משה ואהרן אחים

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בחמישי, 26 ינואר 2023 07:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 185

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אַחִים

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

אֱמֶת וְלֹא דִּמְיוֹן

צִוּוּי מִפִּי עֶלְיוֹן

לְמֹשֶׁה רוֹעֵה הַצֹּאן

אַחַר מִדְבָּר וִישִׁימוֹן.

צֵא לְאָחִיךָ מִצְרָיְמָה

הַבֵּט נָא הַשָּׁמַיְמָה

עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל

הַשְׁגָּחָה תְּמִידִית מִמַּעַל.

חֲשָׁשְׁךָ כֶּעָרַל שְׂפָתַיִם

נֶעֱלֶמֶת בְּסִיּוּעַ  שָׁמַיִם

הִנְּךָ כְּבַד לָשׁוֹן

לְצִדְּךָ אָחִיךָ אַהֲרֹן.

אֵלֶיךָ נוֹשֵׂא עֵינַייִם

שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ כִּפְלַיִם

פִּיו יָפִיק מַרְגָּלִיּוֹת

יַחְדָּיו תִּזְרְעוּ יְשׁוּעוֹת.

בּוֹא הֵישֵׁר לָאַרְמוֹן

לְפַרְעֹה עַתִּיר הַמָּמוֹן

אַתָּה וְאָחִיךָ  יָד בְּיָד

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד !

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בָּא [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]                                                      

פרשת בֹּא – מאין - כי "טובים השניים מן האחד"?

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בחמישי, 26 ינואר 2023 07:53

נכתב על ידי Super User

כניסות: 173

פרשת בֹּא – מאין - כי "טובים השניים מן האחד"?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ" [שמות  י' ,א- ה]

השאלות הן:

א] כיצד שכנע אלוקים את  משה להנהיג את בני ישראל?        

ב]  מה הטעם בציווי : "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" ?

ג] מדוע נאמר דווקא, לפני  מכת הארבה: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"- הרי מובן שהלכו יחדיו?

תשובות.

אלוקים משכנע את משה להנהיג את עם ישראל.

קראנו בפרשת וארא  לאחר שמשה העלה טיעונים על אי כשירותו להנהיג את העם ,

"הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא - שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל  שְפָתָיִם".

בדבריו אל ה' :

א] משה עושה קל וחומר: אם בני ישראל הטרודים בשעבוד קשה אינם מקשיבים לי - כיצד יקשיב אלי פרעה?

ב] המילים: "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" – משמעותן: גם אם אתגבר על כבידות באיברי הקול עדיין יחסר לי כוח הדיבור בפועל, כי המילים הנכונות  אינן עולות על לשוני.

אלוקים שם סוף להיסוסים באומרו: כי  אהרון יהיה לך לעזר, כמו שנאמר:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: ציווי זה ה' - ציווה  את משה  תחילה באמצעות  "אמירה" שהיא סגנון רך יותר של דיבור שמטרתה לרכוש את לב -השומע ולקרבו לתוכן הדברים, אך כעת ה' פונה אליו במילה: "וידבר" זוהי מילה מחייבת יותר - כאן כבר משה אינו צריך להסס ולשקול את נושא מנהיגותו, אלא רק לציית לצווי ה'.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב מֹשֶׁה אֶל מִצְרַיִם, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה אָחִיךָ! וִימַהֵר אַהֲרֹן וְיֵלֵךְ וְיִפְגֹּשׁ אֶת מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר בְּהַר הָאֱלוֹקִים, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וְיִשְׁמַע אַהֲרֹן, וְיִשְׂמַח בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר ה': עֵקֶב אֲשֶׁר שָׂמֵחַ אַהֲרֹן בְּלִבּוֹ עַל גְּדֻלַּת אָחִיו הַצָּעִיר מִמֶּנּוּ וְלֹא קִנֵּא בּוֹ, עַל כֵּן יָבוֹא יוֹם וְגִדַּלְתִּי מֵאֶחָיו וְשַׂמְתִּי עַל לִבּוֹ אֶת עֵדֵי הַחֹשֶׁן וְהָאֵפוֹד וְהָיוּ לוֹ  לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ מִצְרָיְמָה וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְתָבוֹא גַּם סֶרַח בַּת אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' לֵאמֹר: אָנֹכִי.... פָּקוּד פָּקַדְתִּי... וְיָדְעוּ כִּי גָאוּל יְגָאֲלֵם מֹשֶׁה מִיָּד פַּרְעֹה, וְיַאֲמִינוּ בּוֹ וְיָקְדוּ וְיִשְׁתַּחֲוו"ּ.

