- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויגש
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 14:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 511
פרשת ויגש- מה גילה יעקב כאשר פגש את יוסף במצרים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים המרתקים בפרשת ויגש: הגעת הידיעה לאוזנו של יעקב על הימצאות יוסף במצרים והפגישה הדרמאטית בן האב הזקן לבן הזקונים האהוב - אחרי תקופה כה ארוכה של היעדרות.
וכך התורה מתארת את העניין:
"ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם:ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג ליבו כי לא האמין להם.וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי יעקב אביהם:ויאמר ישראל רב עוד-יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות"[בראשית מ"ה,כ"ה-כ"ח]
ובהמשך התורה מתארת את הפגישה הדרמטית בין האב לבנו:
"ויאסוף יוסף מרכבתו ויעל לקראת- ישראל אביו גושנה וירא אליו וייפול על- צוואריו ויבך על צוואריו עוד: ויאמר ישראל אל- יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי"[שם מ"ו,כ"ט-ל"א]
השאלות הן:
א] כיצד הגיב יעקב לראשונה על הידיעה כי יוסף חי במצרים?
ב] באיזו אווירה התנהלה הפגישה בין יוסף לאביו ומה ניתן להסיק מפגישה זו?
ג] מה חשב יעקב במשך כל תקופת היעדרותו של יוסף?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י:תגובתו הראשונה של יעקב הייתה:"ויפג ליבו"-הכוונה כי נחלף ליבו של יעקב,כלומר רגשותיו השתנו וליבו הפסיק להאמין לידיעה שאמרו לו בניו- וזאת מפני גודל הפלא,קשה היה לו להאמין שהדברים נכונים -שאכן יוסף חי במצרים בריא ושלם.
בהמשך רש"י אומר: כי כדי שיעקב יאמין לדברי בניו בדבר קיומו של יוסף,יוסף מסר לאחיו סימן שימסרו לאביו -והוא בדבר נושא הלימוד שאביו לימד אותו בטרם ניתק הקשר ביניהם:עניין פרשת עגלה ערופה ורק כאשר יעקב קיבל סימן זה שהיה ידוע לו וליוסף בלבד -יעקב חזר להאמין לבניו כי אכן יוסף חי וקיים.
רש"י לומד זאת מהמילים:"וירא את העגלות אשר שלח יוסף.."
רבינו בחיי מסביר את תגובת יעקב לידיעת קיומו של יוסף במצרים:"ויפג ליבו"-הכוונה לא הייתה הפוגה בדמעות ופסקה תנועת ליבו של יעקב והיה כאדם מת. וכך גם באופן טבעי כאשר אדם מקבל ידיעה משמחת בפתאומיות הוא עלול להתעלף ולהיות כמת,והסיבה היא:כי מתרחש במצב זה תהליך מיוחד בלב:הלב נפתח ומתרחב בפתאומיות והחום הטבעי הנמצא בתוך הלב יוצא ומתפשט בגוף כלפי חוץ ואילו פנימה הלב עצמו מתקרר והדבר גורם לעילפון.
הדבר נפוץ אצל אנשים זקנים,או כאלה שהם חלשים ובריאותם רופפת.
רבינו בחיי מסתמך בעניין זה על דברי רז"ל שדרשו על נושא זה במסכת כתובות.
רבי שמעון[מסכת סנהדרין פ"ט,ב] אומר:כך עונשו של בדאי[=שקרן] שאפילו דובר אמת-אין שומעים לו"
שהרי אחי יוסף טבלו את כותונת יוסף בדם עיזים והראו אותה ליוסף כדי שיחשוב שהוא מת,ואילו עכשיו באו לספר לו שהוא חי,לכן לא האמין להם.
התשובה לשאלה ב]
כאשר יוסף נפגש עם אביו,הוא בכה על צווארו של יעקב ,אך יעקב לא בכה כלל.
לפי רש"י: יעקב היה עסוק באמירת:"שמע ישראל" ולא יכול היה להפסיק באמצע התפילה,ואילו יוסף בכה בכי רב,בכה עוד ועוד,המילה :"עוד" מרמזת על ריבוי.
ויש כאן גם רמז שהקב"ה אינו מרבה בעונשים על האדם יותר מאשר מידת חטאיו.[איוב ל"ד,כ"כ]
יעקב אומר בפגישה זו אל יוסף:"אמותה הפעם.."
