פרשת אחרי מות

פרשת אחרי מות - מה גנוז בלב הכהן הגדול ?

פרשת אחרי מות מה גנוז בלב הכהן הגדול ?

מאת אהובה  קליין.

פרשה זו מתארת באופן מפורט את עבודת הכהן הגדול ביום הקדוש ביותר בשנה - יום כיפורים . בתקופה שבית המקדש היה קיים . אך כזיכרון  לאותה עבודת הקודש שבטלה עם חורבן הבית השני קבעו חז"ל : לקרוא את הפרק הפותח פרשה זו בין תפילת שחרית  למוסף ביום הכיפורים.

 וכך פותחת הפרשה באזהרה לכהן הגדול:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר ה'אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל- הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל- הַכַּפֹּרֶת.  בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה. כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף; בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם". [ויקרא ט"ז, א-ה]

השאלות הן:

א] מהי עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים?

ב] מהו הסוד הגנוז של הכהן הגדול?

ג] מהי האזהרה לכהן הגדול?

תשובות

עבודת הכהן  הגדול ביום הכיפורים:

ביום הכיפורים היה מוטל על הכוהן הגדול:

א] לכפר על כל בני ישראל-ועל כל בני ביתו. "וכיפר  בעדו ובעד כל  ישראל"

ב] היה חייב לטהר את המקדש את המזבח ואת הכוהנים, כפי שנאמר: "ויכפר את מקדש הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל יכפר" [שם ט"ז, ל"ג]

ג] ביציאת הכוהן הגדול מקודש הקודשים היה נושא תפילה מיוחדת על עם ישראל. היות ועבודתו הייתה כרוכה במאמץ פיסי רב במיוחד, עבודתו התחילה כבר מחצות הלילה . כשיצא היה מתפלל תפילה אחת ארוכה ושנייה קצרה.

ד[ שלוש פעמים הקטיר קטורת  על מזבח הזהב.

ה] שלוש פעמים היה מתוודה.

ו]  ארבע פעמים היה נכנס לקודש הקודשים.

ז] חמש פעמים היה חייב להחליף את בגדיו, באופן הבא: היה פושט את שמונת  בגדי הכהונה, ביניהם היו: "בגדי זהב", לבש ארבעה בגדי כהונה של כוהן הדיוט מבד לבן ולהפך וכל זה בהתאם לסוג הקורבן שהיה עליו להקריב באותו זמן, ולא השתמש בבגדי: "הזהב" לפי שאין להזכיר את מלאכת עגל הזהב במעמד חשוב זה.

הכוהן הגדול היה דומה למלאכי השרת- שהיו לבושים בדים, כפי שהדבר מופיע אצל :יחזקאל [פרק ט]

ח] חמש פעמים ירד וטבל את בשרו במים.

ט] עשר פעמים היה מקדש את ידיו ורגליו.

י ] עשר פעמים היה מזכיר את  השם המפורש-בנעימה מאד מיוחדת.

י"א] חמישה עשר קורבנות היה מקריב , לא כולל את: "השעיר לעזאזל".

י"ב] 43 פעם היה מזה מדם הקורבנות, כאשר סיים את מלאכותיו בשלום- היו העם חוגגים לו יום טוב ,שרים  פיוטים יפים המתארים את רוממות הרוח המיוחדת בעת צאתו מקודש הקודשים.

הסוד הגנוז בכהן הגדול.

הרב אביגדור הלוי נבנצל מסביר בספרו: "שיחות לספר ויקרא": כי רק הכהן הגדול – שיָרַשׁ את הכהונה מאהרון הזקן - הכהן הגדול הראשון -מסוגל לעסוק בעבודתו המיוחדת ביום הכיפורים- היות ויש לו את התכונה החשובה: אחדות עם הזולת ומעשיו יזקפו לטובת הכלל. ושורש העניין נעוץ בדברי משה אל ה':[כאשר משה סירב לקבל בתחילה את שליחותו]

"וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי":

אלוקים עונה לו: " וַיִּחַר- אַף ה' בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". [שמות ד, י"ד]

ויש להבין ממה חשש  משה, טרם יתמנה למושיעם של  ישראל ? הוא חשש שעצם התפקיד החשוב של ההנהגה שלו  על ישראל- תפגע באהרון אחיו ,היות ואהרון היה נביאם של ישראל במצרים בתקופה של שמונים שנה- אהרון סבל את כאבם של ישראל ונאנק איתם יחדיו.

