- פרטים
-
קטגוריה: ספירת העומר
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 13:59
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 603
"תמימות" בספירת העומר
הרב שמואל ברוך גנוט
איתא במנחות ס"ו א': "מיום הביאכם תספרו", יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור, ת"ל מהחל בקמה תחל לספור אי "מהחל חרמש" תחל לספור יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא, ת"ל "מיום הביאכם". אי "מיום הביאכם" יכול יקצור ויספור ויביא ביום, ת"ל "שבע שבתות תמימות תהיינה", אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות, בזמן שאתה מתחיל לימנות בערב". וכן ברש"י בפרשתנו (ויקרא כ"ג, ט"ו): "תמימות תהיינה", מלמד שמתחיל ומונה מבערב, שאל"כ אינן "תמימות", עכ"ל רש"י.
והתוס' (ד"ה זכר) הביאו שלדעת הבה"ג כששכח לספור בלילה, סופר ביום, וכפשטות המתני' דמנחות ע"א א' דתנן מצוותו בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר.אבל ר"ת סבר דמצוותה רק בלילה, כאידך סתמא דמתני' במנחות ע"ב א' ובמגילה כ' ב', דכל הלילה כשר לקצירת העומר, ודייקינן מינה דקתני לילה דומיא דיום, מה דיום בלילה לא, אף דלילה ביום לא. והתוס' במגילה (כ', ב' ד"ה כל) הביאו את ד' הבה"ג דכתב דהיכא דשכח לברך בלילה, ימנה למחר בלא ברכה. אבל אם שכח לילה ויום, לא ימנה עוד בברכה, דבענין "תמימות" וליכא. הרי דהבה"ג סבר דבעי' "תמימות", ורק ס"ל ד"התמימות" מתקיים באם ספר ביום, דהתורה הקפידה במש"כ "תמימות", שלא יעבור יממה ללא ספירה, ואם ספר ביום, נחשב הדבר ל"תמימות".
ודעת רבי יהודאי גאון (כמובא בר"ן סוף פסחים ובטור סי' תפ"ט) דמאן דלא מני עומר בלילא קמא, לא מני בשאר לילות, משום דבענין "תמימות", אבל בשאר לילותא היכא דלא מני מאורתא מני מיממא, ורב האי גאון חלק וכ' דאי משום דבעי "תמימות", שכח באחד הימים נמי חסר המנין, ומ"מ סבר כהבה"ג דסופר ביום. והיינו דלר"י גאון ה"תמימות" מתקיים בכך שתחילת הספירה צריכה להיספר בלילה הראשון, ולאחר מכן אם יספור ביום חשוב כספירה המועלת.
והנה התוס' במנחות שם כתבו: "ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשכה עדיף [לספור] משום "תמימות", ואין נראה. והיינו דהתוס' דידן כתבו דמשום מעלת ה"תמימות" בעי' לספור בכל ערב מעט קודם הלילה, כדי שנדע בוודאות שספר בתחילת היממה, דאל"ה חסר ב"תמימות", והתוס' לא חילקו בין יומא קמא דספיה"ע לשאר הימים. ואולם הר"ן בפסחים שם נקיט כך: "ואמרו בתוס' דכיון דמדרבנן היא, טוב לספור ביום ראשון בספק חשיכה, כדי שיהיו "שבע שבתות תמימות" לגמרי, ואין זה נכון שיכניס עצמו לספק לכתחילה. ואי משום "תמימות", אין להחמיר ב"תמימות" בזה"ז שהוא דרבנן טפי מספירה דאורייתא, אלא כל שסופר בלילה "תמימות" קרינן ביה", עכ"ל. והיינו דס"ל דהתוס' סברו כר"י גאון, דדין ה"תמימות" מתקיים ע"י התחלת ספיה"ע בתחילת הלילה הראשון, וע"ז העיר הר"ן דא"צ לזה, וה"תמימות" מתקיימות בכך שסופר בלילה, הגם שלא סופר בתחילת הלילה. ואמנם פשטות לשון התוס', וכן לשון הרא"ש בסוף פסחים, דדעה זו דעדיף טפי לספור סמוך לחשיכה, סָבְרָה שמדין ה"תמימות" לספור בכל לילה מתחילת הלילה, ואם לא עשה כן חסר במצוותו. וכן מצאתי במור וקציעה (שהביאה"ל בר"ס תפ"ט הזכיר מקצת דבריו) דכתב דיש הסוברים דאם לא ספר בכל לילה כבר בתחילת הלילה, הפסיד את ספירת אותו הלילה.
