|
|
רבקה הולכת לבית המדרש.
שיר מאת: אהובה קליין ©
רבקה מחישה צעדיה
חשה אי שקט בלבטיה
עקב התרוצצות הבנים
וברחמה לשני כיוונים.
האחד נחפז לאלילים
השני לתורה באוהלים
או שמא שניהם מריבים
בזכיית עולמות כפולים?
ליבה נושא רגליה
לדרוש עתיד בניה
תתבשר בשני לאומים
עד בוא גואל נאבקים.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]
פרשת תולדות- מה צופנת התרוצצות הבנים ברחמה של רבקה?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת בפסוקים בעלי חשיבות מיוחדת - שיש להם השפעה גם בדורות הבאים כולל בימינו:
"ְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ". [בראשית כ"ה, י"ט-כ"ה]
השאלות הן:
א] מדוע- התורה מקדימה את תפילתם של יצחק ורבקה לפני הודעת הסיבה לתפילה?
ב] לאן הלכה רבקה לדרוש את ה' ומדוע?
ג] כיצד התורה רומזת לנו על הצפוי לעם ישראל לאורך הדורות?
תשובות.
התורה מקדימה את תפילת יצחק ורבקה.
רבינו בחיי מסביר: כי קודם התורה ,אכן ,מתארת את תפילת יצחק ורבקה- במטרה להקדים את העיקר לטפל, כמו שנאמר במדרש תנחומא: "למה נתעקרו האימהות? שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן, אמר הקב"ה: עשירות הן האימהות והן נאות אם אני נותן להן בנים [מיד] אינן מתפללות לפניי".
מדרש זה בא להסביר כי התפילה היא סיבת העקרות וניתן ללמוד מכך :שלא נתעקרה רבקה אלא כדי שיתפללו שניהם-היא ויצחק- על הדבר. לפיכך הקדים הכתוב את התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה באה העקרות לרבקה.
מכאן ניתן ללמוד עד כמה התפילה יכולה להועיל ובכוחה אפילו לשנות את הטבע.
ועוד מוסיף רבינו בחיי: כי נאמר:"ויעתר" ולא נאמר: "ויתפלל", או, "ויצעק" כי הכוונה מלשון –עתר = מן כלי עבודה דוגמת הקלשון [רחת] שבעזרתו מהפכים את התבואה כמו שהבינו חכמים ואמרו [בפרק קמא סוכה דף י"ד] למה נמשלה תפילתן של צדיקים? לעתר, כמו שהעתר מהפך את הגורן ממקום למקום- כך תפילתן של צדיקים מסוגלת להפוך את דעתו של הקב"ה ממידת אכזריות למידת רחמנות.
ועוד פירוש: כמו שהעתר מהפך את התבואה מלמטה כלפי מעלה ואחר כך מפיל את התבואה מלמעלה למטה - כך הצדיק כאשר מתפלל: מחשבתו עולה מלמטה כלפי מעלה ואחר כך מוריד את השפע מלמעלה למטה.
ופירוש נוסף: "עתר" – מלשון ריבוי- כמו שנאמר: "ועתר ענן הקטורת עולה"[יחזקאל ח]
הרב שמשון רפאל הירש מסביר את המילה:"ויעתר"- "חתר" ו"מחתרת" כמו שהמלחים הנוהגים את ספינתם ומתגברים על עוצמת הגלים הם נקראים: "חותרים" [יונה א', י"ג] לכן הכוונה לתפילה מתוך הפצרה הבוקעת שערי שמים.
רבקה הולכת לדרוש את ה'.
על פי רש"י: רבקה שחשה כי הבנים מתרוצצים בתוכה- התרוצצות משונה באופן יוצא דופן מאשר אצל נשים הרות- חז"ל אומרים: שבניה היו רצים אנה ואנה בקרבה, כשהייתה עוברת ליד שערי בתי מדרש של שם ועבר- היה יעקב רץ ורוצה לצאת אל עבר בית המדרש. כאשר הייתה עוברת ליד פתח של עבודה זרה -היה עשיו מפרכס לצאת למקום זה.
פירוש ב]: היו הבנים מתרוצצים – נלחמים זה בזה ומתווכחים ביניהם: על נחלת שני עולמות- העולם הזה והעולם הבא. לפי שכל אחד משניהם רצה לרשת את שני העולמות.
רבינו בחיי אומר רעיון דומה: הבנים היו מתרוצצים בבטנה של רבקה - שלא כדרך הנשים ההרות האחרות- הדבר היה גורם לה לצער רב זה היה אות לבאות- שהם עתידים להילחם זה נגד זה. ולכן ה' אמר לה: "שני גויים בבטנך"- שבנים אלה המתרוצצים בבטנך עתידים לצאת מהם שתי אומות, זו כנגד זו.
