פרשת קדושים

דבר החסידות – פרשת קדושים

דבר החסידות – פרשת קדושים

 

הגבולות שקבע הקב"ה בעולמו

 

פעם בא איזה מחבר עם ספרו לרב גדול לבקש הסכמה על חיבורו.

כתב הרב המסכים, שמגיע למחבר "יישר כח" על כך ש"החזיר עטרה ליושנה".

כאשר הגיע המחבר לעיר אחרת, ונוכחו לדעת שהוא "עם-הארץ" גדול – שאלו את הרב: היתכן לכתוב עליו ש"החזיר עטרה ליושנה"?

השיב הרב:

-         נייר נעשה מסמרטוטים, ואילו בחיבור הזה – לקח המחבר ניירות והפך אותם בחזרה לסמרטוטים...

(סופר ע"י הרבי בהתוועדות י"ב תמוז ה'תשח"י. נד' בתו"מ חכ"ג עמ' 163)

 

~~~

בסדר המסכתות במשנה (סדר זרעים) אנו מוצאים דבר פלא: שמסכת פאה קודמת למסכת כלאים. והטעם, כפי שמציין הרמב"ם (בפירוש המשניות), שזה בהתאם לסדר שהם מופיעים בפרשתנו: קודם נאמר "לא תכלה פאת שדך לקצור" (יט, ט) ורק אחר כך: "שדך לא תזרע כלאים" (יט, יט).

וקשה, כי לכאורה הסדר הוא להיפך: קודם זורעים את השדה, ורק לבסוף קוצרים אותו! ואם כן מדוע נאמרה קודם מצוות פאה שהיא בזמן הקצירה ורק אח"כ מצוות כלאים, שהיא בשעת הזריעה?

[וכמו שהרמב"ם עצמו סידר את ההלכות בספר זרעים שלו (ב"יד החזקה"), לפי סדר זמן חיובם: מתחיל בהלכות כלאים, שהם בזריעת השדה (ובצירוף לזה – כל סוגי הכלאים), אח"כ הלכות פאה ושאר מתנות עניים, שהם בזמן הקצירה (ואגב גררא, גם מעשר עני והלכות צדקה), אח"כ המצוות שאחרי ה'מירוח': הלכות תרומות, מעשרותמע"ש ונטע רבעי* וביכורים, ובסוף – הלכות שמיטה ויובל, שהם אחת לשבע (חמישים) שנים]

ויש לבאר על פי פנימיות העניינים:

הרמב"ן בפרשתנו (יט, יט) מסביר שטעם איסור כלאיים הוא, כי בכך משַנים את מה שהקב"ה קבע בחוקי הטבע, שיהיה "עץ פרי עושה פרי למינו" (בראשית א, יא), לכן אסור לערבב ביניהם [וכן בשאר סוגי הכלאיים].

ויש לומר, שגם באיסור פאה יש טעם דומה:

הקב"ה קבע שחלק מהיבול שייך לבעל השדה, וחלק ממנו שייך לעניים והוא הלקט, השכחה והפאה. כאשר יהודי עובר על איסור זה – הרי הוא מערבב את ה'חוקים' והגבולות שקבע הקב"ה [ולכן גם קבעו חכמים 'שיעור' מסויים ללקט שכחה ופאה].

ונמצא, שהן בכלאים והן בפאה יש את אותו רעיון – שמירה על ההבדלה שהבדיל הקב"ה בעולמו, אלא שבכלאים זו הבדלה גשמית ובפאה זו הבדלה רוחנית.

על פי זה מובן מדוע מקדימה התורה (והמשנה) את מצוות פאה לכלאים – כי באופן כללי, העניינים הרוחניים הם המקור לעניינים הגשמיים, וכן בנידון דידן: מצוות פאה, שהיא ההבדלה הרוחנית שהבדיל הקב"ה בתבואה – היא קודמת ומקור להבדלה הגשמית שהבדיל הקב"ה בין מין למין ובין פרי לפרי – איסור כלאיים.

 

שבת שלום וחודש טוב!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יז, קדושים שיחה ג (עמ' 225 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 240 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רסט-ער. הרעיון לסיפור בסיוע "מה שסיפר לי הרבי" ח"ב בסופו.

 

______________

*)  ולמרות שנטע רבעי הוא רק בשנה הרביעית לצמיחת האילן – מקדימים אותו לביכורים, אגב גררא דמעשר שני (שהוא מיד אחרי תרומה, כבר בשנה הראשונה).

ומה שביכורים בא אחרי תרומה ומעשרות (אף שהוא קודם לתרומה) – ראה רמב"ם בהקדמתו לפיה"מ שם: "וכשהשלים לדבר על הזרע ומתנותיו החל לדבר בעניין הפירות".

 

דבר החסידות – פרשת קדושים

ב"ה

 

דבר החסידות – פרשת קדושים

 

אתה יכול להצילו!

בפרשת השבוע (יט, טז) נאמר הציווי "לא תעמוד על דם רעך". כותב רש"י: "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו". ולא מובן, האם עלה על דעתנו שיהיה חייב אם לא יכול להצילו? ומה מחדש רש"י כאן, ובפרט שבגמ' (סנהדרין עג, ב) ובתורת כהנים כאן נאמר הלשון "חייב להצילו" ומדוע שינה רש"י?

ונקודת הביאור בזה: החידוש בציווי "לא תעמוד על דם רעך" הוא שגם אם יש חשש סכנה למציל (כפי שרש"י מפרט כגון טובע בנהר וכו') – אסור לו לעמוד מן הצד וצריך להציל את חברו (אלא אם כן זו סכנה וודאית עבורו, שאז גם ע"פ תורה "חייך קודמין"). ולכן מזהירה התורה "לא תעמוד גו'" כי האדם יכול לתרץ את עצמו בכך שאינו רוצה לסכן את עצמו.

ועפ"ז מובן פירוש רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו", כי בכך מבהיר רש"י שיש שני תנאים בציווי זה: א) לראות במיתתו – דווקא אם חברו הוא בסכנת מוות אתה חייב להעמיד את עצמך בסכנה עבורו. ב) ואתה יכול להצילו – אם אכן יש לך את הכלים להצילו, אחרת אין חיוב להכניס עצמך בספק-סכנה כאשר לא בטוח שתוכל להצילו (וכפי שמפורטים בזה התנאים בשו"ע חו"מ סתכ"ו).

ועל פי חסידות מבאר הרבי: הרי כל דבר הוא בהשגחה פרטית, ואם משמים הראו לך אדם בסכנה – הרי זה גופא הוכחה שאתה יכול להצילו, כי אחרת לא היה הקב"ה מזמן אותך לשם!

וזו הוראה ברורה לדורנו, שהרבה מאחינו בנ"י נמצאים במצב של טביעה רוחנית – אסור לנו לעמוד על דם רענו ועלינו לעשות ככל שביכלתנו להצילם.

ואם יבא היצר בטענה – מי אני ומה אני שאוכל להחיות את נפשו של השני? הנה על זה אומר רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו" – שזה שהראו לך את מצבו הוא הוכחה שיש לך את הכוחות להחיות את נפשו ע"י הפצת תורה ומצוות.

וע"י פעולת כאו"א מאתנו לקרב לבן של ישראל לאבינו שבשמים, מקרבים וממהרים ביאת משיח צדקנו  ש"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד) במהרה בימינו ממש.

