חומש ויקרא

דבר החסידות – פרשת קדושים

ב"ה

 

דבר החסידות – פרשת קדושים

 

אתה יכול להצילו!

בפרשת השבוע (יט, טז) נאמר הציווי "לא תעמוד על דם רעך". כותב רש"י: "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו". ולא מובן, האם עלה על דעתנו שיהיה חייב אם לא יכול להצילו? ומה מחדש רש"י כאן, ובפרט שבגמ' (סנהדרין עג, ב) ובתורת כהנים כאן נאמר הלשון "חייב להצילו" ומדוע שינה רש"י?

ונקודת הביאור בזה: החידוש בציווי "לא תעמוד על דם רעך" הוא שגם אם יש חשש סכנה למציל (כפי שרש"י מפרט כגון טובע בנהר וכו') – אסור לו לעמוד מן הצד וצריך להציל את חברו (אלא אם כן זו סכנה וודאית עבורו, שאז גם ע"פ תורה "חייך קודמין"). ולכן מזהירה התורה "לא תעמוד גו'" כי האדם יכול לתרץ את עצמו בכך שאינו רוצה לסכן את עצמו.

ועפ"ז מובן פירוש רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו", כי בכך מבהיר רש"י שיש שני תנאים בציווי זה: א) לראות במיתתו – דווקא אם חברו הוא בסכנת מוות אתה חייב להעמיד את עצמך בסכנה עבורו. ב) ואתה יכול להצילו – אם אכן יש לך את הכלים להצילו, אחרת אין חיוב להכניס עצמך בספק-סכנה כאשר לא בטוח שתוכל להצילו (וכפי שמפורטים בזה התנאים בשו"ע חו"מ סתכ"ו).

ועל פי חסידות מבאר הרבי: הרי כל דבר הוא בהשגחה פרטית, ואם משמים הראו לך אדם בסכנה – הרי זה גופא הוכחה שאתה יכול להצילו, כי אחרת לא היה הקב"ה מזמן אותך לשם!

וזו הוראה ברורה לדורנו, שהרבה מאחינו בנ"י נמצאים במצב של טביעה רוחנית – אסור לנו לעמוד על דם רענו ועלינו לעשות ככל שביכלתנו להצילם.

ואם יבא היצר בטענה – מי אני ומה אני שאוכל להחיות את נפשו של השני? הנה על זה אומר רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו" – שזה שהראו לך את מצבו הוא הוכחה שיש לך את הכוחות להחיות את נפשו ע"י הפצת תורה ומצוות.

וע"י פעולת כאו"א מאתנו לקרב לבן של ישראל לאבינו שבשמים, מקרבים וממהרים ביאת משיח צדקנו  ש"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד) במהרה בימינו ממש.

 

שבת שלום וחודש טוב!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לב, קדושים שיחה ב (עמ' 120 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד מספר "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' ק. לשלמות העניין כדאי ללמוד השיחה במקור, על כל דיוקיה ועומקיה.

_________