- פרטים
-
קטגוריה: חודש אלול
-
פורסם ברביעי, 23 ספטמבר 2020 21:07
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 850
”אדון הסליחות“: בתיאור קסום ורווי-געגועים, שב רבי יצחק יוסיפוב, לערש הולדתו, שכונות תל דרום תל-אביב של סליחות, ומתאר בציוריות את הדמויות, הקולות והצלילים.
מקור: ישראל פרידמן יום ליום,
הידברות
קבוצה של ילדים היינו, ילדים של דרום תל-אביב. בשעה 4 לפנות בוקר יצאנו לרחובות וקראנו בקולניות לכל אורך דרכנו לבית-הכנסת ’סליחות, סליחות‘. היינו גם נוקשים בדלתות בחזקה. אלא שלא היה את מי להעיר: האורות בבתים כבר היו מוארים, האנשים ניעורו כבר. הרי כולם כבר בשעה 9 לעת-ערב כבר הולכים לנום תנומת ליל.
אנו צעדנו לעבר בית הכנסת של ישיבת הרמב“ם, שברחוב חזקיהו המלך, שם התפללנו סליחות וגם את תפילת השחרית שלאחריהם.
החזן ב‘סליחות‘ היה מנהל הישיבה, רבי חיים אוגיוף ז“ל. כל העולם הכירוהו. הוא היה קורא את הפיוטים בבכיות והתעלות הנפש. קודש קדשים. לעיתים, ראש הישיבה, הרב חפוטא, ניגש לעמוד התפילה והחליפו בתפקיד.
הקירות היו רועדים ב‘אדון הסליחות‘. בתי הכנסת באזור כולם מוארים הם. ה‘שמש‘ הקבוע מיטיב הנרות, ומחלק תה וקפה לבאים. הייתי מרגיש חוויה. אין דברים כאלה היום.
אך לא רק את בית הכנסת שע“י ישיבת הרמב“ם הכרתי. היו כמה וכמה בתי כנסת באזור שכונות הדרום. זקני הבוכרים, כמו רבי אלחנן אמינוף ז“ל, רבי מיכאל גול ז“ל ורבי יעקב אהרונוף ז“ל, קבעו את תפילתם בבית הכנסת ’אליהו הנביא‘ שב‘שוק לווינסקי‘. היו הם משכימי-קום לתפילת הנץ. אבל לא יגיעו בשעה הנקובה. כלל וכלל לא. יגיעו 45 דקות טרם תחל התפילה ויקראו במתינות של ממש את ’פתח אליהו‘ ושאר הקדמות התפילה. רק ב-10 בבוקר, עם תום לימוד ה‘חוק לישראל‘ היומי הקבוע אחר התפילה, שבו לביתם. לא פחות מחמש שעות תמימות ’בילו‘ בבית הכנסת. אפילו רבה האשכנזי של תל-אביב היה מתפעם ומפטיר בפנינו: ”איזו תמימות. אף פעם אינכם ממהרים לצאת את בית הכנסת...“.
היו בתי כנסת בשכונת שפירא בהם היו קמים מוקדם יותר. אחד או שתיים כאלו היו פותחים את בית הכנסת כבר בשעה 2 לפנות-בוקר, אז היו מסיימים את כל ספר התהילים (!). אחר-כך נשתרש המנהג בקרב בית הכנסת ’גבאי‘ לעדת הבוכרים שברח‘ מסילת ישרים, שם מידי שבת היו משכימים קום והיו קוראים את כל ספר התהילים טרם התפילה.
כבחור צעיר, כבן 16, ראיתי את הזקנים שמשכימים-קום בדבקות של ממש. החלטתי לקיים עם המשכים הקבוע תחרות, מי ’יפתח‘ את בית הכנסת. אני חייב לציין שנחלתי כישלון חרוץ וצולב תמיד: תמיד ראיתי אותו מקדים אותי ב-10 דקות.
כילד, מתבייש הייתי להיכנס חמש דקות אחרי תחילת התפילה. הייתי נבוך בפני הזקנים והמבוגרים - שכבר שעה טרם התפילה הכינו עצמם לתפילה. אני אומר מציאות של אמת; אני חוויתי וראיתי את כל זה.
- פרטים
-
קטגוריה: חודש אלול
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:34
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 957
”אדון הסליחות“: בתיאור קסום ורווי-געגועים, שב רבי יצחק יוסיפוב, לערש הולדתו, שכונות תל דרום תל-אביב של סליחות, ומתאר בציוריות את הדמויות, הקולות והצלילים.
מקור: ישראל פרידמן יום ליום,
הידברות
קבוצה של ילדים היינו, ילדים של דרום תל-אביב. בשעה 4 לפנות בוקר יצאנו לרחובות וקראנו בקולניות לכל אורך דרכנו לבית-הכנסת ’סליחות, סליחות‘. היינו גם נוקשים בדלתות בחזקה. אלא שלא היה את מי להעיר: האורות בבתים כבר היו מוארים, האנשים ניעורו כבר. הרי כולם כבר בשעה 9 לעת-ערב כבר הולכים לנום תנומת ליל.
אנו צעדנו לעבר בית הכנסת של ישיבת הרמב“ם, שברחוב חזקיהו המלך, שם התפללנו סליחות וגם את תפילת השחרית שלאחריהם.
החזן ב‘סליחות‘ היה מנהל הישיבה, רבי חיים אוגיוף ז“ל. כל העולם הכירוהו. הוא היה קורא את הפיוטים בבכיות והתעלות הנפש. קודש קדשים. לעיתים, ראש הישיבה, הרב חפוטא, ניגש לעמוד התפילה והחליפו בתפקיד.
הקירות היו רועדים ב‘אדון הסליחות‘. בתי הכנסת באזור כולם מוארים הם. ה‘שמש‘ הקבוע מיטיב הנרות, ומחלק תה וקפה לבאים. הייתי מרגיש חוויה. אין דברים כאלה היום.
