- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויגש
-
פורסם בחמישי, 02 ינואר 2025 10:40
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 141
פרשת ויגש – הירידה למצרים - מסר יעקב לעם ישראל!
מאת: אהובה קליין.
מהרגע שיעקב קיבל את הידיעה: כי יוסף חי- הוא החליט לרדת למצרים כנאמר: "וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת" [להלן , מ"ה, כ"ח].
יעקב מקבל על כוונה זו חיזוקים מהקב"ה:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵ-ל אֱלֹקֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ" [להלן: מ"ו, ב'- ה']
בהמשך יעקב יורד עם כל פמלייתו למצרים וגם לקחו איתם את המקנה והרכוש אשר רכשו בארץ כנען, .
הכתוב מדגיש פרט חשוב מאד: "וְאֶת-יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו, אֶל-יוֹסֵף, לְהוֹרֹת לְפָנָיו, גֹּשְׁנָה; וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה גֹּשֶׁן." [בראשית מ"ו, כ"ח]
השאלות הן:
א] ממה חשש יעקב ומה הבטיח לו ה' בחלום?
ב] מדוע שלח יעקב את יהודה לפניו אל יוסף?
תשובות.
חששותיו של יעקב.
אומנם כשנודע ליעקב כי יוסף חי במצרים - החליט כי עליו לרדת לשם כדי לראותו,
על פי רש"י: אמר יעקב: הנה כה מרובה היא השמחה והחדווה - מעתה – הואיל ועוד יוסף – בני חי.
אולם כאשר יעקב מקבל הבטחה בחלום כי אלוקים ילווה אותו לאורך כל הדרך למצרים: מתברר כי היו לו חששות.
כדברי רש"י: יעקב הצטער כי עליו לעזוב ולצאת מארץ ישראל אל חוץ לארץ - לכן ה' הרגיע אותו אמר לו : "אָנֹכִי הָאֵ-ל אֱלֹקֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה..."ה' הבטיח לו: שיקבר בארץ - לפי שיעלוהו לאחר מותו ויקברוהו בארץ ישראל ולא במצרים!
האגדה מספרת: אחרי שנודע ליעקב על הימצאותו של יוסף במצרים
חשש לרדת לשם וחשש : "אֵיכָכָה אֶעֱזֹוב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי- אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְאֶת מְקוֹם קִבְרוֹת אֲבוֹתַיי וְיָרַדְתִּי לְאֶרֶץ טְמֵאָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֵין שָׁם יִרְאַת אֱלוֹקִים"? אולם לְאַחַר הַבְטָחַת ה' שֶׁלֹּא יִרָא...ממשיכה לספר האגדה:
"וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי ה' וְיִשְׂמַח מְאֹד וְרוּחַ ה' לָבְשָׁה אֶת יַעֲקֹב בָּעֵת הַהִיא וְיָדַע כִּי יָבוֹא יוֹם וְעָשׂוּ בָּנָיו מִשְׁכָּן לָה'- וְיִסע הוּא וכל אֲשֶׁר לוֹ בְּאֵרָהּ שֶׁבַע וְיָבוֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָטַע שָׁם אַבְרָהָם אֲבִי אָבִיו- אֲרָזִים וַיִּיקַּח מֵהֶם אֶרֶז וְשִׁיטָה וַהֲדַס וְעֵץ שֶׁמֶן וַיָּשֶׂם אוֹתָם בָּאַרְגָּז כִּי אָמַר: בְּבוֹאִי מִצְרַיְמָה וְצֻוִּויתִי לְבָנָי לָטַעַת אוֹתָם בְּאֶרֶץ מְגוּרֵנוּ, וַיִּסַּע יַעֲקֹב מִבְּאֵר שֶׁבַע הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ לָבוֹא מִצְרַיְמָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לֵאמֹור לוֹ: עוֹד מְעַט וּבָא אָבִינוּ מצרימה, עַל כֵּן הֲכִנָּהּ נָא לוֹ בַּיִת אֲשֶׁר יִלְמַד שָׁם אוֹתָנוּ וְאֶת בָּנֵנוּ אֶת תּוֹרַת הַחֶסֶד וְהַצְדָּקָה, וְיִשְׂמַח יוֹסֵף לִשְׁמוּעָה, כִּי הוֹלֵךְ אָבִיו הָלוֹךְ וְקָרֵב מִצְרַיְמָה וִימַהֵר לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ אָבִיו בְּיַד יְהוּדָה בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם לוֹ מָקוֹם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן"
רש"י מתייחס לפסוק: "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹקֵי אָבִיו יִצְחָק".[להלן: מ"ו, א']
ואומר: כי חייב אדם בכבוד אביו יותר מאשר כבוד אבי אביו, לכן יעקב מזכיר על הזבחים את יצחק אביו.
