- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 896
פרשת בהעלותך- מה הקשר בין משה למנורה?
מאמר מאת: אהובה קליין .
פרשה זו כוללת נושאים רבים: מנורת הזהב במשכן, חצוצרות הכסף , מסע בני ישראל במדבר , המתאוננים ועוד ..
בפרשה משתקפת מנהיגותו של משה לאורך כל הדרך ומעניינת במיוחד-פנייתו אל יתרו בבקשה : שיתלווה אל עם ישראל בכניסה אל הארץ המובטחת, כפי שהכתוב מתאר: "ויאמר משה לחובב בן רעואל המדייני חותן משה נוסעים אנחנו אל— המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל : ויאמר אליו לא אלך כי אם אל- ארצי ואל מולדתי אלך: ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על- כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים: והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך ": [במדבר י, כ"ט-ל"ב]
השאלות הן:
א]באיזה אופן פנה משה אל יתרו ומדוע רצה בהצטרפותו למסע העם?
ב] מהו המסר שמשה מעביר בדבריו אל יתרו?
ג] מה הקשר בין משה למנורת הזהב?
התשובות.
דברי משה אל יתרו.
דעת מקרא מתפלא: מדוע משה קורא ליתרו שהיה חותנו - בשם חובב בן רעואל ? והוא מביא את דברי רש"י על שמותיו של יתרו: רש"י מסתמך [לפי המכילתא] : כי ליתרו היו שבעה שמות : רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קני, פוטיאל, ויש אומרים: כי רעואל הוא אביו של יתרו.
שהרי מסופר על בנות יתרו: "ותבאנה אל רעואל אביהן"." מלמד שתינוקות קורין לאבי אביהן אבא".
השם יתרו ניתן לו- מפני שיתר פרשה אחת בתורה- כלומר נקראה פרשה אחת על שמו: יתרו.
חובב- על שם שחיבב את התורה.
דעת מקרא מביא שני פירושים לשם: חובב.
א] חביב.
ב] מלשון 'חבאב'- שפירושו- נחש.
רבינו בחיי מביא כמה דעות על רצון משה בהצטרפות יתרו אל העם:
א] דעת הרמב"ן : משה היה מעוניין בהצטרפותו של יתרו למסע בני ישראל- כדי שישמש להם לעיניים ויראה להם את הדרך לכיבוש הארצות. ורמז שייתן לו אחוזה וארץ טובה כשכר על עזרתו בכיבוש הארץ.
ועל פי הרמב"ן התוצאה הסופית הייתה שיתרו נתרצה ועשה כן.
על כך רבינו בחיי מעלה קושייה: הרי ידוע שעמוד הענן היה מורה לעם ישראל את הדרך, אם כן מה צורך היה בעזרתו של יתרו?
ב] רבינו בחיי מפרש : כי משה רצה לחזק את קטני האמונה שליבם היה מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם.
ג] אונקלוס סובר כי: יתרו ישמש לעיניים- כלומר ישמש עדות בפני אומות העולם ויספר להם את כל האותות והמופתים שראה במו עיניו, והם ילמדו מוסר ויכנסו תחת כנפי השכינה.
ד] על פי המדרש: כל דבר שנעלם מעיני ישראל, יתרו יהיה מאיר עיניהם.
ה] פירוש נוסף: שיתרו יהיה חביב על עם ישראל כמו גלגל עיני העם.
כמו שנאמר: "ואהבתם את הגר" [דברים י]
ספורנו אומר: שמשה רצה שלפחות בניו של יתרו יצטרפו אל עם ישראל , כי אם הם יעזבו הם יגרמו לחילול ה' בעיני אומות העולם שיגידו : שאילו יתרו היה רואה בהם עניין אלוקי, לא היה עוזב אותם עם בניו.
מתברר, כי יתרו הסכים עם משה לגבי השארות בניו: בעוד שהוא חזר אל מדיין, בניו נשארו עם ישראל, כמו שנאמר בספר שופטים: "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה"[שופטים א, ט"ז]
המסר של משה בדבריו אל יתרו.
על פי דברי רבי צבי אלימלך שפירא בספרו: "אגרא דכלה" בכל התנ"ך נמצא הביטוי: "דיבר טוב" פעמיים.
פעם אחת במגילת אסתר [ד, ז] :"דיבר טוב על המלך" וכאן הכוונה למלך מלכי המלכים-הקב"ה.