אך לא רק את בית הכנסת שע“י ישיבת הרמב“ם הכרתי. היו כמה וכמה בתי כנסת באזור שכונות הדרום. זקני הבוכרים, כמו רבי אלחנן אמינוף ז“ל, רבי מיכאל גול ז“ל ורבי יעקב אהרונוף ז“ל, קבעו את תפילתם בבית הכנסת ’אליהו הנביא‘ שב‘שוק לווינסקי‘. היו הם משכימי-קום לתפילת הנץ. אבל לא יגיעו בשעה הנקובה. כלל וכלל לא. יגיעו 45 דקות טרם תחל התפילה ויקראו במתינות של ממש את ’פתח אליהו‘ ושאר הקדמות התפילה. רק ב-10 בבוקר, עם תום לימוד ה‘חוק לישראל‘ היומי הקבוע אחר התפילה, שבו לביתם. לא פחות מחמש שעות תמימות ’בילו‘ בבית הכנסת. אפילו רבה האשכנזי של תל-אביב היה מתפעם ומפטיר בפנינו: ”איזו תמימות. אף פעם אינכם ממהרים לצאת את בית הכנסת...“.
היו בתי כנסת בשכונת שפירא בהם היו קמים מוקדם יותר. אחד או שתיים כאלו היו פותחים את בית הכנסת כבר בשעה 2 לפנות-בוקר, אז היו מסיימים את כל ספר התהילים (!). אחר-כך נשתרש המנהג בקרב בית הכנסת ’גבאי‘ לעדת הבוכרים שברח‘ מסילת ישרים, שם מידי שבת היו משכימים קום והיו קוראים את כל ספר התהילים טרם התפילה.
כבחור צעיר, כבן 16, ראיתי את הזקנים שמשכימים-קום בדבקות של ממש. החלטתי לקיים עם המשכים הקבוע תחרות, מי ’יפתח‘ את בית הכנסת. אני חייב לציין שנחלתי כישלון חרוץ וצולב תמיד: תמיד ראיתי אותו מקדים אותי ב-10 דקות.
כילד, מתבייש הייתי להיכנס חמש דקות אחרי תחילת התפילה. הייתי נבוך בפני הזקנים והמבוגרים - שכבר שעה טרם התפילה הכינו עצמם לתפילה. אני אומר מציאות של אמת; אני חוויתי וראיתי את כל זה.
- פרטים
-
קטגוריה: חודש אלול
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 17:58
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1474
"יעיד עליו יודע תעלומות"- מה יעיד?
הרב שמואל ברוך גנוט
גם בין האנשים הקרובים ביותר, כמו הורים וילדים, כמו בין שני בני זוג, אין זה אומר שאם רבנו והתפייסנו בתמים וברצינות, אזי שוב לעולם לא תתפתח בינותינו מריבה חדשה. אם ביקשנו הרגע סליחה מהאשה על שהרגזנו אותה מקודם, שנינו בטוחים, ממש עכשו, שנצטרך לבקש ממנה סליחה נוספת על פגיעה נוספת, שתגיע במוקדם או במאוחר. הטבע האנושי אינו אמור להשתנות גם לאחר הפיוס ואנו יכולים שוב ושוב, אולי אפילו בעוד שבוע, אולי בעוד חודש, ליפול שוב אל זרועות הריחוק האיום.
ואם כן, כיצד מתיישבים הדברים עם דברי הרמב"ם בהלכות תשובה, הקובע לנו שעל החוטא לעזוב את חטאו ולהסירו ממחשבתו ולגמור בליבו שלא יעשהו עוד, עד ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"? האם הרמב"ם בא לרחק אותנו חלילה, מעבודת התשובה ולייאש אותנו כבר מההתחלה?
ה"חידושי הרי"ם" מגור זצ"ל כותב ("מאמרי חנוכה") שלמרות שהרמב"ם כותב את דבריו החמורים והנכונים, הרי ש"חסו חז"ל על נשמת ישראל לבל ידח ממנו נידח, ולכן תיקנו שגם להגרועים והשפלים המושלכים ארצה, יזרח בהם אור שיוכלו לשוב לפני ה' בתשובה שלמה". וכותב ה"חידושי הרי"ם" דבר מחודש ולא מפורסם, ואלו דבריו, מילה במילה: "והגם שכתב הרמב"ם ז"ל שצריך לשוב עד שיעיד עליו בעל התעלומות שלא ישוב לכסלו, מכל מקום מועיל התשובה", עד כאן לשונו. חידוש חדש של הרבי הראשון לבית גור. מדרבנן התשובה מועילה גם ללא "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לאותו החטא לעולם"!!!
ואולם הרבה מחכמי הדעת הסבירו את הרמב"ם בצורה אחרת. כל אחד הסביר אותו בסגנונו הוא, בשפה ובלשון אחרת, אך כולם מתכוונים, בעצם, לרעיון אחד. בישיבות מקובל להסביר שהרמב"ם מתכוין לכך שבאותו רגע התשובה, ברגע שהאדם מרומם וקרוב לבוראו, יכול הקב"ה להעיד עליו שאם רגע זה יימשך הלאה ויעמוד הוא ברמתו הנוכחית, אכן לא ישוב הוא לחטוא לעולם. מהגאון רבי חזקיהו יוסף שרייבר שליט"א שמעתי, ב"חומש- שיעור" בישיבת מהרי"ל, שכוונת הרמב"ם הוא בדיוק כמו שאתה מצפה מבקשת הסליחה של חבר שלך. כשחבר שלך עשה לך דבר רע, העליב, פגע בך או עשה לך עוול, והוא מגיע לבקש ממך סליחה- אתה לא מצפה ממנו שבעוד שנה הוא לא יעליב אותך שוב. אתה גם לא מצפה ממנו שזהו, מכאן ואילך הוא יהיה אדם שונה לחלוטין, מלאך ונופת צופים שלא יפגע בך לעולם. אך אתה מצפה ממנו שיבקש ממך סליחה בכל הרצינות ולא יתכוין כעת, בשעת הסליחה, לפגוע בך בעתיד. כעת, מסביר הגרח"י שרייבר שליט"א, האדם מתכוין לבקש סליחה במאת האחוזים, בלי שום רצון, אפילו קטנטן, אפילו פיצפון, לשוב שוב אל החטא. כשאנו עומדים לפני ה' ומבקשים סליחה אנחנו באמת, בשיא הרצינות והכוונה, לא רוצים לשוב ולחטוא, גם לא בכ' כסלו, ח' טבת וי"א שבט.