הרמב"ן חולק על רש"י : ושואל : מדוע נזכר כאן דווקא השם יצחק? ועל כך הוא מפרש בדרך הסוד: יצחק מסמל את: "מידת הדין" כמו שנאמר: "פחד יצחק" - יעקב חזה ברוח הקודש - כי גלות מצרים מתחילה עם נסיעתו, לכן פחד ,התרגש והתאמץ לפייס את "מידת הדין" , מסיבה זו הקריב קורבן "שלמים" ולא "עולות" שהיו רגילים להקריב בני נח עד זמנו.
ה"חיזקוני" מפרש: הפחד בו היה נתון יעקב - היה הפחד מפני הגלות הקרובה ולכן הקב"ה מרגיעו ואומר: שלא יפחד - שהרי גם אם מתקרבת הגלות שעליה התבשר אברהם בברית בן הבתרים מאת ה'- הרי תתקרב גם הברכה שאותה בירך ה' את אברהם:" וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל" [להלן בראשית י"ב, ב]
"העמק דבר" מבאר: כי סיבת החיזיון "במראות - לילה" לדעתו היה המחזה בעצם היום, "מראות לילה" דווקא בעיצומו של יום - והמטרה לעורר את מחשבתו של יעקב למסר, כי הגיעה השעה שיקבל על עצמו עול גלות הנמשלת ללילה. בעולם יהיה חושך גשמי ורוחני ואילו רוח הקודש לא תופיע באופן קבוע - אלא לעיתים רחוקות דוגמת הברק המבהיק את חשכת הליל.
יעקב שולח את יהודה ליוסף.
רש"י מסביר: כי יהודה נשלח אל יוסף במצרים ועל כך שני הסברים.
א] לפנות ליעקב מקום להתגורר בו ולהורות לו איך יתיישב בה –כלומר כיצד יקבע את מושבו שם.
ב] מדרש אגדה: דרשו חז"ל: לתקן ליעקב בית תלמוד שמשם תצא הוראה ללמוד ולהורות דינים והלכות.
רבינו בחיי סובר: כי יעקב שלח דווקא את יהודה אל יוסף במצרים –להכין לו בית בגושן - לפי שיהודה היה הגיבור והזריז לעומת שאר אחיו.
חז"ל דקדקו במילה: "להורות" - המטרה הייתה להתקין ליעקב אביהם בית תלמוד שיהיה שם מורה הוראה - כדי שיהיו השבטים יגעים בתורה, לימוד התורה היה מאד חשוב וכאשר יוסף פרש מאביו היו עוסקים בלימוד תורה בנושא של עגלה ערופה. וכאשר ראה יעקב את העגלות – נזכר בפרשת עגלה ערופה.
לכן הכתוב מרמז: "וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" ואז נזכר יעקב כי בזמן שלימד את יוסף פרשת עגלה ערופה- אז פרש ממנה.
מטעם זה נאמר: "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"[ להלן מ"ה, כ"ז]
רבינו בחיי מביא גם מדרש מעניין: כעת יעקב שלח לפניו את יהודה והרי אתמול - כלומר לא מזמן-היו שור ואריה מנגחים זה את זה ועכשיו יעקב שולח את יהודה - המסמל: אריה - אל יוסף המסמל: שור.
על שליחות זאת נאמר: "זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר..." [ישעיהו ס"ה. כ"ה].
זְאֵב - זה בנימין. שנאמר: "בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף" [בראשית מ"ט, כ"ז]
ְְטָלֶה - אלו השבטים - שנאמר: "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל "[ירמיהו, נ', י"ז]
שהם ירעו כאחד. לפי שבנימין ירד עם האחים למצרים למרות שיעקב היה דבק בדבריו ואמר שבנימין לא ירד עם אחיו למצרים, אך כיון שהגיעה השעה ובנימין כן ירד איתם הם היו שומרים עליו מאד.
