א'] במשנה בסוכה בדף כא: ת"ק אומר שהסומך סוכתו בכרעי המיטהכשרה , רבי יהודה חולק ואומר שפסולה אם היא נסמכת  על הדפנות ולא יכולה לעמוד לבדה. 

לבאר את דעת רבי יהודה שאסור לסמוך את הסוכה על גבי מיטה כתוב בגמ' ב' ביאורים אחד הסיבות הוא מפני שאין לה קבע והסיבה השנייה היא מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. 

הראשונים נחלקו מה הפירוש שאין לה קבע רש"י ביאר שאין לה קבע הכוונה שבגלל שהמיטה מיטלטלת ואינה קבועה במקומה, נקראת אין לה קבע ואסור לטלטלה. תוס' והראשונים הקשו ממה שכתוב שעושים סוכה בספינה ובעגלה, א"כ רואים שלמרות שהסוכה מטלטלת, אין בזה כל פסול.

תוס' והראשונים הביאו את ביאורו של הירושלמי שכתב שאין לה קבע משום שהיא דירה סרוחה, דהיינו שממקום המזרון של המיטה ועד לסכך אין י' טפחים. אך אם יכולה לעמוד בפני עצמה גם ללא תמיכת המיטה אין מונים את שיעור המיטה ממקום המזרון, אלא מונים ממה שמחזיק את הסוכה שעומד על הקרקע.

ביאור נוסף הביאו הר"ן והרמב"ן זה דעת הראבי"ד שהוא אומר שביאור האין לה קבע הוא שבגלל שמיטה זה דבר שצריכים להשתמש בו יבאו וייקחהו משם וזה שכל הזמן יכולים לקחתו משם יוצר פסול שאין לה קבע

ב'] לגבי הפסול שמעמיד בדבר המקבל טומאה, רש"י אומר שזה נחשב כאילו סיכך בדבר שמעמיד את הסכך, וזה נחשב כמסכך בדבר המקבל טומאה. וצ"ב מה כוונתו במה שאומר שזה כאילו וסיכך בדבר המקבל טומאה. הטעם שנוקטים הראשונים הוא הטעם של הראבי"ד שהובא גם בר"ן וברמב"ן הוא שהאיסור לסכך בדבר המקבל טומאה הוא גזירה שמא יסכך בדבר שמעמדים בו. אך מעיקר הדין אין שום בעיה להעמיד בדבר המקבל טומאה.

דעת הראשונים האם מותר לסכך בדבר המקבל טומאה לפי רבנן אין כל איסור בזה. וגם אם פוסקים כרבי יהודה לפי ההסבר שאין לה קבע אין כל איסור להעמיד בדבר המקבל טומאה כל האיסור הוא רק לפי התירוץ שמעמידו בדבר המקבל טומאה. הבעל המאור פסק כרבנן וממילא אין שום בעיה להעמיד בדבר טומאה. הרא"ש הר"ן הרמב"ן הרשב"א והריטב"א כולם פסקו כרבי יהודה, (ולמרות שהוא יחיד נגד רבים כיון שהגמרא נושאת ונותנת על דבריו הלכה כמותו,) הרא"ש כתב שהעיקר להלכה כתירוץ שאין לה קבע, (שכן מכריח שדירה סרוחה, שפחותה מי' פסולה, א"כ ודאי דנקטינן את הפסול שומר רבי יהודה) וממילא אין כל בעיה להעמיד בדבר המקבל טומאה. אך מהר"ן והרמב"ן נראה דנקטו שההלכה כמו ביאור הגמ' מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, (הר"ן אומר שלא נוקטים את הטעם שאין לה קבע, שכן סיבה זאת היא רבי יהודה לשיטתו שתמיד הסוכה צריכה להיות דירת קבע.) ומטעמו של הראבי"ד שגזרו גזירה שמא יבוא גם לסכך בדבר שמעמיד בו את הסכך. הראשונים שנקטו את התירוץ מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה לעיקר דהיינו הר"ן והרמב"ן הם נוקטים שהסיבה לאיסור לסכך בדבר המקבל טומאה הוא גזירה שמא יסכך בדבר שבו העמיד את הסכך. 