והנה כאמור דעת הבה"ג ושאר הראשונים דהסופר ביום שפיר חשיב "תמימות", כיון דבהלכה ד"תמימות" נאמר שלא יעבור עליו יממה, לילה ויום, ללא ספירה, ורק נחלקו ר"ת והבה"ג וסיעתם האם קי"ל כהמשנה דקצירה ביום כשרה בדיעבד, או כסתמא דמתני' דקצירת היום פסולה אף בדיעבד. והדבר צ"ע, דהא המקור לכך שספיה"ע בלילה הוא, כמש"כ לעיל בריש דברינו מד' הש"ס במנחות ס"ו, מדכתיב "תמימות", ובהכרח דהיינו שמתחיל ומונה מבערב, דאל"ה אין כאן ז' שבתות מושלמות. וא"כ צ"ע האיך יפרנסו הבה"ג וסיעתו את ד' הגמ' דמ"התמימות" נילף דבעי' לספור בלילה, וצע"ג.
והנה אכן מוכח כדעתם דספירה בלילה לאו דוקא, דאל"כ האיך איתא במתני' במנחות ע"ב דקצירה כשרה ביום, והלא אם התורה הקפידה דקצירה וספירה בלילה דוקא (וספירה במקום קצירה כמש"כ בש"ס שם בהמשך) א"כ כיצד יכול לספור ביום, אחר דבעי' ה"שבע שבתות תמימות" מהלילה. אלא בהכרח דספירת הלילה הנלמדת מ"תמימות" היא רק לכתחילה, אך אכתי קשה האיך ראו תנאי ואמוראי לומר דדין ה"תמימות" הוא דבר שאינו מעצמות הספירה ואינו מעכב בדיעבד. ומצינו במרדכי סופ"ק דמגילה שכתב כך: "וכבר שאלו לרבנו יעקב ב"ר יקר מי שלא בירך בלילה, מהו שיברך ביום, והשיב: שכר ספירה יהבינן ליה, שכר ספירה בזמנו לא יהבינן ליה, ואין הדבר ידוע אם אמר להם לספור למחר ולברך או לספור בלא ברכה", עכ"ל. הרי דהר"י בן יקר נחית להאי שאלה וחידש לן דבספיה"ע נאמרו ב' דינים, ושייך לספור אף בחסרון ה"תמימות" ובכה"ג מפסידים "שכר ספירה בזמנה", אך ספירה מתקיימת גם בכה"ג. והדבר צ"ת כנ"ל, מהיכ"ת לן דדין ה"תמימות" לספור בלילה אינו מעכב וחלק עצמותי ממצוות הספירה, וצ"ע.
והנה התוס' במגילה (שם) כ' דלא כדעת הבה"ג, כך: "ועוד נראה דאפי' למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד, מודה הוא גבי ספירה דאין לברך ביום, משום דשנה עליו הכתוב לעכב, דכתיב "תמימות", ואין אתה מוצא "תמימות" אלא כשאתה מונה בלילה", עכ"ל. וציין לו הגר"א בביאורו. וגם מד' התוס', שכבר נחית להאי סברא, חזי' דעצם תוקף ד' הש"ס במנחות, מיניה ילפי' חז"ל דספירה בלילה דכתוב "תמימות", לא הוקשו לו ולא הביאו כהוכחה נגד ד' הבה"ג, וצ"ע כנ"ל.
