|
|
קנאת הפלישתים ביצחק
שיר מאת: אהובה קליין ©
יצחק עולה תמימה
עליו שורה ברכה
עושר לו בגרר
צאן מקנה ,בקר.
מתברך בשדות וכרמים
בארות- עבדיו חופרים
פלישתים בו מתבוננים
קנאתם רוע מעללים.
אבימלך כהר געש
יגרש יצחק בכעס
עינו צרה בהצלחתו
כזאב זועף מרחיקו.
יצחק בוטח באלוקים
לו שומר אמונים
אבימלך אתו מתפייס
בהבחינו בגודל הנס.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[חומש בראשית]
פרשת תולדות- מה סודו של יצחק להצלחתו בארץ המובטחת?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מעמידה במרכז את יצחק ומתארת את תולדותיו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,אברהם הוליד את יצחק.."[בראשית כ"ה, י"ט]
ניסיון הרעב בארץ- העובר על יצחק בדומה לאביו אברהם, הוא מתכונן לרדת למצרים, אך לפני כן הוא הולך לגרר אל אבימלך מלך פלישתים, אלא שאלוקים מצווה עליו לא לעזוב את גבולות הארץ:
"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך"[שם כ"ו, ב] יצחק מקיים את ציווי ה' ונשאר בגרר. אך בהמשך אבימלך מגרש את יצחק : "..לך מעמנו כי - עצמת ממנו מאד"
השאלות הן:
א] מדוע הכתוב מדגיש כי אברהם הוליד את יצחק?
ב] אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ, מדוע?
ג] מהי הסיבה ליחס הרע של הפלישתים כלפי יצחק?
התשובות.
הדגשת הכתוב: "אברהם הוליד את יצחק"
על פי רש"י: שני פירושים:
א]לפי הפשט: לאחר שה' קרא לאברם -אברהם רק אז הוא הוליד את יצחק בנו.
ב] לפי הדרש: היות וליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך ,שהרי שנים רבות קודם לכן הייתה נשואה לאברהם ולא נתעברה, על כן הקב"ה דאג שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאביו - אברהם.
כמה מחכמי ישראל מתפלאים על כך, מדוע נקראים אותם אנשים הלועגים לשרה - ליצנים, הרי הם נחשבים לרשעים?
אלא התשובה לכך היא: שאותם ליצנים כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם התפלל על אבימלך ונשותיו שנענשו ולא הביאו ילדים לעולם - פקד ה' את אברהם בהולדת יצחק, כפי שנאמר במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"
בעצם אנשים אלה אמרו דברים נכונים ,אלא באופן לא ברור אשר משתמע לשתי פנים, כך שהמאזין למילותיהם: "מאבימלך נתעברה שרה" יחשוב במשמעות זולה וגסה ,לכן אנשים אלה מכונים בפי חכמנו: "ליצני הדור" מכאן לומדים שאדם חייב להקפיד לדבר באופן ברור וטהור, "מוות וחיים ביד הלשון" [משלי י"ח, כ"א]
אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ.
רש"י מפרש: יצחק רצה לרדת בזמן הרעב למצרים בדומה לאביו אברהם, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה" מהטעם שיצחק נחשב לעולה תמימה משעת העקדה ולכן אין ראוי שיעזוב את הארץ המובטחת. כשם שעולה היוצאת מחוץ לעזרה נפסלת ואסורה, כך נאסר על יצחק לצאת את גבולות ארץ ישראל.
אור החיים מפרש: "נתכוון לומר סתם לקבל עליו אמרי קדוש אל המקום אשר יאמר אליו הגם שיהיה הפך רצונו, וליטול שכר על הדבר כי רצה הקב"ה לזכות ידידיו"- מכאן שהקב"ה רצה לתת ליצחק שכר וזכות על כך שישב בארץ הקודש כפי שציווה את אברהם אביו:" לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" [שם י"ב, א]
ספורנו מסביר: כי הקב"ה התכוון לומר ליצחק -שלמרות הרעב בארץ ה' יהיה עמו ויברכהו ולא יחסר לו מרעה לצאנו. ויברך אותו בממון ובמקנה וזאת מהסיבה: שה' נשבע כבר לאברהם אביו- לתת לו ולזרעו את הארץ הזאת ולפיכך בהיותו גר במקום יהיה נשיא אלוקים בתוכם ויקנה בה חזקה להוריש לזרעו.
