- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וירא
-
פורסם בחמישי, 14 נובמבר 2024 06:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 449
אַבְרָהָם שָׁב מִן הָעֲקֵדָה.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©
בְּשׁוּב אַבְרָהָם מֵהָעֲקֵדָה
סָרָה מֵעָלָיו הַדְּאָגָה,
כְּסֶלַע עָמַד בַּנִּיסָּיוֹן
לֹא נִלְכַּד בָּרֶשֶׁת פִּיתָּיוֹן.
אֶת צִוּוּי אֱלוֹקִים קִיֵּם
מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם
אֶל הַר הַמּוֹרִיָּה - נָשָׂא רַגְלָיו
הֶאֱזִין לְיִצְחָק - עָנָה לִשְׁאֵלוֹתָיו.
הַשְּׁנַיִם הִתְגַּבְּרוּ עַל מִכְשׁוֹלִים
מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיפוּ הַמַּלְאָכִים
אַבְרָהָם עָקַד בְּנוֹ
מַאֲכֶלֶת אָחַז בְּיָדוֹ.
לְפֶתַע קָרָא לוֹ הַמַּלְאָךְ:
יָדְךָ אֶל הַנַּעַר אַל תִּשְׁלַח
עַתָּה נוֹדַע כִּי יָרֵא אֱלוֹקִים
לֹא חָשָׂךְ בֶּן הַמַּחֲמַדִּים.
יָרַד מֵהַר הַמּוֹרִיָּה
בְּנוֹ יִצְחָק הֵיכָן הָיָה ?
אַבְרָהָם שָׁב אֶל נְעָרָיו
לִבְאֵר שֶׁבַע הָלְכוּ יַחְדָּיו.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיַּרְא חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וירא
-
פורסם בחמישי, 02 נובמבר 2023 15:37
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 794
פרשת וירא- מלחמה ויראת שמים- הקשר?
מאת: אהובה קליין.
לאחר מהפכת סדום ועמורה - אברהם עובר לגרר כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה וַיָּבֹא אֱלֹקִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל -הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל. וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר--אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג. הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹקִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה; וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב--דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ" [בראשית פרק כ, א' -ח]
אבימלך משיב את שרה אל אברהם ושואל אותו מדוע אמר כי שרה - היא אחותו?
"וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, ......וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה: מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹקִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי. וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה........ צֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַיִּתֵּן, לְאַבְרָהָם; וַיָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ"[להלן כ', ח'- ט"ו]
השאלות הן:
א] מדוע עבר אברהם עם שרה ,דווקא - לגרר?
ב] כיצד הצטדק אברהם בפני אבימלך על חוסר האמת בנוגע לשרה?
תשובות.
אברהם עובר עם שרה לגרר.
רשי" מביא שני פירושים:
א] אברהם עובר לגרר אחרי מהפכת סדום ועמורה מהטעם: שראה שחרבו הכרכים באזור זה ופסקו העוברים והשבים באזור - אותם היה נוהג להכניסם כאורחים לביתו.
ב] אברהם החליט להתרחק מלוט שיצא לו שם רע לפי שבא על בנותיו.
רש"י מדגיש: כי כאשר אברהם ושרה ירדו למצרים בתקופת הרעב הוא ביקש ממנה שתגיד – כי היא אחותו ולא אשתו והדבר נעשה בהסכמתה, אבל כאן אברהם לא נטל רשות משרה , אלא החליט שוב להסתיר את היותה אשתו ואמר שהיא אחותו. ומדוע היה סבור אברהם שהפעם תסרב לכך? מהטעם: שבמצרים היא נלקחה לבית פרעה.
הרב שמשון רפאל הירש נותן הסבר מאד מעניין להליכת אברהם לגרר:
הוא מתייחס לפסוק: "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר".
וַיֵּשֶׁב: זו ישיבה של קבע-היכן? - בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר.
המילה: "גָר"- זו ישיבה של עראי-היכן ?- בִּגְרָר.
ולכן מתבקשת כאן התשובה לשני מצבים המנוגדים זה מזה?
ראינו כי בהתחלה אברהם ביקש להתבודד עם ביתו מחברתם של הערים - לכן התיישב קודם בדרום השומם ורק בהדרגה החל לפתח קשרים עם הערים - ובסוף קבע את מקומו בתוך בעלי בריתו: ענר , אשכל, וממרא - שהיו מתייחסים אליו בכבוד ובהערכה.
באחרית ימיו אנו רואים אותו חוזר לדרום , הוא יושב בין קדש ובין שור זהו אזור מבודד שאינו מיושב קרוב למדבר שור הידוע - כמקום שומם ובאתו זמן הוא מחפש קשר עם חיי העיר- ולעיתים הוא שוהה בגרר - בירתם של מלכי פלישתים.
לכן ,כנראה מתוך צפייה של אברהם ושרה להולדת בנם - היא אשר גורמת לשנות את מקום ישיבתם ,חינוכו של יצחק צריך להיות בבדידות - הרחק מכל סוג של השפעות שליליות.
מאידך, בידוד גמור מהסביבה - המונע מהנער כל מגע עם אנשים בעלי השקפות אחרות, הוא דבר לא רצוי. ואף שגיאה חינוכית מסוכנת. הילד לא יצליח להתמודד כאשר יפגוש –אנשים עם דעות אחרות והשפעות שונות , מאשר הורגל בביתו וגם לא ילמד להעריך ולכבד את הדרכים שלמד בבית מפי הוריו!
בנו של אברהם - חייב לפגוש גם עולם זר לדעות הוריו- שם יוכל להעריך רעיונות מנוגדים ולחזק את עצמו ולדבוק בחינוך שקיבל מאביו.
אברהם מצטדק בפני אבימלך:
אבימלך בא בטענות אל אברהם:
"וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה: מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה". [כ', ט'- י"א]
תגובת אברהם אל אבימלך:
" וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹקִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי. וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי, אֱלֹקִים מִבֵּית אָבִי, וָאֹמַר לָהּ, זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי: אֶל כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה, אִמְרִי-לִי אָחִי הוּא." [כ', י"א- י"ד]
רש"י שואל: מהיכן ידע אברהם שאין במקום יראת שמים? תשובתו: אורח שבא לעיר מהי מידת דרך ארץ ? לשאול לו , שואלים אותו על ענייני אכילה ושתיה - כגון: האם יש לו אוכל ושתיה? אולם על ענייני אשתו אין שואלים אותו !!
