- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:19
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 805
פרשת בהעלותך-מהו סוד החצוצרות?
[המאמר מוקדש לעילוי נשמתה של אמי ז"ל-חיה בת בן-ציון]
אחד הנושאים המעניינים בפרשה: אלוקים פונה אל משה בציווי ליצור שתי חצוצרות מכסף, כפי שנאמר:
"וידבר ה' אל- משה לאמור:" עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות :ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל- פתח אוהל מועד: ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל: ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה: ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם: ובהקהיל את- הקהל תתקעו ולא תריעו: ובני אהרון הכוהנים יתקעו בחצוצרות והיו לכם לחוקת עולם לדורותיכם: וכי תבואו מלחמה בארצכם על-הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויבכם: וביום שמחתכם ןבמועדכם ובראשי חודשכם ותקעתם בחצוצרות..."[במדבר י, א-י]
השאלות הן:
א] למה נועדו החצוצרות?
ב] איזה סוד היה טמון בהן?
ג] כיצד ניתן ליישב את הסתירה בייעוד החצוצרות –נאמר : "והיו לכם לחוקת עולם" ומנגד - לדעת חז"ל- החצוצרות נועדו רק למשה?
התשובה לשאלה א]
החצוצרות שהיו עשויות כסף-נועדו לשלושה דברים:
האחד: להקהיל את עם ישראל, או את הנשיאים.
השני: לקרוא לעם ולמסע של המחנות.
השלישי: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשכם ותקעתם בחצוצרות..." [במדבר י,י]
תקיעה בשתי החצוצרות הייתה כדי לאסוף את העם יחדיו ואילו תקיעה בחצוצרה אחת נועדה לקרוא לנשיאים.
אך כאן ישנה שאלה מעניינת: וכי לא ניתן היה לקרוא לשנים עשר הנשיאים באופן אישי-לגשת לאוהליהם? מדוע היה צורך לתקוע בחצוצרות כדי לאוספם?
על כך עונה הרלב"ג-[רבי לוי בן גרשון]: אם היו שולחים שליח לקרוא לכל נשיא, ודאי היה נוצר מצב שלאחד יקראו ראשון והיו כאלה הנקראים בן האחרונים והדבר היה גורם לקנאה ביניהם ולקטרוג, לכן על ידי החצוצרות כולם הוזמנו יחדיו כאיש אחד.
רבינו בחיי אומר: כי הנשיאים היו מיוחדים שבעם ולכן נקראו על ידי החצוצרה בתקיעה אחת. זאת הייתה תקיעה פשוטה והייתה מרמזת על מידת הרחמים.
אך למסע העם היו תוקעים בתרועה, כי נסיעה זו נועדה להתקדם ולהילחם כנגד שבעת העמים שהיו אויבים לעם- בזמן שהיה עליהם תפקיד לכבוש את הארץ.
התרועה הייתה רמז למידת הדין ואות לניצחון ישראל. לכן כתוב: "וכי תבואו מלחמה בארצכם והרעותם.." והזכיר משה: "וינוסו משנאיך מפניך "-כלומר השונאים יברחו ממידת הדין.
התקיעה הייתה מתבצעת באופן הבא: היו תוקעים לכל צד מתוך ארבע רוחות השמים היות וארבעת המחנות ובראשם דגליהם-היו עומדים כנגד ארבע רוחות השמים.
בתקיעת תרועה ראשונה- היו מתקדמים אותם מחנות בצד קדמה. בתרועה שנייה-היו מתקדמים אותם מחנות בצד תימנה ותרועה שלישית נועדה למחנות שהיו בצד המערבי ותרועה רביעית- לקרוא למסע מחנות הצפון,
כל דגל היה מתקדם באופן עצמאי.
ועוד מוסיף רבינו בחיי: המשפט: "ויהי בישורון מלך.."[דברים ל"ג] מכוון אל משה ,כמו שהמלך זוכה שיתקעו לפניו ביציאתו כך משה בזמן שהוא מעוניין לכנס את העם -היו תוקעים בחצוצרות.