 

שבת שלום וחודש טוב!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לב, קדושים שיחה ב (עמ' 120 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד מספר "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' ק. לשלמות העניין כדאי ללמוד השיחה במקור, על כל דיוקיה ועומקיה.

_________

פרשת אחרי מות - קדושים – כיצד נהיה קדושים?

פרשת אחרי מות - קדושים – כיצד נהיה קדושים?

מאת: אהובה קליין.

נאמר: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי."  [ויקרא כ, כ"ו-כ"ז]

השאלות הן:

א] "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים"-כיצד נהיה קדושים?

ב] "ואַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"-  מה המשמעות?

תשובות

הקדושה

רש"י מסביר: כי פרשה זו נאמרה בהקהל – במעמד אנשים , נשים וטף -מפני שרוב יסודות התורה – כתובים  ונרמזים בפרשה זו. וקדושים – הכוונה: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" [ויקרא כ"א]

היות וכל עשרת הדיברות מופיעים  בפרשה, לכן הפנייה לכל  עם ישראל, מהסיבה- וכולם חייבים לקיים את הכתוב בעשרת הדיברות.

כשם שכולם היו נוכחים בקבלת התורה-כאיש אחד בלב אחד, שהרי נאמר על עם ישראל:"ויחן-שם ישראל נגד ההר  " [שמות י"ט, ב]

ולא כתוב: "ויחנו", מלמד שכל עם ישראל היו מאוחדים – במעמד הר סיני- כאיש אחד בלב אחד. המטרה לפי ציווי ה' להיות עם קדוש, אם עם ישראל ילך בדרך ה' על פי כל הציוויים- התוצאה :עם סגולה - עם קדוש, כי האדם נקרא: אדם" מהסיבה: הוא חייב להידמות  לה', אדם=אדמה לעליון..

בחומש דברים [ח, ג] נאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" המן היה מאכל רוחני ומזוקק אשר ממקום קדוש יהלך וחז"ל כינהו :"לחם אבירים" זהו לחם שמלאכי השרת היו אוכלים.

כמו כן, המן ניתן באופן  נסי ומידי יום עם ישראל היה מתבונן ורואה את הנס הגלוי. הקב"ה הרעיב את העם  מהלחם הגשמי ונתן  להם "מן" מזון רוחני- כדי להודיע: "שלא על הלחם לבדו יחיה האדם- לחם גשמי, אלא יאכל מתוך קדושה ויברך – יוסיף רוחניות  והאכילה תהיה לשם עבודת הבורא ,אז אותו לחם יהיה כמו ה"מן" שבני ישראל אכלו במדבר.

חכמי המדרש השוו בין קדושת ישראל לקדושת ה': התורה מתכוונת  להגיד:  כי ה' למרות שהוא נבדל מן העולם  אף על פי כן- הוא נמצא גם בתוך העולם.

כך גם עם ישראל ,עליו להיות גוי קדוש , אך לא להתנתק מן העולם ,אלא להשפיע על ידי אור במהלך החיים- רעיון זה נלקח מספר החסידות והפרשנות.

 חידושי הרי"ם אומר: "קדושים  תהיו גם בתוך הטבע - שהרי ה' גם בהיותו בטבע ,אף על פי כן הוא נבדל מאתנו ואין הוא מבטל את עצמיותו בכך.

הרב בן איש חי  מצטט את דברי ה' למשה  לעם ישראל- בזמן מתן תורה : "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ":[שמות י"ט, ז]

זהו שבח לאדם שה' בחר בו יותר   מאשר במלאך ,שהרי המלאך נמצא כל העת במצב סטטי- הוא רוחני  לגמרי ומשולל מן החומר- לכן ברור שהוא קדוש, אך לעומתו  האדם שיש לו גוף - הוא חומרי, אם יהיה קדוש זה בגדר פלא!

הרב מביא משל יפה להסביר את המסר: מעשה באדם שהלך לשוק ומצא באחת החנויות, עוף עשוי מעץ ואבן- מעשה ידי אומן. היה נראה לעיני כל ממש עוף אמיתי  המסוגל לעוף, הוא חשק  לרכוש את הדבר ושאל את בעל החנות: מה מחיר מוצר יפה זה?   

ענה לו המוכר: עשרה  זהובים, ענה לו האיש: שוטה ,עוף שהוא אמיתי ומסוגל לעוף ולנדוד ממקום למקום- שוויו: עשר פרוטות בלבד ואתה מבקש על עוף דומם- עשרה זהובים?

ענה לו הסוחר: עוף אמיתי - הוא מעשה הבריאה ויש כמוהו רבים אחרים- לכן מחירו זול! אבל העוף שאתה  חפץ בו- הוא מעשה ידי אומן ועשוי בכישרון וחכמה מעץ ומאבן וכל המתבונן בו חושב שזהו עוף אמיתי ממש,  לכן הוא  יקר מאד- כי אין נמצא כדוגמתו!

הנמשל: המלאכים- אין להם חומריות ויצר הרע - לכן קדושתם אינה מהווה פלא. כי יש  רבבות מלאכים כמותם. אך לעומתם, בן אדם שעשוי בשר ודם- גוף חומרי ויש לו יצר הרע- אם יהיה קדוש כמלאך- הדבר הוא פלא וחידוש - לפי שאינו מצוי - לכן האדם חביב לפני ה' ביותר.

משום כך נאמר: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ": ולא מלאכים ,למרות שהם קדושים יותר מכם היות ובכם ישנם שני דברים הסותרים זה את זה -שאתם אנשים מגוף חומרי ועם כל זה אתם  קדושים, יש בכם נשמה  שהיא רוחנית- לכן בחרתי  בכם כממלכת כוהנים והדבר לא נאמר על המלאכים למרות קדושתם העילאית יותר מכם         - לפי שיש בכם שני יסודות מנוגדים זה לזה –אתם גוף חומרי ועם כל זה קדושים לכן נבחרתם אצלי ל:"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ"

לפי  פירוש נוסף :נשמות ישראל  כולם חצובים מתחת כיסא הכבוד, היינו ,ממקום  קדוש ויסודם קדוש ולמרות שיחטאו ובכך יטמאו ,הרי על ידי שהיהודי מיטהר וטובל יגיע להיות טהור- כי יסוד עם ישראל קדוש, אך אומות העולם גם אם ישפכו על עצמם כל מים שבעולם, או יטבלו עצמם- לא יצאו מטומאתם- לפי ששורשם טומאה ,כי אין להם דיני טהרה - ואילו היהודי הנולד לאם יהודייה ,הרי אמו הולכת לטבול במקווה של ארבעים סאה ולכן הולד נוצר בטהרה, לכן אם בשלב מסוים יטמא, הטבילה  תטהר אותו!

"ָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"-

עם ישראל שונה מכל העמים כפי שנאמר: "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן-העמים להיות לי" [ויקרא כ, כ"ו]

על כך אומר רבינו בחיי: התורה בחוכמתה מחייבת את עם ישראל להיות מובדלים מכל העמים, במאכלים כשרים, במלבושים צנועים, ומתוך שעם ישראל מקיים את מצוות התורה: האויבים מקנאים ושונאים את עם ישראל.

ומדוע נקרא הר סיני בשם זה? מפני שמשם ירדה שנאה לעולם.

רבינו בחיי מביא את דברי המדרש: עם ישראל מובדל מיתר העמים , בתנאי שאינו עוסק בעבודה זרה, אך אם אינו מתרחק מעבודת האלילים, אזי משתייך לנבוכדנצר ומרעיו.