נאמר: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"  

רש"ר- בפרשתנו מסביר את חשיבות המשפט: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" וההסבר הוא :

בֹּא אל ארמונו של פרעה ! בקש אותו להיכנס בתוך הכבוד וההדר של מלכותו , תן באמצעות מכות אלה להוכיח לו: שגם אם היאור, האדמה והארץ  עם כל עושרה הטבעי והשופע  ימשיכו להתקיים - ללא שינוי, אף אדם לא יוכל  להיות הבעלים על כל העושר הזה וליהנות ממנו, אלא רק במצב שאלוקים יחפוץ בכך!

האגדה מספרת:

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר מֹשֶׁה אֶל זִקְנֵי הָעָם: הוֹאִילוּ נָא וְהִלַּכְתֶּם עִמִּי וְעִם אַהֲרֹן אָחִי אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִיוַּנִי ה' אֱלֹוקֵינוּ!

וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לְזִקְנֵי הָעֵדָה, וְיִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד, וְיֵלֵךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְהַזְּקֵנִים לָבוֹא אֶל  אַרְמוֹן פַּרְעֹה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הֲלֹךְ וְקָרֹב אֶל הָאַרְמוֹן וְיֶחְרְדוּ הַזְּקֵנִים חֲרָדָה גְּדוֹלָה וְיָחֵלּוּ לְהִשָּׁמֵט אֶחָד, אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, עַד אֲשֶׁר נִשְׁמְטוּ כֻּלָּם, וְיָשׁוּבוּ אִישׁ, אִישׁ לְבֵיתוֹ בהיחבא. וְיֵרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי ה' וַיֹּאמֶר: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לָכֵן בַּעֲלוֹתָם עַל הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה- וצוותים לָרֶדֶת מִשָּׁם".

רבי חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו: "יכהן  פאר" מסביר

את המילים : "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"

ה' כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל - מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מבהיר: כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה"  מהטעם: כי לעולם אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה  שהרי כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג]    לכן ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה , אני אצטרף אליך.

לפני מכת הארבה נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"

"חזקוני" מסביר: הרי גלוי היה שאהרון היה עם משה בכל דבריו - אל פרעה . אם כן מדוע לפני  מכת הארבה הכתוב מזכיר ששניהם באו להתרות בפרעה ? הסיבה לכך: לאחר שמשה ואהרון הזהירו  את פרעה: כי מכת הארבה תגרום להם נזק רב-הם גורשו מהארמון כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.  וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה" [ להלן  י', ג'-ז']

משה ואהרון יוצאים משם ,אבל  עבדי פרעה משכנעים אותו להקשיב  לדברי משה ואהרון באומרם:

"עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱלקיהֶם..."

לכן בהמשך נאמר: "וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה"

רש"י מסביר: נשלח שליח אל משה ואהרון לקרוא להם לשוב  אל פרעה.

הרמב"ן סובר כדעתו של ה"חיזקוני" וטוען: כי לעולם לא היה בא משה אל פרעה ללא אהרון - כי אהרון היה המליץ, אך בכל זאת הזכיר הכתוב  כעת את שניהם שחזרו יחדיו אל פרעה ,לאחר שגורשו  מהארמון וכעת התבקשו לשוב אליו.

זהו מקרה יוצא דופן כי זה לא נעשה  בכל המכות.

