חומש שמות
דבר החסידות – פרשת בשלח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בשלח
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:27
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 571
ב"ה
דבר החסידות – פרשת בשלח
יהודים אל ייאוש!
בהמשך ליו"ד שבט הגדול, שבעים שנה:
פעם, "לאחר חצות", שח הגה"ח הרב יחזקאל סופר שליט"א:
כאשר מתקרבים לאהל הק', נפגשים בשלט רחוב NO. CONDUIT [=צפון קונדויט], דהיינו, שהחסיד חושב לעצמו "No can do it!" – אינני יכול לעשות זאת, היינו להיות בביטול גמור לרבי וכו'.
אבל בצאתו מהציון הוא פוגש בשלט SO. CONDUIT [=דרום קונדויט], דהיינו, שעכשיו לאחר הביקור בציון הוא מכריז: "So, can do it!"– ובכן, כן ניתן לעשות זאת!
[והעירני חכם אחד, שכאשר נוסעים מקראון-הייטס, אז זה הפוך:
קודם נפגשים בשלט SO. CONDUIT, היינו שהוא חושב לעצמו: אמנם אני בדרך לרבי, אז מה, אני עדיין יכול לעשות "עבירה קלה" או משהו שלא מתאים לחסיד...
אבל בצאתו מן הקודש, הוא פוגש בשלט NO. CONDUIT, היינו שאי אפשר לחסיד בשום אופן להתנהג כן!...]
(שמעתי מידידי ינו"ן שמו, ששמע באחת ההתוועדויות שלו)
~~~
ארבעת ה"כיתות" מול ים סוף
כאשר בני ישראל עמדו מול ים סוף נרדפים ע"י המצרים, נאמר (פרשתנו יד, יג-יד): "ויאמר משה אל העם אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".
מסופר על כך במכילתא:
"ארבע כיתות נעשו ישראל על הים: אחת אומרת 'ניפול לים' [=נקפוץ לים ונמות], ואחת אומרת 'נחזור למצרים' [=וניכנע להם], ואחת אומרת 'נעשה מלחמה כנגדן', ואחת אומרת 'נצווח כנגדן' [=נתפלל אל ה'].
– זאת שאמרה 'ניפול לים' – נאמר לה "התיצבו וראו את ישועת ה'",
– זו שאמרה 'נחזור למצרים' – נאמר לה "כי אשר ראיתם את מצרים גו'",
– וזו שאמרה 'נעשה מלחמה כנגדן' – נאמר לה "ה' ילחם לכם",
– וזו שאמרה 'נצווח כנגדן' – נאמר לה "ואתם תחרישון"!".
והנה, ארבע כיתות אלו נוצרו לאחר שבני ישראל יצאו כבר ממצרים, אלא שעדיין מצרים רדפו אחריהם, ונמצא שהיציאה מגלות מצרים באמת היתה רק לאחר קריעת ים סוף, שלכן נאמר בתוספתא (רפ"ב דברכות) שצריך להזכיר קריעת ים סוף בכל יום כשם שמזכירים יציאת מצרים, כי כל זמן שאוחזים לפני קרי"ס – עדיין לא בטוחים ביציאה ממצרים.
ומכיוון שצריך לזכור את יציאת מצרים (וקריעת ים סוף) כל יום – מובן שארבע כיתות אלה קיימות גם בימינו, ביחס ליציאת מצרים ברוחניות, והיינו:
שגם יהודי שיצא מ'מצרים', מהמיצרים והגבלות של ה'קליפה' וקיבל עליו עול מלכות שמים – נוכח לראות ש'מצרים' עדיין רודף אחריו – הוא מוקף בעולם מלא 'קליפות' וסטרא אחרא, ואז יש ארבע דרכים של התמודדות מול העולם, בהתאם לארבע הכיתות שבמדרש:
א) 'ניפול לים' – הוא רואה שהעולם מסביב מתנגד לקדושה, והוא מסתגר בביתו ומפיל עצמו לים התורה והתפילה. לא איכפת לו מה קורה בעולם. וכאשר שואלים אותו מדוע אינו פועל בעולם, להציל עוד יהודי מיד 'פרעה'? הוא טוען שאת זה יעשו יהודים אחרים, ובכלל "בהדי כבשי דרחמנא למה לך" (ברכות י, א). – להנהגה מסוג זה היו קוראים "א צדיק אין פעלץ" [=צדיק בתוך פרווה], הדואג רק לשלמות הרוחנית שלו.
ב) 'נחזור למצרים' – הוא יודע שהכוונה היא "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעי' מה, יח) והוא נכנע להנהגת העולם הטבעית, הוא אמנם קם בבוקר ומתפלל ולומד, אבל הוא עושה את זה כ"עבודת פרך", ללא חשק. ובטח שאינו מאמין ביכולתו להשפיע על אחרים לצאת ממצרים, כי הוא בקו של יאוש וכניעה למציאות העולם.
ג) 'נעשה מלחמה כנגדן' – הוא לא מסוגל לסבול את 'פרעה וחילו' הלוחמים נגד הדת, והוא מקדיש את כל מרצו וזמנו למלחמת חרמה נגדם. ואמנם כוונתו רצויה, אבל כאשר הקב"ה מצווה "תעבדון את האלקים על ההר הזה" – אין זה הזמן להתעכב ולעסוק במלחמות [ובנוסף, במלחמה נגרם נזק גם לצד המנצח, ובפרט כאשר הוא מנהל את אסטרטגיית המלחמה לפי השכל שלו – הוא עלול לטעות במהלכי המלחמה (ובקו הגבורה אין את ה"והן לא – לא הפסיד" – ראה תניא פל"ב)].
ד) 'נצווח כנגדן' – זו הדרגה הכי גבוהה מבין הארבע: הוא לא חושב רק על עצמו (ניפול אל הים), ולא נופל לזרועות היאוש (נחזור למצרים), הוא גם לא מנהל מלחמות, אלא יש לו ביטחון גמור בקב"ה, והוא מתפלל שהקב"ה כבר ידאג לתקן בעולמו את כל מה שצריך לתקן. – וגם דרך זו היא לא נכונה, כי אף שזו תנועה של ביטול לה' ויהודי צריך להאמין "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (ואתחנן ח, יד), אבל יהודי צריך גם לעשות – בעבודה ויגיעה, ואז הקב"ה נותן כח.
והציווי של הקב"ה ע"י משה רבינו היה: "דבר אל בני ישראל ויסעו" – העבודה צריכה להיות: להתקרב לכיוון הר סיני; לא להסתגר מהעולם, לא לעבוד ללא חשק וחיות, לא לנטוש את העבודה והשליחות ולעסוק במלחמות, וגם לא להרים ידים ולסמוך על הקב"ה, אלא – לפעול בתוך העולם, ולקרב אותו יותר ויותר להר סיני.
והנהגה זו של "ויסעו" מביאה לקריעת ים סוף, "הפך ים ליבשה" – שאמנם העולם נשאר מציאות, אבל מזיזים הצידה את ה"מים רבים" ומגלים את ה"ים" – את הכח האלוקי שיש בעולם, ועושים לו יתברך "דירה בתחתונים".
וכשם שאז הביא ה"ויסעו" לגילוי של מתן תורה – כן עתה תביא הנהגה זו את הגילוי דלעתיד, שאז תושלם כוונת הבריאה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, כאשר "וראו כל בשר" את הכח האלוקי שבבריאה, בביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ג, בשלח (עמ' 876 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 130 ואילך) ומקורו בשיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ב. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רמב-ד.