רש"י מסביר: כי רבקה הגיעה למסקנה: אם צער העיבור הוא כה גדול מדוע היא בכלל מתפללת על קיום ההיריון?
מהטעם הזה שהתרוצצו הבנים אצל רבקה- הלכה לבית המדרש של שם ועבר לדרוש את ה'- לשאול את פי ה' שייאמר לה מה יהיה בסוף כשתלד?
אור החיים מתפלא על רבקה שעל פי רש"י התחרטה על הריונה, היתכן שתמאס בברכת הבנים בגלל הייסורים שהיא עוברת? משום כך הוא מסביר באופן הפוך: היא התחילה לחשוש שהריונה אינו מתקיים והיה לריק ,מהטעם הזה הלכה לבית מדרש לבקש מה' שההריון יתקיים עד הסוף בגלל כל ההתרוצצות של הבנים ברחמה.
הכלי יקר מסביר: כי היו לרבקה לבטים נפשיים, היא נבהלה מהתרוצצויות האלה- פעם לכיוון מקום עבודה זרה ופעם לכיוון מקום של תורה .היא חששה שמדובר בשתי רשויות על כן הלכה לשאול- כיצד נוצר מצב כזה? כשאין אלא רשות אחת בעולם. ורק אחרי שנודע לה שהייסורים נובעים משני גורמים המתרוצצים בתוכה הבינה שיש רשות אחת בעולם אשר מחוללת גם את הטוב וגם את הרע.
על פי ספרי חסידות: היא חששה משתי תופעות המנוגדות - שיהיו צבועים בני האדם כשהם עוברים ממקום למקום ללא רגש של מצפון. לכן הודיעו לה: כי שני בנים בקרבה, האחד טוב לגמרי והשני רע לגמרי ומכאן סיבת ההתרוצצות אצלה. התשובה הזו הרגיעה את רוחה ,היא קיבלה את עניין ההתרוצצות באהבה ובלבד שהאחד יהיה בעל יראת שמים.
הטור מבהיר: כי היות ועשיו היה שעיר כבר ברחמה של אמו ויעקב היה חלק ,שערותיו של עשיו הציקו ליעקב והוא ניסה להימלט ממנו וכתוצאה מכך ההתרוצצות של שני הבנים הייתה טבעית.
התורה רומזת לנו על הצפוי בעתיד לעם ישראל,
אברבנאל מסביר את מה שנאמר לרבקה כאשר באה לדרוש את ה': שני הבנים- הם שני גויים והם נבדלים זה מזה גם בשוני גזעי, כאילו האחד הוא הודי והשני הוא גרמני, הם גם שורש ללאומים ,לאורך כל הדורות , מהטעם שיעקב מסמל את הרוחניות ואילו עשיו מסמל את החומריות. ועל כן: "רב יעבוד צעיר" ובעתיד הם יאבקו זה בזה.
אברבנאל מביא לכך כמה דוגמאות למלחמה הממשית בין יעקב לעשיו. באדום משלו מלכים טרם היהודים הפכו לעם ,אך דוד המלך ניצח את אדום ושם ניצבים בתוכה.
בימי בית שני - הורקנוס ניצח את אדום והכריח אותם להתגייר.
בימי אגריפס המלך - באו לירושלים לסייע ליהודים במלחמה נגד הרומאים, חז"ל מכנים את גלות רומא –גלות אדום ובתום מלחמה זו עתיד להופיע המשיח, כפי שכתוב: "וידו אוחזת בעקב עשיו"
אור החיים מסביר- כי כל ההתרוצצות של הבנים ברחמה של רבקה מורה על דבר אחד.: השתקפות האירועים העתידים לבוא על עם ישראל.
הרב הירש אומר: כי כאן ההתרוצצות היא לא של עמים, אלא של "גויים" אשר לכל אחד מהם שיטה משלו והדבר מטביע את חותמו על ההיסטוריה: "ולאום מלאום יאמץ" קו המאזניים- עולה ויורד, פעם יד הסייף על העליונה ופעם יד הספר על העליונה, ולבסוף יתגלה: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה', "ורב יעבוד צעיר" ,הכוח יעלם מן העולם והתוצאה הסופית: "ה' אחד ושמו אחד"
השפת אמת מסביר את המילים: "ורב יעבוד צעיר" כשהוא מסתמך על דברי חז"ל: אם יעקב יזכה- יעבוד הרב את הצעיר, כאן מחדש השפת אמת: "זכה יעבוד"- מוסב על עשיו הרשע, אם יזכה הוא יכניע את עצמו כלפי הצעיר ויקבל עליו את מרותו ,אז יש לו סיכוי להתקיים ,אך אם לא יזכה- סופו שצפוי למפלה ולהעלם מהעולם.