לעניות דעתי, נאמר: "ויבוא משה ואהרון" ולא כתוב  "ויבואו" כי הם היו  כאיש אחד בלב אחד!

משום כך, שרתה עליהם השכינה  וכך שליחותם - לשכנע את פרעה - הייתה מאוחדת , מוצלחת , מבורכת ומעוררת התפעלות!

פרשה זו מלמדת אותנו: איזו הרמוניה נוצרה אצל  שני המנהיגים - האחים : משה ואהרון  בזכות הליכתם יחד  והסיוע ההדדי איש לרעהו ומתוך כך זוכים לסיוע אלוקי..

שלמה המלך  החכם מכל אדם [במגילת  קהלת]  מזכיר את נושא השותפות בשניים ומעלה את חשיבות הפעולה  ביניהם - לקראת אותה מטרה: אם יפלו שניהם בלכתם - האחד יקים את חברו וכל שכן אם ייפול רק אחד מהם!

לפיכך - יקנה לו אדם חבר ויישא לו אישה.

מכאן , ברור לכל אדם בר דעת כי ניתן להגיע להישגים רבים באמצעות שניים כאשר השכינה שורה ביניהם.

כדברי דוד המלך: " הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"[תהלים קל"ג, א]

לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן  לראות את חשיבות שיתוף הפעולה של שני המנהיגים הדגולים ההולכים בדרך ה' וממלאים יחדיו שליחות אלוקית - במטרה להוציא את עם ישראל ממצרים  משעבוד לגאולה, בסייעתא דשמיא רבה.

יפים וחשובים דברי קהלת:

"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד:  אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם .  כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ" [קהלת ד, ז']

פַּרְעֹה וְעַקְשָׁנוּתוֹ

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בחמישי, 06 ינואר 2022 15:16

נכתב על ידי Super User

כניסות: 276

פַּרְעֹה וְעַקְשָׁנוּתוֹ

מֵאֵת:  אהובה  קליין ©

פַּרְעֹה  אוֹחֵז שַׁרְבִיטוֹ

דִּמְיוֹנוֹת רוֹקֵם בְּלִבּוֹ

גַּאֲוָתוֹ נוֹסֶקֶת שָׁמַיִם

מַאֲדִיר מַלְכוּתוֹ כִּפְלַיִם.

את הָאֱלוֹקִים אֵינוֹ יָרֵא

בָּז לְאַהֲרֹן וּמֹשֶׁה

עֲבָדָיו יְנַסּוּ  לְרַכְּכוֹ

סֶדֶק  יִפְרְצוּ בְּלִבּוֹ.

נֵאוֹת לְשַׁחְרֵר הַגְּבָרִים

לְהַשְׁאִיר הַטַּף וְהַנָּשִׁים

אוֹתָם ייִקח כְּעֵרָבוֹן

נְטוּל רֶגֶשׁ  וְהִגָּיוֹן!

מֹשֶׁה נִיצָּב בְּאַרְמוֹנוֹ

דּוֹאֵג לַתַּחֲזִית  עַמּוֹ

נוֹשֵׂא עֵינָיו לְמֶרְחַקִּים

תּוֹבֵעַ לְהוֹצִיא הַיְּהוּדִים!

מִשַּׁעֲרִי טֻמְאָה לְהַצִּילָם

מִכּוּר בַּרְזֶל לְהוֹשִׁיעָם

פַּרְעֹה מִתְנַגֵּד נֶחְרָצוֹת

מַעֲדִיף לִסְפֹּוג מַכּוֹת.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בֹּא, [חֻמָּשׁ שְׁמוֹת]       

פרשת בא -"בנערנו וזקננו נלך.."- מה המשמעות?