יחסם של הפלישתים אל יצחק.
כאשר יצחק משתקע בגרר הרי כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם , הפלישתים סותמים אותם וממלאים בעפר.
רש"י מסביר : כי לפי שמסופר בהמשך הפרשה על יצחק שחפר את הבארות מחדש:" וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו.." לפיכך הקדים הכתוב לתאר - שאת הבארות האלה סתמו הפלישתים אחרי מותו של אברהם - בטענה כי הבארות הללו משמשים תקלה ומכשול מפני מחנות החיילים - שיבואו להילחם נגדם והבארות יספקו להם מים.
רוב הפרשנים מסבירים : כי הגורם לסכסוך בן יצחק לפלישתים ואבימלך בראשם - השנאה לישראל, שנאה זו מופיעה מצד האויבים לאורך כל הדורות כלפי האומה היהודית ונמשכת עד ימינו.
התורה מסבירה את סתימת הבארות מתוך קנאת הפלישתים ביצחק כפי שכתוב: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלישתים"
אותו אבימלך שבזמנו כרת ברית עם אברהם אבינו: והתחייב לא לשקר לו, לנכדו ולנינו ,אינו עומד בדיבורו ומעביר את הקנאה אל יצחק, והשנאה אצלו עד כדי כך גדולה שהוא מגרש את יצחק ואומר: "לך מעמנו כי עצמת ממנו" .
למרות שיצחק עובר למקום אחר שנאה זו אינה מרפה ממנו והולכת בעקבותיו. וגם שם מתקוטטים אתו בעניין הבארות שהוא חופר , אבל אבימלך ברוב צביעותו בא אליו בהצעה חדשה של כריתת ברית ביניהם ,יצחק מגיב באומרו: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי" ?
תשובתו של אבימלך מזכירה את האויבים שלנו היום: הוא אומר ליצחק: "עשינו עמך רק טוב, ונשלחך בשלום" הוא כאילו עושה לו טובה בכך שלא זרק אותו לשואה ,אלא איפשר לו לעזוב את ארצו אחרי שלקחו לו את האדמה והבארות., על כך ישנו מדרש יפה:
בראשית רבה [ס"ד]: משל לארי שנתקע לו עצם בגרונו ,מיד הכריז: מי שיצליח להוציא את העצם מגרונו- יבוא על שכרו. מיד הופיע עוף בעל צוואר ארוך וחרטום מאורך במיוחד, והצליח להוציא את העצם מגרונו של ארי זה. תבע העוף את שכרו ,ענה לו האריה: לא די לך שחרטומך שהיה בגרוני לא ניזוק ויצאת בשלום ולא בלעתיו, אתה עוד מעז לבקש על כך שכר?
הנמשל על פי חז"ל: אבימלך טען בפני יצחק: היית בארצי ואני שלחתי אותך ריקם ,אבל יצאת בריא ושלם, לא קרה לך דבר. על כך אתה חייב לגמול לי טובה.
מכאן שכל מה שקרה ליצחק הוא תבנית הסכסוך בשרשרת ההיסטוריה של העם היהודי עד היום ממש.
זוהי בעיה אנטישמית.
"אוצר חיים" מסביר: כי ניתן ללמוד מתגובתו של יצחק לגבי העתיד של ישראל. על יצחק נאמר:"ויעתק משם", הפתרון לאנטישמיות:
לעם ישראל יש ארץ אחת, וזוהי ארץ ישראל ולכן עליו לגור רק שם ולתמיד.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי כל שנאת הפלישתים נבעה מתוך קנאה בהצלחתו של יצחק, יצחק שציית לצוויי ה'- הצליח לעלות ולהתעלות וזה היה סוד הצלחתו, וכאשר הפלישתים באו לכרות אתו ברית ,הם נתנו טעם לצעד זה: "ראו ראינו כי היה ה' עימך.."למרבה הצער, אותה שנאה קיימת עד ימינו ועל מנת להתגבר עליה עלינו לציית לתורה הקדושה- ולמלאה ככתבה ולשונה וליישב את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. וכשם שיצחק הצליח בעזרת הבורא, כך עם ישראל בע"ה יזכה להגיע למנוחה והנחלה לעד- בארץ המובטחת. אמן !
פרשת תולדות- יעקב ועשיו- מראשית ועד אחרית!