בכך שעם ישראל מקבל על עצמו עול מלכות שמים -זוכה לאור הגנוז לצדיקים ואילו הרשעים גורלם להיות בחשכה.

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אוצר התורה" שואל: מדוע קיימת שנאה תהומית  מצד הגויים כלפי העם היהודי בכל דור ודור?

התשובה: עם ישראל- נבחר על ידי הקב"ה להיות לו  לעם סגולה מכל העמים - סגולה זו לא נועדה רק לעם ישראל, אלא  לכל העולם כפי שכתוב:

"אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם". [ישעיהו מ"ב, ו]

המפרשים מסבירים: רק  כאשר עם ישראל מקיים את  התורה כהלכתה ואינו מתבולל בגויים ובתרבותם, אז אומות העולם מבחינים בעם ישראל - כעם חכם ונבון.

אך שליחות זאת של עם ישראל יצרה קנאה ושנאה כלפי היהדות.

 גם הרמב"ם באיגרת  תימן מזכיר שנאה זו כלפינו:" ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו והתבארה מעלתינו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו שנאמר:

"וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם". [דברים ד.ח] קנאונו עובדי עבודה זרה –כולם על דתנו קנאה גדולה וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה ורצונם להילחם בה' ולעשות מריבה עמו, ואלוקים הוא ומי ירב לו?..."

ואכן ניתן לראות איך לאורך ההיסטוריה שרדנו את הרדיפות , ליל הבדולח בו נשרפו  מאות בתי כנסת ,השואה הנוראה וכמובן קיימים ניסיונות תמיד להמיר  את הדת היהודית, חלילה,

מנהיגי ההשכלה  בשנות העשרים והשלושים - היו סבורים - שכדי להקטין את האנטישמיות כלפינו עלינו להתנהג ככל הגויים. וסיסמתם הייתה: "ככל הגויים בית ישראל" או: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" רחמנא ליצלן.- אך השיטה הזו לא הצליחה למגר את שנאת  הגויים אלינו כדברי הנביא יחזקאל:

"וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה:  אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן.  חַי-אָנִי, נְאֻם ה' אלקים:  אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה--אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". [יחזקאל כ, ל"ב- ל"ג]

 לכן נאמר בפרשתנו:

"ואַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי". 

ורש"י מפרש על סמך המדרש: ואם אין אתם מובדלים לי אתם –של נבוכדנצר וחבירו"

הרב אליהו שלזינגר מביא  עוד הסבר מספר "בית הלוי" [לפרשת שמות]

הרי נאמר בתהלים: "הָפַךְ לִבָּם, לִשְׂנֹא עַמּוֹ;    לְהִתְנַכֵּל, בַּעֲבָדָיו.  שָׁלַח, מֹשֶׁה עַבְדּוֹ;    אַהֲרֹן, אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ" במזמור זה מוזכרים כל הדברים הטובים שעשה ה' לישראל מאז היותם לגוי, אך פסוקים אלה- כאילו מקטינים את יכולת ה' על גאולת ישראל?  אלא שהיהודים ניסו להידמות שם  למצרים ,לפיכך גדלו בלוריות ומשכו את  עורלתם, אומנם עדיין לא היה בכך  איסור- כי עדיין לא קיבלו את התורה.  אך עם זאת היו יכולים להתערבב עם טומאת המצרים ולכן באה מצוות ברית המילה –במטרה להבדיל את ישראל מהגויים.

במדרש רבה נאמר על הפסוק: "לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים.." [שיר השירים א, ג] מה שמן אינו מסוגל להתערבב עם משקים, כך גם ישראל אין מתערבים עם  בני נח- לכן הקב"ה נתן לישראל את  התורה כדי שיהיו מובדלים מן הגויים ואם בכל זאת עם ישראל מנסה להתקרב אליהם - הקב"ה  גורם לכך שהגויים יגבירו את שנאתם אלינו. וזה לטובתם של ישראל שלא יתערבו בגויים.

לכן התורה מצווה אותנו: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים"- היהודי חייב להתנהג בקדושה על פי התורה בכל תחומי החיים , כדי להיות מובדל, מכל האומות- עליו לקיים את המצוות הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום.

האלשיך הקדוש סובר: המצווה של הקדושה נאמרה בהקהל- כדי להבהיר כי הקדושה אינה שייכת רק ליהודים בודדים, אלא, היא מחייבת כל יהודי על ידי מעשיו  ופעולותיו לפרטי פרטים בכל מהלך החיים ואין הוא צריך לעשות מהלך חד פעמי כדי להיות קדוש.

בעוד שאומות העולם אצלם - החיים והקדושה – שני תחומים נפרדים ואילו  אדם שרוצה להיות קדוש, לשיטתם - יתנזר מן הטבע, דוגמת בדידות במדבר ,או הליכה לתוך יער,- לעומתם עם ישראל הצטווה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש – לא על ידי התנזרות מהחיים ,אלא על ידי קידוש החיים בבחינת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהו"ּ [משלי ג, ו]

בעל החת"ם סופר סבור: מצווה  זו: "קְדֹשִׁים תהיו"- נאמרה בהקהל –מהטעם  כי על היהודי להיות קדוש לא על ידי ההבדלות  מהחיים, אלא  "ְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" [שמות כ"ב, ל] לא נדרשים אנו להתנהג כמלאכים- אלא אנשי קודש ובאמצעות קיום התורה והמצוות - נהיה מובדלים  מן הגויים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אנו ,כעם הנבחר על ידי אלוקים , מצווים לחיות בארץ ישראל על פי התורה הקדושה - שהיא מלשון הוראה ומדריכה אותנו כיצד לחיות באופן נכון - כדי להיות ראויים לחיות בארץ המובטחת – חיי שלום ברכה ושגשוג, כנאמר: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ": [שמות י"ט, ה-ו]

יהי רצון שנקיים ציווי חשוב זה ונזכה במהרה - "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל..." כדברי ישעיהו הנביא. [ישעיהו נ"ט, כ]

 

 

פרשת אחרי מות - קדושים – כיצד נהיה קדושים?

פרשת אחרי מות - קדושים – כיצד נהיה קדושים?

מאת: אהובה קליין.

נאמר: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי."  [ויקרא כ, כ"ו-כ"ז]

השאלות הן:

א] "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים"-כיצד נהיה קדושים?

ב] "ואַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"-  מה המשמעות?

תשובות

הקדושה

רש"י מסביר: כי פרשה זו נאמרה בהקהל – במעמד אנשים , נשים וטף -מפני שרוב יסודות התורה – כתובים  ונרמזים בפרשה זו. וקדושים – הכוונה: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" [ויקרא כ"א]

היות וכל עשרת הדיברות מופיעים  בפרשה, לכן הפנייה לכל  עם ישראל, מהסיבה- וכולם חייבים לקיים את הכתוב בעשרת הדיברות.

כשם שכולם היו נוכחים בקבלת התורה-כאיש אחד בלב אחד, שהרי נאמר על עם ישראל:"ויחן-שם ישראל נגד ההר  " [שמות י"ט, ב]

ולא כתוב: "ויחנו", מלמד שכל עם ישראל היו מאוחדים – במעמד הר סיני- כאיש אחד בלב אחד. המטרה לפי ציווי ה' להיות עם קדוש, אם עם ישראל ילך בדרך ה' על פי כל הציוויים- התוצאה :עם סגולה - עם קדוש, כי האדם נקרא: אדם" מהסיבה: הוא חייב להידמות  לה', אדם=אדמה לעליון..