ומקשים הראשונים מהמשנה שאפשר לעשות סוכה בראש האילן, שהרי האילן אינו ראוי לסכך בו ומותר לסמוך עליו את הסוכה, א"כ רואים שאפילו שאין מסככים באילן מ"מ מותר להעמיד בו את הסוכה. (רואים מזה שגם להעמיד הדבר שאינו מקבל טומאה, כמו אילן וה"ה לאזיקון וכד' שאפילו שאינם מקבלים טומאה מ"מ להעמיד הסכך בהם אסור, שהרי סיבת האיסור להעמיד בדבר המקבל טומאה היא גזירה שמא יסכך במעמיד, וזה נאמר בכל דבר שאין לסכך בו, אסור גם להעמיד בו) ותירצו הראשונים שאין זה שכיח שיבוא לסכך באילן, שהכל יודעים שאילן הוא סכך פסול. ועוד תירץ הרמב"ן הובא גם בר"ן דהאילן אינו מעמיד כלל אלא רק קרקע עולם. ובריטב"א כתב דלהעמיד סוכה על גבי אילן מותר מפני שאינו מעמיד ע"ג דבר המקבל טומאה, הוא רק מעמיד דמעמיד. ולכאורה הכונה שמעמידה ע"ג קרקע שכן אילן אינו נקרא מעמיד. אך ניתן גם לדייק שכל האיסור הוא רק במעמיד סכך אך אם אינו מעמיד את הסכך ורק מעמיד את המעמיד של הסוכה זה מותר.

ג'] להלכה שו"ת הרשב"א חלק א' תשובה רי"ג כתב תשובה לשואלים מדוע הורה רב שהגיע לבקר במקום מסוים להוריד את הברזלים המחוברים למעמידים, ולא העלה שום צד שהבעיה הייתה מצד מעמיד. חזינן שאם יש צד לאסור מעמיד זה אך ורק המעמיד עצמו אך אין שום איסור להיעמד את מעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה.

בשו"ת תרומת הדשן סימן צ' כתב להעמיד את הסכך בשליבות הסולם מותר משום שאינו מקבל טומאה. משמע שלסכך בדבר המקבל טומאה אסור. (ומאידך ג' תשובות לפני זה כתב שאין שום בעיה במעמיד הדבר המקבל טומאה. ויבואר בהמשך אי"ה)

בתשובות מהרי"ל סי' קנ"ז כתב שאין כל איסור להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה.

בספרי ההלכה הב"י הביא את דעת התרומת הדשן שאמר שמותר לסכך בשליבות של סולם כיון שאינם מקבלים טומאה, והביא את הרמב"ן שמסתפק האם מקבלים טומאה, ולא הכריע, בשו"ע בסימן תרכ"ט בסעיף ז' כתב דיש להסתפק האם מותר להניח סולם לסכך על גביו. והדרכי משה כתב שאסור להניח סולם ולסכך עליו, וכן פסק הרמ"א בשו"ע. רואים מזה שאסור להניח סולם ולסכך על גביו, שאסור להעמיד בדבר המקבל טומאה. שגם המחבר שמסתפק האם מותר להניח את הסכך על גבי שליבות הסולם. גם הוא הסתפק רק בגלל שאולי זה לא מקבל טומאה, אך אם היה מקבל טומאה ודאי שהיה אסור. רואים שגם המחבר וגם הרמ"א פסקו שאין להעמיד בדבר המקבל טומאה.

הגאון בביאור הגר"א אומר שהמקור של המחבר לאסור לסכך בדבר המקבל טומאה הוא מזה שמהתרומת הדשן מדויק שאם שליבות היו מקבלות טומאה היה אסור לסכך בהם וכל ההיתר לסכך בהם הוא רק שאינם מקבלים טומאה,  ומאידך הרמב"ן (לפנינו זה שו"ת הרשב"א בחלק א' בסימן קצ"ה) הסתפק האם זה מקבל טומאה, למרות שאמר שלא אסר במעמיד, אך מהתרומת הדשן משמע שיש איסור במעמיד, ובשו"ת הרשב"א כתב שהשליבות מקבלות טומאה לכן אסר המחבר לסכך בשליבות. (מה שהגאון לא אמר שהמחבר סבר כשיטת הר"ן והרמב"ן שאוסרים להעמיד בדבר המקבל טומאה, נראה משום שלשון המחבר היא על שליבות סולם שזה המקרה בתרומת הדשן,) 

הגאון דוחה את שיטת המחבר שאסור לסכך בדבר המקבל טומאה. שכן מה שהתרומת הדשן אומר שאין מקבל טומאה כתב רק לומר שזה אפי' לא מקבל טומאה, אך באמת גם אם היה מקבל טומאה היה מותר לסכך בו. וכן ממה שהמחבר עצמו כתב בסעיף ח' שמותר לחבר את הסוכה במוטות ברזל, וזה בעצם ציטוט של התרומת הדשן, ורואים מפורשות שמותר לחבר את הסוכה בדבר המקבל טומאה. וכן בסוף סימן תר"ל כתוב שמותר להניח את הסכך ע"ג דבר המקבל טומאה, לכן לדעת הגאון אין שום איסור להעמיד את הסוכה בדבר המקבל טומאה. 