הוא היה גם מנחם את העם בנבואות נחמה של גאולה שבוא תבוא.

אמר משה: "עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר" [שמו"ר ג, ט"ז]

משה חושש מפני קנאת אהרון אחיו - לאחר ששב ממדיין וייטול את ההנהגה, מטעם זה אמר  משה אל ה': "וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח".[שמות י"ד, י"ג] עדיף שההנהגה תישאר אצל אהרון הכהן הגדול, משה חשש שאהרון יצטער על כך שמשה ישמש מעכשיו למנהיג על עם ישראל  " כי גאולת כל  עם ישראל על חשבון צערו החבוי של יהודי אחד- אינה גאולה"!

אומנם ה' אינו חולק על טענת משה ,אך מגלה  לו שהמציאות שונה , לאהרון יש לב מיוחד- לב מעל הטבע, לב על אנושי כלל- ישראלי! כמו שה' מבטיח למשה:

"ְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".

 ליבו של אהרון- גדוש אהבה לזולת- עד כדי כך ששמחת זולתו- היא גם שמחתו, כאילו אהרון מחובר בנימים  נסתרים ללבו של כל אחד מתוך העם. ולכן שמחת משה- היא גם שמחת אהרון.

מה שמאפיין את אהרון: זוהי  האחדות העליונה עם ישראל- הוא הדין גם לגבי תכונות הנפש של צאצאיו הכוהנים.

מכאן  שאין פלא שווידויו מכפר גם על הכלל ,כאשר לעם צר בחטאיהם- זו גם צרתו האישית של הכהן ולכן הווידוי שלו- כמו  הווידוי של החוטא עצמו.

אך יש  לכהן הגדול גם חובות- שמטרתן לא לחלל את מתנת השמים הזורמת  בנימיו,  משום כך חל עליו איסור מוחלט להיטמא למתים, להינשא לגרושה- כי מרגע שנולד עד סוף ימיו- קדוש הוא לאלוקיו.

האזהרה לכהן הגדול:

ישנו ציווי לכהן הגדול- לא לבוא בכל עת אל הקודש כפי שהכתוב מציין: "וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ"

רש"י מסביר: היות וגילוי שכינת ה' נמצאת בקודש – יזהר שלא ירגיל עצמו לבוא לשם בכל עת !

על פי הספר  "שיחות מוסר" של רבי חיים לייב שמואלביץ- הסבר מעניין: הוא מביא את דברי-החסיד יעבץ שכתב בפרושו לאבות [א, מ"ד] על הנאמר בספר יחזקאל [מ"ו, ט]:

"וּבְבוֹא עַם-הָאָרֶץ לִפְנֵי ה', בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֺת יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב, וְהַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה:  לֹא יָשׁוּב, דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר-בָּא בוֹ--כִּי נִכְחוֹ, יצאו (יֵצֵא)". הקב"ה הקפיד שהאדם לא יראה אותו שער פעמיים ,שמא ישווה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו וכו' וכך היה גם בחטא העגל- שהיה  האהל בתוכם עד שמאסו בו ובקשו מאהרון שיעשה להם אלוהים, ומשה  רבינו  חש בזה ולכן נטה את האהל מחוץ למחנה הרחק מן המחנה.

מסתבר שהאויב הגדול ביותר של כל רגש קדושה- זה ההרגל- ההרגל עשוי לכבות  את כל גחלי הקודש - עד שתדעך לגמרי, חלילה.

לכן אהרון הכהן- נכנס רק פעם אחת בשנה לקודש הקודשים : ביום הכיפורים.