יש מפרשים הטוענים כי פרשה זו - היא הקדמה לעתיד לבוא בו רבקה תבליט את אהבתה כלפי יעקב ומסירת הבכורה ליעקב הגיעה לידי הכרעה עוד במעי רבקה - כפי שנאמר לה: "ורב יעבוד צעיר" היא ידעה את הסוד הזה ולא גילתה ליצחק. מטעם זה היא סייעה ליעקב לקבל את ברכות אביו קודם עשיו.
לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד מפרשה זו : עד כמה ה' מתאווה לתפילתם של צדיקים והדבר המשמעותי הנוסף: כי עוד בהיות הבנים- עשיו ויעקב ברחם אימם-עצם ההתרוצצות שלהם-עשיו לכוון עבודה זרה ויעקב לכיוון לימוד תורה- מורה על מה שעתיד להתרחש בהיסטוריה העתידית עד בוא גואל.
יהי רצון שנזכה במהרה לצאת מאפלה לאורה ונחזה בגאולה שלמה בבחינת: ה' אחד ושמו אחד.
קנאת הפלישתים ביצחק
שיר מאת: אהובה קליין ©
יצחק עולה תמימה
עליו שורה ברכה
עושר לו בגרר
צאן מקנה ,בקר.
מתברך בשדות וכרמים
בארות- עבדיו חופרים
פלישתים בו מתבוננים
קנאתם רוע מעללים.
אבימלך כהר געש
יגרש יצחק בכעס
עינו צרה בהצלחתו
כזאב זועף מרחיקו.
יצחק בוטח באלוקים
לו שומר אמונים
אבימלך אתו מתפייס
בהבחינו בגודל הנס.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[חומש בראשית]
פרשת תולדות- מה סודו של יצחק להצלחתו בארץ המובטחת?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מעמידה במרכז את יצחק ומתארת את תולדותיו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,אברהם הוליד את יצחק.."[בראשית כ"ה, י"ט]
ניסיון הרעב בארץ- העובר על יצחק בדומה לאביו אברהם, הוא מתכונן לרדת למצרים, אך לפני כן הוא הולך לגרר אל אבימלך מלך פלישתים, אלא שאלוקים מצווה עליו לא לעזוב את גבולות הארץ:
"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך"[שם כ"ו, ב] יצחק מקיים את ציווי ה' ונשאר בגרר. אך בהמשך אבימלך מגרש את יצחק : "..לך מעמנו כי - עצמת ממנו מאד"
השאלות הן:
א] מדוע הכתוב מדגיש כי אברהם הוליד את יצחק?
ב] אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ, מדוע?
ג] מהי הסיבה ליחס הרע של הפלישתים כלפי יצחק?
התשובות.
הדגשת הכתוב: "אברהם הוליד את יצחק"
על פי רש"י: שני פירושים:
א]לפי הפשט: לאחר שה' קרא לאברם -אברהם רק אז הוא הוליד את יצחק בנו.
ב] לפי הדרש: היות וליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך ,שהרי שנים רבות קודם לכן הייתה נשואה לאברהם ולא נתעברה, על כן הקב"ה דאג שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאביו - אברהם.
כמה מחכמי ישראל מתפלאים על כך, מדוע נקראים אותם אנשים הלועגים לשרה - ליצנים, הרי הם נחשבים לרשעים?
אלא התשובה לכך היא: שאותם ליצנים כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם התפלל על אבימלך ונשותיו שנענשו ולא הביאו ילדים לעולם - פקד ה' את אברהם בהולדת יצחק, כפי שנאמר במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"
בעצם אנשים אלה אמרו דברים נכונים ,אלא באופן לא ברור אשר משתמע לשתי פנים, כך שהמאזין למילותיהם: "מאבימלך נתעברה שרה" יחשוב במשמעות זולה וגסה ,לכן אנשים אלה מכונים בפי חכמנו: "ליצני הדור" מכאן לומדים שאדם חייב להקפיד לדבר באופן ברור וטהור, "מוות וחיים ביד הלשון" [משלי י"ח, כ"א]
אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ.
רש"י מפרש: יצחק רצה לרדת בזמן הרעב למצרים בדומה לאביו אברהם, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה" מהטעם שיצחק נחשב לעולה תמימה משעת העקדה ולכן אין ראוי שיעזוב את הארץ המובטחת. כשם שעולה היוצאת מחוץ לעזרה נפסלת ואסורה, כך נאסר על יצחק לצאת את גבולות ארץ ישראל.
