרו על ידי הרבנות הראשית לישראל, והונהגו בפיקוח הרב גץ זצ"ל, שמונה על ידי מדינת ישראל כאחראי על הכותל והמקומות הקדושים, ומונהגים היום על ידי הרב רבינוביץ שליט"א, שמונה על ידי מדינת ישראל כאחראי על הכותל והמקומות הקדושים. מדובר במינויים חוקיים ורשמיים של מדינת ישראל, ולא על "השתלטות" כפי שקומץ, פחות מאחוז אחד מהאוכלוסיה, טוען, באופן שאינו נכון. כי באותו אופן הוא גם יכול לטעון ש"מס הכנסה" השתלט על המשכורת שלו, ושהעיריה השתלטה על הרמזורים שלו. זה לא עובד כך! יש חוק, ועל פי החוק, רב הכותל קובע את כללי המקום וזו המינוי שלו. זה לא השתלטות. זה חוק.

ראשית, אופן התפילה בכותל הוא האופן שהוא מנהג המקום מדורי דורות, מאז חורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה. ואגב, שימו לב לכך שאלו שקבעו את אופן התפילה בכותל אחרי מלחמת ששת הימים דווקא כן היו אלו שהקריבו את היקר להם מכל כדי לשחררו. כי משחררי הכותל היו הצנחנים, ביחד עם הרב הצבאי הראשי הרב גורן זצ"ל, שרץ איתם ביחד עם שופר ותוך כדי תפילות לה', והרב גורן זצ"ל היה, כידוע לכולנו, רב אורתודוקסי, שנאבק על קדושת הכותל.

ומדינת ישראל מסרה את הפיקדון היקר הזה בידיו של אדם צדיק ומקובל גדול שהיה שכול, הרב הצדיק הרב גץ זצ"ל, שבנו יקירו, אבנר הי"ד, נפל על שחרור ירושלים ושחרור הכותל.

הרב גץ זצ"ל, רב הכותל הראשון, מתוך אתר בית הרב גץ
מדינת ישראל חוקקה חוק שעל פיו הסמכות בכותל, וקביעת התקנות על שמירת קדושתו, נתונות בידי רב הכותל, ועל פי הנחיית הרבנים הראשיים בישראל. ורב הכותל נאבק לשמור על קדושת הכותל, למנוע תפילות מעורבות בו, למנוע שירה פרובוקטיבית, ולמנוע מנהגים המנוגדים להלכה, וכל מי שמעיין במכתביו רואה זאת.
אבנר גץ הי"ד היה צנחן שנלחם על כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, והוא נפל בקרב, מפגיעה של צלף, בחצר המטרה, בקרבת שער שכם.
וכמו הנלחמים נגד ירמיהו בשעתו, שהשליכו לבור בחצר המטרה, כך היה גם מי שנלחם נגד אביו השכול הרב גץ זצ"ל, וגרם לו צער רב וייסורים. והנה ציטוט אחד מני רבות מיומנו של הרב גץ זצ"ל, פרשת נשא תשמ"ט, מאתר בית הרב גץ:

ולכן, כל מי שיש לה מעט הגינות, מעט כבוד לאדם באשר הוא אדם, ומעט רצון להיטיב לעולם, ראוי לה שתברח משותפות בארגון שמאז היוולדו התנהל בצורה בלתי מוסרית תוך דריסת חוקי המדינה, ודריסת כללי המוסר הבסיסיים ביותר.

אף אחד לא גירש אף אחד, וכל הצנחנים ששחררו את הכותל היו יהודים ישראלים, כולם היו יהודים אורתודוקסים, חלקם דתיים, חלקם חילונים, ואף בנו של רב הכותל היה צנחן, שנפל על שחרור הכותל. אבל, כמה מתוך אותם צנחנים, מיעוט שבמיעוט, תומך בהפיכת הכותל ממקום של תפילה ותחנונים, כפי שהיה מאז החורבן, לאתר לאומי לטקסים ולחגיגות בלבד, ואותו מיעוט מייצג בערך אחוז אחד מהאוכלוסיה, כך על פי בדיקת טקסט שערכתי. (הממצאים שמורים אצלי, מי שרוצה שתשלח אלי מייל). ואותו אחוז אחד (אולי אחוז וחצי) באוכלוסיה, שאינו מסתפק במאות אתרים לאומיים, ורוצה להפוך גם את הכותל למוזיאון, כולל גם בכמה אנשים שבעברם שירתו בצבא כצנחנים. ומה זה רלבנטי?
ומצד שני, אם כבר בצנחנים עסקינן, הדבר הכי בוטה והכי לא מוסרי בעולם, זה להילחם מלחמת חורמה, ולהתנהג בבריוניות משפטית, ולתקוף תקשורתית ולהעליל עלילות שוא ולפגוע בבריותו של רב הכותל הראשון, הרב גץ זצ"ל, ששכל את בנו הצנחן, אבנר הי"ד, במלחמה על כיבוש העיר העתיקה ועל כיבוש ירושלים. האם "שירת נשים" שווה מלחמה נגד אב שכול? האם "קול הערב" מצדיק הסרת כל רסן מוסרי? והאם מדובר בעבודה זרה חדשה – סגידה ופולחן לקולן הערב יותר או קולן הערב פחות של נשים אלו ואחרות? איפה הגבולות שלכן?

את המדינה הקימו יהודים דתיים, חרדים וחילונים. האינסטלטור החרדי, החסיד, של מאה שערים, הרי נלחם על שחרור קבר רחל ואיבד את שני רגליו בקרב. יהודים חרדים, דתיים וחילונים נלחמו כתף על כתף במלחמות ישראל, חלקם נפלו בקרבות, חלקם נפצעו, חלקם שילמו בחייהם ורבים מהם שילמו בבריאותם, ולכולם חשובה היתה מטרה אחת: להקים בית יהודי לעם היהודי.
וכעת מגיע קומץ של אנשים שלא היו שותפים באותם מלחמות, כי הרפורמים הרי התנגדו להקמת מדינת ישראל, ובימים בהם יהודי מדינת ישראל נאבקו על קיומה, הרפורמים באמריקה נאבקו על קיום הדולרים של עצמם, וכעת, אותם רפורמים שלא היו שותפים בהקמת המדינה, ולא היו שותפים בהגנה עליה, ולא היו שותפים בקביעת צביונה, הם אלו שמתיימרים לבוא ולפגוע בקדושת הכותל המערבי, ולנסות חלילה לפגוע במרקם הרוחני של הארץ ולהפוך את מדינת היהודים חלילה למדינה של ערב רב עם סלט של גפילטע פיש עם סנטה קלאוס. וזה לא יעלה על הד(ע)ת.

קודם כל, שר התפוצות הקודם אמנם הקצה בכותל, באופן לא תקין ולא מתקבל על הדעת, מתחם מיוחד שמיועד ל"זרמי" ה-Exit. בשטח הזה, שהוא גדול, נגיש, ובתוך אתר ארכיאולוגי מהמם, יש רק סידורים שאינם "אורתודוקסים", מה שאני נאלצת לקרוא לו, "סידורים מזויפים". וכל פעם שמישהו מעז להביא לשם סידור אמיתי, משום מה הסידור האמיתי הזה נעלם כבר אחרי כמה ימים, לא ברור מדוע.
אבל אותו מתחם בכותל, עומד רוב הזמן שומם. פרט לימי שני וחמישי, אז מגיעות לשם לפעמים קבוצות לקיום בר מצוות, וגם הקבוצות האלו, ברובן הינן משפחות אורתודוקסיות שחיפשו מקום של שלווה. ואילו הרפורמים כמעט בכלל לא מגיעים לשם, והקונסרבטיבים מגיעים לשם לעתים די רחוקות. מהו פשר הדבר? כאשר בכותל המערבי נמצאים מדי פעם אלפי מתפללים, בני כל העמים והדתות, מדוע "עזרת ישראל" עומדת שוממת, למרות ההשקעה של מליונים שהושקעה בה?
אבל לשאלה הזו יש תשובה פשוטה. על פי התאולוגיה הרפורמית והקונסרבטיבית, אין בכלל קדושה בכותל. זו היא האמת. הרי אין הם מאמינים בכלל בעבודת המקדש! הרי אין הם מאמינים בכלל בפולחן של הקרבת קורבן עולה, קורבן שלמים, קורבן התמיד, הקטורת, המנחות.... ולכן מבחינתם מדובר על מקום עתיק, ותו לא. כי כל מנהג המקום בכותל, מזה אלפיים שנות גלות, היא בתפילה לבניין בית המקדש – תפילה שאין לרפורמים ולקונסרבטיבים שום קשר אליה. ואם כך הוא הדבר, מה להם להתאמץ, לנסוע חצי שעה כל כיוון, לפסוע ולהתאמץ ולהזיע רק כדי לראות קיר יפה של אבנים? הרי אין הם באמת מאמינים בקדושת המקום הקדוש הזה!
ואם אין הם באמת מאמינים בקדושת המקום הקדוש הזה, גם אין מקום לתת להם אחיזה במקום הקדוש הזה. פשוט מאוד. בדיוק כמו שאין מקום לתת לנו, היהודים, מקום במכה, כי אין אנו מאמינים בקדושה של מכה, ואין מקום לתת למוסלמים מקום בותיקן, כי אין הם מאמינים בקדושת הותיקן, כך אין מקום לתת לרפורמים ולקונסרבטיבים מקום בשריד בית המקדש, אחרי שאין הם מאמינים בקדושתו, ואחרי שהם צנזרו את התפילה על עבודת המקדש מסידורי התפילה שלהם,
ואותו דבר נכון גם ל"נשות הכותל", שצנזרו את התפילה על עבודת המקדש מסידור התפילה שלהן בראש חודש, כי אם אין הן מחכות לבניין בית המקדש, מה יש להן לעשות למרגלותיו? לבוא לשער בין האלקים רק כדי להתכחש לעבודתו? זה לא מנומס, וזה לא מתקבל על הדעת.

