חומש בראשית

דבר החסידות – פרשת וירא - מסירות נפש

ב"ה

דבר החסידות – פרשת וירא

 

מסירות נפש כנגד מסירות נפש

חז"ל אומרים (סוטה יז, א) שבשכר שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" זכו בניו לשתי מצוות: אפר פרה ועפר סוטה.

ומכיון שהקב"ה משלם 'מדה כנגד מדה' – מובן שהקשר בין שתי מצוות אלו ל"ואנכי עפר ואפר" אינו רק במובן המילולי, אלא שגםתוכן מצוות אלו שייך לאופן עבודתו של אברהם אבינו ע"ה.

מבאר הרבי, ידוע שיש שני אופנים במדת החסד:

א)    חסד שיסודו גדלות וגבהות הרוח; שרוצה להראות את עושרו ותפארת גדולתו ולכן הוא מיטיב עם כולם, להיות לו לשם ולתפארת.

ב)    חסד שבא מביטול; שהיות והוא 'שפל רוח בפני כל אדם', לכן הוא מפזר מממונו לאחרים, כי הוא מרגיש שהם טובים ממנו ולהם מגיע יותר.

ואחד החילוקים ביניהם: שמי שעושה חסד באופן הא' – לא יזיק לעצמו בשביל הזולת. משא"כ מי שהוא באופן הב' – מוכן לוותר על צורכי עצמו בשביל הזולת, מאחר שהוא שפל רוח בפניו.

והנה אצל אברהם אבינו אנו מוצאים שהעמיד עצמו בסכנהבשביל הזולת; הן בגשמיות: שנלחם נגד ארבעת המלכים כדי להציל את לוט, והן ברוחניות: שהפסיק מקבלת פני שכינה כדי להכניס אורחים, ואיזה סוג אורחים – כאלה שנדמו לו כערביים שמשתחוים לאבק רגליהם – הסוג היותר תחתון של ע"ז!*

ולכן זכו בנ"י לשתי מצוות אלו, שגם בהם דרושה מסירות נפש עבור הזולת:

אפר פרה – ידוע ש"כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף – מתטמאים" (פרה ספ"ד), זאת אומרת שהכהן שעניינו קדושה וטהרה ולשרת בביהמ"ק – צריך לטמא את עצמו כדי להביא טהרה למי שנטמא במת (אבי אבות הטומאה).

ועפר סוטה – שכדי "לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה: שְמי שנכתב בקדושה ימחה על המים" (שבת קטז, א). כלומר, הכהן צריך למחוק בידים שמו של הקב"ה (!) רק כדי לעשות 'שלום בית' עבור אשה שנהגה בהיפך הצניעות (שנסתרה לאחר התראת הבעל).

– וזהו שכרו של אברהם אבינו – שהנחיל לבניו מסירות נפש!

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כה, וירא שיחה ב (עמ' 79 ואילך. ובמתורגם ללה"ק: עמ' 90 ואילך). הסגנון המתומצת בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' טז-יז.

______________

*) וגם אמירתו של אברהם "ואנכי עפר ואפר" היתה בקשר לאנשי סדום, שאף שהיו "רעים וחטאים לה' מאוד" – העמיד עצמו בסכנה להתפלל עליהם, כמבואר במאמרי אדמו"ר הריי"צ נ"ע (ד"ה "אשר ברא (פ"ה) ו"כל הנהנה" (פ"ח, ע"ש) תרפ"ט – נדפסו בספר המאמרים קונטרסים ח"א).