מאמר מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל בת בן-ציון]
פרשה זו מאד משמעותית בתולדות עם ישראל- לפי שכל ההיסטוריה שלנו רמוזה בכל השתלשלות המאורעות - החל מהזמן בו נשאה רבקה ברחמה את בניה: יעקב ועשיו:
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה': ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"[בראשית כ"ה, כ"ב]
ובהמשך לאחר שנולדו התאומים התורה מדגישה: "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את- יעקב"[שם כ"ה, כ"ז- כ"ח]
כאשר הם גדלים ויצחק זקֵן ,הוא קורא לעשיו ומבקש ממנו מטעמים, אך אמו מאזינה לכל ההתרחשות ,היא מיד קוראת ליעקב כפי שנאמר:
"ורבקה שומעת בְדַבֵר יצחק אל עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"-היא מבקשת מיעקב שיביא -הוא שני גדיי עיזים והיא תכין מטעמים ליעקב, יעקב חושש: "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה: ותאמר לו אמו עלי קללתך בני.."[שם כ"ז, י"ב-י"ג]
לאחר שעשיו מגלה שהברכה נלקחה בעורמה על ידי יעקב נאמר: "וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"
תגובת רבקה ליעקב:"...הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך: ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה..."
השאלות הן:
א] מה הטריד את רבקה בלכתה לדרוש את ה'?
ב] מדוע רבקה אהבה את יעקב ויצחק אהב את עשיו?
ג] כיצד הגיב עשיו למעשה יעקב ומה הייתה תגובת רבקה?
רבקה מוטרדת בדרכה לדרוש את ה'.
רש"י מביא שני פירושים:
א] מה שהטריד את רבקה: זו- התרוצצות הבנים בקרבה והכתוב אינו מביא הסבר מפורש לכך, אך מציין כי על כך התלוננה רבקה-זו הייתה התרוצצות משונה שלא כדרך הנשים ההרות, לכן חז"ל הסבירו כי כאשר הייתה הולכת ליד בתי מדרשות של שֵם ועבר- היה יעקב רץ ושואף לצאת לכוון בית המדרש, אך כאשר הייתה עוברת ליד פתח עבודה זרה -היה עשיו מפרכס להגיע לשם.
ב] "ויתרוצצו הבנים" הכוונה - מלשון: "ריצוץ" ושבירה- שהיו שניהם מתקוטטים והיו מתווכחים ביניהם על נחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא, לפי ששניהם רצו לרשת את שני העולמות.
לכן התאוננה רבקה: אם המצב כה מצער מדוע עליה להתפלל על קיום ההיריון הזה?
מהטעם הזה-הלכה לבית מדרש של שֵם ועבר לשאול את ה' מה יקרה כאשר תלד- כלומר: מה תהיה התוצאה לכל התהליך הזה?
רבקה קיבלה תשובה מאת השליח שהוא שֵם והוא מסר לה את תשובת ה': ששני גדולי עולם עתידים לצאת משני לאומים אלה והם: אנטונינוס -מלך אדום שהוא מזרעו של עשיו ורבי יהודה הנשיא מזרע ישראל ,שחיו באותה תקופה והיו עשירים גדולים ותמיד היה להם מזון בשפע והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם.
נאמר על רבקה שממנה יֵצאו שתי מלכויות ועוד ברחמה היו חלוקים דרכיהם, האחד הולך בדרך רעה והשני בדרך תמימה.
ובעתיד לא יהיו שווים בגדולתם- כשהאחד נופל השני קם.
גם המילה: "תומים" במקום המילה: "תאומים" מרמזת שאין הם שווים, האחד צדיק והשני רשע.
אור החיים הקדוש מפרש באופן שונה: רבקה חששה שהריונה אינו מתקיים, לכן הלכה לדרוש את ה' כדי שתמשוך את ההיריון עד הסוף, למרות התרוצצות הבנים.
הכלי יקר אומר: כי התלבטותה של רבקה הייתה נפשית , היא נבהלה מהתרוצצות הבנים, פעם לכיוון בתי מדרשות ופעם לבתי עבודה זרה. היא חששה, שמא מדובר בשתי רשויות. לכן הלכה לדרוש את ה' איך מתפתח מצב מעין זה, בעוד שיש רק רשות אחת בעולם? רק לאחר שקיבלה תשובה למצבה המיוחד נרגעה. היא הבינה שהכאבים הם כתוצאה משני גורמים אולם, זוהי רשות אחת בעולם הכוללת את הטוב מול הרע.