אור החיים מפרש: "נתכוון לומר סתם לקבל עליו אמרי קדוש אל המקום אשר יאמר אליו הגם שיהיה הפך רצונו, וליטול שכר על הדבר כי רצה הקב"ה לזכות ידידיו"- מכאן שהקב"ה רצה לתת ליצחק שכר וזכות על כך שישב בארץ הקודש כפי שציווה את אברהם אביו:" לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" [שם י"ב, א]
ספורנו מסביר: כי הקב"ה התכוון לומר ליצחק -שלמרות הרעב בארץ ה' יהיה עמו ויברכהו ולא יחסר לו מרעה לצאנו. ויברך אותו בממון ובמקנה וזאת מהסיבה: שה' נשבע כבר לאברהם אביו- לתת לו ולזרעו את הארץ הזאת ולפיכך בהיותו גר במקום יהיה נשיא אלוקים בתוכם ויקנה בה חזקה להוריש לזרעו.
יחסם של הפלישתים אל יצחק.
כאשר יצחק משתקע בגרר הרי כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם , הפלישתים סותמים אותם וממלאים בעפר.
רש"י מסביר : כי לפי שמסופר בהמשך הפרשה על יצחק שחפר את הבארות מחדש:" וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו.." לפיכך הקדים הכתוב לתאר - שאת הבארות האלה סתמו הפלישתים אחרי מותו של אברהם - בטענה כי הבארות הללו משמשים תקלה ומכשול מפני מחנות החיילים - שיבואו להילחם נגדם והבארות יספקו להם מים.
רוב הפרשנים מסבירים : כי הגורם לסכסוך בן יצחק לפלישתים ואבימלך בראשם - השנאה לישראל, שנאה זו מופיעה מצד האויבים לאורך כל הדורות כלפי האומה היהודית ונמשכת עד ימינו.
התורה מסבירה את סתימת הבארות מתוך קנאת הפלישתים ביצחק כפי שכתוב: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלישתים"
אותו אבימלך שבזמנו כרת ברית עם אברהם אבינו: והתחייב לא לשקר לו, לנכדו ולנינו ,אינו עומד בדיבורו ומעביר את הקנאה אל יצחק, והשנאה אצלו עד כדי כך גדולה שהוא מגרש את יצחק ואומר: "לך מעמנו כי עצמת ממנו" .
למרות שיצחק עובר למקום אחר שנאה זו אינה מרפה ממנו והולכת בעקבותיו. וגם שם מתקוטטים אתו בעניין הבארות שהוא חופר , אבל אבימלך ברוב צביעותו בא אליו בהצעה חדשה של כריתת ברית ביניהם ,יצחק מגיב באומרו: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי" ?
תשובתו של אבימלך מזכירה את האויבים שלנו היום: הוא אומר ליצחק: "עשינו עמך רק טוב, ונשלחך בשלום" הוא כאילו עושה לו טובה בכך שלא זרק אותו לשואה ,אלא איפשר לו לעזוב את ארצו אחרי שלקחו לו את האדמה והבארות., על כך ישנו מדרש יפה:
בראשית רבה [ס"ד]: משל לארי שנתקע לו עצם בגרונו ,מיד הכריז: מי שיצליח להוציא את העצם מגרונו- יבוא על שכרו. מיד הופיע עוף בעל צוואר ארוך וחרטום מאורך במיוחד, והצליח להוציא את העצם מגרונו של ארי זה. תבע העוף את שכרו ,ענה לו האריה: לא די לך שחרטומך שהיה בגרוני לא ניזוק ויצאת בשלום ולא בלעתיו, אתה עוד מעז לבקש על כך שכר?
הנמשל על פי חז"ל: אבימלך טען בפני יצחק: היית בארצי ואני שלחתי אותך ריקם ,אבל יצאת בריא ושלם, לא קרה לך דבר. על כך אתה חייב לגמול לי טובה.
מכאן שכל מה שקרה ליצחק הוא תבנית הסכסוך בשרשרת ההיסטוריה של העם היהודי עד היום ממש.
זוהי בעיה אנטישמית.
"אוצר חיים" מסביר: כי ניתן ללמוד מתגובתו של יצחק לגבי העתיד של ישראל. על יצחק נאמר:"ויעתק משם", הפתרון לאנטישמיות:
לעם ישראל יש ארץ אחת, וזוהי ארץ ישראל ולכן עליו לגור רק שם ולתמיד.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי כל שנאת הפלישתים נבעה מתוך קנאה בהצלחתו של יצחק, יצחק שציית לצוויי ה'- הצליח לעלות ולהתעלות וזה היה סוד הצלחתו, וכאשר הפלישתים באו לכרות אתו ברית ,הם נתנו טעם לצעד זה: "ראו ראינו כי היה ה' עימך.."למרבה הצער, אותה שנאה קיימת עד ימינו ועל מנת להתגבר עליה עלינו לציית לתורה הקדושה- ולמלאה ככתבה ולשונה וליישב את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. וכשם שיצחק הצליח בעזרת הבורא, כך עם ישראל בע"ה יזכה להגיע למנוחה והנחלה לעד- בארץ המובטחת. אמן !