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בחמישי, 06 ינואר 2022 15:15

נכתב על ידי Super User

כניסות: 307

פרשת בא -"בנערנו וזקננו נלך.."- מה המשמעות?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו - מבחינים אנו בקשיות ליבו של פרעה - כפי שהבטיח ה' למשה בתחילת שליחותו להוציא את עם ישראל ממצרים, גם לאחר שמשה מזהיר את פרעה: כי בקרוב מכת הארבה תכה במצרים וגם עבדי פרעה מנסים לדבר על  ליבו - פרעה ממשיך להתחכם כנגד רצון משה : "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹקיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.  וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹקיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-ה', לָנוּ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה'--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה". [שמות י', ז-י"ב]

השאלות הן:

א] ממה חששו עבדי פרעה?

ב] מדוע משה  מתעקש בבקשתו : "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ;

    בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנו"ּ?

תשובות.

חששם של עבדי פרעה.

עבדי פרעה מבטאים את חששם לפני פרעה:

"עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹקיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם". 

על פי רש"י- עבדי פרעה חוששים כי בקצב הזה של המכות – מצרים צפויה לאבדון.

דעת מקרא סבור: כי עבדי פרעה  מעירים לפרעה רק לאחר שמשה ואהרון כבר עזבו את המקום ולא בזמן שהייתם – וזאת מפני שלא רצו לפגוע בכבוד המלכות. כוונתם בדבריהם הייתה: להזהיר את פרעה עד מתי דרישת משה "שלח את עמי" יביא על המצרים אסונות?

כלומר - שמשה דורש :"שלח את עמי "ואילו פרעה מסרב וכמה צרות כבר באו עלינו מסיבה זו. הגיע הזמן שנפנה את המוקש - את המלכודת הזו - שמשה מבקש את בקשתו ועלינו לוותר לו ולמלא את בקשתו. ואת כל זה אמרו לפרעה לאחר התראת מכת הארבה על מצרים.

בכך נראה: שעבדי פרעה נכנעו ואמרו את דברי כניעתם בלשון מקבילה לתחילת ההתראה – בדברי  משה למכת הארבה:

"עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.." [להלן:  פרק י', ד]

בהתראה נאמר: "שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי..." ואילו עבדי פרעה אומרים:

"שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹקיהֶם" [להלן  י' ז]

פירוש ב]  עד מתי משה בעצמו יביא על המצרים אסונות?

רבינו בחיי נותן הסבר דומה: עבדי פרעה התכוונו למשה בכבודו ובעצמו- שהוא משמש להם מוקש שהרי כתוב: "כי זה משה האיש" [שמות ל"ב] שהרי כל המכות באו על ידי משה !

רבינו בחיי מבחין בתאריכי המכות ויודע כיצד לשייך - כל מכה – לזמן ולדעתו: מכת הארבה הייתה  בחודש ניסן - לפי שבניסן מתחילים האילנות להוציא פרח ונראו הניצנים בארץ.

בעל הטורים מסביר: כי כוונת עבדי פרעה הייתה להצביע על משה - שהוא משמש כאן כמוקש, כמו שכתוב: "זה משה האיש"

כפי שמוזכר[שמות ל"ב, א]  "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹקים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ".

ה"כלי יקר" מעלה השערה: כי כאשר משה  יצא מעם פרעה , הוא לא יצא לגמרי מארמונו, אלא עדיין היה בתוך עבדיו ובתוך כך אמרו את דבריהם: "עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ.."- היו מצביעים על משה באצבעם , זה כנראה הגיע  לאוזני פרעה , אז משה ואהרון  הושבו אל פרעה ואמרו: "בנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ.." אך פרעה סירב והסכים שרק הגברים ילכו.

מעניינים דבריו של אור החיים: לדעתו, הייתה מחלוקת בין פרעה ובין עבדיו: פרעה היה סבור: שמשה מערים עליו באומרו: "ה' אֱלֹקי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹקינוּ.." [שמות ג, י"ח]

כוונת משה לנוס ממצרים יחד עם כל עם ישראל ולהוציאם לחלוטין, אך לעומתו דעת עבדיו הייתה הפוכה, הם סברו: שמא משה באמת ובתמים משתוקק ללכת במדבר עם עמו דרך שלושה ימים - ולשוב חזרה למצרים היות ואין כביכול לאלוקים די כוח להוציאם לגמרי ממצרים, [דעתם זו  היא כפירה בה'], לכן אמרו לפרעה:" עַד-מָתַי יִהְיֶה..."