עוד כותב החסיד יעבץ: אל יאמר אדם, שאיננו מעוניין לשמוע את דברי הרב בשיעור תורה – כי שמע רעיון זה פעמים רבות ,אלא עליו לשתות בצמא את דבריו- כאלו שלא שמע את הדברים לפני כן מעולם.

דוגמא  מעניינת מצאנו ברדת המן במדבר, יום יום, ומתוך שבאו עם  ישראל- לידי הרגל- בסופו של דבר מאסו בו, כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". [במדבר כ"א, ה]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הכהן הגדול, בהיותו צאצא לאהרון הכהן- טמון בו לב מיוחד- המחובר בנימים  לכל אחד מישראל ולכן יש באפשרותו לברך וגם לכפר על חטאי  כל אחד ואחד מישראל, מנגד ישנה אזהרה שלא יבוא בכל עת אל קודש הקודשים, שמא יבוא לידי הרגל וחס ושלום ולמאוס בקדושה. ויפים הם דברי דוד המלך האומר:

"אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" [תהלים, כ"ז, ד]כוונתו בדבריו: כי כל יום שיתפלל בבית ה'  זה יחשב לו כביקור מחדש ולא משהו מן ההרגל.

שעיר לעזאזל / שיר מאת אהובה קליין©

שעיר לעזאזל / שיר מאת אהובה קליין©

מתוך שני השעירים

נחרץ גורלו לסלעים

בלב מדבר  וישימון

נועד  לחידלון  ודיראון.

 

על גבו נושא חטאים

 משא  עתיר פשעים

 לעם נבחר אלוקים

ישמש כפרה לתוהים.

 

הכהן ילווהו לפסגות

 בחרדת קודש לבאות

לעבר צוקים חדים

 משם ידורדר למעמקים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת אחרי מות- [חומש ויקרא]

 

 

 

 

 

 

פרשת אחרי מות – הקשר בין שני השעירים ליעקב ועשיו- כיצד?

פרשת אחרי מות – הקשר בין שני השעירים ליעקב ועשיו- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין

הפרשה עוסקת בהטלת גורלות על שני השעירים - ביום הכיפורים:

"והקריב אהרון את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד- חי לפני ה'  לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל המדברה" [ויקרא  ט"ז, ט-י]

לגבי השעיר שגורלו  נחרץ להישלח למדבר נאמר: "וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד—איש עיתי המדברה: ונשא השעיר עליו את כל—עוונותם אל—ארץ גזרה ושילח את השעיר במדבר: [שם ט"ז, כ"א-כ"ג]

 השאלות הן:

א] למי נועדו שני השעירים?

ב] מי היה משלח את השעיר למדבר?

ב]  באיזה אופן היה משתלח- ולשם מה?

 התשובות

שני השעירים.

רבינו בחיי מסביר: שני השעירים היו לפני הטלת הגורלות ואחרי הטלת הגורלות- מתנה לה'.  ההוכחה לכך: שהכתוב מציין: בשני השעירים את המילים: "לפני ה' " פירושו של דבר- שגם השעיר המשתלח לעזאזל היה נותנו לה', בעוד שהשעיר האחד היה נשחט- לפי שהכתוב מציין : "ועשהו חטאת" השעיר השני לא נשחט כלל, אלא משתלח על פני המדבר, מכאן שבנושא הקורבנות יש לכוון כלפי ה' ולכן שני השעירים היו מתנה לה'.

משום כך הטיל הכהן גורלות על השעירים מהטעם: "לפי שהדבר הנחלק על ידי גורל הוא החלק הבא מאת ה'- כפי שכתוב: "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו" וכך יוצא שהקב"ה הוא הבוחר את גורלות השעירים.

 גם אונקלוס אומר :- גורל אחד לה'. ובמסכת יומא: אמרו רז"ל: שאם הכהן לא היה מטיל גורלות על השעירים- לא עשה כלום.

 שילוח השעיר המדברה.

על פי רש"י:  היה השעיר  משתלח על ידי:" איש עיתי"- המוכן לכך מיום האתמול, רש"י מסתמך על-  מסכת יומא דף מ"ו.