פרשת תולדות- יעקב ועשיו- מראשית ועד אחרית!
מאמר מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל בת בן-ציון]
פרשה זו מאד משמעותית בתולדות עם ישראל- לפי שכל ההיסטוריה שלנו רמוזה בכל השתלשלות המאורעות - החל מהזמן בו נשאה רבקה ברחמה את בניה: יעקב ועשיו:
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה': ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"[בראשית כ"ה, כ"ב]
ובהמשך לאחר שנולדו התאומים התורה מדגישה: "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את- יעקב"[שם כ"ה, כ"ז- כ"ח]
כאשר הם גדלים ויצחק זקֵן ,הוא קורא לעשיו ומבקש ממנו מטעמים, אך אמו מאזינה לכל ההתרחשות ,היא מיד קוראת ליעקב כפי שנאמר:
"ורבקה שומעת בְדַבֵר יצחק אל עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"-היא מבקשת מיעקב שיביא -הוא שני גדיי עיזים והיא תכין מטעמים ליעקב, יעקב חושש: "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה: ותאמר לו אמו עלי קללתך בני.."[שם כ"ז, י"ב-י"ג]
לאחר שעשיו מגלה שהברכה נלקחה בעורמה על ידי יעקב נאמר: "וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"
תגובת רבקה ליעקב:"...הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך: ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה..."
השאלות הן:
א] מה הטריד את רבקה בלכתה לדרוש את ה'?
ב] מדוע רבקה אהבה את יעקב ויצחק אהב את עשיו?
ג] כיצד הגיב עשיו למעשה יעקב ומה הייתה תגובת רבקה?
רבקה מוטרדת בדרכה לדרוש את ה'.
רש"י מביא שני פירושים:
א] מה שהטריד את רבקה: זו- התרוצצות הבנים בקרבה והכתוב אינו מביא הסבר מפורש לכך, אך מציין כי על כך התלוננה רבקה-זו הייתה התרוצצות משונה שלא כדרך הנשים ההרות, לכן חז"ל הסבירו כי כאשר הייתה הולכת ליד בתי מדרשות של שֵם ועבר- היה יעקב רץ ושואף לצאת לכוון בית המדרש, אך כאשר הייתה עוברת ליד פתח עבודה זרה -היה עשיו מפרכס להגיע לשם.
ב] "ויתרוצצו הבנים" הכוונה - מלשון: "ריצוץ" ושבירה- שהיו שניהם מתקוטטים והיו מתווכחים ביניהם על נחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא, לפי ששניהם רצו לרשת את שני העולמות.
לכן התאוננה רבקה: אם המצב כה מצער מדוע עליה להתפלל על קיום ההיריון הזה?
מהטעם הזה-הלכה לבית מדרש של שֵם ועבר לשאול את ה' מה יקרה כאשר תלד- כלומר: מה תהיה התוצאה לכל התהליך הזה?
רבקה קיבלה תשובה מאת השליח שהוא שֵם והוא מסר לה את תשובת ה': ששני גדולי עולם עתידים לצאת משני לאומים אלה והם: אנטונינוס -מלך אדום שהוא מזרעו של עשיו ורבי יהודה הנשיא מזרע ישראל ,שחיו באותה תקופה והיו עשירים גדולים ותמיד היה להם מזון בשפע והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם.
נאמר על רבקה שממנה יֵצאו שתי מלכויות ועוד ברחמה היו חלוקים דרכיהם, האחד הולך בדרך רעה והשני בדרך תמימה.
ובעתיד לא יהיו שווים בגדולתם- כשהאחד נופל השני קם.
גם המילה: "תומים" במקום המילה: "תאומים" מרמזת שאין הם שווים, האחד צדיק והשני רשע.
אור החיים הקדוש מפרש באופן שונה: רבקה חששה שהריונה אינו מתקיים, לכן הלכה לדרוש את ה' כדי שתמשוך את ההיריון עד הסוף, למרות התרוצצות הבנים.
הכלי יקר אומר: כי התלבטותה של רבקה הייתה נפשית , היא נבהלה מהתרוצצות הבנים, פעם לכיוון בתי מדרשות ופעם לבתי עבודה זרה. היא חששה, שמא מדובר בשתי רשויות. לכן הלכה לדרוש את ה' איך מתפתח מצב מעין זה, בעוד שיש רק רשות אחת בעולם? רק לאחר שקיבלה תשובה למצבה המיוחד נרגעה. היא הבינה שהכאבים הם כתוצאה משני גורמים אולם, זוהי רשות אחת בעולם הכוללת את הטוב מול הרע.