מיד כשהגיע אברהם לעיר מיד הוצרך להשיב להם על השאלה: "אשתך היא" או "אחותך היא"? [מתוך מסכת: בבא- קמא]
הסבר נוסף: כאשר אברהם אומר: כי אין יראת אלוקים במקום, מודגש העיקרון כי לא יתכן מוסר אנושי - ללא אמונה ויראת שמים "מוסר" ערטילאי - אין בו מלבצע פשעים חמורים ביותר! לכן אברהם משוכנע שבמקום שאין יראת שמים - כל גינוני הנימוס – אין להם ערך כלל. דווקא במקום כזה עלולים אנשים לחטוא פשעים חמורים, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אברהם מדגיש את חששותיו בכמה מילים: רַק" אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים"- זו עבודה זרה. "וַהֲרָגוּנִי"-זו שפיכות דמים!
המלבי"ם אומר: "אם נראה איש, או עם שהוא פילוסוף גדול : וחקק לו נימוסים ישרים והרגיל עצמו במידות טובות עפ"י עצת שכלו, בכל זאת , לא נוכל לבטוח על האיש או העם הזה! תאוותו תסיתהו לעשות רע, שתמיד בהיפך עת יגבר שכלו על תאוותו, כי עת תבער בו אש תאוותה של אשת חן, או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו, ילך שולל לרצות, לנאוף ולעשות כל רע, רק כוח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא - והוא מידת היראה השתולה בנפשו - שממנה יסתעף סעיף אחד- שהיא: "יראת אלוקים"
בימים אלה ממש עברנו - כל מדינת ישראל טלטלה בלתי צפויה בשמחת תורה - חמאס הארורים הפתיעו אותנו , נהגו באכזריות גדולה - וזוהי דוגמא שאנחנו חשים את תוצאותיה - היא נובעת מהישמעאלים - פראי אדם הלוקים בחוסר יראת שמים!
בפרשתנו , יש עוד שתי דוגמאות למצב של - חוסר יראת שמים:
א] אנשי סדום ועמורה הרשעים והחטאים - שה'- גזר עליהם חורבן!
ב] שרה המבחינה בישמעאל ובהתנהגותו הרעה , מבקשת מאברהם - לגרש את הגר ובנה:
"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". [ להלן: פרק כ"א, ט'-י"ב]
לסיכום, לאור האמור לעיל, אברהם ושרה היו צדיקים שחשבו לחנך את יצחק ברוח התורה והיראה - לכן הקפידו לשהות בסביבה בה קיימת יראת שמים ויפים וחשובים דברי ירמיהו הנביא: "כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִיּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה'! [ירמיהו ט' ,כ"ב- כ"ד]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וירא
-
פורסם בחמישי, 02 נובמבר 2023 15:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 743
אַבְרָהָם - וְיִרְאַת הַשָּׁמַיִם
מֵאֵת: אהובה קליין ©
בְּתֹם מַהְפֵּכַת סְדוֹם
אַבְרָהָם נוֹטֵשׁ הַמָּקוֹם
נוֹצֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ
מַסְתִּיר מִשְׂרָה כַּוָּונָתוֹ.
אַל גְּרָר נוֹשְׂאִים רַגְלַיִם
בְּחוּצוֹתֶיהָ פּוֹסְעִים הַשְּׁנַיִם
בְּאַרְמוֹנוֹת נוֹעֲצִים עֵינַייִם
אַךְ. הֶהָדָר נֶעְדָּר יִרְאַת שָׁמַיִם.
עַתָּה מוֹפִיעַ אֲבִימֶלֶךְ
מַבִּיט בְּהַעֲרָצָה בְּבַת הַמֶּלֶךְ
אֲחוֹתִי הִיא -טָעַן אַבְרָהָם
אַךְ הַמֶּלֶךְ לָקְחָה וְנֶעֱלַם.
בִּשְׁעַת לַיְלָה חֲלוֹם בִּיעוּתִים
לְפֶתַע מִלִּים מִפִּי אֱלוֹקִים:
הִנְּךָ מֵת עַל הָאִישָּׁה שֶׁלָּקַחְתָּ
וְהִיא בְּעוּלַת בַּעַל - הֲיָדַעְתָּ?
הַמֶּלֶךְ מִצְטַדֵּק בְּנִיקְיוֹן כַּפַּיִם
לְאַבְרָהָם שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם
מֵשִׁיב לוֹ שָׂרָה יְפַת הָעֵינַייִם
לְאָזְנָיו מַעֲנֶה - כָּאן אֵין יִרְאַת שָׁמַיִם!!
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיֵּרָא [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וירא
-
פורסם בחמישי, 10 נובמבר 2022 06:15
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 871
שָׂרָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ/ מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©
וַיְהִי הַיּוֹם שָׂרָה שׁוֹמַעַת
רַחַשׁ מוּזָר כֹּה מֻופְתַּעַת
הַשַּׁלְווָה הוּפְרָה פִּתְאוֹם
רַב הַזַּעֲזוּעַ עַל הַתִּימָּהוֹן.
בִּצְעָדִים אִטִּיִּים מִתְקָרֶבֶת
רֹאשָׁהּ כְּמַלְאַךְ זוֹקֶפֶת
הַשְּׁכִינָה אוֹתָהּ עוֹטֶפֶת
בְּעַיִן טוֹבָה - מִתְבּוֹנֶנֶת:
מָה נוֹרָא הַמַּחֲזֶה
הַגָּדוֹל מְצַחֵק , הַקָּטָן בּוֹכֶה
יִשְׁמָעֵאל אֶת יִצְחָק מְבַלְבֵּל
שׁוֹאֵף חִינּוּכוֹ חִישׁ לְקַלְקֵל.
לְעֶבְרוֹ יוֹרֶה חִצִּים
מַרְבֶּה שַׁעֲשׁוּעֵי תַּעְתּוּעִים
מְאַייֵּם כְּלַפָּיו בִּדְרִישָׁה
כִּי לוֹ מְכֻפֶּלֶת הַיְּרֻושָּׁה.
