|
|
שירת החיים
שיר מאת: אהובה קליין ©
שירת החיים בהישג יד
לרחוק ולקרוב כאחד
צופנת מיני ניגונים
במיתרי הנפש מתנגנים.
בכל עת בכל זמן
אל יתבטל האדם
יטעם ממימיה הזכים
מתוקה מפירות מגדים.
כדבש וחלב תחת לשונו
ישביע ליבו ונשמתו
ימצא מענה לשאלותיו
ינשום קדושתה לריאותיו.
טובה היא מכסף וזהב
טומנת במילותיה ערך רב
כמעיין נובע ומתגבר
מחכמתה תמיד נתעשר.
הערה: השיר בהשראת פרשת וילך [חומש דברים]
פרשת וילך- מהי שירת החיים של האדם?
מאמר מאת: אהובה קליין .
המתבונן בפסוקי הפרשה – מבחין בפסוקים ,כביכול -מנוגדים- זה לזה:
בתחילה נאמר:"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל" [דברים ל"א, ט]
ומנגד נאמר:
וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי".
[דברים ל"א, י"ט-כ"ב]
ובהמשך שוב נאמר:
"וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם..."
[ שם ל"א, כ"ד]
השאלות הן:
א] מי כתב את השירה הזאת באמת?
ב] מהי שירת החיים?
תשובות.
כותב השירה ומטרתה.
רש"י מסביר: כי השירה היא –היא התורה כולה: משה כתב את כל התורה כולה.
ומטרת השירה: הזו תהיה לעד ובעתיד כאשר עם ישראל יעבור תקופה של ייסורים ולא יבינו מדוע?- תבוא שירה זו ותענה להם- את הטעם לייסורים אלה: ומדוע שירה זו תוכל להעיד על עם ישראל? התשובה לכך: היות והיא נצחית.
הרמב"ן סבור: שעל דרך הפשט- נאמר למשה ויהושע שיכתבו את התורה.
כי המטרה הייתה לעשות את יהושע נביאו בחיי משה.
אך למעשה, משה כתב ואילו יהושע עומד לידו קורא ומראה לעם. כי משה הוא העיקר ולכן ממנו שומעים ולומדים ובכל זאת- גם יהושע היה מלמד עם משה- כמו שנאמר:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם: הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן".[דברים ל"ב, י"ט].
אומר רש"ר: כי מדייקים מדברי חז"ל [מסכת נדרים] שמצוות: " כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת" הכוונה: לכתוב את כל התורה כולה אשר השירה חותמת את דבריה שהרי הר"ן ,שואל אם הציווי מתייחס רק לשירה- איזו עדות יש בה? תפקיד השירה לוודא את הכרתנו שכל העליות והמורדות שלנו תלויים בתפקיד שה' הציב לנו, אך לדעת את התפקיד טוב- ניתן רק על ידי לימוד התורה כולה. ולכן הוא סבור שהשירה כוללת את כל התורה שבכתב כפי שכתוב :"לקח את ספר התורה הזה... והיה שם לעד"
הרב סורוצקין בספרו:"אוזניים לתורה" אומר:השירה תשמש עדות בין הקב"ה לעם ישראל – ברית נצחית שלא תופר לעולם.
כמו שכתוב: "וענתה השירה הזאת לעד כי לא תשכח מפי זרעו" יש כאן הבטחה כי התורה לא תשכח לעולם ויהיו תמיד יהודים שיעבירו אותה מדור לדור.
מצד אחד יש גם בשירה התראה על פורענות, במידה ולא יקיימו את התורה, אך מצד שני ישנה הבטחה- שהתורה לא תשכח וגם בסופו של דבר יהיה סוף לפורענות ותבוא הגאולה.
רבינו בחיי מסביר: כי לדעתו, מדובר ב"שירת האזינו" הבאה בפרשה הבאה, והיא נקראת בשם: שירה: היות והיא נאמרת תמיד בשירה וזימרה והיא גם כתובה- כפי שנוהגים לכתוב שירה ועל כך דרשו רז"ל בספרי: גדולתה של השירה היא בכך- שיש בה, עבר, הווה ויש בה- העולם הזה והעולם הבא.