רש" מסביר זאת בשני פירושים:
א]לפי פשוטו,יעקב התכוון להגיד שאפילו אם ימות,הרי לא יצטער כי הרי בסופו של דבר- זכה לראות את יוסף חי והדבר גורם לו שביעות רצון ונחת.
ב] לפי המדרש:-לפי חז"ל, עד עכשיו שיעקב היה סבור שיוסף מת,היה מצפה שימות שתי מיתות,אחת בעולם הזה ושנייה בעולם הבא,לפי שהסתלקה השכינה מיעקב והיה דואג שמא בעולם הבא ייענש על כך שגרם למותו של יוסף על ידי ששלח אותו לשכם.
והוסיף יעקב ואמר:"כי עודך חי"
עכשיו שזכה לראות את יוסף ,ימות רק פעם אחת-רק מחיי העולם הזה אך לא מחיי העולם הבא.
התשובה לשאלה ג]
מסתבר כי לפי כמה דעות :יעקב ידע בוודאות שיוסף הוא חי ולא מת,את זאת ניתן ללמוד מהפסוק:"ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במותניו ויתאבל על בנו ימים רבים,ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו וימאן להתנחם,ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה"[בראשית ל"ז,ל"ח]
על כך אומר רש"י בהסתמכו על המדרש:"אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שהוא מת שעל המת נגזרה גזרה שישתכח מן הלב ולא על החי"
מכאן שיעקב ידע על קיומו של יוסף בחיים ולכן סירב לקבל תנחומים.
והוכחה נוספת:
נאמר על יעקב:"ויתאבל על בנו ימים רבים"
על פי הגמרא[מסכת נזיר[דף ה]-ימים רבים הם-שנים עשר חודשים.
ומנגד ידוע כי המת משתכח מן הלב לאחר תקופת שנה-שהיא י"ב חודשים.
בגמרא [מסכת ברכות [דף נח,ב]נאמר: אחרי שיעקב אינו שוכח את יוסף ומתאבל ימים רבים- הכוונה גם אחרי שנים עשר חודשים-היא ההוכחה כי יעקב יודע על היות יוסף בחיים,לכן הוא מסרב לקבל עליו תנחומים.
שהרי אין נוהגים לקבל תנחומים על החי כפי שמבואר במסכת סופרים
[פרק כ"א,הלכה ט']
בעל הטורים אומר: כשיעקב שלח את יוסף לאחיו,נאמר:"ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן,והשיבני דבר"[בראשית ל"ז,י"ד]
מכאן ניתן להסיק ,כי ביעקב שרתה רוח הקודש וידע כי בסופו של דבר -יוסף ישוב אליו בריא ושלם.
אך בכל זאת,עדיין קשה להבין מדוע יעקב התאבל בכלל על יוסף,אם ידע על קיומו של יוסף בחיים?
התשובה לך:יעקב חשש לגורלו של יוסף מבחינה רוחנית,שמא נפגע במצרים-מקום של מ"ט שערי טומאה - בסביבה שאנשיה עוסקים בעבודה זרה והם שטופי זימה.
אך כאשר יעקב ,בסופו של דבר,ראה בפגישתו את יוסף,כי יוסף לא ניזוק מבחינה רוחנית,אלא נותר צדיק,יעקב חש כי על כך עליו להודות לאלוקים בקבלת עול מלכות שמים,ולכן בזמן הפגישה שיוסף בכה,יעקב התפלל "קריאת שמע"
כך סובר המהר"ל והוא כותב בספר:"גור אריה"-"...וראוי היה לקרות קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו ואתה ראה אותו מלך-היה אוהב את הקב"ה אשר עושה לו זה וקיבל מלכותו ואהבתו ויראתו,וזהו נכון למבין"
לסיכום,לאור האמור לעיל,ניתן להגיע למסקנה: כי יש מפרשים האומרים: שיעקב ידע על קיומו של יוסף במצרים,לפיכך לא חשש לגורלו הפיזי,אלא דאג לחייו הרוחניים, וכאשר בפגישה נכח כי יוסף נותר צדיק,מיד אמר יעקב:"שמע ישראל"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויגש
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:58
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1537
פרשת ויגש- מדוע נשלח יהודה אל יוסף במצרים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת עם תאור תחנוני יהודה אל יוסף לבל יהפוך את בנימין-האח הקטן-לעבד במצרים.