שָׂרָה מַבְחִינָה בַּמְּזִמָּה
שֶׁל בֶּן הַשִּׁפְחָה - הָרָשָׁע
מִיָּד פּוֹנָה לְאַבְרָהָם
גָּרֵשׁ הָאַמָּה וּבְנָהּ הַפַּעַם !
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת וַיֵּרָא [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וירא
-
פורסם בחמישי, 10 נובמבר 2022 05:12
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 886
פרשת וירא - מאין ההוכחה כי שרה הייתה נביאה?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו – המשכה של פרשת "לך - לך" - לפי שהתורה מייחדת שלוש פרשיות : לך - לך, וירא, חיי שרה - לתולדות אברהם, מפאת חשיבותו כאבי האומה.
יש לשים לב, כי אין התורה מתארת את תולדות אברהם בחוץ לארץ, אלא מתחילה לתאר את אברהם ומשפחתו - מן הרגע שהוא מגיע לארץ היעודה לו ולזרעו - לדורות.
באותו הזמן היה אברהם אבינו בן שבעים וחמש שנים - כפי שהכתוב מתאר: "וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן". [בראשית י"ב, ד' ]מתוך הכתובים אנחנו מסיקים: שאברהם חי מאה שבעים וחמש שנים כפי שנאמר: "וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם--אֲשֶׁר-חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים".[בראשית כ"ה, ו]
לכן המסקנה - שתולדות אברהם בתורה מקיפות מאה שנה במדויק.
בפרשת וירא - מתממשת בשורת המלאך לאברהם: "וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" [להלן י"ח, י]
והנה אחרי שהילד נולד ונקרא בשם יצחק נאמר: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" [להלן כ"א, ט'-י"ג]
השאלות הן:
א] מדוע החליטה שרה לגרש את הגר וישמעאל?
ב] מה הייתה תחושתו ותגובתו של אברהם?
ג] כיצד הגיב אלוקים?
תשובות.
שרה מחליטה לגרש את ישמעאל ואמו – הגר.
שרה פונה אל אברהם ופוקדת עליו לגרש את ישמעאל ואמו: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק -
גרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק".
על פי רש"י- על המילה "מְצַחֵק": שלושה פירושים:
א] שרה מבחינה: כי ישמעאל היה צוחק צחוק של חטא עם יצחק - הכוונה ללשון עבודה זרה.
ב] לשון גילוי עריות. כפי שנהגה אשת פוטיפר ביוסף: העלילה על יוסף והתלוננה על התנהגותו בפני בעלה - כאילו ביקש לחטוא: "בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי". [להלן ל"ט, י"ז]
ג] "מְצַחֵק"- לשון רציחה כמו שמסופר: "וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, אֶל-יוֹאָב, יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יָקֻומוּ" [שמואל-ב, ב', י"ד] הכוונה: שישחקו זה כנגד זה בחרבותיהם. ובסוף רצחו אלו את אלו.
רש"י מסביר את המילים: "לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק".
מכאן למדים: שהיה ישמעאל רב עם יצחק על הירושה העתידה ליפול להם מאביהם והיה ישמעאל אומר ליצחק : אני הבכור ונוטל פי שניים והיו שניהם יוצאים אל השדה , ישמעאל נוטל קשתו ויורה בו חיצים - כדי להרגו מתוך משחק.
מדוע הדגישה שרה את מילותיה בכפילות :" עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. לפי שכל מילה מצדיקה : שיש להפריד את ישמעאל מיצחק :
מכיוון שהוא בני ,אפילו אם לא היה הגון כיצחק, או מכיוון שהוא הגון כיצחק אפילו אם אינו היה בני- אין ישמעאל ראוי לירש יחד אתו ,קל וחומר 'עם בני עם יצחק' ששתיהן בו - שבוודאי אין ישמעאל ראוי לרשת עמו [ ב"ר]
על פי תוספתא מסכת סוטה ו', ו'
כאשר יצחק נולד לשרה, ישמעאל היה בן ארבע עשרה שנה, שרה הבחינה שישמעאל עובר על כל שלושת העבירות:
א] גילוי עריות - לפי שעבר על איסור אשת איש.
ב] עבודה זרה - לפי שבנה מזבח ושחט עליו חגבים.
ג] שפיכות דמים - לפי שניסה להרוג את יצחק בתחבולה.
שרה חששה שיצחק ילמד ממעשיו הרעים של ישמעאל . גם שאפה לעקור את העבודה הזרה מביתה.
לכן דרשה מאברהם לגרש את הגר ובנה.
ּבְסֵפֶר הַיָּשָׁר מְסֻופָּר: "וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם גָּדוֹל בַּיָּמִים הַהֵם, בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְּלֶדֶת שָׁרָה אֶת יִצְחָק לְאַבְרָהָם, וַיְהִי אֱלֹוקִים אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם וְיִגְדַּל וְיִלְמַד קֶשֶׁת וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. וַיְהִי בִּהְיוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים, וַיֵּשֶׁב עִם יִשְׁמָעֵאל בְּפֶתַח הָאֹהֶל, וַיַּרְא יִשְׁמָעֵאל אֶת יִצְחָק יוֹשֵׁב לְנֶגְדּוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַקֶּשֶׁת וְיִמְשֹׁךְ בָּהּ וְיִיתֵּן אֵלֶיהָ אֶת הַחֵץ וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת יִצְחָק, וַתֵּרֶא שָׁרָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת לְיִצְחָק בְּנָהּ וַיֵּרַע בְּעֵינֶיהָ מְאֹד עַל בְּנָהּ. וְתִשְׁלַח וְתִקְרָא לְאַבְרָהָם וְתֹאמַר לוֹ: גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ- כִּי לֹא יִירַשׁ בְּנָהּ עִם בְּנִי, כִּי כָּזֶה וְכָזֶה בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ הַיּוֹם.
וְיִשְׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹל שָׁרָה, וִישָׂכֵּם בַּבֹּקֶר וְיִקַּח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכְּרֵי לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר וְיִשְׁלָחֶיהָ עִם בְּנָהּ. וְתֵלֵךְ לָהּ הָגָר עִם בְּנָהּ הַמִּדְבָּרָה וְיָשְׁבוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן עִם יוֹשְׁבֵי הַמִּדְבָּר, וַיְהִי יִשְׁמָעֵאל רוֹבֶה קַשָּׁת וַיֵּשֵׁב בַּמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים, וְיֵלְכוּ אַחֲרֵי כֵן הוּא וְאִמּוֹ לְאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַתִּקַּח הָגָר לִבְּנָהּ אִישָּׁה מִמִּצְרַיִם וּשְׁמָהּ: [מֵרִיסָהּ] [מְרִיבָה]. וַתַּהַר אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל וַתֵּלֶד לוֹ אַרְבָּעָה בָּנִים וּבַת אַחַת".
"החיזקוני" סבור: כי שרה הבחינה: שהיה ישמעאל מבקש בכורה פי שניים.
רבי ישראל מאיר מראדין בעל ה"חפץ חיים" מסביר:
לשרה אימנו היה חוש חינוכי ממדרגה ראשונה, אומנם נכון הדבר שאם ישמעאל היה נשאר ומתחנך יחד עם יצחק , היה מצליח לעדן במידה מסוימת את מידותיו ולא היה עד כדי כך - פרא אדם. אך מנגד - אם הוא היה נשאר, הרי מידותיו הרעות היו פוגעות בחינוכו הטוב של יצחק. משום כך החליטה לגרשו .
לכן העידו חז"ל :שרה הייתה גדולה ברוח הקודש יותר מאברהם - לפי שראתה שקיימת סכנה ממשית ליצחק בנה וישנו חשש גדול שלפני שיצחק ישפיע לטובה על ישמעאל - עשוי ישמעאל - הנער המתבגר לקלקל, חלילה - את יצחק הקטן.
תגובת אברהם:
נאמר: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ"
רש"י מסביר באמצעות שני פירושים:
א] היה רע בעיני אברהם מאד - על דרכו של ישמעאל שיצא לתרבות רעה.[ב"ר]
ב] ופשוטו של מקרא : היה רע בעיניו על כך שאמרה לו שרה לגרש את ישמעאל.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: כל עניין הגירוש נראה בעיני אברהם כמשהו אכזרי, כל תמונת העתיד התנפצה לו - הן לגבי ישמעאל והן לגבי הגר.
לא מתוך תחושות אישיות כלפי הגר ,אלא "על אודות בנו" הרי מה ששרה הבחינה בישמעאל - לא היה נעלם מעיני אברהם, אלא אברהם התחיל לחשוב: אם כבר אצלו בבית סטה ישמעאל מהדרך הנכונה והיה "מְצַחֵק". כך חזקה השפעתה של הגר עליו בעודו נמצא אצלם כאשר השפעת אברהם אביו פרושה עליו, מה יהיה עם ישמעאל כאשר יעזוב את בית אברהם ויהיה נתון רק להשפעת הגר באופן בלעדי?
תגובת אלוקים לאברהם:
נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"
על פי רש"י: הקב"ה אומר לאברהם : לשמוע בקולה המיוחד של שרה - כלומר- בקול רוח הקודש שלה.
מתוך שאברהם הצטווה לשמוע בקול שרה - לומדים אנו: שרוח הקודש של שרה הייתה גדולה ועוצמתית יותר מרוח הנבואה של אברהם.
"הספורנו" סובר: כי ה' אומר לאברהם: שמע בקול שרה אשתך: גרש את האמה ואת ישמעאל בנה - לפי שהוא שמע בקול עצת אמו - הגר והוציא דיבה במטרה לרשת הכול. לכן חייבים לגרש אותם שלפי הדין אינו ראוי אפילו לרשת מעט. מהטעם: שבן האמה [הגר] אינו מיוחס אחריך!
רש"ר מסביר: כי ה' אמר לאברהם: שישמע בקולה של שרה, גם אם תוכן דבריה אינו מוצא חן בעינך. עליך לסמוך על דעתה ושיקולה - שכן הבנתה עמוקה משלך, לנשים יש הבנה עמוקה יותר באופי האנושי.
אשר למילים: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע": ואילו ישמעאל "זרעך הוא " כפי שנאמר: "וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא". כלומר ישמעאל, אומנם יוצא חלצך ,לפיכך אולי יירש ממך תכונות גופניות ומעט תכונות רוחניות אך אינו ראוי שיקרא בנך לעולם וכי לא יהיה היורש הרוחני שלך. אל תצטער שאתה נפרד מאחד מבנך. שגם זרעו של יצחק לא ידבק כולו במורשת הרוחנית שלך ,כי "אפילו הטוב שבעצים אינו מבשיל את כל פירותיו. ועד שיבורר הזרע הטהור והראוי לעם ה' יהיה על מקצתו להיפרד מתוך השאר כפסולת מן האוכל".
רשי" מציין: אברהם נתן להגר רק כד מים ולחם ולא זהב וכסף ,לפי שהיה שונאו – מהטעם: שיצא לתרבות רעה.
רבינו בחיי מביא את הסבר הרמב"ן: מדוע אברהם נתן רק מים ולחם – הסיבה: בגלל ששרה בקשה שאברהם יגרש את הגר וישמעאל וגם ה' אמר שישמע בקולה - לכל אשר תאמר.
רבינו בחיי סבור: שהטעם שאברהם צייד את הגר וישמעאל רק בלחם ובמים כי-יתכן שאברהם ראה במראה הנבואה שעתידים בניו להשתעבד תחת ידי ישמעאל ובני ישמעאל ישנאו את בניו בעתיד שנאה גדולה - לפי שאין אומה בעולם שיהיו שונאים את ישראל בעוצמה כה רבה - כבני ישמעאל.
לכן אברהם התנהג אליו - כמו שראוי להתנהג עם שונא ונתן לו רק לחם ומים. כמו שכתוב:
"אִם-רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם; וְאִם-צָמֵא, הַשְׁקֵהוּ מָיִם". [משלי כ"ה, כ"א]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מהכתוב בפרשה זו:
שרה הייתה נביאה ועוצמת רוחה גברה על כוח נבואת אברהם. מהטעם - שראתה בתוך המסגרת היהודית בביתה את ישמעאל כמכשול שעשוי לפגוע חלילה - לא רק בחינוך יצחק כיהודי טוב- אלא כמכשול לדורות הרבים – אחריו בעם היהודי בכלל – על כן דרשה בתוקף מאברהם לגרש את ישמעאל ואמו.