המשפיע החסידי הנודע הגה"צ רבי אברהם צבי קלוגער שליט"א מציב את השאלה הקשה, הכואבת, המנקרת לנו בכל חלק מחלקי המוח. הרי אם חלפה עברה עלי השנה האחרונה ושוב נפלתי באותם הדברים, שוב חטאתי ופשעתי בלי להתקדם, אז התברר בעצם שהתשובה של יום הכיפורים הקודם לא היתה תשובה אמיתית. הלא כן?! הנה עכשו, לאחר שנה נוספת של חטאים, גיליתי שהתברר שהקב"ה לא העיד בי שלא אשוב לאותו החטא לעולם, שהרי שבתי בדיוק לאותו החטא. אם כן, כל התשובה של יום הכיפורים שעבר, ושל זה שלפניו וזה שלפניו, היתה שיקרית, נבובה וחסרת תוחלת ותועלת? האמנם?! האם יתכן, שואל הרב קלוגר שליט"א, שהתנאי של הרמב"ם ש"עד שיעיד עליו יודע תעלומות", בא להרחיק אותנו מהתשובה, בבחינת "לא שבקת חיים לכל בריה", או דוקא לקרב ולהאיר את עבודתינו?!
אך האמת היא, כותב הרב קלוגער, שבאמת שבנו בתשובה שלמה גם בשנה שעברה, גם לפני שנתיים, וגם לפני שלוש שנים. היהודי קשור להקב"ה בקשר איתן ואמיץ והוא השלים עם בוראו עכשיו בהשלמה מוחלטת, בה לא רוצה הוא לחטוא לעולם לעולם. ואדרבא, לפעמים, אולי אפילו בדרך כלל, האדם מתייאש גם בתוככי התשובה (וחושב לעצמו שהוא עצמו שקרן או הדיוט, המנסה לשקר כביכול את ה' ולתת לו "תחושה" שהנה הוא שב בתשובה, בעוד שאוטוטו הוא שב לחטוא. או שהוא סתם טיפש, החולם חלומות באספמיא שהנה, מכאן ואילך הוא לא יחטא יותר אף פעם), אך הקב"ה יודע תעלומות יודע שיש כאן פיוס אמיתי ותמידי. כי מצידו רוצה היהודי ומקווה בכל ליבו שלא לשוב לחטא לעולם, והוא מקבל על עצמו להיטיב את דרכיו, והקב"ה עצמו רואה את הרצון הזה, האמיתי, שלא לשוב לחטא לעולם, ולכן תשובתו מתקבלת.
וכך חידש לנו ה"שפת אמת": "שאף על פי שאין אדם יכול להטות עצמו לגמרי לתשובה, אף על פי כן מועילה היגיעה להטות את הלב, במה שאינו ניכר לאדם עצמו. וה' יתברך עד על תשובה זו. וזהו גם כן לשון הרמב"ם "שיעיד עליו יודע תעלומות"- פירוש: יודע תעלומות אף מה שנעלם מעיני האדם עצמו!"...
היהודי השב בתשובה חזר בתשובה שלמה בפני בוראו. רצונו הטוב היה מושלם בעליל, בתכלית השלימות. וגם אם להבא יקרה, חלילה וחס, שיחטא הוא שוב, הרי זאת כבר מרצון חדש, מנקודה חדשה שלא היתה בו כלל בשעת התשובה. הרצון שלנו בשעת התשובה היה באמת כנה ואמיתי, ואחר כך? אחר כך נכנסה ביהודי רוח שטות חדשה, רוח עיוועים שלא היתה בו מקודם, והוא חטא חטא חדש, שאינו קשור כהוא זה לחטאיו הקודמים, עליו שב בתשובה ביום כיפור.
אנחנו סבורים שתשובתינו לא טובה, כי יתכן, ואולי אפילו בטוח, נחטא בעתיד?? הקב"ה עצמו מעיד עלינו שתשובתינו טובה וששנו אליו באמת ובתמים!!!
- פרטים
-
קטגוריה: חודש אלול
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 13:43
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1001
/ פרסום החטא ברבים / הרב ש. ב. גנוט שליט"א
באחד מימי חודש אלול ניגש ר' משה למרכז ביהמ"ד, דפק על הבימה והכריז בפני כולם: "אמש פגעתי בגבאי ביהכנ"ס ר' יעקב ואני מבקש את סליחתו ברבים". רב ביהכנ"ס ניגש לר' משה ובירכו בחום על התנהגותו היפה. למחרת ניגש ר' אלחנן למרכז ביהמ"ד, דפק על הבימה והודיע: "היום לא התפללתי שחרית במנין. אני מבקש סליחה מהקב"ה בפומבי". רב ביהכנ"ס ניגש בחשאי אל ר' אלחנן וגער בו על מעשהו. מה ההבדל בין השניים?
א] כתב הרמב"ם פ"ב ה"ה: ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח, בד"א בעבירות שבין אדם לחבירו אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. והשיג הראב"ד: בד"א בעבירות שבין אדם לחבירו. א"א וכן עבירות המפורסמות ומגולות אע"פ שאינן עם חבירו שכמו שנתפרסם החטא כך צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים.
וכתב הלח"מ: ביומא (פו, ב) רב רמי כתיב 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה', וכתיב 'מכסה פשעיו לא יצליח', לא קשיא הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם, רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום. וכתב רבינו כתירוצא בתרא דסבר דפליג אתירוצא קמא ולא מפליג בין חטא מפורסם לשאינו מפורסם. והר"א ז"ל בהשגות סבר דלא פליגי ופסק גם כן כתירוצא קמא, ולכך כתב דבחטא מפורסם אפילו עבירות שבין אדם למקום צריך לפרסם התשובה. ועי' כס"מ. וסיבת מחלוקת הר"מ והראב"ד צריכה תלמוד.