הדת היהודית היא דבר מוגדר היטב שעבר בצורה מוגדרת היטב מדור לדור, וכלליה כתובים וידועים היטב. תפקידה של הרבנות הוא לשמור על כללי היהדות במדינת היהודים. בלי הרבנות, מוסדותיה ורבניה, היה כאן כאוס בכל מה שקשור לשמירה על הדת. וכאן על פי חוקי מדינת ישראל, הרבנות היא שקובעת את ההתנהלות ברחבת הכותל, ואת האופן שבו כללי היהדות יישמרו בכותל.
ולא מרחיקים מהכותל אף אחד: מליוני תיירים מכל העולם ומכל הדתות מגיעים לכותל ומרגישים את קדושתו, והדבר גם כולל מאות אלפי יהודים מכל המגזרים ומכל הארצות. ורק את הדבר הזה יש לשמור: לשמור על קדושת המקום הקדוש הזה, כי אף אחד מהמבקרים בכותל לא מגיע אליו כדי לראות את האבנים שלו. מבקר שאוהב אבנים, יכול להסתפק בביקור במתחם דוידסון. אלא כל אותם מבקרים מגיעים כדי לחוש את קדושתו, ולכן עליהם לשמור על קדושתו. ובדיוק כמו שכל מבקר בקולוסיאום ברומא צריך לשמור על ניקיונו ולא לקשקש בגיר על קירותיו, בדיוק כך כל המבקר בכותל צריך לשמור על קדושתו ולא לחלל אותו באמצעות טקסים המנוגדים ליהדות והמחללים את קדושת המקום. זה אמור להיות ברור על פי כל קנה מידה מוסרי.

לא כתוב בשום מקום שאסור לאישה להיות בכותל יחד עם בעלה, אבל הואיל וזכינו וברוך ה' הכותל מלא והומה אנשים, בלתי אפשרי הוא להימנע מבעיות של ערבוביה אם לא תהיה מחיצה בכותל, ובכדי שנשים תוכלנה להתפלל בחופשיות, וגברים יוכלו להתפלל בחופשיות, נדרשת מחיצה, כדי לשמור על הקדושה, וכפי שידוע לנו מחז"ל, שהם מעבירי המסורת היהודית מדור לדור: (ויקרא רבה כד ו): "כל מקום שתמצא גדר ערוה שם תמצא קדושה." (ערוה היא הערבוביה והעדר הצניעות בין גברים לנשים).

צילום מתפילת ראש חודש אייר תשע"ט, באדיבות ליבה

הכותל לא שייך לאף אחד. לא לחרדים, לא לחילונים, לא לצנחנים ולא למדינה. הכותל שייך לאלקים וכל העולם שייך לאלקים. אנו בחסדיו של האלקים זכינו לחזור אל הכותל ולהתפלל אליו. זכינו לחזור אל הכותל כדי לעבוד את הבורא, ולא כדי לבזות את עבודתו. ולכן אין מקום לאפשר בכותל קיום טקסים שמנוגדים לעבודת הבורא, ושמהווים הפרה של עבירות מעשרת הדיברות. ובכללן עבירה על "לא תעשה לך פסל...." שמתקיימת על ידי חלק מ"נשות הכותל" שמתפללות לאבנים ולא לאלקים, ובכללן עבירה של "לא תישא את שם ה' לשוא" שמתקיימת על ידי הטקס של "נשות הכותל", שכולל ברכות מומצאות, ברכות לבטלה ואיזכור שם ה' באופן שאסור להזכיר אותו.
ובנוסף, גם אין מקום בכותל למי שמשתמשות בו להשגת מטרות פוליטיות זרות, ומשתמשות בכותל כ"קרש קפיצה" להשגת כאוס אנטי דתי חלילה במדינת היהודים היחידה בעולם, וחלילה להרס חזון מדינת יהודים, וחלילה להפיכת מדינת היהודים למדינה של ערב רב עם סופגניות פלוס סנטה קלאוס, ועם "יותר מדרך אחת להתחתן, להתגרש, להיקבר" ולהיעלם מהעם היהודי לצמיתות.

נכון, הכותל הוא קיר חיצוני של השטח הקדוש של בית המקדש, אבל הוא התקדש בתפילות של אלפיים שנה של יהודים שבאים אליו ומתפללים בו על הגאולה. ונכון, הוא לא מקום המקדש עצמו. אבל הוא מהווה שריד בית מקדשנו. והוא מהווה השער אל בית מקדשנו.
ונכון להיום, אין באפשרותנו לעלות אל הר הבית בגלל הספיקות ההלכתיות, שבגללן הכריעו גדולי ישראל לא לעלות להר הבית. וגם המיעוט שנוהג על פי כמה רבנים שכן התירו זאת, לא יכול להתפלל שם, ולכן מקום התפילה הקדוש ביותר שלנו, שהתקדש במשך אלפי שנים, הוא רחבת הכותל המערבי.
ובמחשבה נוספת, אם אנו רוצים להיות ראויים להתפילה בהר הבית עצמו, ראשית כל נראה איך אנו שומרים על הקדושה במקום שבו כן יכולים אנו להתפלל, ברחבת הקודש. אם את הקדושה ברחבת הכותל אין אנו מצליחים לשמור, איך נבקש להיכנס אל הקודש פנימה? קודם נראה שאנו מצליחים לשמור על קדושת מה שכן קיבלנו עד כה, ואחר כך נבקש ונתפלל להיות ראויים בעזרת ה' להיכנס פנימה אל המקומות העוד יותר קדושים.

גם חטא העגל היה מדהים, מיוחד, ומעורר כמיהה ורגש. הרגשות האנושיים הם מטעים. ואנחנו מוכרחים מצפן רוחני גבוה, עליון, שמנוהל על ידי מי שכבר עבר את "גן המבוכה", קריא, גדולי ישראל, שיודעים מנסיונם ומחכמתם ומרוח קודשם מה צפוי בכל מסלול, ומה מגיע כתוצאה מאותו טקס "מדהים, מיוחד, ומעורר כמיהה ורגש".
גם טקסים נוצריים, דרך אגב, יכולים להיות מדהימים, מיוחדים ומעוררי כמיהה ורגש, וגם טקסים מוסלמיים או בודהיסטים, וגם מסיבות סמים עם סמים קשים יכולות להיות מדהימות, מיוחדות ומעוררות כמיהה ורגש, אבל הן הרסניות ומסוכנות ומובילות לעתיד אומלל.
ואנו, מבין כל הטקסים המדהימים והמרגשים שיש, אנחנו נתמקד באלו שבאמת מובילים אותנו למקום טוב יותר, למקום של עבודת האלקים על פי היהדות, ולמקום של קדושה אמיתית. והטקסים היחידים שעונים על הכללים האלו הם הטקסים שנעשים על פי כללי היהדות.