וכאן בדברי משה אל יתרו: "כי ה' דיבר טוב על ישראל"
דבר זה מרמז שתמיד יש לדבר רק טוב על עם ישראל, ולא לקטרג על העם. ומי שנוהג להגיד דברים טובים על עם ישראל- כאילו דיבר גם דברים טובים על הקב"ה .
הקשר בין משה למנורת הזהב.
המנורה רומזת על אורה של התורה שהרי מקומה היה בצד דרום- בתוך היכל משכן.
ועל כך נאמר: "הרוצה להחכים ידרים" [בבא בתרא דף כה,ב]
הגר"א זי"ע כותב בספר: "אדרת אליהו" [פרשת דברים]איך המנורה מרמזת לחוכמת התורה ומביא את הכתוב ב:[מסכת ראש השנה דף כ"א, ב]
:" נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד:, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלוקים"
כאשר משה היה מתבונן במנורה, היה רואה שיש לה: 7 קנים 11 כפתורים,9 פרחים,22 גביעים, סך הכול הם 49 - כנגד מ"ט שערי בינה שניתנו למשה, ואילו מנורת הזהב היא כנגד שער החמישים שממנו יוצאים כל מ"ט השערים.
מסיבה זו אומרים חז"ל: " שנתקשה משה במעשה המנורה"[מנחות כ"ט] מפני שהמנורה רומזת לשער החמישים שהיה חסר למשה, לכן משה נתקל בקשיים בעשיית המנורה- עד שה' הראה לו באצבעו, כנאמר: "וזה מעשה המנורה"
רש"י מסביר: כי ה' הראה למשה באצבעו את המנורה לפי שמשה התקשה בה.
על כן המנורה שקולה כנגד חמישים שערי בינה.
על פי האר"י ז"ל: לפני חטא העגל משה היה משיג את כל שערי הבינה גם את שער החמישים , אך לאחר חטא העגל אמר ה' למשה: "לך רד כי שיחת עמך.." ל"ך הוא בגימטריא –חמישים -והכוונה שה' אמר למשה: לך רד משער החמישים שהגעת אליו.
השל"ה אומר: שבסוף ימיו של משה הוא עלה שוב לשער החמישים-שהרי נאמר עליו: "ויעל משה מערבות מואב" שנתעלה מ: מ"ט שערי חכמה "אל הר נבו" שעלה להר נבו- לראות את ארץ ישראל, האותיות: "נ'- בו" האות נ' במילה: נבו היא שער החמישים.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
ניתן ללמוד על משה כמנהיג המצטיין בחכמתו – חכמה הקשורה לחוכמת התורה- ותבונה המשתקפת במנורת הזהב במשכן. באמצעות בינתו זו הוא הנהיג את עמו וכך גם ניסה לשכנע את יתרו שיצטרף אל עם ישראל ואכן בני יתרו הצטרפו לישראל.
מי ייתן ועם ישראל יזכה למנהיג מדרגתו של משה .
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:20
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1038
חצוצרות הכסף/ שיר מאת: אהובה קליין©
משה נצטווה מפי עליון
יצירת חצוצרות במדבר הישימון
יחצצרו בה בני אהרון
ברמ"ח אבריהם וכישרון.
שתי חצוצרות מספרן
פעמים ייקהלו בקולן
כל חלקי העם
אל פתח המשכן.
ואם באחת יתקעו הכוהנים
כהרף עין יגיעו הנשיאים
יש ותישמע תרועה
להחיש ישראל למלחמה.
בחצוצרות גנוזים רזים וסודות
טמונים בהן מיניי מידות
מידת הדין והרחמים
לרצון בורא העולמים.
בהיות העם מאוחדים
כמקשה אחת אחים
יתד יתקעו בארצם לעד
דבש וחלב עדי עד.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:19
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1142
פרשת בהעלותך-מהו סוד החצוצרות?
[המאמר מוקדש לעילוי נשמתה של אמי ז"ל-חיה בת בן-ציון]
אחד הנושאים המעניינים בפרשה: אלוקים פונה אל משה בציווי ליצור שתי חצוצרות מכסף, כפי שנאמר:
"וידבר ה' אל- משה לאמור:" עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות :ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל- פתח אוהל מועד: ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל: ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה: ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם: ובהקהיל את- הקהל תתקעו ולא תריעו: ובני אהרון הכוהנים יתקעו בחצוצרות והיו לכם לחוקת עולם לדורותיכם: וכי תבואו מלחמה בארצכם על-הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויבכם: וביום שמחתכם ןבמועדכם ובראשי חודשכם ותקעתם בחצוצרות..."[במדבר י, א-י]
השאלות הן:
א] למה נועדו החצוצרות?