מכאן המסקנה: על מנת להצליח במשימות החינוכיות - חייבים להקפיד על סביבה רוחנית טובה וטהורה - על פי התורה הקדושה , יפים וחשובים דברי חז"ל:
"אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה!" (מסכת בבא-קמא, צ"ב, ב)
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וירא
-
פורסם בחמישי, 21 אוקטובר 2021 06:46
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 998
פרשת וירא - אברהם מבצע את רצון שרה – כיצד ?
מאת: אהובה קליין .
פרשת וירא - מתארת את קורות אברהם אבינו - כהמשך לפרשת : לך לך , והנה הבשורה שהביא המלאך לאברהם בתחילת הפרשה - מתממשת ואברהם ושרה - זוכים להולדת יצחק ואף לערוך לו משתה בתום כ"ד חודש מלידתו כאשר כבר נגמל - כדברי רש"י, אלא ששרה מבחינה כעת בהתנהגותו של ישמעאל שאינה לרוחה והיא פוקדת על אברהם לגרש את הגר המצרית ואת בנה ישמעאל כפי שהכתוב מתאר:
"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. [בראשית כ"א, ט'-ט"ו]
השאלות הן:
א] מדוע מצאה שרה לנכון לגרש את ישמעאל והגר מביתה?
ב] כיצד הגיב אברהם לבקשתה של שרה?
תשובות.
שרה מבקשת לגרש את ישמעאל והגר.
רבים הפרשנים המתפלאים , מתקיפותה היתרה של שרה - על כך שדרשה מאברהם לגרש את הגר וישמעאל .
רש"י מפרש באמצעות שלושה פירושים - את המילים:
"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק":
א] ראתה שרה כי ישמעאל צוחק צחוק של חטא - והוא עניין של לשון עבודה זרה - על פי הדוגמא:
"וַיֵּשֶׁב הָעָם .....וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק"- מדובר במעשה עגל הזהב. [שמות ל"ב, ז]
ב] לשון גילוי עריות - דוגמת עלילת אשת פוטיפר על יוסף - כאילו כוונתו הייתה לחטוא: "...בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי". [בראשית ל"ט, י"ז]
ג] מְצַחֵק - מלשון רציחה: כמו שמתואר [בספר שמואל-ב .ב', י"ד] "וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, אֶל-יוֹאָב, יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יָקֻמוּ"
כאן הכוונה: שישחקו זה מול זה בחרבות.
רש"י מפרש את המילים שאמרה שרה לאברהם:
" כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" – מכאן לומדים: שהיה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה העתידה ליפול להם מאביהם והיה ישמעאל אומר: "אני בכור ונוטל פי שניים והיו שניהם יוצאים לשדה וישמעאל נוטל קשתו ויורה בו חיצים - כדי לנסות להורגו תוך כדי משחק. זו הכוונה שהיה מצחק - כמו שנאמר:"... וְאָמַר, הֲלֹא-מְשַׂחֵק אָנִי". [משלי כ"ו, היה משחק עם החיצים- כאדם שמתאמץ לירות על מנת להרוג ואומר: אין כוונתי אלא לשחק בלבד.
ומדוע כפלה שרה בדבריה באומרה: "עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק"?
התשובה: מפני שלכל פרט - ישנה סיבה טובה להתרחק מישמעאל:- אין ישמעאל ראוי לירש עמו ,קל וחומר - "עם בני עם יצחק"
ואכן התורה מציינת - כי הדבר היה רע מאד בעיני אברהם:
תגובת ה' לאברהם הייתה:
"...אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ"
רש"י מסביר את תשובת ה' לאברהם: כי עליו לשמוע בקולה של שרה - שהוא קול רוח הקודש שבה, ומתוך שנצטווה אברהם לשמוע בכל דברי שרה עליו לומדים אנו: שאברהם לעומת שרה טפל בנבואות ,לפי שרוח הנבואה של שרה הייתה גדולה ועיקרית .
רבי ישראל מראדין בעל "חפץ חיים", טוען: כי לשרה אימנו הייתה מטרה חינוכית נעלה - סביר להניח, שאם היה ישמעאל נשאר אצל שרה ואברהם - והיה מתחנך בכפיפה אחת עם יצחק - היה משפר את מידותיו ומעדן אותן ולא היה מתנהג כפרא אדם. אך מנגד, אם היה נשאר - היה עשוי להשפיע לרעה על חינוכו של יצחק ולכן הגיעה שרה למסקנה על גירושו עם הגר.
חז"ל מעידים על שרה: שהייתה אפילו גדולה בכוח הנבואה יותר מאברהם - היא ידעה כי קיימת סכנה מציאותית ליצחק בנה ולכן היה חשש - שעוד לפני שיצחק יוכל להשפיע לטובה ולתקן במידה מסוימת את ישמעאל - עשוי ישמעאל לקלקל, חלילה את יצחק הקטן.
אכן הקב"ה הבין את ליבה של שרה ומשום כך אמר לאברהם:
"....אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"
רש"י אומר על הפסוק הנ"ל: כוונת ה' הייתה : להגיד לאברהם שישמע בקול רוח הקודש שבה.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] סובר: ישמעאל מתואר בשתי תכונות אופייניות המתאחדות באופיו , הוא היה בנה של אם מזרעו של חם - אך הועד להיוולד לאברהם, שרה שהיא גרמה ללידת ישמעאל - חשבה כי יהיה ביכולתה לחנכו באופן נכון – והתוצאה תהיה: שטבע חם שבו - יוכרע לגמרי על ידי רוח בית אברהם - היא קיוותה שבתור גבירה של הגר תהיה באפשרותה לבטל את השפעתה השלילית של הגר. אך בסופו של דבר תקוותיה של שרה לא התמלאו. עוד שראתה כי ישמעאל מתאווה לקבל את ירושתו, ומצחק. לכן לא היה ראוי ישמעאל לקבל את ירושתו של אברהם בשותפות עם יצחק.
אברהם מגיב לבקשת שרה:
התורה מציינת - כי הדבר היה רע מאד בעיני אברהם:
"וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ".
