פרשת וירא - הכנסת אורחים והשלכותיה לדורות. מאת: אהובה קליין . בפרשה זו מתארת התורה כיצד קיים אברהם אבינו מצוות הכנסת אורחים: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:58

נכתב על ידי Super User

כניסות: 413

פרשת וירא - הכנסת אורחים  והשלכותיה לדורות.

מאת: אהובה קליין .

בפרשה זו  מתארת התורה כיצד קיים אברהם אבינו מצוות הכנסת אורחים: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.  וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ.  יֻקַּח- נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ.  וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ--כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.  וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו". [ בראשית  י"ח, א-י]

השאלות הן:

א] באיזה אופן קיים אברהם את מצוות הכנסת אורחים ?

ה]  מדוע זכה אברהם להתגלות אלוקית?

תשובות.

אברהם מכניס אורחים

רש"י מתייחס למילים: "כְּחֹם הַיּוֹם" 

ומבאר: מהמילים  " כְּחֹם הַיּוֹם"  ניתן ללמוד: כי הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה- כדי שאברהם לא יטריח עצמו לקבל אורחים - לפי שהיה היום השלישי למילתו ועל- כן הוא לא חש בטוב, רש"י מסתמך על המקור: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" [בראשית ל"ד, כ"ה]

מאחר והקב"ה ראה כי אברהם מצטער-על כך שאין ביכולתו לקיים את המצווה, שלח אליו שלושה מלאכים בדמות אנשים.

בזוהר הקדוש  ישנו הסבר על  המילים: "יֻקַּח- נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ". 

בכל מקום שאברהם גר, היה נוטע  אילן ,כשהגיע לכנען – על פי צורת האילן  היה יודע: אם האנשים החוסים בצלו - הם צדיקים עובדי ה', או עובדי עבודה זרה, אם היו אנשים ישרים הולכים בדרך ה', האילן היה פורש את כנפיו [ענפיו] ומחפה על האנשים ,אך מי שהיה עוסק בעבודה זרה- האילן לא העניק  לו צל, אלא הענפים עולים  כלפי  מעלה. כאשר היה מבחין אברהם אבינו  באורחים שהם עובדי עבודה זרה, היה משכנע ומטיף להם שיתחילו להאמין בה' "

האגדה מספרת:  כאשר ראה ה' את אברהם מגיש למלאכים אוכל [והרי הוא לא ידע תחילה שהם  מלאכים, כי נראו כמו אנשים]   חשב ,היות ואם אברהם יראה שאין מלאכים אלה אוכלים מהסעודה שמגיש להם, ודאי יתאכזב  הוא מאד, לכן   ה' החליט שמלאכים אלה יפתחו את פיהם ויאכלו הפעם כבני אדם – דבר שישמח מאד את אברהם ,לכן הם אכלו ושתו, אברהם ,למרות שלא חש בטוב, שירת אותם בכבוד ובאהבה רבה.

אמר ה' לאברהם: היות ונתת לאורחים מים ודאגת שיחסו בצל העץ והגשת להם חמאה וחלב, בנאמנות רבה, לכן אני גם אדאג לבניך כשיצאו ממצרים, אחריהם תלך באר מים והענן שיהיה מעליהם - יגן עליהם מפני השמש החמה  אמטיר להם מן מהשמיים ואשלח להם שלווים. כשיגיעו אל ארץ  הקודש -היא תהיה מבורכת בעיינות ותהומות וצאן ובקר לרוב ובתיהם  יהיו מלאים בכל טוב.

כאשר המלאכים סיימו את סעודתם, אמר אחד מהם -לאברהם : ידוע  תדע כי בשנה  הקרובה תלד שרה אשתך-בן , באומרו דברים אלה- הביט לתוך האוהל בו הייתה שרה והנה הבחין באור גדול בתוך האוהל. ברגע שסיים את דבריו, שבו אברהם  ושרה  לנעורים שלהם ,כאשר ראה אברהם שאכן  האורחים נכונים ללכת הלך וליווה אותם לדרכם.