ד'] בדעת המחבר יש להסתפק מה דעתו בהעמדת הסכך בדבר המקבל טומאה, מצד אחד בסעיף ז' הביא להסתפק אם מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה, והרמ"א אסר ומצד שני בסעיף ח' כתוב שאין כל איסור לחבר את כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל, לכאורה כלונסאות זה הסכך, וכתוב שיכול להעמידם בדבר שמקבל טומאה. וכן בסימן תר"ל כתוב במחבר שמותר להעמיד את הסוכה בדבר המקבל טומאה, ששם התיר לסמוך את הסוכה בכרעי המיטה, ובשתי המקומות שהזכרנו שנראה שמותר להניח בדבר המקבל טומאה הרמ"א לא חלק ואסר.

 וכן יש לעיין דהמחבר פסק בסימן תרל"א סעיף ח' שמותר לסכך בשיפודים שפסולים לסכך בהם, אם יש לו יותר סכך כשר מפסול. ולכאורה השיפודים הפסולים מעמדים את הסכך, וכיצד דבר פשוט הוא שמותר לסכך אם שיפודים פסולים, ואף הרמ"א לא חלק לאסור. המגן אברהם תירץ בזה דאין כל איסור להעמיד בשיפודים כיון שאדם יודע שאסור לסכך בשיפודים אלא אם כן נתן עליהם יותר סכך כשר מפסול, אין חשש שיבוא לסכך בהם, ולכן לא אסרו שיעמיד בשיפודים. וצ"ב א"כ כל פעם יותר להעמיד בדבר המקבל טומאה כיון שאסור לסכך את כל הסוכה בדבר המקבל טומאה, ולפי"ז גם שליבות של סולם צריך להתיר. כיון שעל הצד שזה מקבל טומאה אסור לסכך בו ולמה אסור להעמיד בו הסכך. 

הט"ז והמ"א בתירוצו הראשון אומרים שאין בעיה כלל במעמיד גם לדעת המחבר ואפי' לדעת הרמ"א ומה שאסור להניח את שליבות הסולם זה כדי לסכך בו, ואם זה מקבל טומאה אסור לסכך בו אך אין שום בעיה להניחו כמעמיד.

אך המגן אברהם בתירוצו השני כתב שבאמת לכתחילה אסור לסכך בדבר המקבל טומאה, כמו שכתוב בסעיף ז' ומה שכתוב בסימן תר"ל שמותר לסמוך את הסוכה על כרעי המיטה זה בדיעבד. אך לכתחילה יש להיזהר שלא לסכך ע"ג דבר המקבל טומאה. ומה שמשמע מסעיף ח' שמותר לסכך בדבר המקבל טומאה לכתחילה, שהמחבר אומר  שאין קפידא כלל לחבר את הכלונסאות של הסוכה בדבר המקבל טומאה, המגן אברהם אומר שזה הכל רק מכיוון שאינו מעמיד את הסכך, הוא רק מעמיד את מה שמעמיד את הסכך וזה מותר בוודאי. 

במשנה ברורה כתב דיש להיזהר לכתחילה שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. אך בדיעבד אם סיכך בדבר המקבל טומאה כשר.

ה'] החזו"א בסימן קמג כתב שהכוונה בדברי הראשונים הר"ן והרמב"ן שיש להחמיר לכתחילה כמותם מה שכתב המגן אברהם שגם לדבריהם של הר"ן והרמב"ן שאוסרים לסמוך את הסוכה במעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, מותר לסמוך את הסוכה בדבר שמעמיד את מה שמעמיד את הסכך, החזו"א אומר שהם למדו להתיר זאת מדברי הראשונים שהביאו את המשנה שמותר לסמוך את הדפנות על האילן הביאור הוא בגלל שהסכך לא עומד על האילן שאין מסככין בו, אלא הסכך עומד על הדפנות, והדפנות הם שמחזיקות את הסכך, דהינו מעמיד דמעמיד וזה מותר גם לדעת הראשונים האוסרים להעמיד במעמיד בדבר המקבל טומאה.

אך החזו"א חולק ואומר שאין לדעת הראשונים האלו כל היתר להעמיד את הסכך במה שמעמיד את המעמיד בדבר המקבל טומאה. כל ההיתר לסמוך את הסוכה על האילן החזו"א לומד שזה רק בגלל שהאילן נחשב כקרקע בעלמא, אך אין שום התר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. גם לא אם הסכך נסמך על מה שלא מקבל טומאה, אם יש משהו שמקבל טומאה שמחזיק את הסכך זה נקרא מעמיד בדבר המקבל טומאה, החזו"א מבין שזה נקרא מעמיד בדבר המקבל טומאה. ואין כל הבדל אם מעמיד בדבר שמקבל טומאה בעצמו לבין אם מעמיד את הסכך דבר המקבל טומאה, אך המעמיד את המעמיד הוא דבר המקבל טומאה.