רשי"י מסביר זאת באמצעות שני פירושים:
א] הדבר היה רע מאד - בעיני אברהם שישמעאל יצא לתרבות רעה.
ב] ופשוטו של מקרא: היה רע בעיניו – החלטתה של שרה – לשלח את ישמעאל מביתם.
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] סבור: כי בקשת שרה הייתה נראית דבר מאד אכזרי בעיני אברהם - כי כל תמונת העתיד שלו התנפצה- לא רק בנוגע לישמעאל, אלא גם בנוגע לאמו.
אברהם חשב לעצמו: אם בביתי ישמעאל אינו רציני – וכבר סטה מהדרך והוא מְצַחֵק , ואם השפעתה של הגר עליו כה חזקה- כבר עכשיו כאשר אני משפיע עליו בדרכי, מה יהיה כאשר הנער ואמו יהיו מרוחקים מביתי ? וישמעאל יהיה נתון תחת השפעת הגר באופן מוחלט . אך אברהם מקשיב לדברי ה' האומר לו: שמע בקול שרה עליך לסמוך על שיקול דעתה - גם אם דבריה אינם מוצאים חן בעינך, כי הבנתה עמוקה יותר מהשקולים שלך - כי לנשים יש הבנה מעמיקה יותר- באופי האנושי שלהן.
ה' אומר לו: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". והמשמעות היא: - אומנם ישמעאל הוא יוצא חלצך - לכן יתכן שיירש ממך הרבה תכונות גשמיות וגם מעט מידות רוחניות - אך אין הוא ראוי ש"ייקרא" בנך - כי לעולם לא יוכל להיות היורש הרוחני שלך.
נאמר: "כי ביצחק" ולא נאמר: "כי יצחק".
מתוך יצחק - יגיעו צאצאיך לבשלות מוחלטת. ואל ירע בעינך יותר מידי על הצורך להיפרד מאחד מבניך , גם זרעו של יצחק לא ידבק כולו במורשתך הרוחנית ,שהרי אפילו העץ הטוב ביותר אינו מבשיל את כל פירותיו. כי עד שיבחר הזרע הטהור והראוי לעם ה' יהיה צורך על מקצתו להיפרד מהשאר- בדומה לפסולת מן האוכל.
לאחר שאברהם מבין כי עליו לשלח את הגר וישמעאל למדבר - הוא מגיש להגר ולישמעאל צידה לדרך: לחם וכד מים.
רש"י מדגיש: כי אברהם אינו נותן להגר וישמעאל כסף וזהב- כי שנא את ישמעאל מהטעם: שהוא סר מן הדרך הטובה ויצא לתרבות רעה.
עוד טוען רש"י: כי שרה הכניסה עין הרע בישמעאל וכתוצאה מהדבר הזה, ישמעאל חלה ולקה בחום הגוף ולא היה מסוגל ללכת ברגליו- על כן בנוסף לכד המים והלחם ,אברהם הגיש את ישמעאל לשכמה של שרה. הגר הייתה חייבת לאחוז בו כשהוא חולה.
רבי ישראל מסלנט מביא משל נפלא על הסכנה בלהיות מושפעים מההתקרבות ,או ההתחברות אל הרשעים:
משל למלך: ששלח את אחד משריו בשליחות אל מלך אחר, טרם יצא השר לדרכו, הזהיר אותו המלך: לבל יתערב שום התערבות עם אף שר מהמדינה אליה נוסע. אולם, כשהשר הגיע אל המקום ,נפגש עם כמה שרים, לפתע אמר לו אחד מהם: "אדוני השר הינך גיבן" השיב לו השר: "לא נכון הדבר, מעולם לא הייתי גיבן" ענה לו השר ההוא: "הבה נתערב- על מיליון דולר" מששמע השר את ההצעה, הוא נזכר מיד באזהרת המלך, אך אמר לעצמו: הרי התוצאה של התערבות זאת ידועה מראש, מדוע לסרב להצעה כה נפלאה? הרי אני יכול בקלות להעשיר את קופת המדינה שלנו? הוא התערב ומיד הסיר את בגדו וכאשר ראו השרים כי אכן הוא אינו גיבן ,העניקו לו את סכום הכסף המובטח.
כאשר שב השר המאושר אל ארצו ובא לפני המלך, תיאר לו את עניין ההתערבות והתוצאה המפתיעה, תגובת המלך הייתה: זעקה גדולה ומרה:" אוי מה עשית לי? בשעה שהזהרתיך, ידעתי על מה אני מזהירך, שרי המדינה ההיא התערבו אתי על סכום גדול פי מאה מזה שזכית בו, שיצליחו להפשיט את השר שלי ערום. זכית אומנם במיליון, אבל אני הפסדתי בגללך תשעים ותשעה מיליון רובל"!
כך חושב לפעמים האדם - שעשויה לצמוח מן העבירה תועלת רבה ואינו מעלה בדעתו שאת התועלת הזאת חזתה התורה מראש - הרי התורה היא דברי אלוקים חיים וכל דבריה אמת וצדק! הרי ברור שבמצב של התקרבות לרשעים – יהיה רק נזק. הדבר הזה הוכח בקרב אנשי פשרה רבים שהחליטו להתחבר לרשעים - על מנת להשיבם לדרך התורה, אך למרבה הצער, המשפיעים נהפכו למושפעים. [מתוך "לקח טוב" / הרב ישראל הכהן בייפוס] על פי מדרש רבה נ"ג, י"ב]
בהקשר לתגובת אברהם: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ". –על כך נאמר: "..וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע". [ישעיהו ל"ג, ט"ו]
ההסבר של מדרש זה: מצד טבעו ,אברהם לא יכול היה לראות את הרע שנעשה לישמעאל בנו, ובמיוחד שהוא בעצמו ביצע את הגירוש במו ידיו - דבר שהיה בניגוד למזגו ,מכאן ניתן ללמוד: גם אם אברהם היה מאט את הגירוש ומכין קודם את הצידה לדרך וממתין שישמעאל יחלים ממחלתו- לא היה עובר על ציווי ה' שאמר לו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" שהרי אומנם שרה פקדה על אברהם לשלח את ישמעאל והגר, אך לא רמזה לו על הזמן, ולא על אופן הביצוע.