בחומש דברים [ח, ג] נאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" המן היה מאכל רוחני ומזוקק אשר ממקום קדוש יהלך וחז"ל כינהו :"לחם אבירים" זהו לחם שמלאכי השרת היו אוכלים.

כמו כן, המן ניתן באופן  נסי ומידי יום עם ישראל היה מתבונן ורואה את הנס הגלוי. הקב"ה הרעיב את העם  מהלחם הגשמי ונתן  להם "מן" מזון רוחני- כדי להודיע: "שלא על הלחם לבדו יחיה האדם- לחם גשמי, אלא יאכל מתוך קדושה ויברך – יוסיף רוחניות  והאכילה תהיה לשם עבודת הבורא ,אז אותו לחם יהיה כמו ה"מן" שבני ישראל אכלו במדבר.

חכמי המדרש השוו בין קדושת ישראל לקדושת ה': התורה מתכוונת  להגיד:  כי ה' למרות שהוא נבדל מן העולם  אף על פי כן- הוא נמצא גם בתוך העולם.

כך גם עם ישראל ,עליו להיות גוי קדוש , אך לא להתנתק מן העולם ,אלא להשפיע על ידי אור במהלך החיים- רעיון זה נלקח מספר החסידות והפרשנות.

 חידושי הרי"ם אומר: "קדושים  תהיו גם בתוך הטבע - שהרי ה' גם בהיותו בטבע ,אף על פי כן הוא נבדל מאתנו ואין הוא מבטל את עצמיותו בכך.

הרב בן איש חי  מצטט את דברי ה' למשה  לעם ישראל- בזמן מתן תורה : "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ":[שמות י"ט, ז]

זהו שבח לאדם שה' בחר בו יותר   מאשר במלאך ,שהרי המלאך נמצא כל העת במצב סטטי- הוא רוחני  לגמרי ומשולל מן החומר- לכן ברור שהוא קדוש, אך לעומתו  האדם שיש לו גוף - הוא חומרי, אם יהיה קדוש זה בגדר פלא!

הרב מביא משל יפה להסביר את המסר: מעשה באדם שהלך לשוק ומצא באחת החנויות, עוף עשוי מעץ ואבן- מעשה ידי אומן. היה נראה לעיני כל ממש עוף אמיתי  המסוגל לעוף, הוא חשק  לרכוש את הדבר ושאל את בעל החנות: מה מחיר מוצר יפה זה?   

ענה לו המוכר: עשרה  זהובים, ענה לו האיש: שוטה ,עוף שהוא אמיתי ומסוגל לעוף ולנדוד ממקום למקום- שוויו: עשר פרוטות בלבד ואתה מבקש על עוף דומם- עשרה זהובים?

ענה לו הסוחר: עוף אמיתי - הוא מעשה הבריאה ויש כמוהו רבים אחרים- לכן מחירו זול! אבל העוף שאתה  חפץ בו- הוא מעשה ידי אומן ועשוי בכישרון וחכמה מעץ ומאבן וכל המתבונן בו חושב שזהו עוף אמיתי ממש,  לכן הוא  יקר מאד- כי אין נמצא כדוגמתו!

הנמשל: המלאכים- אין להם חומריות ויצר הרע - לכן קדושתם אינה מהווה פלא. כי יש  רבבות מלאכים כמותם. אך לעומתם, בן אדם שעשוי בשר ודם- גוף חומרי ויש לו יצר הרע- אם יהיה קדוש כמלאך- הדבר הוא פלא וחידוש - לפי שאינו מצוי - לכן האדם חביב לפני ה' ביותר.

משום כך נאמר: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ": ולא מלאכים ,למרות שהם קדושים יותר מכם היות ובכם ישנם שני דברים הסותרים זה את זה -שאתם אנשים מגוף חומרי ועם כל זה אתם  קדושים, יש בכם נשמה  שהיא רוחנית- לכן בחרתי  בכם כממלכת כוהנים והדבר לא נאמר על המלאכים למרות קדושתם העילאית יותר מכם         - לפי שיש בכם שני יסודות מנוגדים זה לזה –אתם גוף חומרי ועם כל זה קדושים לכן נבחרתם אצלי ל:"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ"

לפי  פירוש נוסף :נשמות ישראל  כולם חצובים מתחת כיסא הכבוד, היינו ,ממקום  קדוש ויסודם קדוש ולמרות שיחטאו ובכך יטמאו ,הרי על ידי שהיהודי מיטהר וטובל יגיע להיות טהור- כי יסוד עם ישראל קדוש, אך אומות העולם גם אם ישפכו על עצמם כל מים שבעולם, או יטבלו עצמם- לא יצאו מטומאתם- לפי ששורשם טומאה ,כי אין להם דיני טהרה - ואילו היהודי הנולד לאם יהודייה ,הרי אמו הולכת לטבול במקווה של ארבעים סאה ולכן הולד נוצר בטהרה, לכן אם בשלב מסוים יטמא, הטבילה  תטהר אותו!

"ָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"-

עם ישראל שונה מכל העמים כפי שנאמר: "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן-העמים להיות לי" [ויקרא כ, כ"ו]

על כך אומר רבינו בחיי: התורה בחוכמתה מחייבת את עם ישראל להיות מובדלים מכל העמים, במאכלים כשרים, במלבושים צנועים, ומתוך שעם ישראל מקיים את מצוות התורה: האויבים מקנאים ושונאים את עם ישראל.

ומדוע נקרא הר סיני בשם זה? מפני שמשם ירדה שנאה לעולם.

רבינו בחיי מביא את דברי המדרש: עם ישראל מובדל מיתר העמים , בתנאי שאינו עוסק בעבודה זרה, אך אם אינו מתרחק מעבודת האלילים, אזי משתייך לנבוכדנצר ומרעיו.

בכך שעם ישראל מקבל על עצמו עול מלכות שמים -זוכה לאור הגנוז לצדיקים ואילו הרשעים גורלם להיות בחשכה.

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אוצר התורה" שואל: מדוע קיימת שנאה תהומית  מצד הגויים כלפי העם היהודי בכל דור ודור?

התשובה: עם ישראל- נבחר על ידי הקב"ה להיות לו  לעם סגולה מכל העמים - סגולה זו לא נועדה רק לעם ישראל, אלא  לכל העולם כפי שכתוב:

"אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם". [ישעיהו מ"ב, ו]

המפרשים מסבירים: רק  כאשר עם ישראל מקיים את  התורה כהלכתה ואינו מתבולל בגויים ובתרבותם, אז אומות העולם מבחינים בעם ישראל - כעם חכם ונבון.

אך שליחות זאת של עם ישראל יצרה קנאה ושנאה כלפי היהדות.

 גם הרמב"ם באיגרת  תימן מזכיר שנאה זו כלפינו:" ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו והתבארה מעלתינו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו שנאמר:

"וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם". [דברים ד.ח] קנאונו עובדי עבודה זרה –כולם על דתנו קנאה גדולה וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה ורצונם להילחם בה' ולעשות מריבה עמו, ואלוקים הוא ומי ירב לו?..."