הטור: מפרש באופן מעניין: היות ועשיו היה שעיר ויעקב חלק , שערותיו של עשיו דקרו את יעקב ולכן הוא היה בורח מהן.
רבי יחזקאל מקוזמיר, שמוצאו היה מפולין אומר: כי ידועים דברי חז"ל :"בידוע שעשיו שונא ליעקב"
עשיו ברשעותו היה מוכן לוותר על הגעתו לבתי אלילים ובלבד שיפריע ליעקב להגיע לבתי מדרש וזו הייתה ההתרוצצות שלהם בקרבה של רבקה.
אהבת רבקה ליעקב ואהבת יצחק לעשיו.
השל"ה הקדוש מסביר את פשר אהבת ההורים לילדיהם: מסתבר כי אהבת יצחק לעשיו- הייתה אהבה שתלויה בדבר וההוכחה לכך- שכתוב בלשון הווה: "כי צייד בפיו" ועל אהבה מסוג זה, אמרו חז"ל: "בטל דבר ,בטלה האהבה", כלומר כאשר מתבטלת סיבת האהבה- הייתה מתבטלת גם האהבה עצמה.
לכן התורה מדייקת:" ויאהב יצחק את עשיו" בלשון עבר, כי אהבה זו הייתה תלויה בציד שבפיו של עשיו ואהבה זו הייתה חולפת ועוברת., אך אהבתה של רבקה אל יעקב, הייתה אהבה אמיתית- אהבה שאינה תלויה בדבר. לכן הכתוב אומר: "ורבקה אוהבת את יעקב"- בלשון הווה כי אהבתה של רבקה ליעקב- הייתה אהבת אמת וגם נצחית.
רבי נפתלי מרופשיץ אומר: כי יצחק היה תמים: "העולה התמימה" הוא לא ידע מהי הונאה ולכן לא הבין את עורמתו של עשיו ופשוט נפל ברשתו בשאלות כמו: "איך מעשרים את המלח?
הוא ראה בזאת מידה טובה כאילו עשיו שואף לדקדק במצוות.
אך, רבקה לא הייתה כה תמימה, לפי שגדלה בבית של רמאים , היא קלטה מיד מה דרכו של עשיו.
ואילו ליעקב רחשה אהבה מתוך הכרה בתמימותו.
יש מפרשים האומרים כי: רבקה ידעה דברים שלא היו בגדר ידיעתו של יצחק שהרי נאמר לה: "ורב יעבוד צעיר" לכן סייעה ליעקב להשיג את הברכות שבעצם נועדו לבכור שבהם.
רבינו בחיי אומר: יצחק אהב את עשיו כי כאשר שאל אותו לפשר עיסוקו , ענה עשיו לאביו: כי הוא הולך לשדה לצוד ציד - במטרה להביא טרף לפיו של אביו. והיות ולא היה מצוי בסביבת אמו, לכן לא נקשרה אליו באהבה. אלא אהבה את יעקב שהיה מצוי אצלה הרבה וכל געגועיה היו מופנים אליו.
תגובת עשיו למעשה יעקב ועצת רבקה.
מיד כאשר נודע לעשיו מפי אביו: כי יעקב הקדים אותו וזכה בברכה לפניו - תגובתו הראשונית הייתה: "ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם-אני אבי" [שם כ"ז, ל"ג-ל"ד]
גם לאחר שאביו בירך אותו, הוא לא נרגע ,אלא פרץ בבכי, אך התגובה המשמעותית ביותר הייתה "וישטום עשיו את יעקב על- הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" הדבר נודע לרבקה והיא מצווה על יעקב לברוח אל לבן אחיה בחרן.
כוונת עשיו בדבריו הייתה:
על פי רש"י: כדי שלא יצער את אביו, ימתין עד יום מותו ואז יממש את איומיו- להרוג את יעקב.
לפי דעת חז"ל: כוונתו הייתה: "יקרבו ימי אבל אבי" –אקרב בעצמי את הימים בהם אבי יתאבל על ידי הריגתי את יעקב.
לפי פירוש נוסף: עשיו כועס באומרו: "יקרבו ימי אבל אבי.." מגיעים ימים עצובים לאבי, לפי שהחלטתי להרוג את יעקב בהקדם האפשרי.
תגובת רבקה:
לפי בראשית רבה : האימהות היו נביאות ורבקה הייתה אחת מהן, לכן נודע לה ברוח הקודש – את מה שעשיו מהרהר בליבו.
לפי הסבר רש"י : רבקה אומרת כי עשיו מתנחם להרוג את יעקב—הוא מביע חרטה על האחווה שביניהם והחליט להתנכר לו ולהורגו.