ובהמשך הפרשה נאמר כי יהודה נשלח על ידי אביו למצרים:
"ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה ויבואו ארצה גושן"
[בראשית מ"ו,כ"ח]
השאלות הן:
א] לאיזו מטרה שלח יעקב את יהודה למצרים?
ב] מדוע זכה דווקא יהודה למלכות?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי בעלי המדרש: "ואת יהודה שלח אל יוסף להורות- לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה"[בראשית רבה צ"ה]
ספרי הדרוש מסיקים מדברי חז"ל אלה:לעתיד לבוא בכל מקום שעם ישראל מפוזר יש להקים מרכזי לימוד תורה.
החתם סופר אומר: כי מטרת יעקב הייתה להציל את מלכות יהודה –לפי שראה שהמלכות הגשמית נמסרה ליוסף.
וגם בימי החשמונאים כאשר ראו חז"ל שהמלכות נלקחה מיהודה,העמידו נשיא תורה לבית דין מבית הלל כדי לתת זכות ליהודה וכך פעל גם יעקב אבינו בפרשה: "לא יסור שבט מיהודה"
לפי: "אוזניים לתורה: "רצה יעקב להוכיח לבניו כי: "גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות"[מגילה ט"ו]
כוונתו של יעקב זו באה בעקבות דברי יוסף אל אחיו: "והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם" הכוונה: שהוא במעמד חשוב ודואג להם למזון ובכך מציל נפשות.
לכן רצה יעקב להוכיח, כי לא די בהצלת נפשות מרעב,אלא יש לדאוג גם לרוחניות –ללמוד התורה באופן קבוע.
רש"י מביא שני פירושים:
1] כי יהודה נשלח למצרים לפנות ליעקב מקום במצרים- על מנת להתגורר שם ולהורות לו כיצד יתיישב שם,כלומר להכין את המקום לקראת ירידתו גם למצרים.
2] מדרש אגדה: תפקידו של יהודה לדאוג לבית תלמוד שמשם יצאו הדינים וההלכות לכל המשפחה.
רבינו בחיי מביא שלושה פירושים:
1] יעקב בחר דווקא את יהודה לשליחות לבנות לו בית בגושן- מפני שהיה הגיבור והזריז מיתר האחים.
2] בפירוש זה רבינו בחיי מביא את דברי חז"ל: כי להורות פירושו ללמד את האחים תורה,והדבר מתבסס על הידיעה כי כאשר יוסף התנתק מאביו בדיוק למד איתו את נושא עגלה ערופה, והיות ויעקב ראה את העגלות עמוסי כל טוב שיוסף שלח אליו ממצרים נזכר בפרשה זו ולכן כתוב:
"וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם"
[שם מ"ה,כ"ז]
אז שבה השכינה אל יעקב [כדברי רש"י] והאמין כי חייבים להמשיך בלימוד התורה.
3]לפי מדרש יפה ומעניין:לא מזמן שור וארי היו מנגחים זה את זה-כלומר יוסף שהסמל שלו שור ויהודה שהסמל שלו ארי- היו מנגחים זה את זה,אבל עכשיו,המצב משתנה יהודה הולך אל יוסף בשליחות כמו שנאמר: "זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן".[ישעיה ס"ה]
זאב זה בנימין שנאמר: בנימין זאב יטרף,וטלה אלו השבטים שנאמר: "שה פזורה ישראל, ירעו כאחד."[ירמיהו נ] שהרי בנימין הקטן הצטרף אליהם,למרות שתחילה יעקב סירב לכך שירד גם למצרים,אך שכיון שהגיעה השעה לכך, היו האחים שומרים עליו מכל משמר. ואריה –זה יהודה,שיעקב אמר עליו: "גור אריה יהודה".
"בקר יאכל תבן" זה יוסף שנאמר: "בכור שורו הדר לו"[דברים ל"ג]
ובמצרים ישבו האחים סביב השולחן כשבראש יושב יוסף ואכלו יחדיו כמו –שנאמר: "וישבו לפניו הבכור כבכורתו,הצעיר כצערתו.." [בראשית מ"ג,ל"ג]
ועכשיו יעקב שולח את יהודה אל יוסף.