ב"ספר הישר"- מתואר, כי  גם אליעזר- עבד אברהם ,לקח חלק בהכנת הסעודה למלאכים.

ראיתי משל  יפה על הפסוק: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת". 

אריה אחד פנה  לבנו הארי הקטן ואמר: דע לך, מהיום והלאה  לא  אטרוף לך עוד טרף ,אתה תתחיל לדאוג לעצמך למצוא לך טרף. התחיל הארי הקטן מתחנן אל אביו: אנא,  עזור לי, הרי מעתה אני  נתון  בסכנה כל מי שיגלה אותי יהרוג אותי בקשת וחיצים, ענה לו אביו :הסר דאגה מלבך הרי ידוע שהאריה- הוא מלך החיות והכל יראים מפניו!

הארי הקטן נרגע מעט והחל מתהלך מעיר  לעיר - עד שראה שער שעליו מצויר דוד המלך הורג את האריה והדוב, ובשער נוסף ראה: ציור  המתאר את שמשון הגיבור משסע את האריה, מיד נתקף בחרדה ורץ אל אביו האריה והתלונן: מדוע רימית אותי? הרי ראיתי שערים מצוירים המוכיחים - כי ניתן  בקלות להתגבר על האריה ולהורגו! ענה לו אביו: אילו הדברים שראית לא היו נחשבים לפלא הצייר לא היה מצייר אותם, היות ואילו אירועים שהתרחשו פעם אחת- באופן בלתי טבעי ,לכן הצייר צייר אותם שיהיו לזיכרון  לדורות הבאים.

הנמשל: בתחילה אמר אברהם לשרה שתלוש בצק מקמח ,כולל סוגי קמח טובים, או פחות טובים, אך אחר כך חשש, שמא תיקח שרה, קמח  גרוע, לכן הציע שתיקח סולת ולמה חשש? לפי  שעיני האישה צרה באורחים [מסכת בבא מציעא פ"ז]: ועלולה ללוש בצק מקמח גרוע, על כך מקשים ואומרים: אברהם הציע: קמח ואילו שרה באופן ,יוצא דופן - הציעה סולת- שהוא יותר משובח מהקמח, לכן כיצד ניתן להאשים את שרה שעיניה צרות באורחים? לפיכך  המקרה של שרה – היה מקרה של פלא!   משום כך-חידוש זה נכתב בתורה כי היא נהגה בניגוד לשאר הנשים שעיניהן  צרות באורחים.

הכתוב מציין כי אברהם עמד מתחת העץ ליד המלאכים: "וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ"

"קדושת לוי" מפרש:  אחד התנאים במצוות הכנסת אורחים: שבעל הבית לא יגלה עליונות כלפי אורחיו וזאת על מנת שירגישו האורחים - אווירה ביתית.

על  אדם צדיק נאמר: שהוא במצב של  הליכה משום שהוא הולך ומתעלה בדרגת הרוחניות מידי פעם לפעם.

מנגד, המלאך הוא במצב של עמידה- היות והוא עומד כל הזמן על אותה  מדריגה , כפי שנאמר:

"וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים, בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה". [זכריה ג, ז] לכן, כאשר באו המלאכים אל אברהם, הוא לא רצה להיות במדרגה עליונה לעומת האורחים  האלה. ולכן  התאים את עצמו לדרגתם ,משום כך, הכתוב מציין: "וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ". 

רבינו בחיי מסביר כיצד הסתכל אברהם על  האורחים, נאמר : "וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה  .." אך לפני כן כתוב:

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה'", מכאן שאברהם ראה בחוש העין שלושה אנשים נצבים עליו  ואילו בעין השכל שלו -הכיר שהם מלאכים ,לכן הוא  רץ לקראתם והשתחווה לכבודם.

ספורנו : מציין את  עניין ריצתו של אברהם לקראת האורחים ,הזריזות הזאת מוכיחה על חשיבות המצווה בעיני המזדרז.