הם הציעו לפרעה לשלח את  האנשים מהטעם: "הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם"? שהרי עד כה היו כבר שבע מכות במצרים ועכשיו צפויה  המכה השמינית- שהיא  מכת הארבה, לכן העבדים צדדו בסברה: האמת שאין ה' מעוניין להוציא את בני ישראל לגמרי ממצרים ,אלא שילכו דרך שלושה ימים במדבר ואז ישובו חזרה למצרים ועל זה פרעה לא השיב לעבדיו, אלא קרא למשה ואהרון ושאל מי ההולכים ? והם השיבו לו: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ.."  פרעה הסכים שרק הגברים יצאו - כי הוא חלק על עבדיו והיה סבור שמשה ואהרון רוצים להערים עליו.

רש"ר- [הרב שמעון רפאל הירש ] שואל: כיצד יכלו עבדי פרעה להתייחס אל משה כ:"מוקש"- בזמן  שהוא דיבר ביושר ובגילוי לב?

כנראה שהבעיה הייתה בשיטת- אופן המכות, אילו היה ה' מביא מכה אחת ארוכה עד שהמצרים ישברו ואז פרעה היה משלח את בני ישראל מעבדות לחירות מוקדם יותר- הדבר היה בהחלט מועיל. אך הבעיה שכל מכה- הייתה חלקית בלבד, ונפסקה - ברגע שפרעה התחנן לקיצורה - דבר שהביא למכה חדשה שנועדה לכך שכח ה' ילך ויגבר ,מנקודת המבט המצרית, "התעללות" זו  ההפסקות בין חלקי המכות גרמו לכך שפרעה שוב  ושוב - הכביד את ליבו  מחדש, "הכבדת הלב" של פרעה אפשר לכנותה - אך ורק כ"מוקש".

משה מתעקש - לפני פרעה בבקשותיו:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-ה', לָנוּ". 

"נועם אלימלך" מסביר: "אם אדם מביא אתו את  שנות נעוריו הריהו יכול לילך ולעלות בזקנותו, על ידי "נערינו"- אפשר להיות בבחינת הולך גם ב"זקנינו" לפי שאפשר לומר: אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו.

כלומר: אם בסיס ילדותו של אדם  הוא: ערכי וחיובי ,על בסיס זה הוא בונה אישיות טובה שהולכת עם הזמן  ומשתבחת עם השנים  וגם בזקנותו.

"ספרי דרוש" מבהיר: פרעה  כבר הגיע לידי הסכמה שהמבוגרים יצאו ממצרים

כפי שאמר: "לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה'--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים" [להלן ', י"א]

אך בתנאי שהילדים יישארו במצרים ומטרתו הייתה: שאם הדור החדש יישאר אצלו - הרי הוא יצליח, חלילה לחסל את כל העם היהודי. לכן משה ענה לו בנחרצות:

"בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-ה', לָנוּ".

המשמעות: שהנוער חייב ללכת אתנו, יחד עם הדור המבוגר ואפילו לפניו- כי אז היכולת בעבודת ה' שלנו  תהיה מושלמת.

שם שמואל סובר: חייבים אנו לקחת את נערינו- כי אנו חוגגים חג לה' והרי כיצד ניתן לחגוג חג  ויום טוב אם חלילה, נשאיר את הילדים בניכר?  כי כך-זה עלול להיות חג  מושבת.

הרמב"ן מסביר: רצה פרעה שילכו רק  ראשיהם, זקניהם ושוטריהם, אך משה ענה לו: כי גם הבנים והבנות ילכו- כי חג לה' ובמצווה זו כולנו חוגגים. אך פרעה סירב לשלוח את הבנים והבנות והטף - כי הם לא צריכים לזבוח - "כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם"- כי הרעה שאתם רוצים לעשות מעידה שאתם רוצים לברוח מכאן..

