פרשת משפטים

מַחֲזֶה נְבוּאִי - מאת אהובה קליין

מַחֲזֶה נְבוּאִי

 מֵאֵת:  אהובה קליין ©

הִסְכִּיתוּ וְשִׁמְּעוּ הַקּוֹרְאִים

עַל אַנְשֵׁי מִדְבָּר נוֹדְדִים

בֵּין חוֹלוֹת הָרִים וּסְלָעִים

בְּמַיִם וְלֶחֶם הָיוּ מְשֻׁפָּעִים.

 

מִמַּעֲמַד הַר סִינַי הָיוּ נִרְגָּשִׁים

אֵירוּעַ  אַדִּיר רְעָמִים וּבְרָקִים

בּוֹ נָדַמּוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים

הָס מִצִּיּוּץ,כַּנְפֵי רְנָנִים.

 

עַתָּה הָיוּ טְרוּדִים

עַל עֲתִיד הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

כֵּיצַד יישְאוּ יִיסוּרִים  וּמַגֵּפוֹת

שֶׁמָּא  יִשְׁכְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת?

 

לְפֶתַע , מַחֲזֶה נְבוּאִי בַּשָּׁמַיִם

אֵלָיו כֻּלָּם נָשְׂאוּ עֵינַייִם

הַבְטָחָה אֱלוֹקִית נִצְחִית

נְבוּאָה  טְהוֹרָה  עִילאִית.

 

אֱלֹוקים יָסִיר חֹלִי מֵעָלֵינוּ

כַּאֲשֶׁר נִשָּׂא לְרָקִיעַ עֵינֵנוּ

אֱמוּנָתֵנוּ בּוֹ , נִתֵּן לָעַד

נִלְמַד תּוֹרַת מֹשֶׁה , כְּיַעַד.

 

כַּטַּל יַרְעִיף עָלֵינוּ בְּרָכוֹת

יַעֲלִים נְגָעִים וּמַגֵּפוֹת

לָנוּ יַעֲנִיק , אֹרֶךְ חַיִּים

וְאַף יוֹסִיף שְׁנוֹת חַיִּים.

הערה: השיר בהשראת פרשת: משפטים [חומש שמות]     

 

פרשת משפטים – המתכון לחיים טובים ללא מחלות

פרשת משפטיםהמתכון לחיים טובים ללא מחלות .

מאת: אהובה קליין.

הפרשה  פותחת במילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם". [שמות כ"א, א]

מעניין , כי תחילה התורה מתארת: מצוות שבין אדם לחברו ובהמשך: מצוות שבין אדם למקום.

אומר על כך: רבי שמחה בונים מפשיסחה: מכאן: "שדרך ארץ קדמה לתורה". ראוי לציין: כי הכתוב מתאר את תוצאות קיום המצוות בפועל- הלכה למעשה:

"וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹקיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ.  לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, בְּאַרְצֶךָ; אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא.  אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת-כָּל- אֹויְבֶיךָ אֵלֶיךָ, עֹרֶף..."  [ שמות כ"ג, כ"ה- כ"ה]

השאלות הן:

א] מה משמעות המילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים..."?

ב] מהו המתכון לבריאות  לאורך כל ימינו ?

תשובות.

"ואלה המשפטים.."- המשמעות.

רבים הם המפרשים הדנים בעניין חשוב זה, להלן כמה מהם:

"נתיבות שלום" מסביר: בפרשיות: יתרו ומשפטים - מתארת התורה את מתן תורה לעם ישראל- תחילה בפרשת יתרו במילים: "בחודש השלישי.." שם – אנו קוראים על ההכנות הרבות לקראת מעמד הר סיני ואילו כאן בפרשה - הכתוב מתאר את עליית משה אל האלוקים.

רש"י מפרש: כי פרשה זו נאמרה ב : ד' סיון טרם עשרת הדברות, באמצע הפרשה מתוארים כל דיני  המשפטים וראוי לבאר, מדוע התורה הפסיקה באמצע פרשת מתן תורה ועשרת הדיברות ועברה לנושא: המשפטים שיש  לשים לפני עם ישראל?

אומנם סבורים חז"ל: כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, אך בוודאי יש כאן  כוונה מסוימת . נאמר במדרש [שמו"ר, ל, ט] על פי תהלים קמ"ז, י"ט:

"מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב;    חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל".

מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב;    - הכוונה-  לעשרת הדברות.

"חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל"- הכוונה ל- "אלו המשפטים".

מכאן נלמד על פי חז"ל ודברי תהלים: שהמשפטים הם באותה דרגת קדושה כמו עשרת הדברות.

ויש לבאר את חשיבות המדרגה הגבוהה של המשפטים, ואפילו נאמר על המשפטים שזו דרגה גבוהה יותר מדבריו ליעקב.

שהרי אמרו חז"ל [מסכת שבת י']: כל דיין שפוסק דין אמת - נעשה שותף לקב"ה - במעשה בראשית!

לפי זה: דיין עומד במדרגה מאד נשגבה וכל זה מהטעם:  שגודל קדושת המשפטים – הם במדרגה כה עליונה שהם: עיקר התורה. יש להבין שהחוקים והמשפטים שניתנו וכתובים בתורה – נחשבים לגופי תורה וכל דין  תורה שנפסק על פיהם נעשה חלק מהתורה ונחשב לדברי אלוקים חיים -לנצח - וזו הכוונה: שדיין - הפוסק דין על סמך התורה - נעשה הדין הזה חלק מהתורה עצמה.

מה ההבדל בין משפט הגויים למשפט היהודים? הדבר מתפרש על סמך הכתוב

"מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב;  חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל" שהרי משפטי הגויים - הם תוצאת שיקול הדעת  של בשר ודם - ויש חשש לטעויות - מה שאין כן אצל ישראל –המתבססים על פי משפטי ה'- כדברי חז"ל  [מסכת ברכות ו']: "שלושה שיושבים בדין - שכינה עמהם, אלו דברי אלוקים חיים ולכן הם דברי אמת - ללא טעויות. בשיקול דעת גשמי - אצל הגויים - יש חשש לטעויות, ניתן להפריכן ויתכן שאינם דברי אמת.

אך מנגד דברי התורה - תמיד משקפים רק את האמת!

 ה"נתיבות שלום" מביא מעשה ידוע מהבעש"ט:

"אדם  בא לדין לפני  רב גדול ויצא חייב  בדינו. אח"כ שאל אותו: אמנם יודע אני בבירור שהתורה אמת ודבר ה' אמת וקיים לעד ואיני מפקפק שהדין נפסק באמת ע"פ דין תורה, אבל אני לעצמי  יודע שלא כך היה המעשה ובאמת איני חייב לשלם לבעל דיני, והיאך יתיישבו שתי אמיתות אלו כאחד?

השיב לו הרב , להווי ידוע לך שבגלגול הקודם נשארת חייב כסף לאדם זה ולכן ירדת  שוב לעולם הזה - כדי שתפרע לו את החוב מן הגלגול הקודם, והפירעון יהיה באופן שע"פ המעשה של עכשיו – אינך חייב לו כלום ,אלא רק בכדי לשלם את החוב הקודם יצא כך הפסק ע"פ התורה"

המסקנה לגבי מקרה זה: שע"פ תורת המשפטים נפרעים כל החשבונות בין איש לרעהו על פי  - רזא  דגלגוליא" – היינו - סוד הגלגול.

רש"י  אומר על המילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים,.." האות וו המופיע בתחילת המשפט באה להוסיף על הראשונים - מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני והכוונה: כשם שעשרת הדברות הם בדרגה - גבוהה  מעל גבוהה לפי שנפתחו שבעה רקיעים והכל ראו שאין עוד מלבדו של ה' – באותו אופן המשפטים – הם דברי ה' בשלב של - גבוה מעל גבוה וכמו שהתורה ניתנה ברעמים וברקים –אף המשפטים ניתנו בקולות וברקים ,לכן פרשת משפטים  מופיעה באמצע קבלת התורה - לפי שכל דיין הדן דין - נעשה  שותף לה' במעשה בראשית.

ר' משה פיינשטיין כתב בספרו :"קול רם" שמדברי רשי"י: ניתן ללמוד שלושה דברים הקשורים לתלמיד חכם:

א] גם אם התלמיד חכם אינו נמנה על שבעים ואחת מדייני הסנהדרין - הוא חייב כמו שנצטוו דייני הסנהדרין - לשבת במקדש - להיות בבחינת "אצל המקדש" עליו לזכור: כי: " אלוקים ניצב בעדת א-ל"

ידיעה זו עליו לדעת - בין אם יושב בדין ,בין אם מלמד ובין אם הוא לומד תורה   כמו שכתוב במסכת אבות: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". [מסכת אבות, ג, ו] ואם אינו נוהג בדרך זו ,אינו ראוי להיחשב תלמיד חכם ובוודאי שאינו ראוי גם לדון.

ב] על התלמיד חכם להבין - כי המשפטים הם מסיני , ה' נתן אותם ועל כן הוא צריך ללמוד אותם כדי להבין את כוונת ה' בהם ומה רצה ללמדנו באמצעותם.

ג] – יש להסיק מדברי רש"י - שיש ללמוד גם עם אחרים ולהוסיף תלמידים- על מנת להסביר להם את טעמי הדינים ולפרשם בדומה לשולחן ערוך -  במטרה: שגם התלמידים ישמשו גדולי תורה.