ומדרש אגדה: עשיו זומם להרוג את אחיו ויעקב מעתה נחשב בעיניו כמת וכאילו עשיו שתה עליו כוס תנחומים- כמנהג האבלים.
ולפי פשוטו: עשיו מתנחם על הברכות שיעקב לקח –על ידי שיהרוג אותו וכך התנחם באי קיום הברכות.
לכן רבקה מצווה על יעקב לברוח בהקדם.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי רבקה רואה ברוח הקודש את התחזית העתידית-של בניה.
בפרשה זו מקופלת כל ההיסטוריה היהודית מתקופת האבות עד ימים אלה ממש, ויצחק מעביר מסר נצחי: "הקול קול יעקב- והידיים ידי עשיו"- על מנת להתגבר על איומי האויבים, עלינו להגביר את קול התורה בנוסף להֵעַרכות הביטחונית.
כי חרבו של עשיו מונפת מעל ראשנו בזמן שקול התורה נחלש.
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" [זכריה ד, ו]
פרשת תולדות. האם תוכניתה של רבקה הייתה הוגנת?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת בצורה דרמתית-כיצד הצליח יעקב לזכות בברכת אביו קודם עשיו אחיו.
הדבר נעשה מתוך עורמה:
וכך הכתוב מתאר את האירוע:"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשיו בנו הגדול ויאמר אליו: בני ויאמר אליו הנני: ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי: ועתה שא- נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות:ורבקה שומעת בדבר יצחק אל- עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"[בראשית כ"ז,א-ו]
רבקה איננה מעוניינת שהברכה תעבור לעשיו,לפיכך היא פונה אל יעקב בדברים:"..ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך:לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב:והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך לפני מותו" [שם כ"ז,ח-י"א]
אך, יעקב מביע את חששותיו,ביודעו כי עשיו איש שעיר ואילו הוא איש חלק,על כן עונה לאימו:"..הן עשיו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק: אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה".
ותשובת אימו רבקה:
"עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח-לי"[שם כ"ז,י"ג]
השאלות הן:
א] מדוע הכתוב מציין את חולשת ראייתו של יצחק-מה החשיבות לכך?
ב] מה הטעם בבקשת יצחק לאכילת מטעמים טרם מותו?
ג] אילו הנחיות נתן יצחק לעשיו טרם יציאתו לשדה?
ד] האם התנהגות רבקה בעורמה הייתה הוגנת?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה רש"י בשלושה פירושים:
פירוש ראשון לפי רש"י:
עיניו של יצחק נחלשו בעקבות עשן הקטורת של יהודית בת- בארי ובושמת בת-אילון החיתי- נשות עשיו שהיו מקטירות לעבודה זרה.
ומפני שהתנהגות נשות עשיו- ציערו את יצחק לכן ה' החליש את מאור עיניו, על מנת שלא יחזה בעיניו את הדבר.
פירוש שני:בשעה שרצה אברהם לעקוד את יצחק,ראו זאת ממעל המלאכים והם הזילו דמעות הישר לתוך עיני יצחק,לפיכך - ראייתו נחלשה לעת זקנתו.
פירוש שלישי:הדבר נעשה בכוונה תחילה על ידי הקב"ה-כדי שיעקב ייטול ראשון את הברכות ,ולא עשיו הבכור ויצחק לא יבחין בכך.
רבינו בחיי מביא גם כמה הסברים לשאלה זו:
פירוש על פי הפשט, לעת זקנתו ראייתו נחלשה מטעם גילו המופלג,וההוכחה לך מצאנו גם אצל יעקב:"ועיני ישראל כבדו מזוקן"[בראשית מ"ה]
גם אצל אחיה השילוני נאמר:"כי קמו עיניו משיבו,[מלכים א,י"ד]
ואילו אצל משה- אירע נס שבעת זקנתו לא נחלשו עיניו כפי שהכתוב מציין זאת:"לא כהתה עינו ולא נס לחה"
פירוש על פי המדרש:על ידי שנטל שוחד מעשיו כהו עיניו,פירוש זה מתבסס על הפסוק:"כי השוחד יעוור.."[דברים ט"ז]
ועוד פירוש: כדי שיצחק לא יצא מהבית, שמא יצביעו עליו הבריות ויאמרו: הנה אביו של רשע[עשיו]
התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי מביא הסבר מעניין במיוחד לכך: יצחק חפץ לאכול מטעמים סמוך למותו:"אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם,אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת,כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש,והוא שאמרו:רז"ל-אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה.שנאמר:"והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' "[מלכים- ב,ג,י"ד]
כוונת יצחק הייתה לא תאווה גופנית ועונג חומרי,אלא חשב כי על ידי המטעמים- גופו יתחזק וממילא נפשו תתעורר ותהיה שרויה בשמחה- כי אין השכינה שורה מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה,ולכן אמר:"בעבור תברכך נפשי.." ולא ביקש כינור כדרך הנביאים,כי התכוון לברך ברכות חומריות:"טל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".ולכן רצה שסיבת השמחה תבוא מתוך מאכל
שתלוי בברכה שעתיד לברך.