הטור: מפרש באופן מעניין: היות ועשיו היה שעיר ויעקב חלק , שערותיו של עשיו דקרו את יעקב ולכן הוא היה בורח מהן.
רבי יחזקאל מקוזמיר, שמוצאו היה מפולין אומר: כי ידועים דברי חז"ל :"בידוע שעשיו שונא ליעקב"
עשיו ברשעותו היה מוכן לוותר על הגעתו לבתי אלילים ובלבד שיפריע ליעקב להגיע לבתי מדרש וזו הייתה ההתרוצצות שלהם בקרבה של רבקה.
אהבת רבקה ליעקב ואהבת יצחק לעשיו.
השל"ה הקדוש מסביר את פשר אהבת ההורים לילדיהם: מסתבר כי אהבת יצחק לעשיו- הייתה אהבה שתלויה בדבר וההוכחה לכך- שכתוב בלשון הווה: "כי צייד בפיו" ועל אהבה מסוג זה, אמרו חז"ל: "בטל דבר ,בטלה האהבה", כלומר כאשר מתבטלת סיבת האהבה- הייתה מתבטלת גם האהבה עצמה.
לכן התורה מדייקת:" ויאהב יצחק את עשיו" בלשון עבר, כי אהבה זו הייתה תלויה בציד שבפיו של עשיו ואהבה זו הייתה חולפת ועוברת., אך אהבתה של רבקה אל יעקב, הייתה אהבה אמיתית- אהבה שאינה תלויה בדבר. לכן הכתוב אומר: "ורבקה אוהבת את יעקב"- בלשון הווה כי אהבתה של רבקה ליעקב- הייתה אהבת אמת וגם נצחית.
רבי נפתלי מרופשיץ אומר: כי יצחק היה תמים: "העולה התמימה" הוא לא ידע מהי הונאה ולכן לא הבין את עורמתו של עשיו ופשוט נפל ברשתו בשאלות כמו: "איך מעשרים את המלח?
הוא ראה בזאת מידה טובה כאילו עשיו שואף לדקדק במצוות.
אך, רבקה לא הייתה כה תמימה, לפי שגדלה בבית של רמאים , היא קלטה מיד מה דרכו של עשיו.
ואילו ליעקב רחשה אהבה מתוך הכרה בתמימותו.
יש מפרשים האומרים כי: רבקה ידעה דברים שלא היו בגדר ידיעתו של יצחק שהרי נאמר לה: "ורב יעבוד צעיר" לכן סייעה ליעקב להשיג את הברכות שבעצם נועדו לבכור שבהם.
רבינו בחיי אומר: יצחק אהב את עשיו כי כאשר שאל אותו לפשר עיסוקו , ענה עשיו לאביו: כי הוא הולך לשדה לצוד ציד - במטרה להביא טרף לפיו של אביו. והיות ולא היה מצוי בסביבת אמו, לכן לא נקשרה אליו באהבה. אלא אהבה את יעקב שהיה מצוי אצלה הרבה וכל געגועיה היו מופנים אליו.
תגובת עשיו למעשה יעקב ועצת רבקה.
מיד כאשר נודע לעשיו מפי אביו: כי יעקב הקדים אותו וזכה בברכה לפניו - תגובתו הראשונית הייתה: "ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם-אני אבי" [שם כ"ז, ל"ג-ל"ד]
גם לאחר שאביו בירך אותו, הוא לא נרגע ,אלא פרץ בבכי, אך התגובה המשמעותית ביותר הייתה "וישטום עשיו את יעקב על- הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" הדבר נודע לרבקה והיא מצווה על יעקב לברוח אל לבן אחיה בחרן.
כוונת עשיו בדבריו הייתה:
על פי רש"י: כדי שלא יצער את אביו, ימתין עד יום מותו ואז יממש את איומיו- להרוג את יעקב.
לפי דעת חז"ל: כוונתו הייתה: "יקרבו ימי אבל אבי" –אקרב בעצמי את הימים בהם אבי יתאבל על ידי הריגתי את יעקב.