"בעל הטורים" מפרש את המילה: "המשפטים" בדרך של ראשי תיבות: - הדיין מצווה לעשות פשרה, טרם יעשה משפט, כפי שנאמר במסכת סנהדרין [ו, ע"ב] מצווה לפשר בין הצדדים היריבים במשפט, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"[זכריה ח, ט"ז] והלוא במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שאין שלום יש משפט ? אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הווי אומר: זה ביצוע  [היינו עשיית פשרה בדין]

המתכון לבריאות: "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ".

נאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹקיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ".

דעת מקרא מבאר: כי בשכר שתעבדו את ה' אלוקיכם -  ה' יברך אתכם:

ברכת הלחם כוללת את הברכה : שתיתן הארץ את יבולה וברכת המים - כוללת שיתנו השמים את גשמיהם. גם המעיינות והנחלים יהיו משופעים במים ועוד יש בברכת המים והלחם - שהמזון והמים שיעמדו לרשותנו - יהיה בו להבריא ולחזק את גופנו ולא יתערבבו בהם רעלים הגורמים למחלות.

בכך ה'  מבטיח – שירפא אותנו מכל מחלה ואף ימנע מהמחלה להגיע אלינו.

נאמרו הברכות הללו , כדי להוציא מאלה העובדים עבודה זרה ומאמינים שבעקבות הסגידה לאלילים הם יהיו בריאים ויזכו במזון ומים.

אומרת התורה לישראל: להשמיד את האלילים ולעבוד רק את ה' - אז ירפא את עם ישראל ואף יספק להם מזון. המילים: "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". יש בהן רמז: שכל מי שה' בקרבו ובמקום שה' שוכן שם = אין חולי.

הבטחה זו נמצאת בעוד מקומות במקרא:

"וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ" [לעיל, ט"ו, כ"ו].

"וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל- מַדְווֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל- שֹׂנְאֶיךָ". [דברים, ט"ו]

רבינו בחיי מסביר:  יש מחלות בגוף האדם הנובעות כתוצאה מהמאכלים והמשקאות הנכנסים לגוף  ויש מחלות מחוץ לגוף - שנובעות מפאת שינוי מזג האוויר  כפי השתנות מערכת הכוכבים.

חשוב להבין, בשכר זה שעם ישראל יעבוד רק את ה' : ה' יברך את המזון והמשקה ובכך יסיר מעליהם כל חולי. הצדיק  המקיים את ציווי התורה- לא יזדקק לגשת לרופא – לא כמו שקרה לאסא מלך יהודה שחלה ונאמר עליו:

"וְגַם- בְּחָלְיוֹ לֹא-דָרַשׁ אֶת-ה', כִּי בָּרֹפְאִים". [דברי הימים ב', ט"ו, י"ב]

ידוע כי יעקב ביקש בריאות מה' כאשר  נדר- נדר :

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" [בראשית כ"ח, כ]. ומדוע זו בקשה לבריאות? כי יעקב ידע שהחולה אינו יכול ללבוש בגד ולא מסוגל לאכול לחם.

ה"נתיבות שלום" מבאר: כאשר יהודי מתקדש וחי את חייו הגשמיים והרוחניים בקדושה, אזי מתקיימת בו הברכה: אדם מקדש את עצמו מעט - מקדשים אותו הרבה. ומתברך לחמו ומימיו ועל כל ענייניו שורה הקדושה. שהרי התורה נקראת גם: לחם ומים.

כמו שכתוב:" לְכוּ, לַחֲמוּ בְלַחֲמִי" [משלי ט', ה] וכן נאמר: "הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם.."[ישעיהו  נ"ה, א] כאשר יהודי מתאפק מתאוותיו - אז ה' אומר: "שימו לחם"- העניקו לו כל טוב הן בגשמיות והן ברוחניות.

אבל אם נוהג הפוך- ונוטל את כוח ההנאות הגשמיות מנזיד עדשים ,אז יסבול צער – הן בגשמיות והן ברוחניות.

הנה סיפור מהבעש'ט: שראה נסיך אחד רוכב על סוסו וכולו משתעשע ועליז אמר עליו הבעש"ט- אומנם מן השמים נועד לו מזל – להיות מלך, אך היות ונטל את כל הנאותיו הגשמיות מהרכיבה על הסוס - - הפסיד את המלוכה!

הנמשל הוא: חיי היהודי ,שפוסקים לו  מן השמים –בטרם ירד לעולם, מדרגות והשגות גבוהות- אבל בהנאה אחת גשמית  מאבד את הכול. ההבטחה שכל המחלה שה' שם במצרים לא ישים על ישראל- כוונתה: ה' הכביד את לב פרעה ועבדיו - הכבדת הלב - זוהי מחלת מצרים, לכן יהודי מצווה להיות מחובר אל ה', אך אם הוא מתרחק מה' זוהי הכבדת הלב - וזוהי מחלת מצרים.

לסיכום, יהודי חייב לחיות בקדושה וכך זוכה לברכת ה' בכל דבר,  בבריאות טובה ללא מחלות ועוד זוכה – שה' ימלא את ימיו  באריכות ימים טובה.

יפים דברי שלמה המלך:

"תְּחִלַּת חָכְמָה, יִרְאַת ה';    וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה.  כִּי-בִי, יִרְבּוּ יָמֶיךָ;    וְיוֹסִיפוּ לְּךָ, שְׁנוֹת חַיִּים". [משלי  ט, - י"א]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דבר החסידות – פרשת משפטים

ב"ה

דבר החסידות – פרשת משפטים

 

עבד של 'עברי'

 

כך דרשו חסידי פולין וגאליציע, על קהילות ליטא שמשקיעים את כל אונם בדקדוק:

כי תקנה עבד עברי – אם תקנא במי שהוא 'עבד' לדקדוק [='עברי'];

שש שנים יעבוד – הוא עובד חוט של שש [=פשתן, כלומר 'חוט השערה'].

אבל תדע:

ובשביעית – בשבת – יצא לחפשי חינם... הוא לא מרגיש את קדושת השבת.