עוד מצינו במרדכי שם, דהביא ד' הראבי"ה דלדעתו יש לברך ביום, אילולי ד' הבה"ג, שכשם שישנו תשלומין על תפילה, ה"ה דאיכא תשלומין על ספיה"ע, והיינו בשכח ולא בביטל במזיד. ושוב צ"ע כנ"ל, דאם מדין ה"תמימות" נאמר דספירה בלילה דוקא, א"כ מאי שייך ביה תשלומין, וחזי' דגם הראבי"ה סבר כהר"י בר יקר, דדין ה"תמימות" וספירת הלילה הוא רק לכתחילה, וכדין תפילה וק"ש דאיכא ביה "דין תפילה וק"ש" ודין "תפילה וק"ש בזמנה", וצ"ע, וה' יאיר עיני בזה.
- פרטים
-
קטגוריה: ספירת העומר
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 14:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 518
ארץ ישראל לעם ישראל– האומנם? הרהורים על יום העצמאות ה67
מאמר מאת: אהובה קליין ©
יום העצמאות למדינת ישראל בפתח- יום חג שכולו שמחה והודיה לה'- על כך שאנו חיים במדינה עצמאית משלנו.
מדינה אשר הובטחה לאבותינו ,קמה גם בזכות חירוף נפשם של חיילי צה"ל למענה ולמען העם. את זכרם אנו מעלים ביום הזיכרון לחללי צה"ל, טרם חג יום העצמאות ונשמותיהם נצורות בליבנו לאורך כל השנה..
השאלות הן:
א] האם ארץ ישראל נועדה לעם היהודי, מאין לנו ההוכחות לכך?
ב] כיצד נזכה להבטיח את קיומה לנצח?
ג] מה הן הציפיות לגבי העתיד ?
התשובות.
ארץ ישראל נועדה לעם היהודי- הוכחות.
לראשונה אנו פוגשים בהבטחת ארץ ישראל לעם ישראל בחומש בראשית:
תחילה ברמז:
הקב"ה אומר לאברהם–אבי האומה: "לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שימך והיה ברכה"[בראשית י"ב, א-ב]
"אשר אראך" -על כך אומר רש"י- הקב"ה לא גילה לאברהם את הארץ מיד,כדי לחבב אותה עליו ,ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור.
מאוחר יותר אברהם זוכה להבטחת הבנים והארץ:"ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט- נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך"אברהם מאמין באמונה שלמה- כפי שנאמר:"והאמין בה' ויחשבה לו צדקה"[בראשית ט"ו,ה]
בברית בין הבתרים- ה' מבטיח לאברהם וכורת עמו ברית:"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת"[שם ט", ט"ו]
ובהמשך הקב"ה מבטיח לקיים את הברית:"והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך:ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים"בברית זו הקב"ה מבטיח את הארץ לכל הדורות ובתמורה דורש:את קיום ברית המילה:"ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם."
אך מי שלא יקיים את הברית,עונשו:"וערל זכר אשר לא- ימול את בשר עורלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר"[שם י"ז, ד-ט"ו]
כאשר שרה דורשת מאברהם לשלח את ישמעאל עם הגר, היא מתרצת זאת במילים:"..גרש האמה הזאת ואת בנהכי לא יירש בן האמההזאת עם בני עם-יצחק"[שם כ"א,י]
בתום ניסיון עקדת יצחק המלאך נשבעלאברהם:"..בי נשבעתי נאום- ה' כי יען אשר עשית את- הדבר הזה ולא חשכת את יחידך:כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו.."[שם כ"ב,ט"ו- י"ח]
ההבטחה מגיעה גם ליצחק- כאשר הולך לגרר מפאת הרעב השורר בארץ כנען.