אברהם זוכה להתגלות אלוקית.,

הרמב"ן סבור: כי הייתה כאן התגלות אלוקית מוחשית ומה שמתואר בפסוקים, אכן התרחש ומטרת ההתגלות הייתה: להגדיל ולרומם את אברהם ולהעניק לו כבוד על מסירות נפשו, הופעת אלוקים הייתה באופן פתאומי ללא כל הכנה  מוקדמת מצד אברהם. מקרה דומה אירע  בעת הקמת המשכן, ושם נאמר:

"וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת־ הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־ יְהֹוָ֖ה אֶל כׇּל־ הָעָֽם"׃ [ויקרא ט, כ"ג] מטרת השכינה הייתה לכבד את העם בהופעתה ולא לצוות עליהם דבר, אלא להראות להם כי ה' סלח על מעשיהם. בדומה לכך התרחש אצל יעקב:  כפי שהכתוב מציין:

"וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים". [בראשית  ל"ב, ב] אין הכתוב מציין לשם מה פגשו אותו המלאכים, הם באו רק להודיע ליעקב- כי מעשיו רצויים.

הרמב"ן  טוען : כי פרשה זו היא - המשכה של פרשת לך- לך- בה מסופר על מצוות המילה, לכן כעת ה' בא לכבודו של אברהם, הדבר  מפורש בדברי חז"ל במדרש: "מזבח אדמה  תעשה לי,  מה זה שבנה מזבח לשמי, הריני בא ונגלה לו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמה על אחת כמה וכמה"!

מטרת הופעת ה' היא: לרומם ולגדל את אברהם.

אברבנאל אומר: הופעת השכינה הייתה רק לשם ריצוי  כבוד אברהם  ובהמשך אומר  - בדומה לדברי חז"ל-  כי המטרה הייתה ביקור חולים לאברהם והוא לומד זאת מתוכן הפסוקים - המתארים:  את אברהם יושב בפתח האוהל מחמת חולשתו והמקום הוא: אלוני ממרא - שנחשב לישוב נידח, וניתן היה לשבת שם מגולה - כדי שקרני השמש ירפאו אותו - כדברי חז"ל שהחום מועיל למכה ואחרי שביקר  אותו אלוקים  כדי לעודדו- זרחה לו שמש - מרפא, עד שהוא צבר כוח לרוץ לקראת האורחים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות עד כמה  נהגו אברהם ושרה במסירות נפש כלפי שלושת המלאכים ,שתחילה  חשבו אותם לאנשים  והעניקו להם הכנסת אורחים מושלמת -בכבוד רב ובאהבה רבה ובעקבות מעשה חסד זה –זכו להתגלות אלוקית  וצאצאיהם- בני ישראל –זכו  בלכתם במדבר -למזון ומים בשפע - על ידי אלוקים שאינו שוכח הן את הדורות הקודמים- שורשי האומה- אברהם ושרה  והן את בניו ובני בניו - הדורות הבאים.

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]

פרשת וירא - מה הקשר בין צחוקה של שרה - לעתיד עם ישראל?

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 05:04

נכתב על ידי Super User

כניסות: 364

פרשת וירא - מה הקשר בין צחוקה של שרה - לעתיד עם ישראל?

מאת: אהובה קליין.

בפרשת וירא,  שלושת המלאכים באים אל אוהל אברהם ושרה ומבשרים  להם על הולדת הבן -  בגילם המופלג וכך הכתוב מתאר לנו את הבשורה המשמחת: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ? וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל.  וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה,וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.  וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.  וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה - לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן.  וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ". [בראשית  י"ח, ט-ט"ז]

בהמשך כאשר הבשורה התגשמה- כהבטחת המלאכים הכתוב מתאר: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹקִים.  וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק.  וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹקים.  וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹקִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.  וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו. [בראשית כ"א, ב-ח]

השאלות הן:

א] באיזה אופן בישרו המלאכים על הולדת הבן לאברהם ושרה?

ב] כיצד הגיבה שרה לשמע הבשורה?