(שמעתי מהרה"ח ר' אברהם מייזליש ע"ה, לפני 25 שנה, בהתוועדות יום הולדתי – אבלחט"א – בתות"ל כפר חב"ד. וזהו החלק הראשון של הווארט בלבד. ואכמ"ל)

~~~

 

"מודה במקצת" בעבודת ה'

מהכתוב בפרשתנו (כב, ח) "אשר יאמר כי הוא זה" – לומדים חז"ל (ב"ק קו, ב) את דין "מודה במקצת"– שאם אדם תובע את חברו במאה זוז, והנתבע מודה בחמישים – עליו לשלם חמישים ולהשבע על החמישים האחרים.

ויש לבאר דין זה בעבודת ה':

ה"תובע" – הוא היצר הרע, כדברי הגמרא (ב"ב טז, א) "יורד ומתעה ועולה ומרגיז . . הוא שטן הוא יצה"ר", כלומר, תחילה היצה"ר גורם ליהודי להכשל בחטא (או לפחות ב"חטא" מלשון חסרון – לקו"ת מטות פב, א), ואח"כ הוא מגיע לתבוע – שמכיון שהיהודי הזה נכשל – צריך להעביר אותו לרשותו רח"ל.

ואילו ה"נתבע" – היהודי – הוא "מודה במקצת": אמנם הוא נכשל ר"ל בחטא, אבל לא "הכל" – הוא לא מונח בחטא בכל מהותו ח"ו, שהרי עצם הנשמה היא בכלל למעלה מחטא, כי גם בשעת החטא היתה באמנה אתו (תניא פכ"ד), וגם בגלוי, הרי אפילו פושעי ישראל מלאין מצוות כרימון (ערובין יט, א. חגיגה בסופה), ולכן לא יתכן אצל שום יהודי שיהיה כולו רע ח"ו.

ועל פי זה משמעות הכתוב היא:

"על כל דבר פשע" – כשיהודי פושע ומועל ר"ל בשליחות שלו בעוה"ז, או אפילו "על כל אבדה" – כשהוא מחסיר ממה שיכל למלא שליחותו [וארבעת הפרטים "על שור על חמור על שה על שלמה" הם ארבעת הסוגים של נפש הבהמית, שמביאים לידי דבר פשע ואבדה]

-         הנה על כל תביעות אלה משיב יהודי )"אשר יאמר") "כי הוא זה" – שרק את המקצת הוא מודה, כנ"ל.

ופסק התורה היא שמודה במקצת חייב שבועה, כלומר:

מכיון שהוא כבר נפל ב"מקצת" ברשות היצר, צריך הוא תוספת כח לשמור את עצמו שלא יפול עוד יותר (גם לא – ע"י אי רצונו להיות "מודה ועוזב ירוחם"). ולכן משביעים אותו – מלשון שובע* – בכוחות יותר נעלים, כדי שיוכל להחזיק ולהישאר בצד הקדושה.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק טז, משפטים שיחה ד (עמ' 269 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 145 ואילך). ובהמשך שם ביאור דברי הגמרא (ב"ק מו, ב) "אין נזקקין אלא לתובע תחלה" ושיטת הש"ך בזה שאין מודה במקצת חייב שבועה כאשר "זילי נכסי" – וביאור כ"ז בעבודת ה'. ואכ"מ.

 

______________

*)  ראה קיצורים והערות לתניא סוף ע' נז ואילך (בפירוש מארז"ל (ספ"ג דנדה) "משביעין אותו תהי צדיק כו'").

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

מתוך דרשת האור החיים הקדוש לפרשת משפטים: "כי תצא אש"

"כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ, אוֹ הַקָּמָה, אוֹ הַשָּׂדֶה--שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה"

מסביר האור החיים הקדוש: בדרך רמז:

תרמוז התורה את אשר יסובבו הרשעים ברשעם כדי שיתעורר האדם מתרדמת שינת שכלו בהביטו הפלגת הרעות אשר יביאו לעולם

כי לא לבדם יריעו אלא יסובבו רע לכל העולם,

והוא אומרו כי תצא אש

הלא ידעת כי צרת העם תתכנה בשם אש.

צא ולמד משליח גבריאל (יומא ע"ז א) אשר שאל אש מבין הבדים (הכרובים) והוא בחינת תגבורת הדינים,

ואמר ומצאה קוצים הם הרשעים שאינם אלא קוצים מכאיבים,

ואומרו לשון מצאה על דרך אומרו (דברים לא כא) והיה כי תמצאן אותו וגו',

והטעם משום שהרשע אין לו בעלים כי האדון ברוך הוא הנה הוא פקר בו והסיר אדנותו מעליו וה' הסתיר פניו ממנו ומעתה הרי הוא כמציאה וכל הפוגע בו יעשה בו רצונו

, והודיע הכתוב עוד

כי אחר שניתן רשות לאש הדינים להבעיר לא לקוצים לבד הם מבעירים אלא "ונאכל גדיש":כאן רמז אל תינוקות של בית רבן שעדיין אין להם קומה אלא גדושים שבולת עם חברתה כי בעונות הם הנתפסים בצרת עולם.

גם אמרו ז"ל (שהש"ר פס' משכני) בפסוק (תהלים ח) "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" כי היו ערבים בשעת קבלת התורה וכשירשיעו בני אדם הנה הרשות נתונה לאש לבער בהם,

ואומרו "או הקמה": כאן מודיע כי לפעמים חרב עד צואר הגיעה מופתי הדור יסודי עולם נלקחים בעונם כדי להציל על כללות הדור כאומרו (שה"ש א') אשכול הכופר וגו', ולהם יקרא קמה על דרך אומרו (שם ה') זאת קומתך דמתה לתמר שהם הצדיקים הנמשלים לתמר כאומרו (תהלים צ"ב) צדיק כתמר וגו',

ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד וחימה שפוכה על כל שונאי ישראל, והוא אומרו "או השדה" שזה ירמוז אל כללות ישראל ולא יספיקו לא תינוקות ולא צדיקים להציל.

והודיע הכתוב כי יש יום לאל איום לבא במשפט עם הסובבים את הדבר למיתת הצדיקים וגאוני עולם להשתלם מהם,

והוא אומרו: "שלם ישלם המבעיר" - הם הרשעים הקוצים את כל אשר הרגו,

ואמרו ז"ל (סנהדרין ק' ב) כי ה' יתן כח ברשעים לסבול שיעור המגיע להם בחטאם אוי לרשע רע לשמים ולבריות כמה יסבול בעד קלקולו,

ותמצא (ב"ר פס"ג) שהצדיקים כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים שאינם נלכדים בעון אביהם היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מעונש זה,

הרי כי יעניש ה' לגורם עונש בשבילו לזולת,

ובאמת כי יחרד אנוש ויכבה שלהבת יצרו המחטיא אותו באש המשפט בהעלותו על לבבו נהרות העונשים אשר יגיעוהו על כמה נפשות קטנים וגדולים אין קץ שכולם הוא הרצחן הגדול להם באמצעות תאותו הסרוחה,

והנה אמרו ז"ל (קידושין מ' ב) לעולם יראה אדם כאלו כל העולם כולו חציו זכאי וכו'

עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע את כל העולם לחובה ודם כל העולם ודם זרעיותיהם על צוארו ועל נפשו עמוסים ויסבול מר המות בעד כל נפש אחת מהם ובכל צרתם לו צר כאשר עשה,

והוא אומרו "שלם ישלם" וגו' טעם כפל שלם וגו' המבעיר וגו': כאן רמז הכתוב כי לא לאיש הרשע לבד יעשה ה' משפט התשלומין אלא גם להמחטיאו והוא יצר הרע בחינה המחטיאתו, כי גם לו משפט חרוץ ביום ההוא יגדל המספד עליו בעשות בו ה' דין כמאמרם ז"ל (סוכה נ"ב א) שמביאו ה' ושוחטו ולא ימלט בבורחו לבצרה ואפילו לבצר (מכות י"ב א) כי מזיד הוא.

ומלך המשפט ישפוט בצדק להשתלם ממנו ונשגב ה' לבדו

.ובקמא (ב"ק ס' א) רמזו באופן אחר

מסר קצר וחזק לפרשת שבוע פרשת משפטים - הרב ישראל אשלג שליט"א

מסר קצר וחזק לפרשת שבוע פרשת משפטים
החשיבות והזהירות בענייני ממון
שילחו לחברים
להגדיל תורה ולהאדירה
כל טוב
הרב ישראל אשלג
0504182631
 

 

שבת פרשת משפטים - קישורים

שבת פרשת משפטים
 

 

ציורי תנ"ך/ הבטחת ה'- להסיר חולי מהעם/ ציירה: אהובה קליין ©

"וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ".

 [ שמות  כ"ג, כ"ה]

 
 
 

ציורי תנ"ך/ משה עולה להר סיני/ ציירה: אהובה קליין ©

 

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר"

[שמות כ"ד, י"ח]

 
 
 

ציורי תנ"ך/ שילוח העבד ורעייתו לחופשי/ ציירה: אהובה קליין ©

:

"אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּו" 
 
 

"וְאֶל-הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ-לָנוּ בָזֶה, עַד אֲשֶׁר-נָשׁוּב אֲלֵיכֶם"

[שמות כ"ד, י"ד] 
 
שמיטה 
ציורי תנ"ך/ האביונים בשדה בשנת השמיטה / ציירה: אהובה  קליין© 
 
 
ציורי תנ"ך/ " וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ" /ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] 
 
 
 
ציורי תנ"ך/ שומר  חינם/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] 
 
 
 
 ציורי תנ"ך/ שליחותו של המלאך/ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

 "כי ילך מלאכי לפניך והביאך..."[שמות כ"ג, כ"ג] 

עלונים התשע"ט

עלון ישא ברכה | עלון זה השער לה' עלון תהילות ישראל | עלון אור השבת 

עלונים תשע"ז
עלון ישא ברכה 

עלונים תשע"ה
עלון ישא ברכה | עלון שערי יוסף | עלון זה השער לה' 
 

עלונים
ציור: העבד העברי יוצא לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך/ ציירה: אהובה קליין ©[שמן על בד]

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו-

 וחדלת מעזוב לו?עזוב תעזוב עימו"[שמות כ"ג,ה]

פרשת משפטים - מהו המתכון למניעת מגיפות וחולי

פרשת משפטים - מהו המתכון למניעת מגיפות וחולי

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו: התורה מתארת לפנינו : מערכת מסועפת של חוקים ומשפטים   בדגש  מיוחד על מצוות שבין אדם לחברו.

מעניינים דבריו של רבי שמחה בונים מפשיסחה  על דברי הפתיחה :

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם".

התורה באה ללמדנו: שיש לשים את "המשפטים" – המצוות שבין אדם לחברו - לפני המצוות שבין אדם למקום.

בעל הטורים  מסביר את המילה: "משפטים" באמצעות  ראשי תיבות:

הדיין  מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט.

כמו שנאמר בגמרא[ מסכת סנהדרין ו', ע"ב]: "מצווה לבצוע [ לפשר בין הצדדים היריבים במשפט]  כפי שנאמר: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם". [זכריה ח', ט"ז]

הרי - במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שיש שלום אין משפט! אלא, איזהו משפט שיש בו שלום?- התשובה: להגיע לפשרה בדין.

רבי יצחק מאיר מגור [בעל "חידושי הרי"ם"] אומר: רצה כאן רש"י  –  להדגיש שאפילו המשפטים המובנים לכל בר דעת - ע"פ השכל וההיגיון, הרי עיקר כוחם הוא מהטעם שניתנו לנו על ידי הקב"ה בהר סיני.

בפרשה זו ישנה הבטחה לעם ישראל - מהו התנאי להסרת מחלה ? ברכה זו נחוצה לכל החיים:

"עֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". [שמות כ"ג ,כ"ה]

בחלק האחרון של פרשה זו - משה עולה להר סיני לקבל את לוחות האבן - כפי שהכתוב מתאר:

"עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם.  וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ; וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הַר הָאֱלֹהִים. וְאֶל-הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ-לָנוּ בָזֶה, עַד אֲשֶׁר-נָשׁוּב אֲלֵיכֶם; וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם, מִי-בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם.  וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר.  וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָה עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן.  וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה, כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְעֵינֵי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה".  [כ"ד, י"ב-י"ח]