והנראה דהנה יש להבין מהו ענין העזות שבפנים שבפרסום החטא, האם הכוונה דמכיון שעד עתה לא ידענו שהחטא נוצר בעולם ואנשים עברו על רצון ה', וכעת גילו שאכן עברו על רצונו ית"ש, הרי"ז עזות פנים. א"ד דלא שבפרסום עצם החטא איכא עזות פנים, אלא בכך שהאדם אומר על עצמו שחטא חטא מסוים, (ואינו מסתפק באמירה כללית של 'חטאתי', כמש"כ הר"מ). שעצם העמידה וההכרזה ברבים ש'חטאתי חטא פלוני', היא היא העזות פנים. ונראה דבזה נחלקו הר"מ והראב"ד. דהר"מ סבר דלא איכפ"ל שכו"ע יודעים מהחטא, אלא עצם זה שהגברא מעיד ע"ע בשער בת רבים שחטא חטא פלוני, הרי יש בכך עזות פנים, וממילא לא איכפ"ל שהחטא כבר התפרסם, כי פרסום החטא ע"י החוטא, היא היא עזות פנים. אך הראב"ד סבר שהעזות הפנים היא בפרסום עצם זה שהחטא נעשה, ואם כבר פורסם הדבר, אין בכך עזות פנים ושפיר אפשר לפרסם החטא.
והנה איתא בסוטה (ז,ב): בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר, אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי בר ישראל דמפריט חטאיה, ותירץ הש"ס: כי היכי דלא ליחשדו אחוהי. ופירש"י: שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם. והקשה המנ"ח (מצוה שסד) דהנה רש"י ביומא שם ביאר דאין לפרסם החטא משום ש'כבוד השם הוא, שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא'. וא"כ כיון דאית ביה מיעוט כבוד שמים, מי התיר לראובן לפרסם ולמעט בכבוד שמים ח"ו, וגם יכול היה לומר זאת לאביו בצנעה, וצ"ע.
ואולם לפימשנ"ת א"ש, דראובן סבר דאין חסרון הכבוד שמים או עזות הפנים שבדבר באה בגלל עדות האדם ע"ע שחטא, אלא בכך שעד עתה לא ידענו שהחטא נעשה, וכעת, ע"י פרסום החוטא, נודע הדבר. אך בחטא דראובן ידעו כבר יעקב וכל האחים שנעשה, ורק לא ידעו מי מהם חטא, ולהכי אין חסרון בפרסום החטא. וכיון שראובן רצה שלא יחשדו את שאר האחים, פירסם הדבר ביניהם. וגם א"צ לומר הדבר בצנעה ליעקב, כיון שבכה"ג שכבר נודע להם מקודם שהחטא נעשה, אין חסרון בפרסומו. (וכמו"כ י"ל דלא רצה שהאחים בינם לבין עצמם יחשדו א' מרעהו, ולכן פירסם הדבר גם להם). ואולם המנ"ח סבר כמו שנתבאר בדעת הרמב"ם, דלא איכפ"ל שכו"ע יודעים מהחטא, אלא עצם זה שהגברא מעיד ע"ע בשער בת רבים שחטא, הרי יש בכך עזות פנים וחסרון בכבוד שמים, וממילא לא איכפ"ל שהחטא כבר התפרסם, כי פרסום החטא ע"י החוטא, היא היא עזות פנים וגם חסרון בכבוד שמים.
ב] ובטעם הצורך בפרסום החטאים או באי פרסומם, מצינו ד' הירושלמי בנדרים (פ"ה ה"ד): המודר הנייה מחבירו בפניו לא ישאל לו אלא בפניו, שלא בפניו נשאלין לו בין בפניו בין שלא בפניו, רבי יוחנן אמר מפני הבושה, רבי יהושע בן לוי אמר מפני החשד, ואתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתני יום הכיפורים צריך לפרוט את מעשיו דברי רבי יהודה בן בתירה, ר' עקיבה אומר אינו צריך לפרוט את החטא, אית תניי תני צריך לפרוט את הנדר, אית תניי תני אינו צריך לפרוט את הנדר. דלמ"ד מפני החשד עדיף שלא לפרט החטא, כדי שלא יחשדוהו שחטא חטאים נוספים, ולמ"ד מפני הבושה, אדרבה ראוי שיפרט החטא כדי שיתבייש. ועי' מנ"ח (שם) בארוכה.
ולפי"ז אכן מן הראוי היה לפרסם החטא גם בעברות שב"א למקום, אך מכיון שיש בפרסום חטאים כאלה חסרון כבוד שמים או עזות פנים מיוחדת, לכן העדיפו שלא יפרסמם, כי גדול חסרון הפרסום ממעלת הבושה שבפרסום. ג] רש"י ביומא (שם) כתב כך: "בחטא מפורסם - טוב לו שיודה ויתבייש, ולא יכפור בו. בחטא שאינו מפורסם - לא יגלה חטאו, וכבוד השם הוא, שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא. עבירות שבין אדם לחבירו - יגלה לרבים, שיבקשו ממנו שימחול לו", עכ"ל. וכ"כ הכס"מ: "דבעברות שב"א לחברו מצוה לפרסמם כדי שימחול לו חברו, ולפי"ז אדרבה להיפך, גם במצוות שב"א לחברו לא היה ראוי לפרסם החטא, ורק בגלל הרצון שהשני ימחול לו, אנו מאפשרים לו לפרסם חטאו. אך במקום שחברו ימחל לו בלא"ה, אכן אין ראוי לפרסם החטא. ואמנם הרמב"ם לא חילק בדבר. ואולי כוונת הר"מ היא שבד"כ חטא ב"א לחברו מפורסם יותר מחטאי ב"א למקום, וכד' הכס"מ. ואולי כוונת הרמב"ם באופן אחר, שכאשר יפרסם את חטאיו שחטא לחברו, יתבייש יותר לשוב אליו בעתיד, לאחר שכבר פרסם שחטא לחברו והנה שב כעת ככלב השב אל קיאו. אך בעברות שב"א למקום פחות יתבייש לשוב לחטוא, כי חוטא הוא בעתיד בחשאי, בינו לבין קונו.