ג] מה הייתה  תגובתה  בתום לידת יצחק וברית המילה?

תשובות.

בשורת לידת יצחק.

על פי רש"י:

למעשה, שלושה מלאכים הגיעו אל בית אברהם: כל מלאך ושליחותו המיוחדת.  מלאך אחד - בא לבשר לשרה על הולדת הבן, המלאך השני - להפוך את סדום ועמורה . השלישי - בא לרפאות את אברהם שהיה ביום השלישי למילתו. ומדוע באו שלושה מלאכים דווקא?

על כך התשובה: "שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות"

רש"י  מאיר את עינינו- על סמך התבוננותו במילה::" אֵלָיו"  שבטקסט המקראי הניקוד מעל האותיות מרובה על האותיות עצמן, חוץ מהאות- ל  - שאין מעליה ניקוד ,לכן יש לדרוש את צירוף האותיות המנוקדות ואז  מתקבלת המילה: "אֵיו", מכאן, שלא רק שאלו את אברהם -היכן  שרה  נמצאת?  אלא שאלו גם את שרה : היכן אברהם?   וזוהי מידת דרך ארץ:  שהאורח ידרוש בשלומם של בעלי הבית המארחים אותו ויפנה לאיש וישאל על  אודות האישה ויפנה לאישה וישאלו על שלומו של  האיש.

מוסיף רש"י על סמך המקור: [מסכת בבא מציעא] חז"ל סבורים: כי מלאכי השרת היו יודעים היכן שרה נמצאת, אלא שעשו זאת - כדי להראות ששרה הייתה אישה צנועה ואיננה נראית לעיניהם והמטרה בזאת הייתה: כדי לחבב את  שרה על בעלה שיעריך את צניעותה הרבה.

דרך נוספת לפרש:

ב] אמר רבי יוסי בר חנינא שאלו את אברהם: "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"?- זאת במטרה - לשלוח לה - לטעום מכוס של ברכה [הכוונה לכוס היין שמברכים עליה ברכת המזון] ועל שאלה זו השיב להם אברהם: "הִנֵּה בָאֹהֶל", כלומר: התכוון להגיד להם - שהיא צנועה ויושבת באוהל.

ממשיך רש"י בהסברו: המלאכים מודיעים: "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" מהי המילה "כעת"? אלא, כוונתם הייתה להודיע: כי כעת בתאריך זה ממש - בעוד שנה - אותו יום פסח היה ולפסח הבא- זכו להולדת יצחק.

מה פירוש :"חיה"?- ההסבר:

מובטח לאברהם ושרה שיהיו גם אז  שלמים וקיימים - כשייוולד להם הבן בעת ההיא.

ומה התכוונו המלאכים באומרם: "שׁוֹב אָשׁוּב"? על כך הבטיחו המלאכים לשוב בשליחותו של אלוקים- כפי שהיה אצל הגר –כאשר הייתה במדבר ,מבטיח לה המלאך:

"וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ"[שם ט"ז, י] הרי המלאך בעצמו אינו יכול להרבות, אלא בשליחות המקום[בשליחות ה'] הבטיח לה.

רש"י מביא דוגמא להבטחה דומה כאשר אלישע אמר לשונמית: "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אתי (אַתְּ), חֹבֶקֶת בֵּן" [מלכים-ב, ד, ט"ז] היא לא בטחה בדבריו !

ענתה לו: "וַתֹּאמֶר, אַל-אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים--אַל-תְּכַזֵּב, בְּשִׁפְחָתֶךָ" כוונתה הייתה: שאותם המלאכים שבשרו לשרה על לידתו של יצחק אמרו:

"לַמּוֹעֵד אָשׁוּב"- לכן נאמנים דבריהם, אבל אתה –אלישע שלא הבטחת שתשוב, שמא הבטחתך לא תצא לפועל?  וכיון שלא תשוב לא יהיה לי מקום לתבוע את קיומה , ענה לה אלישע: אין מידת בשר ודם - כמידת מלאכי שמים - המלאכים שהם נצחיים הבטיחו לשרה : "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב" מתוך ההכרה שהם יוכלו לקיים את דבריהם וכל שכן שאמרו את הדברים- בשליחות ה'., אבל אני אדם - בשר ודם - אינני יכול להבטיח לך שאשוב ולכן בין אם אחיה ובין אם לא, לכן  אינני אומר, אלא: "לַמּוֹעֵד הזה"

תגובת שרה לבשורה.