יש הרבה בעיות, הלכתיות ואמוניות, בטקס של "נשות הכותל". בעיה ראשונה הוא שמדובר על טקס שסותר את כללי הדת היהודית. טקס שמבוסס על ברכות מזויפות ועל ברכות שנאמרות בסיטואציות שאסור לומר אותן, ולכן מדובר על "ברכות לבטלה" שאסורות משום "לא תישא את שם ה' לשוא", ומביאות חלילה היפך הברכה, למרות שמדובר על הפרדה.
בנוסף, הקבוצה הזו, כקבוצה, מגיעה מתוך התכחשות למסורת היהודית, ומתוך רצון לפגוע במאמינות ו"לחנך אותן" כביכול מחדש, והמטרה הסופית שלהן, כפי שהן עצמן הצהירו בבית המשפט, היא להרוס את קדושת הכותל, להסיר ממנו את המחיצה, ולהפוך אותו לסוג של דיסקוטק גדול עם ריקודים מעורבים ושירה בציבור. אבל, האם חסרים דיסקוטקים בירושלים? הכותל הוא מקום קדוש, מקום תפילה, מקום של בכי ותחנונים וכיסופים לגאולה, וכאן באה קבוצה ומתנהגת כאילו הוא דיסקוטק, וזה לא יכול להתקבל על הדעת. במקום קדוש יש להתנהג על פי כללי המקום הקדוש, ולא לבוא במיוחד, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, רק כדי לחלל חלילה את קדושתו.

מופת למסירות נפש – בוודאי. אבל למרבה הצער, מסירות נפש היא מתכון לא רק לקדושה, אלא גם להיפך הקדושה. גם בימי בית ראשון אנשים מסרו את נפשם, אבל על דברים שליליים. אפשר לראות בספר ירמיהו. ומסירות נפש לדברים שליליים, זה דבר שנקרא "עבודה זרה", וזה לא דבר שראוי להתפאר בו. חבל!
ומה לגבי יראת שמים? מה זו בכלל יראת שמים? הבה נראה את ההגדרה של יראת ה' מופיע בספר החינוך במצווה תל"ב:
"להיות יראת ה' על פנינו תמיד לבלתי נחטא, כלומר שנירא ביאת עונשו ולא יהיה לבבנו בלי מגור אליו כל היום, ועל זה נאמר (דברים י, כ): "אֶת ה' אֱלֹקיךָ תִּירָא". וחלק מיראת ה' הוא: "שלא יזכר שמו לבטלה". (מתוך מצוות יראת ה' בספר החינוך).
"ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, ובכל מין האדם. וזאת אחת מן המצות התמידיות על האדם שלא יפסק חיובן מעל האדם לעולם אפילו רגע אחד, ומי שבא דבר עברה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהשם ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם וישיב להם נקם כפי רוע המעשה." כלומר יראת ה' משמעותה פחד ובריחה מעבירות, ובפרט מנשיאת שם ה' לשוא כפי שתואר למעלה.
ולכן, אם הקבוצה חפצה להתחזק ביראת שמים, אדרבה:
א. שהקבוצה תחזור להתפלל מנוסח הסידור היהודי, ובלי ניסוח של ברכות "מקוריות" שאינן מגיעות מחז"ל, ותוקנו על ידי מי שאין סמכותו לתקן ברכות אלו, ומהוות נשיאת שם ה' לשוא ועבירה על מצוות עשה של יראת ה' כפי שהבאנו לעיל.
כי את נוסח הברכות תיקנו חז"ל על פי סודות עמוקים, ואין רשות לאף אדם בימינו להמציא נוסחי ברכות משלו.
כפי שכתב הרמב"ם בהלכות קריאת שמע: ".... כללו של דבר - כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע…" (פרק א' הלכה ז')
ובהלכות ברכות:
"ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה. וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - אינו אלא טועה. (פרק א' הלכות ה', ו')
ב. שהתפילה שהקבוצה מקיימת תתנהל על פי כללי ההלכה, עם תפילת שמו"ע בלחש כפי שתיקנה חנה הנביאה, ובלי אמירת נוסחים שאסור לומר אותם בלי מניין, (קדיש (מסכת סופרים פרק י הלכה ו, שו"ע או"ח סימן נה), קדושה (בבלי, ברכות כ"א), וברכו (משנה, מגילה כ"ג)), כי אמירת נוסחים אלו שלא על פי האופן עבורם תוקנו, כמוה כלקיחת תרופה שלא על פי המרשם שהיא נוסחה עבורו, ומהווה נשיאת שם ה' לשוא, ועבירה על מצוות יראת שמים.
הערה: נשים פטורות ממניין, כי יש להן תפקידים לא פחות חשובים, ולכן אין גם אופציה לעשות "מניין נשים" לצורך אמירת נוסחים אלו, אין צורך לעשות זאת, ואין גם אפשרות לעשות זאת, לפי שום דעה בהלכה.
וגם כאן נמדדת יראת אלקים, במקומות שאותם אמנם יכולים אנו להסביר לעצמנו בשכל (על פי הפשט, תפקידים אחרים של הנשים, ועל פי הסוד, השורש הרוחני מאוד של נשמתן, שהוא מעל הזמן) אך ההגיון הראשוני שלנו היה אולי פועל אחרת, וזה בדיוק כמו שיראת האלקים של אברהם אבינו נמדדה בעקידת יצחק: "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה". במקום שמנוגד היה להגיון הראשוני שלו, הוא כפף את הבנתו לרצון האלקים, וכך אנו, מתפקידנו לחפוף את ההבנה וההגיון הראשוניים שלנו לרצונו של האלקים, כפי שבא לידי ביטוי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פי ובדברי הנביאים וחכמי ישראל לדורותיהם.

נכון, יש בתוך הקבוצה גם נשים שמאמינות בקדושת הכותל, וגם נשים שמאמינות בבניין בית המקדש, וגם כמה נשים אמיצות ששוחות נגד הזרם, ומתפללות מסידור אמיתי.
אבל ברגע שהן באות ונותנות את כוחן לארגון עם מגמה נגד קדושת הכותל, נגד בניין בית המקדש, ונגד התפילה מסידור אמיתי, הרי בעצם הן הופכות להיות "נוסעות פסיביות" ב"אוטובוס" של המגמה הכללית של קבוצה זו. כמו נוסעות שרצו להגיע לראש הנקרה אך נכנסו לאוטובוס שנוסע בכלל לאילת.
כי כאשר נאמרות ע"י יו"ר הארגון אמירות מהסגנון של: "מתווה הכותל מדבר על כך שיש יותר מדרך אחת לספק שירותי דת בכותל. יישום המתווה יקדם את היום שבו תהיה יותר מדרך אחת להתחתן ולהתגרש בישראל, יותר מדרך אחת להיקבר, לשמור שבת, כשרות וכו'. הכותל טומן בתוכו את היסוד העמוק של יחסי דת ומדינה, ויש אפשרות לקדם דרכו פלורליזם דתי עבור כל מדינת ישראל". (מתוך מאמר במעריב, 12.5.19) או מהסגנון של: "בקירות אני תמיד מחפשת סדקים. הכותל ייראה לך כמו סתם חלק מחומת ירושלים בלי הצלפים או השיכרון הזהוב שגדלים בתוכו. נאחזים בסלע, מחפשים מזון, נהנים מי הגשמים, ובסוף מפרקים את הקיר. זו רפרזנטציה סימבולית למאבק שלנו. כל נפילה של קיר מתחילה בסדק." (מתוך כתבה בהארץ, 1.2.13). או מהסגנון של: "שכל אחת תעשה בכותל מה שבא לה". (מתוך סרטון של הארגון). הביטויים האלו, ההתייחסות אל הכותל כאל מכשיר לקידום נישואי תערובת, חילולי שבת והריסת הצביון היהודי בישראל, ההתייחסות אל הכותל כאל קיר שרוצים חלילה להפיל אותו, וההתייחסות לכותל כאל מגרש משחקים, זו בדיוק ההיפך מההתייחסות אליו כאל מקום קדוש עם כל מה שמשתמע ממקום קדוש. ולמרבה הצער, זו ההתייחסות הרשמית של הקבוצה כקבוצה.
ואמנם, אותן נשים מאמינות ששותפות בארגון הזה, סביר להניח שהן פועלות מתוך פמיניזם ומתוך רצון לשפר את מעמד הנשים, אך אין הן מבינות שבפעולתן הן משיגות את ההיפך המוחלט: כי בעקבות השתתפותן, הארגון מציג מצג שווא כאילו נשים "אורתודוכסיות" נגררות אחריהן לתפילה האנטי יהודית שלהן ועוברות על חוקי ההלכה כדי להיות ממושמעות להנהגת הקבוצה וכדי "להתאים את עצמן" ליתר חברות הקבוצה מיתר ה"זרמים". כביכול אנו הנשים איננו עקביות בדרכינו.
אך אנחנו, הנשים העבריות, איננו "כאלה". הרי למרגלות הר סיני, אנחנו לא השתתפנו בחטא העגל, ואיך כאן נהיה אנחנו אלו שנכשלות בניסיון ועוברות על חוקי התורה למרגלות בית המקדש???? זה פשוט לא מתאים לנו!