לפי פירוש נוסף: עשיו כועס באומרו: "יקרבו ימי אבל אבי.." מגיעים ימים עצובים לאבי, לפי שהחלטתי להרוג את יעקב בהקדם האפשרי.
תגובת רבקה:
לפי בראשית רבה : האימהות היו נביאות ורבקה הייתה אחת מהן, לכן נודע לה ברוח הקודש – את מה שעשיו מהרהר בליבו.
לפי הסבר רש"י : רבקה אומרת כי עשיו מתנחם להרוג את יעקב—הוא מביע חרטה על האחווה שביניהם והחליט להתנכר לו ולהורגו.
ומדרש אגדה: עשיו זומם להרוג את אחיו ויעקב מעתה נחשב בעיניו כמת וכאילו עשיו שתה עליו כוס תנחומים- כמנהג האבלים.
ולפי פשוטו: עשיו מתנחם על הברכות שיעקב לקח –על ידי שיהרוג אותו וכך התנחם באי קיום הברכות.
לכן רבקה מצווה על יעקב לברוח בהקדם.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי רבקה רואה ברוח הקודש את התחזית העתידית-של בניה.
בפרשה זו מקופלת כל ההיסטוריה היהודית מתקופת האבות עד ימים אלה ממש, ויצחק מעביר מסר נצחי: "הקול קול יעקב- והידיים ידי עשיו"- על מנת להתגבר על איומי האויבים, עלינו להגביר את קול התורה בנוסף להֵעַרכות הביטחונית.
כי חרבו של עשיו מונפת מעל ראשנו בזמן שקול התורה נחלש.
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" [זכריה ד, ו]
פרשת תולדות. האם תוכניתה של רבקה הייתה הוגנת?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת בצורה דרמתית-כיצד הצליח יעקב לזכות בברכת אביו קודם עשיו אחיו.
הדבר נעשה מתוך עורמה:
וכך הכתוב מתאר את האירוע:"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשיו בנו הגדול ויאמר אליו: בני ויאמר אליו הנני: ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי: ועתה שא- נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות:ורבקה שומעת בדבר יצחק אל- עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"[בראשית כ"ז,א-ו]
רבקה איננה מעוניינת שהברכה תעבור לעשיו,לפיכך היא פונה אל יעקב בדברים:"..ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך:לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב:והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך לפני מותו" [שם כ"ז,ח-י"א]
אך, יעקב מביע את חששותיו,ביודעו כי עשיו איש שעיר ואילו הוא איש חלק,על כן עונה לאימו:"..הן עשיו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק: אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה".
ותשובת אימו רבקה:
"עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח-לי"[שם כ"ז,י"ג]
השאלות הן:
א] מדוע הכתוב מציין את חולשת ראייתו של יצחק-מה החשיבות לכך?
ב] מה הטעם בבקשת יצחק לאכילת מטעמים טרם מותו?
ג] אילו הנחיות נתן יצחק לעשיו טרם יציאתו לשדה?
ד] האם התנהגות רבקה בעורמה הייתה הוגנת?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה רש"י בשלושה פירושים:
פירוש ראשון לפי רש"י:
עיניו של יצחק נחלשו בעקבות עשן הקטורת של יהודית בת- בארי ובושמת בת-אילון החיתי- נשות עשיו שהיו מקטירות לעבודה זרה.
ומפני שהתנהגות נשות עשיו- ציערו את יצחק לכן ה' החליש את מאור עיניו, על מנת שלא יחזה בעיניו את הדבר.
פירוש שני:בשעה שרצה אברהם לעקוד את יצחק,ראו זאת ממעל המלאכים והם הזילו דמעות הישר לתוך עיני יצחק,לפיכך - ראייתו נחלשה לעת זקנתו.
פירוש שלישי:הדבר נעשה בכוונה תחילה על ידי הקב"ה-כדי שיעקב ייטול ראשון את הברכות ,ולא עשיו הבכור ויצחק לא יבחין בכך.