- פרטים
-
קטגוריה: חודש אלול
-
פורסם בחמישי, 01 ספטמבר 2022 04:30
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 753
אבא, שופט
הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
היה זה מספר ימים לפני ראש השנה התשע"ח ואנו, בני השיעור שלי בישיבת 'משאת המלך' באלעד וכל צוות רבני הישיבה, ממתינים בהתרגשות גדולה במדרגות העולות לבית מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל, כדי להיבחן על תחילת 'בבא קמא' ולהתברך לקראת השנה החדשה, שנת התשע"ט.
במהלך ההמתנה על מפתן הבית, נפגשנו עם יהודי הדור פנים, הרה"ג רבי אברהם סופר שליט"א שמו, והוא סיפר לי ולתלמידי את הסיפור האמיתי והמפעים הבא: "צעיר למשפחה אמריקאית מתבוללת, הסתבך חמורות בסחר בחומרים מסוכנים והתביעה בארה"ב ביקשה לגזור עליו 25 שנות מאסר. הוא שכר את אחד מעורכי הדין הגדולים ביותר בארה"ב, אך גם עורך הדין הסביר לו שהוא ייאלץ לשבת בכלא לפחות עשר- עשרים שנה. הצעיר הסתובב כהלום רעם, סהרורי, כואב ודואב. פגש אותו יהודי חרדי, הקשיב לסיפורו העגום ולקחו לאחד מגדולי הדור. הגאון הקדוש והישיש חיזק את הצעיר באמונה ובטחון בהקב"ה, הסביר לו שיש בורא עולם ושה' יתברך הוא כל יכול, רק צריך להאמין, להתחזק בשמירת תורה ומצוות, להתפלל ולבקש. הצעיר התחזק בתורה, אמונה ובטחון והמתין בצער נורא ליום המשפט.
ביום המשפט הגיעו אנשי התביעה, הנאשם ובני משפחתו, אך עורך הדין לא הגיע. הנאשם התקשר בבהלה לעורך דינו, אותו שכר בסכום אסטרונומי, והלה הסביר לו שהוא הגיע בטעות לצד השני של אמריקה ואין באפשרותו לטוס לקצה השני של היבשת. "גם אם אסע בחללית, לא אספיק להגיע", הסביר העו"ד והבטיח לשלוח במהירות מחליף, עו"ד מתלמד.
חצי שעה חלפה ולאולם נכנס עו"ד צעיר. "זאת הפעם הראשונה שלי בבית המשפט", פלט בחופזה לנאשם ההמום, "כשהתובע יתחיל לדבר, אני אקרא את ראשי הפרקים של התיק, כדי שאדע על מה הדיון בכלל"...
הנאשם הבין שכלתה אליו הרעה. לשלוח עו"ד מתלמד, המופיע פעם ראשונה בבית המשפט, בתיק פלילי כה חמור?? מדובר באסון מוחלט!!
התובע סיים לדבר והעו"ד הצעיר נעמד ובביטחון עצמי מופרז החל לדבר ולדבר. השופט ליגלג עליו, סתר את דבריו, ובין שניהם התפתח קרב מילולי בן שעה תמימה. בסיום הדיון ההזוי הכריז השופט: "אני משחרר את הנאשם מחוסר הוכחות ברורות"...
הנאשם התעלף. כשהתעורר מעלפונו, לא מבין מה התרחש מול עיניו, הסביר לו עורך הדין בשקט: "השופט הוא אחד החברים הטובים ביותר של אבא שלי. אבא שלי הבהיר לו, רבע שעה לפני המשפט, שזאת הפעם הראשונה שאני מגיע לבית המשפט עם תיק משלי. השופט הבין את הרמז וזאת התוצאה. אתה חופשי"...
"זהו סיפור אמיתי", סח רבי אברהם סופר שליט"א, "אך הלקח שלו ברור. כאשר השופט הוא אבא שלך, בכבודו ובעצמו, הוא יעשה את הכל כדי שתזכה בדין"...
&&&&
ויש המשך למסר הפשוט והנוקב הזה.
מספר דקות לאחר מכן, נכנסנו למרן הגר"ח זצ"ל. לאחר שמרן זצ"ל בחן את התלמידים, שאלתיו מספר שאלות ומרן זצ"ל השיב עליהם בניחותא.
בהמשך הצבעתי בפני מרן זצ"ל על שינוי הקיים, לכאורה, בין פיוטי הסליחות של בני עדות המזרח, לפיוטי הסליחות של בני אשכנז. "בעוד שהספרדים רק מבקשים סליחה על העוונות והאשמה שלנו, הרי שחלק מפיוטי הסליחות שלנו, האשכנזים, מלאי טענה ודרישה להקב"ה, על שגזר עלינו גזירות רעות ושעם ישראל שבוי ונבזה בין העמים", אמרתי למרן זצ"ל, בהציגי מספר קטעי סליחות בסגנון זה. (כמו, למשל, "איה כל נפלאותיך הגדולות והנוראות"... (סליחה יב, ליטא). "איה קנאתך ועצת עמידתך? בת בררת לבית חמדתך, בעלוה אדונים" (סליחה ח). "איה קנאתך וגבורותיך בעשותך נוראות לזרע כרותי בריתך?!" (סליחה יח), ועוד ועוד). מה ההסבר להנהגה שכזו, שאנו באים, כביכול, להקב"ה בטרוניה, בשעה שאנו אמורים לבוא ולהתחנן, לבקש סליחה ומחילה?
מרן זצ"ל הגיב ואמר: "הרי הקב"ה בעצמו רוצה שנבוא אליו בטענות"...