אמנם, במדינה "דמוקרטית" מרשים גם למיעוטים להביע את עמדותיהם, וגם מיעוטים שהם פחות מאחוז אחד מהאוכלוסיה יכולים להתנהג בדרך שלהם בדרך כלל.
אך יש לכך יוצא מן הכלל, והוא: כאשר ההתנהגות השונה של המיעוטים מסוכנת ליתר האנשים. לדוגמה, אם מכונית תחליט שהיא רוצה לנהוג בכביש "כדרכה", ולעקוף מכוניות במעבר חציה, היא עלולה לגרום לתאונות דרכים, ולסיכון הולכי הרגל שחוצים את מעבר החציה, ולכן הדבר אסור, מסוכן, ועל שוטרי התנועה למנוע זאת ולשלול את רשיונו של נהג כזה, למרות שהוא בסך הכל רק רצה לנהוג "כדרכו".
באותו אופן, ה"דרך" הזו של הפולחן של נשות הכותל היא "דרך" מסוכנת, שמסוכנת לא רק להן אלא לכלל האוכלוסיה. כיוון שמדובר על נוסח תפילה שאסור על פי היהדות, שמסוכן לכלל הציבור על פי היהדות (כפי שפירטתי למעלה), ושמהווה גם סוג של התרסה, כאשר לקחו את נוסח תפילת מוסף, שכולו מלא בתפילה ותחנונים לשיבת ציון ולבניין בית המקדש ולהחזרת עבודתו, ואותן נשים הן באות ואומרות נוסח מזויף, שלועג לעבודת הקודש ומתנכר אליה, דווקא למרגלות המקום שבו היתה עבודת קודש זו נעשית. הרי זו דרך שאי אפשר להרשות לה לגיטימציה.

זוהי דמגוגיה שאין בה אמת, שהרי כל איש וכל אישה, יהודים ושאינם יהודים, יכולים לבוא ולהתפלל בכותל, אבל לשמור על קדושתו!
האמנם מישהו מונע מאישה כלשהי להתפלל? האמנם סגור הכותל מפני תפילות נשים? מדוע להשמיץ את מדינת ישראל? מדוע להפיץ שקרים בעולם?
נשים יכולות להתפלל בכותל. ונשים יכולות גם להתחבר לכל האורות הרוחניים שבעולם. אבל כאשר אדם מגיע למקום קדוש, מן הראוי שישמור על כללי המקום הקדוש. האם תגיעי למסגד עם נעליים, וכאשר יאסרו עליך את הכניסה למסגד, תבואי בטענות על כך שמנעו ממך את הכניסה בגלל שאת בת? למה לשקר? מנוע ממך את הכניסה בגלל שהפרת את מנהג המקום!
וכך גם בכותל, יש מנהגים של הכותל, מנהגים של אלפיים שנה שנהגו מדור לדור, ונקבעו מחדש על ידי הרב גץ זצ"ל, אביו של החייל אבנר גץ הי"ד שמסר את נפשו על כיבוש ירושלים, ונוסדו על פי הנחיות הרבנות הראשית לישראל, ונשמרים עד היום, וכאן, קבוצה של נשים שמפירות את הכללים האלו אינה יכולה להיתמם ולטעון ש"לא מרשים לנשים להתפלל בכותל", כי אין זו אמת.

מאותן סיבות שבה היה נפוליאון בונפרטה (הבעל של ג'וזפין) סירב להיפגש עם העכברים שגונבים לו את הגבינה הצהובה:
א. הם לא מספיק חשובים: מה יש לנפוליאון להיפגש עם עכברים?
ב. הפעילות שלהם שלילית: למה שנפוליאון ירצה להיפגש עם מי שלוקחים לו את הגבינה הצהובה מארוחת הבוקר?
ג. הם עלולים לפגוע חלילה בבריאותו: כי זה מסוכן לבריאות של נפוליאון לראות עכברים ולשמוע את הציוצים שלהם.
ועכשיו ברצינות, וכי מה חשבתן לעצמכן? לבוא 31 שנים, לחלל את קדושת הכותל, לפגוע מילולית, רגשית ופיזית ברבבות ומליוני מתפללו, להשמיץ את שמם של רבני הכותל ברבים, להשמיץ את שמה של מדינת ישראל בתפוצות, לגרום לפגיעה קשה ברב גץ זצ"ל, אביו השכול של החייל אבנר הי"ד שמסר את נפשו על כיבוש ירושלים, ולפגוע בו שוב ושוב עד פטירתו - - -
ואחרי כל הרעות האלו, עוד יש כאן מי שרוצה להיפגש עם רב הכותל?
חשבתן אולי במקום זה להיפגש עם איש מקצוע מתאים (הסטוריון, נניח) שיעמיד אתכן על מקומכן?

השאלה המפורטת: איך רב הכותל מארח בכבוד רב עסקנים שתורמים כסף לכותל? ולמה נשות הכותל לא מקבלות רשיון חניה בכותל למרות שהן מגיעות כל חודש?
ראשית כל, מאז שחרורו של הכותל המערבי מגיעים אליו בני אדם מכל העולם, ובכללם אנשי ציבור, מנהיגים, ותורמים, שמטבע הדברים רב הכותל מארח אותם באופן אישי, בדיוק כמו שהם מקבלים אירוח אישי בכל מקום רשמי אחר שהם מגיעים אליו: כגון הר הרצל, יד ושם, ועוד, וכך זה אמור להיות.
ובנוסף, עם כל הכבוד לכל אדם באשר הוא אדם, כל אותם אנשי ציבור לא נוהגים לפגוע בקדושת הכותל. הם בדרך כלל גם לא לועגים מתפללים, גם לא מכים מאבטחים, וגם לא מחביאים ספר תורה בחדר השרותים.
ובודאי שאין הם באים לכותל כדי לעבור בו על עשרת הדיברות בכל חודש מחדש. ולכן אין שום פסול בכך שעל רב הכותל לקבל אותם בצורה מכובדת כיאות למעמדם!
ובקשר לחניה בכותל, אנא בידקו בתקנות של קבלת אישור החניה לכותל, ותראו מה הן הקריטריונים, שהם אחידים לנשים וגברים, אבל מי שמגיעה פעם בחודש, מה לעשות, אינה עומדת בקריטריונים אלו,
ובנוסף, עצם הבקשה של קבוצה שפוגעת במקום הקדוש לקבל "אישור חניה" למקום קדוש זה, מהווה סוג של חוצפה, מהסיבות שפורטו בתשובה לשאלה הקודמת.

הרבה פעמים נשים שרות, שמחות, ורוקדות. גם נשים חרדיות. וגם נשים במאה שערים וגם בגאולה נוהגות לשיר, לרקוד, ולשמוח. אבל כאן בנושא שבו עסקינן יש "מנוע" שמפעיל את כל הפולחן העצוב הזה. והמנוע שעומד מאחורי הארגון הקרוי נשות הכותל, בעצם "לקח בשבי" כמה נשמות מאוד גבוהות ויקרות, שיכלו לעבוד את ה' באמת, ומשתמש בהן ככלי לפגיעה בעבודת ה' בכלל, ולפגיעה בעם היהודי בכלל. וכאן השירה של הנשים משמשת בעצם ככלי התרסה וניגוח, ככלי להפריע ולפגוע ולהרוס את המנהג המקובל. היא שימשה בסוף שנות השמונים ככלי להכאיב למקובל הרב גץ זצ"ל, רב הכותל, אדם ששיכל את בנו על כיבוש הכותל, וארגון "נשות הכותל" לא היסס להמרות את פיו, להכאיב לו, ולהגיש נגדו בג"צים חוזרים ונשנים, בבריונות ובאובססיביות, כדי לשנות את המנהג שיש בו יותר קדושה.
ואמנם יש כאן נקודה לא ברורה: האם "שירת נשים" היא ערך כל כך חשוב, יותר מפיקוח נפש? (ע"ע "עזרה למרפא") יותר מכבוד בסיסי למשפחות שכולות? (ע"ע המלחמה נגד הרב גץ זצ"ל, שהיה אב שכול). יותר חשוב משמירה על החוק? (תוך קריאה להמרדה נגד חוקי מדינת ישראל - מעריב 31.5.19). ואם יש מי שחושב ש"שירת נשים" היא ערך עליון, הרי הוא פגאני, בדיוק כמו מי שחושב שהוא מתפלל לאבנים, ואינו מבין שיש אלוקים ולו לבדו אנו מתפללים.
שירת נשים אינה אלוקים. אבנים אינם אלוקים. שירת נשים היא משהו נחמד – במקום שלו, בצורה שלו, במקום שבו אין הוא גורם להפרעה לאנשים אחרים, ולהפרעה בשלמות של בתים בישראל. ואילו אישה שמתעקשת להתלבש בצורה שגורמת לגברים להביט בה ולשכוח את האישה האוהבת שמחכה להם בבית, ואישה שמתעקשת לשיר בצורה שגורמת לגברים להקשיב לקולה הערב, או הערב פחות, ולשכוח את האישה האוהבת שמחכה להם בבית, היא אישה שפוגעת. פוגעת בחברות שלה, פוגעת בנשים אחרות, ופוגעת בקדושת העם היהודי.
וכאשר הדבר הזה נעשה במקום הקדוש ביותר, ובצורה כפייתית ופוגענית, הרי שמדובר לא על "שירת נשים" תמימה, אלא מדובר על מעשה מעשה שנועד לפגוע באנשים בגלל אמונתם, מעשה שאינו מתקבל על הדעת.