רבינו בחיי מביא גם כמה הסברים לשאלה זו:
פירוש על פי הפשט, לעת זקנתו ראייתו נחלשה מטעם גילו המופלג,וההוכחה לך מצאנו גם אצל יעקב:"ועיני ישראל כבדו מזוקן"[בראשית מ"ה]
גם אצל אחיה השילוני נאמר:"כי קמו עיניו משיבו,[מלכים א,י"ד]
ואילו אצל משה- אירע נס שבעת זקנתו לא נחלשו עיניו כפי שהכתוב מציין זאת:"לא כהתה עינו ולא נס לחה"
פירוש על פי המדרש:על ידי שנטל שוחד מעשיו כהו עיניו,פירוש זה מתבסס על הפסוק:"כי השוחד יעוור.."[דברים ט"ז]
ועוד פירוש: כדי שיצחק לא יצא מהבית, שמא יצביעו עליו הבריות ויאמרו: הנה אביו של רשע[עשיו]
התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי מביא הסבר מעניין במיוחד לכך: יצחק חפץ לאכול מטעמים סמוך למותו:"אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם,אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת,כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש,והוא שאמרו:רז"ל-אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה.שנאמר:"והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' "[מלכים- ב,ג,י"ד]
כוונת יצחק הייתה לא תאווה גופנית ועונג חומרי,אלא חשב כי על ידי המטעמים- גופו יתחזק וממילא נפשו תתעורר ותהיה שרויה בשמחה- כי אין השכינה שורה מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה,ולכן אמר:"בעבור תברכך נפשי.." ולא ביקש כינור כדרך הנביאים,כי התכוון לברך ברכות חומריות:"טל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".ולכן רצה שסיבת השמחה תבוא מתוך מאכל
שתלוי בברכה שעתיד לברך.
התשובה לשאלה ג]
הנחיותיו של יצחק לעשיו היו:"ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים..." לפי דברי רש"י: יצחק אומר לעשיו לקחת את חרבו להשחיזה כדי שיתאפשר לו לשחוט יפה את הציד במטרה שלא יאכילהו נבלה,
ולמה החרב נקראת בשם: 'תליה'?
- כי הרגלו של האדם לתלות את חרבו על מותניו.
ומדוע נאמר:"צודה לי ציד"?
כדי שיביא ציד בשביל אביו- מן ההפקר ולא מתוך גזל.
"צודה לי ציד" הראוי להיות שלי –ולא שייך לאחרים.
לפי רבינו בחיי: יצחק התכוון שעשיו ייקח איתו קשת וחרב- כדרכם של ציידים היוצאים לצוד ציד בשדה.
לפי פירוש נוסף של רבינו בחיי :יש בדברי יצחק רמז -לדורות הבאים של עשיו
שכלי הציד שבידיהם יהיו אך ורק שלהם.
רבינו בחיי מביא מדרש יפה: "כליך" –רמז למלכות בבל,שנאמר:"ואת הכלים הביא בבלה"[דניאל א]
"תליך"- זוהי מלכות מדי,שנאמר:"ויתלו את המן"[מגילת אסתר ז]
"וקשתך"-זו מלכות יון,שנאמר:"כי דרכתי לי יהודה קשת.."[זכריה ט]
"וצא השדה"-זו מלכות אדום,שנאמר:"ארצה שעיר שדה אדום"[בראשית ל"ב]
התשובה לשאלה ד]
רבי אריה ליב מצונז בספרו:"מלוא העומר" טוען:ליצחק חסרו שני נתונים:
הוא לא ידע שעשיו ביזה את הבכורה ומכר אותה ליצחק, הוא לא הכיר את הצד המושחת של עשיו.
לעומתו, רבקה הכירה את הצד השלילי של עשיו,היות והיא גדלה בביתם של רמאים.
רבקה השתמשה בעורמה-מפני שלא רצתה להכאיב ליצחק ולגלות לו את כל האמת על עשיו,מסיבה זו היא לא הייתה מעוניינת שהברכה תשרה במקום של רמאות, בכך לימדה אותנו לא להשלים עם עוול, ולא לתת יד למציאות שלילית.
מסיבה זו השתמשה בעורמה אך לא בשקר.
אבן עזרא טוען: מותר להשתמש בשיטתה של רבקה במקרים כאלו.
מעניינת תגובתה של רבקה לחששותיו של יעקב- שמא אביו ימששו ויגלה את האמת.
והיא אומרת ליעקב:"עלי קללתך בני"[בראשית כ"ז,י"ג]
לפי דברי הגאון מווילנא: רבקה מרמזת ליעקב כי בחייו צפויות שלוש צרות:
צרת-עשיו,לבן ויוסף.