ומדרש תנחומא שואל: מפני מה כתובה כל השירה- המדברת על העבר -בלשון נקבה ואילו השירה לעתיד - נאמרת בלשון זכר?
התשובה לכך: לומר לך: כשם שנקבה מתעברת, חוזרת ומתעברת כך גם הגאולה שהייתה בעבר -נגאלים וחוזרים וגולים. אבל בעתיד כאשר נגאלים, שוב אינם שבים יותר לגלות לכן החלק העתידי בשירה- נאמר בלשון זכר. כמו שנאמר:
"בַּיּוֹם הַהוּא, יוּשַׁר הַשִּׁיר-הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה; עִיר עָז-לָנוּ, יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל"[ישעיהו כ"ו, א]
ועוד כתוב: "מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ-- כִּי-נִפְלָאוֹת עָשָׂה;
הוֹשִׁיעָה-לּוֹ יְמִינוֹ, וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ". [תהלים צ"ח, א]
שירת החיים.
נאמר בגמרא: "ואמר רב שמואל בר אוניא: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר: "אתה באתי" [ מסכת מגילה ג] ומה הכוונה?
לפי שכתוב:
"וַיְהִי, בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה-אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ, הֲלָנוּ אַתָּה אִם-ל ְצָרֵינו? ּ וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר-צְבָא-יְהוָה--עַתָּה בָאתִי; וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל-פָּנָיו אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל-עַבְדּוֹ" [יהושע ה, י"ג- י"ד]
ענה לו: אמש ביטלתם [קורבן] תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, שאל אותו יהושע: ועל איזה מהם באת? ענה לו : עכשיו לילה הייתם צריכים לעסוק בתורה- לפי שאינכם נלחמים בלילה.[הסבר לפי רש"]
אמר הרב [כהנמן זצ"ל] ישנן שתי בחינות בתורה:
א] "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". [דברים ל"ג, ד]
ב] "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת",
ובעניין כתיבת התורה- הרי התורה היא שירת החיים של האדם מישראל הרגשות העמוקות של האדם נובעים מתוך העיסוק בתורה, לכן אדם יבטא בתורה את כל ליבו ונשמתו. התורה נוגעת במיתרים העדינים ביותר של נפש האדם וזה מתבטא במילים:
"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת.." לכן מה שמתואר בספר יהושע- התכוון המלאך שהוא הופיע במטרה לומר: שמצד הבחינה: "תורה ציווה לנו משה"- מצד עניין מצוות תלמוד תורה כשלעצמה- היו יכולים בני ישראל- לפטור את עצמם- כי היו עסוקים במהלך היום במלחמה- לכן לא על זה בא המלאך להוכיחם כאשר חרבו שלופה בידו, אבל בעניין השירה שבתורה- אין שום הגבלות ואין פטורים היות ושירת התורה- תפקידה למלא את כל ליבו של האדם ולכן כשיש מעט זמן פנוי יש לעסוק בתורה.
והאר"י מלמד על הפסוק:
"וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעֵמֶק".[יהושע ח, י"ג] - שיהושע לן בעומקה של הלכה. – לא לימוד גרידא- אלא לינה בעומק ההלכה כי השירה של התורה נובעת מעומקה של ההלכה וזאת כאשר האדם משקיע את כל כולו בתורה הקדושה.[ על פי "לקח טוב"]
לאור האמור לעיל: המסקנה היא: כי התורה- היא שירת החיים, ואדם חייב לנצל כל זמן פנוי ללמוד- בליבו ונשמתו את התורה.
הכוללת בתוכה את כל הזמנים, עבר, הווה ועתיד.
ויפה אמר דוד המלך:
"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף". [תהלים קי"ט]
השירה הזאת
שיר מאת: אהובה קליין©
שירה מגוללת במגילה
אותיותיה רמות מעלה
בידי משה המנהיג
נכתבה כדי להעיד.
תפריך פי המתלוננים
על טרדות ועונשים
למען יחקרו מעשיהם
שמא סטו מדרכיהם.