התשובה לשאלה ג]
הנחיותיו של יצחק לעשיו היו:"ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים..." לפי דברי רש"י: יצחק אומר לעשיו לקחת את חרבו להשחיזה כדי שיתאפשר לו לשחוט יפה את הציד במטרה שלא יאכילהו נבלה,
ולמה החרב נקראת בשם: 'תליה'?
- כי הרגלו של האדם לתלות את חרבו על מותניו.
ומדוע נאמר:"צודה לי ציד"?
כדי שיביא ציד בשביל אביו- מן ההפקר ולא מתוך גזל.
"צודה לי ציד" הראוי להיות שלי –ולא שייך לאחרים.
לפי רבינו בחיי: יצחק התכוון שעשיו ייקח איתו קשת וחרב- כדרכם של ציידים היוצאים לצוד ציד בשדה.
לפי פירוש נוסף של רבינו בחיי :יש בדברי יצחק רמז -לדורות הבאים של עשיו
שכלי הציד שבידיהם יהיו אך ורק שלהם.
רבינו בחיי מביא מדרש יפה: "כליך" –רמז למלכות בבל,שנאמר:"ואת הכלים הביא בבלה"[דניאל א]
"תליך"- זוהי מלכות מדי,שנאמר:"ויתלו את המן"[מגילת אסתר ז]
"וקשתך"-זו מלכות יון,שנאמר:"כי דרכתי לי יהודה קשת.."[זכריה ט]
"וצא השדה"-זו מלכות אדום,שנאמר:"ארצה שעיר שדה אדום"[בראשית ל"ב]
התשובה לשאלה ד]
רבי אריה ליב מצונז בספרו:"מלוא העומר" טוען:ליצחק חסרו שני נתונים:
הוא לא ידע שעשיו ביזה את הבכורה ומכר אותה ליצחק, הוא לא הכיר את הצד המושחת של עשיו.
לעומתו, רבקה הכירה את הצד השלילי של עשיו,היות והיא גדלה בביתם של רמאים.
רבקה השתמשה בעורמה-מפני שלא רצתה להכאיב ליצחק ולגלות לו את כל האמת על עשיו,מסיבה זו היא לא הייתה מעוניינת שהברכה תשרה במקום של רמאות, בכך לימדה אותנו לא להשלים עם עוול, ולא לתת יד למציאות שלילית.
מסיבה זו השתמשה בעורמה אך לא בשקר.
אבן עזרא טוען: מותר להשתמש בשיטתה של רבקה במקרים כאלו.
מעניינת תגובתה של רבקה לחששותיו של יעקב- שמא אביו ימששו ויגלה את האמת.
והיא אומרת ליעקב:"עלי קללתך בני"[בראשית כ"ז,י"ג]
לפי דברי הגאון מווילנא: רבקה מרמזת ליעקב כי בחייו צפויות שלוש צרות:
צרת-עשיו,לבן ויוסף.
מתוך כל האמור לעיל, ניתן להסיק כי רבקה הכירה היטב את השוני בין הבנים,
הייתה לה ראייה למרחקים ולכן העדיפה שהברכה תשרה על יעקב-סמל הטוב והתמימות ולא על עשיו-אשר היה איש
ציד,לפי הסבר רש"י[המסתמך על תנחומא]- ציד היה-בפיו = פיו וליבו לא היו שווים,היה שואל את אביו שאלות כדי להטעותו,כגון:איך מעשרים את המלח,או, כיצד מעשרים את התבן?לכן אביו חשב שהוא מדקדק במצוות.
מסיבה זו, העדיף לתת לו את הברכות וכמובן גם מהטעם שהיה -בכור.אך,רבקה ידעה את כל האמת וראוי לומר כי היא יישמה את דברי החכם באדם-הלוא הוא שלמה המלך:
"חוכמת נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד,א]
רבקה ותושייתה / שיר מאת: אהובה קליין ©
בין הכרים והכסתות
רוקם יצחק תוכניות
לשלח עשיו לשדות
לצוד בכליו חיות.
למען יגיש לו מטעמים
לרומם הנפש בנעימים
בתמורה ירעיף ברכות
במלכות אדום לדורות.
רבקה שומעת הכוונות
בתושייתה מעלימה מהמורות
קוראת ליעקב התמים
להביאה גדיי עיזים.
יעקב חושש ממישושים
אימו תרגיעו בלחשושים
עליה תיקח הקללות
ותלבשהו בגדי חמודות.
הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]