נאמר: "וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָייְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן..."?

על פי רש"י: שרה הייתה מתבוננת בבטנה ואמרה  בפליאה: האם יתכן שביטנה מסוגלת לשאת  ילד? וכי  יתכן שתהיה מסוגלת להניק תינוק בגיל כה מופלג?     על המילה:"עֶדְנָה"- מסביר רש"י:                                                                א] לשון- צחצוח בשר והכוונה:  הגיל נותן את אותותיו גם במראה הבשר של האדם שאין  בו רעננות כמו בתקופת הנעורים.                                             ב] שרה מתייחסת לזמן-שזה לשון עידן שכבר חלפו אצלה כל סימני הנעורים.  ובכלל האם יתכן שהיא תלד?הרי היא מכירה בעובדה: היא אומרת על אברהם:"וַאדֹנִי זָקֵן",מעניין שאלוקים שומע היטב את דברי שרה אלו, הוא מחליט לא לפגוע בשלום הבית  הקיים - ולכן  בוחר לשנות את דבריה ואומר לאברהם:

"לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי"? דבריה של שרה היו עשויים לפגוע בכבודו של אברהם ולערער את שלום  הבית בין איש לאשתו, לכן  ה' שינה את דבריה.

כתגובה על דברי ה' – שרה מכחישה וטוענת שלא צחקה- כמו שהכתוב מציין:   "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה";

רבינו בחיי מסביר את תגובתה זו: "שרה אמנו שהייתה צדקת היאך אפשר שלא האמינה לדברי המלאך? והלוא נביאה הייתה ודרשו רז"ל: אברהם היה  טפל לשרה בנבואה, שנאמר: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ": [בראשית כ"א, י"ב] ובוודאי אין לך נביא שלא ידע כי המלאכים שלוחיו של הקב"ה וכל דבריהם מפי ה' ועוד לא די שלא האמינה, אלא הייתה מכחשת אחר שאמר לו המלאך: למה צחקה שרה, והתשובה בזה: כי אברהם אבינו ידע שהיו האנשים והכיר בחכמתו שהיו מלאכים, וכמו שרמזתי אבל ההכרה והידיעה הזאת  לא הייתה בשרה והייתה סבורה שהיו אנשים כשאר  אנשים ולא האמינה לדבריהם וע"כ צחקה ומה שהייתה מכחשת שלא צחקה, עשתה כן מפני פחד אברהם, וחשבה כי אברהם היה אומר כן בהכרת פניה וכאשר  נתחזק בדברו באומרו: "לא כי צחקת" אז  הוברר לה כי מאת הש"י ידע זה בנבואה ושתקה! כן פירש הרמב"ן ".

תגובת שרה לאחר לידת יצחק.

לאחר לידת יצחק    ומילתו נאמר: "וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי". 

רש"י מסביר: "יִצְחַק-לִי" זוהי לשון שמחה כמו שנאמר בתהלים: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה".[תהלים קכ"ו, ב] כלומר כל מי שישמע דבר זה ישמח עם שרה.

מדרש אגדה: דרשו חז"ל: במשמעות: "ישמח עמי"- לפי שלא רק שרה נפקדה באותו יום ,אלא הרבה עקרות נפקדו יחד איתה והרבה חולים נתרפאו בו ביום  שרה מתפעלת מאד ואומרת:

"מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו".

רש"י מבהיר :התפעלות בדומה לדוגמת דברי ישעיהו הנביא: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה.."! [ישעיהו מ', כ"ו]

תראו מי הוא זה שעושה נפלאות והוא  מקיים הבטחות –זה הקב"ה שממלא אחר הבטחתו!