עתה משה מגיש ללוויים
את ספר הספרים
למען ינצרו בארון הברית
ציווי אלוקי לשמירה נצחית.
הערה: השיר בהשראת פרשת וילך [חומש דברים]
פרשת וילך- מדוע יהושע היה ראוי להנהיג את עם ישראל?
מאת: אהובה קליין .
פרשה זו נקראת ב"שבת שובה"- השבת טרם יום הכיפורים- על שום ההפטרה: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך" [הושע י"ד, ב]והדבר מתקשר מעצם היות השבת הזו בתוך עשרת ימי תשובה.
שבת זו משמשת הכנה ליום הגדול והקדוש - יום צום הכיפורים ובשבת זו מתכנסים רוב אנשי ישראל בשעות אחרי צהריים בבתי הכנסיות- על מנת להקשיב לדברי הרבנים על ענייני מוסר ותשובה.
ופסק הרמב"ם: "אף על- פי שהתשובה והצעקה [תפילה לקב"ה] יפה לעולם [מועילה וטובה בשאר ימות השנה] בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהימצאו" [ בזמן שה' נמצא בקרבת העם ומצפה לתשובתם] [מתוך הלכות תשובה, פרק ב]
בפרשה זו משה נפרד מעם ישראל כאשר הוא בן מאה ועשרים שנה, הוא קורא ליהושע כדי להעביר לו את המשך ההנהגה – לעיני כל ישראל, כפי שהכתוב מציין: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את- העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה אותה: וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת" [דברים ל"א, ז'-ט']
השאלות הן:
א] מדוע יהושע נבחר להיות ממשיכו של משה?
ב] מה יעץ משה ליהושע בזמן העברת התפקיד לידו?
תשובות
יהושע נבחר ליורשו של משה.
יהושע שמש את משה לאורך כל הדרך ומילא אחר ציוויו כפי שמצוין במלחמת עמלק , " וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹקים, בְּיָדִי.וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר- לוֹ מֹשֶׁה-- לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ - אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר. (שמות, י"ז, ח')
על פי פסוקים אלו ,ניכרת השתתפותו הפעילה של יהושע במלחמת עמלק- כפי שציווה משה.
גם בפסוק הבא- מתואר יהושע בתפקיד- משרת משה: "..יהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה; אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי-הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת-יִשְׂרָאֵל.(א, ל"ח)
המילים: "העומד לפניך" מדגישים את יהושע בתור משרת משה.
יהושע יחד עם כלב בן יפונה מתגלים בהתנהגותם כאנשים נחושים ושונים לעומת יתר המרגלים. כאשר נשלחו המרגלים לרגל את ארץ ישראל על ידי משה, יהושע היה אחד מהם, הכתוב מציין : כי במקור שמו היה: הושע: אך משה משנה את שמו: "ויקרא משה להושע בן- נון יהושע"[במדבר י"ג, ט"ז]
על פי רש"י: משה התפלל עליו: "יה יושיעך מעצת המרגלים"
בשובם של שנים עשר המרגלים- עשרה מתוכם הוציאו דיבה רעה על ארץ הקודש, פרט ליהושע בן נון וכלב בן יפונה- התנהגותם הייתה שונה ומרוב צער חטא המרגלים – הם קרעו את בגדיהם ואף שבחו את טובה של הארץ: "ויאמרו אל- כל עדת בני- ישראל לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד ,מאד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל—הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר- היא זבת חלב ודבש: אך בה' אל תמרודו.."[במדבר י"ד ז-ט]
בעוד שמשה היה משול לחמה- הרי יהושע היה משול ללבנה, במה דברים אמורים?
כאשר משה ירד מהר סיני עם הלוחות, הכתוב מציין : כי פני משה קרנו. וכעת משה מתבקש להשפיע מהודו זה על יהושע, מכאן שיהושע משול ללבנה המקבלת את אורה מהחמה[ ממשה].לכן לאור כל מסירותו ונאמנותו של יהושע למשה, לעם ישראל ולארץ הנבחרת- מן הראוי היה שהוא ימשיך את ההנהגה.