ואכן ניתן לראות איך לאורך ההיסטוריה שרדנו את הרדיפות , ליל הבדולח בו נשרפו  מאות בתי כנסת ,השואה הנוראה וכמובן קיימים ניסיונות תמיד להמיר  את הדת היהודית, חלילה,

מנהיגי ההשכלה  בשנות העשרים והשלושים - היו סבורים - שכדי להקטין את האנטישמיות כלפינו עלינו להתנהג ככל הגויים. וסיסמתם הייתה: "ככל הגויים בית ישראל" או: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" רחמנא ליצלן.- אך השיטה הזו לא הצליחה למגר את שנאת  הגויים אלינו כדברי הנביא יחזקאל:

"וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה:  אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן.  חַי-אָנִי, נְאֻם ה' אלקים:  אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה--אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". [יחזקאל כ, ל"ב- ל"ג]

 לכן נאמר בפרשתנו:

"ואַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי". 

ורש"י מפרש על סמך המדרש: ואם אין אתם מובדלים לי אתם –של נבוכדנצר וחבירו"

הרב אליהו שלזינגר מביא  עוד הסבר מספר "בית הלוי" [לפרשת שמות]

הרי נאמר בתהלים: "הָפַךְ לִבָּם, לִשְׂנֹא עַמּוֹ;    לְהִתְנַכֵּל, בַּעֲבָדָיו.  שָׁלַח, מֹשֶׁה עַבְדּוֹ;    אַהֲרֹן, אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ" במזמור זה מוזכרים כל הדברים הטובים שעשה ה' לישראל מאז היותם לגוי, אך פסוקים אלה- כאילו מקטינים את יכולת ה' על גאולת ישראל?  אלא שהיהודים ניסו להידמות שם  למצרים ,לפיכך גדלו בלוריות ומשכו את  עורלתם, אומנם עדיין לא היה בכך  איסור- כי עדיין לא קיבלו את התורה.  אך עם זאת היו יכולים להתערבב עם טומאת המצרים ולכן באה מצוות ברית המילה –במטרה להבדיל את ישראל מהגויים.

במדרש רבה נאמר על הפסוק: "לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים.." [שיר השירים א, ג] מה שמן אינו מסוגל להתערבב עם משקים, כך גם ישראל אין מתערבים עם  בני נח- לכן הקב"ה נתן לישראל את  התורה כדי שיהיו מובדלים מן הגויים ואם בכל זאת עם ישראל מנסה להתקרב אליהם - הקב"ה  גורם לכך שהגויים יגבירו את שנאתם אלינו. וזה לטובתם של ישראל שלא יתערבו בגויים.

לכן התורה מצווה אותנו: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים"- היהודי חייב להתנהג בקדושה על פי התורה בכל תחומי החיים , כדי להיות מובדל, מכל האומות- עליו לקיים את המצוות הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום.

האלשיך הקדוש סובר: המצווה של הקדושה נאמרה בהקהל- כדי להבהיר כי הקדושה אינה שייכת רק ליהודים בודדים, אלא, היא מחייבת כל יהודי על ידי מעשיו  ופעולותיו לפרטי פרטים בכל מהלך החיים ואין הוא צריך לעשות מהלך חד פעמי כדי להיות קדוש.

בעוד שאומות העולם אצלם - החיים והקדושה – שני תחומים נפרדים ואילו  אדם שרוצה להיות קדוש, לשיטתם - יתנזר מן הטבע, דוגמת בדידות במדבר ,או הליכה לתוך יער,- לעומתם עם ישראל הצטווה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש – לא על ידי התנזרות מהחיים ,אלא על ידי קידוש החיים בבחינת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהו"ּ [משלי ג, ו]

בעל החת"ם סופר סבור: מצווה  זו: "קְדֹשִׁים תהיו"- נאמרה בהקהל –מהטעם  כי על היהודי להיות קדוש לא על ידי ההבדלות  מהחיים, אלא  "ְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" [שמות כ"ב, ל] לא נדרשים אנו להתנהג כמלאכים- אלא אנשי קודש ובאמצעות קיום התורה והמצוות - נהיה מובדלים  מן הגויים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אנו ,כעם הנבחר על ידי אלוקים , מצווים לחיות בארץ ישראל על פי התורה הקדושה - שהיא מלשון הוראה ומדריכה אותנו כיצד לחיות באופן נכון - כדי להיות ראויים לחיות בארץ המובטחת – חיי שלום ברכה ושגשוג, כנאמר: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ": [שמות י"ט, ה-ו]

יהי רצון שנקיים ציווי חשוב זה ונזכה במהרה - "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל..." כדברי ישעיהו הנביא. [ישעיהו נ"ט, כ]

 

 

קדושים תהיו

קדושים תהיו

 שיר מאת: אהובה קליין ©

בכור ברזל נוצרים

בשערי טומאה עבדים

באופן פלאי מתרבים

על כנפי נשרים נגאלים.

 

מאז עידן ועידנים

ברית כרת עימם אלוקים:

משה קיבל תורה מסיני

לעם ישראל  העניק שי.

 

הצטוו להיות קדושים

כשמן זית  מתעלים

בכך מהעמים נבדלים

דבש וחלב יונקים.

 

 נעשה ונשמע אמרו

 גם מלאכי עליון שמעו

 מעתה בני מלכים

לברית נצחית מחויבים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת : אחרי מות- קדושים [חומש ויקרא]

 

 

 

 

נטיעת עצים בארץ ישראל.

נטיעת עצים בארץ ישראל.

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

שמים  שזורים  ענני שכינה

בני ישראל   חדורי אמונה

לכנען מגיעים  בהמוניהם

נרגשים לוטשים עיניהם.

 

אלוקים זוכר חסדי נעורים

עת  במדבר היו  נודדים

לכתם  ימים כלילות

לאור ניסים  ונפלאות.

 

בשמחה  מקיימים ציוויים

שתילים רכים אוחזים

לטעת בארץ  נחפזים

להידבק במעשי אלוקים.

 

בליבם  מתנגנות נגינות

לנוכח צבעים ומראות

עת מתממשות  הבטחות

בפיהם נושאים תפילות.

הערה:השיר בהשראת פרשת: קדושים [חומש ויקרא]

 

 







פרשת קדושים - נטיעת עצי מאכל עם הכניסה לארץ?

פרשת קדושים - נטיעת עצי מאכל עם  הכניסה לארץ?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".[ויקרא י"ט, א-ג]

ישנו קשר הדוק  לפרשה הקודמת: "אחרי מות"- בה נאמר: להתרחק מדרכי הגויים:

"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ".

אך בפרשתנו הושם הדגש על  קיום מצוות ומעשים טובים למטרה של חיי קדושה- סה"כ חמישים ואחד מצוות.

אחת המצוות היא: נטיעת  עצים עם הגעת עם ישראל לארצו- כפי שכתוב:  "וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים--לֹא יֵאָכֵל.  כד וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת, יִהְיֶה, כָּל-פִּרְיוֹ--קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, לַיהוָה. כה וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת, תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם, תְּבוּאָתוֹ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [שם י"ט,כ"ג]

השאלות הן:

א] מדוע הצטוו בני ישראל לנטוע עצי מאכל עם כניסתם לארץ?

ב] מהי מצוות הערלה?

תשובות

מצוות נטיעת עץ מאכל עם הכניסה לארץ.