ב] איזה סוד היה טמון בהן?
ג] כיצד ניתן ליישב את הסתירה בייעוד החצוצרות –נאמר : "והיו לכם לחוקת עולם" ומנגד - לדעת חז"ל- החצוצרות נועדו רק למשה?
התשובה לשאלה א]
החצוצרות שהיו עשויות כסף-נועדו לשלושה דברים:
האחד: להקהיל את עם ישראל, או את הנשיאים.
השני: לקרוא לעם ולמסע של המחנות.
השלישי: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשכם ותקעתם בחצוצרות..." [במדבר י,י]
תקיעה בשתי החצוצרות הייתה כדי לאסוף את העם יחדיו ואילו תקיעה בחצוצרה אחת נועדה לקרוא לנשיאים.
אך כאן ישנה שאלה מעניינת: וכי לא ניתן היה לקרוא לשנים עשר הנשיאים באופן אישי-לגשת לאוהליהם? מדוע היה צורך לתקוע בחצוצרות כדי לאוספם?
על כך עונה הרלב"ג-[רבי לוי בן גרשון]: אם היו שולחים שליח לקרוא לכל נשיא, ודאי היה נוצר מצב שלאחד יקראו ראשון והיו כאלה הנקראים בן האחרונים והדבר היה גורם לקנאה ביניהם ולקטרוג, לכן על ידי החצוצרות כולם הוזמנו יחדיו כאיש אחד.
רבינו בחיי אומר: כי הנשיאים היו מיוחדים שבעם ולכן נקראו על ידי החצוצרה בתקיעה אחת. זאת הייתה תקיעה פשוטה והייתה מרמזת על מידת הרחמים.
אך למסע העם היו תוקעים בתרועה, כי נסיעה זו נועדה להתקדם ולהילחם כנגד שבעת העמים שהיו אויבים לעם- בזמן שהיה עליהם תפקיד לכבוש את הארץ.
התרועה הייתה רמז למידת הדין ואות לניצחון ישראל. לכן כתוב: "וכי תבואו מלחמה בארצכם והרעותם.." והזכיר משה: "וינוסו משנאיך מפניך "-כלומר השונאים יברחו ממידת הדין.
התקיעה הייתה מתבצעת באופן הבא: היו תוקעים לכל צד מתוך ארבע רוחות השמים היות וארבעת המחנות ובראשם דגליהם-היו עומדים כנגד ארבע רוחות השמים.
בתקיעת תרועה ראשונה- היו מתקדמים אותם מחנות בצד קדמה. בתרועה שנייה-היו מתקדמים אותם מחנות בצד תימנה ותרועה שלישית נועדה למחנות שהיו בצד המערבי ותרועה רביעית- לקרוא למסע מחנות הצפון,
כל דגל היה מתקדם באופן עצמאי.
ועוד מוסיף רבינו בחיי: המשפט: "ויהי בישורון מלך.."[דברים ל"ג] מכוון אל משה ,כמו שהמלך זוכה שיתקעו לפניו ביציאתו כך משה בזמן שהוא מעוניין לכנס את העם -היו תוקעים בחצוצרות.
לפי דעתו של רבינו בחיי: משה בעצמו נצטווה לעשות את החצוצרות ואף אחד אחר לא השתמש בהן. אפילו יהושע שהיה תלמידו לא השתמש בחצוצרות, אלא רק בשופרות - כאשר יצא להילחם בעיר יריחו.
התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי אומר: כי הסוד הגדול שהיה טמון בחצוצרות- ההבנה כי משה הוא אישיות מכובדת וגדולה ועניין החצוצרות היה לכבודו של משה כי :"כן תכסיס המלך שתוקעין לפניו בשופר כי כן יצווה לאסוף חילותיו, ובעבור שעלתה השגתו להתנבא בשם הגדול מידת הרחמים לכך ציווה אותן לעשותן של כסף"
כלומר משה היה מתנבא מכוח הקב"ה- במידת הרחמים, לכן נצטווה לעשות את החצוצרות מכסף ולא ממתכות אחרות, שנאמר במסכת מנחות: החצוצרות היו- מן העשת של הכסף. הכוונה לגרוטאות של כסף כשר והיות ומשה זכה לדיבור של הקב"ה פנים אל פנים ובמידת הרחמים- לכן מספרן של החצוצרות היו שתיים והיו מקשה אחת ותקיעה זו שהייתה לאסוף את העם- היא במידת הרחמים ,מתוך אש כפי שכתוב: "ביום דיבר ה' אליכם בחורב מתוך האש," והתקיעה האחת שהייתה מיועדת לקריאת הנשיאים היה בכך -רמז אדיר על גדולתו וייחודו של משה שהיה שומע מתוך התקיעה את קולו של אלוקים.