אין כאן שום שנאה, ואמנם יש כאן מאבק. ואנו, הנשים המתפללות בכותל, נאלצות להילחם כנגד התופעה הכופרנית הזו המכונה "נשות הכותל", אבל להילחם מתוך אהבה. להילחם כמו אמא שתופסת את הילד שלה בכח כשהוא רץ לכביש סואן. להילחם כמו גננת שלוקחת קופסת גפרורים מהילדות בגן. להילחם כמו מתכנת שמנסה לתקן באג בקוד הכי אהוב שלו. להילחם מתוך אהבה, אבל להילחם.
כי המטרה של הארגון הזה היא מטרה של מלחמה נגד הגאולה. נגד עבודת ה'. נגד עבודת הקורבנות. כי התפילה על עבודת הקורבנות צונזרה מתוך הסידור של הארגון הזה. כי הארגון, והעומדים מאחוריו, וההנהלה שלו, אינם מחכים לגאולה, ובעצם בפועל, הקבוצה הזו באה מדי חודש בחודשו לומר לאדון ה', "אין אנו חפצים בעבודתך. אין אנו חפצים בקירבתך. אין אנו מעוניינים בבית מקדשך. אנא, השאר את המצב הקיים. סבבה לנו ככה". כי זה המשמעות של הטקסים שהם עורכות. כי זה מה שנוסח התפילה שלהן אומר. כי זה מה שהן אומרות במאמרים שלהן. בכתבות שלהן. בשיחות בעל פה.
והדבר הזה קשה מנשוא, והוא מכאיב לכל מי שאיכפת לו. הוא מכאיב לכל ההורים והסבים וסבי הסבים של כולנו, לאורך כל הדורות, שכולם יושבים ומצפים וממתינים בעולמות העליונים להגעת הגאולה אחרי כל כך הרבה שנות גלות, והם מחכים שמהתהליך הזה, של שיבת ציון, של בניית הארץ עקב בצד אגודל, שמהתהליך המופלא הזה תצמח סוף סוף הגאולה, יתגלה סוף סוף המשיח, ייבנה סוף סוף בית המקדש - - -
ופתאום "פקק תנועה". ופתאום קבוצת נשים שבאות מדי חודש בחודשו ואומרות לאלקים "לא בא לנו עליך. לא בא לנו להכין לך קורבנות. לא בא לנו להתקרב אליך. לא רוצות בית מקדש." "מה, את רוצה לחתוך בשר?" "מה, את רוצה לעשות ברביקיו?" "השכינה אמרה לי שהיא לא רוצה קורבנות"
וזה דבר שאי אפשר לשאת. כי זה דבר שכל מי שהקדוש ברוך הוא אהוב עליו, שכל מי שמתגעגע לקרבתו, שכל מי שמצפה לגאולה, חייב לזעוק על זה. חייב לצעוק על זה. חייב לעצור את זה. חייב לזעוק ולצעוק ולצרוח ולומר לבורא עולם: אנחנו אוהבים אותך. אנחנו רוצים אותך. אנחנו רוצים את הקשר הכל כך קרוב הזה איתך. אנחנו רוצים את האורות של הקורבנות, הנסחים, העולות והזבחים, הקטורת והמנחות. אנו מחכים למנורה, ולארון העדות, ולשולחן וללחם הפנים, ולכיור ולכנו ולכהנים בעבודתם וללוויים בשירם ובזמרם, אנא אבא, גאל אותנו ברחמים!
ובפרט, כל מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא, חייב לברוח, במהירות הכי גבוהה שיש, ולא להיות חלק מאותה קבוצה שבאה להתריס ולמרוד וללעוג ולפגוע במאמינים המשוועים לעבודת הקודש. וכל מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא חייב לזעוק אל ה' שיעזור לו לצאת מהעבדות הרוחנית הזו, מהשבי המתעתע הזה, אל החירות. אל האור.

אף אחד לא שונא אף אחד. כולנו ברואי ה' אך לכולנו יש בחירה חופשית איך להתנהג, וכחלק מהבחירה, ה' אומר לנו: "ובחרת בחיים", ומצווה עלינו לשמור על חוקיו. ואין אנו משתלחים באנשים עצמם אלא מנסים להניא אותם ממעשיהם הרעים וממעשי הכפירה שלהם, וה' עצמו ציווה עלינו "הוכח תוכיח את עמיתך" – לפעול ולמחות כאשר אנו רואים מעשי עוול, וזה מה שאנחנו עושים, על פי מה שה' יתברך ציווה אותנו בתורתו. ולא מתוך שנאה אלא מתוך אהבה אבל גם מתוך כאב.

ה' נתן לנו תורה, התורה היא תורת חיים והיא אלוקית, ובכל דור ודור הרי אנחנו, כבני אדם, צריכים לכפוף את עצמנו לחוקיה ולכלליה, ואם תרצי, זה הוא סוד העולם הזה. האם יצליח להשליט את רצון ה' מול רצונו? האם יצליח להבין שרצון ה', כפי שבא לידי ביטוי בצוויו, הוא הדרך האמיתית והיחידה להתעלות? וכל נסיון עקיפה ו"תחכום" אינו אלא עצת היצר?
ויש על זה הרבה סיפורים ומשלים.
וחטא אדם הראשון, וחטא העגל, וחטא המרגלים, כולם כולם ועוד רבים, הם דוגמאות של ה"דילמה" הזו, של מצב שאדם חושב שהוא "יעקוף" את צווי האלקים במקום לאכוף אותם, ובסופו של דבר מתברר שהוא נפל.
וכאן, הקבוצה הקרויה "נשות הכותל", עוברת על כללי ההלכה, אין מה לעשות.
כי המציאות הזו של "מניין נשים" היא מציאות שאינה קיימת מבחינה הלכתית, וכפי שפורט למעלה.
כי הנשים שורשן במקום מאוד מאוד גבוה. מקום שאין בו ספירה ואין בו מניין ואין בו אפילו לוח זמנים. מקום רוחני טהור נקי ומופשט מאוד מאוד. ולכן אין הן מחויבות להתפלל במניין, וגם אין הן משלימות אותו, וגם אין הן מהוות "מניין" לאמירת התפילות שחויבו בהן הגברים.
כמובן, אישה שרוצה לקבל את ה"אורות" הרוחניים של המניין והתורה וקריאת התורה יכולה להשתתף בכך. יכולה ללכת לתפילה. יכולה לתרום ספר תורה. יכולה לתרום גם בית כנסת שלם. ואז כל הזכויות של בית הכנסת, יש לה "מניות" רציניות בכל התפילות והברכות שנאמרות שם עד עולם.
אבל הברכות האלו, של קדיש, קדושה, ברכו, ועוד, שתיקנו אותם חז"ל, הם גם תיקנו את אופן אמירתם, שיהיו בנוכחות של "מניין" של 10 גברים יהודים מגיל 13 ומעלה. ואם אומרים אותם שלא על פי אופן אמירתם, הרי נושאים את שם ה' לשוא, ועוברים על "לא תישא את שם ה' לשוא" שהוא עבירה מעשרת הדיברות.
עבירה שגורמת ל.....לעיכוב הגאולה.
וכך כותב על כך האבן עזרא: "ואילו לא היה בישראל רק זאת העבירה לבדה, תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו" (שמות כ', ז'). חלילה וחס. חבל!