השאלות הן:

א] התנאי להבטחת ה' להסיר מחלה מעם ישראל-מהו?

ב] כיצד  עלה משה להר-ומה תוכן לוחות הברית שקיבל?

ב] באיזה אופן נכנס משה לתוך הענן?

תשובות.

הבטחת ה' להסיר מעם ישראל מחלה.

בתקופה זו של התפשטות מגיפת הקורונה - מעניינים דברי הפרשנים בנידון:

"נתיבות שלום"- מבהיר: כדי  שברכת הבריאות תשרה עלינו- עלינו לחיות  את חיינו מתוך קדושה וטהרה- כגון שיברך לפני שיאכל וגם בתום הסעודה - תמיד יודה לה' ויעשה לו נחת רוח - אז ה' יברך אותנו הן בלחם והן במים - המרמז על מידת החסד והאהבה - וכאשר יהודי מקיים את הציווי:

"עֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" – מתקיים בו: אדם מקדש עצמו מעט - מקדשים אותו הרבה ומתברך בלחמו ומימיו- לפי שעל כל ענייניו שורה הקדושה.

"כל המאורעות העוברים על יהודי- מחייבים אותו התבוננות, שישמע את דברי ה' מדבר וקורא אליו - מתוך כל המאורעות וכאשר אינו שם לבו להתבונן - זו מחלת מצרים, הכבדת הלב - כמו שכותב הרמב"ם:- כמו שיש מחלות גופניות כך גם יש מחלות נפשיות ,  מחלות רוחניות , זהו פירוש הפסוק  -"והסירותי מחלה מקרבך", כל עניין הכבדת הלב -שליבו של האדם - מטומטם ואינו רואה ואינו שומע - נובע מחמת פגמיו, [חטאיו] אך כאשר-"ועבדתם את ה' אלוקיכם—שמתקדש ומתקרב להשי"ת, אז "הסירותי מחלה זו מקרבך" שמכל המאורעות- יראה וישמע את דבר ה' המדבר וקורא  אליו בכל המצבים, שלכל זה מגיעים ע"י ועבדתם את ה' - שמוסר כל  תענוגיו לה' "

רבינו בחיי מסביר: לעומת הגויים העובדים עבודה זרה ומצפים שבדרך זו - יזכו  להישגים רבים ,ייטב מזלם והצלחתם  תגבר, הרי מנגד, עם ישראל אם יציית לצוויי התורה הקדושה ויעבוד את האלוקים ,הקב"ה  כפי שהוא מבטיח - יעניק לבניו ברכה בלחם , במים ויסיר את כל המחלות מעליהם. יש תחלואים בתוך הגוף הנגרמים ממאכלים ומשקאות ויש גם מחלות מחוץ לגוף - וירוסים שונים הנובעים כתוצאה משינויי מזג האוויר  כפי השתנות מערכת הכוכבים, מובטח מאת ה', כי על ידי עבודת ה'  הוא יברך את מזון האדם בכך שיהיה בכוחו להסיר את כל סוגי המחלות וכך הצדיק לא יזדקק לגשת לרופא. הראיה מהכתוב : "וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים" [דברי הימים ב, ט"ו]

 

רעיון דומה אומר גם  הרב שמשון רפאל הירש : עם ישראל חייב הודאה והכנעה לה' - על ידי קיום התורה ומצוותיה , הכוונה שכל אחד ואחד מחויב  לעבוד את האלוקים כפי שכתוב: בלשון רבים: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"- ולא נאמר בלשון יחיד: "ועבדת" .

עבודת ה' – רק היא  תגרום לכך שברכת ה' תרד לארץ - אותה ברכה שאומות העולם מצפים מעבודתם לכוחות הטבע המדומים.

ה"כלי יקר" מסביר את  הפסוק באופן מעניין: כתוב: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"- הפסוק פותח בלשון רבים "וַעֲבַדְתֶּם" ומסיים בלשון יחיד: ו"ּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ:"

הטעם לכך הוא: היות וכל ישראל ערבים זה לזה ולא יברך אלוקים לחם של כל יחיד ויחיד ,אלא עד שעובדי ה'  יהיו רבים וכולם יעבדו את ה' כאחד, רק אז יבורך לחמו של כל אחד ואחד.

 

יש אומרים: שבעוד שהתפילה  לה' – תאמר יחדיו עם כל הקהל,  בתפילתם ה' לא ימאס , אך  בענייני אכילה עדיף שכל אחד  יאכל את מזונו לבדו.

 

על פי רוב ,כל המחלות והנגיפים על ידי המאכלים מבחוץ, או על ידי התגברות היסודות זה על זה מבפנים, מטעם זה נאמר: "ובֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ" ובהמשך ישנה את ההבטחה: "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". 

 

דעת מקרא מפרש: הברכה  תהיה בכמות : הרבה אוכל ושתיה וברכת הלחם. הכוונה: שהאדמה תיתן את יבולה והגשם ירד במידה מספקת - כפי שכתוב בקריאת שמע.

 

הנחלים יהיו משופעים ונקיים ללא רעלים העשויים לגרום למחלות, הקב"ה ירפא את אלה שחלו ויסיר כל מחלה מעמו וגם  ימנע מבעד המחלה לבוא אל בניו.  תוצאות אלה מבטיח ה' -כדי לסתור את דעת עובדי האלילים הסבורים: כי את כל הטוב ניתן להשיג באמצעות עבודתם האלילית.

לעניות דעתי- חייבים אנו להיזכר במגפות שהביא ה' על עם ישראל בעבר- כגון מכת הנחשים במדבר, כאשר היו ישראל מתבוננים על נחש הנחושת בראש העמוד כלפי מעלה- מיד התרפאו. אין הנחש ממית או מחיה- אלא האמונה באלוקים- ומסירותו אליו בקיום התורה ומצוותיה-הם הפתרון לרפואת האדם. ועל כן זוהי הוכחה- שכל המגפות הבאות עלינו- הן יד אלוקים  המזכיר לנו- תמיד להתחבר לשורשים- היינו, לעשרת הדיברות- לתורה הקדושה, באופן זה נהיה מוגנים על די מלך מלכי המלכים.

 

 משה עולה להר סיני לקבל את הלוחות.

רש"י מסביר: משה  הצטווה מה'- לאחר מתן תורה –לעלות להר סיני  למשך ארבעים יום, כדי לקבל את לוחות האבן- הלוחות כללו: שש מאות ושלוש עשרה מצוות –בכלל עשרת הדברות , יהושע בן נון – תלמידו - ליווה   את משה -עד מקום ההגבלה- תחומי ההר שאינו רשאי להיכנס לשם ולהתקדם הלאה. מנקודה זו- משה נפרד ממנו ועלה לבדו אל הר האלוקים. ואילו יהושע המתין לו לרגלי ההר והתעכב שם למשך ארבעים יום. ההוכחה לך: כי בתום תקופה זו נאמר: "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם, בְּרֵעֹה; וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה". [אלו היו קולות של האנשים שסגדו לעגל הזהב.] מכאן שיהושע לא היה עמהם.

מדרש חז"ל אומר: לוחות האבן - הם משל למדבר שהוא משובש בגדודי שודדים, מה עשה המלך? מיד הושיב שם גדודי צבא כדי לשמור על המקום, הנמשל: הקב"ה קרא לתורה בשם: "אבן" – לפי שנאמר: "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן",

 

יצר הרע קרוי "אבן" כפי שנאמר: "ַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". [יחזקאל ל"ו, כ"ו]

 

לפי זה, התורה היא אבן -ויצר הרע –אבן – האבן - התורה  תשבור את האבן- יצר הרע - כלומר יש בכוח התורה להילחם נגד יצר הרע.

רבינו בחיי מביא כמה הסברים על מטרת עלייתו של משה להר סיני:

והוא מתייחס למילים:

"וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם". 

"להורתם" -  הכוונה ללמד את התורה על דרך הפשט  שהרי התורה והמצוות- משמשות מסלול ודרך- כדי להדריך את נפש האדם לשוב אל שורשה.

להתכונן לקראת העולם הבא, ועל כך אמר שלמה המלך:

"וַיֹּרֵנִי--וַיֹּאמֶר לִי, יִתְמָךְ- דְּבָרַי לִבֶּךָ;    שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה". [קהלת ד, ד]

על פי המדרש: "להורותם"- זה תלמוד.

לוחות האבן- לוחות הברית ובהם עשרת הדברות.

"והתורה"- זו התורה שבכתב.

המצווה"- זו המשנה..

"אשר כתבתי"-הם- הנביאים והכתובים.

"להורותם"- האות הראשונה- ל' והאות האחרונה – מ'- סה"כ- שבעים ובאמצע התורה- כלומר אם מורידים את האות הראשונה והאחרונה מהמילה: "להורותם"- נשאר לנו-"תורה"- מכאן: ששבעים פנים לתורה.

עוד הערה מעניינת של רבינו בחיי: יהושע בן נון שהמתין למשה בהיותו על ההר- היה אחד מכלל שבעים הזקנים שהמתינו למשה למטה- אלא שיהושע היה הגדול מכולם.                                                                               

משה נכנס לתוך הענן.

האגדה מספרת: "ויהי בעלות משה לקבל את התורה ויבוא ענן ויתיצב לפניו, ויבט משה עליו ולא ידע  איכה יעשה? היאחז בו אם יעלה עליו, ועודנו חושב מה לעשות ויחלק הענן לשני חלקים ויבוא משה תוכו. וישאהו הענן משם והלאה, ויפגשהו קמואל- המלאך הממונה על שנים עשר אלף מלאכים השומרים את שער השמים, ויגער במשה ויאמר: איכה נועזת לבוא עד הלום ולא יראת את המלאכים ואת אשם [האש שלהם]הגדולה? ועודנו מדבר- ויכון לגעת  במשה ולשורפו.

ויקרא משה בשם ה' ! ויחרד קמואל חרדה גדולה ויבהל וינס מפני משה, וירחק ממנו שלושה עשר אלף פרסה, וישא הענן את משה ממקומו והלאה ויבוא ..... ויאצל ה' מזיו כבודו על משה ויחזקהו, ולא יכול אש המלאכים לנגוע בו"

רש"י מגלה לנו  דבר מדהים: כי חז"ל למדו אותנו ששלוש מחיצות היו בהר סיני: חושך, ענן וערפל שנאמר:

"וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל"  דברים ד', י"א] ומשה ניגש אל הערפל..

לסיכום, לאור האמור לעיל -  פרשה זו מעבירה לנו הנחיות - כיצד לשמור על בריאותינו וחיינו על ידי קיום מצוות התורה - ובכך למנוע מעלינו מגפות ומחלות ויפים ומחכימים - דברי שלמה המלך - האומר על התורה הקדושה:

"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם;    וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ;    וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". [משלי  ג. י"ז- י"ח]

הלוחות סם החיים

הלוחות סם החיים

מאת: אהובה קליין ©

משה עולה  להר

לקבל לידיו אוצר

מחיש צעדיו כצבי

חש גיבור כארי.

 

 רוח עזה בפניו

 אש  בוערת בעצמותיו

 השכינה פורשת כנפיים

 מלאכים מגיחים משמים.

 

מנהיג דגול, עבד נאמן.

כהרף עין  נכנס לענן

למען קבל הלוחות

סם חיים ומצוות .

 

ארבעים יום ולילה

שוהה עם   דרי  מעלה

תורה יקבל מפי האל

ילמדה לעם ישראל.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת משפטים  [חומש  שמות]

 

 

 

 

דבר החסידות – פרשת משפטים - תשפ"א

ב"ה

דבר החסידות – פרשת משפטים

 

ראשונים כמלאכים

הרה"ק רבי ישראל מרוזין נזדמן פעם עם מחותנו הרה"ק רבי חיים מקוסוב בסעודה.

האדמו"ר מקוסוב אכל והרוז'ינאי הקדוש רק טעם משהו ומיד משך ידו, כדרכו בקודש.

-         שאלו רבי חיים: מדוע אין המחותן אוכל?

-         ענה לו הרוז'ינער: כי בשעה שירדנו לעולם הזה, התנינו תנאי עם הגוף שלא ליהנות מהעולם הזה כלום.

כששמע זאת רבי חיים משך אף הוא את ידו מהצלחת.

-         שאלו הרוז'ינער: ולמה אין המחותן אוכל? האם התנה גם כן תנאי כזה?

-         לא, השיב רבי חיים. אלא בליל שבת אנו אומרים למלאכים "בואכם לשלום" ומיד אומרים "צאתכם לשלום", כי עם מלאכים אי אפשר לאכול...

 (ע"פ עלון "נועם שיח" (סאנטוב), לייקווד תשפ"א)

 