לפי דעתו של רבינו בחיי: משה בעצמו נצטווה לעשות את החצוצרות ואף אחד אחר לא השתמש בהן. אפילו יהושע שהיה תלמידו לא השתמש בחצוצרות, אלא רק בשופרות - כאשר יצא להילחם בעיר יריחו.
התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי אומר: כי הסוד הגדול שהיה טמון בחצוצרות- ההבנה כי משה הוא אישיות מכובדת וגדולה ועניין החצוצרות היה לכבודו של משה כי :"כן תכסיס המלך שתוקעין לפניו בשופר כי כן יצווה לאסוף חילותיו, ובעבור שעלתה השגתו להתנבא בשם הגדול מידת הרחמים לכך ציווה אותן לעשותן של כסף"
כלומר משה היה מתנבא מכוח הקב"ה- במידת הרחמים, לכן נצטווה לעשות את החצוצרות מכסף ולא ממתכות אחרות, שנאמר במסכת מנחות: החצוצרות היו- מן העשת של הכסף. הכוונה לגרוטאות של כסף כשר והיות ומשה זכה לדיבור של הקב"ה פנים אל פנים ובמידת הרחמים- לכן מספרן של החצוצרות היו שתיים והיו מקשה אחת ותקיעה זו שהייתה לאסוף את העם- היא במידת הרחמים ,מתוך אש כפי שכתוב: "ביום דיבר ה' אליכם בחורב מתוך האש," והתקיעה האחת שהייתה מיועדת לקריאת הנשיאים היה בכך -רמז אדיר על גדולתו וייחודו של משה שהיה שומע מתוך התקיעה את קולו של אלוקים.
ומעניין כי החצוצרות נגנזו עוד בחייו וההוכחה לכך שבשעת פטירתו נאמר: "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטרכם"[דברים ל"א] ונשאלת השאלה היכן היו החצוצרות כשהמטרה היא להקהיל את העם?, אלא מתברר שנגנזו לקיים מה שנאמר": אין שלטון ביום המוות" [קהלת ח]
ועוד סיבה שהיו שתי חצוצרות: לפי שהיה בכך רמז לתקיעה ותרועה- כנגד:
"על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו"
התשובה לשאלה ג]
העמק דבר עונה לשאלה זו: כי במדבר כל מקרא העדה ומסע המחנות על פי ה' לכן הייתה אזהרה שהדברים יתנהלו באופן זה ואזהרה זו הייתה מיועדת למשה ודורו בלבד, אבל בעתיד לבוא- בדורות הבאים כל שופט, או מלך יקרא לעמו בהתאם לדעתו ורצונו, דבר זה מתייחס לאופן הקריאה, אך סדר התקיעות והצורך בתרועה בעת צרה שכוונתה תפילה –אמור לגבי כל הדורות.
הרמב"ן אומר דברים דומים לדברי רבינו בחיי: התרועה מסמלת את מידת הדין "והיא המנצחת במלחמה"
מטעם זה מצווים ישראל להריע בזמן מלחמה וגם יריחו נפלה על ידי תרועות-כפי שמסופר ביהושע.
לעומת זאת ,התקיעה הפשוטה מרמזת על מידת ה רחמים והיא מקבלת את השבים ומטעם זה :"ביום שמחתכם ומועדיכם ותקעתם ".אך אם יבוא אויב-"והריעותם"
רבי משה אליקים אומר: הכל תלוי במצב העם, כאשר אתם עם ישראל תהיו מאוחדים- אז: "תתקעו" – תהיו תקועים ממש כיתד נאמן במקום מושבכם והאויבים לא יציקו לכם וממילא לא יהיה צורך בתרועה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: חצוצרות הכסף נעשו על ידי משה על פי ציווי עליון והיו גנוזים בהן קדושה מיוחדת במינה שרק משה ,מגודל מעמדו הקדוש ,היה שומע מתוכן -את קול אלוקים.