מכאן נלמד: ברגע שהקשיב לרצון ה' לגרש את ישמעאל בנו ואת הגר, למרות שלא היה לו הוראה משרה - על לוח זמנים, באותו רגע הוא הכניע את דעתו והשקפתו ודיכא את רגשי החמלה שבתוכו והוא קיים זאת בזריזות! כמו שנאמר:
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח- לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּיתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד—וַיְשַׁלְּחֶהָ"; כאן אברהם מוכיח את נאמנותו כעבד ה'!
ביטל את רצונו מפני רצון ה'. זו הכוונה גם במדרש רבה [פרשת חיי שרה]
"וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־ אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל" – הכוונה: שאברהם התברך בכך שה' השליטו ביצרו,- ולפי זה מתפרש: "צדיקים ליבם ברשותם - טבעם ברשותם"- כלומר שולטים בטבעם ומסוגלים לפעול מנגד.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד עד כמה חייבים אנו לאמץ את דרך אבותינו- דוגמת אברהם אבינו - שהתגבר על יצרו למרות שהתקשה לשלח את הגר וישמעאל מביתו - הוא ציית אל צווי ה' ברמ"ח אבריו.
מכאן המסקנה : כמה חייבים אנו להתרחק מהרשעים כפי שנאמר:
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ -- אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת ה', חֶפְצוֹ" [תהלים א, א-ב]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וירא
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 19:00
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 977
פרשת וירא - בריחת לוט ופמלייתו טרם המהפכה - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
התורה מתארת את סדום כבר בפרשת לך לך, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית:
מבחינה גשמית נאמר: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת ה', אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר". [בראשית י"ג, י']
מהבחינה הרוחנית נאמר: ".....וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם. וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַה', מְאֹד". [בראשית י"ג, י"ב- י"ג]
בפרשתנו נאמר: " וַיֹּאמֶר ה', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה" [שם י"ח, כ - "א]
בעקבות תיאור מצבם המוסרי הירוד של אנשי סדום , אברהם מנסה לשכנע באמצעות תפילה - את ה' לרחם על אנשי המקום: אך תפילתו אינה מתקבלת.
כי לא נמצאו שם אפילו עשרה צדיקים!
על כן נאמר: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה,....."
בהמשך המלאכים מודיעים ללוט על מהפכת סדום ועמורה: " וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית ה', אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲוֺן הָעִיר וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל- הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה." [בראשית י"ט, י"ב- י"ח]
השאלות הן:
א] מה היה גודל חטאם של אנשי סדום ועמורה?
ב] כיצד התרחשה הבריחה מהאש הנוראה שאחזה במקום?
תשובות.
חטאם של אנשי סדום.
למעשה, אין התורה מפרשת בגלוי מה היה חטאם של אנשי סדום ועמורה, אלא רק מדגישה שהם היו כל כך רעים שהזעקה עלתה משם לשמים.
רש"י מפרש: כי מדינה שלמה חטאה והוא מתבסס על המילה: "הכצעקתה" -הנאמרת בלשון יחיד ואינה נאמרת: בלשון רבים:"הכצעקתם"- לכן הוא מסיק: כי מדובר במדינה אחת אשר כללה את חמש הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער.
רש"י מביא גם את דעת חז"ל האומרים: כי ריבה אחת נתנה לעני כד ובו לחם, מייד נענשה על ידי אנשי סדום , היא צעקה היות והתעללו בה, מרחוה בדבש והעלו אותה על גג החומה ובאו דבורים ועקצו אותה.[סנהדרין ק"ט]
יש דעה שונה בב"ר [מ"ט, ו]:נערה נתנה לחברתה כד קמח לפי שרצתה להצילה ממוות בהיותה במצב של רעב, בתגובה על כך- אנשי סדום שרפוה. אכזריותם וקשיחותם של אנשי סדום כלפי העניים מוזכרת גם בתנ"ך: "הנה זה היה עוון אחותך, גאון שבעת-לחם ושלוות השקט היו לה ולבנותיה, ויד עני לא החזיקה" [יחזקאל פרק ט"ז].
"בעל העקדה" :שואל ומתפלא, מדוע אין גנותם של אנשי סדום נאמרת במפורש בדברי יחזקאל?
הוא משיב , כי חטאם היה בכך שלא עשו חסד, הדבר התבטא ביחסם השלילי לשכבות הדלות והעניות שמנת חלקם היה סבל רב.
הוא מגיע למסקנה זו: על סמך התבוננותו במעשה אנשי סדום שבאו עד פתח ביתו של לוט-עשו זאת מתוך רגש של נקמה-ללמד את "האנשים" שהתארחו אצלו - שבפעם הבאה לא יבואו עוד.
כפי שהכתוב מתאר: "..ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על- הבית מנער ועד זקן וכל-העם מקצה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם" [בראשית י"ט, ד-ו]
חז"ל [בסנהדרין דף ק"ט] מגלים רמזים במקראות לעבירות נוראות בכל השטחים שביצעו אנשי סדום, אבל בסופו של דבר- עונשם נחתך בעבור התנהגותם הרעה כלפי הזולת.
"תפארת שלמה" סובר: כי הזעקה של אנשי סדום יוצאת מפיהם שלהם-לפי שהיו מציקים איש לרעהו, לא חיו בשלום יחדיו-לא היו מאוחדים, לכן נאמר: "וחטאתם כבדה מאד".
האגדה מתארת- דוגמאות רבות על הלך הרוח של אנשי סדום,: אנשי סדום היו עשירים מאד - בתיהם מלאים בממון , אוצרות וכל טוב.