~~~

 

מתי אין לעזוב ל"חמור"?

ידועה תורת הבעש"ט על הנאמר בפרשתנו (יט, ג) "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו":

ותוכנה: "אם אדם יסתכל בחומר שלו, זה הגוף, ויראה שהוא "שונאך" – שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלקות, ושהוא "רובץ תחת משאו" – הוא מתעצל לקיים תורה ומצוות, ואולי יעלה על דעתו "וחדלת מעזוב לו" – להתחיל בסיגופים לשבור את החומריות. הנה לא זו הדרך ישכון אור התורה, כי אם – "עזוב תעזוב עמו" – יש לברר את הגוף ולזככו ולא לשבור אותו בסיגופים" (ע"פ "היום יום" כח שבט).

אך על פי תורה זו, שומה עלינו להבין את דברי רש"י על הפסוק, שכתב:

"וחדלת – פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר. הא כיצד? זקן ואינה לפי כבודו – וחדלת! או בהמת נכרי ומשאו של ישראל – וחדלת!"

שלכאורה, באיזה מקרים (בעבודת ה') מדובר כאן, שיש לחדול בהם מלעזור לחומר הגוף ולשברו בתעניות?

מבאר הרבי:

בשו"ע הל' נזקי גוף ונפש (בחו"מ. סעיף ד) פוסק אדמו"ר הזקן שבשני מקרים מותר לאדם להתענות:

א)    אם "עושה בדרך תשובה, שצער זה טובה היא לו להציל נפשו משחת ולכן מותר להתענות לתשובה"

ב)    אפי' שלא בדרך תשובה, אלא כדי למרק נפשו לה' שאין טוב למעלה מטובה זו.

וי"ל ששני אופנים אלו מרומזים בשני היוצאים מן הכלל שהביא רש"י:

א)    "בהמת נכרי ומשאו של ישראל" – מי שנכשל בעבירות עד שגופו נפל בידיהם של כוחות הקליפה ("בהמת נכרי"), ולכן מותר לו להתענות ("עושה בדרך תשובה")*.

ב)    "זקן ואינה לפי כבודו" – מי שנמצא בדרגה רוחנית גבוהה (זקן – "זה שקנה חכמה" – קידושין לב, ב), ואין זה לפי דרגתו ומעלתו ("לפי כבודו") לעסוק בענייני הגוף – גם לו מותר להתענות כדי להתעלות מענייני העולם ("כדי למרק נפשו לה'")**.

  •  

למרות האמור לעיל, שבשביל עניין התשובה מותר להתענות, אומר אדמו"ר הזקן באגרת התשובה הוראה ברורה, ש"בדורותינו אלה" אסור להרבות בתעניות, אפילו תעניות של תשובה, אלא יש לפדות את התעניות בצדקה.

ומכיון שחלישות הדור היא לא בבחירתנו, אלא משום שכך ברא הקב"ה את דורנו – מובן שבאופן העבודה שהורו לנו הבעש"ט ואדמו"ר הזקן לא נחסר מאומה ממה שהיו יכולים לתקן ע"י תעניות וסיגופים

– כי בדורנו ניתנה האפשרות לתקן עניינים בלתי רצויים באופן שלא קשור עם צער ודאגה, אלא דווקא מתוך שמחה וטוב לבב.

 

שבת שלום וחודש טוב ושמח!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כא, משפטים שיחה א סעיף ח-ט (עמ' 130 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 145 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' תח-ט.

 

______________

*)  אלא שיחד עם זאת "משאו של ישראל" – כדברי חז"ל (עירובין יט, א. חגיגה בסופה) שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

 

**)  ועפ"ז מובן מדוע לא הביא רש"י את הדוגמא השלישית של המכילתא "(כהן ו)היה בין הקברות", כי המשמעות הרוחנית של מקרה זה היא שע"י החטאים יורד הגוף ונפש הבהמית ל"מקום המיתה והטומאה" (כלשון התניא פכ"ב), אבל נשמתו של יהודי היא בבחינה של "(בת) כהן" (ראה זהר פרשתנו צה, א ואילך") – מחוץ ולמעלה ממקום המיתה והטומאה, כיון ש"גם בשעת החטא היתה באמנה אתו ית'" (תניא ספכ"ד).

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת משפטים - חלק ג - הרב אריה קרן

פרשת משפטים - חלק ג - הרב אריה קרן

ונתת על השולחן לחם פנים (משפטים כב-ל)

במיקדש אסור שיהיה חמץ לכן הלחם היה מקמח מצה ונישא חם מי שישי עד שישי בתבנית כיכרות לחם כך מי שמחשיב את עצמו תמים עניו ושפל לעומתו יתברך כמו חמץ שלא תופח שמסמל ענוה הקב"ה דואג לו שהארת השבת תשמור עליו קדוש מי שישי ועד שישי.

מעשה באחד מהאנוסים בתקופת האינקויזיציה הצליח להמלט מפורטוגל והגיע לצפת שבגליל. מיד בבואו לצפת הזדמן האיש לדרשתו של הרב, והדרשה – עסקה בלחם הפנים, שהיה במקדש מידי שבת בשבתו.

תוך כדי דבור פלט הרב הדורש אנחה כבדה ובקול ספוג צער אמר: "ועכשיו, אין לנו דבר מוכן, כדי שיחול השפע גם על הבלתי מוכן".

שב האנוס לביתו ובתום לב צוה על אשתו, כי מידי שבוע בשבוע, ביום השישי, תכין שתי ככרות לחם, עשויות קמח המנופה י"ג פעם, את הבצק עליה ללוש בטהרה – כך אמר – ולאפות היטב בתנור ביתם. זאת, משום שרצונו להקריב את הלחם לפני ה', כפי שהיה במקדש.

בציתנות מלאה האשה את הבקשה. מדי יום שישי היתה אופה – על פי הוראותיו המדויקות של בעלה – שתי ככרות לחם, הבעל נוטל היה את הככרות אל בית הכנסת, שם התחנן והתפלל לפני ה', שיקבל את לחמו ברצון. ובתום תפילתו – היה יוצא מבית הכנסת ומותיר אחריו את שתי הככרות.

לשמש בית הכנסת נכונה מתנה מידי שבוע בשבוע: בכל יום שישי היה מוצא בבית הכנסת שתי ככרות לחם טריות וניחוחיות. מי הביא את הככרות – זאת לא ידע. אף  לא טרח לברר. שמח וטוב לב היה נוטל את שתי הככרות לביתו ומענג בהן את שבתו.

לעת ערב היה אותו אנוס שב לבית הכנסת, וכמובן – את שתי ככרותיו לא מצא. שמחה גדולה מלאה את לבו. וכך היה מספר לאשתו: "השבח לה', שלא בזה את בקשתי וקבל את  לחמי ואף אכלו בעודנו חם וטרי. ואם כך, עליך להמשיך ולהקפיד על הכנתו עשרת מונים. הן חובה עלינו  לגרום לאלוקינו נחת רוח!"