נאמר: "וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל"

במדרש רבה [ויקרא כ"ה, דברים י"ג]  אמרו חז"ל: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו"- נשאלת השאלה וכי אדם , בשר ודם- מסוגל ללכת אחרי הקב"ה? הרי כתוב: "בַּיָּם דַּרְכֶּךָ  וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ":

(תהלים פרק ע"ז פסוק כ)נאמר:  "אחרי ה' תלכו ובו תדבקון"- האם מסוגל האדם לעלות השמימה ולהידבק בשכינה?  הרי כתוב: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא". [דברים ד, כ"ד] וכי אפשרי לאדם להידבק בקב"ה?

אלא שמתחילת בריאת העולם התעסק הקב"ה בנטיעה שנאמר:  "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" [בראשית ב, ח] לכן גם בני ישראל מצווים בזמן כניסתם לארץ- לעסוק תחילה  בנטיעות.

כשבני ישראל היו נודדים במדבר במשך ארבעים שנה- היו מקבלים הכל על מגש של כסף מאת ה', מן, באר מים, שליו ,עמוד ענן היה מורה להם את הדרך ביום  ובלילה- עמוד האש- היה מאיר להם את המסלול. אך משנכנסו לארץ, אמר  להם משה: כל אחד ואחד ייקח עמו כלי עבודה ויצא לשטח ויינטע עצים.

מעשה באדריאנוס קיסר- היה מהלך  בשבילי טבריה והנה ניתקל באיש זקן שהיה עסוק בנטיעת עצים, שאל אותו: בן כמה שנים אתה? ענה לו: אני בן מאה שנים.

שאל אותו הקיסר ? אתה חושב שתזכה לאכול מפירות העצים שאתה נוטע?

ענה לו הישיש: אם אזכה –אוכל, ובמידה ולא אזכה- כמו שאבותיי נטעו עצים למעני- כך אני  נוטע לבניי.

ענה לו הקיסר: אם תזכה לאכול מהפירות תודיע לי, ואכן העצים צמחו ואף נתנו  פירות, החליט הזקן לגשת למלך ולהודיע לו על כך- לקח סל מלא תאנים והלך אל המלך, שאל אותו המלך: מה אתה רוצה?

ענה לו הזקן: אני אותו זקן שפגשת אותי לפני שנים ובקשת ממני שאודיע לך- במידה ואזכה לאכול מן התאנים. וכן זכיתי ליהנות מאכילת הפירות ובאתי  להביא לך גם מהתאנים של אותם עצים. מיד ציווה אדריאנוס את משרתיו להביא לזקן כיסא זהב שישב- וביקש מהם שירוקנו את הסל מהתאנים וימלאו אותו בדינרים, ענו לו משרתיו: מה הכבוד הזה שאתה מעניק ליהודי זה?

ענה להם: בורא עולם מכבד כל כך את היהודי הזה- ואני לא אכבד אותו?

אשת שכנו של המלך, הייתה אישה מרושעת ואמרה לבעלה: תראה איך מלך זה אוהב תאנים מחליף אותם בדינרים, היא הציעה לו: קח שק מלא תאנים תביא גם אתה למלך. עשה כן האיש והביא למלך שק תאנים. שאל אותו המלך לפשר העניין.

ענה לו האיש: הגיעה אלי שמועה שאתה נוהג להחליף תאנים בדינרים.מיד ציווה המלך את משרתיו להעמיד את האיש ליד פתח הארמון וכל מי שיעבור לידו - יזרוק לו תאנה אחת, וכך עשו והעמידו אותו  סמוך לארמון עד הערב ואז שחררו אותו, כששב לביתו אמר לאשתו: את כל הכבוד שהעניקו לי אתן לך? ענתה לו האישה: לך תספר לאביך הטוב שבשק היו תאנים ולא אתרוגים והם היו בשלים ורכים שהרי אם היו קשים ולא בשלים היו עשויים להמית אותך. [ויקרא רבה כ"ה]

חז"ל אומרים: הקב"ה פונה אל עם ישראל ואומר להם: למרות שתמצאו עצים נטועים בארץ ישראל, אל תאמרו: נשב ולא ניטע, עליכם להיות זהירים בנטיעות, לפי שנאמר:

"וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל" כשם שנכנסתם גיליתם עצים שניטעו על ידי אחרים גם אתם תטעו עצים בשביל בניכם.

לעניות דעתי: אברהם אבינו שהיה אבי האומה – הלך  לאורכה ורוחבה של ארץ ישראל נטע עץ ביוזמתו, כנאמר: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע"   [בראשית[ הנטיעה מוכיחה על התבססות במקום מושבו.

על פי רד"ק:

"אש"ל – ראשי תיבות : אכילה שתיה לויה; רוצה לומר , שהנהיג אנשי באר שבע להכניס אורחים , ושחייב אדם לעשות לאורח הבא אליו שלשה דברים: אכילה שתיה לויה".

מצוות עורלה.

רש"ר מסביר: - מהרגע שהמן פסק במדבר וישראל נכנסו לארץ התחילו לאכול מיבול הארץ- החלה מצוות עורלה.

ההלכה מלמדת אותנו: [מסכת קידושין ל"ז] למרות שערלה היא מצווה התלויה בארץ- היא נוהגת גם בחוצה לארץ ואפילו אילן שניטע על ידי נוכרי- או שצמח מאליו- חל עליו דין ערלה.[ערלה, א ,ב]

מצווה זו נוהגת באילנות שניטעו  למטרת פירות למאכל, אלא עם כן נטעו למטרת גדר ,או למטרת סייג וקורות- במקרה זה- הם פטורים מדין עורלה.

במשך שלוש שנים מאז העץ נותן את פירותיו הפרי ומצב האילן- קרויים "ערלה"

וזאת כל עוד נאסר על הבעלים להשתמש בהם באופן רגיל והאדם שמנוע מלאכול את הפרי, נקרא: "ערל".

רבינו בחיי מסביר: על דרך הפשט, טעם המצווה להעניק כבוד לה' החל מהפרי הראשון הבשל שלא נאכל ממנו "עד אשר נביא שנה אחת כל פריו הילולים, וידוע כי האילן בתוך שלוש שנים פריו מועט ואין בו טעם ואין בו ריח ולכן אינו ראוי שנקריב אותו לפני ה' ,ורוב האילנות  אינם מוציאים פירות עד השנה הרביעית"

ובדרך הטבע -הפרי במשך שלוש שנים ראשונות- מזיק לגוף- כי הוא  משופע מכוח יניקת הארץ ועדיין לא עבר די זמן כדי שיספיק להתחמם  בכוח השמש ויתחמם בכוח האוויר, הפרי כולו עפרי – מימי לפיכך יזיק לאוכלו- ממש כמו הדג  חסר הקשקשת אשר יש בו לחות מרובה.

לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק- כי עם ישראל מצווה לחיות בקדושה- ולהדבק במידותיו של הקב"ה.  מי ייתן ונרבה חיי תורה וקדושה כפי שנאמר:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות, י"ט, ו').אמן ואמן.

פרשת אחרי מות-קדושים - כיצד נבטיח את ישיבתנו על אדמתנו?

פרשת אחרי מות-קדושים - כיצד נבטיח את ישיבתנו על אדמתנו?

מאת: אהובה קליין

אחד הנושאים בפרשת קדושים: הבטחת הארץ לעם ישראל- המובדל מהגויים כפי שכתוב : "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ.  וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם:  כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ בָּם.  וָאֹמַר לָכֶם, אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:  אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים". [כ, כ"ב-כ"ה]

השאלות הן:

 א] ארץ ישראל נועדה רק לעם ישראל,האומנם?