עצות משה אל יהושע.
הכתוב מתאר את דברי משה אל יהושע לעיני כל העם: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה אותם, וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת" [דברים ל"א, ז-ט]
על פי רש"י: משה מייעץ ליהושע לשתף את הזקנים בהנהגתו את העם, אך הקב"ה חולק על משה ואומר לו להגיד ליהושע: אתה לבדך תנהיג את העם. לכן נאמר: "אתה תבוא" ולא נאמר: "אתה תביא"
בעל "משך חכמה" מסביר: מלך ישראל חייב להימנע מגאווה ומנגד עליו להתנהג עם הרבה אהבה ואחווה כלפי כל אחד מישראל, אך בשעה שהוא ממלא את תפקידו לעיני כל העם הוא חייב לנהוג בתקיפות וביד רמה, מהטעם: "מלך שמחל על כבודו- אין כבודו מחול" [מסכת כתובות י"ז, ע"א]זוהי עצתו של משה ליהושע: עליך להיות "חזק ואמץ" – לגלות תקיפות ונחרצות לפני העם - התוצאה שהעם יכבד וישמע בקולו.
לסיכום, לאור האמור לעיל: יהושע היה ראוי להמשיך את הנהגת משה ולהנחיל לעם ישראל את ארץ ישראל- בשל נאמנותו ומסירותו למשה, לעם ולארץ ישראל והעצות והברכות שקיבל ממשה הועילו לו לביצוע שליחותו.
.
משה ויהושע/ שיר מאת: אהובה קליין ©
ויהי היום ומשה תש כוחו
לא יוכל עוד לצאת ולבוא
בן מאה ועשרים שנה
זוהר פניו כפני חמה.
ויקרא ליהושע תלמידו
מלווהו כצל יד ימינו
פניו כפני הלבנה
ישרתהו ביד נאמנה.
יברכהו במטר ברכות
יציידהו בטנא עצות
מועילות ומחכימות לחיים
באמצעותם יצליח בצוק העיתים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת וילך [חומש דברים]
הליכה/ שיר מאת: אהובה קליין©
הליכה בדרך חתחתים
כמוה כפירות באושים
דוגמת מגשש באפלה
הנחבט מכל תקלה.
הליכה למען היצרים
מרחיקה אדם מהישגים
שמחתו רגעית וחולפת
כולה שקרית ורופפת.
הליכה ממקום למקום
לאות פרידה ושלום
כמשה ביומו האחרון
מנציחה גדולתו בזיכרון.
הליכה בשדרה ישרה
לצידה עצי תורה
מצמיחה אורח חיים
כדבש ופירות מגדים.
בכוחה להניס ערפילים
ליישר מהמורות ומכשולים
נעימה כדרך סלולה
בית יעקב לכו ונלכה.
הערה: השיר בהשראת פרשת וילך .[חומש דברים]
פרשת וילך- לאן הלך משה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במילים: "וילך משה וידבר את--- הדברים האלה אל- כל ישראל: ויאמר אליהם בן—מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא- אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה.."[דברים ל"א, א-ג]
השאלות הן:
א] לאן הלך משה?
ב] מה הייתה כוונתו במילים: "לא אוכל עוד לצאת ולבוא"?
ג]מהי משמעות :" שבת שובה"?
תשובות:
הליכתו של משה.
על פי אבן עזרא: משה הלך להיפרד מעם ישראל- ניגש לכל שבט ועודד אותם שאומנם הוא הולך למות, אך אל להם לפחד וחיזק את ליבםבדבריוליהושע ולכןהתורה מזכירהבהמשך את דבר משה ליהושע:
"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל- ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את- העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותםלתתלהם ואתה תנחילנה אותם"[שם ל"א,ז]
ספורנו אומר רעיון דומה:משה הולך לנחם את עם ישראל בדבר מיתתו הקרובה על מנת שיקבלו בשמחה את הברית שה' כרת איתם.