מי ייתן ועם ישראל יזכה לגאולה שלמה ולא יזדקק לתרועת חצוצרות לאות מלחמה, אלא לתקיעת יתד בארצו הקדושה כשהוא מאוחד כאיש אחד בלב אחד. אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:30
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 758
פרשת בהעלותך- מי היה האספסוף ובמה חטא?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה: נתינת בשר לעם במדבר, לאחר התאווה הגדולה שהייתה
להם,כפי שהכתוב מציין:"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו:מי יאכלנו בשר"?[במדבר י"א,ד]
ובהמשך נאמר:"ורוח נסע מאת ה' ויגז שלווים מן הים וייטוש על- המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתיים על- פני הארץ:ויקם העם כל- היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את- השליו הממעיט אסף עשרה חמרים.."[במדבר,י"א,ל"א-ל"ג]
השאלות הן:
א] מי היה האספסוף שהתאוו תאווה במדבר,ומה הייתה הסיבה האמיתית להתנהגותם?
ב] מה טיבו של השליו, ובאיזה אופן מיוחד הגיע אל עם ישראל?
ג] באיזה עונש נענשו בני ישראל,ומדוע משה לא התפלל עליהם?
התשובה לשאלה א]
לפי רש"י: האספסוף-היו הערב רב בתוך בני ישראל שהצטרפו אליהם כאשר יצאו ממצרים.
לפי רבי אייזיל חריף- [רבה של סלונים]:הכוונה לאותם עסקני ציבור-שכוחם מתבטא בעיקר בפיהם ולא במעשיהם.הם נוהגים לקיים כינוסים בקרב העם,אך בפועל חוץ מדיבורים,אינם עושים דבר.
לפי רש"י:הסיבה האמיתית להתנהגות האספסוף הייתה -לחפש סיבה איך לפרוש מהקב"ה ולא הייתה להם בעיה של רעב.
רש"י מבסס את דבריו על הכתוב,שהרי נאמר:"וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד.."[שמות י"ב,ל"ח]האם יתכן שהם אכלו את כל הבשר שברשותם עוד בהיותם במדבר?לא יתכן!הרי נאמר:"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד.."[במדבר ל"ב,א]
חז"ל אומרים:המן שירד להם מהשמים איפשר לטעום ממנו כל מיני טעמים,כולל טעם בשר,כפי שכתוב במסכת יומא[ע"ה,ע"א]:"כל המינים טעמו במן"
הרמב"ן אומר: כי לא היה להם חיסרון במזון, המן היה משביע אותם והיו מכינים ממנו מיני מטעמים,פשוט הייתה להם תאווה רעה...
רבי אברהם מנחם רפא מפורט[בעל:"מנחה בלולה"]אומר: האספסוף רצה בשר שיהיה לו טעם של דגים,היות ונזכר כי במצרים אכלו דגים שדגו במי הנילוס,לכן גם אמר:" זכרנו את הדגה.."מסיבה זו הקב"ה הסכים להוריד להם את השליו –עוף שכנראה היה לו טעם של דגים.
תשובה לשאלה ב]
השליו הוא עוף ממשפחת התרנגולים,כנראה שבשרו הזכיר את טעם הדגים ובכך היה ייחודו.
לפי דברי רש"י:ה' הפריח להם את השלווים באוויר,רש"י מבסס את דבריו לנאמר בתהלים:"כי גז חיש.."[תהלים צ,י]
לפי הספרי:"מלמד שהייתה פורחת כגיזים האלו של צמר"[צ"ז]
רש"י מדגיש כי:העופות היו פורחים בגובה נוח-כנגד ליבו של האדם כך שלא היה צריך לטרוח במיוחד כדי ללכוד אותם.
לפי הספרי:"מלמד שהייתה פורחת ועולה על רום מן הארץ שתי אמות,כדי שלא יהיו מצטערים עליה בשעת לקיטתה"[צ"ז]
התשובה לשאלה ג]
לפי דברי רבינו בחיי:בני ישראל נענשו במגפת הדבר, ומדוע לא התפלל עליהם משה כמו בהרבה מקרים קודמים?
יתכן והסיבה היא: כי משה חש בושה מפני החטא הגדול-היינו- התאווה הגדולה לבשר בזמן שלא היו רעבים כלל,ובכך הם הביעו את כפיות הטובה שלהם כלפי ה' והוסיפו עוון על עוונם בכך שמתאוננים, והגבירו את תאוותם ולא למדו לקח מאותם אנשים שנענשו בעבר ונשרפו באש מהשמים.