 ב] מהו האוצר הגנוז בארץ הבחירה?

 תשובות.

ארץ ישראל נועדה לעם ישראל.

ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל , לאברהם אבינו בברית בן הבתרים , שרה הבינה זאת היטב ולכן  ביקשה מאברהם בעלה - לגרש את  הגר וישמעאל, כפי שנאמר:"ותֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.[בראשית כ"א, י]

אף כאן נאמר: "אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ"

אך על מנת לזכות  בארץ ישראל - על עם ישראל לשמור את התורה ומצוותיה הלכה למעשה ולהיזהר לא ללכת בדרכי הגויים - שהרי אלוקים מאס בהם.

על פי תורת כוהנים: ארץ ישראל שונה מכל הארצות, היא  איננה מקיימת  עוברי עבירות, למה הדבר דומה? לבן - מלך שהאכילוהו בדבר שאינו מתאים למעיו ואז הוא מקיאו., באותו אופן ארץ ישראל- היא אינה מקיימת עוברי עבירות ולכן נאמר:"וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם"

משום כך, עם ישראל  נדרש לשמור את המצוות והחוקים  והתוצאה תהיה -הארץ לא תקיא אותם, אבל ,חס ושלום, אם הם ילכו  בחוקות הגויים הקב"ה יקוץ בהם- כלומר ימאס בהם, חלילה.

 רש"ר מבהיר: כי עם ישראל- ראוי לרשת את הארץ על ידי שישמרו תמיד על צניעות חיי המשפחה ,גם כאשר  נמצאים בסביבה שאינה טובה, דוגמת מצרים, על ידי כך הם מסוגלים לקיים את הייעוד המוסרי ובזה תלויה  ירושת הארץ הנצחית.

אור החיים סובר בדומה לכך ואומר: כי העובדה שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל חוקותי.." בפרשת: אחרי מות והפסוק מופיע שוב בפרשת קדושים -  הדבר מוכיח עד כמה חשוב שעם ישראל יקיימו את המצוות ולא יתבטלו מהם- כתנאי לכך שהארץ לא תקיא אותם. מכאן אתה למד שאם לא ישמרו את המצוות תקיא אותם הארץ וגם את אלה ששמרו על המצוות , על כך שלא מיחו באלה שלא שמרו.

רבינו בחיי סבור: כי באמצעות המילים: "וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם": - ישנה הבטחה לייעד את ארץ ישראל לעם ישראל שהוא עם אחד ומיוחד כי הארץ הזאת ארצו של ה'  ,ישראל עם השייך לאלוקים ה' לא  המליך על עם ישראל שום כוכב ומזל גם לא מלאך ושרף ,כי- ישראל  הם בחלקו של ה' והקב"ה שייך להם ואינו שייך לעובדי אלילים כך פירש הרמב"ן למרות שאין זה לשונו- אבל זוהי כוונתו.

 אוצר ארץ הבחירה:

נאמר כאן בפרשת קדושים: "וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"

אור החיים שואל: מדוע אחרי שנאמר: "אַתֶּם תִּירְשׁוּ" חוזר הכתוב ואומר: "וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה"? ומדוע סמך הכתוב את  שיבחה של הארץ לזיכרון הירושה?

תשובתו: כי מלבד שעם ישראל יורשים את הארץ ,אלוקים ייתן להם ארץ זבת חלב ודבש יותר מאשר כאשר לא היו בארץ ,שהרי ידוע שבזמן החורבן כאשר עם ישראל היו בגלות הארץ הייתה שוממה ואלוקים שמר אותה לעם ישראל כאשר ישובו לארצם.

ההבטחה לעם ישראל בדבר ייחודה של הארץ -מופיעה בכמה מקומות במקרא: להלן כמה  מקורות :

"וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.." [שמות ג, ח]

 ובאותו פרק נאמר  בהמשך:

"וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי--אֶל-אֶרץ חָלָב, וּדְבָשׁ".[שם, ג', י"ז]

קורח ואנשיו מתלוננים  לפני משה ואהרון: "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר.."  [במדבר ט"ז, י"ג]

אונקלוס מסביר את המשמעות של ארץ זבת חלב ודבש - זוהי ארץ עושה חלב ודבש - דברי פרשן זה זהים לפרשנותו של רבי עקיבא.

רבי עקיבא סבור: שהדבש הוא תוצרתה של הדבורה.

חז"ל לעומת זאת, סבורים: כי הדבש הוא פרי התמר  היות והוא נכלל עם הזית "ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח', ח).

עוד הוכחה שהדבש הוא פרי מוצאים אנו בטענת המרגלים שהלכו לרגל את הארץ ושבו ודיברו בגנותה:

"וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.   וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ". [במדבר י"ג, כ"ו- כ"ז]

נראה שבתקופת המקרא,  עדיין גידול הדבורים לא היה נפוץ ולכן כנראה שהתורה – התכוונה במילה: "דבש"- לפירות התמרים.

רבי עקיבא סבור: לגבי החלב-  שמדובר בחלב הצאן והבהמה - כי בארץ ישראל בתקופת המקרא, היו להם צאן ובהמות ומכאן ניתן להבין שהיה חלב בשפע .

גם אונקלוס סבור: שמדובר בחלב מן החי.

לעומתו יש החולקים עליו וטוענים: כי הכוונה לחלב פירות.

לגבי הגפן,  כפי הנראה היו כרמים בארץ בתקופת המקרא והוא אמור לשאר היבולים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל- לאברהם, יצחק ויעקב וכן למשה מנהיגם של ישראל.

מי ייתן, שנזכה לקיים את צווי ה': "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-  כָּל- חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי" ובתמורה נזכה ליהנות מטוב הארץ תמיד-" אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

 

 

ארץ חמדה/ שיר מאת: אהובה קליין©

ארץ חמדה/ שיר מאת: אהובה קליין©

 

ארץ חמדה

לעם ישראל ניתנה

דרכי אבות שורשיה

משתבחת עם שנותיה.

 

 אלוקים בה מתבונן

 לבבות בניו בוחן

למען  הקדושה לוחם

בכל עת עליה מגן.

 

מתעב חוקות גויים

עובדי אלילים בזויים

מחבק בניו הקדושים

משמחם בפירות מגדים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  אחרי מות- קדושים [חומש ויקרא]

 

 

 

פרשת אחרי מות – קדושים, הבטחת הארץ לישראל - בזכות מה?

פרשת אחרי מות – קדושים, הבטחת הארץ לישראל - בזכות מה?

מאת: אהובה קליין.  

השבת אנו קוראים את שתי  הפרשיות: "אחרי מות"  ו"קדושים".  ישנו קשר הדוק בין שתי פרשיות אלה.

בעוד שפרשת :"אחרי מות" בתחילתה מתארת את עבודת הכהן הגדול ביום  הכיפורים- שהוא היום הקדוש ביותר, פרשת "קדושים" מתארת  מצוות רבות שבין אדם לחברו - כשהתכלית  של עם ישראל היא- לחיות בקדושה.

פרשת קדושים מסיימת בנושא ירושת ארץ ישראל לעם ישראל:                       "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל- חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ.  וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם:  כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ בָּם.  וָאֹמַר לָכֶם, אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים.  וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין-הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, לַטְּמֵאָה, וּבֵין-הָעוֹף הַטָּמֵא, לַטָּהֹר; וְלֹא-תְשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי לָכֶם, לְטַמֵּא.  כו וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי". [ויקרא כ, כ"ב-כ"ו]

השאלות הן:

א] באיזה תנאי עם ישראל יזכה לרשת את ארץ ישראל?