כפי שפורט למעלה, חל איסור חמור של "לא תישא את שם ה' לשוא" על אמירת קדיש, קדושה וברכו ללא מניין של 10 גברים בני 13 ומעלה, ולכן הטקס של "נשות הכותל" הוא מנוגד להלכה.
בנוסף, אמירת "שמונה עשרה" בלחש היא מנהג עתיק, שתוקן על ידי אישה: חנה הנביאה, והוא מחייב על פי ההלכה, ונשות הכותל אינן מקפידות עליו, אינן מתפללות את תפילת שמונה עשרה כפי שהיא תוקנה על פי ההלכה.
ועוד דבר חמור ביותר: הנוסח בסידורים של "נשות הכותל" הוא נוסח מזויף. מתפילת שחרית הושמטה מילה, מתפילת מוסף עוותה ברכה שלמה, ואמירת תפילות מזויפות אף היא אסורה על פי ההלכה.
ובאופן מפתיע, הקטע שזויף בתפילת מוסף הוא בדיוק הקטע שנשות הכותל כל כך נאבקות לקרוא אותו מתוך התורה: הקטע שעוסק בעבודת הקורבנות, אבל מתפילת מוסף, התפילה על עבודת הקורבנות, והציטוט של עבודת הקורבנות, הושמטו. אז אם כל כך חשוב לכם לקרוא את הקטע הזה מתוך התורה, מדוע השמטתן אותו מהסידור שלכן!
שאלתי את יו"ר הארגון על כך, בראש חודש תמוז, והיא ענתה לי ש"קורבנות זה מגעיל". ככה מדברים? ככה מבזים את עבודת הקודש למרגלות חורבות בית המקדש, מול פתח שער הבית, מול עמדת הבידוק? הרי אם הייתי מוסלמית, כל העולם היה בוער עכשיו בעקבות התבטאויות אלו!

מדובר בדמגוגיה ועלילות דם כמיטב המסורת של התקשורת הישראלית, וכפי שהיא למדה מהאנטישמים לדורותיהם. ה"דוסים" לא "סוחטים" אף אחד, והם מגנים על המדינה בתורתם ובתפילותיהם, ומעשיהם בונים "כיפת ברזל" רוחנית שעוטפת את כולנו. והם חיים בצניעות ובמינימום, והרוב המכריע של משקי הבית החרדיים גם עובדים לפרנסתם (תבדקו בלמ"ס), ולכן העלילה הזו כאילו "הדוסים סוחטים את המדינה" היא עלילה שיש לה מקורות מאוד מאוד לא נעימים, ומזכירים פרסומים מ- Der Judenspiegel, Leipzig 1926. ראו תמונה קלאסית מעיתון זה: (מתוך בלוג הספריה הלאומית)

ומצד שני, מי שבאמת שסוחט את המדינה הוא מי שמתנהג באלימות ובבריונות נגד הדת, נגד כללי הדת, ומנסה לסחוט באיומים הרס של מתחם בן אלפיים שנה (מתחם קשת רובינזון) והפיכתו למפלצת של בטון בהשקעה של מליארדים, וכל זה למטרות של "ניראות", כדי שיהיה יותר קל "להכאיב לדוסים". וזה לא לגיטימי. וכך נראה "מתחם קשת רובינזון" היום:

חלק מהמתחם
וכך דורש ארגון "נשות הכותל" שייראה אותו מתחם, כ"פרוטקשן" עבור הפסקת את הפרובוקציות והאלימות נגד הנשים המתפללות בכותל: מפלצת של מתכת. (מתוך הדמיה של HANDEL ARCHITECTS, על פי הצעתו של האדריכל מיכאל ארד, מתוך אתר the marker).

האם שווה להרוס עתיקות של אלפיים שנה, ולהסתיר אותם מתחת למשטחי מתכת, אך ורק כדי לספק את רצונה של קבוצת "נשות הכותל" להציק ולהטריד את ה"דוסיות"? האם שווה להשקיע מליארדים, ולהרוס מתחם מפואר רק בשביל פרוטקשן לארגון שפועל באופן לא חוקי, ומאיים שאם לא יתנו לו את הרס מתחם קשת רובינזון, הוא ימשיך להכות ולהשפיל ולפגוע? האם זו התנהגות מוסרית? עד כמה שידוע לי, לדבר הזה קוראים "סחיטה באיומים". הערה: הגדרת "בריונות" מתוך ויקיפדיה: בריונות היא אסטרטגיית התנהגות הכוללת הפגנה קבועה של כוח והשגת יעדים בעיקר בעזרת איומים ובמצבים מסוימים גם בפעילות אלימה. הפעילות מתבטאת בעיקר על ידי הטרדה אגרסיבית מתמשכת וחוזרת במטרה לפגוע, ולמרות סימנים ברורים למצוקת הקורבן.

יש מי שחושב שדרך הקבוצה הנ"ל מעמד האישה יכול להתחזק. והאמת היא הפוכה לגמרי.
מעמד האישה ביהדות, כפי שתיארתי, היה מאז ומעולם מכובד וגבוה. האישה נחשבת רוחנית מאוד, ומקושרת לעולמות רוחניים גבוהים, והפטור שהיא מקבלת ממצוות עשה שהזמן גרמא נובע מכך שיש לה תפקידים אחרים, חשובים לא פחות, בהשקעה בבניית ועיצוב הדור הבא.
האם ניסיון של קבוצת נשים "להידחף" בכוח ל"רובליקה" הגברית, תוך רמיסת דברי גדולי ישראל, רמיסת הרבנות הראשית, רמיסת רב הכותל, רמיסת רגשות המתפללות, רמיסת חוקי מדינת ישראל, וללא כל רגש אחריות על המשמעות וההשלכות של המעשים האלו, האם הדבר הזה מ ק ד ם את מעמד הנשים?
לא. בדיוק להיפך. הדבר הזה בדיוק פ ו ג ע במעמד הנשים. הדבר הזה בדיוק אומר שאנו, הנשים, יכולות לחטוא לא פחות מהגברים, יכולות לזייף. יכולות לצפצף. יכולות להמרות את פי ה'. יכולות למרוד בו.
האם זה דבר שמקדם את מעמדנו? האם זה דבר שטוב לנו? לא ולא. להיפך. שהרי הנשים בעם ישראל, מאז יציאת מצרים וגם קודם, היו אלו ששמרו על ההלכה, ששמרו על הנאמנות למסורת, ששמרו על רצון האלקים. כך מאז ומעולם, וכך בכל הגלויות, מאירופה ועד אתיופיה, מאנוסי ספרד ועד ניצולות השואה. וכאן, דווקא קבוצה של נשים באה, ובזדון מנסה להפר את החוקים ולמרוד באלקים, להכעיס, בפרהסיה, ודווקא במקום הכי קדוש? הרי אין דבר שמבזה אותנו הנשים יותר מהתופעה השולית והמרגיזה הזו!
ומי שבאמת חשוב לה מעמד הנשים, אדרבה, שתלמד נשים יהדות, שתחלק לנשים נרות שבת, שתפיץ חומר על שמירת שבת, על לימוד תורה, על תפילה, על מצוות. שתקרב את חברותיה ליהדות, כי זו המהות שלנו, לדבוק בה', לקיים את מצוותיו, ולהיות נאמנות לו!

כי אנו הנשים מכבדות אחת את רעותה, ואנו מבינות שחוקי התורה, שדאגו להפריד בין נשים לגברים במקומות של קדושה ובמקומות הומי אדם, נועדו לטובתנו ולטובת הבתים של חברותינו, ולכן, מתוך רצון להעצמה נשית ומתוך אמפטיה אישה כלפי רעותה, אנו מעוניינות בהפרדה בין נשים לגברים, ואנו מעוניינות בצניעות של נשים, ואנו מעוניינות בכך שחומת ההגנה על בתי ישראל תשמר, כדי שבכמה שיותר בתים תשרה שכינה.
ואמנם, יש נשים שחושבות אחרת. כפי שאמרה אחת ממנהלות הארגון בזו הלשון: "אז לעזאזל האושר". או במקום אחר אותה אישה צוטטה בזו הלשון: "בקירות אני תמיד מחפשת סדקים.הכותל ייראה לך כמו סתם חלק מחומת ירושלים בלי הצלפים או השיכרון הזהוב שגדלים בתוכו. נאחזים בסלע, מחפשים מזון, נהנים מי הגשמים, ובסוף מפרקים את הקיר. זו רפרזנטציה סימבולית למאבק שלנו. כל נפילה של קיר מתחילה בסדק."
אז מסתבר שיש נשים שחושבות שהרס וחורבן מהווים "פריצת דרך" שפריצת גדרות או פריצת קירות או הרס מקומות עתיקים זהו אידיאל. ונשים אלו מן הראוי שיתכבדו לעשות חשבון נפש, ויפסיקו לנסות להרוס ועוד לעשות מזה "אידיאולוגיה", ויניחו לעם ישראל לכבד את מורשתו, לכבד את דתו, ולכבד את מסורתו ואת עתיקות ארצו.