 בתלמוד ירושלמי[ ו, ג]: יש  הסבר דומה: "עתי"- שיהא עתיד- כלומר שיהא מוכן ומזומן- כפי שמצאנו  במגילת אסתר,[ח, י"ג]: שם נאמר: "ולהיות היהודים עתידים ליום זה"

על פי תרגום יונתן: היו מכינים את השעיר המשתלח- זמן רב לפני יום הכיפורים על ידי :"איש עיתי" אך אין לכך אישור בספרות חז"ל.

 הרשב"ם מפרש: "ביד איש עיתי"- הכוונה לאיש המכיר היטב וגם בקי  במסלולים ומדבריות. ורגיל בכל פעם שנשלח למדבר.

הרד"ק [רבי דוד קמחי] מפרש: ב"ספר השורשים" : "איש עיתי"- הוא איש חכם היודע לעשות כל דבר בעתו.[על פי אסתר א', י"ג ודברי הימים א', י"ב, ל"ב]

במגילת אסתר נאמר: "ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים.."

ובדברי הימים-ב, נאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל.."

חז"ל במסכת יומא [ס"ו, ע"א] מדייקים מתוך ההתבוננות במילה "איש" כי: "איש עיתי" למעשה יכול להיות כל אדם מישראל המוליך את השעיר ל"עזאזל". כפי שנאמר במשנה שם[ו', ג']: "הכול כשרים להוליכו [כלומר-  מן הדין גם הישראלים כשרים ולא רק הכוהנים- להוליך את השעיר לעזאזל]:אלא שעשו הכוהנים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו" ולכן המסקנה כי השעיר היה נשלח למדבר אך ורק על ידי הכהן.

אופן שילוח השעיר לעזאזל- והמטרה.

 במסכת יומא נאמר:[ו', ד']:"מיקירי ירושלים היו מלווין אותו [ מחשובי העיר ירושלים היו מלווים בכל שנה את האדם שהוליך את השעיר למדבר] - עד סוכה הראשונה" [ הכוונה: לסוכה הראשונה מתוך עשר הסוכות שהוקמו לאורך המסלול של מוליך השעיר לעזאזל והסוכה הראשונה הייתה במרחק של אלפיים אמה מירושלים- שהוא "תחום שבת"- שיש היתר לעבור בו ביום הכיפורים]

רבי מרדכי יהודה לייב זק"ש [מחכמי ירושלים במאה הזאת]אומר: בעצם תמוה מאד להתבונן באותם אנשים מתוך עם ישראל- שהעדיפו ללוות את הכהן הלוקח עמו את השעיר למדבר –מחוץ לחומות ירושלים. ולא לשהות במקדש ולשאוב קדושה  מהמעמד הנעלה של עבודת הכהן הגדול ביום  הכיפורים שם . אלא להנעים לכהן את הדרך וללוות אותו ואת השעיר, אין פלא ,אפוא, על כך שחז"ל מכנים את אותם אנשים בשם: "יקירי ירושלים" מכאן המסקנה: שמידת החסד בין אדם לחברו גדולה יותר מלהיות במחיצת הכהן ביום  הכיפורים במקדש.

 הרמב"ם [במורה נבוכים חלק ג', מ"ו] רואה בנושא השעיר המשתלח, פעולה של התעוררות ותשובה, כפי שאומר: "החטאים אינם משאות, שייעתקו מגב  איש אחד לאחר, אבל אלה המעשים כולם משלים להביא מורא הנפש, עד שתתפעל לתשובה"

 הרד"צ  הופמן בספרו על חומש ויקרא, אומר: שכל מה שנאמר על עניין השעיר המשתלח למדבר- הוא עניין סמלי ומשל- שהחטאים חייבים להימחק מכל שטח של ישראל. והקב"ה נותן לחוטאים  אפשרות לחזור בתשובה ולתקן את  דרכיהם.