ומשה, כנראה ,התבייש גם על התנהגותו שלו ,לפי שהתרעם לפני הקב"ה באומרו:"למה הרעות לעבדך.."היות והיה ירא מאד ממידת הדין על דבריו אלו.
לסיכום,לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה:
כי האספסוף, כלל לא היה רעב,אלא הייתה לו תאווה גדולה לאכילת בשר.
וזה היה עיקר חטאו,תאווה זו הייתה כפיות טובה כלפי ה' וגם כלפי משה,הרי באמת לא חסר להם דבר– כי המן כלל את כל הטעמים שרצו.
מכאן ניתן להבין, מדוע משה לא התפלל עליהם כאשר החלה המגפה.
על עניין התאווה ניתן ללמוד מתוך מסכת אבות:"רבי אלעזר הקפר אומר:הקנאה, והתאווה והכבוד מוצאין את האדם מן העולם".
[אבות,פרק ד,כ"א]
מי ייתן ועם ישראל ישכיל להתרחק ממידות רעות אלו וידבק אך רק במידות הטובות,כגון:ענווה,צניעות,הסתפקות במועט ויתמיד להודות לקב"ה על כל הטוב שמיטיב עימנו.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 909
שליו /שיר מאת: אהובה קליין ©
שליו עגלגל ובשרני
חד מבט וערני
עטוף פלומת נוצות
בחמה כפנינה נוצצות.
פורח בציווי עליון
מעל צייה ושיממון
נושא כנפיו במרום
מגיח לפתע כדאון.
עליו עטים המתאווים
כחבורת זאבים טורפים
ידיהם בחיפזון מושיטים
ללכוד האוצר משתוקקים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך[חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:22
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 833
מן-לחם אבירים/ שיר מאת אהובה קליין(c)
הם יוצאים ממצרים
נפתחים שערי שמים
לחם אבירים כמים
לקטו וטחנו ברחיים.
השדות כמרבד צחור
שטופי חמה ואור
חשים בגן עדן עלי אדמות
זרוע מן כגרגירי חולות.
מראהו כזרע גד לבן
נאסף היישר לסל
ממנו יכינו מטעמים
כלשד השמן מעדנים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך-סיפור ירידת המן.[חומש במדבר].
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בהעלותך
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:21
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 836
פרשת בהעלותך- מהו המן ומה היה גנוז בו?
מאמר: מאת אהובה קליין.
בפרשתנו התורה מתארת את ירידת המן:"והמן כזרע-גד הוא ועינו כעין הבדולח: שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות והיה טעמו כטעם לשד השמן וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו"[במדבר י"א,ז-י]
לעומת התיאור כאן, ישנו תאור שונה בחומש שמות:"ויקראו בית- ישראל את-שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש"
[שמות ט"ז,ל"א]
השאלות הן:
א] כיצד ניתן לישב את הסתירה בין תאור המן בפרשתנו-שטעמו:" לשד השמן" לבין התיאור בחומש שמות בו נאמר:"וטעמו כצפיחית בדבש"
[כעוגה מתוקה]?
ב] באיזה אופן היה יורד המן?
ג]מה נהגו לברך לפני אכילת המן?
ד]מה היה גנוז במאכל מיוחד זה?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת חז"ל:הזקנים היו טועמים במן טעם של צפיחית בדבש ואילו תינוקות היו טועמים טעם:"לשד השמן"[שמות רבה [כ"ה,ג]
האבן עזרא מפרש:[בדבריו:שמות ט"ז,ל"א]כשהיו אוכלים את המן ללא בישול הטעם היה:"כצפיחית בדבש",אך אם היה מבושל טעמו היה כ:"לשד השמן"
הרשב"ם [רבי שמואל בן מאיר] מפרש:כשאוכלים את המן כמו שהוא בטבע בלי כל פעולה-ללא טחינה,טעמו:"צפיחית בדבש"
בדומה לאגוזים,טרם טוחנים אותם הם מתוקים,אבל אחרי טחינה הטעם :"לשד השמן" בדומה לכך המן.