התשובה לשאלה ב]
על כך אומר האברבנאל: יעקב אבינו ראה ברוח הקודש כי זרעו יתרבה מאד ולכן הם ראויים למלך שישלוט עליהם,לשם כך ערך יעקב בדיקה בתכונותיהם של בניו ולבסוף החליט כי מכל הבנים רק יהודה ראוי לכתר מלוכה מהטעמים הבאים:
1]"יהודה אתה יודוך אחיך" כל האחים היו מודים בעליונותו ואינם מקנאים בו.
במילים אחרות הוא היה מקובל עליהם.
2]"ידך בעורף אויבך"-הוא מצליח להתגבר על כל אויביו עד כדי כך שהם פונים לו עורף ונמלטים.
ג]"מטרף בני עלית". יש לו עליונות על אחיו הן מהבחינה המוסרית והן מבחינה רוחנית.
הוא הציל את יוסף מהרצח באומרו לאחיו: "מה בצע כי נהרוג את אחינו"
ד]"כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו" הוא בעל כוח קיום והתמדה.
רובץ על מקומו בדומה לארי ואין מישהו שיהיה בו האומץ להקימו.
לפי ילקוט שמעוני [בראשית מ,ט,קנט]
מיהודה יצאו מלכים כגון:דוד ויצאה גם אלישבע- אם הכהונה,גם נחשון ראש הנשיאים וגם בצלאל –אומן המשכן וכליו,שלמה בנה בית ראשון וזרובבל בנה בית שני ועתיד לצאת ממנו מלך המשיח אשר יבנה בע"ה את הבית השלישי.
ועוד רעיון מעניין:כשם שהמאורות נתלו ביום הרביעי לבריאה-יהודה נולד רביעי לשבטים ונמנה ראש שבט ב:ד' מקומות.
לפי מדרש גדול:
גור אריה יהודה – מכאן לומדים שניתנה ליהודה גבורה כארי וחוצפה כגור.
[בראשית מ"ט,ט]
יהי רצון ונזכה לבואו של משיח מזרע יהודה בקרוב בימינו,אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויגש
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:57
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 570
יהודה- כארי
שיר מאת: אהובה קליין ©
מי אתה יהודה
מציאות או אגדה
האם בליבך ים רחמים
או שמא רוח לוחמים?
על יוסף הגנת
ממוות אותו הצלת
בעוז וגבורה חוננת
בגושן תורה אורה הקמת.
כארי רובץ במקומך
אויבים נסים מפניך
כתר מלוכה לראשך
עטרת תפארה לשבטך.
הערה: השיר בהשראת פרשת ויגש [חומש בראשית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויגש
-
פורסם בשבת, 17 אוקטובר 2020 20:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 497
פרשת ויגש- מדוע יוסף לא יכול היה לעצור עוד דמעותיו? מאת: אהובה קליין.
בפרשתנו מתחוללת עלילה דראמטית ונוגעת מאד ללב וזוהי התוועדותו של יוסף לאחיו, כפי שהדבר מתואר בפסוקים הבאים:
" ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל- איש מעלי ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו וייתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא- יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ויאמר יוסף אל- אחיו גשו- נא אלי וייגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם.." [בראשית מ"ה,א- ו]
השאלות הן:
א] יוסף הרחיק את המצרים בעת שהתוודע אל אחיו- יש סיבה לדבר?
ב] מדוע פתאום לא יכול היה יוסף להתאפק ופרץ בבכי?
ג] מה הייתה מטרת יוסף בשאלתו:"העוד אבי חי"?
ד] כיצד ניסה יוסף להרגיע את אחיו?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת רש"י: יוסף לא היה יכול לסבול את נוכחותם של המצרים בעת התוודעותו אל אחיו - בעודם מתביישים בהתנהגותם על אשר עוללו לו בעבר.
הוא רצה לשמור על כבודם.
אברבנאל אומר: כי יוסף לא יכול היה יותר לעצור את בכיו העצור בקרבו,הוא לא יכול היה לפרוש לחדרו ולבכות,מפני שבסביבתו היו ניצבים המצרים וחסמו את דרכו ,לכן ביקש להוציא כל איש מעליו וכדי שלא יחשבו כאילו הוא מתבייש באחיו,הוא בכה בקול רם.
ספורנו אומר: כי ליוסף לא עמד הכוח להתאפק ולא יכול היה לעצור את פרץ דמעותיו עד שיברר בעצמו את העניינים.