 הכתב והקבלה אומר: כי  הקהל הרואה שמעמיסים את כל החטאים על השעיר המשתלח ומפילים אותו מצוקים גבוהים - עד למטה באופן שמתרסק -מתרשם כמה  תיעוב יש בעבודת האלילים המתבטאת בזבחים לשעירים, התוצאה היא: "ונשא עליו כל עוונותם" הזוהמה של העבודה הזרה עוזבת את נפשם והם מתחברים לה'.

 גם הרמב"ן אומר: כי  מטרת התורה להרחיק את עם ישראל מטומאת האלילות ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים.

"עקדת יצחק" מסביר: כי נושא השעיר לעזאזל מבטא את הזלזול בעבודת  אלילים ושעירים. ומנגד חינוך העם לעבודת ה'.

מעניין כי ישנם מפרשים המוצאים קשר בין השעיר המשתלח לבין הר שעיר:

אברבנאל אומר: כי שני שעירי יום הכיפורים מגלמים למעשה את המאבק הנצחי  בין יעקב לעשיו שנולדו כאחים תאומים ליצחק ולרבקה, אך נפרדו דרכיהם- יעקב לחיי עולם ועשיו - לדיראון עולם. וכל זה , בעוד שבאופן טבעי נועדו שני האחים לגדול ולהתחנך יחדיו. אלא שעל ידי ההשגחה העליונה נפל בחלקו של יעקב  להיות עמו ונחלתו  של הקב"ה ,ואילו השעיר השני- עשיו הורחק מנחלת ה' ונשלח לארץ תוהו ושממה ולכן כל התכלית של עבודת הכהן עם השעירים ביום הכיפורים היא: תפילה לה' שכך יגמר המאבק המתמשך בין השניים- יעקב ועשיו- ממש כמו פעולת השעירים- כך  יצא לפועל גם בחיים עצמם . כאשר הכהן הגדול מתוודה על השעיר לעזאזל-  מורה  כי כל החטאים והפשעים הולמים את עשיו, ואילו בני יעקב  מחובתם  להיות נקיים מהחטאים – בתוקף עם נבחר.

 ישנו עוד פירוש באברבנאל ובספר העקידה: כי כל הפעולה של השעירים ביום הכיפורים מסמלת את שני הכוחות: של הטוב והרע באדם שהושרשו  בו מיום היוולדו- כמטרה לבחירה חופשית  שבידו הגורל- לבחור מהי הדרך שלו ? האם דרך ה' שמשמעותה- :"ובחרת בחיים", או הדרך של העזאזל- חלילה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, עבודת הכהן עם השעירים ביום הכיפורים, יש בה  גם סמלים חינוכיים וגם תפילה לגורל טוב יותר לעם ישראל ומעניין הקשר בין שני השעירים לבין שני האחים –יעקב ועשיו .

יה"ר ונזכה במהרה לגאולה שלמה , לבניין בית המקדש השלישי ויתגשמו דברי הנבואה: "ועלו מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְיתָה לה'  הַמְּלוּכָה. [עובדיה א, כ"א]

 

 

קטורת הסמים/שיר מאת: אהובה קליין©

קטורת הסמים/שיר מאת: אהובה קליין©
בכל יום פעמיים
הקטרת קטורת לשמים
שחרית ובין הערביים
משכן ,ומקדש בירושלים.
 
הכוהן סמוך למזבח
ברמ"ח אבריו טורח
בידו מחתת גחלים.
בפיו   מילות תחנונים.
 
עומד בצל השכינה
כולו עטור הילה
פניו קורנות  כלבנה
על ישראל יבקש כפרה.
הערה: השיר  בהשראת פרשת אחרי מות[חומש ויקרא]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

פרשת אחרי מות-שני שעירים, שני גורלות - כיצד?

פרשת אחרי מות-שני שעירים, שני גורלות - כיצד?

/ אהובה קליין.

פרשה זו מתארת את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בתקופה שבית המקדש היה עדיין קיים.