ב] האם ישנם מקורות נוספים המוכיחים את  ירושת הארץ?

תשובות.

התנאי לירושת הארץ

התורה מציינת את התנאי הראשוני לירושת הארץ במילים:  "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל- חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ"

ע ם ישראל בהיותו העם הנבחר אשר קיבל את התורה כאיש אחד בלב אחד במעמד הר סיני - מחויב לקיים את מצוות התורה - הלכה למעשה וכל סטייה מהתחייבות זאת מעמידה את הבטחת הארץ לעם הנבחר - בסכנה.

רש"י מתייחס למילה:" וָאָקֻוץ בָּם". 

ההסבר: לשון מיאוס כמו המילים: "קצתי בחיי - כאדם" שהוא קץ במזונו"

בהמשך רש"י מביא את דברי תורת כוהנים: נאמר: " וְלֹא- תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ."

ארץ ישראל איננה יכולה לקיים עוברי עבירות, משל למה הדבר דומה? לבן מלך שנתנו לו מזון שאינו יכול להחזיק מעמד במעיו והוא מקיאו. באותו אופן גם ארץ ישראל איננה מקיימת אנשים שחוטאים.

לכן לדעתו של רש"י:  "וָאָקֻוץ"- המילה מקבילה למילה: "תקיא" לכן אם עם ישראל ישמור את החוקים והמצוות, הארץ לא תקיא  את יושביה היהודים, אך חלילה, אם עם ישראל  ילך בדרך הגויים - ה' ימאס בם כדוגמת האדם אשר קץ במזונו.

רבינו בחיי : שם את הדגש על הייחודיות  ומתבסס על שלושת המילים: "וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם"

הכוונה: שה' המיוחד מבטיח לתת ארץ מיוחדת לעם ישראל- שהם עם מיוחד. אין ה' משליט על עמו- לא כוכב ולא שרף ולא מלאך ,אלא עם ישראל שייכים לקב"ה  ואין הקב"ה  משייך עצמו לעובדי עבודה זרה.

עוד מוסיף רבינו בחיי: כי חכמת התורה מחייבת את העם היהודי להיות מובדלים במאכל, במשתה ובמלבוש ומתוך כך שעם ישראל דבק בתורה ומצוותיה - הגויים מגיעים לידי קנאה ומתוך הקנאה – מגיעים לידי שנאה. הראיה לכך: שרז"ל  טוענים: כי הר חורב- בו ניתנה התורה- נקרא בשם סיני- כי משם יצאה שנאה לעם ישראל.

 בהמשך רבינו בחיי מביא מדרש:

הקב"ה  מצווה לעם ישראל : להיות מובדלים  מעובדי הגלולים – ובתנאי זה הם שייכים לה' ואם חס ושלום אינם מקיימים את הציווי- הרי הם שייכים לנבוכדנצר ומרעיו.

עם ישראל חייב להתרחק מהחטאים ולקבל עליו עול מלכות שמים וזאת ,לעומת הגויים שכהו עיניהם מלראות את אור התורה והיות ולא קיבלו את התורה – הם מהלכים בחשכה והנביא ישעיהו אומר עליהם: "והיה במחשך מעשיהם"[ישעיהו כ"ט] סופם לגיהנום שנקרא: "חושך" כפי שכתוב [באיוב כ]"כל חושך טמון לצפוניו"

לעומתם, עם ישראל-זוכה לאור הגנוז אשר צפון לצדיקים לעתיד לבוא וזאת בזכות שקיבלו את התורה- הנקראת: "אור" כפי שנאמר: [בתהלים קי"ט]       "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי".

 הרב שמשון רפאל הירש מסביר: הארץ לא ניתנה לכנענים בירושה לנצח, אך הם משמשים "שומרי המקום עד שתבואו"[תורת כוהנים] לעומתם, עם ישראל בא להתנחל בארץ בקביעות ועל כן עליו להיזהר לא ללכת בדרכם של הגויים ואזהרה זו חלה על העם בכל רגע ורגע שהם חיים בארץ ישראל. שהרי התושבים הקודמים עשו את כל המעשים אשר ה' אוסר על בניו ולכן הם התקלקלו ונפערה תהום בין ה' לגויים ומאס בהם. ועל כן  עם ישראל ראוי  לרשת את ארץ כנען בשמירת חיי הצניעות בקרב משפחתם, אפילו בזמן שהיו בין המצרים ובתוך הכנענים ,זהו הייעוד המוסרי של עם ישראל שבו תלויה הירושה הנצחית  על הארץ הקדושה.

 הקב"ה הבדיל את בניו מכל העמים, שהרי ישנו מרחק עצום בין הגדולה הרוחנית והמוסרית שאלוקים דורש מבניו - לבין השפלות של העמים  אשר בסביבתם. הקב"ה  שואף לבנות מחדש את עמו ולחזור להקים את פסגות הרוח והמוסר של האנושות.

 מקורות  בדבר ירושת הארץ בתנ"ך.

להלן כמה דוגמאות:

א] "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.  קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.  וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים.  וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם". [בראשית כ"ח, א-ז]

ב] דוד המלך מזכיר את הברית אשר כרת ה' עם אברהם לגבי הבטחת הארץ- לישראל.

" דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ;    בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.

 זִכְרוּ--נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר-עָשָׂה;    מֹפְתָיו, וּמִשְׁפְּטֵי-פִיו.

 זֶרַע, אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:    בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.

 הוּא, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ;    בְּכָל-הָאָרֶץ, מִשְׁפָּטָיו.

 זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ;    דָּבָר צִוָּה, לְאֶלֶף דּוֹר.

  אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת-אַבְרָהָם;    וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק.

 וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק;    לְיִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם.

 לֵאמֹר--לְךָ, אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ-כְּנָעַן:    חֶבֶל, נַחֲלַתְכֶם.

בִּהְיוֹתָם, מְתֵי מִסְפָּר;    כִּמְעַט, וְגָרִים בָּהּ.

 וַיִּתְהַלְּכוּ, מִגּוֹי אֶל-גּוֹי;    מִמַּמְלָכָה, אֶל-עַם אַחֵר".

  לֹא-הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם;    וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.

 אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי;    וְלִנְבִיאַי, אַל-תָּרֵעוּ".[תהלים ק"ה, ו-ט"ו]

 ובהמשך דוד המלך מדגיש את התנאי לירושת הארץ:

" וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

 בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;

הַלְלוּ-יָהּ".[ שם  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

ג] "וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. [בראשית י"ג, י"ד]

ד] ה' מבטיח ליעקב:

"וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ" [בראשית  ל"ה, י"ב]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל בהיותו העם הנבחר.

ההבטחה ניתנה עוד לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב- אך על מנת להבטיח את ירושת הארץ לישראל- עם ישראל חייב להיות מובדל מאומות העולם: בלבוש, משתה ומאכל, וכל מהלך חיי העם חייב להיות מושתת על ערכי התורה המוסר.

יהי רצון שנקיים את התורה ככתבה ולשונה ונזכה לחיות לעד בארץ ישראל -ודברי ישעיהו הנביא יתגשמו במהרה:

"וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ"׃ [ישעיהו ס, ג]