ויש מפרשים האומרים: שגם בימיו האחרונים של משה, עדיין היה בשיא כוחו כפי שנאמר:"לא--- כהתה עינו ולא נס לחה" [שם ל"ד, ז]
חז"ל נותנים הסבר מעניין לכך שמשה הלך אל בני ישראל ולא הם הלכו אליו?
לא במקרה נהגו בדרך זו השבטים, הם ידעו שהתורה עתידה להקיף תרי"ג [613] מצוות וכבר ניתנו להם 611מצוות והיה צורך להשלים עוד שתי מצוות נוספות:
א] מצוות הקהל[שם ל"א,י-ג]
ב] "כתבו לכם את השירה..."[שם י"ט]
באותה שעה בני ישראל החליטו לא לגשת אל משה -כדי למנוע ממנו להורות את שתי המצוות הנותרות ,במחשבהכי כך יעלה בידם לעכב את יום מותו של משה- מנהיגם האהוב.
אך משה שהרגיש בכך, מיהר אל עם ישראל במטרה לא לעכב את מועד כניסתם לארץ המובטחת.
רבינו בחיי מסביר: משה הולך אל בני ישראל כדי להודיעם: "..בן מאה ועשרים שנה אנוכי,זה היה ביום הולדתו, היינו ז' אדר,יתכן לומר שהיו ימיו מאה ועשרים שנה - כנגד ק"כ יום שעבר בהר, ארבעים יום ראשונים לקבל את הלוחות,ארבעים יום שניים- להתפלל על עוון העגל וארבעים יום שלשיים - לקבל לוחות בפעם שנייה.
וזה הטעם שמשה אמר:"אנוכי" ולא אמר:"אני" ועל כך דרשו רז"ל: היום מלאו ימיי ושנותיי, היום נולדתי והיום אמות.
אי יכולתו של משה לבוא וללכת.
רש"י שואל:האם יתכן שתש כוחו של משה? הרי נאמר בהמשך: שלא כהתה עינו ולא נס לחה?
על כך מביא רש"י שני פירושים:
א] כוונת משה הייתה: לא אוכל- איני רשאי, לפי שניטלה ממני הרשות והועברה ליהושע.
ב]"לצאת ולבוא"- הכוונה לדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות חכמה.
על פי אבן עזרא: "לצאת ולבוא"- הכוונה לצאת ולבוא במלחמה, והטעם:,כי אין אני יכול להילחם וגם אם לא אמות ,אין לכם צורך בעזרה שלי מכיוון שה' ישמיד את הגויים.
רבי יעקב יוסף מפולנאה מעיר: בדרך כלל טיבם של צדיקים לעלות ממדרגה למדרגה בחוכמתם וכוונת הכתוב היא : כי ביום מותו של משה ,עלייתו פסקה ואין באפשרותו להמשיך לעלות עוד. לכן אמר לבני ישראל:"לא אוכל לעלות הלאה ומכאן שיום מותי קרב והסתיימה מנהיגותי.
רבינו בחיי מפרש בדומה לדברי אבן עזרא:כי כוונת משה הייתה: לא אוכל לבוא ולצאת לעוד מלחמה.
בהמשך רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ן: כי כוונת משה הייתה לנחם את עם ישראל בכך שהוא עומד למות למרות שהוא היה במיטבו ורצה לחזק את ליבם -יהושע- משרתו ומלא את מקומו מעתה.
"שבת שובה".
השבת בין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת בפי עם ישראל:
"שבת שובה"- על שום ההפטרה המתחילה במילים:"שובה ישראל עד ה' אלוקיך,כי כשלת בעוונך"[הושע י"ד,ב] בניגוד להפטרות אחרות הקשורות לתוכן הפרשיות, הרי הפטרה זו אין בה משהו משותף לפרשת וילך.
הקשר הוא לתאריך המיוחד: השבת שבתוך עשרת ימי תשובה- לכן השבת מכונה בפי רבים גם:"שבת שובה"
שבת זאת מתאפיינת בהכנה הנפשית של עם ישראל לקראת היום הקדוש- יום הכיפורים. במרבית בתי הכנסת הרבנים נושאים דרשות בנושאי מוסר ותורה לקראת יום גדול זה.