שאלו נכדו חביבו, רבי יעקב ישראל קניבסקי שליט"א, מהו המקור לכך, ומרן זצ"ל פתח מסכת ברכות והצביע על דברי הגמרא שם (לא, ב- לב, א).
וכך נאמר שם בגמרא: "חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר: ותתפלל על ה' - מלמד, שהטיחה דברים כלפי מעלה... אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ואתה הסבת את לבם אחרנית. אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו? דכתיב: ואשר הרעתי... משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ויתפלל משה אל ה'... כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די - הוא גרם שעשו את העגל"...
--- "הקב"ה רוצה שנטען כלפיו, כדי שהוא עצמו יוכל לזכות אותנו בדין!!", אמר רבינו ר' חיים זצ"ל
&&&&
רבנו רבי יצחק ערמאה זי"ע, בעל 'העקידה', מסביר שכשאדם אמור לשפוט את עצמו, הוא אינו מביא את עצמו במשפט הצדק ואינו גוזר על עצמו עונשים, בגלל שחטא.
כשם שלא שייך שאדם יעניש את עצמו על מעשיו הרעים ויתגמל את עצמו על מעשיו הטובים, כדי להוציא בו עצמו את הצדק לאור, כך אין לבן דין ומשפט עם אביו, ובפרט בבניו הקטנים. שום אדם נורמלי לא יכרות לעצמו יד, רק בגלל שידו הזיקה למישהו אחר, כדי להוציא את הצדק לאור. האדם לא שופט את בניו, שהם עצמו ובשרו, חלק ממנו, וגם לא את עבדיו, שהם מקנת כספו וכבעלי החיים שברשותו.
ברור שאבא עושה צדק עם בניו ועבדיו. אך מסלול עשיית הצדק של אב עם בניו והאדון עם עבדיו, הוא מסלול שונה לחלוטין. מסלול של עשיית צדק שיש בו רחמים מרובים ואהבה עצומה. אם נשוב לאבינו, שופט כל הארץ, נזכה לכתיבה וחתימה טובה!!
- פרטים
-
קטגוריה: חודש אלול
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 20:01
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 791
אלול- חודש הנקיון
מוישה נכנס באחד מימי 'בין הזמנים' לבית הכנסת "שבת אחים" ופגש את מנחם המנקה, אוחז בידו האחת במטלית רצפת ובידו השניה במקל ספונז'ה. מוישה מביט במנקה ורואה כיצד הוא מקרצף את הרצפה, מנסה להסיר בכל כוחו את שכבות עטיפות הסוכריות, שהותירו הזאטוטים מחלוקת ממתקי "אבות ובנים". המנקה הרים עטיפות ממתקים, קילף מדבקה סוררת של תמונת רב פלוני, שאחד הילדים הדביק בטעות על הרצפה, במקום באלבום התמונות, וניקה את הרצפות.
מוישה, שחמל על גבו הכפוף של מנחם, שהיה יהודי מבוגר, טפח על שכמו ושאל בחביבות: "שלשום נערך בבית הכנסת מעמד סיום מסכת תמורה והרצפה שלאחרי החגיגה היתה שחורה. אמש למדו כאן ילדים ואבות במסגרת "אבות ובנים" ומחר, לאחר שתנקה שוב ביסודיות את המסדרון וחדרי בית הכנסת, יגיעו שוב הילדים וילכלכו. אז למה לטרוח כל כך הרבה, כשמחר תנקה הכל שוב?!"
הביט מנחם המנקה במוישה בארשת פנים לא מבינה בעליל. "תמה אני עליך, שיהודי פיקח אתה. נכון שמחר שוב ילכלכו הילדים את האזור. אך לולי הניקיון היומי שאני מבצע, לולי שלאחר ה"סיום" עמלתי לנקות את הרצפות, ואילמלי שביום אתמול טיטאטתי שוב את הרצפה, היתה מצטברת לה אשפה כפולה ומכופלת ואיש לא היה יכול להיכנס כך לתוככי בית הכנסת".
באלול, כך קיבלנו מתנה מופלאה מהקב"ה, אנו מנקים את הליכלוך הרוחני השנתי שלנו, מסירים את הררי האשפה שהצטברו בתוככי לבבנו, מטפלים בחורים ובסדקים שהצטברו באמצעות דבק-גבס פנימי, צובעים מחדש את חדרי הלב, מזמינים אינסטלטור לתיקון סתימה שכוחה, מוסיפים נורה במרפסת, במקום זאת שנשרפה, והנה אור חדש מאיר על ביתנו, דף חדש נפתח לו, ואנו יכולים להתחיל שוב מהתחלה, כשהכל כל כך נקי, כל כך מואר.
כל יהודי מתרומם בתקופה נפלאה זו, מי יותר ומי פחות. גם אם לא זכינו, בעוונותינו, להפוך ממש את עורינו ולהיהפך לבני אדם שונים בתכלית השינוי, הרי כל יהודי מתקדם בחודש אלול, מוסיף קבלות טובות, חיזוקים לנשמה. באלול הרי חוטאים פחות, מקפידים יותר, לומדים ומתפללים טוב יותר, מברכים בקול ובכוונה, מכבדים יותר איש את רעהו ומשתדלים בכל הכוחות להיכנס טובים יותר לימי הרחמים. גם אם ישנן נפילות, ימים פחות טובים, עדיין כל אחד יודע בעצמו שהאלול שלו אינו נראה ככל ימי השנה. אלול זה אלול...
&&&&
עבודת ימי הרחמים מורכבת מהתקדמות של שלב אחר שלב, כשבכל שלב- מתקרבים ומתעלים יותר. לא תמיד החיזוק מגיע בבבת אחת וברגע אחד. לפעמים זה לוקח זמן. מרן החזון איש זצוק"ל אמר, שכשיהודי מנסה להתקדם, מכווין יותר בתפילה, חושב יותר על הקב"ה, אזי הקב"ה פותח לו לפתע את הלב, לפעמים רק באמצע אלול, לפעמים רק מיום הכיפורים, ולעיתים רק מתפילת נעילה, הנועלת את היום הקדוש, ואז היהודי מצליח לבקוע בקיעים בנשמתו ולבקוע רקיעים.