"וקול העבירו בארצם לאמור: מות יומת האיש והאישה, אשר ייתנו מלחמם לדל, וירא ה' כי רבה רעתם ויוצא מאוצרותיו רוחות סערה גדולות וחזקות ותרעשנה את סדום, ויהי הרעש הזה לאות- כי רעים מעשיהם מאד ואין טוב להם בלתי אם לשוב אל ה'- המרבה לסלוח. ולא שמו החוטאים האלה - לב לזאת, ויוסיפו לחטוא לה' ולהקציפו.. והיה בראותם איש עשיר, אשר כיסיו מלאים זהב, והושיבוהו על יד קיר נטוי , הפילו עליו את הקיר הרגו אותו ולקחו לו את כספו, ויזהרו העשירים מאד וישמרו לנפשותיהם ויסתירו זהבם ואת אבניהם היקרות באוצרותיהם הנסתרים. ויתחכמו אוהבי הכסף לבעלי האוצרות ויביאו אליהם בקבוקים מלאים שמן, נותן ריח טוב מאד, מאד. ויאמרו אליהם: הואילו נא ועשיתם עמנו חסד וצפנתם את בקבוקי השמן היקר הזה במקומות סתרכם, כי יראים אנחנו פן יגנבו ממנו. ויאותו להם העשירים וישימו את בקבוקי השמן באוצרותיהם...ובהיות הלילה ובאו בעלי השמן וסבבו את בית העשיר - אשר טמן את הבקבוקים והריחו בכלבים את קירות הבית, והיה בהריחם את השמן,- וידעו כי נמצא במקום הזה אוצרות אדוני הבית - וקמו וחתרו - [וחפרו] בקיר ובאו אל האוצר ,והריקו אותו ולא ישאירו בו גם אגורת כסף אחת".
רבינו בחיי מתייחס לצורך, כביכול לרדת משמים כדי לחזות גודל חטאי אנשי סדום ועמורה וטוען: אנשי סדום היו כופרים בקיומו של אלוקים בדומה לאנשי דור הפלגה לכן נאמר:
"אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה,.." כי בכך ה' הראה להם את כוחו והכוונה גם שה' יורד ממידת הרחמים למידת הדין!
הבריחה טרם הפיכת סדום ועמורה.
שני המלאכים אשר באו אל לוט להודיע על מהפכת סדום ועמורה שאלו את לוט: "עֹד מִי-לְךָ פֹה..."?
רש"י מפרש את שאלתם באמצעות שני פירושים:
א] מי מהקרובים השייכים לו בסביבה הזקוקים להצלה, חוץ מאשתו ושתי בנותיו בביתן? ואם יש לו בנות נשואות שיוציא גם אותן מהמקום! את החתנים, את בנותיו הנשואות.
ב] מדרש אגדה: מכיוון שתושבי המקום היו כה רעים שאמרו ללוט –כאשר המלאכים התארחו בביתו קודם לכן, שיוציא את שני האורחים אליהם, לכן כעת המלאכים פונים אל לוט ואומרים לו: מי לך? יש לך פיתחון פה? וכי יש לך הזכות לקיים סנגוריה עליהם?
לפי שבמשך כל הלילה היה לוט מליץ עליהם שבחים כדי לבטל את הגזרה. אך כיון שעשו מה שעשו ,שוב לא היה לו פיתחון פה.
מתברר שהיו ללוט שתי בנות נשואות בעיר ,מלבד שתי הבנות שהיו בביתו ,והן כבר היו ארוסות לחתניהן, כאשר לוט פנה אל בעלי הבנות הנשואות ופנה גם לחתנים של הבנות הארוסות בבית- הם סרבו להתפנות מביתם- מתוך שלא האמינו ללוט וחשבו שאומר את הדברים בצחוק.
עוד מבאר רש"י:
לגבי לוט, המלאכים היו חייבים להאיץ בו שיזדרז לעזוב את המקום, טרם האסון - לפי שהיה מתמהמה כדי להציל את ממונו.
כל אחד מבין שני המלאכים - היה בעל שליחות משלו: האחד בא להציל את לוט ומשפחתו והשני היה צריך לבצע את העונש, היינו - מהפכת סדום ועמורה.
בהוצאת לוט ממקומו סייע גם המלאך המשחית - כדי שיוכל למהר ולקיים את שליחותו.
אבל עיקר ההוראה: "הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ—" נאמר על ידי המלאך הבא להצילו!
ומדוע נאמר לו: "הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ"? לפי שלוט היה נחוש להציל את ממונו ורכושו וכוונת המלאך הייתה: די לך שתציל נפשות ואל תחוס על הממון- חשוב במצב כזה להציל חיים!
לוט הוזהר כאן לא להביט אחורה מהסיבה שגם הוא חטא והיה ראוי להיענש איתם יחד. ואין הוא צריך לראותם בפורענותם כשהם הולכים לאבדון ואילו לוט הולך להינצל! ולכן אם יביט אחורה. הוא גם עלול למות איתם.
לוט הצטווה לברוח להר היכן שישב אברהם. לפי שגם בזמן הפיכת סדום ועמורה ישב שם אברהם. לוט חשש לברוח לשם, לפי שאמר בליבו, כל עוד היה גר בקרב הרשעים שבסדום - הוא לעומתם היה צדיק ולכן היה ראוי להינצל, אבל ברגע שיגיע להר - למקום מושבו של אברהם, הוא הרי לעומת אברהם הצדיק - יחשב לרשע, לוט העדיף להימלט לעיר מצער, לפי שהיא הייתה יחסית עיר חדשה ולכן ,עדיין יושביה לא הספיקו לחטוא במידה רבה כל כך.
זה לפי מדרשו.
אולם , לפי פשוטו: מצער הייתה עיר קטנה עם מעט אנשים ולכן אין לה' להקפיד כל כך אם יניח לה למען לוט שינצל ואכן המלאך הסכים עם לוט להימלט לשם - כי על ידי זה לא רק לוט ינצל, אלא גם העיר מצער תינצל - בגללו כדי שיוכל לחיות.
אך אשת לוט לא מלאה אחר הציווי לא להביט אחורה והיא סובבה את ראשה לעבר סדום העולה באש והפכה לנציב מלח.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מלוט - עד כמה טעה בדרכו, כאשר בחר להתיישב באזור סדום- מקום של אנשים מושחתים מבחינה מוסרית- וכל זה לא הרתיע אותו מלהתחבר אליהם הוא חפץ ליהנות מהממון ומהעושר-רק המטרה הגשמית הייתה לנגד עיניו - מנגד התעלם מהמטרה הרוחנית- סביבה רוחנית מרוממת כמקום נעים לגדל את ילדיו. כך נענש מידה כנגד מידה - איבד את כל רכושו בסדום ואף חלק ממשפחתו. כמה חשובים דברי המשנה:
"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" [מסכת אבות ד', ט"ז]