כך נהגו האנוס ואשתו לטרוח באפית הלחם ולהביאו לבית הכנסת מידי שבוע בשבוע.

והנה, באחד מערבי השבתות, בא הרב אל בית הכנסת וניצב על הבמה כדי להתכונן לדרשה שאמור הוא לשאת ביום המחרת, יום שבת קודש.

עודנו עמד שם – ואל בית הכנסת נכנס האנוס ובידיו שתי ככרות לחם, כמנהגו. הניח את הלחם והחל שוטח את דברי תחנוניו, בלי להרגיש ברב, הניצב על הבמה.

והרב – הוא עקב אחר מעשי האנוס. ברגע הראשון נדהם למראה עיניו, אך מיד התעשת והחל גוער בקולי קולות: "שוטה שכמוך! כלום ה' אוכל ושותה? בודאי השמש הוא שלוקח את לחמך, ואתה – בתמימותך – מאמין שה' מקבלו! הן זהו חטא כבד מנשוא ליחס גשמיות לה' יתברך!!"

לא הספיק הרב לסיים את דברי גערתו, ואל בית הכנסת נכנס השמש. כהרגלו מידי שבוע, בא בשעה הקבועה ליטול את שתי ככרות הלחם הטריות...ניגש אפוא ליטול את הככרות, וגערותיו של הרב השיגו גם אותו: "אתה, השמש, תן תודה לאיש זה, שהביא לך מידי יום שישי שתי ככרות לחם טריות!"

"תודה! תודה!" מלמל השמש, ללא בושה או מבוכה.

מבט אחד לעבר האנוס גילה לרב ולשמש כי פניו חפו ועיניו החלו זולגות דמעות. "ימחל נא לי הרב על טעותי", התחנן האיש. "לא הבנתי את הדרשה בדבר לחם הפנים... מצוה התכונתי לעשות – והנה, עברה חמורה עברתי"...

עודנה בוכה בדמעות שליש, ואל בית הכנסת נכנס אדם נוסף, היה זה שליח של האר"י הקדוש. פנה השליח אל הרב וכך אמר לו: "שוב לביתך ואמור לבני משפחתך כי ביום המחר, באותה שעה שבה התכוננת לדרוש את דרשתך בבית הכנסת – מות תמות! כבר הוכרז על כך למעלה בשמים!"

נבהל הרב למשמע הבשורה הרעה. חיש מהר נשאוהו רגליו אל האר"י הקדוש. "מה חטאתי שכך באה לי?" שאל בקול נכנע.

השיבו האר"י: "כיון שביטלת נחת רוח שהיתה לקדוש ברוך הוא – נגזר עליך כזאת. דע לך, כי מיום שחרב בית המקדש לא נגרמה למלכו של עולם נחת רוח כפי שגרמו לו מעשיו התמימים של האנוס הזה, בהביאו את שתי הלחם ובסברו שה' קבלם. על שום שאתה גרמת לו להפסיק להביאם – נגזרה עליך מיתה, ואין כל פתח של תקוה להצלה!"

עצוב ומתייסר שב הרב לביתו והודיע לבני משפחתו את דברי האר"י  הקדוש.

ואכן, ביום המחרת – הוא  יום שבת קודש – בשעה שאמור היה לדרוש בבית הכנסת, השיב הרב את נשמתו ליוצרה. (מעשיהם של צדיקים).

 מכאן ניתן ללמוד שתמימות זה שלימות ומסמלת את שיא האמונה בה' יתברך. לכן זכה יעקב אבינו שפרצופו יהיה בכיסא הכבוד שנאמר "איש תם יושב אוהלים" ובכל מקום שיש שם תמימות שם שוכנת השכינה.

אנשי קדש תהיו לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו (משפטים כב- ל)

ויש לכם לשאול והרי הכתוב היה צריך לומר לכלב תשליכון אותה, כיון שמדובר בבשר של טריפה, אבל יש כאן רמז שכל המאכיל נבלות וטרפות לישראל יתגלגל לכלב וצערו יהיה גדול. וזהו שנאמר לכלב תשליכון אותו, ר"ל את זה ששוחט ומוכר הבשר, ואם שוחט בסכין פגומה מיתתו במגפה, שכן פגימה אותיות מגיפה.

ומעשה היה בשוחט אחד שהיה מאכיל לישראל נבלות וטריפות ולא היו יודעים. שהיו סומכים עליו. יום אחד ערב יום הכיפורים היה, שתה הרבה יין, ואח"כ עלה לגג לשאוף רוח, והיה שיכור כל כך שנפלה למטה ומת, ובאו הכלבים וליקקו את דמו. כשראו זאת הבריות באו לפני ר' חנינא וביקשו רשות ליטלו משם. ענה ואמר להם: הכתוב אמר: ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. וזה שהיה מאכיל נבלות וטרפות לישראל נצא שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל לבני אדם  אם כן הניחוהו שם, משלהם הם אוכלים.

ויש שהעושה כן מתגלגל לעלה של אילן, והרוח מנענעת אותו מלמעלה למטה ולכל הצדדים, ויש לו צער מזה, ואין לו תקנה אא"כ העלה נופל. ויש המתענה בזה מאה פעמים ויותר, כפי כמות הנבלות והטרפות שהאכיל לישראל.

ומעשה היה ברבי אבא ששאל אותו גוי אחד, כיצד אומר הכתוב ''טרף נתן ליראיו'', והרי נאמר לכלב תשליכון אותו. אמר לו ר' אבא, ריקא שכמותך שאתה שואל שאלה כזו. אילו היה נאמר טרפה נתן ליראיו, היית יכול לשאול, עכשיו שנאמר טרף, הכוונה מזונות, שמשגיח על הצדיקים לתת להם אכלם. ואפילו אם תאמר שטרפה ממש, אין בזה קושיא, שהכונה שדיני הטרפה נתן הקב"ה לעצמו כדי לקדשם שיהיו עם קדוש ויקיימו המצוות בקדושה. לא יטמאו פיהם במאכלות אסורות, שבו הם לומדים התורה הקדושה, וזהו שנאמר טרף נתן ליראיו אבל לא לכם.

וכן אמרו בגמרא שהצדיקים בטוחים שאין הקב"ה מביא תקלה על ידם ואפילו בהמתם של צדיקים אין הקב"ה מביא חטא על ידם שאינם נכשלים במאכל אסור. כפי שראינו בחמורו של ר' פנחס בן יאיר שהיה שרוי שלושה ימים בלי מאכל, לפי שהשעורה שנתנו לו לא היתה מעושרת. והבטחה זו אינה אלא בדבר מאכל, שבזה משגיח הקב"ה על הצדיקים שלא יבוא לידי אכילת מאכל אסור, אבל בשאר איסורים אינם בטוחים ממכשול, אלא הם עצמם צריכים להיות זהירים בכך, שיתכן שיזדמן שום איסור בשוגג והם לא ירגישו בכך.

באחת הפעמים, עת הוזמן ה"חדושי הרי"ם" לסעודה, הובא לפניו בשר.

בעל ה"חדושי הרי"ם" הביט בצלחת הבשר שהוגשה לפניו ולא נגע בה. שאלוהו: "מדוע הרבי אינו אוכל את הבשר?"

ענה בעל ה"חדושי הרי"ם": "בשר זה איננו נאכל, איני  יכול לאכלו"

לא הבינו הסובבים אותו, מה כונתו: מדוע בשר זה לא "נאכל", אך הבינו שלא דבר של מה בכך הוא. הלכו חסידיו לברר את מקור הבשר. בדקו אצל השוחט, ולא מצאו כל דופי. בררו אצל בעל הפרה, והתברר שהיה זה בשר שאסור לאכלו מפני קדושת בכור.

באו בתדהמה אל האדמו"ר וסיפרו לו אודות חקירתם. נענה האדמו"ר ואמר: "בודאי חושבים אתם שאני נביא ויודע, אך אין זה כך. כל אדם מישראל יכול להרגיש זאת, לפעמים ליבו לא נותן לו לאכול".

והמשיך ואמר  "הכתוב: 'בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל, מה פרוש נאכלת? יש בשר "שנאכל", שרוצים לאכול, ומה פרוש אשר לא תאכל? יש בשר "שלא נאכל" שאין רצון לאכלו. (613 סיפורים  על תרי"ג).

ומעשה ביהודי אחד שהיה לו מכיר גוי אחד בכפר. ומפעם לפעם היה הולך ומתאכסן בבית הגוי לרגל מסחרו, והיה הגוי מביא בפניו תבשילים שלהם, והיה היהודי אומר לו, ידידי, דבר זה אסור לנו על פי תורתנו הקדושה. והיה יושב שם כמה ימים ומסתפק בפת חריבה שהיה מביא עמו בילקוטו. פעם אחת נזדמנו שני יהודים בכפר, וימות החורף היו, ולא היה להם מקום ללון. ונתדפקו על דלתו של אותו גוי, והניח לפניהם לאכול ממאכליו שבישל. והללו הושיטו ידם ואכלו מן המאכלים האלו כדי שובעם. כשעמדו מן השולחן ביקשו מקום ללון. אמר להם אותו הגוי, לכו אל מקום אחר באשר תמצאו. תמהו היהודים והתחילו מתחננים בפניו. אמרו לו, היכן נלך עכשיו בליל סופה וסערה. ומה עשינו לך ומה חטאנו. אמר להם הגוי, כיון שאכלתם מתבשילי סימן שאינכם נאמנים על דתכם, ושוב אין אתם נאמנים בכל דבר. וחושש אני פן תגנבו חפצים מביתי, כי מי שאין לו שורש ועיקר בדתו אין בו שום אמונה. שהרי יהודי פלוני יושב אצלי ימים ושנים ולא טעם שום דבר מתבשילי, ולכן היה נאמן בעיני.