אריה - זה יהודה. שנאמר: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" [בראשית מ"ט, ט']
יוסף - זה "כבָּקָ֣ר יֹֽאכַל־ תֶּ֔בֶן" - "שנאמר: "בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ" [דברים ל"ג, י"ז] היו אוכלים יחדיו כאחד – לפי שנאמר: "וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ."[להלן: מ"ג, ל"ג]
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש]מבאר: יעקב – לפני הגעתו לגושן במצרים-שלח את יהודה אל יוסף "להורות לפניו"- כדי לקבל הוראות מיוסף למרות ואולי דווקא שיעקב היה אביו של השר[יוסף] כדי שלא יראה שיעקב הולך לגושן מדעתו שלו. יעקב הבין בענייני העולם והוא ידע שהבריות יחשדו בו שהוא מתנהג באופן - חופשי ועושה כל העולה על רוחו. ללא מסירת דין וחשבון לאף אחד - דבר שהם היו מרשים לעצמם - אילו היו במעמדו.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק מתכניתו של יעקב - כמה חשוב לעם ישראל להיות מחובר ליראת שמים – להיות עמלים בתורה למען הבטחת עם ישראל - לחיים טובים ושלווים בארץ ישראל- לנצח נצחים כפי הכתוב:
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻוקותַיי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ" [ויקרא כ',כ"ב]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויגש
-
פורסם בחמישי, 29 דצמבר 2022 12:57
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1582
פרשת ויגש - מפגש מלכים בפרשה – כיצד ?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו בהמשך לפרשת מקץ - חותמת באירוע מציאת הגביע בשקו של בנימין , כתוצאה מכך הוכרז על בנימין בעקבות מציאת הגביע בשקו - כי הוא חייב להישאר במצרים - דבר שהכעיס את כל האחים :
"וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת-אַמְתַּחְתּוֹ--אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ. וַיְחַפֵּשׂ --בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן. וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה. וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹקִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ. וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם". [בראשית מ"ד, י"א- י"ז]
כאן בפרשת ויגש נאמר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל -יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָֹ..... וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן--שְׁאֹלָה. כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו. כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי". [בראשית מ"ד, י"ח- ל"ד]
השאלות הן:
א] כיצד ניגש יהודה אל יוסף לשכנעו לבטל את גזרת הישארות בנימין במצרים?
ב] כיצד התנהלה השיחה בין השניים - ומה הייתה התוצאה?
תשובות:
יהודה ניגש אל יוסף בבקשה להצלת בנימין מן השבי.
נאמר: " וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה".
האדמו"ר רבי אברהם מסוכאצ'וב שואל: מדוע מתנגד כעת יהודה להשארת בנימין במצרים? הרי הוא בעצמו הציע את הרעיון:
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ". [בסוף פרשת: מקץ. פרק מ"ד, ט"ז]
תשובתו: בתחילה חשב יהודה שאותה שעה שבה נמצא הגביע באמתחת בנימין - זו העת לתחילת שיעבוד מצרים. שנגזר על בני ישראל בברית בין הבתרים ולכן קיבל באהבה גזירה זו , אך כאשר יצאה ההכרזה מפי המשנה למלך [יוסף]: "וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם".[מ"ד, י"ז] הבין לפתע יהודה: אין זו תחילת השעבוד של ישראל במצרים, אלא מזימה שפלה המכוונת כנגד בנימין בלבד. לכן הסתער יהודה כנגד החלטה זו ודיבר בעוז ובעוצמה - באוזני המשנה למלך כדי למנוע לקיים גזרה זו נגד בנימין.
ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש רבה: על: שלושה סוגי הגשה:
א. הגשה למלחמה.
ב. הגשה לפיוס.
ג. הגשה לתפילה - סוד התפילה. [דעת רבנן ]
על כן סובר: המגיד ממזריץ:"אין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש - כלומר - יהודי אינו יכול להתפלל כאשר הוא מבקש על עצמו בעת צרה, כי אז הוא מעורר קטרוגים על עצמו, אלא עליו להניח בצד את כל ענייניו ויבקש רק עבור ה' המשתתף בצרה מסוימת- העומדת על הפרק.
הנה משל יפה: על פי הבעש"ט" על דברי דוד המלך:
"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי־ יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ": (תהלים פרק ק"ב פסוק א)
מעשה במלך שהכריז ביום שמחתו : כל מי שיבקש דבר ממנו - ימלא את מבוקשו.
אחד ביקש שררה וכבוד , השני ביקש עושר. המלך נתן לכל אחד את מבוקשו.