התשובה לשאלה ב]
הרמב"ן עונה על שאלה זו באומרו:יוסף לא יכול היה יותר להחזיק מעמד ולעצור בתוכו את בכיו מהסיבה: כי רבים היו מתערבים בסכסוך בינו ובין אחיו וביקשו שישיב להם את בנימין ולא יכול היה יותר לעמוד בפני לחץ הפצרותיהם של הניצבים עליו.
הוא הגיע לקצה היכולת ורוחו נשברה,לכן ציווה גם להרחיק מעליו את המצרים.
אברבנאל חולק על דברי הרמב"ן ומביא הסבר שונה:אין זה הגיוני שיוסף התוודע אל אחיו מסיבת הלחץ שהפעילו עליו הניצבים עליו,אלא יוסף רצה לשלם לאחיו מידה כנגד מידה ועל כן תכנן מראש את התנכרותו אל אחיו. ולא היה זקוק להתערבותם של אחרים.
הכתב והקבלה סובר:כי יוסף לא חיפש נקמה,אלא ציפה שחלומותיו יתגשמו במלואם.
אולם לאחר התערבות הסובבים ,הוא הסתפק רק בחצי מימוש פתרון החלום- בהשתחוות הכוכבים אליו, כלומר בהשתחוות אחיו אליו.
הסבר מעניין נותן:"פרדס יוסף" בשם האדמו"ר מגור זצ"ל ואומר:
שכל עוד שיוסף לא הבחין שאחיו מקבלים את מרותו עליהם, לא היה מעוניין להתוודע בפניהם מפני שזכר שנזפו בו בעבר באומרם אליו:"המלוך תמלוך עלינו...?",אך כאשר ראה שיהודה, דובר האחים,נכנע ואומר:"עבדך" לא היה יוסף מסוגל להתאפק יותר והחל להתוודע בפני אחיו.
התשובה לשאלה ג]
המלבי"ם אומר: כי עצם השאלה:"העוד אבי חי"? כללה בתוכה את התוכחה הגדולה- כיצד לא ריחמתם על אבא,האם יכול היה להחזיק מעמד עם צער גדול כזה?
בית הלוי מפרש: אכן זו הייתה תוכחה- אשר שימשה תשובה ליהודה בבואו לבקש רחמים על אביו וכאילו יוסף מוכיח אותו באומרו: אתה מבקש רחמים? איך לא התחשבתם במצבו של אבא והייתם מסוגלים לעולל לו דבר כה אכזרי? ולא יכלו אחיו לענות לו כי נבהלו מפניו.
הכלי יקר: מבאר את סיבת בהלת אחיו , לפי שיוסף הדגיש:"אבי" ולא אמר:"אבינו-כאילו אומר להם: זה אבי ולא אביכם.
ועוד אמר להם בתחילה:"אני יוסף" ולא אמר להם:"אחיכם" והם פחדו מאד – היות ולא התייחס אליהם כאל אחים. רק בהמשך אמר להם:"אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי"-כאן רצה להדגיש שהוא אחיהם למרות שמכרו אותו.
התשובה לשאלה ד]
יוסף רצה להרגיע את אחיו בשני דברים:
1] אומר יוסף לאחיו: כי אין להם על מה להצטער,כל מה שקרה זה היה רצון ה' -שליחות אלוקית:"ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה,כי למחיה שלחני אלוקים".
על כך אומרים המפרשים: ספורנו ואברבנאל דבר מעניין: כי יוסף מנסה להשקיט את מצב רוחם של אחיו באומרו כי הם- האחים היו מכשירים בידי ה' להגשים את מטרתו:"לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה" למרות שהאדם הוא בעל בחירה,יש מקרים שהאלוקים מטה את מעשה האדם לצורך מטרה אלוקית.
בחירתם של אחי יוסף הייתה לשנוא אותו, אך בכך גרמו לירידתו למצרים- על מנת לקיים את שליחותו החשובה-לכלכל ולפרנס אותם ולדאוג למזון במצרים.
2] ויש מטרה נוספת לירידה למצרים: וזוהי התחלת הגלות שהייתה תוכניתו של ה'.