התשובה לשאלה ב]
הייתה יוצאת רוח צפונית ומטאטאת את המדבר ואחרי זה היה יורד מטר ומנקה את האדמה ,הטל עולה והרוח נושבת ועושה מחולות המדבר- שולחנות של זהב ועליהם יורד המן.
התשובה לשאלה ג]
במסכת ברכות [מ"ח,ע"ב]נאמר:"משה תיקן לישראל ברכת "הזן"[ברכה ראשונה בברכת המזון] בשעה שירד להם המן" ובהמשך בגמרא ניתן ללמוד –קל וחומר,אם חייבים לברך בתום הסעודה["הכוונה לברכה אחרונה- כשהאדם שבע ]בודאי שחייבים לברך לפני הסעודה["ברכה ראשונה- כשהוא רעב"]
ומעניין מה ברכו עם ישראל במדבר טרם אכלו מהמן?
לכך כמה תשובות.
לפי דעה אחת:"המוציא לחם מן השמים" וזאת מהטעם:שהמן קרוי:"לחם" כמו שכתוב:"אני ממטיר לכם לחם מן השמים"[שמות ט"ז,ד] ועוד נאמר:"הוא הלחם,אשר נתן ה' לכם לאוכלה"
[שמות ט"ז,טו]"
לפי דעה שנייה:"בורא מיני מזונות.זאת מהטעם שנאמר:"וטעמו כצפיחית בדבש".
לפי דעה שלישית:"שהכול ניהיה בדברו" וזאת מהטעם שנאמר במסכת ברכות [ו,ב]"על כולם"-[על כל מיני מאכל ומשתה]
ויש גם דעה האומרת:שלא היו חייבים לברך כלל.
התשובה לשאלה ד]
במן היה גנוז מכשיר להכרת מהותו של האדם ובכך הוא נחשב למאכל מיוחד במינו.
כפי שהתורה אומרת:"למען אנסנו"
בעל אמרי יוסף מספינקא מפרש על פי דעת חז"ל[ביומא.ע"ה]:המן היה יורד על יד פיתחם של צדיקים,ואילו הבינוניים היו יוצאים לשטח ומלקטים בעצמם.
לעומת זאת,הרשעים היו צריכים להתאמץ יותר-"שטו ולקטו".
מכאן, שעל פי המן היו יודעים את דרגתו הרוחנית של כל אחד.
מעניין כי בתהלים המן מכונה בשם:"לחם אבירים,כפי שכתוב:"לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע" [תהלים ע"ח,כ"ה]
ומדוע מכונה המן בשם זה? התשובה לכך היא: כי מזון ייחודי זה היה מאכל של מלאכי השרת ונבלע בגופו של האדם ללא הפרשת פסולת.
לסיכום,המן היה לחם מהשמים,מראהו היה כזרע גד לבן- עגלגל ולבן.
מעניין כי חז"ל באבות דרבי נתן אומרים: כי גדולה מלאכה,שאף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה"
אבל אחרי שחטא בגן העדן נתקלל- כי עבודתו תהיה מפרכת במיוחד,כמו שכתוב בבראשית:"בזיעת אפך תאכל לכם עד שובך אל—האדמה כי ממנה לוקחת כי- עפר אתה ואל עפר תשוב":[בראשית ג,י"ט]
והאדמה גם נתקללה כמו שכתוב:"ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר ציוויתיך לאמור לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך:וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה"[שם ג,י"ז-י"ח]
ולכן בירידת המן האדם היה פטור מ:"זיעת אפיים" בעבודתו,אך לא היה פטור מעמלו, ההוכחה שכתוב:"ולקטו" שיש בכך פעילות -החיונית לאדם גם למען האיזון הנפשי שלו,פרט לשבת, האדם היה משוחרר מעבודתו כשם שהיום הוא מצווה לנוח,כמו שנאמר בתורה:"ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות".
[שמות כ"ג,י"ב]
לכן בזמן שעם ישראל זכו לירידת המן במדבר- הם זכו לתקופה מבורכת בדומה לאדם הראשון שזכה בגן עדן טרם החטא:"לעובדה ולשומרה", אך היו פטורים לעמול בזיעת אפם.