השאלה המפורטת: מה זה האיקס האדום הזה על נשים עם ספר תורה? איום לעוד אלימות??! הכותל שייך לכווווולם!!!
לסמן איקס על תמונה משמעותו לסמן איקס על התופעה, שהגיעה זמנה לחלוף מן העולם. התופעה הזו של הגעה למקום קדוש כדי לחלל את קדושתו, של השימוש בספרי תורה כדי לבזותם, להחביאם בשירותים, להחביאם בפח האשפה, לגעת בהן בצורה לא הולמת, להכות עימם מאבטחים – כל זה, הגיע הזמן שיחלוף מן העולם. ספרי קודש הם חפץ קדוש. כבאים מחרפים את נפשם לא אחת כדי להציל ספרי תורה מתוך שריפה. ספר תורה שנופל, כל בית הכנסת צריך לצום. ומן הראוי שגם כל אחת ואחת מאיתנו תדע להעריך את קדושתם של ספרי התורה, לכבד אותם, ולא להכניס אותם לשירותים, ולא להיאבק עליהם כאילו מדובר היה בבובה של גן ילדים. אנחנו לא ילדים קטנים, וקצת אחריות צריך שיהיה לנו, יהיו אשר יהיו דעותינו, וטראומות הנעורים שלנו.
ולעומת זאת, שואלת יקרה, ודאי ידועה לך מימי בית הספר האמרה הידועה של רב, "כל הפוסל במומו פוסל", ומי שרואה "אלימות" באחרים, מוטב לו שיבדוק את עצמו. בריונות כלפי הרב גץ זצ"ל, אב שכול ששכל את בנו אבנר הי"ד על שחרור ירושלים, היא אלימות. בריונות כלפי מחליפו, הרב רבינוביץ שליט"א שכל כך מאיר פנים לכל אחד, היא אלימות, הגעה בכפייתיות ובהפגנתיות לכותל כדי לבזותו, היא אלימות. אמירת משפטי כפירה ולעג נגד המתפללות המאמינות, זו אלימות. הסרת כיסוי ראש לרבנית שבאה להתפלל בכותל, זו אלימות. הפלת מתפללות ופציעתן, זו אלימות. החבאת ספר תורה בשירותים, זו אלימות. די לאלימות בכותל. די לפגיעה בקדושת המקום ודי לפגיעה ברגשות המתפללים. הגיע הזמן להפסיק עם כל זה. הכותל הוא מקום תפילה ולא זירת איגרוף. הכותל הוא מקום תפילה ולא מגרש משחקים.

הייתי אומרת שזו שאלה קצת תמוהה. והתשובה אליה: הגורם הממונה על במרחב ציבורי צריך ומוכרח להשתמש בתקציב הציבורי שלו כדי לשמור על הסדר הציבורי במרחב עליו הוא מופקד. ומי שכספי הציבור חשובים לו, מן הראוי שיפסיק לגרום לבזבוזם. שיפסיק להתנהל בניגוד לחוק באופן שמצריך השקעת כספי ציבור כדי להתגונן. שיפסיק לגרום לפגיעה ברגשות המתפללות באופן שמצריך השקעת כספי ציבור בהעסקת מאבטחות מדי חודש בחודשו, שתקפנה את מחוללות הפרובוקציה כדי למנוע מהמתפללות בכותל להביע את רגשותיהן ואת כאבן. ומי שחשוב לו כספי ציבור, מן הראוי שיפסיק בפעילות הפרובוקטיבית החודשית שלו, שגורמת לבזבוז כספי ציבור, ושיפסיק לדרוש בתור "פרוטקשן" להפסקת פעילותו האלימה את ה"שיפוץ" של מתחם ארכיאולוגי ייחודי, והפיכתו למפלצת בטון חסרת תועלת, ללא כל צורך אמיתי, ותוך בזבוז עצום של כספי ציבור ופגיעה בלתי הפיכה בנכס ארכיאולוגי ששייך לציבור כולו.

הכותל הוא הלב של עם ישראל, במשמעות הפנימית ביותר: זה המקום הקדוש ביותר שבו אנו יכולים להתפלל היום, וזה המקום החשוב ביותר עבור מליוני מתפללים שבאים לפקוד את המקום ולהתפלל בו לאלקים. ואמנם, אין כפיה. אין חוק שמחייב לבוא אל הכותל. אין אפילו חוק שמחייב להאמין בקדושתו. אבל כן מן הראוי לכבד את מי שכן מאמין בקדושתו, ולא לבוא בהפגנתיות ובמפגיע כדי לפגוע במתפללות המאמינות בקדושת המקום, אך מי שבא כל חודש מחדש אל הלב של עם ישראל כדי לפגוע במתפללות המאמינות בקדושתו וללעוג להן. זה פשוט לא יפה. כל מי שרוצה לבוא להתפלל: ברוכה הבאה, אבל אין לבוא אל שער המלך, אל הלב של עם ישראל, רק כדי לרסס עליו וירוסים של לעג באובססיביות חסרת תקנה. זה פשוט לא מוסרי, לא מנומס, והרבה פעמים זה אפילו פלילי.

השאלה המפורטת: בית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. הדרך הזאת בעבודת ה' איננה מקובלת עלי, אך עם זאת צריך לתת לה מקום בין כל השאר.
תשובה: במהלך תפילת ראש חודש אדר ב' התשע"ט. הגעתי אל הכותל, יחד עם הרבה נשים ובנות מאמינות, לתפילת ראש חודש בשריד בית מקדשנו. נתקלתי באחת מנשות הכותל ושאלתי אותה, באמת בתמימות, מדוע אין היא פוחדת משנאת החינם שדרכה מעוררת. הרי שנאת חינם היא שגרמה לחורבן בית שני, והיא מעכבת חלילה את הגאולה! ואותה אישה, אחת ממנהלות "נשות הכותל" ענתה לי בזו הלשון: "אני לא מחכה לבניין בית המקדש. מה, את רוצה לעשות ברביקיו?"
והמילים האלו, הביזוי הזה של המקום הכי קדוש, כאשר נמצאים בתוכו ומבזים את עבודתו ומבזים את קדושתו, מהדהדים בתוכי עד היום. הרי הדבר דומה לאדם שנמצא בתוך ניתוח לב פתוח, ויורה חץ מורעל לתוך הלב הפתוח של האדם המנותח! איך אפשר לדבר כך? איך אפשר ללעוג למקום הכי קדוש ועוד כשנמצאים בתוכו? איך?
ולא. אי אפשר לתת מקום לכזה בזיון. אי אפשר לתת מקום לקבוצה של נשים שבאות לכותל כדי לבזותו. אי אפשר לתת מקום לפולחן שמגיע למקום הכי קדוש ביהדות כדי לעבור על חוקי היהדות. אי אפשר לתת כניסה ל"סידור" שמצנזר את עבודת המקום הקדוש הזה, ואי אפשר לאפשר התנהלות פלילית ואובססיבית כדי להבריח ספר תורה, רק כדי לקרוא ממנו על עבודה שקבוצה זו, כקבוצה, כלל לא מאמינה בה – עבודת הקורבנות של ראש חודש – וכדי לקרוא עליה ולצחוק תוך כדי הקריאה. מצטערת, אך אין לכך מקום בשום חברה, ובוודאי לא בחברה היהודית, שסבלה כל כך הרבה משנאת ישראל, אי אפשר לתת בה מקום לשנאת חינם, לפולחן שכל מטרתו לעג למאמינים ול"דוסים". סובלנות זה חשוב – אך לא סובלנות כלפי סוג כזה של שיח!

שוב מדובר בשאלה דמגוגית ושגויה. כי לכל אחד יש חופש פולחן במדינת ישראל, אבל מקום שמיועד לבני דת מסוימת, צריכים להתנהג בו על פי כללי אותה דת, וזה על פי כל כללי המוסר הבסיסיים ביותר.
וכידוע, הפולחן של היהודים זו היהדות. ובדיוק כמו שאנשים, יהודים או לא יהודים, אינם יכולים לבוא לכותל כדי להצטלב בו, ואינם יכולים לבוא לכותל כדי לעשן בו מריחואנה, ואינם יכולים לבוא לכותל כדי לחרוט בו את שמותיהם על קירות הכותל, כך אין מקום לאנשים, יהודים או לא יהודים, לבוא למקום הקדוש ביותר בדת היהודית ולנהוג בו מנהגים שנוגדים את כללי היהדות הבסיסיים ביותר, כפי שפורט למעלה.