על המילה: "מִלֵּל"- מבהיר רש"י: לא נאמר :"דיבר", אלא "מילל" לפי שבגימטרייה: זה ק'- מאה שנים לחיי אברהם.

שואל רש"י: מדוע נאמר: בלשון רבים: "הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה"?

ותשובתו: ביום שחגגו אברהם ושרה משתה ללידת יצחק הביאו  הנשים את בניהן ולא הביאו את מניקותיהן כדי לנסותה ושרה הניקה גם תינוקות אלה, ועל ידי כך הוכח לכל:  שרה היא היולדת ומניקה היא!

וזאת משום שלפני כן היו מתלחשות הנשים מאחורי גבה של שרה- שהיא ודאי לא ילדה את הילד, אלא הילד נאסף מהשוק ואין לדעת מי ילד אותו.

רש"ר  מתייחס למילותיה של שרה: "וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי" ומסביר:

יש כאן רמז לצחוק של לעג באותה תקופה שאברהם נלחם  נגד עולם האלילות והפיץ את האמונה באלוקים, הנה  שאיפה בלתי מציאותית: "להרכיב תקווה זו על נטע רך שניטע באיחור זמן כזה"! – כלשונו.

ברור שזה יצר צחוק של לעג במבט על עריסת העם היהודי, הלעג הזה נמשך עד היום הזה,  בקרב אנשים שמתעלמים ממציאות אלוקית ושמים ללעג ולקלס את השאיפות של העם היהודי.

בנו היהודי הראשון של אברהם- נקרא: יצחק ואנו נמשיך להיקרא בשם זה- עד שהבטחת ה' תתקיים בפועל:

"אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה".  [תהלים קכ"ו, ב]

ואז הצחוק הזה ייהפך ל"שחוק"  היינו- החיוך האמיתי של השמחה.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן  להסיק: כי אברהם ושרה שהלכו בדרך האמת והפיצו את  האמונה באלוקים האחד והיחיד- זכו - כנגד כל הסיכויים - לבן בגיל כה מופלג- בן שמסמל את העם היהודי  שאינו נרתע מדברי הלועגים סביב אלא הולך בדרך שסלל אבי האומה- דרך שתביא לשחוק של שמחה ואז כולם יכירו באמת. ובגדולה האלוקית ויפים דברי דוד המלך:

"הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה". [תהלים ל, י"ב]

שרה וצחוקה

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 05:04

נכתב על ידי Super User

כניסות: 430

שרה וצחוקה

 שיר מאת: אהובה קליין©

עת שמעה בשורת המלאכים

התקשתה שרה להאמין

נבואה זורעת פלאים

בתום עידן ועידנים.

בחדרי ליבה נעו ספקות

במוחה חוללו מחשבות

אברהם בא בימים

איה  מנגינת נעורים?

 צחוקה הרעיד רקיעים

 סדרי עולם נהפכים

 שרה כחומה בצורה

נכספת   למימוש הבשורה.

עת נולד זה הקטן

שמחה באה לעולם

 שרה הניקה בנים

השתתקו כל המקטרגים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  וירא [חומש בראשית]

פרשת וירא - מדוע ישב לוט בשער סדום?

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 14:04

נכתב על ידי Super User

כניסות: 411

פרשת וירא -  מדוע ישב לוט בשער סדום?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה: מהפכת סדום ועמורה. הכתוב מתאר תחילה את בוא המלאכים אל לוט ,להודיעו על העונש הקרב ובא בשל חטאם של אנשי המקום.

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.  וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם..." [בראשית י"ט, א-ב]

 השאלות הן:

א] מי היו המלאכים ומדוע התעכבו ?

ב] מדוע ישב לוט בשער סדום ?

תשובות.

המלאכים ,שליחותם וזהותם.