מתוך כל האמור לעיל, ניתן להסיק כי רבקה הכירה היטב את השוני בין הבנים,
הייתה לה ראייה למרחקים ולכן העדיפה שהברכה תשרה על יעקב-סמל הטוב והתמימות ולא על עשיו-אשר היה איש
ציד,לפי הסבר רש"י[המסתמך על תנחומא]- ציד היה-בפיו = פיו וליבו לא היו שווים,היה שואל את אביו שאלות כדי להטעותו,כגון:איך מעשרים את המלח,או, כיצד מעשרים את התבן?לכן אביו חשב שהוא מדקדק במצוות.
מסיבה זו, העדיף לתת לו את הברכות וכמובן גם מהטעם שהיה -בכור.אך,רבקה ידעה את כל האמת וראוי לומר כי היא יישמה את דברי החכם באדם-הלוא הוא שלמה המלך:
"חוכמת נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד,א]
רבקה ותושייתה / שיר מאת: אהובה קליין ©
בין הכרים והכסתות
רוקם יצחק תוכניות
לשלח עשיו לשדות
לצוד בכליו חיות.
למען יגיש לו מטעמים
לרומם הנפש בנעימים
בתמורה ירעיף ברכות
במלכות אדום לדורות.
רבקה שומעת הכוונות
בתושייתה מעלימה מהמורות
קוראת ליעקב התמים
להביאה גדיי עיזים.
יעקב חושש ממישושים
אימו תרגיעו בלחשושים
עליה תיקח הקללות
ותלבשהו בגדי חמודות.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]
רבקה אם הבנים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)
רבקה אם הבנים התאומים
באופיים בחיצוניותם שונים
האחד שה תמים
השני צד חיים.
זה כדרדר בשדה חיטים
וזה כשושנה נטולת קוצים
כמים לאש מנוגדים
איש באחיו נאבקים.
כשקולות יעקב גוברים
ידי אחיו חיש נרפים
בעתיד עשיו נוחל מפלה
יעקב זוכה לחזון גאולה.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]
פרשת תולדות- גילוי מדהים על אירועים העתידים לבוא-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה מתארת את הולדת יעקב ועשיו,אך מקדימה לכך את עניין התפילה:
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא וייעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו": [בראשית כ"ה,כ"א] ובהמשך התורה מתארת:
את מצבה והתנהגותה של רבקה:"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם-כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"
[שם כ"ה,כ"ב-כ"ד]
השאלות הן:
א] מאין שגם יצחק וגם רבקה התפללו,ומהי ההוכחה כי ה' קבל רק את תפילת יצחק?
ב] מדוע רבקה הלכה לדרוש את ה'?
ג] אילו דברי נבואה הגיעו לאוזני רבקה?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י: גם רבקה וגם יצחק התפללו לה',רש"י לומד זאת מתוך דיוק בלשון:שכתוב:"לנוכח אשתו" ולא נאמר שיצחק:"התפלל על אשתו"- מכאן שיצחק עמד כנגדה ושניהם התפללו,יצחק עומד בזוית זו ומתפלל ורבקה עומדת בזווית אחרת ומתפללת.
בהמשך התורה מציינת:"וייעתר לו ה' " – זאת על אף ששניהם התפללו לבורא עולם.
ומסביר רש"י את הטעם לדבר:"שאין דומה תפילת צדיק בין צדיק [שגם זכות אבותיו מסייעות שתתקבל תפילתו]לתפילת צדיק בן רשע.
הרי יצחק היה צדיק בן צדיק ורבקה הייתה צדיקה בת רשע- לכן ה' קיבל את תפילת יצחק.
התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י: הלכה רבקה לבית מדרש של שם ועבר- כדי לשאול מה יהיה בסוף הריונה,על כך אומרים אישי החסידות:כי כוונת רש"י הייתה, לתאר את רבקה, בדאגתה הרבה לאור החשד, שמא היא נושאת ברחמה ילד אחד בעל נפש כפולה- שאינו יציב,פעם מעוניין לגשת לבית מדרש ופעם מעוניין ללכת לבתי עובדי אלילים-,היא רצתה לדעת איזו נפש תנצח?התשובה שקיבלה הייתה: כי אין מדובר בילד אחד,אלא בשני בנים בעלי רקע שונה.
הרמב"ן חולק על דברי רש"י ואומר:"כי הדרישה היא תפילה לה'- לפיכך הלכה רבקה להתפלל לה'.