אך, היה יהודי אחד חכם - שכל מבוקשו היה: שהמלך בכבודו ובעצמו ידבר עמו ג' פעמים ביום - בעיני המלך בקשה זו מצאה חן מאד - שהדיבור של המלך כה חביב על יהודי זה:
מה עשה המלך בתגובה לבקשה זו? ציווה המלך שיתנו לו להיכנס אליו כרצונו – לארמונו ולשוחח אתו וגם יפתחו לו את כל האוצרות של העושר והכבוד ויתנו לו כל מה שירצה.
הנמשל: משמעות התפילה - שהיהודי שופך שיחו ומדבר עם ה' שלש פעמים ביום .
צריך לשאוף להיות מחובר לה' ולהרגיש שבכל עת יכול לגשת לה' , היינו - כשמבקש שה' באופן ישיר יקבל את תפילתו ואינו מבקש תפילה על ידי מלאכים ושרפים שאינם מבינים תעלומות לב יהודי. אלא מבקש רק עבור "בִּי אֲדֹנִי" על מה שגם ה' בצרה - כי רק ה' יודע את צרתו הספציפית של כל יהודי.
בעל הטורים סובר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" בגימטריא - זהו להילחם עם יוסף [ב"ר]
ובגימטריא: גם נכנס ופייסו - כי לשלושה דברים נכנס כדברי רבי אלעזר: אם למלחמה - אני בא, אם לפיוס - אני בא, אם לתפילה - אני בא .
מוסיף בעל הטורים חידוש מעניין: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"- סופי תיבות - "שווה" שאמר לו יהודה: אני שווה לך - כמו שאתה מלך - אני מלך ועל זה - דורש במדרש [ב"ר] כדברי דוד המלך: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו".[תהלים מ"ח, ה]
כלומר: ניגש אליו לדבר תחנונים.. ברם אמר לו: תדע לך שלא אתה אדוני ולא אני עבדך כי אם : "כי כמוך" אני מלך ולא לבד כמוך כי אם גם "כפרעה" הגדול ממך - שהוא מלך, גם אני כמוהו מלך - ולמלחמה אנו נועדים..
רבינו בחיי מביא את דברי שלמה המלך:
"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ."[משלי י"ח, כ"א.]
הביאור: אם אדם ידבר בדרך טובה - בדרך רכה – יהיה פריו קודש הלולים לה' ויהיה שכרו רב , אך אם ידבר בדרך קשה ורעה יראה תוצאה של פרי מר ויסבול מהרבה עונשים. יהודה החזיק במידה הטובה ודיבר בצורה רכה ולא מתוך כעס!
אופן התנהלות השיחה בין יהודה ליוסף
רש"י מסביר את תשובת יוסף: "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה - הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי"- הרי ידעתם שאיש חשוב כמוני יודע לנחש, לדעת ולהבין על פי שכלו וחכמתו- כי אתם גנבתם את הגביע.
יהודה עונה: יודעים אנחנו את האמת [יהודה מייצג את אחיו] שלא אנחנו גנבנו , אבל מאחר שאין אנו יכולים להוכיח זאת שלא חטאנו ולא גנבנו מאומה - אנחנו מקבלים את הדין, האלוקים סובב את כל הדברים - להביא לנו את המצב אליו הגענו. כנראה בעקבות עוונות אחרים שחטאנו, ומדגיש רש"י: "כאן מצא בעל - חוב מקום לגבות שטר חובו" - כלומר: בעל החוב מצא שעת כושר לגבות מידינו את החוב, אף על פי שבעניין הזה כשלעצמו אין אנו חייבים לו, כלומר: למרות שלא חטאנו עכשיו, הביא עלינו ה' עלילת חטא להענישנו - בעקבות חטאים אחרים שחטאנו.
לכן נשאלת השאלה כיצד נצדיק את עצמנו? הצעת יהודה: אנחנו נהיה כולנו עבדים, כולל גם מי שהגביע בידו, כנאמר:
"הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ". אך יוסף מתעקש לקחת את בנימין - עד כאן התנהלות השיחה בין יוסף ליהודה בסיומת פרשת מקץ.
בפרשתנו ממשיך יהודה לשכנע את יוסף למען שחרור בנימין: "יכנסו דברי באוזנך" לשמוע את דברי ולהשתכנע לקבלם :
"בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל- יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" [להלן מ"ד, י"ח]
במילים אלה, עושה יהודה הכנה ליוסף שהוא הולך לדבר בלשון קשה - דבר שיעורר את כעסו של יוסף"
יהודה אומר ליוסף: "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה"
רש"י מסביר מילים אלה באמצעות ארבעה פירושים:
א] אתה יוסף חשוב כפרעה - כמו מלך בכבודו ובעצמו - זהו לפי פשוטו של מקרא.