רש"י מסביר: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה": מתוך שלושה מלאכים שהגיעו  תחילה אל אברהם, נותרו שני מלאכים בלבד, מלאך אחד להשמיד את סדום, מלאך שני להציל את לוט, וזה המלאך שבא תחילה לרפאות את אברהם, מכאן אנו למדים: כי לכל מלאך  ישנה שליחות אחת, רפואה והצלה –היא שליחות אחת ,מנגד המלאך שבא לבשר לשרה על הולדת יצחק, היות וסיים את שליחותו - הלך לו לדרכו ולא לקח חלק בהפיכת סדום ועמורה.

בהמשך שואל רש"י: הרי כאשר המלאכים באו תחילה אל אברהם נאמר:

"... וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו". כלומר , הם נקראים "אנשים" [בראשית י"ח, ב] ואילו כאן אצל לוט נאמר:" וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה"?

התשובה באמצעות שני פירושים.

א] אומנם מלאכים היו באמת, אך אצל אברהם כאשר הייתה שכינה עמהם הרי כתוב שם: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה," – הם נקראו "אנשים" היות וחשיבותם בטלה כלפי השכינה.

ב] אברהם היה בעל מעלה גדולה יותר לעומת לוט והמלאכים היו רגילים לבוא אליו ממש כמו אנשים. ואילו אצל לוט שהיה בדרגה נמוכה יותר הכתוב קורא להם:"מַּלְאָכִים"

לרש"י קשה: מדוע המלאכים התעכבו בהליכתם מחברון לסדום הרי  הם שהו אצל אברהם בחצות היום - באמצע היום כפי שכתוב:" כְּחֹם הַיּוֹם"

גם אם הסעודה  התארכה ,הרי נותרו עוד לפחות חמש שעות עד בוא הערב. אם כן מדוע לא הזדרזו לבצע את שליחותם מיד?

אלא, מסתבר: שמלאכים אלה,  מלאכי רחמים היו ולכן לא התלהבו  למהר להביא את העונש, אלא המתינו לאברהם אבינו שיתפלל על אנשי המקום שמא יוכל ללמד עליהם - דברי זכות ובכך לבטל את הגזירה.

רבינו בחיי מסביר באופן שונה: על דרך הפשט, אצל אברהם המלאכים נקראים: "אנשים"- לפי שכאשר משתלחים אל בני אדם ומשתדלים  בענייניהם, הכתוב מכנה אותם בשם: "אנשים", אך לאחר שכבר ביצעו את  שליחותם-שוב נקראים: "מלאכים"- היות וחזרו למעלתם הראשונה.

רבינו בחיי מבהיר: כי אצל אברהם נאמר: שהוא רץ לקראתם  לפי שראה אותם באופן ברור,  היות והדבר התרחש בבוקר- כחום היום, אבל אצל לוט שהמלאכים הגיעו בשעות הערב, לוט לא הבחין בהם, אלא כאשר היו ממש קרובים אליו, לכן נאמר עליו:" וַיָּקָם לִקְרָאתָם"

אור החיים שם את הדגש לזמן שבאו המלאכים אל לוט: בערב- והטעם הוא: כדי למצוא  הכנה ללוט להכניסם ובכך לזכות בהצלתו, וגם אם נאמר[ בבראשית רבה פ"ג] כי בזכות אברהם לוט ניצול, היה צורך למצוא גם ללוט איזוהי זכות, לפי שאם מלאכים אלה היו מגיעים ביום ,אפשר שאנשי המקום הרשעים, לא היו מניחים  ללוט להכניס את המלאכים לביתו.

לוט הכיר שהם משרתי עליון  עוד בהיותו בקרבת אברהם לכן נאמר: "וירא" מסר נפשו עליהם על בני העיר-"וַיָּקָם לִקְרָאתָם"

לוט יושב בשער סדום.

רשי" אומר על המילים: "וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם", פירושו - שופט, ולא נאמר "יושב" עם האות וו מכאן שלוט לא שימש כשופט קבוע ,אלא באותו יום נתמנה על ידי  אנשי העיר שישמש שופט עליהם.