לאחר חורבן המקדש- חז"ל קבעו :כי יש לקרוא פרק ראשון מתוך הפרשה ביום הכיפורים בין תפילת שחרית לתפילת מוסף- וזאת כזיכרון לעבודת הקודש.[מגילה ג, ה]

וכך התורה פותחת את הנושא:"וידבר ה' אל- משה אחרי מות שני בני אהרון, בקרבתם לפני ה' וימותו ויאמר ה' אל משה: דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות- כי בענן אראה על הכפורת... ומאת עדת בני ישראל ייקח שני שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו וכיפר בעדו ובעד ביתו ולקח שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אוהל מועד ונתן אהרון על שני השעירים גורלות: גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל והקריב אהרון את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל- לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו המדברה.."[ויקרא ט"ז,א-י]

בקוראנו את הפסוקים הנ"ל מתעוררות כמה שאלות:

א] מדוע התורה מזכירה בפתיחת הפרשה את מות בני אהרון?

ב] מה פשר הענן המוזכר עם הופעתו של ה'?

ג] מה תפקידם של שני השעירים בעבודתו של הכהן?

התשובה לשאלה א]

רש"י מביא את משלו של רבי אליעזר בן עזריה: מעשה בחולה שלא חש בטוב והלך לרופא, הציע לו הרופא לא לאכול דברים קרים ולא לשכב במקום לח.

אחריו בא חולה אחר- אליו האזהרה הייתה יותר תקיפה : לא לאכול דברים צוננים ולא לשכב במקום לח – כדי שלא ימות כפלוני שלא הקשיב להוראות אלה.

כמובן שההוראות של הרופא- אל החולה השני הפחידו יותר וגרמו לאיש

לקיים את עצות הרופא ביתר זהירות.

והנמשל: לכן נאמר:"אחר מות שני בני אהרון" כדי להזהיר את אהרון שלא יכנס אל הקודש בכל עת, מפני שסיבת מותם של בני אהרון הייתה: "בקרבתם לפני ה' " וזאת כדי- להודיעו מה התוצאה של אי ציות לאיסור הכניסה לקודש.

התשובה לשאלה ב]

רש"י מציע שני פירושים:

1] לפי פשוטו- אהרון מוזהר שלא יבוא אל הקודש בכל עת- לפי שגילוי השכינה שם- שהרי ה' מדבר מעל הכפורת, כמו שכתוב:"ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים" [שמות כ"ה, כ"ב]

2] אהרון אינו רשאי לבוא לקודש הקודשים- אלא רק בשעה שמקטיר הקטורת ביום הכיפורים וקב"ה יראה אליו רק בענן.

רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין מציע רעיון מעניין ויפה: ישנם אנשים שדווקא בשעות קשות וקשיים הבאים עליהם- נחלשים באמונה בקב"ה

ונשברים.לכן הכתוב פונה אליהם:"כי בענן אראה על הכפורת" מכאן שאסור להתייאש גם במשברים וצרות ויהודי חייב להתחזק באמונה ,דווקא כשהכול נראה אבוד וחסר תקווה מעונן וחשוך- יש לדעת כי אלוקים אינו נוטש אף יהודי ולכן יש להמשיך להתפלל אל הבורא ובע"ה :"ישועת ה' כהרף עין" כדברי דוד המלך. [תהלים]

לפתע תזרח הישועה והכול יבוא על מקומו בשלום.

תשובה לשאלה ג]

לפי דברי רש"י: אהרון הכהן לוקח איתו את שני השעירים, אחד מימנו והשני משמאלו ונוטל ידיו לתוך הקלפי ומניח על שעיר אחד משמאלו את הפתק שעלה ביד שמאלו, שעליו כתוב את הגורל.

ועל השעיר מימינו מניח את הפתק השני שעלה בגורל ביד ימינו .

השעיר שעלה בגורלו:"לשם" מיועד להקרבה לה' לקורבן חטאת ,ואילו השעיר שנועד לעזאזל- יושלך למדבר על הר קשה וצוק גבוה.[דברי רש"י]

לפי דברי חז"ל: היה דוחף את השעיר מן הצוק "לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים, איברים" [יומא פ"ו מ"ו]

ומפסוקינו ניתן ללמוד כי דייקו בהמתת השעיר שנאמר:"יעמוד חי לפני ה' " שכל עוד הוא במקדש- הוא חי ו"לשלח אותו"- הכוונה לשלח אותו למיתה.