ב] לפי מדרשו: התכוון יהודה לרמוז ליוסף – שאם יוסיף לעכב את בנימין סופו ללקות בצרעת דוגמת הצרעת שלקה פרעה - כעונש על חטא דומה על שלקח את שרה אמנו כפי שנאמר:
"וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם".[בראשית י"ב, י"ז] וזה רק על לילה אחד שפרעה עיכב אותה בארמונו !
ג] יהודה רומז ליוסף שהוא מתנהג כמו פרעה - הידוע שאינו עומד בדיבורו - מבטיח ואינו מקיים. אתה יוסף גם לוקה במידה מגונה זו - אתה רוצה לקחת את בנימין לעבד ואתה אומר שברצונך לשים עליו עין כדברי הכתוב:
"וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו". [להלן מ"ד, א]
זוהי הפרת הבטחה ממש - כדרך התנהגותו של פרעה, כי עכשיו אתה אומר שאתה רוצה לקחתו לעבד...
ד] "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" -אתה שווה בעיניי כמו פרעה שאם תכעיס אותי, אני מזהיר אותך - כי אהרוג אותך ואת פרעה אדונך.[ב"ר]
ממשיך יהודה בדברי השכנוע: כבר בהתחלה כשבאנו לכאן, שאלת אותנו [כשבאנו במטרה לבקש אוכל] באת מתוך רצון להכשיל אותנו [בעלילה] - במטרה: להביא עלינו רעה, מדוע היה חשוב לך לשאול אותנו את כל השאלות האלה? אתה באת להכשיל אותנו, האם עשית זאת לפי שאתה חושב שאנחנו באנו להשתדך אתך - וכי לבקש את בתך לאחד מאתנו היינו מבקשים ?, או שמא את אחותנו אתה מבקש לקחת לאישה?!
למרות ששאלות אלה לא היו נצרכות - השבנו על שאלותיך ביושר, לא חששנו מפניך ולא העלמנו ממך אפילו דבר אחד. למרות שיוסף לא מת, הרי יהודה, מתוך יראה מיוסף, התיר לעצמו לשקר באומרו: כי יוסף מת:" , יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ". [להלן מ"ד, כ]
זאת מהטעם: שאם היה אומר יהודה: שיוסף חי, אז היה עונה לו יוסף: תביא אלי את יוסף - כפי שיוסף ביקש את בנימין. ממשיך יהודה ואומר: לאחר שיוסף מת, בנימין נותר לבד ואין לו יותר אחים מאותה אימא, אם יעזוב בנימין את אביו חוששים אנו, שבנימין ימות כדרך שאמו - רחל מתה בדרך , על פי הכתוב:
"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם".[להלן מ"ח, כ"ט]
לפי שהשטן נוהג לקטרג בשעת סכנה , היות וכל הדרכים - בחזקת סכנה [ירושלמי. מסכת ברכות] החשש לאסון מתרבה בדרך וכך היה אומר יעקב: עכשיו כשהוא [בנימין ]חי ונמצא אצלי אני מתנחם לו על אמו רחל ועל אחיו יוסף שמתו ,לכן אם ימות גם זה יהיה דומה עלי ששלושתם מתו ביום אחד ותאבד גם הנחמה על אמו ואחיו, על ידי מות בנימין - גם יעקב, האב ,ימות מרוב צער.
לכן אני ערב את הנער- מוכן לשבת במקום בנימין.
ואם תשאל, מדוע אני נלחם לבדי יותר משאר אחיי? לפי שאין גורלו של בנימין קשור לעניינם הפרטי ואני לעומתם התקשרתי להיות נאמן לשלומו - בכך שקיבלתי על עצמי להיות מנודה בשני עולמות - בעולם הזה ובעולם הבא - במידה ולא אשיבהו בשלום לאביו.
לכן מוטב שאני אשב במקומו ,כי לכל הדברים הקשורים בעבדות אני עולה עליו: אני חזק ממנו למלחמה - להילחם למענך בזמן הרצוי - ולשמש לשירותך כעבד לכן אני יותר מעולה ממנו [ב"ר]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יהודה ניהל את שיחתו עם יוסף באופן מלכותי ואצילי - מתוך אמונה בה' ,חכמה, בינה ודעת שיצליח לשכנע את יוסף בצדקת דרכו השיא התבטא בדבריו:
"כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".