הרשב"ם אומר: רבקה קיבלה תשובה כי יש לה תאומים המתרוצצים בקרבה,וצער עיבור לשניים מרובה על צער עיבור לילד אחד.
והנביא המבשר לה כי היא נושאת ברחמה תאומים- מגלה לה גם את עתידם וגורלם.
אור החיים הקדוש אומר: עניין התרוצצות הבנים מוכיח כי יש לרבקה:שני גויים השונים זה מזה וגם נלחמים זה בזה והדבר גם משקף את האירועים כפי שיתרחשו בעתיד.
המלבי"ם אומר: כי יעקב מסמל את הרוח והצורה אשר תכליתו לשלוט על החומר-על עשיו.
אברבנאל אומר: כאשר הלכה רבקה לדרוש את האלוקים,היא מקבלת בשורה על שני הבנים אשר נושאת עימה,אילו יהיו שונים בתכליתם גם מבחינה גזעית ומהווים שורש לשני לאומים ההולכים ומסתעפים עם הזמן לכיוונים שונים, כוחות אלה המהווים ניגוד זה לזה במשך ההיסטוריה ילחמו איש באחיו,יעקב מסמל את הרוח ועשיו את החומר,אברבנאל מביא גם דוגמאות למלחמות שיתרחשו בין השניים בהמשך:דוד המלך נלחם באדום ומכניע אותו בתקופה שבה מושלים בתוכה מלכים, הוא שם נציבים במקומם וזאת בטרם היהודים היו לעם.
בתקופת בית שני הורקנוס ניצח את אדום והכריחם להתגייר.
התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י : "שני גויים בבטנך" ובמקור כתוב:"שני גיים בבטנך" כתוב עם שני יודים,כמו:"גאים"-לשון גאון וגדולה- הכוונה ששתי מלכויות עתידות לצאת משני הגויים בבטנה של רבקה,האחד: אנטונינוס מלך אדום שיצא מזרע עשיו והשני רבי יהודה הנשיא שהוא מזרע יעקב-שניהם חיו בתקופה אחת ונאמר עליהם:"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [מסכת עבודה זרה י"א] היו עשירים ונכבדים ועורכים ארוחות לאנשיהם והירקות האלו היו מופיעים באופן קבוע על שולחנם, גם לא בעונת גידולם כאשר מחירם היה בעליה. "ממעייך ייפרדו" על מילים אלה אומר רש"י שעוד כשהתאומים שהו ברחם אימם,היו שונים זה מזה ,האחד הולך בדרך התמימות והיושר והשני הולך בדרך הרשע.
ובעתיד מלכויות אלו לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד נופל השני קם-כלומר:גדולתו של האחד תלויה בנפילתו של השני.
בסיכומו של דבר לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי פרשה זו היא חזון לעתיד לבוא על שני לאומים היוצאים מרבקה-אשת יצחק,שניהם שונים זה מזה בתכליתם שוני עמוק מאד: יעקב מסמל את הרוח,
עשיו את החומר,הם ילחמו זה בזה לאורך ההיסטוריה,כולל בימינו אנו,כדי שיעקב יגבר על עשיו שהוא אדום- הוא חייב להגביר את כוח התורה והתפילה,דבר זה רמוז בדברי יצחק כאשר ממשש את יעקב ואומר:"הקול קול יעקב,והידיים ידי עשיו" [בראשית כ"ז,כ"ב]
על כך אמר רבי ברכיה[מדרש רבה]:"בשעה שיעקב מרכין בקולו[מחליש את תפילתו ולימוד תורתו]ידי עשיו שולטות,שנאמר:"וילונו כל עדת ישראל.."[שמות ט"ו,ב]"ויבוא עמלק.."[שם י"ז,ח'],ובשעה שהוא מצפצף בקולו[כשמרבה תפילה ותורה]-אין ידי עשיו שולטות]
מכאן ניתן להסיק: כי על מנת להכניע את אדום יש להגביר את התפילה לבורא עולם ולהגדיל ולהאדיר את תלמוד התורה בקרב עם ישראל, וזהו מתכון בטוח לגאולת ישראל.
יהי רצון ובמהרה עם ישראל יצא מאפלה לאורה בזכות דבקותו בה' –על ידי ריבוי תפילה ולימוד תורה אמן ואמן.