על כך אומר:"שפתי כהן" דבר נפלא : אם נתבונן במילה:"למחיה" שאמר יוסף לאחיו נגלה דבר מדהים:האות ל' והאות מ' יחדיו בגימטרייא= שבעים,המילה:"חיה" הכוונה= נפש- רמז שירדו למצרים במספר שבעים נפש,אך כאן למרות הגלות הם ינצלו מבחינה לאומית כי בעיני המצרים הם תועבה. כמו כן, ידוע כי עם ישראל שמר על שפתו,לבושו ושמו-ולכן לא הייתה סכנת התבוללות ומלבד זאת, המילים:"ולהחיות לכם לפליטה גדולה" –מרמזות כי בסופו של דבר, עם ישראל יצא כפלטה גדולה מעבדות לחירות.
לסיכום, ניתן לראות כי יוסף, גם תוך כדי בכיו -שולט על דבריו והתנהגותו, יש להניח כי הוא למד לא לחזור על טעויות מתקופת נערותו,והתייחס אל אחיו ביראת כבוד,הוא דיבר אליהם בלשון רכה ותחנונים[כפי שרש"י מפרש.] את זאת ניתן להסיק מסגנון דיבורו באומרו:"גשו נא אלי".
וכן מהתנהגותו בהרחיקו את המצרים מאליו, כי נזהר בכבוד אחיו. הוא הקפיד לשמר את שפת הקודש,את חוכמתו שאב מלימוד התורה .לכן הלך מחיל אל חיל וזכה לחסות בצל השכינה תמיד.
מי ייתן ועם ישראל כולו יהיה מחובר לתורה-שהיא אוצר העם היהודי,ישכיל להיות אור לגויים ממש כרצון ה'. דבר זה יתרום להחשת הגאולה במהרה.אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויגש
-
פורסם בשבת, 17 אוקטובר 2020 20:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 476
ישנו בכי/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)
ישנו בכי גדוש זיכרונות
כהר געש עלי אדמות
דוגמת בכיו של יוסף
בעברו נזכר אחיו אוסף.
ישנו בכי אובדן חיים
מות אבשלום בין הבנים
דויד עליו נשא קינה
הרעיד שמים קטע רינה.
ישנו בכי רגשות מעורבים
שמחה ועצב יחדיו מככבים
כבכי יעקב הפוגש ברחל
בחזונו רואה אור וצל.
ישנו בכי של מואסים
דוגמת דמעות המרגלים
בארץ חמדה פוגעים
בכי לדורות מכתימים.
ישנו בכי של געגועים
דוגמת גולי בבל הנדכאים
בזוכרם את ציון מייבבים
כלי הנגינה איתם מזדהים.
במקרא שלל דוגמאות
למחרוזת של דמעות
לבכי שמחה העם מייחל
אור חדש יבוא גואל.
הערה: השיר בהשראת פרשת ויגש [חומש בראשית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויגש
-
פורסם בשישי, 16 אוקטובר 2020 11:57
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 566
פרשת ויגש- מי היה יהודה ובמה ייחודו?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בהופעתו של יהודה לפני יוסף:
"וייגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני ואל ייחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה.....כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמור אם- לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם- אחיו כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי..."
[בראשית י"ח—ל"ד]
השאלות הנשאלות הן:
א] מי היה אותו יהודה, מה מבטא שמו ?
ב]מהו כוח השפעתו של יהודה על שומעיו?
ג] מדוע יהודה מדבר לאוזנו של יוסף- וכי יוסף היה חרש?
ד] מה ניתן ללמוד ממהלכיו של יהודה?
התשובה לשאלה א] יהודה היה הבן הרביעי של לאה וכאשר נולד נאמר : "ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ..." [בראשית כ"ט,ל"ה]
רש"י אומר: כי ליעקב היו ארבע נשים והייתה להן רוח נבואה-
לפי שידעו שיעקב יישא ארבע נשים ושנים עשר שבטים יוצאים ממנו, אמרה לאה: מעתה לא יהיה לי פתחון פה -לפי שאני את חלקי מילאתי, שהרי היא ילדה ארבעה ילדים ובכך תרמה את חלקה לשבטים.
1] כי הוא מכיל את האותיות של השם הנכבד: י,ה,ו,ה.
2] מלשון הודאה לה'.
3] היו אלה שמות של קדמונים, לדוגמא:יהודית בת בארי,שמואל בן עמיהוד .