לפי הרשב"ם:"לפי פשוטו לשלח אותו חי- אל ההרים כמו שמצינו ציפורי המצורע [ויקרא י"ד,ז] :"ושלח את הציפור החיה על פני השדה לטהרו מטומאתו- אף כאן לטהר את ישראל מעוונותיהם, משלחו אל המדבר- והוא מקום מרעה לבהמות"

מכאן , שביום הכיפורים היה מתוודה הכוהן הגדול שלוש פעמים: פעמיים על פר חטאת ופעם שלישית על השעיר המשתלח לעזאזל.

בפעם ראשונה היה הכהן מתוודה :על חטאיו וחטאי בני ביתו.

בפעם השנייה גם על הכוהנים.

ואילו בפעם שלישית על כל עם ישראל.

מעניין מדוע שעיר אחד יוקרב לה' והשני נועד למדבר – להריגה?

על כך עונה ספורנו: לדעתו , השעיר הנושא את עוונות עם ישראל –אינו ראוי לזבח, מגודל טומאתו.

מעניינת במיוחד דעתו של אברבנאל: הוא רואה בשני השעירים את מאבקם הנצחי של יעקב ועשיו- שנולדו תאומים ושווים מבחינה פיסית בקומה ובמראה, אך מבחינה רוחנית הבדל גדול ביניהם- עשיו פנה לדיראון ואילו יעקב לחיי עולם,באופן טבעי נועדו האחים לגדול באופן שווה,אולם בהשגחה עליונה נפל בגורלו של שעיר אחד להיות עמו ונחלתו של ה' ולהתקרב לבורא עולם, ואילו השעיר השני הורחק מנחלת אלוקים לארץ של מדבר ושיממון.

עבודת הכהן ביום הכיפורים- מטרתה תפילה לה' שסוף, סוף יגמר מאבק זה, על ידי שהכהן הגדול מתוודה על השעיר לעזאזל- בכך הוא מצביע כי רק את עשיו הרשע הולמים החטאים וכל העוונות האחרים ואילו בני יעקב חייבים להתנקות מהחטאים – בהיותם העם הנבחר.

לסכום: היום באין מקדש, ביום כיפורים מרבים בתפילה ובתענית ומבקשים מהקב"ה שימחק את חטאנו ברחמים, אך לא על ידי מחלות וצער.

יהי רצון ועם ישראל ישוב אל חיק הקב"ה :"ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה"[תהלים ק"ד,ל"ה].ובע"ה גאולה קרבה לבוא.אמן ואמן.

פרשת אחרי מות קדושים- כוח הווידוי/ מאת: אהובה קליין

פרשת אחרי מות קדושים- כוח הווידוי/ מאת: אהובה קליין



בפרשת אחרי מות מבצע אהרון הכהן שלושה ווידויים: וכך כתוב בלשון התורה: "והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו וכיפר בעדו ובעד ביתו..."[ויקרא ט"ז,ו] והפסוק מופיע בשנית:"והקריב אהרון את פר החטאת לו וכיפר בעדו ובעד ביתו..." [ויקרא י"א] נשאלת השאלה

מדוע התורה מזכירה ווידוי זה פעמיים? על שאלה זו עונים חז"ל: לכהן יש שני בתים, הבית הראשון הוא ביתו שלו הכולל את אשתו ויתר בני הבית ואילו הבית הנוסף- הוא כל שבט הכהונה.

ביום הכיפורים מתוודה הכהן על שני הבתים, בווידוי הראשון- על חטאי אשתו ובני ביתו ובווידוי השני על חטא אחיו הכוהנים- ווידויים אלה הוא מבצע על ראש הפר וביניהם תהיה הפסקה כדי שייתן גורלות על שני השעירים ולאחר שני הווידויים הכוהן שוחט את הפר.
שני הווידויים הראשונים נאמרים על הטומאה שבמקדש כגון שמישהו נכנס למקדש כשהוא טמא, או אכל מהקודשים כשהוא טמא ולא משנה אם הדבר נעשה במזיד או בשגגה.
הווידוי השלישי שהכוהן עורך – הוא על ראש השעיר לעזאזל, ווידוי זה גדל ומתרחב בשני תחומים:א] על כלל ישראל ב] על כל עוונות עם ישראל, פרט לעוון טומאת המקדש וקודשיו של ישראל שהתכפר בשעיר החטאת אשר לעם- היינו השעיר לה'.