ומעניין כי החצוצרות נגנזו עוד בחייו וההוכחה לכך שבשעת פטירתו נאמר: "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטרכם"[דברים ל"א] ונשאלת השאלה היכן היו החצוצרות כשהמטרה היא להקהיל את העם?, אלא מתברר שנגנזו לקיים מה שנאמר": אין שלטון ביום המוות" [קהלת ח]
ועוד סיבה שהיו שתי חצוצרות: לפי שהיה בכך רמז לתקיעה ותרועה- כנגד:
"על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו"
התשובה לשאלה ג]
העמק דבר עונה לשאלה זו: כי במדבר כל מקרא העדה ומסע המחנות על פי ה' לכן הייתה אזהרה שהדברים יתנהלו באופן זה ואזהרה זו הייתה מיועדת למשה ודורו בלבד, אבל בעתיד לבוא- בדורות הבאים כל שופט, או מלך יקרא לעמו בהתאם לדעתו ורצונו, דבר זה מתייחס לאופן הקריאה, אך סדר התקיעות והצורך בתרועה בעת צרה שכוונתה תפילה –אמור לגבי כל הדורות.
הרמב"ן אומר דברים דומים לדברי רבינו בחיי: התרועה מסמלת את מידת הדין "והיא המנצחת במלחמה"
מטעם זה מצווים ישראל להריע בזמן מלחמה וגם יריחו נפלה על ידי תרועות-כפי שמסופר ביהושע.
לעומת זאת ,התקיעה הפשוטה מרמזת על מידת ה רחמים והיא מקבלת את השבים ומטעם זה :"ביום שמחתכם ומועדיכם ותקעתם ".אך אם יבוא אויב-"והריעותם"
רבי משה אליקים אומר: הכל תלוי במצב העם, כאשר אתם עם ישראל תהיו מאוחדים- אז: "תתקעו" – תהיו תקועים ממש כיתד נאמן במקום מושבכם והאויבים לא יציקו לכם וממילא לא יהיה צורך בתרועה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: חצוצרות הכסף נעשו על ידי משה על פי ציווי עליון והיו גנוזים בהן קדושה מיוחדת במינה שרק משה ,מגודל מעמדו הקדוש ,היה שומע מתוכן -את קול אלוקים.
מי ייתן ועם ישראל יזכה לגאולה שלמה ולא יזדקק לתרועת חצוצרות לאות מלחמה, אלא לתקיעת יתד בארצו הקדושה כשהוא מאוחד כאיש אחד בלב אחד. אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:30
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1087
פרשת בהעלותך- מי היה האספסוף ובמה חטא?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה: נתינת בשר לעם במדבר, לאחר התאווה הגדולה שהייתה
להם,כפי שהכתוב מציין:"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו:מי יאכלנו בשר"?[במדבר י"א,ד]
ובהמשך נאמר:"ורוח נסע מאת ה' ויגז שלווים מן הים וייטוש על- המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתיים על- פני הארץ:ויקם העם כל- היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את- השליו הממעיט אסף עשרה חמרים.."[במדבר,י"א,ל"א-ל"ג]
השאלות הן:
א] מי היה האספסוף שהתאוו תאווה במדבר,ומה הייתה הסיבה האמיתית להתנהגותם?
ב] מה טיבו של השליו, ובאיזה אופן מיוחד הגיע אל עם ישראל?
ג] באיזה עונש נענשו בני ישראל,ומדוע משה לא התפלל עליהם?
התשובה לשאלה א]
לפי רש"י: האספסוף-היו הערב רב בתוך בני ישראל שהצטרפו אליהם כאשר יצאו ממצרים.
לפי רבי אייזיל חריף- [רבה של סלונים]:הכוונה לאותם עסקני ציבור-שכוחם מתבטא בעיקר בפיהם ולא במעשיהם.הם נוהגים לקיים כינוסים בקרב העם,אך בפועל חוץ מדיבורים,אינם עושים דבר.