רש"ר- הרב שמשון רפאל הירש -  מסביר: ישיבה בשער העיר לא נועדה לפשוטי העם, אלא רק מלכים היו "יושבים בשער",

כמו שנאמר: "וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה רָעָה, אֶל-שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יֹשֵׁב"

 [שמואל-ב, י"ט,]

"וַיִּשְׁמַע עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּי-נָתְנוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, אֶל-הַבּוֹר; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן".[ירמיהו ל"ח, ז]

אפשרות נוספת: אנשים העוסקים בעניינים ציבוריים רשמיים דוגמת בועז:               "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב" [מגילת רות ד, א]

"ישב  בשער" כמו שרבותינו אומרים:[בראשית רבה נ, ג] שררה ציבורית גבוהה שלוט שימש בה בעירו.

מוסיף ואומר רש"ר: "שער" - משמש תמיד כניסה ציבורית לקהל האנשים הבאים בתוכה.

"ב"שער" היחיד נוהג למצוא את השלמת צרכיו ה"שער"- הוא אב ליתום, אח לבודד, עיניים לעיוור, עזרה לכושל וכן הלאה, מטרות שהן מעבר להישג ידו של היחיד ,ניתן להשיגן בעזרת הציבור המאוחד" האחריות של הציבור להשלים את היחיד.

לגבי שעת בוא המלכים מסביר רש"ר: הערב הוא זמן שהדברים מתחילים לא להיות ברורים ונעשים מטושטשים, החשכה  נוהגת  את כל הספק ולא ניתן להבחין בה דבר.

לגבי ישיבתו של לוט בשער אומר רש"ר: באותו יום התרחש משהו בלתי רגיל בסדום -התמנה איש זר לשופט, כאן הייתה ללוט שעת כושר להוכיח את התנגדותו לסעיף הראשון שבספר חוקי סדום, בו נאמר : כי ישנו איסור להכניס אורחים, כמובן שעד אותה שעה היה יודע לוט -כחכם  ונבון  לא להעלות את הנושא.

על פי התנהגות זו של לוט ניתן לראות את המצב אותו תיאר  אברהם אבינו: דמות הצדיק  בסדום. המעז לתת דוגמא להנהגה נכונה  לעיני כול.

"וירא לוט"- על כך אומר רש"י: לוט למד את הכנסת האורחים מאברהם ,כפי שנאמר :"ולפי שנתחבר לוט לאברהם למד הכנסת אורחים" [תנחומא י"א]

 לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן ללמוד מהפרשה: כי לכל מלאך ישנה שליחות אחת ומכאן ניתן להסיק שגם לכל אדם יש שליחות משלו שעליו למלא אותה בנאמנות.

לוט היושב בשער סדום ביום בו הגיעו שני המלאכים, ניסה למלא שליחות בנוסף  להיותו שופט  באופן זמני, הוא  ניצל את ההזדמנות למחוק מספר החוקים של אנשי סדום הרשעים- את האיסור על הכנסת אורחים, ומצווה זו למד מאברהם ובכך הוכיח שיש לו זכות וגם מטעם זה ניצל ממהפכת סדום ועמורה.

מהפכת סדום ועמורה ותוצאותיה.

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 15:18

נכתב על ידי Super User

כניסות: 307

מהפכת סדום ועמורה  ותוצאותיה.

 שיר מאת: אהובה קליין.(c)

טרם נגזרה הגזרה

 על סדום ועמורה

אלוקים לימד דיינים

חובת הראיה במשפטים.

ירד בכבודו להביט

האם להחיות או להמית

מה רבו חטאים

כיער סבוך קוצים.

לא הועילו תחנונים

אף לא  תשעה צדיקים

אש ירדה מהרקיע

גופרית קיטור  הניעה.

וישקף אברהם בבוקר

עשן מיתמר כתומר

אדמה חרוכה מפויחת

בכיעורה אינה מפייסת.

ים המלח כיום

  הוא פרי אסון

אשת לוט בהר

זועקת גורלה המר.

 הערה: השיר בהשראת פרשת וירא [חומש  בראשית]