התשובה לשאלה ב]
בפעם הראשונה אנו רואים את התנהגותו של יהודה בפרשת מכירת יוסף,כאשר רוב האחים מסכימים להורגו וכפשרה מקבלים את דעתו של ראובן להשליכו לבור- מתוך מטרה שימות שם ברעב .
יהודה מתערב ובזכותו ניצל יוסף ממוות אכזרי, כמו שנאמר בכתובים:"ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו, לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי- אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו"[בראשית ל"ז,כ"ו- כ"ז]
יהודה מצליח לשכנע את אחיו באופן יוצא מן הכלל ,הוא מציב לפניהם רעיון שלא חשבו עליו- והנה כאשר האחים חוזרים ממצרים ואומרים לאביהם יעקב- כי השליט המצרי ציווה עליהם להביא את אחיהם הקטן בנימין,יעקב מסרב להיפרד מבנימין.
ראובן מנסה לשכנעו, אך ללא הצלחה, יעקב מתעקש באומרו:"..לא ירד בני עמכם כי- אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה" [שם מ"ב,ל"ח]
בהמשך רק יהודה בחוכמתו מצליח לשכנע את אביו והוא מציע להיות ערב לבנימין:"אנוכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך והצגתי לפניך וחטאתי לך כל הימים.." [שם מ"ג,י]
יעקב נעתר ומסכים לשלוח את בנימין הצעיר למצרים.
כאן בתחילת הפרשה כאשר נודע ליוסף כי הגביע נמצא אצל בנימין,
יהודה נרתם להציל את בנימין אחיו ומשכנע את יוסף:"ועתה ישב—נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו כי איך אעלה אל- אבי והנער איננו איתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי"
[שם מ"ד,ל"ג-ל"ד]
חכמים מעלים על נס את התערבותו של יהודה ומביאים עליו משל:
"משל לבאר עמוקה מלאה צוננים והיו מימיה מתוקים וטובים ולא הייתה בריה יכולה לשתות ממנה,בא אחד וקשר חבל בחבל- חוט בחוט
ודלה ממנה ושתה."
-כך גם יהודה לא נפרד מיוסף עד שהצליח לשכנעו
ודבריו גרמו ליוסף לעורר את התרגשותו ואחר כך התוודע לפני אחיו.
מכאן שיהודה- הייתה לו חוכמה וכושר שכנוע מעולה.
תשובה לשאלה ג] - נמצאת בגמרא[ע"ז דף י']
שם מסופר כי מלך קיסר היה שונא יהודים ואמר: כי מי שיש לו נמק ברגלו חייבים לקטוע את רגלו כדי שיחיה ואם לא יקטע- יצטער על כך, אמר לו קטיעה בר שלום: שהוא חולק עליו, סופו היה שמת.
" יצאה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי עוה"ב,
בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. לכן חשב יהודה אם ידבר ויתווכח לפני השומעים ומנצח את יוסף היה נכנס בסכנה כמו קטיעה בר שלום, לכן אמר רוצה לדבר באוזנו שלא ישמעו אחרים ולא יתחייב כמו קטיעה."
[לפי אור החיים הקדוש]
התשובה לשאלה ד] ניתן ללמוד ממהלכיו של יהודה, כמה היה חכם
ונבון ,נראה כי במהות שמו היה טמון כוח מיוחד של השפעה על אחרים, היה מוכן לסכן את עצמו ולהיות עבד במצרים, הוא חשש כי עלול לאבד את אביו יעקב- אם בנימין לא יוחזר אליו.
כפי שאמר ליוסף:"ויאמר עבדך אבי אלינו: אתם ידעתם כי שניים ילדה אשתי ויצא האחד מאיתי, ואומר אך טרוף טורף, ולא ראיתיו עד- הנה, ולקחתם גם את זה מעם פניי וקרהו אסון, והורדתם את שיבתי ברעה שאולה"[שם מ"ד.]
ניתן ללמוד על כוחה של ערבות, ועלינו לאמץ לליבנו את הערבות ההדדית- כי "כל ישראל ערבים זה בזה"
ומאימתי? התשובה לכך היא: החל ממעמד הר סיני באותו זמן כל איש מישראל ערב לכך שכל אחד מתוך שישים הריבוא שהיו עימו במעמד הר סיני ישמור את מצוות התורה [סוטה ל"ז] ומשם והלאה כולנו עם אחד בלב אחד.