כוונת פרעה הייתה: שהטף ישמשו ערבון לכך שהם ישובו חזרה ולא יברחו.

בעל "קומץ מנחה" מביא מדרש: "אמר להם פרעה: עתידין אתם לומר: "מי ומי"-

מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ  נְקִי כַפַּיִם,    וּבַר-לֵבָב:

אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי;    וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה". [תהלים כ"ד, ג- ה]

 [כדאי לדעת שחכמי הרעיון נוהגים להביע רעיון על ידי פסוק מהתנ"ך.

וכאשר חז"ל שמים בפי דמות - פסוק –כמו במקרה של פרעה אין כוונתם שפרעה אכן אמר זאת - אלא כוונתם להגיד שכשפרעה שאל את משה:

"מִי וָמִי, הַהֹלְכִים?"   בעצם רצה להביע רעיון עמוק בפסוק: "מי יעלה"- כשם שבדברי דוד המלך בתהלים: כי רק נקי כפיים.. יכול לעלות לבית ה' - כך בעיני פרעה אין הדבר מקובל שפשוטי העם ילכו לזבוח זבח ולהקריב קורבנות- היות והדבר מתאים רק לכמרים!

לכן, הואיל ואתם מבקשים לעבוד את ה'- לכו נא הגברים כי לנשים ולילדים אין מה לעשות שם ,כי עבודה כזו משמשת רק   לנבחרי העם מתוך הגברים.

קיים הבדל מהותי  בין עבודת ה' אצל היהודים לבין העבודה הנוהגת אצל העמים , זה נושא הוויכוח בין משה לפרעה.

התורה דורשת: עבודת ה' בכל מקום ובכל זמן ובכל גיל, לכן אינה מפלה בין נערים לבין זקנים אלא: כדברי משה: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵך"- הנערים מופיעים לפני  הזקנים-כי לחינוך הנערים ישנה עדיפות הם מתלווים אל הזקנים ובדרך זו תהיה באפשרותם לקיים את הציווי: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" לכן משה אומר לפרעה: "כִּי חַג-ה', לָנוּ"

היות וחגי ישראל נחגגים בהרכב מלא של המשפחות - קטנים עם הגדולים  מה שאין כן אצל העמים - שעבודת האלילים מסורה בידי כהני דת וחגיהם אינם  נושאים אופי משפחתי.

אצלם  לא מקובל ללמד  בקרב הקטנים את עיקרי הדת שלהם  ואילו אצלנו אנו מצווים לקיים את:"ושננתם לבניך" והמשמעות: שכל אב מצווה ללמד את בנו – תורה שבכתב ותורה שבע"פ. אותה תורה נלמדת על ידי זקנים נערים וטף בכל  הדורות וזה הרעיון אשר מבטא משה בדבריו  לפרעה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי בעוד שליבו של פרעה התחזק כהבטחת ה' למשה והוא סירב להיכנע תוך כדי מכות קשות - הרי עבדיו כבר נכנעו לפניו והציעו לו לשחרר את עם ישראל כי חששו לאובדן מצרים- ומנגד משה  מופיע כמנהיג נחרץ לדאוג  לחינוך עם ישראל לכל שכבותיו באומרו לפרעה: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-ה', לָנוּ".

יפים וחשובים דברי שלמה המלך המבטאים את  מטרת משה:

"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה."[משלי כ"ב, ו']

דבר החסידות – פרשת בא – יו"ד שבט

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם ברביעי, 05 ינואר 2022 02:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 270

ב"ה

דבר החסידות – פרשת בא – יו"ד שבט

"אנו פועלים בדרך הטבע..."

לקראת יו"ד שבט, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, וחס"ד שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: 

מספר הרה"ח הרב ישראל צבי גליצנשטיין, שליח הרבי באילת וכיום בנחלת הר חב"ד:

בל"ג בעומר תשל"ו, עם סיום ה"תהלוכה" בחצר הרבי עזרתי לפרק את הבימה הקידמית ונפצעתי ברגלי מחתיכת עץ חדה. לא התייחסתי לפצע ולמרות הכאבים שלא פסקו הלכתי בחג השבועות ל"תהלוכה" לבורו פארק, ובחזרתי מהתהלוכה כבר בקושי הצלחתי ללכת מרוב כאבים.