הרמב"ם פסק בהלכות תשובה,פרק ב':"אף על- פי שהתשובה והצעקה[התפילה לה'] יפה לעולם[טובה ומקובלת במשך כל השנה] בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת מיד, שנאמר:[ישעיהו נ"ה ד]"דרשו ה' בהימצאו"[בזמן שה' נמצא בקרבת עם ישראל הוא מצפה מאתנו שנעשה תשובה]
ה"שפת אמת" אומר: שכל יהודי חייב להתחזק בתורה ובקיום מצוות במיוחד ב"שבת שובה", שהיא הראשונה בשנה כפי שכתוב במסכת שבת[קי"ח,ע"ב]:"אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה- לא שלטה בהם אומה ולשון"
לפי דברי הקדמונים בראש השנה נעשה סדר חדש לכל השנה ואם נקפיד שהשבת הראשונה שתהיה כראוי- כל השנה תהיה מתוקנת.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי גם כאשר מנהיג דגול דוגמת משה הולך לעולמו, מיד הקב"ה דואג לעם ישראל שכניסתו לארץ תהיה בידי מנהיג בעל שיעור קומה כיהושע.
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק:
"כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך" כפי שנאמר בפרשה.[שם ל"א,ו]
פרשת וילך- לאן הלך משה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוקים הבאים:
"וילך משה וידבר את- הדברים האלה אל-כל ישראל:ויאמר אליהם: בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום,לא אוכל עוד לצאת ולבוא, וה' אמר אלי: לא תעבור את הירדן הזה:ה' אלוקיך הוא עובר לפניך,הוא- ישמיד את- הגויים האלה מלפניך וירשתם,יהושע הוא עובר לפניך כאשר דיבר ה' ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמורי ולארצם,אשר השמיד אותם:ונתנם ה' לפניכם,ועשיתם להם ככל- המצווה אשר ציוויתי אתכם:חזקו ואמצו,אל- תראו ואל- תעריצו מפניהם,כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך,לא ירפך ולא יעזבך".
השאלות הן:
א] בפרשת כי תבוא[פרק כ"ט,א] נאמר:"ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם.." ובהמשך נאמר בפרשת נצבים: "אתם ניצבים היום..."[כ"ט,ט]
בני ישראל עמדו לפניו,אם כן לאן הלך משה?
ב] איזו הבטחה נותן משה לעם ישראל?
ג] היכן מצאנו במקרא,דוגמאות להליכה למטרה מסוימת?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי הרמב"ן:לאחר שמשה סיים להגיד את דבריו לכל העם,שבו כולם לאוהלים והוא ניגש להיפרד מהם לפני פטירתו.
אבן עזרא אומר: כי משה ניגש לכל שבט ושבט,וסיפר להם על מותו וניחם אותם כי גם לאחר מותו הקב"ה לא ינטשם ובנוסף בירך כל שבט בנפרד, למרות שהברכות מפורטות בפרשת : זאת הברכה.
ספורנו מסביר:כי לאחר שמשה כרת ברית עם העם,הוא שאף שיקבלו זאת מתוך שמחה ולא מתוך אבל על מותו.
אי לכך ניגש אל כל אחד בנפרד כדי לעודד ולנחם.
רש"ר הירש אומר:כי כל דברי הפרשה מהווים צוואה לפני מות משה והוא היה מנהיג כה דגול ועניו שלא רצה להטריח את העם שיבואו אליו,אלא הוא,בכבודו ובעצמו ניגש אליהם.
ספרי החסידות מספרים: כי משה ניכנס לכל נפש של כל אחד מישראל-המשמעות היא: שבכל יהודי קיים הניצוץ של משה.
יהונתן בן עוזיאל אומר: כי משה הלך לבית המדרש.
רש"י מפרש:כי במילים שאמר לעם:"לא אוכל עוד לצאת ולבוא".
המשמעות: כי נסתמו ממשה מעיינות החכמה,ולכן הלך לבית המדרש ללמוד תורתם של חכמים אחרים.