לפי רש"י:הסיבה האמיתית להתנהגות האספסוף הייתה -לחפש סיבה איך לפרוש מהקב"ה ולא הייתה להם בעיה של רעב.
רש"י מבסס את דבריו על הכתוב,שהרי נאמר:"וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד.."[שמות י"ב,ל"ח]האם יתכן שהם אכלו את כל הבשר שברשותם עוד בהיותם במדבר?לא יתכן!הרי נאמר:"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד.."[במדבר ל"ב,א]
חז"ל אומרים:המן שירד להם מהשמים איפשר לטעום ממנו כל מיני טעמים,כולל טעם בשר,כפי שכתוב במסכת יומא[ע"ה,ע"א]:"כל המינים טעמו במן"
הרמב"ן אומר: כי לא היה להם חיסרון במזון, המן היה משביע אותם והיו מכינים ממנו מיני מטעמים,פשוט הייתה להם תאווה רעה...
רבי אברהם מנחם רפא מפורט[בעל:"מנחה בלולה"]אומר: האספסוף רצה בשר שיהיה לו טעם של דגים,היות ונזכר כי במצרים אכלו דגים שדגו במי הנילוס,לכן גם אמר:" זכרנו את הדגה.."מסיבה זו הקב"ה הסכים להוריד להם את השליו –עוף שכנראה היה לו טעם של דגים.
תשובה לשאלה ב]
השליו הוא עוף ממשפחת התרנגולים,כנראה שבשרו הזכיר את טעם הדגים ובכך היה ייחודו.
לפי דברי רש"י:ה' הפריח להם את השלווים באוויר,רש"י מבסס את דבריו לנאמר בתהלים:"כי גז חיש.."[תהלים צ,י]
לפי הספרי:"מלמד שהייתה פורחת כגיזים האלו של צמר"[צ"ז]
רש"י מדגיש כי:העופות היו פורחים בגובה נוח-כנגד ליבו של האדם כך שלא היה צריך לטרוח במיוחד כדי ללכוד אותם.
לפי הספרי:"מלמד שהייתה פורחת ועולה על רום מן הארץ שתי אמות,כדי שלא יהיו מצטערים עליה בשעת לקיטתה"[צ"ז]
התשובה לשאלה ג]
לפי דברי רבינו בחיי:בני ישראל נענשו במגפת הדבר, ומדוע לא התפלל עליהם משה כמו בהרבה מקרים קודמים?
יתכן והסיבה היא: כי משה חש בושה מפני החטא הגדול-היינו- התאווה הגדולה לבשר בזמן שלא היו רעבים כלל,ובכך הם הביעו את כפיות הטובה שלהם כלפי ה' והוסיפו עוון על עוונם בכך שמתאוננים, והגבירו את תאוותם ולא למדו לקח מאותם אנשים שנענשו בעבר ונשרפו באש מהשמים.
ומשה, כנראה ,התבייש גם על התנהגותו שלו ,לפי שהתרעם לפני הקב"ה באומרו:"למה הרעות לעבדך.."היות והיה ירא מאד ממידת הדין על דבריו אלו.
לסיכום,לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה:
כי האספסוף, כלל לא היה רעב,אלא הייתה לו תאווה גדולה לאכילת בשר.
וזה היה עיקר חטאו,תאווה זו הייתה כפיות טובה כלפי ה' וגם כלפי משה,הרי באמת לא חסר להם דבר– כי המן כלל את כל הטעמים שרצו.
מכאן ניתן להבין, מדוע משה לא התפלל עליהם כאשר החלה המגפה.
על עניין התאווה ניתן ללמוד מתוך מסכת אבות:"רבי אלעזר הקפר אומר:הקנאה, והתאווה והכבוד מוצאין את האדם מן העולם".
[אבות,פרק ד,כ"א]
מי ייתן ועם ישראל ישכיל להתרחק ממידות רעות אלו וידבק אך רק במידות הטובות,כגון:ענווה,צניעות,הסתפקות במועט ויתמיד להודות לקב"ה על כל הטוב שמיטיב עימנו.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1237
שליו /שיר מאת: אהובה קליין ©
שליו עגלגל ובשרני
חד מבט וערני
עטוף פלומת נוצות
בחמה כפנינה נוצצות.
פורח בציווי עליון
מעל צייה ושיממון
נושא כנפיו במרום
מגיח לפתע כדאון.
עליו עטים המתאווים
כחבורת זאבים טורפים
ידיהם בחיפזון מושיטים
ללכוד האוצר משתוקקים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך[חומש במדבר]