במוצאי החג שהיה גם מוצש"ק, הגעתי לבית-הרפואה, והרופא איבחן כי יש לי שושנה ברגל, במצב חמור שהחל לזהם את הרגל, והורה על טיפול אנטיביוטי חריף הכולל אישפוז של שבוע עם הרגל למעלה.

אולם, לי היו תוכניות אחרות – ביום חמישי הקרוב, י"ב סיון, היה עלי לעמוד תחת חופתי. והודעתי לרופא שעלי לעזוב הלילה את בית הרפואה, כיון שמחר, יום ראשון, עלי לקבל את הסידור מיד קדשו של הרבי (לתפילת מנחה), ובאותו ערב יש לי 'יחידות' עם הרבי לקראת החתונה.

הרופא כעס והסביר לי שאני מסכן את עצמי והסכים לשחרר אותי רק אחרי שהחתים אותי על כך שאני עוזב על אחריותי בלבד.

למחרת בבוקר לא היו לי כאבים עצומים. נכנסתי לד"ר זליגסון, וכשראה את רגלי האדומה נבהל מאוד ואמר "הרי זו סכנה. זה נורא!" והזריק לי זריקה.

באמצע הלילה, כשנכנסתי ליחידות, התעניין אצלי הרבי על עזיבתי את בית הרפואה, ואמר "הרי היית צריך להישאר עם הרגל למעלה, ולא לדרוך על הרגל בכלל..." אולם לבסוף סיים ואמר:

"מכיון שאצלינו, הרי אין נוהגים בניסים שלמעלה מדרך הטבע, אצלינו צריך הכל להיות בדרך הטבע – לכן תלך מחר שוב לד"ר זליגסון והוא יאמר לך מה לעשות עד לנסיעה ומה לעשות הלאה, וזה יעבור..."

למחרת נכנסתי לד"ר זליגסון ואמרתי לו שהרבי שלח אותי אליו. הוא שאל אם הרבי אמר לי ללכת לרופא או ללכת לד"ר זליגסון, עניתי שהרבי אמר ללכת שוב לד"ר זליגסון [כידוע, היה לרבי 'הסכם' עם ד"ר זליגסון, כשהיה צריך לרפא מישהו למעלה מהטבע היה שולח אותו אליו, שיתן לו 'מרשם' שיתרפא 'בדרך הטבע'].

ואז, מבלי לבדוק לי בכלל את הרגל, הוא אמר:

"אז תקשיב טוב, לך לרח' קינגסטון, תקנה מיץ תפוזים טבעי, תשתה 3 פעמים ביום. ומכיוון שהרבי הורה שאומר לך מה לעשות הלאה – אתן לך מכתב עבור המשך הטיפול לרופא בארץ ישראל".

עשיתי כדבריו. שתיתי מיץ תפוזים 3 פעמים ביום. עדיין היו לי כאבים איומים וממש בלתי נסבלים, אבל מהרגע שהמטוס נחת על אדמת הארץ – נעלמו הכאבים כלא היו.

גם הרופא שהביט במכתב וברגל התפלא מאוד ושאל אותי בתמיהה "אתה בטוח שרופא כתב את זה?", ועניתי לו "כן, רופא גדול מאוד...", ומאז ועד היום ת"ל לא חזרה אלי השושנה.