לפי דעתו של הזוהר הקדוש: יש מעלה גדולה במיוחד באמירת הווידוי, יש בכוח הווידוי אפילו להציל את האדם מפני כל מיני מקטרגים אשר בשמים, על ידי שהאדם מפרט את כל חטאיו לפני אלוקים, דינו נמסר ישירות לקב"ה ולא על ידי מתווכים למיניהם של מעלה ויש בכך הקלה לאדם, מסיבה זו גם דוד המלך מבקש:"שפטני אלוקים.."[תהילים מ"ג,א] דוד המלך מעוניין שה' ישפוט אותו באופן אישי וישיר בלבד- בכך שמעיד על עצמו שחטא.

לפי הרמב"ם [סנהדרין דף ט' עמוד ב'] על ידי שהאדם מעיד על עצמו שחטא הוא גורם לכך במו ידיו שיזוכה בדין ולכן אומר דוד המלך:"חטאתי אודיעך...אמרתי אודה עלי פשעי לה'..."

מתעוררת כאן שאלה, כיצד יתכן שיש בכוחו של הכוהן לכפר על חטאיהם של אחרים כגון: חטאי אשתו , חטאי בני ביתו, חטאיהם של העם? הרי החוטאים חייבים להתחרט על חטאיהם, התשובה לכך היא: כהן גדול שירש את הכהונה מהכוהן הגדול אהרון- הוא ירש למעשה כוח מיוחד שנקרא כוח האחדות, אהרון היה נביא ישראל במצרים במשך שמונים שנה ולכן כאשר ה' ציווה את משה ללכת אל מצרים כדי להתמנות למושיען של ישראל, משה תחילה סירב לעשות כן, הוא חשש שיש בזאת פגיעה באחיו אהרון, אך הקב"ה אומר למשה: "יראך ושמח ליבו"- כלומר לא רק שאהרון לא יפגע מכך, אלא הוא ישמח לקבל את פני משה, ליבו של אהרון הוא לב מיוחד- על טבעי, לב הגדוש אהבה רבה לזולת ולכל אחד ואחד ומעל הכול ניתן להגיד כי הוא בעל לב של אחדות עם כל אחד ואחד.

כוחו הוא כוח מיוחד שבאמצעותו מסוגל לזכות אחרים והרי ידוע שכבר נאמר על אהרון הכוהן במסכת אבות [ פרק א,י"ב] – "הלל אומר הווי מתלמידיו של אהרון: אוהב שלום ורודף שלום- אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"

הכהן הגדול ביום הכיפורים נושא איתו את כלל ישראל, כל מעשיו שנעשים נזקפים לזכות את כל עם ישראל ופעולת עם ישראל נחשבים פעולותיו, מסיבה זו אם אירע בימיו של כוהן גדול רצח בשוגג,היות ולא מנע זאת- האשמה תהיה מוטלת עליו ולכן הווידוי שהכוהן אומר- כאילו יוצא מפיהם של החוטאים עצמם. דרגה זו של אחדות וכהונה נדרשת גם מעם ישראל.

מכאן עלינו להסיק- כי הכהן הגדול משמש דוגמא אישית בכוח האחדות והכהונה לעם ישראל, לכן הקב"ה דורש מבניו:"ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" [שמות י"ט, א] כשם שבזמן מעמד הר סיני עם ישראל היה מאוחד כאיש אחד בלב אחד והיה ברמה של קדושה מיוחדת- כך עם ישראל חייב לשאוף להיות תמיד בקדושה ובאחדות מי ייתן והדבר יתגשם במהרה וכך נזכה בגאולה בכלל ובפרט – בע"ה עוד בימינו. אמן ואמן.