"וירא אליו ה' ויאמר אל- תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך: גור בארץ הזאת ואהיה עימך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כול הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך...."[שם כ"ו,ב-ה]
דברי ה' מגיעים ליעקב, כאשר יוצא מבאר שבע אל עבר חרן-בציווי אמו ,הוא מגיע אל הר המוריה ובלילה חולם את חלום הסולם והמלאכים:"והנה ה' ניצבעליו ויאמר אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק -הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך:והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה..."[שם כ"ח, י"ג—ט"ו]
הבטחת הארץ נאמרת גם למשה בזמן שהות עם ישראל בגלות מצרים – במסגרת ארבע לשונות הגאולה:"...כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים: והבאתי אתכם אל- הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' " [שמות ו,ו-ח]
ירמיהו הנביא מנבא- כי בתום גלות בבל עם ישראל ישוב אל ארץ ישראל:"..ושבתי את שביתכם וקיבצתי אתכם מכל הגויים ומכול המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאום ה' והשיבותי אתכם אל- המקום אשר הגליתי אתכם משם.."[ירמיהו כ"ט,ט—ט"ז]
קיום ושמירת - ארץ ישראל-הלכה למעשה.
כאשר יש לאדם דבר יקר ערך , ודאי ישמור עליו כאוצר וישתדל שלא יפגע חלילה אוצר זה, ובוודאי לא יהיה מוכן לוותר עליו כלל, או על חלקים ממנו בעד כל הון שבעולם.
כך היא ארץ ישראל- ארץ חמדה, כדי לדעת לשמור עליה עלינו לעיין בכתובים ולהישמע להוראות והציוויים.
מתוך עיון ולימוד בספר הספרים אנו לומדים: כי ארץ ישראל היא בעלת כוח רוחני מיוחד וכאשר אנו מתרחקים מההוראות הכתובות באופן ברור- היינו- מקיום המצוות בין אדם לחברו ומצוות בן אדם למקום- התוצאות מאד קשות.
הנה כמה דוגמאות לפסוקים המאמתים הוראה זו
א] :"ושמרתם את- כל חוקותיי ואת- כל- משפטיי ועשיתם אותם ולא- תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה.."[ויקרא כ,כ"ב]
ב]אי שמירת מצוות ובעיקר אי שמירת מצוות שמיטה תגרום לגלות ופיזור עם ישראל בגויים ובהמשך נאמר: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור:והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה.."[ויקרא כ"ו, מ"ב -מ"ג]
ג] "כי- תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כול ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו:העידותי בכם את השמים ואת- הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון:והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה"[דברים ד, כ"ה ]
ד] "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה'..ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת:הישמרו... פן – יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים...וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם..."[דברים י"ג, י"ג-י"ח]
ה] הקב"ה מתבונן בארץ ישראל תמיד:"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"[דברים י"א,י"ב]
הציפיות לגבי עתיד העם והארץ .
כדי שעם ישראל ייהנה מארצו המיוחדת והטובה-ארץ זבת חלב ודבש, ארץ אשר לא חסר בה דבר, עלינו לשמש דוגמא ואור לגויים, על ידי קיום התורה הלכה למעשה- כולל גם יחס אל הזולת.
עלינו להיות מאוחדים תמיד- כי אחדות היא מעלה וכוח.
להיות מוכנים גם מבחינה ביטחונית, כמו שיעקב אבינו היה מתכונן בשלושה מישורים בזמן שהלך לקראת עשיו: דורון, תפילה, מלחמה.
כדי לממש מטרות אלה, יש להשקיע רבות בתחום החינוך,להפיץ את התורה, באמצעותה ניתן למגר את האלימות ואת כל התופעות השליליות בחברה.
לסיכום, לאור האמור לעיל עלינו לזכור כי גם כאשר עם ישראל ירד לגלות, הקב"ה הגן על ארצו והיא הייתה שוממה,וחיכתה עד שישוב אליה מחדש.
מי ייתן ויקוים בנו הפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"
[ישעיהו י"א,ט]