בעל הטורים מסביר: כי משה הלך לבשר לאבות: אברהם, יצחק ויעקב כי הקב"ה יקיים את שבועתו וינחיל את ארץ ישראל לעם ישראל -באמצעותו של יהושע המנהיג.
התשובה לשאלה ב]
משה מבטיח כי הקב"ה ינחיל לעם ישראל-את ארץ ישראל בהתאם לשבועתו, באמצעות יהושע.
והם מצווים להשמיד את האויבים הקמים עליהם.הקב"ה מתחייב לא לעזוב את בניו.
התשובה לשאלה ג]
בתנ"ך ניתן למצוא דוגמאות רבות לסוגי הליכה-כאשר כל הליכה יש לה מטרה בפני עצמה.
דוגמא א]
הקב"ה מצווה על אברהם:"ויאמר ה' אל אברהם לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך:ואעשך לגוי גדול..."[בראשית י"ב,א-ב]
רש"י מפרש במקרה זה: כי ההליכה היא טובתו והנאתו של אברהם.
דוגמא ב] "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" [שם כ"ח,י]
המטרה –ללכת לחרן.
לפי רבינו בחיי: קפצה ליעקב הדרך לחרן ובדרך הגיע תחילה להר המוריה-
לפי שהתגעגע להר המוריה -מקום שאבותיו התפללו ורצה גם הוא להתפלל.
לכן כתוב:"ויפגע במקום",מקום= הר המוריה.
דוגמא ג] שאול הולך לחפש את האתונות של אביו ובסופו מתבשר ,מפי שמואל הנביא ,כי יכתרו למלך.
כנאמר:"ויאמר קיש אל שאול בנו קח נא איתך את אחד מהנערים וקום לך בקש את האתונות" [שמואל –א,ט,ג] ובהמשך מסופר כי שמואל מכתיר את שאול למלך:"ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי-משחך ה' על נחלתו לנגיד][שם י,א]
דוגמא ד] מלכת שבא הולכת אל שלמה המלך לבחון את חכמתו.
"ותבוא ירושלימה בחיל כבד מאד..." [מלכים –א,י,ב]
דוגמא ה] זקני מדיין וזקני מואב הולכים בציווי בלק בן ציפור,כפי שהכתוב מתאר זאת:"וילכו זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם ויבואו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק"
המטרה הייתה לקלל את עם ישראל,אך התוצאה הייתה הפוכה ,עם ישראל התברך בברכה:"מה טובו אוהליך יעקב."- ברכה שמתקיימת גם בימינו.
דוגמא ו] ה' מצווה את יונה ללכת אל נינווה להזהירם:
כמו שכתוב:"קום לך אל- נינווה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" [יונה א,א]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי משה הולך ביומו האחרון אל העם כדי לעודדם באשר לעתידם- כי הקב"ה ימלא את שבועתו כלפיהם.
כמו כן, ישנן דוגמאות לרוב בכל התנ"ך להליכה מסוימת כאשר מטרה בצידה.
יהי רצון ועם ישראל בכלל ובפרט יזכה ללכת למקומות טובים ושמחים תמיד.
יש וילך אדם./שיר מאת: אהובה קליין ©
יש וילך אדם לארצו
לרוחבה ולאורכה במהלך יומו
יבחן בעיניו רוח המקום
ייטע יבנה יגשים חלום.
דוגמת אברהם אבי האומה
צווי אלוקים יקיים באמונה
את עברו ימחק בנחישות
לארץ ישראל יגלה מסירות.
יש ואדם ילך לתור אבדות
כשאול התר אחרי אתונות
לפתע יתבשר בשורה נפלאה
שמואל יכתרהו בעטרת מלוכה.
יש וילך אדם מרחקים
יחצה יבשות וגם ימים
למען יחזה במראות נהדרים
כמלכת שבא בליווי שומרים.
יש ואדם ילך לעולמו
בתום מילוי תפקידו
דוגמת משה איש האלוקים
מנהיג דגול ייזכר לעולמים.
הערה: השיר בהשראת פרשת וילך.[חומש דברים]