הגרא"מ לפידות זצ"ל, רבה של ראסיין, מביא בספרו דברי אמת בשם אדונינו הגר"א ז"ל, שהרגע הקשה ביותר לנשמת האדם, הוא הרגע שלאחר פטירתו. אז מראים לו מצד אחד את כל עינוגי גן העדן, אותם הוא הפסיד בגלל שלא עמל בקיום המצוות וכילה מאות שעות מחייו לבטלה, ומצד שני, את עונשי הגהינום, אליו הוא צועד כעת כדי להיענש על עוונותיו. הנשמה רואה עד כמה האדם היה יכול להשיג בתענוגות הנצחיים של גן העדן, אם רק היה רוצה ומשקיע יותר, איזה שכר עצום שאין כמותו מקבלים בעולם הבא על כל מעשה מצוה שקל לעשותו, והנשמה מתייסרת ביסורים נוראיים ומוכנה ללכת לגיהנום ולקבל עונשים קשים ומרים, רק אם יתנו לה להתענג בסוף התהליך בגן העדן. אך לא, כעת מאוחר מידי. הדלתות נסגרות. על מה שהכנו בעולם הזה, נקבל שכר נצחי מופלא, שאין לנו שום שמץ של קמצוץ השגה בו, ועל מה שלא התייגענו ועמלנו- פשוט נפסיד. כל רגע טוב בחיינו, המוקדש למצוות ולא לעבירות, מעשיר את קופת ה"להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו" הנצחי שלנו.
אז נכון, אולי אינני מרגיש עדיין את כל מה שצריך להרגיש באלול. להיפך, אני מרגיש ממש רגיל, כמו באמצע חודש שבט. האם זה טוב? ברור שלא. האם אינני צריך כבר להרגיש שד' אלול זה לא ד' בטבת? ברור שכך עלי להרגיש. אך מה עלי לעשות בינתים, עד שהרגשות האלוליים הנכונים בא יבואו?
עד אז, פשוט, אעשה עוד ועוד מצוות.
חז"ל (ויק"ר פרשת אחרי) אמרו: "אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדם חבילות של מצוות". אתה מרגיש רחוק או קרוב, האלול שלך דומה לתמוז? לא משנה כעת. אל תתעסק עם ההרגשות. תעשה מה שצריך לעשות. יש לך חבילות של עבירות? תכין מולם חבילות של מצוות. יש לך משפט בעוד 3 שבועות? אז תכין עוד חבילות של מצוות למשפט. את התחושות תשאיר לזמנים אחרים. ואל דאגה, גם הם יבואו.
ומה יהיה בחודשים שאחרי? איך אחזיק מעמד בהתחזקותי הרוחנית בחשוון, בכסלו ובאייר? אל תתעסק עם זה כעת. כעת תתרכז בחודש האיכותי השנתי שלך, חודש אלול. גם אם בסופו של דבר יתברר, חלילה וחס, שאחרי ימי הרחמים לא הצלחת להפוך לחלוטין לאדם אחר, הנה בכל זאת הרווחת חודש- חודשיים שלמים של עשייה רוחנית נפלאה, שתשנה את כל המאזן השנתי שלך לטובה בראש השנה הקרוב ושעליהם תקבל גם שכר עצום בעולם הבא. ואם תהיה טוב גם באלול- תשרי הבא וגם באלול- תשרי שלאחריו, נמצא שבכל שנה ושנה במהלך חייך, יהיו לך חודשיים מתוקים מאד למאזן הכללי.
לא כדאי?....
(לע"נ הטהורה של סבתי מרת אטה גנוט, בת הרה"ח רבי יעקב צבי ע"ה. נלב"ע ער"ח אלול).
- פרטים
-
קטגוריה: חודש אלול
-
פורסם בחמישי, 26 אוגוסט 2021 04:13
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 863
ב"ה
דבר החסידות – ח"י אלול
תקיעת השופר הגורלית
לרגל ח"י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים הבעש"ט ואדה"ז:
כשפרצה מלחמת נפוליאון, בסוף שנת תקע"ב, היתה כידוע מחלוקת בין גדולי ישראל תלמידי המגיד, בעד מי יש לצדד (להתפלל לנצחונו וכו') לטובת בני ישראל:
חלק מהאדמו"רים טענו – שנפוליאון צריך לנצח, כי אז יהיה שלטון דמוקרטי ובנ"י ישתחררו מהשלטון הרוסי המעיק. וחלקם טענו – ואדמו"ר הזקן בראשם – שיש להשתדל לנצחונו של הצאר אלכסנדר, כי אמנם תחת נפוליאון יוקל לבנ"י מבחינה גשמית, אבל מבחינה רוחנית תרבה רוח הכפירה וההפקרות. ואכן רבנו הזקן פעל נגד נפוליאון, ואף שלח כמה מהחסידים לתוככי מפקדות הצבא הצרפתי שירגלו לטובת הצבא הרוסי.
כשהגיע ראש השנה תקע"ג, בעיצומה של המלחמה, ידעו כולם שאז תיפול ההכרעה לכאן או לכאן, מכיון שזהו הזמן ש"על המדינות בו יאמר כו'", ובר"ה גופא – ע"י תקיעת שופר. ולכן השתדלו האדמו"רים משני ה'צדדים' לפעול בעת תקיעת שופר לנצחונו של נפוליאון או אלכסנדר.
ומסופר, שאחד מגדולי האדמו"רים* שהיה בעד נצחון נפוליאון, הזדרז בבוקר ר"ה והתפלל בשעה מוקדמת ביותר וזירז את החזן, כדי שיוכל להגיע ראשון לתקיעת שופר ולפעול את הנצחון כרצונו.
כשהגיע לתקיעת שופר – הניח את השופר ואמר "איי, דער ליטוואק האָט שוין אויסגעכאַפט" [=ה"ליטאי"כבר חטף והקדים אותנו...] (אדה"ז כונה 'הליטאי' בפי תלמידי המגיד, ע"ש מוצאו מליטא).