(שמעתי בסרטון מפי הרב גליצנשטיין, כתבתי את הסיפור בקיצור ובתמצות. הסיפור נדפס בטום טעם ועם כל הפרטים, בספר "אבא" חלק שני (ארי סמית, תשפ"א), עמ' 63 ואילך)

~~~

ביאור מדרש "חמש אצבעות"

איתא בילקוט שמעוני מיכה רמז תקנג:

"חמש אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולן לשם גאולה:

קטנה – בה הראה לנח לעשות את התיבה, שנאמר "וזה אשר תעשה אותה".

שניה לקטנה – בה הכה את המצריים, שנאמר "אצבע אלקים היא".

שלישית לקטנה – בה כתב את הלוחות שנאמר "כתובים באצבע אלקים".

רביעית לקטנה – בה הראה למשה, שנאמר "זה יתנו גו'".

בוהן וכל היד – בה עתיד להשמיד בני עשיו שהם צריו ולהכרית בני ישמעאל שהם אויביו, שנאמר "תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו"".

הסבר הדברים:

ידוע, שבאמצעות יד ימינו של הקב"ה כביכול – ברא את הרוחניות, וביד שמאל – את הגשמיות. כמארז"ל* על הפסוק (ישעי' מח, יג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" – נטה ימינו וברא שמים, נטה שמאלו וברא ארץ.

ונמצא, ש"שמאל" (ארץ) מראה על העלם והסתר האלקות (עולם מלשון העלם), והתכלית היא לזככה ולהאירה באור הרוחניות – "ימין" (שמים).

ולכן מובן מדוע אצבעות יד ימינו של הקב"ה כולן לשם גאולה, כי עניין הגאולה הוא לבטל את ההעלם והצמצום ע"י גילוי האור.

והסדר בזה הוא "מעט מעט אגרשנו" כדלהלן:

א)    ההתחלה היא באצבע קטנה, בה הראה לנח לעשות את התיבה, היינו להבדיל אותו מהסביבה הלא-טובה, שסופה להפוך למבול – שמבלה הכל. אבל זו היתה רק "אתערותא דלעילא" [=התעוררות מלמעלה] באופן של "כרוז" – שרק הראה לו לעשות את התיבה, אבל העבודה עצמה היתה צריכה להיעשות בכח האדם, ע"י נח.

ב)    שניה, בה הכה את המצריים – זה כבר היה "אתערותא דלעילא" שבאה על ידי "אתערותא דלתתא", שאחרי עבודתם של ישראל ניתן להם הכח מלמעלה ליציאת מצרים – לצאת מכל מצר וגבול.

ג)     שלישית, בה כתב את הלוחות – זה כבר "אתערותא דלעילא" שלמעלה לגמרי מ"אתערותא דלעילא", מכיון שהתורה קדמה לעולם.

ד)    רביעית, בה הראה למשה "זה יתנו" – זו היא תוצאה בעולם אחרי ההתעוררות מלמעלה, שיהודי לא רק נבדל מהסביבה ה"לא טובה" (נח) ויוצא מהמיצרים שלו (יצי"מ), אלא גם נותן את כספו, שבו יכל לקנות חיי נפשו, שזה כאילו הקריב נפשו, כמארז"ל שצדקה שקולה כנגד כל הקרבנות (ראה סוכה מט, ב).

ה)    חמישית וכל היד, בה עתיד להשמיד כו' – שעל ידי עבודת המסירות נפש והצדקה כנ"ל מגיעים ל"אתערותא דלעילא" הכי נעלית, שנעשה "קץ שם לחושך", הן קו השמאל – בני עשיו, והן קו הימין – בני ישמעאל, ונהיה תכלית הגילוי "ונגלה כבוד ה' גו'".

שבת שלום!

מבוסס על: רשימת הרבי חוב' טז. נדפס בס' רשימות ח"א עמ' 307 ואילך (וכן ב"אוצר רשימות" (היכל מנחם תשס"ח) עמ' ו' ואילך). וע"ש ביאור נוסף "באופן אחר קצת".

______________

*)  ראה פדר"א פי"ח, זח"ב כ, א. לז, א. פה, ב (הערת הרבי במאמר "באתי לגני" יו"ד שבט ה'תש"י, נד' בסה"מ תש"י ס"ע 111). וראה כתובות ה, א: "במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ", ובתוס' ד"ה דאילו: "דיד היינו שמאל" (ע"פ הערת הרבי ברשימות כאן). 

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.