ובשר בשדה טריפה לא תאכלו (משפטים כב-ל)

מדוע כתוב "בשר בשדה טריפה" וכי רק בשדה אסור ואילו בבית מותר? (עיין בפירוש אבן עזרא).

אלא ניתן לפרש על דרך הדרש. כי בדרך כלל מי שבני ביתו מקפידים לשמור על מאכלים כשרים, אע"פ שהוא אינו ירא ה' כל כך, הוא מתבייש לאכול מאכלים שאינם כשרים מפני שהוא נמצא במסגרת, או מפני שמצוי לו בלאו הכי בשר כשר ולמה לו לאכול בשר טריפה? אבל כשהוא נמצא בשדה כלומר מחוץ לבית כגון בטיול או במילואים וכדומה אז יש חשש שמא יכשל ויאכל טריפה כשאין לו בשר כשר, וגם אין לו ממי להתבייש, חוץ מבורא עולםולכן מפני חשש תאוות הבשר הזהירה התורה בפירוש "ובשר בשדה" טריפה לא תאכלו, בכל מצב שיהיה.

ומעשה בעיירה אחת שהממשלה גזרה לפנות את בית הקברות שלה לצורך כביש, ופינו את כל המתים ובכל בית הקברות נמצאו רק עצמות, חוץ משני קברים שהיו גופות שלמות האחת היתה של רב העיירה שהיה איש צדיק וקדוש. והשניה של חייל אחד וכולם תמהו איזו זכות היתה לחייל הפשוט הזה שנשאר גופו שלם?

לאחר שחקרו נודע שאותו חייל היה משרת בצבא הפלוני והיה תמיד נזהר שלא לטעום מפיגוליהם. פעם אחת ספרו לקצין הגוי שכך נוהג היהודי שלא טועם מהאוכל שלהם. חרה לו מאוד וציוה לכמה חיילים להאכילו בכוח בשר חזיר. השכיבו את החייל היהודי ודחפו לתוך פיו בשר חזיר ולא בלע עד שנחנק ומת. וכעת לאחר מאה שנה נתגלה קברו והיה גופו שלם ורענן ונכתב כל זה בספר חברה קדישא ונעשה על ידי זה קידוש ה' גדול (קול יהודה).

כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו (משפטים כג-ה)

עזב תעזב עמו. וזהו שנאמר "עזוב" היינו הנח את איבתך, וברגע זה אל תחשוב בה. וזה שנאמר "תעזב" שתלך לסייע לו לפרוק משאו. וזוהי אחת ממצות עשה שבתורה ונקראת מצות פריקה. ר"ל פריקת המשא מעל גבי הבהמה. ויש בזה עוד מצוה ששמה מצות טעינה, כלומר לעזור לו להטעין המשא על גבי הבהמה, כפי שמוזכר בפרשת כי תצא. ויש הבדל בין מצוה אחת לחברתה, שבמצות פריקה יש חיוב לילך ולפרוק בחנם, כיון שיש בזה צער בעלי חיים, שלבהמה יש צער מן המשא המוטל עליה, בין אם המשא הוא כשיעור שיכולה לסבול, ובין אם הוא יתר מכדי יכולתה. וכן אם תמות הבהמה יאבד בעליה ממונו, ובגלל ב' הטעמים האלו ציוה הקב"ה לעזור לו לפרוק משאו. ומי שרואה אותו בכך ואינו עוזר לו, עובר על ב' מצות. האחת מצות עשה והאחת מצות לא תעשה. אלא אם כן הוא כהן והבהמה בבית הקברות, או שהוא זקן או תלמיד חכם, שפטרה אותו תורה ממצוה זו.

מעשה היה בשני בני אדם שהיו מהלכים בדרך. והיו שונאים זה לזה, באמצע הדרך נפל משאו של אחד מהם מחמורו, וכשראהו חברו בכך רץ להטעין משאו כדי לקים מצות התורה. באותה שעה אמר הלה בלבו, אני טעיתי בפלוני, שחשבתי אותו לאויבי, ועכשיו בא וסייע לי להטעין המשא. ובכך התחילו מעט מעט לדבר זה עם זה עד שבאו לאכסניה. ושם אכלו ושתו יחד ונעשו רעים אהובים. ומה גרם להם זאת על שקיים זה מצוה אחת מן התורה. שמצוה גוררת מצוה. ואומר הכתוב: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג) ר"ל בגלל המצות שרוים שלום ואהבה בין הבריות.

ודעו שאמרו בגמרא שבין במצות פריקה ובין במצות טעינה החיוב הוא כשיש בינו ובינו כשיעור רס"ו אמות ושני שלישי אמה. שאם היה רחוק מן השיעור הזה,  פטור.

עזב תעשב עמו (משפטים כג-ה)

פעם עברה אשה אחת סמוך לביתו של רבי יוסף זונדל מסלנט, מורו ורבו של רבי ישראל סלנטר, לחפש את שואב המים. כשלא מצאה אותו ופגשה בר' זונדל, שחשבתו על פי תלבושתו לזקן עני, הציעה לו לשאוב לה חמישה פחי מים במחיר סכום מסוים. ר' זונדל קיבל את הצעתה בשמחה, ושאב לה את המים. כשסיים לסיע לה אמר לזקנה שעכשיו אין לו צורך בשכר, ולכן יקח ממנה את השכר אחרי שישאב לה מים בפעם הבאה. אחרי שבוע חקרה הזקנה אודות שואב המים כדי לשלם לו את שכרו ונודע לה שהשואב היה ר' זונדל. שכשבאה אליו ובקשה את סליחתו, צחק ר' זנדל ואמר לה יישר כוחם, שעל ידך נזדמן לי לגמול חסד בגופי! ("רבי יוסף זונדל ורבותיו").

מעשה ונקלע ר' יוסף זונדל לעיר וילנא, ועמו מכתב מעיירתו סלנט למוסרו לרבי גרשון אמסטרדם מרבניי וילנא. הלך ר' זונדל לביתר' גרשון, עמד ע"י הפתח והגיש לו את המכתב. הרב בחושבו לי מלבושיו שהוא אחד העגלונים, רצה להנות אותו בשכר טרחתו, קרא לו שיכנס פנימה ומזג לו כוסית יין שרף, כפי שנהוג לתת לעגלונים. ר' זונדל לא סירב וקיים את ההלכה "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה" (פסחים פו, ב) ושתה מן הכוס.

הרב בשומעו שהוא בא בשיחות מהעיירה סלנט, התחיל לשאול אותו על שלומו ומעשיו של ר' יוסף זונדל, החסיד הפלאי, הוא התחיל לגמגם בתשובות והמעיט את דמותו. הדבר עורר אצל הרב חשד ושאל לשמו, רק אחרי ששמע ששמו "זונדא", פנה ואמר לו: ה' רצון יראיו יעשה, שלא יהיה ניכר עליו כלל מי הוא. (אור ישראל לוקטו ממורשת אבות).

לא תטה משפט אביונך בריבו (משפטים כג-ו)

שני  יהודים באו לדין תורה לפני רבי חיים ליב רוטנברג (מישקובסקי) רבה של סטויסק. התובע היה מוכר כפורק עול תורה ומצוות והנתבע היה שומר תורה.

הם הרצו את טענותיהם, שמע הרב וזיכה בדין את התובע פורק העול. הנתבע שיצא חייב סירב לציית לפסק דין, ועוד כעס על הרב שזיכה אדם רשע ובליעל...

לאחר שהלה המשיך לעמוד בסירובו אמר הרב לתובע: לך ותבע אותו בערכאות של גויים בעיר המחוז לידא, ואני אסע ואעמוד בבית המשפט להעיד עבורך. והימים היו בסוף ימי ספירת העומר.

אמר התובע לרב להזמין משפט  בערכאות, אפשרי שיחול בחג השבועות. השיבו הרב אני אסע קודם החג לעיר לידא, ואסכים בעצם החג להופיע בבית המשפט ולהעיד לטובתך. הדבר עורר זעם ותמהון בין התושבים, וטענו האם לרשע הידוע הזה, צריך הרב לעמוד לימינו במסירות כה גדולה, ולבזות את כבודו בעצם ימי החג?

כידוע עבודת ה' של רבי חיים  לייב בכלל, ובימי החגים בפרט, היתה בהתלהבות ויגיעה עצומה.

כאן מצא לנכון לעזוב את עירו וביתו וגם ללכת ביום טוב למסור עדות לפני עכו"ם.

אמר ר' חיים לייב הרי זו דרשת חז"ל מפורשת "לא תטה משפט אביונך בריבו" אביונך במצוות! אם כן חייב אני איפוא לעשות כל מאמץ ולהקריב הכל למען הציל את ממון ה"אביון במצוות" הזה היות ו"צדיק" הוא בריבו. ("פעולת צדיק" לוקט ממורשת אבות).

ושוחד לא תיקח כי השוחד יעוור פיקחים ויסלף צדיקים (מישפטים  כג-ח)

מעשה בשני יהודים באו לדין תורה בפני רבי אברהם יהושע מאפטא. הרצה כל אחד מהם את טענותיו במשך שעות ארוכות, וכשסוף סוף נסתימו הטיעונים, ציוה עליהם הרב להמתין בחדר סמוך עד שיקבע פסק הדין.