מה אכן עשה אדמו"ר הזקן? השכים וירד לטבול במקווה יחד עם בנו והחסידים שהיו עמו, ומיד התחיל "למנצח" ותקע בשופר לפני התפילה!
ואכן, למרות נצחונו בתחילת המלחמה, תוך מספר חודשים נחל נפוליאון תבוסה מוחצת והקרב הוכרע לטובת הצד הרוסי.
(ע"פ תו"מ התוועדויות ה'תשד"מ ח"א עמ' 307-8 ועוד – ראה בהערה)
*) הנוסח הרווח של הסיפור שהיה זה הרה"ק רבי שלמה מקרלין, אבל הרבי שלל סברא זו (באג"ק חט"ו עמ' תנ) מכיון שע"פ ספרי דברי הימים נהרג ר"ש מקרלין על קדה"ש הרבה שנים לפני מלחמה זו (בכ"ב תמוז תקנ"ב, ומאורע דידן היה בשנת תקע"ג). ומסיים – וי"א שהבר פלוגתי' הי' המגיד מקוזניץ (וראה גם סה"ש תרצ"א ע' 174 ואילך, ובהערות שם, רשימות היומן ע' קעו וש"נ).
~~~
ללמוד מדרך הבעש"ט
אחד החידושים בהנהגת הבעש"ט היתה נסיעתו ממקום למקום להפיץ אלקות:
בעבר היתה דרכם של גדולי ישראל שהם ישבו במקומם, ויהודים היו באים אליהם לשאול בענייני תורה ולקבל הדרכה בעבודת ה'.
(היו אמנם גדולי ישראל שערכו 'גלות' ונדדו ממקום למקום, אבל הם נהגו בנסיעות אלה להעלים ולהסתיר את זהותם, ובמצב זה לא היו יכולים לפעול לתיקון מעמדם ומצבם של בנ"י הנמצאים שם)
ועם התגלות דרך החסידות נעשה חידוש כללי בהנהגת גדולי ישראל – להביא את אור התורה לכל מקומות מושבי בנ"י: הבעש"ט היה מרבה בנסיעה מעיר לעיר, מכפר לכפר ואפילו ממושב למושב.
ולאחריו גם אדמו"ר הזקן – נוסף על נסיעות שנסע בעצמו היה שולח את תלמידיו, בתור שד"רים ומשפיעים, שיסעו במקומו – "שלוחו של אדם כמותו".
ובנסיעות אלה הגיעו בגלוי והביאו את אור התורה שלהם לכל מקום, מבלי להמתין שיהודים אלה יבואו אליהם לדרוש אצלם.
והחילוק הוא: שכאשר יהודי בא לדרוש – הרי הוא כבר בדרגה כלשהי, שהוא גולה למקום תורה ע"מ שיורוהו איך למלא את מה שחסר לו, אבל הבעש"ט וממשיכי דרכו, מצד אהבת ישראל שלהם – הגיעו (בעצמם או ע"י שלוחיהם) לכל מקום, והביאו עמם את ה"מאור" גם ליהודים כאלה שאינם יודעים שחסר להם משהו.
ולא עוד, אלא בכל מקום בואם גילו ופעלו באופן כזה – שהעמידו מתוכם יהודים כאלה שראויים להיות (לא רק מושפעים, אלא) גם משפיעים, "טופח על מנת להטפיח", וגילו אצלם את "כח המשפיע", כך שהם עצמם נעשו אלה שמפיצים את אור התורה בכל הסביבה כולה.
ואופן פעולתם – שעסקו לא רק עם מבוגרים, אלא גם עם ילדים קטנים, מתחיל מהבעש"ט, שבתחילת דרכו היה "באַהעלפער" [=עוזר למלמד] ולימד ילדים דברים פשוטים – אלא שעניינים פשוטים אלה הם עיקרי האמונה – אל"ף בי"ת, שמע ישראל, מודה אני, אמן יש"ר וכו'.
וע"פ זה מובן הטעם לגודל ההשתדלות של הרבי [=אדמו"ר הריי"צ] בחינוך תינוקות של בית רבן, לאו דווקא אלה ששייכים ללימוד חומש או גמרא, אלא גם בנוגע לאלה שאפילו ללימוד אל"ף בי"ת אינם שייכים עדיין – תבע שכל אחד ואחד יתעסק עמהם כ"באַהעלפער" ויבאר להם ענייני יהדות בשפת המדינה, שכן, אם לבעש"ט היה מתאים להתעסק בכך, יכולים לשער גודל מעלתה של עבודה זו ומה אפשר לפעול על ידה!
ובעמדנו ביום ח"י אלול, יום הולדת הבעש"ט – צריכים לידע ולזכור שהבעש"ט פתח וסלל והראה את הדרך ונתן כחות לכאו"א מאתנו, להיות בעצמו "באַהעלפער" ולחזר בעצמו אחר אנשים פשוטים הנמצאים בסביבתו, ולדבר עמהם עניינים פשוטים, ולהאיר על ידי זה את נפשם האלקית.
וכיון שכן מוטל חוב קדוש על כל אחד ואחד לפעול על כל בנ"י הנמצאים בסביבתו – להדליק את ה"נר ה' נשמת אדם" שלהם, או להגדיל את האש הקטנה ש'לוחשת' אצלם עד שתהיה מדורה גדולה.
ולא לעשות חשבונות אם ההתעסקות בזה היא לפי כבודו או שלא לפי כבודו, ולא להתפעל מזה שלפעמים יצטרך להדליק את ה"נר ה'" ע"י לימוד "קמץ א' אָ", ע"י אמירת "שמע ישראל", או אפילו ע"י תרגום "שמע ישראל" לאנגלית...
ועי"ז פועלים "קומי אורי כי בא אורך" – ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן.
שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!
מבוסס על: שיחת ח"י אלול ה'תשי"א – לפני שבעים שנה – סעיף א-ו (נד' בתו"מ חלק ג עמ' 301 ואילך).
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