אנו הנשים המתפללות בעזרת הנשים מעוניינות בכלל בהכנסת ספרי תורה לעזרת הנשים לכותל. ספר התורה הוא קדוש, וראוי לו להישמר בקדושתו, בארון הקודש שלו, ולשמש לקריאה בתורה רק על פי כללי ההלכה ורק מתוך הכבוד הראוי לו. העברת ספרי תורה לעזרת הנשים אינה חלק מהמסורת ואין לה מקום.
וכאשר קבוצת נשים מנסה לנסות להגניב ספרי תורה, באופן בלתי חוקי, לשם שימוש בספרי התורה, בספרים שנכתבו בקדושה על ידי סופרים יראי שמים, כדי לעבור באמצעותם על מה שכתוב בהם עצמם? האם אין גבול לאבסורד? האם אין גבול לציניות? הרי שימוש בספרי תורה כדי לעבור על דברי התורה, אינו שימוש לצורך פולחן אלא לצורך חילול. וכמו שאי אפשר להתיר הבאת ספרי תורה לילדים קטנים כדי שיקשקשו עליו, וכמו שאי אפשר להתיר מסירת קופסת גפרורים לילדות קטנות כדי שיבעירו אש, כך אי אפשר להתיר מסירת ספרי תורה למי שצפוי לחלל את קדושתו. לא משחקים באש ולא משחקים בספרי תורה. ספרי תורה הם ספרים קדושים והם אינם משחק. ספר תורה שנופל על הארץ, כל בית הכנסת צריך לצום עקב כך, וספר תורה שנופל לידיים של מי שמזלזל בקדושתו – מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק?

אף אחד הוא אלא יותר יהודי מאף אחד אחר. מי שמוגדר כיהודי על פי ההלכה הרי הוא יהודי, ומי שאינו מוגדר כיהודי על פי ההלכה, הרי אין הוא יהודי. אבל, ההלכה היהודית היא מושג שעבר מדור לדור מאז מתן תורה ובתוספת התקנות שתיקנו חכמים כדי לשמור על חוקי התורה. וההלכה היא מושג מחייב. אבל אין דבר כזה "הלכה שאינה אורתודוקסית" ואין דבר כזה "יהדות שאינה אורתודוקסית". יש אמנם "יהודים שאינם נוהגים על פי כללי היהדות" והם בוודאי יהודים לכל דבר ויהודים בדיוק כמו כל יהודי אחר, אבל אין הם נוהגים לפי כללי היהדות, ואמנם אנו מתפללים על כולם שיחזרו בתשובה. ואמנם ברור כל יהודי וכל בן אנוש מוזמן לבוא בכותל ולהתפלל בו. ובפרט, ואמנם, תפילה היא דיבור של האדם עם בוראו ובוודאי כל אדם יכול לדבר עם בוראו כפי שהוא מוצא לנכון. אבל ישנם דברים וישנם טקסים שאסורים על פי ההלכה, ולא אנחנו הגדרנו אותם כאסורים, אלא כך קיבלנו מדור לדור, כחלק מהתורה, מה מותר ומה אסור, כחלק מהתורה וכחלק מהעדות, החוקים והמשפטים אותם ציווה ה' אותנו ואותם קיבלנו מאבותינו ומאבות אבותינו ומאבות אבותיהם של כל יהודי העולם. ובדיוק כמו שאי אפשר להרשות למבקר בכותל, אפילו אם הוא יהודי, ואפילו אם הוא חבר מועצה בעירית ירושלים, לבוא לכותל ולמרוח עליו צבע או לקשקש עליו בגיר, כך אי אפשר להרשות למבקר בכותל, אפילו אם הוא יהודי, ואפילו אם הוא אח"מ, לבוא למקום התפילה הקדוש ביותר בדת היהודית, ולקיים בו פולחן תפילה שמנוגד לכללי הדת הזו.

חס וחלילה. נשים אינן טמאות! נשים הן הבסיס לעם היהודי, ובזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. נשים לא חטאו בחטא העגל ונשים הן שקובעות את הלאום של ילדיהן. אבל: טומאה היא היפך הקדושה, ובמקום שמגרשים ממנו את הקדושה, מביאים במקומה ואקום של טומאה, ולכן כאשר מתקיים טקסט שמשמעותו חילול קדושת הכותל, הרי מדובר בטקס שהוא טקס של היפך הקדושה. עד כאן ולא נפרט עוד.

אנחנו נוקטים באהבת חינם רבה ולכן נכתב מסמך זה, שמיועד לתת הסברה לנשות הכותל עצמו. אמנם הוא ארוך מאוד אך בס"ד הוא נותן מענה להרבה שאלות שלכן ואשמח גם לענות על שאלות נוספות. אמנם אמרתי משפטים חדים ותקיפים אך מטרתם היא אהבת חינם: לאפשר לכל אחת מכן להתפקח, למצוא את מקומה, ולברוח מהתופעה המבישה הזו של ביזוי הכותל ושל לעג למאמינים. אין מקום לשנאת חינם בכותל. אין מקום לפרובוקציה בכותל. אין מקום לטקסים פוגעניים ולפגיעה ברגשות המתפללים המאמינים: אהבת חינם מיד!

כן, בהחלט מדובר במלחמת אגו, של גורמים אנטי דתיים שמשתמשים בכותל כדי לנגח, כדי ליצור סכסוכים מיותרים, כדי ללעוג למתפללים המאמינים ולהרוויח בו זמנית גם דיסקוטק חינם, גם שירה בציבור חינם, וגם רמיסת רגשותיהן של נשים דוסיות, והכל ללא תשלום. איזה יופי.
אבל, חברות יקרות, המשחק הזה הוא מסוכן! לא משחקים באש, שומרים על קדושת הכותל! די למלחמות האגו, די למשחקי ההבל, די לביזוי המקום הכי קדוש. מקום קדוש, מן הראוי שכולנו נשמור על קדושתו, ונפסיק לשחק בו משחקים, ונתחיל לכבד אותו. כל אחת מאיתנו יכולה לבוא אל הכותל ולבקש מאלקים כל מה שהיא רוצה, אבל בלי לעבור על כללי היהדות, ובלי לבזות את קדושת המקום, ובלי לקיים טקס פוגעני שנוגד את ההלכה. מספיק!

הקבוצות שמקדמות הגעה לכותל בראשי חודשים מטרתן היא אחת: דאגה לרוב המתפללים והמתפללות, שבאים לכותל מתוך אמונה, ומתפללים על בניין בית המקדש וחידוש עבודת המקדש, לנוכח החרפה והביזיון של קבוצת נשים שמתפללות להיפך, וצנזרו את התפילה על עבודת המקדש מתוך סידוריהן, ומגיעות למקום הכי קדוש מתוך זלזול בקדושתו.
והאלימות היחידה שנתקלתי בה בכותל בראשי חודשים, היא האלימות של נשים מתוך קבוצת "נשות הכותל", שמגיעות מדי חודש בחודשו כדי לפגוע ברגשות המתפללות בכותל, שתוקפות ומפילות נשים, שמסירות מטפחות מראשים של נשים, שמפריעות לנשים להתפלל שמונה עשרה, שמרביצות למאבטחים עם ספר תורה ביד, ושעוד מעזות לדבר על אלימות. וכפי שהתבטא גולש אלמוני בשם נהוראי, בזו הלשון: "ראיתי נשים מתפללות, לצד נשים מכות, צורחות, חוטפות כיסויי ראש ומתקוטטות. כן, מהצד שלכן. בעיני די מטומטם להציג פני דובון אכפתלי ברשת, ובפועל להתנהג כשיכור אלים.... לפחות אל תשקרו שאתן העדינות והם האלימים."

בוודאי שיש סכנה למלחמת אחים חלילה, ובפרט במקום שכל כך הרבה מלחמות היו בו. ולכן מן הראוי להיזהר, מן הראוי להפסיק לחלל את המקום. מן הראוי לבוא לכותל כדי להתפלל בו, או כדי לבקר בו, אבל לא כדי להילחם בו נגד "הדוסים". מן הראוי להפסיק לתקוף מתפללות ומן הראוי להפסיק ללעוג למאמינות.
כי הכותל אינו מגרש משחקים, והכותל גם אינו זירת אגרוף. הכותל הוא מקום קדוש – אנא שמרו על קדושתו.
בהצלחה.

שומרים על קדושת הכותל

שאלות ותשובות

הקדמה ומושגי יסוד

מעמד האישה ביהדות

"זרמים" ביהדות

האם הם יהודים? האם זו יהדות?

מה הכותל, של מי הוא, ומה אמורים לעשות בו?

מי הן "נשות הכותל" ומדוע נאבקים בהן

קישורים אודות הכותל