בחדרו נותר הרב והתעמק בדין שהובא לפניו. מידי זמן ביקש משמש בית הדין להגיש לו ספר זה או אחר, עד שנתגבהה ערמת ספרים על שולחנו. תוך כדי עיון בספרי הפוסקים היה הרב מוציא קמצוצי טבק מקופסתו, עד שאזל הטבק. הושיט הרב את קופסתו לשמש, ורמז לו שהתרוקנה. השמש, שבקי היה בעבודתו, הבין את הרמז ופנה למלא את הקופסה בטבק ריחני. בצאתו, הבחין כי אחד מבעלי הדין יושב בחדר הסמוך ומעיין בספר, ואילו בעל הדין השני  יצא החוצה לסעוד את ליבו.

הציץ השמש החוצה, וראה כי מעטה שלג פרוש על הרחוב. התעטף אפוא במעיל הפרוה שלו ועמד לצאת.

עקב בעל הדין אחר מעשי השמש הזקן, ובראותו כי מתעד הוא לצאת לרחוב המושלג, אמר: "הנח לי ללכת במקומך. צעיר אני, וקל יהיה לי ללכת בשלג". בלי להמתין לתשובה פנה לכיוון הדלת. הושיט לו השמש את קופסת הטבק ומטבע של כסף, והלה יצא.

ברגע זה נזכר השמש הזקן, כי לפני עשרות שנים, כשקיבל את תפקיד השמשות, הורה לו הרב כיצד עליו להתנהג בתפקידו. באותו מעמד הזהיר אותו הרב, לבל יניח לבעלי הדין שיעזרו לו בדבר מה, ובפרט לא לפני מתן פסק הדין. עשרות שנים הקפיד למלא את מצותו של הרב, ואילו היום שכח ונכשל.

"שנית זה לא יקרה!" החליט. "לא שלג, לא רוחות סערה, לא ברקים ורעמים יעצרוני מלמלא את כל תפקידי!"

מקץ דקות אחדות שב בעל הדין ובידיו קופסה גדושה בטבק טרי וריחני. נטל השמש את הקופסה ונכנס אל חדרו של רבי אברהם יהושע. הרב היה שקוע רובו ככולו בדין התורה המסובך, וכלל לא הרגיש בצער הנבט מפניו של השמש. הוא נטל בתודה את הטבק, ושב ליטול מן הקופסה קמצוץ אחר קמצוץ.

והנה – פלא. ככל שהעמק בספרים שלפניו, הרגיש עתה הרב, כי העניין נעשה מסובך ובלתי מובן יותר ויותר. הוא שאף אל קרבו מן הטבק – והסבוך והבלבול גברו עוד יותר. שאף עוד – והרגיש כי במקום להצדיק את אחד מבעלי הדין ולחייב את השני, כפי שסבר תחילה, התהפכו היוצרות! התפלא הרב: מדוע בתחילה סבר כך, ואילו כעת הכל נראה לו, בבטחון רב שכזה, שונה לחלוטין? בטרם קרא לבעלי הדין להכנס ולשמוע את פסק הדין – ביקש לעיין שוב בספרים.

תוך כדי עיון בספר הושיט ידיו אל קופסת הטבק ליטול עוד מתוכה, ואז נתקלו אצבעותיו בחפץ נוקשה. קרב אליו את הקופסה והחל מחטט בה – והנה נימצא בקופסת הטבק מטבע זהב!

נדהם רבי אברהם יהושע: כיצד הגיע המטבע אל תוך קופסתו?!

קרא לשמש ושאלו: "מנין לקחת את הטבק?"

נבהל השמש: כיצד הבחין הרב כי הוא, השמש, לא ציית להוראותיו, והניח לאחד מבעלי הדין לקנות את הטבק?!

בקול רועד סיפר לרב, כיצד התכון לצאת לרחוב המושלג ולקנות טבק, אך אחד מבעלי הדין התנדב ללכת במקומו. באותו רגע, היתודה השמש, נשתכחו ממנו הוראותיו של הרב. ועתה מבטיח הוא, כי מהיום הזה והלאה הדבר לא ישנה!

"קרא אפוא לבעל הדין הזה", ביקש הרב, בלי לספר לשמש על מטבע הזהב.

כשנכנס בעל הדין, הגיש לו הרב את המטבע וצוה עליו בכל תוקף לקחתו. "את פסק הדין שלכם אני לא אוכל לחרוץ", אמר לו הרב בקול קשה. "כלום לא ידוע לך, מה אמרה התורה? כלום מימיך לא למדת את הפסוק האומר: 'השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים'?!

צאו וראו את הכח של השוחד שהארתו משפיע על החלטות הדיין ועוד שפסוק זה נאמר מהקב"ה בכבודו בעצמו כלומר שאין אדם שאינו יכול להינזק משוחד כי השוחד יעור עיני חכמים (שהקב"ה קורא להם חכמים סימן שהם חכמי אמת) ויסלף דברי צדיקים (שהקב"ה חוקר כליות ולב קורא להם צדיקים) מסקנה שהשפעת השוחד עצומה מאוד ואין לה חסינות אלא צריך מלכתחילה לברוח ממנה ומכל התולדות שלה כגון שקר מירמה וכדומה.

מדברי חז"ל אנו למדים, שהרי כל אותם התנאים והאמוראים שפסלו את עצמם לדין מחמת הפחד של קבלת טובת הנאה פעוטה, לא עשו זאת אלא מפני החשש שהשוחד יטעה אותם ולא ירגישו בטעותם. וכל המסתכל הסתכלות נכונה במהלך כוחות נפש האדם, רואה את נפתולי המידות והידיעות המשוחדות, כיצד הם טופלים שקר על שקר ויוצרים תלי-תילים של רעיונות ודיעות, מסולפים אף הם, כדי להחזיק את השקר הראשון.

האדם עומד בפני ניסיון האמת יום-יום. ניקח לדוגמא את העישון. אין אדם שאינויודע את נזקו, אנשים מקבלים מחלות, לאנשים אחרים זה גורם הפרעות גופניות שונות, ולמרות הכל אחת התעשיות הגדולות במדינה היא העישון. ולא רק זאת אלא שאלפים מצטרפים מידי שבוע למעגל המעשנים למרות האזהרות המודפסות על הקופסאות. כולם יודעים את האמת ולא רק זאת, אין מדובר כאן בטיפשות, מדובר כאן באנשים חכמים ומשכילים ואף רופאים. מכאן המסקנה: אדם הנתקף בתאווה מתעלם מהאמת כי האמת מפריעה למילוי רצונו.

לצערי כיום העולם מלא כסף ושוחד ומירמה והחוצפה תישגה כאשר אנחנו רואים שרים ח"כ כנסת ואנשי ציבור אחרים נתפסים במתן שוחד במירמה ובמינהלים לא תקינים והכל מתחיל ונגמר בפוליטקה עד שזה נכנס לבתי המשפט, כאשר שופטים משפטים עם נגיעות פוליטיות ולפי דעתם האישית ולא לפי דעת נטרלית שמחפשת אמת ולא כאן הזמן המקום להאריך בנושא זה ונסביר זאת במליצה: שופט התישב על כיסאו ופנה אל עורכי הדין שהתיידנו בפניו: "ובכן שניכם ניסיתם לשחד אותי לפני המשפט". שני עורכי הדין הסמיקו והתכווצו בכיסאותיהם. "אתה, עו"ד פלדמן נתת לי 15.000 דולר, ואתה עו"ד לוי נתת לי 10.000 דולר".

השופט הוציא צ'ק מארנקו בזמן שכולם חשבו שהוא מתכוון להחזיר את מתן השוחד. השופט רשם צ'ק והושיט לעו"ד פלדמן ואמר: "הנה אני מחזיר לך 5000 דולר וכעת נוכל להמשיך במשפט ללא משוא פנים" מצחיק אך דברים כאלה קורים רק לא בדוגמאות קלאסיות כאלו אלא באינטרס פוליטי ובנגיעות אישיות שקשה להוכיח אותם.

היה בזמן מלחמת המפרץ יהודי חילוני ששיעמם לו מרב שינאתו לחרדים הוא נכנס לשכונת מאה שערים עם רכבו בשבת. החרדים נדהמו מחוצפתו והתקהלו סביב רכבו שמוציא צלילים חזקים של שירים מהרדיו. היהודי יצא מרכבו והחל לירות באויר ולכיון רגליהם של החרדים וכשניכנסה המשטרה ועצרה אותו, עשו לו משפט.

השופטת פסקה מרוב חוצפתה א. זה שהיהודי נכנס לשכונה החרדית עם רכבו בשבת זאת זכותו המלאה ואי אפשר להתיחס לתובעים לגבי סעיף זה ואילו לגבי הסעיף השני התובע שהיהודי ירה לכל עבר גם השופטת זיכתה את היהודי משום הגנה עצמית. ואני אומר שזה ממש צחוק מהעבודה כי לדעתי המרחק בין דעותיו של היהודי והשופטת לא רחוקות ואפילו קרובות זו לזו. תארו לכם שיהודי היכנס לכפר ערבי ויתחיל לירות לכל עבר אני מבטיח לכם שהוא יקבל עונש כראוי לו. כנראה הערבים נראים בעין יותר טובה מהחרדים במדינת ארץ ישראל.